(ראה גם: דור המדבר-בשר)
הבשר עודנו בין שניהם, וכתיב עד חדש ימים, הא כיצד, בינונים לאלתר מתו, רשעים מצטערין והולכין עד חדש ימים. וישטחו, אמר ריש לקיש אל תקרי וישטחו אלא וישחטו, מלמד שנתחייבו שונאיהן של ישראל שחיטה... כתיב שליו וקרינן סליו, אמר רבי חנינא צדיקים אוכלין אותו בשלוה, רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין. א"ר חנן בר רבא ד' מיני סליו הן, ואלו הן שיכלי וקיבלי ופסיני ושליו, מעליא דכולהו שיכלי גירעה דכולהו שליו, והי כציפורתא ומותבינן לה בתנורא ותפח והוה מלי תנורא ומסקינן ליה אתליסר ריפי ואחרונה אינה נאכלת אלא על ידי תערובת. רב יהודה משתכח ליה בי דני, רב חסדא משתכח ליה בי ציבי, רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא... (יומא עה ב)
ותעל השלו - פיסיונין. (שמות טז יג)
השלו - מין עוף ושמן מאד. (שם)
...וכן דעת רבותינו שהיה השלו עמהם מן היום ההוא והלאה כמו המן, וכן נראה כי על שני הדברים נתלוננו, ובשניהם שמע את תלונתן ותאותם יביא להם... וענין השלו השני בקברות התאוה כי לא בא להם ממנו עתה לשובע, כאשר יאמר בכאן תמיד "בשר לאכול ולחם לשבוע", ויתכן שהיו גדוליהם לוקטין אותו או שהיה מזדמן לחסידים שבהם וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו, כי לא יספר בשלו "וילקטו המרבה והממעיט" כאשר אמר במן, ולכך אמר שם "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה"... על דרך הפשט היו כל מעשה השלו לעתים, והמן היה חייתם היה להם תמיד... (שם שם יב)
הבשר עודנו בין שניהם - מתו מיד או בסוף החודש, ונתן להם את השלו שהוא ארסי כי אוכל את הנאפילו הממית, ואכלו ממנו הרבה, לא כבפעם הראשונה שבא, ועכשיו התמיד שם ל' יום לכן מתו. (במדבר יא לג)
...וקרוב לשמע כי הכל כפשוטו ממש, אך כוונתם היתה לבקש הבשר המחמם ביותר ומרבה תאות המשגל, וזהו כפול "התאוו תאוה"... (שם שם א)
השלו - ד' מיני סליו מנויים ביומא ע"ה ב', וביניהם פסיוני, שהוא כנראה עוף הפסיון המוכר לנו. על השליו נאמר שם שהוא הגרוע שבכולם, והוא עוף ששומנו מרובה ביותר. השליו הוטל להם לתוך המחנה, ולא היו צריכים ללקוט אותו מן השדה כמן, וטעם רב יש בדבר, השליו לא נשלח להם לברכה, אלא ללמדם לקח שה' בעצמו שמע את תלונותיהם, לפיכך בא להם ללא טורח, כביכול הוטל לרגליהם... (שמות טז יג)