(ראה גם: יששכר, מסחר)
אמר אביי לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא... (ברכות כט ב)
א"ר הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו, שנאמר והיה ש-די בצריך וכסף תועפות לך. (שם סג א)
תנא להו רב חייא בר רב מדפתי ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב, וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו, תורתו מתי נעשית, אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית... (שבת י א)
דאמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר ויכולו, אל תקרי ויכולו אלא וכלו. (שם קיט ב)
דאמרי אינשי קדירא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא. (עירובין ג א)
בעל הבית שהיה שותף לשכניו לזה ביין ולזה ביין אינן צריכין לערב, לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב, ר"ש אומר אחד זה ואחד זה אינן צריכין לערב... דתניא מערבין בחצירות בפת ואם רצו לערב ביין אין מערבין, משתתפין במבוי ביין ואם רצו להשתתף בפת משתתפין, מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות, שיאמרו אבותינו לא עירבו דברי ר"מ, וחכמים אומר או מערבין או משתתפין... (שם עא א וב, וראה שם עוד)
כיצד משתתפין בתחומין, מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני עירי, לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה, וכל שקיבל עליו מבעוד יום מותר... (שם פב א, וראה שם עוד)
תנו רבנן שבעה דברים צוה ר"ע את רבי יהושע בנו... והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו, אמר רב פפא לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה אלא למעבד שותפות בהדיה. (פסחים קיב א)
...ותניא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה' לבדו. (סוכה מה ב)
אבוה בר איהי ומנימן בר איהי חד אמר תיתי לי דלא אסתכלי בכותי, וחד אמר תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי כותי. (מגילה כח א)
אמר רבי חנינא נאמר ברכה למטה ונאמר ברכה למעלה, מה למעלה שאין בה שותפות אף למטה שאין בה שותפות... (יבמות קא א)
...וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין... (כתובות צג א, וראה שם עוד)
השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר, ר"א בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו, ושניהם אסורין להעמיד ריחים ותנור ולגדל תרנגולים. היה אחד מהם מודר הנאה מחבירו לא יכנס לחצר, רבי אליעזר אומר יכול הוא לומר לו לתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך, וכופין את הנודר למכור את חלקו... (נדרים מה ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו... (קדושין ל ב)
...והכשר שבטבחים שותפו של עמלק. (שם פב א)
בור של שני שותפין עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו, השני חייב. אמרי בור של שני שותפין היכי משכחת לה... (בבא קמא נא א, וראה שם עוד)
אין מושיבין חנוני למחצית שכר, ולא יתן מעות ליקח בהן פרות למחצית שכר אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל... (בבא מציעא סח א, וראה שם עוד)
ואמר רבא הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורווח, וא"ל חד לחבריה תא ליפלוג, אי א"ל אידך נרווח טפי, דינא הוא דמעכב... א"ל לא, מזלא דבי תרי עדיף. (שם קה א)
השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע, מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבינין בונין, הכל כמנהג המדינה, גויל זה נותן ג' טפחים וזה נותן ג' טפחים... (בבא בתרא ב א, וראה שם עוד)
אין חולקין את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה... זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקים, אימתי בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו פחות מכאן יחלוקו... (שם יא א, וראה שם עוד)
האומנין והשותפין והאריסין והאפוטרופסין אין להם חזקה, לא לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה... דאמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה, ומעידין זה על זה ונעשים שומרי שכר זה לזה... (שם מב א, וראה שם עוד)
לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין, לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה בחצר השותפין... לא מבעיא קאמר, לא מיבעיא לחצר חברו דלא, אבל לחצר השותפין דאמר ליה סוף סוף הא קא בעית אצטנועי מינאי בחצר, קא משמע לן... (שם נט ב, וראה שם עוד)
דאמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה לא ישמע על פיך. (סנהדרין סג ב)
איתיביה רבינא לרבא, ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות, לא יאמר ישראל לעובד כוכבים טול חלקך בשבת ואני בחול, ואם התנו מתחלה מותר, ואם באו לחשבון אסור. (ע"ז כב א)
האחין השותפין כשחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה, כשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון. (חולין כה ב)
השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות, והמשתתף עמהם צריך שירשום... (שם קלא א)
לכדתניא, בהמת השותפים חייב בראשית הגז, ור' אלעאי פוטר, מאי טעמא דר' אלעאי אמר קרא צאנך ולא של שותפות, ורבנן למעוטי שותפות עובד כוכבים... (שם קלה א)
הלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו... פטור מן הבכורה... (בכורות ב א)
תנו רבנן יהיה לך, ולא של שותפות, יכול אפילו קנו (האחים) בתפוסת הבית, תלמוד לומר יהיה, והאי בבכור כתיב, אם אינו ענין לבכור, דהא איתיה בשותפות, דכתיב ובכורות בקרכם וצאנכם, תנהו ענין למעשר בהמה... (שם נו ב)
השותפין שתרמו זה אחר זה, רבי עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה, וחכמים אומרים תרומת הראשון תרומה... (תרומות טו א)
השותפין שנדרו הנייה זה מזה אסורין ליכנס לחצר... רבנין אמרי כל טפח וטפח של שותפין הוא, ר' ליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו, אם היתה חצר חלוקה פסיספס אף רבנן מודיי, עמד אחד מהן ומכר את חלקו אף רבי אליעזר בן יעקב מודה, התנו ביניהן על מנת לוותר בחזקת שותפין הן... (נדרים יז א וראה שם עוד)
אמר ליה שותף לסטים כליסטים. (סנהדרין ז א)
א"ל הקב"ה אני לא היה שמי ניכר לבריותי והכרת אותי בבריותי, מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם... (בראשית מג ח)
שלשה הם שברחו מן העבירה ושתף הקב"ה שמו עמהם, ואלו הם יוסף ויעל ופלטי. (ויקרא כג י)
לכן ישמור אדם דברים בלבו, שלא יעשה שותפות דברים עם העכו"ם ולא יכרות עמו ברית, שכן מצינו באברהם אבינו שעשה שותפות עם אבימלך, וסוף הדברים שכרת עמו ברית...וכשכרת עמו ברית נתקבצו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו למה יכרות אברהם ברית עם עכו"ם... (פרק ז)
...והשוקר על שותפו... עליהם הכתוב אומר אני ה' חוקר לב בוחן כליות. (פרק ב)
שנים שנאסרה הנאת כל אחד מהן על חבירו... ומותרין בדברים שהם בשותפות כל ישראל, כגון הר הבית והלשכות והעזרות והבאר שבאמצע הדרך, ואסורין בדברים שהם בשותפות כל אנשי העיר, כגון הרחבה שבעיר, והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים...
היו שניהם שותפין בחצר, אם יש בה דין חלוקה הרי אלו אסורין להכנס לה עד שיחלוקו ויכנס כל אחד לחלקו, ואם אין בה דין חלוקה כל אחד ואחד נכנס לביתו והוא אומר בתוך שלי אני נכנס, ובין כך ובין כך שניהם אסורים להעמיד רחיים ותנור ולגדל תרנגולין בחצר זו.
שנים שהיו שותפין בחצר ונדר אחד מהן שלא יהנה בו השני, כופין את הנודר למכור חלקו... (נדרים ז א)
אחד הקונה מחבירו חצי שדהו, או שנים שקנו מאחד שדה, או שירשו או שנתנה להן במתנה, או שהחזיקו בה מן ההפקר או נכסי גר, כללו של דבר כל שיש ביניהם שותפות בקרקע וביקש אחד מן השותפין לחלק וליטול חלקו לבדו, אם יש באותה קרקע דין חלוקה כופה את שאר השותפין וחולקין עמו, ואם אין בה דין חלוקה אין אחד מהן יכול לכוף את חבירו לחלוק, וכן הדין במטלטלין...
אחד מן השותפין שאמר לחבירו במקום שאין בו דין חלוקה או בדבר שאי אפשר שיחלקו כגון שפחה או כלי, מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני כשער הזה, הדין עמו וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו. אבל אם אין התובע רוצה לקנות או לא ימצא במה יקנה, אינו יכול לכוף את חבירו לקנות ממנו אפילו כשער הזול, שהרי חבירו יכול לומר לו אין רצוני שאקנה אלא שאמכור...
אמר כל אחד מהם איני מוכר אלא כל אחד מהן רוצה שיקנה חלק חבירו, או שאין אחד מהן רוצה לא לקנות חלק חבירו ולא למכור חלקו אלא ישארו שותפין בגוף היאך הן עושין, אם היה המקום עשוי לשכר משכירין אותו וחולקין שכרו, ואם אינו עשוי לשכר אם חצר הוא שוכנין בה שנה שנה שאי אפשר שישכנו שניהם כאחת מפני היזק ראייה... ואם מרחץ הוא נכנסין לה שניהם תמיד בכל יום, וכן כל דבר שראוי להשתמש בו תמיד ואינו עשוי לשכר... (שכנים פרק א, וראה שם עוד)
כותל חצר המבדיל בין שני שותפין שנפל, יש לכל אחד משניהם לכוף על חבירו לבנותו עד גובה ד' אמות, כדי שלא יראו זה את זה... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)
חצר השותפין כל אחד מהן כופה את חבירו לעשות בה בית שער ודלת וכן כל הדברים שהחצר צריכה להם צורך גדול, או דברים שנהגו בני המדינה לעשותם, אבל שאר הדברים כגון ציור וכיור וכיוצא בו אינו כופה. עשה אחד מהן מעצמו, אם גילה השני דעתו שנוח לו במה שעשה חבירו מגלגלין עליו את הכל ונותן חלקו בהוצאה...
אחד מן השותפין בחצר שביקש להעמיד בה בהמה או רחיים או לגדל בה תרנגולין חבירו מעכב עליו, וכן שאר הדברים שאין דרך אנשי המקום לעשותן בחצרותיהן... חוץ מן הכביסה, לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר...
אחר מן השותפין בחצר שהעמיד בהמה או רחיים וכיוצא בהן בחצר ולא מיחה בו שותפו, הרי זה מעכב עליו כל זמן שירצה...
מכאן אתה למד שאחד מן השותפין שהביא אצלו לביתו אנשי בית אחרת יש לחבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו את הדרך... (שם פרק ה וראה שם עוד)
אחד מן האחים שלא חלקו או מן השותפין שבא לתבוע תובע על הכל, הואיל ויש לו חלק בזה הממון אין צריך הרשאה משאר שותפין, ואין השותף האחר יכול לומר לשותפו שדן אילו הייתי אני שם הייתי תובע טענות אחרות ומחייב בעל דיני, שהרי אומר לו למה לא באת לתבוע גם אתה. לפיכך אם היה במדינה אחרת יש לו לחזור על בעל הדין ולדון עמו ולומר לו אני איני מודה בכל מה שטען שותף שלי. לפיכך יש לנתבע לעכב ולומר לזה או דון עמי בחלקך, או הבא הרשאה שהרי ממון שניכם בידי ושניכם בעלי דיני, ולמחר יבא אחיך או שותפך ויתבע גם הוא. (שלוחין ושותפין ג ג)
כשירצו השותפין להשתתף במה יקנה כל אחד מהן ממון חבירו להשתתף בו, אם במעות נשתתפו יביא זה מעותיו ויביא זה מעותיו ויטילו אותן לכיס אחד ויגביהו את הכיס שניהם, אבל אם כתבו שטר והעידו עדים, אף על פי שקנו מיד שניהם שיביא זה מאה וזה מאה ושישתתפו בהן לא קנו ועדיין לא נעשו שותפין, שאין המטבע נקנה בחליפין. לפיכך אם נשתתפו בשאר המטלטלין כיון שקנו מידם שיביא זה חביתו של יין וזה כדו של דבש והרי נשתתפו בהן הרי אלו שותפין, כללו של דבר בכל הדרכים שקונה הלוקח באותן הדרכים עצמן קונין השותפין זה מזה הממון המוטל ביניהם להשתתף בו.
האומנין שנשתתפו באומנות אף על פי שקנו מידם אינן שותפין. כיצד, שני חייטים או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהן בשוה אין כאן שותפות כלל, שאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם. אבל אם היו לוקחין הבגדים בממון עצמן ותופרין אותן ומוכרין, ולוקחין השתי והערב ממעותיהן ואורגים ומוכרין ונשתתפו במעות שלוקחין בו הרי אלו שותפין, וכל מה שירויחו בשכר מלאכתן ובמשאן ובמתנן הרי אלו לאמצע.
השותפין שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים וזה שלש מאות ונתעסקו כולן בממון ופחתו או הותירו, השכר או הפחת ביניהם בשוה לפי מניינם ולא לפי המעות. ואפילו לקחו שור לטביחה, שאילו טבחוהו היה נוטל כל אחד מבשרו כפי מעותיו, אם מכרוהו חי ופחתו או הותירו השכר או הפחת לאמצע, במה דברים אמורים כשנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהן, אבל אם המעות קיימין ועדיין לא הוציאו אותן ופחתו או הותירו מחמת המטבע ששינה המלך או אנשי המדינה, חולקין השכר או ההפסד לפי המעות. במה דברים אמורים בסתם, אבל אם התנו שיטול בעל המאה שלשה רבעים מן השכר ויטול בעל המאתים רביע ואם נפחתו לא יפחות זה שיטול שלשה רביעי השכר אלא רביע ההפסד ויפסיד זה שנוטל רביע השכר שלשת רבעים מן הפחת, הרי אלו חולקין כפי מה שהתנו, שכל תנאי שבממון קיים... (שם פרק ד, וראה שם עוד)
המשתתף עם חברו בסתם לא ישנה ממנהג המדינה באותה הסחורה, ולא ילך למקום אחר ולא ישתתף בה עם אחרים ולא יתעסק בסחורה אחרת ולא ימכור בהקפה אלא דבר שדרכו להמכר תמיד בהקפה... עבר ועשה שלא מדעת חבירו ואחר כך הודיעו ואמר לו עשיתי כך וכך, והסכים למעשיו הרי זה פטור, ואין כל הדברים האלו צריכים קנין אלא בדברים בלבד.
אחד מן השותפין שעבר ומכר בהקפה או פירש בים או הלך למקום אחר או שנשא ונתן בסחורה אחרת וכן כל כיוצא באלו הדברים כל פחת שיבא מחמת שעבר חייב לשלם לבדו, ואם היה שם שכר השכר לאמצע כמו שהתנו ביניהם בשכר...
אחד מן השותפין שאמר נוליך הסחורה למקום פלוני שהיא ביוקר ונמכור שם, אף על פי שקיבל עליו כל אונס או כל פחת שיבא הרי חבירו מעכב עליו, שהרי אומר לו אין רצוני שאתן מעות שבידי ואהיה רודף אחריך לדין להוציא ממך. וכן כל כיוצא בזה...
אחד מן השותפין שבא לחלוק שלא מדעת חבירו חולק בפני שלשה ואפילו הן הדיוטות, ובלבד שיהו נאמנין ויודעין בשומא. ואם חלק לה בפחות משלשה לא עשה כלום. במה דברים אמורים בשחלקו פירות אבל אם היו מעות המעות כחלוקים הם, ויש לו לחלק שלא בפני בית דין, ומניח חלק חבירו בבית דין. במה דברים אמורים כשהיו המעות כולן מטבע אחד ושוין, אבל אם היו מקצתן חדשים ומקצתן ישנים ואין צריך לומר אם היו מקצתן יפות ומקצתן רעות הרי הן כפירות, ואין חולקין אותם אלא בבית דין.
אסור להשתתף עם עכו"ם שמא יתחייב לו חבירו שבועה וישביעו ביראתו, וכבר ביארנו במקומו שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בטריפות ולא בנבילות ולא בתרומות ולא בשקצים ורמשים, ואם עבר ועשה השכר לאמצע. ונראה לי שאם הפסיד הפסיד לעצמו מפני שעבר.
אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטלה השותפות או העסק אף על פי שהתנו לזמן קבוע, שכבר יצא הממון לרשות היורשים, ובזה הורו הגאונים. (שם פרק ה, וראה שם עוד)
שנים שהן נושאין ונותנין בממון השותפות אף על פי שהממון של אחד מהן הרי זה נקראת שותפות, ואם פחתו או הותירו הרי הוא לאמצע, ויש להם להתנות בשכר ובהפסד כל מה שירצו כמו שביארנו. אבל אם היה האחד בלבד הוא שנושא ונותן בממון השתוף אף על פי שהממון משל שניהם הרי זו השותפות נקראת עסק, וזה הנושא ונותן נקרא מתעסק שהרי הוא לבדו מתעסק במשא ומתן, ושותפו שאינו נושא ונותן נקרא בעל המעות.
תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן יהיה חצי הממון בתורת הלואה, והרי המתעסק חייב באחריותו אף על פי שאבד באונס, והחצי האחר בתורת פקדון, והרי הוא באחריות בעל המעות... ולפי תקנה זו אי אפשר שיהיה השכר או ההפסד של כל הממון לאמצע בשוה, שאם אתה אומר כן נמצא בעל הממון נוטל שכר חצי מעותיו שהן פקדון ואינו עושה כלום, אלא זה המתעסק טורח לו בחצי של פקדון מפני מעותיו שהלוהו, ונמצא באין לידי אבק רבית. והיאך יעשו? אם רוצה להיות השכר או ההפסד לאמצע בשוה, יתן למתעסק שכרו שבכל יום ויום מימי השותפות כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה... (שם פרק ו, וראה שם עוד ושאר הפרקים)
השותפין כולן והאריסין והאפוטרופין שמינו אותם בית דין על היתומים, והאשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית... כל אחד מאלו נשבע מדבריהם בטענת ספק שמא גזל חבירו במשא ומתן או שמא לא דקדק בחשבון שביניהם, ולמה תקנו חכמים שבועה זו, מפני שאלו מורין לעצמן שכל מה שיקחו מנכסי בעל המעות ראוי הוא להם מפני שנושאין ונותנין וטורחין, לפיכך תקנו להם חכמים שחייבין שבועה בטענת ספק כדי שיעשו כל מעשיהן בצדק ואמונה.
ואין כל אחד מאלו נשבע בטענת ספק עד שיחשוד המשביע אותן בשתי כסף שהן שתי מעין של כסף, אבל אם חושדין בפחות מזה אינם נשבעין... (שם פרק ט, וראה שם עוד)
שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע אבל לאחד מהן נועלין את החנות כל שבעה. (אבל ה ט)