שבואל

(ראה גם: יהונתן)

תלמוד ירושלמי:

חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן כומר היה לע"ז והאריך ימים, אמר לו על ידי שהיה עינו צרה בע"ז שלו, כיצד היתה עינו רעה בע"ז שלו, הוה בר נש אתא למיקרבה תור או אימר או גדי לע"ז ואמר ליה פייסיה עליה, והוא אמר ליה מה זו מועילה לך לא רואה ולא שומעת ולא אוכלת ולא שותה לא מטיבה ולא מריעה ולא מדברת, אמר ליה חייך ומה נעביד ואמר ליה אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת ואתקין עליו עשר ביעין ואתקין קומוי והוא אכל מכל מה דאתי ואנא מפייס ליה עלך, מכיון דאזיל ליה הוה אכיל לון... כיון שעמד דוד המלך שלח והביאו, אמר ליה את בן בנו של אותו צדיק ואת עובד ע"ז, אמר ליה כך אני מקובל מבית אבי אבא, מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון מה עשה, העמידו קומוס על תיסבריות (אוצרות) שלו. הדא הוא דכתיב ושבואל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות, שבואל ששב אל א-ל בכל לבו ובכל כחו, נגיד על האוצרות, שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן, והא כתיב עד יום גלות הארץ, אמר לון כיון שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו וחזר לקילקולו הראשון, הדא הוא דכתיב ונביא אחד זקן יושב בבית אל וגו'. (ברכות סד ב)

רמ"ע מפאנו:

יהונתן בן גרשום הוא אותו חסיד הנזכר בילקוט שמעוני (רות רמז תר"א), מעשה בחסיד אחד שקבל עליו שלא יקבל משם אדם כלום, והיה לו בגד אחד וסדין אחד... כיון שמת דוד עמד שלמה והחליף כל סנקליטין של אביו והסירו, וחזר לקלקולו הראשון, הדא הוא דכתיב ויהי כבא איש זקן יושב בבית אל, אמרין הוא היה שהחזיק עצמו לע"ז, ואותו היום חזר בתשובה ושרתה עליו רוח הקדש... לכן נתגלגל עתה בחסיד הזה בעניות ועם כל זה היה כוונתו כבראשונה ולא היה רוצה לקבל הנאה משם אדם, כלומר כבראשית שהשכיר עצמו לע"ז כדי שלא להצריך לבריות, ופה היה חסיד, וכבר ידעת מה שאמרו רז"ל על מעשה בחסיד אחד סתם הוא רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה בר אלעאי. והתם בראשונה שהחמיץ שהיה עני וכשהיה עשיר היה כשר וחסיד, לכן דוד שמהו נגיד על האוצרות, וכשהסירו שלמה חזר לסורו, וכאן היה ירא שמים וכשר בהיותו עני, כי מכיר ערכו והיה מקבל יסורין מאהבה לתיקונו. ואליהו ז"ל רצה לתהות בקנקנו אם בעוד עשרו עליו ישאר חסיד כאשר בפעם ראשונה... (גלגולי נשמות עג)