(ראה גם: שבת)
שבתון, רא"א שבתון זו קדושת היום, מקרא קדש קדשהו, א"ל ר"ע אינו אומר שבתון אלא שבות, שכן הוא פותח בשביתה ראשון, אלא זכרון אלו הזכרונות, תרועה אלו השופרות, מקרא קדש זו קדושת היום... (אמור פרשה יא)
ששת ימים תעשה מלאכה... וביום השביעי שבת שבתון, מהו שבת שבתון, ללמדך שכל המועדות נקראו שבתון, יום טוב ראשון של פסח נקרא שבת, שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת, יום טוב של עצרת נקרא שבת, שנאמר עד ממחרת השבת השביעית זה יום טוב של עצרת שמתקדש מן הלילה ומחרתו יום חמשים, ראש השנה נקרא שבתון, שנאמר באחד לחדש יהיה לכם שבתון, יום הכפורים שבת שבתון, סוכות ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, לכך נקראת השבת שבת שבתון ללמוד הימנו, כל המועדים מהם נקראו שבת ומהם שבתון, ומהם נקראו שבת שבתון, פירוש שבות, לפי שיש דברים שאינה מלאכה והזהירה תורה בהם משום שבות, לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה... (אמור)
שבת שבתון - מנוחת מרגוע ולא מנוחת ארעי. (שמות לא טו)
יהיה לכם שבתון - שיהיה יום שביתה לנוח בו. ואמרו רבותינו שבתון עשה הוא, והנה העושה מלאכה ביום טוב עובר בלאו ועשה, והשובת בו מקיים עשה. ועל דעתם המועדות כולם הוקשו זה לזה, כי לא נאמר שבתון בחג המצות ולא בעצרת... אבל פירוש שבתון כך הוא שתהיה לנו מנוחה מן הטורח והעמל כמו שביארנו... (ויקרא כג כד)
שבתון - מנוחה נפשית ובטול מחשבות העולם הזה. (שם)
לר"א (בספרא דלעיל) מקרא קדש מציין איסור מלאכה ושבתון הוא שם היום טוב, ולר"ע מלת שבתון מציין איסור המלאכה ומקרא קדש הוא מענין קריאה ממש... (שם)
תדע שמושג שבתון הרשום כאן בראש כל ציווי חוקת השבת קובע מלכתחילה מסגרת של שביתת מלאכה, המקיפה הרבה יותר ממה שכלול במושג "איסור מלאכה". איסור עשיית מלאכה חל רק על מלאכת מחשבת, דהיינו מלאכת יצירה ממש בידי אדם, ומלאכה זו היא בגדר חילול שבת חמור שעונשו מיתה. ואילו "שבתון" הוא שם העצם של מושג מצות השבת. "תשבות" בהתאם למשמעות לשונו ובדרך ההכללה, בלי שיחול על חפץ מסוים הוא מצווה, תשבות מכל מלאכת ששת הימים, ואף ממלאכה זו שאין בה משום עשייה יצרנית בלתי אמצעית. המושג "שביתה" כולל איפוא כל פעילות לצורך פרנסה ואומנות וכל מה שהנביא מציין כחילול שבת, "אם תשיב משבת רגלך" וגו', כן כולל המושג כל הגזירות ואיסורי השבות שפירטום חז"ל... (שמות טז כט)
שבת שבתון - בכל מקום דכתיב שבתון מורה או להקטין את השביתה או להמעיט זמן השביתה. וכאן בא להמעיט מתוספת שבת, משום שאין תוספת נוהגת במקום מצוה... (שמות לא טו)
דשם שבתון בשבת ומועדים הונח על שביתה מעסק ומשא ומתן, כמו שצוה נחמיה "ואעיד ביום מכרם ציד" וגו', ולכן לא כתוב בפסח ושבועות מפני שהוא עת קציר ועדיין לא נאספו התבואות והפירות ואין בהם ממכר, רק במועד תשרי כתב שבתון מכל ממכר ועסק. (ויקרא כה ד)
...וכן שבת נקרא גם כן שבת שבתון, שבת הוא קדושא קבועא וקיימא מצד השי"ת, ושבתון שבת קטן מצד האדם גם כן שנקרא תחלה למקראי קדש, כמש"נ זכור לקדשו שמור לקדשו, ויום טוב נקרא רק שבתון שבת קטן מצד ישראל דמעברי לירחא וקבעי לשני. ובפסח לא כתיב שבתון רק מקרא קודש, וכן בשבועות, והטעם דפסח נקרא שבת, כמו שנאמר "וספרתם לכם ממחרת השבת" וגו', והיינו דקדושת הפסח היה בלא הכנה מצד ישראל רק מצד השי"ת בחסדו, ולכן נקרא שבת, וכן שבועות זמן מתן תורתנו והתחלת הקדושה מצד השי"ת וזה היה בשנת יציאת מצרים, אבל אחר כך שאין יציאת מצרים ואין מתן תורה תו לא שייך לקרות לו שבת כיון דהקדושה היה רק לפי שעה, ולא שבתון, כיון שהקדושה אינה מצד האדם. מה שאינו כן ראש השנה וסוכות נקראים בפרשת אמור שבתון מצד האדם, שבת קטן כאמור, ויום הכפורים שבת שבתון, שבת קדושה מצד השי"ת יום שנתנו בו לוחות אחרונות, ושבתון מקרא קדש מצד ישראל... (שבת הגדול ג)