(ראה גם: דוד-ואבשלום, שלמה)
ובא המלך עד בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית שאול ושמו שמעי בן גרא יוצא יצוא ומקלל. ויסקל באבנים את דוד ואת כל עבדי המלך דוד, וכל העם וכל הגבורים מימינו ומשמאלו. וכה אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל. השיב עליך ה' כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך, והנך ברעתך כי איש דמים אתה... וילך דוד ואנשיו בדרך, ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעומתו ועיפר בעפר. (שמואל ב טז ה)
וימהר שמעי בן גרא בן הימיני אשר מבחורים, וירד עם איש יהודה לקראת המלך דוד. ואלף איש עמו מבנימין וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו, וצלחו הירדן לפני המלך. ועברה העברה לעביר את בית המלך ולעשות הטוב בעיניו, ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן. ויאמר אל המלך אל יחשב לי אדוני עון ואל תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר יצא אדוני המלך מירושלים, לשים המלך אל לבו. כי ידע עבדך כי אני חטאתי, והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת אדוני המלך... ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן, היום יומת איש בישראל, כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל. ויאמר המלך אל שמעי לא תמות, וישבע לו המלך. (שם יט יז)
והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים, והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה' לאמר אם אמיתך בחרב. ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה, וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול. (מלכים א ח)
וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה לך בית בירושלים וישבת שם ולא תצא משם אנה ואנה. והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון ידוע תדע כי מות תמות דמך יהיה בראשך. ויאמר שמעי למלך טוב הדבר כאשר דבר אדוני המלך כן יעשה עבדך וישב שמעי בירושלים ימים רבים. ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני עבדים לשמעי אל אכיש בן מעכה מלך גת. ויגידו לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת. ויקם שמעי ויחבוש את חמורו וילך גתה אל אכיש לבקש את עבדיו, וילך שמעי ויבא את עבדיו מגת. ויוגד לשלמה, כי הלך שמעי מירושלים גת וישוב. וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו הלוא השבעתיך בה' ואעיד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידוע תדע כי מות תמות ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי. ומדוע לא שמרת את שבועת ה' ואת המצוה אשר צויתי עליך. ויאמר המלך אל שמעי אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי, והשיב ה' את רעתך בראשך... ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויצא ויפגע בו וימות, והממלכה נכונה ביד שלמה. (שם שם לו)
עתה יש להסתכל, שמעי תלמיד חכם היה וחכמה רבה היתה בו, למה יצא אל דוד ועשה לו מה שעשה, אלא ממקום אחר היה הדבר, והכניס לו דבר זה בלבו, וכל זה עשה לתועלת לדוד, כי ההוא שעשה לו שמעי גרם לו לחזור בתשובה שלמה, ושיבר לבו בשבירה רבה, ושפך דמעות רבות מתוך לבו לפני הקב"ה, ועל כן אמר כי ה' אמר לו קלל, ידע שממקום אחר עליון ירד הדבר.
שני ציווים צוה דוד לשלמה בנו, אחד של יואב ואחד של שמעי, עם שאר הציווים שצוה אותו של יואב שכתוב וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, דבר סתום היה, שגם שלמה לא היה לו לדעת, אלא משום שידעו אחרים נודע לשלמה, על כן אמר וגם עתה ידעת וגו', מה שלא היה ראוי לו לדעת.
של שמעי שכתוב והנה עמך שמעי בן גרא, מהו והנה עמך, הוא מוכן לך תמיד, כי רבו היה, ומשום זה לא אמר על יואב והנה עמך יואב, אבל שמעי זה, שנמצא עמו תמיד, אמר והנה עמך.
וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר בנה לך בית בירושלים, איפה היא החכמה של שלמה המלך בזה, אלא הכל בחכמה עשה, ולכל הצדדים השגיח, כי חכם היה שמעי, ואמר שלמה אני רוצה שיתרבה התורה בארץ על ידי שמעי, ולא יצא לחוץ.
עוד דבר אחד הסתכל שלמה בחכמה, שכתוב, יצא יצא ויקלל, מהו יצא יצא ב' פעמים, יצא ויקלל היה די, אלא יציאה אחת שיצא מבית המדרש (לקלל) את דוד, ויציאה אחת שיצא מירושלים אל עבדיו שמת עליה. יציאה אחת אל המלך, ויציאה אחת אל עבדיו, וכל זה ראה שלמה והסתכל ברוח הקדש ביציאה ההיא השניה, ועל כן אמר והיה ביום צאתך, ידע שביציאה ימות.
מהו ועפר בעפר. אמר שלמה אצל אבי היה בעפר, אצל שמעי יהיה במים, שכתוב, והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון, שם היה עפר וכאן מים, שניהם דן שלמה, שיהיה נידון בעפר ומים כסוטה, לפי שהשטין הדרך אצל אביו...
עתה יש להסתכל, כיון שנשבע לו דוד, למה הרגו, שנראה, אשר שבועה זאת היתה בעלילה, כי הלב והפה לא היו שוים. אלא ודאי דוד לא הרגו, והרי ידוע שכל איברי הגוף מקבלים הכל והלב אינו מקבל אפילו כחוט השערה. דוד המלך היה הלב (של ישראל), וקבל מה שלא היה ראוי לו שיקבל, (דהיינו מה ששמעי סיקל באבנים ועפר בעפר), ומשם זה וידעת את אשר תעשה לו כתוב, ועוד כי האילן (דהיינו מה שהיה בבחינת מלכות שהוא אילן זעירא) גרם לו להיות נוקם ונוטר כנחש. (משפטים רנא)
רב אחא בר יעקב אמר והוא קללני קללה נמרצת, נוטריקון נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא. (שבת קה א)
הא הוה שלמה (תורה וגדולה במקום אחד), הוה שמעי בן גרא... (גיטין נט א)
שוב שאלו מאי דכתיב (ש"ב י"ט) והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף, אמר ר' יונתן מה הייתם אומרים בו בבבל, אמר לו כך אנו אומרים כיון ששמעי בא אצל דוד אמר לו מה אחיו של יוסף גמלו אותו רעה והוא גמלן טובה, כך אני גמלתיך רעה ואף אתה גמול עלי טוב, כיוסף שגמל עם אחיו טובה שגמלו אותו רעה. א"ל רבי יונתן יפה אתם אומרים אלא שמעו דבר מופלא, מהו אומר הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף, אמר לו כל ישראל נקראו על שם יוסף, כמו שנאמר (עמוס ה') אולי יחנן ה' שארית יוסף, ואמר שמעי לדוד כל ישראל גמלו אותך רעה ואני יותר מכולם, וכל ישראל יושבים ומקוים מה אתה עושה, אם את מקבל אותי כל ישראל באין ומשלימין עמך, הוי הנה באתי היום ראשון. כיון שראה דוד התחיל לזמר מזמור לדוד ה' מה רבו צרי. (מזמור ג)
א"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן מפני מה זכו מרדכי ואסתר ליעשות נס זה על ידם, מפני אשתו של שמעי אם אביהם שהצילה שני צדיקים מן ההריגה, ואלו הן אחימעץ ויונתן בשעה שרדפו עבדי אבשלום אחריהם רצו והכניסו לביתו של שמעי, מה עשתה אותה הצדקת, הכניסה אותם בתוך הבאר ופירעה את עצמה וישבה על פי הבאר כדי שתציל את שני הצדיקים מן המיתה, כיון שנכנסו עבדי אבשלום וראו אותה שהיא מפורעת, חזרו לאחוריהם ואמרו, אפשר שני צדיקים חבויין בתוך הבור ואשה חשובה כזו מפורעת עליה, מנא לך, דהכי כתיב (ש"ב י"ז) ותקח האשה ותפרוש את המסך על פי הבאר ותשטח עליו הריפות, ומהו ותשטח עליו הריפות, שחירפה וניוולה את עצמה כדי שתציל את שני הצדיקים מן המיתה, אמר לה הקב"ה הואיל ובזית את עצמך על שני הצדיקים הללו, אני אוציא ממך שני צדיקים שיעמדו בפרצותיהן של ישראל, ובשבילן אני מציל את ישראל מן ההריגה. (פרשה לב)
דבר אחר בן יאיר בן שמעי, בא וראה כמה כחה וזכותה של אשת שמעי, בשעה שברח צדוק ואביתר שביקש אבשלום להורגן, מצאו דלת של שמעי פתוחה נכנסו שם וירדו לתוך הבאר, מיד באתה אשת שמעי ופרסה מסך על פי הבאר ופרסה עליה ריפות, שנאמר ותקח האשה ותפרוס את המסך על פי הבאר ותשטח עליה הריפות, ופרעה ראשה וישבה על המסך שעל פי הבאר כאשה שנפנה לצורכה. באו עבדי אבשלום מצאוה שהיתה יושבת וראשה פרועה, אמרו עבדי אבשלום אפשר שצדיקים בתוך הבאר וזאת יושבת עליהן, מיד חזרו, אמר הקב"ה הואיל על ידה נמלטו שני צדיקים תהיה עתידה שיצאו ממנה שני צדיקים שיפדו את ישראל על ידיהם, ומאן נינהו מרדכי ואסתר. (מדרש אבא גוריון)
ושמעי הולך בצלע ההר, שהזכיר מעשה הצלע, והוא שדוד אומר כי אני לצלע נכון, א"ל והנך ברעתך, מהו והנך, אמר רבי אבא בר כהנא אסקופי של בת שבע מהלכת לפני דוד. (שמואל ב פרק טז, קנא)
היום יומת איש וגו', ראה דוד ברוח הקדש אדם עומד ממנו ועתיד לעשות תשועה גדולה ונקרא איש יהודה, בזכותו ניצל. אמר הקב"ה לדוד אתה הצלת את שמעי בשביל שיוליד את הצדיק, על שמך אני כותבו, שנאמר איש יהודי, על זה נאמר זכר צדיק לברכה זה מרדכי. (שם שם פרק יט)
ה' אמר לו - אפשר אדם כמותו שהוא ראש סנהדרין יקלל את המלך אם לא שנאמר לו מהקב"ה. (ש"ב טז ט)
איש הדמים - שחשדו בדמי אבנר ואיש בושת. (ש"ב טז ז)
באבנים לעומתו - לא היו משיגים אותו שהיה רחוק ממנו. (שם שם יב)
והנה עמך שמעי - ברשותך אף על פי שהוא מבנימין, או שהוא בירושלים, או שהיה רבו ומלמדו. והוא קללני - בזה אותי בדברים ובמעשה. (מלכים א ב ח)
והנה איש יוצא - בעון על שקבל לשון הרע. ויסקל - מראש ההר על הדרך בהלכו. (ש"א טז ה)
ביד אבשלום בנך - וגדלה חרפתך מחרפת שאול, כי בנך קם עליך. והנך ברעתך - רואה ברעתך בחייך. (שם שם ז)
ואלף איש - שדוד יפחד להענישו פן יהפכו כל אלה לאויבים לו, ושתעמד לו זכות מנחת ציבה, ועוד הביאו עמהם ספינה קטנה להעביר הנשים והילדים. (שם יט יז)
והנה עמך - אוהבך והולך עמך וסכנה שתמשך אחריו, ולכן הזהירו מפני רוע מדותיו. והוא ירד לקראתי - ועוד העליבו שירד לקראתו והכריחו למחול לו. כי איש חכם אתה - אינך זקוק לעצתו. (מלכים א ב ח)
ביום צאתך - ויסית את ישראל נגדו, וכך ישמר מרשעת לבבו, וגם יראו ישראל שאם שלא היה אחרי אדוניה יעניש שלמה כל איש רע מעללים. (שם שם לז)
איש הדמים - שמיתת שאול ובניו בעוון הריגת נוב נתגלגלה על ידך, ובעון זה תהרג עתה. (ש"א טז ז)
אולי יראה ה' - שודאי לא שם בפיו לחטא אלא כדי לכפר אשמותי, וכל זה נכלל במה שנאמר לו הנני מקים עליך רעה. בעיני - שאני רואה וסובל יהיה בשביל מה שהסתכלתי באיסור אשת איש. (שם שם יא)
אל יחשוב לי אדוני - שנפשי היתה מרה על בית שאול. ביום אשר יצא - ואין כל הזמנים שוים, וזכות גדולה היתה למלך שסבל עוני. (שם יט יט)
התחת זאת - בשביל טענה כזאת לא ימות, הלא הוא קלל והאחרים לא קללו. כי היום אני מלך - וכשקלל הייתי הדיוט, ועיקר הטעם שהחיה אותו הוא כרז"ל שצפה שיצא ממנו מרדכי. (שם שם כב וכג)
ולא תצא - שאז יענש בדומה לחטא שקלל את דוד בצאתו מירושלים. ואם יצוה שלא לצאת יתגרה בו יצר הרע לצאת, כענין מצווה ועושה, שאז יאנסנו לבו, ועוד ידענו שהחוטא ירדפנו החטא, ומה שיצא מירושלים הוא מרד במלכות בית דוד, כהחטא הראשון. ועוד שהמרד הא' היה ביציאה מירושלים וכן יהיה החטא השני ביציאה מירושלים, ושלמה בטח שהחטא הראשון יגרור חטא כיוצא בו. (מלכים א ב לו)
ידע לבבך - לבב הוא היצר הרע הנכלל בלשון לבב, והוא גרם לך, ורחמים לך שנענשת בעולם הזה. (שם שם מד)
ולעשות הטוב בעיניו - על מנת כן באו ולא בתנאי שימחל להם. לפני המלך - לפני שתפס מלכות, שאז דינו כהדיוט ויכול למחול על כבודו. (ש"א יט יט)
ויקם שמעי - סמך שאינו מוזהר אלא לעבר את נחל קדרון, והיה אנוס בדבר מפני עבדיו, והלך לבקש עבדיו ולא לקשר קשר וחזר מיד לירושלים. (מלכים א ב מ)
השבעתיך בה' - ולא היה לך לבקש היתרים על ידי ספק, ועוד שאמרתי לך ביום צאתך אנה ואנה ואמרת שמעתי, שקבלת השבועה. (שם שם מב)
וכן בריחת דוד מפני אבשלום שהיה לעונש חטאו כל זמן שלא נתכפר לגמרי בשעת מעשה לא היה לו דין מלך מצד שהעונש מהשמים להעבירו ממלכותו, ועל כן השיב תחלה בשעת מעשה שלא להמיתו, משום דה' אמר לו קלל, שגם זה מן השמים לענשו וגם מצד ישראל שהעבירוהו, אף דהיה זה חטא להם להעביר משיח ה' ממלכותו, מכל מקום כיון דהעבירוהו יש לומר שלא היה לו דין מלך. אבל אחר שהחזירוהו ושנתחרטו על הראשונות למפרע ונתכפר חטאם וכן חטא דוד להיות כאלו לא חטא, הוה ליה למפרע מלך, ועל כן לא השיב עוד אחר כך ה' אמר לו וכו' רק השיב כאלו בידו למחול, וזה נגד דברי תורה.
אבל באמת הוא ראה שלשלת גדולה של מרדכי יוצאת ממנו... ומיהו חייב מיתה בדין ודאי אין חוששין למה שעתיד לצאת ממנו, ואפילו יאמר נביא אמת שעתיד לצאת ממנו צדיקים גדולים הרבה אין פוטרים אותו ממיתת בית דין כלל על זה... אבל בשמעי דהיה מורד במלכות וחייב מיתה בדין לא היה מועיל זה דעתיד, רק דוד המע"ה דחה דברי תורה זה משום עת לעשות, ועל כן אמרו (מגילה י"ב) מה עשה לי יהודי, דאין להתחכם על דברי תורה, דאלו לא נולד מרדכי היה טוב יותר לכנסת ישראל באותה שעה טרם הנס, ואף דבאמת כשנאבד המן הרי אדרבא הכל היה לטובה ויפה עשה דוד המע"ה, וכן אחר שנאבדו כל זרע המן ובאו אותן בני בניו שלמדו תורה ודאי יפה עשה שאול גם כן... רק כנסת ישראל שבאותו דור טרם הנס צווחו על זה מה עשה וכו'... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קעו, וראה שם עוד)
מצאנו בדוד כשקללו שמעי בן גרא, אמר דוד "כי ה' אמר לו קלל את דוד ומי יאמר מדוע עשית כן" (ש"ב ט"ז י'). וצריך עיון היכן אמר לו הקב"ה לקלל, וכי נביא היה? ופירש בתניא (אגה"ק כ"ה) שדוד הכיר שכיון שהשי"ת נתן החיות בשמעי ובדיבורו הרי זו לאות שהשי"ת הוא הרוצה בזה, אמת כי אין זה פוטר את שמעי על עבירתו כי מגלגלין חיוב על ידי חייב, אבל דוד המלך ע"ה עלה למעלה מהסתר העולם הזה וראה את השפעתו ית' גם בכל מעשי האדם, ועל כן ראה בזה דין שמים עליו...
אבל בצוואתו (מ"א ב' ח') צוה דוד לשלמה לגרום מיתה לשמעי בן גרא, וזה נראה כחזרה, וצריך עיון. והענין הוא שאמנם בדרגה העליונה רואים גילוי רצון ה' בכל הנעשה, אבל בדרגה התחתונה של ראיית ההנהגה הטבעית הרי קללת משיח ה' הסתר הוא לשכינה, והנהגת המלכות צריכה לצאת ידי הדרגה התחתונה גם כן, ובדרגה זו אי אפשר להניח המורד במלכות בלי עונש... (חלק ה עמוד קו)