(ראה גם: גט, קנין, עדות)
ואכתב בספר ואחתום ואעד עדים, ואשקול הכסף במאזנים. ואקח את ספר המקנה, את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי. ואתן את הספר המקנה אל ברוך בן נריה בן מחסיה לעיני חנמאל דודי ולעיני העדים הכותבים בספר המקנה, לעיני כל היהודים היושבים בחצר המטרה... כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש, למען יעמדו ימים רבים. (ירמיה לב י)
אמר רבי שמעון בן אבישלום משל למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח... (ברכות ז ב)
תנו רבנן המוציא שטר חוב עד שלא פרעו חייב, משפרעו פטור, רבי יהודה אומר אף משפרעו חייב מפני שצריך לו. מאי בינייהו, אמר רב יוסף אסור לשהות שטר פרוע איכא בינייהו, רבנן סברי אסור לשהות שטר פרוע ורבי יהודה סבר מותר לשהות שטר פרוע. אביי אמר דכולי עלמא אסור לשהות שטר פרוע, והכא במודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו קמיפלגי... (שבת עח ב)
...ורבי יוסי שטרא מזכי לבי תרי הוא... (פסחים עח א)
מותיב רב אחא בר הונא, בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא, שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות, וכך היו כותבים, בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא-ל עליון, וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום, ואותו היום עשאוהו יום טוב. (ראש השנה יח ב)
אלא שמע מינה שטר העומד לגבות כגבוי דמי... (יבמות לח ב)
אמר רבא מנא אמינא לה, דהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתיב בהו חבי בר גנאי וגנאי בר חבי, ואגבי בהו רבא בר אבוה זוזי, והא חבי בר גנאי וגנאי בן חבי במחוזא שכיחי טובא, ואביי למאי ניחוש לה, אי לנפילה מזהר זהיר ביה, אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה, מאי אמרת דילמא מסר ליה, אותיות נקנות במסירה... (שם קטו ב)
והא אמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין... דאמר ריש לקיש חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה בגדול, אלא אנוסין מאי טעמא, אמר רב חסדא קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו, יהרגו ואל יחתמו שקר... אלא טעמא דר"מ כדרב הונא אמר רב, דא"ר הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו... דא"ר כהנא אסור לו לאדם שישהה שטר אמנה בתוך ביתו, משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה... במערבא משמיה דרב אמרי, אם און בידך הרחיקהו זה שטר אמנה ושטר פסים, ואל תשכן באהלך עולה זה שטר פרוע... (כתובות יח ב)
...דאמר רב אסי אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין, אמרי נהרדעי אין מקיימין את השטר אלא משתי כתובות או משתי שדות, והוא שאכלום בעליהן ג' שנים ובשופי. א"ר שימי בר אשי וביוצא מתחת יד אחר, אבל מיד עצמו לא, מאי שנא תחת יד עצמו דלא דלמא זיופי מזייף, מתחת ידי אחר נמי דלמא אזל וחזא אתא וזייף, כולי האי לא מצי מכוין. (שם כ א)
דאמר רב נחמן שני שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון, לאו מי איתמר עלה אמר רב פפא ומודה ר"נ דאי אוסיף ביה דיקלא לתוספת כתיבה, הכא נמי הא אוסיף לה מידי... (שם מד א)
הכי א"ר חנילאי בר אידי אמר שמואל מורה הוראה אני, אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו... מיתיבי, הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה, כותבת שטר פסים לאחרים דברי רשב"ג, וחכמים אומרים רצה משחק בה עד שתכתוב לו מהיום ולכשארצה.... (שם עט א)
...דאמר רב אסי אמר ר' יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו, שכבר נמחל שעבודו, טעמא דנמחל שעבודו אבל למיחזי כשיקרא לא חיישינן... א"ל רבא לבריה דרב חייא בר אבין תא אימא לך מילתא מעליותא דהוה אמר אבוך, הא דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול, ואפילו יורש מוחל, מודה שמואל במכנסת שטר חוב לבעלה וחזרה ומחלתו שאינו מחול, מפני שידו כידה... (שם פה א)
אתמר ב' שטרות היוצאים ביום אחד, רב אמר חולקין, ושמואל אמר שודא דדייני, לימא רב דאמר כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי, ושמואל דאמר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי... (שם צד א, וראה שם עוד)
תא שמע אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם, הא מדעת שניהם כותבין, מאי לאו שטרי פסיקתא, לא שטרי אירוסין ממש... (שם קב ב)
דתני ר' חייא אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו, אבל הדיינים חותמין אף על פי שלא קראוהו. (שם קט א)
סתם ספרא דדייני מיגמר גמירי... (גיטין ב ב)
בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו, כתב עליון כתב או אינו כתב, א"ל אינו כתב, א"ל והואיל לימדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת, א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. איתמר עדים שאין יודעים לחתום רב אמר מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו, ושמואל אמר באבר... הא באברא הא במיא דאברא, רבי אבהו אמר במי מילין... רב פפא אמר ברוק... והני מילי בגיטין, אבל בשטרות לא, דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא. (גיטין יט א, וראה שם עוד)
הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן, שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה מקום הלוה מקום המעות מקום הזמן, שטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר מקום המעות מקום השדה ומקום הזמן מפני התקנה, ר' יהודה פוסל בכולן, ר' אלעזר מכשיר בכולן, חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה, לשמה... (שם כו א)
...ורב הונא דאמר כר' יוסי, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו... (שם עב א)
האשה נקנית... בכסף בשטר ובביאה. (קידושין ב א)
ומנין שאף בשטר, ודין הוא ומה כסף שאין מוציא מכניס, שטר שמוציא אינו דין שמכניס... אמר קרא ויצאה והיתה, מקיש הויה ליציאה, מה יציאה בשטר אף הויה נמי בשטר... (שם ה א)
תנו רבנן בשטר כיצד, כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי, בתך מאורסת לי, בתך לי לאינתו, הרי זו מקודשת. מתקיף לה ר' זירא בר ממל הא לא דמי האי שטרא לשטר זביני, התם מוכר כותב לו שדי מכורה לך, הכא בעל כותב בתך מקודשת לי, אמר רבא התם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא, התם כתיב ומכר מאחוזתו, במוכר תלה רחמנא, הכא כתיב כי יקח בבעל תלה רחמנא... אלא אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי, ואיבעית אימא התם נמי כתיב ואקח את ספר המקנה... (שם ט א)
ובשטר, מנלן, אמר עולא אמר קרא אם אחרת יקח לו, הקישה הכתוב לאחרת, מה אחרת מקניא בשטר, אף אמה העבריה מקניא בשטר, הניחא למאן דאמר שטר אמה העבריה אדון כותבו, אלא למאן דאמר אב כותבו, מאי איכא למימר... אמר קרא לא תצא כצאת העבדים, אבל נקנית היא כקנין עבדים, ומאי ניהו שטר... (שם טז א, וראה שם עוד)
נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה... נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה... ואימא עד דאיכא שטר, דכתיב וכתוב בספר וחתום, אי כתיב יקנו לבסוף כדקאמרת, השתא דכתיב יקנו מעיקרא, כסף קני, שטר ראיה בעלמא הוא. אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר, אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה, ואי פריש פריש...
ובשטר מנלן, אילימא משום דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים, והאמרת שטר ראיה בעלמא הוא, אלא מהכא, ואקח את ספר המקנה. אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה, אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים. מתיב רב המנונא בשטר כיצד, כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאין בהם שוה פרוטה שדי מכורה לך, שדי נתונה לך, הרי שדהו מכורה ונתונה, הוא מותיב לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה... (שם כו א)
תא שמע דאמר רבא בר יצחק אמר רב שני שטרות הן, זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר, חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה, על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה. ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן, תרי הא דאמרן, אידך אם קדם מוכר וכתב לו את השטר, כאותה ששנינו כותבים שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו, כיון שהחזיק עמו בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא... תניא כוותיה דרבא יפה כח הכסף מכח השטר, וכח השטר מכח הכסף, יפה כח הכסף שהכסף פודין בו הקדשות ומעשר שני מה שאין כן בשטר, ויפה כח השטר שהשטר מוציא בבת ישראל מה שאין כן בכסף... (שם כז א, וראה שם עוד)
דתניא אותיות נקנות במסירה דברי רבי, וחכמים אומרים בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור... דאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודיה... (שם מז ב)
בעי מיניה רב ייבא סבא מר"נ המחזיק בשטרותיו של גר מהו, מאן דמחזיק בשטרא אדעתיה דארעא הוא דמחזיק, ובארעא הא לא אחזיק, ושטרא נמי לא קנה דלא דעתיה אשטרא, או דלמא דעתיה נמי אשטרא, א"ל עני מורי וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך א"ל לצור ולצור. (בבא קמא מט ב)
אמר רב מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין, ור' יוחנן אמר אין מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין... אמר רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח, ואי אמר נקיטו לי זימנא עד דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא נקטינן ליה, אי אתא אתא, ואי לא אתא נטרינן ליה בה"ב... (שם קיב ב)
תנו רבנן שנים אדוקין בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתיו, ולוה אמר שלך הוא ופרעתיו לך, יתקיים השטר בחותמיו, דברי רבי, רשב"ג אומר יחלוקו, נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית, ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו... (בבא מציעא ז א, וראה שם עוד)
מצא שטרי חוב, אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר שבית דין נפרעין מהן, אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין בית דין נפרעין מהן, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא יחזיר מפני שבית דין נפרעין מהן. במאי עסקינן, אילימא כשחייב מודה, כי יש בהן אחריות נכסים אמאי לא יחזיר הא מודה, ואי כשאין חייב מודה כי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר נהי דלא גבי ממשעבדי מבני חרי מגבא גבי... (שם יב ב, וראה שם עוד)
אמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים, דאי משום דכתב ללות ולא לוה, הא שעבד נפשיה, ואי משום פרעון לא חיישינן לפרעון, דאם איתא דפרעיה מקרע הוה קרע ליה. אמר רב נחמן אבא מן ספרי דייני דמר שמואל הוה, והוינא כבר שיתא כבר שבע ודכרנא דהוו מכרזי ואמרי הני שטרי אקנייתא דמשתכחי בשוקא נהדרינהו למרייהו... (שם טז ב)
מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר, שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא לתנן... (בבא מציעא יח א)
מצא אגרות שום ואיגרות מזון, שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר. מצא בחפיסה או בדלוסקמא, תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר, וכמה אגודה של שטרות, שלשה קשורין זה בזה... מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו, יהא מונח עד שיבא אליהו, אם יש עמהם סמפונות יעשה מה שבסמפונות... מאי שטרי ברורין, הכא תרגמו שטרי טענתא, רבי ירמיה אמר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד... (שם כ א, וראה שם עוד)
אלו דברים שאין להם אונאה, העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות, אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה, שומר חנם אינו נשבע, ונושא שכר אינו משלם... (שם נז א)
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנים סתמא, מלוה אמר שלש לוה אמר שתים, קדים מלוה ואכלינהו לפירי מי נאמן... (שם קי א)
ההוא שטרא דיתמי דנפיק עליה תברא, אמר רב חמא אגבויי לא מגבינן ליה, ומיקרע לא קרעינן ליה, אגבויי לא מגבינן ליה דנפק תברא עליה, מיקרע לא קרעינן ליה דכי גדלי יתמי דילמא מייתו ראיה ומרעי ליה. (בבא בתרא ז ב)
אלא אמר רבא שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה, תרתי ותלת מיזדהר טפי לא מיזדהר. (שם כא א)
ואמר רב חסדא והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי. (שם מד ב)
ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר, אותיות מאן דכר שמייהו, חסורי מחסרא והכי קתני, ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה... שטר לספינה למה לי, מטלטלי היא... רבי נתן אומר ספינה במשיכה ואותיות בשטר... (שם עה ב, וראה שם עוד)
שטרא איקרי נכסי, דאמר רבה בר יצחק שני שטרות הן, אמר זכו בשדה זה לפלוני וכתבו לו את השטר, חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה, על מנת שתכתבו לו את השטר, חוזר בין בשטר בין בשדה. ורב חייא בן אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן, תרי הני דאמרן, אידך אם קדם מוכר וכתב את השטר, כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר ואף על פי שאין לוקח עמו, כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר כל מקום שהוא... (שם קנ ב)
גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו, פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולין... רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה, גט פשוט עדיו בשנים ומקושר בשלשה, פשוט שכתב בו עד אחד ומקושר שכתב בו שני עדים שניהם פסולין. מנהני מילי, אמר ר' חנינא דאמר קרא שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום, והעד עדים, שדות בכסף יקנו וכתוב בספר זה פשוט, וחתום זה מקושר, והעד שנים, עדים שלשה, הא כיצד, שנים לפשוט שלשה למקושר... (שם קס א, וראה שם עוד)
כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואין כותבין למלוה עד שיהא לוה עמו והלוה נותן שכר, כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו, ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו, והלוקח נותן שכר, אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר. אין כותבין שטר אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם והמקבל נותן שכר. אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר, רשב"ג אומר לשניהם כותבין שנים לזה לעצמו ולזה לעצמו... (שם קסז ב)
מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני בית דין ועושין לו קיום, איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו. תנו רבנן איזהו קיומו, במותב תלתא הוינא אנו פלוני ופלוני ופלוני הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו... נקרע פסול, נתקרע כשר, נמחק או נטשטש אם רשומו ניכר כשר, היכי דמי נקרע הכי דמי נתקרע, אמר רב יהודה נקרע קרע של בית דין, נתקרע קרע שאינו של בית דין, היכי דמי קרע של בית דין, א"ר יהודה מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף, אביי אמר שתי וערב...
דאמר רב ספרא אין כותבין שני שטרות על שדה אחת דלמא טריף והדר טריף, הוו קא טרדי ליה, אמר ליה לספריה זיל כתוב להו הוא על המחק ועדיו על הניר דפסול... (שם קסח א, וראה שם עוד)
תנו רבנן שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשר בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודה,רבי יוסי פוסל... (שם קעא א)
דאמר רב יהודה אמר רב אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן... תניא נמי הכי כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין... (סנהדרין כג א)
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא (שהיו עומדים בשנת חמש מאות וכתוב בו חמש מאות ושש), סבור רבנן קמיה דרב' למימר האי שטר מאוחר הוא ניעכביה עד דמטיא זמניה ולא טריף, אמר רב נחמן האי ספרא דוקנא כתביה, והנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא חשבינן להו הוא קחשיב ליה ובזמניה כתביה. (ע"ז ט ב)
אמר רבי יוסי נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון, הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות. (פאה ה א)
שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין, א' לוה מה' כותבין פרוזבול לכל א' וא'... (שביעית כט ב)
אין כותבין שטרי חוב במועד אם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב... אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות. (מועד קטן יב ב)
תני ג' שטרות הללו, (כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין עליו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד) גובה מבני חורין ואינו גובה מן המשועבדין. אמר ר' בא הדא דתימר בשלא הוחזק השטר ביד המלוה, אבל הוחזק השטר ביד המלוה גובה... (יבמות כא א)
מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני, רבי ירמיה אמר משיאין את אשתו, ר' בון בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו... ומתניתא מסייעא לרבי בון בר כהנא יפה כח העדים מכח השטר, וכח השטר מכח העדים... (שם פד ב)
שטר שיש בו מחק או תלות מגופו פסול, שלא מגופו כשר, ואם החזירו מלמטה אפילו מגופו כשר. רבי יונה ורבי יוסי תריהון אמרין צריך להחזיר שתי שיטין מקום הכתב, רבי זעירא בשם רב צריך להזכיר עניינו של גט עמו... (גיטין נג א, וראה שם עוד)
...חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, בכסף, שדות בכסף יקנו זה הכסף, כתוב בספר וחתום אילו עידיי שטר, והעד עדים אילו עדי חזקה. (קידושין טז ב)
אלו דברים שאין נשבעין עליהן, העבדים והשטרות... עבר ונשבע רבי יוחנן אמר מביא קרבן על השבועה, ר' לעזר אומר אינו מביא. א"ר אבין בר חייה כן משיב רבי יוחנן לרבי לעזר לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות, תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות... (שבועות לא ב)
רבי חייא בר אשי בשם רב שטר היוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידו פסול, אני אומר מתעסק היית בשטרותיך, הא מתחת ידי אחר כשר. רבי אבינא בשם שמואל לעולם פסול עד שיצא מידי המלוה בכתב ידי לוה. (שם לח ב)
משנין שטרות מעיברית ליוונית ומיוונית לעברית, ועושין לו קיום. נמרק או שהרקיע מביאו לבית דין ועושין לו קיום בית דין, נקרע או שאבד מביאין עדיו לבית דין ועושין לו קיום בית דין... כתבו בדף זה וחתמו עדיו בדף השני פסול, החזיר בו דבר אחד או שני דברים מענינו של שטר כשר, הרחיק את העדים מן הכתב מלא שני שיטין פסול, פחות מיכן כשר, וכמה יהו רחוקין מן הכתב ויהא כשר, כדי שיהו נקראין עמו, דברי ר', ר' שמעון בן אלעזר אומר מלא שטה אחת, ר' דוסתאי בר' ינאי אומר מלא חתימת שני עדים... (בבא בתרא פרק יא, וראה שם עוד)
בשר ודם מפשפש שטרותיו, אם מצא שמתחייבים לו בני אדם הוא מוציא שטרותיו וגובה מהם, ואם מצא שהוא חייב לאדם כובשו ואינו מוציאו, אבל הקב"ה אינו כן, מצא שאנו חייבין לו הוא כובשו, שנאמר (מיכה ז') ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, ואם מוצא לנו זכות הוא מוציא, שנאמר (ירמיה נ"א) הוציא ה' את צדקתינו. (שמות כה ו)
הלכה אדם מישראל שקידש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין... וממי למדנו מהקב"ה בשעה שקידש לישראל בסיני דכתיב (שמות י"ח) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ומי כתב השטר הזה, משה, מנין שנאמר (דברים ל"א) ויכתוב משה את התורה הזאת, ומה שכר נתן לו הקב"ה, זיו הפנים... (דברים ג יג)
ספר המקנה - שטרא דזבינה, ית דכתיב בעוץ וחתים כהלכתא וכידחזא, וית שיטרא פתיחא. (ירמיה לב יא)
ספר המקנה - שטר המכירה, החתום - עם חתימתו, הגלוי - שהוחזק בבית דין על פי עדיו, וחתמו הדיינים אשרתא דדייני. (שם)
המצוה והחוקים - תנאי המכירה, והגלוי - ספר אחד היה חתום ושני גלוי לקרותו. ואדוני אבי פירש ספר שכתב לגלות לגואלים שיקנו שדהו. (שם)
המוצא שטר חוב אף על פי שלא פירש בו אחריות נכסים ואף על פי שהחייב מודה ואף על פי שהוא מקויים הרי זה לא יחזיר, שמא פרעו וקנוניא הם עושים כדי לטרוף לקוחות שלא כדין. ולפיכך הודה לו, שהרי יש לו לטרוף בשטר שלא פירש בו אחריות, שהאחריות שלא נתפרשה בשטר טעות סופר הוא, בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר, לפיכך אם פירש בשטר זה שהוא שלא באחריות, אם היה החייב מודה יחזיר ואם לאו לא יחזיר שמא פרעו... (גזלה ואבדה יח א, וראה שם עוד)
המוכר שטר חוב לחברו או נתנו לו במתנה אינו נקנה במסירת השטר לידו, שלא מסר לו אלא הראיה שבו ואין הראיה נתפסת ביד, וכיצד יקנה השטר, שיכתוב לו המקנה קנה שטר פלוני וכל השעבוד שיש בו וימסור לו השטר, ונמצא שנקנה בכתיבה ומסירה, ואין צריך עדים לענין קנייתו אבל צריך עדים לענין תביעתו, שהרי הנתבע אומר לו מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך.
קנין השטרות בדרך הזאת מדברי סופרים, אבל מן התורה אין הראיות נקנות אלא גוף הדבר בלבד קנוי, לפיכך המוכר שטר חוב לחבירו עדיין יכול למחול ואפילו יורשו מוחלו. (מכירה ו י)
שטרי חוב המוקדמים פסולין, שהרי טורף בהן לקוחות שלא כדין, ולפיכך קנסו אותו חכמים ולא יגבה בשטר מוקדם אלא מבני חורין, גזירה שמא יטרוף בו מזמן ראשון שהקדימו.
שטרי חוב המאוחרין כשרין, שהרי הורע כחו של בעל השטר שאינו טורף אלא מזמן השטר, ואף על פי שלא כתבו בו שהוא מאוחר, הרי זה כשר.
שטר שכתבוהו ביום ונחתם בלילה הסמוך לו פסול, מפני שהוא מוקדם, ואם היו עסוקים בענין עד שנכנס הלילה וחתמוהו, אף על פי שקנו ממנו בלילה כשר.
שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר, ואין חוששין שמא מוקדם הוא ובאחד בשבת או בי"א בתשרי נכתב, אלא מעמידין השטר על חזקתו, שהדבר ידוע הוא שאין כותבין בשבת ולפיכך אחרוהו.
כותבין שטר ללוה אף על פי שאין המלוה עמו, ואין כותבין למלוה עד שיהיה לוה עמו, במה דברים אמורים בשטר שיש בו קנין, שהרי משעה שקנו מידו נשתעבדו נכסיו, אבל שטר שאין בו קנין אין כותבין אפילו ללוה עד שיהיה מלוה עמו, ויתן השטר ביד המלוה בפנינו, שמא יכתוב עתה ללוות ממנו בניסן ולא ילוה ממנו עד תשרי, ונמצא המלוה טורף בשטר זה מניסן שלא כדין, שלא הגיע לידו עד תשרי...
שטרי מקח וממכר שלא נכתבו בזמן אפילו המאוחרין פסולין, שהרי אפשר לטרוף בהן שלא כדין. כיצד, כגון שחזר המוכר וקנה השדה מיד הלוקח קודם שיגיע זמן השטר המאוחר, ויוציא הלה השטר המאוחר ויאמר חזרתי ולקחתיה פעם שניה ממך, ונמצא טורף שלא כדין. ולמה לא נחוש כן לשטר חוב המאוחר שמא יפרענו קודם שיגיע זמנו ויכתוב שובר ויחזור ויוציא השטר המאוחר ויטרוף בו שלא כדין, לפי שכל הכותב שטר מאוחר תקנתו שיכתוב השובר סתם, שכל זמן שיצא השטר ישבור אותו זה השובר, ואם לא עשה כן וכתב השובר בזמן הפרעון הוא הפסיד על עצמו...
לפיכך אין כותבין שני שטרות מכר על שדה אחת, שמא יעשה הלוקח קנוניא עם בעל חוב ויטרוף שלא כדין... אם כן מי שנאבד לו שטר המכר ועדיו קיימין כיצד יעשה, יכתבו שטר שני ויאמרו בו שטר זה אין גובין בו לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין ולא כתבנוהו אלא להעמיד שדה זו ביד פלוני הלוקח, כדי שלא יוציאה מידו המוכר ולא יורשיו.
בשטרי החובות אינו כן, אף על פי שעדיו קיימין וקנו מידו וחזר בשעתו ואמר שטר שכתבתם לי עתה אבד או נשרף, אין כותבין לו שטר שני שמא פרעו או מחלו, ואפילו היה החוב לזמן ואינו גובה בעדים אלו כלום, אלא אם הלוה אומר לא היו דברים מעולם, שזה הוחזק כפרן בעדותן כמו שיתבאר.
מי שבלה שטר חובו והרי הוא הולך להמחק מעמיד עליו עדים ובא לבית דין והם עושין לו קיום, אבל עדי השטר עצמן אין כותבין לו שטר אחר, אף על פי שנמחק בפניהם, אבל באין לבית דין ובית דין עושין לו קיום... שטר חוב שנתקרע כשר, נמחק או נתטשטש אם רשומו ניכר כשר, נקרע קרע בית דין הרי זה פסול, איזהו קרע בית דין שתי וערב... (מלוה ולוה כג א והלאה, וראה שם עוד)
כבר ביארנו ששטר חוב שיש בו קנין כותבין אותו ללוה אף על פי שאין המלוה עמו, וכן כותבין שטר למוכר אף על פי שאין הלוקח עמו, וכן כותבין שובר למלוה אף על פי שאין הלוה עמו... אבל אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין ושטרי אריסות וקבלנות ושטרי ברירת הדיינין או שטר טענת בעלי דינין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם. וכל השטרות האלו צריכין להזהר בתקונן כשאר השטרות.
ומי נותן שכר הסופר? בשטרי הלואה הלוה נותן שכר, ובשטרי מקח וממכר הלוקח נותן שכר, והאשה נותנת שכר הגט, והחתן נותן שכר שטר האירוסין או הנישואין, והמקבל וכן האריס או השכיר נותן שכר השטר, אבל שטר ברירת הדיינין או טענות בעלי דינין שניהם נותנין שכר.
אחד השטרות הנכתבין לאחד שלא בפני חבירו ואחד השטרות שאין כותבין אותן אלא מדעת שניהם ושניהן עומדין, כגון שטר שכותבין למלוה או ללוקח כולן צריכין שיהיו העדים מכירין השמות שבשטר שזה הוא פלוני בן פלוני וזהו פלוני בן פלוני, שמא יבואו שנים ויעשו קנוניא וישנו שמותיהן בשמות אחרים ויודו זה לזה...
עדים שאין יודעין לחתום וקרעו להן נייר חלק וחתמו על הרשום מכין אותן מכת מרדות והשטר פסול.
ראש בית דין שהיה יודע ענין השטר וקרא השטר לפניו הסופר שלו, הואיל והוא מאמין אותו ואימתו עליו הרי זה חותם על השטר אף על פי שלא ראהו הוא בעצמו, ואין שאר העם רשאין לעשות כן עד שיקרא העד השטר מלה במלה... (שם פרק כד, וראה שם עוד)
שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם היה עשוי כתיקון שטרי ישראל שאינן יכולין להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע, והיו עדיו ישראל ויודעין לקרותו הרי הוא כשר וגובין בו מן המשועבדין. אבל כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב, והוא שיתן המעות בפניהם, ויכתבו בשטר לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהיו עשויין בערכאות שלהם, אבל במקום קבוץ פליליהן בלא קיום השופט לא יועילו כלום. וכן צריכין עדי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהן עדי שטר ועל זה השופט שלהן שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלנות שוחד. ואם חסרו שטרי העכו"ם דבר מכל אלו הרי הן כחרס. וכן שטרי (חוב) והודאות ומתנות ופשרות ומחילות שהן בעדים שלהן, אף על פי שיש בהן כל הדברים שמנינו הרי הן כחרסים.
והורו רבותי שאפילו שטרי חוב שלהן שנתנו המעות בפניהם פסולין, ולא הכשירו אלא שטרי מקח וממכר שנתנו המעות בפניהם, ואין אני מודה בזה. אם לא ידעו דייני ישראל לקרות שטר זה הנעשה בערכאות של עכו"ם נותנו לשני עכו"ם זה שלא בפני זה וקורין לו שנמצא כל אחד מהן כמסיח לפי תומו, וגובה בו מבני חורין אבל אין טורפין בו מפני שאין לו קול, שהרי לא ידעו הלקוחות במה שנעשה בעכו"ם.
שטר שעדיו עכו"ם שמסרו הלוה ליד המלוה או המוכר ליד הלוקח בפני שני עדים מישראל אף על פי שאינו עשוי בערכאות של עכו"ם ואין בו כל הדברים שמנינו הרי זה גובה מבני חורין, והוא שיהיו העדים שמסר בפניהם יודעין לקרותו, וקראוהו בשמסרו בפניהן, ויהיה כתיקון שטר ישראל שאין יכול להזדייף, ולא להוסיף ולא לגרוע. ולמה לא יגבה בו מן המשועבדים, מפני שאין לו קול.
תיקון שטרי ישראל כך הוא: כל השטרות כולן צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה, אלא שאין למדין משיטה אחרונה, שמא היו העדים מרוחקין מגופו של שטר בכדי השיטה ובא זה המזייף וכתב באותו הריוח שיטה זו.
עדים שהיו מרוחקין מן הכתב שתי שיטין פסול, פחות מכאן כשר. שתי שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר, שכל המזייף אינו הולך אחר הסופר אלא אחר העדים. ושתי שיטין אלו הן ואוירן, כגון למ"ד על כ"ף. היו העדים מרוחקין מן הכתב יתר על שתי שיטין והיה הריוח שבין הכתב והעדים מלא בעדים פסולין או קרובים הרי זה כשר, שהרי אינו יכול להזדייף, ואם מלאה בשריטה של דיו פסול, שמא העדים על השריטות חתמו ולא על גופו של שטר. היה השטר כולו עם עדיו בשיטה אחת הרי זה כשר.
היה השטר בשיטה זו והעדים בשיטה שניה פסול, שמא אלו העדים היו מרוחקין מן השטר כשר שיטה אחת, וחתך כל השטר וכתב זה השטר באותה השיטה ונמצאו כל העדים חתומים עליה. וכן אם היה השטר ושני עדים בשיטה אחת ושני עדים אחרים בשיטה שניה, ואמר אני נתכוונתי לרבות העדים אין מקיימין שטר זה מעדים של מטה בשיטה שניה אלא מעדים של מעלה, שמא בשיטה שהיתה בין העדים של מטה ובין השטר שחתך כתב שטר זה ושני עדיו.
קיום בית דין צריך להיות סמוך לכתב ידי עדים או סמוך לצד השטר או מאחוריו כנגד הכתב, ואם היה בין הקיום והשטר ריוח שיטה אחת פסול, שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותה שיטה שטר ושני עדיו, ונמצא הקיום על שטר מזוייף.
הרחיק את הקיום מן השטר יתר על שתי שיטין ומלא כל הריוח שריטות דיו כשר, שהרי אינו יכול לזייף ואין חוששין לבית דין שיקיימו קיום על השריטות אלא על גופו של שטר.
כל המחקים צריך שיכתוב קיומיהן בסוף השטר, ויאמר אות פלונית או מלה פלונית או שיטה פלונית על מחק או תלויה, והכל קיים. ואם היה המחק במקום שריר וקיים ובשיעור שריר וקיים אף על פי שחזר וקיימו פסול, שמא מחקו וכתב דבר שזייף וחזר וקיימו בריוח שבין הכתב והעדים.
שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק, אינו דומה מי שנמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים. ואם תאמר שמא נמחק ב' פעמים מקום העדים ואחר שכתב השטר חוזר ומוחקו וכותב כל מה שירצה, שהרי הוא ועדיו כולו שוה מפני שנמחק הכל שתי פעמים, כבר תקנו חכמים שלא יהיו העדים חותמין על שטר מחוק אלא אם כן נמחק בפניהם. שטר הבא הוא ועדיו על המחק והקיום מלמטה על הנייר אין מקיימין אותו מעדי הקיום אלא מעדים שלמעלה, שמא הקיום היה רחוק מן השטר הרבה והיה הריוח מלא שריטות של דיו וחתך גוף השטר ומחק השריטות וכתב השטר ועדיו על המחק.
שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק פסול, שמא ימחוק השטר ויזדייף ונמצא הוא ועדיו על המחק, ואם כתבו העדים אנחנו העדים חתמנו על המחק והשטר על הנייר כשר, וכותבין כן בין עד לעד כדי שלא יזייף.
שטר הבא על המחק ועדיו על הנייר פסול, ואפילו כתבו העדים אנחנו עדים חתמנו על הנייר והשטר על מחק, מפני שהוא מוחק אותו פעם ב' וכותב כל מה שירצה וכיוון שכולו נמחק ב' פעמים אינו ניכר, שאילו היה בו מקום הנמחק פעם אחת ומקום הנמחק שתי פעמים היה ניכר. ומתקון השטרות להתבונן בשטר בואוי"ן וזייני"ן שלא יהיו דחוקין בין התיבות שמא זייף והוסיף זו, ולא יהיו מרוחקים שמא מחק אות אחת, כגון ה"א או חי"ת והניח רגלה האחת מקום וא"ו, וכל כיוצא בזה מדקדקין בו בכל לשון ובכל כתב.
משלש ועד עשר אין כותבין בסוף שיטה שמא יזייף ויחזיר השלש לשלשים והעשר עשרים, ואם נזדמן לו בסוף שיטה מחזיר הדבור בגופו של שטר פעמים רבות עד שיבא באמצע השיטה.
שטר שכתבו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון, ולמה אין הולכין אחר הפחות שבשניהם, לפי שאין האחד תלוי בחבירו, שאם היה כתוב בו ק' שהן מאתים או מאתים שהן ק' היה נוטל ק', אבל ב' דברים שאין האחרון תלוי בראשון הלך אחר אחרון. היה בו מלמעלה שם ולמטה שם קרוב לו הלך אחר התחתון, אם כן למה כותבין את העליון, שמא תמחק אות אחת מן התחתון וילמד מן העליון, כגון שהיה בעליון חנני או ענני ובתחתון חנן או ענן, בידוע שהוא השם העליון, אבל לא ילמדו תחתון מעליון בשתי אותיות.
כתבו בו מלמעלה ספל ומלמטה קפל הכל הולך אחר התחתון, שהקפל פחות מן הספל, כתוב בו מלמעלה קפל ומלמטה ספל, חוששין שמא זבוב הסיר רגל הקוף ונעשים סמ"ך, ואינו גובה אלא במדת קפל הקטנה. וכן כל כיוצא בזה שיד בעל השטר על התחתונה... (שם פרק כז, וראה שם עוד)
ואלו דברים שאין נשבעין עליהן מן התורה, הקרקעות והעבדים והשטרות... שטר מסרתי לך ועשרה דינרין היו לי בו ראיה, לא היו דברים מעולם, ישבע היסת, הפך עליו הרי זה נשבע היסת שהיתה בו ראיה לעשרה דינרים ואבדו באבדת השטר ויטול. ואם אמר הנתבע אמת מסרת לי ואבד, הרי זה פטור אף משבועת היסת שאפילו פשע בו ואבד פטור, כמו שביארנו בהלכות חובל..
האומר לחבירו שטר שיש לי בידך זכות יש לו בו, וזה אומר איני מוצא שטרי או איני יודע אם יש לך בו ראיה או לא כופין אותו להוציא. טען שאבד השטר מחרימין אותו חרם סתם. טען זה שהוא יודע בודאי שהשטר שיש לו בו זכות אצלו, הרי זה נשבע היסת שאינו אצלו ושאבד ממנו, ובזה הורו רבותי. (טוען ונטען ה א והלאה)
ומפני מה אין אומרין לראובן אם אמת הדבר שמכר לך או נתן לך במתנה למה לא נזהרת בשטר שלך, מפני שאין אדם נזהר בשטרו והולך כל ימיו, וחזקה שאין אדם נזהר בשטר אלא עד שלש שנים, וכיון שרואה שאין אדם ממחה בו שוב אינו נזהר. (שם יא ד)
עדים החתומים על השטר הרי זה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואין יכולין לחזור בהן. במה דברים אמורים כשאפשר לקים השטר שלא מפיהן, כגון שהיו שם עדים שזה כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר, אבל אם אי אפשר לקיים את השטר אלא מפיהן ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו קרובים היינו מוטעים היינו הרי אלו נאמנים ויבטל השטר.
אמרו פסולי עדות היינו בעבירה, או שוחד לקחנו על עדות זו אין נאמנים, שאין אדם משים עצמו רשע עד שיעידו עליו עדים שהוא רשע. וכן אם אמרו אמנה היו דברים אין נאמנין, שהמעיד על שטר אמנה כמעיד בשקר... (עדות ג ו, וראה שם עוד)
כבר ביארנו שקיום שטרות מדבריהם כדי שלא תנעול דלת בפני לווין, אף על פי כן אין מקיימין שטרות אלא בשלשה אפילו שלשתן הדיוטות, מפני שהוא דין, ולפיכך אין מקיימין שטרות בלילה כמו שביארנו.
באחד מחמשה דרכים מתקיים השטר בבית דין, הדרך האחד שיהיו דיינים מכירין כתב ידי העדים שזו עדות פלוני וזו עדות פלוני, הדרך השני שיחתמו העדים בפניהם, הדרך השלישי שיבואו העדים החתומים בפניהם ויאמר כל אחד ואחד זה כתב ידי ואני עד בדבר הזה. הדרך הרביעי שאם מתו עדי השטר או שהיו במדינה אחרת יבואו עדים ויעידו על כתב ידן שהוא זה. הדרך החמישי שיהיה כתב ידן יוצא משטרות אחרים ועורכין בית דין זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות אחרים ויהיה דומה זה לזה ויראה להם כאחד, שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו... (שם ו א, וראה שם עוד)
וכתב הרמב"ם ז"ל שעקר עדות של תורה הוא מפי העדים ולא מפי כתבם, שנאמר "על פי" וגו' (דברים י"ז), אלא שחכמים מפני תיקון העולם שימצאו בני אדם ללוות תקנו שנחתוך הדין בממון על פי עדים שבשטר כמו מפיהם. והרמב"ן ז"ל הקשה עליו בספר המצות הרבה על זה, ויארך הענין אם באתי לכתוב כולו, וכלל הדבר כי הרמב"ן ז"ל סובר שעדות שטר דאורייתא היא, דכתיב "וכתוב בספר וחתום" (ירמיה ל"ב)... (ויקרא מצוה קכב)
והנה אכתב לך בני, מעט בכאן בנוסח שטרות דעלמא, ואף על פי שאין זה מכלל המצוה ומעניני שם גט שדברנו עליו, שם כולל הוא לכל שטר, ומן השם הוא זה. תחלת כל דבר אומר, שראוי לכל עדים כשרים לחקר ולהבחין עקרי הדברים שיעידו עליהם מאיזה ענין שיהיה, ושיודיעו לבעלי הדבר שיודיעו להן בלשון ברור כל התנאים שביניהם, ויחזרו לפניהם כל הדברים עד שישכילו אותם יפה. ולא כאשר יעשו העדים הסכלים המפשיטים גלימות בני אדם ונכסיהם וקנינם בזנב גלימתם, שלוחשים מעט באזני ההמון הטפשים, וטרם יודעים ויבינו עקרי התנאים הולכין וכותבין וחותמין כטוב בעיניהם עליהם, עד שיוציאו אותם נקיים מנכסיהם...
הנוסח הנהוג בכל שטרי מכירות ומתנות זכיות ומחילות בינינו כן הוא: יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה, שאמר לנו פלוני בן פלוני היו עלי עדים וקנו ממני ותנו לו לרבי פלוני בן פלוני להיות לו לראיה ולזכות, מחמת שנטלתי וקבלתי מידו כך וכך מעות, ומכרתי לו בהם כרם (או שדה או בית פלוני) כמו שמסומן וממוצר בסימניו ובמצריו ואלו הן מצרי אותו מקום... כל מה שיש תוך מצרים אלו מכרתי אני פלוני מכירה גמורה בקנין גמור מעכשיו בממון הנזכר וכולי. ואחר כך מזכיר בפרט עניני אותו המקום כגון עצים ואבנים וקורות וקירות ותקראות וכל זה לשפרא דשטרא. וצריך להזכיר עומקא ורומא. וכמו כן נהגו עכשיו לכתב בשטרי חוב "על מנת שלא תשמטנו שביעית"... וזה שנהגו לכתב "הכל שריר וקים" בשטה אחרונה, מפני שהלשון הזה אינו מעכב בשטר, ואפילו אם נלמד ממנו אין בכך כלום... ואמר רב שישא בריה דרב אידי בפרק הזהב (ב"מ מ"ז) דכתבינן בשטרות וקנינן מיניה במנא דכשר למקניא ביה...
ונוסח שטר חזקה כך הוא, בפנינו אנו עדים חתמי מטה וכולי נתן פלוני לפלוני מפתחות מקום פלוני שמכר לו כמו שכתוב וחתום בשטר המכירה שעשה לו שעדיו פלוני ופלוני, ובפנינו אנו עדים אמר לו פלוני לפלוני לך חזק וקני, ורבי פלוני הנזכר פתח ונעל בפנינו והחזיק בו חזקה גמורה ומה שהיה בזמן פלוני.
נוסח שטר מכירת חוב: אני פלוני מוכר לך פלוני שטר חוב פלוני שחייב לי פלוני, שהוא מחזיק כן וכן, ותזכה בו ובכל שעבודו בכח שטר זה ובמסירת השטר. ואם אין השטר בידם מזכה אותו בה אגב ארבע אמות קרקע...
נוסח שטר צואה: אנו עדים חתומי מטה נכנסנו אצל רבי פלוני לבקרו ומצאנוהו חולה ומוטל במטה, ודבריו מכונים בפיו, ודעתו מיושבת עליו להשיב על הן הן ועל לאו לאו, ואמר לנו, הריני חולה ומתירא שמא אמות מחלי זה, בבקשה מכם היו עדי צואתי, והריני מצוה בפניכם מחמת מיתה ונותן אני לבני פלוני כן וכן, ולבני האחר כן וכן, ולפלוני כן וכן. ואחר כל דבריו כותבין, כל זה צוה בפנינו רבי פלוני הנזכר מחמת מיתה, וידענו בברור שמתוך אותו חולי נפטר לבית עולמו, וחיים לנו ולכל ישראל הניח... (כי תצא מצוה תתקעט, וראה שם עוד)