שמות קדש   שם י ה

(ראה גם: שמות-שם-הוי"ה)

מדרש רבה:

...שאלית לר' אלעזר ולא אמר כן, אלא (ישעיה כ"ז) כי בי-ה ה' צור עולמים, בשתי אותיות ברא הקב"ה את עולמו, אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, או אם העולם הזה נברא ביו"ד והעולם הבא בה"א, וממה דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן בהבראם בה"א בראם, הוי העולם הזה נברא בה"א. ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מן מטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול, והעוקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות, והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה, והעולם הבא נברא ביו"ד, מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה, ופניהם מקדירות לעתיד לבא... (בראשית יב ט)

שוחר טוב:

ר"י הנשיא שאל את ר' שמואל בר נחמן מהו שכתוב בי-ה שמו, אמר לו אין לך כל מקום ומקום שאין אדם ממונה על ביאה שלו, ומי ממונה על ביאה של עולמו כביכול, הקב"ה, שנאמר בי-ה שמו, אתמהא אל תהי קורא ביה אלא ביאה שמו, אמר רבי יהודה הנשיא חבל על דאבדין ולא משתכחין, שאילית יתה לרבי אלעזר ולא אמרה לי כן, אלא אמר לי מהו בי-ה שמו, בשני אותיות הללו ברא הקב"ה שני עולמים, שנאמר (ישעיה כ"ו) כי בי-ה ה' צור עולמים, ביו"ד ה"א, ואין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה' ואם העולם הבא נברא בי', ממה שנאמר (בראשית ב') אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, הרי העולם הזה נברא בה'. ולמה, מה עסקה של ה' פתוחה למטה וסתומה מכל צדדיה, כך העולם הזה כל מה שנברא בו יורדין לשאול. ואותה העקיצה שיש בה רמז לתחיית המתים. והעולם הבא נברא בי' למה, מה עסקה של יו"ד קומתה כפופה, כך פניהם של הרשעים עתידים להיות מכורכמות לעתיד לבא, דבר אחר מה עסקה של יו"ד קטן בקומתה, כך הרשעים לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה ב') ושח גבהות אדם. כשראה דוד כי בשתי אותיות הללו ברא הקב"ה שני עולמות התחיל מקלס בהם הללויה... (מזמור קיד)

רש"י:

כי יד על כס י-ה - ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק, שנאמר (תהלים ט') "האויב תמו חרבות לנצח", זה עמלק... מהו אומר אחריו "וה' לעולם ישב", הרי השם שלם, "כונן למשפט כסא", הרי כסאו שלם. (שמות יז טז)

רמב"ן:

עזי וזמרת י-ה - ...אבל לא הזכיר השם שלם והזכיר ממנו שתי אותיות בלבד, ודרך משה רבינו בכל התורה להזכיר השם הגדול כלו, אשר אמר לו "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור", וכבר דרשו הפסוק "כי יד על כס י-ה" נשבע הקב"ה שאין הכסא שלם ואין השם מלא עד שימחה זרעו של עמלק. ועל דרך האמת בעבור כי ישועת הים כולה היתה על יד מלאך האלקים, הוא שכתוב עליו כי שמי בקרבו, וכמו שאמר "וירא ישראל את היד הגדולה", כי היד ירמוז למדת הדין אשר היא היד הגדולה והנוקמת, והיא המקרעת הים כמו שפירש הנביא "עורי עורי לבשי עוז הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה", וכמו שכתב למעלה, בעבור כן אמר כי עזי וזמרת ה' הזה כי בי-ה ה' צור עולמים... (שמות טו ב)

על דרך היחוד אמר הכתוב "כי בי-ה ה' צור עולמים", כמו שפירשתי, ועל הרכיבה בערבות כתיב "סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו" (תהלים כ"ח), ובאגדה, אין הקב"ה רוכב בערבות לא בקודש שמו ולא בברוך שמו ולא בה' צב-אות שמו אלא בב' אותיות הללו, מפני שבב' אותיות הללו ברא הקב"ה את עולמו וכו'. וב' אותיות הללו שהם ב' של בי-ה ה' צור עולמים וב' של בי-ה שמו אין שמושה של זה כשמושה של זה. כי אות ב' פעמים תורה על עצם הדבר הנרמז והמכוון בתיבה שהיא באה לשמשה, כגון "אשר בחרת באברם", ופעמים תורה על דבר שהוא תוך הדבר המכוון בתיבה, כגון "ויוסף היה במצרים", ופעם מורה על אות וסימן בהיותו בין שני ענינים, כגון "ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו' ובאותות ובמופתים"... וזאת של "בי-ה שמו" לפי מה שאמרו בהגדה משמשת כבי"ת של "רוכב שמים בעזרך", שלא כדרך הפשט שאני עתיד לכתוב בו... ובספר הבהיר... וכשאמר העולם הבא נברא ביו"ד רוצה לומר יו"ד וה"א, וכשאמר העולם הזה נברא בה"א רוצה לומר בה"א ויו"ד, נמצא שם שלם בב' עולמים, ויהיה רמז למדת רחמים ששתפה הקב"ה עם מדת הדין לבריאת העולם, שנאמר "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים"... (האמונה והבטחון פרק ד, ועיין שם עוד)

הרקאנטי:

...ומדרש חכמים בשם המלא ובכסא השלם רמז בזה כי בימות המשיח תתעלה השכינה ותתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, ויהיה אורה כאור החמה, כענין שנאמר "והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אמנם בראשונה היה כח עמלק חזק לפי המשכתו מצד הפחד שהוא מזרעו של עשו הרשע... אמנם בימות המשיח ימחה זרעו של עשו ושל עמלק מפני כחן של ישראל שיגבר למעלה. ויש מפרשים כי על כן לא הזכיר רק חצי השם הראשון כי חצי השם האחרון הוא בגימטריא ח"י במלואו ו"ו ה"א, וכאלו נשבע כביכול שאיני חי עד שאעשה נקמה בעמלק. והנה השם ביו"ד ה"א כאלו נרמז בו חי השם, כי חצי האחרון הוא חי, וחצי הראשון במלואות עולה כ"ו, יו"ד ה"א כמספר השם הגדול. (סוף בשלח)

עקדה:

ראה שמות קדש שמות טו ב.

מהר"ל:

ושם י"ה לומר כי מאתו נברא ומשתלשל הכל, וזה מורה שם י"ה, שהרי בי"ה ה' צור עולמים, כי ביו"ד משמו ברא העולם הבא, ובה"א ברא העולם הזה, ואחר כך הזכיר שם הוי"ה כי אחר שבראה והוציא לפועל הם צריכים אל התמדת הויה המקוימת, וזה נתן להם בשם הוי"ה כי כן מורה שם הוי"ה על הויה תמידית מקוימת... (באר הגולה ד)

ואמר שהיו עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, דבר זה ידוע גם כן ממה שכתיב "מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה", שמזה תדע כי השם י-ה הוא מרחיב בצרה, וההשתחויה היא לשם י"ה, כמו שאמרו לי-ה אנו משתחוים לי-ה אנו מודים, וכיון שהשתחוו לשם י-ה יתברך ושם זה מרחיב בצרה, לכך היו משתחוים רוחים, כי היו מביאים ההרחבה ממקום רחובות. (דרך חיים ה ה)

ועוד תדע להבין כי עובדיה היה דבק בשם י-ה שממנו מדת היראה כאשר תבין, והיה גר מן אומות העולם, כאשר תדע להבין בשביל כך היה ירא השם מאד... והכל נרמז מה שנקרא בשם עובדיה... (חידושי אגדות סנהדרין לט ב)

ועוד יש לך לדעת כי בבריאת השי"ת את עולמו ראוי שיהיה נרמז המלכות זה כי בשם י"ה ברא השי"ת את עולמו, עולם הבא נברא ביו"ד משמו הגדול, והעולם הזה נברא בה"א משמו הגדול, וזה כי שם י"ה ב"ה היו"ד מן שם י"ה מורה שהוא יתברך אחד ואין בו חלוק כלל, כי היו"ד שהיא קטנה אי אפשר לחלקה רק היא אחת, ולכך היו"ד מורה על שהוא יתברך אחד, והה"א מורה כי אל תאמר כי הוא יתברך אחד ואין כחו יתברך על הכל והוא כמו שאר דבר שהוא אחד ואין כחו על הכל, אבל השי"ת הוא אחד וכחו מתפשט אל הכל, וזה מורה הה"א משמו הגדול, כי הה"א יש בו הד' ויש בה נקודה תוך הד'. וכבר אמרנו כי הד' מורה על ההתפשטות של ד' צדדין, וזה מורה כי עם שהוא יתברך אחד יש בכחו הכל, לכך מה שהיו אומרים שאי אפשר שיהיה הוא יתברך אחד בעולמו, כי אם כן לא היה נברא ממנו רק אחד... ובטלנו שבוש זה הפך זה כי מורה רבוי הפעולות על התחלה אחת... ודבר זה מורה הה"א, כי הה"א יש בה ד' אשר הד' מורה על ד' רוחות, והיו"ד הקטנה שבתוך הד' הוא אחד כנגד האמצעי, והא' מצטרף אל הכל, והוא מקשר הכל, ולפיכך באות ה"א ברא השי"ת העולם הזה, כי העולם הזה יש בו חלוק, ועם כל זה הוא עולם אחד, כי הריבוי הזה הוא לאחד, ועולם הבא שהוא אחד לגמרי נברא ביו"ד... (נר נצוה)

רש"ר הירש:

עזי וזמרת י-ה - שם י"ה מציין בכל מקום גילוי כחו וגבורתו של ה', התגלות פעולתו והשגחתו, לכן פירוש הכתוב הוא, ישועתי ואף ההתפעלות שישועה זו עוררה בי, כלומר גורלי וחיי נפשי שניהם התגלות גבורתו של הבורא המחייה אותי בכל עת ובכל שעה היא נראית לעין בעצם התפעלותי, וזאת - ויהי לי לישועה... (שמות ט ב)

הצור - ...כבר ביארנו שמות ט"ו ב' את משמעות השם בן שתי האותיות, הוא מבטא את כל כח ה' המתגלה בנצחון ובהתגברות על כל הכחות המתנגדים, אילו היתה הנהגת ה' נוהגת רק במידה זו, היתה כל התהוות מעוצבת מיד וללא שינוי בהתאם לאידיאל של הרצון האלקי, שהרי היא היתה רק תוצאה של כח רצונו של ה' שאי אפשר לעמוד בפניו, אולם ה' העניק לאדם את הבחירה החפשית, ועל ידי כך הוא מסר לו את התפקיד לעצב את העולם בהתאם למטרות ה'... (דברים לב ד)

שפת אמת:

בענין המנין בפרשה זו... וזהו ענין שם י"ה שמעיד על ישראל ועל היחוס, דאיתא כשאיש ואשתו בקדושה שכינה ביניהם, ואם לאו חס ושלום נשאר אש ואש בהסתלקות ב' האותיות. והענין הוא דדרשו חז"ל בב' אותיות אלו בי' ה' צור עולם, ביו"ד עולם הבא ובה' עולם הזה, ומכל מקום באדם כתיב וייצר ב' יצירות, היינו שבכח האדם להמשיך הארה מעולם הבא, והוא כח הזכר שמושך הנשמה מעולם העליון, וכח האשה לגמור תיקון הפעולה בעולם הזה, וכמו שהוא בפרט כן הוא בכלל דור המדבר, והתורה היא בחינת היו"ד הציור שבעולם הבא בחינת דכר, וארץ ישראל הוא גמר התיקון בעולם הזה בחינת ה' נוקבא... (פינחס תרמ"ז)

שם משמואל:

והנה מה שכהנים מוזהרין על מצוות יתרות... דהנה אמרו ז"ל (סוטה י"ז) איש ואשה זכו שכינה ביניהם, ופירש"י שהרי חילק את שמו ושיכנו ביניהן, י' באיש וה' באשה, ויש להבין למה נתיחד לזה שם זה. ונראה דהנה איש ואשה הם חומר וצורה, לא ראי זה כראי זה, והם הפכים ונצרכים לכח המאחד, והנה ידוע דשם זה רומז לספירות עליונות הנקראין תרין רעין דלא מתפרשין, על כן כח השם הזה לאחד את הנפרדים חומר וצורה לעשותם כאחד, וכשהיא גרושה מאישה מסתלק מהם שם זה, וממילא שורה לעומתו כח חיצוני דוגמתו ומחבר מה שאינו ראוי לחבר, וזה עצמו הוא פירוד בין הדבקים... (אמור תרע"ג)

ונראה דהנה כבר דקדקנו מה טיבו של שם יו"ד ה"א כאן, שאמר לו י-ה יושיעך וכו', וכבר אמרנו בזה. ויש לומר עוד, דהנה כתיב (תהלים קי"ח) "מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה". ובמהר"ל שזה השם הוא המרחיב בצר. ואף כי אין לנו עסק בנסתרות, מכל מקום יש לפרש גם בפשיטות וכל פטפוטי דאורייתא טבין. כי ידוע שעולם הנסתר מתיחס לאותיות יו"ד ה"א ועולם הנגלה לאותיות וא"ו ה"א שבשם הוי"ה ב"ה, ובפשיטות יש לומר היות שבבריאת העולם היה העולם נמתח והולך עד שגער בהם הקב"ה ואמר די, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכל מה שהתרחק מהשורש היה מתגשם והולך. ולפי זה מובן אשר עלמא דאתכסיא הקדים לבראות, וכן ברש"י והוא מדברי המדרש, שבשר ודם בונה את התחתונים ואחר כך את העליונים, והקב"ה ברא את העליונים ואחר כך את התחתונים. וידוע דאותיות הוי"ה ב"ה הם כסדר השתלשלות ועל כן עלמא דאתכסיא מתיחס לאותיות הראשונות שהן יו"ד ה"א, ועלמא דאתגליא לאותיות האחרונות שהן וא"ו ה"א.

והנה ידוע דהתהוות כחות החיצונים היא מפאת הצמצומים והריחוק מהשורש עד שיכולים לדמות עצמם ליש ונפרד, ועל כן יש לומר הטעם דבית הסתרים אינו מקבל טומאה, שמאחר שכל התהוותם אינה אלא מחמת הריחוק מהשורש וכל הנסתר רמז לעולם הנסתר ויש בו כח מעולם הנסתר, ושם אין הריחוק כל כך מהשורש, על כן אין לכחות החיצונים שם כל כך שליטה, על כן אינו מקבל טומאה.

ולפי זה יש לפרש דברי מהר"ל ששם יו"ד ה"א הוא המרחיב בצר. דהנה ידוע דכל הצרות שבעולם באות מחמת שליטת כחות החיצונים, ועל כן בהופיע שם יו"ד ה"א שאליו מתיחס עלמא דאתכסיא, ומפאת עלמא דאתכסיא אין להם מציאות כלל, על כן ממילא נדחו ונסתלקו כחות החיצונים עם כל הצרות וכל המעיקים, והוא כענין שאמר הכתוב (תהלים ק"ד) "תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער, תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון". וידוע דחיתו יער כמו בגשמיות כן הם ברוחניות כחות חיצונים ומזיקים...

אך יהושע שהיה ענו ולא היה מוצא בעצמו שום מעלה, אף שהיתה בו מעלה רמה ונשאה, פני יהושע כפני לבנה, והיה מאז ראוי להיות במקום משה, ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, מכל מקום הכל היה בהעלם אצלו ולא הרגיש, על כן התפלל משה עליו שיתלוה עמו שם יו"ד ה"א עלמה דאתכסיא, ועל כן זה השם הושיעו שלא יפלו עליו כחות החיצונים כנ"ל, וכענין בית הסתרים שאינו מקבל טומאה כנ"ל... (שלח תרע"ז)

ברש"י לפי שהיו אומות העולם מבזין אותם וכו', לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם... ויש להבין למה בא שם זה בהיפוך אתוון, ועוד שהיה יותר צודק להזכיר זה במנין ראשון שהיה קרוב יותר ליציאת מצרים...

ויש לומר עוד דהנה בזהר הקדש דכל אדם צריך שיהיו בו שני אותות, אות ברית מילה ואות תפילין, ואות שבת במקום אות תפילין, וכבר הגדנו דשני האותות מורים על שתי הבחינות שבאדם, בחינת המוח והשכל לחשוב ולהשכיל, ובחינת הלב להתאוות ולהשתוקק, ושניהם נמשכים לרצון השי"ת, אות ברית מילה שהיא התגלות צורת יו"ד באבר הנתפעל במחשבה, וברש"י (ריש פרשת אז ישיר) שיו"ד על שם המחשבה נאמר, מורה על שורש המוח והשכל שבישראל באות יו"ד של שם הוי"ה ב"ה וב"ש... ואות תפילין שימה כנגד הלב לשעבד את תאוות ותשוקות הלב להשי"ת מורה על שורש לבב ישראל באות ה"א ראשונה של שם הוי"ה ב"ה וב"ש, ועל כן פגם מצות תפילין הוא פגם באות ה"א ראשונה כמו שסידר האריז"ל בוידוי ק"ש שעל המטה, ושני אותות אלו הם חותם וסימן של ישראל...

והנה בחטא שטים היה פגם כפול, פגם תאוות הלב ופגם המוח... וממוצא הדברים אשר מצב ישראל היה אז בתכלית הקלקול במוח ולב, ונסתלקו מהם שני האותות ששרשם אותיות י"ה מאותיות הוי"ה ב"ה וב"ש כנ"ל, על ידי תאוות הלב לזנות נסתלקה אות ה"א ועל ידי קלקול ופגם המוח בהתחברם לבת אל נכר שהביאם לע"ז בפועל נסתלקה מהם אות יו"ד, ובאשר נסתלקו מהם שני האותות נעשו כאבדה שאינה מתבקשת, (שאבידה מחזירים בסימנין, ושני סימנין לכולי עלמא סימן מובהק), על כן נתחייבו כליה חס ושלום...

והנה ידוע שכל מה שאדם עושה לכבוד ה' ובורח מדבר זוכה לעומתו בקדושה ביתר שאת, וכענין במשה רבינו ע"ה שבזכות כי ירא מהביט זכה לותמונת ה' יביט, ועל כן פינחס בזכות שלכבוד ה' נסתלק ונפרש מתוך העדה והשיב את כנסת ישראל העליונה שהיא אות ה"א הראשונה, ועל כן בזה עצמו תיקן הסתלקות אות הה"א. וכתיב עוד "ויקח רומח בידו", ובזהר הקדש רמ"ח תיבין דקריאת שמע, וידוע בוידוי קריאת שמע שעל המטה שבסידור האריז"ל שבביטול קריאת שמע פוגם באות יו"ד של הוי"ה, ועל כן פינחס ברמ"ח תיבין דקריאת שמע תיקן את היו"ד, ומעתה שבו שתי האותיות על ישראל... (פינחס תרע"ט)