(ראה גם: כלי משכן-שולחן, סעודה)
שלחן של כל אדם צריך להיות כך לפניו בשעה שמברך את הקב"ה כדי שתשרה עליו ברכה מלמעלה, ולא יהיה נראה כשהוא ריק, כי הברכות שלמעלה אינן שורות במקום ריק, שכתוב הגידי לי מה יש לכי בבית, וכבר העמידוהו החברים.
שלחן שלא נאמרו עליו דברי תורה, עליו כתוב, כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, ואסור לברך על שלחן הזה, מהו הטעם, משום שיש שלחן ויש שלחן, שלחן שהוא ערוך לפני הקב"ה למעלה, (שהוא המלכות), והוא עומד תמיד שיסודר בו דברי תורה ושתכלול בו אותיות של דברי תורה, והוא לוקט אותן אל הקב"ה, וכולל כולם בתוכו ונשלם בהם, ושמח, ויש לו שמחה, ועל שלחן זה כתוב זה השלחן אשר לפני ה', לפני ה' (כתוב, שהיא המלכות), ולא מלפני ה', (שהוא למעלה מז"א שהוא בינה).
ויש שלחן אחר, שאין בו חלק של התורה, ואין לו חלק בקדושת התורה, (דהיינו המלכות דקליפות), ושלחן ההוא נקרא קיא צואה, וזה הוא בלי מקום, שאין לו חלק בצד הקדושה כלום, משום זה שלחן שלא נאמר עליו דברי תורה הוא שלחן דקיא צואה, הוא שלחן של אל אחר, אין בשלחן הזה חלק בסוד א-ל עליון.
שולחן שנאמרו עליו דברי תורה הקב"ה לוקח שולחן ההוא ונותן אותו לחלקו, ולא עוד, אלא סורי"א שר הממונה לוקח כל אלו הדברים ומשים צורתו של שלחן ההוא לפני הקב"ה, וכל אלו דברי תורה שנאמרו עליו עולים על שלחן ההוא, ומתעטר לפני המלך הקדוש, זה משמע משכתוב זה השלחן אשר לפני ה', היינו שנתעטר לפני ה', שלחנו של אדם עומד לטהר את האדם מכל חטאיו.
אשרי הוא מי שאלו השנים נמצאים על שלחנו, (דברי) תורה, וחלק לעניים משלחן ההוא, כשמעלים שלחן ההוא מלפני האדם, שני מלאכים קדושים מזדמנים שם, אחד מימין ואחד משמאל, אחד אומר זהו שלחן של המלך הקדוש, שפלוני ערך אותו לפניו, ערוך יהיה שלחן הזה בברכות עליונות, ושמן וגדלות עליון ישרה עליו הקב"ה. (ומלאך) אחד אומר, זה הוא שלחן של המלך הקדוש שפלוני ערך לפניו, זה הוא שלחן שעליונים ותחתונים מברכים אותו, ערוך יהיה שלחן הזה לפני עתיק יומין, בעולם הזה ובעולם הבא.
רבי אבא כשהיו מסלקים לפניו השלחן, היה מכסה אתו, והיה אומר סלקו את השלחן בצניעות שלא יהיה בבושה לפני שלוחי המלך, שלחנו של אדם מזכה אותו לעולם הבא, ומזכהו במזון לעולם הזה, ומזכהו להיות נודע לטוב לפני עתיק יומין, ומזכהו להוסיף כח וגדלות במקום שצריך, אשרי הוא חלקו של אדם ההוא בעולם הזה ובעולם הבא. (תרומה תקד)
שלחנו של אדם צריך שלא יהיה ריק, שאין הברכה נמצא על שלחן ריק, כמו שהעמדנו, שכתוב הגידי לי מה יש לכי בבית וגו', ועל כן השלחן אינו צריך להראות ריקם, כי ברכות עליונות אינן שורות אלא במקום שלם, וזה סוד, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, (דהיינו אחד שכבר שלם בחכמה נותנים לו חכמה), וכן יהב חכמתא לחכימין, ועל סוד הזה הוא השלחן של לחם הפנים, (שאינו נמצא ריק), שכתוב ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. (שם תקעב)
ואמר רב יהודה שלשה דברים המאריך בהן מאריכין ימיו ושנותיו של אדם, המאריך בתפלתו, והמאריך על שלחנו... דלמא אתי עניא ויהיב ליה, דכתיב המזבח עץ שלש אמות גבוה וכתיב וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', פתח במזבח וסיים בשלחן, ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. (ברכות נד ב)
...אלא שאני שולחן דרחמנא קרייה עץ. דכתיב המזבח עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. פתח במזבח וסיים בשלחן, רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. (חגיגה כו ב)
בחסר כל, א"ר אמי אמר רב בלא נר ובלא שלחן. (נדרים מא א)
שלחן של תלמיד חכם כיצד, שני שלישי גדיל ושליש גלאי, (שני שלישי רוחב השלחן מכוסה במפה מצד האוכלין לקנח את פיהם ולתת עליו את הפת, ושליש החיצון מגולה להניח עליו קערות וכוסות שלא ילכלכו המפה), ועליו קערות וירק וטבעתו מבחוץ, והא תניא טבעתו מבפנים, לא קשיא הא דאיכא ינוקא (שלא יצחק התינוק בטבעת וינענע השלחן) הא דליכא ינוקא, ואי בעית אימא הא והא דליכא ינוקא ולא קשיא הא דאיכא שמעא הא דאיכא שמעא, ואיבעית אימא הא והא דאיכא שמעא, ולא קשיא הא ביממא הא בליליא. ושל עם הארץ דומה למדורה וקדרות מקיפות אותה. (בבא בתרא נז ב)
ר' שמעון אומר שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום, שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. (אבות ג ג)
השלחן והדלופקי שנפחתו או שחיפן בשיש ושייר בהם מקום הנחת הכוסות טמאים, ר' יהודה אומר מקום הנחת חתיכות, (דאם אין בשלחן מקום הנחת חתיכות לאו שלחן הוא). השלחן שנטלה אחת מרגליו טהור, נטלה שנית טהור, נטלה השלישית טמא כשיחשוב עליו (שראוי לאכול עליו כמו על טבלא. (כלים כב א)
ואסור להרוג כינה על שלחן שאוכלים עליו, וההורג עליו כאילו הורג על המזבח, כי השלחן הוא המזבח, שנאמר (יחזקאל מ"א) וידבר אלי זה שלחן אשר לפני ה'. ומטעם זה מכסים הסכינים בשעת ברכת המזון, משום שנאמר (שמות כ') כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. (קב)
וידוע גם כן כי השלחן כנגד המזבח, כי כן דרשו בברכות "והמזבח עץ שלש אמות וגו' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'", פתח במזבח וסיים בשלחן, לומר לך כשם שמזבח מכפר כך שלחן מכפר, כי הלחם אשר על השלחן ממנו מאכיל העניים, וכשהוא נותן מלחמו לדל הוא חשוב כקרבן על גבי המזבח, וכשם שהיה במזבח הקטרת שהוא מכפר יותר מן הקרבנות שעל מזבח הנחשת, שמונה מיני בשמים, ארבעה בשמן המשחה והן מור קנה קדה וקנמון, וארבע בקטורת נטף ושחלת וחלבנה ולבונה, וכלן היו מכפרין, כנגדן נצטינו שמנה ברכות על השלחן. (כד הקמח ברכה)
...והנה באזנינו שמענו ורבים ספרו לנו בגדולים שבצרפת והפרנסים בעלי אכסניא שנהגו מנהג נכבד מאד, נתפשט ביניהם מימים קדמונים, שהשלחן שלהם שהאכילו עליו את העניים בלכתם לבית עולמם שעושים ממנו ארון ולוחות שנקברים בהם, וכל זה לעורר ולקבוע בלבבות כי האדם אילו יגיע שיאו לעב ויעלה עשרו לעושר המלך שלמה לא ישא בידו מאומה מעמלו שיעמול תחת השמש, כי אם הטוב שעושה והצדקה שהוא מרחם את העניים. וכן צריך שידבר דברי תורה על השלחן, שאף על פי שברך עליו ברכות המחוייבות לו לברך, והוא עתיד גם כן לברך על מזונו, אינו נפטר בברכת המזון אלא אם כן מדבר דברי תורה...
יש להזהר כשבא לברך שלא ישאר השלחן בלא לחם, שכן אמרו בסנהדרין כל שאינו משייר פת על שלחנו עליו הכתוב אומר אין שריד לאכלו על כן לא יחול טובו, וטעם הדבר כדי שתחול הברכה על מה שנשאר, ואם לא נשאר בלחם על מה תחול הברכה... (שלחן של ארבע שער א)