ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. (במדבר ו כו)
כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום. (דברים כ י)
עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד, ותאמר שלום. (מלכים ב ד כו)
ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. (ישעיה ב ד)
וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטון נוהג בם... (שם יא ו)
בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו... אין שלום אמר אלקי לרשעים. (שם נז יט)
שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. (שם קכא ו)
רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה. (תהלים קכ ו)
והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון, שלום על ישראל. (שם קכה ה)
טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב. (משלי יז א)
ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעוזריך כי עזרך אלקיך, ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד. (דבהי"א יב יח)
...כי שני שלומים יש למטה, אחד הוא יעקב, (שהוא ת"ת), ואחד הוא יוסף, (שהוא יסוד), ומשום זה כתוב שתי פעמים שלום, שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק זהו יעקב, ולקרוב זהו יוסף, לרחוק הוא כמו שאתה אומר מרחוק ה' נראה לי, וכן ותתצב אחותו מרחוק, ולקרוב הוא כמו שאתה אומר חדשים מקרוב באו... (הקדמה פד, ועיין שם עוד)
ומה משום שהיו ברצון ולב אחד, ודברו בלשון הקודש כתוב, לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ודין העליון לא יכול לשלוט עליהם, אנו או החברים שעסוקים בתורה ואנו בלב אחד ורצון אחד על אחת כמה וכמה שלא יבצר ממנו מה שנרצה לעשות... (נח שפו)
רבי חזקיה אמר שהמה מתרחקים מהקב"ה ועל כן הם רחוקים ממנו, ומשום זה (שמתרחקים מהקב"ה) נקראים אבירי לב, (ושיעור הכתוב הוא הרחוקים מצדקה, למה משום) שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה, שהם אבירי לב, משום זה הם רחוקים מצדקה, וכיון שהם רחוקים מצדקה הם רחוקים משלום, שאין להם שלום, שכתוב אין שלום אמר ה' לרשעים, מה הטעם, משום שהם רחוקים מצדקה על כן אין להם שלום. (לך לך ב, ועיין שם עוד)
ר' יוסי פתח ואמר, אם שלמים וכן רבים וכן נגזו וכו', מקרא זה בארוהו, כאשר העם כולו יש בו שלום ואין בהם בעלי מחלוקת, הקב"ה מרחם עליהם והדין אינו שולט בהם, ואף על פי שכולם עובדים ע"ז, אם הם בשלום אין הדין שולט עליהם. ובארוהו שכתוב, חבור עצבים אפרים הנח לו, (שפירושו אפילו אם עובדים עצבים דהיינו ע"ז מכל מקום אם הם בחבור הנח לו). (מקץ קסח)
חלון הג' (שהוא ת"ת) נקרא חלון החושן, (כי הת"ת נקרא חשן), ובו יוצא כוכב אחד ונקרא נגהא דבוסינא, דהיינו נגה הנר, היא התנוצצות הנוצץ ועומד על כל רוח ומנוחה והצלה בו, (להיותו קו אמצעי המיחד ימין ושמאל יחדיו ומסיר בזה כל הדינים שבהם), אין בו קטרוג כלל, כשהוא שולט כל נחת וכל אור שולט בעולם, ושלוה ושובע וכל טוב שולט בעולם... (תרומה תתנה)
ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ר' יהודה אמר אם לא רקיע ההוא שהיה מבדיל בין מים עליונים לתחתונים, (שה"ס ימין ושמאל שהם במחלוקת) היה מהם מחלוקת בעולם, אבל רקיע הזה (שה"ס קו האמצעי) עשה שלום ביניהם, והעולם אינו מתקיים אלא על שלום. תא חזי, הקב"ה נקרא שלום, הוא שלום ושמו שלום, ונתקשר הכל בשלום, (פירוש הוא שלום, היינו ז"א, ושמו שלום, היינו המלכות, שנקראת שם ואתקשר כלא בשלום היינו יסוד המקשר הכל). רבי אבא אמר רואה אני ששם הקדוש העליון הזה כולו הוא שלום, (דהיינו כל מדרגותיו), וכולו אחד, ודרכיו מתחלקים לצד זה ולצד זה, (דהיינו לימין ולשמאל). (ויקרא קמו)
וראה בנים לבנים וגו', וראה בנים לבניך יפה הוא, מהו שלום על ישראל, מהו רוצה כאן, (שאומר) על ישראל. משום (שאדם ההוא) מרבה שלום למעלה, כיון שהוא זוכה לכל כך, מרבה שלום למעלה ולמטה, שלום על ישראל, סתם (דהיינו על ישראל שלמטה), ושלום הוא שבח של העליונים והתחתונים, שבח של כל העולמות ודברי תורה מרבים שלום בעולם, שכתוב, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. (שם רו)
קרח הלך במחלוקת, מהו מחלוקת, הרחקה ודחוי, הרחקה ודחוי שלמעלה ומטה, ומי שרוצה לדחות תקון העולם, יהיה נעבר מכל העולמות, מחלוקת היא הרחקה ודחוי של השלום, ומי שחולק על שלום חולק על שמו הקדוש, משום ששמו הקדוש נקרא שלום.
תא חזי, אין העולם עומד אלא על שלום, כשברא הקב"ה את העולם לא היה יכול להתקיים עד שבא והשרה עליהם שלום. ומה הוא, הוא שבת, שהוא שלום של העליונים והתחתונים, ואז נתקיים העולם, ועל כן מי שחולק על השלום יאבד מן העולם.
צלפחד חלק על השבת, שהיה מקושש עצים, ומי הם העצים, אלו הם אילנות אחרות (של הע' שרים) כמו שאמרנו, ואלו הם דברי חול, וחול אינו שורה בקודש, (ונמצא) שחלק על שלום העולם, (שהוא שבת, שעירב חול בשבת).
ר' יוסי אמר, כתוב שלום רב לאוהבי תורתך וגו', התורה היא שלום שכתוב וכל נתיבותיה שלום. וקרח בא לפגום השלום של מעלה (שהוא התורה, דהיינו קו האמצעי שנקרא תורה, העושה שלום בין ימין לשמאל) ושל מטה (של משה), ומשם זה הוא נענש מעליונים ותחתונים, (מאש ומפי הארץ). (קרח ה)
ויחן שם ישראל, כל מקום שהוא אומר ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן שהיו לב אחד, לכך נאמר ויחן שם ישראל. (יתרו-בחודש פרשה א)
רבי יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה, אבנים שמטילות שלום, והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבני מזבח שאינם לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשבמים אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאיש בין איש לאשתו בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין ממשלה לממשלה בין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבא עליו פורענות. (שם פרשה יא)
ואם זבח שלמים קרבנו, רבי יהודה אומר כל המביא שלמים מביא שלום לעולם, ומנין לרבות את התודה, ארבה את התודה שהיא בא מן השלמים... ארבה את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה... דבר אחר שלמים שהכל שלום בהן, הדם והאימורין למזבח, החזה ושוק לכהנים, העור והבשר לבעלים. ר' שמעון אומר מי שהוא שלום מביא שלמים, דאין האונן מביא שלמים... (ויקרא פרק טז, וראה שם עוד)
שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר ונתתי שלום בארץ, מגיד שהשלום שקול כנגד הכל, וכן הוא אומר עושה שלום ובורא רע, מגיד שהשלום שקול כנגד הכל. (בחקותי פרק א)
וישם לך שלום, בכניסתך שלום וביציאתך שלום עם כל אדם. רבי חנניה סגן הכהנים אומר וישם לך שלום בביתך. רבי נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. דבר אחר זה שלום תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. גדול השלום ששינה מעשה שרה, שנאמר ואני זקנתי. גדול השלום ששינה קדוש מפני שלום. גדול השלום ששינה מלאך מפני שלום. גדול השלום ששם שנכתב בקדושה נמחה על המים מפני שלום, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. רבי אלעזר אומר גדול השלום שלא טענו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום. רבי שמעון בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן. רבי אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאין חותם כל הברכות אלא שלום שנאמר יברך ה' וישמרך וגו' וישם לך שלום. רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר, גדול השלום שאפילו עובדי ע"ז ושלום ביניהם, כביכול אין השטן נוגע בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר, חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול השלום ושנוי מחלוקת.
גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכים שלום, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, ואשלח מלאכים ממדבר קדימות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום... גדול שלום שאפילו מתים צריכים שלום, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ואמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך. גדול השלום שניתן לעושי תשובה, שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב. גדול השלום שניתן בחלקם של צדיקים, שנאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם. גדול השלום שלא ניתן בחלקם של רשעים, שנאמר אין שלום אמר ה' לרשעים. גדול השלום שניתן לאוהבי התורה, שנאמר שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום שניתן לענוים, שנאמר וענוים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום. גדול השלום שניתן ללומדי תורה, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שניתן לעושי צדקה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום.
גדול השלום ששמו של הקב"ה קרוי שלום, שנאמר ויקרא לו ה' שלום. רבי חנניה סגן הכהנים אומר גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית, שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח עושה שלום ובורא רע. גדול השלום שהרי עליונים צריכים לו, שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, והרי דברים קל וחומר, ומה במקום שאין איבה ותחרות ושנאה ובעלי דבבא צריכים שלום, קל וחומר למקום שיש בו כל המדות הללו. (נשא מב)
וקראת אליה לשלום, גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום, גדול שלום שאפילו במלחמה של ישראל צריכים שלום, גדול שלום שדרי רום צריכים שלום, שנאמר עושה שלום במרומיו, גדול השלום שחותמים ברכת כהנים, ואף משה היה אוהב שלום, שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום. (שופטים קצט)
...ומה תלמוד לומר אם זרחה השמש, מה שמש שלום בעולם אף זה אם הוא ידוע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב. (תצא רלז)
אמר רבה בר רב שילא היינו דאמרי אינשי ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא. (ברכות ח א)
מאי ברכה אחת, א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. (שם יב א)
ר' אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות... רב בתר צלותיה אמר הכי, יהיה רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום... (שם טז ב)
מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק. (שם יז א)
דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב. (שם לד ב)
...אמר ליה מה שמך, א"ל שלמן, א"ל שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים. (שם לט ב)
אמר רבי חנינא הרואה באר בחלום רואה שלום, שנאמר ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים... אמר רבי חנן שלש שלומות הן, נהר צפור וקדרה, נהר דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום, צפור דכתיב, כצפרים עפות כן יגן ה' צב-אות, קדרה דכתיב ה' תשפות שלום לנו, אמר ר' חנינא ובקדרה שאין בה בשר שנינו... (שם נו ב)
ואמר רבי אבין הלוי הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום, שהרי יתרו שאמר לו למשה לך לשלום עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה. ואמר רבי אבין הלוי הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום, אלא לך בשלום, שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום... אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך, שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול... (שם סד א)
...שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום, וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום... אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה זימנין אמר המקום יפקדך לשלום, וזימנין אמר רחמנא ידכרינך לשלם. (שבת יב ב)
אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. (שם כג ב)
וא"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, אמר לו משה אין שלום בעירך, אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, א"ל היה לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת. (שם פט א)
א"ל רבי לר' שמעון בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל... א"ל סלעים נעשו גבוהים... משים שלום בבית בטל... (שם קנב א)
...קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה, בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, אין שלום צום. אמר רב פפא הכי קאמר בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות צום, אין בגזרת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין... (ראש השנה יח ב)
...אם אמר לפני החמה לא אמר כלום, דא"ר יוחנן מאי דכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת, פגימתה של לבנה דחלשה דעתה... (שם כג ב)
...אמרו ליה ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן ולא ייתי בר אהרן לשלם דלא עביד עובדא דאהרן. (יומא עא ב)
נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה... (סוכה נג ב)
...מאי דרוש, וחרב לא תעבור בארצכם, מאי חרב, אילימא חרב שאינה של שלום והכתיב ונתתי שלום בארץ, אלא אפילו של שלום. (תענית כב ב)
...אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום, אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא... (שקלים ג ב)
וליוצא ולבא אין שלום, אמר רב כיון שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא שוב אין לו שלום, ושמואל אמר זה הפורש מתלמוד למשנה, ור' יוחנן אמר אפילו מש"ס לש"ס. (חגיגה י א)
ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים... (שם יב ב)
תנו רבנן ארבעה נכנסו בפרדס... רבי עקיבא יצא בשלום (שם יד ב)
...רבא בר עולא אמר (השרוי בלא אשה) בלא שלום, דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. (יבמות סב ב)
וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. ר' נתן אומר מצוה, שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו', דבי רבי ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקב"ה שינה בו, דמעיקרא כתיב ואדוני זקן, ולבסוף כתיב ואני זקנתי. (שם סה ב)
והתני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים, ידבק בשלשה דברים בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים... בהבאת שלום דכתיב בקש שלום ורדפהו, ואמר רבי אבהו אתיא רדיפה רדיפה, כתיב הכא בקש שלום ורדפהו, וכתיב התם רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. (יבמות קט א)
וראה בנים לבניך שלום על ישראל, אמר רבי יהושע בן לוי כיון שבנים לבניך שלום על ישראל, דלא אתי לידי חליצה ויבום, רבי שמואל בר נחמני אמר כיון שבנים לבניך שלום על דייני ישראל דלא אתי לאינצויי. (כתובות נ א)
בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי, יצתה בת קול ואמרה יבא שלום ינוחו על משכבותם... דאמר ר' חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם צדיק פלוני בא, אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואומרים לו יבא בשלום ינוחו על משכבותם... בשעה שהרשע נאבד מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו, אחת אומרת אין שלום אמר ה' לרשעים... (שם קד א)
ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש, ר' יהודה טעים, אמר קל וחומר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני על אחת כמה וכמה... (נדרים סו ב)
...שדא ביה מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין... סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות... (גיטין נו א)
אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום, מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום, בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום, מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום... מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום... עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום... אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום... כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום... (שם נט א)
תנו רבנן מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום.
משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה, אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה, אבל משתטיל את המים לא תגע עמה לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה, וכלן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקין ידי נכרים בשביעית אבל לא ידי ישראל, ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. (שם סא א)
...הדר אתא, אמר ליה אסי נתרצית לצאת, המקום יחזירך לשלום... (קידושין לא ב)
בעל מום דעבודתו פסולה מנלן, אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, והא שלום כתיב, אמר רב נחמן וי"ו דשלום קטיעה היא. (שם סו ב)
...אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון... רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע... (סנהדרין ו ב)
לפיכך נברא אדם יחידי... ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך... (שם לז א)
...א"ל הקב"ה למשה הקדם לו (לפנחס) שלום, שנאמר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. (שם פב ב)
...אמר איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה שלמא, כתבו ליה שלמא למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלים, שלם לא-להא רבא... (שם צו א)
מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר, רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום דכתיב שלום רב לאוהבי תורתך אין שלום מפני צר... (שם צח א)
א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה... (שם צט ב)
...וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום ביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. (עדיות ח ז)
הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. (אבות א יב)
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עמד, על הדין, ועל האמת ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. (שם שם יח)
רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלמה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. (שם ג ב)
רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם... (שם ד טו)
...רב אשי אמר (לא נתכהן פנחס) עד ששם שלום בין השבטים, שנאמר וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל וגו'... (זבחים קא ב)
...היו בודקין והולכים עד שמגיעים למקום עושה חביתין, הגיעו אלו ואלו אמרו שלום הכל שלום... (תמיד כח א)
ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם, שנאמר שלחו כר מושל ארץ, זכר זה כר... (נדה לא ב)
...וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. א"ר שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום, ומה טעם ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. (ברכות יז ב)
אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא... והבאת שלום בין אדם לחבירו... (פאה א א)
והבאת שלום בין אדם לחבירו, כתיב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, בקשיהו במקומך, ורדפהו במקום אחר. א"ר טביומי נאמר כאן רדיפה ונאמר להלן רדיפה, מה רדיפה שנאמר להלן כבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא, אף הכא כן. (שם ד א)
א"ר חנינא בא וראה כמה קשה הוא אבק לשון הרע, שדברו הכתובים לשון בדאי בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן, ולאברהם אינו אומר כן אלא... ואני זקנתי, ואדוני זקן אין כתיב כאן אלא ואני זקנתי. אמר רבן שמעון בן גמליאל בא וראה כמה קשה הוא אבק לשון הרע, שדברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו', ולא אשכחן דפקד כלום. (שם שם ב)
ר' ינאי בי רבי ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת של פרוטגמיא התירו מפני איבה, אמר רבי אבון כאן התירו טבלים משום דרכי שלום... (דמאי יז ב)
תני עיר שיש בה עכו"ם וישראל, הגביים גובין משל ישראל ומשל עכו"ם, ומפרנסין עניי ישראל ועניי עכו"ם, ומבקרין חולי ישראל וחולי עכו"ם, וקוברין מתי ישראל ומתי עכו"ם ומנחמין אבילי ישראל ואבילי עכו"ם, ומכניסין כלי עכו"ם וכלי ישראל מפני דרכי שלום. גירדי שאלין לר' אימי יום משתה של עכו"ם מהו, סבר משרי לון מן הכא מפני דרכי שלום, אמר לון רב בא והתני ר' חייא יום משתה של עכו"ם אסור, א"ר אימי אילולי ר' בא היה לנו להתיר ע"ז שלהם, וברוך המקום שהרחיקנו מהם. (שם יט א)
א"ר יוסה בי ר' בון בוא וראה מה גדול הוא השלום שהוקש לשני דברים שחייבין עליהן כרת, מילת בנו ושחיטת פסחו, (שהרי מדמה לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו לשחיטת פסחו ולמילת בנו)... (פסחים כג ב)
תמן תנינן על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, ושלשתן דבר אחד הם, נעשה הדין נעשה אמת, נעשה אמת נעשה שלום, א"ר מנא ושלשתן בפסוק אחד, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. (מגילה כו א)
...אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו, ומה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן. (סוטה ה ב)
ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, א"ר יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם, ואלו הן התורה והמאורות והגשמים... ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון אומר אף השלום, שנאמר (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ... (בראשית ו ז)
א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון... שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה. (שם ח ה)
בששי בא לבראות את האדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים, עכשיו העליונים רבים על התחתונים בריה אחת ואין שלום בעולם... אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים בשביל שלום... דאמר רשב"ל (איוב כ"ה) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, המשל זה גבריאל, ופחד זה מיכאל. (שם יב ז)
...אבל נח נכנס בשלום ויצא בשלום, ויהיו בני נח היוצאים וגו'. (שם לו ג)
...אבל אלו (דור הפלגה) על ידי שהיו אוהבים זה את זה שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת לפיכך נשתיירה מהן פליטה. רבי אומר גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים ע"ז ושלום ביניהם, אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהם כיון ששלום ביניהם, שנאמר (הושע ד') חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה הוא אומר, (שם י') חלק לבם עתה יאשמו, הא למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת. (שם לח ו)
בר קפרא אמר גדול השלום שאף הכתובים דברו בדויים בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן, לאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, לא דיבר הכתוב כמו שאמרה שרה ואדני זקן, אלא ואני זקנתי. (שם מח כא)
אמר ר"ל תוכחה מביאה לידי שלום, והוכיח אברהם את אבימלך וגו', היא דעתיה דאמר כל שלום שאין עמו תוכחה אינו שלום. (שם נד ג)
ר' ברכיה פתח, (שיר ז') שובי שובי השולמית וגו', ד' פעמים כתיב שובי, כנגד ד' מלכיות שישראל נכנסין לתוכן לשלום ויוצאין בשלום. השולמית, אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאהל לאהל. השולמית, אומה שהכהנים משימין לה שלום בכל יום, שנאמר (במדבר ו') וישם לך שלום. השולמית, אומה ששלום העולמים דר בתוכה, שנאמר (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. השולמית, אומה שאני עתיד ליתן בה שלום, שנאמר (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ. השולמית, אומה שאני עתיד לנטות אליה שלום, הדא הוא דכתיב, (ישעיה ס"ו) כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלום. ר' שמואל בן תנחום ור' חנין בשם ר' אידי אומה שעשת שלום ביני ובין עולמי, שאילולא היא הייתי מחריב את עולמי. (שם סו ב)
...את שלום אחיך ניחא, אלא מאי ואת שלום הצאן, הדא אמר שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש לו הנייה ממנו. (שם פד יג)
אתה מוצא כל מי שנאמר בו לך לשלום הלך וחזר, וכל מי שכתוב בו בשלום הלך ולא חזר, יתרו אמר למשה לך לשלום הלך וחזר. (שמות ה ב)
רז"ל אמרו המכות שהביא הקב"ה על המצריים גרם להם שיעשו שלום ביניהם, כיצד היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצרים, המצרים אומרים עד כאן תחומינו והכושים אומרים עד כאן תחומינו, כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו הדבר ידוע שאין השדה של כוש. (שם י ב)
אמר ר"ש בן יוחאי גדול שלום שכל הברכות כלולות בו, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. חזקיה אמר תרתי, גדול שלום שכל המצות כתיב בהו כי תראה כי תפגע כי יקרא, אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשות ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא בקש שלום ורדפהו, בקשהו למקומך ורדפהו למקום אחר. חזקיה אמר חורי, גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו כולם לפני הר סיני נעשו כולם חנייה אחת, הדא הוא דכתיב ויחן שם ישראל, ויחנו שם בני ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל, אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן תורה לבני.
בר קפרא אמר תלת, גדול שלום שדברו כתובים דברי בדאות בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה... בנביאים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, שנאמר הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית ויולדת בן, אבל למנוח לא אמר כן אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. בר קפרא אמר חורי, גדול שלום, ומה אם העליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות וריבות ולא מחלוקת ולא עין רעה צריכין שלום, הדא הוא דכתיב עושה שלום במרומיו, התחתונים שיש בהם כל המדות הללו על אחת כמה וכמה... א"ר יודן ב"ר יוסי גדול שלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום, הדא הוא דכתיב ויקרא לו ה' שלום, א"ר תנחום בר יודן מכאן שאסור לו לאדם לשאול בשלום חבירו במקום מטונף...
ר' מני דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי גדול שלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקב"ה מביאן על ישראל חותמין בשלום, בקריאת שמע פורס סוכת שלום, בתפילה עושה שלום, בברכת כהנים וישם לך שלום, ואין לי אלא בברכות בקרבנות מנין, זאת התורה לעולה למנחה וגו' ולזבח השלמים... ואין לי אלא בקרבנות יחיד בקרנות צבור מנין, תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם, ומסיים בשלמים. ואין לי אלא בעולם הזה בעולם הבא מנין, הנני נוטה אליה כנהר שלום. רבנן אמרי גדול שלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום, שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. (ויקרא ט ט)
והלא דברים קל וחומר, מה לעשות שלום בין איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים, ספרי מינין שמטילין איבה וקנאה על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם, ושורף את האזכרות שבו עמו מפני שלא נכתב בקדושה, דברי ר"ע. (במדבר ט מז)
דבר אחר ישא ה' פניו וגו' יהפך פניו כלפי אצלך, לא דומה שואל שלום חבירו בתוך פניו כשואל מן הצדדין. (שם יא טו)
וישם לך שלום, שלום בכניסתך שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם. ר' נתן אומר וישם לך שלום, שלום זה שלום מלכות בית דוד, (ישעיה ט') למרבה המשרה ולשלום אין קץ. רבי אומר זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן וגו'... ר' אלעזר אומר גדול שלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום, ר"ש בן חלפתא אמר גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' יברך את עמו בשלום, אף בברכת כהנים אחר כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם. ר' אלעזר הקפר אומר, גדול שלום שאין חותם כל התפלה אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום, גדול שלום שניתן לענוים, שנאמר (שם ל"ז) וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים עושה שלום ובורא את הכל... גדול השלום שניתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נ"ז) בורא ניב שפתים שלום שלום וגו'. (שם שם טז)
היה ר"מ אומר גדול הוא השלום, שלא ברא הקב"ה מדה יפה מן השלום שניתנה לצדיקים, שבשעה שנפטר מן העולם שלשה כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום, הראשונה אומרת יבא שלום, שניה אומרת ינוחו על משכבותם, והשלישית אומרת הולך נכוחו... ומנעה מן הרשעים, שבשעה שנפטרין מן העולם ג' כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותן, הראשונה אומרת (שם מ"ח) אין שלום... (שם שם יז)
גדול השלום שניתן שכר התורה והמצות, שנאמר (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ, גדול השלום שניתן לאוהבי תורה, שנאמר (תהלים קי"ט) שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום שניתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שניתן לעושי צדקה, שנאמר (שם ל"ב) והיה מעשה הצדקה שלום... ר"ש היה אומר בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מלך בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונות וכשהולך לשלום הולך יחידי, אבל מדת הקב"ה אינו כן, כשהוא הולך לשלום יוצא באוכלוסין ובלגיונות, שנאמר עושה שלום במרומיו, וכתיב אחריו היש מספר לגדודיו... (שם שם יח)
חביב הוא השלום, שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן שכרו אלא שלום, שנאמר (בראשית ט"ו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שבקש מן המקום שלום, שנאמר (שם כ"ח) ושבתי בשלום וגו', וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום, שנאמר (מלאכי ב') בריתי היתה אתו וגו', וכן אתה מוצא בפנחס שנתן שכרו שלום, שנאמר (במדבר כ"ה) הנני נותן לו את בריתי שלום, וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר (משלי ג') וכל נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום, שנאמר (ישעיה ל"ב) וישב עמי בנוה שלום. וכן לא פרע מן עמון ומואב אלא שמנע מהם שלום, שנאמר (דברים כ"ג) לא תדרוש שלומם וטובתם וגו', וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום, שנאמר וישם לך שלום. (שם שם כ)
א"ר ברכיה הכהן בש"ר יהודה ב"ר סימון, אמר הקב"ה למשה, לשעבר היתה איבה ביני לבין בני, שנאה ביני ובין בני, תחרות ביני ובין בני, אבל עכשיו שנעשה המשכן אהבה ביני ובין בני, שלום ביני ובין בני, הוי כי ידבר שלום אל עמו אלו ישראל על שעשו המשכן... אימתי היה שלום לישראל, בזמן ששכן כבוד הקב"ה במשכן, כמד"ת (שמות מ') וכבוד ה' מלא את המשכן. אמר רשב"ל מה לי ללמד דבר זה מספר תהלים, דבר תורה הוא, אפילו במקומה אינה חסרה כלום, ראה מה כתיב וישם לך שלום, אימתי ביום כלות משה. (שם יב א)
דבר אחר במלך שלמה, במלך שהשלים מעשיו לאוהביו, השלים אש לאברהם, חרב ליצחק, מלאכים ליעקב. דבר אחר במלך שלמה במלך שהוא עושה שלום בין בריותיו, החיות של אש והרקיע של שלג... ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה. א"ר יוחנן כתיב (איוב כ"ה) המשל ופחד עמו וגו', המשל זה מיכאל והוא של שלג, ופחד זה גבריאל והוא של אש, מהו עמו, מושלמים לו, לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה. א"ר אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אלא אפילו במלאך עצמו הוא עושה שלום, ואית ביה חמש אפין, הדא הוא דכתיב (דניאל י') וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק וגו', לא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה. א"ר יעקב דכפר חנן עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. א"ר יוחנן לית מזל חמי במה דקדים ליה ולית מזל חמי במה דלעיל מיניה אלא במה דלרע מיניה, כהדין בר נשא דהוא נחית בסולמא הפיך לאחורוי. תני רשב"י אומר הרקיע הוא של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה. ואפילו בין המכות הוא עושה שלום, הדא הוא דכתיב (שמות ט') ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד... א"ר אדא למלך שהיו לו שני לגיונות קשים והיו מריבים זה לזה, וכיון שהגיע מלחמתו של מלך עשו שלום זה עם זה ובאו ועשו מלחמתו של מלך. (שם שם י)
...גדול השלום שנתן לפנחס, שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום, שנאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואם בא אדם מן הדרך שואלין אותו שלום, וכן שחרית שואלין לו שלום, ובאמש כך שואלין בשלום, וקורין שמע ישראל וחותמין פורס סוכת שלום על עמו... (שם כא א)
כי תקרב אל עיר, הלכה אלו הן דברים שאמרו מפני דרכי שלום, כך שנו חכמים אלו דברים מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל... רבנן אמרי, תדע לך כמה גדול כחו של שלום, אפילו המלחמה שאין אדם יורד לתוכה אלא בחרבות וברמחים, אמר הקב"ה כשתהיו הולכין לעשות מלחמה לא תהיו פותחין תחלה אלא בשלום... (דברים ה יב)
דבר אחר בשר ודם אם יעשה לחבירו רעה אינה זזה מלבו לעולם, אבל הקב"ה אינו כן אלא היו ישראל במצרים והיו המצרים משעבדין אותם בטיט ובלבנים, לאחר כל הרעות שעשו לישראל חס הכתוב עליהן ואמר (דברים כ"ג) לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו אלא רדפו אחר השלום, שנאמר (תהלים ל"ד) בקש שלום ורדפהו... אמר דוד מבקש הייתי לשמוע מהו שיחתו של הקב"ה על ישראל, ושמעתי שהיה עסוק בשלומן, שנאמר (תהלים פ"ה) אשמעה מה ידבר הא-ל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו וגו'. (שם שם יד)
עת לקרע בשעת מלחמה ועת לתפור בשעת שלום. (קהלת ג ט)
ילמדנו רבינו על מה היו השלמים באים, כך שנה רבי חייא בר אבא בשם רבי יהודה כל המביא שלמים מביא שלום לעולם. אמר ר' אליעזר בשעה שהיו זבחים בעולם היה שלום, משחרב בית הזבחים אין לך יום שאין בו קללה ופורעניות. ארשב"י לעולם השלמים לשום שלום הן באין... (תולדות א)
...ולא מצאנו שצוה יעקב דבר זה, אלא בא וראה כמה גדול כח השלום שכתב הקב"ה בתורתו על כח השלום אלו הדברים. (ויחי יז)
רבן יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה, אבנים שמטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, והרי קל וחומר, ומה אבני מזבח שלא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהן ברזל, המטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו על אחת כמה וכמה שיאריכו ימיו ושנותיו. (יתרו יז)
וזאת תורת זבח השלמים, זה שאמר הכתוב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג') כל מה שכתוב בתורה לשום שלום הוא נכתב ואף על פי שכתוב בתורה מלחמות, אף המלחמות לשום שלום נכתבו. אתה מוצא שבטל הקב"ה גזרתו מפני השלום, אימתי בשעה שאמר הקב"ה למשה כי תצור אל עיר ימים רבים וכל אותו הענין (דברים כ'), א"ל הקב"ה שיחרים אותם, שנאמר (שם) כי החרם תחרימם, ומשה לא עשה כן אלא אמר עכשיו אני הולך ומכה מי חטא ומי שלא חטא, אלא בשלום אני בא עליהם, שנאמר (שם ב') ואשלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום אעברה בארצך, כיון שראה שלא בא לשלום הכהו... אמר הקב"ה אני אמרתי כי החרם תחרימם ואתה לא עשית כן, חייך כשם שאמרת כך אני עושה, שנאמר (שם כ') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום... (צו ג)
...אמר להם בלעם הקרבנות אינן אלא שלום, ומי שקבל את התורה שכתובין בה צריך שיקריב קרבנות... ומה דבר וזאת תורת זבח השלמים, ולמה נאמר זבח שלמים, שהוא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל... (שם ד)
...ולעולם הבא כשיחזיר הקב"ה את הגליות לירושלים בשלום מחזירן, שנאמר (תהלים קכ"ב) שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך, וכן הוא אומר (ישעיה ס"ו) הנני נוטה אליה כנהר שלום. (שם שם ז)
...וכן עשו ישראל, אף על פי שאמר להם הקב"ה החל רש והתגר בו מלחמה (דברים כ"ג) רדפו את השלום, שנאמר וישלח ישראל מלאכים וגו'. (חקת כב)
ראה כמה גדול כח השלום, שאפילו לשונאים אמר הקב"ה לפתוח להם לשלום. כך שנו רבותינו שואלים בשלום הגוים מפני דרכי שלום... (שופטים יח)
א"ר לוי שלשה דברים עשה משה והסכים הקב"ה על ידו, ואלו הן... ואחת בימי סיחון ועוג, א"ל הקב"ה לך הלחם עמו, סכור אמת המים שלו, ומשה לא עשה כן, שנאמר (דברים ב') ואשלח מלאכים, א"ל הקב"ה חייך עשית כראוי, שאני מסכים על ידך, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, בשלום אין כתיב כאן שיהיו יוצאין לשלום ונכנסין בשלום, שאבנר ואבשלום שכתוב בהם בשלום לא חזרו, ומשה שאמר ליה יתרו לך לשלום הלך וחזר.
דבר אחר וקראת אליה לשלום מדבר במלך המשיח שפותח להם לשלום, ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים... (שם יט)
אוהב שלום כיצד, מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד, שנאמר (מאלכי ב') תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע בו באדם רשע ויתן לו שלום, למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה, אמר אוי לי היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן, בושתי הימנו שנתן לי שלום, נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הלך אהרן וישב אצל אחד מהם, אמר לו בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו, הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו, והולך אהרן ויושב אצל האחר... וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לכך, לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל. (יב ג)
רשב"ג אומר כל המשים שלום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו משים שלום בישראל על כל אחד ואחד. (כח ג)
...ואין לך שפל רוח יותר מרודף שלום, וחשוב בדעתך איך הוא רודף שלום אם אינו שפל רוח, הא כיצד, אם אדם מקללהו אומר לו שלום עליך... שכך היתה אומנותו של אהרן הצדיק, היה שומע על שנים שהם מריבים, הלך אצל האחד ואומר לו פלוני שלום עליך רבי, והוא אומר לו שלום עליך רבי ומורי, מה מבקש מורי כאן, והוא אומר לו פלוני חברך שגרני אצלך לפייסך מפני שאמר אני סרחתי על חברי. מיד אותו איש מהרהר בדעתו וכי כזה הצדיק בא אלי לפייסני, והיה אומר לו רבי סרחתי עליו, והלך אצל האחד ואמר לו כן, פגעו שניהם בדרך זה אומר לזה ימחול לי מה שאני סרחתי וזה אומר לזה כן. שמע על בעל ואשתו שעשו מריבה, הולך אצל הבעל ואומר לו, בשביל ששמעתי שנתרצית עם אשתך אם אתה מגרשה ספק תמצא כמותה ספק לא תמצא, ועוד אם עתה מוצא ממתנת עמה תחלת דבר היא אומרת לך כך עשית לאותה ראשונה, ועל זאת היו כל ישראל אנשים ונשים אוהבים אותו...
תנא שלום נתן בשע"ו אותיות, ושע"ו באותיות, מלמד שכל הרודף שלום אין תפלתו חוזרת ריקם, אלא מעתה דכתיב עשו הכי נמי דשלום הוא, התם נמי ומה בשעה שכתוב בשמו שלום הוא מרעיש את המדינות מפני ועל חרבך תחיה, אם אינו כתוב על אחת כמה וכמה...
איבעיא להו מהו ליתן שלום לעובד כוכבים, תא שמע שואלין בשלומם ואפילו ביום אידם מפני דרכי שלום, והכא נמי מאי איבעיא לך דפשיטא להקדים איבעיא ליה, תנא טוב המקדים לו מהמשיב לו. איבעיא להו רוצח נואף וחייבי כריתות מה ליתן להם שלום, להחזיר לא מבעיא דכיון דקדים לך מהדר, אלא ליתן לו למאי. תא שמע דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם נתיבותיהם עקשו להם כל דרך בה לא ידע שלום, שמע מינה. עומדין להריגה אם נתנו מחזירין, ניצולין בזרוע לא, ולהקדים בין כך ובין כך אסור. נואף וחבירו הנותן בין המרובין מחזיר בשביל כבוד המרובין... באו לעשות שלום עם מריביהן אין מקבל בלב שלם, ואפילו ביום הכפורים, כללו של דבר כל העומד ולא חזר בתשובה אסור לישא וליתן עמהם. היכי דמי בלב שלם, דאמר נישבק תשרי לך, ושלא בלב שלם רחמנא נישבק מה דעבדת להו... (פרק ג, וראה שם עוד)
אמר ריב"ל גדול הוא השלום שהשלום לארץ כשאור לעיסה, אלמלא שנתן הקב"ה שלום בארץ היתה החרב והחיה משכל את האדם, מה טעם דכתיב (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ... א"ר יהושע גדול השלום, שבשעה שעמדו ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שמח בהן הקב"ה ונתן להם תורתו וברכם בשלום, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום...
אמר ר' יהושע בן לוי, אמר להם הקב"ה לישראל אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני, היו שואלים בשלומה ואני מוחל לכם, מה טעם שאלו שלום ירושלים (תהלים קכ"ב), ואומר (ירמיה כ"ט) ודרשו את שלום העיר... ומי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום הקב"ה מורישו לחיי העולם הזה והעולם הבא, וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. (פרק השלום)
שלשה דברים ניתנו מתנה לעולם, ואלו הן, התורה והגשמים והמאורות... רבי זעירא בשם ריש לקיש אמר אף השלום, שנאמר (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ. (מזמור יח)
...מי הם אלו שעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אלו ישראל שניתן להם את השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. (מזמור נג)
רבת שכנה לה נפשי וגו', וכי יש אדם שונא שלום, עשו שונא השלום, וכן הוא אומר, (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ, אימתי יהיה כן, והשבתי חיה רעה מן הארץ, ואין חיה רעה אלא חזיר, שנאמר (תהלים פ') יכרסמנה חזיר מיער, זה עשו הרשע. אני שלום וכי אדבר וגו', מהו אני שלום, כך אמר הקב"ה למשיח (שם ב') תרועם בשבט ברזל וגו', א"ל רבונו של עולם לאו אלא בשלום אני פותח לדבר לגוים, לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו'. אמר ישעיהו (ישעיה נ"ז) שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו', לידי פשוטו איני מחזיר בריה מי שנתן לי לבו בתשובה איני עוד מחזירו, לכך נאמר שלום שלום וגו', וכל מי שיבא אצלי אני בא אצלו ומרפא אותו, שנאמר ורפאתיו. והרשעים כים נגרש, כך הם הרשעים אינם מבקשים שלום, שנאמר (תהלים ל"ה) כי לא שלום ידברו וגו', למה כי אינם מבקשים שלום, לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו'. (מזמור קכ)
א"ר חמא בר חנינא... אבל כל מי שאין אוכל ושותה עם חבירו ולא נושא ונותן עמו ומדבר עליו דברים טובים הקב"ה קורא לו שלום, שנאמר וליועצי שלום שמחה. (פרשה יב)
מתוך השלום כיצד, אלא כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים הוא מתכוין ועושה שלום בארבע מאות ותשעים וששת אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים לפניו תמיד והם מקדשין את שמו תמיד... וכן מתכוין ועושה שלום בשבעים לשונות ובכל באי עולם שברא בעולמו, שנאמר (איוב כ"ה) עושה שלום במרומיו, כך יעשה האדם שלום בין כל אדם לחבירו ובין איש לאשתו, וכן היה עושה אהרן הכהן שהיה מתכוין ועושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל לחכמים ובין חכם לחבירו ובין ישראל לחבירו ובין איש לאשתו, ועליו הוא אומר (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, ועליו נאמר (שם נ"ו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. הקב"ה שהוא בוחן לבות וכליות היה אומר לאהרן אתה נתכוונת לטובה ועשית שלום ביני ובין בני ישראל, אני מוציא ממך בנים שמכפרים על ישראל בכל שנה ושנה וקוראין עליהם שלום בכל יום ויום, ויאמרו להם (במדבר ו') יברכך ה' וישמרך וגו' וישם לך שלום. (פרק לא)
אמר רבי שמעון בן לקיש פינחס הוא אליהו, א"ל הקב"ה אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים. (במדבר פרק כה, תשעא)
וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך... ארבעה רוב שלומות הם, יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, שלום רב לאוהבי תורתך, וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום, והדין וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. (ישעיה פרק נד, תעט)
ישאו הרים שלום, וכי ההרים נושאים שלום, אלא בזמן שהפירות מרובין השלום בעולם, ובזמן שהפירות אין מרובין מריבה בעולם, כיצד אדם נכנס לתוך כרם של חברו הוא אומר לו מה אתה עושה בתוך כרמי ומריבין זה עם זה. ובזמן שהפירות מרובין עין טוב בעולם ושלום בעולם, שנאמר והיה ביום ההוא נאם ה' תקראו איש אל רעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה. (תהלים עב, תתה)
וישאלו איש לרעהו לשלום, גדול הוא השלום שהוא קודם לשבחו שלהקב"ה, שכן מצינו לא פתח ליתרו תחלה לא ביציאת מצרים ולא בעשרת הדברים ולא בקריעת ים סוף ולא במן ולא בשלו, אלא בשלום תחלה, שנאמר וישאלו איש לרעהו לשלום, ואחר כך ויספר משה לחותנו, מפני מה, מפני שהשלום מישב את הדעת לשמוע את כל אלו. (שמות יח ז)
...אמר ר' ישמעאל בוא וראה שלש עשרה דברים חיבבן הקב"ה וקראן לי, ומכולם לא כפל אלא השלום, דכתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, ללמדך שהוא חביב מן הכל. (שם כה ב)
ומשם הפיצם - למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם, אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר "שפה אחת ודברים אחדים", למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום. (בראשית יא ט)
ושבתי בשלום - שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן. (שם כח כא)
ונתתי שלום - שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ, מכאן שהשלום שקול כנגד הכל, וכן הוא אומר (ישעיה מ"ה) "עושה שלום ובורא את הכל". (ויקרא כו ו)
ממדבר קדמות - אף על פי שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם, כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל, וגלוי לפניו שלא יקבלוה, ואף על פי כן פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום, דבר אחר ממדבר קדמות, ממך למדתי שקדמת לעולם יכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את המצרים, אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון. (דברים ב כו)
ולפי הענין הזה נוכל לומר על דרך הפשט שלכך נקרא שמו של הקב"ה שלום שהשלים ב' הסדרים, אך על דרך הקבלה נראה שלי שנקרא שלום על שם שעושה שלום בין מדת הדין למדת רחמים שאינם האש והמים, אלא ב' המלאכים שעליהם אמר הכתוב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה), ואמרו ז"ל המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל, שהאחד מים ושהאחד אש והקב"ה עושה שלום במרומיו... (האמונה והבטחון פרק ד)
ושבתי בשלום - באשה ובבנים, כי זולתם לא יהיה שלום לו ולא לאביו ולא לאמו, כי הוא לא יוכל לקחת אשה מבנות כנען. (בראשית כח כא)
היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". (חנוכה ד יד)
...והאמת והשלום אהבו (זכריה ח'), ודע שאמת הן המעלות השכליות מפני שהן אמתיות לא תשתנינה, כמו שזכרנו בפרק השני, והשלום הן מעלות המדות אשר בהן יהיה השלום בעולם. (פרק ד)
ואם ראית מדינה שעמי הארץ בה ויש שם שלום ושובע ואין מזיק להם מאומה ואין בהם תורה, דע שאין ביניהם תלמידי חכמים או יש ואינו מוכיח, שאין דומה מי שחוטא בשוגג למי שחוטא במזיד, אם כן הם כולם שוגגים, או גמילות חסדים יש ביניהם, או אהבה יש ביניהם. (ריד)
ואני זקנתי - אמרו רז"ל מכאן שמותר לשנות מפני השלום. רוצה לומר לא ספר כל דבריה, ושאר בני אדם מותר לשנות לגמרי. (בראשית יח יג)
וחייב אדם לדרוש טוב לעמו וחבריו בכל הדברים שהוא אוהב ודורש טוב לנפשו, שנאמר (ויקרא י"ט) "ואהבת לרעך כמוך", ואמרו רז"ל זה כלל גדול בתורה, שעל ידי השלום מקיימים ישראל את התורה, ואמרו רז"ל (מסכת דר"א) שקול השלום כנגד הכל, ועל כן אנו אומרים בתפילה עושה שלום ובורא את הכל, ותפילת הצבור נשמעת כשהם בשלום, וכל דרכי התורה מביאות לידי שלום, שנאמר (משלי ג') "וכל נתיבותיה שלום". וישראל אוהבי שלום הם, והקב"ה ברכם בשלום מפני שהשלום מחזיק כל הברכות, שנאמר (תהלים כ"ט) "ה' יברך את עמו בשלום", על כן נקראת כנסת ישראל שולמית, ועובדי אלילים נקראים שונאי שלום, שנאמר (שם ק"כ) "עם שונא שלום". וחייבים ישראל לברור אנשים ברורים שיטילו שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, שיהא בידם כח לכוף ולהכריח בני אדם על השלום. ויהיו אותם הברורים אנשים שמחים שיודעים לפייס ולרצות בני אדם ולהטיל שלום, ולא יהיו כעסנים ורגזנים, שנאמר (משלי ט"ו) "איש חימה יגרה מדון", ונאמר (שם) "מענה רך ישיב חימה". ואמרו בתלמוד (תענית כ"ב) על המטילין שלום, גברי בדיחי אנן ומשוינן שלמא, ואמרו רז"ל (שם) על האנשים האלה שהם מטילים שלום בשמחה ובטוב לבב כי מובטח להם שהם בני העולם הבא. (אגרת התשובה יד)
הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, רוצה לומר שיאהב בלבו האמת והשלום וירדוף אחריו בפועל ידיו, כי יש בני אדם אוהבים אותו בלבם לא שיטרחו עצמם לשום שלום בעולם, ואינם הולכים בדרכי שלום, אך העושים פעולה ומשימים שלום בין אדם לחברו, ואוהבים לעשות המלאכה, כמו שנאמר (תהלים ל"ד) "בקש שלום ורדפהו", אותם הם מתלמידיו של אהרן שהיה עושה כדבר הזה. (אבות א יב)
זאת התורה לעולה - ...והנה הכתוב הזה הקדים עולה וחתם בשלמים, הקדים עולה כמשפט כי הוא הנבחר והוא הנכבד מכל הקרבנות, וחתם בשלמים, לפי שראוי לחתום במדת השלום, שהוא קיום העולם. ודרשו רז"ל למה נקרא שמן שלמים שמטילין שלום בעולם. וידעת כי היה שם ה' נמחה על המים כדי לשים שלום בין איש לאשתו, ולפי שאהובה מדת השלום תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה החתימת תפלת שמונה עשרה במדת השלום, והוא ברכת המברך את עמו ישראל בשלום, וכן שלמה המלך ע"ה חתם שיר השירים במדה הזאת, שאמר "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום", ואמרו רז"ל אפילו העליונים צריכין שלום... (ויקרא ז לג)
"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג'), שלמה המלך ע"ה הודיענו בפסוק זה כי יסוד התורה ועיקרה שלום, וכן מצינו עיקר בריאתו של עולם שהוא השלום, ולכך דרשו רז"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, בדעתן נבראו בצביונם נבראו, שנאמר (בראשית ב') "וכל צבאם". וידוע כי השמים נבראו תחלה, ונקראו שמים לפי שהם אש ומים, והנה הם שני הפכים לא יתכן זווגם והתחברותם כי אם על ידי השלום, שהוא שכתוב (איוב כ"ה) "עושה שלום במרומיו"... כל מצותיה של תורה הן שלום לגוף ולנפש, שלום לגוף הוא שכתוב (שמות ט"ו) "אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה וגו' כל המחלה וגו' לא אשים עליך". שלום לנפש, כי מצד קיום המצות תשוב הנפש טהורה לשרשה, כענין שכתוב (תהלים י"ט) "תורת ה' תמימה משיבת נפש", ותהיה מדת השלום שואבת אותה... ונראה לומר שיצא להם לרז"ל לחתום התפלה בשלום מפרשת הקרבנות, שהרי תפלות כנגד תמידים תקנום, והתורה בסדור הפרשיות של הקרבנות חתמה לנו בקרבן שלמים, הוא שכתוב (ויקרא ז') "זאת התורה לעולה וגו' ולזבח השלמים"... (דברים טז יח)
בא וראה כמה גדול כח המשפט, שאם אין משפט בעולם אין שלום בעולם, שנאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח'), וזהו שאמרו רז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ואין שלום במלכות אלא על ידי משפט, שנאמר "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כ"ט). ומפני שהמשפט הוא סבת השלום מצינו ביתרו כשנתן עצה למשה על דבר המשפט שהזכיר בה שלום, הוא שאמר (שמות י"ח) "אם את הדבר הזה תעשה וגו' על מקומו יבא בשלום"... (כד הקמח דינים)
...בא וראה כמה גדול כח נתינת השלום, שהרי התירו רבותינו להזכיר בו את השם, שכן כתוב בבועז (רות ב') "ויאמר לקוצרים ה' עמכם", וכן המלאך אמר לגדעון (שופטים ו') "ה' עמך גבור החיל", וכל זה מוסר ודרך ארץ שהתורה תצוה בכך כדי להרבות האהבה והחברה בישראל. וגדולה מזו מצינו, שאסור להפסיק ולשיח בקריאת שמע וברכותיה בין הפרקים, אבל בענין נתינת שלום למי שהוא חייב לכבדו, כגון אביו או רבו או גדול ממנו, התירו לשאול שלום בין הפרקים...
צריך אדם ליזהר מן המחלוקת ולהתרחק מאותן ששונאים השלום, שעליהם אמר ישעיה "דרך שלום לא ידעו" (ישעיה נ"ט), וכתיב אחריו (שם) "על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה". ומן הידוע כי הממלכות והמדינות אינם נחרבות אלא בשביל המחלוקת... (שם שלום)
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים... ונראה לי לומר כי מה שהזכיר למעלה "העולם עומד", וכאן "העולם קיים", לפי שהשנים שהזכיר למעלה והן התורה והעבודה, הן מדות שכליות, ולכך אמר "העולם עומד", כי הם הם עמודי העולם, ובריאתו של עולם נשענת עליהם, כי הם עמודים שכליים רוחניים... אבל בכאן העולם קיים, לפי שהשלום שהזכיר כאן והן משפט שלום, הן מדות גופניות שהן קיום בני העולם, וזהו לשון העולם "קיים"... ודע כי מדת השלום מן הדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, הוא שאמרו רז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה... והבאת שלום בין אדם לחבירו, והרי היא עיקר קיומו של עולם, שאם אין שלום במלכות סוף שתחרב המלכות, והוא הדין למדינה, והוא הדין לבית אחד, שאם אין שלום בין בני הבית ואינן נוהגין זה עם זה אחוה ורעות הרי זה סבה לחרבן הבית, ואם כן השלום הוא עיקר העולם... (אבות א יח)
ויאמרו שלום - ולא אמרו שלום לו, כי (ישעיה נ"ז) אין שלום אמר אלקי לרשעים. (בראשית כט ו)
...ועל הדרך הזה אמר "עושה שלום ובורא רע", כי ההסכמה בין ההפכים יקרא שלום, והוא סבת ההויה וקיום המורכב כל זמן שיתמיד השווי ההוא, כמו שבהסכמת האנשים המתחלפים בדעות קצתם עם קצתם יתקיים הכלל כולו. כי כשתמצא ההסכמה בין הכעסן והסכל ובין הכילי והמפזר ובין שאר המדות ההפכיות תמצא המעלה, וזה כשיהיה בכל אחד מהקצוות כח להתגבר על חבירו, כמו שחבירו מתגבר עליו, כי זה יהיה סבת הקיום והשלום, וזהו שאמר הכתוב "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כ"ט), כי הוא היה מתפלל להשם שיתן ה' עוז לעמו, ולא שיהיה העוז גדול בענין שיתגבר האחד על האחר וישחיתהו, ויהיה זה סבת הקטטה והמריבה, אבל שיתן להם עוז בענין שיברך את עמו בשלום, כדי שתהיה ההסכמה ביניהם ולא יגבר אחד מהקצוות על האחר בענין שתסור המעלה ויבא הפחיתות. וההסכמה הזאת תקרא שלום, ולזה יכונה התענוג הרוחני הנפשי בשם שלום, להורות על שהתענוג ההוא אין בו הפכיות ולזה לא יפסד, כמו שהשלום שם יונח על ההסכמה בין האנשים מבלי התגנדות האחד על האחר.
אמרו רז"ל (כתובות קי"ב) בשעה שהצדיק נפטר מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתו, אחת אומרת יבא שלום... וזה כי כמו שהשלום הוא סבת הקיום בדברים המורכבים ההפכים, כן כשתהיה הנפש מוכנת להדבק בעליונים מבלי הפכיות יקרא התענוג הנפשיי שלום להורות על הקיום. וכן נמצא שההבטחה שהקב"ה מבטיח לצדיקים לתת להם הקיום וההתמדה תקרא שלום, אמר השי"ת על פנחס (במדבר כ"ה) "הנני נותן לו את בריתי שלום", ולפי הקבלה האומרת שפנחס זה אליהו יהיה פירוש השלום ההתמדה וקיום לנפש בגוף... ולפי דעת החולקים מרז"ל ואומרים כי פנחס איננו אליהו יהיה השלום המיועד אל פנחס רומז אל שלום מנוחת הנפש בעולם הבא שאין בו הפך...
ולהיות השלום רומז אל התענוג הרוחני בעולם העליון שהוא רחוק מן ההפך, והוא העולם הבא שהוא עקר השכר לנפש, ואל שלום הגוף בעולם הזה שהוא סבת השכר בעולם הבא הוא שנזכר בסוף ברכת כהנים "וישם לך שלום", לרמוז אל שני מיני השלום בעולם הזה ובעולם הבא, כי בתחלה אמר יברכך ה' וישמרך, על הצלחת הקנינים הגשמיים ושמירתם. אחר כך אמר "יאר ה' פניו אליך ויחונך" על הצלחת החכמה ושלמות התורה... ולפי ששתי אלו ההצלחות מתנגדות, רוצה לומר השלמת הקנינים הגופיים עם שלמות החכמה והתורה שהם סבות אל שלמות הנפש ולשכר העולם הבא ולמצא חן בעיני השי"ת, אמר בסוף "וישם לך שלום", לרמוז שצריך אל השלום להשיג השלום הרוחני, כי מאשר האדם מורכב משתי כחות הפכיות, כח חמרי וכח נפשי, אי אפשר שיושג השלמות האנושי אם לא בהיות שלום והסכמה ביניהם, שינתן לכל אחד מהם חלקו הראוי לו, ועל ידי כך יושג השלום הרוחני... (מאמר ד פרק נא)
וישם לך שלום - לההמוניים הוא הסכמה בין הרבים, ואם כן לא הכירו את יופיו ולא דברו בשבחו, ובאמת השלום הוא מה שימנע המריבה, כי הוא טוב משותף הכרחי בין אישים הצריכים חיבור, והוא כחוט הזהב שעליו יחרזו מרגליות, ועל כן נקרא "ה' שלום", כי הוא המקשר העולמות ומקיימם על צורתם. ואם היה העולם על שלמות היה כל חי בשלום, כי החוט המחזיק החלקים ומסב תועלתם אל הטוב הכלל היה גם כן קיים, ורק בהנתק החוטים המקשרים ימות החי. ולכן שואלים בשלום לדעת המצב, כי השלום הוא הטבע המעמיד חלקי הנמצא. ואהרן היה שר וגדול בישראל בשמירת הסדר הכללי ביניהם, ועל זה אמר אוהב שלום ורודף שלום, ומשה היה מיוחד יותר אצל העיון... ואחר שהשלום הכרחי לקיום אישי האומה וכללותה ראוי שיתיחס לו לשעה הכשרה שבה הוקם המשכן...
וכדפירשנו השלום הוא מציאות ההשגחה האלקית וטובו בתוך העולמות על פי כשרון המעשים התורניים, שעל ידם נמסרו המפתחות בידי האומה הזאת, ובהקמת המשכן כיונה החכמה העליונה אל לימודה וקיומה, ולכן ברכה זו ביום השלמת המשכן ותחילת עבודתו. וברכות אלו ניתנו לאדם הראשון בגן עדן, וכאשר חטא נסתלקו ממנו כבשער ל"ד, ונשאר העולם מובדל מהנהגה זו האישית ואין שלום, חוץ ממתי מספר האבות ועוד שהתחילו להמשיך שוב החוט הזה. (במדבר ו כד שער עד)
והנה מדת השלום היא כמלך המעלות, וצריכה שמירה גדולה, כמו שאמר ר' מתיא בן חרש באבות ד' "הוי מקדים בשלום כל אדם", וכאהרן אוהב שלום ורודף שלום עד שישיגנו. וזה שאמרו על מיתת אהרן שנעשה בו נס והיה מפשיט בגד ונכנס של שכינה תחתיו, וכן בהלבשת אלעזר שמלבישו קודם העליונים והבגדים התחתונים באים בכל זאת במקומם, כי הוקשה להם אחר שהפשיטו הציץ ובא של שכינה תחתיו, איך יפשיט מעל גביו החושן הכתונת וכו', אלא הפשיטו בדרך נס דרך רגליו וכו'. כי כשם שהוא עשה שלום בעולם, כן נעשה לו נס שלום והסכמה בין עליונים ותחתונים. (במדבר פרק כ יד שער פא)
מאז הסכימה הדעת האלוקית להמציא עולמות גזרה חכמתו על מציאות השלום, כי מהות מציאות מחוברת מענינים רבים בעצם אחד, כי החומר המשותף הנברא ראשונה כבר בחבור העדר ומציאות, עד שגדרוהו שהוא אמצעי בין ההעדר והפועל, וישיגהו הכח לקבל הצורות, וכן תארו הנבואה כדפירשנו, וכל שכן היסוד הפשוט שחוברו בו ב' עצמים, חומר וצורה, ומבואר שכל המחובר מהם מתקיים על ידי השלום והערך והיחס הנאותים להם הוא עקר מציאותם, עד שגזרו שעקר ההויה וההפסד אינה כי אם קבוץ העצמים ופרידתם, ועל כן אמר יוצר אור וכו' כמו שתיאר יציאת היש מהאין המוחלט באור, שעל ידי יצירתו נתן מציאות מה להעדר המתואר בחושך על ידי שיצויר בשכל האנשים, כן תיאר את הבריאה השלמה ב"עושה שלום", ועל כן תיארוהו במלך שהשלום שלו, רוצה לומר שמשפיע ההתיחדות וההסכמה הזאת על בריאותיו. והוא ענין כבוד מלכותו ממש, שכל הדברים חוזרים אל האחדות הפשוטה, וכאמרו, "והיה ה' למלך וגו' ושמו אחד", כי המלכות והאחדות הם ענין אחד. ועל כן עולה קבלת היחוד בקריאת שמע לענין המלכות, וכלפי שבעשית השלום הזה נתן מציאות לפירוק והפירוד שבעקבם, אמר גם כן "ובורא רע"... (דברים א א, שער עח, וראה שם עוד)
כל הרוצה לרדוף אחר השלום צריך לו להרחיק עצמו מכל הדברים המסבבים קטטה ומריבה, שהיא הפך השלום, והסבה הרעועה מכלם היא הכעס, כי כל אדם שמושל עליו כעסו לא יהא לו שלום מלמעלה ולא מלמטה, לפי שברוב כעסו יחטא לשמים וגם יריב עם בני אדם הרגילים עמו. על כן הזהירו רז"ל על הכעס... (נר ו כלל ב חלק א פרק א)
גדול השלום, ששמו של הקב"ה קראוי שלום, שנאמר "ויקרא לו ה' שלום" (שופטים ו'). ובכל הדברים שברא הקב"ה בעולמו נתן להם קצבה ותכלית חוץ משני דברים, התורה והשלום. תורה מנין, שנאמר "לכל תכלה ראיתי קץ" וגו' (תהלים קי"ט), שלום מנין, שנאמר (ישעיה ט') "למרבה המשרה ולשלום אין קץ".
גדול השלום, שלא התחיל הקב"ה לבראת דבר בעולם אלא באור, שהוא שלום, שנאמר "ויאמר אלקים יהי אור" (בראשית א'), והאור מכניס שלום בין בני עולם, וזכר לדבר (ישעיה מ"ה) "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום" וגו'... (שם שם פרק ב)
לפי שירבה השלום בין החברים וגם בכל בני ישראל, צוו רבותינו בדברים המסבבים אהבה ושלום, והזהירו מהדברים המונעים השלום, כדגרסינן בפרקא קמא דברכות (ו' ב') אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הרגיל ליתן שלום לחברו ויום אחד לא נתן, עובר משום "בקש שלום ורדפהו" (תהלים ל"ד). ואם נתן לו שלום ולא החזיר לו שלום נקרא גזלן, שנאמר (ישעיה ג') "בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם"...
גם מצינו תנאים שהתנה יהושע כשהנחיל לישראל את הארץ, וגם אחרים הנקראים "תנאי בית דין", וכולם הם לדרכי שלום, כדי שלא ירבה בישראל קטטה ותחרות... וכדי להוסיף בין ישראל שלום ואהבה אמרו רז"ל שאם יתן אחד מתנה לחברו שיודיענו... (שם שם פרק ג)
גדול השלום שהוא קיום העולם, כמו ששנינו בפרקא קמא דאבות... על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום...
גדול השלום שבו שבח הקב"ה ליצחק אבינו כשבא אצלו אבימלך ושלחו בשלום, כדכתיב (בראשית כ"ו) "וילכו מאתו בשלום"... גדול השלום שלא נתבשרו השבטים אלא בשלום, שנאמר "ששם עלו שבטים שבטי י-ה וגו' שאלו שלום" וגו'. גדול השלום, שכשנגלה הקב"ה בתחלה למשה ע"ה היה מתוך דבר שנשתנית טבעה בשלום, שנאמר (שמות ג') "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" וגו', הראהו שלום גדול בין האש והסנה...
גדול השלום שבו נתבשר דוד ע"ה, שנאמר (דהי"א י"ב) "ורוח לבשה את עמשי וגו' שלום לך" וגו'. גדול השלום כי שלמה המלך ע"ה נקרא שמו על שם השלום שהיה בימיו, שנאמר (שם כ"ב) "כי שלמה יהיה שמו"... גדול השלום, שלא בקש חזקיהו ע"ה אלא שלום, שנאמר (מלכים ב' כ') "ויאמר טוב דבר ה' אשר דברת ויאמר אך אם שלום ואמת יהיה בימי". גדול השלום שנשתבח בו מרדכי, שנאמר (אסתר י') "דורש טוב לעמו ודובר שלום" וגו'.
ובשעת ישיבתה של ירושלים נתברכה בשלום, שנאמר (תהלים קכ"ב) "שאלו שלום ירושלים" וגו'... (שם חלק ב חתימה)
השלום - יש לכם בבריאות הגוף כי אמנם הבריאות יהיה בשלום ההפכים, וזה כשלא יתקומם אחד מההפכים על הפכו. (בראשית מג כז)
וישם לך שלום - מנוחת שלום שהוא הנצחיות בלי תערובת עונש הראוי לכל שלם לחיי עולם. (במדבר ו כו)
הוי מתלמידיו של אהרן - אמר כדי שתהא מתלמידיו לא תסתפק כשתהיה תכונת השלום קבועה בך, אבל שתפעל ממנה, והוא רודף שלום, ובזה תהיה טוב לבריות... ויש עלינו לתרץ מה שיקשה על אהרן, כי ידוע שהאמת חותמו של הקב"ה ואיך היה מוציא שקר מפיו (לעשות שלום), והתשובה כי השלום חשוב מן האמת, והראיה במשנה האחרונה, ולזה ראה לשנות מפני השלום. עוד יש לומר כי הכזב והחנופה הם כמו הנושכים הממיתים הצריכים מאד לתרופות, ולא ימסרו כי אם ביד נאמן וחסיד יבטחו בו שלא ימית הבריות, כך אלו המדות הרעות אסור להשתמש בהם כי אם המבקשים להחיות בהם את הנפשות. זהו "ולמוכיחים ינעם".
הוי מתלמידיו, אל תאמר אני בן טובים בן חכמי קדם איך אלך לבית אדם פחות לשים שלום בינו לאשתו, הטוב אתה מאהרן שהיה כהן גדול, אחיו של משה רבינו ע"ה מלך ישראל העושה כן. ד' חלוקות בשלום, רשעים גמורים שונאי שלום, רשעים בלתי גמורים חפצים בו, ובתנאי שיבוקש מחבירו, צדיקים בלתי גמורים מבקשים אותו אבל בברוח חבריהם יברחו גם הם. צדיקים גמורים רודפים אחריהם, ולזו הכת האחרונה כיון הכתוב (תהלים ל"ה) בקש שלום ורדפהו, רוצה לומר שאם יברח תרדוף אחריו. (אבות א יב)
...וכתב הר' יצחק ישראל ז"ל, הזכיר רשב"ג שלום בסוף לפי ששלשתם נכללים בו, שכשיש שלום בעולם בהכרח יש אמת, כי רוב הקטטות שבעולם אינם אלא בסבת העדר האמת, וכשיש אמת בעולם לא יצטרכו לדין... (שם שם יח)
אפשר לפרש אוהב שלום שלא יהיה בעל מריבה, ורודף שלום כי אף אם השלום היה בורח ממנו יהיה הוא רודף אחריו, שאם חבירך אינו רוצה להשלים עמך אתה תרדוף אחריו לפייסו, ולשניהם כיון, כמו שאמר הכתוב "בקש שלום ורדפהו", הרי במה שאמר בקש אהבת שלום אמור, ובמה שאמר ורדפהו כיון שיהיה רודף שלום אפילו שהשלום יהיה בורח ממנו.
ואפשר עוד שאמר הוי מתלמידיו של אהרן, ולא אמר הוי אוהב שלום, לפי שכל אדם בעיני עצמו הוא אוהב שלום, ואף אם הוא איש ריב ומדון אינו רואה חובה לעצמו, לכך נתן לו גבול לומר כל זמן שאין אתה כמו אהרן אין אתה אוהב שלום. ולא אמר הוי כאהרן, כי הלואי שיהיה כאחד מתלמידיו, כי כמוהו ממש אי אפשר בעולם... ואמר אוהב שלום לעצמו ובביתו, ורודף שלום לאחרים ליתן שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו... וצריך תחלה שיהיה הוא אוהב שלום לעצמו, וכיון שהוא דבר טוב השלום בעיניו ואוהב אותו לעצמו ימשך לו מזה גם כן שיתן שלום בין אחרים... (אבות א יב)
בקש שלום ורדפהו, דאורייתא היא, דאפילו בשעת מלחמה צוה ית' להקדים שלום, שנאמר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום". ומנאה סמ"ג מצות עשה. וכל מקום שיש שלום אין השטן יכול לקטרג, שנאמר "חבור עצבים אפרים הנח לו"... והרוצה לזכות במצוה זו יזהר במצוה אחרת, והוא לדון כל אדם לכף זכות תמיד. (פרק ד מצות עשה מן התורה התלויות בפה בקנה וכו')
...ולדעת ר' יודא מפני שאליהו ז"ל לא יבא רק לטוב ולא לרעה, ולפיכך לא יבא רק לקרב ולא לרחק, שזהו אינו ראוי למדת אליהו שהוא הטוב. ולדעת ר"ש יבא להשוות המחלוקת, שזה הדבר ראוי לאליהו, כמו שהיה מדת אהרן, כמו שהתבאר, שהיה משוה הכל, ולפיכך אליהו יהיה משוה המחלוקת שלא יהיה מחלוקת עוד בישראל. ולפי זה פירש הכתוב "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", רצה לומר שיסור מהם המחלוקת, ובזה שייך לומר והשיב לב אבות על בנים, ורצה לומר שמתחלה אף בין אבות ובנים היה מחלוקת, ועתה והשיב לב אבות על בנים ובנים על אבות. וחכמים אומרים שיבא להרבות שלום בעולם, כלומר מעלה שלו יותר עליונה, ולא לבד להסיר המחלוקת, כי לפעמים אין מחלוקת מכל מקום אין שלום שיהיה להם לב אחד לגמרי, וראוי שיהיה העולם לב אחד, כמו אבות ובנים שהם אחד לגמרי, וזהו תכלית האחדות, ולפיכך אמר שיעשה אליהו שלום בעולם לקרב את ישראל בחבור גמור... (נצח ישראל פרק נג)
ובמדרש ג' דברים נתנו מתנה לעולם... ומה שהוסיף רבי עזריה אף השלום, דבר זה מבואר כי השלום אינו ענין העולם הזה, רק הכל במחלוקת, וזהו ענין עולם התחתון במה שהאחד נכנס בגדר השני כמו שהוא ענין העולם הזה, וכן ענין העולם הזה אינו מענין השלום, ולפיכך השלום אינו רק מתנה לעולם. (תפארת ישראל פרק נ)
...אבל פירוש מה שאמר הוי מתלמידיו של אהרן, כי אהרן היה כהן גדול והכהן הגדול הוא מיוחד להיות מקשר ישראל עד שיהיו עם אחד, כאשר היה להם משכן אחד ומזבח אחד, הפך האומות, כמו שאמרו במדרש כאשר היה קרח חולק על כהונת אהרן... ולכך היה אהרן רודף שלום בין איש ובין חבירו שלא יהיו מחולקים במחלוקת, רק יהיו עם אחד, וכן היה אהרן מקרב את ישראל למקום על ידי הקרבנות שהיו עובדים אל השי"ת, ובזה היה מקרב אותם אל השי"ת, וכך היה מסוגל אהרן לקרב את הבריות לתורה, שאם היה רואה אדם חוטא שחטא היה מקרב אותו לתורה, שדבר זה הוא ראוי אל מדתו. וכמו שהיה אהרן עובד עבודת ישראל להביא הטוב על ידי הקרבנות ולא יבא טוב לאחד רק על ידי מי שהוא אוהב אותו ומבקש טובתו, ולפיכך אהרן בודאי אוהב היה את ישראל. ועוד איך יהיה מקשר ומחבר את הבריות עד שהם עם אחד אם הוא בעצמו אינו מקושר עמהם עד שיהיה אוהב את הבריות... שצריך שיהיה שלום בין איש ובין חבירו, וכן שיהיה שלום בין ישראל ובין אביהם שבשמים, ובזה הכל שלום...
ומה שאמר אוהב שלום ורודף שלום, פירוש אוהב שלא יבא מחלוקת בין האנשים, ורודף שלום, שאם בא מחלוקת ירדוף לעשות שלום. ושם צריך רדיפה עד שיהא מחזיר אותם לשלום, כי דרך בני אדם כאשר נכנסו במחלוקת אז כל אחד מתרחק מן חבירו בתכלית הרחקה, ודבר שהוא מרוחק צריך רדיפה אחריו. ועוד יתבאר דבר זה מה שאמר אצל השלום בכל מקום רדיפה דוקא, והוא דבר מופלג, מה שנקרא ה' שלום, ואסור לומר שלום בבית המרחץ, שמזה תראה כי ה' שלום הוא ענין קודש על הכל, ולכך הוא דבר שאינו מצד עולם הזה, ולפי מדרגה זאת צריך שיהיה נעשה ברדיפה ולא יהיה נעשה בשהיה ועכוב זמן, כי כן כל הדברים לפי עלוי מדריגתם אין ראוי שיהיו נעשים בזמן... לכך השלום הוא דבר אלקי עד שאסור לומר שם זה בבית המרחץ, עד כי שמו ית' נקרא שלום, וזהו שאמר הוי רודף שלום בלא שהיית זמן לגמרי, ודבר זה יש להבין, כי הוא תולה בסוד שלום.
ואמר שהיה אוהב את הבריות, ומדה זאת ראויה למי שהוא רודף שלום שהוא מקשר את הבריות עד שהם אחד, ומכל שכן שהוא יהיה אוהב את הבריות ויהיה אחד עם הבריות, כמו שאמרנו אצל אהרן. ואמר ומקרבן לתורה, שכשם שיעשה שלום בין איש לחבירו כך יהי עושה שלום וחבור בין בני אדם שרחקו מן התורה וממצות השי"ת, ויעשה שלום בין ישראל ובין אביהם שבשמים, הרי כל המדות האלו שהזהיר עליהם הלל שיהיה האדם מחבר הכל עד שהכל אחד... ומפני שבעל מדה זאת האוהב שלום ורודף שלום מדה שלו שפלות וענוה, כי הרודף שלום בין איש לחבירו צריך שילך אליו, כי אין בעל המחלוקת הולך אחריו, ואם אינו שפל רוח יאמר כי אין זה כבודי להשפיל עצמי ולרדוף שלום בין איש לחבירו... (דרך חיים א יב)
ואמר עוד מרבה צדקה מרבה שלום, פירוש כי האדם צריך אל שלום עד שלא יהיה לו מתנגד, שאם אין שלום אין כלום, ולפיכך השלום הוא צריך אל האדם, ואם אין שלום לאדם יש לו מונע מתורתו ומכל ענינו. ואמר מרבה צדקה, כי הצדקה אינו אלא השלום, כי כאשר האדם מעמיד דבריו על הדין שלא יעשה לפנים משורת הדין בזה מתחדש מחלוקת, והפך זה כאשר מעשיו הם בצדקה ולפנים משורת הדין, ולפיכך הצדקה היא מביאה השלום, וכמו שאמר הכתוב "והיה מעשה הצדקה שלום"... (שם ב ז)
הוי מקדים בשלום וכו', זכר ג' דברים איך יהיה האדם נוהג בענין הראשית ואיך יהיה נוהג במדה שהיא הפך הראשית במדת השפלות, ואיך יהיה נוהג עם הדומים והשוים מבני אדם. ואמר כי ההנהגה עם בני אדם הדומים שיהיה מקדים שלום לכל אדם, ודבר זה ענוה להקדים לכל אדם שלום, ולא ימתין עד שיתן לו האחר שלום ואז יחזיר לו שלום, רק יש לו להקדים, וזה הוראה שאין אדם אחר שפל בעיניו, כי מי שבעיניו בני אדם שפלים לא יתן שלום לאחרים רק אם יקדימו שלום... ועוד כי יש שפותח בשלום ומבקש שלום ויש כאשר מתחילין עמו בשלום הוא עונה שלום, ואין זה שהשלום אצלו לגמרי, שהרי אין עונה שלום רק כאשר מתחילין עמו בשלום, אבל הפותח בשלום אצל זה נמצא השלום בעצם ובראשונה, שהרי הוא דורש ופותח בשלום... כי הפותח בשלום אף כי לא ידע כי יש לאחר שלום עמו, זה נקרא שהוא בעל שלום, אבל המחזיר שלום הנה כבר מוכן ונתן שלום, אם מחזיר שלום אין זה רדיפת שלום כלל, רק שהוא מחזיר מה שכבר התחיל אחר. (שם ד טו)
...ואמר כי ליועצי שלום ראוי אליהם השמחה, כאשר השלום הוא השלימות, והוא שלימות הכל והוא נותן המציאות אל הכל, ומפני כך ראוי אל רודפי השלום השמחה, כי השמחה הוא כאשר נמצא דבר בשלימות, וזה בעצמו מה שנקרא שלום שהוא מלשון שלימות, כי השלום משלים המציאות עד שנמצא הדבר בשלימות בלי חסרון.... כמו האבל שהוא הפסד והעדר...
בדבר זה תראה כמה גדול מדרגת השלום, כי שמו ית' נקרא שלום... וזה כי הוא השי"ת עושה שלום בין כל הנמצאים, ואם לא היה השי"ת עושה שלום בין ההפכים שהם בעולם אין העולם מתקיים, כי הנמצאים יש בהם ההפכים, והוא יתב' כולל את הכל. ומצד השי"ת אשר הוא כולל את הכל שלום ביניהם, כי הוא ית' צורת העולם האחרונה, ובזה משלים הכל. וזה ויקרא לו ה' שלום, רוצה לומר כי השי"ת צורה אחרונה לעולם, ובזה הוא ית' כולל הכל ומקשר ומאחד הכל, וזה הוא השלום בעצמו. ומפני כי השלום הוא במה שהוא ית' צורה אחרונה ואין דבר זה תאר בלבד כמו שאר תוארים, רק הוא דבר עצמי, ולכך שמו שלום. ומפני כי השלום הוא צורה אחרונה אל הכל ולכך חותם הכל הוא השלום, ללמד דבר זה כי השלום הוא מן השי"ת במה שהוא צורה אחרונה אל הכל...
והדברים אשר אין שלום בהם מצד כי נכנסו זה בזה ונדחה זה מזה ולכך אין בהם שלום, כאשר האחד נכנס בגבול השני, והשי"ת שהוא צורה אחרונה עושה הפרש ביניהם ובזה יש שלום ביניהם, עד שאין אחד נכנס בגבול האחר וכל אחד עומד בעצמו, והכל צריכים לקבל השלום אף העליונים, רק השי"ת הוא השלום בעצמו. ולכך בשם הזה אשר שמו שלום הוא ית' נבדל מן הנמצאים, כי כל הנמצאים אין שלום בהם והם צריכים אל השלום חוץ מן השי"ת אשר מאתו השלום אל הכל. ומאחר שבענין זה הוא נבדל מהכל, לכך ראוי שיהיה שמו שלום כי זה ענין השם מורה על דבר מיוחד שנבדל בו מאחר.
...ופירוש דבר זה מה ששינה הקב"ה מפני השלום, כי כך מדת השלום בעצמו שכך צריך לעשות כאשר רודף שלום בין שנים המחולקים, שיאמר לזה אשר ישר בעיניו ולשני לא יאמר כן, והכל הוא בשביל השלום, ולפיכך אמרו מותר לשנות מפני השלום, ואם אין שלום הרי יש מחלוקת, וכל מחלוקת הוא שנוי בעולם לגמרי, ואם כן בלא זה יהיה שנוי, ולכך יותר טוב שיהיה משנה מפני השלום.
ועוד כי כך הוא בעולם, כי כל אחד מן ההפכים מקבל מן השי"ת מה שאין מקבל השני, וזהו השלום, כי האש מקבל מן השי"ת אשר ראוי לו מה שאין מקבל המים הם הפך האש, והשי"ת עושה שלום בין שניהם שיהיה מקבל כל אחד לפי מה שראוי לו, וזהו השלום. הרי לך כי עיקר השלום הוא מצד שאין זה מקבל מה שזה מקבל, ולכך מותר לשנות כדי לעשות שלום כאשר השי"ת הוא משנה לכל אחד ואחד גם כן מפני השלום. ודבר זה יש לך להבין מאד.
ומה שאמר גדול השלום שהשם שנכתב בקדושה ימחה כדי לעשות שלום, דבר זה כי השי"ת גם כן שמו שלום, ולפיכך אמרה תורה שימחה השם על המים לעשות השלום, כי מחיקת השם הוא בשביל שמו של השי"ת שהוא שלום. ודבר זה מבואר כי זה נקרא שהוא מוחק השם כדי לקיים השם שהוא שלום.
ומה שאמר שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום, כלומר שהזהירו שיעשו תשובה שלא יחרב הבית ויתבטל השלום בעולם, שהשלום הוא מעלת ושלימות העולם הזה, ולכך לא נטעו הנביאים שבאו להשלים עולם הזה רק השלום, שזהו שלימות העולם וזהו כל ענין הנביאים.
ואמר עוד גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, ופירוש זה כי השלום נחשב כמו הכלי מקבל כל ברכה, כי בשלום הדבר יושלם וכאשר אין שלום הוא חסר, והשלימות מקבל הברכה, כי הברכה היא תוספת טובה, שלכך נקרא ברכה, ואי אפשר להגיע אל תוספת ברכה וטובה רק כאשר תחלה הוא בלא חסרון, כי כאשר אין לו שלום הוא חסר ועל ידי השלום הוא בשלימות, ואז אפשר לקבל הברכה שהיא תוספת טובה. ועוד יש לך להבין כי השלום הוא כלי מקבל כל הברכות, כי הברכה הוא שלימות, והשלום והשלימות הוא דבר אחד, כמו שמורה עליו השם, וכמו שיתבאר עוד, ולפיכך השלום הוא כלי מקבל כל הברכות, כי כאשר יושלם הדבר ראוי לקבל כל הברכות שהם גם כן שלימות, ולכך השלום הוא נשוא לכל הברכות, כי השלום הוא שלימות והוא הכנה לקבל כל השלימות, והבן זה.
ומה שאמר שאין חותם כל הברכות אלא בשלום, כבר התבאר כי השלום הוא עצם השלימות, ואף כי הברכות הם גם כן שלימות, אין אל ברכה בפני עצמה רק שלימות במה, אבל השלום הוא עצם השלימות, והשלימות היא באחרונה כאשר יושלם הדבר, וכבר אמרנו גם כן כי השלום הוא מצד השי"ת שהוא צורה אחרונה לכל, וזהו השלום, ולכך השלום הוא באחרונה, והבן זה. ועוד כי אין קיום הדבר אלא בחותמו, ושלום נותן קיום, ולפיכך חותם כל הברכות הוא השלום, כי בלא שלום יש שנוי ובשלום עומד הכל.
ואמר גדול השלום שניתן לענוים, דבר זה יש לך להבין מן הדברים, כי מדת הענוה הוא כאשר אין האדם מיחד עצמו שיש לו מעלה מיוחדת בפני עצמו, והוא מחולק מן שאר אדם רק הוא שוה אל הכל, וזהו השלום, כי אין המחלוקת רק כאשר כל אחד רואה עצמו מיוחד במעלה, ומפני זה מתחדש המחלוקת, אבל בעל ענוה לא שייך בו מחלוקת, ולכך נתן השלום לבעלי ענוה.
ואמר עוד גדול השלום שהוא שקול כנגד הכל, והטעם שהשלום נגד הכל, כי הכל צריכין אל השלום, ולפיכך השלום הוא כנגד הכל, וגם מן הטעם אשר התבאר, כי השלום הוא מן השי"ת אשר הוא צורה אחרונה אל הכל, ולכך השלום הוא הכל...
...ולפיכך כאשר יש שלום באומה ויש כאן שלימות אין כח בשטן שהוא מצד החסרון יכול לו, כי אין ספק כי הכלי שהוא שלם קשה לשבור אותו בשביל שהוא שלם, ומיד כאשר מתחיל בו שבר אז מקבל עוד שבירה, כי דבק בו החסרון. ולפיכך אמר כאשר ישראל אומה שלימה מצד שהם אומה שלימה אין כח השטן שהוא מצד העדר מושל בהם בעבור שלימות שלהם...
ולפיכך אמר אחריו שאפילו המתים צריכים שלום, ולא תאמר כי אין צריך שלום רק מצד העולם הזה, כי בעולם הזה הם בעלי מחלוקת כל אחד ירצה לדחות את השני ממציאותו, כמו שתראה בענין עולם הזה, אבל המתים אינם צריכים שלום, ועל זה אמר כי אף המתים צריכים שלום, כי אין בעולם שאין מקבל השלום רק השי"ת שהוא השלום בעצמו, והכל מקבלים ממנו ית' השלום...
ואמר עוד גדול השלום שניתן השלום שכר התורה והמצות, דבר זה יש לך להבין מן הדברים אשר בארנו, כי כל פעולה ותנועה היא בשביל השלמה שיושלם בסוף, וזהו ענין כל המתנועע, כי הזרע בבטן האשה תנועת הויה שלו אל השלמה שיושלם הולד, וכן כל מתנועע הוא מתנועע אל השלמה. ולפיכך כאשר האדם עושה מצות התורה אין ספק כי התנועה הזאת והמעשה הזה הוא מגיע אותו אל ההשלמה, שזהו תכלית המצות שיגיע אל השלמה, ואי אפשר זולת זה רק שיבא אל ההשלמה, וזה עצמו השלום שהשלום הוא השלמה בודאי. ואמר גדול השלום שניתן לאוהבי התורה וכן ללומדי התורה, דבר זה מבואר כי התורה בעצמה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולפיכך ראוי השלום לאוהבי וללומדי התורה, מפני שהם לומדים התורה אשר התורה משלמת הכל...
לכן נראה כי שם שלום מורה על מעלת השלום, כי בשם שלום השי"ן בתחלה, והשי"ן יש לה שלשה ראשים, אחד בקצה זה ואחד בקצה השני והשלישי מחבר בין שניהם, והוא עצם השלום, כי צריך שלישי שיהיה מכריע בין החלוקים אשר האחד הוא לקצה האחד, והשני הוא לקצה השני וצריך מכריע בין שניהם.
ומפני כי הראשים הם שצריכים השלום יותר, כי אחר שהוא מן העם הוא תחת הראשים והם מושלים עליהם, והם מעמידים השלום בין העם, אבל הראשים אין להם דבר זה, ואם יש חלוק בין הראשים הרי גם העם אשר תחתיהם הם במחלוקת, ולכך אי אפשר שיהיה השלום רק על ידי האמצעי שהוא מכריע ונעשה אחד. ותראה כי הראש האמצעי (של שי"ן) נוטה לצד שמאל, כי אשר הוא על הימין הוא יותר חשוב, ואם יהיה נוטה אחריו יהיה זה עוד מחלוקת יותר, כי הגדול אומר הנה הקטן הזה חלק עלי ויהיה זה גורם מחלוקת, ולכך יהיה נוטה לצד שמאל וללמד עליו זכות, ובזה יהיה כאן שלום גמור.
ואחר כך אות הלמ"ד כי הלמ"ד הוא עולה למעלה, כי השלום יש לו מעלה עליונה עד שעולה השלום למעלה למעלה, ואין דבר שיש לו יותר מעלה עליונה כמו השלום שהוא תכלית הכל. וכאשר ישראל שלום ביניהם הם דבקים במי שהוא עושה השלום הוא השי"ת.
ופעולת השלום שהוא כמו מ"ם סתומה, שהמ"ם סתומה אין פתיחה לה רק היא סתומה עד שיש לה גדר מכל צד לא כמו מ"ם פתוחה. ותלמד לך כי השלום גורם סתימה וסגירה מכל צד עד שאין אחד יכול לשלוט בו... (נתיב השלום פרק א)
מדת רדיפת השלום מדה עליונה מאד עד שעל ידי מדה זאת מגיע לחיי עולם הבא, כדאיתא במסכת תענית. ר' ברוקא חוזאי הוה קאי בשוקא... וביאור זה מה שאלו היו מיוחדים לעולם הבא מפני גודל הזריזות והדביקות במצוה... וכן מה שאמרו אותם שנים כאשר היו רואין אינש שהיה עציב מבדחינן ליה, וזה מפני שזהו השפלה וזריזות שהיה מבזה את עצמו בהשפלה כל כך לפני בני אדם להביא שלום ביניהם, ולא יאמר מה לי ולהם, וכבר התבאר כי היה זה מדת הלל שהיה בעל ענוה והיה מזהיר על מדה זאת לומר הוי אוהב שלום ורודף שלום, ויותר על זה כי דבר זה גם כן צריך זריזות גדול, שהרי נקרא רדיפת שלום, וכל רדיפה צריך זרוז וראוי שעל ידי זה יזכה לחיי עולם הבא, כמו זה שהיה זריז שלא יבאו בני אדם לידי חטא... (שם פרק ב)
בפרק מי שמתו תנו רבנן ג' דברים צוה אחיתופל את בניו, אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד, ויום טוב של עצרת ברור זרעו חטים, כי אז בודאי מצליחין החטים. ויש לשאול מה ענין אלו דברים שצוה עליהם ביותר. ונראה מפני שראה אחיתופל שהיה בקושרים ובמחלוקת שהיה לו ומה שמגיע אליו מן המחלוקת, ולפיכך היה מזהיר על המחלוקת... כאשר אין חכם גדול יותר מבעל נסיון... וכדי לחזק יותר אמר שיהיו נזהרים וזריזים שלא יבא סבה לבטל השלום שהוא דבר גדול. והנה השלום הוא מצד ג' פנים, האחד הוא שלום בית, השני השלום שיש לו עם ריעיו וחבריו, והוא השלום שיש לו עם עצמו, והג' עם שאר בני אדם, ודבר זה תלוי בשלום מלכות, שהוא מחזיק השלום בעם. ולכך נגד שלום ביתו שהוא עם אשתו אמר יום של עצרת ברור זרעו חטים, כי עיקר ביטול שלום בית שהוא עם אשתו הוא מתוך שאין לו חטים, וכדאמרינן בפרק הזהב, לעולם יזהר אדם בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה בתוך ביתו אלא בשביל חטים... וכנגד השלום השני שלא יתחדש מחלוקת בין איש ובין אחיו אמר אל תהיו במחלוקת זה עם זה, כי דבר זה נחשב כאלו הוא חולק עם עצמו, כי אחיו הוא כמותו. ושלא יבא לידי מחלוקת שהוא בין איש לרעהו אמר אל תמרדו במלכות בית דוד, שהוא שלום מלכות... (שם פרק ג)
זו הדלקת נר בשבת, פירוש כאשר אין שובת ממלאכה אין זה שלום, וכאשר הוא שובת ממלאכה וגם יש לו נר שנותן לו שלום, זהו שלום לגמרי. ויש לך לדעת כי אין נקרא שלום רק האור בלבד, מפני שהוא נותן הבדל בין הדברים, וזהו השלום כאשר יש הבדל בין הדברים. כי כאשר נקרא החושך ערב, מפני שבחושך הדברים הם מעורבים, ואין ניכר זה בפני זה, והאור נקרא בוקר, שעל ידי האור יש ביקור בין הדברים בין זה לזה, וכאשר יש בקור בין דבר לדבר הוא השלום אשר הוא בין הדברים, ואין אחד נכנס ומתערב בחבירו רק כל אחד בפני עצמו... (חידושי אגדות שבת כה ב)
מנין שכופלין שלום למלך, פירוש זה, כי צריך שלום אחד לעצמו של מלך ושלום השני מצד המלכות, כי בשלום המלך שלום הכל. ולפיכך כופלין שלום למלך. אבל דבר זה לא יתכן אצל תלמיד חכם, ואפשר לומר משום שאמרו חכמים (ברכות ס"ד ב') תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, ואלמלי מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וכך תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, לכך כופלים שלום לתלמידי חכמים, האחד כנגד שלומו, והשני כנגד שלום העולם... (שם גיטין סב א, וראה שם עוד)
והנה אודיעך עוד סודות גדולים, לראות איך הדברים נקשרים זה בזה. כי בראשונה עשה המאציל צד הקדושה וצד הטומאה, ובזה הענין תלויים כל עניני העולם למגדול ועד קטן... ותדע כי כשהשכינה מאירה בכל תיקוניה הגדולים, מאור אחד תפש לו מקום בראשונה, שאין אור אחר נחשב לפניו מפני רוב גדולתו ותפארתו, ונקרא שם המאור הזה שלום, בהיות המאור הזה מתחזק בו נקשרים כל הבריות מקטנן ועד גדולן, וכאשר יהיה הוא משפיע בהן, הנה כולן יהיו במנוחה גדולה. ותדע מאין יצא המאור הזה, כי הוא מאור אחד מעצם היסוד הוא נמצא, וכאשר נתחברה התפארת עם המלכות בראשונה לברא העולם, אז נתחזק המאור הזה מאד. ולמה נתחזק, אלא שכן נתחבר בו היסוד העליון, הנקרא גם כן שלום, ואז נקרא שם המאור התחתון כמו כן שלום כמו העליון המאיר בו. ובהתחבר השלום העליון והתחתון נאמר (ישעיה נ"ז) "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב", כי אז נמצא השפע שלם והמנוחה מתפשטת בכל. והקליפה שונאה השלום הזה, שכן כתוב (תהלים ק"כ ו'), "רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום", כי במקום שנמצא השלום הזה בצד הקדושה, נמצאת המלחמה כנגדה בצד הטומאה, ועל זה הסוד נאמר (קהלת ג') "עת מלחמה ועת שלום", כי לילית עת מלחמה, והשכינה הקדושה היא עת שלום. ועתה תבין הענין עוד היטב, כי בהתגבר מדריגות הקדושה ובהתחזקן לשלוט, ימשכו כל הדברים בשמחה ובאהבה גדולה ויחוד ביניהם, כי כן הם מיוחדים בשרשים, אבל הטומאה היא להיפך, כי כולם פרודים הם מפני הדין הקשה המתגבר בהם, ולא נמצא ביניהם אהבה ואחוה ולא יחוד כלל, אלא בהתחזקם לפעול לא יצא מהם אלא ריבות ומדנים... ועל כן נאמר עת מלחמה ועת שלום, כי במקום ששם נמצא השלום בקדושה, שם המלחמה בטומאה... (מאמר הגאולה, ועיין שם עוד)
ונתתי שלום בארץ - צריך לדעת למה הוצרך לומר זה, אחר שכבר אמר "וישבתם לבטח", ואולי שיכוין על עם בני ישראל עצמם שלא יהיה להם פירוד הלבבות, שיטע ה' ביניהם שלום וריעות. או אפשר שיכוין על כללות העולם, ותדע שכשמדבר על ארץ ישראל מזכירה בכינוי כאומרו בסמוך "בארצכם", וכאן אמר "בארץ", שמבטיחם כי יהיה שלום בכל העולם, ותמצא שחפץ ה' בדבר, וצא ולמד מפרי החג, ע' כנגד ע' אומות, ומאמרי רז"ל בענין זה... (ויקרא כו ו)
ומשלם לשונאיו - ... ולדעתי יתכן לומר אחרי שמצאנו פעל שלם נגזר משם שלום, כמו "ושלם נות צדקך" (איוב ח') שפירשוהו ענין הצלחה, כמו "השלום לאישך השלום לילד" (מ"ב ד') יהיה מענין זה כאן "ומשלם לשונאיו", והוא הצלחת הרשעים ושלומם... (דברים ז י)
ונתתי שלום בארץ - אחר שהבטיח להם הברכה יבטיח על הכלי המחזיק ברכה, שהוא השלום, שהוא מחזיק כל הברכות, כי השלום כולל כל הטובות אשר במציאות, שהרע הוא הפירוד וההתנגדות אשר במציאות... והשלום כולל ההסכמה הכללית והפרטית בכל המציאות שאז יתקיימו כל הטובות, ועל זה אמר "עושה שלום ובורא רע", שהשלום הוא הפוך הרע, כמו שהאור הפך החושך, וזה שאמר מגיד שהשלום שקול כנגד הכל. (ויקרא כו ו)
וחותם הברכה הוא וישם לך שלום - שהשלום הוא שם כולל כל ההצלחות וקיום כל העולמות, שכולם נבראו ממזגים מתחלפים וכחות מתנגדים זה לזה, לא לבד עולמות החומריים, כי גם בעליונים יש כחות מתנגדים זה לזה... רק האלקות המתפשט בכל העולמות כנפש המתפשטת בגויה הוא השלום הכללי המעמיד כל המציאות ומקשר את כולם ומשיבם לאחדות גמורה כגוף אחד, שכל חלופי הכחות והמזגים אשר ישתערו בקרבו יתחברו לאחדות על ידי הנפש האלקית המחברת אותם להעמדת הגויה, ובהיות כל כחות הגויה נתונים תחת ממשלת הנפש שישים שלום לו, ואז יעורר השלום גם בעולם הגדול על ידי נפש העולם, ואז יזלו מי הברכה מן המקור העליון אשר לא יכזבו מימיו... כי בהיות האדם והעולם נעדרי השלום הלז יהיה חורבן והשחתה בכל המציאות... (במדבר ו כו, וראה שם עוד)
ישליון אוהביך - שלוה היא פנימית ושלום חיצוני, ועיקר ענין ירושלים הוא אחדות האומה. (תהלים קכב ו)
ההבדל בין שלוה ובין שלום הוא שגדר השלוה הוא שלות הגוף או הבית בפנימיותו, ומזה בא גם על בריאות הגוף, כמו "אמרתי בשלוי"... וכשנרדפו שניהם יחד שלום ושלוה מציין שלום החיצוני מסביביו ושלוה הפנימית, כמו "יהיה שלום בחילך" שלום חיצוני בחיל וצבא או בחיל וחומת העיר, ועל ידי כן "שלוה בארמנותיך", הפנימיים... (הכרמל)
מלך שלם - ...אך נראה שגם הא-ל הזה היה רק בבחינת "א-ל עליון", גם הוא קבל (לדעתם) את תחומו המיוחד לו, גם הוא היה לו מקדש ומכון לשבתו. אך שתי השקפות בולטות כאן מיד, א', תחום שלטונו של הא-ל הזה הוא מקום של שלום וישע. ב', והשלום הזה תלוי בצדק, במעשי הצדקה של האדם... שני המושגים צדק ושלום היו תמיד כרוכים. והנה שני המושגים האלה ממצים את כל בשורת היהדות לאנושות. אך כל זה נתקיים כאן רק בתחומו המיוחד לו ...המשמעות שהיהדות מייחסת לכל הארץ היתה שם סגולה של מקום מיוחד, התפקיד האנושי הכללי של היהדות היה שם רק נוהג של כהני המקום... (בראשית יד יט)
שלמים - שלם מתאר מצב שאין בו חסרון, וזו גם משמעות שלם האמור על אדם, הוא מתאר מצב שהאדם לא יחוש בו חסרון מכל בחינה... במצב של שלום אין דבר מתמלא מחסרון חברו, אלא הדברים משלימים זה את זה, שלום אמיתי איננו רק חוסר הפרעה הדדית, אלא התאמה הרמונית פנימית. אין הדברים מסודרים זה בצד זה בשכנות חיצונית גרידא, אלא הדברים מכוונים זה כלפי זה בתיאום אורגני הדדי. (ויקרא ג א)
את בריתי שלום - ...הגשמת ההרמוניה העליונה של השלום נמסרה כאן מידי ה' דוקא לאותה רוח ולאותה פעילות שחדלי מעש, חסרי מחשבה ושכחי חובה - המתעטפים באיצטלא של רודפי שלום - אוהבים לקרא לה הפרעה לשלום, ומגנים אותה בשל כך. שלום הוא נכס יקר ואדם חייב להקריב לו את הכל, את כל זכויותיו ואת כל נכסיו, אך לעולם אל יקריב לו את זכויותיהם של אחרים, ולעולם אל יקריב לו את זכויות הטוב והאמת האלוקית. שלום אמת בין הבריות תלוי בשלום כולם עם ה'. מי שמעז להיאבק עם אויבי הטוב והאמת האלקית, הרי בעצם מאבקו זה הוא מלוחמי ברית השלום בארץ. מי שכובש את פניו בקרקע למען השלום המדומה עם הבריות ומניח להם לעורר מדנים עם ה', הרי בעצם אהבת השלום שלו הוא נעשה חבר לאויבי ברית השלום בארץ... (במדבר כה יב)
שונאי שלום - שנאת האמת כוללת את שנאת השלום, באמת מוצא כל אחד את מקומו ותחומו, השקר משמיט את הקרקע מתחת רגלי הכל. (תהלים קכ ו)
שאלו שלום ירושלים - הוא קנה מדה לשלום אמיתי החסר בעולם. (תהלים קכב ו)
מוהר"ן:
כשמחזיר הכבוד לשרשו, היינו ליראה כנ"ל, ואז נשלם פגמי היראה, ואז זוכה לשלום. ויש שני מיני שלום, יש שלום בעצמיו, כי תחלה צריך אדם לראות שיהיה שלום בעצמיו, כי לפעמים אין שלום, כמ"ש (תהלים ל"ח) "אין שלום בעצמי מפני חטאתי", ועל ידי היראה זוכה לשלום בעצמיו, כמ"ש בזוהר (יתרו ע"ט א') באתרא דאית דחילא תמן תשתכח שלימתא, כמ"ש (שם ל"ד) "אין מחסור ליריאיו", כשיש שלום בעצמיו, אז יכול להתפלל כי עיקר התפלה על ידי היראה, בבחינת (משלי ל"א) "אשה יראת ה' היא תתהלל", כי התפלה במקום קרבן, ובקרבן כתיב ביה (ויקרא כ"א) "כל אשר בו מום לא יקרב", וכשאין בו מום, היינו באתרא דאית דחילא, אזי יקרב לעבוד עבודתו תמה... ועל ידי התפלה זוכה לשלום הכללי, היינו שלימות העולמות, כי ע"ש זה תפלה נקרא קרבן על שם קירוב העולמות לשלימותן. (יד ח)
...וזהו שצריכין להאיר ולהדליק נר חנוכה סמוך לפתח, דהיינו להאיר הכבוד, ולהחזירו לשרש היראה כנ"ל, עד שיזכה לשלום, ויבטל ויכלה הנרגן מפריד אלוף. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק, שיתבטל בעלי לשון הרע ורכילות אשר רגל על לשונם ויתרבה השלום בעולם. ועל ידי השלום זוכין לתפלה, ועל ידי זה זוכין לשלום הכללי, שלום בכל העולמות, ואזי כשזוכין לשלום הכללי, אזי יתבטל כל המשא ומתן מן העולם, כי כל המשא ומתן שבעולם הוא מהעדר השלום, כי אי אפשר שיהיה רצון המוכר והקונה שוה, כי זה רוצה למכור וזה רוצה לקנות, ואם היה רצונם שוה לא היה אפשר שיהיה נעשה משא ומתן... (שם יב)
כי למשוך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד, וכולם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השי"ת לבד, זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור, כי על ידי השלום שיש בין בני האדם, והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת, על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו לאמת. (כז א)
ודוקא במרה קבלו שבת שלום, כי כן דרך השלום להתלבש במרה, בבחינת (ישעיה ל"ח) "הנה לשלום מר לי מר", כמו שכל הרפואות הם בסמים מרים, כן השלום שהוא רפואה לכל הדברים, בבחינת (שם נ"ז) "שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". ולפעמים החולשה גוברת כל כך עד שאין יכולת ביד החולה לסבול מרירות הרפואות, ואז הרופאים מושכין ידיהם מן החולה ומייאשים אותו, כך כשהעוונות שהם חולי הנפש גוברים מאד, אז אין יכול לסבול מרירות הרפואות, ואז אין שלום אמר לרשעים (ישעיה מ"ח), וזה ששבח חזקיה את הקב"ה, שהשליך כל חטאתיו אחר כתיפו, כדי שלא יצטרך להלביש את השלום במרירות הרבה, וזה "הנה לשלום מר לי מר" (שם נ"ח), היינו זה יודע, כי לשלום צריך מרירות... (כז ז)
ושלום בגופו (שבת ל"ג ב') דרשו על פסוק "ויבא יעקב שלם" שלום בגופו, שלום בממונו וכו', בד' מדות שלא תתגבר אחת על חברתה, שלום בממונו שלא יהיה בא זה ואכל את זה, כמו שאמרה בת נקדימון בן גוריון (כתובות ס"ו ב'), שלום בתורתו, בלא קושיות, ואז ויבא יעקב שלם עיר שכם כנ"ל. (כז ח)
ודע שלבטל ולהכניע האויבים די הצום או אכילת שבת לבד, אבל לרוב השלום צריך גם להרבות בצדקה, כמאמר חז"ל (אבות פ"ב) מרבה צדקה מרבה שלום. וזה שאמרו (ברכות ו' ב') אגרא דתעניתא צדקתא, ואמרו (תענית ח' ב') שמש בשבת צדקה לעניים, שמש זה בחינת שלום, כמאמר חז"ל (מכילתא ובספרי תצא, ובירושלמי כתובות פ"ד), זרחה עליו השמש, מה שמש הוא שלום לכל באי עולם וכו', וזהו שמש, היינו השלום, אינו אלא על ידי צדקה לעניים.
ודע שיש חילוק בין השלום של התענית של חול, ובין השלום של עונג שבת, היינו השלום של תענית אין לו בחינת דיבור, בחינת (בראשית ל"ז) ולא יכלו דברו לשלום, אבל על ידי עונג אכילת שבת נשלם הדיבור לשלום, בבחינת (תהלים קכ"ב) "למען אחי ורעי אדברה נא שלום", בחינת (ישעיה נ"ח) "ודבר דבר" הנאמר בשבת, כי הפה נשלם באור גדול בשעת אכילת שבת... והחילוק שבחינת שלום שלום שיש לו פה הוא במעלה על שלום שאין לו פה, כמו מעלת מדבר על חי, כי החיות הם חיים כמו אדם אבל האדם יש לו מעלה שיש לו כח הדברי... (נז ז וח, וראה שם עוד)
וזה שלום ראשי תיבות: ודע מה שתשיב לאפיקורוס, כי על ידי השלום יודע להשיב על אפיקורסות שבלבו כנ"ל. וגם על ידי השלום שיש בין ישראל בין אחד לחבירו, גם על ידי זה נתבטלין האפיקורסות, כמבואר במקום אחר (ד), וזה שאמרו רז"ל (ב"ר ל"ח) "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד') שכשיש שלום בין ישראל, אפילו עובדין ע"א מוחלין להם, אבל "חלק לבם עתה יאשמו" (שם י') כי על יד המחלוקת באין כפירות כנ"ל, וכל אחד אוחז בדעתו, מאחר שאינם באים ומתוועדים יחד, לדבר אחד עם חברו להפכו לדעתו, ואפילו יבואו יחד וידברו זה עם זה לא ישוב מדעתו, מחמת הנצחון של המחלוקת, אבל כשיש שלום, אפילו עובדי כו"ם מוחלין להם, כי על ידי השלום בודאי יתבטל הע"ז והאפיקורסות שיש לכל אחד מהם, על ידי שידברו זה עם זה, וישיבו זה את זה מדעותיו הרעות והכפירות, ובודאי יבואו לאמונה שלימה וישרה על ידי השלום, וכמבואר במקום אחר. (סב ו)
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כ"ט), הנה ידוע שגדול השלום, כשדרז"ל (עוקצין פ"ג) שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, ומה הוא השלום שמחבר תרי הפכים, כשדרז"ל (זהר ויקרא י"ב ב') בפסוק "עושה שלום במרומיו", כי זה המלאך מאש וזה ממים, שהם תרי הפכים, כי מים מכבה אש, והקב"ה עושה שלום ביניהם ומחברם יחד, והוא בחינת יוסף, כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות... (פ)
איתא במדרש בשבת כתיב זכור... ונראה שבכח החסד זוכין לאמת בעולם הזה, כמו שכתוב "חסד ואמת נפגשו", ובכח הצדקה זוכין לשלום בעולם הזה, "צדק ושלום נשקו", וכן אמר מרבה צדקה מרבה שלום, ולכן זכור אחר שקלים שאחר הצדקה זוכין לשלום, וזה בבני ישראל שהם נותנים צדקה לשם שמים, ועליהם נאמר "צדקה תרומם גוי", וברשעים "וחסד לאומים חטאת". ולמ"ש הרמז כי הגם שחסד למעלה מצדקה שיכולין לבא לאמת שהוא למעלה משלום, מכל מקום הרשעים אפילו חסדם חטאת, ובני ישראל אפילו בצדקה מתרוממים... (זכור תרמ"ט)
איתא במשנה מחלוקת שאינה לשם שמים... אבל במחלוקת שלשם שמים זוכין אל השלום, כי באמת כל אדם יש לו דיעה מיוחדת בתורה, וכל בעל מחלוקת צריך לידע כי גם לחבירו יש דיעה אחרת ולא להיות עומד על דעתו, רק לבקש האמת, ואז השי"ת מאיר עיניהם ונעשה השלום מתוך המחלוקת... וכן הוא בעולם הזה שכל התולדות באין מזכר ונקבה, ויש לכל אחד ענין מהופך דכתיב "כנגדו", ומכל מקום שניהם לדבר אחד מתכוונים ונעשה שלום בסוף... ובאמת השלום אינו בעולם הזה רק בכח סייעתא דשמיא, כמו שאמר במדרש בראשית אמת ושלום אמרו אל יברא דכולא שקרים וכולא קטטה, ולכן האוחז במחלוקת יותר מדאי אין לו קיום בעולם, ומשה רבינו ע"ה זכה לתורת אמת, ואהרן זכה לבחינת השלום... (קרח תרנ"א)
בקר ויודע ה', פירש"י מהמדרש כשם שאי אפשר לשנות הגבול שהגביל הקב"ה בין ערב לבוקר וכו'. כי עולם שנה נפש כולם דרך אחד להם, כמו שיש זמנים חלוקים ערב ובקר כענין שנאמר חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם... וכמו כן כל מקום יש לו ענין מיוחד, וכמו כן כל נפש, אבל הקב"ה מלך שהשלום שלו... כי כשיורד הארה מלמעלה מאיר לכל אחד כפי מה שהוא, ובזה נעשה שלום ביניהם, והקב"ה נתן לנו חלק בזה השלימות, כמו שכתוב "יברך את עמו בשלום", "וישם לך שלום", לכן נתן השבת שבו שלימות הזמן, וארץ ישראל ובית המקדש שבו שלימות העולם, ונשמה יתירה שבה שלימות הנפשות, וזהו "פורש סכת שלום", שיש לנו חלק בבחינת השלום... (שם תרנ"ד)
במדרש בדין הוא שיטול שכרו וכו', גדול השלום שניתן לפנחס... כי רצונו ית' מקיים כל הנבראים והוא שלימות הכל, והשי"ת בחר בישראל וכשמתגלה אהבתו לישראל אין שום חטא וקטרוג יכול לבטל זה... וזה ניתן לאהרן הכהן במתנה שיהיה תמיד דבוק באהבה זו ויכול לעורר תמיד אהבה שבינו ית' לישראל, לכן ענני הכבוד זכות אהרן, שעל ידי אהבה נעשה הגנה לבני ישראל מכל קטרוג... וזהו גם כן בשבת קדש פורס סוכת שלום שגם כן מתנה לישראל, כמו שנאמר מתנה טובה בבית גנזי וכו', שמתגלה בשבת אהבתו ית' לבני ישראל... כי אי אפשר לבשר ודם להיות בשלמות כראוי, אין צדיק בארץ וכו' ולא יחטא, רק כשמתגלה רצונו ית' הוא השלמות, וזה ניתן לישראל "וישם לך שלום". ובאהרן אוהב שלום ורודף שלום, ועל ידי הרצון שהיה לו לבא לבחינת שלום נתן לו השי"ת במתנה, כמו שכתוב "עבודת מתנה אתן את כהונתכם", ושלום הוא היפוך המחלוקת והיינו כשנתקן בכל הענינים שלא יהיה שום מתנגד ומקטרג, וזה רק בעזר השי"ת... (פינחס תרל"ד)
ענין היו"ד שניתוסף לפנחס, שהוא אות שלום, כי באות יו"ד אין חלל והפסק כמו בכל האותיות, וכמו כן באות ו', והם ב' שלימות, כמו שכתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב", ואיתא בזהר הקדש לרחוק זה יעקב ולקרוב זה יוסף, והם ב' שלימות, יעקב עושה שלום בין אברהם ויצחק... וכמו כן יוסף עושה שלום בין השבטים... (שם תר"ס)
...ומדת אמת היה לו ליעקב גם בחוצה לארץ, כמו שאמרו "עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי", אבל מדת שלום זכה רק כשבא לארץ ישראל, ששם שורש תורה שבעל פה... ואיתא (ב"ר ח') בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתים וכו'... והמלאכים נקראו על שם המדות, מהם של חסד מדת א"א, ומהם מלאכי אמת ת"ת מדת יעקב, ומהם של שלום מדת יוסף הצדיק. וכבר אמרנו במה שאמר שם נטל אמת והשליכו לארץ וכו', אך כל הקטטות הוא רק על ידי שנחסר מדת אמת, אבל כשכולם מכוונים על דבר אמת ממילא יש שלום, וכמו שמצינו במחלוקת בית שמאי ובית הלל שחיבה וריעות נוהגין זה בזה, לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו (יבמות י"ד). וכיון שנטל אמת והשליכו לארץ, והיינו שבארץ נמצא דבר אמת, וכמו שכתוב "אמת מארץ תצמח", שוב לא קטרגו מלאכי שלום, דאדרבה יהיה שלום, דאמת ושלום קשיר דא בדא... (וירא ב)
שהשלום שלו ישים עלינו ברכה ושלום. שבשבת בתפלה ג' אומרים אתה אחד וגו' ומי כעמך ישראל גוי אחד, שפירוד הדיעות וכל המחלוקת בא מחמת שכל אחד נוגע לעצמו, ושבת דאיתא האי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא, על כן נעשים בו ישראל גוי אחד כיון שאין להם רק מכוון אחד לעשות רצון אבינו שבשמים והאמת והשלום אהבו... ובכל שבת מתעורר זמן מתן תורה ויום שמחת לבו בנין בית המקדש הוא גם כן בשבת, שאז נעשה לב ישראל הר קדשי שהשי"ת שוכן בלבם ואין שליטה ליצר הרע... ואז נקרא השי"ת מלך שהשלום שלו, ושלום נקרא מדת יוסף הצדיק שעל ידי מדתו היחוד, כי כל בשמים וארץ כתרגומו די אחיד בשמיא ובארעא, שמחבר מדת שמים וארץ קוב"ה וכנסת ישראל, ולכן אומרים בסעודה ג' מלך שהשלום שלו הוא ישים עלינו ברכה ושלום... (וארא טז)
שהשלום שלו וכו', בגמר השבת מבקשים על ברכה ושלום היינו ריבוי השפעה בתורה שבעל פה, כמו שאמרנו מספר הבהיר, וברכה זו רק על ידי השלום שהוא כלי מחזיק ברכה, ועיקר השלום הוא מקטרוג היצר הרע, שהוא האויב הנלחם תמיד... ועל ידי הברכה שהוא ריבוי השפעה בתורה שבעל פה הרב חכמה זוכין לתקן הרב כעס וזוכין להברכה על ידי השלום מקטרוג היצר הרע... (ויקהל יא)
כיון שבא שבת באה מנוחה, הרי לא מצא מלה לכלול בה כל תכלית הבריאה לעד לנצח נצחים, רק במלת מנוחה, נוכל להבין עונג של מנוחה שלמה והמעלות שיש בה, ואיך לא ישים האדם כל עמלו על המדה של מנוחת הנפש, ולכן סימו כנסת הגדולה התפלה בברכת שלום, כי השלום היא המנוחה, וזה תכלית כלל הבריאה.
אכתוב לך כונה נפלאה במדרש רבה על אמרם ז"ל "גדול השלום שניתן לצדיקים" וכו', ואמרו שם עוד גדול השלום שלא ניתן לרשעים וכו' (במד"ר י"א). המאמר הזה פלאי, בשלמא כיון שניתן לצדיקים אות הוא על גודל השלום שפיר, אבל מה שלא ניתן לרשעים, מה זה מופת על גדולתו של שלום...
הנה כבר ביארנו שהשלום הוא מנוחה, והוא תכלית העונג והמעלה, ואם כן מה זה שאמר הכתוב "אין שלום אמר ה' לרשעים" (ישעיה נ"ז), פשיטא שאין בהם המעלות, דאם לא כן צדיקים גמורים הם. אלא על כרחך לומר כמו שמנוחת הנפש היא תכלית המעלות והעדון הנפלא, ולכן נח מצא חן וגו', כמו כן פיזור הנפש, הוא תכלית ההרוס והפראות, ותכלית היגון והאנחה, כולו שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה ומאומה לא ישאר בידו, זה שכרו בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה.
וזהו כונת המדרש, אם תרצה לידע גודל מעלת השלום היינו מנוחת הנפש, ראה כי הקב"ה קלל לרשעים באין שלום להם, בודאי היא קללה שאין למעלה הימנה, ענין "והרשעים כים נגרש" תמיד בסער וזעף ואין להם מנוחה, מדחי אל דחי שב במרוצתו כסוס, מחמדת ממון אל תאוה וזמה, מזמה אל תאות הכבוד... זה שכרו בעולם הזה, נבין כמה שכרו של העני הזה בעולם הבא רחמנא ליצלן. ואם כן אם רק שלום מצילתו מאשו של גיהנם הלזה די, ומכל שכן שהשלום היא מנוחת הנפש, ואין עונג למעלה הימנו בעולם הזה, ועולם הבא איני יודע כמה, כי הלא הוא תכלית הבריאה כנ"ל בשבת...
לכן חזק אחי, נתחזק במדת מנוחת הנפש למעלה למעלה. (חלק א קנב)
פעם אחת דברנו ענין נכבד אודות מדת השלום, ובתוך הדברים, כי מדת שלום היא מדה שכל המדות כלולות בה. רוצה לומר יש מדה אחת אשר בה יתאבקו ויתלכדו כל המדות, ובאמת היא מדה אחת. וזהו אמרם ז"ל (ויק"ר ט' ט') גדול השלום שכל הברכות כלולות בה. וזהו ענין שלמים. ובזה נבין ענין לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (עוקצין ג' י"ב), דהיינו אחרי כי כאשר נתבונן נבין כי לקיום התורה לא סגי באיזה מדה מהמדות, אף במדה היותר משובחת, דהיינו הטבה, או אהבת הבריות, כי מצינו בה מצות אשר הם בהיפוך ממדות אלה, וידוע אמרם ז"ל (ברכות ל"ג) גדולה דעה שנתנה בין שתי שמות, שנאמר א-ל נקמות ה', הרי כי כל המדות נצרכים לקיום התורה. וזהו כי מי שאין בו מדת השלום, שיכול לעשות שלום בין כל המדות, ולא יקלקלו זה את זו, כי אם להלוך במדה אחת, בזו לא יחזיק אף דבר אחד מדברי התורה, כי כל נתיבותיה שלום דהיינו כלול ושלום ממדות רבות...
וזהו ענין מעשה פנחס (במדבר כ"ה) כי נאמר עליו בקנאו את קנאתי, רוצה לומר אחרי כי השלים את מדותיו, ולא היה חסר לו אף מדת הקנאה, לקנא קנאת ה' ולהנקם נקמה כל כך, ולא היו מפריעים אותו לזה כל מדות אחרות, אות הוא כי עשה שלום במדותיו, הרחמנות והאכזריות התאימו זה עם זה, וכן כל המדות זו עם זו, ולכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, ומזה אמרו ז"ל כי פנחס האריך ימים, כי זה תולדות השלום בלא הפכים. (דעת חכמה ומוסר ג עמוד רו)
הנה אמרו רז"ל שסוכה היא בחינת ענני כבוד שליוו את ישראל במדבר, וענני כבוד באו בזכות אהרן, ובזה מבואר ענין "סוכת שלום", כי מדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום. אך לכאורה צריך עיון מהו הקשר בין מדת השלום ובחינת ביטול היש שביארנו לעיל? בזהר פרשת אמור (ק"ג) מביא עוד בחינה נוספת בזה, ואומר שם ענני כבוד בזכות אהרן, דכתיב (במדבר י"ד י"ד) "אשר עין בעין 'נראה' וגו' (אותיות אהרן) ועננך עומד עליהם" וגו', הרי שעין בעין, ראייה בהירה מאד בגילויו של השי"ת היא בחינת ענני כבוד, והיא גם בחינת אהרן - מדת השלום. והענין הוא שביטול היש, ראייה בהירה ושלום קשורים כולם זה בזה. לא תתכן מציאות השלום אלא רק בביטול היש הגשמי, היינו בראייה בהירה מאד שאין ערך לכל השאיפות אלא רק לשאיפה לרוחניות, כי כל זמן שבני אדם שואפים למטרות גשמיות ואנכיות אי אפשר שיהיה שלום ביניהם, כי כל אחד רוצה מה שיש לחברו, וכל מה שיש לחברו ממעט את רשותו הוא, על כן מוכרחים תמיד לבא לידי התחרות, מריבות ומלחמות. אך כששואפים כולם למטרות רוחניות אמיתיות רק אז תתכן ההתאחדות והשלום, כי ברוחניות אין הגבלות ואין אחד מיצר לחברו, ואדרבא כשמתרבה לאחד זה מקיל לשני ומועיל לו, וממילא הכל נוחים זה לזה ושמחים זה בזה תמיד. ולפיכך נקרא אהרן באושפיזין "אהרן כהנא קדישא", כי הקדושה והפרישות הן המקור שממנו נובעות מדות החסד והשלום של אהרן הכהן... (חלק ב עמוד קז)
ביאור הדבר הוא, השי"ת ברא את האדם כך שרצונו יוכל לפעול גדולות, שהרי בצלם אלקים עשה את האדם. וכמו שרצון ה' הוא הפועל ובורא את הכל, מעין כח זה נתן הבורא לאדם. אף שאנו רואים שפעמים הרבה אין רצונו של אדם מתגשם, אין זאת אלא משום שרצונותיהם של אחרים מתנגדים לרצונו, אבל אילו כל בני אדם היו מאוחדים בשאיפה אחת, לא היה דבר עומד בפני רצונם. נמצא שאילו היו מאוחדים כולם במטרה להשיג כל טוב עולם הזה בלי שום זיקה לרוחניות, היו משיגים זאת, ואז היה מתבטל כל תוכן הבריאה, כי הרי תכליתה היא גילוי כבודו ית'. לכן גזר ה' שלעולם לא יוכלו כל בני האדם להתאגד שלא לשם שמים. "הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו", לא יכול להיות שלום של קיימא בין האומות, ותמיד יהיה ריב בין הלאומים... רק בביאת משיח צדקנו, כשיתגלה כבודו יתברך, ויכירו כל הגוים את מטרת הבריאה ותכליתה, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון ה' בלבב שלם - רק אז יהיה שלום בעולם... (חלק ג עמוד צז)
יעקב אבינו "איש תם" שהיתה מדתו שלמות, בחינת עשיית שלום בין ההפכים, ראה שלא יתכן שישרור שלום בין היורשים אם המוריש לא יספיק לצוות את ביתו וליישב הכל ביניהם כראוי. וזה דבר שאי אפשר לעשותו אלא סמוך למיתה, הוא ראה שהשלום יימצא רק במקום שישנה שלמות, כי אם יהא אדם מושלם במדה אחת, כגון מדת החסד, אפשר שעדיין חסר במדת הגבורה, עד שבא לידי המיזוג הנכון בין שתי מדות אלה, זוהי מדת התפארת, וכן בין בני אדם בעלי התכונות שונות אי אפשר שישרור השלום אם אין שרויה שם מדת השלמות שכל אחד ישאף למלא את תפקידו בחלקו הראוי לו בלי לקנא בחלקו של השני, ויכיר שרק בהצטרף כל החלקים, בהשלימן זה את זה, יזכו לתכלית השלמה. לשם השראת שלום ושלמות בין היורשים יש צורך גדול לישוב הדעת, והכנה רבה בעת הראויה לזה, ועל כן חשש מפתאומיות המיתה, ותבע חולי לתיקון דבר זה. (חלק ג עמוד קפח)