(ראה גם: אלקנה, הסטוריה-שופטים, חנה, שאול)
ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את שמו שמואל כי מה' שאלתיו... אל הנער הזה התפללתי, ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו. וגם אנכי השאילתיהו לה' כל הימים אשר היה הוא שאול לה', וישתחו שם לה'. (שמואל א א כ)
ושמואל משרת את פני ה', נער חגור אפוד בד. ומעיל קטון תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה, בעלותה את אישה לזבח את זבח הימים... (שם ב יח)
ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב, בהיכל ה' אשר שם ארון אלקים. ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני. וירץ אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא קראתי שוב שכב, וילך וישכב. ויוסף ה' קרא עוד שמואל, ויקם שמואל וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי, ויאמר לא קראתי בני שוב שכב. ושמואל טרם ידע את ה' וטרם יגלה אליו דבר ה'. ויוסף ה' קרא שמואל בשלישית ויקם וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי, ויבן עלי כי ה' קורא לנער. ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך, וילך שמואל וישכב במקומו. ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל, ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך...
ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו, ויאמר ה' הוא הטוב בעיניו יעשה. ויגדל שמואל וה' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה, וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'. (שם ג א והלאה)
ויהי דבר שמואל לכל ישראל, ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק... (שם ד א)
ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, וינהו כל בית ישראל אחרי ה'. ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות, והכינו לבבכם אל ה' ועבדוהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים... ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה'. ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה', וישפוט שמואל את בני ישראל במצפה.
וישמעו פלשתים כי התקבצו בני ישראל המצפתה ויעלו סרני פלשתים אל ישראל, וישמעו בני ישראל ויראו מפני פלשתים. ויאמרו בני ישראל אל שמואל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' אלקינו, ויושיענו מיד פלשתים. ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה', ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל, וירעם ה' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהומם וינגפו לפני ישראל... ויקח שמואל אבן אחת וישם בין המצפה ובין השן ויקרא את שמה אבן העזר, ויאמר עד הנה עזרנו ה'. ויכנעו הפלשתים ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל, ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל...
וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו. והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה. ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה'. (שם ז ב והלאה)
ויהי כאשר זקן שמואל, וישם את בניו שופטים לישראל. ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה, שופטים בבאר שבע. ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע, ויקחו שוחד ויטו משפט. ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה. ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים. וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו, ויתפלל שמואל אל ה'... (שם ח א)
ויאמר לו הנה נא איש אלקים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר ידבר בוא יבוא, עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את דרכנו אשר הלכנו עליה... המה עולים במעלה העיר והמה מצאו נערות יוצאות לשאב מים, ויאמרו להן היש בזה הרואה. ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך, מהר עתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה. כבואכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכל כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים, ועתה עלו כי אותו כהיום תמצאון אותו. ויעלו העיר, המה באים בתוך העיר והנה שמואל יוצא לקראתם לעלות הבמה. וה' גלה את אוזן שמואל, יום אחד לפני בוא שאול לאמר. כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנגיד על עמי ישראל והושיע את עמי מיד פלשתים כי ראיתי את עמי כי באה צעקתו אלי. ושמואל ראה את שאול, וה' ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי... ויקח שמואל את שאול ואת נערו ויביאם לשכתה, ויתן להם מקום בראש הקרואים והמה כשלושים איש... וירדו מהבמה העיר, וידבר עם שאול על הגג, וישכימו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל שאול הגגה לאמר קומה ואשלחך, ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה. המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל שאול אמור לנער ויעבר לפנינו ויעבור, ואתה עמוד כיום ואשמיעך את דבר אלקים. (שם ט ו והלאה)
ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו, ויאמר הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד... ויצעק שמואל את העם אל ה' המצפה. ויאמר אל בני ישראל כה אמר ה' אלקי ישראל אנכי העלתי את ישראל ממצרים, ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל הממלכות הלוחצים אתכם... ויקרב שמואל את כל שבטי ישראל וילכד שבט בנימין. ויקרב את שבט בנימין למשפחותיו ותלכד משפחת המטרי, וילכד שאול בן קיש ויבקשוהו ולא נמצא... ויאמר שמואל אל כל העם הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם, ויריעו כל העם ויאמרו יחי המלך. וידבר שמואל אל העם את משפט המלוכה ויכתב בספר וינח לפני ה', וישלח שמואל את כל העם איש לביתו. (שם י א והלאה)
ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל, ונחדש שם המלוכה... ויאמר שמואל אל כל ישראל הנה שמעתי בקולכם לכל אשר אמרתם לי ואמליך עליכם מלך. ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם, ואני התהלכתי לפניכם מנעורי עד היום הזה. הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני בו ואשיב לכם. ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה...
ויקרא שמואל אל ה' ויתן ה' קולות ומטר ביום ההוא, ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל... ויאמר שמואל אל העם אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת, אך אל תסורו מאחרי ה' ועבדתם את ה' בכל לבבכם... גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם, והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה. (שם יא יד והלאה)
ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ה' למשחך למלך על עמו על ישראל, ועתה שמע לקול דברי ה'. כה אמר ה' צב-אות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו, והמת מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור... ויהי דבר ה' אל שמואל לאמר. נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה... ויאמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמע בקול ה', הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר, יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך... ויסב שמואל ללכת, ויחזק בכנף מעילו ויקרע. ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך... ויאמר שמואל הגישו אלי את אגג מלך עמלק וילך אליו אגג מעדנות, ויאמר אגג אכן סר מר המות. ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך, וישסף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל... ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו כי התאבל שמואל אל שאול, וה' ניחם כי המליך את שאול על ישראל. (שם טו א והלאה)
ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלך על ישראל, מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך. ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי... ויעש שמואל את אשר דבר ה' ויבא בית לחם, ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלום בואך. ויאמר שלום לזבח לה' באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח. ויהי בבואם וירא את אליאב, ויאמר אך נגד ה' משיחו. ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב... (שם טז א והלאה)
ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל הרמתה ויגד לו את כל אשר עשה לו שאול, וילך הוא ושמואל וישבו בניות... וילך גם הוא הרמתה ויבא עד בור הגדול אשר בשכו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד, ויאמר הנה בניות ברמה... ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפול ערום כל היום ההוא וכל הלילה, על כן יאמר הגם שאול בנביאים. (שם יט יח)
וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברוהו בביתו ברמה, ויקם דוד וירד אל מדבר פארן. (שם כה א)
ויאמר ה' אלי אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו. (ירמיה טו א)
משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם. (תהלים צט ו)
כולם הברורים לשוערים בספים מאתים ושנים עשר, המה בחצריהם התיחשם המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם. והם ובניהם על השערים לבית ה' לבית האהל למשמרות. (דהי"א ט כב)
ודברי דויד המלך הראשונים והאחרונים הנם כתובים על דברי שמואל הרואה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החוזה. (שם כט כט)
ולא נתנבא איש משם עד שבא שמואל (ותיקן את הנצח, ועל כן) כתוב אצל נצח ישראל, כי לא אדם הוא... ועל כן כל דבריו של שמואל היו בדין בהתחלה ובסוף (פירוש שבהיות כל עקרו היה לטהר את הנצח מהחולשה שגרם לו שרו של עשו, על כן היתה נבואתו בגבורה ובדין, כי כן צריכים לתקוני טהרה, ותכף בתחילת נבואתו ניבא דינים על בית עלי, וכן בסופו על שאול).
אימתי כלל אותו הקב"ה בהוד, בעת שמשח המלכים שאול ודוד, ועל כן שקול שמואל כמשה ואהרן, מה משה ואהרן היו נבדלין לב' הצדדים, ימין ושמאל של מעלה, דהיינו למעלה מחזה, כך שמואל למטה, דהיינו בבחינתו שהיה מבחינת מחזה ולמטה דז"א היה כמוהם בב' צדדים, ימין ושמאל... שעל ידי שמואל נכללו כל המדרגות זו בזו, כי על כן נעשה שקול כמשה ואהרן, כמרומז בהכתוב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, שהרי שש קצוות חג"ת נה"י נכללו זה בזה, (כי על ידי תיקונו של שמואל כנ"ל שהעלה הנה"י שמחזה ולמטה דזו"ן וכללם בהחג"ת שמחזה ולמעלה, דהיינו שהמשיך מנקודת החולם לתוך הנצח ומנקודת השורק לתוך ההוד, ומנקודת החירק לתוך היסוד, ונמצאים נכללים כל השית סטרין זה בזה, שהנצח נתחבר עם החסד, וההוד עם הגבורה, והיסוד עם הת"ת וכולם בפני אדם, שהוא מלכות). (בראשית קמה, ועיין שם עוד)
אמר לו ר' יוסי הרי בארוהו שהצדיקים אינם רוצים להטריח לאדונם במקום שהנזק מצוי לעין, כמו שמואל, שאמר, איך אלך ושמע שאול והרגני, אמר לו עגלת בקר וגו', משום שהצדיקים אינם רוצים להטריח את אדונם במקום שהנזק מצוי... (ויגש עט)
משה זכה לנבואה ושמש בכהונה עליונה, (דהיינו בז' ימי מילואים, וכן) שמואל זכה בשניהם, (שנאמר בו, ויקח טלה חלב אחד ויעלה עולה). מה משה היה קורא והקב"ה ענהו מיד, אף שמואל כתוב בו הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות וגו', אבל לא עלה למדרגה עליונה כמו משה. מה אהרן היה משמש לפני הקב"ה, אף שמואל היה משמש לפני הקב"ה, אבל לא עלה בשמוש העליון, (להיות כהן גדול) כמו אהרן.
והדבר כך הוא, שלשה הם, שהיו נביאים נאמנים ושמשו בכהונה, אחד משה, ואחד אהרן, ואחד שמואל. ואם תאמר שמואל לא המשיך בכהונה, אבל אחר היה ששמש בכהונה, ומי הוא ירמיהו, אינו כן, שכתוב מן הכהנים אשר בענתות, מן הכהנים היה, אבל לא שימש (בכהונה), ושמואל בימי עלי שמש, (שנאמר והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי)...
שמואל זכה (למדרגת) נער, (שה"ס המוחין דאפי זוטרי מסוד הכרובים), שכתוב והנער נער, ושמואל משרת (וגו' נער חגור וגו'), ומשום שעומד במדרגה זו, ודאי הוא כמשה ואהרן, כי מי שלוקח מדרגת נער וזכה בו זוכה באלו מדרגות העליונים שזכה בהם משה ואהרן. (תרומה תה)
ואם תאמר הרי שמואל שזכה לשניהם, לנבואה ומלוכה, אינו כן, לנבואה זכה, שכתוב וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא, לנביא ולא למלך, נביא ודיין היה, שאם היה מלך לא שאלו ישראל מלך, אבל הוא לא היה אלא נביא נאמן, והיה דן דיניהם של ישראל, שכתוב ושפט את ישראל, ועל כן, כשהיה שאול בנבואה תמהו עליו... (שם תיב)
דבר אחר להושיבי עם נדיבים, שנבאה על שמואל, שהוא עתיד להשתוות עם משה ואהרן, שכתוב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. וכסא כבוד ינחילם, מהו ינחילם, הוא שמואל שהנחיל כבוד המלכות לשני מלכים, (שאול ודוד)... (ויקרא של)
וכל אדם שיזכה להיות בזקנותו כמו בנערותו יזכה למעלת שמואל הנביא, דכתיב ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה, וכי תעלה על דעתך (שהוא) כך (כפי פשוטו), אלא שצדקתו וזכותו היה גדל עמו תמיד כתפלת אמו, ולדעתו של ר' יהודה מעיל ממש הוא. (זהר חדש בראשית שכט)
כתוב והנער שמואל משרת, כתוב נער, וכתוב ושמואל בקוראי שמו. ולמדנו שקול היה שמואל כמשה ואהרן, ואם הוא שקול כמשה ואהרן למה כתוב נער, שבכמה מדרגות הוא (למטה), ואינו מגיע אפילו למדרגה קטנה של משה, מכל שכן להיות שקול כשניהם. (שם תרומה עו)
אמר אביי ואיתימא ר' יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו. (ברכות י ב)
ונתתה לאמתך זרע אנשים, מאי זרע אנשים, אמר רב גברא בגוברין, ושמואל אמר זרע שמושח שני אנשים, ומאן אינון שאול ודוד, ורבי יוחנן אמר זרע ששקול כשני אנשים, ומאן אינון משה ואהרן, שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו... אל הנער הזה התפללתי, א"ר אלעזר שמואל מורה הלכה לפני רבו היה, שנאמר וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי, משום דוישחטו את הפר הביאו הנער אל עלי, אלא אמר להן עלי קראו כהן ליתי ולשחוט, חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט, שחיטה בזר כשרה, אייתוהו לקמיה דעלי אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה מי כתיב ושחט הכהן, והקריבו הכהנים כתיב, מקבלה ואילך מצות כהונה, מכאן לשחיטה שכשרה בזר, אמר ליה מימר שפיר קא אמרת, מיהו מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, אתיא חנה וקא צווחה קמיה אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו', אמר לה שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה, אמרה ליה אל הנער הזה התפללתי. (שם לא ב)
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, שנאמר ויהי כי זקן שמואל ובניו לא הלכו בדרכיו, בדרכיו הוא דלא הלכו מיחטא נמי לא חטאו, אלא מה אני מקיים ויטו אחרי הבצע, שלא עשו כמעשה אביהם, שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל, והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהם. כתנאי, ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם, רבי יהודה אומר מלאי הטילו על בעלי בתים, ר' עקיבא אומר קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע, ר' יוסי אומר מתנות נטלו בזרוע. (שבת נה ב)
שמואל, דאילו עלי קאמר ליה שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך, ואילו בדידיה כתיב ביה ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך, ולא אמר דבר ה'. (שם קיג ב)
א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, אובא טמיא היכא אסקיה לשמואל בנגידא, א"ל התם בתוך שנים עשר חודש הוה... (שם קנב ב)
מאי קמבעיא ליה, אילימא אי שרי אי אסור הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים... (עירובין מה א)
והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין, היכא דשכיח היזיקא שאני, שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידיך וגו'. (פסחים ח ב)
א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אודך כי עניתני אמר דוד, אבן מאסו הבונים אמר ישי, מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו, זה היום עשה ה' אמר שמואל... ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל... אסרו חג בעבותים אמר שמואל, א-לי אתה ואודך אמר דוד, אלקי ארוממך אמרו כולן. (שם קיט א)
וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל... ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו. (ראש השנה כה א)
אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר וזרח השמש ובא השמש, עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי. (יומא לח ב)
ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם, ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו. (סוכה נב ב)
וא"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב ויהי כאשר זקן שמואל, ומי סיב שמואל כולי האי והא בר נ"ב הוה, דאמר מר מת בנ"ב שנה זהו מיתתו של שמואל הרמתי, א"ל הכי א"ר יוחנן זקנה קפצה עליו, דכתיב נחמתי כי המלכתי את שאול, אמר לפניו רבונו של עולם שקלתני כמשה ואהרן, דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי... אמר הקב"ה אקפיץ עליו זקנה, היינו דכתיב ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה, וכי מה ענין גבעה אצל רמה, אלא לומר לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה, תפלתו של שמואל הרמתי. (תענית ה ב)
...על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע צעקה. (שם טו א)
ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא בעי רחמי ולא אתא מיטרא, אמר כמה איכא משמואל הרמתי ליהודה בן גמליאל, אוי לו לדור שכן נתקע... (שם כד א)
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וד' מאיתמר, בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה. (שם כז א)
רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי, ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה. שמואל מאי היא, דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים, עולים תרי משמע, חד שמואל, ואידך דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה, אמר ליה דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה. (חגיגה ד ב)
...אלא חנה מפנקותא יתירתא חזייא ביה בשמואל וחשא ביה בשמואל לחולשא דאורחא. (שם ו א)
מיד ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב יתר הישמעאלי, אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. (יבמות עז א)
אמר ר' יוחנן כל הנביאים עשירים היו, מנלן ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה... שמואל דכתיב הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי אי בחנם לאפקי מאן דשקל בחנם, אלא דאפילו בשכר, דלמא דעני הוה, אלא מהכא ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר רבא כל מקום שהלך ביתו עמו. אמר רבא גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה, דאילו במשה רבינו כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי, דאפילו בשכר, ואילו גבי שמואל אפילו ברצון לא שכרו, דכתיב ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו. (נדרים לח א)
תנא אותה שנה ששאלו להן מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי. (נזיר ה א)
נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי, שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו, נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה, מה מורה האמורה בשמשון נזיר, אף מורה האמורה בשמואל נזיר, א"ר יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם, א"ל רבי נהוראי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, שכבר היה עליו מורא בשר ודם. (שם סו א)
מאן נביאים הראשונים, אמר רב הונא זה דוד ושמואל ושלמה. (סוטה מח ב)
...אמר (דוד) כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו. (בבא קמא סא א)
תנו רבנן סדרן של נביאים יהושע ושופטים שמואל ומלכים... ומי כתבן... שמואל כתב ספרו ושופטים ורות. (בבא בתרא יד ב)
שמואל כתב ספרו, והכתיב ושמואל מת, דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא. (שם טו א)
א"ר אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש, בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה... בבית דינו של שמואל דכתיב הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי, ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ויאמר עד ה' ועד משיחו כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד, ויאמר, ויאמרו מיבעי ליה, יצאת בת קול ואמרה אני עד בדבר זה. (מכות כג ב)
דרש רבא מאי דכתיב וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה, וכי מה ענין נויות אצל רמה, אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות, לא הוו ידעי דוכתיה היכא... (זבחים נד ב)
...כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון, וכתיב ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה', הני עשרים שנה עשר שנה שמלך שמואל בעצמו, ושנה שמלך שמואל ושאול, ושתים שמלך שאול... (שם קיח ב)
דתני המת לחמשים שנה מת בהכרת, לחמשים ושתים זו היא מיתת שמואל הנביא... ר' אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי, בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, חנה על ידי שריבתה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל, שאמרה וישב שם עד עולם, והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, והיי דלון חמשין חמשים ותרתי, א"ר יוסי ב"ר בון ושתים שגמלתו. (בכורים ו ב)
שילו מניין ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה' אמר ר' אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל, הוא ועורו, ומחוסר זמן, ולוי היה... מאן דבעי ישמעינן טבאות מן ההיא דרבי שמואל בר נחמן ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה'... (מגילה טז ב)
...זה אחד מששה מקריות שהיה ר' קורא אותן ובוכה, בקשו את ה' כל ענוי הארץ וגו' שנאו רע ואהבו טוב וגו' יתן בעפר פיהו וגו', כי את כל המעשה וגו', ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו', אמר לו לא היה לך להרגיז את בוראך אלא בי, עשיתני ע"ז שלך אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין ונתייראתי. והרי דברים קל וחומר, מה אם שמואל רבן של נביאים שכתוב בו וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע וגו' נתיירא מיום הדין, אנו על אחת כמה וכמה. (חגיגה ח ב)
כל זמן שהיה שמואל קיים היו נופלין פלשתים ביד ישראל, שנאמר ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל, משמת מהו אומר, וימת שמואל ויאספו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם עם ישראל. כתוב וימת שמואל וכתיב ושמואל מת, הא כיצד ושמואל מת מיתה וודיי וימת שמואל מעיניינו של שאול, ר' אלעזר אומר הד' הוא אומר ויאמר לה מה תארו ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל, לא תעלה על דעתן שהוא קיים אלא כבר מת ואומר ויקברוהו ברמה ובעירו, וכי אין אנו יודעין שהרמה עירו, אלא מלמד שספדו לו כל ישראל כדרך שספדו לו ברמה. (סוטה פרק יא)
ויקרא אליו מלאך ה'... ראב"י אמר לו ולדורות, אין דור שאין בו כאברהם, ואין דור שאין בו כיעקב, ואין דור שאין בו כמשה, ואין דור שאין בו כשמואל. (בראשית נו ט)
ודכוותה (שמ"א ח') ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע, אפשר בניו של שמואל הצדיק היו עושין אותו המעשה, א"ר ברכיה מברכתא היתה עוברת בבאר שבע והיו מניחין צרכי צבור ועוסקים בצרכי עצמן, ומכח אותו מעשה מעלה הכתוב כאילו לקחו שוחד. (שם פה יג)
...וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחד, שנאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. בא וראה כמה בין משה לשמואל, משה היה נכנס ובא אצל הקב"ה לשמוע הדבור, ואצל שמואל היה הקב"ה שנאמר ויבא ה' ויתיצב, למה כך, אמר הקב"ה בדין ובצדקה אני בא עם האדם, משה היה יושב ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר (שמות י"ח) וישב משה לשפוט את העם, אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט כדי שלא יצטערו לבא אצלו, שנאמר (ש"א ז') והלך מדי שנה בשנה, אמר הקב"ה משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל יבא אצלי לאהל מועד לשמוע הדבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם אני הולך ומדבר עמו, לקיים מה שנאמר (משלי ט"ז) פלס ומאזני משפט לה'. (שמות טז ד)
...בבכיה שמעתי צעקתם שנאמר (שופטים ו') ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה' וגו', בימי שמואל לא בתפלה שמעתי להם שנאמר (ש"א ז') ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. (שם לח ד)
א"ר הונא הכהן א"ר שמואל בר זעירא את מוצא כתוב בשמואל (ש"א ז') וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו, וכי כל ימי חייו שפט שמואל את ישראל, והרי כל ימי חייו לא היו אלא נ"ב שנה, ואת מוצא שתים שהיה יונק ומ' שנה שהיה עלי קיים ושופט בהם לא היה שמואל יכול לשפוט לפני רבו וב' שנים שמלך שאול הרי מ"ב, נשתייר שם עוד י' שנים, הוי לא נשא נשואן של ישראל אלא י' שנים וכתיב וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו, אלא אמר הקב"ה הריני מכתיב עליו כל ימי חייו שיקבל שכר כל ימים שהיה בעולם. (במדבר ג ז)
...אתיבין מבני שמואל ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה, רבנין אמרין מה זה רשע אף זה רשע, ר' יודן אמר בש"ר סימון לבסוף עשו תשובה ולכך נקרא שמו ושני שנשתנו למעשים טובים, ולכך זכו לרוח הקדש, הדא הוא דכתיב (יואל א') דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל זה שמואל, למה נקרא שמו פתואל שפיתה להקב"ה בתפלתו. (שם י יד)
וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזו, אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, כ"ד משמרות עומדת מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקדש... (שם יח ז)
וכן שמואל הצדיק אמר (ש"א י"ב) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי, שור שהייתי מקריב עליהם לקרבן ומבקש רחמים עליהם, וכן למשוח עליהם מלך משלי היה, שנאמר (שם א' ט"ז) עגלת בקר תקח בידך, וכן הוא אומר (ש"א ט') כי זבח היום לעם בבמה, ולא נטלתי משלהם, וכשהייתי חוזר ועושה דיניהם וצרכיהם והולך וסובב כל עיירות ישראל, שנאמר (שם ז') והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל דרך העולם בעלי דינין הולכין אצל הדיין, ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום וחמור שלי. (שם שם ט)
...ויסור ברוח פיו, שלא יאמר שמואל עתיד לעמוד ממני ובשבילו אני נמלט, אף הוא יסור ברוח פיו. (שם שם יב)
...בא שמואל ועשה את הקיץ חורף, שכן כתוב (ש"א י"ב) הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. (דברים י ב)
נולד שמואל ולא הרגישה בו בריה, ושכמת הרגישו הכל, שנאמר (ש"א כ"ה) וימת שמואל ויספדו לו כל ישראל. א"ר יהושע בן לוי מתלא אמר מאן דנכתיה חויה (שנשכו נחש), חבלא מדחיל ליה (חבל מפחידו), א"ר שמואל בר נחמן משלו נתנו לו, שנאמר (שם ז') והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל, כתוב אחד אומר וימת שמואל, וכתוב אחד אומר (שם כ"ח) ושמואל מת, א"ר אסי ושמואל מת מיתה ודאי וימת שמואל אין הדברים אמורים אלא לענין נבל, שנאמר (שם) וימת שמואל ואיש במעון, א"ר שמואל בר נחמן הכל סופדין וטופחין על מיתת הצדיק וזה הרשע עושה לו מרזיחין. (קהלת ז ד)
וכן אמר בשביל שמואל וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' (ש"א ג'), אתה מוצא כשהתחיל הדבור לבא לו כשחטאו בני עלי לפני הקב"ה, כמו שנאמר (שם) ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה', וכי בהיכל ה' היה שוכב, אלא כך הוא פתרונו, ונר אלקים טרם יכבה בהיכל ה' אשר שם ארון ה', ושמואל שוכב במקומו במקום אחר, ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני, והוא לא הבין מי היה קורא לו, שהיה נער, כמו שנאמר והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה' גם עם אנשים, וירץ אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי, שחשב שהוא היה קורא אותו, ויאמר לא קראתי בני שוב שכב... והוא לא אמר דבר ה', אלא דבר, לפי שאמר בלבו איני יודע אם ה' או מלאך או דבר אחר, והוא שקול כנגד משה. למשה אמר הקב"ה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולשמואל אמר וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה', לפיכך אמר הכתוב (ירמיה ט"ו) אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי לעם הזה, והיה שקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, הוא היה מאיר עיניהם של ישראל, שנאמר (ש"א ג') ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלקים. משה ושמואל לא היו כיחזקאל שכל מה שהוא רואה אומר. (צו יג)
...איש זקן עולה והוא עוטה מעיל, ולהלן כתיב (ש"א ב') ומעיל קטן תעשה לו אמו, תנא הוא המעיל אשר בו גדל בו נקבר בו עלה... אמר ליה כד הוית גבן אמרת לי ויתנה לרעך הטוב ממך וכדו אמרת לרעך לדוד, א"ל כד הוינא גבך הוינא בעלמא דשקר והוינא אמרי לך מילין דשקר מדחיל מינך דלא תקטלינני, ברם אנא כען בעלמא דקשוט לא תשמע מני אלא מלין דקשוט... (אמור ב, וראה עוד ערך שאול)
וכן אתה מוצא בפרנסי ישראל שלא נשתבחו אלא על ידי הדין, בשמואל כתיב (ש"א ז') והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל וגו'. (שופטים א)
בא שמואל הנביא ופרע מהם, שנאמר (ש"א ט"ו) וישסף שמואל את אגג, מה עשה לו, רבי אבא בר כהנא אמר היה מחתך מבשרו כזית ומאכילו לנעמיות, הדא הוא דכתיב (איוב י"ח) יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות, שברר לו מיתה מרה. ורבנן אמרי העמיד ד' קנטסין ומתחו עליהן והוא אומר אכן סר מר המות (שם), כך ממיתין את השרים מיתות חמורות. רבי שמואל בר אבדימי אמר בדיני עכו"ם דנו לא בעדים ולא בהתראה, רבי אומר סרסו, דכתיב ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך. (תצא ט)
קוראים אל ה' והוא יענם (תהלים צ"ט) זה קורא ונענה וזה קורא ונענה, בעמוד ענן, הרי שמענו במשה שנדבר עמו בעמוד ענן... אבל בשמואל לא שמענו, והיכן שמענו מן הדין קרא ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך (ש"א ט'), ר' יודן בשם ר' מרי בר יעקב אמרו להם הנשים אי אתם רואים ענן קשור למעלה מחצירו, ואין יש אלא ענן, כמה דתימר ויש אשר יהיה הענן (במדבר ט'). ושמואל בקוראי שמו, שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג'), ובשמואל נכתב לו ספר, שנאמר (ש"א י') ויכתב בספר וינח לפני ה'... (חקת כב)
...ושמואל הנביא עמד בין שני דרכים הללו אמר, באיזו הדרך אלך, אם אלך בשל חסד של צדקה טובה ממנה, ואם אלך בשל צדקה של חסד טובה ממנה, אלא מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני מניח את שתיהן ואקחם לעצמי. אמר הקב"ה, שמואל אתה עמדת בין שני הדרכים הטובים האלו, חייך אף אני נותן לך שלש מתנות טובות, ללמדך שכל מי שהוא רוצה ועושה צדקה וגמילות חסדים יורש שלש מתנות טובות, ואלו הן חיים צדקה וכבוד... (פרק טו)
ועוד ממי אתה למד משמואל הנביא שעלה עוטה מעיל, שנאמר (ש"א כ"ח) ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל, רבי נתן אומר כל הנביאים נתנבאו בחייהם ושמואל נתנבא בחייו ואחר מותו, שאמר שמואל לשאול אם אתה שומע לעצתי ליפול בחרב תהא מיתתך כפרה עליך, ויהא גורלך עמי במקום שאני שרוי, ושמע לעצתו... הלל הזקן אומר, אמר לו שמואל לשאול לא דייך שלא שמעת בקולו ולא עשית חרון אפו בעמלק, אלא גם באת לשאול לך באוב, אוי כו' שבשבילך נתן הקב"ה את ישראל ביד פלשתים. (פרק לג)
כל ימיו של שמואל הרואה אינן אלא נ"ב, שנאמר (ש"א א') ועלי הכהן ישב על הכסא וגו' והיא מרת נפש וגו', באותו הפרק נתמנה להיות שופט, ואומר (שם ד') והוא שפט את ישראל ארבעים שנה, נשתיירו י"ג שנה, צא מהן שנה א' לעיבורו ואחד עשר שנה לשמואל ושנה אחת לשאול הרי נ"ב שנה. שמואל מת לפני מיתתו של שאול בארבעה חדש, שנאמר (שם כ"ז) ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים... (פרק יג)
תנו רבנן בשעת פטירת חכם כל העם חייבים בהספדו, דכתיב ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל, וכתיב וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו, מדאמר כל ישראל לאו שמע מינה דנקבצו אלא דבכוהו בעיירות, אמרו וכי זה כבודו של שמואל שהוא היה מהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמדנו תורה מה שלא עשה כן נביא ונביא, שנאמר והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל וגו' ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל. אמר רבא גדול שנתעסקו בשמואל יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב ויבכו בני ישראל, ואילו הכא כתיב ויספדו לו כל ישראל, אפילו נשים ועבדים וקטנים... ואנשי חסד נאספים זה שמואל ודורו הזקנים שנאספו עמו, באין מבין זה שאול ואבנר, שנאמר ואין מבין כי כלם ישנים, וכתיב בתריה ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. (פרק ו)
...אף שמואל יצא מהול, שנאמר (ש"א) והנער שמואל הולך וגדול וטוב. (פרק ב)
בשעה שהלך שמואל למשוח את דוד היו מלאכי השרת מקטרגים לפני הקב"ה, אמרו לו למה אתה נוטל את המלכות ונותנה לדוד, אמר להם הקב"ה אומר לכם מה בין שאול לדוד... (פרשה ח והיה בעת ההיא)
כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה ט"ו) אם יעמדו משה ושמואל, אתה מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה לוי וזה לוי, זה בנה מזבח וזה בנה מזבח, זה הקריב וזה הקריב, זה מלך וזה מלך. (מזמור א)
וכן מצינו בשמואל הרמתי שהיה שקול כמשה, שנאמר (ירמיה ט"ו) אם יעמד משה ושמואל, ונאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, ואתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה לוי וזה לוי, זה אמר שירה וזה אמר שירה, זה מלך על ישראל וזה מלך על ישראל, זה מלך מ' שנה וזה מלך מ' שנה, זה עשה מלחמות וזה עשה מלחמות, זה הרג מלכים וזה הרג מלכים, זה בנה מזבחות וזה בנה מזבחות, זה הקריב וזה הקריב, זה בקריאה וזה בקריאה, זה התפלל על ישראל וזה התפלל על ישראל, זה שמש בכהונה וזה שמש בכהונה. (מזמור כה)
קראתי בכל לב וגו', וכן הוא אומר (ש"א ז') ויאמר שמואל אל כל ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' אלקיכם מהו אם בכל לבבכם אתם שבים, אלא כך אמר שמואל אם שבתם בכל לבבכם עונה הקב"ה תפלתי שאני מתפלל עליכם, וכן הוא אומר ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל אל ה' בעדכם ויקבצו המצפתה וישאבו מים, ואיזו מים היו שואבים ושופכים, אלא שעשו תשובה ושפכו לבם כמים לפני הקב"ה בתשובה שלימה. (מזמור קיט)
רבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר בכל יום ויום היתה בת קול יוצאה ומתפוצצת בכל העולם כולו ואומרת עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל, וכיון שהיו רואין את מעשיו היו אומרים זה שמואל, אין זה אותו שמואל, וכיון שנולד זה ראו את מעשיו אמרו דומה שזהו, וזהו שאומר אך יקם ה' את דברו... אמרה אל הנער הזה התפללתי, מן דא ומן דא לא דידי ולא דידך הוא וגם אנכי השאלתיהו לה' וגו', באותה שעה נצנצה בה רוח הקודש, כל ימים ששמואל קיים שאול קיים. (פרשה ג)
והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי, ר' פנחס ור' ירמיה בשם ר' חייא אמרו וכי לפני שכינה היה עומד, אלא כל זמן שהוא עומד לפני עלי הכהן כאלו עומד לפני השכינה, וכן הוא אומר (מ"א י"ז) חי ה' אשר עמדתי לפניו... עד שלא השקיע הקב"ה שמשו של עלי הזריח שמשו של שמואל, ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' וגו'. (פרשה ח)
תמן תנינן נעל הכהן מבפנים ובן לוי ישן לו מבחוץ, קפץ הדיבור על עלי ודבר אל שמואל בחוץ. ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני וירץ אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי, א"ר יוחנן כהדא עגלתא תמימתה... ר"י דסכנין בשם ר' לוי, אמר הקב"ה לחנה מתחלת ברייתו של עולם לא קלסני בשר ודם בפסוק הזה ה' צב-אות אלא את, חייך שבנך עומד ופותח בו, הדא הוא דכתיב (ש"א ט"ו) כה אמר ה' צב-אות פקדתי את אשר עשה עמלק. (פרשה ט)
ויגדל שמואל וה' היה עמו וגו', א"ר יהודה בר ר' סימון אף משנפל ארצה לא הפיל מכל דבריו ארצה, שכן הוא אומר לשאול (ש"א כ"ח) מחר אתה ובניך עמי, בתוך מחיצתי. וידע כל ישראל מדן וגו', אבא אבוי דשמואל בר אבא היה מתעסק במטכסא (משי) ושלח גבי ר' יהודה בן בתירה לנציבין, בתר זמן קם עמו, א"ל לית רבי בעי ההוא מלתא, אמר ליה ולא מילין הוון, א"ל לית מלתך הימינא עלי סגי מן ממונא, אמר ליה את הימנת מילתי עלך, תזכה למקמא בר כשמואל נביאה דכתיב ביה וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע וגו', וזכה למקמא בר שמואל בר אבא. (פרשה י)
ויאמרו שם חטאנו לה' וישפוט וגו', רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק נתעטף שמואל בחלוקו של ישראל, אמר לפניו, רבון העולמים כלום אתה תובע מן האדם אלא שיאמר לפניך חטאתי, וישראל אומרים לפניך חטאנו ואין אתה מוחל להן.
ויקח שמואל טלה חלב אחד, א"ר יוסי בר חנינא לעולם אין הבמה מותרת אלא על ידי נביא... א"ר אבא בר כהנא שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב"ה שהוא עושה לישראל ושלשתן עשה להן, הראשונה בימי יהושע... והשלישי בימי שמואל, ויהי שמואל מעלה וגו' וירעם ה' בקול גדול וגו' ויהמם... (פרשה יג)
ויען שמואל את שאול, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, אמר לו הקב"ה לשמואל שמואל אתה קורא עצמך רואה, אני מראך שאין אתה רואה, אימתי הראהו, בשעה שאמר (ש"א ט"ז) מלא קרנך שמן וגו' ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו וגו', למה שהיה קפדן. (פרשה יד)
ויסוב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע, מעילו של מי, רב ולוי חד אמר כנף מעילו של שאול, וחד אמר כנף מעילו של שמואל, שכן דרך הצדיקים להיות מצטערין כשאין נטיעתן משובחת. (פרשה יח)
ויאמר שמואל אל ישי שלחה וקחנו וגו', א"ר שמואל בר נחמן לפי שבעולם הזה לא ישבו שני גדולי עולם ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם, כך לעתיד לבא אין כל מחיצה ומחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבה. וישלח ויביאהו והוא אדמוני וגו', כיון שראה שמואל את דוד התחיל מרתת ועולה, אמר אף זה שופך דמים הוא, כד"א (בראשית כ"ו) ויצא הראשון אדמוני וגו', אמר ליה הקב"ה עם יפה עינים, דוד מדעת סנהדרין הוא הורג. (פרשה יט)
ודוד ברח ויבא אל שמואל הרמתה וגו', רבי הונא בשם רבי יוסי אמר באותה הלילה שברח דוד מפני שאול למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד ותיק למד למאה שנה... (פרשה כב)
וכן בימי שמואל קבלו עליהם ישראל עול מלכות שמים באהבה ויראה, שנאמר (ש"א ז') ויאמרו בני ישראל אל שמואל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' וגו', וכן אמר ששאלו בני ישראל מן שמואל שימנה להם מלך, וכשהיה ממנה להם מלך קבלו ישראל עול מלכות שמים ביראה, שנאמר (שם י"ב) ויירא כל העם מאד את ה'... שכרן של ישראל שקבלו עליהן עול מלכות שמים ביראה, אף הקב"ה ירד משמי השמים העליונים ממקום גדלו ותפארתו וקדושתו ושכן עמהם במלחמה, שנאמר (שם ז') ויקח שמואל טלה חלב אחד וגו', וקבע להן ברכה שהיא מדה טובה בעולם, שנאמר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול וגו'. (פרק יז)
זה אחד מעשרה שנקראו איש האלקים... שמואל נקרא איש האלקים, שנאמר הנה נא איש האלקים בעיר הזאת. (שמואל א פרק ב, צא)
ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר זה ראוי למלכות, אפשר שמואל שנכתב עליו כי נאמן שמואל לנביא לה' היה טועה, א"ר יצחק שמואל לא טעה אלא שראה ולא כיון אם מבתו אם ממנו המלכות, שנאמר ויקח לו רחבעם את אביחיל בת אליאב בן ישי, לכך אמר אך נגד ה' משיחו, נטל קרן השמן ובא לצוק על ראשו וברח השמן לאחריו, כשראה כך אמר גם בזה לא בחר ה', וכך היה השמן עושה לכולן, כיון שבא דוד ראה השמן רץ מעצמו ונצק בראש דוד... (שם פרק טז, קכד)
ולמה הוא מעלה שני נביאים הללו מכל הנביאים, על ידי שלא נטלו שחד, שאלולא כן לא היה להם כח לעמוד כנגד ישראל להוכיחן, ומה אמר להם שמואל הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו וגו'. (ירמיה פרק יד רצב)
יכול אף שמואל כהן היה תלמוד לומר ושמואל בקוראי שמו (תהלים צ"ט), מקוראי שמו מן הלוים היה שהיה משמש בקול. דבר אחר ושמואל בקוראי שמו זה קורא ונענה וזה קורא ונענה. (ויקרא ח טו)
לא חמור אחד מהם נשאתי, כמו שאמר שמואל (ש"א י"ב) את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי, ולפי כך הכתוב שוקלן כאחד, דכתיב (ירמיה ט"ו) אם יעמוד משה ושמואל לפני, לפי ששניהם לא נהנו משל צבור כלום... תנא אפילו בריכת מים שלרבים לא היה שמואל שותה ממנה, מיכן אמרו חכמים כל שאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל. (במדבר יד טו)
הלא אהרן אחיך הלוי הוא יהיה לך לפה, הלא אהרן אחיך הלוי נתקיים בשמואל הרמתי, פירוש הוא גם כן גלגול אהרן, ורמז בתיבת לוי על שמואל הנביא ובניו. (שמות)
ונוקם על עלילותם - שמואל על שלא הדריך בניו בדרך טובה מת בחור. (תהלים צט ח)
...ואל תחוש למה שאמר בשמואל ששקול כמשה דכתיב "אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה", כי בעבור שהזכירו עמו חשבוהו רבותינו לגדולה, לא שישוו הנבואות חלילה להם, וענין הכתוב כי הזכיר משה מפני עמדו לפניו בפרץ להשיב חמתו מהשחית גם בעגל וגם במרגלים שהיו חייבים כליה, והזכיר שמואל מפני שהכתוב הזה על דברי הבצורת, שהיו צריכים גשם, אמר היש בהבלי הגוים מגשימים וגו', ואמר השם שאם יעמוד שמואל לפניו המוריד גשם שלא בעתו בימי קציר חטים לא ישמע אליו להורידו לאלה בעת צרתם... (במדבר יב ו)
...וגם אין לשמואל אלא י"ג שנים, שהארון היה בקרית יערים כ' שנה, ומהם ז' לדוד, ושפט גם בימי עלי וגם ימי שאול נחשבו לו... (שופטים יח א)
שמואל הרמתי נזיר עולם היה, לפיכך האומר הריני כשמואל הרמתי, כבן חנה, כבן אלקנה, כמי ששסף את אגג בגלגל וכיוצא באלו הרי זה נזיר עולם, ואין אומרין שמא לאיש אחר שמעשיו כאלה נתכוון. (נזירות ג טז)
קצר ימים - ידענו מהזוהר כי בן השונמית מת בהיותו ילד כי בא על ידי אשה מסטרא דנוקבא מאילנא דמותא, וכן שמואל שבא על ידי חנה עד שהתחננה אל הנער הזה התפללתי, אם כן אדם שהוא ילוד אשה הוא קצר ימים או שבע רוגז. (איוב יד א)
...ועל ידי שמואל הרמתי נטלו בני עלי אפופסין שלהם, ובמשפט העמיד ארץ מכל אשר לפניו, והוא היה להם לישראל מהעדא מלכין ומהקם מלכין, והרבה להצדיק דין שמים על שאול וביתו שבאחת לא עלתה לו, וכבר היה שמואל שקול בעיני דוד כמשה ואהרן שהם היו נושאי דגל הרחמים והחסד, יו"ד וא"ו שבשם ושמואל נושא דגל הדין, ועוד שהיה רבו מובהק ומדותיהם דומות ומתאימות בשתי ההי"ין שבשם... (מאמר אם כל חי חלק ב סימן לב)
...ובא הרמז בשם שמואל הנביא אשר משח את שמואל בפך שמן ואת דוד בקרן כאשר יתבאר לקמן, והנה דוד מלך ארבעים שנה, וכל זה מרומז בשם שמואל שהוא אותיות שאול מ', ושאול רומז על המלך ומ' רומז על מ' שנה שמלך דוד, ושמואל היה משבט לוי אשר לו כתר כהונה, ושמואל שקול כמשה ואהרן כי היה לוי נקרא על שבט לוי, אבל היה גם כן צד כהונה, כי היה הגלגול של אהרן הכהן, אשר על כן כתיב "הלא אהרן אחיך הלוי", כי שמואל הלוי הוא אהרן הכהן. ורז זה גילה האריז"ל... (תורה שבכתב ויגש)
וכבר כתבתי למעלה כי ג' שלימיות אלה הן בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, וכמו שכתוב "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם", זהו מה שכתוב "טוב עם אלקים ועם אנשים", ובזה יובן מה שאמרו רז"ל שהתפללה חנה להיות לה זרע אנשים שיהיה שקול כנגד משה ואהרן, וקשה, הלא כתיב לא קם כמשה, אלא הענין הוא שהיו בו ממדות משה ואהרן, כי משה רבינו ע"ה לרוב דביקותו באלקים אחז במדות הכל לאלקים, וזהו שנקרא משה איש האלקים, כי לא היה לו פנאי כל כך לעסוק בעסקי בני אדם, והיה טוב עם אלקים, ואהרן אחז במדת שלום ותמיד עסק לרדוף שלום בין איש לרעהו והיה ביותר טוב עם האנשים, ושמואל הנביא אחז ממדת שניהם, היה טוב עם האלקים מעין דוגמת משה רבינו ע"ה, והיה טוב עם אנשים מעין דוגמת אהרן הכהן... (שם קרח)
ויאמר הנני - לא כשמואל שלא הכיר הקורא, כי משה נביא היה בטרם יצא מבטן אמו והכיר הקורא, ואילו כי זה רמז באומרו המראה הגדול... (שמות ג ד)
משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו', לפי שידוע שתכונת משה היתה שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו, וכן מצינו באהרן הכהן בעת ששמש בכהונה היה השם יוצא מתוך פיו, כמאמר חז"ל שהיו שומעים שם המפורש יוצא שיצא מעצמו, ותכונה כזאת באמת מצינו גם בשמואל הנביא, שאמר (ש"א י"ב) "וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" וגו', והיה מהראוי שיאמר ואותי, אלא על כרחך צריך לומר דאז היתה השכינה מדברת מתוך גרונו ולא היה יכול לומר ואותי, לכן אמר ואת שמואל... (קול אליהו תהלים צט)
משה ואהרן בכהניו - ישראל הם במדרגה שישרה שכינתו עליהם, כמשה ואהרן בדיבוק אלוקי, וקוראי שמו כשמואל שנענה. (תהלים צט ו)
שמואל שקול כנגד משה ואהרן, ויש להבין הלא לא קם נביא עוד בישראל כמשה. אך נראה דהנה אמרו ז"ל (נזיר ס"ו) שמואל נזיר עולם היה, ובנזיר ג' מצות, יין ותגלחת וטומאה, וכבר אמרנו שהם נגד מחשבה דיבור ומעשה... והנה משה ואהרן משה הוא המוח של ישראל ואהרן הוא הלב, ושניהם המשיכו קדושת המוח והלב בישראל, כי משה עבודתו במוח ואהרן בעובדא, והדיבור היה כלול בשניהם, במשה מצינו שדיבר עם ישראל כל התורה ואהרן ברכת כהנים, והנה המשיכו בישראל קדושת מחשבה דיבור ומעשה, והנה שמואל היה נזיר עולם והיתה בו קדושת מחשבה דיבור ומעשה כנ"ל, והיה לוי, וכבר אמרנו במקום אחר שעבודת הלויים היא להעלות את ישראל ולקשרם בהשי"ת, כמו שהם נקראים לוים מלשון חיבור, ובאשר שמואל בנזירותו היו בו מחשבה דבור ומעשה כשחיבר את ישראל באביהן שבשמים היה נמי בג' בחינות אלה, ועל כן שקול כנגד משה ואהרן, והיינו בענין ההמשכה לישראל קדושת מחשבה דיבור ומעשה. (נשא תרע"ג)
שמואל שקול כנגד משה ואהרן, ופירש כ"ק אדמו"ר זצללה"ה כי נזיר עבודתו בהצנע, וכתיב (במדבר ו') כי יפליא, וכן כתיב (שופטים י"ג) והוא פלאי, שפירושו נעלם. ועל כן נאסר ביין שהוא לארמא קלא שהיא מדת הלוים, אבל כהנים עבודתם בחשאי, ועל כן שמואל שהיה נזיר עולם והיה לוי היו בו שתי המדות יחדיו, וזה שקול כמשה שהיה לוי והיה משורר, וכאהרן מחמת שהיה נזיר. ולפי זה יש לומר שהיינו הך שהכתוב דיבר ממלבושיו, שנאמר (ש"א ב') "ומעיל קטן תעשה לו אמו", וכן (שם כ"ח) "איש זקן עולה והוא עוטה מעיל", ויתבאר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה במה שהכהנים היו צריכים ללבוש בגדים ולא מצינו כן בלויים, משום שבגדים מורים על פנימיות שצריך להיות נעלם, ועל כן כהנים שהם פנימיים צריכין בגדים ולא לויים, ועל כן שמואל שהיתה בו גם המעלה של פנימיות כתוב בו בגדים בצד מה. ויש לומר דהא דהכתוב מדבר שהיה עוטה מעיל ולא שאר בגדים, כי מעיל הקודש הוא ממוצע בין פנימיות להתגלות, שהרי עם שהוא לבוש המכסה כתיב נמי (שמות כ"ח) "ונשמע קולו בבואו אל הקודש", על כן מעיל שמואל רומז לזה שהיו בו שתיהן, פנימיות והתגלות... (שם תרע"ד)
...ועל זה שאל שמואל איך אלך, דהיינו באיזה אופן אלך, אם לילך במסירות נפש או לעשות סבה להנצל, והשיבו הקב"ה שרצונו שיעשה פעולה וסבה להנצל, והוא עגלת בקר תקח בידך... (צו ח)
שמואל הנביא היה אוהב לשאול בחיר ה' כנפשו ממש, כי גם אחרי שאמר לו ה' נחמתי כי המלכתי וגו', עם כל זה "ויזעק כל הלילה" פן תועיל תפלתו, ואחרי כי ראה שלא הועילה נהפך לשאול כאויב גדול, בשביל דבר אחד שלא הקים דבר ה'... וגם לא רצה אפילו לילך עמו עוד... ראה דברים כאלה כאילו היה לו אויב גדול, הרי כי לא נשחד מכל המעלות הנשגבות שראה משאול בחיר ה', ואף על פי כן בשביל דבר קל אחד שעבר בשוגג... נעשה שמואל כאויב... (חלק א סה)