שן תותבת שן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרים. א"ר זירא לא שנו אלא של זהב אבל בשל כסף דברי הכל מותר. תניא נמי הכי בשל כסף דברי הכל מותר, של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין אמר אביי רבי ור' אליעזר ור' שמעון בן אלעזר כולהו סבירא להו דכל מידי דמיגניא ביה לא אתיא לאתויי... (שבת סה א)
החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא... למימרא דחומץ מעלי לשינים, והכתיב כחומץ לשינים וכעשן לעינים, לא קשיא הא בקיוהא דפרי והא בחלא. ואיבעית אימא הא והא בחלא הא דאיכא מכה הוא דליכא מכה. איכא מכה מסי ליכא מכה מרפי. (שם קיא א)
א"ל רב לחייא בריה... ולא תעקר ככא... (פסחים קיג א)
תנא שן תותבת היתה לה ועשה לה רבי ישמעאל שן של זהב משלו. (נדרים סו ב)
אמר רבה בר הונא שן תלושה וצפורן תלושה מותר לשחוט בה לכתחלה. והא אנן תנן חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והצפורן מפני שהן חונקין. שן אשן לא קשיא, הא בחדא הא בתרתי... (חולין יח א)
תנו רבנן אלו הן סימני בהמה... כל בהמה שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה וטהורה, והרי גמל דמעלה גרה הוא ואין לו שינים למעלה וטמא, גמל ניבי אית ליה... ועוד שינים מי כתיבי באורייתא, אלא הכי קאמר כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה. (שם נט א)
חיטין החיצונות שנפגמו ושנגממו, הפנימיים שנעקרו, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אין בודקין מן התיומת (שינים גדולות) ולפנים ואף לא את התיומת... (בכורות לט א, וראה שם עוד)
אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב כיון שנתקו שניו של אדם נתמעטו מזונותיו, שנאמר גם אנכי נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם וחוסר לחם בכל מקומותיכם. (נדה סה א)
אמר רבי יוסי מסתברא בשן של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא, דאי נפלה ומחזרה ליה, שן תותבת מה אית לך, עוד היא מהתה מימור לנגרא עבד לי חורי, היא נפלה ליה ומחזרה ליה, (מתביישת לומר לנגר שיעשה לה שן אחר והיא נוטלת זה שנפל ומחזירו ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים). רבי יסה ורבי אמי חד חשש שיניה והורי ליה חבריה (שיצא בשן תותבת, או לאיסור)... מן מה דרבי יסא שאל לאסייניה דרבי יעקב בר אחא מה עבדיא שיניה דרבי יעקב בר אחא חבירינו, מן מה דלא אמר ר' יסא לא בטלה מן יומוי הוי הוא דהורי לשינא. (שבת לז ב)
החושש בשיניו לא יגמע בהן חומץ אבל מטבל הוא כדרכו... כתיב כחומץ לשינים וכעשן לעינים ואת אמר הכין, אמר רבי שמעון בר בא בחומצן של פירות היא מתניתין... (שם עה ב)
שיניו - החיצונות, מלתעותיו - הפנימיות. (משלי ל יג)
ולבן שנים - שם התאר, ונקראו שנים על שם מערכות שנים, בעבור היותה שתי מערכות... (בראשית מט יב)
אית להו שתסר דרי וכו', פירוש כי המורא הזאת מפני שאוכלים בני אדם בשיניהם, וזה שאמר שיש להם שיתסר דרי שיניים, ומספר ששה עשר שיניים הוא דבר ידוע למבינים, כי כח השיניים שהם חותכין כמו חרב הוא ששה עשר, וביארנו זה במקום אחר. ולכך אמר שיש להם ששה עשר שורות של שינים המורים על כח החיתוך שיש להם. (חידושי אגדות חולין נט ב)
כיון שניתקו שיניו וכו'. פירוש השינים לא נולדו עם האדם, ולפיכך אין השנים כמו שאר אברים, כי כל האברים נשארים עם האדם ואלו השינים נופלים בזקנתו, כי אינם שייכים לאדם כמו שאר איברים, ומה שהשינים אינם מן האדם מפני שהשינים הם כלי שבהם אוכל הפרנסה, והפרנסה אף על גב שצריך לה האדם מכל מקום אינה האדם עצמו, ולפיכך קודם שימות האדם עצמו מסולקים ממנו שיניו, כי הם קודמים לסור ולהסתלק קודם האדם עצמו. וכך פרנסתו מסתלקת מן האדם קודם שיסתלק האדם עצמו... ומה שהשינים מתמעטים זהו כמו שבארנו כי אינם נולדים עם האדם ולכך יש להם הסרה גם כן קודם, ומה שאין השינים נולדים עם האדם מפני כי התינוק יונק ממעי אמו ואין צריך לו שינים, והכל בסדר. (שם נדה סה א)