של נעלך

רבינו בחיי:

של נעלך - על דרך הפשט הזהירו בשלילת הנעל לקדושת המקום, וכדי שלא יקל את ראשו כנגד השכינה. ועל דרך השכל של נעליך, לא אמר חלוץ כמו בענין היבום, ולא אמר שלוף כמו בענין הקנין שכתוב (רות ד') "שלף איש נעלו", אך בענין הנבואה הזכיר של מלשון שלילה, הזהירו שישלול ממנו החומרים שהמשילם לנעלים, לפי שהחומר דבק בגוף כמו שהמנעל דבק ברגל. והזכיר ביהושע של נעלך כי הזכירו על שלילת מקצת לא על כלן, וזוהי מעלתו של משה בהיותו משולל יותר מיהושע, שהרי משה פרש מן האשה ולא נאמר כן ליהושע. ועל דרך הקבלה של נעליך ירמוז שנגלית השכינה בשני גוונים, אש שחורה ואש לבנה (ר"ת של), שכן השכינה כלולה דין ורחמים... (שמות ג ה)

אברבנאל:

של נעליך - המחשבות הגשמיות, כי ידבר בהשגחה, וכן אמר המלאך ביריחו שלא יחשוב יהושע לכבוש את העיר באופן טבעי. (שם)

מלבי"ם:

של נעליך - הודיע לו שכפי שהוא עתה לא יוכל לקרב אל המדרגה הזאת עד שישל נעליו מעל רגליו, ופירוש הדבר שהגויה נקראת בשם נעל שעל רגלי הנשמה הרוחנית, שאי אפשר להנשמה לעמוד בעולם הגופים שהוא מלא רפש וטיט המזיקים לרוחניותה, בלא הגוף החומרי שהוא ידרוך בנעלים בטיט היון העולם החמרי וישמור את הנפש בל יטנפו רגליה בלכלוך העולם הזה... והמלאך אמר אל יהושע של נעלך מעל רגלך בלשון יחיד, ולמשה נאמר של נעליך בלשון רבים, כי הנפש לובשת שני נעלים הנעל האחד הוא הגוף החיצוני, והנעל השני הם כחות הגוף הפנימיים, שהם כח המדמה שהוא אמצעי בין הגוף ובין נפש, שהשכל והנשמה מתקשרים עם הגוף על ידי המדמה, הוא המביא המוחשים וההרגשות של העולם הגשמי אל הנפש פנימה, והוא המוציא כחות השכל והשכלותיו אל הגויה אל החוץ. וכל הנביאים הגם שבעת החזון הסירו נעל אחד שהוא כחות הגוף החיצוניים, שנבטלו כולם ונדהמו כמו בעת השינה, לא הסירו את הנעל השני שהוא המדמה וכחותיו, שהוא נשאר גם בעת החזון ושפע הנבואה בא אל השכל באמצעות כח הדמיון... ועל כן אמר ליהושע של נעלך, כי לא ישל רק נעל אחת, אבל משה שהיה רוצה להשיג באספקלריא המאירה היה צריך להסיר גם הנעל השנית, רוצה לומר שגם כח המדמה יופשט מן השכל ויהיה כאחד השכליים הנפרדין מן החומר לגמרי... (שם)

רש"ר הירש:

של נעליך - ...חליצת הנעל מבטאת התמסרות גמורה לערכיו של אחר, ביסוס האישיות עליו בלבד, ובצמוד אליו, ורכישת עמידה ומעמד מתוכו, כן נתחייבו הכהנים במקדש ללכת אך יחפים... (שם)