לשמצה - להיות להם הדבר הזה לגנות. (שמות לב כה)
...ושמצה ענין דבה רעה הוא לדברי אונקלוס, והוא לשון מורגל לדורות בדברי רבותינו שמץ פסול, ואולי לדעתם זה שאמר הכתוב "ותקח אזני שמת מנהו", שלקחה אזנו פגם האדם ודופי שבו לומר אף כי שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. וכן "מה שמץ דבר נשמע בו", שאין בכל דרכיו דופי ודבה כלל רק שבח ותהלה. ועל דרך הפשט שמץ לשון מיעוט, לקח אזני מעט ממנו, ומה שמץ דבר נשמע בו, שכל הנשמע והנאמר בכח הא-ל וגבורותיו דבר מועט הוא כנגד גודל מעשיו. וכן לשמצה בקמיהם, יאמר כי פרעה אהרן לעם למעט אותם באויביהם... (שם)
לשמצה בקמיהם - כל שיעור קטן מבחינת התיעוב יקרא שמץ, ואמרו ז"ל אין לך צרה שעוברת על ישראל שאין בו מעון חטא זה... (שם)
לשמצה - לדעתי מלת לשמצה ענינו חשד, כמו שאמר רש"י (ע"ז ל"א) כל מקום שנאמר שמץ פסול ענין חשד פסול... (שם)
לשמצה - רגילים לפרש שמצה במובן של חרפה ונאצה. פרט למקום הזה נזכר השורש שמץ רק בשני מקומות נוספים בספר איוב, מסתבר כי בשני המקומות משמעו של שמץ: סימן קלוש של הויה ממשית... בלשון חז"ל נזכר הביטוי שמץ פסול, שדבר החסרון איננו בחזקת וודאי, והוא קיים רק מכוח השערה... הקשר הדברים מראה אפוא בכל מקום שהשורש שמץ מורה על מצב בינים מצב שבין הוייה וחדלון והריהו מציין מושג של חוסר עצמאות תלוי ועומד... לפיכך סבורים אנחנו שלא נטעה אם נפרש "לשמצה בקמיהם" להפקרתם הגמורה, בחוסר עצמאות גמור ובלא רצון משלהם, לידי השפעתם של אויבי התורה קמים תמיד בקרבם... (שם)