שרץ

(ראה גם: מאכלות אסורות, רמש, שקץ)

 

ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה, ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. (בראשית א כ)

ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה. (שם ט ז)

וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים, שקץ הם לכם. (ויקרא יא י)

ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם, את הנשר ואת הפרס ואת העזניה. (שם שם יג)

ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. (דברים ז כו)

זהר:

הרשעים, הם רשומים בלא סימני טהרה, הם שאין להם תפילין על הראש ועל הזרוע... ואלו שאינם רשומים בסימנים האלו שקץ הם לכם, הם אינם ישראל, אלא עמי הארץ. מה אלו (שאין להם סימני טהרה) הם שקץ ושרץ, אף הם כן, שקץ ושרץ, כמו שהעמידו בעלי המשנה עמי הארץ הם שרץ ונשותיהם שקץ... (משפטים תסא)

ספרא:

מניין בעל עצמות ואינו פרה ורבה או אינו בעל עצמות ופרה ורבה, עד שאתה מרבה את בעל עצמות שהם פרים ורבים, תלמוד לומר אלה הטמאים לכם בכל השרץ, אין לך מטמא בשרץ אלא אילו בלבד. (שמיני-יין ושכר פרשה ה)

או אינו אומר על הארץ יטמא, ירד לים לא יטמא, תלמוד לומר השרץ כל מקום שהוא שורץ יטמא. או אינו אלא השורץ יטמא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין שורץ לא יטמא ודין הוא טימא חולדה וטימא עכבר, מה חולדה כשמועו אף עכבר כשמועו... יצא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה, תלמוד לומר בשרץ להביא את העכבר שחציו בשר וחציו אדמה, הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור... (שם וראה שם עוד)

טמאים, לרבות עורותיהם, יכול עורות כולם, תלמוד לומר אלה, אילו עורות הטמאים, עור האנקה הכח והלטאה והחומט, רבי יהודה אומר הלטאה כחולדה, רבי יוחנן בן נורי אומר שמונה שרצים יש להם עורות. טמאים לרבות ביצת השרץ וקליפת השרץ, יכול אף על פי שלא ריקמה, תלמוד לומר בשרץ, מה שרץ משירקם, אף ביצה משתירקם, יכול אף על פי שהיא סתומה, תלמוד לומר הנוגע יטמא, את אפשר לו ליגע טמא... (שם פרק ז, וראה שם עוד)

אלילים, זה אחד מעשרה שמות המגונים שנתגנת בהם ע"ז לשם מעשיה... שיקוצים על שם שהם משוקצים... (קדושים הקדמה)

לא תעשו עול במשפט בדין, מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול שנוי משוקץ חרם ותועבה... (שם פרק ד)

תלמוד בבלי:

ושאר שקצים ורמשים וגו', הא הורגן חייב, מאן תנא, א"ר ירמיה ר"א היא, דתניא ר"א אומר ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת. מתקיף לה רבי יוסף עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה דאינה פרה ורבה, אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין לא פליגי, ושניהם לא למדוה אלא מאילים, רבי אליעזר סבר כאילים מה אילים שיש בהן נטילת נשמה, אף כל שיש בו נטילת נשמה, ורבנן סברי כאילים מה אילים דפרין ורבין, אף כל דפרה ורבה... (שבת קז ב, וראה שם עוד)

אמר ר' אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו, ויש אומרים כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב וימח את כל היקום וגו'... (שם קיג ב)

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין, מפני שאוכלין שקצים ורמשים... שלא עמדו על הר סיני... (שם קמה ב)

תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים, אמר רבינא אני אדון ואטהרנו, ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור, שרץ שאין ממית ומרבה טומאה לא כל שכן. (עירובין יג ב)

והאמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע, נמלה לוקה חמש, צירעה לוקה שש, ואם איתא פוטיתא נמי לילקי משום השרץ השורץ על הארץ... (שם כח א)

...אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בקיאין הן בטומאת מת ואין בקיאין הן (הכהנים בזמן חגי) בטומאת שרץ... (פסחים יז א)

דתניא לכל השרץ השורץ על הארץ, לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם, כמאן כר' אליעזר בן יעקב. (ביצה ו ב)

אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה. (תענית טז א)

תא שמע יונק תינוק והולך בעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ, ולא יאכילנו נבלות וטרפות שקצים ורמשים... תא שמע לא תאכלום כי שקץ הם לא תאכילום להזהיר הגדולים על הקטנים, מאי לאו דאמר להו לא תאכלו, לא דלא ליספו ליה בידים... וצריכי, דאי אשמעינן שקצים משום דאיסורן במשהו אבל דם דעד דאיכא רביעית אימא לא, ואי אשמעינן דם משום דאיכא כרת, אבל שרצים אימא לא... (יבמות קיד א)

צפה אינה מטמאה לענין שרץ, דתניא ספק טומאה צפה בין בכלים בין בקרקע טהורה, ר"ש אומר בכלים טמאה בקרקע טהורה, מאי טעמא דתנא קמא, א"ר יצחק בר אבודימי כתיב בכל השרץ השורץ, כל מקום שהוא שורץ, וכתיב על הארץ, הא כיצד, ודאי מגעו טמא ספק מגעו טהור... (נזיר סג ב)

אמר ר' יצחק באותה שעה היה אלישע עוסק בשמנה שרצים, אמר לו רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים, וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם. (סוטה מז א)

א"ל רב חנינא מסורא דפרת לרבינא יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים למה לי, א"ל אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורים ומוכרן לישראל. אמר ליה אנא המעלה קא קשיא לי, מאי שנא הכא המעלה דכתב רחמנא, א"ל כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל אמר הקב"ה אילמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים דיי, א"ל ומי נפיש אגרייהו טפי מרבית ומציצית וממשקלות, א"ל אף על גב דלא נפיש אגרייהו טפי מאיסי למכלינהו. (בבא מציעא סא ב)

אמר רב יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה... (סנהדרין יז א)

אבר מן החי (לבני נח), דכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, ואידך ההוא למישרי שרצים הוא דאתא. סירוס, דכתיב שרצו בארץ ורבו בה. (שם נז א)

ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים, אמר ר' אלעזר צפרדע אחת היתה השריצה ומלאה כל ארץ מצרים. (שם סז ב)

ר' יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים, שנאמר ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב וגו'... (שם צב ב)

ואלא הן הלוקין... והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים... (מכות יג א)

אמר רב יהודה האי מאן דאכל ביניתא דבי כרבא מלקינן ליה משום שרץ השורץ על הארץ... אמר אביי אכל פוטיתא (שרץ המים) לוקה ארבעה, (שני לאוין כתובים בשרץ המים, אחד בתורת כהנים ואחד במשנה תורה, ויש לאוין כתובין בשרץ סתם), נמלה לוקה חמש, משום שרץ השורץ על הארץ, צרעה לוקה שש, משום שרץ העוף. אמר רב אחאי המשהה את נקביו עובר משום לא תשקצו. אמר רב ביבי בר אביי האי מאן דשתי בקרנא דאומנא קא עבר משום לא תשקצו... (שם טז ב)

אמר שמואל כל השרצים יש להן ארס, של נחש ממית, של שרצים אינו ממית, אמר ליה שמואל לחייא בר רב, בר אריא את ואימא לך מילתא מעלייתא דהוה אמר רב אבוך, הכי אמר אבוך, הני ארמאי זוקאני דהוו שתו גילויא ולא מתו איידי דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו. (ע"ז לא ב)

תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן, מנורה וראש חדש ושרצים... שרצים דכתיב וזה לכם הטמא. (מנחות כט א)

...ואמר ר' יהושע מה טעם, מפני שדרכן של שרצים לגלות ואין דרכן לכסות... (חולין ט ב)

אמר מר חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ, למאי הלכתא, אמר רב עוקבא בר חמא לומר שאם ריקמה וניקבה (בכעדשה מטמא), מתקיף לה רבינא ודלמא דנחש היא, אלא אמר רבא שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משם שרץ השורץ על הארץ... (שם סד א)

אמר רב הונא לא לשפי איניש שיכרא בצבייתא באורתא דילמא פריש לעיל מצבייתא והדר נפיל לכסא, והוי עובר משום שרץ השורץ על הארץ. אי הכי במנא נמי דלמא פריש לדפנא דמנא והדר נפיל למנא, התם היינו רביתיה... אמר שמואל קשות שהתליעה באביה אסורה משום השרץ השורץ על הארץ. לימא מסייע ליה, דתני חדא על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשים ואת היתושים שבכליסים ותולעת שבתמרים ושבגרוגרות. ותניא אידך כל השרץ השורץ על הארץ לרבות תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים... תנו רבנן הולך על גחון זה נחש, כל לרבות השילשול ואת הדומה לשילשול, על ארבע זה עקרב, כל הולך לרבות את החיפושית ואת הדומה לחיפושית, מרבה רגלים זה נדל, עד כל לרבות את הדומה ואת הדומה לדומה... (שם סז א, וראה שם עוד)

ר' יוחנן בן נורי אומר שמונה שרצים יש להן עורות. (שם קכב א)

ביצת השרץ המרוקמת טהורה, ניקבה כל שהוא טמא. עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא באדמה טהור... תנו רבנן הטמאים, לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ, יכול אפילו לא ריקמה, תלמוד לומר השרץ, מה שרץ שרקם אף ביצת השרץ שרקמה, יכול אפילו לא ניקבו, תלמוד לומר הנוגע יטמא, את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור. וכמה נקיבתה, כחוט השערה, שאפשר ליגע כחוט השערה.... (שם קכו ב, וראה שם עוד)

תניא גבי שרצים כהאי גוונא, יכול בשר הפורש מן השרצים יהא טמא, תלמוד לומר במותם, מה מיתה שאינה עושה חליפין, אף כל שאינה עושה חליפין, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר שרץ, מה שרץ גידים ועצמות אף כל בשר גידים ועצמות... (שם קכח ב)

דתניא ר' יעקב אומר אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף, זה אתה אוכל ואי אתה אוכל שרץ עוף טמא, שרץ עוף טמא בהדיא כתיב, אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ, ואיזה זה זה דבש דבורים... (בכורות ז ב)

...שועל וכל מיני שרצים ששה חדשים (ללידה) וכנגדם באילן תבואה. (שם ח א)

...אוציא דם שרצים הואיל דאין דמן חלוק מבשרן מצטרפין, והא מהכא נפקא מהתם נפקא, וזה לכם הטמא, לימד על דם השרץ והשרץ שמצטרפין זה עם זה, אי לאו היקישא סלקא דעתך אמינא הני מילי לטומאה אבל לאכילה אימא לא, אשמעינן היקישא לאכילה... (כריתות ד ב)

אמר רב יהודה אמר רב אכילת שרצים לוקה עליו בכזית, מאי טעמא אכילה כתיב בהו. והתני רבי יוסי בר ר' חנינא קמיה דרבי יוחנן והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא, פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה, מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה וקלסיה ר' יוחנן, קשיא לדרב, לא קשיא כאן במיתתן כאן בחייהן... (מעילה טז ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

אליהו ז"ל שאל לר' נהוריי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו, אמר לו לצורך נבראו, בשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואמר מה אלו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך לא כל שכן. אמר ליה עוד הן יש בהן צורך, זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית שבולן לחזיות, סממיות לעקרב. (ברכות סד א)

שאין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים... (שביעית יח א)

דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים, דם השרץ אין חייבים עליו. רבי בא רב הונא בשם רב אם התרו בו לוקה, והתנינן דם השרץ אין חייבין עליו, א"ר בא אין חייבין עליו כרת. והתני דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה, דם השרץ שאין בו טומאה חמורה, אמר רבי חייא בר אדא הדא דתימר כשהתרו בו משום דם אבל אם התרו בו משום שקץ לוקה. (בכורים י א)

שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור, הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור... מתניתין מסייעא לר' יוחנן שמונה שרצים יש להן עורות, א"ר יוחנו בן נורי לפיכך אומר אני שמונה שרצים יש להן עורות... ר' יוסה בי רבי בון בשם רב עור הוא ואין לוקין עליהן משום נבילה, ואתיא כההיא דא"ר יוחנן הצד זיזין זבובין הנזין יתושין חייב, ור' יהודה פוטר, וכן היה רבי יהודה אומר אין חייבין אלא על דבר שדרכו ליצוד. הצד חגבים בטל פטור (שעיניהם מתעוורות), בשרב חייב, אלעזר בן אחבאי אומר אף בשרב בשעה שמקלחין (הרבה ביחד שמזומנות ליקח) פטור... (שבת עד א)

א"ר יוחנן כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו מאה פעמים אין יכול לפתוח בזכות. כיצד דנין השרץ, א"ר ינאי מה אם הנחש שממית טהור, עכבר שאין ממית אינו דין להיות טהור. או חילוף, עכבר שאין ממית טמא, נחש שממית אינו דין להיות טמא... (סנהדרין כא א)

אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת והמצורע בימי ספרו... הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ואינם מטמאין במשא... (כלים א א)

התנור שחצצו בנסרים או ביריעות נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא. כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור השרץ בתוכה התנור טמא, והשרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין, ורבי אליעזר מטהר... (שם ח א, וראה שם עוד)

אלו ספיקות שטיהרו חכמים... ספק שרצים ספק נגעים... (טהרות ד ז)

השרץ והצפרדע ברשות הרבים, וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה... הסיט אחד מהם ואין ידוע איזה מהם הסיט, ר"ע מטמא וחכמים מטהרים. (שם ה א)

מדרש רבה:

א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא, רשב"י אומר טמא הטמא, ר' אליעזר בן יוסי אומר זה וזה. (בראשית ס יא)

למה הביא עליהם צפרדעים, מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרים להן הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך הביא עליהן צפרדעין. (שמות י ה)

השביעית שהוא מביא כל החיות וכל העופות וכל הרמשים וכורת עמם ברית ועם כל ישראל, שנאמר (הושע ב') וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים. (שם טו כא)

ודכוותיה (ישעיה ס"ו) אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר, ומה איסור גדול יש לחזיר מן שאר בהמות טמאות ולעכבר משאר שרצים, אלא חשב חזיר והוא הדין לכל הבהמות וחיות טמאות, ומנה לעכבר והוא הדין לכל השרצים שבעולם. (במדבר יב ד)

דבר אחר אכלו רעים א"ר ברכיה למלך שעשה סעודה וזימן האורחים ונפל השרץ לתוך התמחוי, שאילו משך המלך את ידו היו הכל מושכין את ידיהם, פשט המלך את ידו פשטו הכל את ידיהם. (שיר ה א)

מדרש תנחומא:

ומנין שממעשה בראשית נצטוו הבהמות והחיות והעופות ורמש שלא להדבק עם שאינו מינו, דכתיב ויעש אלקים את חית הארץ למינה וגו'. אמר להן הקב"ה כל מין ומין ידבק במינו ושאין מינו אסור. (נח ה)

...ועל הרמש, וכי אפשר לדבר על הרמש, אלא אמר שלמה מפני מה שמנה שרצים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שרצים פטור, מפני שיש להם עורות. (חקת ו)

פרקי דרבי אליעזר:

...רבי אליעזר אומר לא על המים בלבד אמר שישרצו אלא אף על עובדי גלולים שנמשלו כמים, שנאמר (ישעיה י"ז) ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון, וכשם ששרצו המים ביום הה', כך עתידים העובדי גלולים לשרוץ בעולם ונלחמים אלו עם אלו להשחית, שנאמר (דה"ב ט"ו) וכתתו גוי בגוי ועיר בעיר כי אלקים הממם בכל צרה... (פרק ט)

מכאן אתה למד ששלשים ושתים מיני עופות בארץ ושס"ה מיני שקצים בארץ... (פרק כג)

פסיקתא דרב כהנא:

ובני ישראל פרו וישרצו וגו' תרין אמוראין, חד אמר אם לגדול שבשרצים את מדמה אותם הא עכברא ילדה שיתא, ואם לקטן שבשרצים מדמה אותם הא עקרבא ילדה שיתין. (פסקא י ויהי בשלח)

שוחר טוב:

תני רבי חייא תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, והיה מטהר את השרץ מן התורה במ"ט פנים וחוזר ומטמאו במ"ט פנים, שנאמר מזוקק שבעתים. (מזמור יב)

מדרש משלי:

...בא מי שיש בידו הלכות, אומר לו בני תורת כהנים למה לא שנית, שיש בו טומאת שרצים טומאה וטהרה טומאת נגעים וטהרת נגעים טומאת נתקים וטהרת נתקים... (פרשה י)

שממית בידים תתפש זו אדום, שאין בכל השרצים שנואה כשממית, וכן כתיב (מלאכי א') ואת עשו שנאתי... (פרשה ל)

תנא דבי אליהו רבא:

...לפיכך כשהוא חוזר ומסתכל בכל מעשי ידיו שברא בעולם אמר לאלו ואלו חיים, לאלו ואלו נשמות, לאלו ואלו אכילה ושתיה, הרי הן חשובין כבהמה וכחיה וכשאר שקצים ורמשים שברא הקב"ה בעולמו, מיד נתקררה דעתו ואין מכלה אותם. הא למדת שלא נברא בהמה חיה שקצים ורמשים בעולם אלא לרפואה לבני אדם על הארץ. (פרק א)

יש גר כעכו"ם לכל דבר, אם יש לו נבלות וטריפות שקצים ורמשים בתוך ביתו, אמר בלבו מתי אתגייר ואהיה ביניהם של ישראל שאכילתם יפה, ויש להם ימים טובים ושבתות, וכשיכלו אלו מתוך ביתי אכוף את עצמי ואתגייר... (פרק כט)

ילקוט שמעוני:

הכותים אומרים תן לנו שכרנו שאף אנו עשינו מצות, אמר הקב"ה כל מי שלא אכל בשר חזיר ושקצים ורמשים יבא ויטול שכרו, באותה שעה הן נוטלין איפופסין שלהן, שנאמר (ישעיה ס"ו) אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יסופו נאם ה'. (ויקרא פרק יא, תקלו)

חכו ממתקים, יש חיך מתוק משל הקב"ה, שהוא מזהיר ישראל על שקצים ורמשים שלא יאכלו ונותן להם שכר, יש חיך מתוק מזה... (דברים פרק יד, תתצא)

תרגום יונתן:

ישרצו - ירחשון רקקי מוי רחיש נפשא חייתא. (בראשית א כ)

וישרצו - ואתילידו. (שמות א ז)

בשרץ השורץ - בריחשא דרחיש על ארעא. (ויקרא יא כט)

רש"י:

שרץ - כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ, בעוף כגון זבובים, בשקצים כגון נמלים וחיפושין ותולעים, ובבריות כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהם וכל הדגים. (בראשית א כ)

וישרצו - שהיו יולדות ששה בכרס אחד. (שמות א ז)

השורץ על הארץ - להוציא את היתושין שבכליסין ושבפולין ואת הזיזין שבעדשים שהרי לא שרצו על הארץ אלא בתוך האוכל, אבל משיצאו לאויר ושרצו הרי נאסרו... ואין קרוי שרץ אלא דבר נמוך קצר רגלים שאינו נראה אלא כרוחש ונד. (ויקרא יא מא)

אבן עזרא:

ישרצו - פועל יוצא, וכמוהו ושרץ היאור צפרדעים, וטעם ישרצו תולדת עם הגבהה... (בראשית א כ)

ושרצו - יולידו. (שם ח יז)

...אולי מלת וישרצו רמז שילדו נשיהם תאומים, ויותר, ואני ראיתי ד' בנים שילדה אשה אחת, והרופאים נותנים טעם עד שבעה יגיעו בבטן אחת. (שמות א ז)

רמב"ן:

ישרצו - כתב רש"י כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ... ומה יאמר הרב בפסוק "ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה", שנאמר בנח ובניו... ודעת אונקלוס שענין שריצה כטעם תנועה, אמר בשרץ וברמש ריחשא דרחיש, ויפה פירש, ויקראו השרצים כן בעבור שתנועתם תמידית. ויתכן שהוא לשון מורכב יקרא שרץ שהוא רץ ורמש שהוא רומש הארץ לא ישקוט ולא ינוח. ודע כי כל עוף אשר לו ארבע רגלים יקרא שרץ העוף, מפני שברגלים יסמוך וינוע כשרצים, ואפילו איננו כן יקרא עוף כנף, שעיקר תנועתו לעופף. ויהי טעם "ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ", שיהיו מהלכים בכולה ויפרו וירבו עליה. "שרצו בארץ ורבו בה", התנועעו בכולה ותרבו בה... ואם כן נפרש "אשר שרצו המים" אשר הניעו והולידו המים, וכן "ושרץ היאור צפרדעים"... (בראשית א כ)

מכל שרץ המים - אמר ר' אברהם כי שרץ הקטנים שיבראו מן המים ונפש החיה מזכר ונקבה, ולפי דעתי כי שרץ המים כלל לדגים השטים במים כי כל לשון שריצה תנועה ומכל נפש החיה הם חיות שבים שיש בהם רגלים והולכות עליהם כחיות השדה, והנה לכלם דין אחד... (ויקרא יא י)

ואת נבלתם תשקצו - לרבות יבחושין שסיננן, לשון רש"י, ואני תמה בו שהמין ההוא פורש מן היין תמיד ופורח באויר ונח על הארץ ואפילו משעת פריחתו נאסר, כדאמרינן בפרק אלו טרפות... וקרינא ביה השורץ על הארץ, אבל המין ההוא יתוש שמו ונעשה ביין, כדאמרינן באגדה של טיטוס הרשע... (שם שם יא, וראה שם עוד)

רד"ק:

ישרצו המים - ענין השריצה היא ההולדה עם הרבוי... ואמר למים ישרצו ולארץ תוציא, לפי שמיני המים ואישיהם רבו מאד ממיני הארץ ואישיה. שרץ נפש חיה - אמר שרץ אחר שאמר ישרצו, או יהיה הפירוש שרץ דבר נע, כתרגומו ריחשא... ואף על פי כן לא יצא מלשון ומענין הראשון שפירשנו בו לשון רבוי תולדות, ושני הענינים נכונים בו. (בראשית א כ)

...ואמר פה ושרצו ופרו ורבו לפי שהם מעטים היוצאים מן התבה אמר הא-ל שישרצו ויפרו וירבו לרוב. (שם ח יז)

ספר החינוך:

שלא לאכל שרץ הארץ, שנאמר "וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל". מדיני המצוה כגון החילוק שחילקו ז"ל בשמנה שרצים האמורים בתורה משאר שרצים שהם נחשים ועקרבים וכיוצא בהם, שאמרו ששמונה שרצים האמורים בתורה שיעור חיוב אכילתם כשיעור טומאתן שהיא כעדשה, ושיעור האחרים בכזית... (שמיני מצוה קסב)

שלא לאכל מיני שרצים דקים הנולדים בזרעים ובפרות מעת שיצאו וישרצו בארץ, והוא הדין כל זמן שנעשו בפרי בעודו מחובר לקרקע, אף על פי שלא יצאו ושרצו על הארץ, ששורץ על הארץ נקרא, מכיון שנעשה בפרי בעודו מחובר, ואם יצאו על הארץ אף על פי שחזרו אחר כך לתוך הפרי "שורץ על הארץ" נקרא גם כן מכיון שיצא... והוא הדין לכל התולעים הנעשים בפרות בתוכן אחר שנעקרו ולא פרשו מתוכן שאינן בלאו זה דשורץ על הארץ, והיו מותרין מן הדין, אלא שיש באוכל אותן שקוץ לנפש קצת. ואם יש בדבר ספק אם נעשו התולעים בפרות קודם שנעקרו או אחר כן יבדוק אותם יפה. ואם הם דקים מאד עד שאינו יכול לבדוק ישהא אותן שנים עשר חודש ואחר כך מותרין לאכל לכתחילה בלא בדיקה, שכל אותן תולעי הפרות אין מתקיימין שנים עשר חדש, כלומר הרי הוא כעפר גמור... תולעים הנמצאים במעי הדגים אסורים משום שרץ, כי מבחוץ הם באים, אבל הנמצאים בהם בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרין, והנמצאים במעי בהמה אסורין שמבחוץ הם באים, ואף הנמצאים במח הבהמה ובתוך בשרה אסורין, לפי שאין שום דבר בבהמה שיהא מותר בלא שחיטה, והן אינן בני שחיטה, ועוד שהתורה רבתה אותן לאסור, וכמו שאמרו רז"ל "ואת נבלתם תשקצו" לרבות דרנין שבבהמה...

וכן התירו ז"ל במים שבכלים שהתליעו או אפילו בבורות שיחין ומערות, כלומר כל מים מכונסין, ואמרו שאדם שוחה ושותה מהן כל זמן שלא פרשו התולעים למקום אחר, ואפילו פרשו לדפני הכלי או הבור מכיון שחזרו לתוכו שותה ואינו נמנע, דמקום רביתיהו (גידולם) הוא. ומן הדומה שאפילו משום בל תשקצו אין בהם, ונראה שהטעם מפני שמצאו להם התר מפורש מן הכתוב, כמו שדרשו ז"ל (חולין ס"ו ב') בימים ובנחלים, את שיש לו אכול ואת שאין לו אל תאכל, אבל בכלים ודומה לכלים בין שיש לו בין שאין לו מותר...

והעובר עליה ואכל במזיד בריה שלמה לגמרי טמאה בין חיה בין מתה, ואפילו פחותה מן החרדל, ואפילו היתה סרוחה, ובין שהיתה על ידי זכר ונקבה או מכל העיפושים שבעולם ושרצה בארץ, מי שאכלה כולה לוקה עליה, אבל חסרה אפילו רגל אחת אינו לוקה עד שיאכל כזית ממנה. (שם מצוה קסג, וראה שם עוד ומצוה קסד)

שלא לאכל מן השרצים המתהוים מן העיפושים אף על פי שאינן מין ידוע ולא יתהוה מזכר ונקבה... וכתב הרמב"ם ז"ל כי בשרץ הנולד מזכר ונקבה נאמר "שורץ", ואשר נעשה מן העיפוש נאמר עליו "רומש", והרמב"ן ז"ל הקשה עליו מן המקראות וכתב כי בכולן נאמר רומש ושורץ. (שם מצוה קסה)

בעל הטורים:

השורץ - בגימטריא כשעורה, ששעורו כשעורה. בשרצים לא התיר בהם כלום בשביל הנחש שהוא מהם. (ויקרא יט כט)

ספורנו:

פרו וישרצו - ואחר שמתו כל שבעים נפש נטו לדרכי שרצים, שרצים לבאר שחת. (שמות א ז)

מהר"ל:

שלשה דברים היו קשים למשה וכו', פירוש דבר זה כי אלו דברים הם רחוקים מן העולם מפני שהם יוצאים מן העולם... וכן השרצים מפני שהן רחוקים מאד מאד מן העולם, כי האדם הוא עיקר העולם, והבהמות קרובים אליו, אבל השרצים הם רחוקים מאד מאד מן העולם, ולכך היה קשה ההשגה במראות הנבואה, כי משה ראה במראה הנבואה השייך אל העולם וצורתו והתקשרותו אבל דברים שהם יוצאים מן העולם הוא רחוק והיה קשה לו עד שהיה מסייע לו השי"ת והראה לו. (חידושי אגדות מנחות כט א)

...וכאשר תבין עוד בחכמה מדריגת אלו הדברים ומאיזה מדריגה נמצאים תוכל להבין דבר זה, ולא תוכל להבין דבר זה אלא אם תדע תחלה מה הם הדברים שהם המציאות ואחר כך תבין הדברים שהם רחוקים מן המציאות, ומזה תדע כי המנורה היא עליונה במעלה על העולם, כי מעולם האחדות היא, והשרצים הם רחוקים מן העולם, ויורה זה מה שהם שרצים ובזה הצד השרצים רחוקים מן העולם מצד החיצוניות שבהם... (גור אריה ויקרא יא ב)

מלבי"ם:

...כבר ביארתי ששם שרץ יבא גם על התנועה והרחישה, אבל פעל שרץ ישמש בו לרוב על ההפראה והרביה היתרה שנמצא בשרצים, ופה בא מטעם ההפראה היתרה שיפרו המים בעלי חיים שיחיו ויפרו במים, וזה כולל מערכת הדגים ומערכת חית הים... (בראשית א כ)

ושרצו בארץ - כנגד המשריצים ביצים, ופרו ורבו - נגד אלה המולידים חיים. (שם ח יז)

רש"ר הירש:

שרצו בארץ - כאן הוסיף הכתוב מצות "שרצו" למצות "פרו ורבו", לשון זו רומזת לריבוי גווני גוונים של המין האנושי השורץ בארץ. המין האנושי ילך ויתרבה בריבוי גווני גוונים והוא ישרוץ בארץ עליה, על ידיה ובהשפעת אזוריה החלוקים ברבגווניות... (בראשית ט ז)

בשרץ השורץ - השרצים הנמוכים, אף על פי שכולם אסורים באכילה הרי רק שמונת המינים האמורים כאן מטמאים במגע, תרגום שמותיהם איננו וודאי... שמונה שרצים מטמאים רק מגע ולא במשא, וכשאר בעלי החיים הם מטמאים רק במותם ולא בחייהם. אבר מן החי מטמא גם בשרץ, שהרי נתקיימה בו מיתה חלקית. גם דם שרצים טמא, ו"אין דמם חלוק מבשרם" (כריתות ד' ב') ואילו דם נבילה איננו טמא, הדין המיוחד בשרצים נדרש במעילה י"ז א' מן המלים "וזה לכם הטמא".

כל הנוגע בהם יטמא, כאן תלה את הטומאה במגע השרץ כולו, "וכל אשר יפול עליו מהם" (להלן ל"ב), מכאן שגם מקצתו מטמא במגע, סתירה זו נתיישבה במסכת חגיגה י"א א' מקצתו של שרץ טמא אם יש בו כדי לייצג את כולו, ושיערו חכמים בכעדשה, שכן תחילת בריית החומט בכעדשה. כנגד זה בנבלת בהמה השיעור הוא בכזית. עוד אמרו במסכת נדה נ"ו א' מקצתו של שרץ מטמא רק אם עודנו לח, ואילו היבש או השרוף מטמא רק כולו, ובתנאי ששלדו קיים... (ויקרא יא כט, וראה שם עוד)

השרץ השורץ על הארץ - כולל את כל החרקים והתולעים מחוסרי הכנפים בין נבראו בארץ, בין נבראו במים ופירשו מהם. כל התולעים שנבראו במחובר בפירות שבאילן או שבגבעול כלולים במושג זה. אם נבראו בתלוש הרי הם קרויים שרץ השורץ על הארץ רק משפירשו, אף על פי שכל היוצא מן הטמא טמא... הרי איסור שרץ מתחיל רק משעת ריקום השרץ, ואם התליע בתלוש רק משפירש. ואולי ביצי שרץ אינן כלולות באיסור... (שם שם מא, וראה שם עוד)

העמק דבר:

שרצו בארץ - התהלכו בה מהר, כמו רוצה להרבות הישוב, ובזה ורבו בה - דפירוד מקומות גורם רביה יותר מאשר היא במקום אחד. (בראשית ט ז)