שמד

(ראה גם: יהרג ואל יעבור, מסירות נפש, עשרה הרוגי מלכות, קדוש השם)

תלמוד בבלי:

בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מאורייתא, שגזרה המלכות גזרה שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות, מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו, הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרה להם בואו והפגינו בלילה, הלכו והפגינו בלילה, אמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו ולא בני אב אחד אנחנו ולא בני אם אחת אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות וביטלום... (ראש השנה יט א)

...כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, ורב יהודה אמר זו אשה ושבעה בניה. אתיוהו קמא לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים, אמר להו כתוב בתורה אנכי ה' אלקיך, אפקוהו וקטלוהו, ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים, אמר להו כתוב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני... (גיטין נז ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

ורבנן אמרי השביען בדורו של שמד, בצבאות שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהן, או באילות השדה, ששופכין דמן על קדושת שמי כדם הצבי ודם האיל, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. א"ר חייא בר אבא אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול, ומה היו עושים בדורו של שמד, היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באש ונותנין אותן תחת שיחתן ומשיאין נפשותם מהן. ומביאין קרטיות של קנים ונותנין אותן תחת צפרנן ומשיאין נפשותיהם מהם, הוא שאמר דוד (תהלים כ"ה) אליך ה' נפשי אשא, אשיא כתיב, שהיו משואין נפשם על קדושת שמו של הקב"ה. (שיר השירים ב יח)

ילקוט שמעוני:

שני תלמידים משל רבי יהושע שנו עטיפתן בשעת הגזרה, פגע בהם אסטרטיוט אחד מומר, אמר להם אם בניה אתם תנו נפשכם עליה, ואם אין בניה אתם למה אתם נהרגין, אמרו לו בניה אנו ועליה אנו נהרגין, אלא שאין דרכו של אדם לאבד עצמו לדעת... (ישעיה פרק ג, שצו)

מה המכות האלה בין ידיך, ואמר אשר הכיתי בית מאהבי, המכות האלה גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים, מה לך יוצא ליסקל, על ששמרתי את השבת, מה לך יוצא לישרף, על שאכלתי את המצה, מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני, מה לך לוקה בפרגל, על שעשיתי רצון אבי שבשמים. (זכריה פרק יג, תקפא)

אמר רבי בשם רבי אידי שלשה חלקים נחלקו היסורין, אחד נטלו אבות העולם וכל הדורות, ואחד דורו של גזרה, ואחד מלך המשיח. מה היו עושין דורו של גזרה, מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותם באור ונותנין אותו תחת שיחיהן והיו משיחין את נפשם מהם, וחוזרין ומביאין קרומיות של קנים ונותנין תחת צפרניהם, ובדבר הזה מתו על קדושת השם... (תהלים טז, תרסז, וראה שם עוד)

רמב"ם:

ואם לא יהרג אלא עבר מפני האונס ולא נהרג, לא הטיב לעשות והוא מחלל שם שמים באונס. אמנם, אינו חייב עונש מכל השבעה מיני ענשים, שלא מצאנו בכל התורה כולה לא בקלות ולא בחמורות מקום שיחייב ה' גבול מגבולי העונש לאנוס אלא לעושי ברצון... ולא נקרא לא פושע ולא רשע, ולא פסול לעדות, אלא אם כן עשה עבירות יפסל בם לעדות, אלא שהוא לא קיים מצות קדוש השם, ולא יקרא שמו מחלל שם שמים ברצון בשום פנים...

והמין הרביעי מענין זה שמד בין השמדות ומה שראוי לאדם שיעשה בו. דע, שכל השמדות שהיו בזמן החכמים היו מצווים בם לעבור על המצוות, והיו בם עשית מעשה, כמו שאמרו בתלמוד שלא יתעסקו בתורה ולא ימולו את בניהם, או שיבעלו נשיהם נדות, ואולם זה השמד לא יתחיבו עשית מעשה זולת הדבור בלבד, ואם ירצה האדם לקים תרי"ג מצות בסתר יקים ואין אשם לו, אלא אם הקרה עצמו בלא אונס שיחלל שבת והוא אינו בכך אנוס... וכבר נתאמת אצלם שאין אנחנו מאמינים באותו הדבור ואינו בפי האומרו רק להנצל מן המלך כדי להפיס דעתו בדבורים מן הדבור, וכל מי שנהרג כדי שלא יודע בשליחות אותו האיש, לא יאמר עליו אלא שעשה הישר והטוב ויש לו שכר גדול לפני השם ומעלתו במעלה עליונה, כי הוא מסר עצמו לקדושת השם יתברך ויתעלה. אבל מי שבא לשאול אותנו אם יהרג או יודה, אומרין לו שיודה ולא יהרג, אבל לא יעמוד במלכות אותו מלך אלא ישב בביתו עד שיצא. ואם הוא צריך למעשה ידיו יעשה בסתר... ולא יראה מדברי רבותינו ז"ל שיאמרו יהרג ואל יעבור ואל יאמר דבר אחד שאין בו מעשה, אבל יהרג כאשר יחיבוהו לעשות מעשה, או על דבר שהוא מוזהר עליו.

וצריך מי שעבר עליו זה השמד להתנהג באלה הענינים שאני מציע, שישים בין עיניו לעשות ולקיים מן המצוות מה שהוא יכול, ואם אירע לו שעבר הרבה, או שחלל שבת, לא יטלטל מה שאינו מותר לטלטלו, ולא יאמר מה שעברתי עליו יותר גדול מזה שאני נזהר ממנו, אלא יזהר מכל מה שהוא יכול. ותדע שצריך האדם לידע עיקר מעיקרי הדת, והוא שירבעם בן נבט והדומין לו נפרעין ממנו על עשיית העגלים - ועל ביטול עירובי תבשילין והדומה לו, שלא יאמר אדם קם ליה בדרבה מיניה...

והעצה שאני יועץ לנפשי והדעת שאני רוצה בה לי ולאהובי ולכל מבקש ממני עצה שיצא מאלה המקומות, ילך למקום שהוא יכול להעמיד דתו ולקיים תורתו בלא אונס ולא יפחד ויעזב ביתו ובניו וכל אשר לו, כי דת ה' שהנחיל אותנו גדולה, וחיובה קודם לכל המקרים הבזויים בעיני המשכילים, שהם אינם עומדים, ויראת ה' היא שעומדת...

המין החמישי אפרש בו איך ראוי לאדם לראות את עצמו באלה ימי השמד, חייב הוא כל מי שאינו יכול לצאת מפני משאלות לבו וסבות סכנת הימים ועמד באותם המקומות, שיראה נפשו מחלל שם שמים לא ברצון ממש אבל קרוב הוא להיות ברצון, ושהוא נזוף מלפני המקום נענש על רוע מעשיו, ועם זה יהיה בדעתו אם עשה מצוה מן המצות שהקב"ה מכפיל שכרו עליהם, שהוא לא עשה אלא לשמים בלבד... ואינו דומה שכר מי שעושה מצוה בלא פחד לשכר מי שעושה אותה והוא יודע שאם יודע בו יאבד נפשו וכל אשר לו...

וגם כן אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם, אלא מקרבם ומזרזם לעשיית המצות... ומיום שגלינו מארצנו לא פסק ממנו שמד, כי מנעורינו גדלנו כאב ומבטן אמנו הנחנו, ובכל התלמוד אומר שמדא עביד דבטל, השם יבטלהו מעלינו ויקיים בימינו מה שנאמר (ירמיה נ') בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה כי אסלח לאשר אשאיר, וכן יהי רצון אמן. (אגרת השמד)

אמנם מה שזכרת מן העומד בארץ תימן אשר גזר שמד על ישראל והכריח כל המקומות שיש לו ממשלה עליהם לצאת מן הדת, כמו שעשה הכנעני בארצות המערב, שמועה זו הסירה הדר פנינו ורגזו וחלו עליה כל קהלותינו... ונתבלבלו מועצותינו לצרות הגדולות האלה נמשך לנו שמד בקצוי העולם ממזרח וממערב, ויהיו בני ישראל בתוך, ועל העת הקשה הזאת שראה הנביא במחזה התחיל להעתיר בעדנו ולהתפלל עלינו, ככתוב "ואמר א-דני אלקים חדל נא, מי יקום יעקב כי קטון הוא" (עמוס ז')... ואין ספק להיות אלו חבלי משיח שהיו החכמים מבקשים מהבורא שלא יהיו מצואים בהם, וגם הנביאים היו מרעידים בהעלותם אותם על רעיוניהם, כמו שאמר (ישעיה כ"א) "תעה לבי פלצות בעתתני" וגו'...

ואתם, אחינו, האינכם יודעים שבימי נבוכדנצר הרשע הכריחו את ישראל לעבד ע"ז ולא ניצל מן הנמצאים אלא דניאל חנניא מישאל ועזריה, וסוף דבר השמידו הבורא יתעלה והאביד נימוסו וחזרה האמת למה שהיתה. וכן אירע בבית שני, כשגברה מלכות יון הרשעה וגזרו שמדות גדולות ומשונות על ישראל לאבד הדת, וגזרו עליהם חלול השבת, ולהפר ברית מילה, ושיכתב כל אחד מישראל בלבושו שאין להם חלק בה' אלקי ישראל... ועמדו בגזרה זו כחמשים ושתים שנה, ואחר כך איבד הקב"ה ממשלתם ודתותיהם יחד... וכבר הבטיח הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה שאף על פי שישתעבדו האומות בזרעו ויענו אותם ויגברו עליהם, הם ישארו ויעמדו, והמשתעבדים בהם יחלפו ויאבדו, כמו שנאמר (בראשית כ"ח) "והיה זרעך כעפר הארץ", כלומר אף על פי שהם נתונים למרמס ולמרפס כעפר הזה שהכל דורסים אותו, סוף שיגברו וינצחו...

ואתם, אחינו, חזקו ואמצו והשענו על הפסוקים האלה האמתיים, ואל יבהילו אתכם השמדות אם תכפו אתכם, ואל יפחיד אתכם תוקף יד האויב עליכם וחולשת אומתנו, שכל הענין הזה אינו רק נסיון ובחינה להראות אמונתכם וחבתכם בעולם, ושלא יחזיקו בדת האמת בעתות כאלו אלא החכמים יראי ה' מזרע יעקב הזרע הטהור והנקי, שנאמר עליהם (יואל ג') "ובשרידים אשר ה' קורא"...

וגם התפארה אומתנו לפני הקב"ה על שתסבול צרות השמדות ותשא הצרות התוכפות עליה, שכן כתוב (תהלים מ"ד) "כי עליך הורגנו כל היום", זה דורו של שמד, ויש עלינו לשמח במה שנסבול ונשא מן הצרות, ואבדת הממון, והגלות, והפסד ענינינו שכל זה לתפארת היא לנו לנגד בוראנו וכבוד גדול, וכל מה שיפול ממנו בענין הזה הוא חשוב כקרבן כליל על גבי המזבח... (אגרת תימן, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

בשעת השמד מקצתם נהרגו ומקצתם נשתמדו על מנת לחזור לדת יהודית כשיוכלו, אלא מפני אבחת חרב נשתמדו. הנשים שנהרגו בעליהן או שהיו פנויות מקצתן היו אומרות שמא הערלים יטמאו אותן ואמרו רוצות להיות כומרות, אבל נקיבות קטנות לא שמו שם, כי אמרו אם יבחרו לא יניחו את הטף מהם, ואחרות לבשו שחורים בביתם, כי אמרו אם יהיו בכומרים לא יוכלו מהרה לברוח, אמרו להם הגוים אם תהיו בכומרים אז תלבשו לבנים, ולבשו לבנים כי אמרו שמא אם יהיו בינינו לא יוכלו מהרה לברוח, ואמרו חכמים שבם אם טמאו אותם בעל כרחם אינו כל כך עון כאותן שבכומרים שומרים אותן כמה שנים שלא יברחו ואוכלות דבר טמא ומחללות השבת. אבל אם האויבים ידחקו אותן להנשא לערל שאינה יכולה לברוח מפני שבעלה משמרה מוטב שתהיה בכומרים ולא יטמאה הערל. (תשג)