(ראה גם: יין, כהן-עבודה)
ויחל נח איש האדמה, ויטע כרם. וישת מן היין וישכר, ויתגל בתוך אהלה... וייקץ נח מיינו, וידע את אשר עשה לו בנו הקטן... (בראשית ט כ)
וישא משאות מאת פניו אליהם ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות, וישתו וישכרו עמו. (שם מג כד)
ותשקין את אביהן יין בלילה הוא, ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה. (שם יט לג)
חכלילי עינים מיין, ולבן שנים מחלב. (שם מט יב)
יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו, חקת עולם לדורותיכם. ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור. ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה. (ויקרא י ט)
ואמרו אל זקני עירו בנינו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו, זולל וסובא. (דברים כא כב)
וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לשכורה. ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין, הסירי את יינך מעליך... (שמואל א א יג)
ויצאו בצהרים, ובן הדד שותה שכור בסכות הוא והמלכים שלשים ושנים מלך עוזר אותו... ויאמר אם לשלום יצאו תפשום חיים, ואם למלחמה יצאו חיים תפשום. (מלכים א כ טז)
לץ יין הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם. (משלים כ א)
למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם, למי חכלילות עינים. למאחרים על היין, לבאים לחקור ממסך. אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו, יתהלך במישרים. אחריתו כנחש ישך, וכצפעוני יפריש. עיניך יראו זרות, ולבך ידבר תהפוכות, והיית כשוכב בלב ים, וכשוכב בראש חבל, הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד. (שם כג ל)
אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין, ולרוזנים אי שכר. פן ישתה וישכח מחקק, וישנה דין כל בני עוני. תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו, ועמלו לא יזכר עוד. (שם לא ד)
ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש. להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא. (אסתר א י)
בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף, ולקבל אלפא חמרא שתה. בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלים וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה... (דניאל ה א)
פתח רבי חזקיה ואמר ואכלת ושבעת מכאן ששכור מותר לו לברך ברכת המזון, מה שאינו כן בתפלה, שהתפלה אינו כן, משום שהתפלה טובה היא בלי אכילה, מה הטעם, הוא משום שהתפלה עולה למעלה למעלה למקום שאין בו לא אכילה ולא שתיה. (תרומה תק)
אמר רבי שני ענינים הם שאינם מתישבים יחד, יין ועבודת השמים. ואמר רבי יוסי שכור המתפלל כאלו עובד ע"ז, ומנא לן, מחנה, דכתיב ויחשב עלי לשכורה, והשיבה ואמרה אל תתן את אמתך לפני בת בליעל... (זהר חדש נח צג)
דההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהלולא דבריה דר' יהושע בן לוי, אתו לקמיה דריב"ל אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק. (ברכות ט א)
אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטי, לא תרוי (תשתכר) ולא תחטי. (שם כט ב)
ויחשבה עלי לשכורה, מכאן ששכור אסור להתפלל. (שם לא א)
אל תתן את אמתך לפני בת בליעל, אמר רבי אלעזר מכאן לשכור שמתפלל כאלו עובד ע"ז, כתיב הכא לפני בת בליעל, וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך. (שם שם ב)
רב חסדא אמר שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל. (שבת לב א)
ומאי שנא שבת, דשכיחא בה שכרות. (עירובין סא א)
אמר רב יהודה אמר שמואל שתה רביעית יין אל יורה, אמר רב נחמן לא מעליא הא שמעתא, דהא אנא כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילא דעתאי... אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה, שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה, היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור, כי הא דרבי אבא בר שומני ורב מנשיא בר ירמיה מגיפתי הוו קא מפטרי מהדדי אמעברא דנהר יופטי, אמרו כל חד מינן לימא מילתא דלא שמיע לחבריה.... פתח חד ואמר היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור, שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך, שיכור כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. (שם סד א)
...ירד רבן גמליאל מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו נדרו, והרבה דברים למדנו באותה שעה, למדנו שרביעית יין האיטלקי משכר, ולמדנו שיכור אל יורה, ולמדנו שדרך מפיגה את היין... שאני יין האיטלקי שמשכר טפי, והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה רביעית, אבל שתה יותר מרביעית כל שכן דרך טורדתו ושינה משכרתו, רכוב שאני... אמר רב ששת משם רבי אלעזר בן עזריה יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו, שנאמר לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין. מיתיבי שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו, מלקות מלקין אותו, כללו של דבר הרי הוא כפיקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה. מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה. אמר רבי חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם. (שם סד ב)
בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה... למה בשביל שלא ישתכר, כבר משוכר הוא, מה בין יין שבתוך המזון מה בין יין של אחר המזון, יין של אחר המזון משכר, שבתוך המזון אינו משכר. (פסחים עא א)
שלשה הקב"ה אוהבן, מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו. (פסחים קיג ב)
ר' אמי ור' אסי חד אמר כל הנותן עיניו בכוסו עריות כולן דומות עליו כמישור. (יומא עד ב)
אמר ריש לקיש בזמן שמנסכין יין על גבי מזבח פוקקין את השיתין, לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה', מאי משמע, אמר רב פפא שכר לשון שתיה, לשון שביעה לשון שכרות. אמר רב פפא שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע... (סוכה מט ב)
...אי הכי שתוי יין נמי אפשר דגני פורתא ועייל, כדרמי בר אבא, דאמר רבי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין, לאו מי איתמר עלה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא כששתה שיעור רביעית, אבל שתה יותר מרביעית כל שכן דדרך מטרידתו ושינה משכרתו. רב אשי אמר שתויי יין דמחלי עבודה גזרו בהו רבנן, פרועי ראש דלא מחלי עבודה לא גזרו בהו רבנן... (תענית יז ב)
...שאני בני מחוזא דשכיחי בהו שכרות. (שם כו א)
רבי מאיר סבר כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא, משום שכרות... דכולי עלמא מיהת שכור אסור בנשיאת כפים, מנהני מילי, אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר, לומר מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין. (שם כו ב)
אמר רבא חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא, למחר בעי רחמי ואחייה. (מגילה ז ב)
אמר רבא שלחה ליה (ושתי) בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפי חמרא שתי ולא רוי, והוא גברא אשתטי בחמריה. (שם יב ב)
במתניתא תנא עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל, שלשה קודם אכילה כדי לפתוח את בני מעיו, שלשה בתוך אכילה כדי לשרות אכילה שבמעיו, וארבעה לאחר אכילה... הוסיפו עליהם ארבעה, אחד כנגד חזני העיר, ואחד כנגד פרנסי העיר, ואחד כנגד בית המקדש, ואחד כנגד רבן גמליאל, התחילו היו שותין ומשתכרין, החזירו הדבר ליושנה. (כתובות ח ב)
אמר רב אכל תמרים אל יורה... ואיבעית אימא לא קשיא הוא מקמי נהמא הא לבתר נהמא. (שם י ב)
וברותי מכם המורדים והפושעים בי, אמר רבי לוי אלו בני תשע מדות... בני שכרות. (נדרים כ ב)
...ולאפוקי מדר' יהודה, דתניא ר' יהודה אומר אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. (נזיר ד א)
מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה, ומזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו, אמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לומר הרי הוא עלי קרבן. (שם יא א)
...גלייה (אשמדאי) אשכחיה חמרא, אמר כתיב לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם, וכתיב זנות ויין ותירוש יקח לב, לא אישתי, כי צחי לא סגיא ליה, אישתי רוה וגנא. (גיטין סח א)
ששה העושה אותן מיד מת, ואלו הן הבא בדרך ונתייגע, הקיז דם ונכנס לבית המרחץ ושתה ונשתכר וישן על גבי קרקע ושימש מטתו... (שם ע א)
עשרה קבים שכרות ירדו לעולם, תשעה נטלו כושים ואחד כל העולם כולו. (קידושין מט ב)
אמר רב יהודה אמר רב שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו... (שם עא א)
ולא היו שותין יין כל היום, יין מאי טעמא לא, אמר רבי אחא בר חנינא אמר קרא ולרוזנים אי שכר, העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו. (סנהדרין מב א)
אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין, אל למלכים, אמרה לו מה לך אצל מלכים ששותין יין ומשתכרים ואומרים למה לנו א-ל, ולרוזנים אי שכר, מי שכל רזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר, איכא דאמרי מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר... (שם ע ב)
דרב לא אוקים אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות... (זבחים יח א)
...והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים פסולין באדם (כמום) וכשרים בבהמה. (בכורות מה ב)
תנו רבנן יין ושכר אל תשת, יכול אפילו כל שהוא אפילו מגתו, תלמוד לומר ושכר, אין אסור אלא כדי לשכר, וכמה כדי לשכר, רביעית יין בן מ' יום, אם כן מה תלמוד לומר יין, לומר לך שמוזהרין עליו כל שהוא ומוזהרין עליו מגתו. ר' יהודה אומר יין אין לי אלא יין, שאר משכרין מניין, תלמוד לומר ושכר, אם כן מה תלמוד לומר יין, על היין במיתה ועל שאר משקין באזהרה, ר' אליעזר אומר, יין אל תשת ושכר, אל תשתהו כדרך שכרותו, הא אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהוא פטור. במאי פליגי, תנא קמא סבר גמרינן שכר שכר מנזיר, ור' יהודה לא יליף שכר שכר מנזיר... (כריתות יג ב)
חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, האילם והשיכור... שאין יכולין לתרום מן המובחר. אבא בר רב הונא אמר שתוי אל יתפלל, ואם התפלל תפילתו תחנונים, שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו גידופין, איזו שתוי כל ששתה רביעית, שיכור ששתה יותר. תמן אמרי כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. רבי זעירא בעי קומי רבי איסי שיכור מהו שיברך, אמר ליה ואכלת ושבעת וברכת, ואפילו מדומדם, לא צורכה דלא, (לא צריכא למיבעי לך), מהו שיקרא שמע. (תרומות ו א)
בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה... למה בשביל שלא ישתכר, כבר משוכר הוא, מה בין יין שבתוך המזון מה בין יין של אחר המזון, יין של אחר המזון משכר, שבתוך המזון אינו משכר. (פסחים עא א)
מפני מה אמרו שיכור לא יתרום, מפני שאין בו דעת, אף על פי שאמרו שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה ונידרו נדר והקדישו הקדש, עבר עבירה שחייבין עליה חטאת הרי הוא חייב חטאת, סקילה הרי הוא חייב סקילה, כללו של דבר שיכור הרי הוא כפיקח לכל דבר. (תרומות פרק ג)
ויטע כרם, בשעה שהיה הולך ליטע כרם אפגע בו שידא שמדון, א"ל שותפי עמך, אלא איזדהר בך דלא תיעול לחלקי, ואם עלה בחלקי אנא חביל בך. וישת מן היין, וישת שתה שלא במדה ונתבזה... ויתגל, גרם גלות לו ולדורות, עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין, הדא הוא דכתיב (עמוס ו') השותים במזרקי יין, וכתיב (ישעיה ה') הוי משכימי בבקר שכר ירדופו וגו'. שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל יין, שנאמר (שם כ"ח) גם אלה ביין שגו ובשכר תעו. (בראשית לו ז)
יין ושכר אל תשת, הדא הוא דכתיב אל תרא יין כי יתאדם, מהו כי יתאדם, כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה... א"ר אסי אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא... ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי אמר סוף שהוא מוכר את כלי ביתו ושותה בהן יין. א"ר אחא מעשה באחד שהיה מוכר כלי ביתו ושותה בהן יין, אמרין בנייא לית הדין אבונן שביק לן כלום, אשוניה ושכרוניה ואפקוניה ויתבוניה בחד בית עולם. עברין שפיין (מוכרי יין) בתרע בית עולם, שמעון אנגריא במדינתא, פרקין טעוניהון בגו בית עולם ואזלון למחמי קלא במדינתא. איתער משנתיה חמא זיקא יהיבא לעיל מן רישיה, שרא יתיה ויהב יתיה בפומיה. בתר ג' יומין אמרין בנייא לית אנן אזלינן וחזינן מה ההוא אבונן עיבד, אזלון ואשכחוניה והא זיקא יהיב בפומיה, אמרין אוף הכא לא שבק לך ברייך, הואיל ויהב לך לית אנן ידעין מה נעבד לך. עבדון ביניהן תקנה כל חד וחד הוה משקה ליה חד יומא...
עובדא הוה בחד בר נש דהוה אליף למשתי תרי עשר קסטין דחמר בכל יומא ויומא. יומא חד אשתי חד עשר קסטין, דמיך ולא אתא שינתא. קם בחשוכא אזל לגבי קפילא, א"ל זבון לי חד קיסטא, א"ל לא פתחנא לך דהיא חשוכא וצרי לי נטוריא. תלה עיניה וחזא נוקבא בתרעא, א"ל הב לי מיניה בהדיה נוקבא, את מפני מלגאו (מוזג מבפנים) ואנא שתי מלבר, עבד ליה כן, אשתי ודמיך קדם תרעא, עברין עליה נטוריא סבורניה דהוה גנב, מחוניה ופדעוניה וקראו עליה למי פצעים חנם, למי פדעין דמגן, למי חכלילות עינים, למי שמשמין דעיינין, כל אלה למי, למאחרים על היין, זה שנכנס לבי קפילא קדמא ונפיק בתראה... (ויקרא יב א, וראה שם עוד)
אל למלכים שתו יין, אל ישתו מלכים יין שמא ישכחו ויאמרו כאותו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו. ולרוזנים אי שכר, או כתיב אוי מן קדם חמרא, פן ישתה וישכח מחקק, כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכח ברמ"ח איברים שבו, הדא הוא דכתיב פן ישתה וישכח מחוקק... אמר הקב"ה בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין. ורבנין אמרי שני רוזנים היו לי ולא מתו אלא מפני היין, דתני ר' ישמעאל לא מתו שני בניו של אהרן אלא מפני שנכנסו שתויי יין וכו'. (שם יב ד)
אל תרא יין כי יתאדם, הזהירה רוח הקדש על היין שלא ישתכר אדם, למה כי יתאדם, שאחריתו דם, שעובר עבירה שיתחייב עליה מיתה. דבר אחר כי יתאדם, כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה, כי יתן בכוס עינו (משלי כ"ג) בכיס כתיב, על ידי הכוס יתן עינו בכיס, לשון נקי דברה תורה, לומר שיבא על הערוה, יתהלך במישרים, סוף אשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש, א"ר אסי אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא, דבר אחר יתהלך במישרים, סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור, מסיח עם אשה בשוק, מנבל פיו דברים רעים בשכרות ואינו מתבייש... דבר אחר שיעשה את המצות זרות, כמד"ת (תהלים קי"ט) גערת זדים ארורים השוגים וגו', ואין זדים אלא הטועים בעבור היין, כמד"ת (משלי כ"א) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, זה שכור שנקרא יהיר ולץ, יהיר מנין שנאמר (חבקוק ב') ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה, לץ מנין דכתיב (משלי ב') לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם... (במדבר י ו, וראה עוד ערך יין)
...כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול מסעודתו של אחשורוש, שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגורים כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקב"ה, ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כלם לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו... (אסתר ז)
ארז"ל כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות, דכתיב (תהלים ק"ד) ויין ישמח לבב אנוש. א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי. מה עשה שטן, הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן. רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר, נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק, מה נח הצדיק שהקב"ה פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, ועוד שקילל זרעו ואמר ארור כנען... (נח יג)
ויטע כרם, זה אחד מארבעה שהתחילו בד' דברים, נח התחיל בנטיעה... ובארורה ובעבדות... בשכרות, וישת מן היין וישכר. (שם יד)
אמר רבי יוסי בר חנניה מהו משא אשר יסרתו אמו, מלמד שכפתו בת שבע על העמוד ומכה אותו בשבט ומיסרתו, ומה היתה אומרת לו... אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין, מה לך אצל מלכים שותין יין ומשתכרין ואומרים למואל למה אל, ולרוזנים אי שכר, מי שרזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר, ולפי שיסרתו לפיכך ויחכם מכל האדם. (שמות א)
ולפיכך צוה הקב"ה אחר מיתתן להזהיר על היין, שנאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך... ולכך הזהרו מן היין כי היין מביא את האדם לכל עבירות שבעולם, לזנות, ולשפיכות דמים, ולגניבה ולכל עבירות שבעולם... והשכור בעוד שהיין בו הוא יושב בשמחה כמו שהוא יושב בגן עדן, כמו ההוא תלמידא דהוה חסיד, והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא אותו עולמיא ומכין יתיה באבנים ובצרורין וצווחין וקורין בתרוי חזו שיכרא, וכשראה בנו החסיד הוא מכלים ושואל את נפשו למות, ובכל יום אומר לו אבא אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה ולא תלך לשתות בבית היין שאתה עושה חרפה ממני וממך, והוא אומר לו כן פעם אחת ושתים בכל יום עד שאמר אביו שיעשו כמו שהוא אומר, לא ילך לשתות בבית היין. וכן עשה החסיד שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה ומישנו במטתו ואחר הולך לו. פעם אחת היה יורד מטר ויצא החסיד לשוק והוה הולך לבית הכנסת לתפלה, וראה שכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורד עליו, והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו. כשראה זה החסיד אמר בלבו אלך לאבא ואביאנו לכאן ואראה לו זה השכור והחרפה שעושין ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר, וכן עשה הביאו לשם והראהו לו, מה עשה אביו הזקן הלך אצל השכור ושאל לו באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו. אמר לו בנו החסיד, אבא בשביל זה קראתיך אלא שתראה החרפה שעושים לזה, כי כן עושים לך בעת שאתה שותה, אולי שתמנע פיך מלשתות בבית היין, אמר לו בני בחיי אין לי תענוג וגן עדן אלא זה...
וביין רביעית ההין, כך מעט היו מקריבים להודיע דרך ארץ כי יין הרבה מביא את האדם לידי חטא ולצרה גדולה ולחסרון כיס, שנאמר (משלי כ"ג) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים בביתו, שלא יהיה בביתו במה לבשל, כי הכל מוכר ונותן בשביל יין. דבר אחר כי יתן בכוס עינו אל תקרי בכוס אלא בכיס, כי נותן בכיס עין רעה, וכן תמצא בבני אפרים, שאומר (הושע ז') ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, למה בשביל ששותין יין הרבה... (שמיני יא)
קדושים תהיו כי קדוש אני, אמר להם הקב"ה לישראל עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם (ד"ה א' ט"ז)... בא נח אמרו לו זה הוא (שאנו מקלסין אותך בשמו), אמר להם זה שכור, הוא שנאמר (בראשית י"א) וישת מן היין וגו'... (קדושים ב)
מכאן אמרו עשרה כממזרים, אלו הם בני נדה... בני שכרות... שיוצאים בנים כאלו שכורים, דכתיב ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין ומתרגמינן ומשתטיא... המשמש מטתו שכור סופו נעקר, שניהם שכורים סופן נעקרים. (פרק א)
ויחשבה עלי לשכורה, מכאן שהשכור אסור להתפלל, ומה טעמיה, שנאמר (ישעיה נ"א) לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין... אבא בר רב הונא אמר שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תחנונים, שכור אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו גידופים, איזהו שתוי ואיזהו שכור, שתוי פחות מרביעית, שכור רביעית, תמן אמרין כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. (פרשה ב)
רבי יהודה ברבי שלום, בלשון עברי שמו יין ובלשון ארמי חמר, חמר בגימטריא רמ"ח כנגד אברים שבאדם, היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מיטלטל, נכנס היין הדעת יצאה... (ויקרא פרק י, תקכח, וראה עוד ערך יין)
...כי אם היו מביאים אל השכור כל אשר יתאוה והוא בענין שכרותו ויאכל וישתה וישמע הנגונים ויתחבר עם מי שיאהב ותחבקהו אהובתו, ויסופר לו כל זה כשירפא משכרותו, היה דואג על זה ויחשוב הכל הפסד ולא ריוח, מפני שלא באו ההנאות ההן והוא בענין שירגיש וינעם בהן. (מאמר ג טז)
שכור שקידש קידושיו קידושין, ואף על פי שנשתכר הרבה, ואם הגיע לשכרותו של לוט אין קידושיו קידושין ומתיישבין בדבר זה. (אישות ד יח)
כל כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים, ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים, שנאמר ולא תמותו, והוא ששתה רביעית יין חי בבת אחת מיין שעברו עליו מ' יום. אבל אם שתה פחות מרביעית יין או שתה רביעית והפסיק בה, או מזגה במים, או ששתה יין מגיתו בתוך מ' אפילו יתר מרביעית פטור ואינו מחלל עבודה. שתה יתר מרביעית מן היין אף על פי שהיה מזוג ואף על פי שהפסיק ושהה מעט מעט חייב מיתה ופוסל העבודה.
היה שכור משאר משקין המשכרין אסור להכנס למקדש ואם נכנס ועבד והוא שכור משאר משקין המשכרין, אפילו מן החלב או מן הדבלה הרי זה לוקה ועבודתו כשרה, שאין חייבין מיתה אלא על היין בשעת עבודה, ואין מחלל עבודה אלא שכור מן היין.
וכשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי, אפילו אכל תמרים או שתה חלב ונשתבשה דעתו מעט אל יורה, שנאמר "ולהורות את בני ישראל", ואם הורה בדבר שהוא מפורש בתורה עד שידעוהו הצדוקים מותר, כגון שהורה שהשרץ טמא והצפרדע טהור והדם אסור וכיוצא בזה.
ומותר לשכור ללמד תורה ואפילו הלכות ומדרשות, והוא שלא יורה, ואם היה חכם קבוע להוראה לא ילמד, שלימודו הוראה היא.
שתה כדי רביעית בלבד והיה בה מים כל שהוא או ישן מעט או הלך כדי מיל כבר עבר היין ומותר לעבוד, אבל אם שתה יותר מרביעית, אפילו מזוג, שינה מעט או הדרך מוסיפין בשכרותו, אלא ישהא לפי השכרות עד שלא ישאר משכרותו שום דבר שבעולם... (ביאת מקדש א א והלאה)
יין ושכר אל - נוטריקון ואם שתה כדי רביעית יין אסור להורות. תשת - נוטריקון תפלת שכור תועבה. (ויקרא י ט)
אמנם לא ידעתי מניין דבר זה כלל, כי אם אנו באים לתת שיר ושבח להקב"ה, דבר זה יש להיות בלי שתית יין, כי איך יהיה שבח ושיר להקב"ה בכלי זמר על השתיה, והרי אמרו כי התורה חוגרת שק ואומרת עשוני בניך ככלי זמר שמנגנין בהם, וכי השיר והשבח להקב"ה גרע מזה שלא יהיה שם כלי זמר, ואלו לדידי צייתי לא היה זה כלל. ולדעתי אף בשעה שבית המקדש קיים אסור להזכיר שמו כך בשכרות, כי אף בשעת התפלה אסור לעמוד לפני הקב"ה כאשר הוא שכור, והמונע עצמו מזה תבא עליו ברכה, ואף כי מותר לברך ברכת המזון אף אם הוא שכור אין זה ראיה, כי ברכת המזון מחויב לברך וכתיב ואכלת ושבעת וברכת, ומאחר שברכת המזון בשביל אכילה יש לו לברך אף אם הוא שכור, אבל לתת שבח להקב"ה מתוך שכרות נראה שהוא אסור גמור. (נצח ישראל פרק כג)
ובנתיב התפלה נתבאר ענין זה, כי השיכור הוא גשמי לגמרי, ולכך אסרה תורה שתויי יין שלא יכנס למקום הקודש הנבדל, ולא יהיה מורה בתורה השכלית, ומי שאינו מעמיד על מדותיו הנה לאדם זה אין לו גדר... אבל מי שאינו עומד על מדותיו אין לו גדר והוא פשוט בלתי גשמי ובזה יש לו דמיון אל השי"ת... (נתיב הכעס פרק א)
ודע של ידי שכרות שוכחין כל המצות והאזהרות שצוה משה רבינו ע"ה, כי משה הוא מלובש בכל אחד ואחד מישראל, בכל אבר ואבר, ומזכיר כל אבר ואבר שיעשה המצוה השייכת לאותו אבר... ועל ידי השכרות שוכח אותם בבחינת (משלי ל"א) פ
וישתו וישכרו עמו, הנה מה ששתו יש לומר מפני שהיה אז סעודת שבת... אבל להשתכר לא מצינו, ואיתא ולרוזנים אי שכר, מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר, ובשבת ישראל עוסקין ברזי עולם, ובודאי אינו זמן שכרות. והנה השבטים יש לומר ששתו מהכרח לקיים גזירת מושל מצרים, ואם נשתכרו אחר כך מה הוה להו למיעבד, אבל יוסף יש להבין למה שתה לשכרה. אמנם בפורים מצינו (מגילה ז') מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו', והיינו דעמלק שורש כל הקליפות, כמו שנאמר ראשית גוים עמלק... ובפורים הזמן המיוחד שהיה בו מחיית עמלק ראשית דקליפה, ועל כן יש בו מצות שכרות שמורה שאף שלא מדעת הישראל קשור בשורש ראשית דקדושה, כמו שכתוב בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית, וכן יוסף היה סבור שהוא משיח בן יוסף וכבר נתבררו כל ישראל ועל ידו יהיה מחיית עמלק שורש הקליפות, וכבר פעל יוסף במצרים גם כן שפרעה הכיר בשם אלקים... והיה סבור שכבר בא הזמן שיהיה התיקון, ואז היה שבת שעל ידי שמירת שבת מיד נגאלין ורצה להכניס קדושת השבת באחיו גם כן ויהיה מחיית עמלק ראשית דקליפה, וזה שנאמר וישכרו עמו... (מקץ ח)