(ראה גם: שמוש)
תא שמע השמש שהיה משמש על השנים הרי זה אוכל עמהם אף על פי שלא נתנו לו רשות, היה משמש על השלשה הרי זה אינו אוכל עמהם אלא אם כן נתנו רשות, שאני התם דניחא להו דמקבע להו בחובה. (ברכות מה א)
במאי קמיפלגי, בית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ, ובית שמאי סברי מותר להשתמש בשמש עם הארץ. (שם נב ב)
תני חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר, ותניא אידך לא יבדוק, לא קשיא כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע... (שבת יב ב, וראה שם עוד)
שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד אלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין והמיחם באמצע, כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל. (פסחים פו א)
תא שמע השמש שאכל כזית בשר בצד התנור אם היה פקח ממלא כריסו ממנו, אם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו באין ויושבין בצדו ואוכלין דברי רבי יהודה, רצו אין לא רצו לא, ואמאי נימא להו הא קבילתון, שאני התם דאמרי ליה כי קבילנך אדעתא דניטרך קמון, מטרח לן לדידך לא קבלינך. (שם פט ב)
איבעיא להו שמש מאי, תא שמע דאמר ריב"ל השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא, מיסב אין לא מיסב לא, שמע מינה בעי הסיבה. (שם קח א)
אמר רבי יצחק בר חנניא אמר רב הונא הכל משהין בפני השמש חוץ מבשר ויין, אמר רב חסדא בשר שמן ויין ישן, אמר רבא בשר שמן כל השנה כולה יין ישן בתקופת תמוז... כללא דמילתא כל דאית ליה ריחא ואית לה קיוהא. אבוה בר איהי ומינין בר איהי חד ספי מכל מינא ומינא, וחד ספי מחד מינא, מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדי... (כתובות סא א)
בחוסר כל... רב ששת אמר בלא שמש. (נדרים מא א)
תא שמע דאמר רבי זירא אמר רב לא יתן אדם פרוסה לתוך פיו של שמש אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו, והשמש מברך על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה, ור' יוחנן אמר מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר רב פפא בשלמא דרב ורבי יוחנן לא קשיא, הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב, מכל מקום הוא קאמר אלא אם כן יודע שנטל ידיו, שאני שמש דטריד. תנו רבנן לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין שהכוס בידו של בעל הבית, שמא יארע דבר קלקלה בסעודה, והשמש שלא נטל ידיו אסור ליתן פרוסה לתוך פיו. (חולין קז ב)
ושני נעריו עמו - מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו וחוזרים ומשמשים זה את זה. (במדבר כב כב)