שלומית

זהר:

ואם תאמר הרי כתוב והוא בן איש מצרי, הנה ודאי אחד היה ופרסמו הכתוב, שכתוב והוא בן איש מצרי וגו' ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. (שמות לה)

פירוש אחר, ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל, ר' יצחק אמר, ויקוב בן האשה, למה, אלא כמו שהעמדנו, אבל האיש הישראלי בעלה של שלומית היה. ר' יהודה אומר בנו של בעלה של שלומית היה מאשה אחרת, א"ר יצחק, שהיו נצים יחד, ואמר לו דבר מאמו (שהיתה זונה), ואשר אביו (המצרי) נהרג בשם הקדוש (על ידי משה), כמו שהעמדנו... ועל כן הושיט הדבר כנגדו, (דהיינו שהודיעו בתוך המריבה)... (אמור שיח)

מדרש רבה:

וירא איש מצרי... ומנין שלא נחשדו על הערוה, שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר (ויקרא כ"ד) ושם אמו שלומית בת דברי וכו', אמרו רז"ל נוגשים היו מן המצריים ושוטרים מישראל, נוגש ממונה על עשרה שוטרים, שוטר ממונה על י' מישראל, והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה להוציאן למלאכתן לקריאת הגבר. פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל ונתן עיניו באשתו שהיתה יפת תואר בלי מום, עמד לשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר המצרי ובא על אשתו, והיתה סבורה שהוא בעלה ונתעברה ממנו, חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו, שאל אותה שמא נגע בך, אמרו לו הן, וסבורה אני שאתה הוא... (שמות א לג)

מדרש תנחומא:

ויצא בן אשה ישראלית... ר' לוי אמר ממזר ברור היה, כיצד, נוגשים היו משל מצרים והשוטרים משל ישראל, הנוגש היה ממונה על מאה ועשרים מישראל, חד זמן קדמו נוגש לשוטר, אמר ליה זיל כנוש עשריותיך. כמו שהלך השוטר לדרכו נכנס הנוגש לביתו של שוטר וקלקל עם שלומית אשתו של שוטר, חזר בעלה ומצאו יוצא מביתו, כיון שהרגיש בו הוה מחי ליה כל יומא ואמר ליה ליענות טבעות, ליענות טבאות, נצנצה רוח הקדש במשה תלה עיניו למרום, אמר לא די לרשע זה שענה את אשתו אלא חוזר ומכה לבעלה, מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול. (אמור כד)

ילקוט שמעוני:

ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן, שלומית, רבי לוי אמר דהות פטפטה, שלם עלך, שלם עליכון, בת דברי ר' יצחק אמר שהביאה דבר על בנה, למטה דן גנאי לו גנאי לאמו גנאי למשפחתו גנאי לשבטו שיצא ממנו. ויצא בן אשה ישראלית, רבי יוסי אומר המצריים היו טמאים ומטמאים, אמרו ביריה בן בנו של דן נשא אשה משבטו שלומית בת דברי למטה דן, באותו הלילה באו עליו נוגשי פרעה והרגוהו ובאו על אשתו והרת, והולד הולך אחר הזרע אם מתוק מתוק ואם מר מר... (ויקרא פרק כד, תרנז)

לקח טוב:

ויפן כה וכה... ועל מה הכהו, שהיה נוגש את שוטרי ישראל, בא אל בית ישראל ולא מצאו וענה את אשתו והלך ומצא את הבעל והיה מכהו, מיד נתקנא משה והרגו, ואותה האשה היתה שלומית בת דברי, ומפני שלום שהשיבה למצרי נתעלל בה, אבל כיוצא בה לא היתה, שנאמר גן נעול וגו'. (שמות ב יב)

רש"י:

בת דברי - דברנית היתה עם כל אדם לפיכך קלקלה. (ויקרא כד יא)

רמ"ע מפאנו:

פרות דפלשתים שלומית בת דברי ובתה, ושתיהן זונות היו כי דתן בא על אחת מהם ואבירם על אחת מהם, ובפרות אלו נתקנו אם ובת, וזהו וישרנה הפרות דפלשתים הן היו. (גלגולי נשמות קיג)

אור החיים:

ושם אמו - צריך לדעת למה לא הזכיר שמה בתחלה כשהזכירו. ויש לומר בב' דרכים, הא' לשבח, ויביאו אותו אל משה ושם אמו וגו', פירוש גם היא מכלל המביאים. והא' לגנאי, ויביאו אותו אל משה, ועל ידי הבאה זו נתחיב שהכתוב יפרסם אותה שאמו היא שלומית, וממוצא דבר אתה יודע כי נכמרו רחמיה על בנה, וכתיב ורחמי רשעים אכזרי, לזה גילה אותה הכתוב כי זאת האשה וזה בנה... (שם)

העמק דבר:

ושם אמו שלומית - הזכיר הכתוב בשמה שהיתה ידועה בישראל, והיא שגרמה שיביאו אותו למשה ולעשות על פי עומק דבר תורה, אבל בלא זאת היו השומעים מסקלים אותו בעת שמועתם דבר מבהיל כזה, אך באשר שם אמו היא שלומית בת דברי והרבתה דברים לעצור בעד השומעים ולהביאו לבית דין. (שם)