ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה, ולאדם לא מצא עזר כנגדו. (בראשית ב כ)
וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת, כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. (שם ד כה)
ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'. (שם ה כט)
ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן, וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך. (שם טז יא)
ולא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך. (שם יז ה)
ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו. (שמות ב י)
אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ, ויקרא משה להושע בן נון יהושע. (במדבר יג טז)
אל נא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו, ואני אמתך לא ראיתי את נערי אדוני אשר שלחת. (שמואל א כה כה)
ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן, ויאמר ה' אלי קרא שמו מהר שלל חש בז. כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי, ישא את חיל דמשק ואת שלל שומרון לפני מלך אשור. (ישעיה ח ג)
תא חזי, אשה כאשר נשאת לבעלה היא נקראת על שם בעלה, כמו איש אשה... (בראשית ב רט)
ר' יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלקים וגו', מקרא זה נתבאר ונאמר, אבל לכו חזו וגו' כי אלו היה העולם נברא במפעלות השם הוי"ה שהוא רחמים היה משים קיום בארץ, אבל משום שמפעלות השם אלקים הם, שהוא דין שם שמות בארץ (דהיינו שממה).
א"ל ר' חייא עתה נתעוררת לזה לפרש שמות בארץ מלשון שממה, אני איני מפרש כן, כי בין שם זה הוי"ה ובין שם זה אלקים הכל הוא לשבח, אבל אני מפרש את הכתוב כמו שהעידו החברים, ששם שמות (הקדומים) שמות בארץ פירושו שמות ממש, שם בארץ.
ר' יצחק אמר הכל אמת הוא בפירוש הכתוב, ואפילו מה דאמר ר' יהודה יפה אמר, כי אלו היה העולם בשם הרחמים היה מתקיים העולם, אבל משם שהעולם נברא על הדין, ועומד על הדין, על כן שם שמות בארץ, (דהיינו ששם שמות הקדושים שיגינו על הארץ), ויפה הוא, כי אלמלא כך, לא היה העולם יכול להתקיים מחמת עונותיהם של בני אדם.
תא חזי, נח כאשר נולד, קראו שמו על שם הנחמה, כדי שהשם יגרום להם נחמה, אבל הקב"ה אינו כך, (שלא הסכים עמהם, אלא שהביא עליהם את המבול), כי רצה שיטיבו דרכם ויעשו תשובה). נח בהיפוך האותיות הוא חן, כמו שאתה אומר ונח מצא חן. אמר ר' יוסי חן היינו נח, שאותיותיהם שוות, בצדיקים שמותיהם גורמים להם טוב, וברשעים שמותיהם גורמים להם רע, כי בנח כתוב ונח מצא חן בעיני ה', (שנתהפכו האותיות לטוב), בער בכור יהודה נתהפכו האותיות לרע, כמו שכתוב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. (שם תלב)
ר' אלעזר פתח, לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, האי קרא הא אתמר ואוקמוה אבל לכו חזו, מאי חזו הוא כמו שאמר הכתוב חזות קשה הוגד לי, כי על ידי המעשים שהקב"ה עושה מתגלה הנבואה לבני אדם. אשר שם שמות שמות ודאי, כי השם הוא הגורם לכל, (כלומר ע"כ ודאי הוא שיש לבדוק בהשם של הדבר, כי הקב"ה משים בפי בני אדם לקרא שמות בארץ, ושיעור הכתוב הוא לכו והסתכלו במפעלות ה' באמצעות השמות שניתנו להפעולות בהארץ על ידי בני אדם, כי הקב"ה שם בפיהם השמות בנבואה על ידי הקדם של מעשים...
אשריהם הצדיקים הנחתמים ברשימות טבעת המלך, (דהיינו הקב"ה) להיות רשומים בשמו, והוא שם שמות בארץ, דהיינו בפי בני אדם, שיקראו כל דבר בשמו כראוי.
כתוב, ויקרא את שמו נח וכתוב ויקרא שמו יעקב, למה לא כתוב את ביעקב (כמו) בנח, אלא שם מדרגה אחת וכאן מדרגה אחרת, כמו שכתוב ואראה את ה', ואראה ה' לא כתוב אלא את ה', (שהרי המלה א"ת הוא בדיוק), אף כאן בנח כתוב ויקרא את שמו נח, כי ויקרא שמו יעקב, המדרגה שלו הוא הקב"ה ממש, ועל כן לא כתוב שם את, (אבל כאן בנח שכתוב את) את הוא לכלול עמו השכינה, (כלומר השכינה, שהיא הנוקבא, היא נקראת את, ועל כן יעקב שמדרגתו הוא מרכבה להקב"ה בלבדו לא כתוב בו את, אבל בנח שה"ס צדיק המחובר תמיד עם השכינה כנ"ל על כן כתוב בו את, שהיא השכינה הכלולה עם נח). (נח טו, ועיין שם עוד)
והושיעה לבן אמתך, וכי לא היה בנו של ישי, עד שהיה צריך לומר בשמו של אמו ולא בשמו של אביו, אלא בארנוהו, כאשר יבא האדם להזכיר עצמו לקבל דבר עליון הוא צריך לבא בדבר שהוא ברור, ועל כן הזכיר את אמו, שאמר לבן אמתך, ולא לאביו... (לך לך קעג)
הרי ביארנו שבכל מקום שנאמר ויקרא סתם, (ולא פירש מי הוא הקורא), הוא מדרגה התחתונה, (שהיא הנוקבא), כמו שכתוב, ויקרא אל משה, (שהיא הנוקבא שקראה אל משה), וכאן כתוב ויקרא שמו יעקב, (הוא גם כן הנוקבא דז"א שקראה שמו יעקב), כי בכל מקום לא נקרא שמו על ידי אדם, (שהרי גם) במקום אחר מה כתוב, ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, שהוא הקב"ה שקרא לו ליעקב א-ל, אמר לו אני א-ל בעליונים ואתה אל בתחתונים, הרי שלא נקרא לו שם על ידי בשר ודם, אלא על ידי הקב"ה. (תולדות כט)
...אמר ר' יצחק בלק מכשף גדול הוה, וכן דרך המכשפים לקחת הדבר שאין בו חשדא, וכן אין מזכירין לעולם שם אביו של אדם, אלא שם אמו, דבר שאין בו חשדא. (שמות רצט)
תאנא ישראל נקראים קדש, ומשום שהם קדש, אסור לאדם לקרות לחבירו בשם של בזיון, ולא לכנות שם לחבירו, וענשו גדול, וכל שכן בדברים אחרים, למדנו כתוב, נצור לשונך מרע, מהו מרע, הוא כי בשביל לשון הרע מחלות יורדות לעולם.
אמר ר' יוסי כל מי שקורא לחבירו בשם שאין בו, ומבזה אותו, הוא נתפש (לדין), על מה שאין בו, שאמר ר' חייא אמר ר' חזקיה, כל מי שקורא לחבירו רשע, מורידים אותו לגיהנם, ויורדים לו ללחייו, (דהיינו שמכים אותו על לחיו), חוץ מאלו עזי הפנים שעל התורה, שמותר לאדם לקראם רשע. (משפטים תקיב)
ועל זה נחרב בית המקדש בימיו של ירמיהו, (דהיינו משום שנסתלק ז"א מן המלכות), ואף על פי שנבנה אחר כך (בבית שני) עם כל זה לא חזר האור למקומו כראוי, ועל כן השם של נביא ההוא שהתנבא על זה הוא ירמיהו, (שהוא אותיות ירום יה"ו, שפירושו) הסתלקות אור העליון למעלה למעלה (מן המלכות)...
אבל ישעיהו, השם (שהוא אותיות ישע יה"ו) גורם לגאולה ולהחזיר אור העליון למקומו (למלכות), ולבנות בית המקדש, וכל הטוב וכל האורות יחזרו כבתחילה, ועל כן השמות של ב' נביאים אלו עומדים זה כנגד זה, משום שהם גורם, וצירוף האותיות אלו עם אלו גורמים מעשה (לפי משמעותם), הן לטוב והן לרע, ועל סוד הזה הוא צירוף האותיות של שמות הקדושים, וכן האותיות מבחינתן עצמן, גורמים שיראה סודות עליונים כמשמעותו של השם, שהאותיות בעצמן גורמים סודות עליונים קדושים להראות בהן. (תצוה ו)
ר' אלעזר הקפר בר' אומר וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות שאין כל העולם כדאי בהן, שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם ולא שנו את לשונם... כשם שמייחסין בירידתן שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה, כך מיחסן בעלייתן שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם וגו'. (בא פרשה ה)
וא"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו, ולמה נקרא שמו כלאב, שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה... (ברכות ד א)
מאי רות, א"ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, מנא לן דשמא גרים, אמר רבי אליעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, אל תקרי שמות אלא שמות. (שם ז ב)
אברם הוא אברהם, בתחלה נעשה אב לארם, ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו. שרי היא שרה, בתחלה נעשית שרי לאומתה, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו. תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר והיה שמך אברהם, רבי אליעזר אומר עובר בלאו, שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם, אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי, התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי, שאני התם דהדר אהדריה קרא, דכתיב ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב... (שם יג א)
...רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. (שם טז ב)
...א"ל מה שמך, אמרה ליה מתון, אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא. (שם כ א)
א"ר יעקב אמר רב חסדא כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו, שנאמר א-ל נא רפא נא לה, ולא קמדכר שמה דמרים. (שם לד א)
...ואמר רבי אבהו לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו, ואמרי לה סמרוסי שמו, ולמה נקרא שמו אגורי, ששמנו אגור בתוכו... אמר ליה מה שמך, א"ל שלמן, א"ל שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים. (שם לט א וב)
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן... אמר לו שמא בצל א-ל היית וידעת. (שם נה א)
...תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה, מתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. (שבת נד ב)
..וכי מריב בעל שמו והלא מפיבושת שמו, אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצתה בת קול ואמרה לו נצא בר נצא... (שם נו ב)
...אמר לו הקב"ה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'. (שם פט א)
דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו, והיינו דאמר ר' יוסי בר' חנינא ה' שמות יש לו, מדבר צין, שנצטוו ישראל עליו, מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו, מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו, מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליה, מדבר סיני שירדה שנאה לעכו"ם עליו, ומה שמו חורב שמו. ופליגא דר' אבהו, דא"ר אבהו הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב, שירדה חורבה לעכו"ם עליו. (שם)
...א"ל מאי שמך, קרנא, א"ל יהא רעוא דתיפוק ליה קרנא בעיניה. (שם קח א)
אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער, שכל מתי מבול ננערו לשם. א"ר יוחנן למה נקרא שמה מצולה שכל מתי מבול נצטללו לשם. (שם קיג ב)
הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא, בעו לאחוכי ביה, אעיילא ליה שרגא דדהבה ואזול לקמיה... (שם קטז א)
...המתינה לו עד שנבלע בו דמו ומלה אותו וחיה, והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי... (שם קלד א)
א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם, ואלו הן, שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית... (עירובין יט א)
רב ושמואל חד אמר נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו אמרפל, שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש, וחד אמר אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד, שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו. (שם נג א)
תנו רבנן כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו... ומחלל שם שמים ושם רבו ושם אביו וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות, מאי היא, אמר אביי קרו ליה בר מחים תנורי, רבא אמר בר מרקיד בי כובי (כדרך הליצנים ושמשחקין בחנויות להשקותן בשכרן), רב פפא אמר בר מלחיך פינכי, רב שמעיה אמר בר מך רבע (מקפל לבושו ורובץ וישן כדרך המשתכרין). (פסחים מט א)
...מאי טעמא קרית לך רב הונא, אמר להו בעל השם אני, (מקטנותי כך קורין לי). (שם פו ב)
איסרא דמזוני נקיד שמיה, איסרא דעניותא נבל שמיה... (שם קיא ב)
תנא הוא סיחון, הוא ערד, הוא כנען, סיחון שדומה לסייח במדבר, כנען על שם מלכותו, ומה שמו ערד שמו... (ראש השנה ג א)
תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא, כורש שמלך כשר היה, ארתחשסתא על שם מלכותו, ומה שמו דריוש שמו. (שם ג ב)
א"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן צדקה צעקה שינוי השם... דכתיב שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וכתיב וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן. (שם טז ב)
...לכו ועסקו בתורה וחיו, הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו. (יח א)
תנו רבנן למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו, שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פלוני כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד... ולמה נקרא שמו ירובעל, שעשה מריבה עם הבעל, בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן, דאתי מדן... (שם כה א)
ולמה נקרא שמה לשכת בית האבן, שכל מעשיה בכלי גללים ובכלי אדמה... אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מקום היה בהר הבית ובירה שמו, ור"ל אמר כל המקדש כולו קרוי בירה, שנאמר הבירה אשר הכינותי. (יומא ב א)
מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו... א"ר יוחנן למה נקרא שמן אורות, שמאירות את העינים. (שם יח ב)
מאי ושם רשעים ירקב, א"ר אלעזר רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו... (שם לח א)
א"ר יצחק בן טבלאי למה נקרא שמו לבנון, שמלבין עונותיהן של ישראל, אמר רב זוטרא בר טוביה למה נקרא שמו יער, דכתיב בית יער הלבנון, לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב. (שם לט ב)
דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה, שהחזירו עטרה ליושנה... (שם סט ב)
למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים שמאירין את דבריהן, תומים שמשלימין את דבריהן. (שם עג ב)
ר' מאיר הוה דייק בשמא, ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא, כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו, אמרו לו מה שמך, אמר להו כידור, אמר שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר כי דור תהפוכות המה... (יומא פג ב)
...אגד בידי שמים לא שמיה אגד... איתיביה אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי ולא אזוב שיש לו שם לווי. אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאתה תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי, והני לא נשתנה שמייהו קודם מתן תורה כלל. רבא אמר הני מרריתא סתמא שמייהו, והאי דקרי להו מרריתא דאגמא משום דמשתכח באגמא. אמר רב חסדא איגד בחד לא שמיה אגד, שלש שמיה אגד, שנים מחלוקת... (סוכה יג א)
הנהו תרי מינים חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה, א"ל ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך כדכתיב ששון ושמחה ישיגו וגו'... (שם מח ב)
דרש ר' עוירא ואיתימא ר' יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצר הרע, הקב"ה קראו רע, שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משה קראו ערל, שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם, דוד קראו טמא... (שם נב א)
א"ר יוחנן הוא יוהאחז, והא כתיב הבכור יוחנן, בכור למלכות, א"ר יוחנן הוא שלום הוא צדקיהו והכתיב הג' צדקיהו והרביעי שלום, ג' לתולדות ד' למלכות, צדקיהו שצידק עליו מדת הדין, שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד, ריש לקיש אמר לא שלום הוה שמיה ולא צדקיהו הוה שמיה אלא מתניה, הדא הוא דכתיב וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו. (שקלים טז א)
תנא לא נקדימון שמו אלא סוני שמו, ולמה נקרא שמו נקדימון, שנקדרה חמה בעבורו. (תענית כ ב)
דאתמר שאלו תלמידיו את רבי זירא ואמרי לה לרב אדא בר אהבה במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי... ולא קראתי לחבירי בהכינתו, ואמרי לה בחניכתו (שמכנים לו בני אדם כגון שם לווי). (שם שם ב)
ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי (לא הגיעו הקורות לקיר), אתיא לקמיה אמרה ליה בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי, אמר לה מה שמך, אמרה ליה איכו, אמר איכו נימטו כשוריך, תנא הגיעו עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן. (שם כה א)
אמר רבי יוחנן כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לסבייא ואישתכח כוותי, חמת זו טבריא, ולמה נקרא שמה חמת, על שום חמי טבריא, רקת זו ציפורי, ולמה נקרא שמה רקת משום דמידלייא כרקתא דנהרא, כינרת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה כינרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי... והא כי שכיב איניש הכא התם ספדי ליה הכי, גדול הוא בששך ושם לו ברקת... ולמה נקרא שמה רקת, שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון. רבי ירמיה אמר רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא, שיושבת בטבורה של ארץ ישראל. רבא אמר רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא, שטובה ראייתה. אמר זעירא קטרון זו ציפורי, ולמה נקרא שמה ציפורי, שיושבת בראש ההר כצפור. (מגילה ו א)
...וכתבו לו (בתרגום התורה) את צעירת הרגלים, ולא כתבו לו את הארנבת, מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה, שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה. (שם ט ב)
אחשורוש, אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש, אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש... ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה, ורבי יוחנן אמר כל שזוכרו אמר אח לראשו, ורבי חנינא אמר שהכל נעשו רשין בימיו... (מגילה יא א)
תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן, שמוכן לפורענות. (שם יב ב)
תניא ר' מאיר אומר אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים... רבי יהודה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו'. ר' נחמיה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר. (שם יג א)
ואמר ר' יצחק יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה, שסכתה ברוח הקודש, שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, דבר אחר יסכה שהכל סוכין ביופיה... מאי אשת לפידות, שהיתה עושה פתילות למקדש. (שם יד א)
אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי, תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא (דבורה וחולדה)... (שם שם יד)
דאמר עולא כל מקום ששמו ושם אביו נביאות בידוע שהוא נביא בן נביא, שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא, שמו ושם עירו מפורש בידוע שהוא מאותה העיר, שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים. (מגילה טו א)
ואמר ר"א אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. (שם טו א)
...וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה, אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה. כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי, וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו, אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו... (מועד קטן טז ב)
א"ל אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו, שב בני שב, כמותך ירבו בישראל. (יבמות טז א)
...שלחו מהתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב, מי חיישינין לתרי יצחק או לא, אביי אמר חיישינן, רבא אמר לא חיישינן... (שם קטו ב, וראה שם עוד)
...אמרתי לו אריה יישר כחך, אמר לי מנין אתה יודע שאריה שמי, כך קורין אותי בעירי יוחנן ברבי יהונתן אריה דמכפר שיחיא... אמר לי יפה כוונת לשמי שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא... (שם קכב ב)
ר' חנין אמר מקום הוא ששמו עינים, וכן הוא אומר תפוח והעינם. ר' שמואל בר נחמני אומר שנתנה עינים לדבריה...
ויטע אשל בבאר שבע, אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר פרדס וחד אמר פונדק. (סוטה י א)
היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב עדות ביהוסף שמו, יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה... (שם י ב)
את פיתום ואת רעמסס, רב ושמואל חד אמר פיתום שמה, ולמה נקרא שמה רעמסס, שראשון ראשון מתרוסס, וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו. (שם יא א)
דתניא שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה, שמשפרת את הולד, דבר אחר שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה, שהיתה פועה ומוציאה את הולד, דבר אחר פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. (שם שם ב)
גלית, אמר רבי יוחנן שעמד בגילוי פנים לפני הקב"ה... מאי בינים, אמר רב שמבונה מכל מום, ושמואל אמר בינוני שבאחיו, דברי רבי שילא אמר שהוא עשוי כבנין, רבי יוחנן אמר בר מאה פפי וחדא נאנאי. וגלית שמו מגת, תני רב יוסף שהכל דשין את אמו כגת... כתיב הרפה וכתיב ערפה, רב ושמואל, חד אמר הרפה שמה, ולמה נקרא שמה ערפה, שהכל עורפין אותה מאחריה, וחד אמר ערפה שמה, ולמה נקרא שמה הרפה, שהכל דשין אותה כהריפות...
כתיב שובך וכתיב שופך, רב ושמואל, חד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך, שעשוי כשובך. וחד אמר שובך שמו, ולמה נקרא שמו שופך, שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון... (שם מב ב)
משמת ר' יוסי קטנתא פסקו חסידים, ולמה נקרא שמו קטנתא, שהיה קטנתא של חסידים. (שם מט א)
...אלא חסדא שמך וחסדאין מילך. (גיטין ז א)
היכי דמי שמות מובהקין (של עובדי כוכבים), אמר רב פפא כגון הורמיז ואבודינא בר שיבתאי ובר קידרי ובאטי ונקים אונא... בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן עדים החתומין על הגט ושמותן כשמות עובדי כוכבים מהו, אמר ליה לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו, ודוקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו, אבל שמהתא אחריני דשכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו לא... התם כדקתני טעמא מפני שרוב ישראל שבחוץ לארץ שמותיהן כשמות עובדי כוכבים... (שם יא א)
א"ל אותן בני אדם הן אמה וכובען אמה ומדברין מחצייהן ושמותיהן מבוהלין, ארדא וארטא ופילי בריש... (שם יד ב)
בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו, אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם. אמר רב יהודה אמר שמואל שלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראין לו יוחנן, יוחנן וקוראין לו יוסף, היאך מגרשין נשותיהן, עמד ר"ג והתקין שיהו כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו, אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם... (שם לד ב, וראה שם עוד)
שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. (שם פ א)
...כתב חניכתו וחניכתה (שם לויי של משפחה כולה) כשר... תנו רבנן חניכת אבות בגיטין עד י' דורות, רבי שמעון בן אלעזר אומר ג' דורות כשר מכאן ואילך פסול, כמאן אזלא הא דא"ר חנינא כתב חניכת אבות בגיטין עד ג' דורות, כמאן, כר"ש ב"א. (שם פז ב)
דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי, ממזר סופג את הארבעים, רשע יורד עמו לחייו. (קידושין כח א)
מי לא תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך, אף על פי שאין בו אלא לתך הגיעו, שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמתקרי בית כור, כרמא אני מוכר לך אף על פי שאין בו גפנים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמתקרי כרמא... (בבא מציעא קד א)
...הכא נמי משל בעלמא. אם כן שמו ושם עירו למה... (בבא בתרא טו א)
תאני רב יוסף שלש שמות יש לו, יציע צלע תא... (שם סא א)
ואמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן ג' נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן צדיקים ומשיח וירושלים... (שם עה ב)
כתיב מחלון וכליון וכתיב יואש ושרף, רב ושמואל חד אמר מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן שרף ויואש, יואש שנתיאשו מן הגאולה, שרף שנתחייבו שריפה למקום, וחד אמר יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון, מחלון שעשו גופן חולין, וכליון שנתחייבו כליה למקום... (שם צא ב)
...מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה... מרד זה כלב, ולמה נקרא שמו מרד, שמרד בעצת מרגלים. (סנהדרין יט ב)
א"ר חנן למה נקרא שמה תושיה, מפני שהיא מתשת כחו של אדם, דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן, דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם מושתת עליהם. (שם כו ב)
...אסיר שעיברתו אמו בבית האסורין, שלתיאל ששתלו א-ל שלא כדרך הנשתלין, גמירי שאין האשה מתעברת מעומד והיא נתעברה מעומד, דבר אחר שלתיאל שנשאל על אלתו א-ל, זרובבל שנזרע בבבל ומה שמו, נחמיה בן חכליה שמו. (שם לז ב)
כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו והמקיים בשמו... (שם סג א)
והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים, שמכחישין פמליא של מעלה... (שם סז ב)
מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בצפורי זה ספר דניאל שנקרא על שמו. מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה, אמר רבי ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו, שאמר זכרה לי אלקי לטובה... רב יוסף אמר מפני שסיפר בגנותן של ראשונים. (שם צג ב)
אמר רבי יוחנן ששה שמות יש לארי, אלו הן, ארי, כפיר לביא ליש שחל שחץ. (שם צה א)
מה שמו, דבי רבי שילא אמרי שילה שמו, דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו, דבי רבי חנינה אמר חנינה שמו, ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו, ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו... (שם צח ב)
רב נחמן אמר זה הקורא רבו בשמו, דאמר רבי יוחנן מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו... (שם ק א)
בלעם בלא עם, דבר אחר בלעם שבלה עם, בן בעור שבא על בעיר, תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי... ומה שמו לבן הארמי שמו. (שם קה א)
ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. (ע"ז יט א)
...אם כן מה תלמוד לומר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לכנות לה שם... כיצד היו קורין אותה (הע"ז) בית גליא, קורין אותה בית כריא, עין כל עין קוץ. (שם מו א)
...אביי אמר בנותן טעם בתר טעמא אזלינן, והאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד... ורבא אמר במשהו, בתר שמא אזלינן, והאי חלא מיקרי והאי חלא מיקרי... (שם סו א)
הוא היה אומר נגד שמא (מי שנמשך שמו מרחוק מתוך שררה ורבנות מהרה יאבד שמו) אבד שמיה. (אבות א יג)
וא"ר יוחנן הוא שלום הוא צדקיהו הוא יוחנן הוא יהואחז... ולמה נקרא שמו שלום שהיה משולם במעשיו, איכא דאמרי שלום ששלמה מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו, מתניה שמו... ויסב את שמו צדקיהו, א"ל י-ה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי. (הוריות יא ב)
...אמר להו רבן שמעון בן גמליאל ניעיילינהו, מיהו ניקנסינהו דלא נימרו שמעתא משמייהו... אמר לו מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים... (שם יג ב)
אמר ר' יהושע בן לוי למה נקרא שמן ימים, שאימתם מוטלת על הבריות. (חולין ז ב)
...זיל ליקרו צדיקי בשמיך, יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן... (שם ס ב)
אמר רב נחמן היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור, לא היה בקי בהן ובשמותיהן בסימן אחד טמא בשני סימנין טהור, והוא שיכיר עורב... (שם סב א)
אמר רב יהודה שלך זה השולה דגים מן הים, דוכיפת שהודו כפות... א"ר יוחנן למה נקרא שמו רחם, כיון שבא רחם באו רחמים לעולם, אמר רב ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק... אמר רב יהודה החסידה זו דיה לבנה, למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה. האנפה זו דיה רגזנית, למה נקרא שמה אנפה, שמנאפת עם חברותיה... (שם סג א)
ואמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמו גיד הנשה, שנשה ממקומו ועלה. (שם צא א)
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן למה נקרא שמו ירדן, שיורד מדן... תניא רבי מאיר אומר יובל שמו, שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו, ולמה נקרא שמו פרת, שמימיו פרים ורבים. (בכורות נה א וב)
ולמה נקרא שמה עכסה, שכל הרואה אותה כועס על אשתו... תנא הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו, עתניאל שענאו א-ל, יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל. (תמורה טז א)
בר קפרא אומר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה... ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה, הוא נצטווה עליה, ודכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה, שני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו, ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה, אילו אבותן קראו אותן בשמן אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק. ד' נקראו עד שלא יולדו ואלו הן יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. (ברכות יא ב)
אמר ר' אלכסנדרי עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה קיים דיין חד ליסטים, אמר ליה מה שמך, אלכסנדרוס, אמר ליה אלכסנדרוס פנה אלכסנדריה, (בדין שאלכסנדרוס אחד יפנה ויפטור את השני שהוא כשמו), ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם הוא ניצול, מי ששמו כשמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, הדא הוא דכתיב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. (שם סג א)
תני רבי חנינא בשם רשב"ג ולמה נקרא שמה רביעה, שהיא רובעת את הארץ. (שביעית כו ב)
...וא"ל שני אתרך, פעמים ששינוי השם גורם, פעמים ששינוי המקום גורם. (שבת לט א)
אמר רבי חייה בר אבא למה נקרא שמו נבל שהוא מלבין כמה מיני זמר. ר' חונה בשם רב יוסף על ידי עור שאינו עבוד ועל ידי נימין יתירות היה מלבין כמה מיני זמר... (סוכה כה א)
...אמר לון מיכן והילך על שמות חדשים אתם רבים עלי, דא"ר חנינה שמות חדשים עלו בידם מבבל... רשב"ל אמר אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל... (ראש השנה ו א)
חמשה שמות נקראו לו אד עב ענן נשיא חזיז... (תענית יד ב)
ולמה נקרא שמו חסיל, שהוא חוסל את הכל, ולמה נקרא שמו גוביי דו גבי דינא דמריה. (שם טו ב)
מתניתא פליגא על ר' אבא בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, אם במכירה בזה צריך לשנות את שמותם, אית בר נש דחכמין לחבריהון באפין ולא ידעין שמהתהון, (יש אדם שמכיר לחבירו כשרואה פניו ושמו לא נודע לו)... (גיטין כא א)
ר' הונא בשם ר' אחא אמר כל המלכיות נקראו על שם אשור, על שם שהיו מתעשרות מישראל, א"ר יוסי ב"ח כל המלכיות נקראו על שם נינוה על שם שהיו מתנאות מישראל. א"ר יוסי בר ר' חלפתא כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהיו מצירות לישראל... (בראשית טז ז)
ויקרא את שמו נח לאמר וגו', ר' יוחנן ורשב"ל ר"י אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש... (שם כה ב)
אנשי השם, א"ר אחא (איוב ל') בני נבל גם בני בלי שם, ואת אמרת אנשי השם, אלא שהשימו את העולם, ושהושמו מן העולם, ושגרמו לעולם שישום. ר' לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר אנשים שנתפרשו שמותן למעלה, דאמר ר"י בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד ארדן אני מן העולם, מחויאל מוחן אני מן העולם, מתושאל מתישן אני מן העולם... (שם כו יח)
אלה תולדות נח נח, א"ר אבא ב"כ כל מי שנכפל שמו, יש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא, אתיבון ליה והכתיב תרח תרח, אם כן יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, א"ל אף היא לא תברא... (שם ל ד)
ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ, ר' יוסי ורשב"ג, ר' יוסי אומר הראשונים על ידי שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו אנו מוציאין לשם אבותינו. רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקדש היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקדש אנו מוציאין לשם אבותינו... ולמה נקרא שמו יקטן, שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו... (שם לז י)
אמר ר' חייא לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים... וממעטת את השם, ואגדלה שמך. (שם לט טו)
ויהי בימי אמרפל, ג' שמות נקראו לו, כוש נמרוד אמרפל. כוש שהיה כושי ודאי, נמרוד שהעמיד מרד בעולם, אמרפל שהיתה אמירתו אפילה... (שם מב ה)
ר"מ היה דורש שמות, ריב"ק היה דורש שמות, ברע שהיה בן רע, ברשע שהיה בן רשע, שנאב שהיה שואב ממון, ושמאבר שהיה פורח ומביא ממון, ומלך בלע היא צוער שנתבלעו דיוריה. (שם מב ח)
ר' יודן בשם ר' אלעזר אמר ג' דברים מבטלין גזירות רעות, ואלו הם תפלה וצדקה ותשובה... ר' הונא בר רב יוסף אמר אף שנוי שם ומעשה טוב. שנוי השם מאברהם, ולא יקרא עוד שמך אברם... (שם מד טו)
כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה סיסרא סנחריב, אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון... (שם מט א)
א"ר יצחק בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו ב' פעמים בפסוק אחד, בתורה (בראשית ד') ויאמר למך לנשיו נשי אין כתיב כאן אלא נשי למך וגו'... ואת תמיה שהקב"ה מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד. (שם נא ג)
אברהם נקרא אברהם, יצחק נקרא אברהם, דכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם, יעקב נקרא שמו ישראל... יצחק נקרא שמו ישראל, דכתיב (שמות א') ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב. אברהם נקרא ישראל... (שם סג ג)
ותהר לאה ותלד בן, א"ר יוסי בר חנינא ארבע מדות נאמרו בשמות, יש ששמותיהם נאים ומעשיהם נאים, יש ששמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים, יש ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים, ויש ששמותיהם נאים ומעשיהם כעורים. שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים, עשו שמו עשו ואינו עושה, ישמעאל שמו, שומע ואינו שומע... א"ר יוסי בן חנינא שמותיהן נאים ומעשיהן נאים אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבנים, שמעון שומע בקול אביו שבשמים. א"ר יוסי בר חנינא אין שמותם של שבטים עכור להם אלא חפות להם. (שם עא ד)
...אמר רשב"י יהיו כל אחיך נקראין על שמך, אין אדם אומר ראובני אנא, שמעוני אנא, אלא יהודי אנא. (שם צח יא)
ותקרא שמו משה, מכאן אתה למד שכר של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקב"ה לא קראהו בשם אחר. (שמות א לא)
ותלד בן ויקרא את שמו גרשום, דרך הצדיקים לשום שם לבניהם מעין המאורע, ביוסף מהו אומר (בראשית מ"א) ויקרא שם הבכור מנשה, ואת שם השני קרא אפרים, כדי להזכיר את הנסים שעשה הקב"ה עמו, אף משה קרא שם בנו גרשום על הנס שעשה לו י' שגר היה בארץ נכריה והצליחו הקב"ה שם. (שם שם מ)
...למה קורא אותם עבריים, על שם שעברו ים. (שם ג יא)
דבר אחר א-דני בם, רבנן אמרין שמו של אלקים היה מעורב עם כל אחד ואחד, מיכאל וגבריאל. (שם כט ב)
דבר אחר ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ב) נבחר שם מעושר רב, נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו... מעשרו של קרח, שנאמר (במדבר ט"ז) חמשים ומאתים מחתות... (שם לג ה, וראה שם עוד)
דבר אחר ראה קראתי בשם, זה אחד מז' בני אדם שנקראו להם שמות, יש שנקראו לו ד' זה אליהו (מצאנו שנקרא בד' שמות), בצלאל ו', ויהושע ו', ומשה ז', מרדכי ב' דניאל ה' חנניה מישאל ועזריה ד', אליהו ד'... שכן כתיב (דה"א ח') ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם... (שם מ ד, וראה שם עוד)
...בזכות מי נבראו אלה תולדות השמים והארץ ובזכות מי הם עומדים, בזכות (שמות א') אלה שמות בני ישראל... (שם מח ב)
זכרו כיין לבנון, אמר הקב"ה חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח. ולמה נקרא שמו לבנון על שם ההר הטוב הזה והלבנון, תני ר"ש בן יוחאי למה נקרא שמו לבנון, שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג... (ויקרא א ב)
...ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר לה הקב"ה לבתיה בת פרעה משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי, שנאמר ואלה בני בתיה, בת י-ה... ו' שמות נקראו לו למשה, ירד חבר יקותיאל אביגדור אבי סוכו אבי זנוח, ר' יהודה אומר אף טוביה שמו... רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו... הרי י', אמר לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה, ויקרא אל משה. (שם שם ג)
ג' שמות נקראו לו, מלמד מרדע דרבן, מלמד שמלמד הפרה לחרוש כדי שתתן חיים לבעליה... (שם כט ו)
רבי הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה. לא שנו את שמן, ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין, לא היו קורין ליהודה רופא ולא לראובן לוליאני ולא ליוסף לסטים ולא לבנימין אלכסנדרי... (שם לב ה)
ח' שמות נקראו לעני, עני אביון מסכן רש דל דך מך הלך... (שם לד ו)
ושמו מנוח, הרשעים קודמים לשמם, נבל שמו, גלית שמו, שבע בן בכרי שמו, אבל הצדיקים שמן קודמים, ושמו אלקנה, ושמו ישי ושמו בועז... דומין לבוראן ושמי ה', אתיבין ליה הכתיב (בראשית כ"ד) ולרבקה אח ושמו לבן, רבי יצחק אומר אפרדוכוס, ור' ברכיה אומר מלובן ברשע, אתיבין ושמו מיכיהו, לפי שהיה מקבל אורחים נכתב שמו כשם הצדיקים... למה נקרא שמו פתואל, שפיתה להקב"ה בתפלתו, מנוח למה נקרא שמו מנוח שזכה לדבר עם מלאך, והנבואה נקראת מנוחה, שנאמר ושריה שר מנוחה (ירמיה נ"א), מלמד שזכה ברוך בן נריה לרוח הקדש. (במדבר י יד)
דבר אחר כנגד ע' שמות שיש לו להקב"ה, ע' שמות שיש לישראל, ע' שמות לתורה, ע' שמות לירושלים. (שם יד כד)
מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד, אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר (יהושע י"ד) אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם, ויהושע נטל שכר עשרה אנשים של מרגלים שנתוסף בו יו"ד יתיר... דבר אחר כיון שראה משה אותן שהיו רשעים אמר ליהושע י"ה יושיעך מן הדור הזה.
אלה שמות האנשים, מה היו שמותן, סתור בן מיכאל... יש בני אדם ששמותיהם נאים ומעשיהם כעורים, שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים... שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים אלו עולי גולה, (עזרא ב') בני ברקוס בני סיסרא בני תמה, שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים אלו המרגלים, מה כתיב בהן סתור, שסתרו מן העולם. (שם טז ז)
למה נקרא שמו אחימן, שהיה אומר אחי מן יבא עלי, ששי שהיה בריא כשיש, תלמי שהיה עושה תלמים בארץ, ילידי הענק שראוהו שהיה עונק את השמש... (שם שם ח)
יהודי, למה נקרא שמו (של מרדכי) יהודי, והלא ימיני הוא, לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם, הדא הוא דכתיב לא יכרע ולא ישתחוה... ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי, לומר יהודי יחידי. (אסתר פרשה ו)
ר"מ היה דורש שמות, ריב"ק היה דורש שמות, ושם האיש אלימלך שהיה אומר אלי תבא מלכות, ושם אשתו נעמי שהיו מעשיה נאים ונעימים, ושם שני בניו מחלון וכליון, מחלון שנמחו מן העולם, וכליון שכלו מן העולם... (רות ב ה)
מה שמו של מלך המשיח, ר' אבא ב"כ אמר ה' שמו, שנאמר (ירמיה כ"ג) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו, דא"ר לוי טבא למדינתא דשמה כשם מלכה ושם מלכה כשם אלהיה, טבא למדינתא דשמה כשם מלכה דכתיב (יחזקאל מ"ח) ושם העיר מיום ה' שמה, ושם מלכה כשם אלקיה שנאמר וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. ריב"ל אומר צמח שמו, שנאמר (זכריה ו') הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח, ר' יודן בש"ר איבו אמר מנחם שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם... (איכה א נז)
ולמה נקרא שמו ירמיה שבימיו נעשה ירושלים אירימיאה. עמוס למה נקרא שמו עמוס, א"ר פנחס שהיה עמוס בלשונו... קהלת למה נקרא שמו קהלת שהיו דבריו נאמרין בהקהל... ג' שמות נקראו לו, ידידיה קהלת שלמה, ר' יהושע אומר ז', אגור יקא למואל איתיאל, אמר שמואל עיקר אותנטייא שלהם ידידיה קהלת שלמה, מודה ר' שמואל באילין ד' אלא שנתכנה בהן למה שנתנו להדרש, אגור שאגור בדברי תורה, יקא שהיה מקיא בדבריו כספל הזה שמתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו כך שלמה למד תורה בשעתה ושכחה בשעתה... (קהלת א ב)
אר"ש בן יוחאי חביב שם טוב מארון הברית, שארון הברית לא הלך אלא ג' ימים שנאמר (במדבר י') וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו', ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו, מנא לן מדוד שנאמר (דה"א י"ד) ויצא שם דוד בכל הארצות וגו', חביב שם טוב מכהונה ומלכות שכהונה ומלכות בטלו ושם טוב לא בטל... א"ר יהודה מרים ויוכבד הן הן היו חיותיהם של ישראל, דכתיב (שמות א') שם האחת שפרה ושם השנית פועה, שפרה זו יוכבד, שהיתה משפרת את הילדים, דבר אחר שפרה ורבה, דבר אחר שפרו ורבו ישראל על ידיה, דבר אחר ששפרו אותן במצות ובמעשים טובים, דבר אחר שפרה לשם שבח, שנאמר (איוב כ"ו) ברוחו שמים שפרה. פועה זו מרים שהיתה פועה באשה והולד יוצא. דבר אחר פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה משה שהושלך ליאור... דבר אחד שהפיעה את מעשה אחיה, דבר אחר שפעת בפני פרעה ואמרה לו אוי לך מיום הדין.
תני ג' שמות נקראו לאדם הזה, אחד שקראו לו אביו ואמו, ואחד שקראו לו אחרים, ואחד שקראו לו בספר תולדות ברייתו. (קהלת ז ג)
א"ר סימון מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותן, לבית האבל ונתפרשו שמותן, עוג הלך במשתה אברהם ולא נתפרש שמו, ג' ריעי איוב הלכו לבית האבל ונתפרשו שמותן... (שם שם ח)
כל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו, ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי, שמעון וישמע אלקים את נאקתם, לוי ונלוו גוים רבים אל ה'... א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אין שמותיהן של שבטים שוין בכל מקום אלא פעמים שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה, ולמה כן שלא יאמרו בני גבירות תחלה ובני השפחות אחרונים, וללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו... (שמות ג וראה שם עוד)
ואלה שמות, נאין השמות לישראל, את מוצא שהקב"ה קרא להן שמות, נתן בן לאברהם ויאמר לו וקראת את שמו יצחק (בראשית י"ז), י' עשרה, צ' תשעים, ח' שמונה ק' מאה, הרי מאתים ושמונה, ור"י שנים עשו ישראל במצרים... ואף יעקב הקב"ה קרא לו שם, שנאמר ויקרא שמו יעקב (בראשית כ"ה), יעקב ד' אותיות יש בו כנגד ד' עטרות שבניו מעטרין להקב"ה, י' כנגד עשרה דברות, ע' כנגד שבעים זקנים, ק' כנגד ההיכל שבנו בנין להקב"ה שגבהו מאה אמה, ב' כנגד שתי הלוחות, ובזכות יעקב נגאלו ממצרים... אבל עשו אביו ואמו קראו לו שם, שנאמר ויקראו שמו עשו, עליו נאמר (איוב י"ח) זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ. (שם ד)
למה זכה כנען שנקראת הארץ על שמו, כיון ששמע שישראל באין פנה את המקום... (בא יב)
וישמע יתרו, שבעה שמות יש לו, יתר שיתר פרשה בתורה פרשת הדיינין, חובב שחבב את התורה... (יתרו ד)
מעשה בטורנוסרופוס ששאל את רבי עקיבא א"ל למה הקב"ה שונא אותנו שכתב ואת עשו שנאתי, א"ל למחר אני משיבך, למחר א"ל רבי עקיבא מה חלמת זה הלילה ומה ראית, א"ל בחלומי היה לי הלילה שני כלבים אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא. מיד כעס א"ל לא קראת שם כלביך אלא על שמי ושם אשתי, נתחייבת הריגה למלכות, א"ל רבי עקיבא ומה בינך לביניהם, אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין... ועל שקראתי שמם בשמך כעסת, והקב"ה נוטה שמים ויוסד ארץ ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו לא כל שכן שיהא שונא לכם. (תרומה ג)
...ומתוך עין טובה שהיה בו במשה נתנה לישראל ולפיכך נכתבה על שמו, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי... ר' חייא בר יוסי אמר אף המשכן נתן משה נפשו עליו ונקרא על שמו, אמר ר' חייא בר' יוסי כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקו שני פעמים בכל יום וקובעו... ולפי שיגע בו נקרא על שמו ואף התורה לפי שיגע בה נקראת על שמו, שנאמר כתב לך. (תשא לה)
כל זמן שאדם מרבה במצות הוא קונה שם טוב לעצמו, את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו, תדע לך שהרי בצלאל על ידי שקנה שם טוב זכה שיעשה מלאכת המשכן, וכתיב (משלי כ"ב) נבחר שם מעושר רב מכסף ומזהב חן טוב, מנין ממה שקראו בענין ראו קרא ה' בשם בצלאל, זה שאמר הכתוב (קהלת ז') טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, אמרו לשלמה מה טוב שם משמן טוב, אמר להם בשעה שאדם נולד אין הכל יודעין מי הוא, נפטר בשם טוב משפיע מעשים טובים באין ישראל מטפלין עמו עושין עמו גמילות חסד מכריזין שבחו ואומרים פלוני זה כמה צדקות כמה תורה כמה מצות עשה, משכבו תהא עם הצדיקים... מה השמן אתה נותן לתוכו מים שהוא עולה וצף למעלה... כך בעל שם טוב. דבר אחר טוב שם משמן טוב, שם טוב עולה ושמן טוב יורד, שם טוב עולה שנאמר (בראשית י"ב) ואעשך לגוי גדול ואגדלה שמך, ושמן טוב יורד, שנאמר (תהלים קל"ג) כשמן הטוב על הראש יורד. שמן טוב לפי שעה ושם טוב לעולם, שנאמר (שם ע"ב) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו, וכן את אומר בנביאים וחכמים שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה... שמן טוב בעשירים ושם טוב בעניים ובעשירים, שם טוב בחיים ובמתים, ושמן טוב בחיים... דבר אחר שמן טוב נופל על המים והוא נדח, שם טוב אינו נדח, שנאמר (יונה א') ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה. דבר אחר שמן טוב נופל על האור והוא נשרף, שם טוב נופל על האור ואינו נשרף... א"ר יהודה בר סימון מצינו שבעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו מתים, ובעלי שם טוב נכנסו למקום המתים ויצאו חיים, נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים והם משוחים בשמן המשחה, חנניה מישאל ועזריה עלו לאתון נורא ויצאו חיים... (ויקהל א)
כתוב אחד אומר לכלם שמות יקרא (תהלים קמ"ו, וכתוב אחד אומר לכלם בשם יקרא, אם שמות למה בשם, ואם בשם למה שמות, אלא כשהקב"ה רוצה יקרא לכלם בשם אחד והם עומדים לפניו כאחד, וכשהוא רוצה קורא לכל אחד בשמו... דבר אחר לכלם שמות יקרא הרי מלמעלן, מנין מלמטן, ראו קרא ה' בשם בצלאל. (שם ד)
אמר להם הקב"ה לישראל אני אינני כבשר ודם, מלך בשר ודם אין רשות להדיוט להקרות בשמו, תדע לך בשעה שאדם מבקש לקטרג את חבירו קורא לו אגוסטה פלוני ואין לו חיים, אבל ישראל נקראו בשמו של הקב"ה, כל שם חביב שהיה להקב"ה בהם קרא את ישראל, קרא שמו אלקים, וקרא לישראל אלהים, שנאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם... (קדושים ה, וראה שם עוד)
למה נקרא שמו און שכל ימיו באנינות היה, בן פלת שנעשו לו פלאות... (קרח י)
ומה היתה חכמתו, את מוצא שבשעה שאמר הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת, אמרו לפניו מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח'), אמר להם אדם שאני רוצה לבראות תהא חכמתו מרובה משלכם, מה עשה כנס כל בהמה וחיה ועוף והעבירן לפניהם, אמר להם מה שמותם של אלו, לא ידעו, כיון שברא אדם העבירן לפניו אמר ליה מה שמותן של אלו, אמר לזה נאה לקרותו שור ולזה ארי... אמר ליה ואתה מה שמך, אמר ליה אדם, ולמה שנבראתי מן האדמה, אמר ליה הקב"ה אני מה שמי, אמר ליה ה', למה שאתה הוא אדון כל הבריות... (חקת ו)
לעולם יבדוק אדם בשמות לקרא לבנו הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע, כמו שמצינו במרגלים שמוע בן זכור על שלא שמע בדברי המקום וכאלו שאל בזכורו... (האזינו ז, וראה שם עוד)
...וכן אתה מוצא במצרים משפחת הלבני לפי השעה קרא שמותם, כשעמד פרעה ושיעבד אותם בטיט ובלבנים לפיכך משפחת הלבני, ומשפחת השמעי כיון שצעקו מן השעבוד ושמע הקב"ה תפלתם, ומשפחת החברוני שנתחברה להם שכינה, ללמדך שאילו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם, שנאמר קורא הדורות וגו'. (בראשית לב)
אלישמע בן עמיהוד, ר' מאיר ור' יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות, אלישמע אלי שמע ולאדונותו לא שמע, בן עמיהוד, עמי היה אבל עמה לא היה, וכן גמליאל בן פדהצור אמר יוסף גמליאל גמל א-ל עמי גמולים טובים, בן פדהצור, פדה אותו צור, ומי גרם לו, יגמלנו ה' כצדקי. (נשא לג)
טוב שם משמן טוב וגו' (קהלת ז'), שמן טוב יורד שם טוב עולה, שנאמר (בראשית י"ב) ואגדלה שמך, שמן טוב כלה שם טוב אינו כלה, שנאמר (ישעיה נ"ז) שם עולם אתן לו אשר לא יכרת... (פרשה כג וראה שם עוד)
ועוד אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם עני במה יקרא שמו לפניך, בשלמא העשיר יקרא שמו לפניך על שם עשרו על שם כסף וזהב אבנים טובות ומרגליות, ועל שם כלי חמדה שבעולם, אבל העני במה יקרא שמו לפניך, אלא יקרא שמו על שם בנו, הא כיצד, אם עומד בנו בבית הכנסת ובבית המדרש וקורא בתורה ואומרים הבריות בן מי זה אומר בן איש פלוני עני הוא, ונמצאו הרבים מברכים שמו הגדול על ידו... (פרק יח)
וישמע יתרו, מתחלה היו קורין אותו יתר, כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יתרו, שכן אתה מוצא באברהם מתחלה היו קורין אותו אברם, כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא אברהם... ויש שמונעין מהן, יש לך ללמוד מעפרון מתחלה היו קורין אותו עפרון, כיון שפסק דמים עם אבינו אברהם ואמר לו ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, מנעו ממנו אות אחת ונקרא עפרון... (שמות יח א, וראה שם עוד)
עשרה שמות של שבח נקרא הקב"ה אלו הן, שם אל"ף דל"ת ויו"ד ה"א...
עשרה שמות נקראו לעכו"ם שם גנאי אלו הן, שקוצים גלולים, מסכות פסילים אלילים אשירים חמנים, עצבים און ותרפים. (לד ב וג)
ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו (בראשית כ"ו), בנוהג שבעולם אדם בונה בית וקורא לו שם, ועומד בנו ומחדש בו דברים מחדש לו שם אחר, אבל הצדיקים אינן כן, בא וראה כשחפר אברהם בארות אלו קרא להן שם, קנאו בו פלשתים וסתמו פלשתים אותם בימי יצחק, ואף על פי שחזר עליהם יצחק וחפרן לא חידש להם שם אלא קרא אותם כשמות אשר קרא להם אביו. מה שכר נתן לו, שכל האבות נשתנו שמותם, אברם ולבסוף אברהם... אבל יצחק מתחלה עד שלא נולד קרא הקב"ה את שמו יצחק ולא נשתנה שמו לדורות. (מדרש חסרות ויתרות בראשית)
ארבעה שמות נקראו לארץ כנגד ארבע תקופות, ארץ כנגד תקופת ניסן שהיה מריצה את פירותיה, תבל כנגד תמוז שמתבלת פירותיה, אדמה כנגד תקופת תשרי שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה, ארקא כנגד תקופת טבת שהיא מורקת את פירותיה. (בראשית פרק ב, כ)
לזאת יקרא אשה כי מאיש, רבי יהושע בן קרחה אומר על שם בשר ודם נקרא אדם, ומשבנה לו עזר נקרא שמו איש והיא אשה, מה עשה הקב"ה נתן שמו ביניהם, אם הולכין הן בדרכיו הרי שמי נתון ביניהן ומציל אותן מכל צרה, ואם לאו הריני נוטל את שמי והן נעשין אש ואש והאש אוכלת אש, כי אש היא עד אבדון תאכל... (שם כד)
אמר יעקב יהודה בני גלוי וידוע לפני הקב"ה שאתה הצלת את יוסף מן המיתה שאלולי אתה הרגוהו שמעון ולוי, ועכשיו תזכה שיודו לך אחיך שהצלת את יוסף מן המיתה ולא נטרדו אחיך לגיהנם, אף בעולם הבא תזכה שיקראו כולם על שמך יהודים. (שם פרק מט, קנט)
ר"ש בן יוחאי אומר למה הדבר דומה, לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב ניצל ממנו היה מתנה נסים שנעשו לו בזאב, חזר ופגע בו ארי והניח נסים שנעשו לו בזאב והיה מתנה נסים שנעשו לו בארי, כיוצא בו דרש ויקרא את שם המקום ההוא בית אל, עבר שם הראשון ונתקיים שם השני. (שמות פרק יב רטז)
כיוצא בו דרש ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, עבר שם הראשון ונתקיים שם השני... מצינו שמותן של צדיקים ומעשיהם גלויים לפני המקום עד שלא נוצרו, שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך, הא למדנו ששמותיהן של צדיקים גלויים, של רשעים מנין תלמוד לומר זורו רשעים מרחם. (שם ריז)
אזוב ולא אזוב יון ולא תלוי בשמו ולא תלוי בשם אחר, מכאן היה רבי שמעון אומר צפור תלויה בשמה, שמן תלוי בשמו, יין תלוי בשמו כשר לנסכים, ושני תולעת השני שבתולעת... (במדבר פרק יט, תשסא)
ושם בנות צלפחד, שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה, שם האחת שפרה ושם השנית פועה, שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה הטוב. וכן הוא אומר איש היה בארץ עוץ איוב שמו, שם היה לו, הא כל שמות שבתורה ושבנביאים ושבכתובים אם לענין הזכות שם לו בזכות, ואם לענין רשע שם לו ברשע. (שם פרק כז, תשעג)
דבר אחר מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, אלו זכו הדורות היה הקב"ה קורא בשמות כשם שקרא לאדם ולחוה, שנאמר ויקרא את שמם אדם. וכן אתה מוצא כשהיה הקב"ה רואה צדיק נולד הוא בכבודו היה קורא שמו, קרא לאברהם והיה שמך אברהם וכן ליצחק... ואלו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שם לכל אחד ואחד ומשמו היו יודעים את טיבו ואת מעשיו... (ישעיה פרק מא, תמט)
אמר רבי יוחנן צריך אדם לחוש לשם, מחלון שהוא לשון מחילה, נזדווגה לו רות שהיתה מרתתת מן העבירות, כליון לשון כליה, נזדווגה לו ערפה שיצאת ממנה גלית. (רות פרק א תר)
נקובי - מקימין שום בניהון כשום בני עממיא. (עמוס ו א)
בשמת - גם מחלת, כמו יתרו שהוא על דעתי חובב. (בראשית כז ט)
ואל תתמה על עדה ובשמת יש לה ב' שמות כי כן שם אם אביה גם שם אביה בד"ה איננו כמו בספר מלכים כי שני שמות היו לה גם לאביה. (שם לו א)
...ובד' דברים יבדל שם העצם משם התואר, א', שהתואר נגזר מפועל, כמו חכם למען תחכם, ולא כן שם העצם כמו אברהם לא יגזר ממנו עבר ועתיד אף על פי שיש שם עצם שנגזר מפועל כמו יצחק, אך לא אמר יצחקתי כי שם העצם אינו במקרה. ב', שתחבר חכם שם התואר תאמר חכמים ולא תאמר אברהמים... ויאמר ישראלים כשייחס איש אל ישראל שהוא שם המין. ג', שם העצם לא יהיה מבואר בה"א הדעת כשם התואר, כמו החכם... והאדם הוא שם תואר יש לו סוד, כי הוא שם המין. ד', שם העצם לא יסמך כשם התואר כמו חכם לבב... (שמות ג טו)
דע כי אנשי לשון הקדש שומרים הפעלים במתכנתם בכל הבנינים ואינם חוששים לשמור שמות בני אדם על כן אל תתמה שאמר גרשום בעבור שגר שם, כי הנה קין בעבור קניתי, ואינו נכון בדקדוק, וקשה מזה נח מגזרת ינחמנו. ופעם יהפכו השם כמו חושים הוא שוחם, ונקרא יעבץ בעבור שילדתו אמו בעוצב, גם יחסרו אות ממנו כמו מעכה הוא מיכה, והפך זה יוב הוא ישוב, ורבים אמרו כי כן שמואל מגזרת שאלתיהו. והישר בעיני כי שורק תחת חולם כמו תחו תוח וצוף וצופי נון ונון, והנה שמואל מגזרת שמו אל, וקראתו אמו בשם א-ל כי הוא נתנו לה כאשר שאלה. ואל תתמה איך יקרא שם אדם בשם א-ל, כי הנה כמוהו צורי ש-די ורבים ככה. ולפי דעתי כי כן שם המזבח שבנה משה ה' נסי, וככה שם המשיח ה' צדקנו. והגאון אמר כי השם דבק עם מלת יקראו, ושם המשיח הוא צדקנו... (שם יח ג)
כצפור - שמות העופות והבהמות שפירשו הראשונים כחלומות בלי פתרון... (משלי כו ב)
...כי הקב"ה הביא כל חית השדה וכל עוף השמים לפני אדם והוא הכיר טבעם וקרא להם שמות, כלומר השם הראוי להם כפי טבעיהם, ובשמות נתבאר הראוי להיות עזר על חבירו, כלומר הראוים להוליד זה מזה, ואפילו השמות היא הבדלת המינים כי עברו לפניו זכר ונקבה והתבונן בטבעם איזה מהם עזר לחבירו, כלומר המוליד ממנו, והודיע זה בשמו, כי הבהמה הדקה קרא בשם אחד שכולם עזר זה לזה בתולדה שיולידו, והגסה בשם אחד והחיה בשם אחד שלא יולידו מין זה מזה וכן כולן... כי קריאת השמות היה הבדלת המינים והפרד כחותם זה מזה... (בראשית ב יט)
...ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות... (שם כג ט)
ויקרא לו א-ל אלקי ישראל - לא שהמזבח קרוי אלקי ישראל אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של הקב"ה נזכר בקריאת שם המזבח, כלומר מי שהוא א-ל הוא אלקי לי ששמי ישראל... כל זה לשון רש"י. והנה צדקו דברי הרב כפשוטו של מקרא, ויהיה טעם לו כטעם "קרא לו בנימין", "וקורא לך גודר פרץ". ודע כי המנהג הזה בישראל כן שיקראו השמות בשבחי הא-ל, כמו צוריאל צורישדי, כי יגיד המקרא שהא-ל הוא צורו וש-די הוא צורו, וכן עמנו א-ל... וכן יעשו בשמות המלאכים גבריאל, מיכאל, כי בעבור גדולת כחם יגידו בשמם כי הגבורה לא-ל ומי כמוהו. אבל אונקלוס אמר ופלח עלוהי קדם א-ל א-להא דישראל... ועל דרך האמת הוא במדרש רבותינו שדרשו במסכת מגלה מנין שקראו הקב"ה ליעקב א-ל, שנאמר ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, ויש בענין הזה סוד גדול... (שם לג כ)
עדה בת אילון - היא בשמת בת אילון, ונקראת בשמת על שם שהיתה מקטרת בשמים לע"ז, ואהליבמה היא יהודית, אותו רשע כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בע"ז כדי להטעות את אביו. (שם לו א)
ולכהן מדין - לא יזכיר הכתוב שמו כי איננו ידוע רק מן הכנוי שהוא נכבד בכהונתו, והוא יתרו, כי אחרי התחתן במשה כתוב וישב אל יתר חותנו, ושם כתוב ויאמר יתרו למשה לך לשלום, כמו אליה ואליהו, ואחרי שנתגייר נקרא חובב, דכתיב "ומבני חובב חותן משה", כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר בישראל, והוא בן רעואל, דכתיב "ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני"... (שמות ב טז)
ואת הארנבת - מין שיקראו כן בלשון הקדש הזכר והנקבה ממנו, וכן היענה ובעופות היונה אין שם הזכר חלוק מן הנקבה, ויש רבים ששמותם בלשון זכר ואין לנקבותיהם שם אחר, גמל, שפן... ואל תשיב עלי מלשון רבותינו שיאמרו פרה וחזירה ויאמרו גמל הבא מן הגמלה כי ישאילו בהם לשון לבאר כוונתם. (ויקרא יא ו)
לזרח - הוא צוחר לשון צוהר, אבל משפחת אוהד בטלה, וכן חמש משפחות משבט בנימין... לשון רש"י... אבל נוכל לומר כי ארד ונעמן בני בנימין מתו בלא בנים, ובלע רצה להקים לאחיו שם בישראל וקרא שם בניו על שם אחיו המתים, ואולי יהיה יבם בנשותיהן כי הוא הבכור, והיו אלה גרא ונעמן בני בלע לראשי משפחות להקים שם לגרא ונעמן בני בנימין יורדי מצרים... (במדבר כו יג, וראה שם עוד)
לא תשא את שם ה' וגו'... הזהירם בדבור שלישי על כבוד שמו וקדושתו שלא ישבע לשוא ואפילו על האמת ללא צורך ולבטלה, וליעדם בכאן יחוד שמו שכל דבר ודבר נרמז בשם שיש לו. וזה שכתוב וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ובאגדה ומנא לן דשמו גופו, שנאמר ושם רשעים ירקב, אטו שמו ירקב, אלא גופו ירקב, זהו טעם איסור ההזכרה לבטלה וללא צורך. (האמונה והבטחון פרק יט)
הראשון מחויאל בוי"ו יו"ד והשני מחייאל בשני יודין... וכל אלה השמות על פי המאורע היו קוראים אותם, כי כן היה מנהג הדורות הראשונים, ובמקומות כתוב הטעם ובמקומות אינו כתוב, ויש דרש בשמות האלה. (בראשית ד יח)
זה ינחמנו - אמרו רז"ל לא מן השם הוא המדרש ולא מן המדרש הוא השם, לא היה לו לומר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו, אמת הוא זה, אלא שהמנוח מן הצרה הוא הנחמה, וקרובים הם בענין, ולשון הקודש לא ידקדק בזה בקריאת השמות כמו שמואל "כי מה' שאלתיו" (ש"א כ'), ולפי המדרש היה שאול, אלא שקרוב הוא בענין, גם בשם שמואל נכלל הענין יותר שלם, כי יש בו שאול מא-ל... (שם ה כט)
לא תקרא את שמה שרי - כי האיש הוא הקורא לאשתו בשמה ולא האשה לאישה, אלא דרך כבוד בלשון אדנות קוראה לו לא בשמו, כי כל מי שיש לו מעלה על אחר אין ראוי לאשר למטה הימנו לקרא בשמו, כמו אביו או רבו או אדניו... (שם יז טו, וראה שם עוד)
ותהר - לראשון קרא שם יהודה ולשני קראה אשתו, נראה שכן היה מנהגם, ולשלישי היה לו ליהודה לקרא לו שם אלא שהיה בכזיב בלדתה אותו, לפיכך אמר "והיה בכזיב בלדתה". (שם לח ג)
וקראת - במנהגם האמהות קוראות השם. (ישעיה ז יד)
וכאחב - הקטין שמו לגנאי, ויש הגדלה לגנאי כמו האמינון. (ירמיה כט כא)
צפנת פענח - ...וכן היה דרכם לקרא לאדם בשעה שממנים אותו על ביתם שם הראוי, וכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע כשנעשה משרתו, וכן ויקרא לדניאל בלטשצר... (בראשית מא מה)
ויולד בן - ולא כתיב ויולד את נח כמו באחרים, רמז שממנו יבנה העולם. דבר אחר מתושלח הצדיק נתן לו עצה שלא ימהר לקרא לו שם, לפי שאנשי הדור מכשפים היו ויהיו מכשפים אותו אם ידעו שמו. (בראשית ה כח)
מוסבות שם - שבתחלה נקראו על שם עמון ומואב, ואחר כן על שם סיחון, ולבסוף על שם ישראל. (במדבר לב לח)
למה לא נתגלו בתורה שמות המלאכים פן יעשום אלוהות, שהרי יום אחד בשנה עושין יום איד לשם מיכאל ומחפאין עליו דברי שקר, ולעתיד לבא מקטרג עליהם, וכתיב "בעת ההיא יעמוד מיכאל שרכם". (קצב)
אם הנכרים קורים לשם קדשות כשם המלאכים שעשון תועבה לשם מיכאל או לשם גבריאל משנים שמם, שהרי אמרו "את אביה היא מחללת" (ויקרא כ"א) שקורין לאב רשע, ואם תאמר לפי שהאב פושע שלא הוכיחה והלא אפילו לעשו בן יצחק וזהו שנאמר (דניאל י"ב) "ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר", נעלם מזה הפסוק חזקה בשביל שיכולים לכנות לו שם והוא שמח על זה כמו שהצדיקים שמחו לקבל בושת ובזיון לכבוד הבורא, שנאמר (ישעיה ג') "פני לא הסתרתי מכלימות ורוק"... (קצג)
ועוד אמר דברים שהשם גורם לטובה או לרעה, לטובה יש אדם שכל הנקראים בשמו יצליחו לגדולה, וזהו "ויקרא בהם שמי ושם אבותי" (בראשית מ"ח)... וכתיב (ישעיה מ"ג) "קראתי בשמך לי אתה", הרי יש אדם שכל אותם הנקראים על שמו יחיו ויהיו בניו קיימים ויעמידו תולדות, ויש שכל אלה להם להפך, שנאמר (שם ס"ה) והנחתם שמכם לשבועה לבחורי והמיתך א-דני ה' ולעבדיו יקרא שם אחר... לכן יתפלל אדם שכל הנקראים בשמו יהיו בהם מדות טובות האלה לא אחת מן המדות הרעות, ושלא יקראו זרעו על אותן שמדות רעות תלויות בהן. כיצד יראה אדם כשיש שני אחים יקראו שם בניהם ובנותיהם אחר שם פלוני אפילו אחר צדיק ומתו בלא תולדות או שהיה מן המדות הכתובים למעלה לרעה בהם, אל יקראו יותר באותו השם (רוצה לומר שקראו לו שם בגורל מתוך הספר כאשר עושין לחולה), או בשני אחים נתקיים למ"ד שנים לחזקה ולמ"ד שלשה לחזקה. פעמים שהאחים קוראים בשם אותו האיש ונכשלים זרעם או האחים קראו את בניהם אחר אביהם ומתו והבנות קראו בניהן וחיו, ויש שם פלוני שכל המשפחה שלו אם קראו זרעם בשמו מתו בלא תולדות ולא האריכו ימיהם, ובכל ענינים האלו לנקבות, וכשם שיראה החכם שכך הוא אל יאמר אקיים לאבותי שם שלא ישכח, והוא רואה שנקראים אחריהם ונכשלו הרי הוא נושא אל נפשו עון. ואין אלה הדברים משום ניחוש, שהרי הראשונים היו קוראים את בניהם על שם המאורע ולא מתו אלא אם כן חטאו כער ואונן, לכך יהיו צדיקים שזרעם מתים ולא מחמת עון אלא שאלו הדברים הזיקו, ואף על פי כן יש לאדם לחשוב שמא בעונו הוא וכל שמתים בניו אחרים קראו אחר פלוני וזה קראו כמו כן ומתו הרי נגזר עליו לפי שכינו אחרים שם כמוהו וחיו. (רמד)
אם ראית אדם שאין בניו מתקיימים דע כי השם גורם להם, אם אחיו קורין שם לבניהם אותו שם ומתקיימים ולזה אין מתקיימים, דע לך שהמקום גורם יש לו לצאת ולילך למדינה אחרת. (רמו)
נכרים שקוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום, והיהודים מקפידים על כך, ויש מקומות שאין קורין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו. (תס)
וכן אדם שלקח אשה ששמה רבקה או שם אחר ובנו לקח אשה ששמה רבקה ובן בנו לקח אשה ששמה רבקה לא יצליחו, תמצא היא לא תצלח שהיא משולשת או הוא משולש, שהאשה והבת ובת הבת לקחו ג' שמות נמצא הוא לא יצליח... (תעז)
כתיב (קהלת ב') "בשכבר הימים הבאים הכל נשכח", אחד היה קורא את בניו אחר הפרט של שנים כגון אם היה י"ד לפרט היה קורא דוד, והיו מתים כי הקב"ה אינו רוצה ששמם יתקיים, מי שעושה להתקיים שמו לכך שם שמות בארץ. (תקב)
אם ניתן חרם על עיר אחת לא ידור אדם באותה העיר ששמה כשם עיר שהיא בחרם, ועיר שהיתה בחרם הצדיקים לא יתחילו לגור בה אף על פי שהותרה כבר. לא יקרא אדם את בנו אחר שם איש שהוא בנידוי או בחרם. (תתשב)
אם יש צדיק ויש לו בן רשע מצוה לקרא שם אותו פלוני כמו עשו בן יצחק עשו בן נמרוד, ואם לאותו רשע זקנו רשע יקרא אחר זקנו... ואם יש שום גרמא של אביו כגון עלי הכהן שלא הוכיח את בניו והיה יכול לצוות לישראל להעבירם אז יכול לתלות באביו כמו שנאמר (ויקרא כ"א) "את אביה היא מחללת". (תתשג)
דבר אחר זה ספר תולדות אדם, מכאן רמז כשמשימין הנער בערס וקורין לו שם משימין ספר של תורת כהנים מראשותיו, וכשמגיע ללמוד שהוא בן חמש מתחילין לו בספר ויקרא... (תתשמ)
אל תקרא שום אדם בכינויו אפילו שלא בפניו, ואפילו לומר לאדם כדי שיוכל להכירו, אך דחוק עצמך בענין אחר פלוני בן פלוני עד שיכירהו. אל תקרא לשום אדם בשום דבר ניוול, ואפילו לקטן אסור לקרותו מאוס דרך שחוק, כי כולם נקיים וקדושים... (ספר היראה)
ויקרא האדם שם אשתו חוה - על דרך הפשט מלת חוה פירושה מדבר, מלשון (איוב ט"ו) "אחוך שמע לי", והיה זה מחכמתו הגדולה בקריאת השמות, וקראה כן כי כן הבין בטבעה שהיא דברנית, ומכאן ראוי להיות כל הנשים דברניות... ועל דרך המדרש שם אשתו חוה מלשון חויא, ומפני שקראה כן לכך נזדווג לה נחש ומכאן למדו רז"ל שהשם גורם. (בראשית ג כ)
...ושם כל מלאך לפי פעולתו, ובספר הבהיר כל מה שברא הקב"ה בעולמו שמו מענינו, דכתיב "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", כלומר גופו הוי כך, ומנלן דשמא גופא הוי, דכתיב "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב", אטו שמו ירקב אלא גופו... (בראשית)
כי היום ה' נראה אליכם, כבר הודעתיך כי השמות פעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה, וכן "אם ככה את עושה לי", ואמרו זכר ונקבה הרמז למדת רחמים ולמדת הדין, ובעבור כי מדת הדין היא מקבלת אצילותה ממדת רחמים על כן כינו לזה זכר רחמים ולזו נקבה דין, והיא הרעייה שבשיר השירים... (שמיני)
...ויקראוהו בשם אדון כל הארץ כי כן דרך הלשון לקרא הדבר כשם בעל הדבר, או מי שנמשך הדבר ממנו או ליחס פעולת בעל הדבר אל הדבר שעל ידו יעשה או יגיע הפועל ההוא... ועל שני אלו הדברים כאחד קרא משה שם המזבח ה' נסי (שמות י"ז), להיות המזבח כלי אל שיעשו על ידו נסים, ולהיותו מורה גם כן על השי"ת העושה הנסים, ויקרא הכתוב שם המשיח ה' צדקנו (ירמיה כ"ג) להיותו אמצעי אל שנשיג הצדק מה' על ידו... (מאמר ב פרק כח, וראה שם עוד)
ויקרא - הראשון קרא האב וכו', כפי שהמנהג בינינו היום, ויצאו השמות על שם סופם. (בראשית לח ג)
ה' צדקנו - כבר זכרתי הקושי שהשם המפורש לא ישתתף בו זולתו, ואיך יקראו המשיח בו ומשה קרא המזבח ה' נסי, ועוד. ויש מפרשים ה' יקרא לו צדקנו, ונראה שרוצה לומר ה' צדקנו יקרא שם המשיח צמח צדק. (ירמיה כג ו)
נפש חיה הוא שמו - הנה שמו הורה על צורת הבעלי חיים הנקרא בשם ההוא שהיא נפשו אשר בה הוא נמצא בפועל. (בראשית ב כ)
הכי קרא שמו יעקב ויעקבני - האמנם בשביל שקרא הקורא את שמו יעקב קרה זה שיעקבני, דשמא גרים. (שם כז לו)
על כן קראה שמו יהודה - שיש בזה השם אותיות השם הנכבד ועם זה לשון ההודאה, ונראה שהיו כל אלה שמות של קדמונים כמו שמצינו קודם לזה יהודית בת בארי וכן שמואל בן עמיהוד קודם לשמואל הנביא, והיו בוחרים מהשמות הקודמים את הנופלים על לשון המאורע. (שם כט לה)
הגידה נא שמך - המורה על צורתך ועל הפועל הנמשך ממנו כדי שאתבונן על מה קמת לשטן ואשוב בתשובה ואתפלל. למה זה תשאל לשמי - כי הצורה האישיית לנו היא מדרגת השכלתנו אשר לא תבואר בשום דבור, כאמרו והוא פלא, והפעל שלה הוא כפי הרצון האלקי. (שם לב ל)
ואמרו לי מה שמו - הנה השם יורה על הצורה האישית והצורה היא סבה עצמיית לפעולה המיוחדת לאיש, יאמרו אם כן באיזה פועל נמשך ממנו שבו יקרא בשם מי ששלחך להוציאני. (שמות ג יג)
...בארו בזה המדרש כי משה בקש לדעת שמו, והשיב לו הקב"ה אי אפשר לו להקרא לו שם כי אם לפי מעשיו של אותה שעה יש לו שם, כי כל שם מורה על המהות כמו שם אש נקרא דבר שהוא חם ויבש. והנה יש כאן שני דברים, האחד כאשר תבחין בו מצד שהוא נמצא בלבד לא מצד המהות, והשני מצד המהות וזהו הרכבה. ועוד כי כל שם הוא גדר הדבר, וכל דבר הוא מורכב מסוג והבדל, והוא יתברך פשוט בתכלית הפשטות. ועוד כי השם מורה על ענין מיוחד כי השם באין ספק בא על דבר מה, והוא יתברך לא יבא עליו דבר מיוחד כי אין חוץ ממנו, לכך אי אפשר שיבא עליו שם מיוחד כיון שכל שם מורה על דבר מיוחד והוא יתברך לא יבא עליו דבר מיוחד כמו שהתבאר בהקדמה, ולכך אי אפשר שיהיה נקרא בשם מיוחד... (גבורות ה' פרק כה)
ובבבא בתרא בפרק המוכר את הספינה א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן ג' דברים נקראו על שם הקב"ה, צדיקים משיח וירושלים... וביאור ענין זה כי השם הוא מורה על עצם הדבר ואמיתתו, ומפני כי כל שם מורה על אמיתת הדבר מה שהוא, ואלו שלשה מורים על אמיתת השי"ת ולפיכך נקראו על שמו, והם שלשה כנגד שלשה עולמות הם התחתונים ומה שהוא בין העליונים והתחתונים והעליונים לגמרי. והנה ירושלים היא בתחתונים והצדיקים הם מן עליונים ומן התחתונים... לכך כל אלו נקראו על שמו ית', ויש לך להבין את דברים האלו כי אי אפשר לפרש יותר. (נצח ישראל פרק מ)
...ואין גשמות בכל השמות כי השם בא על הדבר מופשט מן הגשמי כמו שידוע מענין השם המורה על המהות, ומאחר שהשם בא על המהות אין כאן דבר גשמי... (דרך חיים ג יד)
...אבל השם הטוב הוא בכל העולם מפני שהשם מופשט לגמרי אין לו התקשרות אל הגוף כלל, ולפיכך לא היה כלי במקדש יורה על כתר שם טוב, כי אם היה כלי במקדש מורה על הכתר הזה היה הכתר במקום מוגבל, אבל כתר שם טוב אין לו מקום מוגבל שהרי אמר כי שם טוב הוא מסוף עולם ועד סופו... (שם ד יג)
וביאור זה השם מורה בכל מקום על המהות נקרא אדם, וזה מורה על מהותו שהוא נברא מן האדמה וכן כל שם ושם מורה על המהות, והצדיק שייך אצלו השם קודם, כי הצדיק מציאותו ומהותו אינו יוצא מן הסדר שסדר השי"ת בבריאה מה שיהיה האדם, ולפיכך אצל הצדיק כתיב ושמו מרדכי, כי המהות שלו הוא כסדר הבריאה שברא השי"ת, לכך השם הוא קודם, אבל הרשע אין לו המציאות בסדר העולם שתאמר המהות הוא קודם, כי אדרבה הרשע יוצא מן סדר הבריאה, ולכך הרשע הוא קודם לשמו, כי אין מהותו נמצא בסדר העולם עד שנמצא הרשע אז יש לו מהות הוא הרשעים, רק הצדיק שאינו יוצא מסדר העולם לכך מהותו שהוא כסדר העולם נמצא קודם. (אור חדש ד"ה איש יהודי)
ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם וכו', פירוש כי הגזר דין יכול להשתנות בד' דברים אלו, מפני כי אלו הם שינוי גמור המשנה את היסודות, וכאשר היסוד נשתנה יש כאן שינוי בגוף הדבר, לפי שכל שינוי כאשר ישתנה בעיקר הדבר ובשורשו יש לו שנוי בעצמותו... שינוי השם נגד קדושת השם שהוא נגד תפארת, והיא נקראת שם כי השם הוא שמורה על עצמות הדבר, ושינוי שם פירוש שינוי עצמותו, שנוי המעשה נגד שם אד', והוא שם המעשה, כי הוא העשיה, והוא ידוע לחכמים כל הדברים האלה. וכלל הדבר כי אחר שהכל תולה באלו ד' היסודות הרי אלו משנים הגזירה לפי שהם יותר גובה על הגזירה, ואלו ד' דברים משתנה בו עצם הדבר והוא נעשה איש אחר... (חידושי אגדות ר"ה טז ב)
...ומכנה שם רע הוא דבר יותר מזה והוא נגד שם טוב הוא שם רע, והוא פוגם במדריגתם אשר נקרא כתר שם טוב והוא מכנה לו שם רע, כי אלו שלשה עבירות למעלה מן העולם הזה, כי יש באדם ג' מעלות שהם נבדלים, המעלה העליונה על הכל הוא השם המופשט בלבד, כמו שהתבאר אצל המחלל שם (אבות פ"ד), ובכמה מקומות שבארנו זה מענין השם שהוא המהות השכלי בלבד כמו שהוא ענין של כל שם... (שם בבא מציעא נח ב)
ה' שמות יש לו, פירוש מפני שעל ידו מתו כ"ד אלף מישראל... לכך אמר כי היה בזמרי בן סלוא בחינות הרבה, ולפיכך היה מוכן שתבא דבר גדול כמו זה על ידו. כי כל רבוי שמות בצדיק הם מורים על גודל הצדקות שבו שמתחלק לרבוי הבחינות בצדקות, וברשע רבוי השמות לגודל הרשעות שבו... ואמר בכאן כי כל חמשה חלקים היו לרע בזמרי, לכך היו לו חמשה שמות לרעה... (שם סנהדרין פב ב)
הנה האדון היחיד יתברך שמו לפי שלמותו אי אפשר לו לכנות לו שום שם כנוי, לפי שאין אנו משיגים שלמותו ואי אפשר לכנות מה שאין משיגים, כי השם הוא גדר בעל השם, ומה שאין יודעים ידיעה שלמה אי אפשר לגדר אותו... (דעת תבונות פ)
ויקרא האדם - יש לתת לב למה לא קרא לה שם בשעה ראשונה קודם כל מעשה אשר נעשה. דע כי זאת האשה כבר נתעלית לשבח וקרא לה ה' שם יחד עם בעלה, כאומרו "ויקרא את שמם אדם", שם לתהלה ולתפארת, כי שם זה אדם הוא שם מעולה... ומעתה אין מקום לאדם לקרא שם לחוה, מה שאינו כן אחר מעשה ששמעה לדברי מסית והזידה בעץ הדעת ירדה מבחינתה וחסרה שם המעולה. וכן מדה זו בעולם שכל שיזיד אדם יחסר שמו, כאומרו ושם רשעים ירקב רחמנא ליצלן, לזה בא האדם וקרא לה שם על מעשה שהיתה אם כל חי...
עוד יש לומר טעם קריאת שם אחר כל המעשה, וקודם יש להעיר למה יתיחסו אליה החיים ולא יתיחסו אל הארץ כי גם הוא אב כל חי. עוד יש להעיר כי לטעם האמור היה צריך לקרותה חיה ולא חוה, אכן הכוונה היא להיות שנתחדשו בה ב' דברים, הא' ששמעה דברי המסית קרא אותה על שמו, והוא אומרו חוה מלשון חויא שהיא הנחש, וכמו כן הובא בספר הזוהר. והב' שנגזר עליה לילד בעצב, לזה קרא לה חוה ולא קראה חויא לרמוז כי היא היתה אם כל חי כיון שהיא סובלת העצבון של הריון ושל לידה לה יאתה אם כל חי ולא לאדם... (בראשית ג כ)
לא יקרא שמך - צריך לדעת מה נשתנה יעקב מאברהם, כי הקורא לאברהם אברם עובר בעשה אבל הקורא לישראל יעקב אינו עובר... ויראה כי יש טעם נכון והוא למה שקדם לנו כי שמות בני האדם הם שמות נפשותם וה' שם שמות בארץ, ודרשו ז"ל וכו', והנה יעקב יהיה שם נפש שהיתה לו, ולזה הגם שניתוסף בו רוח אלקים הנקרא ישראל, לא מפני זה אבד הראשון, והרי ישנה לראשון גם שני ויכול הוא ליקרא יעקב, ואין ראוי שיעקר שמו הראשון לחלוטין, מה שאינו כן אברהם, כי גם אחר שינוי שמו לעילוי לא נעקר שם הראשון כי יש בכלל אברהם אברם, ולזה יצו הא-ל לקראות לו בתמידות אברהם, ואין עקירה לראשון, כי בכלל אברהם אברם, ואולי כי זה רמז הכתוב בדברי הימים אברם הוא אברהם, וכפי זה אומרו לא יקרא שמך עוד וגו' פירוש לבד, אלא גם ישראל... (שם לה י)
...אלא שישתנה שם איש כשיהיה במקום זכרון האדם ויוסיף לו ליווי קריאת איש זה יגיד שהוא לשון מעלה אבל במקום שיאמר איש בלא זכרון שמו זה ימצא במקום השם ולא יגיד מעלה... דכתיב כולם אנשים שאחר שזכר שמם חזר לומר כולם אנשים, זה יגיד לשון חשיבות, מה שאינו כן כשיהיה במקום הזכרת שמם כנוי זה אין זו מעלה. (שמות יח ז)
ושם איש ישראל - ...אכן הנה האדון ב"ה אינו חפץ לזלזל אפילו ברשעים לפרסם מי בעלי דברים המתועבים, ומקושש יוכיח, גם במה שלפנינו תראה שלא גילה אותם בשעת מעשה אלא דוקא אחר שהזכיר שבח פנחס...
המוכה אשר הוכה - ...אכן יתבאר הענין על פי דבריהם ז"ל שאמרו שהרשעים בחייהם קרויים מתים, והטעם הוא לפי שכח הרע שהיא בחינת המת דבוקה בהם. וכבר כתבתי בכמה מקומות כי השם שיקרא בו האדם הוא שם הנפש, וה' שם שמות בארץ כאומרם ז"ל אל תקרי שמות אלא וכו', וכשאדם חוטא נפגמה נפשו בדביקות הרע בחינת המרקיב, והוא אומרו ושם רשעים ירקב, ולזה היה ר"מ בודק בשם לראות אם בעל נפש ישרה הוא. והנה זה אשר בעל ארמית השחית נפשו בפגעו בה, והנה הוא מוכה מכת מות קודם שהרגו פנחס... (במדבר כה יד)
וילך משה - ...ואמרו עוד כי השמות שיש לישראל הם שמות הנשמות, וכבר העירותי בזה בפירוש פסוק ושם רשעים ירקב, וכמאמר חז"ל שאמרו שאין הרשעים זוכרים את שמם, והטעם הוא כי הרשע אין לו נפש, וכמו שרמוז בפסוק "ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה", הא למדת שהרשע אינו בעל נפש, כי נשבית היא ממנו, ולזה אין הרשעים מכירים את שמם, כי אינם בעלי נפש בעלת השם... (דברים לא א)
על שם אחיהם יקראו בנחלתם, סגולה לגידול בנים לארוכים ימים, הילד אשר יולד אחר המת יקראוהו בשם אחיו המת אשר מת לפניו באחרונה, עם עוד הוספה שם שני חדש והחדש לראשונה ושם המת לאחרונה, והרמז לזה, ומולדת אשר הולדת אחריהם "לך יהיו", רוצה לומר שיחיו, סגולה לזה "על שם אחיהם יקראו בנחלתם", ויועיל בעזה"י. (דברי אליהו ויחי)
...וזה שאמר האריז"ל שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר ומים יש בחינת נפש וחיות רוחנית, דהיינו בחינת התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרות המחיות ומהוות את הדומם להיות יש מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית, ואף שלא הוזכר שם אבן בעשרה מאמרות שבתורה, אף על פי כן נמשך חיות לאבן על ידי צירופים וחילופי אותיות המתגלגלות ברל"א שערים פנים ואחור, כמו שכתוב בספר יצירה, עד שמשתלשל מעשרה מאמרות ונמשך מהן צירוף שם 'אבן', והוא חיותו של האבן, וכן בכל הנבראים שבעולם השמות שנקראים בהם בלשון הקדש הן הן אותיות הדבור המשתלשלות ממדרגה למדרגה מעשרה מאמרות שבתורה על ידי חילופים ותמורות האותיות ברל"א שערים עד שמגיעות ומתלבשות באותו נברא להחיותו, לפי שאין פרטי הנבראים יכולים לקבל חיותם מעשרה מאמרות עצמן שבתורה, שהחיות הנמשך מהן עצמן גדול מאד מבחינת הנבראים פרטיים, ואין כח בהם לקבל החיות אלא על ידי שיורד החיות ומשתלשל ממדרגה למדרגה פחותה ממנה על ידי חילופים ותמורות האותיות וגימטריאות שהן חשבון האותיות עד שיוכל להתצמצם ולהתלבש ולהתהוות ממנו נברא פרטי, וזה שמו אשר יקראו לו בלשון הקדש הוא כלי לחיות המצומצם באותיות שם זה שנשתלשל מעשרה מאמרות שבתורה שיש בהם כח וחיות לברא יש מאין ולהחיותו לעולם, דאורייתא וקב"ה כולא חד. (שער היחוד והאמונה פרק א)
...הנה ידוע מה שאמרו רז"ל (ברכות ז' ב') "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ", אל תיקרי שמות אלא שמות, כי באמת השם הוא עצם הנפש של האדם, והראיה מדכתיב (בראשית ב') "ויקרא האדם שמות", וכתיב "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", ולשון נפש חיה קשה, דהוה ליה לומר להנפש חיה, אלא שהדבר מבואר, שקריאת השם לא היה כפי ההזדמן וכהבא בפיו שם בעלמא, אלא כפי שראה שרשו בעולם העליון היכן החי נאחז בשרשו כן קרא לו השם על ידי צירופי אותיות של אותו עולם שבו אחיזתו, וזה אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו העצמי, הראוי לו על ידי צירופי אותיות מעולם שנאחז שם בשרשו, וכי"ב באדם שהשם הוא עצם הנפש שלו הנאחז בשרשו העליון. וזהו הענין בכפילת השמות אברהם אברהם, הראשון מורה על עצם הנפש שרשו העליון ששם עיקר מדור הנשמה רק משתלשל ממנה מקצתה בגוף, כי הגוף הוא רק כמו נעל להנשמה... ואברהם השני מורה על קצה התחתון של הנשמה שנשתלשל בגוף... (אבות א א)
ונעשה לנו שם - נעשה לנו אלהות, כי תיבת שם מצאנוהו בכתוב שנופל ביחוד על אלהות כמו שכתב רד"ק בשורשו, וכן דברי רבותינו כתיב הכא ונעשה לנו שם, וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו, והוא מענין (דניאל י"ב) "שקוץ שומם", וכמו שפירש רש"י (בראשית ו') "אנשי השם", אנשי שממון ששממו את העולם... (בראשית יא ד)
זה שמי וזה זכרי - שם הוא שם התאר וזכר הוא שם העצם, וזה שמי מוסב על שם א-היה, שהוא כדמות תואריו ית', וזה זכרי מוסב על שם הוי"ה ב"ה, והוא שם העצם הבלתי מושג לעולם רוחניות הוראותיו ותוכניותו... (שמות ג טו)
ויהי שם עם ה' - ...לכן נראה לומר שבא להודיע בזה ענין חדש, והוא כי שם נשמה ושם שמן עיקר שרשם שתי אותיות שם, ועיקר שורש זה הונח על התמצית הרוחני שבדבר, כי בכל גשם ישנם שני תמציות ויסודות שבהם תכונתו ועמידתו של דבר, הא' תמצית גשמי, והוא מין מלח חמוצי המעמיד ומחבר חלקי הגשם ונותן בהם טעם, והב' תמצית רוחנית והוא מין ליחה שמנה הנותן בגשם חיותו קיומו ותנועתו, התמצית הרוחני הזה נקרא ש ם... וכן מלת ש ם המורה על שמו של דבר היא מענין זה, כי אין ענינה רק סימן הדבר על ידי התמצית והיסוד הגורם בו תנועה והפעלה לאחרים... (שם לד כז)
...וכן מלת שם נרדפת עם מלת זרע, (ישעיה ס"ז) "כן יעמוד זרעכם ושמכם", וכן כאן "שם אחיו אמת", טעמו בן אחיו המת... בן אחיו המת יהיה תכלית המכוון ממנו ביבמו אשת אחיו, שכאשר תלד לא לו יהיה הזרע רק לבן אחיו המת יחשב... (דברים כה ו)
לזאת יקרא אשה - שכבר בארנו שקריאת השם שבא אחריו למ"ד מורה שהקורא כבר יש לו שם ומוסיף לו שם אחר, שאם לא כן היה לו לומר את זאת יקרא אשה... ועל פי זה ביארתי שם שאחר ששם אדם לא נגזר ממנו שם אדמה הוא שם העצם שנקרא בו תיכף בהולדו, ועל כן הוא שוה לזכר כמו לנקבה, כמו שכתוב "ויקרא את שמם אדם ביום הבראם", אבל שם איש שנגזר ממנו שם אשה הוא שם התואר על שם שניו... (בראשית ב כג)
נפש חיה - כתובה אחרי האדם, ומכאן שהיא תמורה להאדם, האדם קורא שם ליצורים אך אין הוא קורא להם שם כאלקים אלא כנפש חיה בלבד. רק האלקים מכיר את עצמיות הדברים, ואילו האדם דן בהם מנקודת השקפתו הפרטית. כל עצמו הוא נפש חיה, הוא פרט, הקולט רשמים מן החוץ, בקבלה של חיוב או בדחיה של סירוב, על פי הרשמים האלה הוא קורא שם ליצורים, בשם זה יביע את התרשמותו מהם, וזו כל ידיעתו עליהם, וכך הוא קובע להם מקום שם ומסווג אותם לסוגם ומינם. אנחנו מכירים את הדברים ועומדים על טיבם, וכך קוראים להם שם, אולם הכרת האדם איננה אלא סובייקטיבית, בחינת "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה", האדם מכנה את הדברים לעצמו, מנקודת השקפתו הסובייקטיבית, הכל לפי הרושם שקיבל מהם, הכל לפי מה שהם לו. אדם בן תמותה לא יכיר את עצמיות הדברים. כך הוגבל הערך של כל ידע אנושי לגבול מצומצם וצנוע, אך הכתוב בא להוציא גם מלב הספקנים, באמרו "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו". הכרת האדם על פי הרושם שקיבל, גם אם אין בה תמצית כל האמת, הרי יש בה אמת לאמתה... ה' הוא גם ערב לאדם, שמדת ההכרה שניתנה לו ביצורים איננה אשליה של שוא, יש בה רק מקצת מן האמת, אך גם זו אמת לאמתה, היא אמיתתם של הדברים, שהוא זקוק לה לתפקידו בקרב היצורים, ויכול הוא לתת בה אימון... (בראשית ב יט, וראה שם עוד)
שם קרוב לשם, נגזר מ"שום", מקום מבחינה עיונית, הסוג אליו משתייך דבר. קריאת שם לחפץ הנה קביעת מקומו בתחום הכרתנו, מורה היא על שיוכו מבחינה מושגית... כל ידיעתנו את השם אינה אלא ידיעת שמותיו של הקב"ה. כל שעלינו לדעת על ה', כל שגילה ה' על עצמו, לא לעין נועד אלא לאוזן. והשמות, בהם אנו מכנים אותו משקפים את מושגינו על הנהגתו אותנו ועל יחסינו אליו... (שמות ג יג)
אתה זה בני עשו - דהזכרת השם מועיל לעורר אהבה כאשר יבואר להלן פירוש המקרא "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד", ויבואר שם שיעקב אבינו עשה גם כן כך לעורר אהבה לבני יוסף. (בראשית כז כד)
הארנבת - כתיב בלשון נקבה כי כך נקראת על פי אדם הראשון זה המין על שם הנקבה, וכן כמה מיני עופות, והטעם משום שיבואר להלן דשמות שקרא אדם בלשון הקדש הוא על שם הפעולה שהכיר בפנימיות אותה בריה, ובאותו מין שפעולה זו חזקה יותר בנקבה נקרא על שם הנקבה. (ויקרא יא ו)
למינה - ...ויש לדעת כי אדם הראשון בחכמת רוח הקדש קרא שמות להברואים בלשון הקדש לפי הבטתו באיזה פרט בפנימיות אותה בריה וקרא שמו על שם הפעולה, ונכלל כמה מינים משונים במראיהם ובכמה פרטים עד שבלשון אוה"ע וחכמי הטבע המה מינים נפרדים לגמרי בשם, ומכל מקום נכנסו בסוג אחד בלשון הקדש על שם אותה השתוות באותו דבר שנקראו משום זה אותו שם, ומשום הכי באותה בריה שחלוקי המינים שבו המה תחת סוג אחד גם בלשון ודעת חכמי הטבע לא כתיב בלשון הקדש למינה... (שם שם יד)
כי התורה היא שמו של הקב"ה, והשם הוא הכלי של הדבר, שבהשם הזה נגבל החיות של הדבר הזה, כמ"ש (בראשית ב') "נפש חיה הוא שמו", שבהשם נגבל הנפש והחיות של כל דבר, ועל כן כשקורין את האדם בשמו הוא מזומן תיכף אצלו מחמת שבהשם נגדל כל הנפש והחיות שלו... (נו ג)
בפסוק ויקרא אלקים עוד אל יעקב וגו' שמך יעקב וגו' ישראל יהיה שמך, כי השם של האדם הוא מה שנברא לתקן אותו הענין שנקרא שמו עליו, ולכן הרשעים שוכחים את שמם בקבר, ויעקב לא זו שתיקן את שמו, אבל זכה עוד להיות נקרא שמו ישראל, כי תקן שם יעקב, זה שאמר וירא עוד, לשון תוספות, שהיה התגלות הנבואה ביותר ששמו של יעקב קטן מהכיל רוב הקדושה, ולכן נקרא שמו ישראל, ולכן ויאבק איש עמו שהיה דומה למלאך, כי המלאך עושה שליחותו בשלימות, ולכן בכל שליחות נשתנה שמו לשם אחר, והאדם כל ימי חייו עוסק בשליחות שלו עד שמתקן השליחות ומסתלק לעולם העליון, ויעקב שכבר תיקן שמו ניתן לו שם אחר, וזה עצמו בחינת נחלת יעקב בלי מצרים, שזהו בחינת נשמה יתירה... (וישלח תרנ"ז)
בפסוק לא יעקב וגו' כי אם ישראל, כי השם של האדם הוא אשר נשלח על זה לתקן ענין זה, והאדם נקרא מהלך ומלאכים עומדים, כי האדם מתקן מעשיו מעט מעט, וכשבא לגמור את השליחות צריך להפטר מן העולם... והנה יעקב אבינו ע"ה כאשר נלחם עם המלאך וגבר אותו זה סימן שבא לבחינת עומד כמלאך, היינו שתיקן כל השליחות בשלימות, לפי שתיקן חטאו של אדם הראשון, כדאיתא שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם, והיה צריך להסתלק מן העולם, אבל נתן לו הקב"ה שם ישראל, שנמסרה לו שליחות ועבודה חדשה בעולם, והרי הוא למעלה מבחינת מלאך שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות והוא עשה ב' שליחות בעולם... (שם תרנ"ט)
ברש"י, חזר ומנאן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים, המוציא במספר וכו' בשם יקרא... וכמו כן ממש באיש הישראלי שיש לכל אחד שם מיוחד שצריך לתקנו, ובודאי כשגומר מעשיו לטובה נשלם בזה שמו, ואותן השמות שהם כחות הנפשות הם עצמם מסייעין לאדם להוציא לאור תיקונו, והיינו דכתיב "ואלה שמות בני ישראל הבאים", כלומר שלא יעלה על הדעת חס ושלום כי הגלות וכן כל עת צרה לאדם שלא תבא הוא במקרה, וכאילו עזב ה' אותנו חס ושלום, רק שכח הדביקות הולך עמנו בגלות כאשר אמרנו לדייק במלת הבאים מצרימה, שהוא על כל מיני המיצרים שיש לבני ישראל תמיד, וגם זה אמת בפירוש הכתוב שגם השמות הם יורדין לתוך המיצר וגם הם בגלות, ומצד זה נושעין בני ישראל בגליותיהם... (שמות תרל"ז)
ואלה שמות... והשמות המה הפנימיות אשר נטעו האבות בזרעם אחריהם, ואלה השמות נשארו בבני ישראל לעולם שנקראו ישראל, ויש לכל איש ישראל חלק בהם, אבל לתקן המעשים להיות כלם נמשכין אחר השמות הוא העבודה של כל איש ישראל בעולם, והשבטים שמותיהם נאים ומעשיהם נאים, וכתוב "ושמת שמו אברהם ומצאת וגו' לבבו נאמן", פירוש שנמשך מעשיו אחר השם, ובני ישראל דכתיב כענבים במדבר מצאתי ישראל, פירוש שבני ישראל בכח התורה ומצות שקיבלו במדבר תיקנו מעשיהם להיות נמשכים אחר השמות כמו שהיה לאברהם מעצמו... (שם תרנ"ג)
ואלה שמות מוסיף על הראשונים... אכן עוד פירוש שמות יקרא שיש לכל אחד כמה מיני שמות לפי התחלפות השליחות, כדאיתא כי כל מלאך נשתנה שמו לפי השליחות, ואף על פי כן כתב "בשם יקרא" שכל התחלפות השמות הם כלולים בשם אחד, והוא משתנה בחילופים וצירופים משונים כפי השליחות. וכמו כן בני ישראל שיש לכל אחד שם מיוחד שעל זה נברא, ומכל מקום יש לו כמה מיני שינוים, וכן היה בשמות השבטים, ולכן נמנו כאן באותן השמות על כוונה אחרת, כדאיתה במדרש על שם גאולתן נקראו כאן, והוא כמו שכתבנו, שאותן השמות בעצמם בשעת הגלות נשתנו לשימוש אחר... (שם תרנ"ז)
במדרש ואל מי תדמיוני ואשוה וכו' ראו מי ברא אלה, בזכות אלה שמות בני ישראל... כי כל בריה מגדול ועד קטן יש לה איזה התקשרות בשורש, וזה השם שיש לכל בריה, ולכן מסיים הפסוק "לתבונתו אין מספר", פירוש כל בריה מכירה את הבורא במין דיעה ובינה מיוחדת שאין בריה אחרת מכירה באותו אופן, כדאיתא בזוהר הקדש נודע בשערים לכל חד לפום שיעורין דלבא, ולכן יש שם מיוחד לכל בריה. אכן הברואים נבראו לשמש את האדם, ולכן אדם הראשון קרא שמות לכל, כי הדיעה והדביקות שלהם בשורש נגמר על ידי האדם, והאדם יש לו דביקות בשם שמא דכולל כל שמהן, וכאן כתיב קרא ה' בשם בצלאל, שדביקות שלו היה בהקב"ה, ועל ידו נתעלו כל הברואים להדבק בשורשם בכח מלאכת המשכן שהוא דביקות כל העשיה בשורש העליון כנ"ל. (ויקהל תרנ"ו)
במדרש (פרשה ל') א"ר אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא, ביאור הדברים דכל אדם כמו שמו למטה כך הוא שם נשמתו למעלה, כי הנשמה איננה נטבעת בגוף, כמו שהגדנו, וכל מי שנכפל שמו ונכתב שמו בכפלים בלי הפסק ביניהם זה מורה על חיבור השם של הנשמה והשם שלמטה, ועל כן יש לו בעולם הזה ויש לו לעולם הבא... ועל כן זה שנכפל שמו שמורה על חיבורו לשרשו הרי הוא יש לו בעולם הזה מחמת שהנשמה מאירה לו בעולם הזה ויש לו לעולם הבא. (נח תרע"ו)
והנה ביעקב כתיב ויבא יעקב שלם וגו'... וכבר אמרנו במקום אחר כי שם של אדם אינו לנפש לבד, אלא דוקא בצירוף גופו, תדע שהמגולגלין אינן נקראין בשם הקודם, ומחלון נקרא אחר כך עובד, וזה ידוע, ועל כן מוכרח שגם גופו של יעקב אבינו נקרא בשם ישראל, על שם כי שרית וגו', ומטעם זה יש לומר הא דיעקב אבינו לא מת, והדברים עתיקים... (וישב תרע"ו)
ומכל מקום קושיתנו עדיין אינה מתורצת... ופירשנו דהנה כתיב "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא", וברש"י שיקראוהו בשמו, עוד כתוב אחר שביתת יום השביעי "ויקראו בית ישראל את שמו מן", ויש להבין למה הכפיל הכתוב קריאת שמו מן. ונראה דהנה שם של דבר מורה על מהותו, וזו היתה חכמתו של אדם הראשון שקרא שמות לכל החי ולכל הבהמה וגו', והקב"ה שיבח את אדם בפני המלאכים שחכמתו גדולה משלכם, כבמדרש (ב"ר פרשה י"ז), כי אדם הראשון עמד והבין את כל מהותו של כל אחד ועל פיו ידע לקרות השמות, אך יש שמות שאינם מורין על מהותו, כמו שמות המלאכים ששמותם משתנה כפי השליחות כברש"י, והטעם כי אינם נפרדים וכל מהותם היא השליחות, אם כן כפי שינוי השליחות כך שינוי השמות. ויש עוד גדולה מזה, שבאשר מהותו הוא מתרומם אין לעמוד על מהותו, וכל השם הוא רק שלילה... וכן מצינו בשם משה רבינו ע"ה ששמו איננו מהותו אלא שלילה שאיננו חומר, שזה פירוש כי מן המים משיתיהו, שהמים הם חומריים, וזה משוי ממים הוא סילוק החומר כמו שכתב מהר"ל, והטעם ששמו איננו לפי מהותו כי הוא עליו השלום לא היה נפרד אלא דבוק תמיד בה', ועל כן לא היה צריך הכנה לנבואה, והיה כמו מלאך, שכל מהותו היא השליחות...
ויש לומר שזה בא ללמד כפל הקריאה של שמו מן אחר השביתה של יום השביעי, להורות על ענינו שהוא מתדמה ליום השביעי שנקרא שמו שבת, דאילו מן הפעם הראשונה היה אפשר לומר שבראיה הראשונה שראו אותו עדיין לא עמדו על מהותו, אבל אחר כך הבחינו ועמדו על מהותו, לזה כפל הכתוב שמו אחר שביתת השביעי שכבר אכלו אותו שבעה ימים וראו כל ענינו וכל הנסים שנעשו בו, מכל מקום לא היו יכולים לעמוד על מהותו, ועדיין נקרא על שם שהוא מזון ולא על שם מהותו, וכעין שם שבת... (בשלח תר"פ)
ויש להסביר הדברים יותר... ויובן על פי מה שכתבנו במקום אחר שקריאת שם הוא לחיבור גוף ונפש, שהרי נשמות הבאים בגלגול גוף אחר אינם נקראים בשם הראשון, כמו ער ואונן שבאו בגלגול פרץ וזרח, ומחלון בעובד, ובכן מאחר שבחינת החי איננה מלובשת בגוף איננה נרמזת בשמו... (פורים תרע"ג)
ויש לומר עוד בלשון אחר... והנה ידוע שכל השמות מחודשים מחמת בריאת העולם, זולת שם הוי"ה ב"ה וב"ש שהיה קודם שנברא העולם, על כן להסיר את הטעות יתכן מחמת הופעת שם זה שהיה קודם שנברא העולם קודם ההסתר והצמצום, דיתר השמות מביאים אתם גם בחינת ההסתר והצמצום, על כן הוסיף בו אות היו"ד, שמעתה יש בו (ביהושע) אותיות יו"ד ה"א וא"ו כסדר משם הוי"ה ב"ה שהם עיקר אותיות שם זה הקדוש... וזה היה לו לסיעו להסיר ההסתר, ובזה יהיה ניצול מטעות וחשכת עצם מרגלים. (שלח תרע"ח)
והם הג' שמות שאיתא בקהלת רבה שיש לכל אחד, א' שקרא לעצמו, והוא בהשתדלותו, וא' מאחרים מאבותיו, וא' שבס' תולדתו הוא מצד השורש דחלק ה' עמו, וזהו ליעקב חבל נחלתו דייקא, לאחר שנעשה חבל הנפקע מג', דעל כן מטתו שלימה שאי אפשר לנתק שם ישראל כי כבר קשר ודיבק בקדושת ישראל עם קדושת ה' אלקים חיים, והם חלק ממנו... (חלק ב ישראל קדושים עמוד צג)
על כן קרא שמו לוי, השמות מורים על חומר הנגלה כמ"ש בברכות מנ"ל דדרשינן שמות "אשר שם שמות בארץ", וארץ בכל מקום אל המעשה ושמים אל המחשבה... וז"ש (יומא פ"ג) ר' מאיר דייק בשמא, כי אז"ל עירובין י"ג ב' ר"מ אין בדורו כמוהו היינו בחכמה, ותוקפה הוא כאשר ירד הגשם וכו' שבכל מין מעשה מראה פנים מצד החכמה גם על טהור טמא רוצה לומר שהיה בקי להוריד חכמה גם במעשים שאין נקראים טובים... (חלק ג קומץ המנחה עה, עמוד סו)
על כן קרא שמו גלעד, השם בכל מקום הוא כח הדבר וקיומו וחיותו, כמ"ש (בראשית ב') "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", ולכן אז"ל בשבטים בכל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלסין, כי השם הוא החיות. וטעם השם הוא מקור החיות, ועל כן היינו שהשם דבוק בטעם השם, וכאשר החיות דבוק במקורו אז הוא בשפע... (שם עט, עמוד ע)
...ואיתא במגלה עמוקות דמילוי מאותיות מש"ה מינ"א גימטריא ק"א כמו מיכא"ל, והיינו דהשם עיקר החיות של האדם כמו שאמרנו מכבר, והמילוי מהשם היינו הפנימיות מהשם היא אחד עם שמו, וכמו שמצינו בזהר הקדש ויעקב ויוסף כחדא אינון... (פרי צדיק לסעודת פדיון הבן א)
...והשמות מכל דבר מורה על שורש החיים שיש בדבר זה, וכשאוכלים דבר שנקרא ראש וזה שורש החיים שלו מורה לסימן שנהיה לראש, וכן רובי"א שירבו זכיותינו וכדומה... (שם ראש השנה ה)
ומזה נתבונן בינה וסוד גדול מה שמובא במדרש רבה (בראשית י"ז ה') אר"א בשעה שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת... ואני מה שמי, א"ל לך נאה להקרא אד' שאתה אדון לכל בריותיך, אר"א אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. כל הדברים נפלאים המה, ובא זה ולימד על זה. מי יוכל למלל גבורות הענין, כי הקב"ה בקש שיקרא לו שם, ומה היה מקרא חסר, וגם בקש קריאת שם דוקא מאדם הראשון ולא ממלאכי מעלה... אף כי כמה שמות יש להקב"ה כידוע שמות וכינויים, ובכל זאת לא היה חפץ להקרא בשם אחר ודוקא שם שקרא לו אדם הראשון הוא שמו, כאילו אין לו שם אחר, והדבר מבהיל. ומזה יצא לנו כמה לימודים, ראשית הוא אשר דברנו מקודם כי הקב"ה בקש מאדם הראשון שיגדיר לו שם לדעת מה שמו, ונתבונן מזה כי ענין השם הוא יסוד גדול. ועל זה נאמר "לה' - קראו - בשמו" (תהלים ק"ה) ודוקא בשמו אז יענהו, ואם לא יקראוהו בשמו אז לא ישמע אליו ואינו שומע לו, ולמי אשר קורא לו בשמו קרוב הוא מאד ושומע אליו, אחרי כי זהו שמו... וזהו סגולת שם, כי כל הנקרא אליו שומע אליו. (דעת חכמה ומוסר ג כד, וראה שם עוד)
ענין שמות היינו הפרסום בעולם, וזהו "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך", שנתפרסם שמו בעולם, וזהו ביאור של שמות... וזהו ענין ברוך שם כבוד מלכותו, שעל ידי השם יתפרסם הקב"ה בעולם, וזהו כבוד ה' וקידוש ה'. (שם רלג)
ענין התשובה על השאלה מה שמו הוא, כי ענין שם הוא ענין של קיים, אומרים אנו בנסים של חנוכה "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך", היינו כי היו לשם עולם קיימים לעולמי עד, דברים המתגלים לפעמים, בדרך מקרה ולא בתמידות, אין נחשבים לישות ומציאות. רעידת אדמה אינה מוגדרת כיש ומציאות, כי אם כמקרה בעלמא ולא יותר, אחרי הרעדה הנה הלכה ואיננה, ב"שם" קוראים על הצורה של הדבר, וצורה לעולם קיימת, הפסד וכליון מתהוים רק בחומר ולא בצורה... (דעת תורה שמות עמוד טז)
כתבו בשם השל"ה הקדוש שאדם עלול לשכוח שמו לעתיד לבא, והענין כי שם האדם מרמז על חלקו בגילוי, היינו החלק שמחוייב לגלות כאן בעולם העשייה. שכחת השם לעתיד היינו ששכח חלקו בעולם הזה, (היינו שלא טרח ועמל לדעת מה חובתו בעולמו ומה הגילוי שעליו לגלות), ועל כן לא גילהו, ואי אפשר לגלותו אלא בבחירה, ושם הרי אין בחירה, ואם כן הרי נתבטל שמו ואי אפשר שיזכרנו שהרי איננו. (חלק ה עמוד שצג)