ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה, בקורת תהיה לא יומתו כי לא חופשה. והביא את אשמו לה' אל פתח אהל מועד איל אשם. (ויקרא יט כ)
...ואם לחשך אדם לומר איזו היא שפחה חרופה, זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי, אלמא בת איתרוסי היא, אמור לו כלך אצל ר' ישמעאל שהוא אומר בשפחה כנענית המאורסה לעבד עבדי... (גיטין מג א)
אלו מביאין על הזדון כשוגג, הבא על שפחה... מנלן, דתנו רבנן וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו אשר חטא, מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה. ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לעשות שוגג כמזיד. (כריתות ט א, וראה שם עוד)
מה בין שפחה לבין כל העריות שלא שותה להן לא בעונש ולא בקרבן, שכל העריות בחטאת ושפחה באשם, כל העריות בנקבה ושפחה בזכר, כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוין במכות ובקרבן, ובשפחה לא השוה לא האיש לאשה במכות ולא השוה אשה לאיש בקרבן, כל העריות עשה בהן את המערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה, זו חומר החמיר בשפחה שעשה בה את המזיד כשוגג, איזו שפחה כל שחציה שפחה וחציה בת חורין, שנאמר והפדה לא נפדתה, דברי ר' יהודה, ר' ישמעאל אומר זו היא שפחה ודאית, ר' אליעזר בן יעקב אומר כל עריות מפורשות ושיור אין לנו אלא חציה שפחה וחציה בת חורין...
...ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם, אמר רב חסדא מלמד שכולן שפחות חרופות בעלו. תנו רבנן, והפדה, יכול כולה, תלמוד לומר לא נפדתה, יכול לא נפדתה, תלמוד לומר והפדה, הא כיצד פדויה ואינה פדויה, חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי, דברי ר"ע. ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד עברי, אם כן מה תלמוד לומר והפדה לא נפדתה, דברה תורה כלשון בני אדם. ר' אלעזר בן עזריה אומר כל עריות מפורשות לנו ומשוייר לנו חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי. אחרים אומרים לא יומתו כי לא חופשה, בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד כנעני... (שם י ב, וראה שם עוד)
נחרפת לאיש - מיועדת ומיוחדת לאיש ואיני יודע לו דמיון במקרא. ובשפחה כנענית חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שמותר בשפחה הכתוב מדבר... בקורת תהיה - היא לוקה ולא הוא, יש על בית דין לבקר את הדבר שלא לחייבו מיתה כי לא חפשה ואין קדושיה גמורין... (ויקרא יט ע)
נחרפת - ...לשון רש"י, והנראה אלי כי הוא מלשון כאשר הייתי בימי חרפי, בימי נעורי, יאמר הכתוב שהיא שפחה הנערה לאיש ידוע, כי הפלגש אשר היא משרת את האיש וישכב עמה תקרא נערה לו, כי גם כל משרת האדם יקרא נערו, והיא נחרפת שנעשית נערה לאיש וידועה לו, והענין שאינה אשתו לגמרי אבל נתן לה קדושין והיא לו לנערה משמשת.
בקורת תהיה - יש על בית דין לבקר הדבר... לשון רש"י וכן אמרו כל המפרשים... ואין פירושם מתוק בפי, כי בידוע שיבוקר הדבר ולא ימיתו האדם חנם... ופירוש הפסוק הזה שאמר בשפחה הזאת אף על פי שהיא נחרפת לאיש לא תהיה לו לאשה כי בקרת תהיה לו, כלומר מופקרת תחשב אצלו ולא יומתו כמשפט הנואף והנואפת באשת איש, כי לא חפשה להיות אשתו גמורה... (שם)
...אמנם על ענין שפחה חרופה עם היותו חק שהיא לוקה והוא לא לוקה ושהוא מביא קרבן על המזיד, ושתי אלו לא יקרו בכל שאר מצות שבתורה, מכל מקום נתן קצת טעם לדבר באמרו "כי לא חופשה", כלומר החטא נקל בזה שלא תפשו קדושי המארס, ועקר החטא אינו אלא שחלל את קדש ה' לקרב אל חצי שפחה, ובהיות הפועל הזה נגד כבוד האיש הפועל לא נגד כבוד האשה המתפעלת אין ספק שהיא הרגילתו וראויה ללקות. והנה המזיד בזה שעשה זה הסכלות לחלל את עצמו הוא קרוב לשוגג ומקריב אשם על חלול הקדש. (ויקרא יט ט)
שפחה נחרפת - לדעתי היא מענין אסוף חרפתנו, שהשפחה היא מופקרת לכל, וכשהיא נשואה לאיש הוסר חרפתה, והוא מן השרשים המשמשים דבר והפוכו, ובכריתות (י"א) א"ר יצחק לעולם אינו חייב אלא על שפחה בעולה לבד, שנאמר והיא שפחה נחרפת, מאי משמע דהאי נחרפת לישנא דשינויי הוא, דכתיב ותשטה עליו הריפות... (שם שם כ)
והנה יקשה במדוע לא כתבה התורה דיני שפחה חרופה גבי עריות, והשיבו חז"ל מפני שדיני שפחה חרופה נשתנו מדיני יתר העריות בשבעה דברים, כל העריות עשה בהם את הקטנה כגדולה ובשפחה חרופה פטור, בכל העריות מערה כגומר ולא בשפחה חרופה, דכתיב שכבת זרע, שבכל העריות דין האיש והאשה שוה ובשפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן. בכל עריות קרבנם חטאת וכאן אשם. כל חטאת נקבה וכל אשם זכר, כי עריות חייב על כל ביאה ובשפחה חרופה מביא קרבן אחד על ביאות הרבה, ושעשה בשפחה חרופה מזיד ושוגג שוים. (שם כא)