שדוך

(ראה גם: נשואין)

תלמוד בבלי:

וכן היה רשב"א אומר משום רשב"ג אין משדכין את התינוקות לארס ולא את התינוק ללמדו ספר... דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין. (שבת יב א)

ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקות ליארס בשבת, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר, חפציך אסורים חפצי שמים מותרין. (שם קנ א)

אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר, לימא מסייע ליה, ואלו כותבין במועד קדושי נשים, מאי לאו שטרי קדושין ממש, לא, שטרי פסיקתא, וכדרב גידל אמר רב, דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך, כמה אתה נותן לבתך כך וכך, עמדו וקדשו קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה. לימא מסייע ליה, אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו, הא לארס שרי, לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה, אלא אפילו לישא נמי דקא עביד מצוה אסור. תא שמע, דתנא דבי שמואל מארסין אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו, שמע מינה... (מועד קטן יח ב, וראה שם עוד)

...דרב מנגיד על המקדש בשוקא, ועל דמקדש בביאה, ועל דמקדש בלא שידוכי... נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא על דמקדש בביאה בלא שידוכי, ואיכא דאמרי ואפילו בשידוכי נמי משום פריצותא. (קידושין יב ב)

תרגום יונתן:

וישוכו המים - ואשתדכו מיא. (בראשית ח א)

משנה תורה:

כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא כך היו עושין, קונין מזה שהוא חייב לחבירו מאה דינרין, ואחר שחייב עצמו קונין מבעל חובו שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי החוב זה מחול לו מעכשיו, ואם לא יהיה או לא יעשה הריני תובעו בממון שחייב עצמו בו. ועל דרך זו היינו עושין בכל התנאין שבין אדם לאשתו בשדוכין ובכל הדברים הדומין להם. (מכירה יא יח)

כבר ביארנו בנשואין ששנים שהיה ביניהם שדוכין ופסק זה על ידי בנו וזה על ידי בתו, ואמרו כמה אתה נותן לבנך כך וכך, וכמה אתה נותן לבתך כך וכך, ועמדו וקדשו קנו באמירה, ואין קונין באמירה זו עד שעת נשואין, שכל הפוסק דעתו לכנוס, וצריכין שיהיו הדברים שהן פוסקין מצויין ברשותו, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כמו שביארנו, ודברים אלו לא ניתנו להכתב לפיכך אינן בשטר עד שיטרוף בהן. (זכיה ו יז)

ספר חסידים:

אל תשדך שהיא נערה לזקן או למי שאינו חפץ בה או היא אינה חפצה בו, או בת צדיק לרשע או בת רשע לצדיק, ואפילו בחור ובתולה רגזן, או אשה בחורגה. אחד זקן אמר לאחד עסוק לי שיתנו לי פלונית הבחורה, ואמר לו לא אעסוק שלא יהא על ידי מלאה הארץ זמה להשיא בתולה לזקן, אמר לו החכם לא כוונת ביושר בזה המעשה, כי זאת הבחורה כמה בחורים בקשו אותה ולא רצתה בהם, אלא שזה הזקן היא חפצה בו מפני שהוא יהודי טוב, ומה שאמרו ומלאה הארץ זמה זה המשיא בתו לזקן הוא דוקא שהיא אינה חפצה בזקן... מעשה שהיו רוצים לתת לזקן בתולה ולא רצה הזקן פן יגרום לה חטא, אמרו לו והלא היא חפצה בך, והלך הזקן לפני הבתולה והסיר כובעו ואמר לה ראי שאני זקן וראשי מלא שיבה ושאר דברים מן הזקנה, כדי שלא תאמר לא הייתי יודעת, והיא אמרה אפילו לרחוץ רגלי אדוני די לי, רק שיקרא שמך עלי, ויצאו מהם תלמידי חכמים. אמרו לאחד אשה פלונית יפה במקום פלוני היא חפצה בך, שמע לעצתנו ולך שמה ותצבע שעריך בשחור ותהיה סבורה שאינך זקן והיא תאמר מה שבלבה, אמר להם חלילה לי להטעות אותה, אלא תראה שאני זקן... (שעט)

כתיב (בראשית כ"ד) ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל, זה מודיענו מי שמשדך באשה אם אינה רוצה להנשא לו, ואמרו לו אין אנו רוצים מיד יפנה לדבר באשה אחרת. (תקיד)

ראובן שדבר להשיא בתו לשמעון ודברו לקיים באמונתם, ועבר שמעון על אמונתו, אף על פי שבייש בתו יחשוב ראובן גם זו לטובה, כיון שלקח אשה אחרת הרי נגזר לו, ואלו היה שמעון נושא את בתו היה לה למות כדי שישא אותה שנשא, לכך אל יצטער ואל יתקוטט עם שמעון ואל יראה לו פנים זועפים כי כל הזווגים מן הקב"ה. (תקכא)

מהר"ל:

ועל הכל השדכנים סרסורי עבירה אינון סרים סוררים הולכי רכיל משחיתים המה, כסף נמאס קרא להם כי מאס ה' בהם, כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו למען עשות את אשר זממו, וגם על אשר לא היה לולא יהיה מחפשים ומדמים מילתא למילתא עד כי ימצאו עילה להטיל בהם ארס יותר מהנחשים השרפים, מועלים מעל בה' ית'... (נתיב הלשון פרק ט)