ראה שבת-כללי הקדמה פא ובשלח תיז.
שבו איש תחתיו אלו ארבעה אמות, אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה. (בשלח-ויסע פרשה ו)
אמרי דבי רבי ינאי לא שנו אלא עירובי חצירות אבל עירובי תחומין חייבין, דתני רבי חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה, מתקיף לה רבי יונתן וכי לוקין על לאו שבאל... אמר רב אשי מי כתיב אל יוציא, אל יצא כתיב. (עירובין יז ב)
מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ד' אמות, החזירוהו כאילו לא יצא, הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר, ר"ג ור' אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה, ר' יהושע ור"ע אומרים אין לו אלא ד' אמות... (עירובין מא ב, וראה שם עוד)
בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה. עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך, דארעא סמיכתא היא, כי תיבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, אי נמי דקאזיל בקפיצה, לישנא אחרינא בספינה מאי... (שם מג א, וראה שם עוד)
הני אלפים אמה איכן כתיבן, דתניא שבו איש תחתיו, אלו ארבע אמות, אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה. מנא לן, אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ, דכתיב ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו', ונילף מקיר העיר וחוץ אלף אמה, דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מחוצה... (שם נא א)
מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס, ר"א אומר שתים יכנס שלש לא יכנס... (שם נב ב, וראה שם עוד)
בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' ומקרא אחר אמר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה, ואי אפשר לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף אמה, הא כיצד, אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום השבת. (סוטה כז ב)
...ומניין לד' אמות, שבו איש תחתיו, ומניין לאלפיים אמה, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. או חלף, א"ר אליעזר ותנינן אסא בן עקיבא אומר מקום מקום, נאמר כאן מקום ונאמר להלן ושמתי לך מקום, מה מקום שנאמר להלן אלפיים אמה, אף מקום שנאמר כאן אלפיים אמה. ד' אמות שאמרו מלא קומתו ופשוט ידיים. ר' יהודה אומר הוא ושלשה אמות כדי שיהא נוטל חבית מראשותיו ונותן אל מרגלותיו, כשהוא נפנה נפנה מן הצד, וכשהוא מתפלל מתפלל לוכסן... (עירובין כו ב, וראה שם עוד)
מנגד סביב לאהל מועד יחנו, תנינן תמן השובת בדרך עושה לו עגולות עד ד' אמות, דברי ר' חנינא, ומטלטל בתוך ד' אמות בשבת, ואומר שביתתי במקומי וזוכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח, וכמה הם ד' אמות, ר' יהודה אומר כדי שיטול חפץ מן מרגלותיו ויתננו במראשותיו. והשובת במדינה אפילו היא גדולה כאנטיכיא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, והשובת במערה אפילו היא כמערת צדקיהו שהיתה י"ח מיל מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח שירצה. ומנין סמכו תחומין מן התורה, שנאמר (במדבר ל"ה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה וגו'. וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, א"ל יהושע עתידים אתם לעשות שם את השבת, אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח, למה שתהיו רשאין לבוא להתפלל לפני הארון בשבת, וכן הוא אומר (יהושע ג') אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה. וכן את מוצא כשאמר הקב"ה למשה שישרה ישראל דגלים א"ל השרה אותם לכל רוח רחוק אלפים אמה, שנאמר (במדבר ב') מנגד סביב לאהל מועד יחנו, מהו מנגד, א"ר יצחק ברחוק מיל שהם אלפים אמה, ומנין דהאי מנגד ברחוק מיל הוא, ילפינן מנגד מנגד, כתיב הכא מנגד סביב לאהל מועד יחנו, וכתיב להלן (בראשית כ"א) ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת וגו' ותשב מנגד, מה להלן מיל אף כאן מיל, ומנין דהאי מנגד דאמר בהגר רחוק מיל, כתיב הכא הרחק וכתיב להלן רחוק, אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה, מה להלן מיל אף כאן מיל. (במדבר ב ח)
היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה, שנאמר "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", מקום זה הוא תחום העיר, ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה, אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, וכך אמר להם משה רבינו, לא תצאו חוץ למחנה, ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה, אבל חוץ לאלפים אמה אסור, שאלפים אמה הוא מגרש העיר.
נמצאת למד שמותר לאדם בשבת להלך את כל העיר כולה אפילו היתה כנינוה, בין שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה, וכן מותר לו להלך חוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהיה נשכר את הזויות, ואם יצא חוץ לאלפים אמה מכין אותו מכת מרדות עד שנים עשר מיל, אבל אם יצא והרחיק מן העיר יתר על שנים עשר מיל אפילו אמה אחת לוקה מן התורה.
המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודין שגבוהין עשרה ואין בכל אחד מהן ארבעה על ארבעה טפחים הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה, אבל אם הלך אל מקום שיש בו ארבעה על ארבעה הרי זה כמהלך על הארץ ויש איסור תחומין שם.
מי ששבת בדיר שבמדבר או בסהר או במערה וכיוצא בהן מרשות היחיד מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח בריבוע, וכן השובת בבקעה אפילו היה ישן בשעה שנכנס השבת שלא קנה שביתה יש לו להלך ממקומו אלפים אמה לכל רוח בריבוע. היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזה הוא תחום שבת.
המהלך אלפים אמה שיש לו להלך ושלמה מדתו בתוך דיר או סהר או מערה או בתוך המדינה אינו מהלך אלא עד סוף מדתו, ואין אומרים הואיל וכלתה מדתו בתוך רשות היחיד מהלך את כולה. במה דברים אמורים כשכלתה מדתו במקצת העיר או במקצת המערה, אבל אם היתה אותה רשות היחיד מובלעת בתוך אלפים אמה שלו תחשב לו כל אותה הרשות כארבע אמות ומשלימין לו את השאר.
כיצד, הרי שהיה אלף אמה ממקום שביתתו, אם מחוץ לעיר עד מדינה או מערה שיש בארכה אלף אמה או פחות מאלף מהלך את כל המדינה את המערה שפגע בה, ומהלך חוצה לה אלף אמה פחות ארבע אמות. אבל אם היה במדינה או במערה שפגע בו בתוך מדתו אלף אמה ואמה אינו מהלך בה אלא אלף אמה בלבד, שהוא תשלום אלפים אמה שיש לו.
מי שכלתה מדתו בחצי העיר אף על פי שאינו מהלך אלא עד סוף מדתו מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה, וכן מי ששבת בבקעה והקיפוהו נכרים מחיצה בשבת אינו מהלך בה אלא אלפים אמה לכל רוח אף על פי שהוא בתוך המחיצה, ומותר לו לטלטל בכל המחיצה על ידי זריקה אם הקיפוה לשם דירה.
מי שהיה בא בדרך ליכנס למדינה בין שהיה בא בים בין שהיה בא בחרבה, אם נכנס בתוך אלפים אמה קרוב לעיר קודם שיכנס השבת אף על פי שלא הגיע למדינה אלא בשבת הרי זה יכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח.
היה בא למדינה וישן בדרך ולא נעור אלא בשבת, וכשנעור מצא עצמו בתוך התחום הרי זה יכנס לה ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח, מפני שדעתו היתה להלך למדינה זו, ולפיכך קנה שביתה עם בני המדינה כמותן, שהרי נכנס עמהן בתחום.
מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס, שהד' אמות שיש לו לאדם תחלתן ממקום שהוא עומד בו, לפיכך כיון שיצא חוץ מתחומו אמה או יתר ישב במקומו ואין לו להלך אלא בתוך ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ. וכן מי שהחשיך חוץ לתחום המדינה אפילו אמה אחת לא יכנס, שהד' אמות שיש לו לאדם תחלתן ממקום שהוא עומד בו, לפיכך כיון שיצא חוץ מתחומו אמה או יתר ישב במקומו ואין לו להלך אלא בתוך ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ. וכן מי שהחשיך חוץ לתחום המדינה אפילו אמה אחת הרי זה לא יכנס לה אלא מהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו אלפים אמה בלבד, ואם כלתה מדתו במקצת העיר מהלך עד סוף מדתו כמו שאמרנו. היתה רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום הרי זה יכנס.
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעתו, כגון שהוציאוהו נכרים או רוח רעה או ששגג ויצא אין לו אלא ארבע אמות, חזר לדעת אין לו אלא ארבע אמות, החזירוהו כאילו לא יצא. ואם נתנוהו ברשות היחיד כגון שנתנוהו נכרים בדיר וסהר ומערה או בעיר אחרת יש לו להלך את כולה וכן אם יצא לאחד מאלו בשגגה ונזכר והוא בתוכן מהלך את כולה.
יצא חוץ לתחום לדעת, אף על פי שחזר שלא לדעת כגון שהחזירוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. וכן אם יצא חוץ לתחום לדעת אף על פי שהוא בתוך רשות היחיד כגון דיר וסהר אין לו אלא ארבע אמות. המפרש בים הגדול, אף על פי שהוא חוץ לתחום ששבת בו מהלך את כל הספינה כולה ומטלטל בכולה...
כל מי שיצא ברשות בית דין, כגון העדים שבאו להעיד על ראיית הלבנה וכיוצא בהן ממי שמותר לו לצאת לדבר מצוה יש לו אלפים אמה לכל רוח באותו מקום שהגיע לו, ואם הגיע למדינה הרי הוא כאנשי העיר ויש לו אלפים אמה לכל רוח חוץ למדינה.
היה יוצא ברשות ואמרו לו והוא הולך בדרך כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות, יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח, ואם היה מקצת תחום שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו הרי זה חוזר למקומו וכאילו לא יצא. וכל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד עובדי כוכבים ומזלות או מן הנהר או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו, ואם היתה יד העובדי כוכבים ומזלות תקיפה, והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו, הרי אלו חוזרין בשבת למקומן ובכלי זיינן. (שבת פרק כז, וראה שם עוד)
כל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה, אם היה בינו ובין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה, שהוא צלע בית סאתים המרובעת או פחות מזה הרי זה מצטרף למדינה ונחשב ממנה, וכשמודדין לה אלפים אמה לכל רוח מודדין חוץ מבית דירה זה.
היה בית זה קרוב למדינה בשבעים אמה ובית שני קרוב לבית ראשון בשבעים אמה, ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה עד מהלך כמה ימים, הרי הכל כמדינה אחת, וכשמודדין מודדין מחוץ לבית האחרון, והוא שיהיה בית דירה זה ארבע אמות על ארבע אמות או יתר...
היו שתי עיירות זו סמוכה לזו אם יש ביניהם מאה וארבעים ואחת ושליש כדי שיהיה שבעים אמה ושירים לזו ושבעים אמה ושירים לזו חושבין שתיהן כעיר אחת, ונמצא כל עיר מהן מהלכת את כל העיר השניה וחוצה לה אלפים אמה. היו שלשה כפרים משולשים, אם יש בין האמצעי ובין כל אחד ואחד מן החיצונים אלפים אמה או פחות מכאן, ובין השנים החיצונים מאתים שלש ושמונים פחות שליש כדי שיהיה בין כל אחד מהן ובין האמצעי כשתראה אותו כאילו הוא ביניהן מאה וארבעים ואחת אמה ושליש, הרי שלשתן כמדינה אחת ומודדין אלפים אמה לכל רוח מחוץ לשלשתן. עיר שהוקפה ולבסוף ישבה מודדין לה מישיבתה, ישבה ולבסוף הוקפה מודדין לה מחומותיה.
עיר שהיתה ארוכה או מרובעת הואיל ויש לה ארבע זויות שוות מניחין אותה כמות שהיא ומודדין לה אלפים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה. היתה עגולה עושין לה זויות ורואין אותה כאילו היא בתוך המרובע, ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצא משתכר הזויות.
וכן אם היתה העיר משולשת או שיש לה צלעות רבות מרבעין אותה ואחר כך מודדין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח, וכשהוא מרבעה מרבעה בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדה.
היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאילו היא כלה רחבה. היתה עשויה כמין ג"ם או שהיתה עשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתר ורואין את כל הרוחב שבין היתר והקשת כאילו הוא מלא בתים. ואם היה בין שני ראשיה ארבעת אלפים אין מודדין לה אלא מן הקשת... (שם פרק כח, וראה שם עוד)
שנמנענו שלא ללכת בשבת חוץ לגבולים ידועים, שנאמר "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", ובא הפרוש עליו שמקומו נקרא כל שאינו מרחיק יותר משלש פרסאות חוץ לעיר. והפרסה ארבעה מילין, והמיל אלפים אמה, ומודדין משפת הבית החיצון שבעיר, אפילו היתה גדולה כנינוה. זהו לדין תורה, אלא שחכמים גדרו גדר ואסרו שלא לילך יותר מאלפים אמה חוץ לעיר.
משרשי מצוה זו, שנזכר ונדע שהעולם מחודש לא קדמון, כמו שכתוב בפירוש במצות שבת, "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" וגו', על כן לזכר הדבר ראוי שננוח במקום אחד, כלומר שלא נלך בדרך רחוק, רק דרך טיול ועונג, ובהליכת שנים עשר מילין אין בו טורח רב... (בשלח מצוה כד)
והנה אמרו חז"ל אין הברכה שורה בדבר המדוד ומנוי, כי כל המדה והשיעור הוא מצד הטבע, והברכה היא מן השורש שאין בו קצבה ושיעור, לכן השבת שבו שורה הברכה ניתן רק לבני ישראל, והשבת צריך שמירה כמו שכתוב ושמרתם את השבת, והתחומין שהם להבדיל שלא יתפשט הארת השבת לחוץ מן המקום שמיוחד לאיש ישראל שורה בו הברכה, שמטעם זה הברכה מתפשטת אחר כך במדה ושיעור כדי שלא להתפשט לחוץ, כמו שכתוב, ראה שאין רשעים כדאי להשתמש באור והבדיל בזה שגנזו בתוך הטבע... (וישלח תרנ"ט)