שום

תלמוד בבלי:

הנודר... מאוכלי שום אסור בישראל ואסור בכותים. (נדרים לא א)

...מן המקפה אסור בשום, ור' יוסי מתיר, מן השום מותר במקפה. (שם נג ב)

עשרה תקנות תיקן עזרא... ואוכלין שום בערב שבת... משום עונה, דכתיב אשר פריו יתן בעתו, וא"ר יהודה ואיתימא רב נחמן ואיתימא רב כהנא ואיתימא ר' יוחנן זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בשום, משביע ומשחין ומצהיל פנים ומרבה הזרע והורג כנים שבבני מעיים, ויש אומרים מכניס אהבה ומוציא את הקנאה. (בבא קמא פב א)

אמר ר"ש בן יוחי ה' דברים שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, האוכל שום קלוף ובצל קלוף... ואף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי רוח רעה שורה עליהן, ולא אמרן אלא דלא שייר מהן עיקרן או קליפתן, אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן לית לן בה. (נדה יז א)

תלמוד ירושלמי:

...הוסיף רבי עקיבא השום והשומנית והבצל והבצלצול... אינן כלאים זה בזה... והשומנית תומניתה. (כלאים ב א)

איזו שום בעל בכי, כל שאין לו אלא חור אחד מקיף את העמוד, אמר רבן שמעון בן גמליאל כל שאין לו אלא קליפה אחת. (מעשרות כה ב)

מדרש רבה:

תנא ר' חלפתא אומר הנחש הזה להוט אחר השום, ומעשה בנחש אחד שירד מן ההר לבית ומצא קערה של שום ואכלה והקיא בתוכה, וראה נחש שבבית ולא היה יכול לעמוד לו, כיון שיצא אותו הנחש יצא הנחש של בית ומילא אותה עפר. (בראשית נד א)