(ראה גם: יצר הרע, מלאך המות, סטרא אחרא)
ויחר אף אלקים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו, והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו... ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך זה שלוש רגלים, הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי. (במדבר כב כב)
ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה', והשטן עומד על ימינו לשטנו. ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים, הלוא זה אוד מוצל מאש. (זכריה ג א)
ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב על ה', ויבוא גם השטן בתוכם. ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה... ויען השטן את ה' ויאמר החינם ירא איוב אלקים... ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך, רק אליו אל תשלח ידך, ויצא השטן מעם ה'... (איוב א ו)
מי לנו בעולם גדול מאברהם, שעשה חסד לכל הבריות, ביום שעשה משתה מה כתוב, ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק... הולך ורואה אותו המשטין, אם האדם ההוא הקדים לעשות חסד עם העניים, ואם יש עניים בבית המשטין נפרד מאותו הבית ואינו נכנס שמה, ואם לא, נכנס שמה, והוא רואה הערוב של השמחה בלא עניים ובלא שהקדים חסד לעניים עולה למעלה ומשטין עליו.
אברהם כיון שהועיד לגדולי הדור, ירד המשטין וקם על הפתח כעין עני, ולא היה מי שיביט עליו, אברהם היה משמש את המלכים והשרים, שרה הניקה הבנים מכולם... מיד עלה המשטין לפני הקב"ה ואמר לו, רבון העולם, אתה אמרת אברהם אוהבי, הנה עשה סעודה ולא נתן לך מאומה, ולא לעניים, ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת, ועוד הנה שרה אומרת שצחקת בה... (הקדמה קעז, ועיין שם עוד, שהענין שאברהם לא רצה להנות לס"א אף משהו מהקדושה ולדחותו לגמרי)
והשטן עומד על ימינו לשטנו, זהו יצר הרע, שהוא הולך ומשוטט בעולם, ליטול נשמות, ולהוציא רוחות (מבני העולם), ולהשטין על הבריות למעלה ולמטה, וזה היה, בעת שהטיל אותו נבוכדנצר (ליהושע הכהן הגדול) לאש, ביחד עם נביאי השקר, ואז היה השטן משטין עליו למעלה, כדי שישרף עמהם.
כי כך הוא דרכו (של השטן), שאינו מקטרג אלא בשעת הסכנה, ובשעה שהצער שורה בעולם יש לו רשות להשטין ולעשות דין אפילו בלי דין, כמו שאתה אומר ויש נספה בלא משפט, מהו לשטנו, (כלומר מה היה המשטין אומר), שהיה אומר או כולם יהיו נצולים, או כולם יהיו נשרפים, כי בשעה שניתן רשות למשחית להשחית, אין הצדיק ניצל ממנו יותר מן הרשע...
אמר לו וזה הוא (שקריעת ים סוף היה) קשה לפניו, כי כאשר הקב"ה עושה נס ודין ביחד אינו במקום אחד, ולא בבית אחד, ואם נעשה (במקום אחד, כמו בקריעת ים סוף), הוא קשה לפניו, כי הכל למעלה לא נעשה אלא בשלמות, כאחד ובמקום אחד, או נס או דין...
ועל כן היה השטן משטין על יהושע שישרף ביניהם, (כדי שלא יהיה חציו דין וחציו נס), עד שאמר לו יגער ה' בך השטן, מי אמר לו, זה מלאך ה', שאמר לשטן יגער ה' בך השטן.
ואם תאמר הרי כתוב ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן, תא חזי, זה גם במשה בסנה שכתוב, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, וכתוב וירא ה' כי סר לראות, שפעם כתוב מלאך ה', ופעם מלאך, ופעם ה'...
תא חזי, כעין זה, ביום שנמצא דין בעולם והקב"ה יושב על כסא דין, אז נמצא שם שטן הזה המסטין למעלה ולמטה, והוא נמצא, כדי להשחית העולם וליטול נשמות בני אדם, כי הוא השטן הוא מלאך המות כנודע. (וירא שסח)
תא חזי כעין זה ביום ראש השנה ויום הכפורים שהדין נמצא אז בעולם, והשטן עומד אז לקטרג, שישראל צריכים אז להתעורר בשופר ולעורר קול, הכלול ממים אש ורוח, (שהם חג"ת), שנעשו בו אחד, ולהשמיע אותו קול מתוך השופר. (כי כדי להעביר קטרוג השטן צריכים גם כאן לעשות איזו פעולה לבטל הג"ר דג"ר של הארת השמאל, כמו שנעשה על ידי שריפת העגלה ועל ידי אמירת הזקנים)...
והמקטרג נבוך, שחשב לשלוט בדין ולקטרג בעולם, (כלומר שלא עלה על דעתו שג"ר דשמאל יתמעטו פעם, ויתעלם שליטתו וקטרוגו), ורואה שהרחמים מתעוררים, והוא נבוך, וכחו רפה, ואינו יכול לעשות מאומה, והקב"ה דן את העולם ברחמים. ואם תאמר שדין נעשה, (דהיינו במה שנתמעטו הג"ר דקו שמאל על ידי קול שופר כנ"ל), אינו כן, אלא שנתחברו רחמים בדין, והעולם נדון ברחמים...
תא חזי, כתוב, תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו, בכסה פירושו שנתכסה הלבנה, דהיינו המלכות כי אז (מחמת הארת השמאל), שולט אותו נחש הרע, ויכול להזיק העולם, וכאשר מתעוררים הרחמים, (על ידי תקיעת שופר), עולה הלבנה ונעברה משם, (דהיינו מהארת השמאל מטעם שנתמעטו הג"ר על ידי קול שופר כנ"ל), והשטן נבוך, ואינו יכול לשלוט, והוא נעבר מן הלבנה ואינו קרב עוד לשם, (כי אחר התמעטות הג"ר דשמאל אין לו עוד מה לינק ממנה או לקטרג כנ"ל). ועל כן ביום ראש השנה צריכים להומם את השטן, (בדומה) למצב הנעור משנתו ואינו יודע מאומה.
ביום הכפורים צריכים לנהוג (עם השטן) בנחת, ולעשות לו נחת רוח עם השעיר (לעזאזל), ואז נהפך להיות מליץ טוב על ישראל, אבל ביום ראש השנה נעשה נבוך, ואינו יודע ואינו יכול לעשות מאומה, כי רואה התעוררות רחמים עולה מלמטה ורחמים מושפעים מלמעלה, והלבנה, (שהיא המלכות) מתעלה ביניהם, אז הוא נבוך ואינו יודע כלום, ואינו יכול לשלוט... (שם שפא)
זהו אבן נגף, (דהיינו השטן שנקרא אבן נגף), שבה נכשלים הרשעים, והיא עומדת בזו שנקראת ארץ עפתה כמו אופל. תא חזי, יש ארץ החיים למעלה, וזהו ארץ ישראל, (דהיינו הנוקבא דז"א), ויש ארץ למטה, הנקראת אפל וצלמות, דהיינו אפלה היוצאת מארץ עפתה (שהיא הנוקבא דקליפה), ומהו אבן אפל וצלמות, זהו קץ, שהוא מצד החשך, (דהיינו השטן), שהוא פסולת הזהב, וכבר למדנו זה. (מקץ ב)
ויבא גם השטן בתוכם, המלה גם רומז לרבות על (בני האלקים), כי כולם באים להיות משטינים על ישראל, וזה (השטן) נתוסף עליהם, משום שהוא מלשין הגדול מכולם. כיון שראה הקב"ה שכולם באו להשטין, מיד ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, (להיותו גדול מכולם), וכי לא ידע הקב"ה מאין היה בא, אלא להביא הדבר לרצונו של השטן, (כלומר, שנתן לו בדברים אלה פתח להשטין כרצונו).
ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ, מכאן למדתי, שישוב הארץ נמסר לצד האחרים, (דהיינו ע' אומות), חוץ מארץ ישראל לבדה, (שהיא בקדושה לישראל, ועל כן) כיון שאמר משוט בארץ, (שארץ סתם פירושה ארץ ישראל), ראה הקב"ה שרוצה להיות מלשין על ישראל, (ולא על איוב או אחרים הנחשבים על האומות יושבי שאר הארצות), מיד ויאמר ה' אל השטן השמת לבך על עבדי איוב וגו'.
ראה (שעתה הוא השעה) לתת לשטן חלק במה שיתעסק בו, ויתרחק מן ישראל. והנה בארוהו, בדומה לרועה שרצה להעביר צאנו דרך נהר אחד, (ובא זאב להתגרות בצאן, רועה שהוא מנוסה מה עושה, לוקח תיש גדול ונותנו לזאב, אמר ילחום עם התיש עד שאעביר את צאני לעבר הנהר, ואחר כך אשוב ואקח גם את זה). מיד התעסק עמו השטן ולא קטרג על ישראל.
תא חזי, בעת צרה, כשניתן חלק אחד לצד הזה להתעסק בו, הוא מתרחק אחר זה לגמרי, כעין זה הוא שעיר שמקריבים בראש חודש וביום הכפורים, (שהם סוד נתינת חלק לס"א שניתן לו) כדי שיתעסק בו ויעזוב את ישראל בממלכתם, וכאן הגיע הזמן לקחת חלק הזה מכל זרע אברהם (בשביל) הסטרא אחרא, כמש"א הנה ילדה מלכה וגו' את עוץ בכורו וגו', (ואיוב היה בארץ עוץ, הרי שהיה ממשפחתו של אברהם)... (בא ח, ועיין שם עוד)
א"ר אבא הכל הוא יפה, אבל כך למדתי, תנן עולה ומשטין, וכי הוא יכול להשטין (לפני הקב"ה שיודע הכל, ומשיב) כן, כי הוא מלך זקן וכסיל, שכתוב טוב ילד מסכן ממלך זקן וכסיל, (וכיון שהוא מלך על בני אדם) על כן יכול להשטין על האדם, מהו הטעם, הוא משום שהוא נאמן על מעשיהם של אנשים, (כי להיותו מלך עליהם הוא נאמן על מעשיהם)...
ואותו הזמן היה העולם בינוני, (דהיינו מחצה חייב ומחצה זכאי), והמקטרג רצה להשטין (ולהכריע העולם לכף חוב), מיד מה כתוב, השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו', כיון שהוא נודע לבדו, מיד התקיף אותו המקטרג ועל כן למדנו, שאין האדם צריך להוציא את עצמו מן כלל הרבים כדי שהוא לא יצוין בלבדו ולא יקטרגו עליו מלמעלה. (שם יח, ועיין שם עוד וערך איוב)
...יוצא השעיר הזה הולך ומשוטט בעולם, ומוצא את ישראל בכמה עבודות, בכמה מדרגות, בכמה חוקים טובים, ואינו יכול להם. כולם יש שלום ביניהם, ואינו יכול לכנוס בהם ברכילות, (דהיינו שאינו יכול להשטין עליהם), שעיר הזה שולחים אותו עם המשא של כל עונות ישראל.
תאנא, כמה גדודי מחבלים מזדמנים שהם תחת ידו (של השעיר הזה), וממונים לרגל הארץ על כל אלו העוברים על דברי תורה. וביום ההוא (יום הכפורים), אינו נמצא משטין לדבר על ישראל. כשמגיע שעיר הזה (שלעזאזל) אל ההר, כמה שמחה על שמחה מתבשמת בו לכולם, ואותו חוקר דין שיצא, (דהיינו השעיר שלמעלה), חוזר ואומר שבחם של ישראל. הקטגור נעשה סנגור...
ותא חזי, לא זה בלבד הוא, אלא בכל מקום שצריכים ישראל להטהר מעונם, הקב"ה נותן להם עצה לקשר בעלי הדין (שלא יקטרגו), ולבשם אותם, באלו הקרבנות והעולות, שמקריבים לפני הקב"ה, ואז אינם יכולים להרע, וביום ההוא, (דיום הכפורים), יותר מכל, וכמו שישראל למטה מבשמים הכל, (על ידי שני השעירים), כך מבשמים לכל המקטרגים, והכל הוא קרבן ועבודת הקב"ה. (שם קיז, ועיין שם עוד)
מצוה זו היא שיעשה הכהן הגדול עבודת יום ההוא כמו שצריך, וישלח שעיר לעזאזל, סוד זה הוא, כמו שאתה אומר, כדי (שהס"א) יפרד מן העם הקדוש, ולא יתבע עונותיהם לפני המלך, ולא יקטרג עליהם, כי אין לו כח וממשלה רק כשמתחזק הכעס מלמעלה ובמתנה הזו, (של השעיר לעזאזל) מתהפך אחר כך לשומר עליהם, (ועל כן נדחה מלפני) המלך, והרי העמדנו שזה הוא משום שהוא קץ כל בשר.
והעם הקדוש נותן לו כמו שצריך לו, שעיר, וזה סוד הן עשו אחי איש שעיר, (שהוא בחינת הס"א, ויש בו זכר ונקבה), שכמו שיש בצד הקדושה זכר ונקבה, כן יש בצד הטומאה זכר ונקבה, משל אומרים השלך עצם לכלב, וילחך עפר רגליך...
מה כתוב, והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, וכתוב, ונשא השעיר עליו את כל עונותם, כיון (שהס"א) ראה שעיר הזה (מתעורר) חשקו אליו, ולהשתכלל עמו, ואינו יודע מאלו העונות שלקח השעיר עליו, הוא חוזר לישראל, ורואה אותם בלי עונות ובלי פשעים, כי כולם שורים על ראש השעיר, הוא עולה למעלה, ומשבח אותם לפני הקב"ה, והקב"ה רואה העדות של המקטרג, והואיל שחשקו לרחם על עמו אף על פי שהוא יודע כל מעשה, הוא מרחם על ישראל... (שם קלד, ועיין שם עוד)
בחדש השביעי באחד, מצוה זו היא לתקוע בשופר בראש השנה, שהוא יום הדין לעולם, והרי העמידוהו, שכתוב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, וכבר למדנו שיום ההוא הוא יום שהלבנה (שהיא המלכות) מתכסה בו, והעולם נמצא בדין, משום שמקטרג ההוא מחפה ומכסה ונועל הפתח על המלך (שהוא ז"א והלבנה היא) מקום שהדין שורה לתבוע דין על העולם.
ואם תאמר איך ניתנה רשות למקטרג ההוא לכסות (על אור המלכות) ולתבוע דין. אלא ודאי ששם הקב"ה ביד המקטרג ההוא לתבוע דין על כל העולם, שנתן לו יום ידוע, שיתבע לפני כל הדינים שבעולם, כי הקב"ה עשה אותו ושם אותו לפניו כדי שיראת הקב"ה תעלה ותשרה על הכל, וזה סוד והאלקים עשה שיראו מלפניו, מהו עשה, שעשה את המקטרג הזה, ותקן אותו לפניו, שיהיה חרב חדה על כל העולם, וכל זה כדי שהכל יראו מפני הקב"ה. וזה הוא משגיח התובע על עונות בני אדם, ותובע דין, ותופס בני אדם והורג אותם, ומכה אותם, הכל כמו שיוצא מבית דין.
כמו ממונה ההוא של בית דין של מטה, שניתנה לו רשות להזכיר לפני בית הדין, שפלוני עשה זה, ופלוני עבר על זה, ולתבוע עליהם דין. ולמדנו, שניתנה רשות לממונה ההוא של בית הדין לנעול הפתח על בית הדין עד שיגזרו הדין על כל מה שהוא תובע, ואין רשות לבית הדין לדחות אותו, משום כי אני ה' אוהב משפט שהוא רוצה שהעולם יתקיים בדין, ולדעת שיש דין ויש דיין.
כעין זה עשה הקב"ה לפניו, אותו (המקטרג) שהוא תובע דין לפני המלך על כל בני העולם, וביום הזה ניתנה לו רשות לכסות פתח המלך, (שהוא ז"א), והלבנה, (שהוא המלכות), מתכסה בפנים, עד שיהיה נגזר דין על כל בני העולם, ואף על פי שהכל גלוי לפני הקב"ה, מכל מקום אינו רוצה אלא בדין... (אמור רו, ועיין שם עוד)
וגורל הזה עולה עליו מאליו, דאמר ר' יהודה אמר ר' יצחק דבר עליון מצאתי בגורל, הגורל של יהושע כתוב בו על פי הגורל... אף כאן כיון שהכהן נתן ידיו, היו הגורלות מדלגים ועולים ביד הכהן ובאים במקומם, זה שאמר והשעיר אשר עלה עליו הגורל, עלה עליו ודאי, (דהיינו שעלה מעצמו).
ולא זה בלבד, אלא בכל זמן שהמקטרג מוכן וניתנה לו רשות, צריכים לשים לפניו במה שיתעסק ויעזוב את ישראל, ביום הזה (ביום הכפורים) מוכן המקטרג לרגל את הארץ, זה שאמר ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, והרי למדנו, מהו משוט בארץ, אלא זה קטיגור הגדול המקטרג של ישראל.
והרי העירו החברים, בשעה ההיא שישראל היו מוכנים לעבור את הים ולהפרע ממצרים, אמר (המקטרג), אני עברתי בארץ הקדושה, ואני רואה, שאין אלו ראוים לכנוס בתוכה, אם אתה דן דין, הרי דיניהם כאן (כמו) המצרים, מה נשתנו אלו מאלו...
אמר הקב"ה מה אעשה, התעסקות צריכים להביא כאן, ולקרב לפניו, אתן לו במה שיתעסק ויעזוב את בני. והנה נמצא במי שיתעסק, מיד אמר לו השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ, ומיד הפסיק בדברים את הקטיגור, ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלקים...
אף כך ביום הזה (ביום הכפורים), השטן מוכן לרגל הארץ, וצריכים לשלוח לפניו במה שיתעסק, ובעוד שהוא יתעסק בו יעזוב את ישראל. ומשל אומרים, הנקלה שבבית המלך, תן לו מעט יין וישבחך לפני המלך, ואם לא יאמר לשון הרע עליך אל המלך. ולפעמים לוקחים העליונים שבבית המלך את דבור (הרע ההוא), והמלך עושה דין עליו.
ר' יצחק אמר (בדומה) לשוטה הנמצא לפני המלך, תן לו יין, ואחר כך תאמר לו ותראה לו, כל אלו התועבות שעשית וכל אלו הרעות, והוא יבא וישבחך, ויאמר שלא נמצא בעולם כמותך. אף כאן, הרי הקטגור נמצא תמיד לפני המלך, ישראל נותנים לו מנחה הזו, (השעיר לעזאזל), ובמנחה הזו כתב (הכתוב בו) כל הרעות וכל התועבות וכל העונות שעשו ישראל, והוא בא ומשבח את ישראל, ונעשה סנגור עליהם, והקב"ה מחזיר הכל לראש הרשעים של עמו, משום שכתוב, כי גחלים אתה חותה על ראשו.
אמר ר' יוסי אוי לו לעמו של עשו, בשעה ששולחים שעיר הזה אל המלשין הממונה עליהם, (דהיינו סמאל שרו של עשו), שבשבילו בא לשבח את ישראל, והקב"ה מחזיר כל אלו העונות על ראש עמו, משום שכתוב, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. א"ר יהודה אם היו יודעים העכו"ם משעיר הזה לא היו מניחים לישראל יום אחד בעולם.
תא חזי, כל אותו היום, הוא מתעסק עם שעיר ההוא, ואז הקב"ה מכפר לישראל, ומטהר אותם מכל, ולא נמצא קטגור לפניו, אחר כך הוא בא ומשבח את ישראל, ואז שאל אותו (הקב"ה), כמו שאמר ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, והוא משיב בשבחם של ישראל, וקטגור נעשה סנגור, והולך לו.
אז אמר הקב"ה לע' שרים המסבבים את הכסא, (שהוא סוד בית דין של מעלה), הראיתם את המלשין הזה, איך עומד תמיד (להלשין) על בני, הרי שעיר אחד הנמצא אצלו, בכתב, שכל עונותיהם וכל תועבותיהם וכל מה שחטאו ופשעו לפני, והוא קבל אותם (עליו), אז הסכימו כולם שיחזרו אלו העונות על עמו... (אמור רלו)
אמר לו תמה אני על מה שכתוב, והשטן עומד על ימינו לשטנו, ואם יהושע בן יהוצדק כך, שאר בני העולם על אחת כמה וכמה, אמר לו חסיד קדוש, כמה נסתרים וסתומים דברים אלו, אף על פי שהחברים יודעים בדברים של עולם ההוא, אינם יכולים לדעת בסודות האלו.
אמר לו כיון שהאדם בעולם ההוא, איזה תועלת יש לשטן להסטין עליו. ולא די לו שהוציא נשמתו והרגו. אמר לו אתה חסיד קדוש אשרי חלקך, תא חזי תשוקתו של השטן לא היה אלא כדי שלא יתלבש צדיק הזה (יהושע בן יהוצדק) בלבוש טהור וקדוש, כיון שראה השטן, שלבוש שלו נדחה ולא נחשב, (דהיינו בגדים הצואים), על זה השטין עליו, מהו הטעם, הוא משום שאם יתלבש בלבוש יקר ההוא, מיד הלבוש דזוהמא, ופעולת השטן יתבטל ויעבור מן העולם, לא רצה בזה השטן.
ועוד כי בכל זמן שלא נתלבש (בלבוש של עולם ההוא), פוקד הרוח לגוף המזוהם שלו, ורצוי זה לשטן. וכיון שנתלבש באותו לבוש יקר (של עולם ההוא), הרי נתבטל כל גווני היצר הרע, והגוף שלו, ואין לו זכרון עמו לעולם...
אהה חסיד קדוש קום ואגלה לך דבר סתום, הבנין של רוח האדם כך הוא, הרוח (שלו נמשך) מרוח הקודש, (שהוא מלכות), הנשמה (שלו נמשכת) מעץ החיים, וכיון שרוח הקודש (שהוא המלכות) נותן כחו, מיד המרכבות שלו נותנים כחם, והכח שלהם הוא העצמות והאברים כולם הם מן הצד של (מרכבות המלכות) ותקוניהם הוא זה על זה, (דהיינו עצם על עצם אבר על אבר) הסטרא אחרא נותנת בשר, ומן הצד שלו בא רק בשר ולא דבר אחר. המרכבות שלו, (של הס"א) נותנות כל אלו גידים ועורקים להמשיך דם אל הבשר, ואחר שאלו נותנים כחם, השמים (שהם ז"א) נותנים כחם, ומה הוא, הוא העור הנמשך על הכל כמו שהם, (דהיינו כמו השמים שהם מקיפים על הכל)...
וכל זמן שהבשר מסטרא אחרא קיימת בקיומו, שטן ההוא עומד להסטין, נאבד הבשר אין לו רשות להשטין, כי אין לו על מה שיסמוך (שכבר אין לו חלק בו), ועל כן כתוב וכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו, מרואי, (פירושו) מראיה ההוא של השטן העומד להשטין, שאינו יכול משום דיכל בשרו. ושפו עצמותיו לא ראו, היינו לא נראו לשטן שיקרב אליו, כי אין לו חלק בו, כיון שניתק כל אחד ואחד (דהיינו כל עצם ועצם ממקומו), אינו תובע עליהם, ואינו עומד להשטין בשבילם, כי אחר שהבשר נעכל לא יתבע עוד דין, ואינו עומד להשטין, כי אין לו על מה שיסמוך ואינו מזכיר את האדם בשום דבר שבעולם... (שלח רלד)
תא חזי, ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך וגו', היינו שהעלו אותו לדין, תוך אותה מתיבתא דרקיע, בעת שנפטר מן העולם. עומד לפני מלאך ה', זה הוא אותו נער, (דהיינו המלאך מטטרון שנקרא נער), שהוא ראש הישיבה (במתיבתא דרקיע), והוא חותך הדין על הכל.
והשטן, מאי והשטן (עומד על ימינו לשטנו), אותו הממונה על הנפשות בגיהנם, שתשוקתו לקחת אותו, ועומד תמיד ואומר תן תן, תנו רשעים לגיהנם. לשטנו, היינו להזכיר עונותיו. אז, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן, ויגער ה' בך, שתי גערות למה, אחת (למלאך) דומה, (שהוא השר של גיהנם), ואחת לאותו היוצא מגיהנם העומד תמיד להשטין (דהיינו השטן).
תא חזי, שטן ההוא העליון יורד, כמו שהעמדנו, שנתלבש בצורת שור, וכל אלו רוחות רעים שנדונו להכניסם בגיהנם, לוחך אותם ברגע אחד, וחוטף אותם, ויורד ונותנם לדומה, אחר שבלעם, וזה שכתוב ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחך השור, דהיינו השור הנודע, (שהוא השטן), העומד לרע על כל בני העולם, את ירק השדה, אלו הם רוחות בני האדם שהם ירק השדה... (בלק כו)
ובחבור הראשון אמר רעיא מהימנא בזה נתבשם השטן, ונקמטה הן' מן ושט, (וחזרה להיות ו'), ומה (שהושט) נעשה שטן, חזר עתה לאחור, ונעשה ושט, כבתחילה, משום שהקול קול יעקב, כי ישראל אין כוחם באכילה ושתיה כשאר העמים שיורשים עולם הזה, שכוחם באכילה ושתיה, אלא ישראל כוחם בקול זה שהוא עולם הבא... (פנחס רע"מ שע)
ועוד ונשא השעיר עליו, כשרצונו (של השטן) להלשין על ישראל לפני הקב"ה, והוא נושא כל החטאים שיכול לסובלם עד שנעשה כבד, כמשא כבד יכבדו ממנו העונות (שנושא) על כנפיו, מה הוא עושה, עולה להר עליון כחמור הרוצה לעלות על הר גבוה, וכמשא כבד יכבדו עליו העונות, כשהוא למעלה, ורוצה לעלות עוד אותו מעט הדרך שנשאר לו, נכבד עליו המשא ונופל, ומפיל עצמו למטה ובכובד המשא שלוחץ עליו נעשו כל אברים שלו חתיכות, עד שלא נשאר בו אבר שלם. אף כך קרה לו לסמאל ונחש, שהם כבד ויותרת הכבד, יצר הרע ובת זוגו זונה, שמשם נקרא כל בת אל נכר זונה... (שם רעח, ועיין שם עוד)
ובחדש השביעי... ועשיתם עולה, והקרבתם היה צריך לומר כשאר כל הימים מהו ועשיתם, אלא ביום זה כתוב ועשה לי מטעמים, (שיצחק אמר לעשו שהוא המקטרג), כמה מטעמים ותבשילים עושים ישראל באלו הימים, (דהיינו במצות ובתפלה), בעוד שהמקטרג הולך לחפש בעונות העולם, (לעשות מהם מטעמים לקטרוג), ועל כן לא כתוב והקרבתם, אלא ועשיתם עולה, (דהיינו לעשות ולתקן מטעמים). ולא כתוב אשה עולה, וכן בכל שאר הימים שאין (לסטרא אחרא) חלק באלו הימים לא כתוב אשה, כל שכן ביום הזה, שאנו עושים מטעמים ותבשילים בלי דעת הסטרא אחרא, שהרי יצחק שלח אותו, לצוד צידה של עונות בני העולם ולהביא אצלו.
ובעוד שהוא הולך, ישראל לוקחים עצה מרבקה, ועושים כל אלו עבודות וכל אלו התפלות, מזמינים שופר ותוקעים, כדי לעורר הרחמים... ואחר כך מברך אותו יצחק, (שהוא קו השמאל) בכמה ברכות, ומעביר עונותיו, (כי הארת החכמה מכפרת העונות), מה כתוב, ויהי אך יצא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו, דהיינו שנושא עמו כמה משאות (של עונות), כמו שלמדנו... (פנחס תתפא)
ויהי היום ויבואו בני האלקים וגו', א"ר שמעון בן לקיש, הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות. א"ר יהודה, אותו היום יום של ראש השנה היה, יום שיש לכל אדם לחזור למוטב, וכך תראה, אין דרכו של יצר הרע לקטרג, אלא בשעה שהאדם רוצה לחזור למוטב. (זהר חדש בראשית תתס)
ביום הכפורים שהוא חתימת הדין, וישראל עומדים בקדושת אדונם, ביום ההוא נותנים לו שעיר, כדי שלא יקרב המשטין אל המקדש, (דהיינו השעיר לעזאזל שהשעיר) בא מצד רוח הטומאה, והוא טמא, ורוח הטומאה נהנה ממנו, והוא (המשטין) מתעסק בו, ואינו קרב אל המקדש לטמא, ואז הפנים מאירים וישראל נצולים ממנו.
בזמן אחר, (דהיינו בזמן המבול), כשנתרבו עונות בני אדם, משטין הזה בא, בשעה שהדין מתעורר על עונות העולם שאז הוא בא והמקטרג נמצא לפני הקב"ה, ונטמא המקדש, (דהיינו שהמלכות נפרדת מז"א), וכל הפנים עצבים, והדין נמצא, ועל זה כתוב קץ כל בשר בא לפני, (כי קץ כל בשר שהוא המשטין הנקרא כן, בא) לפני ודאי לבקש דין על עונות בני אדם, שהם גרמו הדין. (שם נח ו)
פתח ואמר אשר בשערה ישופני, והרבה פצעי חנם, אשר בשערה זה הוא השטן, שדרכו כנחש, הטורף והורג לחנם, שאינו נהנה ממנו, ישופני, כתוב כאן ישופני וכתוב שם הוא ישופך ראש, (מה שם הוא הנחש ההורג לחנם אף כאן הוא השטן ההורג ואינו נהנה), ומשום שבשערה ישופני הרבה פצעי חנם, שדרכו להזיק בחנם, וטורף טרף בחנם.
ואם תאמר שעושה בלא רשות, הרי כתוב, רוח סערה עושה דברו, וכתוב, אם ישוך הנחש בלא לחש, (שפירושו, שהנחש אינו נושך עד שלוחשים לו מלמעלה... (שם רות קלד)
ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת, מלמד שאמר לו משה לאהרן, אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן, שלח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש, שמא ישנאך בביאתך למקדש... (שמיני הקדמה)
רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר גדול השלום, שאפילו עובדי ע"ז ושלום ביניהם, כביכול אין השטן נוגע בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו... (נשא מב)
דארשב"ל וכן תנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, ואמר רבי יוסף מאי קראה, שנאמר כמעט כסדום היינו מאי אהדר להו נביא, שמעו דבר ה' קציני סדום. (ברכות יט א)
...ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו... (שם מו א)
שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה עכו"ם, אמר שטנא בתרי אומי לא שליט. (שבת לב א)
וא"ר יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו, רבונו של עולם תורה היכן היא, אמר לו נתתיה לארץ, הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא, אמרה לו אלקים הבין דרכה וגו', הלך אצל ים, ואמר לו אין עמדי, הלך אצל תהום, א"ל אין בי, שנאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. חזר ואמר לפני הקב"ה רבונו של עולם חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה, אמר לו לך אצל בן עמרם... (שם פט א)
לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן משה רבכם היכן הוא, אמרו לו עלה למרום, אמר להן באו שש ולא השגיחו עליו, מת ולא השגיחו עליו, הראה להן דמות מטתו... (שם)
...ח"ס ט"ן ואין אתה מזדעזע מן השטן... (שם קד א)
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מלמד שחלה חזקיה והלך ישעיהו והושיב ישיבה על פתחו, מכאן לתלמיד חכם שחלה שמושיבין ישיבה על פתחו, ולאו מילתא היא, דילמא אתי לאיגרויי ביה שטן. (עירובין כו א)
...ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם מפני שהשטן מרקד בין קרניו, אמר רבי שמואל בשור שחור וביומי ניסן. (פסחים קיב ב)
ושטן מאי אמר, א"ל שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני, ממאי אמר רבי בר חמא השטן בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני. (יומא כ א)
את חקותי תשמורו, דברים שהשטן משיב עליהן, ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח, ושמא תאמר מעשה תוהו הם, תלמוד לומר אני ה', אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן. (יומא סז ב)
ואמר רבי יצחק למה תוקעין בראש השנה... אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב השטן. (ראש השנה טז א)
רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה (הלולב), אמר דין גירא בעיניה דסטנא, ולאו מלתא היא משום דאתי לאיגרויי ביה. (סוכה לח א)
...אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי, (שעברו ע' שנה), אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו, בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי. (מגילה יא ב)
...אמר להם אח קטן יש לי בכור שטן הוא ויונתן שמו, (חריף ועומד על שמועה ועושה מעשה ואינו שב משמועתו לעשות כרבים)... (יבמות טז א)
רשב"ג אומר לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן, הוי אומר זה התינוק... (נדרים לב א)
הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי, איקלע רבי מאיר להתם, עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא, שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה. (גיטין נב א)
אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. (קידושין כט ב)
רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא, נקט מצרא (מעבר חבלים) וקא עבר, כי מטא פלגא מצרא שבקיה, אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי. ר' עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא, נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל, כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה, אמר אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי.
פלימו הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן, יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה אידמי ליה כעניא, אתא קרא אבבא, אפיקו ליה ריפתא, אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי (בחוץ), עייליה וקריבו ליה ריפתא, אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא (בשולחן) ואנא לחודאי, אתיוהו אותבוהו אתכא, הוה יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה, והוה קעביד ביה מילי דמאיס, א"ל תיב שפיר, אמר ליה הבו לי כסא, יהבו ליה כסא, אכמר שדא ביה כיחו, נחרו ביה (נזפו בו), שקא ומית, שמעו דהוו קאמרי פלימו קטול גברא, ערק וטשא נפשיה (התחבא) בבית הכסא, אזיל בתריה נפל קמיה, כי דחזייה דהוה מצטער גלי ליה נפשיה, אמר ליה מאי טעמא אמרת הכי, ואלא היכי אימא, אמר ליה לימא מר רחמנא נגער ביה בשטן... (קידושין פא א, וראה עוד יצר הרע)
ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם וגו', אמר לפניו רבונו של עולם שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם שאמרת לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ואפילו הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה עד שנקנה בד' מאות שקל כסף לא הרהר אחר מדותיך... ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו', ועודנו מחזיק בתומתו, ותסיתני בו לבלעו חנם, אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת. במתניתא תנא יורד ומתעה, ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה... ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב וגו', אמר רבי יצחק קשה צערו של שטן יותר משל איוב, משל לעבד שאמר לו רבו שבור חבית ושמור את יינה. אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב ויצא השטן מאת פני ה', הוא יצר הרע, כתיב התם רק רע כל היום, וכתיב הכא (רק את נפשו שמור), רק אליו אל תשלח ידך, הוא מלאך המות דכתיב אך את נפשו שמור, אלמא בדידיה קיימא.
א"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, שטן, כיון דחזיא להקב"ה דנטיה דעתיה בתר איוב אמר חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם... מאי קאמר (איוב) ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה אם לא איפו מי הוא... אמר ליה אביי לא דבר איוב אלא כנגד השטן. (בבא בתרא טו ב)
...דבר אחר (נקראת) תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן. (סנהדרין כו ב)
ויהי אחר הדברים האלה, (אחר מאי), א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא אחר דבריו של שטן, דכתיב ויגדל הילד ויגמל וגו', אמר שטן לפני הקב"ה רבונו של עולם זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך... קדמו שטן לדרך, אמר לו הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מליך כי עתה תבא אליך ותלא. אמר לו אני בתומי אלך, אמר לו הלא יראתך כסלתך, אמר לו זכר נא מי הוא נקי אבד. כיון דחזא דלא קא שמיע ליה אמר ליה ואלי דבר יגונב, כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה. אמר לו כך עונשו של בדאי שאפילו אמר אמת אין שומעין לו. (שם פט ב)
...אתא שטן ואדמי ליה (לדוד) כטביא, פתק ביה גירא ולא מטייה, משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים... (שם צה א)
...אתא שטן אידמי ליה (לדוד) כציפרתא, פתק ביה גירא, פתקה לחלתא (כוורת, כיסוי) איגליה (בת שבע) וחזייה. (שם קז א)
אמר להם (אלכסנדר) מה דין אתריסתון לקבלי (מה זה שאתם עומדים נגדי ואינכם מחזיקים יראתינו, הלא אנחנו הרבים), אמרו ליה סטנא נצח (זו אינה ראיה, שהרי אתם רואים כל יום שהטן הוא נוצח ומטעה). (תמיד לב א)
א"ר יוסי בי ר' בון... וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה, וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין הקטן מקטרג באותו היום. (ברכות ו א)
א"ר חייא בר בא כתיב כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע, הא אם אינו יוצא אינו צריך ליה שמירה, אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. אמר ר' אחאי בר יעקב כתיב וקרהו אסון בדרך הא בבית לא, אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה... א"ר בא בר כינא נסר שהוא מתוח מגג לגג אפילו רחב כמה אסור להלך עליו, למה אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה... א"ר לוי בג' מקומות השטן מצוי לקטרג, המהלך בדרך בעצמו, והישן בבית אפל לעצמו, והמפרש בים הגדול. (שבת יט ב, וראה שם עוד)
יום שניתנה תורה אמר השטן לפני הקב"ה, רבונו של עולם על כל הרשעים נתת לי רשות ועל הצדיקים אין אתה נותן לי רשות, אמר לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש להם חטא, ואם לאו אין לך עליהן רשות, לפיכך נתנו לו שוחד ביום הכפורים שלא לבטל קרבן של ישראל, שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל (ויקרא ט"ז)... ראה השטן שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים, אמר לפניו, רבונו של עולם, מה מלאכי השרת אין להם קפיצין כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים... והקב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם וכפר על המזבח ועל הכהנים ועל כל הקהל למגדול ועד קטן. (פרק מו)
אמר רבי חנינא בריה דר' אידי, מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך, כיון שנבראה נברא שטן עמה... (בראשית יז ט)
וישבו שם, א"ר יצחק כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ. א"ר חלבו בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג. א"ר לוי בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתיה השטן מקטרג. (שם לח ט)
אמר רבי אחא בשעה שהצדיקים יושבים שלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג, אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה... (שם פד א)
הדא הוא דכתיב (בראשית ל') ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, כיון שנולד שטנו של אותו רשע ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה. (שם שם ד)
וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה וגו' הא בבית לא, א"ר אליעזר בן יעקב מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. (שם צא יג)
א"ר חמא ב"ר חנינא בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן, ור' חמא ב"ר חנינא פירשה משום אביו משל לרועה שהיה מעביר צאנו בנהר, בא זאב להתגרות בצאן, רועה שהיה בקי מה עשה, נטל תיש גדול ומסרו לו, אמר יהא מתגשש בזה עד שנעבור את הנהר ואחר כך אני מביאו, כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך ולקטרג אותן, אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם עד עכשיו היו אלו עובדי ע"ז ואתה קורע להם את הים, מה עשה הקב"ה מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה... אמר הקב"ה עד שהוא מתעסק עם איוב ישראל עולים לים ויורדים ואחר כך אציל את איוב, הוא שאמר איוב (איוב י"ז) שליו הייתי ויפרפרני... (שמות כא ז)
...רבנן אמרי השטן מצא את ידיו אותה שעה שהיה משה נראה תלוי בין השמים והארץ והיו מראין אותו באצבע ואומר כי זה משה האיש... (שם מא י)
...בימות החמה שס"ה יום, השטן גימטריא שס"ד, שכל ימות השנה השטן מקטרג וביום הכפורים אינו מקטרג, אמרו ישראל לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של סמאל לא יירא לבי, שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקדש. (ויקרא כא ג)
שבשעה שהולך אדם לחטוא השטן מרקד לו עד שגומר העבירה, כיון שאיבדו חוזר ומודיעו... (במדבר כ י)
מלאך סמאל הרשע ראש כל השטנים הוא בכל שעה היה מספר מיתתו של משה, ואומר מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו ממנו, ועליו אמר דוד (תהלים ל"ו) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, אין לך רשע בכל השטנים כולן כסמאל... (דברים יא ו)
ג' שטנים נזדווגו לו, הדא הוא דכתיב (מ"א י"א) ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי, וכתיב (שם) ויקם אלקים לו שטן את רזון בן אלידע, וכתיב (שם) ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה. (שיר א י)
אמרו רז"ל כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים, ועושין מהן יין המשמח לבבות, דכתיב (תהלים ק"ד) ויין ישמח לבב אנוש, א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי. מה עשה שטן, הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום... שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם... נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק. (נח יג)
...קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן, א"ל לאן אתה הולך, א"ל להתפלל, א"ל ומי שהולך להתפלל למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו, א"ל שמא נשהא יום או יומים ונשחט ונאפה ונאכל. א"ל זקן לא שם הייתי כשאמר לך הקב"ה קח את בנך, וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה... ואם תאמר יהיה לך בן אחר תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין. א"ל לא משטין היה אלא הקב"ה יתברך היה, לא אשמע ממך.
הלך מעליו ונדמה לבחור ועמד על ימינו של יצחק, א"ל לאן אתה הולך, א"ל ללמוד תורה, א"ל בחייך או במיתתך, א"ל וכי יש אדם שילמוד אחר מיתה, א"ל עלוב בר עלובה כמה תעניות נתענית אמך עד שלא נולדת, והזקן הוא השתטה והוא הולך לשחטך, אמר אף על פי כן לא אעבור על דעת יוצרי ועל צווי אבי...
ביום השלישי, וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים, כיון שראה (שטן) שלא קבלו ממנו הלך ונעשה לפניהם נהר גדול, מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו, אמר לנעריו בואו אחרי, ירדו אחריו, כיון שהגיע עד חצי הנהר הגיע המים עד צוארו, באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים, אמר לפניו, רבונו של עולם בחרתני הודרתני ונגלית לי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד, על ידך יוודע שמי בעולמי, והעלה יצחק בנך לפני לעולה, ולא עכבתי, והריני עוסק בצוויך ועכשיו באו מים עד נפש, אם אני או יצחק בני טובע מי יקיים מאמרך, על מי יתייחד שמך, א"ל הקב"ה חייך שעל ידך יתייחד שמי בעולם, מיד גער הקב"ה את המעין ויבש הנהר ועמדו ביבשה. מה עשה השטן אמר לאברהם ואלי דבר יגונב וגו' (איוב ד'), כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה, אמר ליה כך ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו. (וירא כב)
ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר... ואם ראית רשע יוצא לדרך הקדם על ידך או האחר ג' ימים כדי שלא לצאת עמו, מפני שהשטן מזדווג לו, שנאמר הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו (תהלים ק"ט)... היושב בבית המרועע השטן מקטרגו ופנקסו נפתחת מן המשנה. (וישלח ח)
...שוב מחרון אפך וגו', והשטן היה מקטרג למעלה, מה עשה משה, סתם את הפרץ שהיה השטן נכנס בו לקטרג על ישראל, שנאמר (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ, מיד וינחם ה'. (כי תשא כב)
מספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור, אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם את חוקי אין השטן נוגע בכם, שנאמר ולא יעבור, אבל אם אינכם עושים חקי הרי השטן נוגע בכם, שנאמר (ישעיה כ"ח) מדי עברו יקח אתכם. (בחקותי א)
אמר השטן לפני הקב"ה רבונו של עולם אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, א"ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים, א"ל רבונו של עולם הראהו לי, אמר לו בא וראה אותו, וכיון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו, ואמר בודאי זהו משיח שהוא עתיד להפיל לי ולכל שרי אומות העולם בגיהנם, שנאמר (ישעיה כ"ה) ובלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. (פרשה לו קומי אורי)
לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, זה שאמר הכתוב (תהלים פ"ב) נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. אתה מוצא ביום הכפורים בא שטן לקטרג את ישראל והוא פורט את עונותיהם של ישראל ואמר, רבונו של עולם, יש באומות העולם מנאפים וכן בישראל, יש באומות העולם גנבים וכן בישראל, והקב"ה פורט את זכויותיהם של ישראל, מהו עושה, נוטל קנה של מאזנים ושוקל את העונות ואת הזכויות אילו כנגד אלו, ושתי הכפות של מאזנים נמצאים מעוינות, והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף העונות ולהכריעה, מה הקב"ה עושה, עד שהשטן חוזר ומבקש עונות הקב"ה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו, והשטן בא ואינו מוצא שם עון, שנאמר (ירמיה נ') יבוקש עון ישראל ואיננו, כיון שהשטן רואה כן אומר לפני הקב"ה רבונו של עולם נשאת עון עמך, אתמהא... (פרשה מה אשרי נשוי פשע)
בן עזאי קאמר כל הנותן ארבעה דברים על לבו שוב אינו חוטא, אמר רבא מדת הרחמים יש לה ארבעה דברים ואף השטן ארבעה דברים, כל הנותן ארבעה דברים על לבו הרי זה חוטא, העושר והאשה ויצר הרע והריב... (פרק ו)
וישבו שם, כל מקום שאת מוצא ישיבה השטן קופץ, כל מקום שאת מוצא נחת רוח השטן מקטרג, בכל מקום שאת מוצא אכילה ושתיה השטן מקטרג. (בראשית פרק יא, סב)
ויבא אברהם לספד לשרה, כששב אברהם מהר המוריה בשלום חרה אפו של סמאל שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם, מה עשה הלך ואמר לשרה לא שמעת מה נעשה בעולם, אמרה ליה לאו, אמר לה לקח אברהם את יצחק בנך ושחטו והקריבו על עולת מוקדה, התחילה בוכה ומיללת שלש בכיות כנגד שלש תקיעות, שלש יללות כנגד שלש יבבות ופרחה נשמתה ומתה. (שם פרק כג, קב)
...כך כל מי שיושב בלא אשה וחרבו שלופה יצר הרע שולט בו, יוצא עמו לשוק שטן עומד ומצפה לאבדו מן העולם, שנאמר הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, והשטן משלחו לשתות מן כוס שאינו שלו ומאבד עצמו מן העולם, שנאמר נואף אשה חסר לב... (דברים פרק כג תתקלד)
למה נקרא שמו שטן, שהוא משטה את האדם ומעבירו על דעתו, כמה דאת אמר שטה מעליו ועבור (משלי ד'), כאיזה צד, יורד ומתעה, עולה ומשטין, נוטל רשות ונוטל נשמה. (במדבר כב כב)
ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך, מלמד שעון האדם הוא שוטנו. (בלק)
והשטן - וחטאה. (זכריה ג א)
משוט בארץ - כי רק שם ימצא רעות אלו לא בנמצאות העליונות. ובני האלקים הם הכחות המנהיגים המציאות במלאכות השי"ת, ומלמדנו בזה שאין לשטן ממשלה בשלמות, ואם האדם בהשי"ת לא ישלוט עליו. איוב א ז)
השטן - לרס"ג אדם שקינא באיוב, כי אמר שבמלאכים אין קנאה, ושכח "ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו", ובדניאל "אין איש מתחזק עמי כי אם מיכאל" ועוד, ולבאר סוד דברים אלה לא יכיל ספר, והכלל שהוא מלאך. (איוב א ו)
והשטן - אויב כצרי יהודה שכתבו שטנה ולא רצו שהבית יבנה ויהושע יהיה כהן גדול. (זכריה ג א)
והנה בא בספר הזה ענין השטן, וידוע בקבלתינו כי הוא מלאך נברא להשטין ולהזיק לאדם, ושמו מלשון "כתבו שטנה", וכבר בא בדברי רז"ל ביאור ענינו, ואמרו הוא השטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע. והנה החכמים ז"ל ייחסו לו כל אלו השמות עם אמונתם שהוא מלאך באמת, לא טבע מן הטבעים ולא כח מן הכחות, כמו שנתבאר אחרי זו המימרא במעשה שספרו שם בתחלת בבא בתרא וברוב מקומות בדבריהם, אם כן בארו לנו כי זה המלאך נברא להשטין ולהזיק. ואולי נאמר כי מאצילות כחו יבא לאדם שטנה, כי הוא סבה לכוכבי החרבן והדמים והחרב והמלחמות והמכות והפצעים והמריבות והפרוד, והכלל לגלגל מאדים. וכבר נתנו לו רז"ל בחלקו מן האומות עשו, כי הוא העם היורש החרב והמלחמות. ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקים בלשון חז"ל, ויקראו עוד שעירים בלשון תורה, כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר. ואם כן הוא וכחותיו המשטינים והמזיקים. ופירוש מלאך המות כמו שאמרו נוטל רשות ונוטל נשמה, ונראה כי המות אצל רז"ל בבעלי הנפש המדברת אינה אפיסת החיים בלבד, אבל תעשה בהכרח העשיה על ידי מלאך, כחו אוסף אליו הדבר הזה המשכיל שאיננו גשמי והוא הנשמה... ופירוש יצר הרע, כי כחות הנפש המתאוה כמזלות האש יתפרדו ממנו והוא נפש להם (היצר הרע הוא הנפש לכחות המתאווים הלוהטים כאש).
ונראה משפטי הכתובים ומדעתם ז"ל שהוא ושאר המלאכים יפעלו בחפץ ורצון מהם, כי ישתוקקו להשלמת הפעולות אשר הם סבה להנה. והמתפלספים ירחיקו זה, אבל בהיות כח השפלים בגלגלים, והיות כחות תנועות הגלגלים במלאכים, והם להם נפש, יודו בזה עד אמרו כי לא ימצא לעולם פועל שיפעל אותו הבורא יתברך אלא על ידי מלאך, וכל מה שבא בכתוב מדבור השם למלאך, או לשטן בענין כזה, וכן הבא בדבריהם כגון מה שאמרו בענין יהודה רמז הקב"ה למלאך הממונה על התאוה וכיוצא באלו, כולן התגברות הכח על הדבר ההוא בגזרת עליון, כי רצה האלקים לנסות את איוב והרשה את השטן בזה, והוא נאצל מכחו חפץ לכשדים ולשבא על ענין החרב והשבי ההוא... כאלו הוזקו בטבע, והוא ענין אלקי כאשר פירשתי. (איוב הקדמה)
ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' - לא נאמר כן בפעם הראשון "להתיצב על ה'", כי אין השטן מן העומדים לפניו ית', כי לא יחפוץ במות הרשע רק בהנתן לו רשות בא בתוכם ומתיצב לריב ועומד לדין עמים. (שם ב א)
וממה שצריך שתדעהו מה שבארוהו במדרש, וזה שהם זכרו שהנחש נרכב, ושהוא היה כשעור גמל, ושרוכבו הוא אשר השיא את חוה, ושהרוכב היה סמאל, ושזה השם הם יאמרוהו סתם על השטן, תמצאם אומרים במקומות רבים שהשטן רצה להכשיל אברהם אבינו עד שלא יאבה לעקוד את יצחק, וכן רצה להכשיל את יצחק שלא ימשך אחר רצון אביו... וזה השם גם כן לענין כמו ששם הנחש לענין, ואמרו בבואו להשיא את חוה היה סמאל רוכב עליו, והקב"ה שוחק על גמל ורוכבו. וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו היות הנחש לא קרב לאדם ולא דבר עמו, ואמנם היה השתדלותו וקרבתו לחוה... (חלק ב פרק ל)
ואחר כן זכר שבני האלקים באו להתיצב על ה', ובא השטן בתוכם ובכללם, כי לא אמר ויבואו בני האלקים והשטן להתיצב על ה', שאז היה נראה שמציאות הכל על יחס אחד ועל ערך אחד, אבל אמר ויבואו בני האלקים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם, וכיוצא בזה המאמר לא נאמר אלא במי שבא בלתי מכוון ולא מבוקש לעצמו, אבל כאשר באו מי שכיון בואם בא זה בתוך הבאים. ואחר כן זכר שזה השטן הוא משוטט בארץ ומתהלך בה, ואין בינו ובין העליונים יחס כלל, ואין לו שם מהלכים, הוא אומרו משוט בארץ ומהתהלך בה, כלומר שוטו והתהלכו לא היה רק בארץ, ואחר כן זכר שזה התם והישר נתן ונמסר ביד השטן הזה, ושכל מה שחל עליו מן המכות והמקרים בממונו ובבניו ובגופו היה סבתו השטן. וכאשר יישב זה הענין התחיל להציע דברי העיון בו, וזכר דעת אחת ויחסו לאיוב ודעות אחרות לחביריו... ומבואר הוא שאין יחס בני האלקים ויחס השטן במציאות יחס אחד, אבל יחס בני האלקים יותר קיים ויותר מתמיד, והוא גם כן יש לו חלק אחד במציאות למטה מהן. ומנפלאות זה המשל שהוא כאשר זכר שוט השטן בארץ בלבד ועשותו המעשים ההם, באר שהוא נמנע מלשלוט על הנפש, ושנתנן לו שלטון על אלו הדברים הארציים כולם, ונבדל בינו ובין הנפש, כלומר שלא נתן לו רשות עליה... וכבר ביארתי לך שתוף שם נפש בלשוננו, ושהוא נופל על הדבר הנשאר מן האדם אחר המות, והוא הדבר אשר אין לשטן שלטון עליו.
ואחר זכרי מה שזכרתי שמע זה המאמר המועיל אשר זכרוהו החכמים שראויים להקרא חכמים באמת, אשר באר כל מסופק וגלה כל מכוסה והראה רוב סתרי תורה, והוא אמרם בתלמוד, אמר ר' שמעון בן לקיש, הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, כבר באר כל מה שזכרנוהו בארו שלא יסופק על בעל שכל. וכבר התבאר לך שענין אחד בעצמו יכונה בשלשת השמות האלה, ושכל הפעולות המיוחסות לכל אחד מאלו השלשה הם כולם פעל דבר אחד. וכן עוד אמרו חכמי המשנה הקדמונים אמרו תנא יורד ומתעה עולה ומשטין, נוטל רשות ונוטל נשמה. הנה כבר התבאר לך שאשר ראה דוד במראה הנבואה בעת המגפה וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, שלא הראהו זה אלא להורות על ענין, והענין ההוא בעצמו הוא הנאמר עליו גם כן במראה הנבואה בחק מרי בני יהושע הכהן הגדול, "והשטן עומד על ימינו לשטנו", ואחר כן באר רחקו מאתו יתעלה באמרו "יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים" וגו'. והוא אשר ראה בלעם גם כן במראה הנבואה בדרך, באמרו לו "הנה אנכי יצאתי לשטן". ודע ששטן נגזר מגזרת שטה מעליו ועבור, רוצה לומר שהוא מענין הנטיה וסור מהדבר מפני שהוא המטה מדרך האמת בלא ספק, ויורנו בדרך התעות והשנינה... ואחר שבארו לך שיצר רע הוא השטן והוא מלאך בלא ספק, רוצים לומר שהוא גם כן יקרא מלאך מפני שהוא בתוך בני האלקים, ויהיה גם כן יצר טוב מלאך באמת, אם כן זה הענין המפורסם בדברי חז"ל שכל אדם נלוו אליו שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, הם יצר טוב ויצר רע... (חלק ג פרק כב)
ואמרו בתלמוד בפרק השותפין ובפרק יום הכפורים, כי זה השטן שהשטין על איוב הוא מלאך המות, ודבר זה אינו רחוק מן הדעת, הלא אמור בתורה "ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו", וכתיב "הנה אנכי יצאתי לשטן", וכתיב "וירא את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו", והמלאך שנראה ובידו חרב שלופה הוא מלאך המות, ולכך אמר לבלעם "כי עתה גם אותכה הרגתי". וכמו כן ראה דוד אותו כמו שנאמר (דהי"א כ"א) "וישא עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים"... (תרה)
ספר הבהיר ויבאו מרתה וגו', מלמד שרוח צפונית היתה מעכבת, דכתיב "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים", מיד נתן הקב"ה ידו בשטן ומעטו, ואלמלא כן לא יכלו ישראל לעמוד לפניו, דכתיב "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו", מלמד שבאותה השעה דבק השטן בהם כדי לאבדם מן העולם, דכתיב וילונו העם על משה, ועוד קטרג על משה עד כי צעק אל ה' ונענה, ומאי "ויורהו ה' עץ וימתקו המים", מלמד שעץ החיים היה סביב המים ובא השטן ונטלו משם כדי לקטרג על ישראל ולהחטיאם לאביהם שבשמים והיה אומר להם עתה תלכו במדבר ועדיין עלו המים שהן מרים טובים עתה, כי תסתפקו מהם... ראה כי לא יכול להן התחזק על ישראל ועל משה ובא העם וילונו על משה, אמרו כאן חסרים לנו המים מה נשתה במדבר, בא השטן לזייף דבריהם אל משה כדי להחטיאן, מיד שראה משה השטן "ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ", עץ החיים היה שהסיר השטן, וישלך אל המים וימתקו המים... משל למה הדבר דומה, למלך שהיתה לו בת נאה ואחרים מתאוים לה, ידע המלך בדבר ולא יכול להתקוטט עם המוציאין את בתו לתרבות רעה, אמר לה בתי, אל תחושי לדברי האויבים, לא יוכלו לך לא תצאי לפתח הבית ועשי מלאכתך בביתך ולא תשבי בטילה אפילו שעה אחת ולא יוכלו לראותך ולהזיק לך. כי יש בהם מדה אחת מתרחקין מכל דרך טובה ובוחרין בכל דרך רע, וכשרואים איש מדריך בדרך טובה והולך בה שונאין אותו ומאי ניהו השטן, מלמד שיש לו להקב"ה מדה אחת ששמה רעה, והיא לצפונו של הקב"ה, דכתיב מצפון תפתח הרעה, כלומר כל הרעה שבאה אל כל יושבי הארץ מצפון היא באה, ומאי ניהו מדה הוא צורת יד ולה שלוחים הרבה, ושמם כולם רע, אך יש בהם גדול וקטן והם מחייבין את בני העולם... ומאי משמע דשטן לישנא דמטה הוא, שהוא מטה את העולם לכף חובה, דכתיב "ויט אליה", ומתרגמינן ושטא לותה, וכתיב שטה מעליו ועבור. (בשלח)
והנחש היה ערום - סמך הנחש אל האשה, לפי שהשטן נברא עמה, והיא גוף של יצר הרע, והיא קלה להתפתות וכן חשבון הנח"ש כחשבון השט"ן עם המלה... (בראשית ג א)
ויבואו בני האלקים - הכוחות המנהיגות המציאות במלאכות ה', וזכר שכאילו ה' מנע הגעת הרעות לאיוב, לומר שאין לשטן הממשלה בשלמות, ואם ידבק אדם בה' לא ישלוט השטן עליו, וזכר שהשטן הרע לו ברעות הנופלות בקצת אישי בני אדם. (איוב א ו)
ויהי אחר הדברים האלה - ...ואחר כך ייעדו לקרבן להורות שהוא וזרעו אינם נכנעים לחומרם, כי יחשב שגופם כלה ושכלם מושל כי אינו כלה, ואם כן גם אינם מונהגים בכחות הגרמים השמימיים, כי אם בהשגחה לפי שכלם, ואם כן הוסרה מהם בזה זוהמת הנחש, הוא שטן הוא יצר הרע, והוא מלאך המות המביא להפסד על ידי הדבקות בחומר. (בראשית כב א)
...והמסית לא יאמר הדברים באמיתותם, לכן הסיתו למנות גם את שבט יהודה שלא חטאו בשבע בן בכרי. אף ה' - הוא המלאך המשחית, ובדברי הימים קראו שטן. (שמואל ב כד א)
ענין השטנה הוא התנגד לפעולת איזה פועל, כמו "ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה", והנה המלאך יוצא להתנגד לבלעם שיהיה דרכו בלתי נכון לפניו, אולי ינחש כמנהגו ולא ידחוק את השעה, וזה למען לא יחטא ויאבד. (במדבר כב כב)
ולבקר רנה - והטעם גלוהו בספר הזוהר כי צורך גדול היה השטן בבריאה להגדיל מתן שכרן של צדיקים, ועל זה אמר שלמה בחכמתו (קהלת ב') וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות וגו'... רוצה לומר ראה בחכמתו כי הסכלות והוא הפך החכמה צורך לחכמה, כי אלו לא נברא הסכלות לא היתה נכרת מעלת החכמה... (תהלים ל ו)
ויבא גם השטן - שהקב"ה חפץ במלמדים זכות, ולא כמלך בשר ודם הרוצה במקטרגים למען הראות משפטו. וגם לא נתן לשטן שליטה ביום הכפורים וציוה לשלח לו דורון שעיר. (איוב א ו)
ויצא מאת פני - הורחק הרבה על אכזריותו, ומשראה שכך, לא עשה בעצמו כי אם על ידי שבא וכו', או שה' העיר לבם על כך. ובפעם הב' שאמר לו "הנו בידך" הוצרך לעשות בעצמו, ואמרו רז"ל שקשה צערו של שטן משל איוב שהוצרך לשמור את נפשו. (שם שם יב)
אפו - השטן המתייחס אל האף. (שם טז ט)
ואתה בן אדם פקח עיניך והבין הדברים האלו מאד על הלשון הזה אשר אמרו אין השטן נוגע בהם, כי השטן אשר יש לו כח על ההעדר וההפסד אין נוגע בהם, וזה מפני כי השלום הוא מסולק מן ההעדר מצד השלימות אשר בו, לכך כאשר יש כאן אומה שלימה בלתי מחלוקת אין השטן נוגע בם ושולט עליהם לסבת השלימות אשר בהם... (נצח ישראל פרק כה)
ואמר שכולם נעשו אוהבים למשה... ואף מלאך המות, הגם כי הוא מתנגד אל האדם היה מתחבר אליו בבחינה זאת, והיה מוסר לו דבר, כי הניגוד לא ימצא ולא יראה כי אם למטה בארץ במה שהאדם בעל גוף ומקבל העדר ומיתה בדבר זה הוא מתנגד אליו, אבל כשהוא במקומו המיוחד לו למעלה, אשר שם אין העדר ואפיסה, גם המלאך הזה יש לו חבור עמו כשאר סובבי כסא. והוא הדבר אשר אמרו ז"ל כי כל זמן שהאדם עוסק בתורה אין מלאך המות שולט בו, כמו שאמרו אצל דוד בשבת ל', וכל זה כי השטן אינו מתנגד אל האדם רק מצד הגוף אשר לו, ולא מצד התורה השכלית... (דרשה על התורה)
ואמר עוד גדול השלום, אפילו ישראל עובדים ע"ז ושלום ביניהם אין שטן נוגע בהם... כי השלום הוא שלימות, וכאשר הדבר הוא שלם בעצמו אז השטן אשר כחו על ההעדר והחסרון אינו יכול לו, כי הכח הזה מצד ההעדר הדבק בנבראים ואליו נמשך כח זה הוא השטן, ומטעם זה השטן נברא עם האשה, כי האשה אינה בריאה שלימה רק בריאה חסירה נמשך אחריה השטן שהוא הכח על ההעדר והחסרון, ולפיכך כאשר יש שלום באומה ויש כאן שלמות, אין כח בשטן שהוא מצד החסרון יכול לו, כי אין ספק כי הכלי שהוא שלם קשה לשבור אותו בשביל שהוא שלם, ומיד כאשר מתחיל בו שבר אז מקבל עוד שבירה, כי דבק בו החסרון... (נתיב השלום פרק א)
כדי לערבב השטן, ורש"י פירש שיסתתמו דבריו כיון שהוא רואה שאנו מחבבים את המצות, ומיהא לשון לערבב לא משמע הכי. ועוד דבירושלמי אמר ובלע המות לנצח, וכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול, כד שמע זימנא חדא בהיל ולא בהיל, וכד שמע תנינא אמר ודאי ההיא זימנא דשופר גדול ומטי זימנא להתבלע. ויש לתרץ דברי רש"י דודאי לעתיד לבא יסיר הקב"ה היצר (מלבינו), ויהיה לנו לב שלם לעבודתו יתברך, ולפיכך כאשר הוא שומע זימנא חדא קול שופר בהיל ולא בהיל, דכיון דישראל עושים המצות שמא אין להם יצר הרע ומטא זימנא להתבלע, וכאשר אחר כך עומדים ישראל בזריזות באין יצר הרע לעשות המצות בזריזות אמר בודאי אין יצר הרע ביניהם ומטא זימנא, כי נראה שאין יצר הרע ביניהם, שכל כך מחבבים המצות לעשות בזריזות, ומטא זימנא להתבלע...
אמנם יש לדבר הזה ענין גדול מאד ערבוב השטן, כי התקיעות הם ערבוב השטן כמו שאמרנו למעלה, כי השטן הוא ההעדר והשופר הוא הטוב והוא סלוק ההעדר. בעבור שאמרו חכמים (ברכות נ"ו) הרואה שופר בחלום יצפה לגאולה, בכלל הגאולה הזאת שיהיו נגאלים מן השטן, כי כאשר אמרנו למעלה כי התקיעה בראש השנה הוא התעלות, ובמקום התעלות הזה הוא סלוק השטן המקטרג, כי אינו מגיע לשם... ולפיכך צריך לסלוק שלו לשני דברים, האחד הוא עד שאין לו הנצוח רק לפעמים הוא מנצח ולפעמים האדם מנצח, כמו כל שני דברים אשר הם מתנגדים זה לזה, לפעמים האחד מנצח ולפעמים השני מנצח... ולכך צריך לתקיעות שניות שהם הנצוח לגמרי לשטן עד שאין לו קיום כלל. כלל הדבר כי התקיעות כלם הם ערבוב, כי השטן אינו מקטרג רק במדת הדין, והתקיעות מורים על התעלות המדה ברחמים, וכאשר יתעלה ברחמים אם כן אין לו מקטרג, כי השטן אינו מקטרג רק בראש השנה, לפי שאז שולט מדת הדין הקשה. (חידושי אגדות ראש השנה טז א)
עולה ומסטין וכו', פירוש למעלה הוא מסטין שהאדם הוא חוטא ולמטה הוא מסית שלא יעשה המצות. והנה יש בשטן שני דברים הפכים, שהוא עולה ומסטין שחטא האדם, ואם כן היה לו לסייע האדם שיהיה צדיק, ואינו כך, רק מסית, וכל זה מפני שנקרא רע, והוא הרע הגמור, ודבר זה גורם שיורד ומדיח ועולה ומקטרג. ואמר כי נוטל רשות ונוטל נשמה, שאף על גב שאין האדם לגמרי ברשותו של שטן, שאם היה לגמרי ברשותו חס ושלום לא היתה בריה יכולה לעמוד, אבל נוטל רשות מן הקב"ה ונוטל נשמה. (שם בבא בתרא טז א)
קשה צערו של שטן וכו', פירוש כי השטן הוא הרע במוחלט, ונתן הקב"ה אליו איוב ברשותו, ועם זה אמר לו רק את נפשו שמור, ואין הפירוש כי יש צער אל השטן, רק רוצה לומר כי לא היה פעולתו של שטן כאשר ראוי לפי ענין של שטן, ודבר זה נקרא שהוא בצער, וכאשר הפעולה אינה ראויה לפי ענין השטן, שהוא מלאך המות אשר ממנו האבוד וההעדר, והיה צריך לשמור את נפשו מן הפסד, ודבר זה דומה כמו שני הפכים בנושא אחד, וזה שאמר גדול צערו של שטן.
הוא שטן, גם כן פירוש יצר הרע כמשמעו, הוא שטן שהוא נגד האדם שמונע האדם ממה שרוצה לעשות, אף שרוצה לעבוד השי"ת הוא לשטן אליו, הוא המלאך המות שממנו העדר האדם לגמרי. ואל תתמה זה, שיהיה שטן בעולם שיהיה מונע האדם מעבודת השי"ת, כי לפי סדר הנהגת העולם אי אפשר שיהיה רק שיש כח ממנו בא היצר הרע שבאדם, וממנו השטן לאדם, וממנו ההעדר לאדם, וכל אלו דברים מצד חסרון שיש בעולם. ומצד החסרון שיש בעולם מתחדשים ג' דברים אלו, כי ג' דברים מחולקים הם, האחד היצר הרע באדם, ויותר מזה ההתנגדות שיש לאדם והוא השטן, ויותר מזה ההעדר הגמור שהוא המיתה. וכלם מתאחדים, ודבר זה יש לך להבין מאד אלו ג' דברים ומקומם למושכם כאחד, הוא היצר הרע מצד ימין, והשטן מצד שמאל, ומלאך המות והוא ההעדר עצמו של אדם, והבן זה מאד. (שם)
שטן ופנינה וכו', פירוש כי השטן אי אפשר לומר שהיה תכלית שלו לאבד צדיק תמים, כי חס ושלום שיהיה נברא שיהיה שטן לצדיק, שהיה איוב צדיק, אף אם אפשר שיבא צרה על הצדיק, דבר זה מצד החטא, אבל דבר זה לא שייך כלל שיהיה השטן לצדיק. ולפיכך לא נאמר שהוא מצד החסרון העולם כלל, כי הוא צדיק תמים ושלם, ולפיכך אי אפשר לומר רק שהיה כוונתו לשם שמים...
ואמר כי אתא שטן נשקיה על כרעיה, הבן זה מה שאמר דנשקיה על כרעיה, וכאשר האדם מנשק את אחר יש לו חבור ודבוק בו, דבר זה נקרא נשוק, כי היה עומד על אמיתת השטן, עד שהיה מתחבר אליו לגמרי, וזה שאמר שהיה מנשק אותו על רגלו, כי בודאי אין לשטן חבור לאדם רק לרגל האדם, ולפיכך אמר שהיה מנשק אותו על רגלו, ושם דבק השטן, כמו שאמר הכתוב (בראשית ג') "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", כי סוף האדם שם העדר האדם, ולפיכך היה מנשק רגליו...
ודע כי השטן ואשה שהיא צרה לשניה ענין אחד להם, כי כמו שהשטן נקרא שטן מתנגד לאדם והוא לשטן לו, כך שתי נשים שהם לאיש אחד הן צרות זו לזו, מתנגדים זו לזו, וכמו שהשטן כונתו לשם שמים שיהיה הכל תחת רשות השי"ת לגמרי, כאשר האדם מושל על השטן שהוא היצר הרע, הרי האדם דבק בו יתברך הוא לגמרי, ואם אין גובר עליו הרי הוא מגלה פנימיות האדם שהוא נמצא בפועל מה שהוא בסתר, וכמו שדרשו (ב"ר פ"ט) והנה טוב מאד זה יצר הרע... (שם)
והנה שם האדון ב"ה את הקטיגור, והוא השטן, שנאמר בו "ויבא גם השטן בתוכם" (איוב א'), ופקודתו לתבוע דין בבתי הדין, וכשהוא תובע יתעוררו הדיינים וישפוטו, וממדת טובו ית"ש שלא יתפסו בדין עד שיקטרג המקטרג, ואף על פי שחטאי החוטא גלויים לפניו.
ואולם גם לזה חקק חוקים וסידר סדרים, פירוש לקטרוגו של המקטרג, איך יהיה ומתי יהיה, וכענין מה שאמרו חז"ל "השטן מקטרג בשעת הסכנה", וכן מה שאמרו חז"ל שלשה מזכירין עונותיו של אדם (ברכות נ"ה), ופרטים רבים כיוצא בזה. (דרך ה' חלק ב פרק ו ד)
נאחז בסבך בקרניו - ...ועל ידי השופר המערבב השטן יגאלו מידו, כי השופר מעורר האדם לתשובה... כי השטן יודע שמעורר האדם לתשובה, ותשובה מקרבת הגאולה, על כן דחיל כל שנה ושנה, שמא עכשיו יחרדו וישובו. ולפי שהקרן מקום החטא (גאוה), על כן יהיה גם מקום התיקון... (בראשית כב יג)
עוד ירמוז באומרו ולזבח השלמים, כי תכלית הבירור יהיה באמצעות הזבח, דכתיב "כי זבח לה' בבצרה", ואמרו ז"ל עתיד הקב"ה לשחוט את השטן, ופירוש שחיטה זו שיסיר ממנו בחינה המחייהו, שהוא ניצוץ הקדושה, ובזה השלמים נשלמו כל הבירורים. והודיע הכתוב כי גם הדבר הזה יושג באמצעות עסק התורה, כי בזכות עסק התורה שעסוקים הצדיקים בעולם הזה יהיה הדבר, ולזה רמזו ז"ל בדבריהם כי השחיטה הלז תהיה על זה הדרך, הקב"ה מצד אחד וכל הצדיקים תופסין הסכין מצד אחד לזבוח זבח ההוא, כי בכחם היה המושג... (ויקרא ז לו)
כי ימוך אחיך - פרשה זו תרמוז למה שאמרו ז"ל בספר הזוהר, כי ה' צוה לשר אדום שהוא ס"מ שלא יתנהג באכזריות עם ישראל... ומודיע ה' כי סוף סוף יצא מעמו, דכתיב "ויצא מעמך הוא ובניו", פירוש הניצוצים המתבררים באמצעות היותם עמו, והוא סוד הגלות, שאם לא כן למה לא ייסרם ה' בשבט מוסר בארצם ובנחלתם... (שם כה לט)
הרבה אתכם - ...ואולי דנתכוון עוד על פי מה שאמרו בזוהר שעל ידי הזכרת ריבוי טובה יפעיל השלטת כח במשטין להרע, ואמר שבכל מקום שמזכיר שם עליון עליו אין כח בכחות הרע לשלוט בו, לפי שאמר משה לא אוכל לבדי וגו', הרי הוא מפליג בריבויים, ויש בזה חשש האמור, לזה הזכיר שמו ית' עליהם, ואמר ה' וגו' הרבה אתכם, שבזה אין מקום למריע כאמור שם. (דברים א י)
וכי יהיה איש שונא - פרשה זו רומזת מה שאמרו בגמרא מכות י"ב, שלשה טעיות עתיד שרו של אדום לטעות לעתיד לבא, ואחת מהם הוא שערי מקלט קולטות ההורג בשוגג, והוא מזיד. וידוע כי שרו של אדום הוא ס"מ הוא שטן הוא יצר הרע, ועליו העיד הכתוב כאן ואמר כי יהיה איש שונא, כי אין שונא לאדם כיצרו הרע, והוא מקור השנאה לרעהו, כי הוא מראה רעות לכל כי לטובתם מיעצם, והוא שונא לו ומבקש רעתו בדרך אהבה וריעות, וארב שאורב לו להחטיאו, כי יש לך לדעת שעבירה ראשונה שעושה האדם אינו עושה אלא בשגגה, ובזה מוצא היצר שער ליכנס לנפש, גם מקדים להאדם כאומרו "לפתח חטאת רובץ", קודם בא המנגדו באדם, גם מסתיר לו פנים על מעשה הרע ויאמר לרע טוב, ואין לך אורב גדול מזה, ובזה מתגבר עליו, והוא אומרו "וקם עליו", מה שאינו כן קודם לכן שהיה כחוט השערה הלך בתוך האדם, ועל ידי החטא יתגבר ויקום עליו... ועל פי המשפט יתנוהו ביד גואל הדם, הוא אבינו שבשמים, ואומרו ומת, כאן רמז סוד אומרם ז"ל מושיט אצבעו בהם ושרפם, והוא אומרו ביד גואל הדם ומת, פירוש בנגיעת יד ה' בו בזה הוא מת מעצמו. ולפי שאמרו ז"ל כי הריגת ס"מ תהיה גם כן על ידי ישראל שידם תהיה בו להמיתו עם ה' ב"ה, לזה אמר לא תחוס עליו. והגם שהצדיקים הרויחו באמצעיותו, יש להם להביט אל דם נקי כמה דמים רבים ששפך באורבו... (שם יט יא)
ויבא גם השטן - כח ההעדר, בתוכם - ולא בא בעצם וראשונה להתיצב, כי אין לו שורש בהויה רק בהעדר והפסד, והוא כוח רוחני הממונה על העדר והשחתה, שהם תנאי בהויה התחתונה. (איוב א ו)
משוט בארץ - על ההעדר המקרי, כגון שימות על ידי רוב מאכל ומשגל. ומהתהלך בה - על ההעדר הטבעי. השמת לבך - שאין לך ממשלה עליו כי הוא עבדי. ואין כמוהו - שהוא נבדל מהארץ והענין החמרי לגמרי. (שם שם ז)
מעם פני ה' - כי ההפסד וההעדר לא יצאו מה' אלא מצד שאינו מהוה וממציא. (שם שם יב)
ותבט אשתו מאחריו - והוא פלא מה תלה העונש במה שהביטה אחרי לוט. אבל יש בזה סוד, דבשעת הזעף, רחמנא ליצלן, המזיקים מתגרים ומתחברים ביותר עם אנשים החשובים... וכעין דאיתא בערבי פסחים דתלמיד חכם אסור לצאת יחידי בלילה מפני שהשטן מתקנא ומתגרה בו, משום הכי באותה שעה אחרי שכבר החל הזעף ועדיין היה לוט בדרך היה השטן מרקד אחריו אלא שלא בא לפניו, ומשום הכי כאשר הביטה אשת לוט אחריו פגע בה המזיק. (בראשית יט כו)
במד"ר (כ"א) בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד ס"ם המלאך לקטרג אותם, אמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, עד עכשיו היו אלו עובדי ע"ז ואתה קורע להם את הים, מה עשה הקב"ה מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה. ובמדרש אבכיר מסיים בה, שהשיבו הקב"ה, שוטה שבעולם, וכי לדעתם עבדוהו, אלא מתוך שעבוד ומתוך טירוף הדעת, ואתה דן שוגג כמזיד. וכבר תמהו על לשון שוטה שבעולם, ויותר יצדק לומר רשע שבעולם. ונראה דהנה מה שנמסר לו איוב הפירוש באשר איוב שהיה הגורם לשיעבוד וטירוף הדעת, שהרי בעצתו השתעבד בהם, אם כן הוא היה הגורם למה שעבדו ע"ז, כמו שהשיב הקב"ה שלא לדעתם עבדוהו וכו', אם כן כל החטא על ראשו יחול, והוא כעין שכתוב "ונשא השעיר את כל עונותם עליו", ובמדרש (ב"ר ס"ה) השעיר זה עשו, את כל עונותם עונות תם, ופירשנו משום שהוא היה הגורם, כמו שנאמר "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" (תהלים ק"ו), כמו כן מטעם זה מחויב איוב לסבול עונות ישראל, ובודאי לא ניחא ליה לשטן שיסבול איוב העונות, כי אמרו ז"ל (ב"ב ט"ז) קשה צערו של שטן יותר משל איוב, ועוד שלא ניחא ליה להרשיע את איוב, שהרי הוא היה המגין על האומות... אך רוצה ולא רוצה, כאשר נרמז לו לשטן (איוב ב') "השמת לבך אל עבדי איוב", היה מוכרח לקטרג, כי לכך נוצר. והנה יש גם לאיוב התנצלות בצד מה שלא היה יודע שיצמח מזה שעבוד קשה כל כך... והיה שוגג בדבר, וגם יש לו התנצלות שהיה מעט אונס בדבר, שהרי יתרו שלא רצה ליעץ הוצרך לברוח, ולפי זה מובנת התשובה שוטה שבעולם שאתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, דאם כן אתה מרשיע את איוב שלא תשאר לו שום התנצלות... (בשלח תער"ב)
ויש לומר על פי דברי המדרש (ב"ר ס"ה) "ונשא השעיר עליו את כל עונותם", השעיר זה עשו... והיינו כי באמת ישראל הם קדושים ואינם מוכנים לחטא, רק כמו שכתוב (תהלים ק"ח) "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם", או אפילו בלתי תערובת גויים אומות העולם הם המקלקלים ומטמאין את האויר בעבירות שלהם, וזו היא סיבה וגורם לחטא ישראל, על כן הדין נותן שעשו ראש האומות הם יסבלו עוונות ישראל, והשטן הבא לבקש דין על ישראל בטענתו שיש לו שעבוד עליהם מפאת עוונותם, נותן לו השי"ת האומות שהן גרמו את העוונות... וזוהי הגאולה שגואל השי"ת את ישראל מיד השטן בתתו לו כפרם את אלה שהיו גורמים בנזקין... ובראות השטן כי אין לו מה להוחיל לעשות דין בישראל, הולך ועושה דין בעשו, אף כי הוא אפוטרופסו של עשו, מכל מקום באשר טבעו הוא רע ולכל תכלית הוא חוקר, ומגמתו רק להשחית ולכלות, אם אינו מוצא באחרים הוא משחית באומתו זו עשו ואלופיו... (יום הכפורים תער"ב)
...ואמנם אלה חיים בזכותו של שטן, המה כלי השטן, אשר יסית את האחרים לבטלם מדברי תורה, באמרו, ראה פלוני בטל מלמודו וחי, ולא טוב היה לו לזה למות ברעב, מאשר ימכור את עצמו לע"ז... (חלק א' עמוד קו, וראה עוד ערך יצר הרע)
אמרו בגמרא שאין השטן שולט ביום הכפורים, וזהו גדר סילוק השטן, שמתגלה אפסיותו, והוא כעין מה שכתבו התוספות בשם הירושלמי בענין עירבוב השטן (ר"ה ט"ז), ויש בזה ענין עמוק מאד, נרמז עליו בקיצור נמרץ, יש בחינה בשורש עולמנו זה שהוא בא מהעולם העליון שהוא נקי וטהור משורש הסיטרא אחרא, והוא שורש גדר שחיטת היצר הרע המובא בדבריהם ז"ל במסכת סוכה נ"ב, והיא בחינת סילוק הרע מן העולם בתיקונו הסופי. וענין ה"שורש" הוא בחינת השתלשלות הענינים מצד התכלית הסופית, ונכלל בתכלית הצורך לסילוק הרע בהגיע קיצו. וגם בעולם הזה ישנו יום אחד בשנה שמשמשת בו הארה ממדה זו, היינו הארה עליונה מאור הגנוז שאינו לפי ערך מעשה האדם, אלא לפי ערך תכלית הבריאה, שהוא ביטול הרע. ומצד בחינה זו מוצאים שכל אחד מאתנו מרגיש בעצמו ביום הקדוש ראייה בהירה יותר מהרגיל, כל אחד ואחד לפי ערכו, אם יותר בפנים אם בפחות. סוד זה כתב הר"מ ן' גבאי בספרו תולעת יעקב וזה לשונו, "יום הכפורים הוא יום היגלות המאור העליון ששאר מאורות זורחים ממנו. הוא סוד עולם הבא, שאין בו אכילה ושתיה, לפיכך נצטוינו להתענות בו, לרמוז אל המאור המתגלה ביום ההוא, אשר בהתגלותו יופיעו כל מיני צהלה ושמחה וכפרה". והביאור כנ"ל, שביום הכפורים אנו זוכים להארה עליונה ששרשה מעולם הבא, דהיינו מתכלית הבריאה מבחינת ביטול הרע, וכן מבאר שם את הכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם"... (חלק ב עמוד קד)
...וצריך עיון, מכיון שבהקרבת האיל התפיס את כל הדרגות הרמות הנ"ל, מדוע לא הזמינו לו את האיל מיד? ...והענין הוא שטענות אברהם עם המלאך באמרו אעשה בו חבלה וכו', וכן אמרו עכשיו אפרש את שיחתי... היוו הנקודות הדקות האחרונות שבעצם נסיון העקדה, ועל ידיהם נתבררה בעליל מסירות נפשו ואהבתו של אברהם אבינו. ועל כן סבב מן השמים שיתעכב האיל עד לאחר גמר הוצאת נקודות אלו לפועל, כדי שכולן תקבענה במעשה על ידי הקרבת האיל בכוונות אלו. ועד כדי כך מחשבים בדקות הנסיונות, שלא נתנו לאיל להתקרב אל אברהם אלא שהיה נאחז בסבך בקרניו, ופירש רש"י "שהיה רץ אל אברהם והשטן סובכו ומערבבו באילנות". וידוע שהשטן לשם שמים נתכוון כדי להגדיל הנסיון ולהגדיל הגילוי, ומה התועלת בעכוב הזה? אלא הענין הוא, שאחר כל התעלותו של אברהם אבינו עוד נדרשה ממנו התאמצות קטנה יתירה, שישא הוא את עיניו וילך במו רגליו לקחת את האיל מתוך הסבך, ובלי התאמצות נוספת זאת היתה חסרה קביעתן של כל הנקודות הנפלאות הנ"ל! (שם עמוד ש)
בשעה שיעקב אבינו ע"ה נצח את המלאך שנאבק עמו - שרו של עשו שהוא השטן - אמר לו המלאך "שלחני כי עלה השחר" (בראשית ל"ב), ואיתא במסכת חולין צ"א שאמר, "אני מלאך, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו". למה דוקא עכשיו הגיע זמנו לומר שירה? הביאור הוא, נברא מגיע למדרגת שירה בשעה שבא לשלמות תכליתו, כישראל על הים, שבאו אז לידי ההשגות העליונות בהכרת הבורא, לכן, בשעה שיעקב נצח את השטן מילא הלה את שליחותו, שהיא לשמש לצדיק אמצעי לעלייה, על ידי שגובר עליו בבחירתו הטובה, בזה בא השטן לידי שלמותו, ואז הגיע זמנו לומר שירה... (חלק ג עמוד קנב)