(ראה גם: אלקים)
יהי אור רומז על השם א-ל גדול, בסוד שיוצא מאויר הראשון דהיינו מעת שהוא עוד או"א בבחינת ו"ק מטרם שיצא הי' מאויר... (בראשית לה, ועיין שם עוד)
ושם אחד מכל השמות שלו, ההוא שנתפשט לכמה דרכים ושבילים, שנקרא אלקים, והוריש שם הזה, ונחלק לתחתונים שבעולם הזה, ונחלק שם הזה למשמשים ולממונים המנהיגים שאר העמים... ואפילו ע"ז נקרא בשם הזה, ושם הזה מלך על גוים, ולא שם ההוא של ההוא שמלך על ישראל, (שהוא שם הוי"ה), שהוא יחיד לעם היחידי לעם ישראל לעם הקדוש. (משפטים לז)
ג' שמות הן הכלולים יחד, (שהם א-ל אלקים, אלקינו), וזה נכנס בזה וזה נכנס בזה, א-ל הוא השם הראשון ונסתדר בימין (של ז"א, שה"ס החסד, והסדר הוא כך), א' שהיא ראשונה היא ימין, (דהיינו חסד), ונגלמה ונצטיירה בסוד ימין, (הקטנות מכונה נגלמה, שהיא גולם בלתי נשלם, והגדלות מכונה נצטיירה), וכאשר נכנסה והשתמשה בפנים, (דהיינו בבינה המכונה משכנא עלאה), התאחדה עמה ל', ובסוד שלה נקרא א-ל, כי הל' יצאה מסוד שלמעלה תוך קדש הקדשים, (שהיא בינה, כי הל' מרמזת על סוד מגדל הפורח באויר דהיינו הבינה)...
השמאל כולל בתוכו הימין, ולוקח שם הזה א-ל אליו, ונכלל עמו, וכשנכלל עמו, הוא נקרא אלקים, ואם תאמר הרי השמאל הקדים בסוד עולם הבא...
ודאי שכן הוא, אלא כשיוצאות המדרגות בסוד האותיות מן עולם הבא (שהיא בינה), צריך שם הזה (אלקים), להראות ולהבנות ולהראות על מקום ההוא שיצא משם, (כלומר על אותו הסדר שיצא בבינה, ועל כן) נבנה שם הזה בסדר זה, בתחילה יצא א-ל בצד ימין, ונכלל (אחר כך) בשמאל, ולוקח אותו השמאל (ומתחבר עם אותיות הי"ם שלו), ונקרא אלקים, (דהיינו כמו שיצאו בבינה כן יוצאים בז"א). וזהו סוד הימין (שהוא א-ל שיש) בשם אלקים, ועל סוד זה נמצא שבכל מקום שיש דין שם הוא רחמים, (כי הדין שהוא שמאל) כולל אותו, והוא נבנה ונראה בו.
אותו שיצא משם (מבינה בבחינת קו) אמצעי (דז"א) לוקח את שניהם, (דהינו השם א-ל והשם אלקים) ונשלם ונקרא אלקינו, הרי כאן השלימות הנראה מסוד עולם העליון, (שהוא בינה), והכל נכלל זה בזה, (כי יש כאן בשם אלקינו שש אותיות א"ל הן ימין, ה"י שמאל, נ"ו אמצעי ונכללים זה בזה), כיון שקו האמצעי הזה נשלם שורה עליו השם הקדוש שהוא מפתח הכל הנקרא הוי"ה, ואז הקו האמצעי לוקח כל הצדדים מעלה ומטה (שם נו"ה), ימין ושמאל, (שהם חסד וגבורה), ולכל צדדים האחרים, (שהם מזרח ומערב). ועל כן כשנשלם מסוד ב' הצדדים (דהיינו מב' הקוין) מימין ומשמאל, הוא נקרא אלקינו, שיש כאן ימין שמאל ואמצע בשם הזה, והוא נראה ונבנה. וכעין זה סוד האותיות היוצאות משם נבנות ונראות כל אחת ואחת. (תרומה תר, ועיין שם עוד)
השם השני הוא הוי"ה הנקרא אלקים, (דהיינו הוי"ה בניקוד של אלקים שהוא בינה) משום שהנהר ההוא (בינה) הוא רחמים, ומשום שדינים מתעוררים ממנה, (מחמת עלית המלכות לבינה ואינה מעצמה), על כן כתוב (השם שלה) באותיות הרחמים (שהן הוי"ה המנוקדות) בניקוד של אלקים, ולא (כתוב באותיות) אלקים שהם דין.
השם השלישי הוא א-ל והוא גדולה, (דהיינו חסד), והוא נקרא הא-ל הגדול. השם הרביעי הוא אלקים שבו דינים מתעוררים והוא דין קשה, (דהיינו ספירת הגבורה)...
השם השמיני הוא א-ל חי, כש"א כי שם צוה ה' את הברכה חיים וגו', וזהו צדיק, דהיינו יסוד, שכל החיים יוצאים משם, ונקראה הויה, כש"א הוי"ה צדיק יבחן... (ויקרא קנט, ועיין שם עוד)
עתה יש לשאול, הרי למדנו והעירו החברים שהשם א"ל בכל מקום הוא חסד, כש"א הא"ל הגדול וזה הוא הארה של חכמה העליונה, (כי חסד לעת גדלות ז"א, עולה ונעשה לחכמה עליונה), ואתה אומר וא"ל זועם בכל יום, שעוזב הכתוב כל אלו השמות (שיורים על חסד), ואוחז בזה, (בדין), אם כן אין הדברים אמיתים, ועוד שכתוב א"ל גבור (שקשה) או נעמיד (השם) א"ל בדין, או נעמיד ברחמים.
אלא כך שמעתי, הרשעים מהפכים הרחמים לדין, שאין לך בכל ספירות העליונות של מלך הקודש הרחמים לא יהיו כלולים בדין והדין ברחמים, והרשעים מהפכים הרחמים לדין, (ועל כן אף על פי שהשם א"ל הוא חסד הרשעים מהפכים אותו לדין).
א"ל ר"י (התירוץ שלך) יפה במה שכתוב, א"ל גבור, (שלרשעים נהפך לדין), אלא (הכתוב) א"ל זועם בכל יום, (מה תאמר, שמשמע) שבכל יום ויום עומד בדין, בין שבני העולם צדיקים בין שאינם צדיקים. לא היה בידו (לתרץ), באו שאלו לר' שמעון, אמר להם ודאי, א"ל זועם בכל יום, וכבר העמידו החברים שלפעמים (השם א"ל) הוא דין, ולפעמים הוא רחמים, אם בני העולם זכאים, הרי עומד והוא חסד, ואם אינם זכאים, הרי עומד ונקרא גבור, ועל זה עומד בכל יום, (כלומר שבכל יום יש זכאים ואינם זכאים, ועל כן לאינם זכאים וא"ל זועם בכל יום).
אבל התירוץ הטוב הוא, א-ל בכל מקום הוא הארת חכמה עליונה, (דהיינו חסד, וכנ"ל), ועמד בקיומו בכל יום שכתוב, חסד א-ל כל היום, ולולא (השם) א-ל הזה היה מעורר בעולם לא היה יכול העולם לעמוד אפילו שעה אחת מפני דינים קשים המתעוררים בעולם בכל יום, זה שאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, (שהוא חסד), כי בהתעורר אברהם עומדים (שמים וארץ), וכשנתעורר אברהם בעולם, (שהוא מדת חסד), כל הדינים הנמצאים בכל יום ויום, דוחה אותם לחוץ ואינם עומדים לפניו.
הדא הוא דכתיב וא-ל זועם בכל יום, נזעם או זעום בכל יום אינו כתוב, אלא זועם, כי בכל יום ויום שהדין נמצא דוחה אותו לחוץ והוא עומד ומבשם העולם, זה שאמר יומם יצוה ה' חסדו, ולולא זה לא היה יכול העולם לעמוד אפילו רגע אחד, ועל כן הכל עומד ומתקיים בשביל אברהם, שהוא חסד.
וזה שכתוב, א-ל גבור אין (הפירוש שהשם) א-ל הוא גבור, אלא מקרא זה רמז הוא מרמז על האבות, (שהם חג"ת), ורמז הוא מרמז לאמונה העליונה הקדושה (שהיא בינה), שכתוב פלא יועץ א-ל גבור אבי עד שר שלום... א-ל זהו אברהם כמו שהעמדנו הא-ל הגדול (שהוא חסד), גבור זה יצחק... (צו צא)
כעין זה ויבא אלהים אל לבן הארמי, שהוא אותו המצוי אצלו, (דהיינו הממונה הנ"ל וכן) ויבא אלהים אל אבימלך, כולם כמו זה, בכל מקום קוראים אותו באלו הכשפים ועל כן היה שכיח בלילה יותר מביום, וכבר העמידוהו. וכל אלו מכשפים וחכמים היו לאבימלך, שכתוב, וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון... (ולפיכך גם ויבא אלהים אל אבימלך היינו הממונה הנ"ל שממשיכים בכשפים)...
...ועל כן בכולם כתוב אלקים (ולא הוי"ה, שכתוב) ויבא אלקים אל בלעם, ויבא אלקים אל לבן, ויבא אלקים אל אבימלך, (שאלהים פירושו הממונה הנ"ל) הוא בא אליהם ולא הם אליו, כי אין (לממונים) האלו מקום מוכן. ואם תאמר הרי כתוב אלקים, (ואיך נאמר שהוא סטרא אחרא, ומשיב) אלא שם הזה (אלקים) הוא משותף לכל, ואפילו ע"ז נקרא גם כן אלהים, דהיינו אלהים אחרים, ובכלל אלהים אחרים הם ממונים האלו, וכיון שהם בכלל זה, על כן נקראים כך, (בשם אלהים). ואותו רשע היה אמר בכשפים וקרא אותו ובא אליו, ומשום כך כתוב לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר הוי"ה אלי, (ולא כתוב אלהים), כי אותו רשע היה משבח עצמו ואומר הוי"ה, שהרי לא כתוב בו אלא ויבא אלהים... (בחקותי יב)
...ואף על פי ששם הזה א-ל העמדנו (שהוא חסד עליון), הרי מלכות הקדושה לוקחת שם הזה כעין שלמעלה, והיא טוב וחסד בעולם הזה, ומשום זה היא נקרא א-ל, אלא שהוא זועם בכל יום, (בסוד הכתוב וא-ל זועם בכל יום), משום שנמצא בו דין...
ותא חזי, א-ל ש-די הרי העמדנו, שבו ספוק העולם והוא אמר לעולם די, (שהוא יסוד המשפיע די למלכות הנקראת עולם), כי א-ל הזה, (שהוא מלכות), מזדווגת עמו, ומשם זה נקרא א-ל ש-די דהיינו א-ל דש-די, (כי א-ל שהוא מלכות מזדווגת עם ש-די, שהוא יסוד), ועל זה (אמר) מה אקוב לא קבה א-ל, (על המלכות הנקראת א-ל וידע זה), משום שכמו שמתעורר הראש, (שהוא מלכות), כך מתעורר התחתון, (שהוא הזנב, דהיינו רוח הטומאה, ובלעם הסתכל בזנב וידע מה בראש). (במדבר מח)
וכל שם וכנוי מעיד עליו (על הקב"ה, השם) א-ל מעיד עליו שיש לו יכולת על כל אל, זה שאמר אני אדרוש אל א-ל, א-ל הוא רבון של כל אל. אלקים מעיד עליו שהוא אלקי האלהים, אדנ-י מעיד עליו שהוא אדוני האדונים, אף כך כל שם וכל מלאך יש לכל אחד שם ידוע להכיר כל כתה (של מלאכים) באותו השם של המלך שלו, אבל ישראל נודעים לו בשם הוי"ה. (פנחס מג)
...ולמדתי מאבי, שהדין הוא ברחמים, משום שכתוב הוי"ה אלקים, (שהויה הוא רחמים ואלקים הוא דין). כי אלקים הוא בכל מקום גבורה, אדנ"י הוא בכל מקום גבורה תחתונה, ועל כן ניכרים הדברים מפי הנביא, (על פי השם שהזכיר מאיזו מדרגה הוא מתנבא), שהוא היה מתכוין לומר דבר ממקומו, ואז היו יודעים בני האמונה, מאיזה מקום תלוי הדבר. (ואתחנן קעז)
וא"ר אבהו, בא וראה כמה חשש הקב"ה על כבוד שמו יתברך, תדע לך בזמן שבית המקדש היה קיים, כל המקריב קרבן, וזובחו לשם זה הנקרא אלקים, חייב מיתה, שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, מלמד שצריך להזכיר שמו המיוחד בלבד... מאי טעמא, א"ר אבהו שם זה הוא משותף, שהמלאכים נקראו אלהים, בני אדם נקראו אלהים, הדיינים נקראו אלהים, ואין אנו יודעים למי מהם זובח, לכך צריך להזכיר השם המיוחד לבדו... (זהר חדש בראשית רנו)
א"ר שלום והרי העמדנו שבשם אלקים נברא העולם, ואם כן היה אדם יכול לאמר כאופן הזה, שמלאכים היו, או גדולי הדור היו, או דיינים היו. א"ר אבהו, הרי העולם נברא מטרם שבאו בני אדם, ומטרם שבאו דייני הדור וגדולי הדור, ואין לטעות בזה.
(ומה שבשם אלקים נברא העולם הפירוש הוא), כמו שאמר ר' אלעזר החביב והיקר, שכתוב, מי כמכה באלים ה', שיוכל לברוא את העולם, משמע שאלים אינם יכולים לברוא את העולם, עד שלקח הקב"ה אות אחת משמו, והוא אות ה', ובה נברא העולם, ונעשה מן אלים אלקים, ונבנה שמו אלקים, ועל זה למדנו בה' בראם... (שם רסב)
א"ר חייא, (אתה אומר, שהא-ל הוא רומז לדינין דנחש), והרי למדנו א-ל הוא גזרת הרחמים, כש"א א-ל מוציאם ממצרים, א-ל רחום וחנון. א"ל אינו כן, כי למדנו (שא-ל רחום פירושו) ששולט הרחמים על הדין, אבל א-ל בלבדו הוא לשון יכולת, והרשות הוא שלו, מהו יכולת, היינו ממשלה, כלומר ממשלתו של א-ל שהתגברה (וניצחה) את הגזרה שלו, כמו שאמר יש לאל ידי, (שפירושו) יכולת שלו ורשות, (דהיינו הרשות והיכולת של) עין הרעה (שהיתה ללבן). א"ל והרי כתוב הא-ל הגדול הגבור, (וגדול הוא חסד, ומשיב), א-ל גדול (פירושו) ניצח, וכן א-ל בפני עצמו (פירושו) נוצח. (שם בשלח כז)
תא חזי, הויה אלקים (שבסוד הכתוב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים הוא) שם מלא על עולם מלא, (כי מקודם לכן נזכר אלקים בלבד, אלא אחר שנשלם העולם במלואו נזכר הוי"ה אלקים שהוא שם מלא), שהוא נמצא בלבדו ונתעטר בתוכו, כי בעת ההיא לא נמצא עם ולשון, על מה שיתעטר, ומשום זה היה מתעטר בתוך (העולם), ונקרא הוי"ה אלקים.
כיון שבאו ישראל ועמדו על הר סיני וקבלו התורה, אז נתעטר שם השלם על ישראל ונקרא הוי"ה אלקיך, וכשאמר משה הוי"ה אלקינו, משום שהוא שבחם של ישראל, ועמו אהרן הכהן הגדול ובניו של משה מהצד האחר, ועל כן היה מתעטר בו השם השלם יותר מעל ישראל, ועל כן היה אומר הוי"ה אלקינו...
כיון שקבלו ישראל את התורה, ם' סתומה שהיתה סותמת בתוכה, נפתחה באותה שעה ונמשכה להאיר למטה, ולהתעטר על ישראל. ומן אות ם' נפתח ונמשך להאיר למטה ונעשתה ך'. ועל כן למדנו בסוד האותיות ששיעור אות ך' הוא כשיעור הסתימה של ם' סתומה, והמשיכה של אות ן' למטה הוא שיעור כפול של נ' כפופה, כי הכל הוא בסוד אחד, והכל היה יוצא, מקול הדברים ההוא שאמרנו, שכתוב, וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר... (שם יתרו תקח, ועיין שם עוד)
החדר השני (שגן העדן שהוא המלכות, ניזון ממנו הוא השם) א-ל. זהו חדר ואדרא של ימין, שיש בה מראה, (היא הארת החכמה המכונה ראיה), שמתכסה ונגנזת, כי כיון שיצאה והאירה לפי שעה מיד נגנזה. (פירוש, השם א"ל הוא חסד, ואף על פי שכלול מחכמה, והחכמה מאירה בו, הוא רק לפי שעה, ומיד נגנז מפני שהחסדים שולטים בו).
א"ל למה נקרא כך. הא' (של השם א"ל) הוא סוד האור הראשון, (שהוא חסד), הכלול בשני אורות, (מחכמה וחסדים). ועל כן א' הוא במספר אחד, (כי ב' הארות חכמה וחסדים נעשו אור אחד בשליטת החסד) משם היא ההתחלה להאיר ולהמשיך אורות לכל צד, (הן לחסד שבצד ימין, והן לחכמה שבצד שמאל), ועל כן היא אות ראשונה לכל האותיות, והתחלת כולן, (להיותה מאירה לכל צד)...
האות ל' (שבשם א-ל) היא מגדל הפורח באויר, שהוא מלך גדול, (הוא בינה), ומשום זה נקרא (ז"א) א-ל, שהעליון (שהוא בינה), והאמצעי (שהוא ז"א), הם ביחד, (כי הא' היא קו האמצעי כנ"ל, והל' היא בינה), העליון וראש השגחה (שהיא בינה) והראש של כל האותיות (שהוא א' שהוא ז"א), הם ביחד. השם א-ל הוא, שהא' (שהיא ז"א) לוקחת לה לעזרה אותו המגדל הפורח באויר, (שהוא בינה), ובשבילו היא עולה בשם הזה. (שם שיר השירים רנה, ועיין שם עוד)
החדר השלישי (שגן עדן ניזון ממנו הוא השם) אלקים, זה הוא זהר אדום נוצץ כזהב, זהר שלפעמים הוא מאיר והוא טוב ולפעמים נחשך בחשכה, ואין לו התנוצצות כמו זהב...
השם אלקים בצד הזה, (שהוא שמאל), הוא סוד ההתעוררות אל הנוקבא, (שהיא המלכות כי המלכות נבנית מצד שמאל), כי השם הזה הוא בסוד הסודות ליודעי החכמה, כי השם הזה הוא דכר, (דהיינו גבורה דז"א), וההתעוררות בשם הזה אל הנוקבא מעורר הכל, (שהוא סוד הכתוב שמאלו תחת לראשי).
ולולא ההתעוררות של השם הזה (אלקים שהוא קו שמאל), הצדיק, (שהוא יסוד דז"א) לא היה מתעורר. ואף על פי (שהשם הזה) כולו הוא דין, והצדיק הוא מצד ימין (שהוא חסד), אבל ההתעוררות של היסוד אינה אלא מצד שמאל...
אלקים, הא' דאלקים היא זכר, (שהוא ז"א), להי"ם דאלקים הם התעוררות הצדיק, (שהוא יסוד דז"א) ולהים הם אותיות מילה, דהיינו מילה ופריעה, בלי צד ערלה כלל, וזה הוא כשנזכר שם זה לטוב, כמו ויזכור אלקים את בריתו, שנתעוררה הברית, (שהיא יסוד), ובסוד זה הוא ואלקים פקוד יפקוד, (שהוא בסוד מילה ופריעה).
(פירוש השם אלקים נזכר לפעמים לטוב ולפעמים הוא נחשך, כי כשהשמאל כלול בימין ע"י הקו האמצעי הוא טוב, ואם נפרד מקו ימין הוא נחשך ומעניש את הרשעים, וזה שאמר אלקים א' דבר, כי הא' מורה על ג' קוין שהם ז"א, הכלולים זה בזה, שאז נתעורר היסוד דז"א בבחינת מילה ופריעה, המרחיק הקליפות שלא יינקו מן השמאל, וזה סוד אותיות להי"ם דאלקים שהם אותיות מילה)...
בצד האחר, דהיינו כשאינו כלול בימין, התורה מעידה על דיניו, כי משם יוצאת הערלה, לפעמים יורשת הנוקבא השם הזה, אלקים, כדי לדון העולם בסוד הערלה, (דהיינו על ידי הקליפות הנקראות ערלה), והוא בעת כשמתגבר השם אלקים הזה למעלה (בדינים שהוא הנוקבא) ומתקשה הערלה ההיא (לדון את העולם), ופריעה (שה"ס גילוי המוחין) אינה נמצאת, (מילה ה"ס הרחקת הקליפה הנקראת ערלה, ופריעה ה"ס גילוי המוחין די"ה, שהיא אותיות פרע י"ה).
ועל כן (אלקים) לטוב הוא על ידי פריעה, כי הערלה נפרעה ונעברה, ונגלה סוד הברית הקדושה, (דהיינו המוחין די"ה), והכל הוא בסוד השם אלקים. כי גוון זה (של השם אלקים) מתהפך לכמה אופנים, לפעמים כך ולפעמים כך, וזה הוא בסוד השם אלקים.
אלקים ג' שמות הן, אלקים חיים, (שהוא בינה), שהוא אלקים חיים ומלך עולם, אלקים דפחד יצחק, (שהוא גבורה דז"א), אלקים אחרון, (שה"ס המלכות), ושם (במלכות) מתפשטים אלקים דפחד יצחק (שהוא גבורה דז"א).
ההשגחה שלו, (של השם אלקים), חציה אל הים הקדמוני, בדיוק, (שהוא בינה), וחציה אל הים האחרון, אף הים האחרון הוא בדיוק, (שהוא מלכות שהיא הספירה האחרונה), שהיא נקראת בשם הזה.
ומשום (שהשם לקים, שהוא גבורה דז"א) יוצא מלמעלה, (משם אלקים שבבינה), יש לו רשות לכלול הימין עם (השמאל), וכשנכלל הימין (עם השמאל) אז (ז"א) הוא בשמחה, ואוחז בים התחתון, (שהוא המלכות), תחת הראש, (כלומר שמשפיע אל ג"ר שלה שנקרא ראש), שכתוב שמאלו תחת לראשי, אז נקרא (ז"א) אלקים, כי הוא הולך אל הים האחרון, וזה הוא החדר השלישי הנמשך מאותו המלך העליון (שהוא בינה)... (שם שם רסז, ועיין שם עוד)
משכני, היינו באותיות השם הקדוש, כי כשמתחברים שני שמות יחד, שהם שם שלם, דהיינו הוי"ה אלקים, השם הראשון מושך אליו השם האחרון (שהוא אלקים, ועל זה נאמר משכני, שהמלכות שהיא השם אלקים אמרה לז"א שהוא שם הוי"ה, משכני).
ומה שאמרה, אחריך נרוצה, (לשון רבים), ולא כתוב ארוצה, הוא משום שהשם הזה שנקרא אלקים, (שהוא המלכות), כמה מרכבות וכמה בתי דין כולם כלולים ומתחברים בו, ועל כן כתוב אחריך נרוצה, (שכללה בזה את כל אלו המתחברים בה).
רבים הם הכלולים בשם הזה (אלקים), והוא כולו שם אחד, כי כיון שהשם הראשון (הויה שהוא ז"א) משך לשם האחרון, אלקים, (שהוא מלכות), אז הכל הוא חבור אחד לכל המדרגות העליונות (דז"א) והתחתונות (דמלכות) מתקשרות זו בזו, שיהיו כולם קשר אחד וחבור אחד, ויחוד אחד... (שם שם שסא, ועיין שם עוד)
אמר רבי אבא בר ממל א"ל הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא... כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים... וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא א-ל ש-די. (שמות ג ו)
דבר אחר ה' אלקים ממעשה בראשית עד פה לא הזכיר השם, כי בתחלה זכר אלקים, על שם כח וגבורה שברא העולם, ואחר כך הזכיר הנכבד שהוא אדון על כל העולם כולו, על כן אמר ה' אלקים, כי אדם הראשון כך קראו, שנאמר אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקראני אדם הראשון... (בראשית ב ד)
כל אלקים שבתורה חסר, למה (דין) של הקב"ה חסר לפי שאינו מדקדק על בריותיו, ושל דיינים עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ"ב) למה חסר, שאינן מוציאין דין לאמתו, ושל מלאכים, ויריעו כל בני אלהים (איוב ל'ח ז') למה חסר, לפי שאינו דין שיהא של הקב"ה חסר ושל מלאכיו מלא. (מדרש חסרות ויתרות)
לה' אלקיך, מכאן אמרו מחילין שם שמים על היחיד. מעשה ברבן גמליאל שהיה בא בספינה והיו תלמידיו עמו ועמד עליהן סער גדול בים, אמרו לו רבי התפלל עלינו, אמר אלקינו רחם עלינו, אמרו לו, רבי כדאי אתה שיחול שם שמים עליך, אמר אלקי רחם עלינו. (דברים כו ג)
אלקים הוא דין, וכשנתוסף ה' האלקים הוא רחמים, ה' הוא רחמים וכשנתוסף ו' וה' הוא ובית דינו, והוא נפלא מאד, כי הוא"ו הוא כולו רחמים וכשיתחבר אל ה' הוא דין, ואות ה' הוא דין ובהתחברו לאלקים הוא רחמים. (וירא)
כינויים של א"ל עומדים בצד ימין, שהם מתהפכים בזכות הבריות הם נקראים כינויי החסד, אז היה המדה שורש אברהם אבינו ע"ה למעלה שזו היא מדת החסד וזכות הבריות, והסוד רמוז בפסוק ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע... (שם)
כשהקב"ה רצה לרחם על עולמו ולחוס עליהם אז הוא לובש חסד וחמלה, ואז השם הגדול הנקרא ידו"ד מוצא דגל חסד ורחמים וחקוק על אותו דגל שם של א"ל וסימנו איש א"ל דגלו באותות, וכשהקב"ה מוצא דגל זה אז מטיב ומרחם על בריותיו והוא שמח עמהם, וזהו סוד ויקרא בשם ה' א"ל עולם, והסוד כי א"ל רחום ה' אלקיך, ומכאן תבין הסוד והאלקים נסה את אברהם, כי אלקים זה מדת הדין, נתן דגל הנס ביד אברהם שהוא מדת א"ל, שהוא מדת החסד, השם הממונה על דגל החסד הוא א"ל, ושמשיו וחייליו וצבאיו הם גדול רחום חנון חסין ארך אפים רב חסד קדוש סולח וחסיד. וכשהשי"ת כועס על עולמו מצד מעשיהם הרעים אז מוציא כלי זעמו חקוק עליו צורת שם אלקים. (שם)
בשם א"ל ש"די הוציא שרה אמנו מביתו של פרעה בנגעים גדולים, וכן אברהם אבינו ע"ה נצח המלכים בזה השם.
בא"ל ש"די כי נראה לאבות בשם ש"די שהוא מנצח בו מערכות שמים לעשות מהם נסים נסתרים, רוצה לומר שלא תבטל מנהגו של עולם ברעב וגם במלחמה ממות הצילם לתת להם עושר וכבוד... (וארא)
כל הכנויים של חס"ד שהם חקוקים בדגל א"ל כולם משוכים מן מדת החס"ד הנקראים מים עליונים, כי שם א-ל מושל על המים, והסוד א"ל הכבוד הרעים על המים ולפיכך תדע כי אברהם אבינו ע"ה ביקש מים האלו, וזהו מדי הבארות של אברהם אבינו ע"ה, ע"ב גשרים שבהם עברו ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, וזהו הסוד ויס"ע ויב"א וי"ט שהם ע"ב שמות כמנין חסד, ולפי שהמים הם תחת דגל אברהם עשה אברהם ע"ב גשרים. (בשלח)
א"ל אלקים ה', דע בהתחבר ג' שמות הללו אזי בית דין שלש שלשה יושב על הכסא ודנין את העולם לטוב או לעונש, לחיים ולמות, כי א"ל הוא חסד לראויין, אלקים הוא סוד הגמול והעונש לראויין, ה' הוא סוד משפט אמת לראויין... (מטות)
אלקי אברהם - קדש, ואלהי נחור - חול. אלהי אביהם - חול. (בראשית לא נג)
ויקרא לו א-ל אלקי ישראל - לא שהמזבח קרוי אלקי ישראל, אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם לומר מי שהוא א-ל, הוא הקב"ה, הוא לאלקים לי ששמי ישראל... (שם לג כ)
נגלו אליו האלקים - במקומות הרבה יש שם אלקות ואדנות בלשון רבים, כמו "אדני יוסף", "אם בעליו עמו"... אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים. (שם לה ז)
באלים - בחזקים, כמו (יחזקאל י"ז) "ואת אילי הארץ לקח". (שמות טו יא
א-ל - אף זו מדת רחמים, וכן הוא אומר (תהלים כ"ב) "א-לי א-לי למה עזבתני", ואין לומר למדת הדין למה עזבתני. (שם לד ו)
...וא-ל כמו תקיף שיעשה הנכון בחכמה. (שמות לד ו)
והוא כהן לא-ל עליון - בעבור היות בכל העמים כהנים משרתים למלאכים הנקראים אלים, כענין שנאמר "מי כמוכה באלים", יקרא הקב"ה א-ל עליון, וענינו התקיף הגבוה על כל גבוהים, כמו "יש לאל ידי". ומלכי צדק לא הזכיר השם, אבל אברם אמר ה' א-ל עליון קונה שמים וארץ, וכתב רש"י קונה כמו עושה... והנכון מה שאמר עוד קנאן להיות לו, כי כל אשר לאדם יקרא קנינו... (בראשית יד יח)
זה א-לי ואנוהו - ואעלה אותו אל נוה עליון, אלקי אבותי שנראה להם בא-ל ש-די ועתה ארומם אותו בשם השלם, כי מעתה יהיה השם איש מלחמה ויהיה ה' שמו... ויתכן שירמוז זה לשבע ספירות בחכמה, כמו זה שמי לעולם וזה זכרי. ובמכילתא, א-לי, עמי נהג במדת רחמים ועם אבותי במדת הדין, ומנין שאין א-לי אלא מדת רחמים, שנאמר א-לי א-לי למה עזבתני, א-ל נא רפא נא לה... ואם כן יאמר זה א-לי, כי עמי הוא א-ל, בזה כי יתעלה עם הרחמים להיות רחמן בדינו. (שמות טו ב)
ה' אלקים - ובכל מעשה בראשית לא נזכר אלא אלקים, לכך אמרו חז"ל נקרא שם מלא על עולם מלא. וכתב החכם ר' אברהם בעבור שאין בארץ דבר עומד אלא נשמת האדם לבדו על כן לא נמצא השם הנכבד נזכר במעשה בראשית רק בשם אלקים כדמות הדיבורים שנקראו שפה ולשון בעבור שיראה שממנה יצאו, וכן נשמת האדם העליונה נקראת לב והלב גוף, והיא איננה גוף רק בעבור היות הלב המרכבה הראשונה נקראת כן. וכן בעבור היות כל מעשה השם על ידי המלאכים עושי רצונו, על כן נקרא על שמם, ונתחבר שם ה' עמו בעבור האדם שנברא בתכלית מעשה בראשית בעבור הנשמה העליונה שיש בו, שהיא עומדת... (בראשית ב ד)
א-ל - דיין אמת ושופט צדק כמו "עד האלהים יבא דבר שניהם". (שמות לד ו)
...וסמך לו מה שדומה לזה באמרו "אלקי אבותיכם שלחני אליכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב" המפורסמים בהמצא הענין האלקי עמם תמיד. ואלקי האלהים כנוי בעבור שכל הכחות הפועלים צריכים אליו יתברך שיסדרם וינהיגם, ואדוני האדונים כמוהו. אבל א-ל נגזר מ"אילות", וממנו יצאו כל הכחות, והוא מרומם מהתדמות להם... (ד ג)
...ועל דרך הקבלה, אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, הזכיר בזה שתי המדות הגדולה והגבורה, והמקום הזה היה בית אל שאמר יעקב עליו "אין זה כי אם בית אלקים", וקרא אותו בית אל, וזהו "ויקרא שם המקום א-ל בית אל", והוא לוז, ואין זה בית אל הסמוך לעי, כי שני מקומות היו ששמם בית אל, האחד המקום הזה בית אל שהוא ירושלים והשני בית אל הסמוך לעי שבו העמיד ירבעם עגל אחד. ועל שתי מדות אלו אמר הכתוב ויקרא למקום א-ל בית אל כי שם נגלו אליו האלקים, ולא בא הכתוב הזה לסתום רק לפרש. וזהו שכתוב (יהושע כ"ד) "אלקים קדושים", (תהלים נ"ח) "אלקים שופטים", ומזה תרגם אונקלוס מה נורא - מה דחילו, ולא תרגם מה דחיל בלשון יחיד, ועליהם כתוב (ישעיה ו') "שרפים עומדים ממעל לו", ולפי ששתי מדות האלו היו מכוונות כנגד בית אל העמיד ירבעם כנגדם שני עגלי זהב, כנגד הגדולה כדי למשוך ממנו ולהפסיק כחו מן הקו האמצעי שהוא מכחות ירושלים, השני כנגד מדת הגבורה כי רצה שיתגבר הוא במלכות... (בראשית כח יג)
א-ל נא - א-ל שהכח בידך בבקשה ממך רפא עתה לה, והשם הזה דין כלול ברחמים. אמנם ברוב המקומות מצאנוהו מדת החסד, כמו (תהלים כ"ב) "א-לי א-לי למה עזבתני"... ומה שאמר (שם ז') "וא-ל זועם בכל יום" באורו בכל יום שהדין נמצא, ויש יום שלא ימצא כי מדת החסד דוחה אותו, כענין הנזכר באברהם. (במדבר יג יג)
...ונראה לי שיאמר הכתוב א-ל אלקי הרוחות, שהוא אלקי המלאכים שהן רוחות והוא גם כן אלקים לכל בשר, והכונה אדון העליונים והתחתונים אתה וראוי לך שתשפוט משפט צדק. עוד נראה לי לפרש כי קראוהו משה ואהרן אלקי הרוחות כשם שקראוהו האבות אלקי השמים ואלקי הארץ, והכונה שהוא האלקים המושל בארבע רוחות העולם... כדי להשלים השבח בשש קצוות, כי הוא יתעלה שולט על כולו ואין לו מונע. (שם טז כב)
וברוך א-ל עליון וגו', דע כי ברוב המקומות מלת א-ל רומז למדת הרחמים, דכתיב "א-לי א-לי למה עזבתני", "א-ל ה' ויאר לנו", כי הוא המאור הגדול. אמנם יש לך להתבונן כשהוא דבוק לתיבה אחרת כי כשהיא מחוברת ליסוד או לשכינה נקרא א-ל ש-די כשמושך מן הבינה נקרא א-ל עליון וזהו א-ל עליון גומל חסדים טובים, לפי שהתשובה ממציא הדברים במשך החסד קראו גומל חסדים, ולפי שיש בהם כח רחמים נקראים טובים. וכן א-ל מלך כי הוא המלך וכן א-ל חי. (לך לך)
אלקים - מה שהזכיר שם אלקים בכל הבריאה לומר שאלו המאמרות הם רק הענין הטבעי וסדורו הנוהג תמיד, ואלקים הוא הדיין המנהיג ומסדר הנמצאות כסדר טבעי זה, והוא חייב המסובבים וסבותיהם, ואחר כך אמר "ביום עשות ה' אלקים", להורות גדולת שם הוי"ה המשנה ומשדד הכח הטבעי בהנהגה ההשגחית עבור האדם, והוא טבע שני מיוחד לאומה הישראלית, וזה שאמרו בב"ר י"ב בתחלה עלה במחשבה לברא במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים בכך ושתף עמו מדת הרחמים, ולזה מתכוון במאמר ה' הוא האלקים, כלומר משדד הטבע. (בראשית א לא, שער ג)
א-ל - מציין השפעתו לכל זולתו ובכללם הבריאה, והפכו אליל שרוצה לומר העדר והפסד, על כן מיוחסת נבואה רק לשמות אלו המתאחדות בו ולא יקדם להם שם אחר. וכל שאר השמות מיוחסים לה' רק על ידי השפעותיו, על כן נסמכו על ידי שם אלקים... ולעתים רצה לקדש שם א-ל ומוסיף עליו ב' אותיות משם הוי"ה ולא כולו, כי אי אפשר שיתחבר עם שם משמות הפעולות, על כן מוסיף לא-ל ה"י, והמ"ם בסוף לסלק הסמיכות ממנו, או יוסיף לא-ל ו"ה. הנה א-ל הוא שם תאר ולא עצם... ובעבור שהאבות שערו לראשונה מציאותו, אמר עליהם אלקי אברהם וכו'.
ומה שבא בלשון רבים, לרמב"ן לפי שהוא בעל הכחות כולם, וכמו אלי-הם, וזה קשה לפי הלשון... אלא כפי שאמרנו, וזה שאמר בי-ה צר עולמים, שבכל הבריאה שם אלקים שבו נכלל י"ה, והמ"ם אינו לרבוי, וכן באפרים ועוד. או רוצה לומר שפעולותיו רבות אף שבעצמו הוא אחד, וכלשון בני אדם מייחס אליו פעם פעולה ביחיד כגון "ברא", ופעם ברבים כמו "התעו אותי". (בראשית א א, וראה שם עוד)
ראה עוד שמות קדש בראשית ג כב.
ראה שמות קדש שמות לד ו.
אלקים - הנה מלת א-לוה תורה על נצחי, ולזה על השדים שהם מתים כבני אדם כמו שהעידו רז"ל אמר, "לשדים לא אלוה" ואמר על הא-ל ית' א-לוה כי הוא הנצחי בהחלט, כאמרו "ויטוש א-לוה עשהו". ויאמר עליו אלקים לשון רבים להורות שהוא צורת כל הצורות הנצחיות וזולתם, כאמרו "מלא כל הארץ כבודו", כי אין לזולתו מציאות זולת הנאצל ממציאותו, ולא ימצא שום נמצא זולת מציאותו, כאמרו "ואתה מחיה את כולם". ועל צד ההדמות יקרא כל נבדל מחומר אלהים, ויקראו השופטים המומחים אלהים כאשר ישפטו בצלם אלקים, ולהורות על מעלת נצחיות אשר ממנו נאצל נצחיות שאר הנבדלים נאמר שהוא אלקי האלהים. (בראשית א א)
...אמנם שם אלקים הוא כנוי ההנהגה סתם, ועל ההנהגה הכוללת כתיב "מלך אלקים על גוים", וכתיב "כי לה' המלוכה ומושל בגוים", ירצה כי המלוכה בכלל היא באמת לשם המיוחד, כי הוא אלקינו ובשבילנו נקרא מלך העולם ואלקי כל הארץ, אמנם המושל בגוים שהוא שם אלקים כאמור גם הוא קניינו של שם המיוחד כמו המלוכה שזכר כבר, וכיוצא בזה נדרש בזוהר פרשת מקץ על פסוק "שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו", כי אף על פי שנאמר ה' הוא האלקים לא יאמר על צד הדקדוק אלקים הוא ה', שהרי השרש הוא עצם הענף וכולל אותו בלי שיור, לא כן הענף אל השורש כנודע למתחילים בחכמה. ועוד טעמו וראו כי לא נאמר ה' הוא אלקים אלא האלקים בה"א הידיעה, ולא נאמר מלך האלקים על גוים אלא אלקים סתם, והתבוננו דקדוק התארים ותפארת המליצה כי רבה. (מאמר אם כל חי חלק ב סימן יד, וראה עוד שם הוי"ה)
ובפרק ב' דחגיגה אין דורשין בעריות לג' ולא במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד. פירוש אלו שלשה דברים, הראשון, שהשי"ת מציאותו מובדלת מכל הנמצאים ואין לו השתתפות עמהם, השני, שהוא יתברך המציא שאר הנמצאים, השלישי, שהם מסודרים מאתו בסדר שלהם... כי בנאי הבונה בית מתחלה מסדר אותו בשכלו ואחר כך מוציא אותו לפועל. וזה מה שאמר א-ל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ, כי השם המיוחד הוא שם העצם מורה שהוא נבדל מכל הנמצאים ובו מקוימים כל הנמצאים. ושם אלקים פועל הנמצאים כלם, שהרי בכל מעשה בראשית נאמר "ברא אלקים", ושם א-ל סדר הנמצאים כלם כי בריאתם בדין וסדר כל עניניהם בחסד, שזה השם הוא חסד... (גבורות ה' הקדמה)
...וכמו שתמצא בכל הבריאה שיצאת לפעל בכל שם אלקים שהוא מדת הדין, ואחר מעשה בראשית נשתתף רחמים עם שם אלקים, כי שם מזכיר הבריאה ותיקון הבריאה גם כן, כי עצם התולדה והיציאה לפועל בלבד נזכר בששת ימי בראשית, וכתיב שם אלקים בלבד, אבל עתה מזכיר היציאה לפועל וגם תיקון הבריאה, ולכך משתתף עם שם אלקים שם רחמים. ומן "ויצו ה' על האדם" כבר גמר כל הבריאה ותיקון הבריאה מזכיר שם ה' בלבד, ולפיכך מדת הדין הוא מיוחד לרבוי התולדות... (תפארת ישראל פרק כו)
...ואמר שהוא א-ל, כלומר שהוא קדמון, ולכך נקרא א-ל על שהוא קדמון, ולכך כתיב "לפני לא נוצר א-ל" ומורה שם הזה שהוא קדמון, כי האות הראשון הוא אל"ף שהוא התחלת האל"ף בית"א, ואות השני הוא הלמ"ד שהוא התחלה לחצי השני מן האל"ף בית"א, רוצה לומר שהוא ית' ההתחלה לעליונים ולתחתונים. גם האל"ף והלמ"ד יבואו זה תמורת זה בא"ל ב"ם, ולכך שניהם מורים על התחלה, ולפיכך שם א-ל מורה שהוא התחלה, רוצה לומר כל הדברים הם נמשכים אחר ההתחלה, כלומר שהוא התחלה, וכמו שהוא ית' ההתחלה כך גומר הכל עד לבסוף... (דרך חיים ד כב)
א"ל מידה ג' לשון חוזק, במדה זאת שהיא מדת הרחמים כמ"ש ראשונה ובא אחר ב' המדות הראשונות לומר שלמי שלא חטא או חטא ושב הוא מבצר וגואל חזק לעתות בצרה, ואף נגד הטבע...
א"ל רומז על חוזק וגבורות הרחמים, ומזה יוצא העיקר שאינו גוף, כי הגוף החלוש צריך תדיר אל דבר זולתו שהוא חוץ ממנו, ומכח זה הוא זעף, אבל מי א"ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, פרש"י אינך דומה למלכי בשר ודם שיש להם יועצים וכו'. (שער האותיות, העיקרים)
...קודם שנבאר הענין נבאר השמות, וביאורם רמזו בפסוק "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד". כבר נודע ידו"ד הוא שם העצם מצד מהותו עצם הוויתו הקדמונית, כמו שאמרו רז"ל קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, ותיבה 'הוא' רוצה לומר לומר מהותו, הראשי תיבות הוא ושמו אחד, ואחר כך שמותיו המורים על בנין העולם והפעולות מחודשים. והנה שם אלקים הוא בנין העולם כמו שכתוב "בראשית ברא אלקים", כי השם הזה טבע העולם ומנהגו, כמו שכתב הזהר בכמה מקומות, וכן כתב בעל העקדה סוף שער שלישי. ולכל בנין צריך יסוד זה יהיה שם אהי"ה שהוא גם כן מלשון הוי"ה, שהוא מורה על התהוות הויה חדשה, והוא עצמו אמצעי, כיצד, מלך בשר ודם כשרוצה לבנות בנין הנה קודם עלות רצונו היה הוא לבד והבנין עדיין נעדר, ואחר כך עלה במחשבתו לבנות הבנין, הנה זו המחשבה והרצון אמצעי בינו ובין הבנין, כי המחשבה דבוקה בו, ואחר כך המחשבה מתפשטת ויוצאת לאור... (מסכת פסחים מצה עשירה)
...ושם הוי"ה לא נתגלה אף להאבות, רק למשה רבינו ע"ה לכל האותות ומופתים אשר עשה משה מצד שם ידו"ד שהוא למעלה מהטבע, כי גדול שם ידו"ד משם אלקים, כי אלקים הוא ההנהגה על פי הטבע, כמו שכתוב בראשית ברא אלקים, וכבר הארכתי בזה בשם הזהר במקום אחר, וכן בגימטריא אלקים הטבע, קו היושר כל אחד על משפטו, שם ידו"ד המהוה כל הויה הוא למעלה מהטבע, לשדד לכל האותות והמופתים... (שם)
אך זה צריך שתדע כי שמות אלקים יש מהם אלהים קדושים והם העומדים בהתפשטות הקדושה לפי התפשטות האור שאמרנו, ויש מהם אלהים אחרים העומדים לפי הנברא הזה שהוא לעומת האור, ואלו נקראים חשך ולא אור, כי האור כבר גמר, וזה שנוסף ע"ז הוא הס"א חשך ולא אור... (אדיר במרום דף צח)
אמנם להבין ענין אומרו בצלם אלקים דיקא ולא שם אחר, כי שם אלקים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא ית"ש בעל הכחות כולם, כמו שכתוב בטור או"ח סימן ה', וענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכחות כי לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, כי האדם כשבונה בנין דרך משל מעץ, אין הבונה בורא וממציא אז מכחו העץ רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין, ואחר שכבר סדרם לפי רצונו, עם שכחו הוסר ונסתלק מהם עם כל זה הבנין קיים. אבל הוא ית"ש כמו בעת בריאת העולמות כולם, בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכח הבלתי תכלית, כן מאז כל יום וכל רגע ממש, כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא ית' משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע כח ושפעת אור חדש.
וזהו שנקרא הוא ית"ש האלקים בעל הכחות כולם, שכל כח פרטי הנמצא בכל העולמות הכל הוא ית"ש הבעל כח שלהם, שמשפיע בהם הכח וגבורה כל רגע ותלוים בידו תמיד לשנותם ולסדרם כרצונו ית'.
ואף שהוא שם משותף לכל בעל כח שנמצא בעולם, וכל שרי מעלה ומטה נקראים אלקים, כמו שאמר אלהי העמים "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו", ועיין זוהר ויקרא ח' ע"א ובפרשת בלק ר"ח א' בענין "ויבא אלקים" דכתיב באבימלך ולבן ובלעם, פירוש השר שלו, כי הם ממונים עליהם להנהיגם, וכן דייני מטה נקראים אלקים... אמנם כולם אין הכח שלהם מעצמם רק ממה שקבע בהם הוא ית' כח וגבורה להיות מושלים וכו', לכן נקרא הוא ית"ש אלקי האלקים, וכן כתיב "כי גדול ה' מכל האלהים"... שאין הכח שלהם מעצמם רק מכח הגבוה ממנו והגבוה ממנו מושך גם כן כחו מהכח שעליו עד הבעל כח האמיתי של כולם הוא ית"ש... (שער א פרק ב)
ולפי מה שיתבאר אי"ה להלן, ענין החילוק שבין הב' שמות הוי"ה ואלקים, שהשם אלקים פירושו מורה על הבחינה אשר מצדנו, ושם העצם הוי"ה יתב' מורה על הבחינה שמצדו ית', לזאת אמר "אני ה' לא שניתי"... (שער ג פרק ד הגה"ה)
ומה שכתוב וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלקים, ההבדל שבין אלו ב' השמות הוא, ששם אלקים נאמר גם על איזה כח פרטי הנמשך ממנו יתב', ושם הוי"ה נאמר על מקור הכחות כולם שנמשכים ממנו ית"ש, וכמו שאמרו ז"ל בב"ר שהזכיר אחר גמר כל מעשה בראשית שם מלא, (היינו הוי"ה אלקים) על עולם מלא, ששם הוי"ה ב"ה הוא מקורא דכלא ביה, ובעת הבריאה נמשך בכל מאמר כח או כחות פרטים ממקורא דכלא להתהות ולהבראות אותו הדבר וקיומו, לזאת לא נזכר בכל מעשה בראשית רק שם אלקים לבד, ואחר שנגמרו המשכת כל הכחות כפי שגזרה רצונו ית' לצורך העולם, אז נאמר "ביום עשות ה' אלקים" שם מלא, וזהו "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וגו', היינו שלא לכוין להשתעבד ולהתדבק בשום עבודה לאיזה כח או כחות פרטים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת, רק לכוין הכל לשם העצם המיוחד הוי"ה ית"ש מקורא וכללא של כלל הכחות כולם שנמשכו ממנו, וזהו היתה כל ענין העכומ"ז של דורות הראשונים... (שם פרק ט)
ולפי דרכנו בענין הב' בחינות הנ"ל שמצדו יתב' ומצדנו שנתבאר יבואר עוד הפרש וחילוק שבין הב' שמות ה' ואלקים, כי שם אלקים פירושו בעל הכחות כולם, וקצת ביאר ענינו עיין בריש שער א', וביותר ביאור ענין בעל הכחות, כי כל כח מהתחתון שבתחתונים עד העליון שבעליונים המשכת קיומו וחיותו הוא על ידי הכח שלמעלה הימנו, שהוא נשמתו המתפשט בפנימיותו, וכידוע בדברי האריז"ל שהאור ופנימיות נשמת כל כח ועולם הוא עצמו החיצוניות של הכח והעולם שעליו, וכן הולך על זה הסדר גבוה מעל גבוה... ושורש הד' יסודות הם מהד' מלאכים הנקראים ד' מחנות שכינה, שסימנם ארגמ"ן... וכן פרטי הכחות והמינים כולם לכל אחד יש שורש ושרש לשרש למעלה מעלה... ולכן משביעין את המלאכים בשמות, כי אותו השם הוא נפשו וחיותו ונהורא דיליה של אותו המלאך בהעולם והכח שעליו שמאירו ומקיימו... והוא ית"ש הוא האלקים בעל הכחות כולם, שהוא נשמת וחיות ושורש השרשים של הכחות כולם, כמו שכתוב "ואתה מחיה את כולם" כל רגע ממש... (שם פרק י, וראה עוד ערך אלקים)
אלקים - הדעות מתחלפות מאד בביאור שם זה, לרש"י (פסוק ויראו בני האלהים) כל אלהים שבמקרא לשון אדנות וגדולה היא, ויהיה לפי דעתו אלקים היותר חשוב בגדולה ואדנות, וטעמו קרוב לשם הוי"ה לפי הקרי. לרמב"ם נקרא אלקים להיותו שופט על הכל, וזה יסכים למה שאמרו (ש"ר פ"ג) כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים. לר"א בן עזרא טעם אלקים כמו מלך, ולדבריו למה הצריכו בברכות השם ומלכות. לר"ע ספורנו מלת א-לוה תורה על נצחי, ויאמר עליו אלקים לשון רבים להורות שהוא צורת כל הצורות הנצחיות ולהורות על מעלת נצחיותו אשר ממנו נאצל נצחיות שאר הנבדלים נאמר שהוא אלקי אלהים. להטור וב"י באורח חיים סימן ה' טעם אלקים, תקיף ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים, כי אל לשון כח וחוזק הוא, והיא דעת רמב"ן שכתב ריש בראשית... לרלב"ג נקרא אלקים מצד שיושפע ממנו המציאות וינהגהו בהנהגה המתוקנת בתכלית, וכן דברי ר"י אברבנאל שהרצון בשם אלקים המשפיע וממציא כל הדברים בכחו, ונקרא בשם א-ל, רוצה לומר היכול החלטי בהשפעתו. וכן כתב רבינו הגדול הגר"א בפירוש ר"פ בראשית, אלקים הוא מורה על כח המנהיג כל העולם ומלואו ומביט אל כל מעשיהם, ושם זה הוא מושאל על כל מנהיג ומשגיח, כמו "עד האלהים יבא דבר שניהם", וכן המלאכים... והשי"ת הוא אחד באחדות הוא המשפיע לכל כוכב וכוכב כפי הכשר קבלתו, לכן נקרא אלקי האלהים, ונקרא אלקי אבותינו לפי שהיו מושגחים מאתו השגחה פרטית. וכן "ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים", לפי שהיו מודים בבורא עולם אבל אמרו עזב ה' את הארץ ונעשה הכל ביד המזלות, וכשראו שנוי הטבע נפלו על פניהם מפני הכלימה מדעתם המשובשת והודו שה' הוא האלקים המשגיח בפרטות שומע בקול עבדו, עד כאן דבריו בקוצר. ובליקוטי ביאורו (על מכדרשב"י) כתב, שני השמות א-ל אלקים א-ל על כחו הגדול המשפיע לכל אחד די מחסורו, ואלקים הוא על שם השגחה בתחתונים במעשיהם, ומכל מקום אף בעת ההיא משפיע, אלא שהם לפי המעשים בדין. ומבואר מזה דעתו כי עיקר והוראה הראשית בשם אלקים היא ההשגחה בתחתונים, אמנם הוראת המשפט על פי הדין היא רק הוראה צדדית...
ואחר שהרשונו (רמב"ן ואברבנאל) ז"ל לומר ששם אלקים היא מלה מורכבת, גם אנכי לא אחשוך מלחפש שורש להוראה הראשית שבשם אלקים לדעת הגר"א... ועל שם שהשכינה נוכחת תמיד נגד האדם נקראת בשם זה, שהיא מלה רומזת על העומד נכח... נגזר ממלת אלה, שהיא גם כן מלה רומזת אל רבים נוכחים. ויהיה טעם אלקים העצם הנבדל ית"ש שהוא נכח כל אחד ואחד ועומד נגדו להשגיח עליו... והתחברות המ"ם על דרך הפשט להורות שהוא שם דבר לרבים...
ובזה יובן גם כן אמרם (ב"ר י"ב) ששם הוי"ה ב"ה מיוחד על המחשבה, ושם אלקים מיוחד אל המעשה, כי המעשים הם נוכחים עומדים לנגדינו ונראים. וכמה יבואו על נכון בזה דברי הרב בנפש החיים (שער ג') בהבדל שבין שני שמות הוי"ה ואלקים, שאמר שם העצם הוי"ה ב"ה מורה על בחינה שהיא מצדו ית', שהעולמות בטלים במציאות נגדו ית', מצד זה השם הנכבד, אמנם לפי ענין שם אלקים משמע שיש במציאות גמור גם עולמות וכחות מחודשים מרצונו הפשוט ית' שצמצם כבודו והניח מקום כביכול למציאות כחות ועולמות, אלא שהוא ית' הוא נשמת ומקור שרש כח חיותם שמקבלים מאתו ית', שמתפשט ומסתתר בתוכם כביכול...
מכלל הדברים יצא לנו שהמכוון בשם אלקים הוא בעצמו מה שראו המחברים להתקשרות המאציל ב"ה עם התחתונים בשם שכינה, כי כשרצון המאציל ב"ה לפעול בברואים ההנהגה הכללית והיא השגחתו עליהם הרי הוא כאילו שוכן בקרבם, ולזה נקרא שכינה... (בראשית א א, וראה שם עוד)
אלקים - ...שכמו שנפש האדם תראה פעולות רבות וכחות משונות עם היותה אחת בעצמה, כ"ש בחק הבורא הבלתי בעל תכלית, ובו נמצאים שרשי כל הכחות בתכלית האחדות, וכל המציאות אשר המציא מראש ועד סוף מצויר כגוף אחד הכולל אברים רבים שונים, והאלקות המאיר בכל העולמות מחיה אותם כנפש המחיה את הגויה, תדמה כנפש אחת שיתראה בה כחות רבות משונות, ובכל זאת היא אחת בעצמה. ונקרא מצד זה אלקים בלשון רבים, על שם הכחות הרבות. ואמר תמיד בלשון יחיד בראשית ברא אלקים, שהוא אחד ומיוחד בלא שום רבוי כלל. ויש הבדל בין שם הוי"ה לבין שם אלקים, ששם הוי"ה ב"ה יקרא לפעמים מצד עצמותו, וכשיקרא בו מצד הבריאה, יציין מה שמהוה כל ההויות, אבל בהשקף מצד שגבל כל כחות הבריאה נתן למו מדה וקצב וגבול נקרא בשם אלקים, שמציין כחות הרבות המוגבלות במדה ובקצב. ומצד זה שם הוי"ה מורה רחמים ושם אלקים מורה דין, כי מצד שברא והמציא את הכל השפיע בשפע רב במדת טובו וחסדו, אבל מצד שחקק ונתן גבול לכל דבר בחכמתו וצמצם אורו לפי מה שיוכל הכלי לסבול ימצא הדין לפי המקבלים, ועל כן בכל פרשה זו נזכר שם אלקים לבד, כי אז מדד ונתן גבול לכל בריה וצמצם אורו ושפעו לפי מה שיסבול החומר שיתהוה ממנו... (בראשית א א)
אנכי ה' - הודיע להם שהוא הנמצא מחוייב המציאות, שעל זה מורה שם הוי"ה... ושכל הכחות הנמצאים במציאות הם מושפעים מאתו והוא הנשמה אליהם, שעל זה מורה שם אלקים, ושמאתו יצאו בין הטובות בין הרעות, שעל זה יורה שני השמות הוי"ה ואלקים, דין ורחמים ושהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית שעל זה מורה שם אלקים שבא בכנוי אל ישראל, שזה מורה על הקשר והדבוק שיש לו עמהם... (שמות כ ב)
אלקי ישראל - שם אלקים מורה על הנהגתו הכללית אשר יסד בששת ימי המעשה, שבכל מעשה בראשית נזכר שם אלקים, שהם הכחות אשר השפיע בכלל המציאות, והנהגה זו יסדה לעולם קבועה וקיימה חוק נתן ולא יעבור. אבל שם אלקי ישראל מורה על הנהגה אחרת השגחיית אשר בה מנהיג את ישראל, שהנהגה זו בלתי תלויה בחקות הטבע רק היא נמשכת לפי מעשה עם ה' ועבודתם, שבעת ייטיבו מעשיהם יתנו כח בגבורה של מעלה לשדד את המערכת ולהריק מצינורות של מעלה שפע וברכה בדרך נס... (שם כד י)
אלקים הוא מדת הדין, הוא בורא העולם, המשליט בו סדר, ונותן בו חוק, מידה ותכלית, אלמלא בחירתו החפשית של האדם, שהרשות בידו גם לסור מן הדרך, לא היה העולם זקוק למידת הרחמים. כל הברואים, להוציא את האדם, לא יסורו ממעגלותם שנקבעו בבריאה, ואלמלא נברא האדם, היו תולדות השמים והארץ תלויות רק "בהבראם", בחוק ההתפתחות שנקבע בבריאה, אך משנברא האדם החפשי שהרשות נתונה לו לסור מן הדרך, היה צורך במדת הרחמים, הנהגת הרחמים תחנך את האדם לקראת יעודו הנעלה... (בראשית ב ד)
א-דני אלקים - ...הוי"ה בנקוד ובקריאת אלקים, שם זה הוא הצירוף העמוק ביותר, אפילו לפי ההבנה הפשוטה של השמות האלקיים, שהיא נחלת הכל בתודעתנו הלאומית. השם נכתב כמדת הרחמים ונקרא כמדת הדין, נמצאת משמעות השם: אפילו הקב"ה מתנהג במדת הדין, הרי הרחמים כלולים בדין. "ברוגז רחם תזכור" (חבקוק ג'), הדין הוא רק מכשיר של מדת החסד, וגם בשעה שה' מתנהג במדת הדין, הרי הוא מניח את היסוד לעתיד רב ברכה, הוא שם הוי"ה בהויתו, רק נקרא כשם אלקים... אברהם ענה ואמר אתה אדונים לי ואני עבדך, אתה אוחז במדת משפט, אך אינך מניח את מדת החסד, אין אני צריך להבין דבר, ואין אני זקוק להסברים, אתה ה' - אפילו אם אתה מתגלה כאלקים... (שם טו ב)
...דבכל מקום שמדבר בקיום העולם כתיב אלקים, ולא רק משום ששם הזה הוא שופט העולם אלא גם משום שהוא ברא העולם, אבל כאן מדבר ברחמי שמים על נח והשגחתו הפרטית לטובת הצדיק על כן כתיב ויאמר ה'... (בראשית ז א)
מי כמוכה באלים - כבר ביארנו בשם המכילתא דא-ל הוא רחמים, היינו כח להיטיב, ואמרו דכח ה' להטיב הוא גדול מכל הכחות. (שמות טו יא)
לא איש א-ל - כבר ביארנו דשם א-ל הוא כח ההנהגה, והנה נהיו ישראל לעם סגולה להנהיג בהם את עולמו על פי התורה והמצוה שלהם, וזהו גדולתן של ישראל... (במדבר כג יט)
...ועל זה כוון האלקי בן עזאי ז"ל, בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהן לא א-ל ולא אלקים אלא ד', שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. וביאור דבריו, כי שם אלקים הוא כח כל הכחות העלולים ונמצאים מאתו יתברך, ושם א-ל הוא מורה על חוזק פעולותיו וחסדו לכל בשר, ואם היה כתוב כן בפרשת קרבנות היה פתחון פה למינים כי הוא צריך ליזון חלילה מהקרבנות, לכך נאמר בכל מקום ד', כי הוא מורה על היותו נמצא מחוייב במציאותו והוא מהוה וממציא כל, ואם כן לא יתכן בשכל לאמר כי הוא מקבל הזנה ותוספות מהנמצאים התלויים ברצונו ונבראים יש מאין הגמור רק בחפצו... (דברים טז כא)
והאמת מאיר ברבוע הדיבור הנ"ל על ידי ג' שמות הנ"ל שהם א-ל אלקים ה', שהם בחינת תפלה ותורה ושדוכים וזווגים. א-ל זה בחינת תפלה, כי א-ל על שם הכח, שהוא תקיף ובעל היכולת, ועל ידי התפלה נקראין ישראל בשם א-ל, שנאמר "ויקרא לו א-ל", בבחינת (מגילה י"ח) מנין שקראו הקב"ה ליעקב א-ל, שנאמר ויקרא לו א-ל וגו', כי על ידי התפלה כביכול אנו לוקחין לעצמינו הכח ממנו ית', כי אנו מבטלין גזירותיו...
אלקים זה בחינת תורה, כ"ש ואתה תהיה לו לאלקים, ותרגומו לרב, וזהו הוא יהיה לך לפה, שבחינת אלקים בחינת תורה הוא מאיר לפה, דהיינו להדיבור... (תנינא ב ד)
כי השי"ת מלא כל הארץ כבודו, ואציעה שאול הנך ואם יסתר איש וגו', אלא שהוא בהעלם כמ"ש ס"פ מקום שנהגו זה שמי לעלם כתיב, לא וכו', אבל לעולם הבא וכו', והיינו כי שם הויה מורה היה הוה ויהיה, והיינו שאין לו תחלה ולא סוף, ואם כן אינו מוגדר בגבול והוא מלא הכל. ושם א"ד מורה אדנות וממשלה, ואין ממשלה בלא עבדים ואם כן ממשלה היא מוגבלת, שהרי יש כח עבד וכח אדנות, וכן אלקים מורה אדנות ותקיפות וזהו בגבול, ולכן שם הויה מורה חסד שהוא התפשטות עד אין קץ, כמ"ש בשבת ק"ד א' אורחיה דגומל חסדים דרדיף בתר דלים, והיינו כי מאחר שמלא כל העולם כבודו ואין עוד מלבדו אם כן גם כל פעולות ומעשה האדם הוא כחו שם בהעלם, ומאחר שהוראת שם ההוי"ה של עלוי ההעלם הזה אם כן מקום לדון לאדם על מעשיו. אמנם לפי שאין מלך בלא עם הוכרח להיות שם הויה בהעלם ולתת מקום לצמצום התגלות שכינתו ית' שלא יהיה נגלה כחו איך מלא כל העולם כבודו, ויהיה מקום לכח עבדים ובחירתם, ויהיה מקום למלכות ואדנות שהעבד בכחותיו יהיה סר למשמעתו. וזה כח הדין כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ, וכל משפט הוא מוגבל במשפטים ודינים קצובים, ולכך שם אלקים וכן שם א"ד, והן הם ב' יחודים עלאה ותתאה דשמע וברוך שם כבוד מלכותו כמ"ש בזוהר (ח"ג רס"ד), דשמע הוא אחדות ממש שמלא כל העולם כבודו, ולית אתר פנוי מיניה בכל גופים וברואים זהו יחוד עליון, וברוך שם כבוד מלכותו הוא יחוד תתאה במדרגת מלכותו ית' שאין מלך בלא עם, ויש כחות נפרדים, רק שהוא בעל הכחות כולם כהוראת שם אלקים, והוא אדון ומלך להם, והדברים ארוכים... (חלק ג דובר צדק עמוד נו)
ועל השגה זו אמר אלקיך לשון יחיד, כי הוא תכלית השגת האלקות והכרת הנוכח דהשי"ת המושגת ללבבות בני ישראל שיש בזה חילוק בפרטי נפשות שכל אחד טועם כפי חלקו... וזהו כסא הכבוד דעולם הכסא דבריאה שם התחלת עלמא דפירודא שיש בו חילוקים ופירוד פרטי נבראים שונים, מה שאינו כן באצילות כוליה חד, היינו בחלקי חיה יחידה שהם בבחינת מקיף לאדם השגה דשם אין חילוק. ונקרא אלקים כי המקיף הוא בבחינת עיגולים, ודבר עגול אין בו חילוק מדריגות כי לא נודע מקום הראש וסוף כלל רק בבחינת יושר שהוא הנשמה הנכנסת תוך הגוף... (חלק ה תקנת השבין עמוד ז)
במ"ר משפטים... שנאמר ויאמרו לא-ל סור ממנו אלו היסורין, ודעת דרכיך לא חפצנו זה התורה, ומה ש-די כי נעבדנו אלו הקרבנות, ומה נועיל כי נפגע בו זה תפלה. זכר כאן בפסוק ב' שמות שם א-ל ושם ש-די, שניהם גימטריא מש"ה, שם א-ל הוא מדת מלכות, וכמ"ש (זח"א ח' א') כבוד כלה דאקרי א-ל דכתיב א-ל זועם בכל יום... וזה שאמר ויאמרו לא-ל סור ממנו אלו היסורין שבאים על ידי שם זה... ושניהם יסורין ותורה שבעל פה משם זה שהוא מדת מלכות... (פרי צדיק נח ג, ועיין שם עוד)