כחומץ לשינים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו. (משלי י כו)
כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב. (שם כה יג)
מקצה רגלים חמס שותה, שולח דברים ביד כסיל. (שם כו ו)
אמרו לו תרצה שנתחבר עמך ותלך עמנו, אמר להם אם אעשה כך יקרא עלי התורה כסיל, ולא עוד אלא שאהיה מתחייב בנפשי, אמרו לו למה, אמר להם כי שליח אני ששלחו אותי בשליחות, ושלמה המלך אמר מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל. תא חזי המרגלים, על שלא נמצאו בני אמונה ושליחים נאמנים, נתחייבו בנפשם בעולם הזה ובעולם הבא, נשק להם והלך לו...
תא חזי, אליעזר עבד אברהם, מבני כנען היה, כמו שאמר כנען בידו מאזני מרמה, וכנען, כתוב עליו ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, ומשום שהיה שליח נאמן מה כתוב בו, בא ברוך ה', ברוך ה' ממש, ועל כן נכתב כך בתורה, משם שיצא מקללה הזו ונתברך, ולא די לו שיצא (מקללה), אלא שנתברך בשמו של הקב"ה, ולמדתי שבא מלאך והכניס דבר זה (דהיינו שיקראהו ברוך ה' בפיו של לבן. (שלח כז)
ויקחו להם, וכי כולן היו לוקחין, אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו, מכאן אמרו שלוחו של אדם כמותו. (בא פרשה ג)
ושחטו אותו, וכי כולן שוחטין אותו, אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו, מכאן אמרו שלוחו של אדם כמותו. (שם פרשה ה)
ורצע אדוניו את אזנו למה נאמר, לפי שמצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו, אבל כאן הוא ולא שלוחו. (משפטים פרשה ב)
המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו... (ברכות לד ב)
השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב, ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב... אמר רב יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו, אמר רב נחמן בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו, בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו, ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקה שליח עושה שליחותו. (עירובין לא ב)
...והא אמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין. (פסחים ח א)
...משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין. (ר"ה כב ב)
...ואמרו לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך... (יומא יח ב)
דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו, דאי אמרת שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד ושלוחי דידן מצו עבדי... (שם יט א)
ורבי יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח... (שם נב א)
שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה... דתנו רבנן בשבתך בביתך, פרט לעוסק במצוה... אמר רב הונא כדרך, מה דרך רשות אף כל רשות, לאפוקי האי דבמצוה עסוק... (סוכה כה א, וראה שם עוד)
אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים... (תענית ב א)
אמר רבא מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמינן ליה לדינא, דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם... ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא, דכתיב העיני האנשים ההם תנקר... (מועד קטן טז א)
אמר רמי בר חמא לא נצרכא אלא לכדתנן השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו שליח מעל, וכי עשה שליחותו אמאי מעל, וכי זה חוטא וזה מתחייב, היינו כהררין התלויין בשערה. אמר רבא ומאי קושיא, דלמא שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה, מה התם שלוחו של אדם כמותו אף כאן שלוחו של אדם כמותו... (חגיגה י ב)
אמר רבי יעקב א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבי ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש ר' אבין ורבי אילעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי בטובח על ידי אחר, וכי זה חוטא וזה מתחייב, אמר רבא אמר רחמנא וטבחו או מכרו, מה מכירה על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר, דבי רבי ישמעאל תנא או לרבות את השליח, דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח... (כתובות לג ב, וראה שם עוד)
...מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל, הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל הרי היא ברשות האב, מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל. (כתובות מח ב)
עד שלשים יום יעמיד פרנס, ופרנס לאו שליחותיה קא עביד, אמר רב הונא באומר כל הזן אינו מפסיד, וכי אמר הכי לאו שליחותיה קעביד, והתנן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו, הכי השתא התם קאמר יכתוב, הכא מי קאמר יזון, כל הזן קאמר (שם ע ב, וראה שם עוד)
...בין כך ובין כך משלם, דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. (שם פה א)
כדתניא, הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר חולקין... אמר רב פפא הלכתא דבר שיש לו קצבה חולקים, דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות. איבעיא להו, אמר ליה זבין לי ליתכא ואזל וזבין ליה כורא מאי, מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני, או דלמא מעביר על דבריו הוא וליתכא נמי לא קני... (שם צח ב, וראה שם עוד)
שום הדיינין שפיחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן בטל... איבעיא להו שליח כמאן, רבא אמר ר"נ שליח כדיינין, רב שמואל בר ביסנא אמר ר"נ כאלמנה... והלכתא שליח כאלמנה... (שם צט ב)
שמע מינה בעל נעשה שליח לחרטת אשתו... (נדרים ח ב)
אמרו לו לרבי עקיבא והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין... רבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עלה לאו מיניה הוא, ורבי עקיבא סבר כל מילתא דמימליך שליחא עלה מיניה הוא (שם נד א)
האומר לאפוטרופוס כל נדרים שנודרת אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר, והפר לה, יכול יהיו מופרין... אמר לו ר' יונתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו... (שם עב ב)
אמר ר' יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו... אמרי לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא, במילתא דלא מצי עביד ליה השתא לא משוי... (נזיר יא ב)
מתקיף לה רב שימי בר אשי והא שליחות לקבלה דמדעתה איתא בעל כורחה ליתא וקא הוי שליח לקבלה, ואביי אטו שליחות מידה איתרבי, מושלח ושלחה איתרבי. ואי בעית אימא שליחות לקבלה נמי אשכחן בעל כורחה, שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כרחה. (גיטין כא א)
הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים. קיבל הקטן והגדיל, חרש ונתפקח סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה עובד כוכבים ונתגייר פסול, אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח... כשר, זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר. בשלמא חרש שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו, עובד כוכבים נמי דלאו בר היתירא הוא, אלא סומא אמאי לא, אמר רב ששת לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו... אמר רב אסי אמר רבי יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין... (שם כג א, וראה שם עוד)
המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר, ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר... דתניא הולך גט זה לאשתי הרי זה משלחו ביד אחר, את הולך גט זה לאשתי הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, רשב"ג אומר בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח... (שם כט א, וראה שם עוד)
המביא גט ממדינת הים וחלה עושה שליח בבית דין ומשלחו, ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם, ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני. אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דר' אבהו בעי מיניה מרבי אבהו שליח דשליח משוי שליח או לא... (שם שם ב, וראה שם עוד)
אמר אביי נקיטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט, נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי... (שם לב ב)
האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור, האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור... ר' נתן אומר הולך ותן לה רצה לחזור יחזור, זכי לה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזור, רבי אומר בכולן אם רצה לחזור לא יחזור, אבל אם אמר לו אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה רצה לחזור יחזור... (שם סב ב, וראה שם עוד)
אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו, אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו, אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו... מני רבי מאיר היא דאמר מילי מימסרן לשליח... (שם עא ב)
דרב מנגיד... ועל דמצער שלוחא דרבנן. (קידושין יב ב)
בעי רבה לר' שמעון בן אלעזר עבד כנעני מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו, כיון דגמר לה לה מאשה כאשה, או דילמא אשה דאיהי מצי מקבלת גיטה שליח נמי מצי משויא, עבד דאיהו לא מקבל גיטיה שליח נמי לא מצי משואי, בתר דבעיא הדר פשטא לה לה מאשה כאשה... דתניא נראין הדברים שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו. (שם כג ב)
האיש מקדש בו ובשלוחו, האשה מתקדשת בה ובשלוחה, האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו. השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא, אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו... דתניא, ושלח מלמד שהוא עושה שליח, ושלחה מלמד שהיא עושה שליח, ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח... ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא תרום תורם כדעת של בעל הבית... אמר קרא אתם גם אתם, לרבות את השליח... דא"ר יהושע בן קרחה מנין ששלוחו של אדם כמותו, שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, וכי כל הקהל כולן שוחטין, והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו... (שם מא א, וראה שם עוד)
ואלא הא דאמר רב גידל אמר רב מנין ששלוחו של אדם כמותו, שנאמר ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תיפוק ליה שליחות מהכא, ותיסברא דהא שליחות הוא והא קטנים לאו בני שליחות נינהו, אלא כי הא דרבא בר רב הונא דאמר רבא בר רב הונא אמר רב גדיל אמר רב מניין שזכין לאדם שלא בפניו, שנאמר ונשיא אחד נשיא אחד... (שם מב א)
...שאני התם דאין שליח לדבר עבירה, דאמרינן דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים... שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה, מה תרומה משוי שליח אף מעילה משוי שליח, ונילף מינה, משום דהוי מעילה ושליחות יד שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין... אם כן על כל דבר פשע למה לי, שיכול אין לי אלא הוא, אמר לעבדו ולשלוחו מנין, תלמוד לומר על כל דבר פשע... משום דהוה מעילה טביחה ומכירה שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, מעילה הא דאמרן, טביחה ומכירה מאי היא, אמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר... (שם מב ב)
והא דתני האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש הוא חייב ושולחיו פטור, שמאי הזקן אומר משם חגי הנביא שולחיו חייב... ואיבעית אימא לעולם דריש, ומאי חייב חייב בדיני שמים, מכלל דתנא קמא סבר אפילו מדיני שמים נמי פטור, אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו...
איתמר רב אמר שליח נעשה עד, דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד... אלא רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנה למילתיה, דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד, כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוה ליה כגופיה... אמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו, וכן בגירושין וכן בדיני ממונות... (שם מג א, וראה שם עוד)
בעא מיניה רבה מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה, כיד אביה דמיא או כחצר אביה דמיא, מה אביה משוי שליח אף היא נמי משוי שליח, או דילמא כחצר אביה דמיא ועד דמטיא גיטא לידה לא מיגרשה... (שם מד א)
לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח... (שם מה ב)
אשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה. (שם נב א)
...אלא לאו משום דאמרינן דשליחותיה קא עביד וכיד אשתו דמי, הכי נמי שליחותיה קא עביד וכיד בעל הבית דמי. (בבא קמא קב ב)
אמר רבינא האי שלוחא דרבנן מהימנינן ליה כבי תרי, והני מילי לשמתא אבל לפתיחא כיון דממונא קא מחסר ליה, דקא בעי ליה למיתב לי זוזי לספרא לא. (שם קיב ב)
א"ר אלעזר הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה, שנאמר ובידו אנך. (בבא מציעא נט א)
...איכא דאמרי אמר רב אשי כי אמרינן אין שליחות לנכרי הני מילי אינהו לדידן, אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח, והא דרב אשי ברותא היא, מאי שנא אינהו לדידן דלא, דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, אנן לדידהו נמי... (שם עא ב, וראה שם עוד)
...אמרו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא (השליח). (שם פג ב)
אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח... יוקח נא מעט מים, זכו לבארה של מרים... (שם פו ב)
דאמר רבי אושעיא מאי דכתיב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו', שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם, שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחים לשם מחזירים שליחותן אבל שלוחיך למקום שמשתלחין משם מחזירין שליחותן, שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, יבואו ויאמרו לא נאמר אלא וילכו ויאמרו, מלמד ששכינה בכל מקום. (בבא בתרא כה א)
תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה פרעה שחירף בעצמו נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, סנחריב שחירף על ידי שליח, נפרע הקב"ה ממנו על ידי שליח... (סנהדרין צד ב)
א"ר יעקב בר אחא אמר רבי אסי אסור לסייען ולעשות שליחותן (להקריב), אמר רבה ולאורינהו להו שרי... (זבחים קטז ב)
הכל סומכין חוץ ...והשליח... תנו רבנן ידו ולא יד עבדו ידו ולא יד שלוחו... (מנחות צג א)
...תלמוד לומר וחטאה, נאמר חטא בתרומה ונאמר חטא במעילה, מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה, ומי שפגם נהנה, ובדבר שפוגם בו נהנה... ובשליח שעשה שליחותו, אף חטא האמור במעילה פוגם ונהנה... ובשליח שעשה שליחותו... (מעילה יח ב)
השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו השליח מעל. כיצד, אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד, כבד ונתן להם בשר, השליח מעל... שמע מינה מוסיף על שליחותו הוי שליח, אמר רב ששת דאמר שליח טול אחת מדעתו ואחת מדעתי, מהו דתימא עקר שליח שליחותיה דבעל הבית ולא למעול, קמ"ל. (שם כ א)
כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי... דבר קפרא אמר אין דרך בני אדם להיות משלחין לחביריהן דברים חסירין. (דמאי יג ב)
רבי יוסי סבר מימר אין הגוי עושה שליח בגוי אחר חבירו הא בישראל עושה, א"ל רבי זעירא מיניה ומיניה, אתם עושים שליח ולא בישראל, ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו בישראל... (תרומות ג א)
האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעל הבית, ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם כבינונית אחד מחמשים פחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה, אם נתכווין להוסיף אפילו אחד אין תרומתו תרומה... (שם כ ב)
האפוטרופין והעבד והשליח... מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי... שליח, רבי יוסי רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יוחנן בשלקטן לשלחן ביד אחר, אבל אם להביאן הוא לא ישלחן ביד אחר... (בכורים ג ב)
הדא פליגא על רבי יוחנן, דרבי יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים, פתר לה משם חומר הוא בעריות. עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתנו לה בפני שנים, ואין השליח עולה לו משום השני. הלך השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משם שנים... (גיטין כ א)
בית שמאי אומרים אין השליח עולה משם עד, ובית הלל אומרים השליח עולה משם עד, היך עבידא, שילח שנים, על דעתון דבית שמאי שליח ושני עדים, על דעתון דבית הלל שלשתן שלוחין ושלשתן עדין... (קידושין כג ב, וראה שם עוד)
תני הנותן מעות לחבירו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים, אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו, ותני חורין אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לשניהן, מאי טעמא דר' יודן שלא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות, ולמה אין חולק עמו שאסור ליהנות מחבירו... (בבא קמא לט א, וראה שם עוד)
...ובכל הקב"ה עושה שליחותו אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי יתוש, אפילו על ידי צפרדע. ר' תנחומא א"ל בשם ר' נחמיה ר' ברכיה בשם ר' חלבו ר' בא הוה משתעי הדין עובדא, חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא, חמא חד עורדען טענה חדא עקרב ומגיזה יתיה נהרא, כיון דעביד שליחותיה אחזרתיה לאתריה... (בראשית י ח)
והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו איותה ויעש (איוב כ"ג), תני אין מלאך אחד עושה ב' שליחות ולא ב' מלאכים עושים שליחות אחת... (שם נ ב)
ויאמר בי א-דני שלח נא ביד תשלח... בניו של אברהם שהם ס' רבוא בידי אתה משלח להצילם, שלח ביד המלאכים שאתה רגיל לשלח. (שמות ג כא)
דבר אחר הנה אנכי שולח מלאך, אמר הקב"ה לישראל אילו זכיתם אני בצעמי נעשיתי לכם שליח כדרך שעשיתי לכם במדבר, שנאמר (שמות י"ב) וה' הולך לפניהם יומם וגו', ועכשיו שלא זכיתם הריני מוסר אתכם לשליח... ואימתי נמסרו לשליח בשעה שעבדו ע"ז, מנין שכן אמר הקב"ה למשה לך נחה את העם... (שם לב ג)
דבר אחר ויתרון ארץ, אמר הקב"ה לנביאים אם אין אתם עושין שליחותי יש לי שלוחין, הוי ויתרון ארץ וגו' בכל אני עושה שליחותי... (ויקרא כב ב)
הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים... בשליח הרשות, ואם היה שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה, למה מפני שהוא שליח מצוה ושליח מצוה דוחה את השבת. וכן את מוצא בסוכה ששנו ששלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו עד שיצלח בשליחותו. ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן כאותן שנים ששלח יהושע בן נון, שנאמר (יהושע ב') וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים וגו', מי היו, שנו רבותינו אלו פנחס וכלב והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן... אבל שלוחים ששלח משה היו רשעים, מנין ממה שקרינו בענין שלח לך אנשים. (במדבר טז א)
...לכך נאמר אשתוללו אבירי לב, כל כך למה על שהיו שלוחין טיפשין, אמר שלמה (משלי כ"ו) מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל. (שם שם ב)
אמר רשב"י אמר הקב"ה לישראל היו מכבדין את המצות שהן שלוחי, ושלוחו של אדם כמותו, אם כבדת אותן כאלו לי כבדתני... (ויגש ו)
דבר אחר והוא באחד ומי ישיבנו, על שהוא יחידי בעולמו ראה שאין משיב על דבריו, תדע לך כמה נתקשה יונה שלא לילך בשליחותו, שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה (יונה א') א"ל הקב"ה נראה של מי עומד... (שמות יח)
הנה אנכי שולח מלאך לפניך, א"ל הקב"ה למשה לפניך אני משלח ולא לפניהם, אמר משה אם לפני אתה משלח איני מבקש, אלא ועתה ילך נא ה' בקרבנו... דבר אחר כי לא ישא לפשעכם למה שהוא שליח, וכל מה שהשליח משתלח לעשות הוא עושה, אבל אני נושא לכם פנים... (משפטים יח)
כך שנו רבותינו השולח ערובו ביד חרש ושוטה וקטן אין עירובו עירוב, בושה לאדם שהוא משלח שוטה בשליחותו אצל המלך, עליו נאמר (משלי כ"ו) מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל. (תשא כה)
שלח לך אנשים, זה שאמר הכתוב כחומץ לשינים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו (משלי י') סבורים היו המרגלים שהיו מוציאים לשון הרע על הארץ... וכי כסילים היו המרגלים, והלא כבר נאמר שלח לך אנשים וכל מקום שנאמר בו אנשים בני אדם צדיקים... אלו לא נקראו כסילים אלא על שהוציאו דבת הארץ... (שלח ד)
א"ר חנין דצפורי מעשה בעקרב אחד שהלך לעשות שליחותו של הקב"ה בעבר הירדן וזימן לו הקב"ה שם צפרדע אחת ועבר עליה והלך אותו עקרב ועקץ את האדם ומת... (חקת א)
...מכאן אמרו שולח דברים ביד רע כשולח ביד כסיל, ושולח דברים ביד טהור כשולח ביד ציר נאמן לשולחיו... (פרק כג)
בכל הוא עושה שליחותו, בגבורים שלח עליהם דברים נמוכים להודיען שאין כח גבורתן מאומה, טיטוס נכנס לבית קדשי הקדשים ואמר אין צר ואויב יכול לפני, מה עשה הקב"ה שלח עליו יתוש אחד לתוך חוטמו... (פרק מט)
א"ר שמואל בר נחמני קשה הפרנסה מן הגאולה, שהגאולה על ידי שליח, שנאמר (בראשית מ"ח) המלאך הגואל אותי, והפרנסה על ידי הקב"ה, שנאמר האלקים הרועה אותי. (מזמור קלו)
ואת המטה הזה תקח בידך, א"ל הקב"ה משה אם אין אתה רוצה לעשות שליחותי מקל זה עושה שליחותי, אלא אני רוצה לזכותך ונסים הרבה אני נותן על ידך... (שמות פרק ד, קעא)
ומנין שארבע מלכיות היו שלוחים של הקב"ה, שנאמר לכו התהלכו בארץ, ואומר ותתהלכנה בארץ, ועשו את שליחותן שהגלו את ישראל מעל אדמתם ושלטו מרכבות בארבע מחנות... (זכריה פרק ז, תקעד)
ויאמר לא יוכל העם לעלות - אמר הגאון כי שנים רבות חשב בזה הפסוק ולא ידע טעמו, עד שראה בספר מוסר מלכי פרס שאין רשות לשליח לומר למלך עשיתי שליחותך עד שיצונו לעשות דבר אחר אז יאמר לו... (שמות יט כג)
...יש לאיש לעשות שליח לקדש לו אשה בין אשה פלונית בין אשה משאר הנשים, וכן האשה הגדולה עושה שליח לקבל קידושיה בין מאיש פלוני בין מאיש משאר אנשים, וכן האב עושה שליח לקבל קידושי בתו כשהיא ברשותו.
כל העושה שליח לקבל הקידושין צריך לעשותו בפני עדים, אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה אינו צריך לעשותו בעדים, שאין מקום לעדים בשליחות אלא להודיע אמתת הדבר... וכיוצא בהן בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו ואין צריך עדים.
השליח נעשה עד, לפיכך אם עשה שני שלוחין לקדש לו אשה והלכו וקידשו אותה הן הן שלוחיו והן הן עידי הקידושין.
הכל כשרין לשליחות חוץ מחרש שוטה וקטן לפי שאינן בני דעת, והעכו"ם לפי שאינו בן ברית, ונאמר כן תרימו גם אתם לרבות השליח, ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית להוציא את העכו"ם. אבל העבד אף על פי שהוא נעשה שליח לדבר שבממון הרי הוא פסול לשליחות הקידושין והגיטין לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין...
מצוה שיקדש אדם את אשתו בעצמו יותר מעל ידי שלוחו, וכן מצוה לאשה שתקדש עצמה בידה יותר מעל ידי שלוחה... (אישות ג יד)
העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקדשה, השליח אומר לעצמי קידשתיה והאשה אומרת לראשון ששלחו נתקדשתי, אם לא עשה השליח בעדים הרי השליח אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, והאשה אסורה בקרובי המשלח והמשלח מותר בקרובותיה, ואם הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לראשון... (שם ט יח, וראה שם עוד)
השליח שעושה האשה לקבל לה גיטה מיד בעלה הוא הנקרא שליח קבלה, ומשיגיע הגט ליד שלוחה תתגרש כאילו הגיע לידה, וצריכה לעשותו בשני עדים, וצריכה שני עדים שיעידו שהגיע הגט ליד שלוחה, ואפילו הם הראשונים או אחד מן הראשונים הרי זו עדות גמורה...
הבעל אינו יכול לעשות שליח לקבל גט לאשתו, אבל יכול לעשות שליח להוליך הגט לאשתו, וזה הוא הנקרא שליח הולכה. וכן האשה שולחת שליח להביא לה גט מיד בעלה וזה הוא הנקרא שליח הבאה, ואין שליח הולכה והבאה צריך עדים...
הכל כשרין לשליחות הגט בין לשליח קבלה בין לשליח הולכה והבאה חוץ מן החמשה, העכו"ם והעבד והחרש והשוטה והקטן, ואם קבל או הביא אחד מהן אינו גט. אבל הנשים והקרובים כשרים, ואפילו הפסולין מדברי סופרים בעבירה כשרין לשליחות גט, אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה פסולין להבאת הגט, ואם הביאו הרי זה פסול... (גירושין ו א והלאה, וראה שם עוד)
שליח שהביא גט חוץ לארץ ואמר בפני נכתב ובפני נחתם הרי זה לא ישאנה, שאנו חוששין שמא עיניו נתן בה ולפיכך העיד לה. וכן העד האחד שהעיד לאשה שמת בעלה... (שם י יד)
זה שנשבע הוא שיבא לפני החכם להתיר לו בין איש בין אשה, ואינו עושה שליח להשאל לו על נדרו, והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו ומתירין לה ובלבד שיהיו השלשה מקובצים, אבל לא יקבץ אותן להתיר לה לכתחלה, ואינו נעשה שליח להתיר נדר לאשתו. (שבועות ו ד)
עושה אדם שליח להפריש לו תרומות ומעשרות, שנאמר כן תרימו גם אתם לרבות שלוחכם, ואין עושין שליח עכו"ם, שנאמר גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית... (תרומות ד א, וראה שם עוד)
המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח, ואם לקטן מתחלה על מנת לשלחם ביד שליח הרי זה מותר לשלחן. (בכורים ב כא)
מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין, אם עשה השליח שליחותו המשלח הוא שמעל, ואם לא עשה שליחותו אלא עשה השליח מדעת עצמו השליח הוא שמעל...
השולח פרוטה ביד שלוחו לקנות לה בה חפץ ונזכר בעל הבית שהוא הקדש קודם שתגיע ליד החנוני השליח מעל שהוא שוגג, ובעל הבית כבר נזכר ואין המזיד חייב בקרבן מעילה כמו שביארנו. נזכר אף השליח וידע שהיא הקדש קודם שתגיע לחנוני שניהם פטורים מקרבן מעילה והחנוני חייב כשיוציא אותה פרוטה שנתערבה במעותיו שהרי הוא שוגג... (מעילה ז א, וראה שם עוד)
עשה שליח לשחוט לו ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, שהרי זה הגנב לא עשה עון מיתת בית דין, וכבר ביארנו שהשוחט על ידי שליח חייב בתשלומין. (גנבה ג ו)
במה דברים אמורים במוכר נכסי עצמו, אבל השליח שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר, ונראה לי שכן הדין באפוטרופוס... (מכירה יג ט)
המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח, כיצד, אמר לשלשה אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני אין זה כלום. ואם אמרו לאותן העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה. וכן אם אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוהו לפלוני אינן יכולין לומר לסופר לכתוב אלא הן עצמן כותבין כמו בגט. (זכיה ומתנה ד י)
האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין או קנה לי הרי זה מוכר ולוקח ועושה שליחותו וכל מעשיו קיימין, ואין העושה שליח צריך קניין ולא עדים אלא באמירה בלבד בינו לבין חבירו, ואין צריכין עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם כשאר כל הטענות.
שליח שעבר על דברי משלחו לא עשה כלום, וכן אם טעה בכל שהוא בין בקרקע בין במטלטלין חוזר, שהרי הוא אומר לתקן שליחותי שדרתיך ולא לעוות... נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו שלא באחריות הרי זה עוות, והשליח לוקח אותה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה, וחוזר ומוכרה למשלח באחריות הואיל וקנה אותה במעותיו, והאחריות על השליח...
האומר לשלוחו מכור משדה שלי בית סאה ומכר לו בית סאתים הרי זה מוסיף על דבריו וקנה הלוקח בית סאה בלבד, אמר לו מכור לי בית סאתים ומכור לי בית סאה הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה הלוקח...
הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים או מין ממיני סחורה ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת. נתן לו מעות ליקח בהן חטים בין לאכילה בין לסחורה והלך ולקח בהן שעורים, אם פחתו דמי זה שלקח פחתו לשליח מפני שהוא משנה, ואם הוסיפו דמיהן הוסיפו לבעל המעות. היה השער קצוב וידוע והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם, וחולק התוספת השליח עם בעל המעות, ואם היה הדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות...
השולח מעות שבידו ביד שלוחו ואמר לו הולך ממון זה לפלוני שאני חייב לו, והלך ונתן לו שלא בעדים, השליח אומר נתתי ובעל חוב או הפועל אומר לא לקחתי, והרי שלשתן עומדין, השליח נשבע היסת שנתן ובעל חוב או הפועל נשבע (שבועת התורה) שלא לקח וישלם הלה לבעל חוב או לבעל הפקדון, ואפילו היו השלוחין שנים אין עדותן מועילה, מפני שהן נוגעין בעדותן, שהרי חייבין להשבע היסת. במה דברים אמורים בשהיה השליח מכחיש את בעל חוב והרי שלשתן עומדין, אבל אם בא השליח ואמר נתתי כמה שאמרת לי אינו יכול להשביעו היסת שעשה שליחותו, שהרי אין שם טוען עליו טענת ודאי שלא נעשה שליחותו. וכן אם מתו השלוחין או הלכו להן למדינת הים ובא בעל חוב לתבוע הלוה אינו יכול להשביעו היסת שלא פרעו השליח, שהרי אין כאן מי שטוען עליו טענת ודאי שלקח אלא מחרים הלוה חרם סתם ומשלם החוב שעליו וכן כל כיוצא בזה.... (שלוחין א א והלאה, וראה שם עוד)
אין העכו"ם נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם, וכן אין ישראל נעשה שליח לעכו"ם לדבר מן הדברים, שנאמר "כן תרימו גם אתם", מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. והוא הדין לכל התורה כולה, ומה משלחכם בן ברית אף בכל התורה כולה המשלח בן ברית.
עושה אדם שליח איש או אשה ואפילו אשת איש, ואפילו עבד ושפחה הואיל והן בני דעת וישנן במקצת מצות נעשין שלוחין למשא ומתן. אבל מי שאינן בני דעת והן חרש שוטה וקטן אינן נעשין שלוחין ולא עושין שליח, אחד הקטן ואחד הקטנה. לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ואבד את השמן ואת האיסר, החנוני חייב לשלם, שלא שלחו אלא להודיעו ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת, וכן כל כיוצא בזה. ואם פירש ואמר שלח לי עם הקטן הרי זה פטור.
האומר לחבירו מנה שיש לי בידך בין מלוה בין פקדון שלחהו לי ביד פלוני, אפילו היה קטן אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו...
השליח שקנה או שמכר והודיע שהוא שליח בדבר זה לפלוני אף על פי שמשך או שהמשיך ונמצא שעבר על דעת המשלח בטל המקח ומחזיר, ואם לא הודיע שהוא שליח נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו...
הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר שליחותו, לפיכך אם שינה דעת הבעלים משלם מה שהפסיד, כיצד, ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור ואמר לו מכור לי זה ואל תמכרו בפחות ממאה, והלך ומכרו בחמשים משלם החמשים מביתו. מכר במאתים הכל לראובן. וכן כל כיוצא בזה. ראובן אומר במאה אמרתי לך והסרסור אומר בחמשים אמרת לי, נשבע הסרסור שבועת התורה שהרי הודה במקצת. ואם כבר נתן לו החמשים נשבע שבועת היסת שעשה שליחותו וזוכה הלוקח. ואם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וזה המוכר לו סרסור הוא, יחזיר החפץ לבעלים ויחרים על מי שנתן לו רשות למכור בחמשים או שרצה בחמשים וחזר בו אחר שקניתי...
כל שליח שטען שארעו אונס פלוני והפסיד כך וכך הרי זה נשבע שבועת השומרים על טענתו ויפטר. ואם היה האונס במקום שאפשר להביא עליו עדים או דבר שהוא גלוי וידוע שהרי ימצא עדים הרי זה צריך להביא ראיה על טענתו, ואם לא הביא עדים אינו נאמן ומשלם... (שם פרק ב, וראה שם עוד)
מי שהיתה לו קרקע תחת יד אחד או שהיו לו מטלטלין פקדון ורצה לעשות שליח לדון עם זה ולהוציא הקרקע או הפקדון מתחת ידו הרי זה כותב לו הרשאה, וצריך לקנות מידו שהרשהו, ואומר לו דון וזכה והוצא לעצמך וכיוצא בענינים אלו. ואם לא כתב לו אינו יכול לדון עמו מפני שהוא אומר לו אין אתה בעל דיני. ואף על פי שכתב לו כן אינו אלא שליח וכל מה שיזכה בו הרי הוא של משלחו, וכל ההוצאות שיוציא השליח על דין זה שהורשה הרי המשלח חייב בהן, שכך כותבין בהרשאה, כל שתוציא בדין זה עלי לשלמו...
התובע חבירו בדין במטלטלין או במעות שהפקיד אצלו וכפר בו אינו יכול לכתוב הרשאה עליו שנמצא זה כמשקר, שהוא אומר לו הרשיתיך ליטול מה שיש לי ביד פלוני, וכבר אמר פלוני שאין לו אצלו כלום. וכן מי שנתחייב לו חבירו שבועה אינו יכול להרשות אחר עליו להשביעו, שאין שם דבר שיקנה לו, ואין אדם מרשה על תביעת דברים שאין הדברים נקנין אלא על תביעת הממון...
מי שהרשה לאחד ורצה לבטל השליחות ולהרשות לאחר הרי זה מבטל, ואין למורשה לכתוב הרשאה לאחר שזה אומר אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר, לפיכך אם התנה עליו שירשה הוא לאחר ואחר לאחר הרי השליח כותב הרשאה לשני ושני לשלישי הכל לפי תנאו.
הבא בהרשאה שמחל לזה הנתבע או שמכר לו או שמחל לו על השבועה או שעשה עמו פשרה לא עשה כלום, שהרי אומר לו לתקן שלחתיך ולא לעוות. לפיכך אם התנה עמו בין לתקן בין לעוות אפילו מחל לו על הכל הרי זה מחול... (שם פרק ג, וראה שם עוד)
כל הכשר להביא גט האשה כשר להביא גט העבד, והעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו של מקבל... (עבדים ו ח)
ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך - בגימטריא שהקדוש ברוך הוא נתעטף כשליח צבור. (שמות לג יט)
...וכן השליח, ככל שתהיה לו תשוקה וחפץ טבעי לשליחות ולכונת המשלח יהיה יותר נאות אליו, צא ולמד מגדעון שענין הישועה היה חקוק בלבו מאד מלפני בא המלאך, עד שהסיח לבו מדרוש התועלת הפרטית הצלת תבואותיו, ונאמר אחריו "לך בכחך זה והושעת" וגו' (שופטים ו'), כי ודאי הוא האמצעי הראוי לכך, וההפך בהתחלף טבע השליח מהענין המבוקש מבואר ממלחמת שאול בעמלק שכוונת ה' לערוך עמהם מלחמה באכזריות, והוא נטה מכוונה זו אל הדעת ההמוני, ולזה בקש ה' איש אשר היה שלם עמו בלבו, שאמר "משנאיך ה' אשנא וגו' תכלית שנאה שנאתים" (תהלים קל"ט), שמאחד תשוקתו ורצונו ברצונו ית'... (שמות א א שער לד)
לך נא ראה - עתה הוא מפרש לשליחות המצוה שעושה, ואמר והשיבני דבר, עשאו שליח להחזיר לו תשובה, שבזה אפילו למאן דאמר שלוחי מצוה אינם ניזוקים דוקא בהליכתן אבל לא בחזרתן במציאות זה עשאו שליח גם בחזרתו, ומעתה הרי הוא בטוח שישוב בשלום אצל אביו. והגם שהיו אחיו שונאים אותו ושכיח היזיקא, סובר יעקב כדעת רבנן שחולקים עם פלימו בפסחים ח'... וחכמים שחולקים עם פלימו סוברים שיש לחלק בין מציאות שלפנינו למציאות שמואל, כי שם שכיח ודאי היזקא, כי ישמע שאול שמשחו את דוד למלך במקומו, ואין לך שכיח היזיקא כזו, מה שאינו כן חשש שמא הגוי יעליל עליו (כשבודק חמץ) אינו קרוי שכיח היזיקא. וממנה נשמע למה שלפנינו שאחיו לא היו ודאי שכיח הזיקא... ואם תאמר אם כן למה היה מה שהיה לעבד נמכר יוסף? יש לומר שנזק שתכליתו הטבה ומעלה גדולה אינו חשוב נזק. ועוד טעם יש בדבר, כי יעקב ע"ה דקדק בדבריו שליחות "הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם", הרי גילה דעתו בפירוש כי שליחותו היא לשכם, וכשהלך יוסף ולא מצאם בשכם והלך לחזר אחריהם במקום אחר הרי הוא כשליח עצמו, כי אביו לא שלחו ללכת למקום אחר ואין כאן שליחות מצוה, אשר על כן היה מה שהיה. ויעקב נתכוין במה שיחד לו המקום שצפה ברוח הקדש כי במקום אחר יקראנו אסון... (בראשית לז יד)
ויבקש המיתו - אמר ויבקש, אולי כי לצד שהיה שליח מצוה היה לו מונע, על דרך אומרם ז"ל שלוחי מצוה אינם ניזוקים, והמצוה שהיה עסוק בה קנה לו בה פרקליט א' והוא המלוהו והשומר אותו ומונעו למשחית בל קרוב אליו, ואולי כי לזה נתכוין באומרו "בדרך במלון", לומר שלא היה עוסק בהליכת המצוה אלא במלון, ולזה הוא שבקש המיתו, ואף על פי כן היה לו מונע כי סוף כל סוף חשוב כשלוחי מצוה גם בזמן ההוא... (שמות ד כד)
בבעיה זו של טביחה ומכירה קשור עוד אחד מכללי ההלכה. כלל גדול "אין שליח לדבר עבירה". עשה אדם עבירה בשליחותו של אחר, אין בית הדין דן את השולח אלא את השליח, וכלל זה אינו חל על טביחה ומכירה ולא על שליחות יד ומעילה. (מכל מקום חייב גם השולח לצאת ידי שמים ולכפר על העוון על ידי תשלום הנזק, עיין ש"ך חו"מ ל"ב ב').
כבר הערנו לעיל (י"ב ג') כי מיד עם כינון הגוף הלאומי הישראלי הונהג בקרבן פסח הכלל של "שלוחו של אדם כמותו", כלל זה נובע מתוך עקרון האחדות והשוויון לפני ה', ועל פיו יכול אדם לעשות שליח לביצוע מעשים שבתחום עבודת ה', ובתחום המשפט האזרחי. מובן שהכלל הזה אמור רק לגבי פעולות שיש לבצען מבחינה אובייקטיבית, ולא לגבי דברים המוטלים על האדם גופו לעשותם, למשל יכול אדם לעשות שליח שיקריב עבורו את קרבן הפסח, ולא שיאכל מן הקרבן בשליחותו ובמקומו, או שיניח תפילין על גופו בשליחותו ובשבילו...
השליחות לביצוע פעולות מוגבלת לתחום המעשים המותרים, לגבי מעשים שהם בגדר איסור אין אדם רשאי ואין אדם יכול להעמיד את עצמו לרשות אחר, "אין שליח לדבר עבירה"... דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים (קידושין מ"ב ב'). לדעת רבינא אין אומרים אין שליח לדבר עבירה אלא היכא "דשליח בר חיובא הוא", אבל כהן דאמר ליה לישראל צא וקדש לי אשה גרושה, אין הישראל עובר על הלאו. ואילו לדעת רב סמא הכלל של אין שליח לדבר עבירה מוגבל רק על ידי התנאי "היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד", כלומר, שהשליח הוא בעל כושר החלטה עצמית חופשית, ברם בין לרבינא ובין לרב סמא צריך שהשליח ידע שהמעשה אסור, ולפיכך אם אמר לשליח להוציא בהמה של אחר מרשותו, והשליח היה סובר שזו בהמה של השולח, חייב השולח (אבל ש"ך חו"מ שמ"ח ס"ק ו' סובר להיפך)... (שמות כא לז, וראה שם עוד בענין טביחה ומכירה)
וישלח ידו ויקחה אליו - חמל עליה ואחזה ביד להחימה עד שתנוח מעייפותה, ובא ללמדך שכך ראוי לנהוג עם שליח כושל שלא הביא דבר תשובה מסיבה שאינו חייב בה, שמכל מקום ראוי לחמול עליו, כמו שמנהג לעשות עם שליח שהחזיר שליחות לבעלים. (בראשית ח ט)
אל תאחרו אתי וה' הצליח דרכי - דשליח שלא הצליח דרכו נוח לו להתאחר למען ידאג משלחו גם על השליח לחשוב מחשבות מי יודע מה אירע לו בדרך, ואחר כך כשבא השליח הרי זה משלחו שמח מביאתו עד שאינו מצטער כל כך על שלא הצליח בשליחותו, מה שאינו כן מי שהצליח בשליחותו למאי יאחר דרכו. (שם כד נו)