ראה שבת-כללי שבת קיג א.
אמר רבי חנינה צריך שיהיו לו שני עטיפין אחד לחול ואחד לשבת, מאי טעמא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, וכי ערומה היתה, אלא אלו בגדי שבתה. כד דרשה ר' שמלאי בציבורייא בכון חברייא לקובליה, אמרו ליה רבי כעטיפתנו בחול כן עטיפתנו בשבת, א"ל אף על פי כן צריכין אתם לשנות לשבת, מן הדא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך. (פאה לז א)
ראה שבת-כללי בראשית יא ב.
טוב לאדם... וטוב מאד שמלבושי שבת אין גם אחד מה שיהיה בימי החול, כלומר אפילו החלוק של שבת אין ללובשו בימי החול, וכשלובש בערב שבת החלוק של שבת יכוון בשם זה דריאל (נוסחא אחרת רזי"אל) שהוא סוד שם החלוק העליון לזעיר זכרוהו ריש פרקי היכלות, והוא מועיל מאד אל הקדושה להמשיכה על האדם בין בחול בין בשבת. (בראשית)
ומכבוד השבת שילבש כסות נקיה, ולא יהיה מלבוש החול כמלבוש השבת, ואם אין לו להחליף משלשל טליתו כדי שלא יהא מלבושו כמלבוש החול, ועזרא תיקן שיהו העם מכבסים בחמישי מפני כבוד השבת. (שבת ל ג)
בואו ונצא לקראת שבת וכו', אלו שלשה לשונות שבת כלה מלכתא כי ג' דברים בשבת והם מצות שבת, האחת שצריך לשבות מן המלאכה, כמו שמשמע לשון שבת, והמצוה השנית שצריך שינוי בגדים שלא יהיה מלבוש שבת כמלבוש של חול, ובשביל כך נקראת שבת כלה, כי הכלה צריך לקשוט ביותר, לכך קרא שבת כלה... (חידושי אגדות בבא קמא לב א)
...כוונתם בזה לדעתי, שלא תהיה הכוונה במאכל ובמשתה להנאה בלבד, עד שיבחר מן המזון והמשתה לכוונת הערב לבד, וללבוש בגדים נאים רק להתכבד, אבל יכוון להרחיב בהם את הנפש להבריא את גופו והמשך מציאותו אל השלמות, כדי שישארו כלי כחות נפשו שהם אברי הגוף שלמים, ותהיה היכולת בנפשו להתעסק מבלי מונע במעלת המדות השכליות המביאים אל עבודת הקדש, וכן בבגדים הנאים רק להרחיב נפשו שתהיה בהירה וזכה לקבל חכמת התורה, כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת ענין הדברים הכעורים... (ויקרא כג ב)
וזהו ענין בגדי שבת, ששבת היא פנימיות, על כן שייך בה ענין הלבושים, וכן ברות כתיב ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, ודרשו רז"ל (רות רבה פ"ה) ורחצת מטנופת של ע"ז, וסכת אלו מצות וצדקות, ושמת שמלותיך אלו בגדי שבת, והיינו שאחר שרחצת מטנופת של ע"ז ומשכה כח פנימי על ידי מצות, שוב שייך ענין בגדי שבת, וזה טעם מנהגנו ללבוש בפורים בגדי שבת. (תצוה תער"ב)
ואמר ר"ח מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא וכו', ר' ינאי לביש מאניה מעלי שבת וכו', והוא כמ"ש (מ"ר) במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה... ובזוהר הקדש תרומה וכלהו מתעטרין בנשמתין חדתין כדין שירותא דצלותא וכו', והיינו בתחלת קבלת שבת וזה זוכין על ידי הכסות נקיה, ואיתא (שבת קי"ג) וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, וכי הא דר' יוחנן קרי למאניה מכבדותי, ובשאילתות (בראשית) הגירסא למאניה דלביש בשבתא, והיינו דבגדי שבת כמו בגדי כהונה... ובבגדי כהונה כתיב לכבוד ולתפארת, וכן נקראין בגדי קודש, ובגדי כהונה מפרש שמכניסין קדושה לכהן, וכמו שאמר (סנהדרין פ"ג) בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, וכך בגדי שבת מכניסין קדושה לישראל, והיינו ד"ת כידוע מהזוהר הקדש דחכמה קודש אקראי, והיינו כבוד... וזה שנקראו מאניה דלביש בשבתא מאני מכבדותי שזוכין על ידיהם לקדושת תורה שבעל פה, שהיא בחינת כבוד, ועל כן נדרש מדכתיב וכבדתו... (ויגש ז, וראה שם עוד)
...ועל זה נתפשט המנהג בישראל ללבוש בשבת על הראש כובע משונה בתוארה מאותה שלובשים בימי החול, והיא מקפת הראש כעין עטרה, מה שאינו כן בשאר הבגדים, שמחליפין אותם רק במה שלובשים בגדים חשובים יותר ולא בתמונה אחרת מיוחדת לשבת, מפני שהכובע ירמוז על כתר תורה שניתן לנו בשבת, מצד נשמע כנ"ל... (שושן פורים א)