שמן המשחה

(ראה גם: כהן גדול, משכן)

ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים, וקנה בושם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש, ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח, שמן משחת קדש יהיה. ומשחת בו את אהל מועד, ואת ארון העדת. ואת השלחן ואת כל כליו ואת המנורה ואת כליה, ואת מזבח הקטרת... ואת אהרן ואת בניו תמשח, וקדשת אותם לכהן לי. ואל בני ישראל תדבר לאמר, שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשהו כמהו, קדש הוא קודש יהיה לכם. איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר, ונכרת מעמיו. (שמות ל כג)

ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה, פקודת כל המשכן וכל אשר בו בקדש ובכליו. (במדבר ד טז)

ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל וימשח את שלמה, ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה. (מלכים א א ל)

זהר:

שהשכינה היא קרבן, (וה"ס) שמן המשחה מימין, שמן למאור, כגון את המאור הגדול, (שהוא חסד), שמן משחת קדש הוא מצד שמאל, שנאמר בה, וקדשת את הלוים, (שהוא גבורה), שמן כתית הוא מצד הצדיק, (שהוא יסוד קו האמצעי), שהוא כותש כתישים מאברים, שהם זיתים, להוריד שמן אל הפתילה, פתילה היא תכלת, וגבורה (תחתונה, דהיינו מלכות), משם היא יראה, ולוים, (שהם בחינת גבורה), שומרים המקדש. (בהר לח)

...הדא הוא דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, זהו כהן גדול שלמעלה, שהוא ימינו של המלך, (דהיינו חסד דז"א שהוא) כהן לעולם, וכשמגיע אותו השמן אל זקן אהרן, (שהוא חסד), אז ודאי שנקראים שמניך (לשון רבים, דהיינו שמן) מצד אמא, (שהיא בינה, ושמן) מצד אברהם, (שהוא חסד), ואז שמניך טובים.

מה הטעם שנמשך השמן הטוב ההוא לאברהם, הוא משום שפשט ימינו, (שהוא החסד), להאיר אל הלבנה, (שהיא מלכות), ועל כן כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, זהו האור הראשון שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב, (שהוא חסד), ומה נעים זהו נעים זמירות ישראל, שהוא היום הרביעי, שהוא הלבנה, (דהיינו המלכות). (זהר חדש חקת עא)

ספרא:

ויקח משה את שמן המשחה, רבי יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים נעשו בו מתחילתו ועד סופו, שמתחילה לא היה אלא שנים עשר לוג שמן זית הין, לסוך בו עצים לא היה מסתפק, עד כמה האור שורף, עד כמה העצים בולעים, עד כמה יורה בולעת, ממנו נמשחו אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים, ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, ואין מושחים מלך בן מלך. ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו, ואת יואש מפני מחלוקתו של יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים. וכולו קיים לעתיד לבא, שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם... (צו פרשת מלואים)

...מה תלמוד לומר מפני שמי נחת הוא, אמרו בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו, אמר אוי לי שמעלתי בשמן המשחה, השיבתו רוח הקודש הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש היורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מידותיו, כטל חרמון שיורד על הררי ציון, מה הטל הזה אין בו מעילה, אף שמן המשחה אין בו מעילה. (שמיני הקדמה)

תלמוד בבלי:

פטום שמן המשחה, ואתה קח לך וגו' וקידה חמש מאות וגו' שהן אלף וחמש מאות מנים, שמן זית הין שנים עשר לוג שבו שולקין את העיקרין דברי ר"ה, רבי יהודה אומר שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן, משהיה קולט את הריח היה מעבירו כדרך שהפטמין עושין, הדא הוא דכתיב שמן משחת קדש וגו'. תני רבי יהודה בי רבי אילעי שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים נעשה בו מתחלה ועד סוף, שמתחלה לא היה בו אלא שנים עשר לוג, שנאמר שמן זית הין, אם לסוך בו את העיקרין לא היה בו ספק על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעים והיורה בולעת, וממנו נמשחו המשכן וכל כליו, השולחן וכל כליו המנורה וכל כליה, וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המלואים וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, מלך בתחלה טעון משיחה, מלך בן מלך אין טעון משיחה, מאי טעמא קום משחהו כי זה הוא, זה טעון משיחה ואין בנו טעון משיחה, אבל כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה. וכולו קיים לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם.

אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעיין, שנאמר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל. אין מושחין מלך בן מלך אלא מפני המחלוקת, מפני מה נמשח שלמה, מפני מחלוקתו של אדוניהו, יואש מפני עתליהו, יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו ב' שנים, יהוא מפני יורם, לא כן כתיב קום משחהו כי זה הוא, זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה... ולא יאשיהו גנזו, הדא אמרה באפרסמון נמשח.

אין מושחין המלכים אלא מן הקרן, שאול ויהוא נמשחו מן הפך היתה מלכותם מלכות עוברת, דוד ושלמה נמשחו מן הקרן היתה מלכותן מלכות קיימת. (שקלים טז א)

...אמר מר ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, מנלן, דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו, נימא קרא והכהן מתחתיו מבניו מאי המשיח, קא משמע לן דמבניו דכהן גדול אי הוי משיח הוי כהן גדול ואי לא לא הוי כהן גדול. אמר מר ואין מושחין מלך בן מלך, מנלן, אמר רב אחא בר יעקב דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו וגו', ירושה היא לכם, ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה, אמר רב פפא אמר קרא הוא ובניו בקרב ישראל, בזמן ששלום בישראל קרינא ביה הוא ובניו, ואפילו בלא משיחה... חסורי מחסרא והכי קתני מלכי בית דוד משוחין מלכי ישראל אין משוחין, מנלן, אמר רבא אמר קרא קום משחהו כי זה וגו', זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה. אמר מר אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם, ומשום מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעול בשמן, כדאמר רב פפא באפרסמא דכיא, הכי נמי באפרסמא דכיא... (הוריות יא ב)

תנו רבנן כיצד מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמין כי, מאי כמין כי, אמר רב מנשיא בר גרא כמין כף יוני. תני חדא בתחלה מוצקין שמן על ראשו ואחר כך נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ותניא אחריתי בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו ואחר כך מוצקים לו שמן על ראשו, תנאי היא איכא דאמרי משיחה עדיפא, ואיכא דאמרי יציקה עדיפא, מאי טעמא דמאן דאמר יציקה עדיפא, דכתיב ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו. ומאן דאמר משיחה עדיפא מאי טעמא, קסבר שכן אתה מוצא אצל כלי שרת.

תנו רבנן, כשמן הטוב יורד על הזקן זקן אהרן וכו', כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו, אמר רב פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעיקר זקנו, ועל דבר זה היה משה דואג אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה, יצתה בת קול ואמרה כשמן הטוב וגו' כטל חרמון, מה טל חרמון אין בו מעילה אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה. ועדיין היה אהרן דואג אמר שמא משה לא מעל אבל אני מעלתי, יצתה בת קול ואמרה לו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת. (שם יב א)

שלשים ושש כריתות בתורה... והמפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך בשמן המשחה... (כריתות ב א)

תנו רבנן המפטם את השמן ללמוד בו או למוסרו לציבור פטור, לסוך חייב, והסך ממנו פטור לפי שאין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה בלבד. מנלן אתיא מתכונתו מן במתכונתה דקטרת, וכתיב לגבי קטרת לא תעשו לכם, לכם הוא דאסר אבל למוסרו לציבור פטור, גבי שמן נמי למוסרו לציבור פטור... אלמה אמר רבא קטרת שפטמה לחציין חייב שמן שפטמו לחציין פטור, אמר לך רבא גבי שמן כתיב ובמתכונתו לא תעשו כמוהו, כמוהו הוא דאסור, אבל חציו שפיר דמי.

תנו רבנן שמן המשחה מר דרור ה' מאות, קדה ה' מאות, קנמן בשם ה' מאות, וקנה בשם חמשים ומאתים, נמצאו כולם אלף ושבעה מאות וחמשים. תנא מניינא קא משמע לן, תנא הא קא קשיא ליה, אימא קנה בשם כקנמן בשם, מה קנמן בשם מחציתו בחמשים ומאתים אף קנה בשם מחציתו חמשים ומאתים... (שם ה א)

והתניא משנגנז ארון נגנז צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדים ופרחים וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלקי ישראל... ומי גנזו יאשיה מלך יהודה גנזו, שנאמר ויאמר המלך אל הכהנים תנו את ארון הקדש... (שם שם ב)

מדרש רבה:

...הא למדת שאפילו יהא אדם קצר ונתמנה מלך נעשה ארוך, כל כך למה, שבשעה שנמשח בשמן המשחה נעשה משובח מכל אחיו. אמר דוד בשמן המשחה שנמשחתי בו אני שמח, שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח. (ויקרא כו ח)

מדרש תנחומא:

הא למדת שאפילו יהא אדם קצר והוא מתמנה מלך נעשה ארוך, כך כך למה שבשעה שהיה נמשח בשמן המשחה נעשה משובח מכל אחיו, אמר דוד בשמן המשחה שנמשחתי בו אני שמח, שכן הוא אומר (תהלים ט"ז) לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח. (אמור ד)

וכן אתה מוצא שהזקנים אחד משלש עשרה דברים שהן כתובים לשמו של הקב"ה, אלו הן הכסף והזהב... ושמן המשחה... שנאמר (שמות ל') שמן משחת קדש יהיה זה לי. (בהעלותך יא)

ילקוט שמעוני:

שמן ששון מחבריך, כשבאין למשחו והיו מכניסין כהנים ומעמידין לצד ונותנין שמן המשחה באמצע והשמן רץ מעצמו ונצוק על ראשו של כהן גדול, שנאמר על כן משחך אלקים שמן ששון, שמכיון ששמן המשחה היה יורד עליו אם היה קצור היה מאריך, אם היה שחור היה מתלבן, ואם היו פניו רעות היו משחקות, ומהו מחבריך, שהיה נאה וניכר מכל אחיו, שנאמר והכהן הגדול מאחיו. ואם תמה אתה שהשמן רץ ונצוק על ראש כהן גדול, למד מדוד דכתיב ויהי בבואם וירא את אליאב. (תהלים מזמור מה, תשן)

ילקוט ראובני:

ויותר יעקב לבדו, לבדו מאין בא לו זה הכד, כשעקב האבנים תחת מראשותיו והשכים בבוקר ומצא אבן ונתבצר לו הכד של שמן ויצוק על ראשו, וחזר הכד ונתמלא, אז ידע יעקב שהוא מזומן לגבוה, אמר אין זה ראוי להניחו כאן, וזהו השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח, אהרן ובניו וכל המלכים ועדיין כולו קיימת, כמו שאמרו רז"ל לדורותיכם. והוא כד השמן של צרפית... והוא השמן של אשת עובדיה הנביא, וכשראה יעקב כך שכל הנסים עתיד להיות בו סיכן את עצמו והביאו. כך מצאתי. (וישלח)

רש"י:

בשמים ראש - חשובים. וקנמן בשם - לפי שהקנמון קליפת עץ הוא יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמון בשם, מן הטוב. מחציתו חמשים ומאתים - מחצית הבאתו... גזרת הכתוב היא להביאו לחצאין להרבות בו ב' הכרעות שאין שוקלין עין בעין. (שמות ל כג)

וקדה - שם שורש עשב ובלשון חכמים קציעה. (שם שם כד)

רמב"ן:

מר דרור - הסכימו המפרשים והרב רבי משה מכללם כי המור הוא הנקרא מוסק. ור"א השיב כי איננו בושם אף על פי שריחו טוב, ואולי בעבור זה הפרידו הכתוב מן הבשמים... ואומרים המביאים אותו כי הוא נעשה בגרון הצבי... ויתכן שיאמר אריתי מורי בעבור כי הוא דם נצרר בבטן החיה הדומה לצבי הידועה בארץ הודו, ובלכתה בין השיחים בימי החום הגדול מגררת בנפת ההוא והדם יוצר צרור ולוקטים אותו מן האחו... ואחרים אמרו איך יכנס בקטרת ובשמן המשחה דם חיה טמאה... ועם כל הנראה אלי מדברי רבותינו שאין המור מוס"ק, שהם אמרו במדרש חזית מור אינמר"נון, והמוסק אף בלשון חכמים כך שמו מוסק... ועוד שנינו אלו חוצצין בכלים הזפת והמור וכו', ואין המוסק דבר נדבק כזפת שיחוץ. והקרוב שהוא הנקרא כן בלשון ערבי מור שיש ממנו מינין מור אחמר ואביץ ובו מקטירין וריחו מפיח באור ביותר... וגם בלשון רומיים נקרא מירא... וקנמן בשם - ...והרב רבי משה אמר שהוא קשר סליכ"ה ואחרים אמרו שהוא העץ הטוב הנקרא עוט"ייב, ואינו כדברי כולם, שהרי אמרו בבראשית רבה ובמדרש חזית קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו, והנה הוא כעשב השדה. ולפי דעתי הוא התבן המבוסם הנקרא בערבי אדבר ובלשון הרומיים אשקיננט. (שם שם כג)

על זר - ...אבל כך הדבר שצוה שימשח בו עתה אהרן ובניו, ואמר "שמן משחת קדש יהיה זה לי" למשוח בו משיח קדשי אשר אבחר בו לדורותיכם, ולא יתן על זר שאיננו לי, ולכן ימשחו בו המלכים והכהנים הגדולים כי שניהם משיחי ה'... והטעם שיצוק מן השמן על ראש אהרן למשחו וימשח גם בניו, אבל לא יסוך בו בשמן שום אדם אפילו הכהנים המשוחים כאשר סכין הבשר בשמנים הטובים ומורחין בהן הבשר בידים משוחות אחר הרחיצה... וכך אמרו רבותינו מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו שחייב, שנאמר על בשר אדם לא ייסך. (שם שם לג)

רד"ק:

מלא קרנך - שהיה מזומן באוהל מועד עם שמן המשחה על פי הנביאים למשיחת מלכי בית דוד, ותחלה היה יוצק על ראש המלך ואחר כך מושך כמין נזר בין ריסי עיניו, ואחר כך יוצק הנשאר בקרן על ראשו. (שמואל א טז א)

משנה תורה:

מצות עשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו, שנאמר "ועשית אותו שמן משחת קדש".

וככה עשהו משה רבינו במדבר, לקח מן המור והקנמון והקדה מכל אחד משלשתן חמש מאות שקל בשקל הקודש, ומקנה הבושם חמשים ומאתים, וזהו שנאמר בתורה וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים ששוקלים אותו בב' פעמים חמשים ומאתים בכל פעם. ושוחק כל אחד ואחד לבדו ועירב הכל ושרה אותן במים זכין ומתוקין עד שיצא כל כחן במים, ונתן על המים שמן זית הין, והוא י"ב לוג, כל לוג ד' רביעיות, ובישל הכל על האש עד שאבדו המים ונשאר השמן, והניחו בכלי לדורות.

המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכל מקום (ראה ראב"ד), והקנמון הוא העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב ומתגמרים בו בני אדם, והקדה היא הקושט, וקנה בושם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב, והם ממיני הבשמים שנותנים אותם הרופאים בצרי.

העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה ולא הוסיף ולא גרע במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה, שנאמר "איש אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו", והוא שיעשה אותו להמשח בו, אבל אם עשהו להתלמד או ליתנו לאחרים פטור.

הסך משמן המשחה כזית במזיד חייב כרת, ובשוגג מביא חטאת קבועה, שנאמר "ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו", ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה שנאמר "ממנו", מזה שנאמר בו "שמן משחת קדש יהיה זה לי", ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה.

אחד הסך את עצמו ואחד הסך את אחרים שנאמר "ואשר יתן ממנו על זר". הסך כלים ובהמה ועכו"ם שהם כמותה, או שסך מתים בו פטור, שנאמר "על בשר אדם לא ייסך".

אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד. אפילו כהן בן כהן מושחין אותו, שנאמר "והכהן המשיח תחתיו מבניו" וגו'...

כיצד מושחין את הכהן, צק את השמן על ראשו וסך ממנו על גבי עיניו כמין כי יונית כזה ,X שנאמר "ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו". ומלכי בית דוד מושחין אותן כמין נזר על ראשו. ולא ימשח במקומות אחרות ולא ירבה בשמן.

הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כהן גדול שכבר נמשחו פטור, שנאמר "ואשר יתן ממנו על זר", ואין אלו זרים אצלו. אבל הסך ממנו אפילו למלך וכהן גדול חייב, שנאמר "על בשר אדם לא ייסך", כל אדם במשמע. וכהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו וסך במעיו חייב כרת, והוא שיסוך ממנו בכזית. (כלי מקדש א א והלאה, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

לעשות שמן המשחה... משרשי המצוה שרצה הא-ל שנעשה פעולה בנפשותינו ביום שנעלה להתחנך בכבוד עבודתו הקדושה תראה בנו גדולה ושבח, וזהו משיחת השמן, לפי שענין המשיחה בשמן הטוב לא יעשוהו רק למלכים והשרים הגדולים... (כי תשא מצוה קז)

רבינו בחיי:

שמן משחת קדש - ...וצריך שתשכיל כי מה שהקדים הכתוב פרשת השמן בראשונה ופרשת הקטרת באחרונה, מפני שהם כנגד הראש והסוף, כי השמן היו מושחין אותו כמין כ"ף והוא העליון על כל המשקין, וממנו בודאי משחת קדש, כענין שאו ידיכם קדש, וזהו לשון שמן משחת קדש, וכתיב ויעש את שמן המשחה קדש, והקטרת לה"א אחרונה שבשם, הוא שכתוב (דברים ל"ג) ישימו קטורה באפך... (שמות ל לא)

אברבנאל:

ה' רצה שתהיינה בעם שתי הנהגות, האנושית שהיא למלכים, והאלוקית לפי קדושה ועבודה לכהנים, וכאלו השמן טבעת אדון הנביאים לחתום בו מלך וכהן, כאמרו "זכרו תורת משה עבדי", ועל כן היה אצל הארון. ומצינו שיתמיד נס גם אחרי מות הנביא כמו המן, כי הנביא נותן על ידי ה' טבע לדברים שימצא תמיד ובנצחיות, וכן בשמן המשחה, והשמן עומד יותר משאר המשקים, ואולי גם עזרו הסמים לכך.

עקרי שמן המשחה: א', המשיחה היא להראות הבחירה האלקית בדבר או איש, וכן להכין הנמשח לקבל שפע אלקי, שעל ידי זה תדבק ההשגחה העליונה. ב', המשיחה בשמן כי מורה יותר על כבוד ומעלה שהוא נכבד ביותר, ועוד מפני שהוא מתמיד יותר משאר משקים, וכן המעלה והקדושה שנותן. עיקר ג', למשיחה צריך הסמים המורים על שם טוב ופעולות המעלה, והסמים במדה, שראוי לאדם לפעול למען שם טוב, אבל במדה. עקר ד', בני אדם נמשחים בראש ששם יסוד כוחותיהם, על כן הוא ראש לאברים, אבל משיחת הכלים באיזה מקום שהוא. עיקר ה', בכהן ומלך צריך יציקה ומשיחה, והוא לשני הטעמים שהזכרנו, להכשירו לשפע וליחדו לגבוה, ובכלים מספיק אחד מהם... (שם, וראה שם עוד)

מהר"ל:

כמה נסים נעשו בו, ראוי הוא שיהיו נסים נעשים בשמן המשחה, כי כל דבר שהוא קדוש ראוי לנס, כי הנס הוא מעולם העליון הנבדל הקדוש, ושמן המשחה שבו היה מקדש הכל, ובזה נראה שהוא קדוש יותר מהכל, ולפי קדושתו ראוי שיהיו נעשים בו נסים. ואמר כי אותו שמן קיים לעתיד לבא, פירוש כי המשיחה בשמן המשחה היא ממדריגה שאינה תחת ההפסד כלל, כאשר מורה עליו מלת זה, שמשמע שהוא עומד בלא שנוי, וזה הוא כמו שהיה בראשונה ואין בו שנוי והפסד והוא קיים לעתיד, ורוצה לומר כי שמן המשחה שיהיה לעתיד אין לומר עליו שהוא שמן אחר, אבל יאמר עליו שהוא שמן המשחה הראשון כיון שאין הפסד בשמן... (חידושי אגדות הוריות יא ב)

כמו שתי טפות וכו', פירוש דבר זה, כי אלו שתי טפות מורים על קשור וחבור הקדושה באהרן כאשר עמד שם שמן המשחה, וזהו הקשור בעצמו שדבק בו שמן המשחה, כי כל זמן שלא היה עומד אין כאן חבור ודביקות אל המקבל, ולפיכך היה העמידה בסוף זקנו שהוא סוף הראש, ושם היה עומד מתחבר אל סוף זקנו... וכל זה כי רוצה לומר שיש מקבל גמור אל הקדושה. ולכך אמר משה שמא מעלתי, כי אולי הטיפין אינם בכלל משיחה והם יתור ותוספת. ועוד שהם מורים על חבור גמור שיש אל הקדושה לאהרן, ובאולי לא ציוה לו רק על המשיחה בלבד... (שם יב א)

...עלינו לבאר דבר זה מה שאמר כולו קיים ולמה שמן המשחה יותר קיים מכל, ולא משמן המשחה לבד אמרו אלא אף במנורה אמרו כך במדרש תנחומא... אמר לו הקב"ה לגדולה מזו אתה שמור שנאמר בהעלותך את הנרות, הקרבנות בשעה שבית המקדש הם קיימין, אבל הנרות לעולם... דע כמו שנתן סדר המציאות שיהיה העולם על דרך אשר סדר אותו השי"ת ויהיה סדר זה קיים לעולמי עולמים, כך נותן שיהיה נמצא סדר המשכן באופן זה ובציור זה, והוא ציור אלקי... אמנם בדברים אשר אמרנו למעלה שמן המשחה לגודל מעלתו שבו מקדשים אחרים, והמנורה המאירה למשכן והקרשים שהם גוף ועיקר המשכן לא יכנסו בהפסד... כי מציאות הדברים האלו אשר אין מציאותם במקרה רק מסודר מסדר המציאות אשר סדר הוא ית' זהו מציאותם כאשר נמצא סדור המושכל מן המסדר, ולכל הדברים אשר אמרנו כמו שמן המשחה ומנורה למעלתם לא היה בטול לסדר מציאותם, וכמו שהיו כך הם עתה, אבל אל הנושא יש הפסד שאין כל כך במדריגה... (גור אריה שמות ל כה)

אור החיים:

ואתה - פשט הכתוב שיקח הוא משלו שמן המשחה, לזה אמר ואתה, פירוש כי מצוה זו אתה תעשנה... והגם שכלל הכתוב השמן והסממנים בנדבת רבים, כאן גילה לו ה' כי יחפוץ בשל משה בפרטים אלו. עוד יתבאר על פי מה דתניא בכריתות, שמן שעשה משה בו שלקו וכו' וכולו קיים לעתיד, הא למדת שלא נעשה שמן המשחה זולתו... והוא אומרו ואתה קח לך, אתה תעשה ולא זולתך... (שם שם כג)

העמק דבר:

ואתה - אפילו למאן דאמר ריש מסכת יומא דבכל מקום דכתיב קח לך משלך, כאן אי אפשר לומר כן, הרי בפירוש כתיב והנשיאים הביאו את הבשם וגו' ולשמן המשחה... ועל כרחך צריך לומר קח לך שיביאו לפניו והוא ישקול. ויותר נראה משום דכל פעולות שבשמן המשחה עשה משה לבדו, שהוא בעצמו היה מושח את הכל, על כן שייך בזה לשון קח לך... מחציתו - יותר נראה שבא לרמז לנו שיש בו שני אופני משיחות, משיחה לכהן גדול לתוספת קדושה, ומשיחה למלך לתוספת עוז, על כן בא לשני חצאים. (שם)

שם משמואל:

יש להתבונן בענין שמן המשחה, מהותו ומדתו ופעולתו. הנה בשמים הנותנים ריח הם דברים חריפים ששרשם בקו השמאל, וכן יין יש לו בעצמותו ריח טוב ושורש יין הוא בבינה קו שמאל, ובינה דינים מינה מתערין, אבל שמן שהוא חכמה קו הימין אין בעצמותו ריח טוב, ואם כן הבשמים והשמן יחד היא התכללות קו הימין וקו השמאל, וזה שנאמר בו "מעשה רוקח"... והוא כי חכמה נקרא קודש ובינה היא בחינת טהור, והוא עירוב טהור וקודש. ונראה שכן היה הענין בשמן המשחה כנ"ל, והוא כולל כל הפכים, ועל כן מדתו היה הין, שהוא י"ב לוגין, והוא רומז לי"ב גבולי אלכסון שהוא התכללות מכל צד, ובזה יובן מה שאמרו ז"ל (הוריות י"א) כולו קיים לעתיד לבא... שיהיה תמיד באותה בחינה שהיא התכללות מכל צד. ועל כן יובן ענין המשיחה, שכאשר נדקדק נמצא שכל הדברים הנמשחים בשמן המשחה נשארים בקדושתם לעד ברית מלח עולם הוא... ועל כן מלכי ישראל אין מושחין אותם אלא באפרסמונא דכיא, וכן משכן וכליו שנמשחו בשמן המשחה... דלדורות (כלי שרת) עבודתן מחנכתן, היינו במערה לתוכו מכלי קודש, ואם כן כל קדושת הכלים לעולם נמשכת מכלים שעשה משה שמשיחתן מקדשתן, ועל כן אין כלי שרת יוצא לחולין... (כי תשא תער"ב)

והנה שמן המשחה אין נכנס בו מגוף הבשמים כלום, אלא שולט הריח לבד, והוא רומז לשכל נבדל, כי שמן הוא חכמה וקולט הריח לבד העולה מהבשמים, והוא עוד יותר במעלה, והוא כעין שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ק"ט) ולבי חלל בקרבי, ואמרו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) שהרגו ליצר הרע, ורק הריח שנתהוה ממנו נקלט בקדושה, על כן שמן המשחה מתיחס לקודש שהיא חכמה נבדלת, וקטורת הסמים לטהור. (ויקהל תרע"ג)

ויעש את שמן המשחה קודש ואת קטורת הסמים טהור... ונראה שזהו ענין שמן המשחה, דכתיב (שמות ל') "שמן משחת קודש", שמקדש את הנמשח ומעלהו ומגביהו להיות ראוי לקודש, ואפילו בגשמיות הוא מגביהו למעלה, כבמדרש רבה (ויקרא סוף כ"ו) הא למדת שאפילו יהא אדם קצר ונתמנה מלך נעשה ארוך כל כך למה שבשעה שנמשח בשמן המשחה נעשה משובח מכל אחיו. אך טהור הוא ענין נקיון, שמנקה מהפסולת והסיגים כמו זהב טהור, ואינו מגביה את הנטהר למעלה אלא כמו שהוא למטה תבדל ותפרד ממנו הפסולת... (שם תרע"ז)

ונראה לפרש... ונראה שזהו מפני שנעשה כבריה חדשה ונהפך ממה שהיה בתחילה ועל כן נשתנה גם הגוף, ומובן מאחר שכן הוא בגשמיות על אחת כמה וכמה שכן הוא ברוחניות, ונהפך חשוכא לנהורא ומרירא למתיקא... על כן שמן המשחה נקרא קודש שיש בו כח זה לפעול מדת אתהפכא ונחשב כאלו אין כאן צד הרע כלל. אך קטורת היא מלשון קישור שמקשרת צד הטוב בשרשו, וממילא סטרא דרע נדחה משם, ועל כן עוצרת המגפה... (שם תרע"ט)

בפרשת המלואים יש לדקדק שהיתה שתי פעמים נתינת שמן המשחה, א' קודם כל המעשים, תיכף אחר הלבישה כתיב "ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו", ובפרשת צו אחר הלבישה כתיב "ויקח את שמן המשחה וימשח את המשכן וגו' ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן"... ולבסוף אחר כל הקרבנות ומתן בהונות כתיב "ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן" וגו'. הנה שקודם כל המעשים היתה משיחה ולאחר כל המעשים היתה הזאה.

ונראה דהנה כבר אמרנו דמשיחת שמן המשחה היתה נוגעת גם לגוף, כי אפילו היה קצר קומה ונמשח נעשה ארוך. וקרבנות הם כפרה לנפש... כי הדם שהוא הנפש של הבהמה מכפר על נפש האדם, והאימורים שהם הגוף והחומר מכפרים על גוף וחומר האדם, מכל מקום כפרה היא ענין פנימי ואינה דומה לשמן המשחה שפועל בו בחיצוניותו. ויש לומר כי שמן המשחה שרשו בחכמה, כי שמן הוא חכמה, והבשמים שרשם בבינה, ועל כן הם חריפים כי ממנה דינין מתערין... והנה היה בדין שבראשונה יתכפר בדם וישאר נקי ראוי לקבל קדושת שמן המשחה שהיא קדושה גבוהה ומעלין בקודש, ועוד שכפרה מלשון קינוח, שהוא סילוק הפסולת, ושמן המשחה תוספת מעלה. אך יש סברא נמי להיפוך, כי מאין יבא אדם להנקות אם לא בכח התורה, על כן תחילת כל דבר הוא משיחת שמן המשחה לערות עליו רוח ממרום כח התורה, ואחר כך יכול לבא לכפרה, ושוב שנית לקדשו בהזאת שמן המשחה...

ולפי מה שאמרנו יש ליתן טעם למה הבנים לא נמשחו בשמן המשחה אלא הזאת שמן המשחה לבד כמו שכתב הרמב"ן. דהנה אהרן היה צריך כפרה על חטא העגל, ובניו נמי היו ראוים להענש בעון אביהם, אלא שהועילה תפלתו של משה, ועל כן נמי צריכין כפרה, ומכל מקום באשר החטא לא היה מגופם אלא בחטא אביהם לא היו צריכין למשיחה הקודמת לכפרה, ואינם דומים לאהרן שהיה החטא מונעו מגשת אל הכפרה, והיה צריך סיוע מהמשיחה. (צו תרע"ג)