שחין

(ראה גם: עשר מכות-שחין)

תלמוד בבלי:

ואלו שכופין אותו להוציא, מוכה שחין... וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו... והרי מוכה שחין דאף על גב דאמרה הוינא בהדיה לא שבקינן לה, דתנן חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו, וקתני התם כי אמרה דיירנא בהדיה בסהדי שבקינן לה, הכא אף על גב דאמרה דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן לה. תניא אמר רבי יוסי שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים עשרים וארבעה מוכי שחין הן, וכולן אמרו חכמים תשמיש קשה להן, ובעלי ראתן קשה מכולן (שרץ יש לו במוחו)... (כתובות עז א)

ותניא איזהו שחין ואיזהו מכוה, לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריא ובכל דבר שלא בא מחמת האור לאתויי אבר מעיקרו זהו שחין, ואיזהו מכוה נכוה בגחלת ברמץ... ובכל דבר הבא מחמת האור... (חולין ח א, וראה שם עוד)

...אלא תלתא הוו, דקרא יבש בין מבפנים בין מבחוץ, דמתניתין לח מבחוץ ומבפנים, דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ... (בכורות מא א)

תלמוד ירושלמי:

תני אמר רבן שמעון בן גמליאל פגע בי זקן אחד מוכה שחין מציפורין ואמר לי כ"ד מיני שחין הן, ואין לך קשה מכולם ושהאשה רעה לו אלא ראתן בלבד, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן ובו לקה פרעה הרשע. (כתובות מז א)

השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחת בשני סימנין בשער לבן ובפשיון, איזה הוא השחין, לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא כל שאינו מחמת האש זה הוא שחין... (נגעים ט א)

רש"י:

שחין - לשון חמום שנתחמם הבשר בלקוי הבא לו מחמת מה שלא מחמת האור. ונרפא - השחין העלה ארוכה ובמקומו העלה נגע אחר. (ויקרא יג יח)

רש"ר הירש:

שחין מציין כל דלקת העור שהתפתחה מבפנים או באה מחמת מכה וכדומה, להוציא את הבאה מחמת כויית אש. ונרפא - אין מדובר כאן ברפואה שלמה, שהרי נאמר לקמן "בשחין פרחה", ומכאן שהדלקת עודנה קיימת, מדובר כאן איפוא בתחילת תהליך הריפוי, העור היה נהרס מחמת דלקת, וכבר נוצר עור חדש "כקליפת השום", כל עוד לא החל פרק זה של ריפוי, הרי הדלקת קרויה מורדת, ואין נגע טמא יכול להיוולד בו. נרפאה הדלקת והעלתה צלקת, וכבר נוצר עור חדש חזק, הרי היא כלולה במושג הכללי של עור בשר, ונדונה כהלכות נגעים שנתבארו עד כה, בשלושה סימנים ובשני שבועות, אולם אם נרפאה ולא נרפאה, נוהגות ההלכות האמורות כאן, נגע שנולד בעור שנוצר מחדש אין לו הסגר אלא שבוע אחד, והוא נעשה מוחלט רק בשני סימנים, שיער לבן ופשיון... (שם)