שועל

(ראה גם: משל)

תלמוד בבלי:

וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים, מאי שנא שועלים, אמר רבי איבו בר נגדי א"ר חייא בר אבא אמר שמשון יבא מי שחוזר לאחוריו ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן. (סוטה י א)

...כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור"ע מצחק, אמרו לו מפני מה אתה מצחק, אמר להם מפני מה אתם בוכים, אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה, אמר להן לכך אני מצחק, דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה... אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו', בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים... (מכות כד ב)

אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי אין דרוסה לשועל, איני והא כי אתא רב דימי אמר מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו יש דרוסה, אמר רב ספרא ההיא חתול הוה. איכא דאמרי אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי יש דרוסה לשועל... (חולין נג א)

מדרש רבה:

כאשר יצא מבטן אמו, גניבא אמר לשועל שמצא כרם והיה מסוייג מכל פנותיו והיה שם נקב אחד ובקש להכנס בו, ולא הוה יכיל, מה עבד צם תלת יומין עד דכחיש ותשש ועאל בהדא נקובא ואכל ושמן, בעא למיפק ולא יכיל מעיבר כלום, חזר וצאים תלת יומין אוחרנין עד דכחיש ותשש וחזר היך מה דהוה ונפק. כד נפק הוה אפיך אפוי ואיסתכל ביה אמר, כרמא כרמא מה טב את ומה טבין אינון פירין דבגווך, וכל מה דאית בך יאין ומשבחן, ברם מה הנייה ממך, כמה דבר נש עליל לגוויך כך הוא נפיק. כך הוא דין עלמא... (קהלת ה כא)

ילקוט שמעוני:

א"ר לוי ארי כעס על הבהמה ועל החיה, אמרין מאן אזיל ומפייס יתיה, אמר להון הדין תעלה אתון להכא דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפייס יתיה, אמרין ליה אגומין (נלך). הלך צבחר וקם ליה, א"ל מה את קאים, א"ל אנשית (שכחתי) מאה, א"ל אית לך במאתן ברכאן. הלך צבחר וקם ליה, א"ל מה את קאים, אמר לון אנשית מאתן, א"ל אית לך במאה ברכאן. כיון דמטא תמן א"ל אנשית כולהון, אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה... (בראשית פרק לג, קלג)

אבן עזרא:

שועלים הלכו בו - ושועלים דרכם לחיות בחרבות. (איכה ה יח)