(ראה גם: שומרים)
וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, בעליו אין עמו שלם ישלם. אם בעליו עמו לא ישלם, אם שכיר הוא בא בשכרו. (שמות כב יג)
וכי ישאל איש, נתקו הכתוב השואל מכלל השומר ואמרו ענין בפני עצמו. מעם רעהו, מגיד שאינו חייב עד שיוציאנו חוץ לרשותו, ונשבר או מת, אין לי אלא שבורה ומתה, שבויה מנין, הרי אתה דן... בעליו אין עמו שלם ישלם, אם בעליו עמו לא ישלם, מגיד שכיון שיצאת מרשות הנשאל לרשות השואל אפילו שעה אחת בבעלים פטור, שלא בבעלים חייב... (משפטים פרשה טז)
אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר. (גיטין כט א)
תנו רבנן שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק, הועד בבית שואל והחזירו לבעלים בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום. אמר מר שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמין חצי נזק ושואל חצי נזק, ואמאי, לימא ליה תורא שאילי אריא לא שאילי, אמר רב הכא במאי עסקינן שהכיר בו שהוא נגחן... (בבא קמא מ א, וראה שם עוד)
אמרי כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף. (בבא מציעא כז ב)
תנו רבנן השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר, פותחו וקורא בו ולבד שלא ילמוד בו בתחלה ולא יקרא אחר עמו... מאי איריא ספר תורה אפילו כל מילי נמי, דאמר ר"ש בן לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר, ספר תורה איצטריכא ליה, מהו דתימא ניחא ליה לאיניש דתיעביד מצוה בממוניה, קא משמע לן. (שם כט ב)
השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר... (שם לה ב, וראה שם עוד)
...ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי, בית שמאי סברי שואל שלא מדעת גזלן הוי, וכי חסר ברשותא דידיה חסר, ובית הלל סברי שואל שלא מדעת שואל הוי, וכי חסר ברשותא דמרה חסר... (שם מג ב)
השואל את הפרה ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה, שאל הבעלים או שכרן ואחר כך שאל את הפרה ומתה פטור, שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם. אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב, שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם... והשואל כל הנאה שלו, והא בעיא מזוני, דקיימא באגם, והא בעיא נטירה, בנטר מתא, ואיבעית אימא לא תימא כל הנאה שלו, אלא אימא רוב הנאה שלו, ואיבעית אימא בשאילת כלים... (שם צד א, וראה שם עוד)
איתמר פשיעה בבעלים פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר חייב וחד אמר פטור. מאן דאמר חייב קסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, הלכך אם בעליו עמו אשומר חנם לא כתיב, ופשיעה נמי בשומר שכר ובשואל לא כתיב, הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב אתיא בקל וחומר משומר חנם, אבל בבעלים פטור אף בשומר שכר ובשואל לא, מאי טעמא כי כתיב אם בעליו עמו לא ישלם אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו בהדיא הוא דמיכתב. מאן דאמר פטור קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, וכי כתיב אם בעליו עמו אשומר חנם נמי כתיב...
תא שמע שאלה ושאל בעליה עמה, שכרה ושכר בעליה עמה, שאלה ושכר בעליה עמה, שכרה ושאל בעליה עמה אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר ומתה פטור... ועוד תניא ממשמע שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם, איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם, אלא מה תלמוד לומר בעליו אין עמו, לומר לך היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה. ותניא אידך, ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם, איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם, אלא מה תלמוד לומר אם בעליו עמו, לומר לך כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור... (שם צה א, וראה שם עוד)
בעי רמי בר חמא שאלה לרבעה מהו, כדשיילי אינשי בעינן ולהכי לא שיילי אינשי, או דלמא טעמא מאי משום הנאה, והאי נמי הוא אית ליה הנאה. שאלה ליראות בה מהו, ממונא בעינן והאיכא, או דלמא ממונא דאית ליה הנאה מיניה בעינן וליכא. שאלה לעשות בה פחות משוה פרוטה מהו, ממונא בעינן ואיכא או דלמא כל פחות מפרוטה לא כלום היא. שאל שתי פרות לעשות בהן פרוטה מהו... שאל משותפין ונשאל לו אחד מהן מהו, כולו בעליו בעינן והא ליכא, או דלמא מההוא פלגא דידיה מיהא מיפטר... (שם צו א, וראה שם עוד)
איבעיא להו, כחש בשר מחמת מלאכה מאי, אמר ליה ההוא מרבנן ורב חלקיה בריה דרב אויא שמיה מכלל דכי מתה מחמת מלאכה מחייב, נימא לאו לאוקמא בכילתא שאילתה. אלא אמר רבא לא מיבעיא כחש בשר מחמת מלאכה דפטור, אלא אפילו מתה מחמת מלאכה נמי פטור... ההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה, איתבר, אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלא שנית ביה ואיפטר... (שם שם ב וראה שם עוד)
א"ר אילא ממשמע שנאמר שלם ישלם אין אנו יודעין אם בעליו עמו לא ישלם, מה תלמוד לומר בעליו אין עמו שלם ישלם, אלא מכיון ששאלה פרה ולא שאל בעלה עמן, אף על פי שהבעלין חורשין על גבה ומתה חייב, אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל בעלה או שכרן חייב. א"ר לא ממשמע שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם איני יודע שאם אין בעליו עמו שלם ישלם, מה תלמוד לומר בעליו עמו לא ישלם, אלא מכיון ששאל הפרה ושכר בעלה עמה, אף על פי שהבעלים חורשין במקום אחר ומתה פטור. (בבא מציעא כט ב, וראה שם עוד)
השואל שלא מדעת הבעלים הרי זה גזלן, היה כלי ביד בנו של בעל הבית או ביד עבדו ולקחו אחד מהן ונשתמש בו הרי זה שואל שלא מדעת ונעשה ברשותו ונתחייב באונסיו עד שיחזירנו לבעלים. לפיכך אם החזירו לקטן שהיה בידו או לעבד ואבד מהן או נשבר חייב לשלם, וכן כל כיוצא בזה. (גזלה ג טו)
השואל משלם הכל בין שיאבד דבר השאול או נגנב, בין שארעו אונס גדול מזה כגון שמתה הבהמה השאולה או נשברה או נשבית, שכך כתוב בשואל, ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם. (שכירות א ב)
...במה דברים אמורים כשנאנס שלא בשעת מלאכה, אבל אם שאל בהמה מחבירו לחרוש בה ומתה כשהיא חורשת הרי זה פטור, אבל אם מתה קודם שיחרוש בה או אחר שחרש בה או שרכב עליה או דש בה ומתה כשהיא דשה או בשעה רכיבה הרי זה חייב לשלם, וכן כל כיוצא בזה. וכן השואל בהמה מחבירו לילך בה למקום פלוני ומתה תחתיו באותה דרך, או ששאל דלי למלאות בו ונקרע בבור בשעת מלוי, או ששאל קרדום לפצל בו עצים ונשבר בעת שפצל בו מחמת הבקוע וכל כיוצא בזה הרי זה פטור, שלא שאל אלא לעשות בו מלאכה זו, והרי לא שינה...
השואל כלי מחבירו ונשבר שמין לו כדרך ששמין בנזקין, אומדין כמה היה שוה שלם וכמה הוא שוה עתה, ומחזיר לו הכלי או הבהמה השבורה ומשלם הפחת, וכן אם מתה הבהמה מחזיר הנבלה ומשלם הפחת.
השואל בהמה חייב במזונותיה משעה שמשכה עד סוף ימי שאלתה, ואם כחש בשרה חייב לשלם מה שפחתה בדמיה, כחש בשרה מחמת המלאכה פטור, וישבע שבועת השומרין שמחמת מלאכה כחשה.
השואל כלי מחבירו או בהמה סתם הרי המשאיל מחזירו בכל עת שירצה. שאלו לזמן קצוב כיון שמשך וזכה אין הבעלים יכולין להחזירו מתחת ידו עד סוף ימי השאלה, ואפילו מת השואל הרי היורשין משתמשין בשאלה עד סוף הזמן, ודין הוא הלוקח קונה הגוף קנין עולם בדמים שנתן, ומקבל מתנה קנה הגוף קנין עולם ולא נתן כלום... והשואל קנה הגוף לפירותיו עד זמן קצוב ולא נתן כלום... הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה אין חייבין באונסיה, חשבו שהיא של אביהם טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול, ואם הניח להם אביהם נכסים ומתה או שטבחוה משלמין את דמיה מנכסיו.
השואל כלי מחבירו לעשות בו מלאכה פלונית אין המשאיל יכול להחזירו מתחת ידו עד שיעשה בו אותה מלאכה, וכן אם שאל ממנו בהמה לילך בה במקום פלוני אינו יכול להחזירה מיד השואל עד שילך בה לשם ויחזור...
השואל פונדק מחבירו ללינה אין פחות מיום אחד, לשביתה אין פחות משני ימים, לנשואים אין פחות מל' יום, שאל חלוק מחבירו לילך בו לבית האבל כדי שילך ויחזור, שאלו לבית המשתה כל אותו היום, שאלו לעשות המשתה שלו אין פחות משבעה ימים. (שאלה ופקדון פרק א א והלאה, וראה שם עוד)
השואל בבעלים אפילו נגנב או אבד בפשיעה פטור, שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם, ובלבד ששאל הבעלים תחלה עם החפץ כמו שביארנו. ואחד השואל את הבעלים או ששכרן ואחד ששואל את הבעלים לאותה המלאכה או ששאלן ושכרן למלאכה אחרת או לשום דבר בעולם, אפילו אמר לחבירו השקני מים ושאל ממנו בהמתו והשקהו ונתן לו את הבהמה הרי זו שאלה בבעלים ופטור. משך את הבהמה בתחלה ואחר כך השקהו אינה שאלה בבעלים, וכן כל כיוצא בזה.
השאיל בהמתו או השכירה למשוי ויצא עמה לסעדה עם השואל או השוכר ולטעון עמו במשאו הרי זה שמירה בבעלים, ואם יצא לבקר המשאוי בלבד ולראות שלא יטענו עליה יתר מן הראוי, אינה שמירה בבעלים.
מלמד תינוקות והנוטע לבני המדינה והמקיז להם את הדם והסופר שלהן כל אחד מאלו וכיוצא בהן, ביום שהוא יושב בו לעסוק במלאכתן אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהוא עסוק במלאכתו הרי זו שמירה בבעלים, ואפילו פשע בה השומר פטור. אבל הוא ששאל או ששכר מהן חייב שאינן שאולין לו...
האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאילה בבעלים, שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם, הבעלים עצמן לא שליח. אמר לעבדו הכנעני צא והשאל עם פרתי הרי זו שאילה בבעלים, שיד העבד כיד רבו. נשאל העבד עמה שלא מדעת רבו אינה שאילה בבעלים. השואל מן האשה ונשאל לו בעלה אינה שאילה בבעלים, שקנין פירות אינו כקנין הגוף, ואין לבעל אלא פירות.
השואל מאשתו או שותפין ששאלו זה מזה הרי זו שאילה בבעלים, ואם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים... (שם פרק ב א, וראה שם עוד)
אם בעליו עמו - במלאכתו בשעת שאלה, לא ישלם - שסתם משאיל בקרוב דעת כזה הוא נותן מתנה על דעת שיחזירו, כיון שלא התנה אינו חייב להחזיר אלא כשהיא נמצאת בעין, שאפילו לדעת האומר שבמתנה על מנת להחזיר חייב באונסין, זהו מטעם שהתנאי של על מנת מבטל את המתנה אם לא יקויים התנאי, אבל בזה שהיא מתנה על דעת להחזיר בלתי תנאי שיבטל המתנה אם לא יחזירנו, הנה כל זמן שהיא בידי המקבל היא שלו אף על פי שלא יחזירנה אחר כך, ולא יתחייב על כל מה שיארע בה אפילו בפשיעה. ובכן באה הקבלה שיהיה פטור כל שומר בבעלים אפילו בפשיעה. (שמות כב יד)
אם בעליו עמו - ואין דרך לבקש גמילות חסד מחבירו שישאיל עצמו במלאכת חבירו אם לא שההנהו הרבה מקודם, ואם כן השאלת הבהמה גם כן לא מיקרי כל הנאה שלו, משום הכי לא ישלם, שאינו שואל. (שם)
אם בעליו עמו לא ישלם. נראה בטעם שאילה בבעלים פטור, אף אם הוא עושה במלאכה אחרת ואינו אצל פרתו ואינו במלאכתו רק בשעת שאלה לא בשעת האונסין, ודלא כרב המנונא דאיתותב... נראה דלמאן דאמר שוכר פטור על גנבה ואבדה פשוט, דאם הבעלים שכרו עמו במלאכתו בשעת שאלה אמרינן שלכן השאילו פרתו עבור מה ששכרו למלאכתו, והוי כמו שוכר שנותן לו עבור השכר שקבל מידו, ואם היה שאול למלאכתו אמרינן דאין דרך אדם להשאיל עצמו ואת פרתו בחנם, דמילא כי האי לא עבדי אינשי, אם לא דאיכא ליה טיבותא והנאה מרובה מהשואל, אשר בשביל זה השאיל עצמו למאלכתו ואת פרתו והוי כשוכר... (שם)