שק

תלמוד בבלי:

הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה... תניא יוצאין (בשבת) בשק עבה ובסגוסה עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים. הרועים יוצאין בשקים ולא רועים בלבד אמרו אלא כל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה. (נדרים נה ב)

תלמוד ירושלמי:

והשק והקופה מצטרפין לכלאים, (אם חתיכת בגד צמר מחוברת לאחת מהן וחתיכת בגד פשתן מחוברת לשניה וכרכן יחד בחיבור זה עם זה הוי כלאים)... (כלאים מד א)

מדרש רבה:

וישם שק במתניו, א"ר איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך אינו זז לו ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא בבני אדם גדולים. דוד, שנאמר (דה"א כ"א) ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים. אחאב, (מ"א כ"א) וישם שק על בשרו, יורם, (מ"ב ו') וירא העם והנה השק על בשרו. מרדכי, (אסתר ד') וילבש שק ואפר. (בראשית פד יט)

לקח טוב:

א"ר איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק... ומעולם לא שב ריקם. (בראשית לז לד)

ילקוט ראובני:

בסוד לבישת השק, דע כי הלובש שק להתפלל לפני השי"ת ושואל ממנו שאלתו קורעים ומבטלים כל גזירות רעות שבעולם, וזה סגולת לבישת שק שאין תפילתו חוזרת ריקם. וכדי לאמת זה כי ש"ק בגימטריא ד' מאות, וזהו סוד ד' מאות כיתות הטומאה שנברא בעולם. ולזה ויירא יעקב מאד, וכולם היו עם עשו, כי היה עשו כסא לכל אחד ואחד מד' מאות כתות הטומאה שנברא בעולם וכו'. ולא נעלם מיעקב לבישת ש"ק שהוא חוץ לגופו לשקו של עשו שהוא עורו וגו', וזה שאמר השקיפה, רוצה לומר הש"ק יפ"ה. (וישלח)

אלשיך:

את השק - במדרש כתיב ביעקב וישם שק וכו', ולא הוסר מזרעו, רוצה לומר הצדיקו הדין, וזה שאמר ותטהו על הצור, שאמרה הצור תמים פעלו. (שמואל ב כא י)

רש"ר הירש:

היחס שבין שק ואמתחת אינו ברור, שק משורש שקק הזהה כנראה עם וסק, שמכאן "אם אסק" וגו' (תהלים קל"ט), שפירושו אם אעלה, מציין כלי להעברת משאות... (בראשית מב כז)