שבעים נפש

ובני יוסף אשר יולד לו במצרים נפש שנים, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. (בראשית מו כז)

זהר:

ר' חייא היה יושב לפני ר' שמעון, אמר לו מה ראתה התורה לספור בניו של יעקב בתחלה, שהם י"ב, ואחר כך שהם שבעים, שכתוב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, ומהו הטעם שהיו שבעים ולא יותר. אמר לו (ר"ש הוא) כנגד שבעים אומות שהם בעולם, שהם היו אומה אחת כנגד כולם. (שמות סה)

תלמוד בבלי:

בעא מיניה אבא חליפא קרויא מר' חייא בר אבא, בכללן אתה מוצא שבעים בפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחד, אמר ליה תאומה היתה עם דינה, דכתיב ואת דינה בתו. אלא מעתה תאומה היתה עם בנימין, דכתיב את בנימין אחיו בן אמו, אמר מרגלית טובה היתה בידי ואתה מבקש לאבדה ממני, הכי אמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים. (בבא בתרא קכג א)

ילקוט שמעוני:

ירידה הרביעית שירד למצרים, שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה... וכשבאו לגבול מצרים נתייחסו כל הזכרים ס"ו, ויוסף ושני בניו במצרים הרי ס"ט, וכתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו', מה עשה הקב"ה נכנס במנין עמהם, לקיים מה שנאמר אנכי ארד עמך. בכלל של ישראל אתה מוצא ע' חסר אחד, אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים והורתה שלא במצרים... ויש אומרים סרח בת אשר השלימה מנינן של ישראל, דכתיב אנכי שלומי אמוני ישראל, אני השלמתי מנינן של ישראל, ואני השלמתי מנאמן לנאמן. (בראשית פרק מו, קנב)

מהר"ל:

...וכל זמן שהיה הדור הראשון של שבעים נפש קיים לא היו פרים ורבים, כי אלו שבעים היו נמנים מוגבלים בשעור ובמספר שהוא שבעים נפש, והאחרים שלא היו במספר שבעים נפש בטלים אצל שבעים נפש, וכאשר כתוב וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא אז הבנים שלא היו נמנים ולא עלו במספר היו פרים ורבים מאד שלא היה שיעבוד להם מצד עצמם, כי הדבר שאינו שלם ואינו בפועל הולך ומשתוקק לצאת אל הפעל. וכאשר היו ישראל ע' נפש שזה מספר מוגדר שלם והיו נמנים לא היו פרים ורבים, רק כאשר מתו ע' נפש ואז לא היו מן אותם שהיו מוגדרים ולא היה להם שלימות היו מתנועעין מאד לצאת אל הפועל, שכבר התבאר כי שלמות ישראל הוא ששים רבוא... (גבורות ה' פרק יב)

זרע קדש עמוסי בני יעקב ידידי ה' כאשר באו למצרים באו במפקד ובמספר ובשמות. כאשר תשים דעתך על מספר בני ישראל בפרשת שמות יש בהם שני מנינים, כי י"ב שבטים נמנו בפרט וע' נפש נמנו בכלל. ויעקב שורש הכל לא בא במנין, כי יעקב ראוי להיות נבדל מן הבנים, כי השורש לא יצטרף אל התולדות ולא שייך מספר בדבר שהוא יחידי, והשבטים נמנים בפרט מפני חשיבות מדריגתם שהיו מפורסמים בשם שבטים, אך התולדות נמנים בכלל שהם ע' נפש, ולא בשמם. וכל תולדות יעקב בא בענין נפלא מאד, כי כאשר היה ראוי לשורש האמת שיהיה אחד, וזה כי השורש האחד ומן האחד שהוא יעקב יצאו י"ב שבטים, ונקראו שבטים, כי השבט הוא ענף וחלק האילן, כן אלו י"ב כל אחד חלק הכלל. והיה מספר שלהם י"ב מפני שכל דבר אחד נעשים ממנו י"ב גבולים מחולקים כל אחד בפני עצמו...

ובבואם היו ע' נפש בפרט, כי מספר זה היה ליוצאי ירך יעקב, כמו שבכלל האומות הכל ע', לכך כתב "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", וענין דבר זה נתבאר למעלה, כי מה שמספר בני יעקב מספר ע' נפש פרטים מורה על מעלה גדולה מאד יותר ממה שהאומות הם ע' אומות.

ויש לשאול באיזה אופן היה כאן ע' נפש יוצאי ירך יעקב. ויש דעות הרבה בזה, ר' לוי אומר אמם יוכבד השלימה המנין... ויש בזה עוד טעם, כי היתה לידתה במצרים בשביל שלא היתה יוכבד רק השלמה להשלים ע' נפש, ומפני שלא היתה רק השלמה כמו שיתבאר, לכך לא היתה לגמרי כמו הראשונים שנולדים בארץ כנען. ויש אומרים יעקב השלים המנין... ויש אומרים הקב"ה השלים המנין. הנה תראה כי הכל מסכימים כי המשלים במה שהוא השלמה הוא נבדל מן הפרטים... (שם פרק יג, וראה שם עוד וערך שבטים)

מרגלית טובה וכו', פירוש דבר זה ענין מופלג מאד, שלא היו ראוים להיות בני יעקב שבעים נפש עד שבאו למצרים, ולא לפני זה ולא לאחר זה, כי ישראל היו נחשבים תחת מצרים כמו הולד במעי אמו, ושבעים נפש לישראל הוא יסוד אומה הישראלית והתחלתם, כמו שמבואר בחבור גבורת ה', ואם היו ישראל שבעים נפש קודם שירדו למצרים היו כמו ולד שאינו במעי אמו, שאי אפשר לו להתקיים, כך לא היו ישראל יכולים להתקיים כי לגמרי נחשבים ישראל במצרים כמו העובר שהוא במעי אמו עד שהוציאם השי"ת משם, ואם היו אחר כך שבעים נפש היו דומים כמו הזרע שהוא במעי אמו שהוא בטל לגמרי אצל האדם ואין שם בריאה עליו כלל, רק היו צריכים שיהיו מצוינים במצרים, כלומר נבדלים מהם ויהיו בפני עצמם, וזה כאשר הם ישראל שבעים נפש, שזהו התחלת ישראל, כי שנים עשר שבטים הם כמו השרשים לישראל, אבל שבעים נפש הוא התחלת ישראל, ואם לא היו שבעים נפש לא היו ישראל מצוינים בין מצרים והיו בטלים ביניהם חס ושלום, עד שהיה להם דבק וחבור בהם לגמרי. ועוד יש בזה דברים גדולים מאד... (חידושי אגדות בבא בתרא קכג א)

אור החיים:

ואלה שמות - הנכון הוא כי ב' מנינים מונה, בא' מונה יעקב, ובא' זרע יעקב, ולכן אמר בהתחלה יעקב ובניו, ובסופו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש, פירוש הוא בצירוף בניו ובנותיו, ולכן לא אמר בלאה לשון "ותלד את אלה" כבשאר, כי לא כל הל"ג נולדים. ובסוף אמר "כל הנפש הבאה ליעקב", הרי שהוציאו מכלל החשבון, ולכן מנה שם ס"ו, ולבסוף שוב כללו באמרו "כל הנפש לבית יעקב". ושלא לסתור דברי חז"ל על יוכבד אולי רמזה באומרו כל נפש בניו ובנותיו, ומצינו לו רק בת אחת, ולא נכללה במספר, שצריכה ל' יום לצאת מכלל נפל. ולא יקשה בעיניך שפירושנו הפך דברי חז"ל, שהודעתיך כי בפשטי התורה שאין הלכה יוצאת מהם רשות נתונה לתלמיד ותיק לחדש. (בראשית מו ח)

העמק דבר:

בכור יעקב - ונחשב כאן לשנים בחלק בכורה, ובבואם למצרים שהיתה עיקר ההנהגה ביד יוסף נחשב יוסף לשנים, לכן חשב בסוף בני לאה רק ל"ב. (שם)

שם משמואל:

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור וגו' יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, היינו שבעים אומות למספר שבעים נפש, הפירוש שכל נפש היה בידה לתקן את האומה שהיא דוגמת נפשה, היינו שבמה שהוא בעצמו נמשך אחר השי"ת בכל כחות נפשו, בזה עצמו המשיך גם כן את האומה שהיא דוגמת נפשו בלי אומר ובלי דברים. וכן אחר כך שנתחלקו ע' הנפש לששים רבוא, נתרבו נמי האומות ונתחלקו כעפרות תבל, ובכל איש ואיש מישראל תולין אלפים ורבבות מהאומות שהם שייכים לשורש נשמתו לתקנם, או כאשר לא יאבו שמוע ינטל מהם הניצוץ הקדוש המחיה אותם וישובו כלא היה... (האזינו תרע"ו)