שלמה   חכמת

(ראה גם: שלמה-כללי)

 

ויאמר אלקים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עושר ולא שאלת נפש אויביך ושאלת לך הבין לשמע משפט. הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך...

אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך, ותעמודנה לפניו... ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים, ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת... ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו. וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך, כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט. (מלכים א ג יא והלאה)

ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורוחב לב כחול אשר על שפת הים. ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכול ודרדע בני מחול, ויהי שמו בכל הגוים סביב. וידבר שלשת אלפים משל, ויהי שירו חמשה ואלף. וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים. ויבואו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה, מאת כל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו. (שם ה ט)

ויגד לה שלמה את כל דבריה, לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה. ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה... ותאמר אל המלך אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על דבריך ועל חכמתך. ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני, והנה לא הוגד לי החצי, הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי... (שם י ג)

...החכמה והמדע נתון לך, ועושר ונכסים וכבוד אתן לך אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה כן. (דהי"ב א יב)

זהר:

נתן חכמה העליונה לשלמה המלך, לאחר מכאן מה כתוב בו במשלי שלמה, המשא נאם הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל, אמר שלמה אתי א-ל והחכמה שלו הוא, ואוכל, ואוכל לעשות רצוני ולא אכשל, כלומר אף על פי שכתוב בתורה ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, אני ארבה ולא יסור לבי, כי אתי א-ל, ונתן לי החכמה שלו. ואחר כך כתוב ויקם ה' שטן לשלמה וגו' כי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו, העניש אותו כמו שכתוב ויקם וגו'. (נח שעו)

תא חזי, כשבא שלמה, ורצה לעמוד על דברי תורה ועל דקדוקי תורה ולא יכול, אמר, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. דוד אמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

תא חזי, כתוב בשלמה וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, ובארוהו, שחמשה ואלף טעמים היו בכל משל ומשל שהיה אומר, ומה שלמה שהוא בשר ודם כך היו דבריו, דברי תורה שאומר הקב"ה על אחת כמה וכמה, שבכל דבר ודבר יש בו כמה משלים כמה שירים וכמה שבחות, כמה סודות עליונים, כמה חכמות ועל כן כתוב מי ימלל גבורות ה'. (תולדות ה)

כתיב נראה ה' וגו' שאל מה אתן לך, ואם תאמר שזה היה בחלום, (דהיינו על ידי גבריאל כנ"ל), איזה רשות יש למדרגת החלום בזה, דהיינו (לומר לו שאל מה אתן לך, כיון שאינו אלא מלאך), אלא כאן נכלל מדרגה במדרגה שמדרגה העליונה (שהיא הנוקבא דז"א שהיא שורש החלום כנ"ל) נכללה ונתלבשה במדרגה התחתונה, דהיינו במדרגה גבריאל, והנוקבא אמרה לו שאל מה אתן לך, כי כן נאמר, ויאמר אלקים שאל וגו', שהוא שם הנוקבא.

(ועל כן נגלה לו רק בחלום), משום שעד עתה עוד לא היה שלמה שלם, כיון שנשלם כתוב וה' נתן חכמה לשלמה, וכתיב ותרב חכמת שלמה, שהלבנה (שהיא הנוקבא עמדה במלואה, ובית המקדש נבנה, ואז ראה שלמה חכמה עין בעין ולא היה נצרך עוד לחלום.

אחר שחטא חזר ונצרך אל החלום כבתחילה, ועל כן כתוב, הנראה אליו פעמים, וכי רק פעמים היה נראה אליו ולא יותר, אלא (הפירוש הוא) שמצד מדרגת החלום נראה לו רק פעמים.

ועם כל זה מדרגת החלום של שלמה היתה גדולה יותר ממדרגת החלום של שאר בני אדם, משום שנכלל לו מדרגה במדרגה, (מראה בהקיץ שהיא הנוקבא נכללה לו במראה בחלום) שהיא מדרגת גבריאל, עתה בסוף ימיו נחשכה לו מדרגת החלום ביותר, ועל כן מזכיר לו הכתוב ב' החלומות שהיו מאירים לו, שנאמר לא-ל הנראה אליו פעמים.

וזה היה לו בשביל שחטא, ועמדה הלבנה, שהיא הנוקבא, להתחסר, מהו הטעם שעמדה להתחסר, הוא משום שלא שמר ברית קדש, וחזר על נשים נכריות, וזהו תנאי שעשה הקב"ה עם דוד, שכתוב אם ישמרו בניך בריתי וגו', גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך... (ויצא נה)

אמר ר' חייא ושכבתי עם אבותי וגו', ר' יצחק פתח ואמר, מה יתרון לאדם בכל עמלו וגו', בכמה מקומות למדנו, שהסתכלנו בדברי שלמה, ודבריו נקראים סתומים, אבל כל דבריו של שלמה כולם נקראים בחכמה.

דתניא, כתיב ותרב חכמת שלמה, בימיו של שלמה המלך עמדה הלבנה (דהיינו הנוקבא) במילואה, (שהנוקבא היתה מלבשת לאמא עלאה, שזה תכלית המילוי שלה), והיינו שכתוב, ותרב חכמת וגו' כל בני קדם, שם למדנו מי המה בני קדם, כבר בארוה, אבל חכמת בני קדם היא חכמה שירשו מאברהם... (ויחי רהע, ועיין שם עוד)

ושלמה זכה יותר באותו השיר, וידע החכמה, ואזן וחקר ותקן משלים הרבה, ועשה ספר מאותו השיר ממש, והיינו דכתיב עשיתי לי שרים ושרות, כלומר קניתי לי לדעת שיר, מאותן השירים העליונים, ואשר תחתם, והיינו דכתיב שיר השירים, כלומר שיר אצל אותם שרים של מעלה, שיר, שכולל כל עניני התורה והחכמה וכח וגבורה, במה שהיה, ועתיד להיות, שיר שהשרים של מעלה משוררים. (שמות של)

פירוש אחר (על הכתוב) את הכל ראיתי בימי הבלי, וכי שלמה שהיו בו מדרגות העליונות של חכמה יותר מכל בני הדור, שכתוב ויחכם מכל האדם וכתוב וישב שלמה על כסא ה' למלך, אמר על חייו בימי הבלי, וכתוב הבל הבלים אמר קהלת...

ותאנא, שמותיו על שם החכמה נקראו, ומשום זה עשה ג' ספרים, שיר השירים קהלת משלי, וכולם הם להשלים החכמה, שיר השירים, הוא כנגד חסד, קהלת, הוא כנגד דין, משלי כנגד רחמים, (דהיינו כנגד ג' קוין חסד דין רחמים, כדי להשלים החכמה, והוא עשה כל מה שעשה כדי להראות חכמה, וכנגד מדרגה עליונה, והוא אמר (על עצמו) בימי הבלי, הבל הבלים.

אלא הבל הוא סוד יקר, והוא הבל היוצא מן הפה, וסוד הבל היוצא מן הפה נעשה ממנו קול, ולמדנו אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו, שלא חטאו ממש, (ולא שחטאו אלא שאינו נחשב להם לחטא מחמת קטנותם). והבל נעשה ברוח ומים, וכל מה שנעשה בעולם נעשה בהבל, וסוד ההבל הזה של התנוקות נעשה קול והתפשט בעולם, והם שומרי העולם ושומרי היער, זה שאמר אם ה' לא ישמור עיר וגו'... (בא קמ, ועיין שם עוד)

כתיב וידבר שלשת אלפים משל וגו', מקרא זה העמידו החברים, אבל וידבר שלשת אלפים משל, ודאי על כל דבר ודבר שהוא אמר, היה בו שלשת אלפים משל, כגון ספר קהלת שהוא בסוד עליון והוא דברי משל, שאין בו מקרא שלא יהיה בחכמה העליונה ובדרך משל, ואפילו מקרא קטן שבו. (תרומה שנ)

פתח ואמר והוי"ה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם. מקרא זה הנה למדנו בכמה מקומות, אבל והוי"ה יורה הסכמה שלמעלה (ז"א), ושלמטה, (המלכות) יחד, כי והוי"ה יורה הוא (ז"א) ובית דינו (מלכות) נתן חכמה כמי שנותן מנחה ומתנה לאוהבו, כאשר דבר לו, היינו שלמות החכמה בעושר ובשלום ובממשלה, זה שאמר כאשר דבר לו.

ויהי שלום בין חירם ובין שלמה, מהו הטעם, משום שהיו מבינים זה את זה בסתימת הדברים שהיו מדברים, ואנשים אחרים לא היו יודעים להסתכל בהם ולדעת בהם משהו. ובשבילם חזר חירם להודות (ולהסכים) לשלמה בכל דבריו.

שלמה המלך הסתכל והיה רואה שאפילו בדור ההוא, שהיה יותר שלם מכל דורות אחרים לא היה רצונו של מלך העליון שיתגלה חכמה כל כך על ידו, ושיתגלה התורה שהיתה סתומה מתחילה, (ובא) ופתח לה פתחים ואף על פי שפתח הם סתומים, חוץ מאלו החכמים שזכו ומגמגמים בהם ואינם יודעים לפתוח בהם פה, ודור זה שר' שמעון שורה בתוכו רצונו של הקב"ה בשביל ר' שמעון שיתגלו דברים סתומים על ידו. (שם תיט)

דברים אלו גילה שלמה המלך, בספרו של אשמדאי מלך השדים, ומצאתי בו אלף וארבע מאות וחמש מיני טומאה, שבני אדם נטמאים בהם, וזה גילה אשמדאי לשלמה המלך. (אחרי שסז)

שלמה אמר הרי בינה היא של משה, אבקש על חכמה עליונה שהיא למעלה ממדרגת משה, מה כתוב, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, (כי לא נתנה לו חכמה עליונה, שואל) והרי כתוב, וה' נתן חכמה לשלמה, זו היא חכמה תחתונה, (שהיא המלכות), והוא רצה לעלות ממטה למעלה, (דהיינו מן חכמה תחתונה היה רוצה להשיג חכמה עליונה, והיא נתרחקה ממנו משום שאפילו לבינה אין אדם בעולם שיכול לעלות חוץ ממשה, כל שכן למעלה (מבינה), שהיא חכמה עליונה, שמצדה חכם משובח מנביא, ואף על פי שהעמידו (הכתוב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני), בדרך דרוש על פרה אדומה, (שלא יכול להבין טעמה), הנה ע' פנים לתורה, (שגם זה מונח בסוד הכתוב). (פנחס קפה)

ראה עוד שלמה-כללי ויחי רפט ופנחס שפט.

א"ר בא בא וראה מה כתיב בשלמה, וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, על כל דבר ודבר, היה אומר בו אלף וחמשה טעמים, ומה שלמה, שהיה עבד של הקב"ה, היה אומר על כל דבר ודבר ג' אלפים משל, ואלף וחמשה טעמים, הקב"ה שהוא מגלה עמיקתא ומסתתרא והוא הנותן החכמה והבינה, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה על אחת כמה וכמה.

ר' אליעזר הגדול אומר, כתיב וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו, מלמד שעמד על דקדוקי תורה, אבל על עמקיה לא עמד, וכשבקש לעמוד עליה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. (זהר חדש בראשית שכא)

...ואם תאמר הרי כתוב וה' נתן חכמה לשלמה, תא חזי, כי לא כתוב נתן החכמה, אלא חכמה, שעמד על קצת אמיתתה (ולא החכמה ממש), המשיח עתיד לדעת קצתה, שכתוב בו, ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו', (שנאמר רוח חכמה ולא חכמה ממש)... (שם תסב)

מדרש רבה:

זאת חקת התורה, רבי יצחק פתח (קהלת ז') כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. כתיב (מ"א ה') ויתן אלקים חכמה לשלמה וגו' מהו כחול, רבנן אמרי נתן לו חכמה כנגד כל ישראל, שנאמר (הושע ב') והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'. א"ר לוי מה חול גדר לים, כך היתה חכמה גדורה לשלמה... ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מ"א ד'), מה היתה חכמתן של בני קדם, שהיו יודעים וערומין בטייר. ומכל חכמת מצרים, מה היתה חכמת מצרים, את מוצא כשבקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה... שלח לו לא היה לך תכריכין לקבור את מתיך הרי לך הן ותכריכיהן. ויחכם מכל האדם, מאדם הראשון, מה היתה חכמתו... כיון שברא אדם העבירן לפניו, א"ל מה שמותן של אלו, אמר לזה נאה לקרות שור ולזה ארי... מאיתן האזרחי זה אברהם... הימן זה משה.. וכלכל זה יוסף, דרדע זה דור המדבר שהיה בהן דעה, בני מחול שמחל להם הקב"ה במעשה העגל. (במדבר יט ג)

ראה שלמה-כללי קהלת א א ולג, ב ז והלאה. 

מדרש תנחומא:

ראה שלמה-כללי קדושים י, חקת ו.

מדרש משלי:

דבר אחר והחכמה מאין תמצא זו מלכת שבא ששמעה חכמתו, דכתיב ומלכת שבא שמעת את שמע שלמה לשם ה' ותבא לנסותו בחידות. א"ר ירמיה בר שלם מהו בחידות, אמרה לו אמת הוא שלמה ששמעתי עליך ועל מלכותך ועל חכמתך, אמר לה הן, אמרה לו אם אני שואלת מאתך אתה משיבני, אמר לה (משלי י') כי ה' יתן חכמה וגו', אמרה לו מהו שבעה יוצאין ותשעה נכנסין שנים מזוגין ואחד שותה, אמר לה בודאי שבעת ימי נדה יוצאים ותשעה ירחי הולד נכנסין, שני דדין מוזגין ואחד שותה. ועוד אני שואלת מהו אשה אומרת לבנה אביך אבי זקנך בעלי אתה בני ואני אחותך, אמר לה ודאי בנותיו של לוט היו. ועוד דוגמא אחרת הביאה זכרים ונקבות כלם מראה אחד וקומה אחת כלם כסות אחת, אמרה לו הפרש לי זכרים מן הנקבות, רמז לסריסיו והביאו אגוזין וקליות התחיל מחלק לפניהם, זכרים שלא היו מתביישין היו נוטלין בבגדיהן, ונקבות שהיו מתביישות נוטלות בסודריהן, אמר לה אלו זכרים ואלו נקבות. אמרה לו בני חכם גדול אתה. ועוד דוגמא אחרת עשתה לו הביאה לו מולין וערלין אמרה לו הפרש לי מהולין, מיד רמז לכהן גדול ופתח את ארון הברית, מהולין שבהן כרעו בחצי קומתן, ולא עוד אלא שנתמלא פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהן נפלו על פניהם, מיד אמר לה אלו מולין ואלו ערלין...

דבר אחר והחכמה מאין תמצא, מלמד שהיה שלמה מחפש היכן החכמה מצויה, ר' אליעזר אמר בראש, ור' יהושע אמר בלב, דכתיב (תהלים י"ד) נתת שמחה בלבי, ואין שמחה אלא חכמה... (קהלת פרשה א, וראה עוד שלמה-כללי)

קסם על שפתי מלך, אמר ר' אלכסנדרי נאה חכמתו של שלמה שלמד חכמתו לאחרים מנפשו, כיצד אמר שלמה מעיד אני עלי שמים וארץ שכל מה שנתן לי הקב"ה לא הוצאתי מפי דבר שקר אלא הכל במשפט, לכך נאמר במשפט לא מעל פיו. (פרשה טז)

מדרשים:

מעשה היה בימי שלמה המלך בשלשה בני אדם שהיו מהלכין בדרך בערב שבת וקידש עליהם היום, אמרו זה לזה בואו ונטמין ממונינו במקום פלוני... בחצי הלילה עמד אחד מהם ונטל הממון והטמין אותו במקום אחר... הלכו לדין לפני שלמה המלך הסדירו לפניו הדברים, אמר להם לבוקר נשפט... ישב וחקר בחכמתו ובינתו להחזיר להם תשובה ולתפוש אותם מתוך דבריהם. כיון שחזרו אצלו התחיל לדבר להם, אמר שמעתי עליכם שאתם בעלי סחורה ובעלי משפטים בבקשה מכם דין אחד אני שואל לכם אשר מלך רומי שלח אלי לשאול לחקרני. בתנוק ותנוקת שהיו דרין בחצר אחד ונתאוה זה את זה, אמר התינוק לתינוקת בואי ונעשה תנאי בינינו בשבועה שכל מי שירצה לארוס אותך אל תשמע לו אלא ברשותי. לימים נתארסה אותה התינוקת, כיון שנכנס החתן אליה אמרה לו איני שומעת לך עד שאלך אצל פלוני ואשאל רשות ממנו... ואמרה טול כסף וזהב הרבה ופוטרני לבעלי, אמר הואיל ואת עומדת בשבועתך הרי אני פוטרך לבעלך ולא אקח משלכי כלום... כשהיו חוזרין בדרך פגעו בהן לסטין והיה ביניהן זקן אחד ונטל לעצמו את הנערה ואת כל הכסף והזהב אשר עמהם והתכשיטין אשר עליהן ורצה לבא על הנערה. אמרה לו לליסטים הזקן בבקשה ממך המתן לי מעט עד שאספר לך דבר אחד שאירע לי... אתה שאתה זקן וראוי שתהיה בך יראת שמים בכל שעה על אחת כמה וכמה שצריך אתה לכבוש את יצרך ולא תגע בי. אלא הילך כל הכסף והזהב אשר אתי ופטרני ושלחני לשלום. כיון ששמע אותו זקן נשא עיניו לשמים... ומה עשה, שלחה והלכה לה עם בעלה והחזיר לה כל התכשיטין וכל הכסף והזהב שלקח מהם... ועכשיו שלח אלי מלך רומי לפרש איזהו מהן משובח מכל אלו.

פתח הראשון ואמר משבח אני את הנערה שעמדה בשבועתה. פתח השני ואמר משבח אני את הבחור שכבש את יצרו ולא רצה ליגע בה. פתח השלישי ואמר משבח אני את הליסטים שגזל הממון והחזיר להם כל הממון שנטל ולא רצה ליגע בה, ועוד אם החזיר את האשה למה החזיר את הממון. מיד פתח שלמה המלך ואמר, מה זה שלא היה שם אלא לשמע אוזן הרהר אחר הממון שלא ראה מימיו, ממון זה על אחת כמה וכמה, מיד צוה שלמה המלך עליו וכפתוהו והלקוהו והודה לפניו... (מדרש עשרת הדברות)

תרגום יונתן:

וידבר על העצים - ואתנבי על מלכי בית דוד בעלמא הדין ובעלמא דאתי דמשיחא. (מלכים א ה יג)

וכל אשר שאלו - דבעו מני רבני סנהדרין לדכאה ולסאבה לזכאה ולחייבא לא כליתי מנהון פשר מיליא... (קהלת ב י)

ואיזן - ואצית לקל חכימיא, וחקר - ובלש בספרי חוכמתא וברוח נבואה. (שם יב ט)

רש"י:

שלשת אלפים משל - שלשת למודי משלות, ג' פעמים כתוב במשלי משלי שלמה. חמשה - שלשה אלה ושיר השירים וקהלת. ואלף - בכל אחד כדי ללמוד, ומדרש אגדה שאמר ג' אלפים משל, ועל כל משל אלף וחמשה טעמים. (מלכים א ה יב)

על העצים - מה רפואת כל אחד, ולאיזה בנין יפה כל אחד, ובאיזה קרקע ליטע, וכן על הבהמות... (שםש ם יג)

ואיזן - עשה אזנים לתורה להחזיק, תיקן ערובין סייג לשמירת שבת, ונטילת ידים סייג לטהרה, וגזר על שניות סייג לעריות. (קהלת יב ט)

רד"ק:

לא היה לפניך - אפילו משה רבינו ע"ה בחכמת הטבע, אבל בחכמת אלקות היה גדול ממנו. או רוצה לומר לפניך במלכים. (מלכים א' ג יב)

שלשת אלפים - אינם נמצאים אצלנו, כי ספרים רבים אבדו לישראל בגלותם, וכן מה שחבר בחכמת הטבע על העצים טבעים ורפואות וכו'. ובמדרש מצאנו שדבר קרוב לח' מאות פסוקים, ובכל פסוק ב' וג' טעמים. (שם ה יב)

בחידות - דברים סתומים בחכמה, ואמר לשם ה' - שרוב החרטומים וכו' המתעסקים בחכמות החיצוניות אין מלאכתם לשם ה', ובאה לחקר על חכמתו כי היתה חכמה. (שם י א)

רלב"ג:

לשם ה' - רוצה לומר שמה' היתה לו החכמה, או שמעה שכל מה שעושה הוא לשם ה', ולכן הוא דבר בו תמיד, ומפני זה הפליג בחכמה והיה משתמש בה רק לשם ה'. לנסותו בחידות - אם יעמד על הכונה שכיונה בהם, אף על פי שיסבלו גם כוונות אחרות. (שם י א)

אברבנאל:

בענין חכמת שלמה קנין החכמה על ידי החושים הוא בעמל רב ומתיש כח האדם, ויצא לפועל בזמן רב, שלכן כינה החכמה בשם זקנה, וקודם יקנה על ידי החושים הדברים ההיולאניים ובסוף את הרוחניים, רק שהדברים הרוחניים שהם יותר נמצאים נמצאים בשכלנו פחות והחמריים המעורבים בכח ובהעדר מצוים בשכלנו יותר, והשכלתנו מהמוסבב לסבה, ולא נוכל לדעת בענינים האלקיים. קצרו שכלנו בהשגת סבות הדברים בשלמותם, שהצורות האחרונות מהדברים אינן מושגות לנו, כי האיש ישיג רק מקרי ולא עצם הדברים, אם כן נשיג סגולת הדברים ובעלי החיים כגון שהסוס צוהל והחמור נוער, ולא נשיג צורותיהם העצמיות שמהם ימשכו הסגולות ההם, כגון מדוע תמשוך המאגניטה את הברזל, ולא נשיג אפילו הדברים החמריים השפלים, כל שכן מה שלמעלה מגלגל הירח... והאדם ישגה בהשגותיו כי החושים יכזבו הרבה, ומפני שהשגתנו מהמסובב לסבה ויטעו בהשארת הסבה למסובב כפי שיקרה ברפואה.

הדרך הב' ההשכלה מהסבה למסובב, היא השכלת השכלים הנבדלים, שהם שכל פשוט נבדל מחומר, ומפאת ההשפעה הנשפעת עליהם מהשי"ת ישיגו הדברים באופן מציאותם, ובזמן אחר ישיגו הסבה והמסובב ממנה בראיה אחת בלי קדימה זמנית, והנביאים ישיגו מהמלאכים בהשגה זו, לכן אין בהשגתם הטורח והזמן וכו', כבדרך השגה א'. ועל זה אמר "דרך אמונה בחרתי", "בטח בה' בכל לבך ועל בינתך אל תשען", ואמר על המשיח "ונחה עליו רוח ה'" וגו', ועל זה הדרך הבטיח ה' לשלמה שישכיל באמצעות השפע האלקי שחל עליו פתאום בדרך פליאה, ולכן נתעלה על כל האנשים, והשיג כל דבר כאמיתת מציאותו בלי טעות ואיחור זמני, ועל זה אמרו שראה שלמה בחכמתו מה שראה יחזקאל בנבואתו, ולכן נקרא אגור ולא אוגר, קהלת ולא מקהיל, כי לא קבץ החכמה בכחו.

ושלמה התעלה בהשגת הדברים ההוים ונפסדים שהשיג טבעם ומהותם כפי מה שהם בעצמם וצורותיהם האחרונות המבדילות אותם, מה שלא השיג החוקר, ועל זה אמר "וידבר על העצים וגו', על הבהמה" וגו', והקיף בידיעתו את כולם, על זה אמר "וידבר על העצים מן הארז" וגו', שידע גם ההבדל בין ארז הלבנון לשאר ארזים, וידע אופני הרכבות הדברים והמקום והזמן וכו' המתחייבים בהויתם. וגם חרטומי מצרים היו בקיאים בכך ליצור בריות חדשות, ושלמה הגדיל מהם שהכיר הדברים השפלים כפי שיכירם הטבע הפועל אותם, ועוד ידע תועלות הדברים השפלים וסגולותיהם וערכיהם אלו לאלו, ולכן עשה ספר רפואות.

ועוד הקיפה ידיעתו העולם האמצעי שהכל מודים שעולם ההויה וההפסד הוא בכחות שופעות מהגלגלים, כמו שאמרו חז"ל בב"ר אין לך כל עשב שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואמר לו גדל, אך קצרה ידינו להשיג כוחותיהם ואופן פעולתם. וכבר התאמצו בעשיית טלסמות להורדת כחות אלו, ושלמה השיגם והשתמש בהם כמו שאמרו חז"ל על כסאו וכו', ועל זה אמר "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם", שהם יודעים במזלות... ועוד הקיפה ידיעתו בעולם העליון הרוחני השכלים הנבדלים מחומר, שלר' שלמה אבן גבירול הם מחומר אך משוללים הויה והפסד... ושלמה השיג מציאותם ומה שהם והבדליהם וסדרם, ועל זה אמר "ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי" וגו', שהיו מפורסמים בחכמת האלקות, ועל זה עשה שירים רבים לכל שר בפני עצמו, שהיה דרך הקדמונים לחבר שירים בענינים האלקיים, ושיר השירים מיוחדת אליו ית' והוא קדש קדשים, ולא השתמש בכל זאת, אלא לשעת זקנתו הטו נשיו לבבו, כי רצה ללמוד מהם אופני ע"ז שלהן, ובזה פנה לבבו מה' ועסק בענינים זרים יוצאים מדרך התורה... ונראה שחזקיה וסיעתו גנזו שאר שירי שלמה על השרים לבל יכשל אדם בהם לעבוד נכריה.

ועוד הקיפה חכמתו השכל המעשי בהנהגת עצמו וביתו ומדינתו, ועל מוסר המדות חבר ג' אלפים משל, שבכל פסוק שאמר יש ב' וג' טעמים, וחכמי האומות באו אליו ללמד המדות, וכנס סוסים לכבוד, והמציא דרכים חדשות לעושר בשלחו אניות אופירה ולא על ידי גזל כמנהג המלכים. וגם במשפט הכיר בפני האדם צפונותיו ומחשבות הנפש... וכן הבין כל עניני התורה מצותיה וספוריה, והמציא הדרכים והמדות שהתורה נדרשת בהם, כמו שאמר שה"ש רבה... וכן ידע סתרי תורה הנקראים מעשה בראשית ומעשה מרכבה איך יכללו בתורה כל החכמות ועדות האמיתיות שבנמצאים. וידע מה שכיונה החכמה האלקים במצוות חוץ מפרה אדומה, לקיים "ותחסרהו מעט מאלקים". וכן בתנחומא: ויחכם מכל האדם, מאדם הראשון, שידע בטבעיות, ומאברהם שהיה בקי בחכמת המזלות, וממשה שהשיג בעניני הנבדלים ופעולותיהם, ומיוסף בחכמה המדינית, ומדור דעה שקבלו וידעו התורה... (מלכים א ג יא)

אף על פי שהיו לו הרבה בני בית וסוסים וכו' לא נמנע מהתחכם, ובאו העמים לשמע חכמתו. (שם ה ט)

אלשיך:

ויחכם - רוצה לומר בכל סוגי החכמה, בחכמות חיצוניות כמצרים, וחכמת הטבע שהשיג אדם הראשון, וחלק התורה כמשה ודור דעה שהשיגו בס' רבוא אופנים ורזים (מלכים א ה יב)

על העצים - למה מוציאים פירות שונים וסגולותיהם, ולמה נבחרו רק ד' מינין אלו לעבודת ה', ולמה בהמות אלו ראוים לאכילה, ולמה נפרדו דיני עולה מחטאת וכו'. (שם שם יג)

מלבי"ם:

חכמה - כולל חכמת המדות ומה שנופל בו טוב ורע. ותבונה - החכמה העיונית, שעליה נופל אמת ושקר, ורוחב לב - לדעת פרטיהם. מחכמת מצרים - הבקיאים בחכמת הטבע עד שיכלו להפוך הדברים. (מלכים ה ט)

שעורי דעת:

...וכמו שביאר לנו אאמו"ר הגאון זצוק"ל על ענין "וידבר שלשת אלפים משל" (מ"א ה') היינו שלמען הבין ענין רוחני בשורש למעלה מהענינים החמריים התחתונים עד ענינו בעליונים היה צריך להמשיל משל על גבי משל ומשל על גבי משל עד ג' אלפים משל, בכדי שיצטייר הדבר לפניו שיבינו וירגישו, כי כל כך רחוקים הם הענינים הרוחניים העליונים מהענינים התחתונים המושגים לנו, וכן מוכח מגמרא עירובין כ"א מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל. (חלק ב עמוד רא)