(ראה גם: פועל)
לא תלין פעולת שכיר, תא חזי, מי שלוקח שכרו של העני, הוא כאלו לוקח את נפשו ונפש אנשי ביתו, הוא המעיט את נפשם, הקב"ה ממעט ימיו, וממעט נפשו מעולם ההוא, כי כל אלו הבלים שיצאו מפניו (של העני) כל אותו היום כולם עולים לפני הקב"ה ועומדים לפניו, ואחר כך עולה נפשו ונפשם של אנשי ביתו ועומדים באלו הבלים של פיו, (דהיינו שתובעים דין לפני הקב"ה), ואז אפילו נגזר על אותו האדם כמה ימים וכמה טוב, כולם נעקרים ממנו ומסתלקים ממנו.
ולא עוד אלא שנפשו אינו עולה למעלה, והיינו שאמר ר' אבא, הרחמן הוא יצילנו מהם ומעלבונם, והעמידוהו, אפילו עשיר הוא, אסור להלין שכרו, ואליו הוא נושא את נפשו, הוא בדיוק, דהיינו אפילו מכל אדם, וכל שכן עני, והיינו שהיה עושה רב המנונא, כשהשכיר היה מסתלק מעבודתו, היה נותן לו שכרו ואמר לו, קח את נפשך שהפקדת בידי, קח פקדונך.
ואפילו אמר (השכיר) יהיה (שכרי) בידך, איני רוצה לקבל שכרי, לא היה רוצה, אמר, הפקדון של גופך אינו ראוי להפקיד בידי, כל שכן פקדון של הנפש, כי פקדון של הנפש לא ניתן אלא להקב"ה, שכתוב, בידך אפקיד רוחי. אמר ר' חייא ובידי אחר, (שאינו בעליו) מותר (להפקיד שכרו). אמר לו, אפילו בידי (בעליו מותר להפקיד) אחר שכבר נתן לו (שכרו בידו).
כתיב לא תלין פעולת שכיר, וכתוב ולא תבא עליו השמש, (שמשמע שמחויב לתת לו שכרו קודם ביאת השמש, ומקודם לכן אמר שרק לינת לילה אסור, ומשיב) אלא הרי העמידוהו, אבל תא חזי, אין לך יום ויום שאינו שולט עליו יום עליון אחר, (דהיינו ספירה אחת שהיא יום אחד, מז' ימים עליונים הנקראים חג"ת נהי"מ). ואם הוא לא נתן לו הנפש שלו, (דהיינו שכרו) באותו יום, הוא כמי שפוגם ליום ההוא העליון, ומשום זה ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. וזה שנאמר, לא תלין, (סובב על העונש), משום שבלילה אין נפשו עולה למעלה ונפשו של העני ושל אנשי ביתו עולים אז, כמו שאמרנו. (קדושים פה)
...מה הגזל מיוחד שהוא של ממון, אף עושק דבר של ממון, ואיזה זה הכובש שכר שכיר. לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר, אין לי אלא שכר האדם, שכר הבהמה והכלים מניין, שכר הקרקעות מניין, תלמוד לומר לא תלין פעולת כל דבר.
עד בוקר, אינו עובר עליו אלא עד בוקר הראשון, יכול אפילו לא בא ולא תבעו, תלמוד לומר אתך, לא אמרתי אלא שלא ילין אתך לרצונך. יכול אפילו המחהו אצל החנוני ואצל השולחני יהא עובר עליו, תלמוד לומר אתך, לא ילין אתך לרצונך. לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר, אין לי אלא שכיר יום שהוא גובה כל הלילה, שכיר הלילה שגובה כל היום מניין, תלמוד לומר ביומו תתן שכרו. (קדושים פרשה ב)
לא תעשוק שכיר, והרי כבר נאמר לא תגזול, מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין, משום בל תעשוק בל תגזול ובל תלין פעולת שכיר ומשום ביומו תתן שכרו ומשום לא תבוא עליו השמש. מכלל שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו, אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו, מלאכה שאין עושה בנפשו כגון גרדי וסורק מניין, לא תעשוק מכל מקום. אם כן למה נאמר עני ואביון, ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם. מאחיך, ולא מאחרים, או מגרך, זה גר צדק, מלמד שעובר עליו בשני לאוין, ר' יוסי ברבי יהודה אומר משום בל תעשוק. (תצא רעח)
ביומו תתן שכרו, מלמד ששכיר יום גובה כל הלילה ושכר הלילה גובה כל היום, מניין, תלמוד לומר לא תלין. ולא תבא עליו השמש כי עני הוא, פרט לשפסק מעמו, ואליו הוא נושא את נפשו, וכי למה עלה זה בכבש ומסר לך את נפשו, לא שתתן לו שכרו בו ביום, אם כן למה נאמר ואליו הוא נושא את נפשו, אלא מלמד שכל הכובש שכר שכיר מעלה עליו הכתוב כאילו הוא נושא את נפשו... יכול אם קרא עליך יהי בך חטא ואם לא קרא עליך לא יהיה בך חטא, תלמוד לומר והיה בך חטא מכל מקום, אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה', ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר ממי שאינו קורא. (שם רעט)
אמר רב בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון, על כובשי שכר שכיר, ועל עושקי שכר שכיר, ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן... (סוכה כט ב)
...מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו אמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו, אלמא אמר ליה משטה אני בך... הא לא דמי אלא לסיפא ואם אמר לו טול דינר זה בשכרך והעבירני בו נותן לו שכרו משלם, מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, אמר רמי בר חמא בצייד השולה דגים מן הים, וא"ל אפסדתני כוורי בזוזא... איתיביה השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם, א"ל מי דמי, התם עביד שליח שליחותיה... (בבא קמא קטז א, וראה שם עוד)
...דתניא השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותן אין להם זה על זה אלא תרעומת, במה דברים אמורים שלא הלכו, אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה, פועלין ומצאו שדה כשהיא לחה נותן להן שכרן משלם, אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן, עושה מלאכה ליושב ובטל. במה דברים אמורים שלא התחילו במלאכה, אבל התחילו במלאכה שמין להן מה שעשו... ר' דוסא אומר שמין להן מה שעתיד להעשות... במה דברים אמורים בדבר שאין אבוד אבל בדבר האבוד שוכר עליהם או מטען, כיצד מטען אומר להן סלע קצצתי לכם באו וטלו שתים. ועד כמה שוכר עליהן, עד ארבעים וחמשים זוז... כי הא דאמר רבא האי מאן דאגר אגירי לרפקא ואתא מטרא ומלייה מיא, אי סיירא לארעיה מאורתא פסידא דפועלים, לא סיירא לארעיה מאורתא פסידא דבעל הבית, ויהיב להו כפועל בטל... (בבא מציעא עו ב, וראה שם עוד)
רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא, שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב, אמר ליה הב להו גלימייהו, אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, למען תלך בדרך טובים, יהיב להו גלימייהו, אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי, אמר ליה זיל הב אגרייהו, א"ל דינא הכי, אמר ליה אין, וארחות צדיקים תשמור. (שם פג א)
...לא צריכא דטפא להו אאגרייהו, מהו דתימא אמר להו הא דטפאי לכו אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי, קא משמע לן דאמרו ליה האי דטפת לן אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא... (שם, וראה שם עוד)
שכיר יום גובה כל הלילה, שכיר לילה גובה כל היום, שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום. שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום, יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום. תנו רבנן מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה, תלמוד לומר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום, שנאמר ביומו תתן שכרו, ואימא איפכא, שכירות אינה משתלמת אלא בסוף... מה תלמוד לומר עד בקר, מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד, מכאן ואילך מאי, אמר רב עובר משום בל תשהא, אמר רב יוסף מאי קראה אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך.
תנו רבנן האומר לחבירו צא שכור לי פועלים שניהן אין עוברין משום בל תלין, זה לפי שלא שכרן וזה לפי שאין פעולתן אצלו... אמר רבה בר רב הונא הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין, מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי, אבל משום בל תשהא ודאי עובר...
מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות הללו ועשה, משום בל תעשוק את ריעך ומשום בל תגזול ומשום בל תעשוק שכיר עני ומשום בל תלין ומשום ביומו תתן שכרו ומשום לא תבא עליו השמש, הני דאיכא ביממא ליכא בליליא, דאיכא בליליא ליכא ביממא...
אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו, ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. אימתי בזמן שתבעו, לא תבעו אינו עובר עליו. המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו. שכיר בזמנו נשבע ונוטל, עבר זמנו אינו נשבע ונוטל, אם יש עדים שתבעו בזמנו הרי זה נשבע ונוטל. גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר... (שם קי ב, וראה שם עוד)
...דאמר רב אסי אפילו לא שכרו אלא לבצור לו אשכול אחד של ענבים עובר משום בל תלין, ואידך מואליו הוא נושא את נפשו נפקא, דבר המוסר נפשו עליו, ואידך ההוא מיבעי ליה לכדתניא, ואליו הוא נושא את נפשו, מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה, אלא על שכרו. דבר אחר ואליו הוא נושא את נפשו, כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו... (שם קיא ב, וראה שם עוד)
השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור, שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת, אף על פי שאמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר... מאי טעמא שכרו אסור, אילימא הואיל ויין נסך אסור בהנאה שכרו נמי אסור הרי ערלה וכלאי הכרם דאסורין בהנאה, ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת, אלא הואיל ותופס את דמיו כעבודת כוכבים... א"ר אבהו א"ר יוחנן קנס הוא שקנסו חכמים בחמרין וביין נסך... (ע"ז סב א, וראה שם עוד)
ואלו נשבעין ונוטלין... השכיר כיצד, אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך, הוא אומר נתתי והלה אומר לא נטלתי, הוא נשבע ונוטל, רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה... אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן, הלכות הני הלכתא נינהו, אלא אימא ...תקנות קבועות שנו כאן, עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו, משום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית, בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל כי היכי דאיתגרון ליה פועלין, אדרבא, שכיר ניחא ליה דלשתבע בעל הבית ונפקע כי היכי דליגריה בעל הבית, בעל הבית על כורחיה אגר, שכיר נמי על כורחיה מיתגר, אלא בעל הבית טרוד בפועליו הוא. וליתב ליה בלא שבועה, כדי להפיס דעתו של בעל הבית... תניא עבר זמנו ולא נתן לו הרי זה אינו נשבע ונוטל, חזקה אין בעל הבית עובר בבל תלין... (שבועות מד ב, וראה שם עוד)
...שני דברים יש כאן דומין זה לזה, בשכיר כתיב ביומו תתן שכרו, כגון שהיה מהלך והחמור אחריו, מכרו לו אלומה אחת ונתנה בכתפו, והחמור בא בדרך אחר האלומה ומקוה לאכלה, מה עשה לו אדונו, קשר לו האלומה למעלה הימנו, אמרו לו, רשע, כל הדרך רץ בשבילה ולא נתת בפניו. כך שכיר עמל ומצטער כל היום שהוא מקוה לשכרו ומוציאו ריקם, וכן כתוב (דברים כ"ד) ואליו הוא נושא את נפשו ושמעתי כי חנון אני. (שמות לא ז)
והיה בך חטא, שלא תאמר בממון חטאתי וממון מכפר לי, תלמוד לומר והיה בך חטא, ממך נפרעים אין נפרעין מממונך, בשלשה דברים נפרעין מן האדם מגופו אבל לא מממונו, ואלו הן הכובש שכר שכיר, והנודר ואינו מקיים, והמעלים עיניו מן הצדקה... (דברים כד טו)
ואליו הוא נושא את נפשו - ומטולתיה הוא סר לקיימא ית נפשיה. (דברים כד טו)
לא תעשק - זה הכובש שכר שכיר. עד בקר - בשכיר יום הכתוב מדבר, שיציאתו מששקעה השמש לפיכך זמן גבוי שכרו כל הלילה. ובמקום אחר הוא אומר (דברים כ"ד) ולא תבא עליו השמש, מדבר בשכיר לילה שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר, לפיכך זמן גבוי שכרו כל היום, לפי שנתנה תורה זמן לבעל הבית עונה לבקש מעות. (ויקרא יט יג)
לא תעשוק שכיר - והלא כבר כתוב, אלא לעבור על האביון בשתי לאוין, ולא תעשוק שכר שכיר שהוא עני ואביון, ועל העשיר כבר הוזהר (ויקרא י"ט) לא תעשוק את רעך. מגרך - זה גר צדק, בשעריך - זה גר תושב שאוכל נבלות. אשר בארצך - לרבות שכר בהמה וכלים. (דברים כד יד)
ביומו תתן שכרו - על דרך הפשט ביאור ממה שנאמר בתורה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, כי דרך הכתובים לדבר בהוה, והמנהג לשכור הפועל ביום אחד ולערב הוא יוצא טרם בא השמש, ויצוה הכתוב לפרעו ביומו בהשלים מלאכתו מיד, ושלא תבא עליו השמש כדי שיקנה בשכרו לו ולאשתו ולבניו מה שיאכלו בלילה, כי עני הוא כרובי הנשכרים ואל השכר הזה הוא נושא נפשו, שיקנה בו מזון להחיות נפשו. ילמד אותנו בכאן כי מה שאמר בתורה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר הכונה בו שתפרענו ביומו, שאם לא תפרענו בצאתו ממלאכתו מיד הנה ילך לביתו וישאר שכרו אתך עד בקר וימות הוא ברעב בלילה... ורבותינו פירשו כי הכתוב בתורה "עד בקר" בשכיר יום, ושב לבאר בכאן דין שכיר לילה. והנה לכל אחד זמן פרעון שנים עשרה שעות, והוא האמת כקבלה, ונאות בטעם נכון. (שם שם טו)
מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו, שנאמר ביומו תתן שכרו וגו', ואם איחרו לאחר זמנו עובר בלא תעשה, שנאמר "ולא תבוא עליו השמש", ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם. אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים חייב ליתן בזמנו, ואם איחר לאחר זמן עובר בלא תעשה. וגר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואם איחרו אינו עובר בלא תעשה.
כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו, שנאמר "ואליו הוא נושא את נפשו", ועובר בארבע אזהרות ועשה, עובר משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום לא תלין פעולת שכיר ומשום לא תבא עליו השמש, ומשום ביומו תתן שכרו. אי זהו זמנו, שכיר יום גובה כל הלילה, ועליו נאמר "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר", ושכיר לילה גובה כל היום, ושכיר שעות של לילה גובה כל הלילה, שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום, יצא בלילה גובה כל הלילה.
נתן טליתו לאומן וגמרה והודיעו, אפילו איחרו עשרה ימים, כל זמן שהכלי ביד האומן אינו עובר, נתנה בחצי היום, כיון ששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין, שהקבלנות כשכירות היא וחייב ליתן לו בזמנו...
המשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אף על פי שכבר עבר בעשה ולא תעשה הרי זה חייב ליתן מיד, וכל עת שישהה עובר על לאו של דבריהם, שנאמר "אל תאמר לרעך לך ושוב".
כל שכיר ששכרו בעדים ותבעו בזמנו ואמר בעל הבית נתתי לך שכרך והשכיר אומר לא נטלתי כלום, תקנו חכמים שישבע השכיר בנקיטת חפץ ויטול כדין כל נשבע ונוטל, מפני שבעל הבית טרוד בפועליו, וזה השכיר נושא נפשו לזה, אפילו היה השכיר קטן השכיר נשבע ונוטל. שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם ולא שכרתיך נאמן לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך, וישבע בעל הבית היסת שנתן או שבועת התורה אם הודה במקצת כשאר הטענות. היה לו עד אחד ששכרו אינו מועיל לו כלום, וכן אם תבעו אחר זמנו אף על פי ששכרו בעדים המוציא מחבירו עליו הראיה, ואם לא הביא ראייה ישבע בעל הבית היסת. הביא ראיה שתבעו כל זמנו הרי זה נשבע ונוטל כל אותו היום של תביעה. כיצד היה עושה עמו ביום שני עד הערב זמנו כל ליל שלישי וביום השלישי אינו נשבע ונוטל, ואם הביא עדים שהיה תובעו כל ליל שלישי הרי זה נשבע ונוטל כל יום שלישי, אבל מליל רביעי והלאה המוציא מחבירו עליו הראייה, וכן אם הביא עדים שהיה תובעו והולך עד יום ה' הרי זה נשבע ונוטל כל יום ה'.
בעל הבית אומר שתים קצצתי לך והשכיר אומר שלש קצצת לי, לא תקנו חכמים שישבע השכיר כאן, אלא המוציא מחבירו עליו הראייה, ואם לא הביא ראיה אף על פי שכבר נתן לו שתים או שאמר לו הילך הרי בעל הבית נשבע בנקיטת חפץ. ודבר זה תקנת חכמים הוא כדי שלא ילך השכיר בפחי נפש. במה דברים אמורים בששכרו בעדים ולא ידעו כמה פסק לו ותבעו בזמנו, אבל אם שכרו שלא בעדים או שתבעו אחר זמנו ישבע בעל הבית היסת שלא קצץ לו אלא מה שכבר נתן לו או שלא נשאר לו אצלו אלא זה שאמר לו הילך כדין כל הטענות...
הנותן טליתו לאומן, אומן אומר ב' קצצת לי והלה אומר לא קצצתי אלא אחד, כל זמן שהטלית ביד האומן אם יכול לטעון שהיא לקוחה בידו הרי האומן נשבע בנקיטת חפץ ונוטל, ויכול לטעון שהיא בשכרו עד כדי דמיה, ואם יצאת טלית מתחת ידו או שאין לו בה חזקה ואינו יכול לטעון שהיא לקוחה בידו המוציא מחבירו עליו הראייה, ואם לא הביא ראייה ישבע בעל הטלית היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כדין כל הטענות שאין זה כדין שכיר.
שכיר הבא לישבע אין מחמירין עליו ואין מגלגלין עליו כלל, אלא נשבע שלא נטל ויטול, ולכל הנשבעין אין מקילין חוץ מן השכיר שמקילין עליו ופותחין לו תחלה ואומרין לו אל תצער עצמך השבע וטול. אפילו היה שכרו פרוטה אחת ובעל הבית אומר נתתיה לא יטול אלא בשבועה.. (שכירות יא א והלאה)
שלא נאחר שכר שכיר, שנאמר "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר", וזה הכתוב אמרו ז"ל שמדבר בשכיר יום... ובשכיר לילה למדנו במקום אחר שזמן פרעונו כל היום, שנאמר "ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש" (דברים כ"ד)... ואף על פי שבאו במצוה זו שני כתובים, אינם אלא מצוה אחת, והאחד נאמר להשלים דין המצוה, ואין לנו למנות מה שיביא בתורה לתשלום דין המצוה בפני עצמה. וענין מצוה זו שלא נאחר לשכיר פרעונו אבל נפרעהו תוך זמן קצוב, זהו יסוד המצוה...
משרשי המצוה, לפי שהשם ב"ה חפץ בקיום האדם אשר ברא, וידוע כי באחור המזונות יאבד הגוף, ועל כן צונו לתת שכר שכיר, כי "אליו הוא נושא את נפשו" להתפרנס בו, ולפי הנראה, על כן שם גבול זמנו יום אחד ולא יותר, כי דרך בני אדם להתענות יום אחד לפעמים. ובפרוש הודיע הכתוב טעם הדבר באמרו "ואליו הוא נושא את נפשו"... (קדושים מצוה רל)
לא תלין פעולת שכיר - וסמיך ליה לא תקלל, כי אף אם ילין שכרך אל תקללהו אלא תתבעהו בבית דין. (ויקרא יט יג)
וטעם לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ידוע לפי פשטו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו וגו', ועד"ה יש לך לדעת ולהתבונן במה שהעירותיך כי ברית כרותה לשפתים וכל הצועק בדין מן השמים נזקקין לו והנה בבא הלילה שאז הוא ממשלת מדת הדין אם השכיר תובע עלבונו לפני השם יתעלה תפגע בו מדת הדין הממונה ליפרע מן החטאים... (קדושים)
...והחמיר ברבית ולא בשכר, כי השוכר בהמה וכלים שוכרם לרוב למלאכה שמשתכר בה, וראוי שישתכרו שניהם, אבל הלואה היא לרוב לספוק ביתו או לפרוע חוב וכיוצא בזה, ועל ידי הרבית יבא בודאי לידי חסרון על חסרון... (ויקרא כה לו)
ואליו הוא נושא את נפשו - הכוונה שהגם שעשק שכר שכיר אינו אלא גוזל ממון, אף על פי כן אין עונשו ממון אלא נפשות, והוא אומרו והיה בך, פירוש בך בנפשך חטא, על דרך "והייתי אני ובני שלמה חטאים". והקדים טעם העונש באומרו "ואליו הוא נושא את נפשו", ומעתה יהיה המשפט נפש תחת נפש. (דברים כד טו)
לא תלין פעולת שכיר - להראב"ע הוא לשון קצר, והראוי לכתוב שכר שכיר, או כל לשון פעולה על הכונה שיכוין העושה במעשהו, ולהגדיל העון לא אמר שכר שכיר אלא פעולת שכיר, כלומר העני הזה השכיר עצמו עבודת אדם להחיות נפשו ונפשות בני ביתו, כמו שכתוב (דברים כ"ד) "ואליו הוא נושא את נפשו", וזה נקרא פעולה, ונראה לי שמזה יצא לרבותינו דאף על גב דבכל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף, מכל מקום גבי פועל אינו יוצא ידי חובתו בנותן לו שוה כסף כי אם כסף דוקא, כבמתניתין (ב"מ קי"ח) "השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש, ואמר לו תן לי שכרי, ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו. כי זה העני לא עשה פעולתו אצל בעל הבית רק לפי שצריך למזונות לערב, ולזה לא אמרה התורה 'שכר', רק 'פעולת', רוצה לומר המכוון בפעולתו והוא למזונותיו... (ויקרא יט יג)
תתן שכרו - ובמקום אחר מכנה השכר בלשון פעולה, "לא תלין פעולת שכיר"... וסבת שנויי הלשון כאן נראה לומר למה שמבדילים המפרשים בין שכר לפעולה, פעולה הוא השכר והגמול על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה, כדרך החייטים, שלא יקפיד בעל החפץ אם המלאכה נמשכת בזמן או מהר ימהרנה בזמן קצר. ושכר יאמר על הגמול עבור המשך זמני, בין שיעשה מלאכה אחת כל משך הזמן או מלאכות שונות עד תשלום הזמן... והנה תשלומי שכר שכיר בזמנו הוא בשני דרכים, יש שכיר זמני כשכיר שבוע חדש שנה, ויש שכיר מלאכה, כנותן טליתו לאומן לתקנה בקבלנות, דכשמחזיר טליתו אפילו בחצי היום כיון ששקעה עליו החמה עובר משום בל תלין. הנה על שכיר מלאכה אמר שם לשון פעולה, ועל שכיר זמני אמר כאן לשון שכר. ובאמת גם בשכיר זמני יש מקום גם ללשון פעולה על השכר, כי ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, כי כל שוה פרוטה שנגמר במלאכה נתחייב בה בעל המלאכה לפועל בשכירות עשיית המלאכה, הנה על חיוב תשלומי כל שוה פרוטה מן המלאכה אמר לשון פעולה, ועל שהשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אמר לשון שכר, שהוא על הזמן... (דברים כד טו)
לא תלין פעולת שכיר - יש הבדל בין שכר ובין פעולה, בשם פעולה ישקיף על העסק שפעל ועשה, ובשם שכר ישקיף על הריוח שהרויח על ידי פעולתו. ושם שכר בא בו הפעל, שמציין ששוכר וקוצב שכר ידוע על פעולה ידועה, ולרוב ישכר על ימים ידועים שמזה נגזר שם שכיר, שהוא הקנוי קנין שנים. והשכר הוא לפי הקצב שלא ישקיף לפי מדת פעולתו... (ויקרא יט יג)
ביומו תתן שכרו - על פי הפשט יצוה שביום הפעולה יתן לו שכרו, מה שכתב שם "לא תלין פעולת שכיר עד בקר", שמשמעו כל הלילה יכול ליתן מדבר בשכר לילה. אבל על פי רוב השכיר לילה הוא שומר, ורחוק מדרך השכל שהתורה תזהיר על בעל הבית שלא יישן וישלם לו, וגם בשכיר יום רחוק שיצוה לשלם לו קודם גמר פעולתו, גם לא יתכן שאזהרת התורה היא על רגע האחרון, שלא מצינו מצוה בתורה שתהיה מוגבלת על רגע, ומה יעשה אם יהיו לו הרבה פועלים, לכן פירשו חז"ל שיש לבעל הבית זמן אחר גמר הפעולה י"ב שעות לחשוב מה שיגיע ולשלם... (דברים כד טו)