(ראה גם: ברכה, מצוה, עבודת ה', עונש)
הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. (בראשית ד ז)
אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר, אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. (שם טו א)
ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. (שם יח יח)
עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי. (שם כו ה)
ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. (שמות טו כו)
ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשומרי מצותי. (שם כ ו)
כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך. (שם שם יב)
ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך, והסירותי מחלה מקרבך. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא. (שם כב כה)
אם בחקותי תלכו, ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו... ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם... ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם, והקימותי את בריתי אתכם... ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים, ואתם תהיו לי לעם... (ויקא כו ג)
ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך, ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך כל הימים. (דברים ד מ)
כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך, למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך. (שם ה טז)
למען תירא את ה' אלקיך לשמור את כל חקותיו ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך, ולמען יאריכון ימיך. ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד, כאשר דבר ה' אלקי אבותיך לך ארץ זבת חלב ודבש. (שם ו ב)
ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו, לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו, כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו. (שם שם כד)
והיה עקב תשמעון את כל המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך. ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. והסיר ה' ממך כל חולי, וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך... (שם ז יב)
והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת... למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, כימי השמים על הארץ. (שם יא יג)
שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך, למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלקיך. (שם יב כח)
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים. (שם כב ז)
והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלקיך... (שם כח א, וראה שם עוד)
וה' ישיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו, אשר נתנך ה' היום ביד ולא אביתי לשלוח ידי במשיח ה'. והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני, כן תגדל נפשי בעיני ה' ויצילני מכל צרה. (שמואל א כו כג)
אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו. (ישעיה ג י)
למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלא לשבעה, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם. הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם, ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. (שם נה ב)
הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. (שם סב יא)
וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. (מלאכי ג כ)
פרי צדיק עץ חיים, ולוקח נפשות חכם. הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא. (משלי יא ל, וראה עוד ערך ברכה)
פתח ר' אלעזר ואמר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים ל"א), כמה הוא הטוב העליון והיקר שעתיד הקב"ה לעשות לבני אדם, לאותם הצדיקים העליונים יראי חטא העוסקים בתורה, כשהם באים לעולם ההוא, טובך, לא כתוב אלא רב טובך, ומי הוא, זכר רב טובך יביעו, וזהו חיי עונג הנמשכים מעולם הבא אל חי העולמים, שהוא (נקרא) זכר רב טובך, והוא ודאי ורב טוב לבית ישראל... (הקדמה קו, ועיין שם עוד)
כעין זה שנאמר באדם הראשון בעת גדלותו, (שהעלהו מבי"ע דפרודא לג"ע דאצילות), כן יעשה הקב"ה גם לאדם השב בתשובה ועוסק בתורה, אז הקב"ה לוקח את הבעל תשובה מבי"ע דפרודא, (ועל ד' יסודין דפרודא נאמר עלייהו ומשם יפרד, כי הפרישו מהתאוות שלהם) ומניח אותו בגן עדן שלו שהיא השכינה, (דהיינו המלכות), לעבוד את השכינה במצות עשה, ולשמור את השכינה במצות לא תעשה, כלומר הכתוב לעבדה ולשמרה הנאמר בגן עדן פירושו לעסוק במצות עשה ומצות לא תעשה.
אם זוכה לשמור את השכינה הוא יהיה ראש על ד' יסודות שבגופו ונעשה נהר שיושקו על ידו ולא על ידי אחר, (דהיינו הס"א), ומכירין אותו שהוא רבון ומושל עליהם... (בראשית רס)
עתיד הקב"ה להאיר לצדיקים בעולם הבא, ולתת להם שכר מנת חלקם, מקום שהעין אינה שולטת לעמוד עליו, כמו שאתה אומר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. וכתוב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, צדיקים לעולם וגו', וכתוב אך צדיקים וגו', ברוך ה' לעולם אמן ואמן. (בראשית ב תמח)
שכרך הרבה מאד, משום שכל מי העוסק בתורה בעולם הזה, זוכה ויורש ירושה ונחלה בעולם הבא, כמו שכתוב, להנחיל אוהבי יש, מהו יש, זהו עולם הבא. ואוצרותיהם אמלא, בעולם הזה מעושר ומכל טוב שבעולם, מי שהולך לימין זוכה לעולם הבא, ומי שהולך לשמאל זוכה לעשירות בעולם הזה.
ר' אבא כאשר בא משם (מבבל), היה מכריז, מי רוצה עושר ומי רוצה אריכות ימים בעולם הבא, ילך ויעסוק בתורה. היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה.
איש אחד פנוי מאשה היה בשכונתו, יום אחד בא אליו, ואמר לו, רבי, אני רוצה ללמוד תורה, כדי שיהיה לי עשירות. אמר לו ר' אבא, הנה ודאי, (שתזכה על ידי התורה לעשירות), אמר לו מה שמך, אמר לו יוסי, אמר לתלמידיו שיקראו אותו יוסי בעל העשירות והכבוד, והיה יושב ועוסק בתורה.
לימים כשהיה עומד לפניו, אמר לו, רבי, אנה הוא העושר. אמר (ר' אבא), משמע שאינו עושה לשם שמים, ונכנס לחדרו, (להתישב בדעתו מה לעשות עמו), שמע קול אחד שהיה אומר, אל תענישו, כי אדם גדול יהיה, חזר אליו, אמר לו שב בני שב, ואני אתן לך עשירות.
בינתים בא איש אחד ובידו כלי פז, הוציאו והבריק אורו בבית, אמר לו רבי, אני רוצה לזכות בתורה, ואני לא זכיתי (להבין) בתורה, ואני מבקש, מי שיעסוק בתורה בשבילי, כי יש לי עושר רב שהניח לי אבי, שבעת שישב על שלחנו היה מסדר עליו שלשה עשר כוסות מאלו, דהיינו מפז, ואני רוצה לזכות במצות לימוד התורה, ואני נותן בעד זה עושר.
אמר לאותו איש הפנוי מאשה, עסוק בתורה, ואיש הזה יתן לך עושר. נתן לו האיש אותו הכוס של פז, קרא עליו רבי אבא, לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ישב ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.
לימים נכנסה חמדת התורה במעיו, יום אחד היה יושב ובוכה, מצאו רבו שהיה בוכה, אמר לו על מה אתה בוכה, והשיב לו, ומה אני מניח בשביל זה (העושר) את חיי עולם הבא, איני רוצה (ללמוד עוד בשביל האיש הזה), אלא לזכות בתורה בעד עצמי, אמר (ר' אבא), עתה משמע שכבר עושה לשם שמים.
קרא לאותו האיש ואמר לו קח העושר שלך, ותן אותו ליתומים ועניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה, בכל מה שאנו לומדים. החזיר לו ר' יוסי את הכוס של פז, ועד היום הזה לא ניטל השם בן פזי ממנו ומבניו, והיינו ר' יוסי בן פזי, וזכה להרבה תורה הוא ובניו, כי אין לך שכר טוב יותר בעולם, כמי שעוסק בתורה, ואין צריכים לתמורה בעדה, כמו שכתוב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. (לך לך רפב)
מהו השדה נתתי לך והמערה אשר בו, אמר רבי יוסי הפקדא דשלוה ומנוחה רבה. אמר ר' שלום בר מנימי, אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות וכסופין בשביל התורה, הדא הוא דכתיב, ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום, כאילו נהרגו על קדושת שמו... (חיי שרה סא)
...כי למדנו, אמר ר' יצחק בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת, אוי להם לבני אדם (שמזלזלים) בעבודת בוראם, אוי להם לבני אדם מחלול כבודה של התורה, כי אמר ר' יהודה, כל מי שעוסק בתורה בעולם הזה ורוכש מעשים טובים יורש עולם שלם, וכל מי שאינו עוסק בתורה בעולם הזה, ואינו עושה מעשים טובים, אינו יורש לא זה ולא זה. (דהיינו לא עולם הזה ולא עולם הבא)... והרי למדנו, יש מי שיורש עולמו כפי מקומו וכפי מה שראוי לו, (הרי שיש מדה אמצעית), א"ר יצחק, לא למדנו (שאין לו ב' העולמות) אלא מי שאין לו מעשים טובים כלל... (שמות ס)
על האדמה אשר ה' וגו' הוא הבטחה להנות באספקלריא המאירה, וזה סוד, על האדמה, זהו מראה המאירה באלו ימים העליונים, (חג"ת נהי"מ דז"א) המאירים מתוך המבוע של כל, שהיא בינה).
מה השינוי שבאלו שתי מצות התורה כתוב בהם למען יאריכון ימיך, בזה ובשלוח הקן. אלא שתי מצות אלו, תלויות כולן למעלה, אבא ואמא, הוא סוד זכור ושמור כאחד, (שהם ז"א ומלכות), ומשום זה כתוב, למען יאריכון ימיך, ובשלוח הקן, שכתוב שלח תשלח את האם וגו', הוא סוד עולם העליון, (שהוא בינה שנקראת אם, שפירושו) שלא ניתנה רשות להסתכל בה, וצריכים לשלחה מלשאול שאלה ולהסתכל בה...
ובזה כתוב למען ייטב לך והארכת ימים, למען איטיב לך לא כתוב, אלא למען ייטב, לך, ויאריכון ימיך לא כתוב, אלא והארכת ימים, למען ייטב לך היינו מקום ההוא שמטיב לכל, והוא עולם הסתום והגנוז, (שהוא בינה), והארכת ימים, (היינו בכח עצמך), כמו שכתוב תקח לך, כי ברשות האדם הוא, (התדבק בבנים, שהם ז"א ומלכות, שבהם אריכות ימים)... (יתרו תקנח)
חיה זו עומדת לתבוע שכר מעם הקב"ה לתת לכל אלו הרודפים אחר כל בעלי חכמה, ואפילו אחר כל אדם, ללמוד חכמה לדעת את אדונם, ושכר ההוא לתת לבני אדם, הרודפים אחר חכמה לדעת את רבונם...
חיה הקדושה הזו עומדת, וכשהנשמה עולה ומגעת אליה, אז היא שואלת (הנשמה) בסוד חכמת אדונה, וכפי החכמה שרדפה אחריה והשיגה, כך נותנים לה שכרה, ואם (האדם) היה יכול להשיג חכמה ולא השיג דוחים הנשמה לחוץ, ואינה נכנסת ועומדת תחת היכל ההוא בבושה, וכשמרימות כנפיהם אלו השרפים שמתחת החיה, אז כולם מכים בכנפיהם, ושורפים (הנשמה), ונשרפת ואינה נשרפת ועומדת ואינה עומדת, ומאירה ואינה מאירה, וכך דנים אותה בכל יום.
ואף על גב שיש לה מעשים טובים (דוחים אותה לחוץ), משום שאין שכר בעולם ההוא כאלו שמשתדלים בחכמה להסתכל בכבוד אדונם, ואין שיעור לשכר של אלו היודעים חכמה להסתכל בכבוד אדונם, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, שכתוב, אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה... (פקודי תקכז)
ומי שזכה לשמור את הברית הזו כראוי, ולא חטא בה כל ימיו (הוא מרכבה ליסוד), והוא אחוז ביומם ובלילה, (שהם זו"ן כמו היסוד), וזוכה לב' עולמות, לעולם הזה ולעולם הבא. ועל כן נקרא אברהם שלם, שכתוב, התהלך לפני והיה תמים, ומתי נקרא תמים, (שפירושו שלם), כשזכה בשניהם ביומם ולילה, שכתוב, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. ואת שניהם ירש אברהם ולא נתקיים בו החסד בקיום שלם, עד שנמול, כיון שנמול, נתקיים בו (החסד), וזכה לשניהם ונקרא שלם... (ויקרא רכד)
שלמדנו, מי שהולך בדרך הישר בתורה, ומי שעוסק בתורה כראוי יש לו חלק טוב תמיד לעולם הבא. כי הדבור של תורה שמוציא מפיו, הולך ומשוטט בעולם ועולה למעלה. וכמה (מלאכים) עליונים קדושים מתחברים בדבור ההוא, ועולה בדרך ישר ומתעטר בעטרה קדושה, ומתרחצת בנהר של עולם הבא, (שהיא בינה), הנמשך ויוצא מעדן, (שהוא חכמה), ומתקבל בו, ומשתאב בתוכו, ואילן העליון, (שהוא ז"א), מתענג מסביב נהר ההוא, (כלומר שגורם שז"א יקבל הארת הנהר מבינה), ואז נמשך ויוצא אור עליון ומתעטר באדם ההוא כל היום כמו שלמדנו...
ומי שתשוקתו הוא לעסוק בתורה, ואינו מוצא מי שילמד אותו, והוא באהבת התורה, מדבר בה ומגמגם בה בגמגום, שאינו יודע, כל דבור ודבור עולה, והקב"ה שמח בדבור ההיא ומקבלה ונוטע אותה מסביב אותו הנחל, (שהוא בינה), ונעשים מאלו הדבורים אילנות גדולים, (דהיינו אורות גדולים), ונקראים ערבי נחל, זה שאמר באהבתה תשגה תמיד... (קדושים צב)
תא חזי, אף על פי שצריכים להסתכל בלבוש (שהוא בספורי העולם, כלומר, אף על פי שאין המקרא יוצא מידי פשוטו), מקרא זה עתה כך הוא אומר, שאדם הולך בעולם הזה, והקב"ה נותן לו עושר, כדי שיזכה בו לעולם הבא, וישאר אפילו קרן (מכספו), מהו קרן, (כסף) ההוא שהוא קיים (לנצח), שהוא מקום לצרור בו הנשמה, משום זה הוא צריך להשאיר אחריו קרן הזה, וקרן הזה יקבלו אחר שיצא מעולם הזה.
משום שקרן הזה הוא עץ החיים של עולם ההוא, (שהוא ז"א), ולא נמצא ממנו בעולם הזה רק אותם הפירות שיוצאים ממנו, ועל כן הפירות שלו אוכל האדם שזכה להם, בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם ההוא, לזכות בו בחיים עליונים שלמעלה.
ומי שמטמא עצמו ונמשך אחר טובת עצמו, ואינו חסר לנפשו וגופו כלום, ואותו האילן (שהוא ז"א), נשאר ואינו משים אותו לפניו ביראה, ולקבלו למעלה, אז, ולא ישליטנו האלקים לאכל ממנו, ולזכות באותו העושר, ודאי איש אחר יאכלנו, כמו שאמר יכין וצדיק ילבש, משום זה צריך האדם לזכות לעולם ההוא במה שנותן לו הקב"ה ואז אוכל ממנו בעולם הזה, וקרן ההוא ישאר אצלו לעולם האחר, שיהיה צרור בצרור החיים, א"ר יוסי ודאי (הוא כן). (בהעלותך קמב)
קול ישמע בעולם, ושני מלכים יתעוררו בעולם לערוך מלחמה, ואז יצא השם הקדוש (למלוך) על העולם, מה תבשר ותאמר, היינו הנה ה' אלקים בחזק יבא וזרועו מושלה לו, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו, היינו שהקב"ה יכריז בכל הפמליא של מעלה ויאמר להם התאספו ודונו דין, מי שמסר נשמתו על קדושת שמי מהו שכרו, והם יאמרו כך וכך, מי שסבל כמה חרופים וגדופים עלי בכל יום מהו שכרו, והם יאמרו כך, מי שנענש בכל יום עלי מהו שכרו, הם יאמרו כך, זה שאמר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו... (שלח לך רצט)
ובכל תפלה היא (המלכות) עולה להוי"ה, (שהוא ז"א), עד שמגעת למרכבה של אבות העליונים, שהם חסד גבורה ות"ת, שיש להם י"ב פנים כנגד י"ב שבטים, (כי כל אחד מחג"ת כולל ד' פנים חו"ג תו"מ, והם י"ב). וכפי שהיא (המלכות) מלמדת זכות על אלו בעלי תפלה ובעלי זכיות בכל מצוה ומצוה שבתורה, כך יחנו, על הזכיות שלהם, וכך יסעו, אל הזכויות, וכך יורדת השמירה אליהם.
אלו שעושים זכיות על מנת לקבל פרס, (דהיינו לקבל שכר), יורד הקב"ה במרכבתו של העבד, (שהוא מטטרון) ובד' שומרים שלו, (שהם מיכאל, גבריאל, אוריאל רפאל) ומי שעושה זכיות שלא על מנת לקבל פרס, יורד עליהם במרכבה של עצמו... (קרח רע"מ נט)
ומשום שכל מי שעוסק בתורה בעולם הזה, זוכה שיפתחו לו כמה שערים, כמה אורות לעולם ההוא, (על כן) בשעה שנפטר מעולם הזה (התורה) מקדמת לפניו והולכת לכל שומרי השערים מכרזת ואומרת, פתחו שערים ויבא גוי צדיק, התקינו כסא לפלוני עבד המלך, כי אין שמחה להקב"ה, אלא במי שעוסק בתורה, כל שכן אדם הנעור בלילה לעסוק בתורה, כי כל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו והקב"ה נמצא ביניהם...
אמר ר' שמעון, כביכול, כל אלו הזוכים לעסוק בתורה, ובשעה שמתחלק הלילה, וכשהאיר היום הם באים עם המלכה לקבל פני המלך הוא מתחזק ונוחל בהשכינה, ולא עוד, אלא ששורה עליו חוט של חסד כמו שהעמדנו. (פנחס ב)
אמר ר' ייסא מי שמכבד שם אדונו בזה, ושומר (הברית), הוא זוכה שיכבד אותו אדונו על כל, מאין לנו מיוסף, שכתוב, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וכתוב ונתון אותו על כל ארץ מצרים, ולא עוד, אלא כשעברו ישראל את הים, ארונו של יוסף נכנס תחילה בתוכו, והמים לא יכלו לעמוד לפניו על קיומם, זה שכתוב הים ראה וינוס, מהו וינוס, אלא הים ראה אותו שכתוב בו, וינס ויצא החוצה... (שם יח)
יום אחד היה חולה ר' יוסי, נכנסו אליו ר' אבא ור' יהודה ור' יצחק, ראו אותו שהיה נופל על פניו וישן. ישבו, כשהקיץ ראו את פניו שהיו שוחקות, אמר להם ר' אבא דבר חדש ראיתי, אמר להם ודאי כי עתה עלתה נפשי וראתה כבוד אלו שמסרו עצמם על קדושת אדונם, שהיו נכנסים בי"ג נהרות אפרסמון הטהור, והקב"ה משתעשע בהם, וראיתי מה שלא נתנו לי רשות לומר, ושאלתי ואמרתי, כבוד זה של מי הוא, אמרו לי, שהוא של אלו שאהבו את אדונם בעולם ההוא, (דהיינו בעולם הזה), וממה שנפשי ראתה הואר לבי, ועל כן פני שוחקות. (ואתחנן קמב, ועיין שם עוד)
וכשישראל למטה שומרים עצמם לענות אמן ולכוין לבם כמו שצריך, כמה פתחי ברכות פתוחים למעלה, כמה טוב נמצא בכל העולמות, כמה שמחה היא בכל. ומהו שכרם של ישראל שגרמו לזה, שכרם הוא בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה בשעה שמצירים להם, ומתפללים תפלתם לפני אדונם, הקול מכריז בכל העולמות, פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי אמונים אלא אמנים, (דהיינו ששומרים לענות אמן). פתחו שערים, כמו שישראל פתחו להם שערי הברכות, כך אתה פתחו שערים, ותתקבל תפלתם על אלו שמצירים להם.
זה (שכרם) בעולם הזה, בעולם הבא מהו שכרם, כי כשיצא האדם מעולם הזה, שהיה שומר לענות אמן, מהו שומר, כלומר ששומר אותה הברכה שאומר המברך ומחכה לו לענות (אחריה) אמן כמו שצריך, אז נשמתו עולה ומכרזת לפניו פתחו שערים כל יום, כשהיה שומר אמונים, (דהיינו אמנים). (וילך לז)
וילכו ויעשו, ליתן שכר להליכה ושכר לעשייה, ויעשו, וכי כבר עשו, אלא משקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם כאלו עשו. (בא פרשה יב)
...ללמדך שבמדה שהאדם מודד בה מודדים לו, מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לדעה, והמקום עכב לה במדבר הארון והשכינה והכהנים והלוים וכל ישראל שבעת ימים עם ענני כבוד, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה לקבור את אביו, שאין באחיו גדול ממנו, שנאמר ויעל יוסף לקבר את אביו, כתיב ויעל עמו גם רכב גם פרשים, מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה.... (בשלח הקדמה, וראה שם עוד)
גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקדש ויאמרו שירה, שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל, וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה', שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. אז ישיר משה ובני ישראל, ר' נחמיה אומר, כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש, שכן מצינו באבותינו שבשכר שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה... וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה, שנאמר ויאמן העם, וכן הוא אומר אמונים נוצר ה'... (בשלח פרשה ו)
...הא מה תלמוד לומר לכלב תשליכון, ללמדך שהכלב מכובד מן העבד, שהטרפה לכלב ונבלה לעבד, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תן לו שכרו, והלא דברים קל וחומר ומה אם חיה כך אדם לא כל שכן, שאינו מקפח שכרו... (משפטים פרשה כ)
ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני ה', מלמד שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, וכן הוא אומר מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם. מאיל המילואים למשה היה למנה, והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי ששימש בכהונה גדולה שעה אחת נוטל לו חלק בכהונה גדולה, המשמש בכהונה לעולם על אחת כמה וכמה. (צו פרשת מלואים)
...כיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום שתק וקכל שכר על שתיקותו, מיכן אמרו כל המקבל עליו ושותק סימן יפה לו. (שמיני הקדמה)
ר' יוסי הגלילי אומר אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים כמעשה ארץ כנען... מפני מה זכו הכנענים לישב בארצם ארבעים ושבע שנים... אלא בשכר שכבדו את אברהם אבינו, שאמרו לו שמענו אדוני נשיא אלקים אתה בתוכינו, בני אדם שכבדו את אברהם אבינו זכו לישב בארצם שבע וארבעים שנה...
וחי בהם לעולם הבא, ואם תאמר בעולם הזה, והלא סופו מת הוא, הא מה אני מקיים וחי בהם, לעולם הבא, אני ה' נאמן לשלם שכר. (אחרי פרשה ח)
ופניתי אליכם, משלו משל למה הדבר דומה, למלך שכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד ועשה עמו מלאכה ימים הרבה. נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו הפועל עמהם, אמר לו המלך לאותו הפועל, בני אפני לך, הרובים הללו שעשו עמי מלאכה ממועטת ואני נותן להם שכר מועט, אבל את חשבון רב אני עתיד לחשב עמך. כך היו ישראל בעולם הזה מבקשים שכרם מלפני המקום, ואומות העולם מבקשים שכרם מלפני המקום, והמקום אומר להם לישראל בני אפנה לכם, אומות העולם הללו עשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט, אבל אתם חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם, לכך נאמר ופניתי אליכם... (בחקותי פרק ב)
ר' נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה, צא ולמד ממצות ציצית. מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים והיתה נוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבעה לו זמן, כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה, נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעתי לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית, אמרה לה יכנס. כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות ואחת של כסף ואחת של זהב, והיא היתה בעליונה, ובין כל אחת ואחת ספסלין של כסף ועליון של זהב, כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, נדמו לו כארבעה אנשים, מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע, אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע, אמרה לו גפה של רומי איני מניחתך עד שתאמר מה ראית בי, אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום שאין כיופייך בכל העולם, אלא מצוה קלה ציונו ה' אלקינו וכתוב בה אני ה' אלקיכם אני ה' אלקיכם שני פעמים, אני ה' אלקיכם אני עתיד לשלם שכר, אני ה' אלקיכם עתיד ליפרע. אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה, וכתב לה, עמדה וביזבזה את כל ממונה, שליש למלכות, שליש לעניים ושליש נטלה עמה ובאתה ועמדה בבית מדרשו של ר' חייא, אמרה לו רבי גיירני, אמר לה שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים, הוציאה לו כתב שבידה, אמר לה זכי במקחך, אותן המצעות שהציעה לך באיסור תציע לך בהיתר, זה מתן שכרה בעולם הזה, ובעולם הבא איני יודע כמה. (שלח קטו)
ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, רבי אומר וכי אותה בלבד הוא דורש... כביכול אינו דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה. כיוצא בו אתה אומר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל, שנאמר אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ומה תלמוד לומר שומר ישראל, כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם שומר את הכל עמהם... (עקב מ, וראה שם עוד)
כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, עשה מצוה האמורה בעניין שבשכרה ירחיב ה' את גבולך. (ראה עה)
והרי דברים קל וחומר, ומה מצוה קלה שהיא כאיסור אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, כתוב בה אריכות ימים, שאר מצות חמורות שבתורה על אחת כמה וכמה. (כי תצא רכח)
א"ר אלעזר בן עזריה המצרים לא קבלו ישראל אלא לצורך עצמם וקבע להם המקום שכר, והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה, המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה. (שם רנב)
רבי שמעון ברבי אומר ומה הדם שנפשו של אדם יוצאת הימנו הפורש ממנו מקבל שכר טוב, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן הפורש מהם על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. רבי יהודה אומר הרי הוא אומר מי יגור באהליך הולך תמים ופועל צדק... ובמקום אחר הוא אומר ואיש כי יהיה צדיק ועושה משפט וצדק, וסוף העניין הוא אומר חיה יחיה, וכי מה עשה זה, אלא כל היושב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. (שם רפו)
למען יאריכון ימיך, זו אחת מכל מצות שבתורה שמתן שכרה בצידה, והרי דברים קל וחומר, ומה גרוגרת שאין אחד מן מאה באים כאיסר האיטלקי נאמר בה אריכות ימים, שאר מצות שיש בה חסרון כיס על אחת כמה וכמה. (שפ רפה
דבר אחר הצור התקיף תמים פעלו, פעולתם של באי העולם שלימה לפניו, מתן שכרם של צדיקים ומאחר פורענותם של רשעים, אילו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה ואלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, שנאמר הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, אימתי אלו ואלו נוטלים למחר כשהוא יושב בדין, כי כל דרכיו משפט, למחר כשהוא יושב בדין עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו. א-ל אמונה, כשם שמשלם שכר צדיק גמור שכר מצוה שעשה בעולם הזה לעולם הבא, כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה, וכשם שנפרע מרשע גמור מעבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא, כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעולם הזה... (האזינו שז)
ובדבר הזה תאריכו ימים, זה אחד מן הדברים שהעושה אותם אוכל פירותיהם בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא, ומפורש כן בתלמוד תורה, וכיבוד אב ואם מניין, תלמוד לומר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך... בהבאת שלום מניין, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. (שם שלו)
רבי חנינא בן גמליאל אומר לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות חוץ משל ראובן ומשל דוד, שנאמר ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר, ואף על פי כן הרי לעומתו, שלמה בנה את בית המילוא סגר את עיר דוד אביו. וחכמים אומרים אין מחליפים לעולם לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנים מתן שכר על המצות ועונשים על העבירות... (ברכה שמז)
...והכתיב לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים, ותנא משמיה דרבי יוסי, למה נקוד על לולא, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא. (ברכות ד א)
רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה ר' יוחנן, א"ל חביבין עליך יסורין, א"ל לא הן ולא שכרן, א"ל הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה. (שם ה ב)
אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא, אמר אביי אגרא דכלה דוחקא, אמר רבא אגרא דשמעתא סברא, (שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר), אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא, אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא, אמר רב ששת אגרא דהספדא דלויי (להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים), אמר רב אשי אגרא דבי הלולי מילי (לשמח החתן בדברים). (שם ו ב)
...בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו, שנאמר הודיעני נא את דרכיך, אמר לפניו, רבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו, אמר לו, משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע... אלא הכי קאמר ליה צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור... ופליגא דרבי מאיר, דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו, שנאמר וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אף על פי שאינו הגון... דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה לותמונת ה' יביט. (שם ז א)
תניא כותיה דרב חסדא, היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא קריאת שמע, ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק... ואם פסק מה שכרו, אמר ר' אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים. (שם כד ב)
אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות... תנו רבנן הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות, ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים, ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני, אמר לו אין לי מעות... א"ל העבודה כך היה, הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי, ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות... (שבת קכז א, וראה שם עוד)
ואמר רבי מלאי בשכר וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו. (שם קלט א)
והיינו דאמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם למחר לקבל שכרם. (עירובין כב א)
א"ר חנין לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים... (שם סה א)
דתנא דבי ר' ישמעאל, בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון, להכרית זרעו של עשו, לבנין בית המקדש ולשמו של משיח... (פסחים ה א)
כדתניא, שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה. (שם כב ב)
תנו רבנן יש זריז ונשכר, ויש זריז ונפסד, יש שפל ונשכר ויש שפל ונפסד. זריז ונשכר דעביד כולי שבתא (מלאכה בכל השבוע) ולא עביד במעלי שבתא, זריז ונפסד דעביד כולי שבתא ועביד במעלי שבתא... רבא רמי, כתיב כי גדול עד שמים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמים חסדך, הא כיצד, כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה...
תנו רבנן המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכר אשתו מתקילתא (נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכים, דשכר מועט הוא ומתבזה)... אבל עבדה ומזבנה אישתבוחי משתבח בה קרא, דכתיב סדין עשתה ותמכור. תנו רבנן המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם, מאי טעמא כיון דנפיש אפחזייהו שלטא בהו עינא. תנו רבנן ד' פרוטות אין בהם סימן ברכה לעולם, שכר כותבין ושכר מתורגמנין ושכר יתומים, ומעות הבאות ממדינת הים... (שם נ ב, וראה שם עוד)
מצוה וגוף גדול (אם תרצה לעשות מצוה וגם תשתכר בה שיגדל ממונך), אוכל פירות ולא שכר (הלוה חברך מעות על הקרקע לאכול פירות בנכייתא בזול)... (שם קיב ב)
...ולפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה אמר (לגבריאל) תזכה ותציל שלשה מבני בניו. (שם קיח א)
...הכי קאמר, בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים זכיתם לכתם אופיר. (ר"ה ד א)
...שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי, מתן שכרה לא עבידא לאגלויי... ואי בעית אימא מתן שכרה נמי אודעינהו, נשמה יתירה לא אודעינהו... (ביצה טז א)
...אלא הכי קאמר, בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה... כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין. (תענית יא א)
אמר רבי אלעזר מאי דכתיב לא יגרע מצדיק עיניו, בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר... (מגילה יג א)
ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה, הגוללו נוטל שכר כולן... אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן. (שם לב א)
...ומה דרש בה, הקהל את העם האנשים והנשים והטף, אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן, אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. (חגיגה ג א)
...אם כן מצינו חוטא נשכר... (יבמות צב ב)
...אלא הא דכתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, בשכר יראיו יחלצם מדינה של גיהנם... (שם קב ב)
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, אמר רב נחמן אמר רב נשים האורגות בפרכות נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, ואני אומר מקדשי בדק הבית... (כתובות קו א, וראה שם עוד)
...אמר שמואל במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש, מאי פסקא, הא קא משמע לן, דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל, מאי שנא מדרש דלא, דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, וכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה', מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם, מקרא נמי בחנם, רב אמר שכר שימור, ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים. (נדרים לו ב)
...והבלעה מישרא שרי, דתניא השוכר את הפועל לשמור את התינוק לשמור את הפרה לשמור את הזרעים אין נותנין לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן, ואם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שבוע נותן לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן... (שם לז א, וראה שם עוד)
תניא ביקור חולים אין לה שיעור, מאי אין לה שיעור, סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרה, אמר ליה אביי וכל מצות מי יש שיעור למתן שכרן, והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן... (שם לט ב)
גופא אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות, וא"ר יוסי בר' חנינא רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה, דאילו בכירה דקריתיה מואב א"ל רחמנא אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה... ואילו צעירה דקריתיה בן עמי, אמר ליה אל תצורם ואל תתגר בם, אפילו צעורי לא תצערינן כלל. א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות. (נזיר כג ב)
א"ר יהושע בן לוי, בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה... ואמר ריב"ל כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה, שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלקים, אל תקרי ושם, אלא ושם דרך. (סוטה ה ב)
וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו עמו גם רכב גם פרשים, מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר ויקבור אותו בגיא. (שם ט ב)
דרש רבי עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים... בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ... ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים, רב ושמואל, חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות... (שם יא ב)
ואני אתן את שכרך, א"ר חמא בר' חנינא לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן אלא שנותנין להן שכרן. (שם יב ב)
...אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי, אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם, שנאמר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא הרבים נשא ולפושעים יפגיע, לכן אחלק לו ברבים. יכול כאחרונים ולא כראשונים, תלמוד לומר ואת עצומים יחלק שלל, כאברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות... (שם יד א)
אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה עפר ואפר... דריש רבא, בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לב' מצות, אפר פרה ועפר סוטה... דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות, חוט של תכלת ורצועה של תפילין... (שם יז א)
והאמר רבי למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה... דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן, אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך, אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי...
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס. (שם כב א וב)
תניא היה ר"מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור... (שם מו ב, וראה שם עוד)
....לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא. וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצוה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה, דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה... (קידושין לא א)
כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ... ורמינהי אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם, אמר רב יהודה הכי קאמר, כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבים לו ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה... רבא אמר הא מני רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך...
רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא, תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, עשה אין לא עשה לא, ורמינהי, ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, אמר ליה התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה, כי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא... אמר להו שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה, אמרו ליה שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו, דתנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס... (שם לט ב)
הזכות יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב וגו', עבירה יש לה קרן ואין לה פירות... מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו, אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה... (שם מ א)
ורמינהו, הנוטל שכר לדון דיניו בטלים, להעיד עדותו בטלה, להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, אמר אביי לא קשיא, כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה וקידוש... (שם נח ב)
רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותן לו אחרית ותקוה בזקנותו, בנערותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח, בזקנותו מהו אומר, עוד ינובון בשיבה... (שם פב א)
במערבא אמרי משמיה דרבי זירא עד שליש משלו (היינו אותו שליש שיוסיף בהדור מצוה משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו), מכאן ואילך משל הקב"ה (מה שיוסיף בהדור מצוה יפרע לו הקב"ה בחייו). (בבא קמא ט ב)
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, שנאמר אשריכם זורעי, ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, וזוכה לנחלת שני שבטים, זוכה לכילה כיוסף... וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם. אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף... וזוכה לבינה כיששכר... (שם יז א)
אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רבה בר יוסף בר חמא אמר רב ששת מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד. תנו רבנן קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע, קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד, קרוב לזה ולזה רחוק מזה ומזה זו היא מדת כל אדם. (בבא מציעא ע א)
רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא, שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב, אמר ליה הב להו גלימייהו, אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, למען תלך בדרך טובים, יהיב להו גלימייהו, אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכיפינן ולית לן מידי, אמר ליה הב אגרייהו, א"ל דינא הכי, אמר ליה אין, וארחות צדיקים תשמור. (שם פג א)
דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב יוסף מאי דכתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער, תשת חשך ויהי לילה זה העולם הזה שדומה ללילה, בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער... תזרח השמש לצדיקים, יאספון רשעים לגיהנם, ואל מעונתם ירבצון, אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו, יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן, ולעבודתו עדי ערב, במי שהשלים עבודתו עדי ערב. (שם שם ב)
...ופליגא דר' חמא בר חנינא, דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלשה זכו לשלשה, בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים. (שם פו ב)
מיתיבי חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו, הביא הקב"ה עליו יסורין התחיל מחרף ומגדף, כפל לו הקב"ה שכרו בעולם הזה כדי לטרדו מן העולם הבא... (בבא בתרא טו ב)
אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה... ואין חברים אלא תלמידי חכמים... ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר התמלא בסוכות עורו, זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל, שנאמר ובצלצל דגים ראשו, לא זכה עושין לו ענק, שנאמר וענקים לגרגרותיך, לא זכה עושין לו קמיע... ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו... ואש בחופה למה, אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה. (שם עה א)
א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו', המושלים אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, תבנה ותכונן, אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. (שם עח ב)
אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות, ולא על המטבע יתר משתות, והמשתכר אל ישתכר יותר משתות. (שם צ א)
תנו רבנן אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות... תנו רבנן אין משתכרין פעמים בביצים... (שם צא א)
דתנן רבי עקיבא אומר לא בא שלישי אלא להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו, אם כן ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר את הניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה. (סנהדרין ט א)
...אף אתה ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי אתה תמיה, כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה... נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה, ההיא שעתא לא הוה התם, כי אתא אמר להו היכי כתביתו... אמר להו קריתו ליה א-להא רבא וכתביתו ליה לבסוף... רהט בתריה, כדרהיט ארבע פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה, אמר ר' יוחנן אילמלא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל. (שם צו א)
אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו... ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך... ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עין לא ראתה אלקים זולתך. מאי עין לא ראתה, אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ר"ל אמר זה עדן לא ראתה עין מעולם. (שם צט א)
דרש ר' יהודה ברבי סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים. אמר ר' תנחום בר' חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה משביעו לעולם הבא, שנאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו, שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו הא-ל ישועתנו סלה... דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי. תניא ר' מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו, דכתיב בסאסאה בשלחה תריבנה, אמר ר' יהושע וכי אפשר לומר כן, אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה, הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא... אלא כשם שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל פורענותם כך נותן הקב"ה כח בצדיקים לקבל טובתן. (שם ק א)
דאמר ר' יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב התם ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם, ומעלמת עינים מן הרשעים ממיכה, ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחבירו של עדו הנביא... ברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא... (שם קד א, וראה שם עוד)
א"ר אלעזר א"ר חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר ביום ההוא יהיה ה' צב-אות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו וגו', מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה, לעושים רצונו ומצפים לישועתו, יכול לכל, תלמוד לומר לשאר עמו, למי שמשים עצמו כשירים. לרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה ולרוח משפט זה הרודה את יצרו, וליושב על המשפט זה הדן דין אמת לאמיתו, ולגבורה זה המתגבר ביצרו, משיבי מלחמה זה שנושא ונותן במלחמתה של תורה, שערה אלו שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובתי מדרשות. (שם קיא ב)
ואמר רבי חנניה בן גמליאל, מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו. ר"ש אומר ממקומו הוא למד, שנאמר ונכרתו הנפשות העושות וגו', ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה.
ר"ש בר רבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו', ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות... ר' חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר...
הבאת מעשר דכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די, אמר רמי בר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. (מכות כג א)
אמר מר בריה דרבינא לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר. ולא, והתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם... אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמו שאינו מצווה ועושה. (ע"ז ב ב)
במצוותיו חפץ מאד, אר"א במצותיו ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. (שם יט א)
ר' אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה... ודע לפני מי אתה עמל, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. (אבות ב יד)
...אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה... ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. (שם טז)
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה... ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה. (שם ד ב)
בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא ... וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. (שם ה א)
ארבע מדות בהולכי בית המדרש, הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו, הולך ועושה חסיד, לא הולך ולא עושה רשע. (שם שם יד)
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. (שם ה כג)
...וכן בשלמה הוא אומר עת לחשות ועת לדבר, פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה, פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור. (זבחים קטו ב)
תניא א"ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה ולעולם הבא, איני יודע כמה צא ולמד ממצות ציצית, מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים... (מנחות מד א, וראה ההמשך ספרי שלח לך)
מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה, וחייבו רבן גמליאל ליתן לו י' זהובים. איבעיא להו שכר מצוה או שכר ברכה, למאי נפקא מינה, לברכת המזון, אי אמרת שכר מצוה אחת היא, ואי אמרת שכר ברכה הויין ארבעים... לאחר שאכלו ושתו א"ל כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל, אמר לו כוס של ברכה אני שותה, יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים. (חולין פז א)
לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע, ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר על מצות חמורות שבתורה. תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים... אלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא... והוא לא ידע למען ייטב לך בעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך. (שם קמב א)
הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות אין שוחטין על פיו אלא אם כן היה מומחה כאילא ביבנה שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבע איסרות לבהמה דקה וששה לגסה, בין תם בין בעל מום... הנוטל שכרו לדון דיניו בטלין, להעיד עדותיו בטילין, להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה, אם היה כהן מטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו, ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל בטל. מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו', מה אני בחנם אף אתם בחנם... ומנין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר, תלמוד לומר אמת קנה, ומנין שלא יאמר כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה בשכר, תלמוד לומר אמת קנה ואל תמכור.... (בכורות כח ב, וראה שם עוד)
מאי שכר פרי הבטן, א"ר חמא ברבי חנינא בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן. (נדה עא א)
תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם, מאי טעמא, הפרו תורתך עת לעשות לה'. (ברכות סח א)
...א"ר יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה, ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה, א"ר שבתי כתיב ומשפט ורב צדקה לא יענה, אין הקב"ה משהא מתן שכרן של עושה מצות בגוי...
כיצד כודנו (לאביו) בריחים ויורש גן עדן, חד בר נש איטחין בריחים, אתית מצוות לטיחנייא (שמקבצין בעלי המלאכה לאנגריא לטחון לעבודת המלך), א"ל אבא עול טחון תחתי, אין מטת מבזייא טב לי אנא ולא את, אין מטת מילקי טב לי אנא ולא את, נמצא כודנו בריחייא ויורש גן עדן... רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנה כתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע, טילטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצות כדי שיהיו עושין אותן באמונה. ר' אחא בשם ר' יצחק כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאת חיים, מכל מה שנאמר לך בתורה השמר, שאין אתה יודע מאיזה מהן יוצא לך חיים. א"ר אבא בר כהנה השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות, מצוה קלה שבקלות זה שלוח הקן, ומצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם, ובשתיהן כתיב והארכת ימים. א"ר אבון ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כתיב בו למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך, דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן... (פאה ג א)
הזכות יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו... מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה, מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'... אבל בגוים חילופא... תני רשב"י הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונה מרד, איבד זה כל מה שעשה כל ימיו, מה טעם, ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו'. ר"ש בן לקיש אמר בתוהא על הראשונות. הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב"ה מקבלו, מה טעם ובשוב רשע מרשעתו וגו', אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין לו כזכיות, מה טעם מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וקציעות. רובי זכיות ומעוטי עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה, בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא, אבל רובי עבירות ומעוטי זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעולם הזה בשביל לפרע ממנו משלם לעולם הבא... היה מעוין (זכויות ועבירות) אמר רבי יוסי נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון, הקב"ה חטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות. אמר ר"א ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ואי לית ליה את יהב ליה מן דידך...
רבי ירמיה אמר רבי שמואל בר רב יצחק שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך הקב"ה משמרו, מה טעם הן כל אלה פעל א-ל פעמים שלש עם גבר, אמר ר"ז ובלחוד דלא יתיב ליה (לא ישוב מצדקתו אלא ישמור עצמו להחזיק בהן תמיד)... (שם ה א וב)
...אמר ווי דמובדין ולא משתכחין, עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו, בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו... (חגיגה ט ב)
...ומי טיבו עבד בריה דמעון מוכס, חס ליה לא עבד טיבו מן יומוי, אלא חד זמן עבד אריסטון (סעודה) לבולבטייא ולא אתון אכלוניה, אמר ייכולניה מיסכינייא דלא יטלין. ואית דאמרין בשוקא הוה עבר נפל מיניה חד עיגול (מטבע) וחמא חד מיסכן ונסב ליה ולא א"ל כלום בגין דלא מסמקי אפויי. בתר יומין חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה מטייל גו גנין גו פרדיסין גו מבועין דמוי, וחמא לבריה דמעין מוכס לשונו שותת על פי הנהר בעי ממטי מיא ולא מטי... (שם יא א)
ובאיזה זכות ניצולו, בזכות וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד, ומה חסד עשו עמו... אמר ר' יודן בר שלום הראו באצבע ואמרו אבל כבד זה למצרים, ומה אם אילו שלא עשו חסד לא בידיהן ולא ברגליהן ראו מה פרע להן הקב"ה, ישראל שהן עושין חסד בידיהן וברגליהן עם גדוליהן ועם קטניהן על אחת כמה וכמה. (סוטה ח א)
ר' ירמיה בשם רבי חייה בר בא לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך. ואמר רבי חנה רבי ירמיה בשם רבי חייה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה, מאי טעמא כי בצל החכמה בצל הכסף, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. (שם לא א)
הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, ואת אמרת הכן, (וכי היושב ובטל יהיה לו שכר כעושי מצוה), אלא כן אנן קיימין במחוצה (שעשה מחצה עבירות ומחצה זכיות ועשה מצוה אחת יתירה על עונותיו הוא נוחל את הארץ), עושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ... אמר רבי זעירה מי שבאת לידו ספק עבירה ולא עשאה, אמר רבי יוסי בי רבי בון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו (הא דתנן כל העושה מצוה אחת וכו'), מה אית לך, אמר רבי מר עוקבן כגון כיבוד אב ואם (שהיא מצוה חמורה, אבל בשאר מצות לא)...
דרש ר"ע לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק, לבלי חוקים אין כתיב כאן אלא לבלי חוק, למי שאין בידו מצוה אחת שיכריע לו לכף זכות, הדא דאת אמר לעולם הבא, אבל בעולם הזה אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות, ומה טעם, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר... הדא דאת אמר בעולם הזה אבל לעולם הבא רובו זכיות יורש גן עדן, רובו עבירות יורש גיהנם, היה מחציין, רבי יוסי בן חנינה אמר נושא עון, רבי אבהו אמר נושא כתיב... (קידושין כב ב, וראה שם עוד)
דבר אחר יד ליד לא ינקה רע, אמר רבי פינחס זה שהוא עושה צדקה ומבקש ליטול שכרה מיד, אמר רבי סימן כאינש דאמר הא שקא והא סלעא והא סאתא קים כול (מדוד מיד). ותדע לך שהוא כן, שהרי אבות העולם אילו בקשו ליטול שכר מצות שעשו בעולם הזה מאיכן היתה הזכות קיימת לבניהם אחריהם, הוא שמשה אמר לישראל וזכרתי את בריתי יעקב וגו'... (סנהדרין מט ב)
רבי אבהו מי דמך עברון קומי י"ג נהרין דאפרסמון, אמר לון כל אילין למאן, אמרו ליה דידך, אמר לון וכל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו'. הקב"ה מראה להן לצדיקים מתן שכרן בעולם הזה ונפשם שביעה והן ישינין להן. למלך שעשה סעודה וצר כל מיני סעודה במפה, כיון שנכנסו האורחין ראו אותם ונפשם שביעה וישנו להן. (ע"ז יח א)
אמר ר"ח בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביאו לפנינו דיוסקוס אחד טעון בי"ו מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו והיה מכריז ואומר לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. כל כך למה, כדי שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו. אמרתי לו, בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה, א"ל טבח הייתי, וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת, ואמרתי לו לא על מגן זכית. (בראשית יא ד)
רבי יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר, אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה, שנאמר (בראשית י"ג) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם ל"ג) ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה, שנאמר (שם כ"ח) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו'. (שם שם ח)
...ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה, שנאמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. (שם שם יא)
אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג'), אורך ימים בימינה לעתיד לבא, בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה, אפילו שהוא בא להשמאיל לאדם עושר וכבוד, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה, ואברהם זקן. (שם נט ג)
רבי יצחק פתח (תהלים ע"א) וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני, א"ר אחא לא היא זקנה ולא היא שיבה, אלא שאם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן. (שם נט ד)
כתיב (משלי ל"א) עוז והדר לבושה, כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא, ומראה להם הקב"ה עד שהם בעולם הזה מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעולם הבא, ונפשן שבעה והם ישינים. א"ר אליעזר משל לסעודה שעשה אותה המלך וזימן את האורחים והראה להם מה שהם אוכלים ושותים ושבעה נפשם וישנו להם, כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעולם הזה מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעולם הבא והם ישנים, שנאמר (איוב ג') כי עתה שכבתי ואשקוט, הוי בשעת סילוקין של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן... (שם סב ג)
זבדי בן לוי וריב"ל ור' יוסי בן פרטא תלתיהון אמרין אלין קרייה כד דמיכי, חד מנהון אמר (תהלים ל"ב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, (שם ל"ג) כי בו ישמח לבנו וגו', ואוחרנא אמר (שם כ"ג) תערוך לפני שלחן נגד צוררי, (שם ה') וישמחו כל חוסי בך, ואוחרנא אמר (שם פ"ד) כי טוב יום בחצריך מאלף. ורבנן אמרי (שם ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, הוי בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם הקב"ה מראה להם מתן שכרן. בן עזאי אומר (שם קי"ו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, אימתי הקב"ה מראה להם שכרן שהוא מתוקן להם, סמוך למיתתן, הדא הוא דכתיב המותה לחסידיו, לפיכך (משלי ל"א) ותשחק ליום אחרון. (שם שם ד)
וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, הדא הוא דכתיב בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה הוא נוטל עליהן שכר, יכול אף בדברי בטלה כן, תלמוד לומר ודבר שפתים אך למחסור... (שמות ז א)
ור' יהושע אומר, אמר הקב"ה לפי שהרביתי עליכם דינין אני מרבה עליכם שכר, והזהרתי אתכם על כל מצוה שהיא חייכם, שנאמר (קהלת ח') שומר מצוה לא ידע דבר רע... מי שאין לו עינים הולך בדרך רשעים ונתקל ואין לו עמידה, כבלעם הרשע שנטרף מן העולם, וכדואג ואחיתופל שנתרחקו מן החיים, וכגחזי שיצא מן העולם ריקם, אבל בצדיקים שמהלכים בתומם הם זוכים ובניהם אחריהם, שנאמר (משלי כ') מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. (שם ל טז)
...כך ישראל בעולם הזה מי שהוא עושה מצות אינו יודע מתן שכרן, אבל לעולם הבא כשיראו מתן שכרן של מצות הם תמהים שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר, שנאמר (ישעיה ס"ד) ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה, וכי מעולם לא שמעו, אלא אין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצות, לכך נאמר כי קרובה ישועתי לבא... (שם שם כב)
...אבל לעולם הבא כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן, הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידין להיות אוכלים בשיניהם את בשרם, שנאמר (קהלת ד') הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו, והם אומרים ולואי היינו פועלים והיינו טוענין בכתפינו... (שם לא ד)
...ואלו שנוטלין רבית אומרים להקב"ה למה אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר הצמחים שאתה מעלה, שכר המאורות שאתה מאיר, שכר הנשמה שנפחת, שכר הגוף שאתה שומר, א"ל הקב"ה ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית... (שם שם טז)
א"ר חייא בר אבא מהו הן יראת ה' וגו', אמר האלקים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר, ומה שכר תורה, שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה, ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד, מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלקים כדכתיב (שמות א') ותיראן המילדות את האלקים. א"ר ברכיה בשם ר' חייא בר אבא שכר היראה תורה, שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה, וזכה שתכתב התורה על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי, וכתיב (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה. מרים על ידי שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקב"ה בצלאל וזכה לחכמה ולבינה, הדא הוא דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל, וכתיב ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת. (שם מ א)
דבר אחר זכור לאברהם, הדא הוא דכתיב (משלי י"א) יד ליד לא ינקה רע, א"ר פנחס הכהן בן חמא אם עשית מצוה אל תבקש מתן שכרה מיד ליד, למה שלא תנקה, שאין אתה מתנקה מעונותיך, ורשע אתה נקרא שלא בקשת להנחיל לבניך כלום, שאילו בקשו אברהם יצחק ויעקב מתן שכרן של מצות שעשו, היאך היה זרע צדיקים נמלט, היאך היה מזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל מיד וינחם ה'. (שם מד ג)
דבר אחר ויאמר הראני נא את כבודך, נתאוה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים ושלותן של רשעים, ומנין שמתן שכרן של צדיקים נקרא כבוד, שנאמר (משלי ג') כבוד חכמים ינחלו, וכן הוא אומר (ישעיה כ"ד) ונגד זקניו כבוד. ומנין ששלותן של רשעים נקרא כבוד, שנאמר (תהלים ע"ג) ואחר כבוד תקחני... והסירותי את כפי, א"ל הקב"ה אני מראה לך מתן שכרן של צדיקים שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים. א"ר אסי הסעודה של גן עדן ראו נביאים ומתן שכרן לא ראו, שנאמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו... וחנותי את אשר אחון, באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנין לצדיקים, והוא אומר האוצר הזה של מי הוא, והוא אומר של עושה מצות, והאוצר הזה של מי הוא, של מגדלי יתומים, וכל אוצר ואוצר, ואחר כך ראה אוצר גדול, אמר האוצר הזה של מי הוא, א"ל מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה, שנאמר וחנותי את אשר אחון, וחנותי את אשר אחון למי שאני מבקש לחון וכן ורחמתי את אשר ארחם. (שם מה ו)
דבר אחר ויביאו את המשכן, הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, מהו ליום אחרון, שכל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעולם הבא, הוי ותשחק ליום אחרון... אמר בן עזאי (שם קט"ז) היקר שמתוקן להם סמוך למיתתן שנאמר המותה לחסידיו, אותה שעה הם רואין ושוחקים, לפיכך ותשחק ליום אחרון.
מעשה בתלמיד אחד של רשב"י שיצא חוצה לארץ ובא עשיר, והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו, והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ. וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פני מרון, והתפלל ואמר בקעה בקעה המלאי דינרי זהב, התחילה מושכת דינרי זהב לפניהם, א"ל אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם, אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא, הוי ותשחק ליום אחרון... (שם נב ב, וראה שם עוד)
ר' הונא ור' ירמיה אמרו בשם רבי חייא בר אבא, עתיד הקב"ה לעשות צל וחופות לבעלי המצות אצל בני תורה בגן עדן, ואית ליה ג' קריין, חדא כי בצל החכמה בצל הכסף, ב' אשרי אנוש יעשה זאת, והודין עץ חיים היא למחזיקים בה. שמעון אחי עזריה אמר משמו והלא שמעון היה גדול מעזריה, אלא על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון לפיכך נקרא הלכה על שמו, ודכוותה ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באוהליך, והא יששכר גדול היה מזבולן, אלא על ידי שהיה זבולן מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו, שנאמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באוהליך. (ויקרא כה א)
צדקתך כהררי א-ל, מה ההרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים... ר' ישמעאל אומר הצדיקים שעושין התורה שניתנה מהררי א-ל הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי א-ל, אבל רשעים שאין עושין התורה שניתנה מהררי א-ל הקב"ה מדקדק עמהן עד תהום רבה. ר' עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהן, הצדיקים גובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן להם שכר טוב לעתיד לבא, ומשפיע שלום לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה כדי ליפרע מהם לעתיד לבא... (שם כז א)
רבי תנחומא פתח, מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא, זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים, אמר הקב"ה עלי לשלם גמולו ושכרו וליתן לו בן זכר. א"ר ירמיה בר ר' אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר כל מי שפעל עם א-ל יבא ויטול שכרו, הדא הוא דכתיב, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל, ורוח הקודש אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג... (שם שם ב)
תני בשם ר' אלעזר, הסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים, אמר להם הקב"ה אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף, ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם... תני בשם ר' שמעון בן יוחאי הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים, אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול, ואם לאו הרי מקל ללקות בו, היכן הוא משמעו של דבר, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו... (שם לה ה)
א"ר שמואל בר יצחק כל מי שנודר ומשלם יש לו שכר על הנדר ועל השילום, שנאמר נדרו ושלמו לה' אלקיכם. (שם לז א)
הקרב את מטה לוי וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח וגו', מה התמר הזה צלה רחוק, כך מתן שכרן של צדיקים רחוק מהם עד לעולם הבא. (במדבר ג א)
מהו האלקים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים, א"ר אחא אמר לפניו, רבון העולם תן לי שכר עיני אחת בעולם הזה, ושכר עיני אחת תהא מתוקנת לי לעתיד לבא. (שם ט כה)
כולו מחמדים, ר"ח בא אבא בנוהג שבעולם פועל עושה עם בעל הבית על ידי שהוא מנבל עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו, אבל הקב"ה מזהיר את ישראל ואומר להן אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכרכם, הדא הוא דכתיב, (ויקרא י"א) אל תשקצו את נפשותיכם וגו', מהו אני ה', נאמן אני לשלם מתן שכר על כך, אתמהא, הוי כלו מחמדים. ר' תנחום ב"ר חייא בשם ר' יוחנן, כתיב (יחזקאל כ') ואת שבתותי קדשו, במה את מקדשו, במאכל ובמשקה ובכסות נקיה, מה כתיב בו, והיה לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלקיכם, אני ה' נאמן אני לשלם לכם מתן שכרה, הוי כלו מחמדים. (שם י ג)
א"ל המלאך אין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם... אבל בנביאי אמת מהו אומר, (מ"ב ה') ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח. (שם שם יח)
גדול השלום שניתן שכר התורה והמצות, שנאמר (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ. גדול השלום שניתן לאוהבי תורה, שנאמר (תהלים קי"ט) שלום רב לאוהבי תורתיך, גדול השלום שניתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שניתן לעושי צדקה, שנאמר (שם ל"ב) והיה מעשה הצדקה שלום. (שם יא יח)
...ועליו נאמר נוצר תאנה, מהו יאכל פריה, פרי של תורה מלכות ושרות, שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו, בי שרים ישורו... דבר אחר נוצר תאנה וגו', אין הקב"ה מקפח שכר בריה, בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו, רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר (מ"א ו') ויבן שלמה את הבית ויכלהו, בשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה, שנאמר (תהלים קל"ב) זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו' אם אבא באהל ביתי וגו', ולא קיפח הקב"ה שכרו אלא הכתיבו על שמו, (שם ל') מזמור שיר חנכת הבית לדוד... וכן את מוצא במשה שנתן נפשו על ג' דברים ונקראו על שמו, ואלו הן דינים תורה ומשכן... (שם יב יא)
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, גדול השלום שנתן לפנחס, שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום... (שם כא א)
מהו ואל תגבהו, אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם, כי ה' דבר, והיכן דבר, (ישעיה א') אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר. מהו אם תאבו ושמעתם וגו', א"ר אלעזר הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים, אמר להן אם תעשו מה שכתוב בספר הזה אתם ניצולים מן הסייף הזה... דבר אחר אם תאבו ושמעתם, א"ר לוי למה הדבר דומה, לעבד שא"ל רבו הרי מונייק של זהב, ואם לאו הרי כבלים של ברזל, כך אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם את רצוני הרי הטוב והברכה, ואם לאו הרי הקללה... (דברים ד ב)
מהו אורח חיים פן תפלס, אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקב"ה לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה, כענין שנאמר (ישעיה מ') ושקל בפלס הרים, ולא תהא אומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה, מה עשה הקב"ה לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה כדי שיעשו כל המצות בתום, מנין שנאמר (משלי ה') נעו מעגלותיה לא תדע. למה הדבר דומה, למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו סתם ולא גילה להן מהו שכרו של פרדס, שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה, בערב קרא לכל אחד ואחד א"ל תחת איזה אילן עשית, א"ל תחת זה, א"ל פלפל הוא שכרו זהוב אחד, קרא לאחר א"ל תחת איזה אילן עשית, א"ל תחת זה, א"ל פרח לבן הוא שכרו חצי זהב... כך לא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות, החמורה שבחמורות והקלה שבקלות, כבוד אב ואם חמורה שבחמורות, ומתן שכרה אריכות ימים, שנאמר (שמות כ') כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, והקלה שבקלות שילוח הקן, ומה שכרה אריכות ימים, שנאמר שלח תשלח את האם וגו'. (שם ו ב)
דבר אחר שלח תשלח, א"ר ברכיה יש מזיק שקושט כחץ וטס כעוף, מנין שנאמר (תהלים צ"ה) לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, אמר הקב"ה אם קיימת מצות שילוח הקן אני מצילך מאותן. דבר אחר יש מצוה שמתן שכרה עושר, ויש מצוה שמתן שכרה כבוד ומה מתן שכרה של מצוה זו, שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים, מנין, שנאמר שלח תשלח את האם, ומה שכר אתה נוטל, ואת הבנים תקח לך. (שם שם ב)
ר' הונא ור' אחא בש"ר חלפיי, עמלו תחת השמש ואוצר לו למעלה מהשמש, א"ר יודן תחת השמש אין לו למעלה מן השמש יש לו... ורבנין אמרי מה הנאה יש אל הצדיקים שמסגלין במצות ובמעשים טובים, דיין שאני עתיד לחדש פניהם כגלגל חמה, דכתיב (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (קהלת א ד)
לא תשבע עין וגו', אמר שמואל בר נחמן כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה לא לחנם ראו אלא על ידי שהיו הוגין ועושין מצות וצדקות... כיצד ראו, ר' ברכיה אמר כמבין סידקו של פתח, ר' לוי אמר ראו ומתן שכרן לא ראו. א"ר שמעון בן חלפתא כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה לבעלי תשובה ראו, אבל מי שלא טעם חטא מימיו עין לא ראתה וגו'. (שם שם כז)
רבנן אמרין, לעתיד לבא הקב"ה מוציא כרוז ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו, והרבה מעכו"ם שלא אכלו בשר חזיר מימיהם והם באים ליטול שכרן, באותה שעה הקב"ה אומר, נשתכרו אלו שני עולמות, לא דיין שאכלו עולמן אלא הם מבקשין לאכול עולמן של בני עוד. באותה שעה הקב"ה מוציא כרוז פעם שניה ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר נבלות וטרפות שקצים ורמשים, אם לא אכל משלו אכל משל חבירו... (שם שם כח)
ויותר שהיה קהלת חכם, בסוף קהלת כתיב בקש קהלת למצא וגו', בקש קהלת לעמוד על מתן שכרן של מצות, כדכתיב (ירמיה ט') כי באלה חפצתי נאם ה', א"ל הקב"ה שלמה וכתוב יושר דברי אמת, הכתבתיהו על ספר הישר, (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ועוד כתיב (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ. ועוד בקש לעמוד על שכרה של תורה, שנאמר (משלי ח') וכל חפצים לא ישוו בה. א"ל הקב"ה שלמה וכתוב יושר דברי אמת, כבר הכתבתיהו על ספר הישר, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך. (שם יב י)
כד דמך רבי בון בר' חייא עאל ר' זירא ואפרט עילוי, מתוקה שנת העובד, גימור לכון למה ר' בון דומה, למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים, והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן, כיון שראה המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן, ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן, התחילו הפועלים מצירים, אמרו לו אדונינו המלך, אנו שיגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתים או שלש שעות ביום והוא יטול שכרו כמותינו, אמר להם המלך מה אתם מצירין, יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כולו...
א"ר יוחנן כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה, אף לעתיד לבא אין מניחין אותו לישן, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר, ושל אברהם יצחק ויעקב, ושל משה ואהרן, ועד היכן, עד (ש"ב ז') ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. (שיר ו ח)
ר' חנניה בריה דר' איבי אמר, מה יפו פעמיך בנעל אין כתיב כאן, אלא בנעלים, שתי נעלים, נעילה בפסח ונעילה בחג. א"ל הקב"ה לישראל, אתם נועלים לפני בחג ואני נועל לפניכם בפסח, אתם נועלים לפני בחג, ואני פותח ומשיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומזריח חמה ומגדל צמחים ומדשן פירות ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד צריכיו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה, ואני נועל לפניכם בפסח, ואתם יוצאים וקוצרים ודשין וזורים ועושים כל צרכיכם בשדה ומוצאין אותה מלאה ברכות. (שם ז ד)
האלף לך שלמה, רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן הרב נוטל אלף ותלמיד נוטל שכר מאתים, מה טעם האלף לך שלמה. ר' אלכסנדרי אמר אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים, מה טעם האלף לך שלמה. ר' חייא בריה דרב אדא דיפו אמר, הלומד תורה בצער נוטל אלף, שלא בצער מאתים נוטל בשכרו, ממי את למד משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי על ידי שהיו עוסקים ולומדים תורה בצער נטלו שכר אלף, הדא הוא דכתיב (ד"ה א' י"ב) ומנפתלי שרים אלף, אבל שבטו של יששכר על ידי שהיו למדין תורה שלא בצער נטלו שכר מאתים, שנאמר (שם) ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. ר' יודן בשם ר' בון אמר, הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף, ובמקומו נוטל שכר מאתים, וממי את למד משבטו של יששכר, ומשבטו של נפתלי... (שם ח יד)
ואמרו רבותינו בשכר שלשה זכה לשלשה, בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא, וייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה ותמונת ה' יביט, ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא, שנאמר אשר אנכי מצוך היום לעשותם (דברים ז') ולא לעולם הבא, היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם, וכן אמר שלמה, עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי ל"א). בא ולמד מפרעה על שאמר ליוסף אני פרעה נגדל מאד, שנאמר ויסר פרעה (בראשית מ"א), הקב"ה על כל מצוה אני ה' על אחת כמה וכמה מה מזה נלמדו שאין קצבה על מתן שכרה. צפה דוד ואמר מה רב טובך אשר צפנך ליריאך. בכל מעשה בראשית לא כתיב פעולה, ובמתן שכרה כתיב פעולה, דכתיב פעלת לחוסים בך (שם). אתה מוצא שהקב"ה מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן... (בראשית א)
וירא וירץ לקראתם, א"ל הקב"ה בשכר שלש ריצות שרצת אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה... מה פרע לבניו בסיני, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים ל"ג). אתה אמרת להן יוקח, אני נותן לבניך מצות פסח, שנאמר (שמות י"ב) ויקחו להם איש שה, אתה אמרת להן נא, אני נותן לבניך מצות פסח, אל תאכלו ממנו נא... אתה אמרת והשענו תחת העץ, אני נותן להם מצות סוכה, דכתיב (נחמיה ח') צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס וגו'... (וירא ד, וראה שם עוד)
ולמה פתח הכתוב בלשון הזה, הפה שאמר לא אשלח, חזר ואמר אנכי אשלח אתכם, לכך פתח ויהי בשלח, ומה שכרו לא תתעב מצרי (דברים כ"ג). הפה שאמר לא ידעתי את ה', חזר ואמר ה' הצדיק, ומה שכרו, נתן להם קבורה, שנאמר (שמות ט"ו) נטית ימינך תבלעמו ארץ. (בשלח א)
וה' הולך לפניהם, במדה שאדם מודד בה מודדים לו, אברהם ליוה מלאכי השרת, שנאמר (בראשית י"ח) ואברהם הולך עמם לשלחם, לפיכך ליוה הקב"ה את בניו במדבר ארבעים שנה. (שם ד)
לפי שבעולם הזה הרשעים עשירים והם נתונים בשלוה, שהקב"ה משלם להם מעוט מעשים טובים שבידם בעולם הזה, שנאמר (דברים ז') ומשלם לשונאיו אל פניו, וכתיב (תהלים צ"ב) בפרוח רשעים כמו עשב, אבל לעתיד לבא הקב"ה פותח אוצרותיו לצדיקים עבדיו בגן עדן, והרשעים שאכלו את הריבית נושכין בשיניהם את בשרם ותוהין שנאמר (קהלת ד') הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו, ואומר הלואי היינו פועלין וטעונין על כתפנו... (משפטים ט)
כך פתח רבי תנחומא בר אבא, מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון (קהלת ה'), אמרו לו לשלמה אלו אחר אמר הפסוק הזה היינו שוחקין עליו, אתה שכתוב בך ויחכם מכל האדם (מלכים א' ד') תאמר מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל, אין הדבר כך, שכל מי שהוא רעב אכל קמעא שנתו מתנדדת ממנו, אכל הרבה שנתו מתוקה. אמר להם איני מדבר אלא בצדיקים ובעמלי תורה, כיצד אדם שכל שנותיו שלשים שנה, ומעשר שנים ואילך הוא עמל בתורה ובמצות ומת לשלשים שנה, ואדם אחד חיה פ' שנה ומעשר שנים ואילך עמל בתורה ובמצות עד שמת, את אומר אילולא יגע הראשון אלא עשרים שנה בתורה וזה שיגע שבעים שנה שהקב"ה מרבה לזה שכר יותר ממי שעסק בתורה עשרים שנה, לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל, שיכול בן עשרים שנה לומר לפני הקב"ה אלולי שסלקתני מן העולם בחצי ימי הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה ובמצות, לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל, שמתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה.
תדע א"ר חנינא שהרי משה שמש את ישראל במצרים ובמדבר מ' שנה וחיה ק"כ שנה, ושמואל כל ימי חייו שנים וחמשים וסבל משאן וטרחן של ישראל, ושקלן הכתוב כאחד, שנאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו... (תשא ג)
...א"ל הקב"ה, והסירותי את כפי, בעולם הזה איני מראה לך מתן שכרן של יראי שמי, אבל לעולם הבא, ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. (שם כז)
כיצד, הקב"ה מוציא כרוז לעתיד לבא ואומר כל מי שעוסק במצוה פלונית יבא ויטול שכרה, אז באים העכו"ם ואומרים תנו לנו שכרנו שאנחנו עשינו מצוה, אמר להם הקב"ה כל מי שקיים את התורה יבא ויטול שכרה. (שמיני ח)
אמר רבי ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת כל מי שפעל עם א-ל יבא ויטול שכרו, ורוח הקדש צווחת ואומרת, מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה, מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר... (אמור ז)
...ועוד האדם נוטל שכר על מעשיו ובהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה, האדם מת מטפלין בו ונקבר והבהמה אינה נקברת, הוי ומותר האדם מן הבהמה אין. (שם טו)
...לכך אמר דוד (תהלים קכ"ז) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, הנה נחלת ה' בנים אלו הזכרים, שכר פרי הבטן ואם באו נקבות אמר הקב"ה אף הן שכר. (במדבר יז)
ויקרא משה להושע בן נון יהושע, מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד, אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר ולו אתן את הארץ אשר דרך בה, ויהושע נטל שכר עשרת השבטים, שנתוסף על שמו יו"ד עשר, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע. (שלח ו)
והיה עקב תשמעון, זה שאמר הכתוב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה') אמר רבי אבא בר כהנא שלא תהא יושב ושוקל מצותיה של תורה ורואה אי זו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה, למה נעו מעגלותיה לא תדע, מטולטלין הן שבילי תורה. תני רבי חייא משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים ולא גלה להם המלך שכר נטיעות הכרם, שאלו גלה להם שכר נטיעותיו הן רואין איזו נטיעה ששכרה הרבה ונוטעין אותה, נמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת, כך לא גלה הקב"ה שכר כל מצוה ומצוה, שאלו גלה נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות. ורבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא אמר טלטל הקב"ה שכר עושה מצוה בעולם הזה, כדי שיהיו ישראל עושין משלם, תני רשב"י שתי מצות גלה הקב"ה מתן שכרן... (עקב ב)
הרי תרי"ג מצות וכל מצוה ומצוה נזכר מתן שכרה, כגון כבוד אב ואם ושלוח הקן שכתוב בהן אריכות ימים, ויש מצות שמתן שכרה בנים, כמו שרה שאירחה את האורחים, ושונמית על שקבלה את אלישע... ואין לך מצוה קלה בכל המצות יותר משלוח הקן, ומה שכרה למען ייטב לך והארכת ימים... (כי תצא ב)
...והיאך צדיקים אוכלים, אלא הקב"ה נותן בבהמות וגם בלויתן רוח והן באין ונלחמין זה עם זה, שנאמר (איוב מ"א) אחד באחד יגשו, זה הופך בארץ ושוקט הבהמות ואלו בוקעין הלויתן, מיד הצדיקים מתכנסין עליהם, והקב"ה אומר לכל אחד ואחד ואוכל לפי שכרו, שנאמר (שם מ') יכרו עליו חברים, חזקיה אמר אלו חברי תורה. דבר אחר יכרו עליו חברים, כל מי שחבר עצמו מלעשות. חצוהו בן כנענים, יש בבני אדם שעושין סחורה, זה נותן חמשים זהובים וזה נותן עשרה, לוקחין מרגלית אחת והיא עושה שכר, לפי מה שנתן כל אחד ואחד נוטל מן השכר. כך אמר הקב"ה כל מי שעוסק בתורה ובמצות יבא ויטול שכרו, שנאמר (שם מ"א) לא אכזר כי יעורנו ומי הוא לפני יתיצב, ומי הם שאוכלים לפני אתם נצבים, אמר הקב"ה בעולם הזה הייתם עומדים לקבל מצות, אף בעולם הבא אני מעמיד אתכם שנאמר (ישעיה ס"ו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. (נצבים ד)
כל המזכה את הרבים אין מגלגלין עבירה על ידו שלא יהא תלמידיו נוחלין בעולם הבא והוא יורד לשאול, שנאמר (תהלים ט"ז) לא תעזוב נפשי לשאול... (מ ג)
ביום שהושיבו ר' אלעזר בן עזריה בישיבה פתח ואמר, אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכם, אנשים באין לשמוע, נשים כדי לקבל שכר פסיעות, טף למה בא, כדי ליתן שכר למביאיהן, מכאן נהגו בנות ישראל קטנות לבא לבתי כנסיות כדי ליתן שכר למביאיהן, והן לקבל שכר. (פרק יח ו)
הוי אוהב את בית הכנסת כדי שתטול שכרך בכל יום. הוי אוהב את בית המדרש כדי שיבואו בניך לתלמוד תורה... הוי אוהב את הענוה כדי שתמלא את ידיך... יהי ביתך פתוח לרוחה כדי שלא יחסרו מזונותיך... והוי שמח על שולחנך בשעשה שהרעבין נהנין ממנה כדי שתאריך ימים בעולם הזה ובעולם הבא... אם רצת לכבוד חכם הווין לו בנים ובנות מתוקנים למעלה, ואם רצת לכבוד עני הויין לו בנים בעלי תורה ומקיימי מצות בישראל... (פרק ט, וראה שם עוד)
ד"ל, מפני מה פניו נתונין כלפי ה"י, מפני שכל מי שהוא דל בעולם הזה עשיר הוא לעולם הבא, כגון ישראל מפני שהן עסוקין במצות, עשיר בעולם הזה דל הוא לעולם הבא, אלו אומות העולם שאינן עסוקין במצות ועשירים בעולם הזה, לפי שהקב"ה נותן להם שכרם בעולם הזה, שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו מן העולם הבא, שכר מצוה אחת מן העולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך (ישעיה ס"ד), ואומות העולם שאינן עוסקים במצות מקבלים שולחנם בעולם הזה, ולמה לפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה. כיצד, באין אומות העולם ורשעים ועושין מצוה אחת לפניו כדי שישבחו אותם וישמעו בני אדם ויכבדו אותם, וכל מה שעושין רשעים אין עושין אלא לכבודם, על כן הם עשירים בעולם הזה ועניים לעולם הבא, לפי שאין אדם אוכל על שתי שולחנות... ואם יש אדם בישראל שנולד במזל טוב לחיות בעולם הזה ויכיר בוראו בכל לבבו והולך בתומו ובענוה... ויעשה מעשרו לעניים צדקה, ולעשירים גמילות חסדים בהלואה, ונותן דעתו בכל שעה על בוראו ואומר בשפלות וברוח נמוכה מה אני מה חסדי ומה צדקתי לפני בוראי, זה אוכל הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. וכל מצות שיעשה האדם בעולם הזה ולא יעשה אותם באהבה וביראה אינו מקבל שכר מאותם מצות שיעשה האדם בעולם הבא...
...אמר לו ר' יוחנן יפה כתוב, בנוהג שבעולם פועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה ונותן לו שכרו מה טובה יש לו, ואימתי מחזיק לו טובה בשעה שאינו עושה עמו באמונה ואינו מעכב שכרו כלל, לכך כתיב לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. (מזמור ג)
דבר אחר בקש שלמה לעמוד על מתן שכרן של תורה, כמה דאמר (משלי ג') יקרה היא מפנינים, אמר לו הקב"ה וכתוב יושר, כבר כתבתי לך בספרו של יושר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. דבר אחר בקש לעמוד על מתן שכרן של צדיקים, כמה דכתיב כי תהיו אתם ארץ חפץ, וכל הענין, ומה רב טובך. דבר אחר בקש לעמוד על מתן שכרן של מצות, כד"א (הושע ו') כי חסד חפצתי וכל הענין מה רב טובך יקרה היא מפנינים, אמר לו הקב"ה וכתוב יושר, כבר כתבתי לך בספרו של יושר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. (מזמור ט)
רבי אבא אמר מה מתוקין דברי תורה שנמשלו באור, שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור, אשרי אדם שרואה את התורה מלובנה כשלג, שאין סוף למתן שכרה כשיבא הקב"ה לפרוע לישראל מתן שכרן על עמלן בתורה וישפיע להן בזכותה לעתיד לבא, אותה שעה הן אומרים לאומות העכו"ם זכינו על שעסקנו בתורה, ומה הייתם אתם אומרים לנו לריק יגיעתם, ראו מתן שכרה... (מזמור מט)
פתחו לי שערי צדק, לעולם הבא אומר לו לאדם מה היתה מלאכתך, והוא אומר מאכיל רעבים הייתי, והם אומרים לו זה השער של מאכיל רעבים הכנס בו. אחד אומר משקה צמאים הייתי, והן אומרים לו זה השער של משקה צמאים הכנס בו, וכן למלביש ערומים ומגדל יתומים ולגומל חסדים וכן לכל המצות. אמר דוד אני עשיתי את כולם פתחו לי את כולם, לכך אומר פתחו לי שערי צדק אבא בם. (מזמור קיח)
אור של תלמיד חכם וצדיק לימות בן דוד ולעולם הבא כיצד, יש שנותנין לו מאור פנים כצאת השמש בגבורתו, כמו שעה אחת, ויש שנותנין לו כב' שעות ויש כג' שעות ויש כד' ויש כו' ויש ככל היום כולו, ויש שנותנין לו מאור פנים כאור הלבנה בראש חודש, ויש שנותנין לו כבחמשה לחדש ויש כבעשרה לחדש ויש כמו בט"ו לחדש, ויש כמו כוכבים גדולים ויש כמו כוכבים קטנים, ויש שנותנין לו מאור פנים כמו אויר הרקיע בשעה שהוא מטוהר, ויש שמשחרת פניהם כשולי קדרה, זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה... (פרק ג)
...ולא משה בלבד אלא כל תלמיד חכם שעוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו ומת, באמת לא מת אלא הוא עדיין בחיים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר (שמואל א' כ"ה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, מקיש התלמיד חכם הצדיק אל אלקים, מה אלקים יהא שמו הגדול מבורך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך תלמיד חכם שעסק בתורה כל ימיו ומת הרי הוא בחיים ועדיין לא מת, והוא חי לעולם ולעולמי עולמים, והיכן הוא נשמתו תחת כסא הכבוד. (פרק ד)
...והלא דברים קל וחומר, ומה אם הרשעים שנמכרים בגניבתם אומר הכתוב (דברים ט"ו) העניק תעניק לו מצאנך וגו', ולא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי וגו', צדיקי עולם שעושין רצונו של מקום בכל יום על אחת כמה וכמה. משלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פלטרין גדולים והדלת נעולה שאין אדם יכול לכנוס בהן, והיה זיז יוצא ממנה והיה עליו תאנים וענבים וכל מיני מגדים, וזיז אחר סמוך לו יוצא ממנה והיה עליו אכילה ושתיה וכל מיני מזונות וסיפוקין כולן, וכל העם העומדים חוץ מפלטרין של מלך באים ועוברים ושבים שם, מה הן אומרים, מן הזיז שהוא יוצא מן הפלטורין של מלך אתה תוכל לידע מה יש בתוכה... אף משלותן של רשעים בעולם הזה אתה למד מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא, שנאמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. (פרק כב)
מה בין העובד מאהבה את הקב"ה לעובד מיראה, משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שצריך לצאת למדינת הים ובקש למסור את בנו ביד אפוטרופוס רשע... והיו לאפוטרופוס שני עבדים, אחד מהם אהב את המלך וירא מן המלך, ואחד מהם ירא מן המלך ואינו אוהב את המלך, זה שאוהב את המלך וירא ממנו עמד ונטע גנות ופרדסים וכל מיני מגדים כולם, והירא מן המלך ואינו אוהבו לא עשה כלום... כיון שנכנס האוהב לביתו ורואה התותים והענבים וכל מיני מגדים כולם נתקררה דעתו כנגד שמחתו של מלך שישמח עמו על מלאכתו הטובה, והירא מהמלך ולא עשה כלום כיון שנכנס לביתו וראה כל מיני חורבה כולן נזדעזע כנגד העצבות והכעס של מלך עליו, לכך נאמר (תהלים ק"י) טרף נתן ליראיו, זה מדת הדין. אבל הירא ועושה תורה ומצות מחמת יראה עליו נאמר יזכור לעולם בריתו זה העולם הבא. ותורה עמו מה כתיב שם קודם, זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' זה העולם הזה, ותורה עמו זה שכר של הירא, אבל שכרו של האוהב מנין, תלמוד לומר לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'. הא למדת ששכר האוהב שני חלקים, ושכר הירא חלק אחד. לפיכך לא זכו העכו"ם שיאכלו אלא העולם הזה בלבד, אבל ישראל זכו שיאכלו שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא... (פרק כח)
...ואמר לי, רבי, וכי מיום שנברא העולם עד אותה השעה כל העושה מצוה נותנין לו שכרו, ואמרתי לו, בני, הקב"ה מלא מסוף העולם ועד סופו וכל העולם כולו שלו הוא, וכדי העולם כולו שלו, ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה... (אלא להודיע לבריות שכל מי שעוסק בתורה בצער, שכן ד"א ניתנה לו והקרן שמורה לו לפי שלא מצא הקב"ה בב"א שעושים את התורה והמצות בצער ובנין בית אחרון בצער, ומצערים עצמן על התורה ועל המצות, לפיכך נתן להם הקב"ה משנה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. ומנין שיטול שכרו בעולמו שברא, שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ואומר כי חבלים נפלו וגו'). ואף על פי שכל העולם כולו של הקב"ה לא נוטל הקב"ה חלק בעולמו שברא אלא את ישראל בלבד, להודיע לבריות שכל מי שהוא עוסק בתורה מתוך הצער ומכל שכן אם הוא עוסק גם כן בדרך ארץ עם התורה ניתן לו הפירות בעולם הזה והקרן שמורה לו לעולם הבא. ולפי שלא מצא הקב"ה בבני ישראל שעושים את התורה ואת המצות מתוך הצער כמו אותן שהיו בונין את הבית האחרון שהיו מצערין עצמן על התורה ועל המצות, לפיכך נתן להם הקב"ה משנה שכר להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות... (פרק ב)
מכאן אמרו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו, אל תיקרי הליכות אלא הלכות.
מכאן אמרו אפילו אם אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא הוא יושב וקורא כל היום הפסוק ואחות לטון תמנע (בראשית ל"ו) אפילו הכי שכר תורה בידו... (שם)
ארבעה דברים נאמרו בכיבוד אב ואם, צדיק בן צדיק מאריכין לו ימיו ושנותיו בין בעולם הזה בין בעולם הבא. צדיק בן רשע אינו מקבל עליו שכר בעולם הזה, רשע בן צדיק נותנים לו בעולם הזה ולא לעולם הבא, רשע בן רשע אין לו שכר לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. (יתרו כ ח)
אריב"ל שני שערי כדכד יש בגן עדן ועליהם ס' ריבוא מלאכי השרת, וכל אחד מהם זיו פניהם כזוהר הרקיע מבהיק, ובשעה שהצדיק בא אצלם מפשיטין מעליו הבגדים שעמד בהן בקבר ומלבישין אותו ח' בגדים של ענני כבוד, ושני כתרים נותנין על ראשו, אחד של אבנים טובות ומרגליות ואחד של זהב פרוים, ונותנין שמונה הדסים בידו, ומקלסין אותו ואומרים לו לך אכול בשמחה לחמך ומכניסין אותו למקום נחלי מים מוקף ת"ת מיני ורדין והדסים, וכל אחד ואחד יש לו חופה בפני עצמו לפי כבודו, שנאמר כי על כל כבוד חופה, ומושכין ממנה ד' נהרות, א' של חלב, וא' של יין, וא' של אפרסמון וא' של דבש, וכל חופה וחופה למעלה ממנה גפן של זהב ול' מרגליות קבועות בו, וכל אחד מבהיק זיוו כזיו הנוגה, וכל חופה וחופה יש בה שלחן של אבנים טובות ומרגליות, וששים מלאכים עומדים לראש כל צדיק וצדיק, ואומרים לו לך אכול בשמחה דבש שעסקת בתורה שנמשלה בדבש, שנאמר ומתוקים מדבש, ושתה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, שעסקת בתורה שנמשלה ביין, שנאמר אשקך מיין הרקח... (בראשית פרק ב, כ, וראה שם עוד)
...ובשכר יראה קמעא שירא ישמעאל את אביו לא נתן הקב"ה רשות לכל אומה ומלכות שישלטו בבניו, ובשכר שתי דמעות שהוריד עשו נתנו לו את הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם, ובשכר שנטל את כליו והלך לו מפני יעקב אחיו נתנו לו מאה מדינות, ובשכר ששמע יעקב אל יוסף נענש עליו כ"ב שנה... (שם פרק יד, עו)
אמר ר' יוחנן ששה דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן הכנסת אורחים ובקור חולים והשכמת בית המדרש ועיון תפלה והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות, ובהני שייכי נמי כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולן...
יוקח נא, רבי אליעזר בשם ר' סימון אמר, אמר הקב"ה לאבינו אברהם, אתה אמרת יוקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך, הדא הוא דכתיב אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר, הרי במדבר, בארץ כנען מנין, ארץ נחלי מים וגו', לעתיד לבא מנין, ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת ורחצו רגליכם, חייך שאני פורעה לבניך... (שם פרק יח פב, וראה שם עוד)
...בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך נתנו לו עשרת שבטים, בשכר מרודך שנהג כבוד לאבינו שבשמים יצא ממנו נבוכדנצר, בשכר אגג שהיה בוכה ומתחנן בשעה שהיה חבוש בבית האסורים אמר אוי לי שמא אבד זרעי מן העולם יצא ממנו המן... (שמות פרק יז, רסח)
ויאמר לא תוכל לראות את פני, בקש משה לעמוד על מתן שכרן של מצוה ועל שלותן של רשעים, אמר לו הקב"ה לא תוכל וגו', ואין הלשון הזה אלא לשון שלותן של רשעים, שנאמר ומשלם לשנאיו אל פניו, אמר לו הקב"ה והסירותי את כפי, בעולם הזה אני מראה לך מתן שכרם של יראים, ולעולם הבא אני מראה לצדיקים הטוב שהוא צפון להם, אמר דוד מה רב טובך וגו'. (שם פרק לד, שצה)
רבי יוסי אומר, אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. וכי איזו מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות, הוי אומר מדה טובה, אם מדת פורענות מועטת הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, השב מן הפגול ומן הנותר והמתענה ביום הכפורים על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. ר' עקיבא אומר... אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים על אחת כמה וכמה תנתן לו נפשו. ר' אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה וגו' למען יברכך ה' אלקיך, קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא ידיעה, אמר מעתה היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו מצאה עני ומתפרנס בה הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו... (ויקרא פרק ה, תעט, וראה שם עוד)
...אני הוא ששלמתי ליוסף וליעל ולפלטי, אני עתיד לשלם שכר למי שעושה כמעשיהם, שלשה הם שברחו מן העבירה ושתף הקב"ה שמו בשמם, ואלו הם יוסף ופלטי ויעל, יוסף מנין, עדות ביהוסף שמו, י-ה מעיד עליו שלא נגע בה. יעל מנין, ותכסהו בשמיכה, א"ר שמעון בן לקיש חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו כלי ששמו שמיכה, אלא שמי כה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע. פלטי מנין, כתוב אחד אומר ושאול נתן את מיכל וגו' לפלטי בן ליש, וכתוב אחר אומר לפטיאל בן ליש... אלא א-ל מעיד עליו שלא נגע באשתו של דוד. (שם פרק יח, תקפה)
רבי מיאשא בר בריה דר' יהושע בן לוי אומר, מצינו שכל מי שהוא רואה בשר ערוה ולא זן עיניו ממנה זוכה להקביל פני שכינה, מה טעם ועוצם עיניו מראות ברע וגו' מלך ביפיו תחזינה עיניך. (שם תקפו)
ושמר ה' אלקיך לך וגו', כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה מכח הברכות שברכן בלעם, אבל מה שברכו אותן אבות העולם והנביאים משומרין להן לעתיד לבא. משל למה הדבר דומה ליתום שהיה מתגדל אצל בעל הבית, היה אוכל ושותה משלו, למדו אומנות, אותו היתום אומר כל מה שאני אוכל ושותה ומתכסה מתוך שכרי הוא, א"ל אותו בעל הבית חייך כל מה שאתה אוכל ושותה ומתכסה בכח חבית של מים שאתה ממלא לי ובכח עץ אחד שאתה מבקע לי, אבל שכרך צרור ומונח. כך כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה בכח היסורין הבאין עליהן, אבל שכרן כפול ומונח צרור ומשומר לעתיד לבא, שנאמר את הברית ואת החסד וגו'. (דברים פרק ז, תתמח)
...נסתכל משה בלוחות וראה שפרח כתב מעליהם, והשליכן מידיו... באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטרוף ומתוך הדחק ומתוך שאין להם מזונות ומתוך אותו הצער שהם מצטערים עתיד הקב"ה לשלם להם שכרם לימות המשיח כפול ומכופל... ואומר מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים וגו', לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכורתי שלמה. (יהושע פרק כד, לז)
תנא דבי אליהו עשה אדם מצוה גזרו עליו טובה עד ארבע דורות כיהוא בן נמשי... (מלכים ב פרק ט, רלב)
...ואם קבלן עליו (היסורין) מאהבה מה שכרו, יראה זרע יאריך ימים, ולא עוד אלא שלמודו מתקיים בידו, שנאמר וחפץ ה' בידו יצלח... דבר אחר לכן אחלק לו ברבים שעתיד משה ליכנס בראש כל חבורה וחבורה, בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי גמרא, וליטול עם כל אחד ואחד שכר, וכן הוא אומר ויתא ראשי עם. (ישעיה פרק נג, תעו)
אמר רבי אחא כל הברכות והטובות והנחמות שראו הנביאים לא לחנם הרשם הקב"ה לפרסמן אלא כדי שייגעו ישראל בתורה ויקבלו שכר, שמא תאמר כולו ראו, תלמוד לומר עין לא ראתה אלקים זולתך, ואי אפשר לומר שלא ראו אלא מקצת, דכתיב כי לא יעשה ה' אלקים דבר וגו', וכיצד ראו, רבי ברכיה אמר כמין סדקא דחבית... (שם פרק סד, תקח)
ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, אמר הקב"ה לישראל בני הוו זהירים במצות ואתם נוטלים שכר, שלא תאמרו על חנם אנו יגיעים ואנו עובדים לאלקים, והעו"א עובדים לאלילים, יש לכם לראות מה בינם לביניכם... יבא הבקר ואנו יודעים, דכתיב אמר שומר אתא בקר, וכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לצורך אלקים, ועובדו שלא לצורך אלקים, שלא יעשה דברי תורה קרדום להשתמש בהם ולא עטרה להתפאר בהם. (מלאכי פרק ג, תקצא)
רבי לוי אמר כל מה שהבריות מגדלים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב"ה מזריח השמש להם, שנאמר וזרח השמש ובא השמש. ורבנן אמרין כל מה שהצדיקים עושים מצות ומעשים טובים בעולם הזה, דיים שהקב"ה מחדש פניהם כגלגל חמה לעולם הבא, דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (קהלת פרק א תתקסו)
ללמדך שפרשה ראשונה של קריאת שמע אין בה פירוש שכרה בעולם הזה, כמו בפרשה ונתתי מטר ארצכם בעתו, זה מתן שכר עושי מצות שאין עוסקין בתלמוד, ופרשה ראשונה כתוב בה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, לפי שיש בה צער ונידוד שינה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן שכרה לעולם הבא, שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אותו אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותם העולם עומד. (ישעיה פרק ט)
זרע אברהם אוהבי, את מוצא כל מי שמדקדק על המצות שכרו מרובה מן השמים, שכן מצינו באברהם שדקדק על המצות, לפיכך נקרא אוהבו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב זרע אברהם אוהבי. (שם פרק מא)
תנו רבנן מעשה באחד שבא אצל ר' עקיבה ואמר לו קוץ לי שכרה שלתורה. אמר לו המתן עד שיבוא בן עזאי, כשבא בן עזאי אמר לו ר' עקיבה קוץ לזה שכרה שלתורה. אמר לו שכר מקרא אתה מבקש, או שכר משנה אתה מבקש, או שכר הגדות, אמר לו קוץ לי שכר כולן. אמר לו אמר הכתוב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהלים קי"ט), אף אתה אם יש לך זהב וכסף הוציא לי שני אלפים דינרי זהב ושני אלפים דינרי כסף על כל דבור ודבור שלתורה ואני אקוץ לכך שכרה, ללמדך שאין סוף למתן שכרה שלתורה. (בראשית טו א)
ר' אומר נפשך לידע מתן שכרן שלמצוות, צא ולמד מן הגולה לערי מקלט, שנאמר לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה (במדבר ל"ה), הרי הכתוב קרא מכה נפש למי שהרג בשגגה, והרי הדברים קל וחומר, אם כך קרא למי שהרג בשגגה, קל וחומר שיקרא צדיק למי שעשה מצוה בשגגה, ואם הוא עושה מצוה בשגגה קוראו צדיק, קל וחומר למתכוין ומתקן עצמו למצות שמדת הטוב מרובה... (ויקרא ה יז)
את הדברים האלה דבר ה', זה הוא שאמר הכתוב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים (ישעיה מ"ב), מה הן אלה הדברים, אלו הנחמות והבשורות וההבטחות שהבטיח הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא, ובזכות מה הוא מקיים לכם אלה הדברים שהן הנחמות, בזכות שאתם מקיימין עשרת הדברות, שנאמר בהן את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. הא כיצד, אמר הקב"ה אם קיימתם אנכי, אני מקיים לכם אנכי אנכי הוא מנחמכם, אם קיימתם לא יהיה, אני מקיים עליכם והייתי לכם לאלקים, אם קיימתם לא תשא, אני מקיים עליכם נשבע ה' בימינו, אם קיימתם זכור ושמור, אני מקיים לכם וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב, אם קיימתם כבד, אני מקיים לכם ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו... (דברים ה יט, וראה שם עוד)
...ומנין שהקב"ה חפץ לזכות את ישראל כדי לשלם להן שכר, הרי משה אומר לישראל ראו מה תעשו כדי שתתקיים בכם הברכה שאמר לאברהם, ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית י"ב), מנין ממה שקרינו בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. (שם יא כו)
...והגדול שבחסדיו על בריותיו הוא שנתן להם את ההויה, כלומר מה שהמציא אותם אחר שלא היו, וכפי שאמר לנבחריהם "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" (ישעיה מ"ג). ואחר כך נתן להם סבה שבה יגיעו אל האושר המושלם ואל הטובה השלמה, כמו שאמר "תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח" (תהלים ט"ז), והוא מה שצוום בו והזהירם עליו... לפי שהשכל מחייב שכל מי שהשיג טוב על מעשה שעשה, מגיע לו כפלים ממה שמגיע מן הטוב למי שלא עשה כלום אלא שנתנו לו בחסד... (מאמר ג הקדמה)
כן נתברר לי כי הזכיות כאשר מתרבות לנפש מזדככת ומבהקת, וכמו שנאמר "וחיתו באור תראה וגו' לאור באור החיים" (איוב ל"ג), ושהחובות כאשר מתרבים לנפש נעכרת ומחשכת... כן הודיע לנו שהם זכורים לפניו הזכיות והחובות של כל בני אדם, והם לפניו ככתובים אצלינו... וכבר הועיד את הגמול עליהם לעולם הבא שהוא עולם הגמול, ואותו העולם יבראהו כאשר ישלם כל מספר בני אדם אשר גזרה חכמתו לברוא אותם, שם יגמול לכל כפי מעשיהם... ועם זאת לא מנע מעבדיו בעולם הזה מקצת שכר על הטובות ועונש על החטאים, דבר שיהא סימן ודוגמא לכלל הנצור לעת התקבצות מעשי בני אדם, ולפיכך מוצאים אנו אותו מסדיר בתורה את הברכות שבפרשת אם בחוקתי... (מאמר ה פרק א)
וממה שקבע החכם בענין זה שהוא משלם לעבדיו בעולם הזה על מיעוט מעשיהם כדי שישאיר להם הרוב לעולם הבא, כי לא יתכן שיעבירם בעולם הבא מדרגה לדרגה, לפי שכל פלג מן הנגמלים נשאר במה שהוא בו, כאמרו, "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (דניאל י"ב). ולפיכך עשה את הגמול על המיעוט בעולם הזה... ובזה אומרת המסורת, כל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שקיים את התורה כולה, וכל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה למי ששרף את התורה כולה... (שם פרק ב, וראה שם עוד)
ואבאר עוד הזכיות אשר על כל פנים יש בהן גמול בעולם הזה, ואפילו כפר האדם. ואומר שהן שש, תחלתן כבוד ההורים, כאמרו "כבד את אביך ואת אמך", והרחמנות על בעלי חיים, כאמרו "שלח תשלח את האם", והמשא ומתן בצדק, כאמרו "אבן שלמה וצדק יהיה לך" (דברים כ"ה), ונוסף עליהן ההבטחה בטובה אם היתה מוחלטת (בלי תנאי), כאמרו ליהוא "בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל" (מלכים ב' י') בהחלט, והמרה הוא ובניו ועם זאת נתקיימו בהם. (שם פרק ה)
ואם ישאל אדם ויאמר, אותם שיחיו מי ומי הם, נענהו, שהם האומה כולה הצדיקים מהם ומי שמת בתשובה, ונלמד זה ממה שנאמר "והעליתי אתכם מקברותיכם עמי" (יחזקאל ל"ז), כל מי שנקרא עמי הרי הוא נכלל בהבטחה זו. ומצאתי שהצדיקים נקראים עמו, כאמרו "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א), והחטאים מי שלא עשה תשובה אינו נקרא עמי, כאמרו "כי אתם לא עמי" (הושע א')... (מאמר ז פרק ז)
ואם ישאל ויאמר האם יש להם גמול על אותה משמעת אשר יסגלו בזמן הישועה, נאמר כן, כמו שהשכל חייב שאנשי עולם הגמול יש להם גמול על המשמעת שהם מסגלים בעולם הבא, ויהיו אלה תוספת נוספת להם על זכויותיהם אשר מלפני כן... (שם פרק ח)
הודיענו ה' יתברך ויתעלה שהוא כבר הועיד זמן לגמול לצדיקים, ובו יבדיל בינם לבין הכופרים, כאמרו "והיו לי אמר ה' צב-אות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם וגו', ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" וגו' (מלאכי ג'), והעמיד לנו על כך אותות ומופתים וקבלנוהו...
ואומר תחלה, כבר נתברר בדברים שקדמו במאמר ג' ד' וו' כי השמים והארץ ומה שביניהם לא נברא כל זה אלא בעבור האדם, ולפיכך נתנו באמצע... ולפיכך הטיל עליה (על הנפש) הצווי והאזהרה כדי שתזכה בכך לחיים הנצחיים, ושאותם החיים יהיו כאשר יסתיימו אישי בני אדם אשר חייבה החכמה לבראם, שאז ישכנם בעולם אחר לשלם שכרם בו...
ממה שהשכל מחייב עוד שהבורא יתרומם ויתהדר כפי שנתגלה לנו מחכמתו ויכלתו וטובו על ברואיו, לא יתכן שיהא שעור האושר אשר עתד אותו לנפש הזו הוא מה שתמצא בעולם הזה מאושר העולם ותענוגיו, מפני שכל טובה בעולם הזה קשורה בפגע, וכל אושר ביגע, וכל עונג בצער, וכל שמחה ביגון... אלא חיובי הוא שכבר ייעד לה מקום שבו החיים המוחלטים והאושר הצרוף שיעניק לה אותם... (מאמר ט פרק א)
ואם יאמר אדם והנה אין אנו מוצאים שנאמר בפירוש בתורה מן הגמול אלא בעולם הזה בלבד, והוא מה שכתוב בפרשת אם בחקותי ובפרשת אם שמוע תשמע. אנו אומרים, כי החכם לא הניח מלהזכיר את הגמול לעולם הבא והעונש בו כמו שאבאר. אבל אמר בפירוש אושר העולם הזה ויסוריו בלבד לשתי סבות, האחת מפני שגמול העולם הבא דבר שהשכל מורה עליו, כמו שבארנו, קצרה התורה מלבארו, כמו שקצרה בפסוק "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר" וגו' (בראשית ב'), ולא אמרה אנכי ה' אלקיך לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב, כיון שהשכל מורה על כל אלה, אבל פירשה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, לפי שאין השכל מורה על כך. כך פירשה את הגמול בעולם הזה מפני שאין השכל מורה עליו, וקצרה באור הגמול העתיד מפני שסמכה על כך שהשכל מורה עליו.
והשנית, שדרך הנבואה להרחיב בדברים שהצורך להן קרוב, ולקצר בדברים הרחוקים, וכיון שהצורך הקרוב לעם בזמן שנכתבה להם התורה הוא ידיעת מצב ארץ ישראל אשר הם הולכים אליו הרחיבה להם ביאורו, ובמה שיהא בו מפירות משמעתם ומרים... (שם פרק ב, וראה שם עוד)
והואיל וכבר הזכרתי ששת הענינים הללו, ראוי שאסמיך להם שבעת האחרים אשר מן הכתובים. ואמר שהם שבעה דברים, לכל דבר יש בתורה סימן ורמז, ובשאר ספרי הנביאים פירוש וביאור.
הדבר הראשון שהיא קוראת מה שמשיג האדם על ידי החכמה והתורה חיים, כאמרו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח), וקוראת מה שמשיג הכסיל על ידי כסילותו מות, כאמרו "הנפש החוטאת היא תמות" (יחזקאל י"ח)... וכיון שלא יתכן שהוא רומז בכל אלה אל חיי העולם הזה לפי שהצדיק והרשע שוין בו, הכרחי שרומזים בהם לחיי העולם הבא, ויש בכלל כל פסוק דברים נרחבים.
והדבר השני מה שהודיענו כי זכרון טוב נשאר לצדיקים לפני ה' וזכרון רע לרשעים, אמר בזה "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" (משלי י')... ויש בכלל כל פסוק מאלה באורים רבים.
והשלישי מה שהודיענו שיש לה' כתבים וספרים בהם שמורים מעשי הצדיקים והרשעים, כמו שאמר משה רבינו ע"ה "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות ל"ב)...
והדבר הששי האזהרה מפני יום ה' המעותד לשילום, אמר בו "קרוב יום ה' הגדול וגו' יום עברה היום ההוא" וגו' (צפניה א')...
והדבר השביעי מה שנקרא הגמול טוב, ושהוא מנוע מן הרשעים, כאמרו "למען ייטב להם ולבניהם לעולם" (דברים ה')... ואם יחשוב אדם שאלו סובלים באורים אחרים המבטלים מלהוכיח מהם על העולם הבא, אנו אומרים לו שאין הדבר כפי שחשב, מפני שהשכל מחייב את הגמול בעולם הבא, והרי כל באור שהוא תואם את המושכל נכון הוא. (שם פרק ג)
ואחר שביארתי יסודות אלו וחקרתים, אומר עתה, כי מה שהגמול והעונש על הגוף והנפש יחד, כי הם פועל אחד, כבר פירשתיו ובארתיו. וכן היאך יחיה ה' את המתים והיאך יאחד בין כל נפש וגוף שלה גם זה כבר בארתיו... וראוי שאחל כאן לבאר מה הוא הגמול ומה הוא העונש, ובקביעת המקום אשר יהיה אז ובתיאור הזמן אשר יהיה להם...
ואחל ראשונה להודיע מהות הגמול והעונש, ואף על פי שכבר הזכרתי מהם מעט במה שקדם. ואומר, כי הגמול והעונש שני ענינים עדינים ובראם ה' יתרומם ויתהדר בזמן השילום, ויגיע מהם לכל אדם כראוי לו, והם יחד ממקור אחד, והוא מקור הדומה לסגולת האש שורף ומאיר, והרי הם מאירים לצדיקים לא לרשעים, ושורפים את הרשעים לא את הצדיקים. ובכך אמר הכתוב "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צב-אות אשר לא יעזוב להם שורש וענף. וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה" וגו' (מלאכי ג')... והנה יסוד הדבר יחדשהו הבורא יתרומם ויתהדר בדומה לשמש, אלא שיש בינו לבין השמש הבדל, לפי שהשמש חומה ואורה משותפים אינם נפרדים זה מזה, והדבר הזה ביכולת הבורא יתרומם ברוממותו ירוכז אורו לצדיקים ויתקבץ חומו לרשעים, או בסגולה שיעשנה בו, או במקרה שיחסן בו את אלה מן החום ויחוץ את אלה מן האור, והדעה השניה קרובה יותר... ולפיכך קוראים הכתובים גמול הצדיקים אור, וכל עונש הרשעים אש...
ונקרא הגמול גן עדן לפי שלא ימצא בעולם יותר חשוב מאותו הגן אשר השכין בו אדם עליו השלום... (שם פרק ה)
אבל שתי השאלות החמישית והששית שהם חיוב תמידיות גמול הצדיקים ועונש הרשעים, הריני מדבר בכך מדרך המושכל, ואומר, כיון שחייב ה' את האדם לעבדו, הכרחי הוא שישדלהו לכך בדבר החשוב ביותר, לפי שאם ישדלהו במה שהוא חשוב מעט ולא עבדו, יכול אדם לומר שמא אלו שדלו ביותר מזה היה עובדו, וכאשר שדלו בכל לא תשאר לו התנצלות. פירוש הדבר, אלו עשה משך גמול הצדיקים אלף שנה, היה אפשר לומר לא מאסו בו אותם בני אדם אלא מחמת מיעוט ערכו, וכך אלפים וכך שלשת אלפים, וכל שהוא קצוב אפשר שימצא בשכל למעלה ממנו שעור אחר. וכאשר עשה גמולם בלי תכלית בלי הפסק וטובתם לא תכלה, לא נשאר מקום לבעל הטענה לטעון. ושמא יאמר אדם רואה אני דבר זה בגמול מובן יותר, כיון שהוא טובה ואושר וחסד, אבל בעונש והתמידיות באש אני רואה שהוא חוסר רחמים ואכזריות, ואמר גם בזה דבר תכלית, כי כמו שהכרחי הוא שישדלם בדבר שאין למעלה ממנו, כך הכרחי שיפחידם בדבר שאין למעלה ממנו... (שם פרק ז)
אבל תשובת השאלה השביעית, והיא האם יהא גמולם ועונשם שוה במהותו, ואומר, כשם שגמול אלף זכיות אין לו הפסק, כך זכות אחת אין הפסק לגמולה, וכשם שאין הפסק לעונש אלף עברה, כך עברה אחת אין הפסק לענשה, אלא שהגמול והעונש ואף על פי שהם תמידיים למעשה אחד ולאלף מעשים, הרי מצב כל אחד יהיה לפי ערך מעשיו, מי שעשה טובה אחת או עשר או מאה או אלף יהיה מצבו בגמול כפי ערך מה שעשה, אלא שהוא תמידי, כמו שאנו רואים בעולם הזה אנשים כל טובתם היא המנוחה בלבד, ואחרים עם זאת אוכלים ושותים, ואחרים עם זאת בדירה הדורה, ואחרים עם זאת לובשים בגדי הפאר, ואנשים עם זאת נמצאים במעלה רמה. כך לעולם הבא אנשים נאמר באשרם "אף בשרי ישכון לבטח" (תהלים ט"ז), ואחרים נאמר בהם "בצל כנפיך יחסיון" (שם ל"ו)...
אבל השאלה השמינית והיא האם יש בין הצדיקים הבדלים, וכך הרשעים. כבר נכללה עיקר תשובתה בדברים אלה שקדמו. אבל נראה לי לחלק מיסוד יתרונותיהם זה על זה שבעה סעיפים. ואמר ממה שמורה שיש לצדיקים דרגות בגמולם זה למעלה מזה, תחלה מה שמחייב השכל, ואחריו מה שמצאנו בכתובים מזכיר שבע מעלות זו למעלה מזו. הראשונה, מקצתם יהיה להם אור כזריחת אור השמש, ובהם נאמר "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה". ויש שיהיה להם עם זה עונג בשביביה, כמו שאמר "ומרפא בכנפיה", ויש שיתקיים לו האור כדבר הנטוע בו כמו שאמר "אור זרוע לצדיק". ויש שהולך האור ונוסף לו כמו שאמר "אור צדיקים ישמח" (משלי י"ג), ויש שיהיה אורו כבהירות עצם הגלגל, כמו שנאמר בהם "והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע" (דניאל י"ב)... (שם פרק ח)
וראוי שאסמיך לזה תאור זה, ואומר, כי יחוד (כמות ואיכות) הגמול על כל דת ומצוה והשתדלות מה הוא, וכן יחוד העונש על זניחת כל מצוה ונוהג והשתדלות מה הוא, כי לא הגדיר אותו בעולם הזה לכמה פנים מן החכמה. האחד כי יסוד המהות אשר בה יהיה הגמול והעונש לא ראינוה, אלא שהושגה לנו בקירוב ובהבנה, והיאך נוכל לעמוד על פרטיה שהם יותר נעלמים ודקים. ועוד כדי שלא יארכו הדברים וירחבו האמרים ותגדל הכמות, וגם כדי שלא נבחר מקצת המצות אילו הגדיר לנו מה הוא שכר כל אחת. ועוד מפני שרוב טרדת מחשבתינו היא בדברים הקרובים לנו, כלומר ענין הישועה, ולפיכך האריכו בו הספרים ובארוהו, אבל אנו מקוים כי סוג הגמול לכל מצוה, וחלוק סוגי העונש על כל עברה יתבאר לנו בזמן הישועה, שאז יתבהרו כל הענינים הללו, ויתפנו הלבבות לדרישת החכמה והמזגים יתעדנו לשמיעת דברי תבונה כיון שהוא קרוב ואף מעותד ליציאה אל העולם הבא... (שם פרק יא)
אבל פירוש החלק הששי, והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא, אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא, שהגמול על שני פנים, גמול בעולם הזה בלבד, וגמול בעולם הבא בלבד, ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד ולא פורש לנו באור זה באר היטב, אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה הכולל ולא חלק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם, כמו שפורש המעשים שעושיהם חייבין סקילה שריפה הרג וחנק ומלקות ארבעים ומיתה... אבל גמול העולם הבא וענשו לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים, מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו, כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא, אך פירש אותו למי שהיה מבין הענין הזה, כמו שאמר ליהושע (זכריה ג') "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו, אבל רמז למה שיהיה אחר המות שתשוב הנפש בצורת המלאכים בענין פשיטותה ודקותה ועזבה להשתמש בגופה כשתזדכך ותזהיר והיו מעשיה טובים בעולם הזה.
ומהם שגמול העולם הבא ועונשו היה מקובל אצל עמי הארץ מהנביאים ומושכל אצל החכמים, והניחו לזכרו בספר כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה, ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה, ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט, והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות אשר לא יבינם הנער בעת ההיא, ואלו היה מפייס אותו עליהם ואומר לו סבול יגיעות המוסר והלמוד בעבור שתעלה בהם אל המעלות החמודות לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותו... וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול ועונש ממהרים מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תקל מעליהם סכלותם בגמול העולם ועונשו ויכוונו בעבודה אליו ויתנהגו בה עדיו...
ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלקים בשני דברים אחר המעשה הטוב, האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב, כמו שכתוב (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"... וכאשר יתקבץ למשתדל גמול צדקתו אל גמול צדקתו וגמול אמונת לבו וסבלו יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. והשני חסד מאלקים ונדבה וטובה, כמו שכתוב (תהלים ס"ב) "ולך א-דני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". והעילה בזה, כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר לא יהיה שקול בטובה אחת מן טובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה, כל שכן אם יהיה לו חטא...
ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להדבק באלקים ולהתקרב אל אורו העליון כמו שכתוב, (ישעיה נ"ח) "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך"... ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו, ורצון הבורא שורש הגמול, כמו שכתוב (תהלים ל') "כי רגע באפו חיים ברצונו". ואמר בפרשת אם בחקותי רמזים שמורים על הרצון מאלקים, והוא מה שאמר "ולא תגעל נפשי אתכם"... והבטחון על האלקים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו, וכן ישלם העונש למי שראוי לו מן הדין על המאמין, ובטחונו על האלקים בזה מהשלמת האמונה באלקים, כמו שכתוב (בראשית ט"ו) "והאמין בה' וישחבה לו צדקה". ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו, אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו לא לתקות גמול עתיד שיתחייב לו במעשהו, אך יבטח על האלקים בו אחר ההשתדלות לפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עליו... (שער ד הבטחון, פרק ה)
...ואם לא ימצא היצר דרך לפתותך מהפנים האלה יתחכם לך במה שהוא יותר דק מזה, והוא דרך הגמול והעונש בעולם הזה ובעולם הבא. ויאמר לך הנה אתה מחסידי הבורא ומסגולתו, וכמוך הוא ראוי לגמול העולם הזה והבא, וצריך שתשתדל כפי יכלתך אולי תגיע לזה במעשיך ובהמשכך אחרי עבודת האלקים בלב טוב ובשמחה רבה, כמו שאמר דוד (תהלים ל"ז) "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". ואם תשמע אליו ותסמוך על דבריו יפילך במין ממיני השתוף הנסתר, והוא ששמת נעבדך לנפשך, ממה שאתה משתדל במה שתמשך בו הנאת עצמך ושמחתך ותדחה בו מעליה הדאגות והיגונות, ולולא תקותך לזה היית כופר בטובות האלקים המתמידות עליך, ולא היית מחייב את עצמך עבודה עליהם עם שאינך רואה שהעבודה תאות לו לגדולתו ועוצם יכלתו ואותות חכמתו. ובזה אמרו רז"ל "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". (שער ה יחוד המעשה פרק ה)
ומשלם לשונאיו - ומשלים לסנאו אגר עובדיהון טביא בעלמא הדין מן בגלל למשציא יתהון בעלמא דאתי... (דברים ז י)
מושל באדם - טוביכון צדיקיא עבדתון לכון עובדין טבין דאתון עתידין לאנהרא כזיהור יקריה כנהור צפרא דאזיל ותקין, וכשימשא דעתיד לאנהרא כזיהור יקריה על חד תלת מאה ארבעין ותלתא כנהור שבעת כוכביא שבעת יומיא יתיר מכדין תתרכון וייטב לכון דהויתון מחמדין לשני נחמתא דאתין הא כאכרא דמסובר בשני בצורתא דיחות מיטרא על ארעא. (שמואל ב כג ד)
יש יום - אריכות יומיא וסגי טובא דעתיד למיתי לצדיקיא דנטרו אורייתא. (ירמיה לא ה)
אשריך - בעלמא הדין, וטוב לך - לעלמא דאתי. (תהלים קכח ב)
אחד ההרים - הקב"ה מתהא הצדיקים ואחר כך מגלה להם, וכל זה כדי להרבות שכרן. (בראשית כב ב)
נצר חסד - שאדם עושה לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מדה טובה יתירה על מדת פורענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים. (שמות כ ו)
לכלב תשליכון אותו - ...מה תלמוד לומר לכלב... ולמדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר (שמות י"א) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תן לו שכרו. (שם כב ל)
לאלף דור - ולהלן הוא אומר (דברים ה') לאלפים, כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו העושין מיראה הוא אומר לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו העושין מאהבה ששכרם יותר גדול הוא אומר לאלפים. (דברים ז ט)
היום לעשותם - ולמחר, לעולם הבא, ליטול שכרם. (שם שם יא)
לשמר את מצות ה' - ואף היא לא לחנם אלא לטוב לך שתקבלו שכר. (שם י יג)
א-ל אמונה - לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא, ואף על פי שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו. (שם לב ד)
ואיך תתחרה - ...ובמדרש, אם על ג' פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבודי הרביתי גדולתו מה תתמה כשתראה שכר הצדיקים שרצו לפני כסוסים. (ירמיה יב ה)
אורך ימים בימינה - למיימינים בה, העוסקים לשמה, וכל שכן עושר להם. (משלי ג טז)
שכר אמת - הזורע צדקה בטוח שיקבל פעלו בסוף. שכר - כאדם הסוכר המים ובטוח שימצא שם דגים בסוף. (שם יא יח)
וטעם המחלה - יש לך לזכור כי בעיניך ראית המחלה והנגעים והמכות אשר שמתי במצרים בעבור שמרדו בי, ואם אתה תשמור חקי תמלט מהם שלא אעשה לך כאשר עשיתי להם. ועוד כי אני ה' אהיה רופאך מכל מחלה שגזרתי להיותה על הארץ, אין לך צורך לרופא, כאשר רפאתי המים המרים שאין יכולת ברופאים לרפאם. והנה דבר מרה הפך המכה הראשונה, כי מימי היאור היו מתוקים ולא יכלו לשתות מהם, וכאן המים המרים שבו מתוקים. והנה השם עשה הדבר והפוכו, על כן יש לך להשמר שלא תמר בו ולאהוב אותו כי הוא ייטיב לך. (שמות טו כו)
...ואמר "כאשר צוך ה' אלקיך", כי השכר הוא על מצות עשה והעונש על מצות לא תעשה, ואמר חייב אתה לכבד האבות למען יאריכון ימיך, וזה החיוב בשקול הדעת, וגם בעבור שצוה ה' שמכבדם יהי לך עוד שכר ולמען ייטב לך. (שם כ א)
כתוב ועושה חסד לאלפים - וכתוב לאלף דור, ובני אדם יחשבו כי זו שאלה, ואיננה, כי כן כתוב אם תשמור מצותי ישמור לך השם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך, שהם הג' האבות, וזה הוא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור, ובפרשה זו אמר דבר אחר, ועושה חסד לאלפים והטעם אין קץ, והוא לעולם ועד, וה הדבר יתפרש לשני ענינים, האחד שהשם יעשה חסד לאוהביו שתעמודנה נשמותם לעולם לאלף אלפי דורות, והשני כי השם יעשה טוב לבניהם שהם כמותם עד אין קץ, וככה אמר דוד, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים, והיה אין ספק כי חסד השם הוא לנצח על יראיו, ובעבור שהזכיר לבני בנים, על דרך "וצדקתו עומדת לעד", הוצרך לפרש אם היו הבנים טובים... (שם שם ו)
וברך את לחמך - ...והכלל שהיה גופם סר אל משמעת הנשמה, ולא הפך הדבר שהנשמה סרה אל משמעת הגוף, ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והוא הנקרא תולדות. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדה, כדרך אתה תאכל ולא תשבע, והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחד שומר התורה ממנו, וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שנוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, ועל זה כתוב "והסירותי מחלה מקרבך"... והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלת, כי תולדות הרחם להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, השם הנכבד אם היה דבק בו יאמץ כח תולדת הכליות ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים... (שם כג כה)
בכל הדרך - ...והנה עיקר כל המצות אמונת הלב, וכאשר תירא השם זה כל האדם, ובעבור זה נברא האדם כדברי קהלת, ועוד יאריכון ימים עם הכל על האדמה ועם היחיד בעולם הבא. (דברים ה ל)
...ורבינו האי ז"ל אמר כי לא הוצרך הכתוב לפרש דבר העולם הבא כי היה ידוע בהעתקה. ולפי דעתי שהתורה נתנה לכל לא לאחד לבדו, ודבר העולם הבא לא יבינו א' מני אלף כי עמוק הוא, ושכר העולם הבא תלוי בדבר הנשמה, והנה הוא חלף עבודת הלב, ועבודתו להתבונן מעשה השם, כי הם הסולם לעלות בו אל מעלת דעת השם, שהוא העיקר, והנה גם התורה ביארה למשכיל דבר עץ החיים, והנה יש כח לנצח הכרובים, והאוכל מעץ החיים וחי לעולם כמלאכי השרת, וכן במזמור לבני קרח "שמעו זאת כל העמים", והסוד "אך אלקים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה", וכן "אחר כבוד תקחני", והנה עם שניהם לקיחה כאשר עם דבר חנוך ואליהו, ואחר שאמר "ויקר פדיון נפשם" איך אמר יפדה נפשי, והמשכיל יבין. (שם לב לט)
תודיעני - במות הגוף אעלה לשמים להיות עם מלאכי עליון. שובע - שיהנה מזיו השכינה והנשמה תראה האמת עין בעין ותתענג על ה'. (תהלים טז יא)
מדשן ביתך - המתבודדים לעבודת ה' בביתם העבודה תדשן נפש, ודעת ה' תעדנם כנחל שלא יפסוק. עמך מקור חיים - חיי הנשמה שלא תמות. באורך נראה אור - כינוי לשכר עולם הבא, כי אין דבר נכבד מהאור, והוא עצם ואינו גוף. (שם לו ט וי)
לא יראה אור - שכר ותענוג הנשמה לאור באור אדוניה, אור עולם הבא. (שם מט כ)
מה תתן לי - הנה הצלתני מן המלכים אבל מן הכרת לא הבטחת אותי רק אמרת שתרבה לי שכר הרבה, ומה יהיה שכרי בלא בנים. והנה לא עלה בדעתו שיהיה השכר הגדול הזה לעולם הבא, כי זה אין צורך להבטחה, כי כל עובד אלקים ימצא חיים לפניו, אך בעולם הזה יש צדיקים שמגיע עליהם כמעשה הרשעים, על כן צריכים בטחון, ועוד כי "הרבה מאד" לאמר שיזכה לשתי שולחנות בכל הטוב הראוי לצדיקים הגמורים באין עונש כלל... (בראשית טו ב)
ביום ההוא כרת ה' את אברם - הנה הקב"ה הבטיח את אברהם במתנת הארץ פעמים רבים, וכלם לצורך ענין, בבואו בארץ מתחלה אמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ולא באר מתנתו כי אין במשמעה רק במה שהלך בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה, ואחרי כן כשרבו זכיותיו בארץ הוסיף לו "שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה", כי יתן לו כל הארצות ההן בכללן... (בראשית טו כא)
כבד את אביך - ...וכאשר המצוה הזאת היא בתחתונים כן נתן שכרה באריכות ימים בארץ אשר יתן לנו. ועל דעת רבותינו ענין הכתוב למען יאריכון ימיך ועל האדמה יבטיח כי במצוה הזאת יהיו כל ימותינו ארוכים, כי ימלא השם ימינו בעולם הזה ויהיו ארוכים לעולם הבא שכלו ארוך, ותהיה ישיבתינו לעד על האדמה הטובה שיתן לנו. ובמשנה תורה פירש "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה", והנה הם שתי הבטחות. (שמות כ יב)
את משפטי תעשו - ...ודע כי חיי האדם במצוה כפי הכנתו להם, כי העושה המצות שלא לשמן על מנת לקבל פרס יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד, ועל זה נאמר "ובשמאלה עושר וכבוד", ופירשו למשמאילים בה עושר וכבוד, וכן אותם אשר הם מתעסקין במצות על מנת לזכות בהן לעולם הבא, שהם העובדים מיראה זוכים בכוונתם להנצל ממשפטי הרשעים נפשם בטובה ילין. והעוסקין במצות מאהבה כדין וכראוי עם עסקי העולם הזה, כענין הנזכר בתורה בפרשת אם בחקותי "והשיג לכם דיש את בציר" וגו', יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהגו של עולם, ובחיי העולם הבא זכות שלמה שם. והעוזבים כל עניני העולם הזה ואינם משגיחים עליו כאלו אינם בעלי גוף, וכוונתם ומחשבתם בבוראם בלבד, כאשר היה הענין באליהו בהדבק נפשם בשם הנכבד יחיו לעד בגופם ובנפשם כנראה בכתוב באליהו ובידוע ממנו בקבלה, וכמו שבא במדרשים בחנוך ובבני העולם הבא העומדים בתחיית המתים, ולכך יאמרו הכתובים בשכר המצות למען יאריכון ימיך, למען תחיה והארכת ימים, כי הלשון יכלול מיני החיים כולם כפי הראוי לכל אחד ואחד. (ויקרא יח ד)
וטעם זה הענין, כי נשמת האדם נר ה' אשר נופחה באפינו מפי עליון ונשמת ש-די, כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים". והיה היא בענינה ולא תמות ואיננה מורכבת שתפרד הרכבתה ותהיה לה סבת הויה והפסד במורכבים, אבל קיומה ראוי והוא עומד לעד בקיום השכלים הנבדלים, ולכך לא יצטרך הכתוב לומר כי בזכות המצוה יהיה קיומה, אבל יאמר כי בעונש העבירות תתגאל ותטמא ותכרת מן הקיום הראוי... וכבר פירשנו כי כל היעודים שבתורה בהבטחות או בהתראות כולם מופתים מן הנסים הנסתרים בדבר מופתי תבטיח ותזהיר התורה לעולם... (שם שם כט)
והשבתי חיה רעה - ...ועל דעת רבי שמעון שאמר משביתן שלא יזיקו יאמר והשבתי חיה רעה מן הארץ, והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחלתו קודם חטאו של אדם, אין חיה ורמש ממית האדם, כמו שאמרו אין ערוד ממית אלא החטא ממית, וזה שאמר הכתוב ושעשע יונק על חור פתן... (שם כו ו)
והנה הברכות האלה כפי פשוטן עם היותן רבות כלליות, כענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך", כי שם יבטיח במאכל ומשתה ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו ועל כן היו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא", וכן אמר תחלה "כי אני ה' רופאך". והטעם בזה כי הברכות ההן אף על פי שהם נסים הם מן הנסים הנסתרים, שכל התורה מלאה מהן כאשר פירשתי, והם אפילו ליחיד העובר, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלקיו ישמרהו הא-ל מחולי והעקרות והשכול וימלאו ימיו בטובה. אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמינו כלם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן ונתנה וגו' לבטח בארצכם, שלום בארץ, חיה רעה מן הארץ, וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים, אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים, ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותינו החוקים והמצות, ולא שיהיה הכל הפך מפני זרענו השנה השביעית, ואף על פי שהם נסים נסתרים, שעולם כמנהגו נוהג עמהם, אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ...
והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולא להשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר "כי אני ה' רופאך"... (שם שם יא)
והתהלכתי בתוככם - ...ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחיית המתים, כי קיומן מחויב בדרך היצירה כמו שפירשתי בכריתות, והעונש הוא שמכרית החייבים מהם והשאר כולם יתקיימו ביסוד יצירתם. אבל על דרך האמת הברכות האלה עוד הם ברכות שמים בעליונים, כמו שפירשתי... והנה הוזכר כאן גן עדן והעולם הבא ליודעיו, ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב"ה ובינינו. ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן, לא הרבים ולא היחידים מהם, שלא עלתה זכותם לכך... ועל כן תמצא לרבותינו שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבא, מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו', עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא, כי לא נתקיים, אבל יתקיים עמנו בזמן השלמות. (שם שם יב, וראה עוד ערך ברכה)
למען תחיון - שימלא מספר ימיכם וטוב לכם בכל הטובה אשר יעד לכם בפרשת אם בחקותי וזולתה. והארכתם ימים בארץ - שתנחילו אותה לזרעכם לעולם. (דברים ה ל)
למען תירא - ...אבל יאמר שצוה השם אותי שתלמדו המצות ותעשו אותם למען שתזכה ותירא את ה' אלקיך לשמור מצותיו אתה ובנך ובן בנך כל ימי היות האדם על פני האדמה לעולם, כי בעבור עשות המצות תזכה שיהיו לך בנים יראי השם ויעמדו על פני האדמה לעולם ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים, ולמען יאריכון ימיך בארץ שהיא נחלת ה', והנה הכל לטובתך כי חפץ ה' להצדיק ולזכות אותך. (שם ו ב)
לחיותנו כהיום הזה - במשפטים כי בכללם נחיה וכלם טובים אין בהם רעה, אבל כלם גורמים חיים טובים בסוף. והנה אנחנו חייבין לעשות רצון הבורא שהוא אלקינו ואנחנו עמו וצאן ידיו, ואין בכל מצותיו רק טוב, ועוד שתהיה לנו צדקה לפני ה' אלקינו ויתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצות האלו. קרא גמול המצות צדקה, כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו. (שם שם כ)
בכל לבבכם ובכל נפשכם - ...ובאור הענין, כי השם לא יעשה הנסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר ולהרבות גם העשב בשדה לבהמה, או שיעצור השמים ויבשו, רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות. והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה יעשה עמהם את כל הנסים האלה לטובה, ואמר כי בעובדם ע"ז יעשה עמהם אות רעה. ודע כי הנסים לא יעשה לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אבל הבינונים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם וכעלילותם. (שם יא יג)
...ושורש המרי באדם בהשגחה הוא ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. והנה ענין השכר והעונש לא נתפרש אם הוא על עולם הזה או על השאר והכרת הנפש, ועל זה קשה למה לא יהיה לצדיק טוב בב' עולמות, ולהיפך? ונתיחד לנו על כך ספר איוב, ויש בענין סוד גדול, ונזכר בדברי אליהוא, לא ישיגהו דעת חושב רק לומד מפי לומד עד משה רבינו ע"ה. ובאמת לצדיק החוטא טוב שייענש בעולם הזה ממה שיגרע בנפשו מלאור באור החיים... (איוב א א)
החנם ירא - לומר שאין שכר העובד מתוך ריוח והצלחה כשכר העובד מצער ודחק, ואיוב התנסה בשתיהם. (שם שם ט)
שנו רבותינו ג' ספרים נפתחין בראש השנה... אלא כך היא המדה, יש עונות שדינו של הקב"ה ומשפטו של צדיקים ליפרע מהם בעולם הזה, ויש מהם שהדין ליפרע בעולם הבא, וכן הזכיות, וכשאדם חוטא כל השנה ומתלכלך בעונות ומתטנף בחטאים ועושה גם כן צדקות ומעשים טובים ובאין מעשיו לפני אדון הכל, הוא יתברך שמו שוקל אותן מעשים אלו מפני אלו, והצדיק שהוא צדיק גמור זוכה לחיים, וכן הרשע שדינו נותן לשלם לו שכר טוב בעולם הזה על מעשה הטוב שעשה נכתב ונחתם לחיים, כלומר פוסקין לו חיים ושלום בעושר ונכסים וכבוד, נמצא זה צדיק גמור בדינו, והרשע שהוא רשע גמור מכל צד נחתם לאלתר למיתה... (תורת האדם שער הגמול)
ואחר שנתבאר קצת מענין הדין והעונש שיצילנו בעל הרחמים ממנו, צריכין אנו לבאר ענין השכר שיזכנו בעל הגמול אליו, והוא בדברי רבותינו ב' שמות, גן עדן והעולם הבא, מלבד טובות העולם הזה כגון ימות המשיח לחיים ותחיית המתים שבאותו זמן, שאין אנו מדברים עתה בהם. ותחלה נאמר ששכר המצות כולן והגמול הטוב שלהם דבר פשוט הוא מדברי רבותינו, שהעיקר הגדול הוא חיי העולם הבא. אבל השכר הקודם, והוא מה שיגיע לאדם אחרי המות, הוא גן עדן, כמו שביארנו מגיהנם שהוא העונש המגיע לרשע אחרי המות מיד, וכן תמצא בכל מקום מדבריהם גן עדן הפך מגיהנם, כמו שאמרו בעירובין, יפה דנת, יפה תקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים...
ומה שכר ועונש יש לנפשות הצדיקים בגן הזה? דבר זה עיקרו בתורה ופירושו מדברי סופרים, שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם... אבל עוד יאמינו רבותינו לפי דבריהם באגדות שזה גן עדן התחתון שהזכרנוהו יש לנשמות בו חלק בשכר ועונג ואף על פי שאינן גוף, וכבר שמו להם מקום עם העליונים. ותקון הענין הזה כך הוא... כי כל שנים עשר חדש עדיין כח הגוף קיים והנשמה נוטה לדעתו ולמעשיו כאשר היתה באמנה אתו, בהצטיירות מחשבות גשמיות, ואף על פי שעולה לידיעת עולם הנשמות, יורדת היא לענין שהיה כבר. לאחר שנים עשר נתעלית מדעות גשמיות ולבשה מלכות ונתעטרה בעטרה שלעולם הבא... ובאותן י"ב חודש חלק הנשמה בגן עדן להיות העולם בעונג העליון להם בענין נוטה לגשמיות. ואין כונת רבותינו שיתעדנו הנשמות בפירות הגן ההוא או שירחצו בנהרות, אלא הכוונה מפני שהוא שער השמים לאור באור החיים... ומן ההשגה ההיא אל הנפש במקום ההוא מתעלית לדבקות העולם העליון והשגת תענוג הרוחני...
אבל היות הנפש נגדרת במקום אם יתקשה למתחכמים על תורת ה' נשיב להם האפשרות ששמנו לפניהם בחוטאי גיהנם. ואי אפשר לפרש יותר מזה בגן ועדן העליונים הנרמזים למעלה. אבל כוונתנו שיתבאר מדברינו לתלמידים שאין דברי תורה בגן עדן וענינו משל שאינו אמת... וזוכה בו כל אחד למקום מעלתו ומשיג ממנו כפי הראוי לגמול שלו... ובאמת כי המקום הזה גן עדן משמש עוד בגמול גשמי ממש לזמן התחיה, והוא מה שאמרו רז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה ומחול לצדיקים בגן עדן, והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו שנאמר "הנה אלקינו זה", וזה עונג ושכר עתיד בזמן התחיה. והראות השכינה כאלו מראה באצבע מתוך המחול השגת המעלה ועונג התיחדות מתוך שמחה גופנית, לומר כי יגיעו אנשי העולם ההוא למעלת משה רבינו שנתעלית נפשו על גופו עד שבטלו כחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקדש כאלו ראיתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד...
והנה כבר נתבארה אמונתנו בגן עדן ונרמזה כפי הראוי, ועכשיו נחזור לשכר הגדול שהוא לעולם הבא, והמתברך מהם אומרים עליו זכרו לחיי העולם הבא, ועיקר השכר אצלם בכל המצות הוא העולם הבא, כמו שאמרו "ותשחק ליום אחרון", שכל שכרן של מצות אינו אלא לעולם הבא,. ואמרו צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא... וזה העולם הבא שהוא סוף מתן שכרן של מצות דבר מסתפק הוא במשנה זו, ולא באר בפירוש אם הוא עולם הנשמות ושכרן המגיע לכל אחת מהן בעצמה אחרי המות מיד, או הוא עולם אחר שיתחדש ויהיה השכר בגוף ובנפש או לנפש בלבד בזמן ההוא המתחדש... (שם, וראה עוד ערך עולם הבא)
...וכשם שאין מבוקש מן המעשים הטובים רק לחזק הנפש ולהצילה מן החולי ולהוסיף לה בריאות כדי שתהא יכולה לשוב אל שרשה בצאתה מן הגוף, כמאמר לא נתן שכר בעולם הזה רק לסמוך הגוף ולעזור אותו בהשלמת הסבות שהמעשה מתקיים בהן, ולהרחיק ממנו הסבות המונעות המעשה הטוב והסבות המביאות אל מעשה הרע... כמו שאמר "בא ליטהר מסייעין אותו, בא ליטמא פותחין לו"... ומן המאמרים האלה וכיוצא בהן נלמוד כי מן השמים עוזרים את האדם כפי מה שירצה להרע או להיטיב. על כן יש לנו לומר כי הטוב והרע המגיעים לאדם בעולם הזה אין להם עסק במתן שכרן של מצות או בעונשן של עבירות זולתי לעזר ולהועיל כמו שכתבתי. ואולי יהיה מי שיקשה לומר שימצא בדברי חז"ל, "הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה"... לא אמרו דבר זה או כל כיוצא בו אלא על אחד משני ענינים, שהם הזהירות לעשות מצות ואפשרות לפטור עצמו ממנה, כגון אלו שאין חייב בציצית אלא אם כן יש לו כסות הראוי לציצית... ועל כן היה זוכה בכל אלו מדה כנגד מדה...
ומה שאמר שאלו את רבן יוחנן בן זכאי במה הארכת ימים, אמר להם... וכן דברים הרבה כיוצא באלו יש בדברי רז"ל בדרשות ובאגדות שיראה מהן שיש מתן שכר בעולם הזה, תדע לך שאין השכר הזה על מצות התורה, אלא על מצות שהאדם מסגל לעצמו בטוב מדותיו ורוב בריאות נפשו, ואין לאותן המצות כח גדול כמו של תורה, על כן מתן שכרן בצדו בעולם הזה. או יש לפרש "במה הארכת ימים", כלומר באיזה מצוה הרבית להרגיל בה את עצמך עד שנתחזקה בידך זה ימים רבים יותר משאר המצות.
ובמצות העומר בפסח ושתי הלחם בעצרת, ונסוך המים מצות של תורה הם, ואמרו במסכת ראש השנה מפני מה אמרה תורה הקריבו עומר בפסח וכו' כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, חלילה חלילה להיות שכר הקרבת העומר לברך תבואה שבשדות, שנראה שיש שכר אחר בעולם, אלא כך היתה כונת רז"ל, מפני מה הוקבע פסח להנפת העומר יותר משאר הימים, שיש תחלת בשול תבואה, עד כלות קציר שעורים וקציר חטים, לפי שבפסח העולם נדון על התבואה... ואני אומר בכל מצוה שיש לה זמן קבוע, שלזמן עשיתה שכר בעולם הזה כפי הראוי לזמן ההוא, ועיקר שכרה בעולם הבא. ובענין הקורא קריאת שמע אחר זמנה אמרו שכר קריאת שמע יהבי ליה שכר קריאת שמע בעונתה לא יהבי ליה, למדנו שיש שכר לעושה מצוה אפילו שלא בזמנה, אלא שגזרת הכתוב היא לעשותה בזמנה הקבוע לה כדי לכפול שכרו... (האמונה והבטחון פרק ז)
יד ושם - מקום הוא מעלה ושבח, וכן "ברוך כבוד ה' ממקומו", כי בהיות האדם ומעשיו טובים יזכירוהו לטוב כל הימים מאב לבן, וזה חוץ מהגמול הגדול לנשמתו. (ישעיה נו ה)
אז תתענג - ישפיע עליך טובות עד שתתענג עליו ותודה בו ובטובו, וזהו תענוג הנפש, ולרס"ג תענוג הגוף בחכמה ולא יותר מדי מי שיחזק כחותיו, הזכרון הבחינה והמחשבה. על במתי ארץ - ארץ ישראל, ואם קרוב זמן הגאולה יזכה לישועה ואם לאו יזכה לתחית המתים ולארץ ישראל. (שם נח יד)
יאכלו - נפשם תשיג חכמה בידיעת הא-ל והשגה זו תענוג הנפש, וכן המשילו חז"ל שכר העולם הבא לכך. (שם סה יג)
...וכתב ר' סעדיה גאון שהחיים והמות שבשכר ועונש לעולם הבא, ואמת הוא, אך כאן מדבר גם מחיי עולם הזה שעליהם התלוננו כדלעיל, וכן גם פשט הכתובים בברכות וקללות, וכמו שכתוב באדם הראשון "וקוץ ודרדר תצמיח לך", שכל זה נכלל במה שאמר לו "ביום אכלך ממנו מות תמות", כי החיים עם ההצלחה והטוב הם חיים, ועם הרע הם המיתה, וכמו שאמרו עני חשוב כמת. והבנים הקטנים מתים וחיים בעון וזכות אבותם, אבל לא הגדולים, כי זכות אבות שומרת הבנים ומוסיפה להם טובה, כמו ששמר לנו זכות האבות אף על פי שיש בינינו רשעים... (יחזקאל יח ו)
אל מקדשי - לעולם המלאכים והרוחות, כי שם סוף השכר, והוא עולם הנפשות בו יבחנו הטובים והרשעים. (תהלים עג יז)
...ודע כי כל אשר יפגע נביא בעת פגעו אותו ושמעו דבריו האלקיים מתחדשת לו רוחניות ונפרד מסוגו בזכות הנפש והשתוקקה אל המדרגות ההן והדבקו בענוה ובטהרה, זאת תהיה אצלם הראיה הנראית והאות הבהיר בגמול העולם הבא, כי המבוקש ממנו איננו, אלא שתשוב נפש האדם אלקית, תפרד מחושיו, ותראה העולם ההוא העליון, ותהנה בראית האור המלאכותי ושמיעת הדבור האלקי, כי הנפש ההיא תהיה בטוחה מן המות כשיכלו כליה הגופיים. וכאשר תמצא תורה שמגיעים בחכמותיה ומעשיה אל המדרגה הזאת במקום אשר צותה ועם הענינים אשר צותה בהם, היא בלי ספק התורה שמובטח בה להשאיר הנפשות אחר כלות הגופות. (מאמר א קג)
אמר הכוזרי, אני רואה שיעודי זולתכם (יתר האומות לצדיק) שמנים ודשנים מיעודיכם.
אמר החבר, אבל הם כלם אחרי המות, ואין בחיים מהם מאומה ולא דבר שיורה עליהם...
אמר החבר, אבל יעודינו הדבקנו בענין האלקי בנבואה, ומה שהוא קרוב לה, והתחבר הענין האלקי בנו בגדולה ובכבוד ובמופתים, ועל כן איננו אומר בתורה, כי אם תעשו המצוה הזאת אביאכם אחרי המות אל גנות והנאות, אבל הוא אומר "ואתם תהיו לי לעם", "ואני אהיה לכם לאלקים", מנהיג אתכם, ויהיה מכם מי שיעמוד לפני ומי שיעלה לשמים, כאשר היו הולכים בין המלאכים וקוראים להם המלאכים "בן אדם", ויהיו גם כן מלאכים הולכים ביניכם בארץ, ותראו אותם יחידים ורבים שומרים אתכם ונלחמים לכם, ותתמידו בארץ אשר היא עוזרת על המעלה הזאת, והיא אדמת הקדש, ויהיה שבעה ורעבונה וטובתה ורעתה בענין אלקי כפי מעשיכם, ויהיה נוהג כל העולם על המנהג הטבעי זולתכם, כי תראו עם שכינתי שתהיה בתוככם מטוב אדמתכם וסדר גשמיכם שלא יעברו עתיהם הצריכים להם, ושתגברו על אויביכם במתי מספר המנהג, מה שתכירו בו, כי אין ענינכם נוהג על המנהג הטבעי, אבל הרצוני... (שם קד)
אמר החבר, אין אנחנו שוללים משום אדם גמול מעשיו הטובים מאיזו אומה שיהיה, אבל אנחנו רואים הטובה הגמורה לעם הקרובים בחייהם, ואנו עורכים מעלתם אצל האלקים אחרי מותם בערך ההוא.
אמר הכוזרי, והתמד הדמיון הזה בהפך, וערוך מעלתם בעולם הבא כמעלתם בעולם הזה היום.
אמר החבר, אני רואה שאתה מגנה אותנו בדלות ומסכנות, ובהם היו מתפארים גדולי האומות האלו... (שם קיא)
...כי הוא יתברך יודע מצפוני בני אדם כל שכן מעשיהם ודבריהם, ושהוא גומל על הטוב ועל הרע מהם, וכי עיני ה' משוטטות בכל הארץ. ואין החסיד מתעסק ולא חושב ולא מדבר עד שיאמין, שעמו עינים רואות וצופות וגומלות אותו על הטוב ועל הרע, ופוקדות עליו כל מעוות מדבורו ומעשהו... (מאמר ג יא)
...כן קבעו לנו שיתפלל היחיד תפלת הצבור, ושתהיה תפלתו בצבור בעוד שיכול לא פחות מעשרה, כדי שישלים קצתם מה שיחסר בקצתם בשגגה או בפשיעה, ויסתדר מהכל תפלה שלמה בכונה זכה, ותחול הברכה על הכל, ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה, כי הענין האלקי כמטר מרוה ארץ מהארצות כשתהיה הארץ כלה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה מי שאינו ראוי לו מהיחידים, ויצלחו בעבור הרוב... ואצלו יתברך הגמול ליחידים ההם בעולם הבא, ועוד שבעולם הזה יתן להם תמורה טובה וייטיב להם בקצת טובה יהיו בה נכרים משכניהם אך מעט שינצלו מהעונש הכולל הצלה גמורה... (שם יט)
הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה "למען ייטב לך והארכת ימים", מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, וזהו הוא העולם הבא. שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו...
העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני האדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בן מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן... וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן, והיא העטרה שלהן... ומהו זה שאמרו נהנין מזיו שכינה, שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל (ראה ראב"ד)...
שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה... כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה. אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה, אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה, וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם, ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו, ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו בטלים.
הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין, אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל... (תשובה ח א והלאה, וראה שם עוד וערך עולם הבא)
מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים"... מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית. כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות, ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים. הקב"ה נותן לנו תורה זו עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה, שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהנה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה, "וצדקה תהיה לנו" וגו'... ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא, שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים אין לו במה יזכה... (שם ט א)
אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא, אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים, ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה. העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה... (שם ט א, וראה שם עוד וערך עבודת ה')
...וכל השומר שבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר". (שבת ל טו)
מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט עבד בלא תעשה... והבטיח הקב"ה בשכר מצוה זו בעולם הזה, שנאמר "כי בגלל הדבר הזה יברכך" וגו'. (שמיטה ויובל ט ל)
ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". (שם יג יג)
כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, והוא שלא יהיה שכר הניכר, אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר בטלתי הרי זה מותר, והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה, כגון זה מותר. (סנהדרין כג ה)
ועתה אחל לדבר במה שכוונתי לו. הוי יודע כי כמו שלא ישיג הסומא עין הצבעים, ואין החרש משיג שמע הקולות... כן לא ישיגו הגופות התענוגים הנפשיות, וכמו שהדגים אינם יודעים יסוד האש לפי שהיותם ביסוד המים שהם הפכו, כן אינו נודע בזה העולם הגופני תענוג העולם הרוחני. אבל אין אצלנו בשום פנים תענוג זולתי תענוג הגוף בלבד, והשגת החושים מן המאכל והמשתה והמשגל, וכל מה שזולת אלה הוא עצמנו בלי מצוי ואין אנו מכירין אותו ולא נשיג אותו בתחלת המחשבה אלא אחר חקירה גדולה. וראוי להיות כן, לפי שאנחנו בעולם הגופני, ולפיכך אין אנו משיגים אלא תענוגיו הגרועים הנפסקים, אבל התענוגים הנפשיים הם תמידים עומדים לעד אינם נפסקים ואין ביניהם ובין אלו התענוגים יחס ולא קורבה בשום פנים, ואין ראוי אצלנו בעלי התורה ולא אצל האלקיים מן הפילוסופים שנאמר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג, אבל באמת יש להם תענוג גדול במה שהם יודעים ומשיגין באמיתת הבורא יתברך, ובזה הם בתענוג תמידי שאינו נפסק, ואין תענוג גופני אצלם ואינם משיגין אותו, לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהם.
וכמו כן אנחנו כשיזדכך ממנו מי שיזדכך ויעלה לאותה מעלה אחר מותו אינו משיג התענוגים הגופנים ואינו רוצה בהם אלא כעין שריצה המלך שהוא גדול הממשלה שיתפשט ממלכותו וממשלתו ויחזור לשחק עם הנערים בכדור כשהיה עושה לפנים מן המלכות, וזה בקטנות שניו כשלא היה מבחין בין מעלת שני הענינים.
וכשתתבונן בענין שני אלה התענוגים תמצא פחיתות האחת ומעלת השניה ואפילו בעולם הזה... ואם ענינו כן בעולם הזה הגופני, כל שכן בעולם הרוחני והוא העולם הבא שנפשותנו משכילות שם מידיעת הבורא יתברך כמו שמשכילות הגופנים העליונים או יתר, ואותו תענוג לא יחלק לחלקים ולא יסופר ולא ימצא משל למשול בו אותו התענוג... וכן אמרו ע"ה העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה. רוצה לומר באמרו ועטרותיהם בראשיהם, השארות הנפש בקיום המושכל להם, והוא הבורא יתברך, והיות הוא רוצה לומר המושכל והוא דבר אחד, יארך ביאורם בכאן. ואמרו ונהנים מזיו שכינה רצוני לומר שאותן הנשמות מתענגות במה שמשיגות ויודעות מאמתת הבורא יתברך כמו שמתענגות חיות הקודש ושאר מדרגות המלאכים במה שהם משיגים ויודעים ממציאותו. הנה כי הטובה והתכלית האחרון הוא להגיע אל החברה העליונה הזאת ולהיות בכבוד הזה ובמעלה הנזכרת וקיום הנפש כמו שבארנו עד אין סוף בקיום הבורא יתברך שהוא סיבת קיומה, לפי שהשיגה אותו, וזה הוא טוב הגדול אשר אין טוב להקיש לו, ואין תענוג שידמה לו, כי איך ידמה התמיד אשר אין לו סוף וקץ בדבר הנפסק, וזה שאמר "למען ייטב לך והארכת ימים, לעולם שכולו ארוך"... (סנהדרין פרק חלק)
וכל איש שאוהב את הצדקות אוהב את התוכחות אוהב את גמילות חסדים מכניס אורחים ומתפלל תפלתו בכוונה אפילו דירתו בחוצה לארץ אינו רואה דין חיבוט הקבר, ואפילו דינה של גיהנם אינו רואה... (לב)
כי קו לקו (ישעיה כ"ח) הקב"ה יתברך שמו ויתברך זכרו משלם גמול מדה במדה, הן שכר הטוב הן עונש הרע, כיצד, אדם חוטא בעבור ממון או בעבור כבודו או הנאת גופו, אוי לו לחוטא נפרעים ממנו אותו חטא שחטא. וכיוצא בדבר אם זכה ולא חשש בהנאת גופו או ממון או כבוד משלמין לו שכר דבר שלא חשב בו, כי שלמה המלך לא שאל על תקנתו לא על ממון ולא על כבוד אלא חכמה ודעת לעשות רצון בוראו, ונתן לו הקב"ה את שתיהן, אפילו מה שלא שאל, הרי כל מי שעושה רצון הבורא ואינו חושש לתקנתו להנאתו ולכבודו ובאותה שעה היה יכול לעסוק בתקנתו, הקב"ה מספיק אתו בשבילו. צא ולמד ממשה רבינו שאמר לו הקב"ה "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות ל"ב), ומשה לא חשש בזה כי אם להצלת ישראל, לכך נתקיים "ובני רחביה רבו למעלה" (דהי"א כ"ג) מששים רבוא... (נג)
ואלה הדברים יעלה אדם על לבו אל יעבוד אדם את בוראו למען ירש גן עדן אלא מאהבת ה' ומצותיו שהוא יוצרו ואוהבו. (סג)
"וצדקתו עומדת לעד" (תהלים קי"ב) זה המזכה את הרבים, כגון מלמד ליראי ה' תיקון תפילין לתקן לאחרים. אם זכית את הרבים ובא דבר עבירה על ידך ונתגברת על יצרך ונצלת הימנה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לא בתום לבבך נצלת, כי חשך ה' אותך מחטוא לו לפי שזכית את הרבים. (סה)
גדול זכות עני המחזיר אבידה לבעלים יותר מעשיר, וקשה עונש העשיר שאינו מחזיר יותר מעני, הכל לפי טורח השכר ועל פי המחשבה הטובה. חשב לזכות את הרבים ולא יכול שאין שומעין לו, מעלה עליו הכתוב כאלו מזכה אותם, "ירא אלקים יצא את כולם" (קהלת ז'). (קד)
...ומקבל שכר טוב מה שאדם כופף את יצרו יותר ממאה מצות שאין יצרו מסיתו ותוקפו ודחקו עליה, שהרי אמרו אין שכר על המצות שיעשהו לעתיד לבא... כי יש לך דבר שאין לו זכות לאדם אם יעשנה, ואם לא יעשנה יחשב לו לרעה, כגון איש ואשתו שאוהבין ילדיהן ויש להן ומפרנסין אותן ומרחמין עליהן הרי אין זכות וצדקה, כי מאהבתן עושין לו כן, כמו כלב לגוריו והדוב וכל חיות שמשימים נפשם בכפם לטרוף טרף להביא לגוריהן... (קנה)
יהודי אחד לא היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום שמאריכין לו ימיו ושנותיו, כי אמר אני קץ בחיי למה אקרא. א"ל החכם לא אמרו זה רק כנגד האוהבי חיים, אלא מעתה מה שכתוב אריכות ימים בכיבוד אב ואם ובמשקלות וכי בעבור זה יפטרו עמלים ומרי נפש שקצים בחייהם, אלא לא דברה תורה התוכחות שמי שאינו חושש בהם יעשה מה שלבו חפץ, ולא נאמרו הברכות על מי שאינו חושש בהם להיות פטור, שאין זה דומה לשכיר יום שאדם יכול לומר אם תעבדני בטוב אני אוסיף על שכרך, והשכיר יכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ בשכירותיך, אלא לעבד קנין כספו דומה שאין העבד עושה תנאי לרבו, ועוד דומה לשורו וחמורו... לפי שנתן רשות לעשות טוב ורע וחפץ שיעשו רצונו על מנת שלא לקבל פרס, אלא כנגד האוהבים הנאות העולם והיראים מפני הפורעניות אמר הקב"ה עשו רצוני כדי שייטב לכם ולבניכם לעולם, ודברי תוכחות אם לא תעשו רצוני. אבל כנגד העושים מאהבה לא אמר שכרם כי אין קץ לשכרם. לכך יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום לשם מי שאמר (שמות י"ג) "למען תהיה תורת ה' בפיך"... ומכל מקום הקב"ה יאריך ימיו ושנותיו, ואל יסמוך על תנאי... וכתיב (דברים י"ח) "תמים תהיה עם ה' אלקיך". (שא)
הנותן צדקה לשם שמים הקב"ה זורעה, כיצד, אם נותן להם כסף או שוה כסף או כל דבר שהוא הנאה לעני, והכל כנגד העוני, הרי מעה לעני שקול כנגד הרבה לעשיר, והקב"ה זורעה בגן עדן כמה תבואה יכולים לקנות במעות וזורעם בגן עדן וצומחים בכל שנה ושנה מכניסם לאוצר, וכן מיני מגדים, ונהנה מהם לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס"א) "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח, כן א-דני א' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים"... כל מי שמהנה צדיק כפי הנאה שנהנה וכפי המעשה, אם עני הוא ונותן פרוטה לעני יש לו זכות בפרוטה יותר מלעשיר כמה פרוטות. הנותן פרוטה לעני יזכה לראות פני שכינה, ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כתוב בתורה (דברים ט"ז) "יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך", וסמיך ליה "איש כמתנת ידו", הרי מן התורה...
הרי אמרו בני חיי ומזוני לא בזכות תליא מילתא, ואם יקשה בעיניך הלא כתיב (שמות כ"ג) "את מספר ימיך אמלא" (שם כ') "למען יאריכון ימיך"... הרי חיים בזכות, וכן מזוני בזכות, שאל ר' חייא באיזה זכות נתעשרת שיש לך טבלא של זהב, אמר טבח הייתי וכו' (שבת קי"ט א'), הרי מזוני בזכות, וכן יכול להיות שבזכות יהיו לו בנים. ושינוי השם ושינוי מקום גורמים מזל אחר טוב... (שכא)
כל המצות יקבל עליהם האדם שכר, אפילו מצות של אחרים, כגון מי שלא ראה אביו ואמו בעומדו על דעתו היכן כיבוד אב ואם, ויש לו זקן וזקנה הרי זה יקיים עליהם מצות כיבוד כאלו הוא בניהם, וכן אם לא ראם ויש לו אחים גדולים ממנו יכבדם, ויכבד צדיקים, שנאמר (תהלים ט"ו) "ואת יראי ה' יכבד", כענין שהיה לו לכבד אביו ואמו, ושבת בכסות נקיה, וספרים יפים בתיקון יפה... (שמה)
ר' אליעזר ביקש לר' צדוק אביו ליתן שכירות לרופא שלא יהא לנכרי חלק בגן עדן, שכשעושה נכרי טוב לישראל צריך לשלם לו בעולם הזה, ואם לאו בעולם הבא ימעטו לישראל ויתנו לנכרי משלו, או נפרעים ממנו שקבל מן הנכרי ומטיבין לאותו גוי בעולם הזה או לעולם הבא. (שנז)
אין אדם יכול לומר יש לי הרבה זכיות ועשיתי טובה הרבה חפצי לקבל שכרי לעולם הבא, ואין יכול לומר בעולם הזה מקצת ומקצת לעולם הבא, וכן בפורעניות, שאין תלוי באדם תשלום זכיות ותשלום עונות אלא ביד הקב"ה, נותן מה שהוא חפץ בעולם הזה ובעולם הבא, ועושה לשמה יותר מאלף שלא לשמה. (שסו)
כתיב (ישעיה נ"ו) "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת". כתיב להם וכתיב לו. לפי שדבר יד ושם טוב יש שזוכה לשני עולמות. יש צדיקים שהם עשו יחדיו זכיות, כגון חברים שמתיעצים יחדיו לעשות המצות או לומדים יחד לפני הכבוד, שנאמר (תהלים קמ"ט) "יעלזו חסידים בכבוד"... ויש צדיק שזוכה לעולם לשם. (אבל רוב צדיקים) שגזרו למעלה שיזכרו שמו על תורתו... לכך חכמים הראשונים לא היו כותבים ספריהם בשמם... כדי שלא יהנה בעולם הזה ויפגום שכרו לעולם הבא, או היו ממעטים לו בעולם הזה זרעו ושם טוב מזרעו כנגד הנאה שנהנה בעולם הזה שקבל הנאה על שמו. (שסז)
...והצדיק אם נברא במזל עני כמה זכיות צריך עד שיבטל המזל, אברהם נולד במזל שלא יהיה לו בן, אם לא שגרמו לו זכיות גדולות לא היה לו בן, לכך צדיק ישמור עצמו מעבירה קלה ואל יקנא בעושי עולה, כי אם יעשה זכיות מרובים, ואל יאמר מה זכיות אני יכול לעשות ואני עני ואיני יכול לפרנס עצמי ואת ביתי כי מזונותי מועטים, הרי אמרו רחמנא לבא בעי, ועוד ר' חנינא בן דוסא היה עני וכל העולם נזונים בזכותו... ויותר מעלין עליהן מן הצדקה, כי דקדוקי עניות לצדיקים טוב להם בכמה ענינים, שמא לא היו נותנים כדבעי להם למיעבד, ושמא היו נותנים כי אי אפשר לומר שר"ח בן דוסא לא היה נותן, אלא אותם יסורים והעצבון שסובל בעניות ואינו חושב לרמאות ולעשות עולה הקב"ה חושב לו לטובה ולזכות יותר מצדקה שהיה נותן אם היה עשיר. ולא עוד אלא כל העולם נזונים בזכותם והם בדקדוקי עניות ומתביישים, אותו צער הקב"ה מחליף בטובות ומשפיע טובה לכל העולם ומעלין עליו כאלו הוא נותן מידו, ואלו היתה זכותו שסובל יסורים או דקדוקי עניות גרוע מן הצדקה היה נותן להם עושר... (תקל)
מי שעשה זכות גדול וקשה בעיניו לעשות ויצרו מנעו וכפה את יצרו עד שעושה המעשה עדיף מן האיש שאין יצרו תוקפו למונעו... וזכות שעושה לאחרים כגון תורה וצדקה כפי אותו הנהנה ממנו וכפי הנאה הנהנה מקבל שכר. ויש שעושה מועט ובא לו לצדקה ועושה הרבה ואין לו זכות, כגון לאדם אחד אם יתן לו פשוטים הרבה בושת יש לו לקבל ממנו, וכשאומר אכול עמי היום אין לו בושת, זה לו זכות מועט ושכר הרבה... (תקצא)
מה שאמר ר' שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והנם מועטים, אם שנים הם אני ובני הם, בעולם הבא דיבר, כי בעולם הבא לא יהיו רק העושים מאהבה, אבל מגן עדן לא דיבר כי לשם יהיה יותר. (תרב)
...ואמרו חכמים בספרי לא נטלו צדיקים כלום בעולם הזה משלהם, שנאמר (תהלים ל"א) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך"... וכל מה שיגיע לצדיקים מן הטובות והכבוד והעוז בעולם הזה אינו מחסר להם לעולם הבא משיעור שכרם שמזומן להם לעולם הבא, אלא הכל פרי מפעלותם, שנאמר (ישעיה ג') "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", ושנינו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, פירוש הפירות מגיע להם תחלה והעיקר שמור להם לעולם שכולו אורה... (תרד)
...הרי ביארו לנו בזה הדבר, כי הצדיקים שעשו עבירות קלות אין נפרעין ממנו לעולם הבא אלא בעולם הזה, ומי שעשה רוב זכיות ומת עד שלא נפרעים ממנו מיעוט עבירות שעשה אינו מקבל עונש כלל על עונותיו אלא מנכין לו מזכיותיו בשיעורו בזמן שלא נפרעו ממנו בעולם הזה, ומי שמת ורובו עבירות יורש גיהנם ואינו נוטל שכר כלל על זכיותיו אלא פוחתין לו מן הפוערניות כשיעורן. ואם כבר גמלו הקב"ה אותו מיעוט מצות קלות שעשה בעולם הזה נפרעים ממנו על כל העבירות שעשה משלם. ושכרן של צדיקים שראוי להן על זכיותיהן בעולם הבא אין דרך לכל היצור ולא לשטן לחסר ממנו כלום, אלא מתקיים להם באמת ובתמים שיזכו בו אי אפשר שלא יגיע להם שכרן משלם... (תרה)
מי שהיו עונותיו מרובין וזכיותיו קלות ומעוטות האיך יהיה בעסק השכר והפורעניות, אנו אומרים כי מכח הדעת אין ראוי לו קיבול שכר ונשאר הדבר. אחר כך נאמר בשאלה זו שני דברים, הראשונה שאמרו כי בשביל צדקותיו פוחתין לו מפורעניות... והשני דברי מי שאמר גומלין אותו על זכיותיו ותשאר הפורעניות שלמה לעולם הבא לעתיד לבא, וזה דבר שוה לתרגום "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז')... (תרו)
והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, אף על פי שנתגלה אלינו העונשין מן העבירות, שמהן שהן בכרת, ויש במיתה בידי שמים... אך לא נתפרש אלינו שכר המצות לא בקלות ולא בחמורות... כך אילו היה הקב"ה מודיע מתן שכרן של מצות היו עושין החמורות ששכרן מרובה ומניחין הקלות ששכרן מועט ולא היה האדם שלם במצות. ומזה הטעם לא יבא להקל במצות ותיקר נפשו אותם, לפי שאינו יודע אי זו קלה ואי זהו חמורה. אבל רבינו הקדוש ע"ה הפליג בדבריו ונתן טעם לדבר חזק מזה, ואמר "שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות" כמה גדול הוא, שאפילו מצוה קלה שכרה גבוה עד למעלה, והוי זהיר שלא תפסיד ריוח גדול כמוהו, כענין שאמרו (חולין קמ"ב) "כי יקרא קן צפור לפניך וגו' למען ייטב לך והארכת ימים", קל וחומר למצות חמורות שבתורה.
והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה - כי ירחש לבך דבר לאמר, איך אעשה המצוה הזאת ואפסיד ממוני כזה וכזה, אף אתה אמור לו כי שכר גדול יהיה לי עליה כפלים אלף פעמים מן ההפסד, ובזה לא ימנעוך מכבוד. (אבות ב ב)
ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך... ועוד כי איך לא תטרח בה והנה יהיה לך שכר גדול עליה, ובנאמנות ישלם לך שכר פעולתך. ואף על פי שאמרו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, כדי להתגבר על היצר המסית אותו מלעשות המצות וללכת בדרך ישר, טוב לחשוב כי פרס יהי לו עליהם שלא יתן פתחון פה ליצר לקטרג. ועוד כי לא הזהירו לדעת את זה כדי לעבוד את המקום מפני סבת השכר, אלא כשם שאדם חייב לחקור ולידע יחודו של מקום וגדולתו ותבונתו ונפלאותיו אשר עשה כדי להוסיף בו אהבה, כך חייב לידע שנאמן לשלם שכר הפעולה, לעלות על לבו גודל חסדיו של מקום, כי אף על פי כי הוא אדון כל המעשים וקונה הכל וכולנו עבדיו לעבדו ולשרתו כעבד מקנת כסף בלא שיתן לנו פרס ושכר פעולתנו אתנו... (שם שם יח)
ואם עמלת בתורה הרבה יש לי שכר הרבה ליתן לך, הקב"ה בעצמו ובכבודו נותן השכר לעוסקי תורתו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, ובזה הוא מבטיח לכל באי עולם כי הפורענות מביא על ידי שלוחיו להקל הדבר, אך שלום רב לאוהבי תורתו ושכר טוב ליריאיו על ידו משלם להם ולא על ידי אחרים כדי להרבות בשכר... (שם ד יב)
יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי י')... וכן תוספת ימי הצדיקים וקצור ימי הרשעים הכל נס נסתר, לפי שהדאגה והיראה מחלישין כח האדם בדרך הטבע ומקריבים ימי מיתתו, ואמר שלמה כי מי שיש בו יראת ה' ודואג על עונותיו יאריכו ימיו, והנה זה נס נסתר... והרשע המתעדן והנמשך אחר תענוגי הגוף לא יועילו לו תענוגיו כי תקצרנה שנותיו, וגם זה נס נסתר. ולמדך הכתוב הזה שאין אריכות ימים וקצורם תלוי אלא לפי הזכות והעונש... ואם אינו מאריך ימים לכל צדיק ואינו מקצר ימי כל רשע נוכל לומר שאינו צדיק גמור ואינו רשע גמור, ואם אולי יהיה זה הנה זה לתת להם גמול כמעשה ידיהם לעולם הבא, כדי להאדיר השכר לצדיק ולהגדיל העונש לרשע, ובין כך ובין כך אין התוספת והקצור אלא נס גמור... (שמות ל יב הקדמה)
ויצונו ה' לעשות את כל החקים אלה - באר בכאן שכר המצות, ואמר כי העיקר והכונה שנצטוינו בכל החקים האלה הוא יראת השם, והוא יסוד לכל המצות, וכשאמר לטוב לנו כל הימים - באר כי המצות יש בהן תועלת לגוף ולנפש, לטוב לנו כל הימים זה תועלת הנפש לעולם הבא, כי הם הם הנקראים ימים, וזהו מה שכתוב בצדיקים "בא בימים", בלשון ידיעה כי הוא מתקרב לאותן הימים הארוכים הנצחיים... לחיותנו כהיום הזה - תועלת הגוף בעולם הזה. והוסיף בו ה"א לפי שהעולם הזה נברא בה'. ומה שהקדים תחלה תועלת הנפש למעלתו, ועוד כי העולם הבא נברא קודם העולם הזה... והנה נתבאר בכאן בפירוש שכר העולם הבא, והוא סיום התשובה וחתימתה לשאלת הבנים לדורות, למען יאמינו וישכילו וידעו כי יש במעשה המצות גמול ושכר גופני ונפשי, גופני הוא שאמר "לתת לנו את הארץ", שהיא כוללת כל טובת העולם הזה ושלותו בהיותה ארץ זבת חלב ודבש, נפשי הוא שאמר "לטוב לנו כל הימים וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלקינו". והנה זה עיקר גדול תזכור אותו תמיד. (דברים ו כד)
והיה עקב תשמעון - כי יעודי הפרשה הזאת יעודים גופניים בתועלת הגוף בעולם הזה, שהם הכנה לחיי העולם הבא. ונכלל עוד תועלת במלת "עקב", כי יעודים גופניים אלו הוא השכר הקל והשפל שיש לאדם, כי כן העקב שפל הגוף, אבל השכר הגדול והעצום שהוא זיו השכינה נכלל במלת והיה, שהוא כולל השם המיוחד... אבל רצתה התורה לבאר על המורגש ולהאריך בו ולרמוז על המושכל ולקצר בו, כי כן המנהג בכל התורה... ובמדרש והיה עקב תשמעון - אין שכרן של צדיקים אלא בסוף, אבל שכרן של רשעים הוא מיד בעולם הזה... (שם ז יב)
...או אפשר לומר עוד ובו תדבקון - שהיא ההבטחה אל שכר העולם הבא, ובא ללמד שאם אנו מקיימין האזהרות שהזכיר, והוא שנלך אחר מדותיו, שנירא אותו, ושנשמור תורה שבכתב ושבעל פה ושנעבוד אותו בתפלה, יבטיח אותנו שנהיה דבקים בו בסוף, והדבקות בו הוא שנדבק בהא-ל הקדוש שהוא שכר העולם הבא. (שם יג ה)
...וידוע כי המצות כלן כדמיון האילנות שעושין פירות, ופירותיהן חלוקין ושונין במיניהן, ועיקר האילן שהוא הקרן קיים, כך המצוה יש בהן פירות בעולם הזה, אבל עיקר השכר אינו אלא לעולם הבא. וזהו לפי דעתי ביאור הכתוב "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד" (משלי כ"ז), יאמר כי הפועל הנוצר תאנה מלבד השכירות שנוטל בשמירתו יש לו ריוח אחר שהוא אוכל מן הפירות בכל יום ויום, וכן שומר אדוניו יכובד, כי יש מלכים שנוהגים להוליך סביבותיהם שומרים לעבדיהם, ולא מפני שיפחדו כלל אלא דרך מורא ואימת מלכות. ויאמר כי זה ששומר אדוניו החשוב והגדול מלבד שהוא נוטל פרס מבית המלכות בשכר שמירתו עוד יש לו תועלת אחר שהכל יכבדוהו וייראו מפניו למורא המלך. ונשא שלמה ע"ה המשל הזה על מצותיה של תורה, כי מי שנוצר את המצות מלבד עיקר השכר שהוא שמור לו לעולם הבא יאכל פריה בעולם הזה... והפירות חלוקים זה מזה, כי יש לזה שכר אריכות ימים ולזה עושר וכבוד, ולזה שכר פרי הבטן... (כד הקמח אורחים)
...כל מי שמשכים ומעריב לבית הכנסת זוכה לשרת להקב"ה לעולם הבא, שכן דרשו ז"ל במדרש תהלים, "הולך בדרך תמים הוא ישרתני" (תהלים ק"א), מי שמשרתני בעולם הזה הוא ישרתני לעולם הבא, וגם בעולם הזה זוכה לאריכות ימים, שכן דרשו ז"ל בברכות (ח' א') אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל... כיון דאמרו ליה קא מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דמהניא להו... והוכיחו זה מן המקרא ששכר המצוה הזאת הוא אריכות ימים, שנאמר (משלי ח') "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'". (שם בית הכנסת)
"פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד" (תהלים קי"ב), פסוק זה אמרו דוד גילה לנו על מדת הצדקה שהיא עליונה עד מאד, והודיענו שיש בעשייתה שכר גדול ועצום בעולם הזה ובעולם הבא... ואם עשה כן יבטיחנו הקב"ה בב' יעודים, האחד יעוד הגוף בעולם הזה, השני יעוד הנפש לעולם הבא. ואמר כי אם הוא מתנהג עם האביונים פעם בדרך פיזור פעם בדרך נתינה צדקתו עומדת לעד, הקב"ה יקבע לו ברכה בממונו שימשך ממונו ויתקיים בידו שיכול לתת ממנו צדקה לעד... והנה משה קבע ברכה במצוה זו ביעודי הגוף בעולם הזה, הוא שאמר "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" (דברים ט"ו), והברכה הזו היא תוספת טובה ורבוי הצלחה בעולם הזה. ומפני שלא הזכיר משה במצוה זו אלא יעוד הגוף בעולם הזה כמשפטו בשאר המצות, על כן גילה לנו דוד המלך ע"ה על שני היעודים, הוא שאמר "צדקתו עומדת לעד", הוא יעוד הגוף בהמשכת ממונו שיתן צדקה ממנו לעולם, וכן אמרו ז"ל מלח ממון חסר... "קרנו תרום בכבוד" הוא יעוד הנפש לחיי העולם הבא, כי הנפש הנקראת כבוד תזכה ותשוב לשרשה שהוא כסא הכבוד. ולשון קרנו, כי תתעלה הנפש בקירון האור והזוהר הצח והבהיר בכסא הכבוד, ועוד יכלול לשון קרנו כי מפני שהזכיר צדקתו עומדת לעד, והם הפירות שבעולם הזה, לכך הזכיר קרנו תרום בכבוד, לרמוז שהקרן קיימת לעולם הבא...
מי שמעשה את חברו לעשות צדקה גדול שכרו מן העושה אותה, שכן דרשו בפרק השותפין (ב"ב ט") אמר רבי אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר "והיה מעשה הצדקה שלום"...
הצדקה מבטלת כמה מיני פורענות, שכן אמר הכתוב (משלי כ"א) "מתן בסתר יכפה אף", ואמרו במדרש "ויאמר לאיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל"... קרא לו הקב"ה גבריאל גבריאל להונך להונך, יש בהן עושין צדקה אלו עם אלו... רבי יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת הגאולה, שנאמר (ישעיה נ"ז) "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות". (שם צדקה)
אמרו רז"ל כל הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה, הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה... וידוע כי אין השכר הזה עיקר שכר המצוה חס ושלום, ואינו אלא פירות שהוא נוטל בעולם הזה אבל הקרן שמור לו לעולם הבא, והשכר הזה שהוא פירות הנה הוא במדה כנגד מדה... (שם ציצית)
שכר תורה אף על פי שאין עיקר השכר אלא לעולם הבא, מכל מקום אוכל הוא פירות בעולם הזה, והפירות הם הכנעת אויבים שנופלים תחתיו. וכן דרשו רז"ל בברכות (ז' ב') כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו, שנאמר "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו" (שמ"ב ז')... (שם תורה א')
בעשרה מאמרות - ...ונראה לומר שבא ללמדנו עוד שאין סוף ותכלית לפרעון הרשעים ועונשן, וכן אין סוף ותכלית לשכר הצדיקים... וכן הצדיק שנצטער ונכנע בזכיותיו והרויח דבר שהוצרכו בו עשרה מאמרות יתחייב גם כן שאין תכלית לשכרו. אמנם יש מן החכמים שאמרו כי השכר המעותד לצדיקים אין לו סוף ותכלית, אך עונש הרשעים יש לו תכלית, לפי שהקב"ה חנון ורחום הוא... (אבות ה א)
...והב' והוא הנסתר בתועלת הנפש לעולם הבא, הוא שהזכיר בכתוב השני "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים כ"ז), הכונה שעם התורה יזכה אדם לחיי העולם הבא, ולא יזכה להם אלא בשלשה דברים, בעבודה, בידיעה, בלימוד התורה, כי העבד איך יפיק רצון מאדוניו אם לא יעבדנו, הרי העבודה, ואיך יוכל לעבדו עבודה שלימה אם לא ידעו, הרי הידיעה, ואיך ידענו כי אם מתוך לימוד התורה... הנה היא כוללת שתי תועלת אלו, בתועלת הגוף בעולם הזה, ובתועלת הנפש לעולם הבא.... (שם פרק ו)
וטעם איסור הנסיון במצות, מפני ששכר מצות אינו בעולם הזה, וכמו שדרשו ז"ל בריש מסכת ע"ז, היום לעשותם, ומחר, כלומר לעולם הבא, ליטול שכרם. וזה שאמרו ז"ל (ר"ה ד') האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני הרי זה צדיק גמור, תרצוה חכמים המפרשים, כשגומר הנותן בלבו לתת אותה בין שיחיה או לא יחיה, שאין זה מנסה השם. (ואתחנן מצוה תכד)
וזכר הצדקה, כי היא ראש והתחלה לכל קנין תכונות מעלות ומדות נכבדות, וכבר נשתמשו חכמים במקומות במלת שכר על היוצא מן הענין והנמשך ממנו, והוא אצלי אמרם "שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה", כלומר פרי המצוה והיוצא ממנה הוא מצוה, רוצה לומר שהמצוה תמשוך ותגרור מצות עמה... רוצה בו שיהא זריז לקיים מצוה קלה, ולא יתאחר בקיומה להיותה קלה בעיניו... שמצוה זו שהיא קלה בעיניו היא גוררת מצוה חמורה עמה, וכן העברה...
ואצלי עוד בבאור שכר מצוה מצוה, הזהירו שיהא רץ למצוה קלה ונזהר מעברה קלה גם כן, ולא ישער בלבו היות הענין קל בעיניו, והזהירו על זה לשתי סבות, הראשונה מפני שמצוה קלה גוררת מצוה חמורה, והשנית שפרי המצוה, עקר המצוה, רוצה לומר מה שנמשך מן המצוה ומה במובן ממנה הוא הוא המצוה, ואם גוף המצוה קל בעיניך, מה שנמשך ממנה הוא ענין חמור, והוא הוא עיקר המצוה, וכן בעברה, המשל בזה, מצות עשה לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן, ולקיום מצוה זו אנו קוראים נוסח ההגדה, והרי זו מצוה קלה, אלא שהיוצא ממצוה זו הוא לקבוע בלבבות דעת אמתי והוא האמנת הנפלאות ושנוי הטבע ברצונו ית', נמצא שענין זה הוא פרי מצות הספור, והוא הוא עקר מצות הספור ותכלית הכונה בו, אם כן אין לדון אחר קלות גוף המצוה אלא אחר חומר מה שיוצא ממנה... והם פנות מפנות הדת... (משיב נפש א פרק יא)
...עד שהרב ר' אברהם (הראב"ד) ע"ה באר זה על נכון לפי שטת פירושו, וענין דבריו בזה שאי אפשר לבינוני מבלי שיזכה או שיחטא, שהרי בזמן תלייתו יבחן ביום הצום, שאם יזכה וישמרהו על צד שראוי להתעורר הרי הוסיף מעלה על מעלתו והוא בכלל יראי ה' וחושבי שמו, ואם לא זכו ולא שמרו על הצד אשר רמזנו, אין לך עברה גדולה מזו, וכבר בטל מצות עשה עקרית ונכבדת, תביאהו העדרה להתרשל בתשובת חטאו ולהיות את פושעים נמנה... שאין הרוב והמיעוט לפי חשבון אלא לפי ענין העון וענין הזכות... (שם ב פרק א)
למען יארכון - חסר יו"ד, שאין אריכות ימים בעולם הזה. (שמות כ יב)
ושמר - בגימטריא לעתיד לבא. (דברים ז יב)
אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו', דע כי הברכות והקללות הכתובות בתורה אינם על צד הגמול והעונש לבד רק הם טבעיות ממש כדמיון הזורע שקוצר, שנאמר "עובד אדמתו ישבע לחם", וההפך הפך, כי השם הנכבד יתברך ויתעלה הנקרא בא"ד אליו יבואר כל מיני שפע ואצילות מרום מעלה דרך השם הגדול יתעלה ובו יתחברו הנחלים הנמשכים משלש עשרה מעלות הכת"ר ומל"ב נתיבות החכמ"ה ומחמשים שערי הבינ"ה ומע"ב גשרים אשר במים העליונים הנקראים מימי החסד, ומן מ"ב מיני אש להבה מן הגבורה, ומן שבעים ענפים שיש לקו האמצעי כלם באים ומתגלגלים דרך נצ"ח והו"ד ומתחברים ביסוד, ומשם בארה היא כנסת ישראל. ובהיות כל אלו המשכות שם אז ה' אחד ושמו אחד ייחוד שלם וכל העולם כלו מתברך משם, וכל היצורים למיניהם מלאים כל טוב, כי צינורות הדין מתמעטים וצינורות החסד מתרבים בסבת החסידים והצדיקים שבישראל שמהן מתפרנס הלב, והלב מפרנסן, כענין שנאמר "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", רוצה לומר בעוד שהיא יונקת בעולם החיים, וזהו ענין כי כל הברכות שבתורה הם טבעיות, אמנם כשבני אדם חוטאין אז מתמעטין צנורות החסד ומתרבין צנורות הדין ואז העולם כלו בצער ובחסרון, וקשה מכלן כשמסתתמין צינורות העליונות לגמרי... סוף דבר כפי ההמשכה הבאה בכנסת ישראל כך באה למטה, ולפיכך מתהפכת לכמה פעולות שונות להמית ולהחיות כפי הכח הנמשך לה מן המעלות שעליה, וכפי מה שהיא מקבלת כך היא פועלת בנבראים כלם... (בחקותי ועיין שם עוד)
הנה נגלה אם כן שהגוף וכחותיו אינן נותנים קיום והעמדה לנפש אבל מחשיכים כחותיה, עד שראוי שכאשר יופסד המונע תהיה אז הנפש יותר שלימה. וכל יעודי התורה שבאו בענינים גופניים על זה הצד, שאם יראה לחוש שיש לאדם דבקות בענין האלקי והוא עומד בענין מונע אותו מהשיג שהוא הגוף, אין ספק שיהיה מובטח להיות הדבקות שלם כפי מה שאפשר כאשר יוסר המציק המונע...
וכמו שהיה יסוד התורה ענין יציאת מצרים, שעל ידה נראה שהענין האלקי דבק בנו, מה שלא יכלו החרטומים לעשות אבל נלאו ברוב עצתם, כן המשיכה יעודים בענין שיראה עין בעין שהענין ההוא לא תוכל תורה אחרת לייעד, ולו הבטיחה על גמול הנפש אחרי המות נראית היא ויתר התורות שוות, ולא תוודע אליה בענין יעודיה מעלה עליהן, כי אחרי היות כולן מבטיחות על דבר בלתי מוחש היתה כל אחת יכולה להתחזק ולומר שהאמת אתה, והוא מה שאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו', כי מי גוי גדול" וגו'... והוא אומרו "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו", יראה בזה כי כשיראו האומות הנ"ל שהם צועקים ואינם נענים ויראו אותנו קרובים אל השי"ת עד שהוא עונה אותנו בכל קראנו לו, על כרחם יתבוננו וידונו עלינו בחכמה ותבונה עד שהענין האלקי דבק בנו ולא בהם... (דרוש א)
ואל תקשה עלי ממה שהזכירו ז"ל בכמה מקומות גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, אמרו בקדושין (ל"א) בדמא בן נתינה, ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה, ויראה זה הפך מה שכתבנו, איננו כך, כי כונת המאמר הזה הוא שמן הידוע כי כפי גודל הצער אשר יגיענו בעבודתו יגדל שכרו. וכבר אמרו רז"ל לפום צערא אגרא. וידוע כי מי שאינו מצווה ועושה לא יתקפהו היצר שלא לעשות אותו המעשה אחרי אשר לא צוה בו, כאשר יתקפו למי שנצטוה בו...
עוד טעם אחר במה שאמר גדול המצווה ועושה וכו', לפי שידוע שיש מן המצות הרבה דבקות במינין ומיוחדות, כגון מצות התלויות בארץ, ומצות שנצטוו בהן הכהנים ולא נצטוינו אנחנו בהם, ולפיכך מי שאינו מצווה ועושה לא יגדל שכרו, כי אפשר שאין רצון השי"ת בו ובמינו אחר שלא צווה בו, ואף על פי שהתורה כולה דרכיה דרכי נועם, אפשר שיש במצוה טעמים שנתיחדה בהן במי שמצווה ועושה, וכבר נתבאר בדרש רז"ל שישראל המקיים את השבת יגדל שכרו, ועכו"ם ששבת חייב, ואף על פי שלא נלמוד לשאר המצות אלא על מה שבאה המניעה מהם... שאפשר שלא תשלם כונת המצוה וסודה במי שאינו מצווה בה כאשר תשלם במי שצוהו השי"ת... (דרוש ה)
דעת הרמב"ם ז"ל שבעשיית מצוה אחת לבדה איזה שתהיה מן המצות יזכה האדם לחיי העולם הבא, זה דעת הרא"ש גם כן, וכן כתב בפירוש המשנה בסוף מכות על המשנה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו'. וזה לשון הרב ז"ל, מעקרי האמונה בתורה כי כשיקיים האדם מצוה מתרי"ג מצות כסדר וכהוגן ואל ישתף עמה דבר מכוונות העולם בשום פנים, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא. ועל זה אמר כי המצות בהיותן הרבה אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה בעשות אותה מצוה תחיה נפשו באותו מעשה. וממה שיורה על העקר הזה רבי חנינא בן תרדיון, ששאל מה אני לחיי העולם הבא, והשיב לו המשיב כלום בא מעשה לידך, כלום נזדמן לך מצוה לעשותה כהוגן, והשיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך השלמות ככל מה שאפשר, יזכה בה לחיי העולם הבא. עד כאן לשונו...
אבל דעתי בזה השורש שהעיר הרב עליו כך הוא. השי"ת צוה לישראל על ידי משה נביאו תרי"ג מצות ויעד על כל אחת מהן הגמול, ואין ספק שאין הגמול בכל אחת מהן שוה, והוא אומרם ז"ל "הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות", ויש בהן אחת או שתים או שלש או יותר שמתן שכרן שקול כנגד כמה מצות אחרות, ולא רצתה התורה לבאר זה כדי שלא ירוצו הכל אחר אותן מצות שמתן שכרן גדול, ויניחו אותן ששכרן בלתי גדול כל כך, כמו שזכר במדרשים... ולפי זאת ההנחה אשר היא אמיתית, אפשר וכן הוא האמת, שבעשית מצוה אחת לבדה על השלמות כל ימיו יזכה בה לחיי העולם הבא, אבל לא יהיה כן בכל המצות, אבל יש מצוה שאפשר שישולם שכרה בעולם הזה לבד, ויהיה בכלל מה שאמר בפרק קמא דקדושין (ל"ט) מי שזכיותיו מרובין על עונותיו דומה כמי שקיים כל התורה ולא חסר ממנה אפילו אות אחת, אבל אין ספק שיש קצת מצות שהן גדולות הערך ורבות הגמול, עד שבמעטות מהם יזכה האדם לחיי העולם הבא, והוא אמרם (סוף מכות) דרש ר' שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה מסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה... אין ספק שדוד ע"ה והבאים אחריו לא קצרו דבר ממצות התורה, אבל הכונה היא על הדרך שאמרתי, והוא שכל אחד מאלו ע"ה כוונו לתועלת ישראל, אכן כל אחד נהג בענין הזה רב התועלת כפי דורו... ודוד המלך ע"ה בראותו אנשי דורו כי רובם רחקו מהשיג השלמות, ראה כי זאת הכונה אשר כיון בה משה רבינו ע"ה לתועלת תשוב נזק, כי הם היו בלתי מזורזים לקיים התורה כולה, ואלו יפורשו להם קצת מצות שתועלתם עצום יזדרזו ויזכו בהם, ולכן בא דוד והעמידן על אחת עשרה, כי היה מקובל באלו האחת עשרה שהשכר בהן רב מאד, כיתר הדברים המקובלים ביד הנביאים... דרוש ו וראה שם עוד)
הנה מבואר כי המצות והעבירות העיקר בהן הכוונה, וימשך ששנים יעשו מעשה אחד בשוה ויגדל שכר אחד מהם על האחר לאין חקר, כי האחד יעשהו בלי כוונה, וכמסתפק ואומר אם לא יועיל לא יזיק, והאחר עושהו בכוונה שלמה... (שם)
אבל מכל מקום עדיין יש בכאן ספק קשה, והוא כי מדברי ר' חנינא נראה שהמזל פועל בדברים האלה פועל הכרחי אי אפשר שתשתנה בשום פנים על ידי תפלה וצדקה... ואם כן אפילו ר' יוחנן שהוא אומר אין מזל לישראל הוא מודה שמערכת הכוכבים פועלת, אלא שהפעל ישתנה כפי עשיית המצות, והנה אם כן לר' חנינא שחולק עליו ואומר יש מזל לישראל יצטרך לומר שפועל המערכת בדברים האלה אי אפשר שישתנה, ואם כן יקשה מאד ענין יעוד התורה בדברים הגשמיים כאריכות ימים והבריאות והעושר וזולתם, שלדברי ר' חנינא הכל נמשך כפי המערכת, ואין למצות ועבירות רושם בהם כלל...
והתשובה אצלי, שהאדם אפשר שינצל מהפגע שיחייבהו המזל על אחד משני פנים, האחד מהם שלא יהיה במקום שיראה בו רושם המזל ההוא, או שיהיה שם אבל יכין עצמו בענין שלא יכול המזל לו, והשני שעם היות שיהיה במקום אשר מדרך המזל שירשום בו שינצח האיש כח המזל עד שלא ירשום בו כלל, כאשר נאמר על דרך משל שהאדם יכול להנצל משרפת האש על אחד משני פנים, האחד כשיתרחק ממנו ויעמוד במקום לא תוכל האש לעשות רושם בו, או שיסוך מדם הסלמנדרא כדי שלא תזיקהו האש עם היותה שורפת בכחה, והשני שיעמוד במקום תהיה רושמת בו אילו תשאר על כחה, אבל הוא יבטל כחה כשיכבנה. כן יוכל האדם להנצל מהיזק המזל באלו השני פנים, שלא יהיה במקום ההוא שהמזל רושם בו, או שאם עומד במקום ההוא שיעשה איזה פועל אשר בסבת אותו הפועל לא ירשום בו המזל רושם רע, עם היות שלא יפסד ויחלש כח המזל... ובזה הצד מסכים ר' חנינא ור' יוחנן ואין מחלוקת ביניהם כלל, שאפילו ר' חנינא שאומר יש מזל לישראל יודה שעל זה הצד ינצל האדם מרעת המזל, והוא שהשי"ת ישים בלב עושי רצונו לעשות פעלים אשר מצדם ינצלו מהיזק המערכת עם היות שהמערכת לא תשחת. ובזה הצד יהיו נתלים כל יעודי התורה וכל תפלותינו היום לדעת רבי חנינא. אבל אם אפשר שיחליש האדם מצד זכותו כח המזל בעצמו מבלי שיעשה שום פועל מגין בעדו, אבל שיחליש כחו שלא יוכל לרשום בו, כאשר היה ענין חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש שנכנסו בו ולא עשו שום תחבולה להנצל ממנו, ועם כל זה לא רשם בהם האש כלל, אם אפשר שיהיה כן במזל בזה הוא שנחלק ר' חנינא ור' יוחנן... ור' יוחנן סובר שגם זה אפשר שהמצוה בעצמה תמנע המזל מעשות רושם רע באיש ההוא שומר המצוה, והסוגיא שם בשבת מוכחת כן... דאמר רב יהודה אמר רב מנין שאין מזל לישראל, שנאמר ויוצא אותו החוצה וגו'... א"ל צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל, מאי דעתיך דקאי צדק במערב אנא מהדרנא ומוקמיה ליה במזרח...
ובזה הענין יסתלק הספק הגדול המתמיה בהנהגת העולם בצדיק ורע לו וכו', והוא שאילו היו השפעים הנמשכים בזה העולם התחתון פרטיים עד שנאמר שיהיה מתיחד כוכב אחד לבד לאיש אחד ייחדהו השי"ת אליו יפקידהו לשלם לו כמעשהו, היה בלי ספק ענין זר מתמיה. אבל הענין אינו כן, כי מנהיגי העולם התחתון ענינם כללי, עד שאי אפשר לומר שימשך מהם הטוב תמיד ולא ימשך מהם הרע לפעמים, כאשר נאמר שאי אפשר לשמש לבשל הפירות ולא תחמם ראש האיש הטוב ההולך בדרך בתקופת תמוז, עד שאפשר שיתחדש ממנו חולי כפי הכנתו...
הנה נתבאר מזה שכאשר נתחדש שפע שופע ממשיך איזה דבר מזיק, יקבל בו היזק גם האיש אשר איננו ראוי שיענש כפי מעשיו, אם לא שיהיה אליו זכות פרטי יגן השי"ת בעדו מההזק ההוא הנמשך המתחדש. ועל זה הדרך לא ישאר ספק מתמיה בענין צדיק ורע לו... וזה מה שאמר "כי יתחמץ לבבי וגו' ואני בער ולא אדע" וגו', רצה שסדר הגמול והעונש בעולם הזה נוהג בענין מתמיה, לא יעמוד האדם בו על צדק משפטי השי"ת, אבל יהיה בו כבער וכבהמה נחשב עד אשר יבא ויעיין במה שהקדים השי"ת והכין לצדיקים ולרשעים ויבין לאחריתם, כי שם נגלה גמול הצדיקים ועונש הרשעים, לא בעולם הזה... (דרוש ח)
התחלות הדת האלקית בכלל הן ג', הא' מציאות השם, והב' תורה מן השמים, והג' שכר ועונש, ואלו הג' אין לספק בהן שהן התחלות הכרחיות לדת האלקית במה שהיא אלקית, לפי שאם נשער סלוק אחד מהן תפול הדת בכללה... ואם אין שם שכר ועונש גשמי בעולם הזה ונפשי בעולם הבא למה זה תסודר דת אלקית, אם לתקן סדור והנהגת האנשים ועניניהם כדי שיושלם ישוב הקבוץ המדיני, הנה הדת הנימוסית תספיק לזה, אבל יראה בלי ספק שהמצא הדת האלקית היא להגיע האנשים אל השלמות תקצר יד הנימוס האנושי להגיע אליו, וזהו השלמות האנושי הנתלה בשלמות הנפש כמו שיבא. ולזה מבואר שהשכר והעונש הנפשיי הוא עקר ושורש אל התורה האלקית בלי ספק, והשכר הגופיי המגיע מהשי"ת בעולם הזה לצדיק על קיום המצות לראיה עליה. ולזה היה השכר והעונש בכלל התחלה לדת האלקית.
ולהיות אלו הג' הם עקרים כוללים לדת האלקית הוא שמנו אותם רז"ל בפרק חלק ואמרו שהכופר באחד מהם אינו בכלל בעלי הדת ולזה אין לו חלק לעולם הבא, אמרו, (סנהדרין צ' א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא... ואלו הן שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, כלומר שמכחיש השכר והעונש האלקי הנרמז בתחיית המתים, שהוא פועל אלקי אם לנפשות ואם לגופות, לכלול כל מיני השכר... (מאמר א פרק י)
...ומן "והאדם ידע את חוה אשתו" עד "זה ספר תולדות אדם" הוא ענין אחר, ונכתב לרמוז על העקר השלישי שהוא מציאות השכר והעונש הפרטי וההשגחה בפרטים המתחדשים בעולם מקטטות ודברי ריבות בין אדם לחבירו, כמו שקרה לקין והבל... (שם פרק יא)
והשכר והעונש שני מינים, אם גופיי ואם נפשיי, ועקר השכר והעונש יכלול שניהם כאחד, אבל לא ראינו למנות הגופיי שורש בפני עצמו והנפשיי שורש בפני עצמו, כי הגופיי אין ראוי למנותו שורש בפני עצמו לפי דעתי, שהרי יש מרבותינו ז"ל שאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קדושין ל"ט), ולזה שמנו השכר והעונש עקר אחד בכלל לכלול שני מיני השכר, אם הנפשיי לחושבים שעקר השכר הוא לנפש ולא לגוף, ולאומרים שיש שכר נפשיי וגופיי יכלול שניהם כאחד ויהיה מנין העקרים והשרשים לדת האלקית בכלל לפי דרך זה י"א... (שם פרק טו)
...ואולם מה שאמר שהיא חסרה מצד התכלית שלא הזכירה ההצלחה הנפשיית, זה אינו, כי כבר הזכירה לחכמים ברמז, כמו שנזכר במאמר הרביעי בעזרת השם יתברך, ומה שלא בארה זה באור רחב, לפי שהתורה לא ניתנה לחכמים ולמשכילים בלבד, אבל לכל העם מקצה גדולים וקטנים חכמים וטפשים, וראוי שיבואו בה דברים מובנים לכל וראויים שתבא האמונה בהם, והדברים המושגים בהרגש לכל יותר בהם האמנה גדולה, והדברים המושכלים הבלתי מושגים בהרגש ובלתי מובנים אלא לחכמים לא יתן בהם האמנה כלל, אבל יאמרו ההמון כי מה שהוא בלתי מושג לחוש הוא דבר רחוק ושקר, ולזה יעדה תורת משה דברים גשמיים בפירוש נראים לעין ומושגים לחוש לכל העם מקצה, ודברים שכליים בלתי מושגים אלא למשכילים ברמז, כדי שיכירו כלם איש ואיש כפי מדרגתו שעל ידי התורה יושגו כל ההצלחות הגשמיות והנפשיות כל זמן שלא יגרום החטא, ויהיה השגת הגשמיות שאין מדרך הטבע שיושגו ראיה על הנפשיות... (מאמר ג פרק כה)
...וזה כי הכלל ההוא ישוב במדרגת האיש האחד שימצאו בו רבוי המצות, וזאת היא סבה שיהיה הכלל לעולם יותר מושגח מהפרט להמצא בכלל רבוי המצות או כלל מצות התורה יותר ממה שימצאו באיש האחד, ולזה יהיה הכלל לעולם נענים בתפלתם ומושגחים ומוצלים מהמקרים יותר מהפרט, וזה אמנם יהיה בהצלחת העולם הזה אבל בעולם הבא מדרגת כל אחד ואחד לפי מעשיו ורוב המצות שיעשה, וגדולה מזו נמצא לרז"ל במקומות הרבה, שאפילו בעשית פועל אחד שאינו מצוה ואינו אזהרה אם יכוין העושה בעשייתו לשם שמים ולכבוד השי"ת או כבוד תורתו יזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר למדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואמרו בכתובות על ההוא כובס דהוה בשבבותיה דרבי וסליק לאגרא ונפל ומית, שיצאה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן לחיי העולם הבא, שיראה מזה שאפילו מי שנצטער על שלא כבד החכם במותו ומת מתוך הצער ההוא בכוונה ההיא זוכה לחיי העולם הבא, אחר שצערו ומיתתו היתה לשם שמים... (שם פרק כט)
המדרגות שיושגו על ידי המצות הן מתחלפות מפנים רבים, ראשונה מצד התחלף המצות, כי יש מצוה שהמדרגה שתושג על ידה היא יותר גדולה ממדרגה שתושג על ידי אחרת, אף על פי שיהיו שוות בכוונת עשיתן, וזה נלמוד ממה שאמרו (אבות ב') הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, שיראה מזה שיש חלוף במתן שכר מצות לקצתן על קצתן, ונלמוד מזה גם כן שהדרך שאמרנו בפרק הקודם לזה הוא אמיתי ונכון, שאין קניית השלמות תלוי בעשיית המצות כלם, שאם כן מה זה שאומר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, וכתב שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, אפילו יהיה השכר נודע ראוי שיזהר בכלן כדי שיקבל השכר, אלא יש מכאן ראיה שעל כל אחת ואחת יש מדרגה מיוחדת לשכר שאין שכרן שוה, ושאין עשיית כל המצות הכרחי לקבול השכר המיועד בעולם הבא.
ושנית, מצד התחלף הכונות, כי אין ספק שאף אם יהיו המצות שוות במספר או תהיה המצוה האחת בעינה תתחלף מדרגת שכרה כפי התחלף הכונות, כמו שאמרו רז"ל (נזיר כ"ג א') משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם, אחד אכלו לשם פסח ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשם פסח עליו הכתוב אומר כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה עליו הכתוב אומר ופושעים יכשלו בם.
שלישית, כי אף אם יסכימו הכונות ומספר המצות, יתחלפו המדרגות מצד התחלף רבוי הפעולות ומעוטן, כי אין ספק שהתמדת עשיית פועל אחד בעצמו יקנה מדרגה יותר גדולה מעשיית הפועל ההוא פעם אחת. והמשל בזה שני אנשים שוים בחכמה שוים בעושר ובכל דבר, והאחד נתן אלף זוז לצדקה בפעם אחת ובכוונה ראויה, והשני נתן אלף זוז באלף פעמים זוז אחד בכל פעם, כי אף אם הצדקה שוה בכמות תהיה מדרגת השני בלי ספק יותר גדולה, כי קיום צווים רבים בפועל האחד בעצמו ורבוי הכונות אשר בפעולות ההן יותר טוב מקיום צווי אחד בכונה אחת טובה...
ויקרה מצד חלוף המדרגות הללו, כי כבר ימצא אדם שיהיו בידו מצות רבות יותר מאיש אחר, ואף על פי כן לפי שלא נעשו המצות ההן על הכונה הראויה לא יספיקו לתת לו אלא מדרגה קטנה ממדרגות העולם הבא, ואולי שלא יספיק לקנות על ידם שום מדרגה ממדרגות העולם הבא, ולפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ינתן לו שכר בעולם הזה... ופעמים ימצא איש תספיק מדרגתו מצד רבוי עשיית מצות והכוונות הראויות אל שיהיה מושגח בעולם הזה ומוצל מכל הפגעים כרוב חסידי ישראל עד שיתשנה הטבע כפי רצונם, כמו שהיה זה ברבי חנינא בן דוסא ובנחום איש גם זו... (שם פרק ל, וראה שם עוד)
אף על פי שהתפלה מצוה ממצות התורה, כמו שאמרו רז"ל בספרי "ולעבדו בכל לבבכם" (דברים י"א) זו תפלה, ואמרו גם כן הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, לא מפני זה נאמר שיהיה מתן שכרן של מצות שוה, ושלא תהיה אחת מהן גדולת הערך וגדולת השכר יותר מאחרת. אבל זה כמי שאמר על סמי הרפואה הוי זהיר בסם שאינו יקר הערך כמו בסם שהוא יקר הערך, שכלם מועילים תועלת גדול לגוף, שלא בעבור זה נאמר שלא יהיה לקצת הסמים יתרון על קצת, אבל יאמר זה בעבור זה, שהרי אובר"בארו על דרך משל שהוא סם יקר הערך מאד, והסרנגא"ן שאינו יקר הערך כל כך, שראוי שיהיה זהיר בשניהם אף על פי שאין ערכם שוה, לפי שכל אחד מהם יש לו סגולה בפני עצמה מועילה לגוף האדם בכלל, שכמו שהרואנ"ד יש לו סגולה לרפאות תחלואי הכבד, כן הסרנגאן יש לו סגולה לרפאות תחלואי הרגלים והשוקים והברכים, שגם זה מועיל לגוף האנושי, ומכל מקום יש לכל אחד ואחד מהם ענין ותועלת בפני עצמו לפי מקומו שאין ערכם שוה... וכן המצות אף על פי שכל אחד מהם יש לו סגולה ותועלת כללי מצד היותה מצות השם, שזה תועלת כולל כל המצות, וראוי שנזהר לפי זה במצוה קלה כבמצוה חמורה, מכל מקום אין ערכם שוה, כי כל אחת יש לה סגולה מיוחדת בפני עצמה ותועלת מיוחדת מצד היותה המצוה ההיא המיוחדת, וראוי שיהיה יתרון לקצתם על קצתם מזה הצד. ועל כן אני אומר שמצות התפלה עם היותה אחת ממצות התורה וראוי שיקובל עליה שכר כולל כעל כל אחת מהן, וזה שכל מצוה מצד עצמה תתן שכר מיוחד, כמו שתמצא בצדקה "למען יברכך ה' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך" (דברים ט"ז)... ומצות התפלה הסגולה המיוחדת אשר לה מצד עצמה הוא ענין כולל שהוא מועיל לכל הדברים, שהרי נמצא אותה שתועיל לרפאות החולים, כמו שהועילה לחזקיה... ותועיל להציל ממות, שהרי כשחטאו ישראל בעגל נאמר למשה "הרף ממני ואשמידם" וגו' (שמות ט') ונצולו בתפלת משה... (מאמר ד פרק כ, וראה שם עוד)
וראוי עתה שנדבר בשכר והעונש, שהוא העקר הג' מן העקרים הכוללים לדת האלקית, והוא במקום התכלית המכוון בכל הדתות. וזה, שאף על פי שהעובד מאהבה לא יחוש לשכר ולעונש כלל, שאין אצלו תכלית אחר זולת השלמת רצון האהוב בלבד, ואמרו רז"ל אל תהיו כעבדים וכו', לא בעבור זה נאמר שלא יהיה שם שכר ועונש חלילה, אבל הכונה לומר שהעובד מאהבה לא יעבוד מאהבת השכר ויראת העונש, אף על פי שיאמין שיש שם שכר למאמינים וליראי השם וחושבי שמו, שכל השכר ההוא כאין נגדו בבחינת השלמת רצון האהוב ההוא והעבודה שהיא על זה התואר היא העבודה המביאה אל תכלית השכר והעונש המכוון בכל הדתות.
ובעבור היות הדת האלקית מתחלף לתכלית הדתות הנימוסיות כמו שאמרנו במקום אחר, שמנו אותו מן העקרים הכוללים לדת האלקית, ונאמר שהשכר והעונש לא ימלט הענין בו מחלוקה, אם שיהיה שם שכר ועונש או לא יהיה, ואם יהיה שם, אם שיהיה כלו גשמי ובעולם הזה, ואם שיהיה כלו רוחני ובעולם הבא, ואם שיהיה שם שכר גשמי בעולם הזה ושכר רוחני בעולם הבא. ונמצא דעות האנשים נחלקים בענין האמנת הגמול והעונש לד' דעות... הדעת האחד הוא שיש מן האנשים מי שיאמר שנפש האדם אין בה יתרון על נפש הבעל חי אלא שהאדם יש בו ערמימות יותר גדול משאר בעלי חיים להמציא המלאכות והתחבולות המצטרכות אליו, ובעבור זה יאמינו בעלי זה הדעת שאין שם שכר ולא עונש כלל לא גשמי ולא רוחני... וכן בעלי תורה חלקו על זה הדעת ואמרו שראוי שיהיה לאדם שכר ועונש על צד ההשגחה האלקית.
והדעת השני הוא דעת מי שיאמין שיש שכר ועונש, אבל אמר שהוא גשמי ובעולם הזה, וזה לפי שיש מהאנשים שיאמינו שנפש האדם יש לה יתרון על הבעלי חיים בשיש בה כח שכלי על ידו ידבק הרוח האלקי באדם להשגיח בו כפי יתרון שכלו, אבל לפי שאין זה היתרון אלא הכנה בלבד, יאמרו שהיא צריכה תמיד אל הגוף, וכשיפרד זה הדבוק אשר בין הנפש והגוף תעדר הנפש... ונמשכו אחריהם כת צדוק וביתוס... והכחישו השכר הרוחני אחר המות מכל וכל, ויביאו ראיה לדבריהם ממה שלא נזכר לפי דעתם בתורת משה גמול נפשי כלל אלא הצלחות גשמיות...
והדעת הג' הוא הפך הדעת השני, והוא דעת קצת מרז"ל שאומרים שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קדושין ל"ח ב'), והביאו ראיה לזה מן המוחש, אמרו, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן טובתו של זה והיכן אריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך לעולם שכלו טוב, והארכת ימים לעולם שכלו ארוך. ואי אפשר להיות עולם שכלו טוב ועולם שכלו ארוך אלא העולם הבא אחר המות, והשכר הרוחני. וגם זה דעת כת מגדולי הפילוסופים וכת מבעלי תורה שנמשכו אחריהם, שיאמרו שאין שום שלמות לאדם מצד מה שהוא אדם אלא אחר המות בלבד, כשיהיה השכל מפשט מהחומר והמדברים הגשמיים. וזה לפי שיתרון הדברים השכליים זה על זה הוא כפי מדרגתם בהשכלה בלי ספק שמי שישכיל יותר שהיה מדרגתו יותר גדולה... ועל כן נראה שהדעת הנכון והנאות לתורה הוא שהנפש עצם רוחני מוכן אל ההשכלה לעבוד השי"ת, ולא אל ההשכלה לבד, ולזה כשישיג האדם איזה השכלה לעבוד השי"ת מצד שישיג אי זו השגה או הכרה בשם גדולה או קטנה, ישיג מצד זה רצוני לומר השכלת העבודה ההיא, מדרגת מה ממדרגות העולם הבא... וזה מסכים עם מה שכתבנו בפרק כ"ט מהמאמר הג' שבעשית מצוה אחת יזכה אדם למדרגה מה ממדרגות העולם הבא...
ובשתי הדעות הללו שבמהות הנפש, רצוני אם היא כח היולאני או עצם עומד בעצמו הוא שנחלקו רז"ל בעירובין (י"ג א') באמרם שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא משלא נברא, ונראה שהאומר נוח לו שנברא יסבור שנפש האדם כח היולאני כדעת הפילוסוף, לפי שכל מציאות טוב יותר מההעדר, ואפשר שיעלה למדרגת הקיום על ידי ההשכלה, והאומר שנוח לו שלא נברא יסבור שהנפש עצם רוחני קיים מצד עצמו, ולפי שעל ידי הבריאה אפשר שיגיעה ההפסד או ישיגה העונש העצום, אמר נוח לו שלא נברא, כלומר שלא נמצאה בגוף האנושי... ולפי שזהו הדעת הנכון והמסכים לתורה הוא שנמנו וגמרו שנוח לו שלא נברא יותר משנברא, ועל כן אמר שצריך לפשפש במעשיו כדי שלא תפסד הנפש או תענש. ומכאן יצא לקצת חכמים דעת הגלגול...
והדעת הרביעי הוא דעת תורתנו הקדושה שיעדה יעודים גשמיים פרטיים לצדיקים כמו לאבות ולזולתם, ויעדה יעודים רוחניים לנפש לבדה, אם עונש או שכר כמו שנבאר בעזרת הא-ל. וזהו דעת רז"ל במקומות רבים, וביחוד בספרי אמרו "למען ירבו ימיכם" (דברים י"א) בעולם הזה, "וימי בניכם" לימות המשיח, "כימי השמים על הארץ" לעולם הבא, שיראה מפורש שבשכר המצות ייעד הכתוב שכר בעולם הזה ובעולם הבא. (מאמר ד פרק כט)
בשכר הרוחני שאמרנו שיגיע לאדם אחר המות נחלקו בו חכמי ישראל האחרונים לשתי דעות, הדעת האחד הוא דעת מי שיאמין שאף אם יש לצדיקים הגמורים בעולם הזה שכר טוב כפי מעשיהם כמו שהיה לאבות, מכל מקום עיקר השכר הוא רוחני ולנפש בלבד בעולם הבא, רוצה לומר העולם שהוא בא לאדם אחר המות מיד כשתפרד הנפש מן הגוף, שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא שום תענוג ושמוש מתענוגי הגוף ושמושיו... ויאמין עם זה שעם היות עיקר השכר הזה לנפש בלבד, עוד יש שכר אחר גשמי לעולם הזה לימות המשיח, וזה בתחית המתים שיחיו אז הצדיקים הגמורים, אם כדי לפרסם נסי השם ואמונתו בעולם, ואם כדי שישיגו קצת תענוג גשמי אז כימים שנצטערו או יותר כפי מה שתגזור חכמת השם, או כדי שיקנו שלמות יותר מאשר קנו בתחלה כאשר לא יוכלו להשיג בחייהם המדרגה שהיתה ראויה אליהם לפי יושר לבם מפני המעיקים מחוץ ועול הגלות, אבל מכל מקום ימותו אחר שיחיו וישובו לעפרן ויזכו אז הנשמות ההן במה שהשיגו בחיים השניים ההן להתענג במדרגה יותר גדולה בעולם הבא ממה שהיו בה קודם התחיה. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וגדולי החכמים האחרונים שנמשכו אחר דעתו ז"ל. והדעת הזה כשיעויין היטב נמצאהו ראוי ומחוייב מצד השכל ומסכים אל מה שנמצא בתורה, וזה כי לפי שפעולות השם הם שלמות בתכלית השלמות, חוייב שימצא כל מה שאפשר המצאו לפי מה שתשפטהו החלוקה...
...ואחר שנמצא השכל במלאכים מתקיים בפני עצמו בזולת חומר, ונמצא הכח השכלי אשר באדם יש לו פועל מיוחד בפני עצמו בהשגת העצמיות הנפרדות והדברים המופשטים מחומר, שפטנו בעבור זה שהשכל הזה אחר שיש לו התלות בדבר קיים לא יפסד בהפסד הגוף והעדר הכחות החומריות, אבל כשיפרד מן הגוף יתדבק בדבר הקיים שהשכיל ובמה שנשמע אל השם לעשות רצונו, כי בזה ישוב כמדרגת המלאכים שעיקר שלמותם הוא מצד היותם נשמעים אל השם לעשות רצונו, כמו שנתבאר בפרק ה' מן המאמר הג', וזהו התכלית האנושי והוא עיקר השכר או הגמול המיועד בתורה אל האנשים אחר המות כשתפרד הנפש מן הגוף. זהו הדרך הנכון בהבנת הדעת הזה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו.
והדעת השני הוא דעת מי שיאמין כי עם היות שיש לצדיקים גמורים שכר גשמי בעולם הזה, אחר שהצדיקים ההם הם מעטים ורוב הצדיקים אינם מקבלים שכר גשמי בעולם הזה, ראוי שישולם בעולם הבא שכר אל הגוף עם הנפש ביחד, וזה יהיה אחר תחיית המתים, שאז יתקיימו הגוף והנפש יחד בלי אכילה ושתיה, כמו שנתקיים משה רבינו ע"ה ארבעים יום וארבעים לילה בלי אכילה ושתיה בגוף ונפש, ויאמר שזהו הנקרא בדברי רז"ל עולם הבא, כשאמרו על הצדיקים שהם מזומנים לחיי העולם הבא, ויאמינו עם זה שלא תמות הנפש האנושית במות הגוף אבל מיד אחר המות יש מדרגה נקראת גן עדן שנפשות הצדיקים גנוזות שם עד שיקומו לתחיית המתים ויזכו לחיי העולם הבא אחר תחיית המתים... זהו דעת רמב"ן ודעת הרמ"ה ז"ל וכת מהאחרונים שנמשכו אחר דעתם זכר כולם לברכה. ודרך הבנת זה הדעת לפי מה שמצאתי לאחד מגדולי תלמידי הרמב"ן ז"ל הוא על ג' מדרגות, האחד, שכל פשוט מתקיים בלא גוף והוא השלם, ואחריו שכל בעל גוף קיים תמיד והם הגלגלים, ואחריו שכל בעל גוף נפסד שהוא האדם, והוא החסר שבמדרגות השכלים, ומה שנמצא אחריו בעלי חיים שהם בעלי גוף ונפש נפסדים ואחריהם הצומח שהם בעלי הגוף נפסד ובלתי בעלי נפש חיה כלם הם לצורך האדם, ואף על פי שהאדם נברא אחרון, זהו לשלמותו, לפי שהתחתונים כלם בשבילו וביצירתו נשלמו... ואולם צריך הוא לגוף לשלמותו... ואולם יהיה בסופו גוף נכבד קיים... אמר הר"ר אהרן ז"ל כי כשיגיע זמן תחיית המתים יחדש הקב"ה לכל אחד מהצדיקים גוף אחר באותו מזל לגמרי שהיה לכל אחד ואחד מהם תחלה שוה בשוה, ויעמדו ויאכלו וישתו ויולידו ויעשה כל אבר ואבר שבגוף כל אחד מהם פעולתו הראויה לו... בלי שום מונע בין מבפנים בין מבחוץ... ואחר זה לימים רבים אחר שישיגו השלמות שאפשר להם להשיג כל אחד ואחד לפי מדרגתו ראשון ראשון יעלה לענין אליהו. וענין זה שעתיד חומר גופן שהוא חומר ד' יסודות להשתנות ולקבל תכונה אחרת ויהיה חומר גופן כעין יסוד פשוט קיים קל התנועה בהיר במראה כמעשה לבנת הספיר נעלם הראות כענין אליהו, מוכן לקבל זוהר האלקים ואור פני המלך חיים... והוא ענין תחיית המתים, שהכונה באדם שיחיה לעולם בגוף, לפי שאין שלמות האדם בזולת גוף...
והנך רואה כמה הרחקות יש בזה הדעת לפי הדרך הזה. ראשונה שזה הדעת נוטה לדעת האומרים שהנפש כח היולאני, ועל כן צריכה תמיד אל גוף שתתקיים בו. שנית שאחר שהם יאמרו שאין קיום לנפש האנושי בזולת גוף, איך תתקיים הנפש אחר המות מיד כשתפרד מן הגוף, והם יאמרו שקיומה הוא קיום חסר בגן עדן שאין בו תענוג שלם לנפש והשגת מדרגה כלל... סוף דבר הדברים הללו שבעלי זה הדעת אומרים לקיום סברתם דברים רחוקים מאד משיושכלו, ואם קבלה הם מן הנביאים ראוי שנקבל אותם, ואם באנו לדין עליהם יש תשובה בלי ספק, עם שזה נוטה לדעת האומרים שהצדיקים בחטא האדם היו נענשים שלא היתה נפשם משגת משלמותם אלא מדרגה חסרה עד שבא המשיח וכפר על העון... (שם פרק ל, וראה שם עוד וערך עולם הבא)
...ועל כן נראה שארבעה זמנים חלוקים זה מזה הם לקבול השכר, והם העולם הזה והעולם הבא אחרי המות אם קודם תחיית המתים ואם אחר תחיית המתים, וימות המשיח ותחיית המתים, ושכר כל אחד מתחלף לאחר, ויש מי שיזכה לקבל שכרו בכלן כצדיקים הגמורים, ויש מי שיזכה לקבל שכר בעולם הזה בלבד, והם הרשעים שמשלמים להם שכר מעוט המעשים טובים שבידם בעולם הזה כדי להענישם בעולם הבא, ויש צדיקים שלא יזכו לקבל שכר בעולם הזה ויזכו לחיי העולם הבא מיד אחר המות בלבד ולא לתחיית המתים, ויש שיזכו גם לתחיית המתים, ויש שיזכו לימות המשיח גם כן... (שם פרק לא)
ומה שראוי שנבאר עתה הוא איך יצוייר הגעת השכר או העונש בעולם הבא לפי שתי הדעות שכתבנו. ונאמר כי מי שיאמר שעיקר השכר בעולם הבא הוא לגוף ולנפש ביחד, הנה אחר שהוא יאמין שהנפש אין משכנה ומציאותה אלא בגוף ויהיה הגוף כלי אל הנפש לתת לה מציאות לעשות רצון בוראה, הנה ממשפטי הא-ל הישרים הוא שישלם אל הגוף שכר עמלו וטרחו שטרח בעבודת השם עם הנפש ביחד. והנה שכרו כשיהיה האדם השלם קיים בגוף ונפש אחר תחיית המתים, ויאמרו שזה יהיה כשיזכך השם חומר הגוף כחומר הגלגלים או הכוכבים ויתקיים הגוף עם הנפש קיום נצחי כהתקיים הכוכבים שהם חיים משכילים בגוף ונפש, ואם השכר הוא על זה הדרך כמו שיאמרו בעלי זה הדעת כבר יושכל שיהיה העונש נצחי גם כן על זה הדרך, בשיחדש השי"ת בגוף תואר חזק לקבל ולסבול ענשי גיהנם... ואולם אם השכר הוא לנפש ולא לגוף כלל כדעת הרמב"ם ז"ל, צריך באור איך יצוייר הגעת העונש לנ פש הנבדלת מחומר... ולכן הנפש כשתפרד מן הגוף אם היתה חכמה ומשכלת הדברים הנבדלים מהחומר והענינים האלקיים על אמתתם תתענג תענוג נפלא בראותה שיסכימו הדעות אשר השכילה עם הענינים האלקיים בעצמם, כי ההשכלה שתשכיל הנפש בעודה בחיים עניניה כמו ענין החלום, וכמו שתענוג החלום מיגע ומלאה את האדם אם לא יסכים עמו המציאות, כן מושכלות הנפש מצערות אותה אחר המות כאשר לא יסכים עמהם המציאות, ואם יסכים המציאות עמהם וזה בהיותם אמתיות, תתענג הנפש תענוג נפלא כמו שכאשר יחלום הרעב והנה אוכל, או הצמא והנה שותה והקיץ וריקה נפשו יצטער צער גדול, וכאשר יקיץ וימצא לפניו מעין גנים וישתה ושלחן ערוך ועליו כל מיני מגדים ואכל ושבע ודשן יתענג תענוג נפלא... כן תתענג הנפש בהשגה בפועל בעולם הרוחני מה שהשכילה והשיגה אותו בעולם הזה הדומה אל השגת החלום...
וזו היא מדרגת המאמינים על פי השמועה והקבלה הן הצדיקים הנמשכים אחר הקבלה, שעליהם אמרו רז"ל (ברכות י"ח א') העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. ועל כן אמרו צדיקים ולא אמרו חכמים לרמוז על המאמינים כמו שכתבנו, ואמרו ונהנין מזיו השכינה, לרמוז כי כמו שהאדם נהנה מניצוצי האור היוצאים מן השמש המוציאים ראותו מן הכח אל הפועל כאשר יהיה זך הראות, כן יהנה בעולם הרוחני כאשר יהי הזך המחשבות והכונות מקרני האור השכלי המגיעים אליו בפעל הנקרא זיו השכינה, ואין כח בבעל גשם לצייר אותו תענוג, ואפילו הנביאים לא יכלו לציירו, כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ד ב') כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך, רצו בזה כי לפי שהתענוגים שבימות המשיח יהיו לגוף ולנפש יחד, אפשר שיושגו דמיוני ערבותם בעין, רוצה לומר בחוש, אבל העולם הבא שהוא רוחני פשוט לא יושג דמיונו באמצעות הכחות הגשמיות, ומה שהשיגו הנביאים ממנו אינו רק שהוא תענוג והנאה רוחנית בלבד, לא זולת זה, ולזה כנו אותו רז"ל ביין המשומר בענביו... (שם פרק לג, וראה שם עוד וערך עונש)
ואחר שנתבאר ענין השכר והעונש שממנו רוחני ובעולם הבא, אם לנפש לבדה ואם לגוף ולנפש כאחד, ראוי שנחקור מענינו, אם הדין נותן שיהיה שכר והעונש זמניי או נצחיי. ונאמר כי כפי השווי והיושר האמיתי ראוי שיהיה השכר והעונש מתיחס ונערך אל הפעל שבעבורו יקובל השכר או העונש, ואחר שהפעל ההוא זמניי ראוי השכר והעונש שיהיה זמניי כפי הפעל הזמניי מבלתי שנביט אל ערך העובד או הנעבד, כי מי שהכה את חבירו וסימא את עינו או שבר את ידו ראוי שיסמאו את עינו או ישברו את ידו... ומי שההנה את חבירו מעט ראוי שיהיה שכרו מעט כשיעור ההנאה או התענוג שקבל האחר, ואם כן אפוא במה יזכה ילוד אשה לשכר נצחי ולנועם מתמיד לנפש לבדה או לנפש ולגוף כאחד כפי מה שיאמרו בעלי הדתות וכפי מה שבארנו אנחנו. ואם נאמר בשכר שאינו נערך על זה הדרך אבל כפי ערך מי שהעבודה אליו, כמו שהוא נוהג הדין כן לפי הסכמת האנשים והיושר המדיני, כי מדרך השכר והעונש הנמשך בין בני המדינה לשער השכר כפי ערך הנעבד לא כפי ערך העבודה, כי מי שעובד שר גדול הנה שכרו יותר גדול מהעובד לאדם אחר, והעובד המלך שכרו יותר גדול מהעובד שר אחד. וכן כאשר תגדל מעלת הנעבד תגדיל מעלת השכר, ויתחייב מזה שאם מדרגת הנעבד היא בלתי בעלת תכלית, שיהיה השכר בבלתי תכלית, ומזה הצד ייעדו בעלי הדתות שכר בבלתי תכלית בעבודת השם לפי שהוא יתברך בבלתי תכלית במעלה... אלא כשיעויין זה הדרך הנוהג בין האנשים בענין השכר כפי התחלפות המעלות נמצא שאין ראוי שיהיה לו שכר כלל בשכר עבודת השם, וזה כי העבודה הנעשית למלך בודאי ראוי שיקובל עליה שכר יותר גדול מעל העבודה הנעשית לאדם אחר כפי מדרגת התועלת המקובל מהעבודה, ואחר שתועלת שיקבל המלך הוא יותר נערך מהתועלת שיקבל אדם אחר ראוי שיהיה השכר יותר גדול. אבל השי"ת אחר שאינו מקבל שום תועלת בעבודה כלל, כמאמר אליהוא "אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח" (איוב ל"ה), אם כן אין ראוי שיהיה השכר נערך אל הנעבד אלא אל העבודה וכפי הטורח שסובל העובד בעבודה ההיא. ואחר שהעבודה נעשית בזמן ראוי שיהיה השכר זמני...
ויתחייב מזה לחלק בין השכר והעונש, כי השכר ראוי שיהיה משתלם כפי התועלת המקובל בלבד, ואחר שהעובד עצמו יודע שאין שום תועלת מגיע מזה אל הנעבד ראוי שיהיה שכרו זמניי כפי הפועל הזמני שעשה או כפי הטורח שסבל בלבד, אבל העונש ראוי שיהיה נצחי... ויראה שזה הדרך הוא אמתי ממה שפירש אונקלוס על פסוק "ומשלם לשונאיו אל פניו" (דברים ז') שתרגם ומשלם לשנאוהי טבין דאינן עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהן, שמשמעות דבריו הוא שהש"י משלם לשונאיו בחייהם שכר זמניי על מעשיהם הטובים כדי שיענשו על עבירות שבידם באדון נצחי...
ועל כן נראה שהאמת הוא על דרך שכתבנו, כי שורת הדין נותנת שיהיה השכר זמני והעונש נצחי, ואם כן חזרה השאלה הראשונה בעינה במה יזכה האדם לשכר נצחיי ולנועם מתמיד כמו שאמרו, וכמו שבעלי הדתות מיעדים שכר נצחי כמו שמיעדים עונש נצחי. וקבלת רז"ל מסכמת בזה, שאמרו כי "לעולם ירשו ארץ" (ישעיה כ"א) ירמוז על השכר הרוחני שהוא נצחי, כמו שאמרו (סנהדרין נ"א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. ומה שנראה לי בזה הוא, כי אף אם שורת הדין מחייבת שיהיה השכר זמני, הנה השי"ת להיותו רב חסד ומטה כלפי חסד הוא נותן ומשלם השכר לעושי רצונו נצחי ובלתי בעל תכלית, כמו שהוא יתברך נצחי ובלתי תכלית במעלה... (שם פרק לו)
וראוי שנשתדל להתיר הספק אשר לא סרו הראשונים והאחרונים מלספק בו. והוא למה לא נזכר בתורה היעוד הרוחני בפירוש כמו שנזכרו היעודים הגשמיים. ויש מי שכתב בהתר זה כי לפי שהגמול הרוחני הוא דבר עמוק וקשה לשכל האנושי לציירו ולהשיגו והתורה נתנה להמון העם עם חכמיהם, ראוי שתיעד להם הגמול הגופיי שהוא מושג ומצוייר אצלם, ואם היתה מייעדת להם הגמול הנפשי, אחר שאינו מושג בחוש ואין שכלם מספיק לשער אותו ולציירו היו מכחישים אותו, והיה זה סבה אל נפילת התורה בכללה ובטולה, ובעבור זה תיעד להם היעודים הגשמיים, כי כאשר יראו היעודים הגשמיים מתקיימים יאמינו בלי ספק ביעוד הרוחני באיזה רמז שיורמז בתורה. וזה אינו מספיק כלל, כי בקיום היעודים הגופיים אין יראה ראיה על מה שלא נזכר בתורה כלל לפי דבריהם... (שם פרק לט, וראה שם עוד)
כאשר עייננו ביעודים הגשמיים שנזכרו בתורה אחד לאחד נמצא שאי אפשר שיבואו במקום ההוא יעודים רוחניים, כי היעודים שנזכרו בתורה נמצאו כולם כוללים לכלל האומה, וזה כי אם ביעודים שבפרשת אם בחוקתי הדבר בהם מבואר שכולם נאמרו בלשון רבים, וכולם ענינים כוללים לאומה בכללה, ואף אותם שבפרשת כי תבוא שנאמרו בלשון יחיד לא נאמרו רק על כלל האומה... וכן ההצלחות הגשמיות שנזכרו בתורה בפרשת והיה עקב תשמעון על כלל האומה נאמרו, והוא מבואר כי היעודים הכוללים לכלל האומה לא יתכן שיהיו נפשיות, שאף אם תהיה האומה בכללה צדקת וראויה לחיי העולם הבא, אי אפשר שנאמר שהרשע אשר בה יזכה לחיי העולם הבא למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה, כי יהיה משפט מעוקל שיהיה הרשע הגמור אשר באומה זוכה לעולם הבא, והיה כצדיק כרשע, ועל כן הוא מבואר שהיעודים הכוללים לאומה בכללה ראוי שיהיו גשמיים בהכרח, וזהו כאשר המדינה או האומה רובה צדיקים תמלט המדינה או האומה ההיא מן הגלות או מן הרעב או מן הדבר, ובכלל מן העונשים הכוללים, לפי שהטובות או הרעות הנגזרות על האומות או המדינות הן נגזרות לפי רובן... ולפי זה הדרך יתאמת כי כלל יעודי התורה הגשמיים אינן נאמרים על היחיד רק על כלל האומה, אין התפיסה עלינו כלל מדוע זכרה התורה היעודים הגשמיים, כי לא זכרה אותם אלא במקום שאי אפשר לזכור היעודים הרוחניים. אבל השכר הפרטי לכל אחד ואחד לא הזכירה אותו התורה אלא במקומות מעטים, כמו בשלוח הקן "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כ"ב), וכבר אמרו רז"ל למען ייטב לך לעולם שכולו טוב וכו', וכן מה שנמצא בצדקה, "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" אינו מן ההכרח שיהיה זה עקר השכר, אלא שיברכהו השם נוסף על השכר העקרי. ואולם עיקר השכר האישי הפרטי לכל איש ואיש בפני עצמו לא נזכר בתורה בפירוש, לא הרוחני ולא הגשמי, אלא במקומות מעטים, והאחד מהם מה שנזכר בפרשת אחרי מות שאמר "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (ויקרא י"ח)... ונאמר בסוף הפרשה "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", וזה בלי ספק ידבר על השכר הרוחני הפרטי לכל אחד ואחד על זה הדרך, כי הוא היה מזהירם שישמרו חקיו ומשפטיו, אף על פי שיהיה בהם טורח יותר מבשמירת חקי ארץ מצרים וחקי ארץ כנען... וזה אמרו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", מה שאין כן בשאר חקות האומות ההן, וכן תרגם אונקלוס, "ויחי בהון לחיי עלמא"... כי איך יאמר שבשמירת החקים והמשפטים שבתורה יחיה האדם יותר מבשמירת חקי שאר האומות, והרי זה דבר נגלה הכזב, כי לא יחיה שומר התורה חיים גשמיים יותר ארוכים מזולתם, אבל אין ספק שעל חיי הנפש ידבר ולא על חיי הגוף... וכן בנבואת זכריה יעד המלאך ליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול "אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג') שזהו קיום לנפש על הדרך שפירשנו בפרק חמישי מהמאמר הג', ודברים הרבה כאלו היינו יכולין להביא מדברי הנביאים, אלא במה שכתבנו יש די להעיד על מיני הראיות שאפשר להביא מהפסוקים על השכר הרוחני. ונתבאר מדברינו שלא נזכר בתורה השכר האישי הגשמי כמו שחשבו רבים אלא הרוחני הפרטי, והגשמי הכללי. (שם פרק מ, וראה שם עוד)
והוה זהיר במצוה קלה כבחמורה... לכן הזהיר זה האדון שלא נעשה כן במצות אלא שנהיה זריזין ומדקדקין במצוה קלה כבחמורה, ושם סבת זה, כי אי אפשר לך לדעת בשום צד עד היכן כחן של מצות מגיע מרוב מתן שכרן, כאומרו (ישעיה ס"ד) "עין לא ראתה אלקים זולתך". וכתב ר"מ ז"ל כל העושה מצוה כתקנה יש לו חלק לעולם הבא, ואם כן למה נזלזל במצוה הקלה כיון שתוריש עולם שכלו ארוך. ולטעם גדול לא נתפרש בתורה שכר המצות, שהיו עובדים האנשים על מנת לקבל פרס הקצוב, ואף על פי שהם יודעים השכר טוב אל המתהלכים לפניו, הפרש גדול יש בין עובד לדבר קצוב לעובד על בלתי מפורש, שזה מאמין אמונה חזקה בבעל הבית ואוהב אותו, וזה אוהב את עצמו, ואולי כי על זה כיון התנא באומרו על מנת לקבל פרס, שהוא הקצוב, ואם לא כן יסתור זה התנא דברי האומר אם למדת תורה הרבה וכו'... (אבות ב א)
...ולדעתי כוונת ר' שמעון כרבנן, בדרש מנחה חדשה הוספתי לקח משל נמרץ, מהנדיב אשר בקש להתנדב עם העניים ומצוה אותם דברים קלים ומרבה שכרם, נמצאו מתפרנסים בכבוד, ואין קץ לשכרו, וידוע שאין השכר נערך עם הטורח. כך השי"ת ברא עולמו כדי להיטיב, ואותנו בחר לתת הטוב ההוא, על כן צוה אותנו במצותיו, ורצה הקב"ה לזכות את ישראל עיקר השכר בעבור חנינתו לא בעבור מעשינו, כי חנון ורחום הוא, על כן אל תעש תפלתך עיקר להפקת רצונך, וזהו דעת מי שאומר מאי קבע, כל שאין תפלתו תחנונים... (שם שם יד)
כל המקיים את התורה מעוני... ודעו רבותי כי המכבד את ה' מהונו ונתרוקנו אוצריו והוא לא הרהר, נסיון גדול הוא לו ויעמוד לו על כמה עבירות, ולכן יוכיח השי"ת את יראיו בזו התוכחת יותר משאר התוכחות, וכן אם היה עוסק בגמילות חסדים ייסרנו בגופו כדי להודיע רוב חסדו, וכמו שעשה לאברהם אבינו ע"ה, שנסהו בבנו הנמול לשמונה ואמון בחיק האמונה ובדרכים עצמם שהיה עושה מצותיו ית' כדי להודיע חבתו, והנה האמונה וצפות לדברו היא התקוה והבטחון, כי מה שהיה רואה את אליהו ע"ה בורח מפני איזבל זה בתכלית הצדק וזו בתכלית הרשע, היה תמה, ואם קוה לאלקים ראה כי אליהו עלה בסערה השמימה ולא טעם טעם מיתה וקבורה, ואיזבל לא זכתה לקבורה אחר מיתה משונה, וזו שלא היה לה זכות כלל כי אם היותה מרקדת לפני חתן וכלה על כן נשארו כפות רגליה וידיה נענשה בחייה, ואחאב שנכנע לא נענש בחייו... ומן הנגלות האלה נעמוד על הנסתרות, על כן אין להכזיב מאמר התנא כל המקיים וכו', כי אפילו שלא יעשיר בימיו המקיים את התורה מעוני, הנה תחיית המתים אשר היא יסוד כל התורה, ושם יצדקו משפטי התורה, דכתיב (תהלים י"ט) משפטי ה' אמת צדקו יחדו... (שם ד יא, וראה שם עוד)
שמעה עמי - לפי שההתראה הזאת רבת התועלת מאד, כי גלה לנו במה יתוכח עמנו ליום הדין, ראוי לברר וללבן היטב זה הענין ולהאריך בו, כל עבד שירצה להפיק רצון מלפני אדוניו ולהדבק בו צריך ב' דברים, הא' קודם הפקת הרצון, הב' בעת הפקת הרצון. אמנם קודם הפקת הרצון, לעשות כל מה שיצוהו ולא ימרה את פיו, כי אם הוא במורדי רצונו, לא יתכן לו שאדוניו יעשה רצונו, או יתדבק בו, ועם כל זה בעת אשר ישאל דבר מאת האדון, יתקרב אליו במנחה וניחוחין, כדי להבדיל בין עבודת איש לחברו, לעבודת העבד לאדון, כי האיש אשר עשה מלאכת חבירו, לא יצטרך אלא לדבר אחד לבד, והוא שיעשה מלאכתו בלי מרמה, ואז ילך לבקש שכרו מאתו, אבל העבד שהוא משועבד לאדון, לא בעבור מלאכתו אשר עשה יבקש מלפניו, כי אם לחסד האדון, ולזה יצטרך לעשות איזה דבר בעת השאלה, להורות כי עיניו תלויות אל חסדו. האדון הוא אדון כל העולמים, העבד אלו ישראל צוה אותנו בתורתו שנעשה רצונו, לא נעבור דבר ממה שצוה אותנו, וכשנצטרך לשאול דבר מה או להתקרב אליו לקבל אור שכינתו, צוה אותנו בקרבנות שכתוב בהם לריח ניחוח לה', להגיד כי מצד הקרבן יתבאר שאנו עבדיו והוא אדוננו, ועינינו תלויות אל חסדו... ויש דרך אחרת בה נוכל להתקרב אליו ולהפיק רצון מלפניו, והיא התפלה, ובה קולא וחומרא מן הקרבנות... כי המתפלל יענה מהרה יותר מהמקריב קרבן... והחומרא כי צריכה כונה גדולה ומי ומי הראוי להתפלל תפלה ישרה... (תהלים נ ז)
...הנה נתבאר ההפרש העצום אשר בין ייעודי התורה השלמה למזוייפת, כי היא תעלים עיקר השכר ותגלה הטפל, הפך בני אדם, שכשאדם אומר לחברו לעשות מלאכתו, מגזים בשכרו, אומר הרבה ועושה מעט, אמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, כי בעבור יופיו ומעלתו תעלימהו, כמאמר החכם ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו, וכל זה הפך בני אדם. אמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה וגו', כי ליקרו לא הספיקו עיני הנביאים לראותו, אבל הוא כמוס עמו חתום באוצרותיו, ועליו לשלם, ולזה אמר אחת דבר וגו' הזכיר לעיל שהוא ית' ישגיח על יריאיו... (שם סב יג)
...ואם לכיוצא באלו שהם חוב מדרך ארץ ומנהגו של עולם, ואפילו לא נצטוינו בהם מן הדין היה לעשותן, יש שכר בעולם הזה ולעולם הבא, כל שכן למצות החמורות שבתורה, שיש בעשייתן טורח גדול ואין הדעת מחייבתן והאדם מקבלן ועושן בסבר פנים יפות לקיים מאמר הא-ל יתברך שנתנן.
ואם יש צדיק שאינו זוכה לשתי שלחנות שמצינו הרבה צדיקים סבלו כמה מיני צער ועניות בעולם הזה, ברוך היודע, שגלוי לפניו סדר המציאות והנהגתו ועלה במחשבה מלפניו לסדרו בענין הזה, וגם לענותו בעולם הזה, אשר הוא כלה ואבד ואין בו טובה גמורה, כדי להרבות שכרו בעולם הבא, בעולם התמידי והארוך וקיים עדי עד.
ועם כל זה שהוא גלוי וידוע גדולת שכר המצות, המובחר לאדם השלם לעשות המצוה לשם שמים ולא לשם כוונת השכר, כדגרסינן במסכת פסחים, פרק משום שנהגו (נ' ב') רבא רמי, כתיב "כי גדול עד שמים חסדך" (תהלים נ"ז), וכתיב "כי גדול מעל שמים חסדך", הא כיצד, כאן בעושין לשמה כאן בשאין עושין לשמה... (נר ג הקדמה)
גדול שכר הזהיר בקדוש היום והמענג את השבת לשם שמים בעולם הזה ובעולם הבא, כדגרסינן במסכת מגילה (כ"ז ב') שאלו תלמידיו לרבי זכאי במה הארכת ימים, אמר להם... ולא בטלתי קדוש היום, אימא זקנה היתה לי, פעם אחת מכרה כיפה של ראשה והביאה יין לקדוש היום. תאנא כשמתה הניחה לו ארבע מאות גרבי יין, כשמת הוא הניח לבניו שלשת אלפים גרבי יין. וגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת כ"ג ב') אמר רב כהנא, הרגיל בנר חנוכה הויין לו בנים תלמידי חכמים, הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה... הזהיר בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין... (שם כלל ד פרק ו, וראה שם עוד)
אף על פי שאין לאדם לעשות המצוה כדי שיקבל שכרה, אלא לשם אהבת השם יתברך ואהבתו וקיום מצותיו, כדאיתא לעיל, אבל מכל מקום השכר מוכן לבוא על המצוה, ולא יחדל בשום פנים, כי שכר המצוה היא לעולם הזה ולעולם הבא, כסגולה הבאה בהכרח על הדבר, שלא ישקר ושלא יכזב, ואם נראה לו לאדם לפעמים שאינו בא, זה הוא שלא עשה המצוה כהלכתה, או לא עשאה לשמה, אולי יתאחר שכרה, ואם יתמהמה חכה לו כי לא יכזב בשום פנים, וכסגולת מצות הצדקה, שמתן שכרה מבואר בתורה והותר לנסותו בה, גם שכר המצות האחרות מפורש הוא כל אחד במקומו.
וכל המצות בכלל מצילות מן הנזקין, כדגרסינן בפרקא קמא דפסחים (ח' ב') אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין, לא בהליכתן ולא בחזירתן... ועם כל זה לא יסמוך אדם על הנס כשיהא מצוי הנזק... (שם כלל י חלק ב פרק א)
כל חכמי הקבלה והמחקר מסכימים בשיש השארות לנפש, וזהו שכר המצות לעולם הבא, אלא שהמקובלים מאמינים זה על דרך קבלה, ואומרים כי אם האדון שהוא בשר ודם נותן שכר לעושה רצונו ולמתעסק בעבודתו, כל שכן למלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא נאמן לשלם לכל אחד שכר פעולתו. ונותן שכרו בהשארות הנפש לעולם שכולו טוב וארוך ותמידי לעוסקים במצותיו וששים בעבודתו.
ואף על פי שנותן לבריותיו תגמולים אחרים בעולם הזה, כפי המצוה וכפי עושיהם, כי יש חסידים זוכים לשני שלחנות מעט מזער, ויש אחרים שהם מוכים ומעונים בעולם הזה, כדי לקבל שכרם מושלם לעולם הבא. ויש רשעים נענשים בעולם הזה ויש אחרים מקבלים כל זכיותיהם בעולם הזה, כדי לאבדם מן העולם הבא. וברוך בורא עולם, אשר סדר המערכות האלה וסדרם כרצונו והוא משיג ויודע טעם כל אחד ומשפטו וסבתו ואחריתו. ויש מצות שיש להם קרן ופירות לעולם הזה ולעולם הבא...
אבל הגמול הנאמן הוא לעולם הבא, ולזה הביאו רבותינו ראיות ברורות לאין תכלית מתורה נביאים וכתובים, והוא רמוז בתחלת התורה בשמות בני אדם הראשון, שנכתבו שמותם לרמוז איך הם מתחלפים מיני בני אדם, כי יש מהם שמתעסקים בקניית קרקעות ודברים קיימים, המשילם לקין... ואתם שהם מתעסקין בדברים שהם יסוד העולם ובריאתו וקיומו והשארותו המשילם לשת, ועל כן לא נתקיימה המציאות הגשמית כי אם בשת, והונח לו שם בשתי אותיות האחרונות, להעיד בו אל התכלית האחרונה, להראותינו, כי כשם שנתקיימה לו המציאות הגשמית כך נתקיימה לו המציאות הרוחנית, רוצה לומר ההשארות, ועל זה נאמר עליו שנולד בצלם ודמות...
על כן החסידים הראשונים לא שמו לבם לשכר העולם הזה, ביודעם כי גודל השכר הוא השארות לעולם הנצחי, וכן מצינו ברבי אליעזר, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין ק"א א')...
גם מצינו דמעשים טובים מביאים לאדם לעולם הבא, אף על פי שאינו שלם בדברים אחרים כדגרסינן נמי בפרק סדר תעניות אלו (תענית כ"ב א')... אמר ליה זנדוקא אנא (שומר בית האסורין) ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד... כי היכי דלא ליתעביד איסורא, וכי חזינא בת ישראל דיהבי גוים בה עינייהו טרחנא ומסרנא נפשאי עלה ומצילנא לה... ומאי טעמא לא רמית חוטי בציציתא, אמר ליה כי היכי דלא לידע דיהודאה אנא, וכי הואי מילתא דצנעה ובעו למיגזר גזרתא מגלו לי ואמינא להו לרבנן, ובעו רחמי ומבטלי ליה להאי גזרתא...
וגם מצינו שהמצות מצילות אף לפושעי ישראל מדינה של גיהנם כדגרסינן בסוף מסכת חגיגה (כ"ז א') ובמסכת עירובין... אפילו פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם, קל וחומר ממזבח הזהב... פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, דכתיב "כפלח הרמון רקתך" (שיר ו') אלו הרקנין שבך שמלאין מצות כרמון על אחת כמה וכמה. (שם כלל י חלק ב פרק ג)
...וזה כי למה שהגמול והעונש הגשמיים הכוללים כבר יסודרו על הרוב מהגרמים השמימיים והיו הכוכבים שיתנו ההצלחות המדומות יתנו על הרוב תכונות טובות והמזיקים שיתנו הרעות יתנו על הרוב תכונות רעות, הנה כבר יעבור בחק היושר האלקי להיות נידונים אחר הרוב אחר שגמול והעונש האמיתי הוא הגמול והעונש הנפשי, וזאת היא החזקה שבסבות אצלי שלא הזכירה בתורה הגמול האמתי, וזה כי היעודים שהזכירה הוא לכללות האומה הנידונים אחר הרוב, אך אמנם הגמול המיוחד ליחידים עם שנרמז במקומות מהתורה, הנה נתפרש בקבלה האמיתית ואיך שיהיה לא נשאר ספק מצד מה שיחשב מרוע הסדור... (מאמר ב כלל ב פרק ד, וראה עוד צדיק ורע לו)
...וזה יתבאר ממה שיבאר בגזירת הצור בכלל הו' אם מצד העיון ואם מצד הכתובים מסכים עם מאמרי רז"ל במקומות מתחלפים, שהתכלית הנכסף בעבודות ובפעולות הטוב הוא החשק והשמחה בהם, שאיננו דבר זולת ערבות הרצון לפעול הטוב, וזה לפי שהוא יתברך בתכלית האהבה והערבות להשפיע לפעול הטוב, והיה הקשר והדבקות אם כן ללכת בדרכיו כפי מה שאפשר, ולזה כאשר היה החפץ והערבות הזה בנפש היה פעל נפשי אשר באמצעותו יהיה הדבקות והפרוד, ולזה היה ראוי שימשך ממנו הגמול והעונש כהמשך המסובב מן הסבה. וכאשר נעדרה הנפש מן החפץ הזה, כמו שיהיה אדם מרגיש אונס והכרח בפעולותיו, הנה הפעל ההוא לא יפעלהו הנפש ולא יתחייב ממנו דבקות ופרוד למה שהיה הפעל מופשט מרצון נפשיי, ולזה לא היה ראוי לגמול ועונש כלל.
אבל הגמול והעונש בהם אי אפשר שימשיכו הרצון והבחירה על האמונות ושיהיו סבות מניעות להם אחר שהונח שהאדם על האמונות בלתי בחירי ואין לרצון שום מבוא עליהם. וכבר נתפתו קצת חכמינו כפי מה שיראה בכח דבריהם שהגמול על האמונות לא יפול בחוק היושר והעול למה שהגמול טבעי ונמשך בחיוב למושכל, כאלו תאמר שנפש האדם אשר נתישבה באמתות האמונות והם אצלו מושכלות כאשר הם חוץ לנפש כבר תתעצם בהם הנפש ותשאר נצחית, והוא הגמול האחרון לאדם. והנה הדעת הזה הוא מבואר שאין לו מבא בחוק התורה כמו שיתבאר עוד במה שיבא... (שם פרק ה, וראה שם עוד)
...ואמנם בהצלחות גופיות הנה בייעודי האבות ובייעודי המצות מה שבו די, ואולם בהצלחות הנפשיות הנה באו מפורשות גם כן בייעודים הכלליים, אמר בהצעת המעמד הנכבד "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' והייתם לי סגולה" וגו', "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה", "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", "וה' האמירך היום" וגו', "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך" וגו', ואם היה שאפשר שיפורשו בהצלחות מדומות כאלו תאמר נצוח האויבים והכבוד המדומה, הנה הקבלה האמתית הישרתינו בזה בהצלחות הנצחיות המדומה להם בעולם הבא, והוא השארות הנפשות אחר המות הנהנות מזיו השכינה. והנה כשידוקדק היטב נמצא שגם בתורה שבכתב רמזים והערות מזה כמו שיבא עוד בגזרת הא-ל... (מאמר ב כלל ו פרק א)
...אמנם לפי דעתנו אנחנו שהנפש עצם בו כח שכלי, הנה הערבות בו אפשר ומחוייב גם במושכל בבחינת מה שבהשגתינו מהמרצת הדבקות אשר הוא הסבה העצמית לערבות, ובכאן התבאר שמה שבא בדבריהם בתענוג נפשות הצדיקים מתיחס ומסכים אל הדעת האמיתי ובלתי מסכים כלל אל הדעות ההם... וראוי שנתעורר שמה שבא להם בעניין הזה הראשון מהיות הגמולים והעונשים במדרגות מתחלפות מסכים מאד אל הדעת הזה, כי הערבות בשכר ראוי שיהיה כפי מדרגת הדבקות...
ואמנם השני, והוא התיחד מקומות מוגבלים לגמול ועונש בגן עדן ובגיהנם כמו שנמצא להם מאמרים על זה בלתי סובלים דמויים וצורות, כמו שהאריך בזה הרמב"ן ז"ל בספרו בשער הגמול, הנה הוא מסכים גם כן לדעת השני ובלתי מסכים לדעות ההם. וזה שלפי דעתנו אנחנו בעצם הנפשות הנשארות איננו רחוק שיתיחסו אחרי הפרדם למקום מוגבל כהתיחסם לגופות האנשים בעודן מחוברות אל הגוף, אבל אם נניח הנשאר אחר המות השכל הנקנה שהוא עצם נבדל ובלתי מתיחס למקום, הנה התיחסם למקום אל הנפשות הוא נמנע בעצמו. ואמרם הנה אשר יראה מהם היות הנפש מוכנת אל ההשארות בעצמה בלא קנין המושכלות, הנה הוא מסכים גם כן עם הדעת האמתי ובלתי מסכים עם הדעות ההם...
...וכאשר נתבאר זה ממנה הנה עלה בידינו התכלית האחרון לתורה, שהוא האהבה והעבודה האמתית, והוא אשר חתם בו גדול החכמים ספרו באמרו, "סוף דבר הכל נשמע וגו' כי זה כל האדם". ולפי שהחיים הנצחיים והדבקות הנצחי מזיו שכינתו הוא הטוב שאי אפשר שיצויר טוב כמוהו, והתכלית האחרון זה ענינו כבר יתישב שיתחייב מזה מציאות תכלית אחרון יותר מאחד, והוא דבר התבאר חלופו מצד העיון כמו שהתאמת במקומו, אלא שמציאות ב' התכליות מחוייבים כמו שקדם, אבל בבחינות מתחלפות, כי הנה בבחינת המצוות התכלית האחרון הוא האהבה, ובבחינת המצוה התכלית האחרון הוא הקנאת הטוב והדבקות הנצחי בזיו השכינה, והם אמנם רמוזים ומפורשים במשנה באמרם "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", ירצו שהעובד והאוהב האמתי תכלית חשקו הוא העבודה ואליה כל מגמתו, מבלי פנות לדבר אחר. וזאת היתה כוונת אדון הנביאים באמרו אעברה נא וגו'... (מאמר ב כלל ו פרק א)
ואומר הנה הגמול והעונש הגשמיים נתפרשו בתורה במקומות, ואיך שהונחו הוא מבואר שלא יחלקו עליהם העיון. וזה כי למה שהכוונה הראשונה בהם היא הטובה והקנאת השלמות כמו שקדם מהייעוד הטוב בהסרת המעיק המונע השלמות, מצורף התועלת הנפלאה לאדם שיש למעלה ממנו משגיח ועין רואה, ואם הייעוד הרע עם שבות הערה ההוא לו או לזולתו, הנה מתועלתו הנצוח והגערה בשטן המשחית הוא מלאך המות והוא יצר הרע... הוא מבואר שלא יחלוק העיון בו למה שהתבאר בו יתברך היות הטוב האמתי ושהוא לשלמותו ראוי שישפיע ההטבה אחרי שהתבאר במה שאין ספק בו היותו יכול עליה. ולהיות התכלית העצמי והכונה הראשונה בייעוד הטוב הקנאת השלמות בהסרת המעיק, היה הייעוד הראשון הגשמי שבא בתורה הסרת הרע, באמרו "אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני השם רופאך", כאלו הוא דמה שאמרנו שהכונה הראשונה ביעוד הטוב הסרת המעיק, ולזה חתם "כי אני ה' רופאך", רוצה לומר כי עם היות איננו מדרך הטבע להיות שהוא הטוב היכול האמיתי רופאך ה' רוצה לומר מנהיג בריאותך ובריאות נפשך, ראוי שתאמין בו...
ואחר שהתבאר זה בהם אומר כי דרכי הגמול והעונש הגשמיים לפי מה שנתפרשו בתורה מהם כוללים ומהם מיוחדים, וארצה בכוללים שבאו על כל המצות, וזה במקומות מפורסמים בתורה, ובמיוחדים שבאו על מצות מיוחדות, כאלו תאמר בייעוד הטוב במצות השמטה "ועשת את התבואה לג' השנים"... ואלם ישתתפו כלם בג' עניינים כפי התורה והקבלה, האחד שהגמול והעונש מתיחסים אל המצוה או אל העבירה, ובזה תועלת נמרץ, כי בו מההערה העצומה מה שלא יעלם, והוא אשר אמר יתרו כשהרגיש מיתת מצרים שהוא מדה כנגד מדה, וביחוד מכת בכורות, כאמרו "בני בכורי ישראל", ובקריעת ים סוף וטביעת המצרים בים שהיתה הגזרה בהם עצמה, כאמרו "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"... והפליג אמרו "כי אתה", כלומר עם גודל מעלתך ורוממותך תדקדק "תשלם לאיש כמעשהו", מדה כנגד מדה לטובתו, שישלם לאיש כמעשהו, כלומר שיהיו התשלומין בבחינת העובד או הממרה ולא בבחינת המצוה ית' ויתעלה שמו...
ואולם דרכי הגמול והעונש הרוחניות לא נתפרשו בתורה אבל נרמז בקבלה במקומות רבים, והעולה מכללם שנפש העובד אחרי הפרדה מהגוף תהנה מזיו השכינה, והיא שתתענג בהשיגה ממנו יתברך מה שהשגתו נמנעת בעודה בגוף, והוא האור הגנוז לצדיקים, ויתחזק דבקותה המתמיד זמן בבלתי תכלית, ויתחלפו מדרגות האנשים כפי התחלפתם באהבה והקשר בעוד בחיים חייתם בגוף ובנפש. וכן נפש העובר הממרה אחר הפרדה מן הגוף תשיג צער נמרץ בשבתה בחשך הפך טבעה... וכבר יתבאר זה בקלות ממה שנאמר, וזה כי למה שהתבאר בנפש היותה עצם רוחני, הוא מבואר בה שתשיג תכלית השמחה והתענוג כאשר תדבק ברוחניות הנכסף לה בטבעה, ולזה בהדבקה בשכינה שהיא הרוחניות היותר נפלא שאפשר, הנה מה שיתחייב שתשיג בזה שמחה ותענוג בלתי משוער, אלא שיתחלפו מדרגות הנפשות במין התענוג לפי שעור האהבה והדבקות הקודם בעודם בגוף... (מאמר ג כלל ג פרק א)
בבאור שני מיני הגמול... ואמר כי כבר יראה ממה שנאמר היותם מתחלפים בענינים שלשה ומסכימים בב'. אחד שהייעוד הגשמי לאדם בהיותו בגוף ונפש ולזה יהיה בהכרח מוגבל, והייעוד הרוחני לנפש אחר הפרדה מהגוף על הרוב ולזה יהיה בלתי מוגבל. ב' הייעוד הגשמי יעבור שלא יגיע כמו שבארנו, והייעוד הרוחני לא יעבור שלא יגיע. ג', שבייעוד הגשמי העולם נידון אחר רובו, ובייעוד הרוחני כל אחד לפי מעשיו. ואם הב' שהם מסכימים בהם, א' שהייעוד הטוב והייעוד הרע לעובר, ב' שהייעודים בכל אחד גם כן מדה כנגד מדה... (שם פרק ב, וראה עוד בפרק ג)
ואם הכרת התכלית חשובה כל כך צריך לחקור על מהות האושר האנושי, אך מה יועיל כל זמן שנעלם מאתנו נשוא ההצלחה הזאת, כי הגוף נכרת ולקברות יובל, והנפש מי יתן נדע מה היא, יש אומר שהיא כח והכנה בגוף בלבד, הווה ומתחדשת עמו, ויש אומרים שהיא עצם נבדל מתחבר עמו. לדעת הראשונה הנפש גם נפסדת עם הגוף ואין יתרון לאדם מהבהמה, ולדעת ב' איך יעתק חומר נבדל אל החומר, ועוד...
צריך שנקבל בדעתנו כי הנפש האנושית הזאת היא הצורה הראשונה המתחדשת, והיא הנכבדת שבכל הצורות ההיוליאניות... ונוסף בה כח הרצון, כי האדם ימאס בטוב וערב מפני בריחתו מהרע או הנזק שימשך ממנו לעתיד... אחר כך ידרוש בעניני המציאות ותתרבה לו התשוקה לעלות במעלות המדע, אז יבקע כשחר אורו לחדש עליו כדמות הויה שניה רוחנית ויושפע על הכח הראשון רוח ממרום קראנו כבוד נברא או שכר פועל וכדומה... ואז יעלו הפעולות למדרגה יותר גבוהה והרצון והמניעה בהם יהיו בבחינת הטוב והרע הנפשי, ובחינה זו נתיחדה לאומה הישראלית בפעולות התורניות. אחר שהורגלה הנפש בשלימות זו תעלה בפעולות למעלת החסידות, הזריזות והענוה, ובהפלגת העיון אל השגת האמתיות בנמצאים... ואז יוסיף ה' שנית ידו להשפיע על הנפש שפע בשיעור גדול מהראשון, ותהיה קירבתו לעילה הראשונה מופלגת עד שיעלה למעלת הנבואה מחדש אותות ומופתים, ומדרגה זו נתיחדה לאומתנו. ובמדרגה זו תתואר הנפש כאלקית וחצובה מתחת כסא הכבוד... (בראשית ב ז שער ה)
אחר שקבעה החכמה האלקית שכר טוב על המצות חויב שיהיה השכר מתייחס לכל המשתתפים במצוה, רצוני לומר הדת תצוה מצוות לשנים חלקי האדם, לשכלי להיישירו בדעות, כגון האמונה בידיעת הא-ל, וההשגחה, שלא יגזרם השכל מעצמו. ואמר החכם על זה "כי זה כל האדם" (קהלת י"ב), כי חקר כאריסטו על כל מעשי בני אדם ולא מצא בהם שום יתרון לאדם באשר הוא אדם, עד שיבא אל הפעולות התוריות. וענין זה נעלם מאריסטו והנמשכים אחריו, שלא ראו אור תורה, ושמו כל פעולות האדם נשארות בעצמו. ותמיהני מהרמב"ם שנמשך אחריו בזה במורה ג' פרק כ"ז, "ושלימותו האחרונה שיהיה משכיל בפועל, רוצה לומר שיהיה לו שכל בפועל, והוא שידע מה שביכולת האדם לדעתו מכל הנמצאות"... אני אומר שנשמט ממנו שהשלמות האחרונה היא המעשים התוריים המתחייבים ומתחילים באמונה שזכר שהיא בשכל העיוני, וזהו שנמנו וגמרו בקדושין ע' "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". וזה יחייב שכר לשני החלקים, שיגיע לשכל שפע הוד וזיו אלקי, ולגוף הצלחות בענינים הזמניים (בעולם הזה). וייעדה אותם התורה תמיד "לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה" (דברים ו'), וכן פירש המורה חלק ג' פרק כ"ז. אמנם מהות השכר נעלמת מהאדם בהיותו בחיים, כאשר נפשו עדיין קשורה לחומר. ולכן חכמה התורה במה שחדלה מלהזכיר הגמול הנפשי הזה, ופרסמה רק ההצלחה הגופנית, ורמזה רק על מציאותם, וטהור השכל והדעות יראה בהם נפלאות. ונגד הטוענים על התורה שאינה מושיעה נפשותינו בגמול ועונש רוחניים דבר דוד המלך ע"ה ב"הושיעה ה' כי גמר חסיד". אמנם יש הבדל, כי המעשים המשותפים יחויב להם שכר משותף, אך ידוע שבשכר הנפשי לא יפול שום שיתוף, כי לכל אחד מהצדיקים מדור בפני עצמו, כבויקרא רבה פ"ז ובבא בתרא ע"ה, ואף אם יתעסקו רבים במצוה לכל אחד יש בה בחינה מיוחדת. ורק הטוב הזמני יגיע לעוסקים יחד במשותף, העושר הכבוד וכו', ולכן הרבתה התורה ליעדם לאומה בכללה... (בראשית מט א שער לג)
אחר שהאושר האלקי והטוב העליון זר למין האנושי לפי טבעו, צריך לתחבולה אלקית גדולה לתקנו עד שיהיה כדאי להשיגו. לכן טעו ההמון לומר מקרה האדם והבהמה אחד... ובאמת לא יתכן לאדם הדבוק האלקי אלא בגדר מיוחד בו ישתתף הזיו העליון על השלמים ממינו. לכן נמשל האדם למנורה, והתורה היא השמן הממשיכה אלינו האור העליון המושפע ממנו ית'... והתורה האלקית מתכוונת בכל דבריה והישרותיה שיהיו הנמשכים אחריה כמלאכי השרת לשמוע בקול דברו, ולכוין בהם ענינים שכליים רוחניים בסודות האלקות, ולפי שבענין זה יתחלפו מעלות בני אדם זה על זה, אמר שבשני דברים אלו יהיו ישראל סגולה, שהוא קבול החכמה והשלמות, שהשכל האלקי הזה ימצא רק בהם בהיותם לו יתברך על ידי למוד התורה וקיום מצותיו...
ג', בביאור איך יגיע השתוף מהמצות האלקיות. ממאמרי חז"ל (ראה שם) משמע שמעשה המצות צריך להיות רק לעבודת המצוה, לשמוע בקול ה', ולא לשום תועלת לעצמו. כי לפועל הנכבד צריך שתהיה תכלית נכבדת. ואמרו בספרי דברים, לאהבה - לאהבת ה' ולא להקרא רב ושיהיה לו חלק לעולם הבא... נגד זאת מחייב השכל מצד הכוסף והתשוקה הטבעית שבכל השפלים לתועלת עצמו, ואיך יתכן שיהיה הכוסף האנושי רק מזה הדבר...
אם כן צריך להשלים בין ב' הדעות האלה. והנה המדבר על המצות כעל מעלות מדותיות נמשך אחרי אריסטו וכו', שהפילוסופים לא יחשבו שום תועלת בפעולות הטובות כי אם להיות מעולה. זאת אומרת תכלית המעשה הוא בעצמו, כי אינם מאמינים בשכר נפשי רוחני, ושהיא תכלית כל המעלות. ועוד הבדל בין מעשה המצות ועבודת מלך, כי אינן לתועלת הנעבד כלל, ואף שאמרו שמוסיפין כח בגבורה של מעלה (איכה רבתי א'), על דרך האמת אין הדבר מוסיף וגורע בו מצד עצמו, כי אם השינוי נמשך ממך אליך, אלא שהמצות הן חסד ורחמים לעם להישירם במעשים מעולים, בהם יפיקו רצון לזכותם, והשכר הוא חסד ורחמים, כמו מה שיקבל אדם בשכר עבודתו, וזה שאמר אנטיגנוס אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, שהוא לשון תמורה וחליפין.
ובהגעת השכר יש עיון, אם נאמר שמגיע מהמצות בטבע או בסגולה יש בדבר שמץ מינות, שאינו משקיף אל רצון המצוה, וקרוב לעבודה הנכרית שהיא להשיג תועלת בלבד, והתורה הרחיקה זאת, כדי שנכוין כל מעשינו לרצון לפני ה'... אלא תהיה כונתו בלמוד לאהבה את ה' ולהפיק רצון ממנו. ואם נאמר שהשכר מגיע מרצונו והפעולות אינן עיקר, נשוב לדעת האנשים בלי דת, שיאמרו כי הכונה לשם שמים בלי מעשה תספיק גם כן. אך כדפירשנו נתנו המצות כדי לשתף כלל ישראל בטוב האלוקי לתועלת החיצונית בחיים ולתועלת הנפשית הצלחת העולם הנצחי. התועלת הראשונה מגיעה מהמעשה כפי חיצוניותו, והשניה הנפשית מטוב המחשבה השכלית למלא את רצונו, כי מה שיכוון ה' ית' מהאדם בעבודה הוא שיכוון בה לעבודתו יראתו ולהשלמת רצונו, והכוונה בהשלמת רצונו שימשך לו ממנו הטוב, וכן בפסוקים... אם כן אנו רשאים לקיים המעשים התוריים לא על מנת לקבל פרס, אלא על מנת שיהיה לנו עבורם שכר ההצלחות הנפשיות. ומה שאמרו חפץ במצוותיו ולא בשכר מצותיו וכדומה כיונו לשכר העולם הזה, וכמו שאמרו בחולין קמ"ב שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ותכלית זו תגיע רק לעושה בבחינה שהיא מצוה, כבקדושין ל"א)... (שמות יט א שער מט)
נוסף לתועלת הטבעית הזאת תמצא בדינים האלו התועלת העצומה של הגמול האלקי שבכל מצות התורה, א' שיהיו לשם ולתהלה על כל העמים, וב', שתגיע ההצלחה הנפשית לכל איש כפי מה שישתדל בקיומם, וכמו שהשיבה התורה לבן החכם, "וצדקה תהיה לנו" וגו',שיגיע להם זכות נפשי לפני ה' בעולם הנשמות על שיעשו אותם לפניו בתורת מצוה, ולכן אמר (אשר תשים) לפניהם - ולא לפני כותים, כי אינם עושים הדין מצד מצות ה', והעושה על פיהם עובר עברה... (שם כא א, שער מו)
פרק ז. עיקר הכוונות באמונת שכר ועונש היא עזיבת העסקים בענינים המדומים וההדבקות במעשים התוריים. ובהיות שהתפרסם כי יד התשוקות הזמניות כבדה מאד על בני אדם וכבשום לעבדים, ולכן היתה החכמה האלקים להוציא אישי אומה זו לחפשי ולתת להם שכר טוב במעט עמל במעשה המצות ויספיק להם להצליח נפשם בעולם הנצחי, וגם לאכל לשבעה באשר הם שם. וכמו שאמר, כי לי בני ישראל עבדים, ולא כהעבד המוכר עצמו אל העולם הזה ויוצא מתחת העבדות האלקית וההשענות עליו, שיעבד העולם הזה ו' עשיריות שנים, ובסוף בגפו יצא, כי נפשו לא נשלמה, ואפילו אם יקבל אשה ובנים קניני העולם הזה ישארו פה, כי אין לאדם חלק בהם. ובעל כרחו יובא בדלתות ההתכה ומזוזות ההפסד של גופו. לכן הזהירה בכל עוז שלא להרבות מהקנינים המשעבדים בעליהם... (ויקרא כג ב שער סז)
...ומזה יתעורר הספק מדוע מספר בפרשיות אלו מהטובות הזמניות ולא מהצלחת הנפש והשארותה בעונג בעולם הנשמות שראוי שזו תהיה הכונה התכליתית לכל מצות התורה והשכר המיועד שאליו יכוונו בעשייתם. אך כתב יעודים גשמיים אלו כי ההמוניים יכוונו אליהם. והחכמים כשיראו שמתקיימים היעודים יפלו ממועצותיהם שהעולם קדמון, ועל כרחם יודו שה' ברא העולם וסבב כל המופתים במצרים וכו'... וודאי שהדבר לא יתאמת לו אם יאמרו לו שיהיה אצלו אחר המות יושב על כסא רם ונשא וצבא השמים מתעלסים לפניו, כפי שיאמרו בעלי הדתות המתדמות להיות אלקיות. על כן שמה התורה יעודיה בדברים המפורסמים האלו שיתאמת כי הנהגת העולם לשומרי התורה היא לפי המעשה, ושאין לטבע קיום כי אם לצורך הבחירה האנושית וחפשיותה.
ולשואלים כי התורה היתה צריכה להציב המטרה שיישירו נגדה, ואם כן המטרה הטובות הגשמיות, הנה מבואר, שהמטרה צריכה להיות אות ניכר ומבואר שיראוהו, כי האות הנעלם לא יועיל, ואושר הנפש הוא דבר נעלם שאי אפשר ידיעתו לאדם בעודו בחיים, על כן מהחכמה האלקית לשתף ההצלחות הזמניות בגמול המעשים התוריים, ואף אם יכוונו אל האות המפורסם הזה לא יבצר מהם האות העליון המכוון, כמו שאמרו בפסחים נ' לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וגם רמזה התורה האות הנעלם בכמה מקומות, כגון "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח), ותרגם אונקלוס ויחי בהון לחיי עלמא. וגם יחייבהו מה שראינו שחיי שומרי המצות לא יאריכו מחיי השאר.
ועוד שאין צורך לומר לנפש שאם מלאה שליחותה בעולם הזה תבא אל מקומה בכבוד, כי אם להזהירה שאם תפשע תכרת ממעונה, וכן הזכיר במעשה המשכן ובנסיעתם את הדיבוק האלקי בנו, וכן בפרשה זו, "ונתתי משכני בתוככם", ובכל מקום מכרזת התורה "קדושים תהיו כי קדוש אני ה'", וקדושה זו היא קירוב הנפש אל הדביקות האלקית בחיים, וכל שכן אחרי הפרדה.
ולאלו ששאלו שהתורה היתה צריכה לכתב היעודים הנצחיים כדי להשיב למכחישים אותה, נשיב כי ענין ההצלחה הנפשית אינה רק ענין מקובל מהדת, כי אם גם הכרעת השכל, כי מחויב שלכל נמצא תמצא תכלית מיוחדת מתיחסת לצורתו, ולפי שהצורה האנושית נבדלת הבדל עצמי רוחני משאר הצורות ההילאניות, יחוייב שתמצא לה תכלית מיוחד, והתורה רמזה יעודים אלו בגילוי מספיק לשכל, כי אין להתפאר בהרחבת הדבור בדברים שלא נראו לחוש. ודוד נעים זמירות ישראל התפלל תמיד על ההצלחה הנפשית, "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" וגו' ואביגיל אמרה לו "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה'" (ש"א כ"ה), ורבים כמוה, וכן כל החכמים לא הסתפקו בכך.
ונראה ששני הענינים דבקים, ובהיות עמוסי תלאות בידוע להם רחוקים מה', ובברכות ה' אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו וכו'... והנה הצלחת האדם נשלמת בג' דברים ראשיים, א', טוב הנפש והצלחתה הנקרא דבוק בה', והיא תכלית הכל, ב', טוב מצבו בטובות הזמניות החיצוניות, שהם ג', בריאות, ספוק הנחוץ לו, והרחקת המעיק והמציק. וכן סדר הפרשה... (שם כו ג שער ע)
...אמנם מצד שני נתיחדה האומה הישראלית שהוסרה ממנה ממשלת הזמן בכל הדברים הנתלים בשכר המצות ועונשם, כמבואר מכל הנסים, ומזה הצד גם לא יאבדו במשך הזמן, אך מצד החומר קשורים בזמן, ולכן הכין להם הארץ הטובה למעמד החלק הגופני, ועל הכל ירושלים המיוחדת לעבודת הקדש... (במדבר ל ב, שער פה)
שעור העונש לחטא הוא לפי כונת הרשע שבמעשהו, וכן השבח והשכר לפי השלמות והתמימות בדעת העושה, ועל זה אמר ושמרתם ועשיתם, ושמרתם זו משנה, רוצה לומר שישכילו מה שיעשו, כי אז נקרא מעשה באמת, ובלא זאת עושה רק במקרה... (שם לג א שער פו)
הקשו המפרשים מדוע כל שכר בתורה גשמי ולא נזכר השכר שלאחר המות. ובספר צדק עולמים הבאתי ראיות רבות על ההשארות והעונג הנפשי לצדיק אחר המות. ולמה לא הזכירם כאן בברית?
תשובה א' לרמב"ם בפרק חלק, אין כאן שכר ועונש כי אם הסרת המונעים מהשלמות, ולהיפך, שה' רוצה בעבודה שלא על מנת לקבל פרס, והשכר האמיתי רוחני המגיע בעולם הנשמות.
ב' גם לרמב"ם וכן לאבן עזרא בהאזינו, הגמול הרוחני קשה להבינו כל עוד הנשמה בגוף והתורה ניתנה לכל על כן דברה ביעודים גשמיים המובנים. והשיג על זה העקרים, הלא התורה ציותה גם כן בהרחקת הגשמיות מהבורא. ואין זה תשובה, כי זו מצוה שלילית אבל שכר הנפש ענין ציורי מחייב, ויטעו בו המקצרים מאומתנו.
תשובה ג' לר' בחיי, אבן עזרא והרמב"ן באחרי ועקב, השארות וגמול הנפש מחוייבים מצד השכל והטבע, ויעודי התורה הם בדרך השגחה נסית, כמו "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית", וכרת, ועושר על ידי המעשר, על כן אין מקומם כאן. ואחר שמצינו כרת לנפש ראוי שיהיה לה גם כן שכר...
תשובה ד' לכוזרי ור' נסים, אחרי שרוב הקדמונים הכחישו ההשגחה, וכן בעלי הקדמות, ומותר האדם לדעתם בנפש המשכלת ומטרתו להדבק בו ולהדמות אליו ית', רצה הקב"ה להראות לישראל השגחתו על ידי דברים הנראים בחוש, והמאמין על ידי זה יאמין גם בהשארות הנפש ומה גם בראותו הנביא ויכלתו.
תשובה ה' לרב סעדיה גאון ובמורה נבוכים, אחר שהתורה אסרה לנו כל הניחושים שחשבו בזמנו שיפעלו הצלחות הבטיחה שלא ימעטו לנו הצלחות גשמיות כאלו.
תשובה ו' בכוזרי ור' נסים, הדבקות בבורא היא השכר האמיתי, ולזה יזכו החסידים בחייהם, כאמרו "והתהלכתי בתוככם", אם כן ישיגו בחייהם הצלחות נפשם אחר המות, שטבעו קרוב כבר לחיים הרוחניים האלו, והנה אין הנפש נראית בחוש כי אם מצד פעולותיה, ועל פי השארותם נוכל לשפוט על השארותה... ואדם יוכל להתדבק בעליונים שלא באמצעות הגוף, אם כן הגוף תלוי בנשמה, ודברים המפסידים אותה יפגעו גם בו, על כן באו היעודים הגופנים לומר שהגוף נמשך אחר הנפש, הרי נזכר השכר הנפשי גם כן בפרק זה.
תשובה ז' לרמב"ן בפרשת והיה אם שמע, יעודים אלו לכלל האומה שבדברים גשמיים הדין הולך אחרי הרוב, מה שאינו כן היעודים הנפשיים שעל פי כל אחד ואחד. (ויקרא כו ג)
והיה - לדעתי יתן כאן שכר לב' מיני אנשים, השלמים המאמינים וגם עושים המצות, והפחותים שאמנם מאמינים אבל מאונס או מסבות אחרות אין מקיימים, שמדרגתם קטנה לאין ערוך, וברכתם מפסוק "יצו ה' אתך את הברכה", ששם רק קנינים גשמיים. ואחר כך מסביר שוב "יקימך ה' לו לעם קדוש", שיראו מעלתם הנפשית ובל יחשבו שיחיו בסגופים אמר "והותירך לטובה" וגו'... (דברים כח א)
...ומה שאמרה "נפש אדוני צרורה בצרור החיים", מזה נראה ז' שרשים בהשארות הנפש, א', שהנפש השכלית תשאר נצחית משאר מחלקי הנפש. ב', השארות הנפש היא באיש ולא תתאחד עם אחרות כדעת הפילוסופים, וכבב"מ פ"ו אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור בפני עצמו. ג', השארות הנפש אינו כפי המושכלות והדעות העיוניות שרכשה כי אם לפי תורה ומצות, וכמו שאמר "כי את מלחמות ה' אדוני נלחם". ד', ההשארות אינה מיוחסת לשכל הפועל כי אם מהשי"ת ועמו יוחדו הנפשות השלמות. ה', העונג הנפשי ושכר עולם הנפשות היא ההשגה האלוקית שלא תשוער אמיתתו בחיים אלו מפני מניעות החומר, והוא האור הגנוז לצדיקים, ויתחלפו בו מדרגות האנשים כפי אהבתם ועבודתם. ו', גם נשמות הרשעים נשארות להענש, ומזה נראה שהנפש השכלית אינה הכנה ולא עצם רוחני מוכן להשכלה, ולכן נשארת לקבל שכר ועונש, ז', עונש הרשעים אינו הפסד והעדר גמור, כי אם עונש מופלג וצער מתמיד עד יתום זמן עונשה. (שמואל א כה לא)
ונתתי להם בביתי - על חיי עולם הנשמות שם יהיה להם תענוג עולם. ובחומותי - נחלה בארץ ישראל וינחילנה למי שירצו ויזכירו תמיד שמם עליה או שיקדישה לפרנסת הענים וכדומה. (ישעיה נו ה)
כסא כבוד - ועוד דע שאין שכר המצות בעולם הזה אלא בעולם העליון לנשמות תחת כסא הכבוד, שהוא מרום מראשון - מגלגל הראשון, מקום מקדשנו - שם קדושתנו ולא בארץ. (ירמיה יז יב)
ויאסף אל עמיו - נאסף אל צרור החיים לחיי העולם עם צדיקי הדורות שהם עמיו ודומים אליו, ואמרו עמיו בלשון רבים כי אמנם רב ההבדל בין הצדיקים במעלה עם היותם כלם זוכים לחיי עולם, כאמרם ז"ל וכל אחד נכוה מחופתו של חברו. (בראשית כה ח)
למען תחיון וטוב לכם - כדי שתחיו חיי עד באופן טוב ומאושר. והארכתם ימים בארץ - ושתקנו אותו אריכות ימים לעולם כלו ארוך בהיותכם בארץ בלי צער ובאין מחריד ומונע. (דברים ה ל)
וצדקה תהיה לנו - וזה שאמרתי לך לטוב לנו כל הימים רצוני לומר לטוב לנו בעולם הזה ובעולם הבא. לחיותנו כהיום הזה - חיי שעה, ולהיות לנו צדקה וזכות לפני ה' אלקינו בעולם הנצחי. (שם ו כה)
והיה עקב תשמעון - הנה המלך צוה את כל אלה כדי שתזכו שישמור לכם הברית והחסד, וזה שאתם תשמרו היום לעשות מאהבה שלא על מנת לקבל פרס, והוא בשביל זה ישמור לכם הברית והחסד. (שם ז יב)
למען ייטב לך - הנה בענין שלוח הקן יש איזה גמילות חסד להמון שלא להשחית זרע עופות השדה שהם הפקר, וזה בשלוח האם, אמר שאפילו בזה הקצת של גמילות חסדים יהיה אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. (שם כב ז)
למען תחיה אתה וזרעך - ואמרתי שתבחר בחיים לא כעובד על מנת לקבל פרס, אבל אמרתי שתבחר מה שהוא חיים באמת בלבד, למען תחפוץ בחיי שעה לזה התכלית בלבד שתאהב את ה' אלקיך בהכירך טובו עם רב גדלו. ולדבקה בו - שתהיינה כל פעולותיך לשמו, כי הוא חייך כל הדבוק בו הוא סבת החיים הנצחיים, ואורך ימיך לשבת על האדמה - ומזה ימשך גם כן אורך ימיך לשבת על האדמה בחיי שעה אשר בם תזכה לחיי עד בעיון ובמעשה. שם ל יט)
אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו'. בדברי השלם הזה נתחבטו כל המפרשים ובפרט הרב בעל העקדה והרב ר' יצחק אברבנאל, וזה לשונו, האמנם בדברי אנטיגנוס איש סוכו יראה ספק גדול באומרו שלא יעבוד האדם את בוראו על מנת לקבל פרס, כי הנה ייעודי התורה תמיד לא יחשו מלקרות בני אדם לעבודת המצוה מפני השכר, שנאמר בעשרת הדברות "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך"... והנה אמרו רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. ועוד האריך.
ודרך הראשון שלו אפשר שכיון אליו רש"י ז"ל בקצור לשונו, שכתב, שלא תאמר אקיים מצות בוראי כדי שיספיק לי צרכי, אלא עבוד מאהבה ויהא מורא שמים עליכם, לפי שאין שכר מצות בעולם הזה... אמנם על השכר וגמול הנפשיים לא דבר בו אנטיגנוס כלל, ואפילו שיעבוד על מנת לקבלו אין בו גנאי על זה. וטעם דברי אנטיגנוס לפי פירוש זה, אפשר לפי שאם יעבוד האדם את בוראו כדי שיספיק לו צרכיו בעולם הזה נפיק מיניה חורבא, כי לפעמים שלא יספיק הוא ית' צרכיו לענותו ולנסותו, והאדם לא יחשוב כי מנסה ה' אותו אלא יבעט במלכו...
ולי נראה דמעיקרא קושיא ליתא, כי אם ראינו ייעודי התורה תמיד לא יחשו מלהבטיח שכר המצות, האמת הוא שכשם שאליו ית' אשר הוא המצוה לנו המצות נאה לו להבטיח הבטחות נמרצות, כך לנו המקיימים אותם נאה לנו לקיים על מנת שלא לקבל פרס. ואף שנראה סותר לזה מה שאמרו במסכת פסחים האומר אתן סלע לצדקה כדי שיחיו בני, כדי שיהיה לי חלק לעולם הבא, הרי זה צדיק גמור... חדא דשאני מצות צדקה שהיא מחולקת מכל שאר המצות בזה... ועוד דקאמר הרי זה צדיק גמור, חסיד לא מתקרי, ומאמר אנטיגנוס הוי ממדת חסידות... (אבות א ג, וראה שם עוד)
אי נמי בהיות כי מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה אמר התנא כאן אף על פי שאסור לאדם להיות עובד אלקיו על מנת לקבל פרס, מותר לו לעבוד אלקיו על מנת לקבל פרס מצוה אחרת שיעשה מצוה זו כדי שבשכר מצוה זו יזמינו לו מן השמים מצוה אחרת... (שם ב ו)
...ואמר נותנין לך שכר הרבה, לשון נתינה ולא אמר משלמים להשמיענו כי מלבד תשלום שכר פעולתו אשר נאמן הוא בעל מלאכתו לשלם לו, עם כל זה שכר הרבה אחר ניתן לו במתנה מאת מלך מלכי המלכים, ולא מפני זה ינכו לך מתשלום שכרך אפילו כל שהוא, כי נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך...
ואמר ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלך לך שכר פעולתך, לפי שבתחלה אמר לא עליך המלאכה לגמור, כי אינך עושה רק ההתחלה והשי"ת יגמור בעדך, אם כן נפקא מינה שגם בשכר המצוה ינכה השי"ת גמר המצוה כי הוא מעשיו ית', על כן אמר שאין הדבר כן, אלא ונאמן הוא בעל מלאכתך, כלומר אף על פי שהוא ית' בעל המלאכה כי הוא גמרה, עם כל זה הוא ישלם לך שכר פעולתך שפעלת אותה מבלי סיוע כלל...
ושמעתי כי בהיות האדם עושה בקיום מצותיו מלבוש לנפשו לעולם הבא הנקראת בלשונם ז"ל חלוקא דרבנן, כי באותו המלבוש עולה לראות את פני ה' וליהנות מזיו השכינה שזהו תענוג העולם הבא, ואם כן היה ראוי שלא יהי לו שכר אחר אלא המלבוש בלבד, כי דרך העולם ליתן שכר לפועל הבונה בית אחרים, אבל אם בנה בית לעצמו מה שכר יתנו לו, והאדם עושה מלבוש לעצמו והקב"ה נותן לו שכר המלבוש כפועל, וזה שאמר "שישלם לך שכר פעולתך", שהוא המלבוש שלך שהוא פעולתך לצורך עצמך, והשכר הוא התענוג שאמרנו. (אבות ב יז)
הכל נתון בערבון וכו'... ולפי זה יתייאש האדם מלעבוד את השי"ת בחשבו כי לקיים את כל המצות בשלימות צריך שיחיה ימיו של מתושלח ולא ירצה אפילו להתחיל במצות בחושבו כי לא יזכה לשכר עד שיקיים את כל התורה, ולזה אמר הכל נתון בערבון, כלומר כל הטובות וההצלחות וההבטחות שהבטיח הקב"ה לצדיקים הכל נתון בערבון, כלומר אף אם עדיין לא קיים אלא מצוה אחת לבד, והוא כמו שנותן ערבון על המקח, כי אין לו כל המעות עתה ונותן פרח אחד לערבות, והוא הבטחה שאחר כך יתן השאר, כי זה נקרא ערבון בדין מקח וממכר, כמו כן צדיק הכל נתן מאתו ית' בערבון שיתן הצדיק מצוה אחת לשם ית' לערבון ולתחלת פרעון והבטחה שיתחיל וישלים לפרוע שאר החוב, כי מצוה גוררת מצוה, ולכן תיכף השי"ת נותן הגשמים ומקיים "ונתתי גשמיכם" וגו', ואף אם בדיני מקח וממכר בין אדם לחבירו המקח אינו נקנה בערבות, עם כל זה במקח וממכר שבין אדם למקום נקנה המקח בערבות, וזה שאמר הכל נתן בערבון. (שם ג כב)
ורבינו יונה ז"ל כתב, המצוה גוררת מצוה מן הטבע שהורגל או מסייעתא דשמיא, דכיון שבחר בראשונה מסייעין אותו לעשות אחרת. עוד פירש ז"ל כשיעשה מצוה אחת מסייעת אותה לעשות אחרת, כי בפני עצמו אין לו יכולת גם להטיב, ולא חס ושלום שזו היא שכרם, שאם כן מה שכר יש לו, וכי יעשה מצות הרבה מה יועיל, ולא כן הדבר, כי שכרה קיים הוא לעולם הבא, אלא פרי המצוה אוכל בעולם הזה, שמסייע אותו לעשות מצוה אחרת, ונמצא הקרן מתרבה וקיים לעולם הבא. וכן כשעבר עבירה אחת השי"ת מתרחק ממנו ומניחו ומוסרו ביד טבעו הרע... ורבינו עובדיה ז"ל כתב, ששכר מצוה מצוה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה...
והרב ר' משא אלשקאר ז"ל פירש ששכר מצוה הזמינו שיעשה האדם המצוה והיא שכרו, שיזמין לו השי"ת מצוה אחרת כדי שירגיל עצמו בהם ויהיה לו טבע, והוא מאמר דוד המלך ע"ה "הורני ה' דרך חקיך" ודי לי מהשכר שאנצור אותה, וזהו "ואצרנה עקב". ואפשר עוד לפרש מה שאמר ששכר מצוה מצוה להודיע שגם הריצה והבריחה עצמה תחשב לו למצוה אחרת, והביא ראיה לזה ששכר מצוה מצוה, כלומר שאין להכחיש שאם האדם שכר מצוה אחת בדמים יקרים לקיימה הרי שתים בידו, קיום המצוה עצמה וגם השכר שנתן עליה... (שם ד ב)
ויש לדקדק שהרי אנו רואים כמה וכמה שקיימו את התורה מעוני ולא קיימוה בסופה מעושר, ואפשר לומר כי על שני העולמות דבר, כל המקיים את התורה מעוני בעולם הזה, סופו לקיימה מעושר בעולם הבא, כלומר ללומדה שם, כמאמרם ז"ל ילכו מחיל אל חיל וגו'... (שם שם יא)
ואפשר לומר עוד כי מי שיש בו עין טובה ושמח בחלקו בודאי שזה אוכל העולם הזה, כי לעולם לא ידאב ולא ידאג, ומי שעינו רעה לעולם לא ישבע כסף, ומרבה נכסים מרבה דאגה... (שם ה כא)
...ואמר (הצדיק) הוא זיוה הוא הדרה וכו', על ב' דברים, שכר רוחני שעל ידו זוכים לשכר רוחני ולזיו השכינה, ולהוד חכמה הניכר בפנים ויראים מגשת אליהם. הדרה הוא שכר גשמי, הדר זקנה שבזכותו יאריכו ימים, הוא שבחה במזונו... (רות א ז, וראה שם עוד)
ותהי משכורתך שלמה - יותר מזכות אברהם שנחסר במשך הזמן, כמו שאמרו תמה זכות אבות, וגם שאליו נאמר לך לך, ואת באת מאליך. או על גמילות חסדים שהיא מדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה. משכורתך שלמה - וכל הקרן קיימת לעולם הבא, ובמדרש הפליגו בשכר של גומלי חסדים, לא נאמר בצל שחר, כנפי חיות וכו', אלא בצל מי שאמר והיה העולם. (שם ב יב)
...הנך רואה שמצות מעשיות מגינה מדינה של גיהנם. ואחרי ההקדמות האלה נבוא להתיר הספק הגדול אשר נסתפקנו למה לא נתפרשו עונשי מבטלי מצות עשה. וזה דע כי אין כל עונשי גיהנם כדאי אצל השכר המזומן על מצות עשה לעולם הבא, כי טוב לו לאדם לקבל כל עונשי גיהנם ובלבד שלא יפסיד שכרו לעולם הבא, והראיה העצומה שאם לא היה עון בטול מצוה עשה חמור מן דין עונש לא תעשה למה אתי עשה ודחי את לא תעשה... ועוד ראיה באבות תנן תורה ומעשים טובים כתריס בפני הפורעניות, גלה לנו הסוד, כי הם מגן לכל עונשי לא תעשה. ועוד ראיה שפרקליט אחד של מצות עשה דוחה כמה קטרוגים של לא תעשה, שנאמר "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף". ובכלל דע כי לא יכול הפה להוציא עונש מבטל מצות עשה, לכן לא נכתב ענשו... עוד נביא לך ראיה אחת ומאמר אחד המורה ממנו גודל מעלת השכר ועונש בטול מצות עשה, וזה שהפושע בגופו לבטל מצות עשה ענשו חמור יותר מן העוברין על לא תעשה, שאם עבר אדם על לא תעשה וכששקלו זכיותיו ועונותיו והם שוים אלו כנגד אלו על זה אמר רב חסד מטה כלפי חסד, אבל אם בכלל מחצה עונותיו עון בטול עשה והוא מכלל פושעי ישראל בגופן, כגון קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם, אפילו שזכיותיו ועונותיו שקולים זה כנגד זה אין בזה רב חסד מטה כלפי חסד... (הקדמה)
הרי הקב"ה מתנהג עם ישראל במדה זו, והיא סוד כבישת העון. כי הנה המצוה היא כפורחת עלתה נצה, ובוקע ועולה עד אין תכלית לכנוס לפניו ית', אמנם העונות אין להם כניסה שם חס ושלום, אלא כובשם שלא יכנסו, כדכתיב (תהלים ה') "לא יגורך רע", לא יגור במגורך רע, אם כן אין העון נכנס פנימה. ומטעם זה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קדושין ל"ט), מפני שהם לפניו ית', והיאך יתן לו ממה שלפניו שכר רוחני בעולם גשמי, והרי כל העולם אינו כדאי למצוה אחת ולקורת רוח אשר לפניו. ומטעם זה לא יקח שוחד של מצוות. המשל בזה, אין הקב"ה אומר "עשה ארבעים מצות ועשר עבירות נשארו שלשים מצות וילכו עשר בעשר" חס ושלום, אלא אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת, דומה לפניו כאלו שרף את התורה עד שירצה חובו ואחר כך יקבל שכר כל מצותיו. וזה חסד גדול שעושה הקב"ה עם הצדיקים שאינו מנכה, מפני שהמצוות חשובות מאד ומתעלות עד לפניו יתברך, והיאך ינכה מהן בשביל העבירות. כי שכר העבירה הוא מחלק הגיהנם מהנבזה, והמצוות שכרן מהנכבד, זיו השכינה, היאך ינכה אלו בצד אלו? (פרק א ח)
ועבדתם את ה' אלקיכם - כי אינו דומה למלך המצוה מאה איש לעשות לו מגדל, שאינו חשוב כמה יבנוהו אלא שיבנוהו, ושכרם שוה. וכאן אמר וברך את לחמך - שכר כל אחד בפני עצמו, ואפילו אם יעשו אלף מצוה אחת, אלא זה עשה בעצב וזה בשמחה, זו בכונה קלה וזה בגדולה וכו'. ועוד אל תחשוב שצריך לעבוד את המזל, כי מזוני בני וחיי במזלא תליא, כי ה' יברך את לחמך, יסיר משכלה ועקרה גם אם המזל מורה עליהם, וימלא מספר ימיך. (שמות כג כה)
תשמרו ללכת בהם - ולא תעשם על מנת לקבל פרס, ואז אני ה' אלקיכם, ואם תשמרו על מנת לקבל פרס, אני ה' נאמן לשלם שכר אבל לא נקרא שמי עליהם כנ"ל. (ויקרא יח ד)
אם בחקותי - באמת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אלא יעד לנו מתנת חנם נוסף על השכר שלעתיד לבא, ונוסף לתורה ומאורות שהם מתנת חנם לעולם יתן גם גשמים, ויש אומרים אף השלום מתנה ויש אומרים אף הישועה - אם ועשיתם אותם שלא על מנת לקבל פרס. (שם כו ג)
ונתתי גשמיכם - כדפירשנו שכשאין עושים רצונו של מקום המטר מהים, וכשעושים רצונו הגשמים משמים מאוצר הטוב, והוא מעולם הגלגלים, ושלום יקבלו מעולם המלאכים ושכינה מעולם העליון. (שם שם ד)
או כל זה שיסיר מהם המונעים ללמוד התורה, כי בהיות כולם עושים רצונו של מקום ישנה להם המזל, מה שאינו כן בצדיק יחיד שאינו משנה לו, כבתענית כ"ה על רבה ורב חסדא, ושלא יפחדו מעוני ולא שיגזלו מהם העושר, וגם בבנים הבטיח והפריתי אתכם בעצמו ולא המזל. ונתתי משכני - שילכו ויזדככו עד שהנשמה תרצה להשאר בתוכם, בהפך מה שבתחלה רוצה לצאת בכל נשימה ולשוב אל מקורה האלקי, ועתה הן מרכבה.
או שישיגו כל האושר ויתקנו מה שקלקל אדם הראשון, פרות הארץ והאילן, שהאדמה נתקללה, מובילים לה חטה ומוציאה זונין, ויסלק כל כח הטומאה שחל על הארץ, וישרה כח הקדושה כמו שאמר ונתתי שלום בארץ, והשבתי חיה רעה שהיא מפאת הטומאה, ועוד יחזיר להם הזיו שאבד לאדם הראשון, ולכן יחרדו האויבים מפניהם... (שם)
והיה עקב תשמעון - אחר שאמר בסוף ואתחנן לשמר מצוה חוקים ומשפטים היום לעשותם בלי שום שכר בעולם הזה, ואפילו השוה את המצות והחוקים לענין שכר למשפטים המובנים לשכל ואין לקוות עליהם שום שכר, יתחמץ לבבו, על זה אמר שיש בחינה אחת של שכר בעולם הזה, ששכר מצוה מצוה, וזה אפילו במשפטים, יקרבו אותו לידי זכות ויסלקו כל מעכב, כי משפטיו קדושים, ובקיומם עושים אורות שרפי קדש, ויוצר אור ובורא מלאך בעולם העליון כמו שכתוב "ועשיתם אותם", מה שאינו כן במשפטי העמים... (דברים ז יב)
כשעירים עלי דשא - ...או משיב על השאלה מדוע כל תוכחות הזעף בעולם הזה ואילו השכר בהקפה לעולם הבא, הדבור הקשה שבתחלה הוא למען ישובו וירוחמו באמרי פי, וכן יערף בחוזק כמטר עוז, כי הוא מביא בסופו חיים, וכן להוציא כח קדושת תורה מצות ומעשים טובים צריך גבורת יסורין להכניע החומר ולמרק אשמותיו, ויתן כח באדם לסבל זאת כפי שנותן כח בעשב. (שם לב ב)
ברבות הטובה - אמר שבעצם גם הנפש לא היתה זוכה לשכר, אלא שנותן להם שכר כדי שלא יאבדו, ולא רק לשלמים לגמרי. מתוקה שנת העובד - וכדי לתת שכר גם לגוף מראים לו משכרו לפני פטירתו ומתוקה שנתו, ואז גם הנפש לא תצטער על שאין בידה להוסיף עוד שכר, וגם אין גוף הצדיק נפסד כי אם הוא כישן. (קהלת ה י)
...כי כבר אמרנו שההשגה של אדם היא מתיחסת אליו, יחויב מזה שהדבר שהוא נבדל ממנו לגמרי אחר שהוא נבדל ממנו אין ראוי שיהיה לאדם השגה בו, וזהו הסבה שלא נזכר בתורה בפירוש עולם הבא או השארת הנפש אחר המיתה, שאלו היה דברי תורה כמו מלך בשר ודם שהוא מזהיר את עבדיו שלא יעברו את צוואתו ואז יזכו לשכר הטוב שהוא מבטיח אותם, אז באין ספק היה נזכר היעוד הטוב בעולם הבא ובגן עדן, וכשיסור האדם מן המצוה וימרוד בבוראו יהא נדון בגיהנם, אבל במה שהתורה היא דבר אלקים חיים ביד הנביא, לכך הדברים שבתורה נמי השגת הנביא, והדברים האלו הם נבדלים מן האדם הגשמי ואינם עמו במציאות וכמו שנבדלים בעצמם ואינם עמו כך ידיעתם רחוקה מאד מן האדם ונבדלת ממנו, ולא יכנס בגדר השגת הנביא דבר שהוא נבדל מן האדם... (גבורות ה' הקדמה א)
...והטוב נכלל בשני דברים, הטוב בעצמו והמשך הטוב שיהיה נצחי, והשם הראשון מאלו ב' שמות המורה על הטוב שיקבלו שומרי התורה, ולפיכך נקרא הר בשן, שכל מה שאוכלים בשניהם בשביל התורה. השם הב' מורה על הנצחיות שיש לישראל, ולפיכך נקרא ההר הזה גבנונים, שנקי מכל מום כגבינה, ובעבור שהוא נקי ואין בו מום, ישראל שקבלו התורה אין בהם מום, ודבר שאין בו מום וחסרון הוא מקוים לנצח, שכל הפסד שמגיע אל דבר לא יגיע רק מפני מום וחסרון, נמצא ב' שמות המורים על הטוב... ואלו ב' דברים נזכרים בתורה תמיד על מעלת התורה, "למען ייטב לך", וזהו הטובה שיקבלו, "והארכת ימים" הוא הנצחיות, כי כאשר הטוב הוא נצחי הוא טוב בכל, כי אם אינו נצחי אין טובתו נחשבת... (שם פרק כג)
...וכך הקב"ה בשביל מצוה אחת קטנה אשר ישראל עושים נותן להם שכר גדול מאד, ודבר זה אינו נוהג אצל העו"ג. ואל יקשה לך הרי בפרשת בחוקתי שמזכיר הכתוב הברכות שיהיה להם על המצות והם אינם כל כך הרבה כמו הקללות שהם הרבה מאד, ואם כן אין השכר הרבה כמו העונש, ודבר זה אין קשיא, כי הברכות הם לישראל כסדר שהם מאל"ף עד תי"ו, כי מתחילין באל"ף אם בחקותי, ומסיימין ואולך אתכם קוממיות בתי"ו, ואחר הסדר נמשך הכל, הן העולם הזה והעולם הבא, ובכלל ברכות אלו הם הכל, שהם מאל"ף עד תי"ו... ויותר מזה כי הדבר שהוא כסדר נשאר קיים ואף אם יש להם בטול לזמן מה חוזר הכל אל הסדר, וזהו ענין הברכות... והנה לדעת ר' מנחם בא דוד לומר כי כאשר יחשב הברכות נאמר בהן "ונתתי שלום בארץ", ובשלום הוא הכל, וכן שאר ברכות שנתן השי"ת לישראל נתן להם ברכות שהם הכל, אבל אצל החטא כתיב "ויספתי ליסרה אתכם", כמו אדם שהוא מייסר את בנו להשיב אותו לדרך הטובה, כך השי"ת מייסר את ישראל כדי לסלק מאתם החטא... (נצח ישראל פרק יד)
ובמדרש, "יד ליד לא ינקה רע", אמר הקב"ה לישראל לא תעשו את התורה על מנת לקבל שכר מיד, כל מי שעושה כך נקרא רע ואינו מתנקה, שלא הניח לבניו, כלומר שאלו בקש אברהם שכרן של מצות מיד, היאך היה משה אומר "זכור לאברהם" וגו' וכן אליהו אמר "ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע", ואני נזכר להם, אבל אם עשה עו"ג מצוה מיד ליד אני נותן שכרו, שנאמר "ומשלם לשונאיו" בעולם הזה... פירוש זה כמו שבארנו במקום אחר, כי התשלומין הם בסוף ובהשלמה, ודבר זה אמרו ז"ל גם כן, אין שכירות משתלמת אלא בסוף, וכמו שהוא מורה הלשון שנקרא תשלומין, מלשון שלם, ואין השכר רק בשביל שלימות הדבר, ולפיכך אם האדם מבקש שכרו בעולם הזה כאלו הוא מבקש שיהיה סופו בעולם הזה, ולפיכך אמר יד ליד לא ינקה רע, כי כאשר מבקש שכרו מיד מבקש שיהיה לו סוף, ואז יש לו העדר, אשר ההעדר הוא הרע הגמור והמציאות הוא הטוב בסוף... ומה שאוכלים בעולם הזה אינו רק פירות, כי עיקר השכר שהוא עצם השכר ראוי שיהיה בסוף... (שם פרק יט)
בפרק הספינה אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוה אזלינא במדברא וחזינא הנהו אווזא דשמיטין גדפייהו משמנייהו, וקא נגדי נחלא משחא מתחותייהון, ואמינא להו אית לי מנייכו חולקא לעלמא דאתא, חדא דליא לי אטמא, וחדא דליא לי גדפא... גם מאמר הזה הוא על כבוד יוצר הכל, כאשר נראה בעולם החסרון לצדיקים ולאשר היה ראוי להם הטוב בעולם הזה, ולא נמצא כך הם בחסרון היותר, ועל זה באו לגלות כי אין חסרון במעשה ידיו. ויש לך לדעת כי כאשר באו חכמים לבאר הטוב שיהיה לצדיקים היו מתארים אותו בשם אכילה, ודבר זה דבר מופלג לחכמים יודעי האמת, כי האדם אשר הוא בתחתונים בפרט השלמתו על ידי קבלה, וזה עניין האכילה עצמה, שאין האכילה רק מה שמקבל האדם ובה יושלם עמידתו וקיומו, ולכך נקרא הטוב אשר יקבלו לעתיד בשם אכילה, ודבר זה מבואר במאמר. ואף לויתן זכר ונקבה ברא אותם, ועם כי גם שם אין מקומו, כי הוא דבר עמוק בענין שכר הצדיקים שהשלמתם על ידי קבלה, וקרא זה אכילה, ומפני כי אין אותה אכילה גשמית לכך מיוחס האכילה הזאת אל אווזא, שהוא עוף, שכל עוף אין בו כבידות חמרי גשמי, רק הוא מיוחס אל הרוחני, שהרי הוא פורח באויר, ונקרא עוף השמים, ובפרט מיוחס דבר זה אל אווזא, כמו שיתבאר בסמוך ענין זה. ולכך האכילה והקבלה הרוחנית מתיחס יותר אל האווזא, כי יש לה השומן, והכחוש הוא חסר, אבל השומן בשביל השמנונית אינו חסר, ולעולם הבא תהיה הקבלה עד שלא יהיו חסרים, לא כמו העולם הזה, שעם קבלת האכילה הוא חסר, ולכך הקבלה של ע"ה מיוחס לדבר זה בפרט, הוא האווזא. ולפיכך אמר דחזינא הנהו אווזא וכו' שראה אותו במדבר, כי המדבר מקום שהוא מיוחס למדת הדין, ולכך אין שם דברים הגשמיים, רק דברים האלקיים שהרי התורה נתנה במדבר, וכן המן, כי הדברים הגשמיים אין עומדים במדת הדין רק מצד החסד והטוב, ומצד שמדת הדין היה ראוי שיהיה השפע הטוב בעולם הזה רק המקבל אינו ראוי לזה, ולכך אמר דהוי נגדא נחלא משחה מתחותייהו, רוצה לומר, כי העולם הזה ראוי מצד הדין לקבל שפע כמו זה, וכבר אמרנו כי השומן מורה על השלימות הגמור, הפך הכחוש, שהוא חסר לגמרי, וכאשר הגוף הוא שלם מסתלקים הנוצות, כמו שהשערות הם גדלים כאשר יש כחישותא, כדכתיב מזי רעב, והפך זה יש כאן סלוק השערות כאשר הדבר בשלימות, ולכך אחר דשמטי גדפייהו משמנייהו, שזה מורה על שלימות גמור מבלי חסרון. ואמר חד דליא לי אטמא וחד דליא לי גדפא, דע כי הטוב המקוה לצדיקים, כתיב "למען ייטב לך והארכת ימים", ופירשו חכמים למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, וזהו עולם הבא שהוא כולו טוב, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך נצחי. והנה תמצא כי הבטחת השכר שהוא לעתיד הוא בשני דברים, הטובה שיהיה להם הטוב לגמרי, והשני שלא יהיה הפסק לטוב רק שיהיה נצחי. ובשני דברים נכלל הכל, הטוב שהוא בתכלית הנצחי, וזה שאמר חד דליא לי אטמא, הוא הירך, והוא שעליו נשען הבעל חי, והוא קיום שלו, ודבר זה רמז על הקיום הנצחי, וחד דליא לי גדפא, שיהיה להם המדריגה הרוחנית מסולקים מן החומר, והוא הטוב הגמור בלי צער, וזה מורה דווקא בכנפים, כי הם כנפי רוח שעל ידי הכנפים הוא פורח באויר, והנה רמז בזה על השפע הרוחני אשר הוא נצחי בלי שנוי... וגם התחיל תחלה באטמא שהוא המדריגה שאינה כל כך עליונה, שהרי תמצא כמה דברים גשמיים פחותים והם קיימים, ולכך זכר האטמא ואחר כך המדריגה היותר עליונה והוא גדפא, ובתורה הוא הפך זה, דכתיב "למען ייטב לך והארכת ימים", שהתורה מזכירה העיקר היא המדריגה עליונה קודם... (באר הגולה באר ה)
אמנם אל תטעה בדברים אלו לשלול השלמות ממי שאי אפשר לו שיוציא שלימותו אל הפועל, אשר הלך לעולמו קודם שהוציא שלמות שלו אל הפועל, אין אנו שוללים העולם הבא ממנו כלל, אם יש בו הכנה אל השלמות ומת, שאנוס היה שלא הוציא שלמות שלו לפועל, כאמרם ז"ל חשב לעשות מצוה ונאנס יש לו על זה שכר כאלו עשה המצוה, וזה מצד כי השכר לעתיד הוא לנשמה, וכאשר הוא אנוס לא היה עכוב זה מצד הנשמה, רק לגוף, ולכך נותנין לנשמה שכר כאלו עשה המצוה רק אם לא עשה במזיד בדעתו ובשכלו, וזה היה מצד הנשמה, רק הכונה במי שאפשר להוציא שלמותו אל הפועל ולא הוציא שלמות שלו אל הפועל... (תפארת ישראל פרק ג)
המצות שנתן השי"ת לישראל יש לשאול עליהם אם רבוי המצות לטוב להם כמשמעות פשט הכתוב, שנאמר "ויצונו ה' אלקינו לעשות את החקים האלה לטוב לנו כל הימים וגו' וצדקה" וגו', ועם כי יש לומר שאין הכתוב מדבר ברבוי המצות רק שהמצות הם לטוב אל האדם שבקיום המצוה זוכה לחיים הנצחיים, מכל מקום כך מוכח פשט המאמר המפורסם "אמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". ומעתה יש לשאול, איך יאמר שה' חפץ לזכות את ישראל לכך הרבה להם מצות, ודבר זה נגד השכל, שהיה לו למעט במצות כדי שלא יהיה צריך לשמור הרבה מצות, ואז היה זוכה לעולם הבא על ידי מיעוט מצות ממה שהוא מוסף להם מצוה, שאז אי אפשר לזכות כל כך לעולם הבא?
והרמב"ם ז"ל פירש במסכת מכות וזה לשונו: מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מן תרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא שתף עם כונתה מכונות העולם אלא שיעשה אותה מאהבה כמו שביארתי לך, הנה זכה לחיי עולם, ועל זה אמר ר' חנניה כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהנה על מתכונתה ועל שלימותה, ובעשיית אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה... ותימה על זה כי איך יסבלו דבריו הא דאמרינן בגמרא דר"ה בהדיא דאליבא דכולי עלמא ברוב עבירות ליום הדין נדון בגיהנם, והם איירי לעולם הבא, דהא קאמר צדיקים גמורים נכתבים לחיי עולם הבא, ואיך יסתור גמרא ערוך. ואם יאמר דהא דאמרינן שאפילו במצוה אחת זוכה לעולם הבא היינו שעושה מצוה אחת אבל לא עשה שום עבירה, אם כן אין כאן להגדיל שכר כלל, דסוף סוף כאשר יש להם הרבה מצות אפשר שיעשה הרבה חטאים, ויהיו החטאים מכריעים. ואם רצה הרמב"ם ז"ל כאשר עושה מצוה ולא עשה שום חטא כנגד זה בודאי כדבריו כן הוא, ודבר זה משנה פשוטה בפרק קמא דקידושין, "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו" וכו'...
ואני אומר שלא קשיא כלל, כי מה שישראל הם מוכנים אל התורה היא מדרגה בפני עצמה, כי מפני שהם מוכנים אל תורה כמו שהתבאר למעלה, ואינם כמו עכו"ם שאינם מוכנים לתורה, ואם נתן להם מעט מצות לא היה הזכות שלהם כל כך כמו שיש להם זכות במה שיש להם תורה שיש בה מצות הרבה ומוכנים אל הרבה מצות... אבל הענין הוא במה שהם העם שיש להם תורה ומוכנים לתורה ומצוה בשביל הכנתם לתורה יזכו לחיי עולם הבא... ועל זה אמר ר' חנניה דבריו כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם מצות הרבה, והם מוכנים אל מצות הרבה מאד, וזהו זכות ישראל כאשר יש להם מצות הרבה ביותר, ולכך שכרם גדול יותר. ואל יקשה לך סוף סוף יהיה שכרם יוצא בהפסדם, שאם לא יקיים רוב התורה יהיה רשע, זה אינו, דסוף סוף מרויח בזה על ידי שיש לו הכנה אל התורה שיש בה מצות הרבה, כי הדבר הזה שאפשר שיקיים המצות או לא יקיים דבר זה הוא שקול, כי אולי יזכה ויקיים המצות, וכיון שהדבר הוא שקול דבר זה מכריע... (תפארת ישראל פרק ה)
דע כי התורה התמימה תקיף בכל ההשגות ולא תחסר כל בה... כי האדם עומד בתחתונים עם שיש לו נשמה שהיא חצובה מתחת כסא כבודו ית' ממדרגה עליונה, גם זורח עליו צלם אלקים שהיא המעלה העליונה, כך הם מצות התורה עם שהם דברים גשמיים יש להם סוד פנימי שהוא עומד ברומו של עולם. ומעתה אל יתמה האדם איך יזכה האדם לעולם הבא על ידי התורה, שהיא בדברים הקטנים והפחותים, כי השאלה הזאת גם כן כמו השאלה על האדם איך יזכה האדם בעל חומר לחיים הנצחיים, שהתשובה בזה, עם שהאדם הוא בעל גוף וחומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, כי יש בו רוח אלקים נשמה קדושה אשר הנשמה הזאת חצובה מתחת כסא הכבוד, ובשביל הנשמה הזאת זוכה האדם אל חיים הנצחיים. וכך עם שמצות התורה נראה שהם כדברים הפחותים, יש במצות דברים עליונים על הכל מגיעים עד עולם הבא, עד שמצות התורה שמחוייב האדם לפעול הם דומים לגמרי אל האדם ונשמתו. ולפיכך כמו האדם עצמו אשר הוא עומד בעולם הזה ונשמתו מגיעה עד העולם הבא, כך התורה והמצות שמחויב האדם לפעול הם בדברים שהם בעולם הזה ותכלית מדרגתם עומד ברומו של עולם. ולכך סבירה ליה לתנא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי למעלת מדרגת המצות ופנימיות שלהם אין ראוי שיהיה תשלום שכר מצות בעולם הזה זולת מצוה שהוא טוב לבריות כמו כל אותם שאמרו כבוד אב ואם גמילות חסדים והבאת שלום, מתוך שהם טובות האדם שהוא בעולם הזה ראוי שיאכל פירות בעולם הזה, ולא כן שאר מצות שאין שכרם רק בעולם הבא... מכל מקום בכלל הזה גם כן מצות התורה שאי אפשר שיהיה בעולם החמרי הזה רק בגוף, והם המצות הגשמיות, וכמו שברא האדם שיהיה בו הצלם האלקי הנבדל, כך זאת תורת האדם עם שכל דבריה דברים עליונים הם עומדים בדברים הגשמיים, וכאשר משיג בדברים הגשמיים הלא הדברים ההם נמשכים אל הדברים שהם סודי התורה וכאלו האדם דבק באותו שכל האלקי, כי התורה היא אחת... (שם פרק יג)
...והשכר יותר גדול שכאשר הוא מצוה מן השי"ת דבר זה יותר במדרגה, שהרי הוא מצוה מן השי"ת אשר רוצה וחפץ שיעשה המצוה, ודבר זה אין ספק כי המצוה היא יותר במדרגה ובחשיבות, כאשר הוא מחויב בה, וכאשר היא רשות אינה נחשבת כל כך, וזהו אומרם גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, ואין פירושו רק מה שאמרנו, כי הדבר שהוא חוב ומוכרח הוא יותר במדרגה ממה שהוא רשות, שאם לא היה יותר במדרגה לא היה מחויב, ועל כל פנים יותר יש מעלה כאשר המצוה מחויבת או קרוב לחיוב... אמנם כל זה הוא במצות עשה, לפי שהמצות עשה היא לקנין מעלה והשלמה, ולא היו מחסרים עצמם (האבות) מן קנין השלמות, אבל מצות לא תעשה שאין בהם קנין מעלה כלל, רק שהוא מחויב שלא יעשה דבר זה, אין בזה קנין מעלה... אלא כמו שאמרנו כי אין בקיום מצות לא תעשה שום שכר, וכך איתא בהדיא בפרק קמא דקדושין, והא דאמרינן ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה מוקי לה כשבאה עבירה לידו ונצול... (שם פרק כ)
...וזה כי ג' בחינות יש לתורה שמצד אלו שלשה בחינות אין התורה מתיחסת לאדם, הבחינה האחת השכר והטוב שיש בתורה, כי הטוב השי"ת נותן על ידי שמירת התורה הוא טוב אלקי ואינו טוב טבעי שהוא ראוי לאדם, רק טוב אלקי אשר הטוב אלקי הוא נבדל מן האדם לגמרי, וכמו שתמצא בתורה כי השכר שנותן השי"ת הוא שלא בטבע ושלא כמנהגו של עולם כלל, ולפיכך נתנה התורה במים, שהמים הם טוב בכל מקום, ואמרו ז"ל מה מטר חיים לעולם אף התורה חיים לעולם, ומאחר שהתורה היא החיים אין זה דבר טבעי, והפך זה גם כן העונש על התורה אינו טבעי רק עונש אלקי... (שם פרק כו)
...ובמצוה זאת כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, ופירשו חכמים למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך, ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב, וכן כתיב בשלוח הקן. ויש לשאול למה באלו שתי מצות מפורש בהן למען ייטב לך יותר משאר מצות. ויראה כי דרך התורה לכתוב הדבר שהוא יותר ידוע, כי מצות שלוח הקן ראוי שעל ידה יזכה האדם לטוב, וזה כי כאשר משלח האם דבר זה הוא קיום ישוב העולם שאין מחריב הקן לגמרי, רק ישאר האם לעשות עוד קן אחר, והמקיים מציאות העולם הוא דבק בטוב, ולכך כאשר נמצא העולם מן השי"ת אמר בכל אחד כי טוב וההעדר הוא רע, ומאחר שהוא דבק בקיום המציאות שהוא טוב, ראוי לו המציאות שהוא אריכות ימים, וגם ראוי לו הטוב כי המציאות הוא טוב כמו שאמרנו, לכך נאמר בזה למען ייטב לך והארכת ימים בשביל זה, וגם בשביל זה נזכר למען יאריכון ימיך אצל כבוד אב ואם, שהמכבד האב והאם אשר הם סבה למציאות לכך ראוי לו המציאות גם כן שהוא אריכות ימים, מפני כי המציאות הוא טוב, כמו שנזכר בכל הנמצאים במעשה בראשית כי טוב, ולפיכך הוא זוכה אל הטוב. ותדע כי אלו ב' מצות כבוד אב ואם ושלוח הקן המכבד אב ואם הוא דבק בדבר שהוא סבה אל המציאות כי האב והאם הם סבה אל המציאות, והמשלח האם דבק בקיום המציאות שאינו נוטל האם על הבנים והיה זה חורבן הקן, ובזה ששולח האם דבק בקיום המציאות, והמציאות צריך אלו שניהם, דהיינו אל ממציא, ואחר שנמצא צריך אל קיום, ולפיכך נאמר באלו שניהם טוב ואריכות ימים, והבן זה. (שם פרק מא)
אמנם בודאי כך הוא, כי תורת משה שלמה בלי תוספת וחסרון כלל, אמנם במה שהאדם פרטי די לו בשלמות פרטי, ואף מצוה אחת זוכה בה, כי הפרטי במה שהוא פרטי וחלק אין צריך לו רק שלמות פרטי, וכדתנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ, אף על גב דמוקי ליה בפרק קמא דקידושין שעשה מצוה אחת יתירה על זכיותיו, היינו מפני שאם רובו עונות ולכך צריך מצוה אחת יתירה על זכיות שלו, אבל בודאי בשביל מצוה אחת זוכה, ואם לא עשה חטא כלל וגם לא עשה מצוה תכף אחר שנעשה בן י"ג ונתחייב במצות, אם עשה מצוה אחת בלבד זוכה לכל אשר אמרנו בשביל מצוה אחת... (שם פרק נא)
בזה הפרק אכנוס לבאר השאלה הזאת... מה שלא נזכר בתורה עולם הבא בפירוש. וזה כי אין ספק שהתורה שנתן השי"ת הוא תיקון עולם הזה, ובשביל תקון עולם הזה להיישיר בני אדם אל התכלית הטוב שיהיו טובים בעולם הזה, ויהיה מציאות עולם הזה כמו שראוי להיות לכך נתן לנו התורה, וזה כי השי"ת ברא את העולם, והעולם הזה הוא בעל חסרון בודאי ובו ברא יצר הרע, ונראה כי אילו היה הבריאה חסרה וצריך להשלמה, ואין השלמת העולם רק בתורה שהיא מסלקת היצר הרע, עד שאמרו כי התורה היא רטייה ואספלנית ליצר הרע, ולכך נתן התורה ואמר אם בחקותי תלכו וגו', הכל הוא לסלק הרע מן העולם, כדי שיהיה הבריאה בשלמות... אבל עולם הבא הוא בשלמות מצד עצמו ואין בו חסרון, ואין התורה תועלת אל עולם הבא לתקן אותו, ולכך לא נזכר עולם הבא בתורה, כי מה שנזכר שכר עולם הזה בתורה כי התורה היא באה להשלים את העולם לסלק את חסרון עולם הזה... ואם אתה אומר שיהיה מזכיר בתורה עולם הבא כדי להיישיר האדם אל העולם הבא, אם כן לא היה די בעולם הזה להיישיר את ברואיו רק כאשר מבטיח להם עולם הבא, אם כן היה נברא העולם הזה בעל חסרון ולא היה שלם בצד עצמו עד כי יושלם מצד עולם הבא. ודבר זה אינו, כי השי"ת השלים מעשיו מהעולם הזה מצד עצמו...
ועוד כי איך אפשר לומר שיהיה נזכר בתורה שום שכר כאילו אמר שיעבוד האדם בוראו בשביל השכר, ודבר זה אין ראוי לומר כלל, ולפיכך לא נזכר בתורה עולם הבא שהיה משמע לעבוד השי"ת על מנת לקבל פרס, ואין זה ראוי. ואולי תאמר אם כן למה נכתב בתורה שכר עולם הזה, אינו דומה לזה כלל, כי אם לא היה נותן להם התורה בענין זה אם בחקותי תלכו, לא היה ראוי שיבא עליהם עונש אחר שלא הזהיר קודם זה, ולכך כתיב אם בחקותי תלכו וגו', ודבר זה שייך בעולם הזה, מפני כי השי"ת ברא את האדם בעולם הזה ואחר כך נוטל ממנו עולם הזה. ואי אפשר לומר רק כי על דעת זה קבלו ישראל התורה, ולכך יעד להם הטוב והרע שאם לא ישמרו יאמר להם הלא אתם אבדתם את הטוב, כי נתתי לכם התורה על תנאי זה, אבל שכר עולם הבא הלא אין האדם מאבד דבר ממה שהיה לו קודם, אם יהיו זוכים יהיה להם עולם הבא ואם לא יזכו לא היה להם, ועל דבר זה אין צריך לקבל רק עונש עולם הזה שכבר נברא האדם בעולם הזה כמו שנבראו האומות, ולמה יהיה להם עונש אף אם יעברו התורה, לכך אמר להם אם בחקותי תלכו ואם בחקותי לא תלכו, שעל מנת שיהיה להם הטוב קבלו גם כן עליהם עונש אם יעברו. אבל שיזכור בתורה בפירוש שאם יקיימו המצות יהיה להם עולם הבא או כאשר יעברו יהיו נאבדים מן העולם הבא, שאין עולם הבא סבה לעבוד השי"ת, דבר זה אין ראוי שיהיה נזכר בפירוש בתורה, כי ראוי לעבוד למלך גדול שלא על מנת לקבל פרס. ואם מזכיר בפירוש השכר הגופני בתורה אין זה פרס כלל כמו שהתבאר, כי הדברים האלו אינם רק תנאי שעל דעת כן קבלו התורה...
וגם יש להשיב כי התורה האמיתית לא זכרה עולם הבא בתורה בשביל דבר זה כדי שיהיו כל דברי תורה מבוררים נכרים לכל אדם בחוש העין דבר שהוא יסוד התורה, כי כך ראוי אל כל שנקרא בשם תורה, כי אם באים להאמין דברים שהוא יסוד התורה, כל אחד יוכל לכתוב תורה ומצות מלבו ולא יהיה ניכר האמת מן השקר, ולפיכך ראוי לתורה שיהיו דבריה מבוררים ונכרים לחוש העין עד שלא תוכל לדמות לה אחד מן הדתות שמבטיחים שכר עולם הבא דבר בלתי מבורר ובלתי ידוע לחוש...
והנה תשובות האלו אשר אמרנו הם גם כן תשובת מה שלא נזכר בתורה השארת הנפש אחר מות האדם, כי דרך אחד ותשובה אחת היא גם לזה, ואין בזה ספק כלל, כי הם דברים ברורים מאד מאד. ועוד שאין להזכיר עולם הבא בתורה כלומר אם בחקותי תלכו יהיה לכם עולם הבא ואם לא תשמרו תהיו נאבדים מן עולם הבא, כי עולם הבא נברא כבר בששת ימי בראשית, ואין עשיית המצות והתורה סבה לעולם הבא, רק הם סבה שיהיו נאבדים מן עולם הבא שכבר נברא אם לא ישמרו התורה, אבל שיהיה דבר זה שהם עושים התורה שיזכו לעולם הבא, דבר זה אינו כלל. אבל התורה סבה שיתן להם ברכות אם ישמרו, ויביא הקללות אם לא ישמרו, דבר זה בודאי עשיית המצות סבה לזה... אבל לומר אם בחקותי תלכו יהיה לכם עולם הבא, דבר שכבר היה בעולם, וקיימא לן קטן מאימתי בא לעולם הבא, כדאיתא בפרק חלק, ואם כן אין צריך כלל לעשיית המצות לענין עולם הבא, ואף על גב כי בודאי כאשר יוסיף במצות יזכה על ידם יותר לעולם הבא, מכל מקום אין שייך לומר שהוא יעשה עמהם דבר בזה שכבר נברא, ואין השי"ת מבטיח רק בדבר שהוא נותן, כמו ברכות וקללות... (שם פרק נח)
...וכבר השבנו על דבר זה, כי בודאי על ידי המצות שהם על ידי הגוף הוא זוכה אל שכר רוחני, וכמו שהארכנו בזה למעלה, והשכל מחייב דבר זה, כי המצות האלו ואם שהם בדברים הגשמיים מכל מקום אין המצות דברים טבעיים, ואם היו כל המצות טבעיים או נמוסיים בלבד כמו מצות כבוד אב ואם ומצות ואהבת לרעך כמוך ושאר המצות שהם תיקון בני האדם ועל מצות אלו וכיוצא בהם אפשר לטעון כי השכר שלהם הוא בעולם הזה, וכמו שיתבאר, כי המצות שהם תועלת ותיקון בני אדם יש להם שכר טוב בעולם הזה גם כן, אבל המצות אינם טבעיים כמו כמה מצות שהם בתורה אי אפשר לומר שבאה המצוה לתיקון בני אדם, שאין בזה שום תיקון, אבל המצוה היא ענין אלקי לצרף בני אדם להגיע אותם אל מדרגה בלתי טבעית, היא מדרגה הרוחנית. ואם כן איך נאמר שאין בשכר המצות שכר הרוחני לעולם הבא או לאחר המיתה אחר שמבואר כי המצוות אין בהם ענין טבעי או דבר נימוס, לכך ברור הוא, שעל ידי מצות התורה זוכה למדרגה רוחנית ואין צריך לפרש.
אבל היה צריך לפרש שיהיה להם הטוב בעולם הזה, מפני שעולה על הדעת כי בשכר מצות התורה לא יהיה להם שכר גופני, וכמו שסובר התנא בקידושין שאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ובודאי טעמא דידיה כיון שאין המצות טבעיות כלל, אין סברא שיהא שכר שלהם בעולם הזה. ויש לשאול על זה, הרי אמרה תורה אם בחוקתי תלכו וגו', אבל כבר אמרנו כי גם אם בחקותי אין זה שכר מצות רק שהכתוב אמר אם בחקותי תלכו השי"ת יתן לכם הטוב, לא שדבר זה שנותן לכם הוא שכר המצות, דודאי השכר אינו בעולם הזה רק בעולם הבא, רק כאשר תהיו עובדין אל השי"ת, אז השי"ת יתן לכם הטוב, אבל אין זה שכר המצוה. וכל זה מפני שאין התורה טבעית, ומאחר שאין התורה טבעית אין מתן שכר בעולם הזה... (פרק נט)
בזה הפרק נבאר לך גם כן כי דעת חכמים היא הפך אשר אמרו כי בתורה נכתב השכר הגופני ולא השכר הרוחני, ודעת חכמים שאין בתורה שום שכר גופני. בפרק קמא דקידושין אמר שם דאליבא דרבי יעקב שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והטעם כמו שפירשנו. ובמדרש אל תירא אברם אנכי מגן לך... א"ל הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך, כל מה שעשיתי בעולם עשיתי עמך חנם אבל שכרך מתוקן לעולם הבא. ביאור כי הטוב שנתן השי"ת לצדיקים אינו נקרא מתן שכרן כלל, רק הוא במדת החסד והחנינה ולא תשלום שכר נקרא, כי זה ענין השכר מה שמחוייב לעשות לו בשביל המצוה, ודבר זה אינו בעולם הזה רק בעולם הבא, ואז תשלום שכר המצות, אבל מה שנותן לצדיקים בעולם הזה הכל בחסד, וטעם כל זה מה שהשכר של מצות אינו בעולם הזה כי כבר פירשנו שאין המצות טבעיות, ועוד כי ראוי שיהיה התשלומין לאדם כפי אשר הוא צדיק או רשע, וזה שייך בעולם הבא, אשר הוא עולם האמיתי, לא בעולם הזה, שמצד עולם הזה שהוא עולם גשמי אין העולם הזה עולם האמת לשלם אל האדם בו כפי מה שהוא צדיק או רשע באמת בלא תוספת וגרעון. לכך אשר הוא רוב זכיות תשלום שכרו הוא העולם הבא...
ועוד כי הכל הוא באמת כי עצם השכר הוא מיוחד דוקא בעולם הבא, שהוא עולם המיוחד לשכר, וזה שאמר ריש לקיש היום לעשותם וכו', וביאור זה כי העולם הזה הוא עולם ההויה, ומפני שהעולם הזה הוא עולם ההויה ראוי שיהיה עשיית המצות, והוא קנין השלמות ויציאתו אל הפועל בעולם הזה, ודבר זה ראוי שיהיה בעולם הזה, שהוא עולם הויה גם כן, אבל בעולם הבא אין שם הויה ויציאה אל הפועל, שכל ענין זה שייך אל העולם הגשמי, אבל העולם הנבדל הוא בפועל, ולפיכך אין שם קנין שלמות ויציאה אל הפעל שדבר זה הוא הויה. ואפילו למי שאמר שיש שכר מצות בעולם הזה, חס ושלום לומר שיהיה משלם שכר המצוה לגמרי, אבל סבר כי הפירות אוכל בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא...
כי העולם הזה הוא עולם הויה, וכל הויה אינו בשלמות הגמור, שהרי הוא יוצא אל הפועל, והשכר הוא מצד השלמות כאשר הוא שלם, ואז ראוי אל השכר, והדבר הזה רמזו חכמים במה שאמרו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ורצה בזה כי השכירות אינו ראוי רק כאשר נגמר הדבר ונשלם לגמרי, ומצד הזה בא השכירות, ומדבר זה שנקרא תשלומין תבין דבר זה, כי התשלומין הם כאשר נשלם הדבר ונגמר, ומפני זה לצדיק תשלומין שלו אינו בעולם הזה שאין עצם השכר רק באחרונה ובתשלום, ולכך אמר היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, כי ראוי שיהיה שכר שלהם כאשר ראוי אל השכר, אבל על החטא משלם לצדיק בעולם הזה, כי דבר זה כדי לעשות הצדיק נקי וטהור לעולם הבא, וכבר אמרנו כי העולם הזה הוא מיוחד להויה, ודבר זה נקרא הויה גם כן מה שמכין עולם הזה את הצדיק שיהיה שכרו משלם בעולם הבא...
ובמדרש הזה חכמה נפלאה שראוי שיהיה מתן שכרן של צדיקים דוקא בעולם הבא, ולא מיד, ומתן שכרן של אינם צדיקים בעולם הזה. וזה כי כל דבר שהוא במדרגה היותר עליונה אינו יוצא לפעל מיד, והדבר שאינו כל כך במדרגה יוצא לפועל מיד, ודבר זה ביארנו אותו בחבור נצח ישראל, שכן נראה כי הנמצאים והנבראים אשר הם יותר שלמים ויותר במדרגה אינם ממהרים להיות נמצאים בפועל כמו אותם שהם אינם כל כך במדרגה, ואין כאן מקום זה, וזה שאמר כי מתן שכרן של רשעים מפני שהוא קטן ופחות במדרגה הוא יותר קרוב לצאת לפועל... אבל מתן שכרן של צדיקים לפי גודל מדרגתו העליונה אינו ממהר להיות יוצא אל הפועל כמו שכל דבר שהוא במדרגה היותר עליונה אינו ממהר להיות נמצא בפועל... (שם פרק ס)
המצות שבתורה כמו שנראה מדברי חכמים שאמרו במסכת אבות שאמרו הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, שלא כאשר יראה שזו המצוה שכרה גדול וזהו שכרה קטן, שאפשר שתהיה מצוה קלה שכרה גדול כמו מצוה חמורה, ואין בחינה לפי חומר המצוה, ולפי זה קשה מה ששנינו בסוף פרק שלוח הקן, ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים קל וחומר על מצות חמורות, דמה קל וחומר יש, הרי אין אנו יודעים מתן שכרן של מצות, וכיון שאין אנו יודעים מתן שכרן של מצות אין ללמד קל וחומר למצות חמורות... אבל פירוש זה הוא, כי במצות יש שני דברים, האחד מצד בחינת החומר שיש במצוה שהוא קשה על האדם ביותר מאד, ואין ספק כי השכר על זה יותר גדול מן המצוה הקלה שאינה קשה על האדם, אבל בצד בחינת המצוה עצמה אפשר שיותר שכר יש על הקלה מצד עצמה, ממה שיש בחמורה מצד עצמה, ובשלוח הקן כתיב שלח תשלח וגו' למען ייטב לך, ופירוש למען ייטב לך אף על גב שאני אומר לשלח האם ויש לך הפסד מה, בשביל הפסד זה שהוא קטן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר למצוה החמורה שיש בה הפסד הרבה שהשכר הוא יותר גדול. ושכר זה בודאי יותר גדול בחמורה מבקלה, שהרי לפום צערא אגרא, אבל מצד עצם המצוה שיש שכר עליה הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה, ואם יש שתי מצות האחת חמורה מפני שיש בה גודל ההוצאה או גודל הטורח, אף על גב שאפשר לומר כי המצוה שאין בה טורח יש עליה יותר שכר ממה שיש על החמורה, דבר זה מצד המצוה עצמה שאין יודע מתן שכרן של מצות, אבל מה שהשי"ת משלם בשביל שטרח במצוה בודאי מצד הזה השכר יותר על החמורה ממה שיש על הקלה.
...ביאור המדרש הזה, כי המצות אינם שוים בשכרן, כי אפשר שעל מצוה קלה שכר גדול יותר מן החמורה, כי המצוה היא הצירוף שמצרפת האדם, כמו שהארכנו למעלה, וכמו שאמר הכתוב "כל אמרת א-לוה צרופה", ואם המצות לא היה רק לקיים קבוץ וסדר המדינה או תקון האדם כמו שהרבה אנשים היו נותנים טעם במצות וכמו שזכרנו למעלה, בודאי יש לעמוד על זה איזה מצוה יש בה תועלת יותר מן האחרת, וכמה השכר יותר מן האחרת, אבל המצות הם אלקיות מצרפות האדם עד שיש לאדם דבקות בו, ולא נוכל לדעת איזו מן המצות בה הצירוף יותר, כי יש מצוה קלה שהצירוף הזה אשר אמרנו יותר מן החמורה. אבל מכל מקום אין עליך לומר כלל שאין תולה לגמרי במה שהמצוה היא קשה על האדם שזה אינו, שודאי כאשר הוא מקיים המצוה שהיא קשה יותר על האדם מורה זה על שהוא אוהב השי"ת בכל לבו ולפום צערא אגרא, רק כי אפשר הוא שיהיה השכר על המצוה הקלה יותר ממה שהוא על מצוה החמורה מצד המצוה בעצמה שהיא מצרפת האדם... ולכך תמצא בכמה מקומות שהם אמרו על מצות קלות שכר גדול מאד מאד, וכן אמרו על עבירות קטנות עונש גדול מאד...
לכך נעלם שכר המצות שלא יהיו נעשים מקצת המצות ומקצת המצות בלתי נעשים, ומכל מקום בשתים מהם גלה שכרם, בשלוח הקן ובכבוד אב ואם, מפני שכבוד אב ואם מחויב לפי הדעת והשכל כמו שהארכנו למעלה בדבר זה, והוא נחשב כמו שהוא פורע חובו ומאחר שהוא פורע חובו ומחויב לעשות אין ראוי שיהיה עליו שכר, ועל זה אמר הכתוב שודאי יש על מצוה זאת שכר גדול, ושלוח הקן בעבור שהיא קלה שבקלות... וזהו כמו פריעת חוב גם כן שהקרה השי"ת לפניך, לכך מוטל עליך לקיים המצוה שיש בזה, ויש לחשוב כי אין שכר עליה כלל, ולכך אמר שיש עליה השכר הגדול הזה.
כלל הדבר, במה שהמצות מביאים אל האדם החבור והדבקות בו יתברך, לכך לא נוכל לדעת ולהבין איזה מצוה סבה לדבקות הוא יותר ואיזה פחות, ולפיכך אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו', וזהו שורש גדול בתורה אשר בני אדם אינם נזהרים במצות קלות עם העלם השכר והעלם העונש, שאפשר שהשכר עליה כגדולה שבגדולות... (שם פרק סא)
התבאר לך כי מצות שכר שלהם בהאי עלמא ליכא, וכך אמרו ז"ל במקומות הרבה, עד שנראה שזה מסקנת הגמרא דבסוף חולין, לא הביא שם רק דעת זה שסובר שכר מצות בהאי עלמא ליכא. והתבאר לך טעם זה שאין ראוי שיהיה שכר מצות בעולם הזה. מכל מקום אל תטעה לומר שכשם ששכר מצות בהאי עלמא ליכא, כמו כן שכר למוד התורה בהאי עלמא ליכא, כי דבר זה אינו, שכן אמרו אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, גמילות חסדים וכו' ותלמוד תורה כנגד כולם, הרי כי שכר התורה הוא שאוכל פירות בעולם הזה, ומפרש שם הטעם, דכתיב "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב, אלא טוב לשמים וטוב לבריות, כמו מצות גמילות חסדים כבוד אב ואם והבאת שלום מצות אלו יש להם פירות, וזה כי גוף המצוה הוא מה שעושה רצון השי"ת אשר צוה אותו לעשותה בעצמה, והפירות מה שהוא טוב לבריות, דבר זה הוא פירות המצוה, כי עיקר המצוה הוא דבר אלוקי, ואינו טוב עולם הזה כמו שהתבאר, רק מה שיש במצוה שהוא טוב לבריות בעולם הזה דבר זה פירות המצוה הוא נמשך מן גוף המצוה, ומפני שהפירות הם מה שהוא טוב לבריות בעולם הזה, לכך אוכל פירותיהם בעולם הזה, והתורה גם כן יש לה פירות, כי התורה בפרט עושה פירות, כי גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה, ולכך אין דבר שיש לו פירות כמו התורה. ויותר מזה כי בתורה נברא העולם, וכל העולם פירות התורה כמו שיתבאר.
אמנם מה שאמר ותלמוד תורה כנגד כולם, כי אלו ג' דברים שהם גמילות חסדים כבוד אב ואם והבאת שלום הם ג' דברים מחולקים שאין זה כזה... כי גמילות חסד הוא שעושה על צד החסד, אבל כבוד אב ואם הוא הפך זה, שהדין מחייב דבר זה שיהיה האדם מכבד את הוריו, והבאת שלום הוא כמו ממוצע בין שני אלו דברים, כי אין בדין הגמור שיהיה עושה שלום בין הבריות, אבל מצד מה הוא מוטל עליו וראוי לעשות במה ששנא המחלוקת... ומפני חלוק שלהם הם מחולקים בשכר שלהם כפי מה שהם מחולקים, ואמר שבתלמוד תורה נוטל שכר כנגד כולם, כי התורה יש בה כל ג' דברים, כי התורה תקרא משפט מצד שכל דבריה הם במשפט, ואם יעבור דבר אחד מן התורה נקרא עובר משפט. ונקראת גם כן חסד גמור, כדכתיב ותורת חסד על לשונה, והיא גם כן שלום וכדכתיב כי כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום... (שם פרק סב, וראה עוד ערך למוד ותורה)
ושואלים על זה איך אמר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב לקבל פרס והלא כל התורה מלאה מזה "למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך", ועוד הרי אומרים בפרק קמא דב"ב האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, ואיך אמר אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא לקבל פרס, ועוד... ופירוש מאמר זה שודאי עיקר העבודה שיעבוד השי"ת מאהבה, ואם יעשה בשביל שכר דבר זה אינו עיקר העבודה, אמנם מכל מקום אף אם עובד בשביל השכר שיגיע לו הוא צדיק גמור, כי הטוב לישראל הוא רצונו ית', ואם כן בזה שאמר שיהיה בן עולם הבא זהו רצון השי"ת, ואין פירוש צדיק גמור צדיק גדול, אבל פירושו צדיק בלי חסרון ובלי תוספות חסידות, אבל מדה העליונה שיהיה נקרא עובד מאהבה לגמרי אין לו אם משמש על מנת לקבל פרס... כי עיקר המצוה שיחפוץ במצותיו, ועל זה אמר דוד "אשרי האיש" כלומר שהוא האיש המאושר על כל, כאשר "במצותיו חפץ מאד" ולא בשכר מצותיו, אלא דמכל מקום צדיק הוא אף אם עובד שיהיה בן עולם הבא, והתורה דברה מזה הצדיק, ולכך אמר למען ייטב לך. ואפשר לפרש שאין הכתוב מדבר שיעשה תכלית כוונתו אל הטוב, דהיינו השכר, אבל הכתוב אמר שכך יהיה נמשך מהשי"ת הטוב, אבל שיעבוד בשביל זה להקב"ה זה אינו, אבל עיקר העבודה שיהיה עובד השי"ת בשביל אהבה ולא ישים תכליתו כלל אל השכר המגיע... (דרך חיים אבות א ד)
...אבל פירוש מה שאמרו שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות, דהיינו מצד המצוה בעצמה אי אתה יודע מתן שכרן של מצות, אבל המצות שהיה בא לאדם בטורח ובצער דבר זה ענין בפני עצמו, דודאי לפום צערא אגרא, וכמו שיתבאר גם כן בסמוך דהיינו צער המצוה הוא דבר בפני עצמו ולא שייך אל המצוה, ומעתה הוי קל וחומר שפיר, ומה מצוה שהיא כאיסר, רוצה לומר היא ממצות שאין בה טוב והוצאתה אינה מרובה רק בשביל המצוה עצמה נאמר למען ייטב לך והארכת ימים, כל שכן מצוה שהיא כמותה ויש עמה עוד טורח והוצאה שהוא זוכה לשכר הרבה יותר...
וכן מה שאמרו במכילתא והביא רש"י ז"ל בפרשת ראה, "לא תאכל הדם למען ייטב לך ולבניך עד עולם", הרי דברים קל וחומר, ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה בו אמרה תורה למען ייטב לך ולבניך עד עולם, גזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן לא כל שכן שיזכה לו ולבניו עד סוף כל הדורות, על כרחך סבירא ליה דמה שאמר למען ייטב לך לא נאמר בשביל המצוה עצמה, רק דשכר הזה בשביל שלפעמים חומד האדם לדם בשביל שהוא רעב, אף על גב שהאדם נפשו קצה בו, ועל זה בא השכר כדי ללמד קל וחומר. ועוד כי דם הוא מצות לא תעשה, ובמצות לא תעשה אין שכר עליהן בעצמם כלל, רק בשביל הצער ולא בשביל המצוה עצמה...
וטעם הדבר הזה כי שכר המצות שעל ידי המצות דביקות האדם בו ית', וכפי הדביקות שיש לאדם בו ית', ואפשר שהדביקות בו ית' בקלה יותר מבחמורה, כי דבר זה לא תליא בקל ובחומר של המצוה שהיא על האדם. עוד הרי תראה כי המצות שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא והם מצות קלות כמו שמנה אותם התנא, והמצות החמורות אין להם דבר זה שיהיה אוכל הפירות בעולם הזה, ועל כרחך דהיינו טעמא שאלו המצות מסוגלות לזה ביותר שתהיה אכילת פירותיהם בעולם הזה, מה שאין כן במצוה אחרת...
אמנם מה שאמר "מתן שכרן" ולא אמר שכרן, כי בא לומר למה אין אתה יודע שכרן של מצות, ואמר על זה כי יש להן מתן שכרן, כל נתינה הוא מן הנותן, אשר הוא השי"ת, אבל העונש הוא מצד העבירה לא מצד הנותן, ודבר זה אפשר לדעת, רק שכר מצוה אין לדעת. (שם ב א, וראה שם עוד)
ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, אם אתה עמל בתורה הרבה שכר הרבה יתן לך, ואם אין דבר זה לפניו אפשר שיגיע אל האדם עצלה, ואף כי כבר הזהיר שלא יהיו משמשים את הרב על מנת לקבל פרס, יראה לומר דהיינו כאשר עיקר עבודתו בשביל זה שהוא עובד השי"ת על מנת לקבל פרס, אבל דבר זה הוא כדי לעורר האדם כי האדם בעל גוף וחומר אינו נשמע כל כך לעבודת השי"ת, וצריך התעוררות כמו התינוק שצריך התעוררות אל הלימוד, ונותנים לו דבר כדי שילמוד, כך צריך האדם התעוררות, ואם האדם מעורר את עצמו על ידי שיחשוב בשכר הגדול שיש לאדם לא נקרא שהוא עובד על מנת לקבל פרס, כיון שאין זה רק התעוררות שלא ימנע מן העבודה... (שם שם יד)
אם למדת תורה הרבה וכו', ויש כאן לשאול שאלה גדולה, בכאן משמע כי הכל הוא לפי רוב התורה שלמד, ואלו בפרק קמא דברכות ר' אלעזר חלש, עאל לגביה ר' יוחנן חזיה דהוי קא בכי ר' אלעזר, אמר ליה אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשם שמים? ואפשר לומר בכאן לענין העמל נאמר, שאם למדת תורה ונצטערת עליה הרבה נותנין לך שכר הרבה לפי העמל והטורח וכמו שפירשנו למעלה בתחלת הפרק עיין שם, אבל בודאי אם אחד למד תורה הרבה בשנה א' על ידי עמל שנה, ואחד למד תורה מועטת בעמל שנה שניהם שוים... ומכל מקום לא משמע כך, דהוה ליה למימר אם עמלת בתורה הרבה, ועוד. ומכל מקום יש לתרץ דמה שאמר אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה היינו בשביל העמל, כי אין דרך האדם לעסוק בתורה ולהיות עמל בה רק ללמוד תורה הרבה. וכפי מה שפירשנו למעלה כי השכר הוא בשני פנים, האחד הוא לפי רוב הטורח ולפי המצוה גם כן הוי שפיר, דהכי אמר ר' יוחנן אי משום דלא אפשת בתורה, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשם שמים, אם כן יש לך שכר הרבה בתורה לפי העמל והטורח.
ומפני כי יש לאדם לחשוב כי אין שכר חס ושלום על התורה בעצמה כשם שאין הבעל בית נותן שכר למי ששכר אותו לבנות בית ולא בנה דבר שראוי אל הבעל הבית, ואין כאן פועל אחר שיגמור המלאכה, וכך יחשוב שלא יהיה לו שכר על התורה כאשר לא גמר התורה, ועל זה אמר לא עליך המלאכה לגמור, כי לא נתנה התורה רק שיהיה האדם עמל בה, אבל שיהיה גומר התורה שאין זה מענין האדם... ומעתה שאין הבעל הבית משלם אלא בגמר מלאכתו ואין סוף אל התורה ואין תכלית לה, אם כן אין כאן שכר על רבוי התורה, וזה כי אפשר לומר כי יש שכר על התורה והיינו כל מה שלמד נקרא תכלית והשלמה, כי האדם קודם זה לא ידע בתורה ועתה ידע בתורה, וזה נקרא השלמה שהגיע לתורה ועל זה יש שכר, אבל בשביל תורה הרבה אין כאן השלמה כלל, כי אי אפשר לומר שישלם לו כאשר גמר המלאכה כמו בעל הבית שמשלם כשנגמרה המלאכה... (שם שם טז)
...ואין לך יותר שמקבל עליו גזירת השי"ת כמו מי שיושב ועוסק בתורה, כי התורה היא גזירת השי"ת על האדם לעסוק בתורה ולהיות עמל בה, וזה שהוא יושב ועוסק בתורה הרי הוא מקבל עליו גזירת השי"ת אשר גזר על האדם, ובשאר מצות אין לפרש כי מצות יש בהם קום עשה ולא שייך בזה ישב בדד וידום, רק בתורה שאין נחשב זה עשיה, והוא יושב ועוסק בתורה, ואמר שהקב"ה קובע לו שכר, כי נרמז זה בכתוב בזה שאמר שהוא מקבל עליו גזירת השי"ת באהבה, ובודאי כל מי שמקבל גזירת השי"ת הוא ראוי לתשלומין, כי מקבל עליו העול, וכל עול הוא עיקר העבודה, וכל עבודה הוא עומד לתשלומין... (שם ג ב)
שמצוה גוררת מצוה וכו'... ודע כי כל התשלומין למעשה שעשה הן לטוב הן לרע התשלומין הם דבר אחד עם המעשה, והוא נמשך אחר המעשה, כי אין מעשה הטוב בלא תשלומין טובים, ואין מעשה רע בלא תשלומין רעים, כי לכך נקרא הפרעון תשלומין, כי המעשה בלא הפרעון הוא חצי דבר, שהרי צריך לתת לו שכרו, ושכרו על זה הוא השלמה למעשה שעשה... ולפיכך אמר ששכר מצוה מצוה, כלומר כמו שהשכר הוא השלמה למעשה שעשה, וכן המצוה האחרת היא השלמה למצוה שעשה כבר, כי המצוה הראשונה עם מצוה זאת הוא דבר אחד עד שהמצוה האחרת שכר והשלמה למצוה הראשונה, וזהו פירוש שכר מצוה מצוה, אף על גב כי לשון שכר בכל מקום הוא בא על טובה שנפרע בו הפועל, כאן כיון שהעושה מצוה חפץ בעשיית המצוה אמר על זה כי שכר פעולתו ותשלומין שלו הוא מצוה אחרת... ועוד כי השכר לא שייך ליתן עד שנתמלאה הסאה שראוי אז לקבל השכר, וכן אין הקב"ה נפרע מן הרשע עד שנתמלאה הסאה, ולכך שכר מצוה מצוה, כי המצוה האחת עומדת ולא נתמלאה הסאה, ולכך נותן הקב"ה אליו שיעשה עוד אחרת עד שתתמלא הסאה שראוי לקבל שכר... (שם ד ב)
...ועוד יש לך לדעת כי התורה מביאה העושר, וקרא כתיב, "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד"... וביאור זה, כי ראוי שתהיה התורה כוללת הכל, לפי שהיא עליונה על הכל, ולעולם הדבר שהוא עליון נכלל תחתיו כל מה שלמטה ממנו, והתורה מדריגתה על כל, ולפיכך עם התורה הכל, אם עוסק בתורה לשמה, ומפני שהוא עוסק בתורה לשמה כפי מה שנתנה התורה לעסוק בה נמצא עם התורה אריכת ימים שהוא עולם הבא, וגם מדריגת עולם הזה, שאם יש עם התורה מדריגת עולם הבא שהוא עליון, כל שכן שיש בתורה מדריגת עולם הזה שהוא למטה הימנו. אבל למשמאילים בה, דהיינו שעוסקים בתורה שלא לשמה, שהוא להנאת עצמם, ודבר זה מדריגת עולם הזה בלבד, וכפי התכלית אשר הוא מכוין אליו, יקנה על ידה שהיא מדריגת עולם הזה, דהיינו עושר וכבוד בלבד שהם דברים אשר הם בעולם הזה. והתבאר לך כי ראוי שיהיה עם התורה העושר, ובפירוש אמרו כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו וכל אשר יעשה יצליח... (שם שם ט)
העושה מצוה אחת וכו'... כי מפני שאמר כי אם עמלת בתורה הרבה שכר הרבה יש ליתן לך, ופירשנו בזה כי אף אם למד דבר אחד בתורה אין נחשב לדבר אחד רק להרבה... וכאלו אמר שהעושה מצוה אחת שכרו דבר אחד ואלו תלמוד תורה יש עליו השכר כללי, ולכך סמך אחריו העושה מצוה אחת וכו', שבא לומר כי אצל המצוה אינו כך כמו שהוא בתורה שנותנין שכר הרבה על התורה אף אם לא היה עוסק רק בדבר אחד, ואפילו הכי נותנין לו שכר הרבה, ואילו במצות אינו כך, רק כי העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד... (שם שם יא)
...ונראה דלא קשיא, אף על גב שאמר הקב"ה וחנותי את אשר אחון אף על גב שאינו הגון, לא היה יכול משה לעמוד על הסבה, דודאי דבר זה אינו תמיד רק לפי שעה, ולא ידע ענין השעה, ולמה השעה הזאת דוקא, ועל זה אמר אין בידינו לא משלות רשעים, ודבר זה לא הודיע למשה. ובמדרש רבה וחנותי את אשר אחון, באותה שעה הראה לו הקב"ה את האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים, והוא אומר האוצר הזה למי, והוא אומר של עושי מצוה... ואחר כך ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי, אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משלו, ומי שאין לו אני נותן לו חנם... ויש לתמוה למה יהיה האוצר של מתנת חנם יותר גדול משאר אוצרות, וכי נותן יותר בחנם ממי שנותן לו בשביל שכרו? אבל הפירוש כי אוצר חנם הוא אוצר שלא יוגבל, כי האוצר של עושי מצות הוא מוגבל מפני שעושי מצות הם מועטים, וכן מגדלי יתומים הם מועטים, אבל החנם שאין זה בשביל מעשה המקבל רק מצד השי"ת בלבד, ולפיכך אוצר זה גדול. ועוד מאחר שהוא מצד השי"ת בלבד לא מצד המקבל, וטוב של השי"ת הוא גדול מאד, ולכך האוצר הזה גדול, ומטעם זה לא היה יכול משה לעמוד עליו, כי הדבר שהוא מצד השי"ת קשה העמידה על זה שהוא תולה באמיתת השגתו ית'... (שם שם טו)
אמנם אף כי אמרנו כי מעלת האדם הוא מצד שהאדם גובר על יצר הרע ועושה המצוה, עם כל זה לא יהיה שוקל המצות לומר זו מצוה גדולה שהאדם עושה אותה בקושי ואותה אעשה, ומצוה זו קטנה וקלה על האדם, ועל זה אמרו חכמים והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, שהשכר על המצוה תולה במצוה עצמה גם כן, לא מצד שזאת המצוה היא קשה על המקבל וזאת היא קלה על המקבל, אבל השכר על המצוה הוא מצד עצם המצוה, והשכר שהיא על עצם המצוה אין אדם יכול לדעת, כי אפשר ויכול להיות על מצוה קלה שכר עליה כמו על מצוה שהיא חמורה, והשכר שהוא לאדם על המצוה מצד קושי המצוה זה השכר הוא בפני עצמו ואין זה נקרא שכר מצוה, ועל זה אמרו לפום צערא אגרא... ומאחר שהתבאר כי מעלת המצוה בזה נחשב האדם יותר מן המלאכים מצד שהוא גובר על יצרו, דבר זה מחויב גם כן שיעשה המצוה בזריזות היותר גדול... (נתיב התורה יז)
מדת גמילות חסד על ידו זוכה האדם לזקנה ולאריכת ימים, וזה אמרם במדרש, ואברהם זקן בא בימים, רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד... ופירוש דבר זה, כי גומלי חסדים יש בהם הטוב כאשר הם עושים טוב לאחרים, ומפני כך ראוי להם החיים והזקנה, כי הטוב מסולק מן ההעדר שהוא רע, וכאשר הוא מסולק מן העדר זוכה לזקנה שהוא הקיום בעולם הזה, וכל זה בשביל כי גמילות חסדים הוא טוב, וכל דבר שהוא טוב יש לו קיום כאשר הוא מסולק מן ההעדר שהוא רע והוא הפך הטוב. (נתיב גמ"ח א)
ובפרק מפנין אמר ר' יוחנן ששה דברים אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא... וביאור זה, כי אלו ראוים לאכילת פירות ביותר מפני כי הוא עושה חסד גדול, וכאשר עושה חסד גדול הוא אוכל פירות בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא, כי הכנסת אורחים שהאורח אין לו ללון... וכן עיון תפלה כי התפלה מביאה הטוב לעולם, וכל אשר על ידו הוא נעשה טוב בעולם אוכל פירות בעולם הזה, וכן המגדל בניו לתלמוד תורה כי דבר שהוא שייך אל תלמוד תורה יש לו פירות... (שם פרק ב)
ובפרק קמא דבתרא אמר רבי יצחק מאי דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד... אלא מי שרודף לעשות צדקה הקב"ה ממציא לו מעות לעשות מהן צדקה, רב נחמן בר יצחק אמר הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנין לעשות להם צדקה כדי לקבל עליהן שכר... ר' יהושע בן לוי אומר זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי הגדה... הדבר הזה יש לך להבין, כי מיוחד הצדקה בדבר זו, כי הצדקה שהוא משפיע לאחרים כל אשר נכנס במדה זאת השי"ת מסייע אליו מלמעלה, ובמה מסייע אליו הקב"ה בממון שיוכל להשפיע... ולמר מסייע אליו בבני אדם המקבלים... וכל זה בזכות הצדקה שהוא משלים את העני במה שחסר לו לכך השי"ת משפיע לו בנים שהם משלימים את העולם בכל... (נתיב הצדקה א)
...וכך אמרו חכמים גם כן בפרק קמא דברכות, אגרא דפירקא ריהטא... וביאור ענין זה כי המצוה שנעשה על ידי דבר שהוא קשה על האדם זהו עיקר השכר, כי המצוה שהיא בקלות אין זה שכר כל כך, אבל מצוה שהיא על ידי דבר שהוא כבד וזריזות יתירה וטורח על האדם הוא השכר, ולפיכך אגרא דכלה, שהאדם מטריח עצמו ודוחק עצמו לשמוע הדרשה הוא השכר... (נתיב התוכחה ג, וראה שם עוד)
ומה שאמר זוכה לאורך ימים, פירוש כאשר עוסק בתורה לשם שמים כאשר ראוי לתורה מצד עצמה, וכבר אמרנו כי מי שעוסק בתורה מתעלה, ולכך ראוי אליו אורך ימים הוא עולם הבא, ומכל שכן אורך ימים בעולם הזה הוא ראוי לו, כי שם אורך ימים לשניהם, ומכל שכן שהוא זוכה לעושר וכבוד, שאלו דברים מצד עולם הזה, כי אם זוכה לדברים אשר הם למעלה מעולם הזה, כל שכן שראוי לדברים שהם מצד עולם הזה כמו העושר והכבוד, אבל למשמאילים שלומדים בתורה בשביל הכבוד והעושר שהוא בעולם הזה, זוכים למדריגת עולם הזה בלבד והוא עושר וכבוד. וכאשר תבין עוד תדע, כי דבר זה שאמרנו כי התורה יש לה התעלות על עולם העליון, ולפיכך אמרו כי למיימינים דהיינו שלמוד תורה לשמה כאשר ראוי להיות והוא זוכה לאורך ימים הוא עולם הבא, הוא מדריגת התורה... (חידושי אגדות שבת סב ב)
ששה דברים וגו', דע כי המצוה שיש בה הטוב לבריות אמר שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. וזה כי מצד שהוא מצוה מן השי"ת, כל מצוה מתן שכרה בעולם הבא מצד שהוא טוב לשמים מקיים מצות בוראו, ומצד שיש בה הטוב לבריות אמר שראוי שמה שהוא טוב לבריות בעולם הזה ימשך ממנו הטוב בעולם הזה, ודבר זה נקרא פירות המצות, כי עולם הזה נחשב כמו פרי מן עולם הבא... כלל הדבר, מצד עצם המצוה במה שהיא רצון השי"ת הקרן קיימת לעולם הבא, ומצד הטוב יש בזה פירות בעולם הזה. (שם קכז א)
הדעת הב' הוא דעת הרמב"ן, בפרשת וארא אמר שם בזה הלשון, לא תבוא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס... וכבר נודע בשערים היות הרב גדול המאמינים רב מובהק לחכמים בחכמת הקבלה היא חכמת האמת, וגם בעיני יפלא על האמינו כי יעודי התורה הם נסים עם היותו גדול בחכמה, וכבר אמרו החכמים כי נס הוא מציאות הדבר בעצם זולת סבותיו העצמיות, והנה לדעתו ז"ל הטובות וההצלחות המיועדות בתורה לא ימשכו אחר המצות ולא יתחייבו מהם כלל, ואין יחוס בין עשיית המצוה אל עליית האדים וירידת המטר בהיות הארץ צמאה ויבשה אין כל... אבל מציאות כל זה אחר המצות יראה הרב ז"ל שהוא בדרך נס אין המצות סבתם כלל. והנה מרמזיו בסתרי התורה כפי קבלתו נראה היפך מזה, כפי מה שפירשו תלמידיו המקובלים ממנו בהרבה מסודותיו, והוא האמת, וזה כי העליונים מתברכים בהתעוררות התחתונים בעבודתם, ומשם מתפשטת הברכה אל הגורמים, ואין לומר כי זה דרך נס למבין האמת, אבל טבע העבודה יחייב כן. ואולי כוונת הרב ז"ל להשיב על השאלה הישנה כפי הנגלה לתת מענה לשון להמון החכמים בה לבעלי הריב, ונסתפק במה שרמז בסודותיו בענינה ליחידי סגולה העומדים בסוד אלקינו...
הרי סוד אדם וסוד ישראל קרוין אדם הכלל והפרט הכל בסוד ידו"ד והתכלית הבריאה היתה בו בהנצחיות כי זהו תכלית שכר המקוה והעונש שברא השי"ת לא היה עצם הכוונה בעבור העונש רק בעבור השכר, כי האלקים עשה שייראו מלפניו, ואז לפום צערא אגרא, וכמו שכתבתי לעיל, וזהו נרמז גם כן בשם ידו"ד, וכמו שכתב רש"י פרשת וארא ויאמר אליו אני ה', נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני באמת, ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיום דברי שדברתי לאבות הראשונים. ובלשון זה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות, אני ה', נאמן ליפרע, כשהוא אמור אצל עונש כגון וחללת את שם ה' אלקיך אני ה', וכשהוא אמור אצל קיום מצוה כגון ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה', נאמן לשלם שכר טוב... (בית אחרון)
ואתם בני יצ"ו שמעו אלי, דעו בני יצ"ו תרי"ג מצות אשר נצטוינו עליהם בעולם המעשה היום לעשותן ומחר לקבל שכרם, אין השכר והעונש הסכמי רק הוא טבעי רוחניי נמשך בעצם, כהא דתנן שכר מצוה מצוה, שכר עבירה עבירה, כי שכר מצוה גשמיית שפועל זהו בעצמו שכרו, דהיינו רוחניות המצוה הזו כענין שכתבתי למעלה, שכל התוארים והתיבות שנזכרו בתורה שורש ועצמיות אלו התיבות הוא לשון הקודש, רוצה לומר שהשם למעלה הוא בקדושה באמת רק בהשתלשלות נמשך שנקרא כך הגשמיות בהשאלה, כן בפעולת המצות אין לך אפילו מצוה קלה שאין לה שורש גדול מלמעלה, וזה השורש הוא בעצמו השכר ששם נדבק נשמתו, וכן להיפך בענין עבירה בר מינן, כאשר רמזו חכמי המשנה, ואי אתה בא לידי עבירה, כי בעל העבירה נופל ביד העבירה, שהיא הקליפה שורש העבירה בר מינן...
וענין זה נכפל במדרשו של רשב"י ע"ה בהרבה מקומות, והכוונה בכל זה להשרישנו במה שכבר כפלנוהו הרבה פעמים, והוא כי עסק התורה וקיום מצותיה ימשיכו האור ושפע הברכה ממקור ההויה אל עליונים ותחתונים, וזה סבת כל הטובות באלה החיים, כי טבעם יחייב זה, כי התורה הוא השם הגדול ממש. ובמדרשו של רשב"י ע"ה אוליפנא דהקב"ה תורה אקרי ואין מים אלא תורה, ואין תורה אלא קב"ה. והשם הגדול מקור כל הטובות וההצלחות כי הוא הטוב הגמור בעצמו, וראוי אם כן שהתורה שנחקקה ממנו שימשך אליה כל הטוב ההוא, כי בזה תעיד על מקורה, והוא שרמז דוד המלך ע"ה באמרו "עדות ה' נאמנה", והזוכה בה זוכה בכל עושרה ואושרה בשם הגדול ממש... ולפי שזה כן היו כל הטובות וההצלחות נמשכות אליה ומחויבות ממנה, כי כן יסד המלך בטבעה, כי כן חויב לה כפי המקור אשר חוצבה ממנו, כי טבע המקור ראוי שימצא במה שנחצב ממנו. ובזה נעמוד בנקל על הברכות הבאות בתורה להולכים בתורת ה', והסוד הנעלם בזה כי כל הטובות ההם אינם בדרך ייעוד המלך המייעד לעבדיו לשלם להם שכר פעולתם ולתת להם כך וכך חלף עבודתם, לפי שהטוב הבא על דרך יעוד יורה שאינו נמשך אל העבודה ואינו מחויב בטבעה, וזה פגם וחסרון גדול בחק העבודה, מה שאינו כן כשהטוב נמשך אל העבודה ומתחייב בטבעה, כי זה יורה על שבח וכבוד במעלת עבודה ההיא והנעבד בה. ולפי שתורתנו נבדלת במעלה עליונה לאין שיעור מכל תורה ודת, כי לזה נקראת תורת ה' ועבודתינו לאלקינו עבודה אמיתית נבחרת מכל עבודה, לזה ראתה החכמה העליונה להטביעה ולחקקה באופן ימשכו אליה כל הטובות וההצלחות ויתחייבו ממנה חיוב גמור, והאות והמופת על זה כי הקול הגדול ההוא אשר לא יסף ונכללו בו כל הדברים העתידים להתחדש בכל דור ודור כמו שיתבאר פרק כ"ג חלק ג' בס"ד, באו בו השכר והעונש על כל דבר ודבר ולא באו על ידי הסדר כ"א להודיע כי השכר ההוא נמשך ומתחייב מהמצוה ההיא.
ובמדרשו של הרשב"י ע"ה וכן כל מלה ומלה הוי מליא בכל אינון טועמין וכל אינון מלין גזרין אגרין ועונשים רזין וסתרין כאסקופא דא, ולזה כל הטובות וההצלחות הבאות בתורה לשומריה אינן אלא דרך הגדה והסיפור, כלומר כי מעשיית התורה הזאת וקיום מצותיה ימשכו ויתחייבו כל הטובות ההוא בהכרח. וזה כי אחר שהם המפתח האמיתי והנכון לפתוח בהם מקור כל הטובות והאושר לפי שנחקקו מהמקור ההוא, והושם זה בטעם ובפתיחת המקור ההוא בהכרח יאצל וימשך שפע האור והברכה מראש המחשבה שהיא המקור עד סופה, ובהגיע שם הנה בהכרח תתפשט משם אל התחתונים העובדים, כי טבע העבודה יחייב כן. וכבר כתבתי כי האצילות הקודש הוא הכלי להריק השפע והברכה לעולם וזולתו אי אפשר בשום פנים, כי אם על פיו ורצונו יתברכו כל העולמות, והעבודה הראויה תתחייב זה כי בעלותה בכוונה הראויה יתעורר השפע לקראתה...
הנה בארו כל מה שהיינו צריכים אליו, ואמרו שמן וקטורת ישמח לב הוא לב השמים, והוא שכתוב בו ויאמר ה' אל לבו, והשמן היורד מהמקור על הראש והקטורת סוד העבודה העולה מלמטה נקראים ונאספים שם ומשמחים הלב ההוא, ומשם תתפשט השמחה והאור לכל התחתונים. ולולי שבא לשם תחילה אי אפשר לתחתונים לאכול בטובה כי משם תזדמן הפרנסה לכל העולמות, בסוד עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו...
ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה אמר רבי רחומאי אלמלא צדיקים וחסידים שבישראל שמרימין אות על כל העולם בזכיותיהן ומהם מתפרנס הלב והלב מפרנסן. וכבר כתבתי זה והגרם הגדול לזה הוא עסק התורה וקיום המצות, ולפי היות זה כן באו הברכות והטובות כולם בתורה דרך הגדה וסיפור ואינו דרך יעוד כלל, והוא כמגלה ואומר כי בעשותינו התורה והמצות ימשך ויתחייב מהם זה הטוב בהכרח, כי זה טבע העבודה. ואחר שזה כן ואין בו שום ספק אין לשאול למה כמו שיעד לנו הטוב הגשמי לא יעד הטוב הרוחני, או למה אחר שלא תזכור היעוד הרוחני שהוא עקר השכר למה תזכור היעוד הגשמי שהוא אינו עקר השכר, כי לא בא ליעד כלל אלא לגלות להגיד הנמשך והמתחייב בהכרח מטבע העבודה, ושכל הטובות וההצלחות נמשכות אחר המצות בטבע אלוקי שהטביע בהם... (בית חכמה ועיין שם עוד)
ולפי דרכי יתכן ענין היטב, כי הנה ההויות ופלפולים מעמידים דיני התלמוד שהם פירוש על תורה שבכתב על בוריו להבין את מעשה המצוה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אשר פירוש זה הפסוק הוא כך שהחיות הרוחניים הוא בהם ממש, הוא הדבר שדברתי שמצוה הגשמית שכרה רוחניות הנצחיות, והוא הוא היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ממש, כי השכר אינו הסכמיי, רק המצוה ממש, כדפי' מקדש מלמטה מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה, כמו הכוכב הנראה למטה קטן מאד ולמעלה הוא גדול, כן בחינת המעשה היום לעשותם הוא דבר קטן, אמנם שורשו למעלה במרכבה הוא דבר גדול ונצחי, והדבר קטן הוא ממש דבר גדול, כמו גרעין חטה שצומח ממנו שבולת. הרי מבואר שהתורה שבעל פה שהיא הנגלה אשר יעשה אותה האדם היא בעצמה הנסתר סוד תורה שבכתב כולה... (מסכת פסחים מצה עשירה)
אמר המחבר, לבאר הסוד הזה אי אפשר מבלי שנקדים הקדמות אשר עליהן תבנה ותכונן יישוב הקושיא הלזו. וזה כבר נתבאר בכמה מקומות מן הגמרא ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כדגרסינן בשלהי חולין ובפרק קמא דקדושין, תניא ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה ומתן שכרן בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה... נמצאת למד מכל אלה ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וכן בידינו שכל תרי"ג מצות יש דוגמתן בעשר ספירות, וכל מצות עשה שיעשה האדם בעולם הזה הוא מחזיק לענין הרומז אליו ונעשה עליו מליץ טוב, ואוי לנפש הנוסע לאותו העולם ולא יהיו בידיו מצות מעשיות, כי לא יהיה לו מקום להאחז במרכבה העליונה ומגין עליו בעולם הזה מהפורעניות, ובעולם הבא מעונש הלאוין. והנה המבטל מצות עשה עונשו עצום, והראיה מהא דגרסינן בפרק עושין פסין ובשלהי חגיגה, פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולט בהן קל וחומר ממזבח הזהב, ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב היה באש כמה שנים ואין האור שולט בו, פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון על אחת כמה וכמה, הנך רואה שמצות מעשיות מגינות מדינה של גיהנם, ואחרי ההקדמות הלה נבוא להתיר הספק הגדול שנסתפקו למה לא נתפרשו עונשי מבטל מצות עשה. וזה דע כי אין כל עונשי גיהנם כדאי אצל השכר המזומן על מצות עשה לעולם הבא, כי טוב לו לקבל כל עונשי דינים ובלבד שלא יפסיד שכרו לעולם הבא, והראיה העצומה שאם לא היה עון ביטול מצות עשה חמור מן דין עונש לא תעשה למה אתי עשה ודחי את לא תעשה, וכי דבר שאין עונש בביטול עשייתו יהיה חמור לדחות דבר שיש בו עונש בעשייתו, אלא על כרחך אין הדבר כן. ועוד ראיה באומרם תורה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות גלה לנו הסוד כי הם מגן לכל עונשי לא תעשה... דע כי לא יכול הפה להוציא עונש מבטל מצות עשה, לכן לא נכתב עונשו, והוא דומיא לעולם הבא עין לא ראתה וגו', ודע זה... (הלכות תשובה וראה שם עוד)
ואמנם גזר טובו ית"ש, שיהיה גבול להשתדלות הזה המצטרך לאדם להשיג השלמות, וכשהשלים השתדלותו, ישיג שלמותו וינוח בהנאתו לנצח נצחים. על כן הוחקקו לו שני זמנים, אחד זמן העבודה, ואחד זמן קבול השכר.
ואולם מדת הטוב מרובה, שהעבודה יש לה זמן מחוקק, כמו שגזרה חכמתו ית"ש היותו נאות לזה, וקבול השכר אין לו תכלית, אלא לנצח נצחים הוא מתענג והולך בשלמות אשר קנה לו.
ואולם כפי התחלף זמנו, כך ראוי שיתחלף מצבו ושאר מקריו, כי כל זמן ההשתדלות הנה צריך שיהיה בתכונה אחת, שיוכלו לימצא בו כל הענינים המצטרכים לו לפי ענין ההשתדלות הזה. פירוש כי הנה מוכרח שתמצא לו המלחמה שזכרנו בין השכל והחומר, ולא יהיה לו דבר שיעכב את החומר מלשלוט ולעשות את שלו כפי השיעור הראוי לו, ולא דבר שיעכב את השכל מלשלוט ולעשות את שלו כפי השיעור הראוי לו. וכן לא יהיה דבר שיגרום לחומר להתחזק יותר מן הראוי, וגם לא יגרום לשכל להתחזק יותר מן הראוי... ובזמן קבול שכר הנה ראוי לו שיהיה במצב הפכי לזה, כי הנה כל מה שיהיה החומר שולט באותו זמן הנה לא היה אלא מחשיך ומעכב על הנשמה שלא תתדבק בבורא ית"ש, ועל כן הנה ראוי הוא שלא תשלוט אז אלא הנשמה, והחומר יהיה נמשך אחריו לגמרי באופן שלא יעכב על ידה כלל. ואמנם על כן נבראו שני העולמות, העולם הזה ועולם הבא... (דרך ה' חלק א פרק ג ג וד)
והנה לפי שורש זה, זמן הגמול האמיתי, דהיינו זמן קבול השכר שזכרנו למעלה ומקומו הוא אחר התחיה בעולם שיתחדש, והאדם יהנה בו בגופו ובנשמתו, בהיות גופו מזוכך על ידי נשמתו ומוכן על ידה להיות נהנה בטוב ההוא.
ואולם יבחנו שם האנשים, ותתחלף מדרגתם ומעלתם, כפי השיעור מה שטרחו בעולם העבודה וכפי מה שהשתדלו להשיג מן השלמות, כי כפי שיעור זה תזדהר הנשמה בעצמה, ותאיר בגוף ותזככהו, ויקנו שניהם יקר ומעלה, ויהיו ראויים להתקרב אל האדון ב"ה וליאור באור פניו וליהנות בטובו האמיתי. (שם שם י)
ואמנם בהיות שנשתנה המין האנושי מכל שאר המינים, שניתנה לו הבחירה והיכולת במה שהוא לו קנית השלמות או חסרון, ונמצא בבחינה זו פועל ומניע, ולא נפעל, גם ההשגחה עליו, מוכרח שתשתנה מההשגחה על שאר המינים, כי הנה יצטרך להשגיח ולהשקיף על פרטי מעשיו, להמציא לו כדרכיו וכפרי מעלליו, ונמצא שיושגחו מעשיו כולם ותולדותיהם, וישוב ויושגח עליו כפי הראוי לתולדות המעשים ההם, בפרט ומדה כנגד מדה... (שם חלק ב פרק א ג)
ואולם חוק הבחירה שמכריח האפשרות שזכרנו בחלקי המין האנושי, להיותם טובים או רעים, וכן להיות קצתם טובים וקצתם רעים, הוא עצמו מכריח אפשרות זו, גם כן במעשי כל איש מאישי המין, שאולם אפשר שיהיו כולם טובים או כולם רעים, ואפשר שיהיו קצתם טובים וקצתם רעים, וזה ממה שמעכב קבוץ השלמים שזכרנו... ולהשגיח על קצתם ולא על השאר, אפילו אם אותם שיושגח עליהם יהיה הרוב הנה אינו ממשפט הצדק, כי שורת הדין נותנת שכל המעשים יוגמלו, הן גדולים הן קטנים, הן הרבה הן מעט.
על כן גזרה החכמה העליונה לחלק הגמול, בין לשכר בין לעונש, בשני זמנים ובשני מקומות, והיינו שהנה כלל המעשים יתחלק לרוב ולמיעוט, ויודן הרוב לבדו במקום וזמן הראוי לו, והמיעוט לבדו במקום וזמן הראוי לו.
ואולם הגמול האמיתי ועיקרו יהיה בעולם הבא, וכמו שכתבנו, ויהיה השכר השאר האדם הזוכה נצחיי להתדבקות בו יתברך לנצח, והעונש היותו נדחה מהטוב האמיתי ואובד. אמנם הדין לענין זה, לא יהיה אלא על פי רוב המעשה, אך למעשים טובים אשר לרשע ולמעשים הרעים אשר לצדיק על צד המיעוט, ימצא העולם הזה בהצלחותיו וצרותיו, שבו יקבל הרשע גמול מיעוט הזכות אשר לו בהצלחותיו והצדיק עונש עונותיו ביסורין שבו, באופן שישולם המשפט בכל, וישאר הענין לעולם הבא כמו שראוי למצב השלם ההוא, דהיינו שישארו הצדיקים לבדם בלי תערובות רעים ביניהם, והם בלי עיכובים בעצמם להנאה המעותדת להם, והרשעים ידחו ויאבדו בלי שישאר להם טענה כלל. (שם פרק ב ג)
...אכן משפטי הדין הזה בפרטיו, אינו נודע כי אם לשופט האמיתי לבדו, כי הוא היודע אמיתת מציאות המעשים ותולדותיהם, בכל בחינותיהם ופרטיהם, ויודע מה מהן ראוי שיגמל בזמן אחד ובדרך אחד ומה בזמן אחר ובדרך אחר, ומה שידענו אנחנו, הוא רק כלל דרכי ההנהגה הזאת, על מה היא מיוסדת ואל מה היא סובבת, והוא מה שביארנו, שתכלית כל הענין הוא לקבץ קבוץ שלמים שיהיו ראויים להקבע לנצח בהתדבקותו ית', וכדי שענין זה ישתלם כראוי, הוצרכו הענינים הקודמים האלה כולם להכין ולהזמין הענין הזה התכליתי. (שם שם ד)
ואמנם עוד פרט אחד עיקרי מאד יש בזה הענין, והוא כי הנה בקבוץ השלמים שזכרנו שיהיה לעתיד לבוא, אין הכונה שיהיו כלם במדרגה אחת וישיגו השגה אחת, אך הדבר הוא, שהנה שיערה החכמה העליונה עד היכן יכול להגיע הקצה האחרון, פירוש השיעור היותר פחות שבהתדבקות בו ית' וההנאה בשלמותו, וכנגד זה, סידרה שכל מי שמעשיו יגיעו לפחות אל השיעור הקטן ההוא כבר יכול לימנות בקבוץ הזה שזכרנו. ויהיה מן הנשארים לנצחיות להתענג בו, אך מי שאפילו לזה לא יגיע, הנה זה יהיה נדחה לגמרי ואובד. ואמנם כל מי שיזכה יותר, הנה יהיה בקבוץ עצמו יותר גדול ויותר עליון... (שם שם ז)
והנה על השרש הזה, תמצא עוד הבחנה גדולה בדין המעשים, לשפוט אותם שראוי שתגיע תולדותם לתת עילוי לאדם בקבוץ השלמים שזכרנו, ושיעור העילוי שיתנו, כי כבר ימצאו מעשים שכפי המשפט העליון המדוקדק והישר לא יגיעו לתת לאדם עילוי לזמן ההוא, אלא יוגמלו בעולם הזה, ואז ישאר אותו אדם משפלי הנצחיים, בקטני הקבוץ ההוא. והנה זה דומה קצת לאותם שזכרנו למעלה שמקבלים שכרם בעולם הזה ונאבדים לעולם הבא, אך נבדלים מהם הבדל גדול, והוא כי אותם שזכרנו שהם הרשעים הגמורים הנה כלה כל כח מעשיהם הטובים בשכר שבעולם הזה, ואינם מגיעים אל נצחיות כלל, ואלו הנה כבר מעשיהם מגיעים אותם אל הנצחיות, ואפילו שיצטרך להם צירוף נפשי רב מאד, הנה על כל פנים יש להם חלק בהשארות הנצחיי, אלא שמפני קלקול מעשיהם, אין מצותיהם מגיעות אלא לתת להם שם אותו החלק הקטן שאמרנו, ורבים מזכיותיהם מקבלים אותם בעולם הזה, שאלו היה הדין נותן עליהם שיוגמלו בעולם הבא ולא בעולם הזה, כבר היו נמצאים האנשים ההם במדרגה מן הגבוהות בקבוץ השלמים.
ואולם בכל מה זכרנו עד הנה, הנה נתבאר ענין יסורי הצדיקים בעולם הזה ושלות הרשעים וכן העונשים הנפשיים, מצד מה של הכנה לגמול האמיתי שלעתיד לבא. אך טובת הצדיקים בעולם הזה נמשכת על דרך אחר, ונבארה לפנים בסייעתא דשמיא. וכל זה שביארנו הוא כפי הקוטב השני הכללי שזכרנו להכנה, אבל ענינה כפי הקוטב האישיי הולכים מהלך שונה מכל זה, ונבארהו עתה בפרק בפני עצמו בסייעתא דשמיא. (שם שם ח וט)
נמצא לפי השרש הזה, שהצלחות העולם הזה וצרותיו תהיינה לשינוסה בם האדם בחלק מחלקי הנסיון, ששיערה החכמה העליונה היותו נאות לאיש ההוא.
ואמנם עוד סבה אחרת נמצאת להם, על פי דרכי המשפט והגמול, והוא כי הנה גזר השופט העליון ית' שמתולדת מעשה האדם עצמו, יהיה העזרו ממנו ית' להקל לו השגת שלמותו, והנצלו מן המכשולים, כענין שנאמר (ש"א ב') "רגלי חסידיו ישמור", ואולם ודאי שגם בזה מדרגות מדרגות יש, כי ימצא אחד, ששורת הדין תתן כפי מעשיו שכבר עשה, שיעזרהו הבורא ית' עזר מעט, ואחר, שדינו יהיה שיעזרהו עזר יותר גדול ויקל עליו השגת השלמות קלות רב. ואחר, שיהיה ראוי לעזר היותר גדול, וכן בהפך... והנה נמצא שאפשר שיזכה האדם ויגזרו עליו הצלחות בעולם הזה, לסייעו בעבודתו, למען יהי הנקל לו השיגו את השלמות המבוקש, ולא ימצאו לו עיכובים, ואפשר שיהיה נגזר עליו, כפי מעשיו הפסדים וצרות שיעמדו כחומה לפניו ויפסיקו בינו ובין השלמות, עד שיצטרך לו יותר עמל ויותר טורח לבקוע את המחיצה ההיא...
ואמנם הנה הוא ית"ש עושה כל ענינים האלה בחכמתו הנפלאה, הכל כפי מה שראוי לטובת כלל בריותיו כמו שכתבנו. והוא דן את הבריות בכל מצביהם, כפי מה שהם באמת. פירוש כי הנה אינו דומה מי שהוא במצב הריוח ומתרשל מעבודתו, למי שהוא במצב הדוחק ונטרד בלחצו ולא ישלים את חקו, והנה דינם לא יהיה שוה, אלא יודן כל אחד כפי מה שהוא באמת, אם שוגג ואם מזיד, אם אנוס ואם פועל ברצונו, והוא ית"ש יודע אמיתת כל הדברים, המעשים והמחשבות, ודן אותם לאמיתם... (שם פרק ג ג ד וה)
הנה ענין תחיית המתים בקיצור ובכלל פשוט הוא, כי כאשר ברא הקב"ה את האדם גוף ונשמה לעבוד ולמשא שניהם כאחד את כל עבודת הקדש, התורה והמצוה אשר נתן להם, הנה ראוי הוא שגם בקבלת השכר הנצחי יחדיו יהיו, כי לא יתכן שיהיה הגוף עמל ולא לו, והרי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אבל מה שצריך להתבונן הוא על פרטי החיבור הזה של גוף ונשמה בהתחברם ובהפרדם ובשובם להתחבר... (דעת תבונות סח)
...נמצא בכאן שני סוגין בפעולותיו יתברך, חד מה שיעשה אחר שכבר נתברר יחודו והאמינוהו בני האדם בפועל, והוא כלל השכר והגמול, אשר מהותו ופרטיו לא מושגים הם עתה מן הגוף, רק זה נדע ודאי שהאמין בכלל הוא להיות נהנים מזיו קדושתו יתברך, כמאמרם ז"ל, "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה", ואין ספק לנו שיהיו שם פרטים רבים של מיני הנאות, קל וחומר מן העולם הזה, שהוא כצל עובר וקבע בו האדון ברוך הוא כמה מיני הנאות טובות ליהנות מהם בני אדם, אך כללם אינם אלא הנאות החושים, כל שכן עולם שכלו טוב, שאף על פי שהמין הוא אחד, שאין שם טובה אלא טובה רוחנית של השכלה ודביקות, אך הפרטים יהיו רבים... (שם קכד)
...ואמנם שורש המצא הרע בהנהגה כבר פירשנוהו שהוא מטעם גילוי יחודו יתברך שצריך לגלות הרע ולהניחו לעשות כל מה שבחקו להראות אחר כך יחוד שליטתו יתברך בהחזירו אותו לטוב. מטעם הזה, כל עוד שיתעלם יסתיר פניו האדון ב"ה ויניח לרע להתגבר עד הגבול האחרון שאפשר לו להתגבר, הנה זה יהיה טעם יותר להגלות ולהראות אחר כך אמתת יחודו בתקנו את הקלקולים ההמה בכח שליטתו, והאור ניכר מתוך החושך... ואמנם השכר והעונש אינו תגבורת הרע, כי על כל פנים אין רע אלא לרעים ועוזבי ה' יכלו, אבל אשר ידרשוהו ידרש להם, אך תגבורת הרע הוא בהיות הקב"ה מסתיר פניו לגמרי מעולמו, שנאמר בו "אז יקראונני ולא אענה" (משלי א')... זה יקרא ההסתר הגמור העשוי רק כדי לגלות אחר כך תיקון שלם... והיינו כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה, דהיינו להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב, וכל זמן תגבורת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך, כי על כל פנים אחר כך יקבלו שכר שלם כשיחזור הטוב ויגלה וישלוט כפי הרעה שסבלו מתחלה, אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם להנצל ממנו, וכענין הכתוב (עמוס ה') "לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא"... שאדרבא אנשי רע יצליחו והשעה תשחק להם, והישרים מעונים ונדכאים... ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד רע אלא טוב בעולם, ואז יקבלו הצדיקים שכרם ולא קודם לכן.
אך אם הוא מנהיג לפי השכר והעונש אז לא יהיה אלא טוב לטובים ורע לרעים... ולפי שהקב"ה רוצה באמת תיקון הגמור של העולם וביטול הרע לגמרי, על כן הוא רוצה ללכת עם הצדיקים בדרך הנהגת היחוד שזכרנו, שלא יועיל להם צדקתם להצילם מיסורי העולם הזה, וזה לא מטעם השכר והעונש ודאי, אלא כדי שיתוקן על ידי תיקון השלם, וזה טוב להם ודאי שאז יקבלו שכר יותר גדול ממה שהיה להם לקבל לפי זכותם גרידא. אמנם, טוב גם לעולם, כי אם לפי השכר והעונש היה מתנהג עמהם לא היה יוצא פרי ממעשיהם הטובים, אלא שכר מעשיהם, אך לא העברת הרע מן העולם, אך כיון שמה שהם סובלים אינו מטעם מעשיהם אלא מטעם סדר ההנהגה, על כן גם התועלת לא יהיה פרטי להם לתת להם שכר, אלא כללי להנהגה לגלות בזכותם היחוד העליון ויבטל הרע מן ההנהגה עצמה... (שם קסו)
...ואמנם לכלל ההנהגה הזאת שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פניתה למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותו, קראוה החכמים ז"ל "מזל", אין ענינה אלא גזירה ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו... (שם קסח)
...והוא מה שאמרה תורה "וצדיק באמונתו יחיה" כי אי אפשר לשום אדם לעמוד על בורים של הדברים שהקב"ה עושה עמו, כי הוא יתברך מתנהג פעם בדרך השכר ועונש ופעם בדרך המזל, וכל דבר שיתחדש על האדם, הנה אין שם מי שישפוט, אם מן השכר ועונש הוא וכפי מעשיו, אם מן המזל הגוזר עליו... אלא על משמרתו יעמדו לעבוד את בוראו בעבודה תמה בהשואה אחת בכל מדה ומדה שהוא מודד לו, ואז יקרא תמים ממש... אבל כך היא המדה, שהקב"ה מרכיב שתי הנהגות אלה ביחד, ואף גזירות המזל לא יבואו אלא על ידי ענין מה המתיחס אל השכר ועונש שיוכלו ליתלות בו, שהרי אגביו יתגלגל כל הצריך להתגלגל אף על פי שבעצמו לא יהיה אלא דבר קטון... ויש לדבר הזה חקים וסדרים עמוקים בלתי מושגים כלל, ובעוד שגלגולים אלה מתגלגלים והולכים יש הנהגת השכר ועונש, שהיא ההנהגה המתגלית שכל חוקות שמים וארץ תלויים בה... אפס כי העלים האדון ב"ה מנבראיו השגת השכר ועונש מתגלים ונודעים, ולא עמד על בירור הדבר הזה כל נביא וחוזה, אלא ראו מה שראו ולא עמדו על בוריו, כי אם נשארו תמיד מסופקים בספיקות רבות... וצריך שתדעי כי פרי המעשים הטובים שהצדיקים עושים מה הוא שיהנו מהם לעתיד לבא בעולם הגמול, דהיינו הנצחיות. ואמנם, יש במעשים הטובים עצמם התיקון שהם מתקנים עתה בבריאה לפי הסדר שהיא מסודרת, ויש השכר מה שראוי להם לקבל לפי התיקון מה שתיקנו. על כן, הנה האדון ב"ה צריך לקחת מעשי בני האדם לפי מה שהם ולשפוט אותם לפי התולדה הנולדת מהם באמת לפי מה שהניח הקב"ה לבני האדם לתקן בבריאה כלה, ודבר זה צריך לגזור אותו לפי ענין מהות הבריאה כמו שעשאה האדון ברוך הוא ולפי כל ההבחנות המשתנות בתכונתה... (שם קע)
דע שענין הגמול שהן מוזכרים בדברי רז"ל שהן לבושין לנשמה חלוקי דרבנן או באם לאו חס ושלום בגדי צואה והן העונש הכולל והשכר בדרך כללית הוא זה, לפי שבכל מעשה ממעשי הטוב מעורר השגחת החסד והטוב להטיב עמו, ובמות האדם נמצא מעוטר ומלובש בהשגחת החסדים והטוב מכף רגל ועד ראש, וההטבה הוא תוספת ההשכלה וההשגחה בו ית' בחסדיו הגדולים, ובהיפך חס ושלום נעשה לו לבוש שמרבוי ההשגחה מדין הקשה ומקבל דינו ונטרד מההשכלה וההשגה בו ית' בתכלית הריחוק מאד. מעתה לפי ההקדמה מהלבוש שזכרנו מובן מאליו מה שאמרו רז"ל שכר מצוה מצוה וכו', וכן שבכל מעשה נעשה פרקליט אחד או בהפך כי בעשות הא' מצוה א' בא עליו ההשגחה הפרטית לפי בחינותיה ממדת החסד כנ"ל להיטיב עמו באופן שפעולתו אתו ושכרו לפניו מאותו ההשגחה וכח ההשגחה הפרטית שורה עליו... (חוקר ומקובל חלק ג פרק ב)
אשיבך ראשון ראשון, ובתחלה מה שקודם האצילות אמרת ההנהגות שצריכות לעולם הזה אך לא כאן הוא סוף הדברים, אלא שהוא אחר שית אלפי שנין והיינו עולם הגמול, כי גן עדן אינו עולם הגמול שאין בו אלא הנשמה, אלא אחר התחיה יהיה הגמול שיהיו שם הנשמה וגם הגוף. והנה גם זו מדה בפני עצמה, והנה העולם הזה בפני העולם הבא כפרוזדור לטרקלין, ומה שעוברים בעולם הזה צריך להיות קבע לצורך הגמול בעולם הבא... (מלחמת משה, ועיין שם עוד)
בדברות לא אמר למען ייטב לך, כי הרב אברהם אבן עזרא פירש למען ייטב לך זהו לעולם הבא שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך בעולם הזה, על כן לא רצה הקב"ה ליעד בדברות הראשונות לאומות העולם כי אם שכר העולם הזה אשר עין בעין יראה שכרו אתו, אבל אם היה מיעד להם שכר העולם הבא אשר עין לא ראתה ודאי לא ישמעו, כי יאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדיו, ויאמרו מדהא ליתא גם הא ליתא ויהיו מסופקים גם בשכר של העולם הזה, אבל דברות אחרונות שנאמרו לישראל לבד יעד שכר העולם הזה, כי המה מאמינים בני מאמינים... (שמות כ ט)
ועשית מנורת - ...ועל צד הרמז נראה לומר שג' פרשיות סמוכים אלו, ארון, שלחן מנורה כוללים כל הצלחות האדם בעולם הזה ובעולם הבא, כי הארון נזכר תחילה לפי שהוא מדריך את האדם לבא לידי שלימותו, כי במה יזכה נער ארחו, ויקח שם ויפת מבני אדם וסמא דחיי בעולם הזה ובעולם הבא, כי אם על ידי זאת התורה אשר אורך ימים בימינה לעולם שכולו ארוך, ועושר וכבוד בשמאלה בעולם הזה. והנה בפרשת הארון לא נזכר כי אם עצם המעשה אשר יעשה האדם אבל לא נזכר שם שום תשלום גמול, ומטעם זה תמצא בפרשת הארון כל אותיות מן אלפ"א בית"א חוץ מן גימ"ל, ויש בזה רמז שלא ילמדו תורה לשם תשלום גמול אלא תורת אמת יהיה בפיו שאינו מצפה לתשלום גמול... שהרי אמרו רז"ל שכר מצוה מצוה, ואם כן המעשה עצמו גמולו, ואינו רשאי לצפות על גמול אחר, והרי כאלו נכתב שם גימ"ל, כי המעשה של המצוה הוא גמולו. אבל מכל מקום אף על פי שהוא לא יצפה אל תשלום גמול אחר מכל מקום סוף הכבוד לבא, והקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה בעולם הזה ובעולם הבא, על כן הזכיר מיד אחר מעשה הארון שני הגמולים כסדר הויתם.
הגמול הראשון הנה בא רמז במצות השלחן וכל כליו, כי ממנו יוצא השפע לכל העולם וכולם זוכין מן שלחן גבוה... ואחר מעשה השלחן הזכיר מעשה המנורה, כי בזכות המנורה יזכה אל השכר הרוחני לעולם הבא, ועל כן אמרו שהיתה המנורה נעשית מאליה, וכן בהדלקתה אמר שצריך שידליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה, הלא דבר הוא, והנה קרוב לשמוע שזכותה גורם להעלות נר אלקים נשמת אדם, ועל כן אמר הקב"ה לישראל מצוה בנרות אלו לאמר להם נרי בידך ונרך בידי, אם תשמור נרי שבידך להעלות נר תמיד על המנורה הטהורה, גם אני אשמור נר אלקים נשמת אדם שבידי ותהיה עליית הנשמה מאליה כעליית נרות הללו... אמנם מה שתעלה הנפש למקור חוצבה זהו דבר טבעי אל הנשמה, ואין זה בדרך פלא אם לא ימנעוה העונות מלעלות אז תעלה מאליה, כמו שיסוד הרוח והאש עולה למעלה מאליו אם אין לו איזה מונע...
ואולי מטעם זה נתקשה משה במעשה המנורה, כי השכר הרוחני לעולם הבא קשה על שכל אנושי לציירו כי עין לא ראתה אלקים זולתך, עד שהראה לו הקב"ה באצבע, כי בציור של סתר מנורה זו הראה לו אות על השכר האחרון דוגמת מעשה המנורה אשר רשפיה רשפי אש שלהבתיה עולה מאליה... ומדהזכיר שמנורה נוכח השולחן נוכל לפרש שכל נוכחיות ענינו התנגדות. וזה ידוע שכל המרבה לאכול משכרו בעולם הזה משלחן גבוה מנכין לו מזכיותיו לעולם הבא, ואם כן השלחן נוכח המנורה, כי כל מצליח בעולם הזה יותר מן ההכרחי ידל לעולם הבא, ועל כן מאסו כל הצדיקים בהצלחות העולם הזה ולא בקשו דבר ממנו כי אם המוכרחות, ובזה קבלו חלקם ברב טוב הצפון לצדיקים לעולם הבא. (שמות כה לא, וראה שם עוד)
ויאמר הראיני נא את כבודך - רז"ל אמרו שבקש לראות מתן שכרן של מצות לעולם הבא שנקרא כבוד, שנאמר (משלי ג') "כבוד חכמים ינחלו", ויאמר אני אעביר כל טובי - הן שכר העולם הזה הן רב טוב הצפון לצדיקים, אבל מכל מקום אין אתה יכול לראות את כולו אפס קצהו תראה, שכר העולם הזה המכונה באחורי, כדבר טפל שהוא משליך אחוריו, אבל פני, דהיינו שכר העולם הבא שהצדיקים רואין פני השכינה, בעוד היות האדם מסובך בחומר לא יוכל לראת זה, ועל זה אמר לא תוכל לראות פני, כי הפנים עצמם הם שכר הצדיקים שנהנין מאור פניו ית'. וזה שאמר "וראית את אחורי ופני לא יראו", ואמרו רז"ל (ברכות ז') הראה לו קשר של תפילין. כי מצינו שם של ש-די חקוק בתפילין, דהיינו שי"ן יו"ד מלפניו, יו"ד בשל יד ושי"ן בשל ראש, והיינו שי, רמז לשכר העולם הבא שנמצא בו ישות וממשות, כמו שכתוב (משלי ח') "להנחיל אוהבי יש" וגו', ובאחוריו הדל"ת בקשר של תפילין רמז לשכר העולם הזה הבא מן ד' רוחות העולם... רמז לו שלא תוכל לראות כי אם ית דבתרי (מאחורי), לכך נאמר "את" באחוריו ולא בפניו, וכתרגומו ית דבתרי, היינו הטפל אליו והוא חוץ ממנו, אבל בפני לא נאמר "את", כי השכר אינו טפל אל פניו ית' אלא אור פניו הוא עצמו השכר... (שם לג יח)
למען ייטב לך והארכת ימים - לשון זה נאמר גם אצל כבוד אב ואם בדברות שניות, ולשון למען ייטב לך משמע שממילא נמשך לך טובה מזה, והנה בכבוד אב ואם הדבר פשוט, שאם תכבד אביך ואמך אזי ממך יראו בניך וכן יעשו גם לך כשיגדלו, וכן כשיראו בניך שלוח האם בעופות ילמדו קל וחומר שאם אתה נוהג כבוד במולידין אפילו בבעלי חיים קל וחומר שינהגו כבוד במולידיהן, ושכר שניהם אריכות ימים, לפי ששני מצות אלו מחזיקים האמונה בחידוש העולם, כי כמו שיש סבה לכל סבה ומשתלשל הדבר עד הסבה הראשונה ית', כך כל נולד יש לו מוליד עד המוליד הראשון ית', ואליו ראוי לחלוק כבוד, ומכבודו ית' חלק לכל המולידין המשתלשלים מאתו ית' מסבה לסבה, על כן הזכיר בכל מקום שמירת השבת אצל מצות כבוד אב ואם... (דברים כב ז)
ויחשבה לו צדקה - ...או ירמוז על זה הדרך שהגם שמאת ה' היתה זאת להיות ל' צדיקים בעולם, אם כן הוא חפץ להטות אדם לדרך ישראל ואין לאיש הזה משפט צדקה, שאמר הכתוב "וצדקה תהיה לנו כי נשמור" וגו' מעתה הנה צדיקים מוכרחים במעשיהם, לזה אמר שאף על פי כן ויחשבה ה' לו צדקה, פירוש לזרע המוזכר בסמוך, דכתיב "יהיה" זרעך, כי שם רמז הל' במספר "יהיה". (בראשית טו ו)
ואתה תבא אל אבותיך בשלום - ...אכן כונת הכתוב לפי מה שקדם לנו כי הצדיקים ובפרט האבות יקפידו על ניכוי שכר לעולם הנצחי, צא ולמד שמצינו לו שהיה מצר בהריגת המלכים שמא נתנכה לו משכר העליון, עד שאמר לו ה' "אל תירא" וגו' אשר על כן כשהבטיחו שיצאו מהשיעבוד ברכוש גדול יש מקום לאברהם לחוש ולומר כי צריך לנכות משכרו לעשות לו נסים ונפלאות לבניו להוציאם ברכוש גדול, לזה הבטיחו סמוך לאמירת יצאו וגו' ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, שלא יתנכו משלום אשר החזקת במעוז חסד הבטחון, מתת אלקים הוא, וזה כנגד הבטחת השארות הנפש. וכנגד פרט עולם הזה אמר "תקבר בשבה טובה", כאן כלל שלא יביט מהשעבוד לבניו, גם שיעשה ישמעאל תשובה, כי הוא המקוה לצדיקים... (שם שם טו)
וייטב אלקים - ...ונראה שמורינו הכתוב דבר שבאמצעיתו רבו בני ישראל במצרים לפי מה שקדם לנו שהיו מספקות להם מים ומזון, לזה אמר וייטב אלקים למילדות, פירוש נתן להן רוב טוב ובאמצעותו היה להם יכולת לספק מזון, ובזה וירב העם וגו', ואחר כך הזכיר ה' שכרם הטוב שעשה להם בתים. עוד ירמוז כי בראות ה' יראתם מהאלקים הזמין לידם עשות מצות לאין קץ להרבות שכרם, והוא אומרו וייטב וגו'... (שמות א כ)
וישאילום וינצלו - ...והנה המשכיל על דבר יראה כי פועל אדם ישלם לו, כי לצד שישראל חבבו דבר היציאה ולא חששו להנאת ממון, הוא הדבר והיא הטובה שהפליאו להרויח וזכותם עומדת להם. (שם יב לו)
למען יאריכון ימיך - אמר יאריכון שמשמע מעצמם, ולא אמר אאריך ימיך, אולי שירצה לומר כי מצוה זו סגולתה היא אריכות ימים, מלבד שכרה מה', כי יש מצות שיש בהם סגולות נפלאות מלבד שכר אשר קבע להם ה', וזו גילה אותה ה'. (שם כ יב)
אם אדוניו יתן לו - ...עוד נראה לפרש הפרשה דרך רמז, כי תצוה התורה להאדם לשום לפניו בתמידות כל הדברים האלה בין עיניו, והוא אומרו "אשר תשים לפניהם". והוא כי תקנה עבד עברי, הלא ידעת כי האדם נחלק לפנים, חלק א' רוחני והוא העיקר, וחלק א' גשמי שברא ה' לנשמה לשמשה שבאמצעותו מקיים כמה מצות אשר צוה ה' ולו יקרא שם עבד... אם בגפו יבא - ולא אמר לשון הרגיל אם לבדו, אכן יש לדעת כי אם סיגל מצות ומעשים וקונה לעצמו כח ימצא כח לעלות ביום התחייה, פירוש לשון גף, עד דרך אומרו "על גפי מרומי", שרומז אל המצות ומעשים טובים, כאומרם ז"ל נמשלו ישראל ליונה וכו', ואומרו "יבא" פירוש על דרך אומרו כי בא השמש, על שמשא בגפו יצא, פירוש באותו כנף יצא מן הארץ בעת התחיה, ואחרי נפלו קימה תהיה לו, וידיעת ההפכים שוה היא, שאם בעולם הזה לא ישתדל לסגל הטוב אין כח בו לעלות, והוא מאמרם ז"ל בפ' עץ חיים וגו' שאין גופות עם הארץ עומדים זולת למחזיקים בה. ואומרו אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו, כאן רמזה התורה סוד גדול, והוא כי יש לך אדם שקנה נשמתו באמצעות חוזק מעשים הטובים ונעשה הוא בעלה של נשמה הקדושה...
ואם אמור יאמר העבד וגו' כאן הודיע הכתוב עבודת העבד ישראל המתלהב לעבודת קונו ואף אחר שאפסו כוחותיו מתאוה תאוה לעבוד האדון, וזהו אומרו אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני, שהם הנשמה והמצות שעושים בעולם הזה ואינו רוצה לצאת מהעולם הזה לחפשי כמתים, לאיש כזה מבטיח האדון כי לו יקרא עבד ה' וימלא תאותו תאות לבו נתת לו, אך לא עתה כי עתה אין לו עוד בעולם אלא ועבדו לעולם, לעולם הבא יבחר בו ה' מהמלאכים להיות לו לעבד נאמן... (שמות כא ד)
...ונמשך גם כן אומרו "כל העובר" עם שלמטה לומר תיקון למי שאינו בן תורה במה יתן כופר נפשו, כי הוא בור ריק אין בו מים, לזה אמר כל העובר וגו' יתן מחצית השקל כיששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה, ורבים כהם אשר יחצון כספם לעמלי תורה, ואומר בשקל הקדש, פירוש בעד שקל הקדש שהיא התורה, או ירצה שבזה ישוה הוא לנותן אמרי שפר, כאומרו "בצל החכמה בצל הכסף". עוד ירצה על דרך אמרם ז"ל שקל הקדש כפול היה בא להודיע כי מה שיטול מהקודש בעד מחצית כספו לא שיתנכה מחלק הלומד, ונמצא כל אחד אין בידו אלא מחצית שכר, לא כן הוא, כי שקל הקדש כפול היה ונמצא כל אחד בידו שקל שלם, והבן. (שם ל יג)
לא תלין - ...עוד ירמוז על דרך אומרם ז"ל כי בני תורה אין להם פרנסתם בעולם הזה, וכאומרם שאמרה תורה מפני מה בני עניים, והטעם הוא שמעתי טעם נכון משם האר"י ז"ל, כי אין העולם יכולין לסבול רוב הטובה אשר תנתן בשביל הצדיקים, לזה אינו משפיע אלא לבינונים ודרך שם יהיו נזונים בני תורה, הא למדת שאין העשירים אלא מרזב אשר הוכן להסתפקות הצורך לצדיקים, וצוה ה' לבל יעשוק האדם את ריעו שהוא הצדיק ולא יתן לו את חקו, וזה עושק מפורסם... (ויקרא יט יג)
...ואומרו ומנחליאל במות, פירוש ומאמצעות דבר זה שנחלנו א-ל במו נעשינו במדריגה עליונה על המלאכים שבחר בנו ה' יותר מהם. ואומר ומבמות הגיא אשר וגו', יתבאר על פי מה שקדם לנו שעיקר תכלית שכר האדם במצותיו ואושריו אינם אלא בעולם העליון, אבל בעולם הזה אינו מקום השגת אושר הרוחני, ומעתה הכרח הוא להסתלק האדם מן העולם הזה להשתלם גמוליו כיד ה' הטובה. ומה שאנו רואים שהמיתה נסבבה על חטא האדם שזה יגיד שזולת זה היה האדם חי תמיד, ותאמר אם כן יהיה האדם חסר גמולו הטוב, לזה אמרו בעלי הסוד כי זולת החטא היה האדם עולה לרקיע ודר בעליה ובחצר, וזה לך האות אליהו הנביא שעלה השמימה להשתלם גמולו ולא טעם טעם מיתה, והגוף הן אמת שאינו יכול לעמוד בעליה העליונה, הגם שנזדכך הגוף ועמד בגדר רוחני, אף על פי כן בערך רוחניות עליון יחשב לגשם, אלא שאמרו ז"ל במעשה אליהו ז"ל כי בהגיעו לגלגל חמה שם נפשט מגופו והניח אותו בגלגל חמה, וכשהוא יורד למטה לובשו ויורד בו... (במדבר כא יז)
למען תחיון וטוב לכם - פירוש תחיון אריכות ימים בעולם הזה, ואומר וטוב לכם טובת עולם הבא, ואומרו והארכתם וגו' שלא יגלו ישראל מעל הארץ לעולם. ולסברת רבי יעקב שאמר שכר מצוה בעולם הזה ליכא, נראה שיודה במי שהוא צדיק גמור ושמר כל התורה שיזכה גם בעולם הזה, ולא אמר ר' יעקב אלא באדם שרובו זכיות, וכן תמצא שאמרו שם בקידושין כשהקשה מאותה ברייתא שאמרה כל מי שרובו זכיות מריעין לו וכו', והעמיד בש"ס כרבי יעקב, וממנה יש לנו לדון ממה שאמר כל מי שרובו זכיות, הא למדת דוקא מי שיש בידו עבירות אלא שרבו זכיותיו הוא שאומר עליו מריעין לו וכו', אבל מי שכולו זכיות יודה כי יטיב לו ה' גם בעולם הזה... (דברים ה ל)
וצדקה תהיה לנו - ...כנגד חיוב המוטל לצד היותו עבד אמר הכתוב שקודם לזה ויצוינו ה' ליראה את ה', וגמר אומר לטוב לנו וגו' לחיותנו וגו', פירוש מצות ה' באה בחיוב ליראה כמשפט עבד למלכו, וגם על ה' להביט כיד המלך לפרנסה ולכלכלה לחיותינו, כי חייב האדון בפרנסת עבדו... ונגד עבודה מאהבה אמר זה אינו בחיוב העבד אלא בדרך צדקה תהיה לנו... וזו היא דביקות הנפש לפני אור הנערב הוא ה' אלקינו... ודבר זה בו יצטדק אדם ויקו לשכר גם כפי הדין והגם שכפי האמת עלינו לשלם שכר לאלקינו ב"ה שהטעימנו עריבות נעימות מתיקות אהבתו בלבנו אלא שיטול אדם שכר על התעצמותו עד שהשיג טעם בחיים. עוד רמז הכתוב רמז נעלם שבאמצעות שמירת המצוות תהיה לנו חלקנו שכינתו יתברך הנקראת צדקה, והבן. (שם ו כה)
...ואומרו אל פניו ישלם לו - על דרך אומרם ז"ל שהצדיקים מטעימם ה' סמוך למיתתם מעין עולמם ונפשם שבעה וישנים מתוך שמחה... (שם ז י)
לאהבה וגו' ונתתי - פירוש לפי מה שקדם לנו כי שכר מצות אינו משתלם בעולם הזה, הודיע הכתוב שאם יאהבו ה' וגו' בכל לבבם וגו' יזכו גם בעולם הזה, והוא מה שנתכוין במאמר ונתתי בתוספת וא"ו להעירך שאין זה אלא תוספת על העיקר, שהוא שכר עולם הנצחי והקיים, גם רמז שהגם שהמזונות הוא בכלל הדברים שאינם תלוים בזכות, אף על פי כן כשיעבדו ה' כמצטרך אין המזל שולט בהם, ויאכלו וישבעו גם מטוב הגשמי. (שם יא יג)
פרי מעלליהם יאכלו - אם הם צדיקים רבים יאכלו פרות בעולם הזה, והפרות רק אם הוא טוב לשמים ולבריות. (ישעיה ג י)
כי אורך ימים - הוא נגד מצות עשה, כמו שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח), ושנות חיים - הוא נגד לא תעשה... וכאשר אינו עושה עבירה או ששב בתשובה מאשר עשה נהפכו לו מרעה לטובה... וזה שאמרו בגמרא "ושנות חיים" וכי יש שנים שאינם של חיים, אלא אלו ימי אדם שנתהפכו לו מרעה לטובה. ושלום יוסיפו לך - הוא נגד התורה, כמו שנאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". וכמו שהתורה היא נגד כל המצות ומביאה לידי כל המעשים כמו שאמרו חז"ל תלמוד גדול וכו', כן שכרה, השלום, שהוא עיקר ומחזיק את כל הברכות. (משלי ג ב)
טוב פריי מחרוץ ומפז - ואם תאמר ולמה אין נותנין לצדיק בעולם הזה העושר והכבוד הנזכר לעיל, לזה אומר טוב פריי מחרוץ, כי הפירות שהאדם אוכל מהם בעולם הבא הם יותר טובים מהמובחר שבעולם הזה, שהוא חרוץ, כמשל לאחד פקח שהלך למקום ששם זהב בזול יותר מברזל, והחליף שם ברזל בזהב, וראה שלא להוציא הוצאות מהזהב והתפרנס בדוחק, כי מה לו להוציא כאן הזהב שהוא בזול... (שם ח יט)
ויש לומר דהנה אמרו חז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והטעם אחרי כי המצוה הוא ענין רוחני אין העולם ומלואו כדאי לשלם אפילו שכר מצוה אחת, וכמו שאמרו חז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, אם כן היאך אנו ניזונים בזכות המצות שעשו אבותינו. אבל הענין כך הוא, דבאמת המצוה עצמה אין לה תשלומים בעולם הזה, אבל הזריזות וההידור וכיוצא בו במצות אבותינו אותו הזכות אנו אוכלים... (קול אליהו וירא)
ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה, יש לפרש דהחילוק בין פעולה לשכר, דפעולה היינו שה' ישלם גמול עבור כל עבודה ועבודה פרטית, אמנם שכר הוא כמו שראינו במלכותא דארעא, אם ישרתנו איש באיזה מלאכה פעמים רבות, הנה לבד אשר יושיט לו המלך גמול בעד כל מלאכה ומלאכה, בהשלם המלאכות כולם יגמלהו שנית איזה טובה עבור כל משך שירותו לפי נדבת לבו ועושר כבוד מלכותו, קל וחומר למלכותא דרקיעא, כי ישלם פי שנים לרעהו הישראלי אשר עבדו כל ימי היותו חי על האדמה... (שם רות קמח)
שאל ר' חנינא בן עגיל לר' חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב, א"ל עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב או לאו שאיני יודע. וקשה איך אפשר שלא ידע פסוק ערוך... לכן נראה דודאי לא שאל על הלשון דהרבה נשתנו (לוחות אחרונות), אלא על הענין שלא נאמר העולם הזה בראשונים, דפירוש למען ייטב הוא בעולם הזה ולמען יאריכון ימיך הוא בעולם הבא, ועל זה שאל דלמה לא נאמר הבטחה דעולם הזה, וא"ל איני יודע, פירוש איני יודע אם נאמר כלל הבטחה לעולם הזה בתורה, דסבר כר' יעקב דדרש הכל לעולם הבא. ור"י אמר לו דקאי על עולם הזה, ולכן לא נאמר בראשונות, כיון שנשתברו ופרחו האותיות למעלה לא היה נשאר הטוב בעולם הזה, אבל אריכות ימים קאי ודאי בעולם הבא, ואף שפרחו נשארו במקומם. (דברי אליהו יתרו)
...אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של א"ס ב"ה שהן מקור המדות ואם ושורש להן, ודאיתא בתיקונים דאימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא שהוא עולם הבריאה, ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים עובדי ה' בדחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת דגדולת א"ס ב"ה, שאהבה זו נקרא רעותא דלבא כנ"ל, ומרעותא דלבא נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה, שהוא גן עדן העליון כדלקמן, וכמו שכתוב בזהר ויקהל. אך היינו דווקא נשמות ממש שהן בחינת מוחין דגדלות א"ס ב"ה, אבל בחינת הרוח של הצדיקים, וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' בדחילו ורחימו המסותרות בלב כללות ישראל אין עולות לשם רק בשבת וראש חודש לבד, דרך העמוד שמגן עדן התחתון לגן עדן העליון, שהוא עולם הבריאה הנקרא גן עדן העליון להתענג על ה' וליהנות מזיו השכינה, כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא אלא במה שמשכיל ומבין ויודע ומשיג בשכלו ובינתו מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור א"ס ב"ה על ידי חכמתו ובינתו ית' המאירות שם בעולם הבריאה, ומה שזוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד, היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם אתכפיא ס"א המלובשת בגופם בין בבחינת סור מרע לכבוש התאוות ולשברן ובין בבחינת ועשה טוב כנ"ל, והם היו בעלי בחירה לבחור ברע חס ושלום ובחרו בטוב לאכפיא לס"א לאסתלקא יקרא דקב"ה וכו' כיתרון האור וכו' כנ"ל. והנה כל זה הוא במדור הנשמות ומקום עמידתן, אך תורתן ועבודתן נכללות ממש בי"ס שהן בחינת אלקות ואור ע"ס מתייחס בהן בתכלית היחוד, והיינו בי"ס דבריאה על ידי דחילו ורחימו שכליים, ובי"ס דבריאה על ידי דחילו ורחימו טבעיים... (ליקוטי אמרים לט, ועיין שם עוד)
...ויובן בהקדם מאמר רז"ל על פסוק כי בי-ה ה' צור עולמים, בה' נברא עולם הזה ביו"ד נברא עולם הבא, פירוש שהתענוג שמתענגים נשמות הצדיקים ונהנין מזיו השכינה המאיר בגן עדן עליון ותחתון הוא שמתענגים בהשגתם והשכלתם שמשכילים ויודעים ומשיגים איזה השגה באור וחיות השופע שם מא"ס ב"ה בבחינת גילוי לנשמתם ורוח בינתם להבין ולהשיג איזה השגה כל אחד ואחד לפי מדרגתו ולפי מעשיו, ולכן נקרא עולם הבא בשם בינה בזוהר הקדש, והשפעה זו נמשכת מבחינת ח"ע שהוא מקור ההשכלה וההשגה הנקרא בשם בינה, והוא קדמות השכל קודם שבא לכלל גילוי השגה והבנה רק עדיין הוא בבחינת העלם והסתר... (אגרת הקדש ה)
...אבל לענין השראת קדושת הקב"ה אין לו ערך אליהם כלל, וההפרש שבין השראה לקביעות שכר מובן למביני מדע, כי קביעת שכר הוא שמאיר ה' לנפש תדרשנו באור תורתו שהוא מעטה לבושו ממש, ולכן נקראת התורה אור, שנאמר "עוטה אור כשלמה", והנפש היא בעלת גבול ותכלית בכל כחותיה, לכן גם אור ה' המאיר בה הוא גבולי מצומצם ומתלבש בתוכה, ועל כן יתפעל לב מבקשי ה' בשעת התפלה וכיוצא בה, כי בו ישמח לבם ויגיל, ואורו בהגלותו ממעטה לבושו שהיא התורה ויצא כברק חצו, וזו היא קביעת שכר התורה הקבועה תמיד בנפש עמלה בה, אבל ההשראה היא הארה עצומה מאור ה' המאיר בה בלי גבול ותכלית, ואינו יכול להתלבש בנפש גבולית כי אם מקיף עליה מלמעלה מראש ועד רגלה, כמו שאמרו חז"ל אכל בי עשרה שכינתא שריה, כלומר עליהם מלמעלה... (שם כג, ועיין שם עוד)
ואם כל כך נפלאה מדרגתם של עמלי תורה גם בעודם בזה העולם החשוך, להשיג ולהסתכל ברוח קדשם באור העליון, גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם לאין ערוך, אחר אשר נשמתו הטהורה רבת שבעה לה תורה ומצות, והיא שבה אל בית אביה מקודשה ומטוהרה, כאשר נתנה וביתרון אור התורה הקדושה תלמודו בידו, כל השערים נפתחים לפניו וסליק ובקע רקיעין וכו', וצרור בצרור החיים את ה' אלקיו ית"ש... והכל לפי ערך רוב עסקו ונפלאות דביקותו בתורה הקדושה, כמו שכתוב בתד"א סא"ז פי"ב אצל הצדיקים מה נאמר בהם ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, מה שאינו כן במלאכי השרת. מה יפה כחו של בעל הבית שהוא מיפה כתר עבדיו כמו כתרו. ואם תאמר מי שקרא הרבה ושנה הרבה ומי שקרא ושנה קימעא יהיה מאור פניהם שוי כאחד במאור פנים לעולם הבא, אינו כן, ברוך המקום שאין לפניו משא פנים וכו', נאמר במקום אחר יתר מרעהו צדיק וכו', אלא כל אחד ואחד לפי דרכו וכו', והוא סוד האור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים...
ולכן אמר בפרק התורה כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, סתם ולא פירש מה הם אותן הדברים, ואי אפשר לומר שהם הדברים שפרט שם אחר זה, שהרי אמר אחר זה ולא עוד וכו', משמע שהוא מלתא באפי נפשא. אמנם רמז להעדון וצחצוח הנפש באור הגנוז, אשר גם כל מלאכי מעלה וחיות ושרפי קודש ושום נביא וחוזה לא השיגוהו כלל עצם ענינו... (שער ד פרק כג)
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו', הנה ידוע כי בעת יעלה על רעיוני איש לעשות מצוה נעשה רישומו למעלה ומתעורר עליו אור מקיף מהקדושה וסוכך באברתו והאדם בתווך, והוא לו לעזר ולסעד לגומרה, כי הוא ישוב כמו בגן עדן ממש מקום קדוש, והקדושה מלבשתו ועל ידי גמר המצוה יותר מתחזק הלבוש ומאיר, והאור מסתלק אחר כך לגן עדן, וזהו שכרו לעתיד... וזהו מה שאמרו שמצוה גוררת מצוה וכו' ששכר מצוה מצוה וכו', כי שכר מצוה היא המצוה עצמה נותנים לו בשכרו, והוא האור המקיפו כמבואר לעיל, והוא יושב ממש כמו בגן עדן, והלא אז נקל לו לעשות מצוה אחרת, ולהיפך... (רוח חיים אבות א הקדמה)
או יאמר על פי הנראה אם אחד מבעלי אומנות רוצה לסייע איזה אומן במלאכתו ודאי שכרו אתו, אך אם איש אחד רוצה עדיין ללמוד האומנות אצל הבעל הבית האומן, אף שמסייעו בעת למדו מכל מקום אינו נוטל שכר, אדרבה הוא נותן עוד להאומן שכר לימודו, כי הסיוע שמסייע הוא לטובתו, שעל ידי כן הוא לומד לעשות המלאכה. והנה ידוע מאמר חז"ל (סוכה נ"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו... ובאמת היה היצר הרע לוכדו ומפילו במהמרותיו לולא ה' שהיה לו, כמו שאמרו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. וכיון שהקב"ה מלמדנו להועיל ומדריכנו ומסייענו לעבדו, ואם כן מהראוי שנשלם לו עוד על מה שלמדנו. וזה שאמר אל תהיו כעבדים וכו' על מנת וכו' היינו כעבדים שכבר למדו האומנות ומקבלים פרס כשמסייעים ועושים פעולתם, רק הוו כאותן שאינם מקבלים שכר עדיין, דהיינו שעדיין אינם יכולים לעשות מלאכתם והרב מלמדם ומדריכם...
או יפרוש על דרך זה, ידוע כי עבדי המלך כל הקרוב יותר למלך נוטל שכר הרבה יותר מהעבד אשר איננו ממקורביו ומרואי פני המלך, אבל זהו רק כשהיה גם מקודם שר גדול ונכבד, ועל ידי יתרון הכשר חכמתו או מלאכתו עלה מעלה עד שזכה להיות מבני פלטרין של מלך, אבל מי שהיה מרחם אמו מהפחותים ועובדי אדמה ופתאום מצא חן בעיני המלך וגדלו ונשאו מעל כל השרים, אין מקום כלל שינשאו זדון לבו לבקש עוד שכר מאת המלך חלף עבודתו, אין זה כי אם רוע לב, מאחר שמה שחננו המלך להיות מעבדיו העומדים לפניו הוא דין שכר לפניו אשר אין למעלה ממנו. כן אנחנו בני אדם השפלים ונבזים מצד החומר אשר בזה אחנו שווים ליושבי כנען הקדמונים, והעלה אותנו למדריגה גדולה לשמש ולעמוד לפניו, ואיך נרהב לבקש עוד שכר על עבודתנו להקב"ה, וזה שאמר אל תהיו כעבדים המשמשין, שעומדין לפני הרב ומשמשין בהיכלו ומבקשים עוד שכר, אלא הוו כעבדים פחותים המשמשים את הרב בהיכלו שלא על מנת לקבל פרס.
ויתפרש עוד באופן זה, כי פרס נקרא בן או עבד המקבל מאכל מאביו או רבו ומוליכו לביתו ואוכלו שם בפני עצמו. והנה התורה נתונה לנו לעבדה ולשמרה, אבל עבודה זו שררה ואדנות היא, וכמו שאמר הכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" רוצה לומר משרתים, כי כהן הוא לשון שירות, רצה לומר תשרתני שירות שהיא מלוכה ושררה אמיתי, וכי עבד המשרת את המלך הוא הגדול מכל השרים, ואנחנו מודים ומשבחים על כל מצוה אשר קדשנו במצותיו וצונו. וידוע במלכותא דארעא האוכלים בשולחן המלך היא המדרגה הגדולה ונכבד מכל כבוד הסגנים והפחות, ולא מחמת רוב מגדים ויין מלכות רב, אך העיקר ראות פני המלך ולהסתופף בצלו, וזה למשכילים וידע מדע האמתים. אבל הכפרי אם יגיע למדריגה זו חקלאה דיקוליה מצואריה לא נחית (הסל אינו יורד מצוארו), והתענג במאכלים של המלך יותר נחשב לו מראות פני המלך, ויותר יחפוץ שיתנו לו המעדנים אל ביתו, כי לא יהנה חכו כל כך בעוד שהוא יושב לפני המלך מפני פחד הדר גאונו... כן בעולם הבא העיקר הוא לחזות בנועם ה', והרוצה לקבל שכרו בעולם הזה הוא ככפרי החפץ בפרס המלך לביתו ומואס בראות פני המלך, ובחר רק בפת בגו ויין משתיו, וזה שאמר אל תהיו כעבדים המשמשים שהיא מדרגה גדולה, על מנת לקבל פרס, סעודת המלך לביתו, כי ירצה שכרו בעולם הזה להביאו לביתו אלא יניחנו לעולם הבא להנות מזיו שכינתו.
ויתכן עוד לומר שזהו מקושר ומחובר לעיל עם אמרם על גמ"ח, כי הנה יפלא אחרי אשר כתוב בתורה (ויקרא כ"ו) "אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם" וגו', וכל טובות העולם הזה מובטח לשומרי תורה, ומה זה אשר העובד ה' ידכה ישוח. אבל הטעם הוא כי בשורש כל המצות מעוררים רב טוב ושפע עצום בכל העולמות, ומוריד מזון ורווח, אך אם עושי המצות מועטים ואין צינורים לשפע הטוב רק מהמעטים וה' ית"ש ברחמיו חפץ חסד שיהיה חיים ושפע לכל בני אדם גם לאינם ראוים, ונוטל השפע מהמעטים השרידים יראי ה' ומחלק לכל בני אדם, ולפעמים למי שבשבילו בא הכל לעצמו אינו מגיע, וכמו שאמרו על ר' חנינא בן דוסא כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין וכו', וכי רק צינורו היה מוריד שפע לעולם ולעצמו לא היה מגיע כי היה מסתפק במועט, ולכך מגיע לצדיק חלק הרשע בגן עדן כי הרשע לקח מחלקו של הצדיק בזה העולם, וזהו גמילות חסדים שמקיים הצדיק, שמחלקו ניזון כל העולם...
ונעמיק עוד להשכיל בזה, כי הנה אחרי אשר עיקר כוונת הבריאה היא להיטיב לברואיה, ואם כן לפי זה יתכן כי העבודה היותר חשובה ומקובלת תהיה על מנת לקבל פרס, כי יעבוד על מנת שייטיב לו שיגיע מזה נחת רוח לפניו ית"ש. אך באמת אם מכוין בעבודתו שיגיע לו שכר וכוונתו רק כדי שיגיע מזה נחת רוח לה' ית"ש, בהטיבו עם ברואיו חלף עבודתם זהו העבודה המעולה, אכן אם מכוין הוא להנאתו היא העבודה הפחותה שהזהירנו מזה, והבחינה לזה אם יאמרו לו עבוד על מנת שייטיב לחבריך, כי הלא מטובת חבריך יבוא גם כן הנחת רוח להשי"ת, והוא לא ירצה בזה כי אם שיגיע הטוב לו לעצמו, ואם כן אין רצונו כי אם לטובת עצמו ולא למלאות בזה רצון בוראו ית"ש. אבל אם ירצה באמת לעבוד כדי שייטיב לחבריו ויבא מזה נחת רוח להשי"ת, אם חסיד כזה יעבוד על מנת לקבל פרס זה הוא העבודה הגבוהה העולה היא למעלה, כי זה הכוונה בברואיו לטוב להם... אבל אצלנו אשר רחוקים אנחנו מהמדריגה הזו הגבוהה לכך אצלינו המובחר לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. (שם א ג)
ויחשבה לו צדקה - נראה שהמאמר והאמין בה' אינו מוסב על הבטחת הזרע, כי אין בזה שבח לאברהם באמונת הבטחה זו, אבל הוא מוסב על מה שהבטיחו ה' בשכר עולם הבא, באמרו אליו "שכרך הרבה מאד", והוא כי אם היה מצות ה' כמצות האדון אל עבדו שתועלת העולה מן הצווי היא לתועלת המצוה האדון היה מקום לומר שאין מהראוי שיבטיח ה' על שכר העולם הבא, כי באופן זה היה שכר עולם הבא מחוייב שיגיע למי שראוי לו, ובאמת אין מצות ה' כמצות האדון לעבדו, להיותו ית' איננו מקבל תועלת מזולתו, ככתוב "אם חטאת מה תפעל בו ואם צדקת מה תתן לו". אבל כל מצותיו הם לרפואת נפשנו ולתועלת גופינו, וכמצות הרופא לחולה שתועלת הצווי היא למצוה... ולזה שבח הכתוב את אברהם בהאמינו לדברי ה' בהבטחת שכרו לעולם הבא, לפי שהוא דומה ממש כנתינת שכר הרופא לחולה, הנה הוא מתחסד עם החולה ועושה עמו לפנים משורת הדין, ככה מתן שכר עולם הבא הוא מצד חסדו ית'... (בראשית טו ו)
למען יאריכון ימיך - רבותינו יאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא (סוף חולין), לכן פירשו יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך... כי ימים בלשון עברי על הזמנים כמו "כימי שכיר", ויש זמן ארוך ויש זמן קצר... וכיון שמשמעות ימים זמנים ארוכים והאי לא שייך בעולם הזה, שאם יזקין האדם יגיע לשבעים שנה או לשמונים, אלא ודאי בעולם שכולו ארוך. אמנם לדעת רבותינו יקשה מה הוא דמסיים "על האדמה" וגו'? ונראה לומר כמו שהעולם הגשמי הכלה נקרא בשם "תחת השמש" (קהלת א'), ככה נקרא העולם הרוחני הנצחי העליון בשם "על האדמה" להיות בגבהי מרומים מעל לארץ מתחת... ולהיות ששכר המעשים טובים אינם גמול רק חסד ממנו ית', כמו שכתוב "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", ולזה קראוהו רבותינו בשם מתן שכר, כי השכר הוא בתורת מתנה, לכן אמר גם כאן "אשר ה' אלקיך נותן לך"... (דברים ה טו)
שכרך הרבה מאד - כי עוד יקבל בעבור זה שכר, כי כלה הקוצים מן הכרם וקדש שם ה'... והנה המפרשים נתקשו מאין ידע אברהם שמכוין על שכר גשמי בעולם הזה, הלא יש לומר שמכוין על שכר עולם הבא, ואין זה שאלה, כי לא יצדק לשון שכר ונתינה רק על גמול שאינו בטבע הפעולה בעצמה, כי לא יאמר האב אל בנו אם תלמד אתן לך שכרך שתתחכם, אחר שזה לא יתן לו בשכרו, שהוא מסובב מן הלמוד מעצמו, רק יאמר אם תלמד אעשירך עושר גדול, וזה יקרא שכר, ואם כן שכר עולם הבא שהוא נצחיות הנפש והזדככה ושובה אל צרור החיים הוא מסובב מעצמו מן עבודת ה' ואינו שכר, ולא יצדק בו נתינה... (בראשית טו א)
אם בחקתי תלכו - שהרצון מלפניו שילכו בחוקיו ושיקבלו שכר... והנה חז"ל הזהירו שלא לעבד על מנת לקבל פרס, כי העבודה היא לתועלת השלמות הנפשי, ואיך יתנו שכר בעד דבר שהאדם עושה לטובת עצמו, אבל ממה שאמר פה שיתן להם שכר בעולם הזה מבואר שהמקום מתאוה שיהיו עמלים בתורה, שבאופן שיש בזה נחת רוח לפניו, ובעד זה יצדק שכר באשר השלים חפץ השי"ת... (ויקרא כו ג)
לשמור את כל חקותיו ומצותיו - כי יש יראת העונש שתכלית היראה הוא שלא יגיע לו עונש ונזק, וה' רוצה שתירא יראת הרוממות, שמתוך שתכיר גדולתו ורוממותו תרוץ בכל עוז לשמור כל חקותיו כמי שיכיר גודל מעלת מלך גדול וחכם ונדיב שיתנדב בכל לב לעבוד עבודתו מבלי שום תקות שכר, לפי זה תכלית עשיית המצוה הוא שתוסיף לעשות מצוה, כמו שכתוב שכר מצוה מצוה... ומה שנמצא בתורה שהבטיח להם שכר עולם הזה אינו התכלית העקרי רק דומה כאב שמבטיח לבנו הקטן מיני מתיקה אם ילמד ויחכם, שאם ישכיל הבן יבין שזה בעצמו שילמד ויחכם הוא השכר העקרי... ואמר שיש עוד כונה בשכר עולם הזה שיעד ה' בעבור המצות, כמו שכתב "למען ייטב לך והארכת ימים", שזה אינו מכוין לעצמו, רק שזה נכלל גם כן כמו שאמר שכר מצוה מצוה, שעל ידי שישמרו מצוה יאריך ימיהם כדי שעל ידי מה שיאריכו ימים יהיה לאל ידם להוסיף בעבודת ה' ולקיים עוד מצות. (דברים ו ב)
שומר הברית והחסד - שגמול בטובת עולם הזה נקרא חסד, כי על פי דין אין מגיע שכר בעולם הזה, כי שכר הנמשך בטבע מן המעשים טובים הוא שכר הנפשי לעולם הבא, שזה קשור עם שמירת המצות בטבע, שהמצות הם משלימים את הנפש ומחייבים רוחניותה ונצחותה, אבל שכר עולם הזה אינו מחויב מן המצות בטבע רק בדרך ההשגחי הנסיי, שה' בהשגחתו ישנה הטבע לטוב ולברכה לשומרי מצותיו... (שם ז ט)
והיה עקב - ...וכשיעשה אדם המצות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליהם לעולם הבא, כמו שנבאר בפ' חלק, וכשיעשה אדם המצות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה בעולם הבא לפי שעשה המצות, וימצא גם טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם, כי כשינהג מנהג הזה ינהגו אחרים כמנהגו וגו'. על פי זה יאמר שעל חלקי המצות שנקראים בשם מצוה או חוקה אין מגיע לך שכר בעולם הזה כפי טבע המצוה בעצמה, ואני מצוך על כולם בין על המצוה ובין על החקים ובין על המשפטים שתשמרו היום לעשותם, רוצה לומר שלא על מנת לקבל שכר בעולם הזה, ובכל זאת יש חילוק ביניהם, שעל חלק המשפטים שהם המצות שבין אדם לחברו שאלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, תקבלו בהכרח גם שכר עולם הזה, כי זה רצוף בטבע המשפטים עצמם, אם תעשם שלא מפני שהשכל מחייבם רק מפני שצוה ה' אותם... (שם שם יב)
...היהדות מורה "עיקר שכינה בתחתונים", היא אומרת "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה), יעשו את חייהם למקדש ואני אשכון בתוכם. שליחות ישראל ומטרת תורתו היא לתקן עולם במלכות ש-די, לא רק בשמים ממעל, אלא גם בארץ מתחת. משום כך כל ייעודי התורה מתייחסים לעולם הזה. כל בדאי יכול לחתום על שטרות, שפרעונם בעולם הבא... אולם, רק ה' אלקים אמת ומלך עולם רק הוא יכול להבטיח הבטחות, המתקיימות בארץ לעיני הבריות. ייעוד התורה הוא שכינה, כל מקום שאדם מקדש את ביתו והיה מחנהו קדוש שם ה' מתהלך בקרב מחנהו, משביעו שובע שמחות עלי אדמות ומנחילו בעולם הזה מעין עולם הבא, הנה זו תכלית התורה ומטרתה במשפחת ישראל, ועתידה זו להיות נחלת כל האנושות... (בראשית ט ח)
עקב אשר שמעת - "שכר" במובן הרגיל של גמול עבור המעשים הטובים של הצדיק אינו נזכר כמעט בשום מקום בתנ"ך, אין לצדיק הפסד בעבודת ה', ואף הגדול שבקרבנותיו - הוא עצמו יהיה לו שכר שאין למעלה ממנו, אין הצדיק יודע "שכר", שכן אינו יודע הפסד, אילו קיוה לשכר לא היה צדיק, הברכה, הצומחת לו מפעולתו, באה אליו "עקב" - בהוראה מילולית בעקב פעולתו, לא לכך שם עינו בפעולתו, הדבר בו לו בלי משים... (שם כב יח)
ועץ הדעת - ...מה שאינו כן האוכל מעץ הדעת נעשה עובד מיראת הרע לעצמו, וגם זה צדיק, כדאיתא בסוטה סוף פ"ה, אלא שיש נפקא מינה בתשלום שכר, שהעובד מיראה ואינו מוצא תענוג רוחני בעבודתו אי אפשר לקבל שכרו כל זמן שהוא בחיים, ועל זה תנן באבות רי"א יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, ומשום הכי אמרו בסוף פ"א דקידושין שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אפילו למאן דאמר איכא, מכל מקום עיקר שכרו הוא בעולם הבא, מה שאינו כן העובד מאהבה ונהנה במה שמתדבק ביוצרו, הרי החיים והתענוג על ה' יקר מעולם הבא, וכדתנן שם, יפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא... (בראשית ב ט)
שם האחד פישון - והוא נגד אופן הראשון שהוא רוב בני האדם, אם בישראל לפי ערכם אם באומות העולם לפי ערכם, והמתנהג בזה האופן באורח חיים, היינו בפעולת צדקה וחסד ששוין בזה אומות העולם עם ישראל, יהיה שכרו בעולם הזה לזכות בעושר המאושר והקרן קיימת בגן עדן התחתון, אם לא מי שזכה בגמילות חסדים על פי התורה דוקא, או בלא זאת גם כן אם עושה גמ"ח לשם שמים אז הוא נכלל בענין נהר רביעי, אבל מי שמתנהג בחסד על פי דעת אנושי הרי שכרו בעולם הזה כאמור... (שם שם יא)
ושם הנהר השלישי חדקל - על שם אופן השלישי שראוים להנהיג את הצבור... קדמת אשור - אכן קבע הקב"ה בצמצום קדמת אשור ולא בארץ אשור, ללמדנו שעיקר גמול של אנשים הללו הוא לפי חסד שעושים עד שלא נאשרים מהבריות, רק עושים לטובת הכלל, אז ודאי ישיג שכר טוב גם בעולם הזה גם בגן עדן התחתון אם אינו בן תורה ועושה לשם שמים... והנהר הרביעי הוא פרת - על שם אופן הרביעי שהאדם דבק באלקיו, ומכונה הנהר בשם פרת שהוא פרה ורבה מצות ומעשים טובים כהררי א-ל... אבל עיקר שכר אנשים הללו בצרור החיים, ורק עד שמגיע נשמתו לשם משיג שכרו בגן עדן התחתון, וכן משיג טוב בעולם הזה כנהר המושך מגן עדן. (שם שם יד)
ברוך ה' אלקי שם - הנה מצות כבוד אב גורם לשכר ופרי בעולם הזה, כידוע ממעשה דדמא בן נתינא, מיהו יש נפקא מינה בין העושה מצוה זו מחמת שכך רצון ה' ולא מצד הרגשת שכל אנושי ובין העושה מחמת שכלו שמחייבו כך, על כן שם שעשה לשם מצוה נתברך שיהיו מבניו עובדי ה' ותורתו עד שיחול עליהם השגחת הטבע על ידי הוי"ה בעצמו... יפת אלקים ליפת - באשר אומות העולם מתנהגים על פי שרי מעלה... ועל פי מעשיו בשכל אנושי נתברך בעניני עולם הזה. (שם ט כו וכז)
אם בחוקתי תלכו - ...אבל באמת אינו כן, אלא הקב"ה חפץ בקיום המצות, והרי זה דומה כרופא המזהיר את בנו שחפץ מאד שיהא הבן נזהר כדי שיהיה חי ומקיים את עולמו של האב המזהיר, וגם יש הבדל באזהרת הרופא לבנו מאזהרתו לאחר, אף על גב שבגוף אזהרה אין נפקא מינה מכל מקום יש הבדל בדבר הרופא, שבשעה שמזהיר לבנו מבטיח לו אם יהא נזהר מלבד שיהא בריא עוד יתן לו שעשועים, מה שאינו כן בשעה שמזהיר לילד אחר אין מבטיח לו שעשועים, והיינו משום שעל ידי זהירות בנו עומד עולמו של הרופא, מה שאינו כן על ידי זהירות ילד אחר, וזה עצם ההבדל בין שכר ישראל בעשותן המצות בין אומות העולם במצות שלהן, דישראל מלבד שמקבלין שכר גוף המצות עוד מקבלין שכר על שמקיימין העולם, מה שאינו כן אומות העולם עובדי כוכבים אין קיום העולם תלוי בהם, משום הכי אין להם אלא שכר המצות עצמו... והרי המה מוזהרין בז' מצות רק לטובת עצמן, ומשום הכי אין מקבלין שכר כמצווין ועושין לטובת המצוה גם כן אלא כאינן מצווין, היינו שאין להמצוה רצון בזה ורק לטובת עצמם באה אזהרתן, מה שאינו כן ישראל הקב"ה מבקש מהם שיקיימו המצות ויקבלו שכר באשר בהם תלוי קיום העולם בכללו... (ויקרא כו ג)
למען יאריכון ימיך - ומפרשי חז"ל בקדושין סוף פ"א בעולם שכולו ארוך, ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב. ומתחלה יש לבאר מהו עולם שכולו ארוך וכולו טוב. והנה ידוע דעולם הנשמות הוא ארוך שנוצר לפני בריאת העולם, אבל אין כולו טוב, שהרי קודם שנברא האדם והגיע לחלקו על פי מעשיו בעולם הזה אינו טוב, ועולם התחיה הוא עולם שכולו טוב אבל אינו ארוך, ומעתה למדו חז"ל מסדר הכתוב שהרי דרך להקדים ההוה לעתיד, ואם כן להיפך מיבעי, למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך, אלא על כרחך למען יאריכון ימיך בעולם הנשמות לאחר מיתה, ולמען ייטב לך בעולם התחיה... וכאן שמבטיח שכר עולם הבא משום הכי הקדים שיעשה "כאשר צוך ה' אלקיך", ואז יהיה שכרו רוחני... (דברים ה טז)
למען תחיון - כבר ביארנו משמעות חיות דכתיב בקיום המצות שהוא חיות הנפש השש ועושה צדק, וכתיב כאן בנו"ן הנוסף להקטין הענין, דכח מעשה גמילות חסדים אינו נותן חיות ודביקות ואהבת ה' כמו כח מצות שבין אדם לשמים. וטוב לכם - בעניני עולם הזה שהרי אוכלין פירותיה בעולם הזה... בארץ אשר תירשון - אף על גב שהיא מצוה שאינה תלויה בארץ, מכל מקום שכר המצות מסוגל יותר בארץ ישראל... (שם שם ל)
וידעת - נגד זה שלפי טבע אומה הישראלית להיות להוטים אחר ע"ז ואם כן מי שמתחזק בדעת גבוה להלוך תמים עם ה' ראוי לשכר יותר ממי שבטבעו קר ושקט על אמונת אבותיו... הא-ל הנאמן - לשלם שכר לפי קושי העבודה... שומר הברית והחסד - השכר יהיה כפול מחמת הברית, שהרי המקיים המצוה כתקונה מקיים גם הברית, וגם החסד שהוא מתחסד עם קונו באשר אי אפשר להזהר מע"ז אם לא מי שמתגבר על טבעו בדעת גבוהה להיות שקוע באהבת ה'... ולשומרי מצותיו - אלו הנוהגים חסידות במעשה המצות כמו שביארנו, וגם זה האופן מועיל להנצל מיצרא דע"ז... (שם ז ט)
ואהבך - דעסק התורה נותן ברכה לא מצד חקי הטבע דארץ ישראל אלא מצד אהבה, וכמלך לחילו. והרבך - בגדולת הנפש, דרבוי בכמות כתיב "וברך פרי בטנך" וגו'. (שם שם יג)
אם שמע תשמעו - ...אלא כך הענין, דישראל נזונים ומתפרנסים בארץ ישראל בזכות א' משני דברים שנקראים לחמי בדבר ה', היינו עבודה דכתיב בקרבנות "קרבני לחמי", או בזכות התורה דכתיב "לכו לחמו בלחמי", ומפרש בחגיגה י"ד זה תלמוד. אמנם אין שני הדברים שוין באופניהם, ולהסביר ההבדל יש לבאר דמלכותא דרקיע כמו מלכותא דארעא, שהמלך משגיח על פרנסת עמו בשני אופנים, או שנותן חלק ארץ ונחלה לכל אחד והמה עובדים איש אדמתו, ובזה נכלל שומרי ועושי דבר המלוכה, או אנשי חילו ובעלי מלחמתו שהמה שומרי מלכותו ועל המלך לזונם מאוצר המלך בלי שום טורח, וידוע שהמלך רוצה ביותר אנשי מלחמתו ואוהבם הרבה יותן מבעלי עבודת הקרקע, כך מלכותא דרקיע מזין את ישראל או בזכות עבודה שהוא קרבנות, או בזכות התורה שנמשלו לאנשי מלחמה ונושאי מלכותו יתברך, וכל ישראל משתתפים במה שתומכים אותם... ומשום הכי נקרא עסק הקרבנות ביחוד עבודה יותר מכל מצות שבתורה משום שהיא באה בשביל פרנסה, וכעובד אדמתו ישבע לחם... (שם יא יג)
למען ייטב לך והארכת ימים - כבר ביארנו טעם השינוי שכתב שם למען יאריכון ימיך ואחר כך למען ייטב לך, שמזה הוכיחו חז"ל דמיירי בעולם הנשמות שהוא עולם שכולו ארוך, ואחר כך בעולם התחיה שהוא עולם שכולו טוב, ומזה למדנו דכאן דכתיב למען ייטב לך ואחר כך והארכת ימים דמיירי בעולם הזה, משום הכי מתחלה היעוד על ההוה ואחר כך על הימים הבאים. והא שייעד הכתוב שכר הרוחני במצות כיבוד אב ואם ושכר הגשמי במצות שלוח הקן, היינו כדי ללמוד מזה על זה, דמצד הסברא מגיע עבור כבוד אב ואם רק שכר בעולם הזה, כיון שהיא מצוה שדעת האדם נותנת על זה, ומצות שלוח הקן רק בעולם הבא, שהיא מצוה למעלה מדעת אנושי, כן שכרו צפון למעלה מהליכות זה העולם, משום הכי כתיב בכבוד אב ואם שכר הרוחני, מכל שכן בשלוח הקן, ובשלוח הקן כתיב שכר בעולם הזה מכל שכן בכבוד אב ואם, ומזה למדנו כמו כן בכל המצות שיש להם לכל אחד שכר בעולם הזה ובעולם הנשמות ובעולם התחיה...
עוד זאת למדנו דבכבוד אב ואם כתיב "על האדמה אשר ה'" וגו', ובשלוח הקן כתיב סתם, ללמדנו דעיקר שכר התורה מסוגל לארץ ישראל, שעל כן היא נקראת תורת אלקי הארץ, ומכל מקום נוהג בכל מקום, משום הכי פירשה תורה דאפילו כבוד אב ואם דהיא מצוה שכלית ואם כן הדעת נותנת שכל המקומות שוין, מכל מקום אחר שהזהיר הכתוב עליה ונעשית חקה, ומשום הכי סגולתה יותר בארץ ישראל, ולהיפוך אפילו שלוח הקן דהיא ודאי מצוה חקית מכל מקום שכרה בכל מקום, ומעתה למדין זה מזה וכל המצות למדין משניהם. (שם כב ז)
כל איש ישראל - כל איש לפי מעשיו בהליכות עולמו... כך כל ישראל מוזהרים בכל מצוה מעשית, אלא שמכל מקום כל אחד עליו מצוה אחת להיות נזהר בה ביותר, לכל אחד לפי עסקיו מה שעלול להיות נכשל על פי עסקו עליו לשום לבו על זה הפרט ביותר, ועל דבר זה הוא נידון ביחוד. (שם כט ט)
כל הנביאים לא נתנבאו אלא למחזיק תלמיד חכם, אבל תלמידי חכמים עצמן וכו' עין לא ראתה. הפירוש פשוט, דהעוסק ודבוק במושכלות אין שכרו רק במושכלות, שאין החוש שולט בו, אבל המחזיק תלמיד חכם, שהוא בנכסיו דבר גשמי והחוש שולט בו, עליו נבאו הנביאים כל גמולות המוחשים וענינים המושגים. אמנם כל זה במחזיק תלמיד חכם, אבל מי שעושה מפעלים להיות מבני עם הארץ תלמידי חכמים ולעשות אנשים לתלמודיים שכרו גדול עד כי אמרו אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, ואז שכרו במושכלות אשר אין החוש שולט עליו. לכן בכולהו רבנן המחזיקים אותם שכרם מושג, לכלן מצי לאיסתכולי לבר מגוהרקי דר' חייא, וזהו המחזיקים את ר' חייא שהם המה מרכבתו, זהו לא מצית לאסתכולי משום דמי שהחזיק את ר' חייא הלא היו נעשים גדיים תישים ומינוקא הוי מתני להו שיתא סדרי וכו', ואם כן שכר המחזיקים אותו הוא ענין בלתי מושג בחוש. (ויקרא כו ד)
ובמדרש בדין הוא שיטול שכרו, הביאור דכתיב "אמרו לצדיק כי טוב פרי מעלליהם יאכלו", והענין דיש שני עניני מצות, מצוה אחת לנקום בעושי רשעה ולהדוף פועלי און שלא ילמדו אחרים ממעשיהם, בענין כזה ליכא השכר בעולם הזה, רק שמור הוא בעולם הגמול, כיון שלא עשה טוב בעולם המעשה. לא כן הני מצות אשר המה מפעלות חסד וטובה, באלו אוכל פירותיהן בעולם הזה, וזה שאמר אמרו לצדיק כי טוב, אם הוא צדיק שעושה רק טוב, בזה האופן אוכל פירותיהן בעולם הזה, לא אם הוא צדיק שעושה נקם ומקנא ודן עושי רשע. ולכן כאן שפנחס עשה מעשה נקם ודקר אל בטן האיש, הלא מצוה כזו שהיא קנאה לכבוד ה' ולמען לא יאמרו התירו פרושים את הדבר הלא ענין כזה תשלומו יאות רק בעולם הגמולי, לא כן עשה השי"ת, כי נתן לו פירותיו בעולם הזה, וזה הוא שבאמת החלה המגפה, ועצר המגפה, אם כן היה זה הצלת נפשות כלל ישראל ולמוד זכות על כלל ישראל, אשר על הדן את חבירו לכף זכות אמרו שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה... (במדבר כה יב)
במדרש, יוסף משלו ניתן לו, ידים שלא משמשו וכו', דקשה להמדרש דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, רק משלו ניתן לו,ופירוש זה כי כל המצות אינם נקראים על שם האדם כי הכל בעזר עליון, ולכך מברכין קודם המצוה, כי הציויי מסייע לקיים המצוה, אולם השמירה ממצות לא תעשה הוא של האדם, רק על זה לא שייך שכר, אך מי שבא לנסיון בדבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, כדאיתא בגמרא, וזה השכר יוכל להיות גם בעולם הזה, דשכר מצות כיון שבא בכח המצוה שהוא מהשי"ת והוא קדוש אינו בעולם הזה, אבל בנסיון, כמו שאמרו רז"ל רווק הדר בכרך אינו בכלל מי הקדימני, ואליו שייך שכר בעולם הזה גם כן... ועיקר הטעם מה שזכה יוסף לשכר בעולם הזה, כי מדת יוסף הצדיק הוא להמשיך הברכה והשפע גם בעולם הזה, לכן נקרא להבה ששולט מרחוק, שמדתו הוא התפשטות הקדושה גם בעולם הזה כנ"ל. (מקץ תרל"ה)
בפסוק וישא העם את בצקו טרם יחמץ וגו', שיירי מצה ומרור שהיו מחבבין המצות וגו', דאיתא שיירי מצוה מעכבין את הפורעניות, כי הנה שורש המצוה היא למעלה בשמים, אבל על ידי התוספות שמחה והכנות של המצוה יכולין להיות נושע גם בעולם הזה, ולכן מצינו בארץ מצרים שהיה הפסח מקחו בעשור, והאמירה היה עוד בראש חודש... (פסח תרמ"ג)
במדרש חשבתי דרכי וכו'... וזה עצמו השכר, כמו שאמרו שכר מצוה מצוה, שמתקרב אל פנימיות המצוה, וכן מה שלא נזכר בתורה שכר עולם הבא, כי הוא פשוט ומובן מעצמו, אבל זה ברכה יתירה להיות נמשך כל ברכת עולם הזה על פי התורה וחקותיה, וזה שאמר גשמיכם בעתם, כמו שאמר בזוהר הקדש על פסוק לכל זמן ועת וכו', והיינו שיהיה גם הגשמיות נמשך אחר השורש, והוא כמו שאמרו חז"ל יפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה וכו', אם כן זה הבטחה יתירה מעולם הבא. (בחקותי תרל"ה)
ובמדרש וזכרתי וכו'... ולעומת זה גם השכר יכולין למצוא בעולם הזה מעין עולם הבא בכח התורה, וזהו שכתב "ונתתי שלום בארץ" ורמזו חז"ל באמרם שמא תאמר הרי מאכל ומשתה אם אין שלום אין כלום, לכך כתוב ונתתי שלום, פירוש כי אי אפשר לקבל הנאה בעולם הזה בלא חסרון, כמו שכתוב "ושבעת - השמרו לכם", אבל בכח התורה לקבל בשלימות גם הנאת עולם הזה, ומעין זה בשבת שהוא מעין עולם הבא, והיא פריסת סוכת שלום... (שם תרנ"ד)
אם בחקותי וגו' איתא בתורת כהנים המקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה, וכן כתוב "לו עמי שומע לי" וגו', ודריש אם לשון בקשה. והענין דהמפרשים הקשו על שנכתב שכר בעולם הזה ולא עיקר השכר דעולם הבא. אכן נראה דבאמת כל מה שנאמר בתורה הוא לימוד לבני ישראל, שעל שם זה נקראת תורה, ושכר הזה שנכתב בתורה הוא גם כן מצוה, שכן רצונו ית"ש להיות "עמי שומע לי וגו' ומצור דבש אשביעך", וכן פירוש המשנה שכר מצוה מצוה, שמה לי שרצונו ית' בעשיות המצוה או במה שרצונו ית' להשביענו מטובו, הלא אדרבא זה תכלית רצונו ית', ובמה שמסגלין מעשים טובים עד שהקב"ה נותן את ברכתו זה השכר עצמו מצוה. וכן פירוש שכר עבירה עבירה... וזה ענין אמרם ז"ל הוו כעבדים המשמשין שלא על מנת לקבל פרס, כי השכר עצמו צריכין לקבל לשמו ית' ולהתענג ביותר מזה שנעשה רצונו שהוא להטיב לכל, שזה רצונו ית', בזה הצדיק שמח ביותר מגוף הטובה שמרגיש בהנאתו... ולכן נכתב זה השכר בתורה שהקב"ה מצונו לעשות זאת שנזכה לקבל אלה הברכות. (שם תרנ"ה)
במדרש בדין הוא שיטול שכרו, אף דכתיב מי הקדימני ואשלם, וכל שילום שכר של הבורא ית' הכל בחסדו, ועל זה נאמר "ולך ה' החסד וגו' תשלם לאיש כמעשהו", אך יש שזוכה למתנה וחסד זה על פי מדת הדין, ואיתא עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים ושיתף עמו מדת הרחמים, ומדת הדין שעלה במחשבה היה כנ"ל לזכות לחסד עליון על פי הדין, ומי שמוסר נפשו באמת בעבור תורת ה' ומצותיו כפינחס, אז בא לבחינת הנהגה ראשונה שעלה במחשבה וזוכה במדת הדין לקבל שכרו, כי הגשמיות מעכב, ובאמת הרצון של בני ישראל עודנו עומד במקום הזה, רק במעשה אי אפשר לקיים הכל כמו רצון האדם הצדיק גם כן, ואך על ידי מסירות נפש יכולין לקיים במעשה כמו במחשבה, ולכן עודנו קים, כמו שאמרו במדרש פנחס הוא אליהו, על ידי שנזדכך גופו על ידי מסירות נפש יכול להיות עולה לשמים ואין הגוף מעכב... (פנחס תרל"ט)
במדרש מנורה של פרקים וכו' אימתי אתה נותן לנו שכר המצות, בעקב וכו', דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. דהציור שבעולם הזה אינו יכול לקבל שכר המצות רק לעתיד לבא, כמו שכתוב צור עולמים ב' יצירות עולם הזה בה' ועולם הבא בי', ולכן בהרשע כתיב "לא יאחר וגו' אל פניו ישלם לו", פירוש בציור שבעולם הזה, אבל לצדיקים שומר הברית והחסד אשר נשבע, מכלל שצריך כריתות ברית ושבועה הוא ענין נסתר מהופך מעולם הזה, ולפי שהם דברים רחוקים צריכין לכריתות ברית שכרת הקב"ה לאבות שהם בני עולם הזה. ובאמת ציור שלעתיד תלוי כפי מעשה המצות בעולם הזה, כמו שכתוב היום לעשותם, לתקן הציור על ידי רמ"ח ושס"ה, וכמו שאדם מביא אור המצוה בעשיה גשמיות כן שכרן של מצות שיתהפך אבר הגשמיי אל שורש המצוה, שהוא ציור שלעתיד... והיה עקב תשמעון דלבסוף ישמח האדם בהמצות שיראה בעין האמת שכרן של מצות וציור הרוחניי שבא על המצוה... (עקב תרס"ג)
בפסוק הענק תעניק לו וגו'... והגם כי היגיעה בעולם הזה השפל בא על ידי חטא הראשון, שמקום אדם הראשון היה בגן עדן, ומכל מקום הרי אפילו מי שנמכר בגניבתו יש לו הענקה, והנה שבת הוא מעין עולם הבא, ולכן יש בו בחינת הענקה לבני ישראל, והוא בחינת הנשמה יתירה לכל אחד כפי עבודתו בימי המעשה, וכמו שזכו בני ישראל אחר העבודה במצרים לקבל התורה שהיא גם כן הענקה, כמו כן בכל גלות הגם שבא על ידי החטאים מכל מקום דין הענקה להם. (ראה תרנ"ט)
במדרש שמצינו קלה שבקלות חמורה שבחמורות מתן שכרה שוה. וקשה למה באמת כן. ויש לומר פשוט כי מה שהמצוה גדולה נותנת כח וחשק לאדם לקיימה, כמו שאמר במדרש שאם היה נגלה שכרן היו רצין לחמורות בלבד, ולכך הקלה קשה יותר לקיימה, ומהאי טעמא מתן שכרן שוה כנ"ל. (תצא תרל"ב)
במצות השבת אבדה, כי כל המתנות שניתנו משמים אל בני ישראל לעולם נמצאים הם בתוך בני ישראל, דגמירי משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי. ואיתא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, והיתכן שיהיה חלק גן עדן בלי עבודה שבעולם הזה? רק בכל מצוה נמשך שפע קדושה מלמעלה, והחוטא אובד כל השפע ובאו הזכותים אל הצדיק, והוא עובד בהם להשי"ת, וכמו דאיתא באברהם אבינו ע"ה נטל שכר כולם, וכן איתא במשה רבינו ע"ה שזכה ונטל כל הכתרים של בני ישראל... (שם תרס"א)
ונראה דכמו שג' העבירות הן תכלית הרע, לעומת זה הפורש מהן וזוכה להתענג בג' סעודות של שבת הוא זוכה ונוחל כל חמדת העולם. ובמדרש ג' מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהם נטל כל חמדת העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל, זכה בעושר זכה בכל. והיינו דהפורש מע"ז שהיא חטא בשכל זכה בחכמה, והפורש מג"ע זכה בעושר, כדכתיב (משלי כ"ט) ורועה זונות יאבד הון, וידועין דברי הרמב"ם דשכר מצוות יובן מענשן של עבירות, ובאשר דעונש של עריות הוא עניות רחמנא ליצלן, מובן דשכר מצוות הנזהר מהן הוא עושר, והפורש משפיכות דמים זכה בגבורה וזה פשוט... (נח תער"ב)
במדרש רבה ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור... אמר לו הקב"ה חייך שאני פורע לך וכו' כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם. ביאור הדברים, דהנה (קידושין ל"ט) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והטעם יש לומר, דהנה שכר מצוה מצוה, ואיננו דבר נפרד אלא המצוה בעצמה שפעל, וידוע דהמצוות הן גבוהות מאד ונקראות רמ"ח אברים דמלכא, והמצוות הן צורך גבוה שמתקן בעולמות העליונים, על כן שכרו נמי שמה, ורק שיש בהן תועלת בצד מה גם בעולם הזה... על כן נמשך נמי שכר בצד מה גם בהאי עלמא, והם כל יעודי התורה כמו שאנו אומרים בקריאת שמע "ונתתי מטר ארצכם בעתו" וגו', ואף גם זאת היא כדי שיהיה הלב פנוי לתורה ומצוות לזכות על ידן לעולם הבא, כמו שהתועלת לתקן את הדעות וליישר את כל המעשים, שגם בהם עיקר התכלית לעולם הבא...
והנה זה יצדק בכל המצוות של תורה, אבל המוסר נפשו על קידוש השי"ת, שהוא למען יתרבה כבוד ה', מובן שתועלת זה ביותר במקום ההסתר והצמצום, דהיינו עולם הזה, דבעולמות העליונים שאין שום הסתר וכבוד ה' שמה בהתגלות אין התועלת שמה כל כך... וכל עולם שהוא יותר למטה ושכיח שם הסתר ביותר תועלת מצוה זו שמה ביותר, על כן שכר מצוה זו נמי צריך להיות עיקרו בעולם הזה על דרך הנ"ל, שמקום התועלת שמה השכר...
אך באמת עיקר מצות קידוש השם נמי הוא לתועלת העולמות העליונים, אלא הצד הנגלה שבמצוה זו, שהוא להרבות כבוד שמים, שייך יותר בעולם הזה, אבל הנסתר שבה גבוה מאד, ומכל מקום נצרך ששכרו גם כן, אף שהוא בעולם העליון, מכל מקום על כל פנים יהיה נגלה בעולם הזה שזוכין לשכר גדול מאד לעולם העליון, כמו שיש תועלת צד הנגלה שבמצוה בעולם הזה, וזה שאמר המדרש ששכרו שכל בנים היוצאים ממנו מגדלם שם טוב בעולם, שהוא מבורר כולו טוב בלי פסולת ואין חלקי הרע מעורבין בו...
והנה מעין זה יש לומר בשבת שישראל מעידין בשביתתם על חידוש העולם, והוא גילוי כבוד ה', ועל כן אף שמתן שכרה גבוה מאד, עד שאמרו (שבת י') מתן שכרה לא עביד לאיגלויי, מכל מקום צריך שיהיה נגלה גם בעולם הזה מצד מה, כמו שתועלת המצוה בצד הנגלה שבו היא ביותר בעולם הזה. אך יש לומר שזהו מה דמיניה שיתא יומין מתברכין, והיינו על פי מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעיקר ההשפעה בעולם היא הדביקות בהשי"ת באמצעות ההשפעה... ומכל מקום על ידי הדביקות שיש לישראל בשבת וההשפעה בכל שיתא יומין זה מגלה על השכר הצפון כמו ענין המצוה.
עוד יש לפרש דברי המדרש הנ"ל, דהנה מסירת הנפש על קידוש השם עיקר הפעולה עם חלקי גופו, ואינו דומה לשאר מצוות מעשיות שעיקר היא רעותא דליבא דאית בהן, כאמרם ז"ל (סנהדרין ק"ו) רחמנא ליבא בעי, אבל מצוה זו העיקר הוא קידוש השם שהוא בהתגלות על ידי חלקי גופו, על כן השכר נמי בענין דברים שמתיחסים לגוף... ולפי זה שכר חור שהיה צריך להתיחס לגוף היו בנים בעלי שם טוב. (ויקהל תרע"ג)
ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי... נראה דהנה אין מקבלין שכר על לא תעשה רק כשיצרו מתגבר עליו, כבפרק קמא דקדושין (ל"ט ב'), והטעם יש לומר, דהנה אמרו ז"ל שכר מצוה מצוה, והפירוש דבמצוה שאדם עושה הוא מתקן את העולמות העליונים ומאיר בהם אור עליון מלמעלה, וזה בעצמו הוא שכרו לעולם הבא, וכל אדם משלו נותנים לו. אך איך אדם קרוץ מחומר יש בכחו להניע את העולמות העליונים, כבר פירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהוא מטעם שלוחו של אדם כמותו, שהאדם הוא שליח השי"ת, ואם כן הרי הוא כאילו השי"ת בעצמו עושה. והנה כל זה יצדק במצות עשה, אבל במצות לא תעשה שהיא שלילת העשיה לא תצדק בה שליחות, ומטעם זה עשה דוחה לא תעשה, כי העשה הוא מעשה שמים על ידי שליחות והלא תעשה הוא מבשר ודם, ומעשה שמים דוחין למעשה בשר ודם, ועל כן אין מקבלין שכר על לא תעשה, שהשכר הוא רק מה שפעל בעולמות העליונים, וזה לא פעל בעולמות העליונים, ובודאי בזה העולם מטיבין לו, אבל זה הלא יקרא שכר מצוה. אך אם הוא פורש מן העבירה למען יהיה ביכולתו לקבל עליו עול מלכות שמים ולקיים "ולדבקה בו", אם כן הפרישה מעבירה היא מחלקי המצוה דלדבקה בו, ושוב מקבלין עליה שכר גם כן... (קדושים תרע"א)
ולפי זה יש לפרש סיום הכתוב "ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם", שמחמת עמל התורה נעתק טבעו ונמשך לבו אחר ידיעת התורה ועשיית המצות בטבע. ובזה תתישב קושית המפרשים על כל היעודים הטובים שבפרשה, הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והרמב"ם פירש שכל אלה הן להסיר המניעות לבד... ולדרכנו יובן על פי מאמרם ז"ל ששכר מצוה מצוה, ואם כן יעוד השכר מתחיל מתיבה "ואת מצותי תשמרו", שבשכר עמל התורה יימשך להם כנ"ל, אך בטבע העולם שכיחות מניעות שונות, באה אחר כך ההבטחה מהסרת המניעות, ומכל מקום עיקר השכר הוא "ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם"... (בחקותי תרע"ג)
ונראה דהנה איתא בחובת הלבבות דבעבודת השי"ת במצפון הלב זוכין לעולם הבא שהוא עולם המצפון. והפירוש דבכל מצוה ומצוה יש בה חלק הנגלה היא העשיה, וחלק המצפון שהוא החכמה שבמוח וכוונת הלב, ובשני חלקי המצוה זוכין לשני עולמות, במעשה הנגלה לעולם הנגלה, ובכוונת המצוה במוח ולב שהיא במצפון לעולם המצפון, וכמו שהאדם הוא מורכב מנגלה ונסתר, הוא גוף ונשמה, גוף מתחתונים ונשמה מעליונים, כן העולמות עולם הזה ועולם הבא... וחלקי העשיה מתיחסים לגוף על כן זוכין בהם לעולם הזה, וחלקי החכמה והכוונה מתיחסים להנשמה על כן זוכין בהם לעולם הבא. ועם זה מובן ששלימות האדם הן החכמה והכוונה והעשיה היא טפלה, אף שבלעדי העשיה אין החכמה והכוונה כלום, שהיא כמו נשמה בלי גוף שאין לה מציאות כלל בזה העולם, מכל מקום עם העשיה העיקר הרי החכמה והכוונה... (במדבר תרע"ג)
ישלם ה' פעלך... ביאור הדברים, דהנה אמרו ז"ל מצוה גוררת מצוה, דאף שהמצוות הן פעולות נפרדות זה מזה, מכל מקום אם עושה מצוה בכל כחו, היינו שעושה בכח הנשמה, כמאמר הזהר הקדש כל אשר וגו' בכחך עשה כחך דא נשמתיה דב"נ, ומעורר בזה שורש המצוה ומקורה, שהמצות הן רמ"ח אברין דמלכא ושם הן כולן בתכלית היחוד, על כן יש בכח מצוה אחת לגרור אחריה את הכל, והעשיה שמוטלת על האדם אחר כך היא רק לשמור אותו הכח שלא יתפגם ולא יתקלקל. והנה ידוע כי עיקר שכר המצות הוא למצות עשה... וכבר ביאר זה מהר"ל ז"ל שבלא תעשה שהוא שמירה שלא יצא מגדרו על זה לא שייך שכר, ולפי זה עיקר השכר המגיע לאדם בעשיית המצוות בשלימות הוא מהכח הראשון, אבל אחר זה הלא מצוה גוררת מצוה והכל הוא רק בגדר השמירה שעל זה לא שייך שכר כנ"ל... (שבועות תע"ר)
ובזה יובנו דברי המדרש (שמ"ר מ"ה ז') וחנותי את אשר אחון, באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים... ואחר כך ראה אוצר גדול, אמר האוצר הזה של מי הוא, אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו אני עושה לו חינם ונותן לו מזה. ולכאורה יפלא למה יגדל שכר מי שאין לו כלום משלו ממי שיש לו ובא בשכרו? ואמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דהפירוש מי שאין לו היינו שיודע שאין לו ובא רק בתחנונים. ולפי הנ"ל יובנו הדברים, דמאחר שיודע שאין לו כלום ומתחנן ומתחבט על כן הוא מתדבק יותר כנ"ל וביותר כח וביותר עומק, ועל כן הוא מקבל שכר יותר... (ואתחנן תע"ר)
ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד וגו'... והענין דכתיב חסד, והוא דבר שאין האדם ראוי לזה רק מצד חסדי השי"ת, ואם כן גם בני עשו מקבלין מזה מחמת זכות האבות, וכאשר אנחנו שומרים המשפטים, שהם ההיפוך מעשו שהיה בעיניו אדם שלם ולא הרגיש בעצמו שום חסרון, ומשפטים הם להיפוך כמוזכר במאמר הקודם, אז מעוררין גם בשמים שלא יקח שום אחד את החסד רק אנחנו, וזה שאמר ושמר לך, שישמור שיהיה לך לעצמו ולא יהיה לאומות העולם חלק בזה חס ושלום... (עקב תע"ר)
ובזה יש לפרש סיפא דקרא, ושמר וכו', ולכאורה אינו מובן הלא זכות אבות היא נמי כשאין ישראל זכאין כל כך, וכאן שמדבר כשישראל זכאין, מה רבותא היא שישמור להם זכות אבות? ויש לומר דהנה בש"ס קידושין (י"ח) ישראל מומר יורש את אביו דבר תורה, דכתיב "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר". ואם כן כשהקב"ה בא ליתן לישראל חסדי אבות לעולם עומד שר של עשו בטענת ירושה. אך כשישראל שומרין משפט כנ"ל ועושין הכל צורך גבוה, ובזה עושין את כל עניניהם אף עניני עולם הזה אלקות, על כן לעומתם נותן להם הקב"ה שכרם נמי העיקר הוא קרבת אלקות, וממנה מסתעפת גם טובת עולם הזה, ובאשר העיקר אלקות אין לעושה שום שייכות בו, וזה שנאמר "ושמר ה' אלקיך לך", היינו לך ולא יהיה לזרים אתך. (שם תרע"ג)
והנה (קדושין ל"ט) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וברח"ו דדוקא שכר מצוה אבל שכר תורה איתא נמי בהאי עלמא, וראייתו מהא דבשמאלה עושר וכבוד. פירוש, דבודאי האי עושר וכבוד בהאי עלמא הוא, דהרי זה שכר על בשמאלה, היינו שלא לשמה, ומאחר דמסיק הש"ס דלשמה עושר וכבוד נמי איכא, הנה מפורש דשכר תורה איתא נמי בהאי עלמא.
ויש לומר דשכר שבת איכא נמי בהאי עלמא, כי שבת היא כללא דאורייתא, ועוד ששבת היא מעין עולם הבא, ושכרו נמי מעין עולם הבא, והוא כמו שכתוב (ישעיה נ"ח) "אז תתענג על ה'", והיינו משום דבשבת היא התאחדות לגמרי מוח ולב, שני אריסין כנ"ל, על כן זוכין לעונג שהוא למעלה הכולל הכל... (שם תרע"ה)
...אך נראה דענין שכר שבת דכתיב (ישעיה נ"ח) "אז תתענג על ה'", הוא ענין עולם הבא, דצדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, וזה ניתן תיכף לאדם שכר שבת ונשאר לו ירושת עולמים עדי עד, אבל האדם נהנה ממנו לפי מסת הזדככותו. ובשבת שבהכרח האדם מזוכך יותר, ואפילו ע"ה אימת שבת עליו, נהנה האדם מאותו הזיו, ויובן ממילא דלעולם הבא שתהיה תכלית הזיכוך יהיה תענוג אל אותו הזיו אלפי אלפים פעמים יותר מאשר הוא עתה בשבת, ומכל מקום שכר השבת ניתן לו מעתה, וכל מה שהאדם יכול ליהנות ממנו תיכף הוא נהנה תיכף, וכאשר יהיה מוכן יותר יהנה ביותר. וממוצא הדברים שבכל שבת נהנה מן השכר מכל השבתות שעברו עליו... (שם תרע"ז)
ויש להוסיף ולומר כי עולם הבא הוא עולם המצפון, על כן אי אפשר שיהיה נגלה לבשר ודם שהוא בעולם הזה עולם הנגלה. ומה שגילה בשתי המצוות הנ"ל מתן שכרן לעולם הבא, אין לזה מהות ואיכות השכר, אלא שבשכר המצוה יזכה ויגיע לעולם הבא שהוא עולם שכולו טוב וכולו ארוך, אבל השכר שיקבל שם אי אפשר לצייר מה הוא, ושם בודאי אין שכר של זה דומה לשל זה, ואפילו במצוה אחת שינוי השכר לפי מהות ואיכות העשיה, כמסת רגש הנפש וההתלהבות ודביקות ויראה ואהבה שהיו בעשייתה, כי עולם הבא הוא עולם המצפון, וזוכין לה בשביל המצפון שבמצוה, וזהו שבמשנה "לפום צערא אגרא", אבל לזכות לעולם הבא הוא בהכרח לכל המצות בשוה, וכמו שמשלו משל, שכולם נכנסין בשער אחד ושם נותנין לכל אחד ואחד מדור לפי כבודו. ובאשר התורה לא ביארה אלא שכר שיזכה ויגיע לעולם ההוא ולא יותר, בזה הראה לנו שאי אפשר להגיד עצם שכר עולם הבא הנעלם לבשר ודם בעולם הזה הנגלה, ושוב אין שייך להיות יושב ומשקל איזה מצוה גדולה ושכרה מרובה באשר זוכין לו בשביל חלקי המצפון שבמצוה, בודאי שבשכר מצוה קטנה אלא שנעשתה ברגש הנפש והתלהבות יתרה יזכה לרב טוב הצפון, יותר מבשביל מצוה גדולה שנעשית ברגש נפש מועט. (תצא תרע"ז)
יזכה לשנה טובה ומתוקה, ויזכו להכתב בספר פרנסה וכלכלה. ופירש הגאון יעב"ץ ז"ל שתהיה פרנסתנו מיד ה', ולא משכר המצוות חס ושלום, כמו שהיה אומר תמיד אדמו"ר ז"ל בימים אלה, כי האדם צריך להיות איש שרבים צריכים לו, וזהו שאנו מתפללים "וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים", פירוש חיים צרכי גבוה, דאם לא כן יכול להיות שאוכל המצוה שקיים בהצימעס (גזר) שאוכל, מה שאינו כן אם חייו צרכי גבוה, אז פרנסתו אינו נחשב לו למאומה כי חייו צרכי גבוה הם. עד כאן לשון אדמו"ר ז"ל.
ואתמול דברנו מזה הרבה, להראות כמה מוטעים העולם, שרק רצונם לזכות שנה טובה של עונג עולם הזה, ואינם יודעים יוקר המלון של עולם הזה, מי יודע כמה יכתב על הפנקס של בעל הבית שלו העולם כולו, גם בעד כוס מים... (חלק א ט)
נתכבדתי במכתבו הנכבד, ולבי ספק, על נכבד גדול כמוהו אוכל לחשוב, כי כל עוד יתחזק במעוזו לקבל דין שמים באהבה, וכל עוד ועוד, יגדל שכרו על זה, כי בכל עת שהטבע מעורר האדם את צערו והאדם מתחזק לעמוד על נפשו נגד טבעו, ולחשוב, "אם חסד אשירה ואם משפט אשירה", מפני כי המשפט של רחמן, בלי ספק חסד הוא, הלא על כל רגע שכרו מרובה מאד.
והנה בשבת פ"ח איתא, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו לכל אחד ב' כתרים. ולכאורה ג' כתרים היה להם לקשור, אחד כנגד נעשה, ואחד כנגד נשמע, ואחד כנגד הקדימה. ואמרנו, כי באמת אם היה אדם יודע טעמי המצות לא היה לו שום שכר על המצוה, כי היה מבין העונג הנפלא הנמצא בה, והיה רץ אחריה כמו אחרי עונגים שאין להם ערך לזה, ומכל שכן אחר העונג בלתי תכלית. ולכן הסתיר הקב"ה טעמי המצות, למען יעשה אותם באמונה, ואז יהיה שכרו כפול ומכופל, עונג הטמון במצוה, ועונג שכר המרובה של אמונה, אין תכלית, כי זה כולל כל התורה כולה... (שם כג)
ומעתה ראה בני שמחת האדם להתבונן מזה גם כן שכר מצוה כמה עצום הוא נורא מאד מי יכילנו, אם חסרון כל דהו של חמדת הממון יכול לגרום לפול ביד עשו כל שבטי י-ה, כלל ישראל חס ושלום, ולא יועילו כל זכיותיו של בחיר האבות יעקב יעקב אבינו ע"ה, אם חס ושלום בדין בא אתו, למה, כי זה החוט שפחד ממנו יגרום ריחוק ממנו ית'. ואם כי ריחוק חוט השערה יגרום חס ושלום כך כך, ואם כן מרובה מדה טובה לכל הפחות ת"ק פעמים, ובפרט כפי שאמרתי לך פעם בזה, מי יכילנו חוט השערה קירוב אליו ית' יותר מה שכרו... (שם עה)
אשתומם היום ממדותיו של הקב"ה, נבוכדנצר הרשע... הנשמע שפל ונבזה כזה, צייר נא לפניך, אילו אנחנו היינו רואים איש כזה, ודבר פעם אחת דבר טוב, האם עלה על דעתנו לתת לו אף תודה קלה אחרי שראינו ממנו שפלות כל כך... להיות מלך על כל העולם כולו בשביל ד' פסיעות שרץ לכבודו?
עתה אבין מעט מה שאמרו ז"ל סנהדרין צ"ו שהנביא ירמיה התפלא על זה הרבה. ומזה נוכל להבין שכר מצוה אחת לישראל לעתיד לבוא, ומכל שכן לצדיקים, ומכל שכן על מצות הרבה, ומכל שכן בצער קטן, ומכל שכן בצער גדול, לפום צערא אגרא, כי בעד כל בחינת צער מעט יותר יגדל השכר כפלי כפלים באין ערך יותר, וזהו שהשיבו הקב"ה, אם על זה אתה נבהל, כשאשלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים בין בצעי המים אז וכו'... (שם פח)
ודע עוד כי במה שסכנו עצמם המרגלים לתור הארץ יהיה שכרם מרובה מאד, והבן זאת. ואוסיף לך מעט, אבל רב הוא. הנה אמרו ז"ל אל יהלך אדם תחת קיר נטוי שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו. לא הבנתי, כמה ישהה תחת קיר נטוי, ועוד הרי לא נתנו גבול, אפילו כרגע, וכמה ינוכה מזכיותיו, אטו מי שיש לו מאות מיליונים, יש אצלו חשיבות מטבע אחת ואפילו עשרה או מאה או אלף? אלא ודאי כי היותר פחות בשכר עולם הבא הוא יותר רב באיכותו, וראוי שיצטער על זה כל ימות העולם הארוך.
וראיה מר' חנינא בן דוסא שבקש עושר בעולם הזה, ויהבו ליה, והנה רחב"ד די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ובודאי לא בקש עושר להתענג בהם רק לעשות בו צדקות ופקוח נפשות, ועם כל זה נראה לו בחלום כי כל הצדיקים יאכלו על שולחן ג' רגלים והוא יאכל על שולחן ב' רגלים, הרי כי כל ימות עולם הארוך יבוש ממעט שכר שינכו לו בעד העושר אשר בקש לעשות בו צדקה ופקוח נפשות, וכל זה למה, כי יש לו לשמוח בחלקו שנתן לו ה', ואם היה טוב לפניו עושר ודאי היה נותן לו, ואין לו לבקש נסים, ורק מחמת שצדיק גמור היה נעשה לו נס שקבלו ממנו בשמים בחזרה. (שם צא)
ומעתה יש לנו להתבונן עוצם ההיזק של הבורח מבזיון, ומכל שכן הרודף אחר הכבוד. כמו שאמרנו על פסוק "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה", הנראה מפורש מהכתוב כי שניהם היו עקרות, רק לאה בשביל שהיא שנואה ולא היה לה כבוד כל כך כמו רחל... ועל כן כיון שהיה לה מעט כבוד יותר מלאה, זכתה לאה לבנות כמה שבטים, ורחל רק שנים, אף שהכבוד שלא ברצונה היה, ומה ינוכה מכבוד ברצון, ומכל שכן הרודף אחר הכבוד, ומכל שכן בשקר, הרחמן יצילנו.
ומעתה לפי כל הנ"ל נוכל להבין גודל הריוח של הבורח מכבוד, ומכל שכן מי שעושה מצוה היותר קלה ומתבזה עליה מלצים וכדומה לזה, כמה ירומם שכרו אף בערך אי כבוד של גנב המרכיב על כתפיה, והלא מדה טובה מרובה, ומי יוכל לשער גודל הערך של מצוה כללית, כמו יראה, וגם מצוה דרבים בזה, ואין דומה יחיד העושה מצוה וכו'...
ראשית למדנו כמה צריך האדם להתרחק מכל דבר הנאה, כתאוה וכבוד וכדומה, אחרי שראינו, כי להאדם היותר פחות כגנב, אשר הוא שפל גם בעיני כל האדם, עם כל זה כשאין העבירה בשלמות הנאה, כהרכבה על כתפיה ברגיל בזה, ינוכה חומש עונש, אם כי אחר כך אכל השה בכל הנאתו. ומזה נוכל להבין כמה ינוכה בשארי חסרון הנאות בהשה ינוכה בעונשו מלמעלה...
ומזה נוכל להבין ההפרש העצום בין הנהנה מעולם הזה, כמו אכילה ושתיה ומשגל ותשוקת הבצע, להמפחית הנאתו ואדרבא יצטער על ההנאה, עצמו מספר חלקי הערכים... (שם קנז)
גודל השכר הנורא עבור גמילות חסדים מעט הכמות נלמד מרבקה, ומה יוציא אדם להתחתן בתו בעשיר מכובד ומלך, והנה רבקה ששמחה לעשות טובה לאליעזר אם היתה מחסרת לומר "גם לגמליך אשאב" היתה מפסידה הכל, בעלה בעולם הזה, ושכרה לעולם הבא, שהיא אם כל ישראל, הוי צדקתך כהררי א-ל! (שם רד)
אך אדם מחומר יראה שצרות עולם הזה צרות כי לא ראה גדולות יותר. וכן השכר והטוב, כי לא ידע מהו טוב עולם הבא, וכל צרות וטובות עולם הזה רק רגע לעומת עולם הבא, והנה מלבד השכר הנורא על מעשה המצוה יותר נורא מי שעושה אותה בעמל, ולכן אמרו אגרא דכלה דוחקא, שכר הרבה יותר גדול על צער הדוחק מעל הלמוד... (שם ריד)
איתא במדרש על שלמה המלך ע"ה "ונשיו הטו את לבבו", מוטב היה שלמה גורף ביבין ולא נכתב עליו המקרא הזה. כמה קשה דבר גנאי הנכתב על האדם, עד שכדאי לו להפסיד המלוכה על כך. ואם כן לשון אהבה וחבה הנכתב על האדם כמה גדול השכר, כמה גדול השכר שנכתב עליהם "אז נדברו יראי ה'" וגו'! (שם רטז)
ובזה פירשנו הפסוק "ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". פירוש מי ששמח בחידוש נפלא כבריה משונה, נגון נפלא וכדומה, היש לנו לשלם לו שכר על שמחתו, ועל שהלך לראות הדבר הנפלא? הלא אדרבא האדם הוא יתן שכר על ראיתו. כן במי ששמח בעבודתו ית' ותורתו, היש לשלם לו שכר? הלא הוא טבעו לשמוח באמת. ואם כן הרי זה מעשה השי"ת, ועם כל זה תשלם לאיש, כאילו הוא מעשה האדם, וזהו תשלם לאיש כמעשהו, כאילו היה מעשה האדם בעצמו, ולא בטבע ממנו, וזה דבר נפלא. (חלק ב טז)
והנה מכל מקום עושה השי"ת חסד עם האדם, שכאשר מקבל עליו עול התורה לקבוע עתים לתורה בעת שאין לו פנאי וקשה לו ושובר את יצרו, הקב"ה מחשב לפום צערא אגרא, ושכרו הרבה, וכן מי שמקבל באהבה יסורים נגד רצונו, אף שבאמת למעלה לשחוק יחשב, מכל מקום הקב"ה עושה חסד ומשלם לו לפום צערא אגרא. וזהו פירוש הפסוק (תהלים ס"ב) "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". כי הנה אנחנו רואים שיש דברים שהאדם נזהר בהם ואין אנו נותנים לו תודה עבור זה, יען כי הוא מוכרח בהם, למשל, מי שאינו עושה שטרות מזויפים, לא לשבח יחשב לו, יען כי מוכרח הוא לכך, כי ירא מהמלך, אף כי עתה בביתו אין רואה... ולא מחמת צדקתו עושה זאת, ולכן לא ישובח בזה, וכן הרבה דברים כאלו. והנה מי שאינו עובר רצון השי"ת, באמת מה שכר מגיע לו, הלא הוא מוכרח, כי לבסוף "ומלאך אכזרי ישולח בו" (משלי י"ז), אך מכל מקום, כיון שעל זמן מועט, ימי חייו, הבחירה בידו מה לעשות, לכן חושב לו הקב"ה כאילו מעצמו כובש את יצרו ואינו עושה עול... (שם קעה)
מצינו במדרש ב"ר מ"ח "יוקח נא מעט מים", אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יוקח נא מעט מים להאורחים, חייך שאני פורע לבנך... הרי במדבר, בארץ כנען מנין... לעתיד לבא מנין... צאו וראו כמה שכר פרע הקב"ה לבניו בשביל מעט מים...
...והנה אין ספק אצלי שבשביל כשהייתי פעם אחת בטולא לבקר את כבוד אחי נ"י, ואמו (של הנדיב) תחיה בשלה לי מאכל טוב בלי בשר, וידעתי כי אני יכול לסמוך עליה שבודאי תבשל בלא בשר כרצוני, וגדולה הכנסת אורחים, ושלם הקב"ה לבנה שיהיה לו חלק במצוה רבה מאד, חזוק התורה והיראה ודרך ארץ גם יחד, וזה דבר גדול מאד בעיניו ית', כמאמר חז"ל (יומא פ"ו) ואהבת וגו' שיהיה שם שמים מתאהב על ידך, שבזמן שאדם קורא ושונה וכו' ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו, אשרי לפלוני שלמד תורה וכו' עליו הקב"ה אומר (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר"... ואם יאמר אדם הבלתי יודע הזאת שכר, הלא זאת מצוה ולא שכר, אמור לו מקרא מפורש הוא (יחזקאל ט"ז) "ואומר לך בדמייך חיי" ודרשו רז"ל (ש"ר י"ז ג') בשביל מצות פסח ומילה זכו לצאת ממצרים, יראה כמה גדול שכר מצוה... (שם ריב)
ריש בהעלותך כתיב "ויעש כן אהרן" וגו' ופירש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה... והנה הדבר תמוה מאד, אהרן קדוש ה', יהיה זה שבח לפי שלא שינה בדבר שאין בו חסרון כיס? ואם לא שינה חס ושלום הרי היה זה כמומר להכעיס חס ושלום, הזה שבח לאהרן קדוש ה' שאינו מומר להכעיס? וכן לקמן שלא עכבו הלוים, הזה שבח לדור המדבר מובחרים שבכל הדורות?
אבל הענין כך הוא, הקב"ה רצה לגלות בפירוש כמה שכרן של מצוות, עד שאהרן קדוש ה', אשר כל ימיו עמל בתורה ובמצות ובמדות, עד שנעשה בריה חדשה, עם כל זה לא תעלה בדעתך שלקדוש ה' כמוהו אין לו שבח וגדולה במה שלא שינה בדבר שאין בו חסרון כיס, ולכן הכתיב עליו מקרא מלא "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה"... ומזה נבין כמה יגדל שכרו הרבה מאד בדבר שיש בו חסרון כיס, ומכל שכן בדבר שיש בו עמל, והרבה עמל עד לשנות טבעו מכל וכל כאהרן קדוש ה', וחשבון זה הולך עד אין תכלית... (שם רעו)
ודברנו בפרשת תצא ז"ל רש"י שם מספרי, "למען יברך - אף על פי שבאת לידו שלא במתכוין, קל וחומר לעושה במתכוין, אמור מעתה נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הרי הוא מתברך עליה", ולמדנו מזה, שאם כשנפלה מידו סלע ונתפרנס בה העני רק חיי שעה הקב"ה קובע לו ברכה, המתנהג כשורה ואחרים רואים הנהגתו הטובה ומתקנאים קנאת סופרים ממנו יראו וכן יעשו ומתפרנסים חיי עולם, היש קץ לברכות שנקבעו עליו... ומכל שכן מי שמתכוין לזכות הרבים, ומכל שכן מי שמפרסם שם שמים במו פיו לחזק ברכים כושלות ולעות עם ה' על ברכי התורה והאמונה... (שם שו)
הנה מצינו (שמות י"ב כ"ח) "וילכו ויעשו" ואיתא במכילתא וכי כבר עשו, והלא לא עשו אלא לאחר י"ד יום, אלא מכיון שקבלו עליהם לעשות והעלה עליהם המקום כאילו עשו. ואם כן מאז עד י"ד יום היה להם שכר על כל רגע ורגע כאילו עשו. נמצא לפי זה שהעושה - מצוה אחת בידו, והמחשב - פי כמה וכמה בידו. ונמצא שהאדם המלמד עצמו במדות, אשר על פי זה יתנהג בעולם בשלום וריעות ועל פי זה יעסוק בתורה, כי המדות סיבת שמירת כל התורה, ועל פי זה יעסוק בגמילות חסדים ליחיד ולרבים, מאז יתלמד ויכוין לכך ויחשוב בזה ויקבל ויכין עצמו לזאת, כל רגע ורגע יש לו שכר כאילו עשה כבר כל הפרטים, ונמצא שכרו כל רגע ורגע עצמו מספר הפלא ופלא... (שם שלד)
...וגדולה מזו מצינו, (סנהדרין צ"ו) תנו רבנן מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים, ומאן נינהו שמעיה ואבטליון, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק... זה לא כבר קראנו את המגילה וראינו את גודל רשעתו של המן צורר היהודים, יזכה להכניס בני בניו תחת כנפי השכינה?! וכן סיסרא וסנחריב רשעתם נורא מאד, ולמה זכו לזה?
הנראה כי ב' דברים למדין מזה. אחד - הטבתו של הקב"ה נורא מאד בלי תכלית, יען כי על ידם נתקדש שם שמים, ואף כי אדרבה הם כיוונו לרעה, מכל מקום כיון שעל ידם סוף כל סוף היה קידוש שם שמים, על כן שלם להם שכרם לבסוף לבני בניו... (שם שלז)
והנה נתעוררתי מהפטרת פרשת שלח מרחב הזונה לראות כמה שכרן של מצוות מרובה עצמו מספר. הנה רחב הזונה מסרה נפשה בשביל המרגלים אשר שלח יהושע, כי הטמינם בגג אחרי שלח אליה מלך יריחו לאמר איה האנשים... היש מסירות נפש יותר מזה, ואם כן מאי רבותא עם המרגלים קיימו דבריהם והחיו אותה ואת אביה ואת אחיה, הגם זאת לא יעשו בשביל מסירות נפשה בשביל כלל ישראל? אתמהא. והנה הכתוב (שיר ד' ג') משבח את כנסת ישראל "כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה", ופירש"י ז"ל כאשר אמרו "את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון" קיימו דבריהם. הזאת רבותא היא לכנסת ישראל אם קיימו דבריהם שהבטיחו לה בשביל מסירות נפשה בשביל כנסת ישראל? אבל בא הכתוב להגיד שכרן של מצות, שגם בעבור זה יקבלו שכר מרובה, עד שזה שבח לכנסת ישראל, ומכל שכן שכרן של מצוות הנעשים על ידי עמל ויגיעה, או על ידי חסרון כיס, ודאי שכרן מרובה מאד לפי הערך הנ"ל... (שם שמח)
...כבר נתבאר לנו זה כמה, כי ענין שכר ועונש אין זה רק תשלומין בעד מעשי האדם ופעולותיו, שמשלמים לו בעד מעשה טוב שכר ובעד מעשה רע עונש, כי אין מעשי האדם ביחס לשכרו שני דברים נפרדים, אלא המעשה בעצמו הנעשה על ידי האדם יוצר עולמו של האדם בעליונים, שבפעולותיו הוא מניע שם ומושך שפע טובה וברכה לעולם, וביחוד מגעת ההשפעה אליו, שהוא מקושר לעולם הנוצר על ידי מעשיו. נמצא שהמעשה בעצמו כבר כולל בתוכו את השכר והעונש לפי מהות הפעולה וכמו שמצינו "שכר מצוה מצוה".
והנראה לומר דבר חדש, וכשנתבונן במאמרי חז"ל ונדקדק בדבריהם הק' נראה כי אמת הוא, כי ענין שכר ועונש הניתן לו לאדם בעולם הזה אינו בא בתורה תשלום ונכוי כנגד השכר המגיע ומוכן לו לעולם הבא, שאם היה שכר זה נכוי נגד השכר העליון, אז לא היה די וספק בו לנכות לו משכרו הנצחי, כי מאחר שאין השכר הניתן פה דומה בשום צד לשכר העליון, נמצא שלא קבל את אותו השכר המגיע ומוכן לו בעד מעשיו, כי אם שכר ועונש, שמקבל האדם בזה העולם, הרי הוא נוטל ממש את זה הענין הנמצא ומוכן לו למעלה, רק כשהוא מוריד אותו השכר עצמו ממקומו העליון לזה העולם, הרי הוא מתגלם ומתגשם בענינים התחתונים, ולובש את צורתו לפי זה העולם, ואותם הדברים עצמם הנצחיים, שבהיותם במקומם למעלה הם נשגבים וקדושים לאין שעור וערך, והתענוג וההנאה הכלולה בהם אין לנו שום מושג ודמיון רק "עין לא ראתה אלקים זולתך", אותם הענינים עצמם, בהשתלשלם לעולמנו זה העובר ואינו קיים הרי הם גם כן מצטמצמים להנאות ותענוגים עוברים ובלתי קיימים, ובלבשם את צורתם לפי זה העולם, מקבלים הם ביחד עם זה גם את טעמו המר של העולם הזה.
ועל פי זה יובן לנו מה ששנינו בקדושין ל"ט "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו" וכו', ובגמרא שם פריך ורמינהו כל שזכויותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה כמו ששרף כל התורה כולה, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חסר אות אחת ממנה, אמר אביי מתניתין דעבדין ליה יום טב ויום ביש. ופירש רש"י כל שעונותיו מרובין דקתני מריעין לו, היינו דעבדין ליה הזמנת יום ביש, שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן ליום רע. ותמוה הדבר, למה יגרע שכר מעשיהם הטובים של הרשעים המוכן להם לעולם הבא משכר מעשיהם של הצדיקים? ...אבל לפי דברינו אין בזה כל הפליה, כי הלא באמת אין מקבלים הם בזה העולם שכר אחר מהשכר המוכן להם למעלה, כי אם אותו השכר עצמו ממש המוכן בעליונים ניתן להם בעולם הזה, אלא שהשכר מקבל את צורתו לפי מקומו, כי מקום קבלת השכר לכל אחד הוא לפי מדת התקשרותו לעולמות הגבוהים, ובהתקשרו לעולם יותר גבוה גם שכרו יהיה בהתאם לעולם ההוא, וכיון שנפשם של הרשעים שקועה כולה בהנאות זה העולם ומשתוקקת היא לתענוגים הגשמיים, הרי מן הצדק ששכרם יהיה לפי תשוקתם. ידיעה זו מעוררת אותנו להרגיש ולהבין כמה מכמני נצח ואוצרות מבזבז האדם ומכלה בהתגבר עליו יצרו לקבל איזו הנאה מועטת ואפילו בענינים המותרים, והרי זה דומה למדליק שטרי ערך ששויים עולה לאלפים להצית את מקטרתו. ישים נא האדם דבר זה אל לבו ואז יתעורר וידע מה מאד ראוי ונכון להמנע מהנאות יתירות... (חלק ב עמוד מד, וראה שם עוד)
כמו כן מתבארים לנו הרבה ענינים מעניני ימי הדין. הנה מעולם היה קשה לי להבין ענין ימי הדין, מבינים אנו כי אצל מלכותא דארעא שהמשפט הוא ענין נפרד מהעבירה, והאדם בעשותו עבירה דנים אותו ומענישים אותו, ולהפך בעד מעשה טוב משלמים לו שכר, שייך שם ענין משפט וזמן המשפט. אבל בדיני שמים כבר למדנו הרבה פעמים כי כל ענין שכר ועונש אין זה ענין נפרד, אלא הוכן בתוך הבריאה כפי מערכתה, שכל מצוה מביאה עלוי לנפש האדם, ועל ידו מתחזק צד הקדושה ומתעוררת השפעת הטובה בעולם, ולהפך על ידי החטא נפגמת נשמתו ומביא פגם בעולמות העליונים על ידי שמתמעט בזה כח הקדושה והטוב ומעורר דינין ועונשין חס ושלום... ולפי זה יקשה לנו דמה שייך לזה ימים קבועים לדין ומשפט, הלא רואים אנו כי האדם יתחלף במעשיו, עולה ויורד מיום ליום, ודאי שכל מצוה מביאה עליו שפע הטוב, וכמו כן כל עבירה חס ושלום מביאה פגם ועונש, ולכן נוכל להבין כי האדם נדון בכל יום ובכל שעה...
והנה אצלנו בהוציאנו משפט על מעשי האדם יש ששופטים אנו את מעשיו הפרטיים אם טובים הם או רעים, ויש שמוציאים אנו משפט כללי על האדם בנוגע למדותיו השונות אם הוא רחמן או אכזר, גאה או עניו, טוב או רע, וכמו כן תואר כולל צדיק או רשע. והנה זה ודאי כי דמותו הרוחנית של האדם מצטרפת מפרטי מעשיו, הנהגתו ומחשבותיו, אך מכל מקום יארע לפעמים כי איש טוב עושה מעשה רע, ולהפך איש רע עושה מעשה טוב, אולם על ידי זה שהאחד מרגיל עצמו במדה טובה ידועה מוצאים אנו כי כן היא מעלתו ותוארו... והנה גלוי וידוע לרחמנא כי הזמן שאז נקבע באדם הסך הכל ממעשיו ודרכיו בכל השנה הם בימי הדין בראש השנה, שאז הוא הזמן שנקבע מצב האדם בכלל, ואז יוצא משפטו, וכמו שאז היא העת שנקבעת בנפש האדם חשבון נפשו ומצבו בכלל, כמו כן אז היא העת שנפעל בעולמות שמצטרפים אז כל עניני ההתעוררות בין לטוב בין למוטב, ונעשה סך הכל ממעשיו, ולפי זה נגזר הדין והמשפט על האדם בפרט ועל העולם בכלל.
ולפי זה נוכל לבאר כי זה ודאי שהאדם נדון בכל יום, היינו שכל פעולה עושה רושם בנפשו ובבריאה ולפיהם הוא נדון, אבל זהו רק כפי המדה שנפעל באדם ובכוחות נפשו, אבל המשפט הקבוע עליו נכתב ונחתם בראש השנה וביום הכפורים, שאז מגיעים כל הדברים לעצם פנימיות נפשו... (שם עמוד רד)
...ואם בעון חלול השם לא נמצא ערך בענשי העולם הזה להפרע על ידו, כל שכן שמי שיש בידו זכות הרבים שאין שום שכר העולם הזה יכול לנקות מזכויותיו. ולכן אף שבשאר מצוות יש שמשלמים לאדם את שכר צדקותיו בעולם הזה, מכל מקום מצדיקי הרבים נשארת צדקתם ככוכבים לעולם ועד. עד כאן דברי הרב הנ"ל. ויש להסביר זה, דהנה מובן שאומן הפועל בידיו, כמה שלא יהא מומחה באומנותו, בכל זאת אי אפשר שירויח הרבה כל כך עד שיעשה למליונר, כי כדי להיעשות עשיר רב האוצרות אפשר רק למי שיש לו בית חרושת גדול שעובדים בו אלפי עובדים, שאז הרבה ידים עוסקות ופועלות להעשיר את אוצרותיו, אם אך יש ברכה בתוצרתו. וכן הוא בעניננו, מי שהוא צדיק בינו לבין עצמו, הרי זה פועל בעיקר בנפשו הוא על ידי מעשה המצות שעושה הוא בעצמו, אבל המזכה את הרבים מלבד מה שהוא פועל בנפשו הרי גם מה שאחרים פועלים לשם ה' על ידו הם ובניהם ובני בניהם עד כמה דורות, וכן כל אלה המושפעים מהם, הם מוסיפים לו בזה זכות... (חלק ג עמוד קטז)
...אך כל בריה נוטלת כפי דינה כידוע, וזהו ענין יראת משה רבינו ע"ה מעוג על הטוב שהיטיב עם אברהם אבינו ע"ה, אף כי כל מחשבתו היתה לטובתו הוא כדי שיהרג אברהם אבינו במלחמה ויקח את שרה אמנו, היאומן כי יסופר כי על דבר זה היה לו למשה רבינו ע"ה עם כל הכנסת ישראל לירא מעוג, עד שאמר לו הקב"ה אל תירא? אכן זהו אין הקב"ה מקפח שכר, ושלם לעוג בידו הרחבה ובמדותיו עד כי היה ירא ממנו. אכן באמת השכר היה רק על דבר שבגלוי ומעשה גלוי, אף כי לא היה בו כמעט שום טוב כי אם רע ורע, אך בעד שנסתבב מזה טובה לאברהם אבינו ע"ה, על זה היה שכרו. וכן הוא ענין "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז'), רוצה לומר, כי שכרם לא הגיע למקומות אשר עין לא ראתה, כי מעשיהם הולכים ממקומות הגלוים, רוצה לומר אין במעשיהם טוב בסתרם ובפנימיותם, ולכן שכרם גם כן בדברים הנגלים ובמקומות הגלוים, וזהו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ושכר עולם הבא הוא רק על המעשים ההולכים ממקומות הסתר עין לא ראתה, ושכרם גם כן עין לא ראתה כידוע... (דעת חכמה ומוסר ג עמוד יד)
...ולדעתי נראה להסביר הדבר ביותר, הנה אם נאמר על דבר אחד שהוא טוב יותר מחבירו יש לומר בכמות ובאיכות, כדומה, אלף כסף טוב יותר ממאה, חתיכת בשר גדולה טוב יותר מקטנה, והיינו אף שהוא מין אחד, מכל מקום טוב יותר בשביל הכמות שהיא ביותר. וכן שייך על שני מינים שאינם מסוג אחד, כמו שנאמר בשר טוב יותר מדגים מלוחים, היינו זה מין יש לו שיווי ביותר. והנה אם ההבדל הוא בדברים שההטבה היא בכמות, מי שיש לו מעט מתאוה להרבה, אבל מי שיש לו הרבה לא שייך לומר שמתאוה לטעום טעם המועט, אבל בשני מינים שהאחד טוב מחבירו בודאי לכתחילה יבחור האדם מין שטוב יותר, אבל בכל זאת האם לא יתאוה האדם לטעום גם טעם מין השני, אף שנוטל ממנו, וכי מי שאוכל בשר לא יתאוה לטעום טעם דגים או טעם חלב?
העונג הרוחני אשר ינחיל ה' להאדם בשכר מצוותיו אשר נמשל לחופה לכל צדיק לפי מה שהוא, אינו מין אחד אשר יתחלק רק בכמות, אבל בלי ספק הוא מתחלק גם כן באיכות, לכל מצוה יש מין תענוג רוחני נבדל באיכותה מתענוג מצוה אחרת, כל מצוה תתחלק גם כן למדרגות רבות לפי הצער והנסיון וכאמרם ז"ל "לפום צערא אגרא", כן לפיהן נבדל מין שכרה באיכות, ובאשר מן הנמנע הוא אשר גם הנסיון יהיה שוה בכל אדם, ואף הקטן כנגד הגדול יש לפעמים מצוה אחת אשר בא לו בנסיון יותר מהגדול, והתענוג הרוחני אשר ישיג בשכר הנסיון נעדר מן הגדול ממנו, על כן גם הגדול לא יוכל להנות ממין תענוג זה, הוא מה שאמרו רז"ל כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, היינו גם הגדול מהקטן.
והנה כאשר יציירו לנו העונג הרוחני בתור חופה נמצא חופת כל אחד אשר נארג בשכר מצותיו לו לבדו הוא, ואף כי בכלל בודאי חופת הגדול היא במעלה יותר מחופת הקטן, בכל זאת חופת הקטן אשר נעשה ממצותיו ומכל הנסיונות שיש לו בלי ספק יש פרטים אשר הוא מושלל מהגדול, על כן גם הגדול נכוה מחופתו של קטן, והיינו כי לא יכול ליכנס במחיצתו של קטן גם כן.
על פי הדברים האלה מובן היטב גם כן מה שאמרה אשתו של ר"ש ב"ח (ש"ר סוף פקודי) כי אין אדם רואה את חבירו לעולם הבא, משום שכל צדיק יש לו עולם בפני עצמו, דזהו מה שאמרו בגמרא ב"ב הנ"ל (ע"ה), שכל א' וא' עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו, והיינו כי כל אחד יש לו עולם בפני עצמו ולא יוכל ליכנס בעולם חבירו לפי התחלפות מעשיהם הטובים... (חלק א עמוד טז)
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס (אבות פרק א')... והנה בכל זאת מצינו בגמרא לחכמי התלמוד שכיונו עבודתם לקבל פרס, "ניזיל אפתחא דבי זונות ונכייף ליצרא ונקבל אגרא" (ע"ז י"ז) ועוד...
אולם יש לומר כי יש חילוק בין מצוה חיובית שאז אין לעשות על מנת לקבל פרס כי אם מאהבת המקום, ובין מצוה שאינה חיובית, כמו ליזיל במכוון אפתחא דבי זונות כדי לכייף ליצריה, או לישב במקום דחלפי רבנן כדי לקום מפניהם, האם מחויב לילך בדרך זה או לישב במקום זה... בזה מותר להכניס עצמו בחובת מצוה משום שכר... אלא דמכל מקום עדיין קשה, נהי דבכי האי גונא במצוה שאינה חיובית רשאי להכניס עצמו במצוה משום שכר, אבל מכל מקום לאיזה מטרה הזכירו שכר ולא מאהבת השי"ת, וכי מצוה שאינה חיובית ליכא שלא על מנת לקבל פרס?...
אכן עבודת ה' שכר ועונש אינו דומה לעבודת בשר ודם בשכר ועונש, אצל בשר ודם התכלית הוא העבודה, השכר הוא סבה למען יעבוד עבודתו היטב. אבל עבודת ה', "אם חטאת מה תפעל לו ואם תצדק" וגו' (איוב ל"ה). אך עיקר בריאת האדם כמו שכתב המסילת ישרים (בפ"א) כי האדם לא נברא אלא להתענג על ה', התכלית הוא קבול השכר להצליח את האדם ולמען יהיה מקום לקבול שכר, על כן נתן לו את התורה. נמצא הוא להיפך, העבודה היא כדי שיהיה מקום לשכר, (ולא שהשכר ניתן כדי שיעבוד). אולם בודאי אינו דומה השכר המגיע אם לכתחלה עושה רק מאהבה, או השכר אם יעשה רק למען השכר, ובאופן זה לא יהיה השכר גדול, על כן צריך שיהיה שלא על מנת לקבל פרס וממילא יגדל השכר...
ועל כל פנים מאחר אשר רצון השי"ת הוא דוקא שיהיה לו להאדם החיים והטוב, נמצא כי לכאורה יש מקום להיות עובד על מנת לקבל פרס, כלומר לא להנאת עצמו, רק להשלים רצון השי"ת, שרוצה כי האדם יהיה לו שכר. אולם במצוה חיובית אין נפקא מינה בזה מה לי שחושב להשלים רצון השי"ת שיצוה על עבודתו, מאיזה טעם שיהיה, ואין נפקא מינה במחשבה זו, אבל במצוה שאינה חיובית, כמו לילך לכתחלה אפתחא דזונות לכייף ליצרא, איה המקום והיסוד לזה כי רצון ה' הוא בכך? אולם מאחר שרצון השי"ת שהאדם יתענג על נועם השכר, ממילא רצונו ית"ש שהאדם ישתדל בכל מה שיוכל למען הגדיל שכרו, ובכי האי גונא יש מקום לעבודה על מנת לקבל פרס, היינו להשלים רצון השי"ת שרוצה בשכר יראיו. (שם עמוד כ)
כבר הוסכם הדבר לשלם לעושה הטוב כטובתו ולעושה רע כרשעתו, כן הוא הנהגת הממשלה והנהגת העולם, אולם אין שכר למי שיחדל מעשות רע, ואין עונש למי שמונע מעשות טוב. כדומה הממשלה תעניש קשה לגנב וגזלן, אבל לא תשלם שכר למי שלא גנב. וכן תשלם שכר למי שנצטיין בעשית טוב, אבל אין עונש למי שלא נצטיין בעשיית טוב. כללו של דבר עונש ושכר בדבר אחד הוא מן הנמנעות, כי השכר נופל על דבר יתרון, ואם כן באין יתרון אין עונש, ולהיפך.
הנמנעות האלה הוא בתורה הקדושה, אשר ישנם גם שניהם, הברכה והקללה. ובדרך השכל הלא אין מקום לשניהם כאחת, אם האדם מחויב בשמירת התורה אין מקום לברכה, וכן להיפך אין מקום לקללה. אולם מצאנו עונש ושכר יחדיו בהנהגת האב עם בנו, אשר מצוהו לילך בדרך טובים ואם ישמע לקול אביו יבטיחהו מגדנות ומתנות, ואם לא ישמע נכונו לו שפטים, ולכאורה הוא ממה נפשך כנ"ל. אך הנה יש עונש ושכר על העבר ויש על העתיד. כדומה, אחד מצא גנב במחתרת ויכהו הכה ופצוע, אין כוונתו להדריך אותו שלא ילך שובב בדרך לבו, כי אם בדרך נקמה על עשותו נבלה. אולם האב המכה בנו מפני שלא יחפוץ ללמוד, אין זה בדרך נקמה, כי מה עשה והוא עודנו נער, אבל הוא רק למען העתיד, כי יירא ויפחד וידע לשמוע לקול אביו, וכן אם נותן לבנו מתנות בעד חפץ לבבו, אין זה באמת שכר עמלו, רק למען חזק לבבו. ולפי זה לא שייך לומר כאן ממה נפשך, אחרי כי זהו בשביל העתיד, לכך יש מקום לשניהם לעונש ולשכר, ועל ידי שני אלה יחזק לבבו ביותר, הוא הדבר כי הברכה והקללה אין זה בדרך נקמה, כי אם למען תחזקנה ידיהם לעשות חיל כנ"ל...
...ואולם השכל גוזר כי אחרי אשר הבורא ית"ש הוא הבורא הכל מאין ליש, הוא המחיה, הוא הזן ומפרנס והוא מלך מלכי המלכים, ומכל שכן לנו עם ישראל אשר הוציאנו ממצרים, הדין נותן לשמור חוקיו ומצותיו, אם כן העונש הוא בדין, והשכר הוא רק בדרך חסד ורצון מלפניו ית"ש...
והנה אף כי האדם מחויב ועומד לעבודת הבורא ית"ש, והשכר הוא רק בדרך חסד לשלם לאיש שכר מצותו, בכל זאת יש הבדל, היינו כי כאשר יש יצר הרע אשר הוא רובץ לפתח חטאת והאדם צריך לכבוש בחזקה, על כן בראשית החל האדם לילך בדרך ה' וכובש את יצרו, אף כי מחויב הוא, בכל זאת יקבל שכר מצותו לפי עמלו. אולם כאשר האדם עולה למעלה למעלה ביראת ה' אשר יקבל תענוג גדול מעבודת ה', אז הוא כולו חסד. זהו בתחילה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ובסוף לך וכו' החסד. (שם עמוד לד)
בגמרא סוטה (כ"ב) לא תתני פרוש מאהבה פרוש מיראה, דאמר ר"י אמר רב לעולם יעסוק אדם וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה. באבות (פרק א') אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו'. כמדומה ששמעתי מפי אדמו"ר או בשם מו"ר, הנה מובן בשכל כי העבודה הזאת שלא על מנת לקבל פרס היא מדריגה גדולה מאד אין למעלה ממנה, והיא כבידה שבכבידות. אבל הננו רואים בחוש לכאורה כי אין זה כבד כל כך לפני האדם לפעמים ללמוד או לעשות מצוה שלא לשם קבלת שכר, רק לקיים מצות השי"ת, ובאמת הוא דבר פלא מאד, כי במנהג העולם אנו רואים, אם מלך בשר ודם יצוה לאחר לעשות דבר ויקצוב לו שכר אלף אלפים דנרי זהב, היתכן שבעת עשותו ישכח בכל השכר הגדול ויעשה רק מאהבת המלך, הלא אז לא יסיח דעתו אף רגע מהשכר הגדול. והנה שכר הרוחני אשר שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא יפה מכל חיי העולם הזה, בכל זאת נקל להסיח דעתו מהשכר הגדול ולעשות רק לשם השי"ת, הלא דבר הוא. אולם טעם הדבר, הוא כי שכר רוחני אינו שוה בעיני האדם כלל וכלל ולא נחשב בעיני האדם אף חלק א' מאלפי אלפים כאשר הוא, ועל כן נקל לשכוח לגמרי. על כן מתחילה יעמול האדם אשר שכר הרוחני יהיה נחשב בעיניו. וכאשר יגיע למדרגה זו מתחילה אשר אהבת שכר עולם הבא יהיה יקר בעיניו כמו שהוא האמת, אז יש עבודה גדולה לבטל כל שכר עולם הבא בשביל אהבת השי"ת... (שם עמוד לז)
הזיכוך הזה של החומר הוא על ידי תורה ומצות, אכן יש הכרחים להחומר אשר אי אפשר בלעדם ומגשמים אותו, אכן באמת גם זה אין סתירה, כי האדם יוכל לעבוד ה' אף בכל דרכי הכרחי הגשמיות, והוא על פי המבואר בשולחן ערוך או"ח (רל"א) שכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא...
אם יגיע האדם למדרגה זו על דרך שכתב בשולחן ערוך הנ"ל יוצא לו עוד טובה גדולה, שהרי האדם צריך לדאוג הרבה פן יקבל עולמו, כי אינו יודע מה שנגזר עליו, ובמה שאפשר לקבל עולמו, ואם כן כשנהנה בעולם הזה לשם תאותו, יוכל להיות שהוא על חשבון עולמו, אולם כאשר יגיע האדם למדרגה שגם כל עניני גשמיות יהיו לשם שמים, ממילא אי אפשר שיהיה על חשבון עולם הבא... ונהפוך הוא כי עוד יהיה לו שכר על זה. (שם עמוד סג)
אמרו ז"ל (קידושין ל"ט) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ולכאורה הפירוש הוא שאין משלמים לאדם את שכר המצות אשר יעשה בהאי עלמא, כי שכרו אתו לעולם הבא.
אמנם הענין עמוק מאד וראוי לבארו אל נכון. אמרו ז"ל (אבות ד' י"ז) "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". גם דבר זה צריך ביאור והתבוננות... אם נצרף את כל האושר, שבכל הדורות מראשית הבריאה עד סוף כל הדורות, והכל ממש, כל טוב העולם הזה בלי שום יוצא מן הכלל, הכל ינתן לאדם אחד וברגע אחד ממש, אם כן הלא אין לך אושר יתר על זה כלל, ואף על פי כן, קורת רוח בעולם הבא גדול הימנו. וביאור מדרגת קורת רוח, פירש אדמו"ר מורי חמי זצוק"ל שהוא כציור סעודת שמחה גדולה בבית מלכים, אשר יעבור עני ויריח את ריח הסעודה מידי עברו ברחוב מחוץ לבית, ויהנה מן הריח הטוב, זהו בבחינת קורת רוח... קורת רוח הוא השכר היותר קטן אשר אפשר להמצא, ועל כרחנו הוא עבור המצוה היותר קטנה אשר אין קטנה הימנה, שהרי כל מצוה יש לה מתן שכר בעולם הבא. ועל זה אמרו כי כל חיי עולם הזה וכל תענוגיו ואשריו כלולים יחד מראשית הבריאה ועד סוף סופה לא יגיעו אל קורת רוח כזה בעולם הבא.
הרי שיתבאר לנו היטיב כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הוא משום שאין לך שום מצוה מן המצות, אפילו הקטנה ביותר, אשר לא יהיה שכרה יותר מכל מה שאפשר שימצא שכר וטוב בכל העולם הזה כולו. (חלק א עמוד ד)
שנינו (אבות ד' ב') מצוה גוררת מצוה, ששכר מצוה מצוה. משמע דבאמת אין בעולם הזה שום שכר אחר למצוה, דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וגם באמת הן זהו שכר אמיתי שהקב"ה מקדשנו במצוותיו ומקרבנו לעבודתו, הרי אין לך שכר אחר בעולם הזה שיהיה אמיתי, מאחר שכל הטוב והעונג בעולם הזה בטעות ושקר יסודם, ורק הרוחניות אשר יזכה השי"ת אותנו בה, היא השכר הגדול שאין כמוהו.
אמנם לפי זה קשה מה שאנו אומרים בקריאת שמע, "והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' ואכלת ושבעת". אלמא דיש שכר מצוה בעולם הזה?...
אמנם כבר פירש הרמב"ם ז"ל את שורש ענין זה בפרק ט' מהלכות תשובה, וזה לשונו, "והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהנה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה... וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב"... נמצינו למדים כי כל ענין טוב העולם הזה אשר ראוי לאדם שישיג על פי דרך התורה אין זה למען שיתענג בו בתענוגים גשמיים, אלא התכלית הוא אך ורק למען הקודש, שיהיו עניני עולם הזה הללו מסייעים לו לדברים שבקדושה, ולא לשום תכלית אחרת, וזה פירוש "שכר מצוה מצוה", כי אין שום שכר למצוה בעולם הזה אלא רק הסיוע לעשות עוד מצוות.
וכיון שכן הרי באמת כל עניני עולם הזה יש בהם קדושה, שהרי מוכנים המה למען הרבות קדושה והמה כלים לקדושה... ומה נפלא הוא מה שאמרו ז"ל כי שולחנו של תלמיד חכם דומה למזבח ואכילתו כקרבן, והיינו משום שכל ענין הסעודה היא באמת דבר קדוש עליון... וכשנתעמק עוד בדבר נראה ברור דבר נורא ונפלא, הן כמו שכלי בית המקדש אם ישתמש בהם חול חייב במעילה, הרי באמת אותו הענין ואותו השורש שייך גם בנהנה מהעולם הזה שלא לצורך הקדושה שבה, שלא לתכלית קיום מצות אלא להנאת גופו...
וזהו ביאור מה שנאמר בקריאת שמע "ואכלת ושבעת", ענין שביעה זו היא המעולה שבברכות, כי אין לך אדם שישבע בעניני העולם הזה, כי הרודף אחר תענוגי העולם הזה לא ישיגם כחפצו ורעב הוא תמיד, ורק זה אשר כל מגמתו הוא האושר הרוחני, ועניני העולם הזה המה לו האמצעים לתכלית זו, האדם אשר באמת ובכל לב חשקו לעבודת השי"ת, זה האדם ישבע במתנות השי"ת גם בעולם הזה ותמיד מאושר הוא... (שם עמוד ה)
...וכבר שאלו רבים, האם דרך משפט וצדק הוא, אשר לא די שיענישו לרשע רעה בעד כל עבירותיו אשר עבר, אלא גם יקחו ממנו את שכר המצות המעטות שלו, וישלמו לו שכרן רק בעולם הזה שהוא באמת הבל הבלים? ויש בענין זה כמה דרכים אשר גם לפי קוטן שכל האדם מובנים המה. ויותר מאלה אשר לא נוכל להשיג כלל, כי איך יוכל האדם לדמות בנפשו שיוכל להבין ולהשיג את כל עמקי גדרי משפטיו ית' אשר "מאד עמקו מחשבותיך"...
יש כמה מדריגות בקיום המצות ובמעשים טובים, אך יש בהם שתי בחינות כלליות:
א', העושים לשם שמים ובכוונת הלב לעבודת ה' ולהדבק בדרכיו הקדושים.
ב', כשהם עושים שלא לשמה, או אפילו מפני שהמעשים ההם טובים וישרים בעינינו מפני טבע הטוב והיושר שנטבע בנו, אך לא נעשה אותם לשם עבודת ה'.
והנה השכר בעולם הבא הוא אשר "צדיקים יושבים וכו' ונהנים מזיו השכינה". היינו השכר בעולם הבא הוא, להדבק אליו ית' בדבקות עליונה, ולזכות להשפעה גדולה רוחנית בהשגתו ית'. אמנם, אם המצות אשר עשה אותם האדם המה בגדר הדבקות אליו ית', אז השכר הוא, כי אותה הקדושה שבאה אל נפשו על ידי דבקותו בהשי"ת תנתן לו בכפלי כפלים, אלפי אלפים פעמים, ויזכה להשיג בה עד כדי האפשרות הכי עליונה אשר יוכל נברא להשיג. אך זה אשר מעשיו הטובים אין בהם אותו ענין של דבקות בו ית', הלא איננו שייך לזה כלל... מעשיו אם גם טובים המה, לא עלו למעלה מבחינה אנושית, משום זה גם השכר הוא בבחינה המושגת בעולם הזה...
וראיתי עוד בביאור "ומשביע לכל חי רצון", כי לא יהנה האדם באמת אלא אם יגיע אליו דבר אשר השתוקק להשיגו, כי רק מלוי התשוקה הוא עיקר ההנאה והעונג... והנה האדם לא יקנה לו מדות ותאוות ורצונות חדשים אחר מותו. מי שבחייו היה גשמי בכל רצונותיו, אזי גם כשימות לא יהיה לו חשק לרוחניות... ומי אשר בחייו שאיפתו ורצונו היו רוחניים, להתקרב אליו ית', הוא גם בבואו שמה ישאף לרוחניות ולזכות להתקרב אל ה'. וממילא הלא מוכרח ששכר הצדיק יהיה בעולם הרוחני, כי זה הוא אשר אליו ישאוף, והרשע ישולם שכרו בעולם הזה כי לעולם הזה ישאוף ואך ממנו יתענג, הלא אם ננסה ליתן לבן עולם הזה דבר שהוא מעין עולם הבא, דבר תורה נפלא או השגה ברוחניות, אשר האיש הרוחני יהיה מאושר בו, אך האיש הגשמי ימצא את עצמו בעינוי רב, ויספור את הרגעים אימתי נחדל מלענותו... (שם עמוד טז, וראה שם עוד)
מתבאר לנו מכל זה, שזכיותיו של אדם אינן המצוות והמעשים טובים שנתחנך בהם, אלא בחירותיו הטובות לבד, כי כל אשר נתחנך בו אינו אלא הכנת מקום נקודת הבחירה, שהיא לא נעשית על ידו, והשכר עליה מגיע למחנכיו שקיימו מצות חינוך במה שהעמידוהו על מדרגת בחירה זה...
והנה רוב בני אדם, אם גם חונכו למצוות ולמעשים טובים, יעשו מצות אנשים מלומדה. ואם כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, וגם בעד זה ישולם להם, אבל מכל מקום קנין מדרגות, דהיינו בחירת הטוב כמעט שאין להם, כי לעתים רחוקות מאד יגיעו למלחמת היצר. אשרי האדם אשר ישתמש בחינוכו הטוב בתורת הכנה, אבל ישים כל מבטו לעלות מעלה מעלה... (שם עמוד קטו)
...הכלל הוא, שהעושה את המצוה בצער ובעמל, על ידי זה נעשה יקרה לו מאד, ודבק ומתקשר יותר אל המצוה, ומתרבה קנינו במעלתה. וכבר ביארנו כי כל עמל מרבה את הזיקה של האדם לדבר שעמל בו, זהו ביאור אמרם רז"ל "לפום צערא אגרא" השכר גדל לפי מה שגדל צער ועמל המצוה. כי הרי שכר מצוה הוא השפע הרוחני המיוחד של כל מצוה ומצוה שזוכה בו האדם על ידי עשייתה... (חלק ג עמוד טו)
...אך העולם הבא הוא עולם של חיים, של צמיחה ועלייה, ולא רק מצב קבוע של הנאה, כמו שאמר הכתוב "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג'). מי שיש בו כח הכרת הטוב, יראה בעצם תשלום השכר של עולם הבא שלו גילוי גדול ועצום של חסדו ית', ומזה תצמח התפתחות של ההנאה מזיו השכינה עד אין שיעור. קבלת השכר עצמה מגלה חסדים נפלאים, כי אף אם זכה לשכר בכח עבודתו ועמלו בעולם הזה, כאשר יתעמק בענין, יראה שהמעשים הטובים שעשה מועטים ופחותים הם לגבי הסייעתא דשמיא שקיבל בעודו בעולם הזה, ולגבי תשלום השכר העצום והנפלא שמתגלה לו בעולם הבא. (שם עמוד קב)
...וטעם הענין, ראיתי להר"מ רוזנשטיין ז"ל בספרו יסודי הדעת, כי המחזיק עני בפת לחם אין מתחשבים אתו לפי חשבון הפרוטות שנתן אלא מחשבים לפי ערך חיי העני, כי הרי חיים נתן לו, וכי מי לא ירוץ לעסק כזה, אשר בעד כל פרוטה שהוא מכניס ירויח מליונים רבים!...
הרי למדנו שהמחזיק ידי עני ואביון בונה את תכלית כל העולמות כולם, והשי"ת ישיב לו בכפלי כפליים, כמדתו ית' כנ"ל. מעתה, מי שלא עשה זאת כמה הפסיד לעצמו ולעולם כולו, ומה גם אם במקום להטיב עם חברו ציער אותו...
כך דנים בראש השנה. (חלק ד עמוד פט)