נר של שבת ניתן לנשי עם קדוש להדליק, והחברים אמרו הטעם, כי חוה כבתה נרו של העולם, (שהביאה המיתה בעולם על ידי עץ הדעת שהאכילה לאדם הראשון), והחשיכה העולם, (לכן ניתן מצות הדלקת הנרות לנשים כדי לתקן את מעשה חוה, האשה הראשונה, וטעם טוב הוא), אבל סוד הדבר הוא, כי סוכת שלום זו המאירה בשבת היא אם העולם, והנשמות, שהם נרות העליונים שורים בה, (מטרוניתא היא אם מלשון חז"ל עקר בית מטרין לא היה לה), ועל כן אמא, (כלומר אשה) צריכה להדליק הנרות כי עומדת במקום אם הבנים העליונה, (שהיא סוכת שלום, ועושה המעשה, ובמעשה זו גורמת שאם הבנים למעלה תשפיע נשמות קדושות לבניה, שהוא סוד נרות הרוחניים העליונים).
ומטעם הנזכר צריכה האשה בלב שמח ובכונה להדליק נר של שבת, שהרי כבוד העליון הוא לה, וזכות גדול לעצמה, לזכות על ידי הדלקת הנרות, לבנים קדושים שיהיו נרו של עולם בתורה וביראה וירבו שלום בעולם, ונותנת לבעלה חיים ארוכים, ומשום זה צריכה להזהר בהדלקת הנרות שתהיה בכונה גדולה. (בראשית ב קצח)
הביט מאחריו וראה בתו של בעל המלון עומדת מאחריהם, אמר, כי נר מצוה, מהו נר, זהו נר שהוא מצוה, שהנשים זוכות בו, והיא נר של שבת, שאף על פי שהנשים אינן זוכות בתורה, הרי הגברים זוכים בתורה ומאירים לנר ההוא שהנשים מתקנות במצוה הזו. הנשים בתקון נר הזה, הגברים בתורה להדליק ולהאיר הנר הזה שהוא תקון של מצוה שהנשים נתחייבו בו. (תרומה תשכט)
ולא עוד אלא שיש סוד אחר, (שצריכים לקבל השבת), כמו שצריכים לקבל גבירה, שידליק כמה אורות נרות בשבת, ובהרבה תענוגים ולבושים יפים, ובית ערוך בכמה כלי תקון בהסבה יפה לכל אחד ואחד, כי בשמחה ותקון הזה גורמים לשפחה הרעה (שהיא הקליפה להשאר בחשך, ברעב, בבכיה... כי כשמלאה זו חרבה זו... (עקב לג)
תקון הרביעי הוא, להאיר במנורה על השלחן, כמו שהעמידו הראשונים שלחן בצפון ומנורה בדרום, כי שלחנו של הקב"ה, (שהוא המלכות), צריכה להיות כך. (שם מט)
ובשבת צריך להראות שובע, בהפך דשפחה לילית (שהיא תמיד בחסרון), ובמקום העצבות של שבתאי, צריך להראות שמחה, ובמקום חשך צריך להיות נר... (זהר חדש יתרו קמ)
במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן... ולא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב... (שבת כ ב)
אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו... אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים... רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרגי טובא, אמר גברא רבא נפק מהכא, נפק מינייהו רב שיזבי. דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה, אמר לה רב יוסף תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן, סברה לאקדומה, אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר... (שם כג ב)
אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת, וחכמים מתירין בכל השמנים, בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט, ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד... (שם כד ב)
אין מדליקין בעטרן... מאי טעמא, אמר רבא מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה ויצא. אמר ליה אביי ויצא, אמר ליה שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה... ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה, מאי ותזנח משלום נפשי, אמר ר' אבהו זו הדלקת נר בשבת... תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי, מאי טעמא, אמר רבה מתוך שריחו נודף גזרה שמא יסתפק ממנו, אמר ליה אביי לימא מר מפני שהוא עף, חדא ועוד קאמר... (שם כה ב, וראה שם עוד)
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר... נשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם, אם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם... (שבת לא ב)
ויברך אלקים את יום השביעי וגו'... רבי אלעזר אמר ברכו בנר, ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום. (בראשית יא ב)
...ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת, א"ל על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נר שבת. (שם יז יג)
ילמדנו רבינו על כמה עבירות נשים מתות בשעת לידתן, כך שנו רבותינו על שלשה וכו' ושלשתן מן התורה... הדלקת הנר דכתיב (ישעיה נ"ח) וקראת לשבת עונג זו הדלקת הנר בשבת, וא"ת לישב בחושך אין זה עונג, שאין יורדי גיהנם נידונין אלא בחשך, שנאמר (איוב י') ארץ עיפתה כמו אופל... הדלקת הנר מנין, היא כבתה נרו של אדם דכתיב (משלי ה') נר אלקים נשמת אדם, לפיכך תשמור הדלקת הנר. (נח א)
ילמדנו רבינו מהו להדליק בשמן שריפה בשבת, כך שנו רבותינו אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת, וחכמים מתירין בכל השמנים, בשמן שומשמין, בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים... רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד... אמר ליה רבי טרפון הרי מצינו שחבב הקב"ה שמן זית יותר מכל השמנים בנר ובהדלקה, שהרי שנה פרשת הדלקת הנר ושילש בכמה מקומות ומרוב חיבתו בחר שמן זית זך כתית למאור... (בהעלותך א)
אבל בהבערה עצמה שראוי להדליק לא נחלקו כלל, ללמדך שקבלה היתה לישראל מימי משה רבינו להדליק הנר, וחכמים אומרים מצוה להדליק מפני שלום ביתו, ושלא יבא אדם לידי חילול שבת ולידי חילול מזיד, כגון שהוצרכה לו נר לחולה ולחיה, ועוד משום שלא יאכל בחשך ואפילו שרץ בקערה אינו רואה. ואם נאמר יאכל מבעוד יום אין זה כבוד שבת, שהרי לא נתקדש היום, ונכרי שהודלק הנר לצרכו מותר לישראל להשתמש לאורו. (שמות לה ג)
ראה שבת-כללי תשיט.
הדלקת הנר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה, אלא זה חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת, אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת. וחייב לברך קודם הדלקה ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים.
מותר להשתמש בנר של שבת, והוא שלא יהא הדבר צריך עיון הרבה, אבל דבר שצריך לדקדק בראייתו אסור להבחינו לאור הנר, גזירה שמא יטה.
המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה, ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, לפי שהן מצויות בבתים והן העסוקות במלאכת הבית, ואף על פי כן צריך האיש להזהירן ולבדוק אותן על כך ולומר להן ולאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך הדליקו את הנר, ספק חשיכה ונכנס השבת ספק לא נכנס אין מדליקין.
משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינוניים, הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום, והוא ספק מן היום ספק מן הלילה ודנין בו להחמיר בכל מקום, ולפיכך אין מדליקין בו, והעושה מלאכה בין השמשות בערב שבת ובמוצאי שבת בשוגג חייב חטאת מכל מקום, וכוכבים אלו לא גדולים הנראים ביום ולא קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים, ומשיראו שלשה כוכבים אלו הבינונים הרי זה לילה ודאי.
פתילה שמדליקין בה לשבת אין עושין אותה מדבר שהאור מסכסכת בו כגון צמר ושער ומשי וצמר הארז ופשתן שלא נופץ וסיב של דקל ומיני העץ הרכים וכיוצא בהן, אלא מדבר שהאור נתלית בו, כגון פשתה נפוצה ובגדי שש וצמר גפן וכיוצא בהן, והמדליק צריך שידליק ברוב היוצא מן הפתילה...
נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת שיהיה דולק בליל שבת, וכל הפתילות שאין מדליקין בהן בשבת עושין מהן מדורה בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה, בין על גבי מנורה בין על גבי קרקע, ולא אמרו אלא לעשותן פתילה לנר בלבד.
שמן שמדליקין בו לשבת צריך שיהא נמשך אחר הפתילה, אבל שמנין שאין נמשכין אחר הפתילה כגון זפת ושעוה ושמן קיק ואליה וחלב אין מדליקין בהן, ומפני מה אין מדליקין בפתילות שאין האור נתלית בהן ולא בשמנים שאין נמשכים אחר הפתילה, גזירה שמא יהיה אור הנר אפל ויטה אותה בשעה שישתמש לאורה...
אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע שמא יניחנו ויצא, וחובה עליו לישב לאור הנר, ולא בצרי מפני שריחו טוב שמא יקח ממנו מן הנר, ועוד מפני שהוא עף. ולא בנפט לבן ואפילו בחול מפני שהוא עף ויבא לידי סכנה... (שבת פרק ה א, וראה שם עוד)
מעשה באחד שהאריך ימיו ולא מצאו לו שום זכות אלא שלא היה מדליק בחלב בערב שבת אלא בשמן זית. (ערב)
כשהאשה מדלקת את הנר בערב שבת תזהר בנפשה להדליק מבעוד יום שהשמש נראית... ומצוה גדולה שלא תאחר להדליק כדי שלא תצטרך הנכרית להדליק, אלא תדליק מבעוד יום, ותדליק היא בעצמה לא על ידי עבדה ושפחתה, ואפילו הם יהודים, ולא על ידי חברתה, כדי שתטול היא שכר המצוה, שיהא ניכר לכל החיבה שהיא מחבבת המצוות. ותברך בידים נקיות, ברוך אתה וכו', ותתפלל באותה שעה על בניה שיהיו בניה מאירים בעולם בתורה ובמצוות, ותתפלל ותאמר יהי רצון שיהיו בני מאירים בעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים, מפני שתפלה זו נאה להתפלל בשעה שהאירה נר של שבת, כענין שנאמר (משלי ו') "כי נר מצוה ותורה אור"... (אגרת התשובה פא)
נר תמיד - בגימטריא בשבת. (שמות כז כ)
אות היא לעולם כי - ראשי תיבות אהלך, על שם וידעת כי שלום אהלך (איוב ה'), דדרשינן מיניה (שבת ל"ד) הדלקת נר שבת. (שמות לא יח)
כה תאמר לבית יעקב - ...ועוד שהאשה הטובה היא סבה לתורה שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש, לפי שהיא מצויה בבית והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועין כדי להמשיך אותו אחר למוד התורה מנעוריו, וגם כי יזקין לא יסור ממנה. ולכך ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת שהיא מצוה מוטלת עליה שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה, כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה, ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור, שנאמר (משלי ו') "כי נר מצוה ותורה אור", וכן דרשו רז"ל האי מאן דרגיל בשרגי הוויין ליה בנים תלמידי חכמים. (שמות יט ג)
מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד אש וכו'... ומפני כי הדלקת נר בשבת הוא בשביל הלילה, ועל ידו רואה האדם, לכך הוא דומה לעמוד אש שעל ידו היו הולכין ישראל, כי נר של שבת דבר מצוה הוא, וכאלו הוא נר ה', ולכך דומה במעלתו אל עמוד אש שהיה מן השי"ת, ואינו כמו שאר נר בחול, רק זה דבר קדושה הוא, וצריך שיהיה משלים לאור היום... (חידושי אגדות שבת כג ב)
ולענין זמן הדלקה איתא בפרק במה מדליקין, דביתהו דרב יוסף היה מאחרה ומדלקה... אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. כתב הבית יוסף סי' רס"ג כתבו התוספות והרא"ש וה"ר יונה ומרדכי בריש פרק תפלת השחר... ובלבד מפלג המנחה ולמעלה... שאין זה הקדמה כיון שמקבל עליו השבת באותה שעה. נשמע כל זה שעל כל פנים לא יקדים יותר בהדלקת הנרות מפלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה. ותמיהני על קהילות שבחוצה לארץ הנוהגים להדליק בערב שבת שתי שעות קודם הלילה, בפרט בימי הקיץ שקוראים לבית הכנסת בעוד היום גדול במאוד, על כן ראוי לכל בעל נפש להחמיר ולתקן בכל מה דאפשר ויצוה לאשתו להדליק בין מנחה למעריב לאחר שהתפללו הקהל מנחה, ואז הכל מוכנים לקבלת שבת, ונראה שמדליק לכבוד שבת כי הטעם שלא יקדים הוא משום שאינו ניכר שמדליק לשם שבת. נראה בעיני להדליק הנרות בשמן דווקא ולא כמו שנהגו בקצת מקומות להדליק בנרות שעוה או חלב, ורמז לדבר ואתה תצוה ויקחו אליך שמן, ת' תצוה יתירה, כתב בעל הטורים בגימטריא נשים. והנה יש בזה מחלוקת גדולה בין אבות העולם... ומיהו מאחר שהרא"ש וכמה גדולים אחרונים התירו, וגזירה דרבנן היא יש לסמוך עליהם... (מסכת שבת, וראה שם עוד)
סוד הדלקת נר שבת כתב בתולעת יעקב וזה לשונו, ועל דרך האמת סוד סוכות שלום הנשמות שהם נרות העולם ממנה באות ושורות על הראוים אליהם, וליל מלכות שבת מחלקת להם נפש יתירה והם נירותיה. ולסוד זה מועיל על רמז למלכות האשה להדליק נר שבת וזכות גדול היא לה, ותזכה לבנים קדושים מאירים בתורה וביראת השם מרבים שלום בעולם, וגורמת לבעלה אורך ימים, וצריכה להדליק שתי פתילות כנגד זכור ושמור. עכ"ל. לשון החייט בשער השביעיות אמרו כי מצוה להדליק נר בליל שבת שהוא שלום הבית וכו', ירצה מפני שהשבת רומז לאלף השביעי שאז הלבנה יהיה לה אור כאור החמה, מפני זה נצטוינו להדליק נר בליל שבת, ומפני שבבית האור הצפון והעדרו ממנו בזה העולם הוא בסבת חוה, לכן מצווה האשה בהדלקתה. וראיתי מדקדקים מדליקין על פי הסוד שבעה נרות, ונכון הוא כי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ויש מדליקין עשרה נרות, כי כולם מאירות, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, ואלו הנרות אינן צריכין להיות כולם על השלחן אשר הוא אוכל אף אם הם מסודרות מצטרפות לרמז הסוד הזה. (שם)
עיין אדיר במרום דף פ.
במדרש ויברך ברכו במאורות... לכל מעשה בראשית חלק בזה האור רק שנגנז, ובשבת מתגלה ממנו, ובימי המעשה הוא בחינת אספקלריא דלא נהרא, ובשבת אספקלריא המאירה, ולכן הדלקת נר בשבת מצוה, לרמוז על התגלות האור בשבת קודש, ובני ישראל שמצפים לאור הגנוז ומרגישין בחשכת עולם הזה, כענין שנאמר כי אשב בחושך ה' אור לי, שמגלה לנו השי"ת בשבת קודש מעין אור עולם הבא... (בראשית תרמ"ח)
בענין סמיכות נרות המנורה למועדים... ואיתא כי האשה מדלקת נר שבת שהיא כבתה נרו של עולם, פירוש שקודם החטא היתה הנשמה בקביעות באדם, ואחר החטא נסתלקה, רק בזמני קודש ומקום המקודש מתגלית, וצריכין להדליק הנר להמשיך אור הנשמה, דכתיב נר ה' נשמת אדם וכתיב נר מצוה, ומדרש אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך, כי כל מצוה מדבק אותו האבר בשורש הנשמה, ויש בו קצת הארה מהנשמה יתירה... אבל שבת הוא בכלל תיקון כל האדם ויורד כל הנשמה לכל הרמ"ח אברים, וזה עצמו הרמז במה שאמרו ז"ל וכי לאורה צריך, רק על ידי שהתחתונים כיבו זה הנר צריכין הם להדליק הנרות ולעורר אור הנשמה... (אמור תר"ס)
אך נר של שבת מדה אחרת יש בו, שנר של שבת משום שלום ביתו, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שבימי החול הגוף והנפש נלחמים זה בזה, זה מושך למעלה וזה למטה, אך בשבת הגוף נכנע לנפש, ואפילו עם הארץ אימת שבת עליו ונעשה שלום ביניהם, וזה שלום ביתו הוא האדם בעצמו שנקרא ביתו של הנשמה שהיא האדם, והגוף נקרא בשר האדם. ויש להוסיף ולומר שבודאי עונות שבאדם הם המפריעים את שלום האדם, כמו שכתוב (תהלים ל"ח) אין שלום בעצמי מפני חטאתי, שהעצמות עצמן הן מריבין זה עם זה ואין שלום ביניהן, אך בשבת צריך שיהיה כל מלאכתך עשויה, והגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור שאפילו בעניני שמים נמי, והיינו שלא יזכור כלל ממצבו אלא יהיה לבו מוגבה בדרכי ה', אם כן הוא היפוך מנר חנוכה, דנר חנוכה עשוי לעורר הריב בעצמו עד שאפילו עון זוטא משתכח, ונר שבת הוא משום שלום ביתו שאפילו עון רבה נמי לא יזכור... (חנוכה תער"ב ה)
ענין נר של שבת הוא להאיר את עיני השכל, עד שאפילו הגוף ירגיש בקדושת השבת, כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אהא דנר של שבת הוא משום שלום ביתו, שהאדם הוא הנשמה והגוף הוא בית הנשמה, וכל אחד מושך לזה שהוא ואין שלום ביניהם, ובשבת אפילו הגוף מרגיש ונעשה שלום. (חנוכה תרע"ג ד)
ולפי האמור יש לפרש דברי הפרקי דר"א דשבת היא לעומת עמלק, והיינו דכמו שעמלק יש בו הסתר כפול כנ"ל, בשבת הוא להיפוך שיש בו התגלות ושלימות כפולה במוח ולב, וזה זכור ושמור, זכור במוח ושמור בלב... ויש לומר שלעומת שתי אלה היא מצות נר של שבת רומז לשלימות השכל, והסעודה והעונג רומזים לשלימות הלב, וזהו נזמן לה השתא בפתורא חדתא ובמנרתא טבתא דנהרין על רישין... (תצוה תרע"ד)
ראה עוד שבת-כללי יתרו תרע"ג.
והדלקת הנר נגד פגם הנשמה, וכמו שאמרו בגמרא נשמה שנתתי בכם קרויה נר וכו', וניתנו הג' מצות לתקן הפגם שבנפש רוח ונשמה, ולכן מצות חלה ונדה נהוג בכל יום, והדלקת הנר רק בשבת... ובכל יום יש לאדם נפש ורוח, ושבת דאיתא בזוהר הקדש בשבתא יהבין ליה לבר נש נשמתא אחרא וכו', שזוכה כל אחד מישראל לנשמה, וכן בגמרא (ביצה ט"ז) אף שלמדו מדכתיב וינפש וי אבדה נפש, מכל מקום אמרו הלשון נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם וכו', וזהו ומקדשין ליה ואקרי קדוש... ועל כן מצות חלה ונדה שבאו לתקן פגם הנפש והרוח מצותן כל הימים, ומצות הדלקת הנר בשבת לתקן פגם הנשמה שיש מפגם הנחש. וכמו שאומרים ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין והיינו הנשמה כמו שזוכין במעי אמו ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו... ובמעי אמו הנר על ראשו כי בעודו במעי אמו עדיין אין בו יצר הרע, והנשמה טהורה חלק א-לוה, והיינו מאורו ית' שהוא ההתגלות ראשון מבריאה יש מאין להשגת אדם, וכמו כן בשבת הנשמה יתירה דאיתא בזהר הקדש דכל שלימו בה, כדוגמא דעלמא דאתי הוא גם כן הנר שעל הראש שהוא אור מקיף שאין שליטה ליצר הרע בשבת, ועל כן אמרו (ב"ר י"א) ברכו במאורות, דמשמע שבשבת יש התגלות מאותו אור דיום א', ועל ידי נר שבת מתקנים פגם הנשמה של אדם וניצולים מיצר הרע... (נח ה, ועיין שם עוד)