(ראה גם: מזל)
ושפחה רעה היא (בחינת) קבורה, ובה אסורה גבירתה, (והשפחה רעה היא) שבתאי, שהיא קרה ויבשה בקבורה בעפר, והיא המות של עניות בתורה, (שעליה אמרו עני חשוב כמת), והיא קבורת עני המכוסה בה בשבע מיני מדורים, כי היא כלולה משבע כוכבים, כמו (גבירתה) שבת המלכה, כלולה משבע (ספירות), ואלו שבע כוכבים מצד הגבירה, הם שבע שני השבע מצד השפחה הם שבע שני הרעב, שעליהם אמר הנביא לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'...
וכמו שיש י"ב מזלות מצד הטוב, כך יש י"ב מזלות מצד הרע, זה שאמר שנים עשר נשיאים לאומותם, כי זה לעומת זה עשה האלקים... (כי תצא קכב)
מום נולד בו בלילה, ביום אחד של הסתיו בימי נעוריו, (משום) שאכל דג ושתה מים ויצא לחוץ, ובאותה שעה היה שולט כוכב שבתאי בעולם, וענף אחד ממנו היה נמשך להתפשט למטה, ויצא הוא בגילוי ראש, והענף הכה בו על ידי קורקפני ושמרירון, ב' רוחות השולטים באותו ענף, וכשהוכה האדם הזה רשמו בו שתי רשימות אדומות, ואותו הענף רשם בו אותו רשימה שחורה, כי דבריו של שבתאי משתמשים בשחור.
וסוד הזה שולט בעם של שבתאי, אבל לא בעם הקדוש, משום שהעם הקדוש אין לו חלק ונחלה בכוכבים ובמזלות, אלא בהקב"ה בלבדו, וישראל צריכים להראות שמחה, ואכילה ושתיה ובגדים לבנים, או של צבעים יפים, ולתקן הבית והשלחן ביום הזה.
אבל אינו כן, באותם שאחוזים (ביום הזה), בשבתאי, שהם צריכים להתענות, ולהראות עצבות ודאגה, ולהלבש בבגדים שחורים ולהתכסות בשחורים, ולא לאכול בשר ויין ושמן, ולא להתענג בתענוגי העולם אלא לשבת בביתו בעצב ולהפרד מבני אדם, ואז אלו הרוחות (השולטים בענף של שבתאי, הנקראים) קרקפונ"י ושמרירו"ן נמשכים עליו ומודיעים לו דברי העולם שבהמשכת שבתאי.
ראיתי בספרו של שלמה המלך שיש אנשים שנולדו בשעה שענף הזה (של שבתאי) שולט, והם תמיד עצבים, שאינם שמחים לעולם, חוץ אם עוסקים בתורה ומתאחדים עם הקב"ה. ועם כל זה אם יש באותו אדם יסודות ושרשים מזכות אבות, ענף הזה היוצא משבתאי, מנצח לפעמים (את האדם), ואוחז בו, ואלו ב' רוחות מתפשטים (מן הענף), והולכים לנקב שבסלע ששם מתקבצים כל הרוחות הערומים (של בני האדם), שאינם נכנסים למחיצת המלך... (זהר חדש יתרו רפט, ועיין שם עוד)
אינון דמזליהון תלויים בשבתאי אינון עצבים ואינון דוחקים רגלי שכינתא בגלותא, דבזמנא דאיתפשטו בעלמא אתמר ברגלי שכינתא ויאסוף רגליו אל המטה, ושבתאי אית ליה תרין בתין חד שפל ראש ותניינא בית הסוהר דאסירי מלכין אסורין תמן בגלות, ואינון דחקין רגלי שכינתא, וישראל בגלותא ובשפל ראש ישראל אינון שפלים לתתא, ומהאי כוכבא ייתי כפנא ועניות לישראל, ומאן דבעי לאסתמרא מינה צריך לשנוי שמיה ולשנוי אתריה ולשנוי עובדי ודא איהו שינוי שם שינוי מעשה שינוי מקום... (ויחי)
...ובבואם לגלגלי המשרתים הידועים, והראשון שבהם שבתאי המושל על שעה א' שבשבת, כבר הגיעו לדעת כי לא בכח מזל יגבר איש, ועל זה בא דבור ד', ששת ימים תעבד וגו'... (שמות כ ט שער מה)