(ראה גם: ארץ ישראל-שבח, חטה, שעורה וכו')
ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש. (דברים ח ח)
דתניא זה הכלל כל שהוא משבעת המינים רבן גמליאל אומר שלש ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש... (ברכות לז א, וראה שם עוד)
...פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא, חד אמר מחלוקת כשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף, ורבנן סברי מן חביב עדיף, אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה, וחד אמר אף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת... דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ופליגא דרבי חנן, דא"ר חנן כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר, חטה דתנן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והן טמאין מיד, היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין... רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא, אמר ליה רב חסדא לא סבירא ליה מר להא דאמר רבי יוסף ואיתימא ר' יצחק כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה, אמר ליה זה שני לארץ וזה חמישי לארץ... (שם מא א)
אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות, דברי רבן גמליאל, וחכמים אומרים ברכה אחת (מעין שלש)... מאי טעמא דרבן גמליאל, דכתיב ארץ חטה ושעורה וגו', וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו', וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. ורבנן, ארץ הפסיק הענין. ורבן גמליאל נמי ארץ הפסיק הענין, ההוא מבעי ליה למעוטי הכוסס את החטה... (שם מד א, וראה שם עוד וערך ברכות)
אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים... אילו כתיב ולקחת ראשית כל פרי האדמה הייתי אומר כל הדברים יהו חייבים בבכורים, תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית... נאמר כאן ארצך, ונאמר כאן ארץ חיטה ושעורה, מה ארץ שנאמר להלן בשבעת המינים הכתוב מדבר, אף ארץ שנאמר כאן בשבעת המינים הכתוב מדבר... (בכורים ב ב)
כבר ידעת שאין לנו מאכל ומשקה יותר משובח מבאלו ז' מינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל, ובכלהו משערין בהן דברים שהן גופי התורה כנזכר, לרמוז אל הנזכר בסמוך, שכשיאכל האדם מז' המינין חטה ושעורה וגומר שהן כלל כל המאכלים והמשקין לא יתכוין האדם במאכלן אל מילוי הבטן מחטה ושעורה חמרי שהגוף נהנה מהן ואין הנשמה נהנית מהן, רק אל חטה ושעורה רוחני שהנשמה נהנית מהן, והוא שיתן דבריו לשיעורין, רוצה לומר שיחשוב על כל לגימא ולגימא הלכות השיעורין היוצאים מזה הפסוק, שכל הפסוק הזה נאמר לשיעורין כדלעיל, ומתוך כך יבא לזכור גם כן שאר דברי תורה וממילא רווחא שמעתתא, כי מצוה גוררת מצוה... (שער האותיות סעיף ו)