שליח צבור

(ראה גם: חזן, צבור, קהל, תפלה)

זהר:

ר"א אלעזר ור' אבא היו יושבים. אמר ר' אלעזר, ראיתי אבי ביום ראש השנה ויום הכפורים, שלא רצה לשמוע התפלה מכל אדם, אלא אם כן עמד עליו שלשה ימים מקודם לטהר אותו, שר' שמעון היה אומר כך, בתפלה של אדם הזה שאני מטהרו מתכפר העולם, וכל שכן בתקיעת שופר, שלא היה מקבל תקיעת אדם שאינו חכם לתקוע בכונה בסוד התקיעה... (ויקרא שב)

ביום הזה צריך העם לראות, שאדם שלם בכל, היודע דרכיו של מלך הקדוש, ויודע יקרו של המלך, שיתפלל עליהם את התפלה ביום הזה, ושיזמן קול שופר בכל העולמות בכוונת הלב, בחכמה, ברצון, בשלמות, כדי שיסתלק הדין על ידו מן העולם, אוי לאלו, אשר השליח שלהם לא נמצא כראוי, כי עונות העולם יבואו להזכיר בשבילו. זה שאמר אם הכהן המשיח יחטא, שהוא שליח כל ישראל, לאשמת העם, משום שהדין שורה על העם.

וכאשר שליח הצבור הוא זכאי כראוי, אשרי הם העם שכל הדינים מסתלקים מהם על ידו, וכל שכן הכהן, שבשבילו מתברכים העליונים והתחתונים, אמר ר' אלעזר, ועל כן כהן ולוי מטרם שעולה לעבודה בודקים אחריו ורואים דרכיו ומעשיו... (שם שיב)

תלמוד בבלי:

...ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא ליתי ולודעיה למר, א"ל מאי כולי האי, א"ל דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין... (ברכות ז ב)

העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטרוף, ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו, ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחזר לתפלתו רשאי.

תנו רבנן העובר לפני התיבה צריך לסרב, ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח, כיצד הוא עושה, פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית פושט את רגליו ויורד... 

תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני ר' אליעזר והיה מאריך יותר מדאי, א"ל תלמידיו רבינו כמה ארכן הוא זה, אמר להם כלום מאריך יותר ממשה רבינו, דכתיב ביה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'. שוב מעשה בתלמיד א' שירד לפני התיבה בפני ר"א והיה מקצר יותר מדאי, א"ל תלמידיו כמה קצרן הוא זה, א"ל כלום מקצר יותר ממשה רבינו דכתיב א-ל נא רפא נא לה... (שם לד א)

המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו. (ברכות לד ב)

ויעבור ה' על פניו ויקרא, א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם... (ראש השנה יז ב)

כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב, רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן... תניא אמרו לו לרבן גמליאל לדבריך למה צבור מתפללין, אמר להם כדי להסדיר שליח צבור תפלתו, אמר להם רבן גמליאל, לדבריכם מה שליח צבור יורד לפני התיבה, אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי, אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מודים חכמים לרבן גמליאל, ורב אמר עדיין היא מחלוקת... דתניא ברכות של ר"ה ושל יום הכפורים שליח צבור מוציא הרבים ידי חובתן, דברי ר"מ, וחכמים אומרים כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב, מאי שנא הני אילימא משום דנפישי קראי, והאמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך, אלא משום דאוושי ברכות. (שם לג ב ולד ב)

עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן וכו', תנו רבנן עמדו בתפלה אף על פי שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל, איזהו רגיל, ר' יהודה אומר מטופל ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם, ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות, ובקי בכל הברכות כולן... היינו מטופל ואין לו היינו ביתו ריקם, אמר רב חסדא זהו שביתו ריקם מן העבירה. ופרקו נאה, אמר אביי זה שלא יצא שם רע בילדותו, היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, מאי נתנה עלי בקולה, אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רבי חמא אמר רבי אלעזר זה שליח צבור היורד לפני התיבה שאינו הגון. (תענית טז א)

המפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו, ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו, קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו, פוחח פורס את שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו...

תניא נמי הכי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.

האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור, בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור... מאי טעמא, חיישינן שמא מינות נזרקה בו... (מגילה כד א וב)

תנו רבנן נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח ציבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו... (חולין כד ב)

תלמוד ירושלמי:

תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועינין אאין, אם היה לשונו ערוך מותר. (ברכות טז ב)

...אבל (קטן) אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא זקנו, ר' אומר וכולהם מבן עשרים שנה ומעלה, שנאמר ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח את מלאכת בית ה'. (סוכה יז ב)

אלו הם היחידים אלו שהן מתמנין פרנסין על הציבור, מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה, אלא מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן כדיי הוא מצלייא ומתענייא... איתחמי לרבנן פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת, שלחין רבנן ואייתוניה ואמרון ליה מה אמנך, אמר לון חמר אנא, אמרין ליה ומה טיבו עבדת, אמר לון חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתה והוות בכייה גו איסרטה... וזבנית חמרי ויהבית לך טימיתיה ואמרית לה הא ליך פניי (תפדי) בעליך ולא תחטיי, אמרין ליה כדיי את מצליא ומתענייא... (תענית ה א, וראה שם עוד)

עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל... תני ושפל ברך ונוח תשחורת ורגיל בחכמה ורגיל באגדה ויש לו בית ושדה. תנינן וביתו ריקן ואת אמרת הכין, יש לו בנים ובנות אם אין להן מעבירין כל מה שירצו... (שם ט א)

תוספתא:

...אמרו בית הילל לבית שמאי והלא במעמד כולכם זקני בית שמאי ירד חוני הקטן ולא אמר אלא שבע, אמרו לו כל העם נחת רוח הילך, אמרו להם בית שמאי מפני שהיתה השעה ראויה לקצר, אמרו להם בית הילל אילו היתה השעה ראויה לקצר היה לו לקצר את כולן. רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן, וחכמים אומרים כל אחד ואחד מוציא את עצמו, אמר להם אם כן למה מורידין אותו לפני התיבה, אמרו לו להוציא את שאינו יודע, אמר להם כשם שמוציא את שאינו יודע כך מוציא את מי שיודע, אמרו לו אם כן למה מתפללין כל אחד ואחד, אמרו מפני ששליח צבור מתקן לעצמו. (ראש השנה פרק ד)

מדרש רבה:

רבי פנחס ורבי לוי ור' יוחנן זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בא ועשה בא וקרב, בא ועשה קרבן של צבור, אלא בא וקרב להתפלל. (בראשית מט יג)

רב חנן דציפורי פתר קריא בגמילות חסדים... בנוהג שבעולם עשר בני אדם נכנסין לבית הכנסת ואין אחד מהם יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה ואחד מהם יודע, דומה כשושנה בין החוחים... (ויקרא כג ד)

מדרש תנחומא:

...ראה כמה חביב לפני הקב"ה העובר לפני התיבה, שאינו עונה אחר הכהנים אמן, אמר רבי חנין עשרה נכנסין לבית הכנסת ואחד מהן עובר לפני התיבה פורס על שמע עליו נאמר כשושנה בין החוחים (שיר ב')... (ויחי ז)

ילמדנו רבינו העובר לפני התיבה וטעה ולא הזכיר ברכת המינים מנין שמחזירין אותו, כך שנו רבותינו העובר לפני התיבה וטעה בכל ברכות כלן אין מחזירין אותו, טעה בברכת המינים מחזירין אותו ואומרה בעל כרחו, ומפני מה מחזירין אותו חיישינן שמא מין הוא, שאם יהא בו צד מינות קלל עצמו ועונין הקהל אמן. וכן מי שלא אמר בונה ירושלים מחזירין אותו, חיישינן שמא כותי הוא. (ויקרא ב)

מסכת סופרים:

קטן שאמרו מבן שתים עשרה שנה ולמעלה פורס את שמע, והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו עד שיהיה בן עשרים שנה ובעל זקן, אבל אין לו זקן והוא בן עשרים אף על פי שנראה כסריס ויש אומרים אפילו סריס עצמו מותר, אבל אם עלה זקנו אפילו מבן י"ח מותר לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו. (פרק יד יז)

ילקוט שמעוני:

ואהרן וחור תמכו בידיו מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שנים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו. (שמות פרק יז, רסה)

דבר אחר כבד את ה' מהונך, שאם היה קולך ערב פרוס על שמע ועבור לפני התיבה, חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא היה קולו ערב והיה בר קפרא אומר לו בני היה פורס את שמע והוי עובר לפני התיבה על שם כבד את ה' מהונך, ממה שחננך. (דברים פרק י, תתצב)

ילמדנו רבינו אדם מישראל שקרא לו החזן לעמוד לקרות בתורה או לעבור לפני התיבה ולא התקין עצמו מהו שיהא מותר לעמוד ולקרות, כך שנו רבותינו, אסור לקרות למה שלא יקרא ויתבייש בצבור, וכן העובר לפני התיבה אסור לתבוע צרכי צבור עד שיתקן עצמו. מעשה בר' עקיבא שקרא לו החזן ברבים לעמוד ולקרות בתורה ולא עמד, אחר שנפטרו מבית הכנסת התחיל מפייס לתלמידים אמר להם יבא עלי אם מרוח גסה לא עמדתי וקראתי בתורה, אמרו לו ולמה לא עמד רבי, א"ל מפני שלא התקנתי את עצמי, כיון ששמעו כך התחילו תמהין על מה שאמר ר' עקיבא. אמר דוד לא הייתי מתפלל לפני האלקים עד שהייתי מתיישב דעתי ומתקן עצמי אחר כך הייתי עומד ומסדר תפלתי, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה', מאחר שישב עצמו וכיון את דעתו ואחר כך מי אנכי וגו'. (שמואל ב פרק ז קמו)

מדרש הגדול:

ר' פינחס אומר אף מי שעובר לפני התבה ומתפלל בשביל לתבוע צרכי צבור מלפני אביהן שבשמים בחזקת סכנה. אמר ר' אהבה תדע לך זה שעובר לפני התבה ומתפלל אין אומרין לו בוא עשה אלא בוא קרוב ועשה ופייס בעדינו. (בראשית מב לח)

רמב"ן:

...ובפרקי ר' אליעזר עוד כל ישראל יצאו חוץ לאהליהם וראו את משה כורע על ברכיו והם כורעים על ברכיהם, נופל פניו ארצה והם נופלים על פניהם ארצה, פירש את ידיו לשמים והם פורשים את ידיהם לשמים, כשם ששליח צבור מתפלל כך כל העם עונין אחריו... (שמות יז ט)

...ומסקנא דהלכה כרבן גמליאל בשל ראש השנה ויום הכפורים, דשליח צבור מוציא את הכל ידי חובתן בין בקי בין שאינו בקי, והוא ששומעין אותן ממנו כגון של בית הכנסת, והוא הדין לעם שבשדות, כיון דאניסי ולא מצו למיתי לבי כנישתא שליח ציבור מוציאן אף על פי שאינן שומעין אותו, אבל דעיר כיון דלא אניסי ומצו למיתי לבי כנישתא לא מפיק להו עד דשמעי, כך פירשו כל הגאונים, אבל מדברי ר"ש נראה שהוא אמר שלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות בלבד, אבל דעיר אפילו בבית הכנסת צריכין הכל להתפלל, ואי אפשר לומר כן, שהרי אמרו חכמים לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין, ואמר להם כדי להסדיר וכו'... (דרשה לראש השנה)

משנה תורה:

שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן, כיצד, בשעה שהוא מתפלל והם שומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה הרי הן כמתפללין, במה דברים אמורים כשאינו יודע להתפלל, אבל היודע אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו.

במה דברים אמורים בשאר ימות השנה חוץ מראש השנה ויום הכפורים של שנת היובל, אבל בשני ימים אלו שליח ציבור מוציא את היודע כשם שמוציא מי שאינו יודע, מפני שהם ברכות ארוכות ואין רוב היודעים אותן יכולין לכוון דעתן כשליח צבור, לפיכך אם רצה היודע לסמוך בשני ימים אלו על תפלת ש"ץ להוציאו ידי חובתו הרשות בידו.

אין ממנין שליח ציבור אלא גדול שבציבור בחכמתו ובמעשיו, ואם היה זקן הרי זה משובח ביותר. ומשתדלין להיות שליח ציבור אדם שקולו ערב ורגיל לקרות, ומי שלא נתמלא זקנו אף על פי שהוא חכם גדול לא יהא ש"ץ מפני כבוד ציבור, אבל פורס הוא על שמע משהביא שתי שערות אחר שלש עשרה שנים.

וכן העלג כגון מי שקורא לאל"ף עי"ן או לעי"ן אל"ף וכל מי שאינו יכול להוציא את האותיות כתיקונן אין ממנין אותו שליח ציבור. והרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור. הסומא פורס על שמע ונעשה שליח ציבור, אבל מי שכתפיו מגולות אף על פי שהוא פורס על שמע אינו נעשה שליח צבור עד שיהיה עטוף. (תפלה ח ט והלאה)

...ואחר שיפסיע שליח ציבור שלש פסיעות לאחוריו ויעמוד מתחיל ומתפלל בקול רם מתחילת הברכות להוציא את מי שלא התפלל, והכל עומדים ושומעים ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה, בין אלו שלא יצאו ידי חובתן בין אלו שכבר יצאו ידי חובתן... (שם ט ג)

ואי זה הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו, איש שהוא רגיל בתפלה ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים, ומטפל ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה, ולא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרוביו הנלוים עליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות, ולא יצא עליו שם רע בילדותו, שפל ברך ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב. ואם היה זקן עם כל המדות האלו הרי זה מפואר, ואם אינו זקן הואיל ויש בו כל המדות האלו יתפלל. (תענית ד ד)

עקדה:

ולפי הזהר ויקרא ד' ראוי שהכהן השליח צבור והתוקע ראוי שיהיו היותר שלמים להבין ולכוון בענינים האלקיים הנרמזים, עכשיו בעונותינו אבדה חכמת חכמינו ואין יודע באלו הסודות העמוקים וראוי שיהיו היותר בקיאים שאפשר, לשכך רוגז מדת הדין המוחלטת המיוחסת ליצחק, וראוי לכוון בתקיעות לזכר העקדה שבזה נהפכה מדת הדין למדת הרחמים ומאז נזכר ביצחק שם הויה... (ויקרא כג ב שער סז פרק ה)

מהר"ל:

...ואם האדם מעיין בתפלתו ואינו פונה מן השי"ת כך השי"ת נמצא אליו גם כן לגמרי, ומה שאמר שנתעטף כש"ץ זה מפני כי העטוף של ש"ץ הוא שלא יהיה לו נטיה ימין ושמאל לשום צד כלל, וזהו העטוף, ואז הקריאה בכוונה לגמרי מתוך עומק הלב ואמתתו, ולא כך כאשר אינו מעוטף, שאז אפשר כי הוא פונה לדברים אחרים ואין הקריאה מאמתתו, אמנם אין הדבר תולה בעטוף הטלית רק כאשר הקריאה מאמתתו בכונה דבר זה נקרא עטוף בעבור שהוא מסולק משאר דבר ואין לו נטיה ימין ושמאל... (באר הגולה ד ד"ה פרק קמא דר"ה)

של"ה:

...וגם יותר טוב להאריך בנגונים שלא במקום עצם הקדושות הגדולות כגון נקדש וכו' ונעריצך וכו', ולעמתם ובדברי קדשך וברכו ובקדיש נוסח יתגדל וכו' יתברך וכו' שהם קדושות השי"ת ביותר עוז משאר הענינים, ובאלו הענינים הקדושים היה לנו לכוין ביותר אל הכונה ואם מאריכין כל כך בניגונים אי אפשר לכוין כל כך להכונה, וגם אריכת הניגונים הם סבות להפסיק ולשיח שיחה בטילה, וזה אנו רואין בעינינו, ונמשך עוד מאריכת הנגונים שמאחרין זמן קריאת שמע, ואף על פי שאין אנו נזהרין כל כך לקרות קריאת שמע בזמנה, מכל מקום כל מאי דאפשר להקדים צריכים להקדים... (עניני תפלה וקריאה בספר תורה)

תניא:

ועתה הפעם הנני יוסיף שנית ידי בתוספת ביאור ובקשה כפולה שטוחה ופרושה לפני כל אנשי שלומים הקרובים והרחוקים לקיים עליהם שכל ימי החול לא ירדו לפני התיבה הבעלי עסקים שאין להם פנאי כל כך, רק אותם שיש להם פנאי או המלמדים או הסמוכים על שולחן אביהם שיכולים להאריך בתפלת השחר ערך שעה ומחצה לפחות כל ימות החול, מהם יהיה היורד לפני התיבה על פי הגורל או על פי ריצוי הרוב, והוא יאסוף אליו בסביב לו כל הסמוכים על שולחן אביהם או מלמדים שיוכלו להאריך כמוהו בבל ישונה נא ונא.

אך בשבתות וימים טובים שגם כל בעלי עסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפלתם בכוונת לבם ונפשם לה' ואדרבה עליהם מוטל ביתר שאת ויתר עז כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים, וכמו שכתוב בתורת משה ששת ימים תעבוד וגו' ויום השביעי שבת לה' אלקיך דייקו כולו לה', ולזאת גם הם ירדו לפני התיבה בשבת ויום טוב על פי הגורל או בריצוי הרוב כמו שכתבנו אשתקד.

וכגון דא צריך לאודועי שבדעת אי"ה לשלוח לכל המנינים מרגלים בסתר לידע ולהודיע כל מי שאפשר לו וכל מי שיש לו פנאי להאריך ולעיין בתפלה ומתעצל יהיה נידון בריחוק מקום להיות נדחה בשתי ידים בבואו לפה לשמוע דברי אלקים חיים, ומכלל לאו אתה שומע הן ולשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת טוב ואין טוב אלא תורה. וכו'. (אגרת הקדש א)

...חוסו נא על נפשותיכם והשמרו והזהרו מאד מאד על התורה ועל העבודה שבלב זו תפלה בכוונה, להתחיל כולם יחד כאחד מלה במלה ולא זה בכה וזה בכה וזה דומם וזה משיח שיחה בטילה ה' ישמרנו, ועיקר הסיבה וגרמה בנזקין הוא מהיורדים לפני התיבה שהוא הפרק לכל הרוצה לפשוט רגליו החוטף אפרתי או מחמת שאין גם אחד רוצה וכו'. ואי לזאת זאת העצה היעוצה ותקנה קבוע חוק ולא יעבור עוד חס ושלום, דהיינו לבחור אנשים קבועים הראוים לזה על פי הגורל או בריצוי רוב המנין, דהיינו שמתפללים מלה במלה בדרך המיצוע בקול רם ולא מאריכים יותר מדאי ולא מקצרים וחוטפים חס ושלום, ועליהם מוטל חובה לירד לפני התיבה כל אחד ואחד ביומו אשר יגיע לו... (קונטרס אחרון בסוף)

ר' ירוחם:

...אבל כאמור ישנם אופנים וגדרים במעשה הצריכים ליעות גם אם אינו על שלמותו... וכבר אומרים בשם אדמו"ר הסבא ז"ל מקלם שאדם המרגיש בעצמו שכשמתפלל לפני התבה אזי תפלתו יותר בהתלהבות ובכוונה אזי מותר לו להתפלל בתור ש"ץ, אם כי אמנם זה באמת כמשקר, אבל מכיון שעושה זאת בכונה כדי שמתוך כך יתרגל להתפלל יפה, הרי זה מותר לו ואינו נתבע מטעם זה על שקר, אחרי שכונתו רצויה, אבל בשום אופן לא תקרא זאת תפלה לאמתה, כי ודאי אינו אמת. (דעת תורה שמות עמוד ערב)

שלימות

ראה: שלמות, תמים.