(ראה גם: גשם, כפור, מטר)
...פעם אחת לא מצא (הלל) להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון, אמרו אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים... עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג... (יומא לה ב)
אמר רבא מעלי תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא, שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו. ואמר רבא תלגא לטורי, מטרא רזיא לאילני, מטרא ניחא לפירי... (תענית ג ב)
נוהגין טומאה וטהרה בשלגין, תנן התם שלג אינו לא אוכל ולא משקה, חישב עליו לאכילה אינו מטמא טומאת אוכלין, למשקה מטמא טומאת משקין. נטמא מקצתו לא נטמא כולו, נטהר מקצתו נטהר כולו... (נדה יז א)
יש מעלין את המקוה ולא פוסלין, פוסלין ולא מעלין, לא מעלין ולא פוסלין. אלו מעלין ולא פוסלין, השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנרוק, אר"ע היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקוה, והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחילה. (מקואות ז א)
ור' יהושע אומר כל מה שברא הקב"ה בשמים ובארץ ברייתו מן השמים, השלג אף על פי שכתוב בו (איוב ל"ז) כי לשלג יאמר הוא ארץ אין ברייתו אלא מן השמים, שנאמר (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו'. (קהלת ג כו)
עשר תעשר, זה שאמר הכתוב לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (משלי ל"א). חזקיה אמר משפט רשעים בגיהנם י"ב חדשים, ששה חדשים בחמה וששה חדשים בצינה, בתחלה הקב"ה מכניסן בחמה, והן אומרים זו היא גיהנם של הקב"ה, ואחרי כן מוציאן לשלג והן אומרים זו היא צינתו של הקב"ה, בתחלה הן אומרים הה, ולבסוף הן אומרים ווי, הוא שדוד אומר (תהלים מ') ויעלני מבור שאון מטיט היון, ממקום שאומרים ווי ווי. והיכן הן משלימין עצמן, רבי יהודה ב"ר אומר בשלג, הדא הוא דכתיב בפרש ש-די מלכים בה תשלג בצלמון (משלי ל"א), השלג הוא צלמות שלהן... (ראה יג)
שניר - הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען. (דברים ג ט)
הנותן שלג כצמר - בעתו, ואז ירבה חלב חטים. (תהלים קמז יז)
ועתה אומר לך הסוד כאשר אוכל, כי סתום וחתום הוא. והאמת, כי כח הייחוד העליון הוא המגין עליו, "ובניהו בן יהוידע היה בן איש חי" (ש"ב כ"ג כ') מפני הייחודים החזקים שהיה עושה, וכח הייחוד העליון עמד עליו והגבירו, עד ש"הכה את הארי בתוך הבור ביום השלג". ואפרש לך זה הענין היטב. כי בכח מעשיו הגדולים והחזקים ירד והכה הארי הרע, הוא הארי הטורף ושואג, בהיותו מתחבר אל הבור הריק, שהוא בת זוגו הטמא, שם הכה אותו ושם הכריעו ביום השלג, ביום תוקף הדין הגדול. ואומר לך איך השלג מורה דין. והאמת, שאנו אומרים (נגעים ד' ז') בהרת עזה כשלג, וסוד הדבר הוא, כי הלא השלג הוא לבן, ומן החסד הוא הלובן, אמנם בהיותו קפוא ועומד מורה שנתגבר בו הדין, כי מים הם ניגרים ואינם מתעכבים, ונמצא שבהיות השלג הזה לבן, ואף גם זאת הוא קרוש, נודע שכח הדין נתקשה מאד, עד שגבר על החסד ולא נכנע תחתיו, ועם כל זה שאם לא היה בו אפילו זה הכח של החסד כבר היה העולם חרב מפניו. והנה בניהו בן יהוידע גם ביום כזה יכול להכות את הארי, כאשר זכרתי, אין זה אלא כח ותוקף גדול כי איש חיל הוא, רב פעלים. ועתה תדע, שהכל צריך לעולם, ואין לך שום דבר לבטלה, כי הגשם והשלג לשניהם יש פעולה בפני עצמה, והארץ צריכה לשניהם, והגשם הם מים הזכרים, והשלג הם מים הנקבות, על כן כתוב (איוב ל"ז ו') "לשלג יאמר הוא ארץ", כי במדריגת הארץ הוא עומד, אבל גשם מן הזכר, ועל כן קראו לו רביעה שהוא רובע את האדמה, וזה סוף הפסוק "וגשם מטר וגשם מטרות עוזו", והבן... (מאמר הגאולה)
שם שלג ידוע, והפעל היוצא ממנו הוא תשלג, כמו"תשלג בצלמון הר אלקים הר בשן" (תהלים ס"ח), והררי שלג כאלה בעת יהיה סער וינשב השלג שמה בחוזק יפלו על מחנות בני אדם העומדים שם ויפילם במהמורות בל יקומו, ועל פי זה יציר כשעלו האויבים לראש ההר ולחמו שם עם ישראל סער עליהם השלג עד שנעשה צלמון וצלמות וישלג ויכס את מחניהם. ובדרך המליצה השלג הוא מליצה על המות, כי חיי האדם הוא חום הטבעי ומרוצת הדם, ועם המות בא השלג קרירות קרח וקפאון הדם, לזה אמר שהאשת חיל שהיא נפש המטהרה "לא תירא לביתה משלג"... (הכרמל)
שריון - דהוא הר מבורך מאד עד שנמשל ברכת הר ציון בו, כדכתיב "כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה"... וסיבת ברכתו הוא השלג שעליו תמיד, ושלג טוב לפירות ומשום הכי קראו הצידונים בלשונם בשם שמורה בלשון הקדש שריון... ושניר הוא שלג המשביע את האדמה. (דברים ג ט)
לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, והיינו שיש בקליפה מדרגה שנקרא שלג, והוא ראשית גוים עמלק, דכתיב ביה אשר קרך וגו' שציננך והפשירך, והוא משפיל את האדם שמה נחשב תורתו ועבודתו, וזה היצר הרע הוא אף בגדולים שלא יוכל להסיתם לרע משפיל ומקרר אותם, וכמו שמצינו (תמורה ט"ז) "לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות"... ונגד זה יש ב' מיני גיהנם, גיהנם של אש נגד כל הג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד שכלם נקראו אש, וגיהנם של שלג נגד קליפת עמלק, וכמו שכתוב (תנחומא ראה י"ג) והיכן הן משלימין עצמן, ר"י ב"ר אומר בשלג וכו', תשלג בצלמון השלג צלמות שלהן, והיינו רק אומות העולם שהולכין בקליפה עד שמשלימין עצמן בשלג, ומכל מקום בישראל הוא להיפוך, שקליפה זו שולטת בגדולים שאינו יכולה לפתות אותם לעשות נגד התורה, עליהם משליך קרירות ועצבות, ונגד זה צריכים גאוה, כמו שנאמר "ויגבה לבו בדרכי ה'", והיינו שיודע שעל ידי מעשיו עושה רושם בעליונים... (אחרי ו)