(ראה גם: סוכות, שמחה)
ביום השמיני עצרת תהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד, כבשים בני שנה שבעה תמימים... (במדבר כט לה)
וכאשר הלבנה מתמלאה עם ברכות למעלה כראוי, באים ישראל ויונקים ממנה בלבדם, ועל כן כתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם, מהו עצרת, הוא כתרגומו כנישו, דהיינו אוסף, כי כל מה שנאסף מהברכות העליונות אינם יונקים ממנה עמים אחרים חוץ מישראל בלבדו, ומשום זה כתוב עצרת תהיה לכם, לכם ולא לשאר עמים, לכם ולא לשאר ממונים.
ועל כן ישראל מרצים (את הקב"ה) במים, (שמנסכים על המזבח כדי) לתת להממונים (של האומות) חלק מהברכות שיתעסקו בו ולא יתערבו אחר כך בשמחתם של ישראל כאשר ינקו (ישראל) ברכות העליונות, ועל יום זה כתוב דודי לי ואני לו, שאחר אינו מתערב עמנו.
משל למלך שהזמין את אוהבו לסעודה שהוא עושה ביום מסוים, כדי שאוהב המלך ידע שהמלך רוצה בו, אמר המלך, עתה אני רוצה לשמוח עם אוהבי לבדו, ואני מתיירא שאני אהיה בתוך הסעודה עם אוהבי יבואו כל אלו השוטרים הממונים וישבו עמנו אל השולחן לסעוד סעודת השמחה עם אוהבי ביחד, מה עשה, הוא הקדים תבשילין של ירקות ובשל שור והקריב לאכול לפני אותם השוטרים הממונים, ואחר כך ישב המלך עם אוהבו לאותה סעודה העליונה מכל מעדני עולם, ובעוד שהוא עם המלך בלבדו שואל ממנו כל צרכיו, והוא נותן לו, והמלך שמח עם אוהבו בלבדו, וזרים לא יתערבו ביניהם, כך ישראל עם הקב"ה, משום זה כתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם. (נח קח)
...אם זכה לעשות תשובה, אבל עוד אינה בשלמות כראוי, תולים לו עד יום ההוא האחרון הנקרא עצרת, שהוא יום השמיני לחג הסוכות, ואם עשה תשובה שלימה לפני אדונו, נקרעות האגרות, ואם לא זכה, האגרות יוצאות מבית המלך ונמסרות בידיו של מלאך המעניש...
אז מסתלקים ממנו הצלמים ואינם נמצאות עמו, וכיון שנסתלקו ממנו, הרי ודאי שעונש המלך יעבור עליו, ויטעום כוס המות, ובלילה ההוא של חג האחרון, (דהיינו ליל שמיני עצרת) המענישים מוכנים ומקבלים האגרות, ואחר שמקבלים (האגרות) מסתלקים הצלמים ואינם נמצאים בהם... (ויחי רד, ועיין שם עוד)
...עד כאן חדות הכל, חדוות האושפיזין, ואפילו אומות העולם שמחים בשמחה הזו, ומתברכים ממנה ועל כן מקריבים קרבנות עליהם בכל יום לשים עליהם שלום, ויתברכו ממנו. מכאן ולהלאה יום אחד של מלך העליון ששמח בו עם ישראל, שכתוב ביום השמיני עצרת וגו', שיום זה מן המלך בלבדו, ששמחתו הוא בישראל, בדומה למלך שהזמין אושפיזין. (שם רלא)
תא חזי, ביום הזה, העמים עכו"ם משלימים ומסיימים הברכות שלהם ושורים בדין, וישראל ביום הזה מסיימים הדינים שלהם ושורים בברכות, כי ביום האחר (דהיינו בשמיני עצרת), עתידים להשתעשע עם המלך, לקחת ממנו ברכות על כל ימות השנה, ובשמחה ההיא לא נמצא עם המלך רק ישראל לבדם, ומי שיושב עם המלך ולוקח אותו לבדו, כל מה שרוצה הוא מבקש, (והמלך) נותן לו. ועל כן ישראל מתחילים (לקבל הברכות), ועמים העכו"ם מסיימים (ברכותיהם), ועל כן כתוב אהבתי אתכם אמר ה'... (צו קיט, ועיין שם הפירוש)
שכתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם, כי יום הזה הוא מן המלך בלבד, הוא שמחתו בישראל. משל למלך שהזמין אורחים השתדלו בהם כל בני היכלו, לבסוף אמר המלך (לבני היכלו), עד עתה אני ואתם השתדלנו כולנו בהאורחים, והקרבתם קרבנות על כל שאר העמים בכל יום, מכאן והלאה אני ואתם נשמח יום אחד, זה שאמר ביום השמיני עצרת תהיה לכם, (פירושו) להקריב קרבנו עליכם, אבל אורחי האמונה (שנמצאו בז' ימי סוכות נמצאים עם המלך תמיד, (דהיינו גם בשמיני עצרת), וביום שמחת המלך כולם מתאספים אליו ונמצאים עמו, ועל כן כתוב עצרת, שתרגומו כנישו, (דהיינו אסיפה).
ויום ההוא יעקב, (שהוא ת"ת) הוא ראש אל שמחה, וכל שאר האורחים, (אברהם יצחק משה אהרן יוסף דוד) שמחים עמו, ועל כן כתוב אשריך ישראל מי כמוך, וכתוב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (אמור רפח)
אחר כך ביום שמיני העצרת, הוא שמחת התורה, כי אז הוא זווג הגוף, (דהיינו של קו האמצעי הנקרא גוף), שהוא זווג של הכל, (שהוא כולל הן זווג השמאל של ראש השנה ויום הכפורים, והן זווג הימין של חג הסוכות, כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל), להיות הכל אחד, וזה הוא שלמות הכל, וזה הוא ודאי היום של ישראל וגורל שלהם לבדם, שאין בו חלק לאחר, (כלומר לא כמו בחג, שמקריבים ע' פרים בשביל ע' אומות, כי בשמיני עצרת אין בו חלק להם). אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב כי עם קדוש אתה לה' אלקיך וגו'. (פנחס לג)
וביום השמיני עצרת וגו' פר אחד איל אחד, הרי העמידו בעלי המשנה, למלך שהזמין אורחים ולאחר ששלח אותם אמר לבני ביתו אני ואתם נעשה סעודה קטנה, ומהו עצרת, הוא כמו שאמר זה יעצור בעמי, שאין עצר אלא מלכות, כי מצד שכינה עליונה, (שהיא בינה), עשה סעודה גדולה, ונוהגים ישראל לעשות עמה שמחה, ונקראת שמחת תורה, ומעטרים הספרי תורות בכתר שלהם, והרמז שהספר תורה הוא תפארת. השכינה היא (הכתר שלו דהיינו) עטרת תפארת.
אמר רבי אלעזר אבי, למה מצד אמא עליונה (שהיא בינה) הזמין לכל הממונים של כל האומות, (דהיינו בע' פרים כנ"ל), ומצד השכינה התחתונה לא הזמין אלא אומה יחידה כנגד פר אחד, (שהיה צריך להיות בהיפך שישראל יקבלו מאמא עלאה ושרי האומות מן המלכות).
אמר לו בני יפה שאלת, והוא, משום שמלכות רומזת לבת, שהיא צנועה בבית אביה ואמה, והיא ארוסה ולא נשואה, אין דרך העולם שתאכל עם אורחים. אבל אמא שהיא נשואה דרך העולם הוא, מאחר שבעלה הזמין אורחים שהיא תאכל (עם האורחים) על השלחן עם בעלה, ואם הם אורחים זרים, אין אוכלים עמהם, לא אבא ולא אמא וכל שכן הבת, (שהיא מלכות), ומשום זה בסעודה של שבעים השרים לא נשתתף לאכול עמהם אף אחד מן בני ביתו של המלך, משום שהם נכרים... (שם רע"מ תתלב, ועיין שם עוד)
אשרי חלקם של ישראל, שיודעים לכנוס לתוך מוח האגוז, (כלומר שהקדושה היא כמו מוח האגוז שקליפות מסבבים אותו), ובכדי לכנוס לתוך המוח, הם משברים הקליפות (האלו שמסבבים אותו), ונכנסים, (מה כתוב) לאחר כל זה, ביום השמיני עצרת תהיה לכם, כי אחר ששברו כל אלו הקליפות, ושברו כמה כחות, והרגו כמה נחשים וכמה עקרבים שהיו להם באלו הרי חושך, עד שמצאו מקום ישוב ועיר קדוש, (שהיא המלכות הקדושה), מוקפת חומות סביב סביב, אז נכנסו אליה (בשמיני עצרת) לעשות נחת לה שמה, ולשמוח בה, וכבר העמדנו הדבר.
וזה הוא עצרת, (שפירושו) אסיפה, (דהיינו המלכות), שהיא מקום שמתאסף הכל אצלה, (כי היא בית קבול לכל האורות העליונים), תהיה לכם, היינו ולא לאחר, (שאין לס"א חלק בו), אלא שאתם תשמחו באדונכם והוא עמכם, ועל זה כתוב שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. (שם תתצד)
ביום השמיני עצרת תהיה לכם, עצרו הכתוב מלצאת, הרי שהביא קדשיו מבית פגי לירושלים שומע אני יאכלם בירושלים וילן בבית פאגי, תלמוד לומר ביום השמיני עצרת תהיה לכם, עצרו הכתוב מלצאת, אין עצירה אלא כניסה, כנאמר ואני עצור לא אוכל לבוא בית ה'... (פנחס קנא)
לימא מסייע ליה, והיית אך שמח, לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה, אתה אומר לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לילי יום טוב הראשון, תלמוד לומר אך, חלק... (פסחים עא א)
א"ר אליעזר הני שבעים פרים כנגד מי, כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה כנגד אומה יחידה, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. (סוכה נה ב)
...אימור דאמרי שמיני רגל בפני עצמו הוא הני מילי לענין פז"ר קש"ב (פייס, זמן, רגל, קרבן, שיר ברכה למלך), אבל לענין תשלומין תשלומין דראשון הוא. (חגיגה יז א)
...גמר מלוכל לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלן בשביל כבוד יום טוב האחרון... ר' אבא בר כהנא ר' חייה בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום, (הרוצה לאכול אף בשמיני בסוכה לפחות מקום ד' על ד' שיהא ניכר שאינו מוסיף על המצוה לישב בסוכה). ר"י בן לוי אמר צריך לקדש בתוך ביתו... רבי אחא רבי חיננא בשם רב מי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו... (סוכה יט ב)
בשמיני חזרו לפייס כרגלים, אמרו מי שהיה מקריב היום לא היה מקריב פרים למחר אלא חוזרין חלילה... דתני ר' נתן שמיני לא היה בו פייס... אמר רבי יוחנן ותני כן שמיני רגל בפני עצמו, פייס בפני עצמו, ברכה בפני עצמה קרבן בפני עצמו. רגל דאמר רבי אבין בשם רבי אחא כולהם כתוב וביום וכאן כתיב ביום, ללמדך שהוא רגל בפני עצמו. פייס, א"ר יוסה מתניתין אמרה כן, בשמיני חזרו לפייס כרגלים, ברכה, אמר אי לא (א"ר אילא) זמן (שהחיינו), קרבן, פר אחד איל אחד. (סוכה כה ב)
ר' לוי פתר קרייא בימים טובים שנתתי לך תהא שמח ומשמח להקב"ה בקרבנות, אם תבא שנה בלא בצורת נפק לכרמך חמי וחדי, חמי את לזיתך וחדי, אמר הקב"ה לא בראתי פרקליט טוב לגשמים כיום שמיני עצרת, הדא הוא דכתיב (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת. (קהלת ז לא)
...אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה עליך להוסיף לנו מועדות, ועלינו להקריב לפניך קרבנות ולכבד אותך, יספת לגוי ה' נכבדת. א"ל הקב"ה לישראל חייכם איני מחסר אתכם ימים טובים אלא מוסיף לכם מועדות שתשמחו בהם, שנאמר ביום השמיני עצרת. ביום השמיני עצרת, זה שאמר הכתוב תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה (תהלים ק"ט), את מוצא בחג שישראל מקריבים שבעים פרים על שבעים אומות, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם הרי אנו מקריבים שבעים פרים לשבעים אומות, לפיכך היו צריכין אף הם להיות אוהבין אותנו, ולא דיים שאין אוהבין אותנו אלא שונאין אותנו, שנאמר תחת אהבתי ישטנוני, לפיכך אמר הקב"ה כל שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קרבנות על אומות העולם הייתם מקריבים שבעים פרים, אבל עכשיו הקריבו על עצמכם, שביום השמיני עצרת תהיה לכם. והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד, משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים וזמן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו, כבר יצאנו ידי חובותינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא בליטרא של בשר או ליטרא של דג או ירק. כך הקב"ה אמר לישראל כל קרבנות שהקרבתם בשעת ימי החג על אומות העולם הייתם מקריבים, אבל ביום השמיני נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאים, בפר אחד ואיל אחד. (פנחס טז)
ולמה התירו חכמים להפטר מן הסוכה ביום טוב האחרון, אלא כל שבעת ימי החג היו מתפללין לטללים, ויום האחרון מתפללין על הגשמים, לכך נפטרים מן הסוכה, כדי שיתפללו בלב שלם על הגשמים, ואף על פי כן יום טוב האחרון עולה לימות החג, למה שכך כתיב עצרת תהיה לכם. והיתה ראויה להיות אחר החג חמשים ימים, כשם שעצרת אחר הפסח חמשים ימים, אלא אמר הקב"ה חורף הוא, ואינן יכולים להניח בתיהם ולבא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, מנין ממה שקראו בענין ביום השמיני עצרת. (פנחס יג)
דבר אחר ביום השמיני וגו', א"ר יוחנן השמיני רגל בפני עצמו, פייס בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו ברכה בפני עצמו. א"ר אבין בכולם כתיב וביום וכאן כתיב ביום, מיכן שהוא בפני עצמו... דבר אחר ביום השמיני, אמר הקב"ה לישראל, בניי יודע אני שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקים בקרבנות של אומות העולם, ועכשיו אני ואתם נשמח יום אחד, איני מטריח עליכם הרבה, אלא פר א' איל א'. כיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסים להקב"ה, ואומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, א"ר אבין אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום ואם בהקב"ה, בא שלמה ופירש (שה"ש א') נגילה ונשמחה בך. (הוספה פרשה ד ביום השמיני)
מה יפו פעמיך בנעלים, בשתי נעילות, נעילה בפסח נעילה בחג, אמר הקב"ה לישראל בני, אתם נועלים בפני בפסח ואני נועל בפניכם בחג, ואני משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומעדן פירות, ואתם נועלים בפני בפסח ואתם יוצאים וקוצרין ומוציאין אותה מלאה ברכות, לפיכך צריך הכתוב לומר ביום השמיני עצרת.
דבר אחר למה נעצרו עוד יום אחד, רב אמר משל למה הדבר דומה למלך שהגיע לו יום טוב, באו אריסיו וכבדו אותו, באו בני ביתו וכבדו אותו, היתה מטרונא מרמזת בהם עד שנוהג עצמכם תבעו צרכיכם מן המלך. כך התורה מרמזת לישראל תבעו צרכיכם, כיצד, וביום השני ונסכיהם, ביום הששי ונסכיה, וביום השביעי כמשפטם, מ"ם יו"ד מ"ם, מים. כיון שלא הבינו כבשה אותם עוד יום אחד, זה יום השמיני... (במדבר פרק כט, תשפב)
ביומא תמינאה כנישין תהוון בחדוא מן מטילכון לבתיכון כנישת חדוא ויומא טבא ואירוע קדיש תהי לכון... (במדבר כט לה)
עצרת היא - עצרתי אתכם לפני כמלך שזימן את בניו... לשון רש"י, ודברי אגדה הם בויקרא רבה, ועל דרך האמת ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו, שנאמר ואת הארץ, והנה היא שמינית עצרת היא כי שם נעצר הכל, וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה'. והנה ממנו תשעה וארבעים יום והשבועות כימי עולם. וקדש יום שמיני בשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד, בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראה בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש, ולכך יקראו חכמים בכל מקום חג השבועות עצרת היא, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן, וזהו מאמרם שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב, ותשלומין דראשון הוא, כי גם הוא אצילות הראשונים ואינו באחדות שלהם. ולכך יזכיר בפרשת כל הבכור בשלש רגלים חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבעת ימים ולא יזכיר השמיני, כי שם אמר "יראה כל זכורך" וגו', והנה זה מבואר. (ויקרא כג לו)
...והנה טעם כל הפרשה תחוגו את חג השם הגדול שבעת ימים שבמעשה בראשית, ותסמכו להם השמיני עצרת, כענין שנאמר למנצח על השמינית, וגם באותן השבעה תקחו בהם פרי עץ הדר והלולב באגודה, ולכך הקדים האתרוג, אבל בשמיני אינו צריך כי הוא עצמו הדר, וזה טעם וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה, שתחוגו שבעת הימים עם השנה ענין סבוב והקפה... (שם שם מ)
אבל צאתנו מסכות למועד שני, רצוני לומר שמיני חג העצרת הוא להשלים בו מן השמחות מה שאי אפשר לעשותו בסכות אלא בבתים הרחבים ובבנינים... (חלק ג פרק מג)
...שמיני עצרת עם קרבנו ירמוז לקבלת מלכותו מצד שהוא קדמון והאחד הפשוט... (דברים לא א שער קב)
עצורים לשבת שם ולשמוח. פר אחד - לזכר מלכותו ואלקותו עליהם. כבשים - לז' הצדיקים כנ"ל או לימי הבריאה, ונראה לומר שיום זה רומז לקבוץ גלויות וחדוש מלכות דוד, ואז תהיה מלכות אחת שעליו רומז פר ואילו על כהן גדול, וז' כבשים על ז' הרועים. והדרך המדעי כנ"ל, כי ציוה שלא ישימו בטחונם במערכות השמים כי אם בפועל האמיתי ולא בכליו. (במדבר כט לה)
...וכן בשמיני עצרת אשר הוא מורה על ימות המשיח או העולם הבא אין שם אלא פר אחד בלבד, וזה כי אמנם יהיה רב העסק אז באהבתו ית' בלבד, כאמרם העולם הבא כלו ביו"ד ה"א שהוא מדת רחמים שממנה האהבה, ואמרו רז"ל והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בגן עדן ולא מזדעזעים מפני... (הקדמה לויקרא)
אמנם בחג הסוכות בפירוש אמרה תורה חג לה' שבעת ימים, ואין שמיני עצרת נקרא חג בכל התורה כלה ולא בדברי קבלה, וזה מעלתו שכלם חוגגים וסובבים על נקודת המרכז שהוא מקומו, והרמז בו על השלמתם והשגת תכליתם של כל יעודי התורה והנביאים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת לעיני כל ישראל, ובו בלע המות לנצח נצחים, וכאן סייג לחכמה שתיקה. לפיכך אמרו בזהר פרשת אמור אחרי שהשלימו ספור המאורע בחותם הדין זה לשונם, ביום השמיני עצרת תהיה לכם, דהא יומא דא ממלכא הוא בלחודוי חדותא דיליה בהו בישראל. (מאמר חקור דין חלק ב פרק כז)
רעיונות אלו יש בהם כדי להסביר את ההלכה הנדרשת מהפסוק שלנו, בפסחים ע"א א' נאמר והיית אך שמח - לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה... מצוה זו מתקיימת בעיקר על ידי אכילת שלמי שמחה, ולמדנו מלשון "והיית אך שמח" שהיא נוהגת גם בליל שמיני עצרת, ואילו המיעוט של אך מורה שאין שמחה נוהגת בליל ראשון של חג הסוכות. והבדל זה תלוי בכך שיש שמחה לפני ליל שמיני עצרת, ואין שמחה לפני ליל ראשון של חג הסוכות. לדעת התוספות בפסחים שם וכן לדעת רש"י בסוכה (מ"ח א') דברים אלה אינם באים לומר שמצות שמחה נוהגת רק בליל העצרת, אלא היא נוהגת בקל וחומר גם בכל יום העצרת כולו, ואילו לדעת רש"י בפסחים המצוה נוהגת רק בליל חג העצרת בלבד, מכל מקום מצות שמחה נוהגת בכל הלילות של חג הסוכות כדרך שהיא נוהגת בימים, והיא נתמעטה רק מן הלילה הראשון בלבד.
...עצם לשון עצרת כבר מורה, מה היא משמעות החג של היום השמיני. בחג זה אנחנו מעכבים, אוצרים ושומרים את כל המחשבות, ההרגשות והכוונות שרכשנו אותן בחג לפני ה', וכל הרכוש הזה ילוה אותנו בדרכנו שנלך בה עתה בחיים הרגילים של השנה. גם קרבנו של יום העצרת הזה כבר מעיד עליו שהוא יום של התכנסות שקטה לפני ה', והוא מכין אותנו לחיים השקטים הבאים לקראתנו אחר השמחה ברוב עם סואן של ימי חג הסוכות... (דברים טז טו)
עצרת היא - תכלית המועדים מה שרצה הקב"ה שיתאספו ישראל לירושלים וליראות בעזרה הוא כדי ללמוד חכמה ומוסר מן הכהנים... והנה בימים הראשונים של החג היו כל ישראל טרודים בראיה ובחגיגה ובשלמי נדר ונדבה הבא בחול המועד מכל השנה, ורק ביום אחרון של חג שוב לא היה קרבנות ראיה וחגיגה אלא מי שעבר ולא הביא בראשון, וזה אינו כדין, כמו שכתב הרמב"ם הלכות חגיגה פ"א, ומשום הכי לא היה מצוי, ונדרים ונדבות אינו בא ביום טוב ורק שלמי שמחה היו מביאין, והיו כל ישראל פנוים אז לקבל מוסר ותוכחה, ומשום הכי נקרא יום השמיני עצרת. (ויקרא כג לו)
עצרת - הקריבו אז לרוב שלמי שמחה, ועיקר ההקרבה לשמח בבשר שלמים, והוי כעין הקרבת שלמים במדבר, כדאיתא בויקרא י"ז ה', משום הכי כתיב עצרת תהיה לכם, בשביל אכילה לשמחה. ובפשט שיהיה עצור לפני ה' להשריש בלבו תכלית היותו בירושלים ושמע הרבה תורה ומוסר כל ז'. (במדבר כט לה)
שמיני עצרת אחר סוכות, כי בסוכות יורד שפע חיים משמים לכל השנה לכל הנבראים, ולכן שבעים הפרים וניסוך המים, אבל הכל תלוי בבחינת המקבלים, ואין כלי מחזיק ברכה אלא שלום, וזה ניתן לבני ישראל, וזהו עצרת תהיה לכם דוקא, אם כי מצד השפעת הקב"ה כל הנבראים מקבלים, אבל אין כלי הראוי לקבל רק בני ישראל. ופירוש עצרת הוא בחינת יראה דיש רצוא ושוב, ועיקר העצה להיות נכנס ההארה בפנימיות האדם כראוי הוא על ידי ישוב הדעת, שרואה האדם שאינו כדאי לפשפש בהשגת גבוהות כאלו, ונופל עליו יראה ופחד, על ידי זה מקבל הארה בלבו... (סוכות תרל"ד)
שמחת תורה הוא הכנה על כל השנה להיות קבוע בתורה, כמו שאמרו חז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה, ולכן בתחלת השנה יש שמחת תורה שיתבונן האדם גדלות התורה שהם דברי אלקים חיים, ועל ידי התשוקה והשמחה להתדבק בתורה נשאר אחר כך דביקות מעסק התורה... מכל מקום על ידי השמחה בתחלת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה, מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים... לכן יש שמחת תורה בתחלה השנה כנ"ל. (שם)
שמיני עצרת הוא ברכת החג, כי מצות סוכה לצאת מדירתו לחסות בצלו ית', ואנחנו עמו אורחים בביתו של הקב"ה, וכתיב ביום השמיני שלח את העם, ושלוח לשון לויה, שבעל הבית צריך ללות האורחים, והוא מה שמצות סוכה וימי החג נותנים ברכה לישראל לבתיהם... ופירוש עצרת תהיה לכם, כי בני ישראל מקבלין כל השפעות שניתן בימים אלו כי בכל שנה ניתן חיות חדשה בראש השנה ויום כפורים וסוכות לכל הנבראים, והמקבלים הם בב' בחינות, א' שמח במה שמקבל לו לגרמיה, וזה האומות, וזה רק לשעה, אבל בני ישראל שמחין במה שהקב"ה משפיע להם אשר על ידי כן יש להם דביקות בו ית'... וקבלה זו יש לה קיום לעולם, ועל ידי זה זוכין בני ישראל לקבל כל ההשפעות שכן היה רצונו ית' בכל השפעתו שיהיה הקבלה כראוי... (שם תרל"ה)
ומה שעושין שמחת תורה עתה, לפי פשוטו כי עתה אין לנו שמחת החג וניסוך המים, ואין לנו שיור רק התורה. ובאמת בתורה יש לנו כל זאת... ולכן בכח התורה יכולין לעורר כל שמחת החג... (שם)
ענין שמיני עצרת ושמחת תורה אחר החג... לכך שב להסיר המחיצה שנעשה בנפשו על ידי העונות, ולכן זה סימן שמיד אחר ימי התשובה מקבלין עול תורה כראוי, ולכן ביום השמיני עצרת וכו' לכם דייקא, כי שערי תשובה לכל פתוח, אבל בני ישראל שמחין ביותר בקבלת עבודה מחדש ממה שמחל הקב"ה להם עונש החטאים. ובימי החג שהכל בחסד עליון וחסדי השי"ת מגיע לכל הנבראים, לכן יש אחיזה לע' שרים גם כן, אבל בני ישראל עיקר מדריגתם לזכות רק במעשיהם על פי המשפט, וזה בשמיני עצרת, ולכן איתא שהפתקין מתעכבין עד שמיני עצרת, כי שמיני עצרת הוא נגד התשובה, דהיינו שינוי מעשה לטובה אחר התשובה... (שם תרל"ו)
ענין שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו, ומכל מקום יש רק ג' רגלים, והענין הוא שהג' רגלים הם מתנות שמים, וכשמקבלים הג' רגלים כראוי זוכין לשמיני עצרת, וזה שאמר והיית אך שמח לרבות שמיני עצרת, כי זה בא ממילא כשמקיימין הרגלים כראוי... (שם)
והיית אך שמח... הוא הבטחה שיהיה להם שייכות לשמוח גם בשמיני עצרת שהוא למעלה מהטבע כנ"ל... והנה בכל מועד יש מצוה מיוחסת... לבד שבועות ושמיני עצרת אין מצוה זולת בבית המקדש שהיה קרבנות המוספין, והענין שב' מועדות האלו הם מעולם העליון, ואין להם התדבקות במצות מעשיות, לכן העצה על ידי התורה, שעל ידי התורה יכולין להתדבק גם במה שלמעלה מהטבע... (שם תרל"ז)
ענין שמחת תורה, לאשר המה ימי שמחה צריכין לקבל עתה עול תורה, כי כל מצות שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה. וכן שמעתי בשם הרב הק' ז"ל מקאצק הטעם שכיון שיש לבני ישראל שמחה בימים אלו מניחין השמחה בתורה, ואמת כי עצרת הוא כנופיא, כדפרש"י ז"ל שבני ישראל מתאחדין ביום זה, ולכן זוכין לתורה, כדכתיב מורשה קהלת יעקב, ובתחילת השנה צריכין לקבל עול תורה ועל ידי זה יטול הקב"ה מאתנו עול מלכות ועול דרך ארץ... (שם)
הג' רגלים הם נגד ג' עולמות, לכן בכל רגל יש מצוה מיוחדת, כי בכל מקום שיש שליטה גם לחיצוניות צריך מצוה ופעולה מעשית... אבל שמיני עצרת הוא התגלות עולם העליון, אחר הסרת ג' ערלות, שנאמר עליהם שלש שנים יהיה לכם ערלים וגו', והוא כמו לעתיד, שנאמר ולא יכנף עוד מוריך... לכן ג' ימים טובים מסוגלים שלא יפסיקו אלה המחיצות של ברזל, שהם ג' הערלות במצות מילה ופריעה ואטופי דדמא, אבל בשמיני עצרת בהתגלות אות ברית קודש נתבטל לגמרי כל הקליפות... ואין צריך לשום תחבולה. (שם תרל"ח)
והיית אך שמח, לרבות לילי יום טוב האחרון, כי על ידי הכ"א ימים מראש השנה עד שמיני עצרת נתברר עתה השמחה, שכמו שכתוב בתנא דבי אליהו שמחתי מתוך יראתי, שהשמחה הבאה על ידי יראה היא זכה וברורה... (שם תרל"ט)
ה' מסיני בא... ואמר אא"ז מו"ר ז"ל שלכן צריך אדם לטהר לבו מקודם להיות התלהבות הלב רק לתורה, ואז נחקקו אותיות התורה בלבו, ולכן אחר ימי טהרה הללו יש שמחת תורה, מורשה קהלת יעקב, לכן בשמיני עצרת יש שמחת התורה, דהנה ג' רגלים הם נגד הג' אבות, והם לתקן הג' עבירות, ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, ושמיני עצרת נגד דוד המלך ע"ה לתקן חטא לשון הרע השקול נגד כולם, לכן בסוכות צריך להיות אהבת ישראל... ולכן זוכין לתורה כנ"ל. (שם)
ענין שמחת תורה בשמיני עצרת, דבשבועות הוא קבלת התורה, וגמר הפרי ופעולה שנעשה באדם על ידי קבלת התורה נגמר עתה, כי כן סדר רגלים של השנה פסח ראשית קצירכם, וסוכות חג האסיף גמר כל העבודה... (שם תר"מ)
ביום השמיני עצרת תהיה לכם, דאיתא ההלל והשמחה שמונה, ודרשו והיית אך שמח לרבות שמיני וכו', דהשמחה צריך להיות לשם שמים... וזהו שמיני עצרת, ולכן אין בזה היום מגע לשום אומה, כי בז' ימי הסוכות הוא שמחה מצד הטבע, אבל בשמיני עצרת שהוא שורש השמחה כנ"ל, ויש רמז בפסוק "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר", כי בז' הימים הוא נשיאים ורוח, הסוכה ענני כבוד, והד' מינים מנענעים לד' רוחות, ובזה יש לכל אחיזה, אבל גשם שבשמיני עצרת לא נמסר רק לאנשי אמת שההלל והשמחה הוא בזאת כנ"ל, ולכן וגשם אין לאיש מתהלל במתת שקר היינו שאר האומות, זולת לבני ישראל שהם בשורש של השמחה ניתן להם הגשם, ועיקר הגשם היא התורה שנמשלה למט ה שמורה לבות בני ישראל כגשם... ובימים אלו שנטהרו לבות בני ישראל ממילא מרגישין אחר כך הארת התורה, ומתקיים בזה החג וזרקתי עליכם מים טהורים... (שם תרמ"ד)
בענין שמחת תורה בשמיני עצרת, להראות כי הכל נעשה בכח התורה... עצרת הוא לשון מלכות, כמו זה יעצור בעמי, שעל ידי המשפט נשאר הממשלה ביד בני ישראל, וזהו עצרת תהיה לכם, והכל בכח התורה דכתיב בה בי מלכים ימלוכו... וזה מתקיים בחודש הזה, כי עיקר קבלת התורה בחג השבועות הוא המיוחדת לבני ישראל, ובשמחת תורה בחינת כח מעשיו, דכתיב "ה' מסיני בא וגו' משעיר" וגו', ודרשו חז"ל שהחזיר לבני עשו וישמעאל וכו', כי מצד האבות אברהם עמוד הימני יש אחיזה לבני ישמעאל, ומצד יצחק לבני עשו, והוא בחינת מעשיו ב' הידים... ובמים הנוראים נדחה בחינת שעיר, ובסוכות היא לדחות קליפת בני ישמעאל, והיא עבודה יתירה, כדאיתא שהוא מעכב גאולתן של בני ישראל... ובכח התורה שהיא כחו של יעקב אבינו גוברים בני ישראל על כל אלה ונוטלין המלכות מידיהם, וזהו עצרת תהיה לכם. (שם תרמ"ו)
בענין שמחת תורה בשמיני עצרת כתבנו כבר כי הוא ענין לוחות אחרונות שניתנו ביום הכפורים, בבחינת בעלי תשובה, ויש מקום לב' הקבלות בכל שנה, בחג השבועות הוא הראשונות, ובשמיני עצרת האחרונות... שתורה חדשה ניתנה להם בבחינת בעלי תשובה.. (שם תרמ"ז)
ושמחין בשמיני עצרת בתורה, כי על ידי התורה זוכין לזו השפע ודביקות פנימיות כדאיתא שם במדרש, משל לנושא בתו של מלך, אמר המלך אי אפשר לפרוש מבתי אלא בכל מקום שתלך קיטון אחד עשה לי ואדור ביניכם. ולפי שבסוכות נכנסו בני ישראל לצילו של הקב"ה ואחר כך כביכול קשה עלי פרידתכם, לכן עצרת תהיה לכם, והוא בכל התורה קיטון אחד היא בחינת האחדות, ובסוכות ולולב באין אל האחדות, אבל עתה עצרת תהיה לכם שיכולין להתאסף בעצמותינו, והוא בכח התורה... שיש לכל איש ישראל חלק ורשימה ואות בתורה, נמצא התורה היא קהלת יעקב... (שם תרנ"א)
איתא שמיני ברכה לעצמו, כי כל יום טוב נותן ברכה מיוחדת כמ"ש והשיאנו וכו' ברכת מועדיך, ושמיני עצרת הוא וזאת הברכה אשר ברך משה, כדאיתא במדרש סדר הברכות מה שסיים אברהם אע"ה התחיל יצחק וכו', והג' רגלים הם בחינת שלשה אבות, ושמיני עצרת בחינת משה רבינו ע"ה, וברכות הראשונות היו קודם קבלת התורה, וזאת הברכה היא בכח התורה, ולכן ברכה זו מיוחדת רק לבני ישראל מקבלי התורה... (שם תרנ"ד)
ביום השמיני עצרת תהיה לכם, הוא תכלית כל ימי החג... כמו כן לולב מאני קרבא וסוכה הגנה, ובשמיני הוא בחינת המנוחה, ומה שנעשה מקודם על ידי סוכה ולולב נעשה בשמיני עצרת בעצם בני ישראל. (שם תרנ"ה)
ביום השמיני עצרת תהיה לכם, שמיני רומז לעולם הבא, פירוש שבני ישראל יש להם כח להמשיך הארה מן עולם הבא, כמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ולא אמרו יהיה להם חלק רק יש להם בעודם בעולם הזה, לכן תהיה לכם עדות שבני ישראל הם בני עולם הבא... ונראה דהד' רגלים הם בחינת נפש רוח נשמה, ושמיני עצרת בחינת נשמה יתירה כמו שכתוב במדרש על שמיני עצרת יספת לגוי וכו', ע"ש שהוא תוספות על הרגלים, ולפי שהוא בחינת נשמה יתירה לכן תהיה לכם, כדאיתא בגמרא נשמה יתירה לא אודעינהו שאין להם השגה בבחינת נשמה יתירה. ונראה דלכן עושין שמחת תורה בשמיני עצרת כי כל השייכות לעולם הבא לבני ישראל בכח התורה תמימה משיבת נפש, שהיא קדמה לעולם, ובכח התורה יש לנו חלק לעולם הבא. (שם תר"ס)
ביום השמיני עצרת תהיה לכם ועושין בו שמחת תורה, דהנה בחג נדונים על המים, כמו שהגשם מן השמים הוא המרוה את הארץ לעשות תולדות ולהוציא פירות, כמו כן באדם עיקר הסיוע מן השמים בכח התורה המסייעת לעובד ה' לעשות מצות ומעשים טובים שהם הפרי... ועושים שמחת תורה להודיע כי בזכות התורה זכינו לכל התיקונים שנעשו מראש השנה עד שמיני עצרת. (שם תרס"ב)
וענין שמחת התורה, כי התורה שמחה עם בני ישראל, דאיתא במדרש ואהיה אצלו אמון אומן שהתורה יעצה לברא העולם... וכל שורש הדין בראש השנה וביום הכפורים הוא לקיום העולם כפי עבודת בני ישראל, ולכן כשזוכין במשפט והקב"ה מחדש עולמו התורה שמחה, וכמו כן בודאי על כל פנים עיקר השמחה מכח בני ישראל, שאין מי שמקיים תורה ומצות בעולם כבני ישראל, ולכן יש לנו לשמוח בשמחת התורה. (שם)
ביום השמיני עצרת תהיה לכם, בכל הג' רגלים נפתחו שערי ברכה מן השמים בזכות ג' אבות, ושמיני עצרת נפתח השער בנפשות בני ישראל שיכולין לקבל הברכות, וזהו כחו של משה רע"ה, דכתיב וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, שהדביק נפשות בני ישראל אל המועדות, והוא בכח התורה שמלמדת לבני ישראל איך לקבל את הטוב, ולכן שמחים בתורה בשמיני עצרת. (שם תרס"ד)
מאד צריכים לשמח בשמחת תורה ולכבדה, הרי אמרו הלומד מחבירו אות א' צריך לנהוג בו כבוד, ומה נעשה אל התורה בעצמה אשר מלמדת אותנו תמיד איך לעבוד את ה', ומהכבוד אל התורה, להגות בה יומם ולילה... (שם)
והנה בסוכות שהוא כולו הלל והודאה בד' מינים שבלולב לקלס לשמו יתברך, זה תיקון על פגם ברית הלשון, ועל כן יום האחרון נקרא יום הערבה מפני שערבה דומה לשפתים... והנה בש"ס ערכין (ט"ו) מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע, יעסוק בתורה, ועל כן אחר גמר חותם ברית הלשון באים לשמחת תורה, וכמו שהגיד כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק ששמחת התורה היא על הקבלה להבא ולא על מה שלעבר, כי מי ירהיב עוז בנפשו לומר שלמד, אלא על הקבלה להבא שנלמוד. וזה מתאים אחר תיקון ברית הלשון. (הושענא רבה תרפ"א)
עצרת היא בלא כלי המצות מחמת שהיא למעלה מן הכלים, דבכל ימי הסוכות המצוות הן כלים לקדושת היום, והטעם הוא שהאהבה שבאה לאדם להשי"ת ביום טוב מחמת ההתקרבות והתגלות אלקות תהיה בחפץ המצוה שלא ילך לצד אחר חס ושלום, אבל בשמיני עצרת אין צריכים שמירה, דאז הוא למעלה מן הכלי...
עצרת היא מלשון קליטה, הענין שיהיו נקלטים אצל האדם כל המצוות והעבודות שעשה עד כאן.
במדרש דעצרת היתה צריכה להיות חמשים יום אחר סוכות כמו שבועות. הענין חמשים יום כנגד נ' שערי בינה, והטעם שהוא תיכף לא כמו שבועות אחר הפסח, הוא משום דבפסח היה בא בלא אתערותא דלתתא, כמו שכתוב (יחזקאל ט"ז) ואת ערום ועריה, רק הכל בחסד עליון, ולכך היו צריכין הכנה וזיכוך, מה שאינו כן סוכות אחר עשיית כל המצוות סוכה ולולב יכולין לבא תיכף לשמיני עצרת, למען יעשה העבודה בכח ההוא אחר כך בביתו, ובזה שניתן תיכף השמיני עצרת על להבא הוא רמז לאדם שאל יפול ברוחו אחר סוכות לומר מה נשאר אצלי אחר כל אלה, כי השמיני עצרת ניתן על זה האופן שאחר כך יתחיל לעשות, ובמעשיו הטובים שעושה אדם אחר שמיני עצרת נקלט הכל בפנימיות הלב, והבן. (שמיני עצרת תרע"א)
ולפי זה מובן שלעתיד כשיתוקן חטא אדם הראשון תשוב כל ההנהגה לסדר הנסים בקביעות, ועל כן שמיני עצרת הרומז לעתיד וכינור של ימות המשיח יהיה של שמונה נימין, אין ענין לדירת עראי כלל, ואדרבה אז מתבקשת דירת קבע ולא עראי, כי כל ההנהגה של כל השנה כולה תהיה הכל בדרך נס, ורמז לזה היא העצה שיוצאין מסוכה לשמוח בשמיני. (שם תער"ב)
ברש"י בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם. ויש להבין הלא עוד יותר תגדל האהבה ותהיה אחר כך הפרידה עוד יותר קשה. ונראה דהנה כח שבעה הוא בטבע, ושבעת ימי בראשית לעד, ושמיני הוא למעלה מן הטבע, וכל שהוא בטבע יש בו שכחה, כי הטבע משכח, וזהו שאמרו ז"ל (חגיגה ט') אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד, כי עד מאה הוא ההרגל, וכל ההרגל הוא בטבע, על כן יש בו עדיין שכחה... (שם)
בפלוגתת רש"י ותוספות אם ביום שמיני עצרת מחייב בשמחה... יש לפרש שיהיו כל דברי חכמים קיימין, דהנה בזוהר הקדש דבשמיני עצרת יתיב עם מלכא בלחודוי, ומובן דבשעה שעומד לפני המלך צריך לעמוד באימה ופחד ולא שייכת אז שמחה... וכמ"ש הרה"ק ר"ב זצלל"ה מפרשיסחא עצרת תהיה לכם, היינו ששמיני עצרת רומז לעתיד וצריך שיהיה עצור אפילו מלפתוח את פיו מפני פחד ה' ומהדר גאונו. אך שמחה שייכת עוד קודם עמידתו לפני המלך כשיצייר במחשבתו שלמחר יזכה ליתיב עם מלכא בלחודוי...
אך זה לאיש העומד בעצמו לפני המלך, אבל בני ביתו ואוהביו השמחים בשמחתו בהם תיתכן השמחה אף בשעה שהוא עומד לפני המלך. והנה הא דבשמיני עצרת צריך להיות כל איש מעין לעתיד כנ"ל, בודאי לאו כל מוחא סביל דא ולאו כל אפין שוין, ומובן שזה אי אפשר בכל הכלל כולו, ומכל מקום באשר כל ישראל נתאחדו בסוכות, מה שזוכה היחיד מגדולי ישראל נוגעת השמחה לכל הכלל, וכלם הם כמו בני ביתו וקרוביו... (שם)
ומעין זה היום טוב של שמיני עצרת שאחר כל המעלות הטובות וברכות מאליפות שישראל משיגים על ידי הימים שעברו ראש השנה ויום הכפורים וסוכות ומצוות הרבות שבהם, אינם מסתפקים בזה, אלא מקבלים על עצמם מחדש לקבוע עתים לתורה תמידים כסדרן... ובכח הקבלה על להבא מחליפין כח ללכת לימי חול שלא יטבעו חס ושלום בים הגשמיות... ואתיא כהא שאמר כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק ששמחת תורה היא על מה שנלמד להבא כי על לשעבר מי הוא אשר יערב לבו לומר שלמד... (שם תרע"ג)
ועוד נראה לומר, דהנה שפע היורד מן השמים הוא דו פרצופין, רוחניות וגשמיות כי בכל דבר גשמי נעלם בו כח רוחני... אך אומות העולם כוונתם על הגשמיות ואין מביטים כלל על החלק הרוחני שבו, ועל כן השפע שנתרבה מישראל לאומות אין אומות נוטלין רק החלק הגשמי שבו, והרוחני נשאר לישראל, ועל כן אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. ואף שישראל אינם נוטלין שלהם אלא בשמיני עצרת, מכל מקום בסוכות נמי נוטלין החלק הרוחני משל אומות העולם. אך בשמיני עצרת גם הגשמי נשאר לישראל וממנו שפע ברכה לישראל גם בגשמיות לכל ימות השנה... (שם תרע"ד)
וכמו כן יש לומר דבחג הסוכות הקדושה עדיין באה בלבוש המצות שבחג סוכה לולב וערבה, הגם שהרשעים אינם שומרים מצוות, מכל מקום באשר הקדושה היא נעלמת יכולין גם הם לקבל משפע קדושה זו, על כן מקריבין עליהם שבעים פרים, אבל שמיני עצרת שהוא מעין לעתיד לכן באה הקדושה בלי לבוש, על כן אין לאומות שום חלק בזה אלא ישראל בלחודייהו שהם עצם טוב אף בלי לבוש. (שם)
בגמרא (סוכה מ"ח) והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה. משמע דעיקר השמחה היא בסוכות דבו כתיבא השמחה, ושמיני עצרת מרבויא דקרא מפקא ליה... ונראה לומר דהנה כבר אמרנו הטעם שבשבת אין חיוב שמחה רק ביום טוב, דשמחה היא מכחות הלב, אבל המוח הוא בקרירות ובחשאי, ושבת היא יומא דנשמתא שהוא במוח, על כן אין בו חיוב שמחה, אלא ביום טוב שיש בו רק תוספת רוח ולא תוספת נשמה כידוע, ומשכן הרוח הוא בלב, על כן יש בו חיוב שמחה. וכעין זה יש לומר דסוכות הוא זמן קירוב באהבה כמו שכתוב (שה"ש א') "הביאני המלך חדריו נגילה ושנמחה בך", ואהבה היא מכחות הלב, על כן יש בו תוספת שמחה, ושמיני עצרת הוא במעלה יותר כדמיון מוח על הלב, על כן אין בו כל כך תוספת שמחה.
ויש לומר עוד דסוכות הוא נגד תורה שבכתב, ושמיני עצרת הוא כנגד תורה שבעל פה, ועיין רמב"ן, על כן השמחה של סוכות מפורשת בתורה שבכתב, אבל שמחה שבשמיני עצרת היא רק מתורה שבעל פה.
ולפי האמור יובן הטעם מה שאנו עושין שמחת תורה בשמיני עצרת, כי תורה שבכתב נכתבה גם לאומות על האבנים בהר גריזים והר עיבל, ועל כן גם עד עתה יש להם אחיזה בצד מה בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה אין להם שום אחיזה, וידועין דברי קרבן עדה שלכן נקראת מסכתא, שהיא כעין מסך המבדיל בפני אומות העולם, ואם כן עיקר שמחת ישראל היא בתורה שבעל פה, שהיא רק לישראל בלחודייהו, על כן עושין השמחה גם כן בזמן שהוא כנגד תורה שבעל פה שהיא לישראל בלחודייהו. (שם תרע"ו)
ויש לומר עוד שכן לענין מצות השמחה, דכל מה שזוכין בשבעת ימי החג לשמחה בפועל, זוכין בשמיני עצרת לפנימיות השמחה, ועל כן לא נכתבה בו מצות השמחה בפירוש, אלא והיית אך שמח לרבות וכו', והוא לשון בינוני, כעין לשון הבטחה, שאחר שקיימת למצות השמחה בפועל בשבעת ימי החג, תזכה לפנימיות השמחה בשמיני עצרת. (שם תרע"ז)
ונראה לפרש, דהנה כבר אמרנו דשמחה היא ענין גבוה ושמחה של מצוה היא גירא בעיני דשטנא... והנה ישראל כשיצאו מדין ראש השנה ויום הכפורים זכאין נתקיים בהו מה שכתוב (ישעיה ט') "הרבית הגוי לו הגדלת השמחה". אך עדיין צריכים להיות נטמנים בסוכה מפני הכחות הרעים הרודפין אחריהם, ועל כן עדיין לא שייך לומר דשמחה זו היא גירא בעינא דשטנא, כי עדיין איננה בהתגלות אלא טמונה בסוכה... אך כאשר נתחזקו ישראל על ידי המצות שבחג סוכה ולולב וערבה וניסוך המים, אינם יראים עוד מכחות החיצונים, ואין צריכים עוד להגנה, על כן ישראל נטלו עצה שמעתה יותר טוב שתהיה שמחתם בהתגלות... כן נמי השמחה של מצוה שמסמאת את עיני החיצונים יותר טוב שתהיה בהתגלות וחוץ לסוכה דוקא... (שם תרע"ח)
ולפי האמור יובן הפרש ההשפעה שבין כל ימות החג להשפעה שישראל בלחודייהו מקבלים בשמיני עצרת. דכל ימות החג באה ההשפעה בלתי חיבור השי"ת אל הנבראים, באשר הכונה שאומות העולם יטלו מזו ההשפעה, ואם היה בצירוף החיבור היה מגרע גרע שהיו נמשכים מהם כל חלקי הקדושה... וידוע שסוכות הוא זמן החסדים, על כן באה ההשפעה בלתי חיבור, וישראל מתדבקים בהשי"ת לא באמצעות ההשפעה אלא על ידי מצות החג סוכה לולב ערבה וניסוך המים, אבל בשמיני עצרת שההשפעה היא לישראל בלחודייהו, אם כן באה ההשפעה על ידי חיבור וישראל מתדבקים בהשי"ת באהבה באמצעות ההשפעה. ויש יתרון לישראל בדביקותם באמצעות ההשפעה מאשר על ידי מצות החג, דהחיבור שעל ידי מצות החג כשיצא החג ואין עוד מצוותיו אתם, מסתלק מהם החיבור... אבל הדיבוק שעל ידי ההשפעה מתמיד כל השנה עם ההשפעה. (שם תרע"ח)
ונראה דהנה לשון "והיית" מורה על הבטחה שכן תהיה... וכבר הגדנו דכך הוא להיפוך, שכאשר יש שמחה בשמים כמו שכתוב (תהלים ק"ד) "ישמח ה' במעשיו", צריכין ישראל להרגיש ולהתעורר בשמחה, אך בעוד האבן גדולה על פי הבאר היא מונעת את ההרגשה, ועתה בשמיני עצרת אחר ראש השנה ויום הכפורים וסוכות, בהכרח שהלב נשאר נקי, ובאשר שמיני הוא רמז לימות המשיח, שאז תהיה השמחה שלימה למעלה, וישמח ה' במעשיו, בודאי בשמיני עצרת יש גם כן קצת על כל פנים מזו השמחה למעלה, ואם כן ממילא צריכין ישראל להרגיש ולהתעורר בשמחה, וזוהי ההבטחה והיית אך שמח... (שם תרפ"א)