שמחת בית השואבה

(ראה גם: סוכות, קרבן-נסוך המים, שמחה, שמיני עצרת)

תלמוד בבלי:

החליל חמשה וששה זה החליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. איתמר רב יהודה ורב עינא, חד תני שואבה, וחד תני חשובה, אמר מר זוטרא מאן דתני שואבה לא משתבש ומאן דתני חשובה לא משתבש, מאן דתני שואבה לא משתבש דכתיב ושאבתם מים בששון, ומאן דתני חשובה לא משתבש, דאמר רב נחמן מצוה חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית. (סוכה נ א)

מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול. מנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפירחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל, מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין, ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות. והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמש עשרה (שיר המעלות) שבתהלים, שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה. ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושני חצוצרות בידיהן, קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו, הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו, הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו, הגיעו לקרקע תקעו והריעו ותקעו, היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא ממזרח, הגיעו לשער היוצא ממזרח הפכו פניהן ממזרח למערב ואמרו, אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה ומשתחוים קדמה לשמש, ואנו לי"ה עינינו, ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין אנו לי"ה ולי"ה עינינו.

מאי תיקון גדול, אמר רבי אלעזר כאותה ששנינו חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה... (סוכה נ א וב)

תנו רבנן יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו, אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה, אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו. תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן, אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן...

תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמונה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו, וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן, וזו היא קידה.

תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כיצד, שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפלה, משם לקרבן מוסף, משם לתפלת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה, איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר, אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה, דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי. (שם נג א)

תלמוד ירושלמי:

א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה שמשם שואבים רוח הקודש, על שם ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה... א"ר יונה, יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקדש. (סוכה כב ב)

א"ר יהושע בן חנניה כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר, בתחילה היו הולכין להקריב תמיד של שחר, משם היו הולכין להקריב את המוספין, ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות, ומשם היו הולכין לוכל ולשתות, ומשם היו הולכין לתלמוד תורה, ומשם היו הולכין להקריב תמיד של בין הערבים, ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה... מתנמנמין היו.

בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו. אמרו עליו על רבי שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות של זהב ולא היה אחד מהן נוגע בחברו, וכשהיה כורע היה נועץ גודלו בארץ וכורע ומיד היה נזקף. (שם כד א)

מדרש רבה:

דבר אחר והנה באר בשדה זו ציון, והנה שלשה עדרי צאן אלו שלשה רגלים, כי מן הבאר ההיא ישקו שמשם היו שואבים רוח הקדש, והאבן גדולה זו שמחת בית השואבה. א"ר הושיעא למה היו קוראים אותה בית השואבה שמשם היו שואבים רוח הקדש, ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים... (בראשית ע ח)

משנה תורה:

אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה, שנאמר "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים", וכיצד היו עושין, ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח לשאר היום עם כל הלילות.

והאיך היתה שמחה זו החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע, ואומרים דברי שירות ותושבחות, ושמחה זו אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.

מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע... (לולב ח יב)

רבינו בחיי:

...וכשם שהיה (הלל) גדול בחכמה כן היה מופלג בחסידות ובענוה, והיה עושה נפשו מרכבה לשי"ת כמו שאמרנו למעלה בדוד המלך, שאמר "אשכילה בדרך תמים", ועל כן אמר אם אני כאן הכל כאן, ואין כונתו על עצמו דוקא, אלא על האדם השלם, והיתה כונתו שהשכינה שורה עם האדם השלם, זהו שאמר "הכל כאן", שהוא רמז לשכינה... (כד הקמח עצרת)

שפת אמת:

סוכות זמן שמחתנו אחר ימים הנוראים, והוא כמו שאמר שמחתי מתוך יראתי... ולכן אחר ראש השנה ויום הכפורים שזכינו לשוב לפניו ולירא ממנו יראה זו מביאה שמחה, לכן היתה שמחת בית השואבה בירושלים ששם מקום היראה, ועל זה נקרא ירושלים על שם היראה והשלימות שזכו בני ישראל לקבל שם. (סוכות תרנ"א)

שם משמואל:

הנה השמחה שעושין בניסוך המים מבואר בספרים באשר אז הוא זמן קירוב רחוקים, כי המים התחתונים היו בוכין אנן בעיין למהוי קדם מלכא, והובטחו ליקרב במזבח במלח וניסוך המים בחג, וקירוב רחוקים הוא רק על ידי שמחה, כי שמחה היא כוללת הפכים, כמו שנראה בחוש כשהאדם בשמחה יכול לסבול שונאו, וגם זה עצמו גורם שמחה, כמשל אב ובנו שהיו רחוקים זה מזה ונתקרבו, וכן הוא בנפש האדם, שהיתה רחוקה מאת פני קונה על ידי עוונות וחטאים, וביום הכפורים כשנמחלו העונות זה מביא שמחה... אך צריך למודעי, למה עושין השמחה רק בניסוך המים ולא במלח למזבח.

ונראה דהנה המלח הוא מים שנתפעלו על ידי כח השמש, כמו שכתב הרמב"ן (ויקרא ב' י"ג) בפסוק "ולא תשבית מלח". והנה המים התחתונים רחוקים מאד מהשמש, על כן אחר שנתפעלו מכח השמש שוב אינם כל כך תחתונים כמו מים פשוטים, על כן אין כל כך שמחה בהתקרבם, כי לא היו כל כך מרוחקים, שכבר נתקרבו במקצת על ידי כח השמש, וכן הוא בנפש האדם שבשמחת בית השואבה הוא זמן קירוב אפילו לאנשים שלא נתפעלו מהתלהבות ראש השנה ויום הכפורים ונשארו דוממים פשוטים קרירים כדמיון המים, עתה יש זמן לפניהם לעודדם שיתחזקו ויתאמצו לעשות תשובה ויתקרבו בחסד ה'. (סוכות תער"ב)

ראה עוד ערך שמחה.