שררה

(ראה גם: דור המדבר-זקנים, מלך, מנהיג, נשיא, פרנס, צבור-צרכי, ראש)

 

שמענו אדוני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברנו קבר את מתך, איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך. (בראשית כג ו)

ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף, וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו. וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, ונתון אותו על כל ארץ מצרים. ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה, ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. (שם מא מב)

אלהים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאור. (שמות כב כז)

ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'... המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר. (במדבר טז ג)

הלוא ציויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת, כי עמך ה' אלקיך בכל אשר תלך... כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, רק חזק ואמץ. (יהושע א ט)

דברו נא באזני כל בעלי שכם מה טוב לכם המשול בכם שבעים איש כל בני ירובעל אם משול בכם איש אחד, וזכרתם כי עצמכם ובשרכם אני... הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך, ויאמרו לזית מלכה עלינו. ויאמר להם הזית החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלקים ואנשים, והלכתי לנוע על העצים... ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם באו חסו בצלי, ואם אין תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון... (שופטים ד ב והלאה)

ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה. ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים... (שמואל א ח ה, וראה שם עוד וערך מלך)

הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני בו, ואשיב לכם... (שם יב ג)

אביך הקשה את עולנו, ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך... וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר אבי הכביד את עולכם ואני אוסיף על עולכם, אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים... (מלכים א יב ד והלאה)

ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם. ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד... (ישעיה ג ה)

הוי רועים מאבדים ומפצים את צאן מרעיתי נאם ה'. לכן כה אמר ה' אלקי ישראל על הרועים הרועים את עמי אתם הפיצותם את צאני ותדיחום ולא פקדתם אתם, הנני פוקד עליכם את רוע מעלליכם נאם ה'... (ירמיה כג א)

ספרי:

...ואם תאמר מי גדול משניהם, היה ר' שמעון בן אלעזר אומר גדול הממליך או המלך, הממליך העושה שרים או העושה שררה, הוי אומר העושה שררה, כל עצמו של שני כתרים אין באים אלא מסודה של תורה, וכן הוא אומר בי מלכים ימלוכו ובי שרים ישורו. (קרח קיט)

בעת ההיא לאמר, לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לציבור. מעשה ברבי יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא שהושיבן רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים, לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים... נכנס ומצא את רבי יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר בן חסמא שישבו להם אצל התלמידים, אמר להם ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא הודעתם לציבור שאתם מבקשים לעשות שררות על הציבור, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, מיכן ואילך הרי אתם עבדים ומשועבדים לציבור. (דברים טז)

תלמוד בבלי:

ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם, מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות... דא"ר חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו, מפני שהנהיג עצמו ברבנות. (ברכות נה א)

אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו, ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב... דכתיב ויאמר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו'. אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל, אמר לו הקב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל, אמר לו רבונו של עולם, אם לפניך הגון לפני לא כל שכן, אמר לו אף על פי כן לך אמור להם, הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל, אמרו לו אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן. (שם)

אמר רב חנן בר רבא אמר ר' יוחנן אפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו ליה. (שם נח א)

אמר ר' יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו, שנאמר חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים וגו'. (פסחים פז ב)

אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר, מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים. (יומא כב ב)

...והרשות מקברת את בעליה, ערום נכנס לה וערום יצא ממנה, ולואי שתהא יציאה כביאה. (שם פו ב)

ואמר רבי אלעזר כשהקב"ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות, שנאמר ויושיבם לנצח ויגבהו, ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו, שנאמר ואם אסורים בזקים. (מגילה יג ב)

רבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל, ואף על גב דאמר מר שום תשים עליך מלך, כל משימות שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך, האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה. (יבמות מה ב)

תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, נגבית בשנים שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים, ומתחלקת בשלשה כדיני ממונות... דאמר רבי חנינא מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה, מאי שררותא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שממשכנין על הצדקה ואפילו בערב שבת... (בבא בתרא ח ב, וראה שם עוד)

אמר רבי חנינא משל דרבנן למה הדבר דומה, לתרי מלכי ולתרי איפרכי, מלכו של זה למעלה ממלכו של זה ואיפרכו של זה למעלה מאיפרכו של זה... אלא מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה, ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה. רב אדא בר אבא אמר כגון מלכא ואלקפטא רופילא וריש גלותא, האי זה למעלה מזה הוא, אלא כגון מלכא ורופילא ואלקפטא וריש גלותא. רבא אמר כגון שבור מלכא וקיסר... (שבועות ו ב)

שמעיה אומר אהב את המלאכה ושנא את הרבנות... (אבות א יא)

וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. (שם ב ב)

...נתן (רבן גמליאל) דעתו להושיבם בראש, כשעלה שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו, אמר להם כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם, שנאמר וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה. (הוריות י א)

אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל, אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו. (עדיות ה ו)

תניא אמר ר' יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר עלה לה אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין, שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה בקש להרוג את דוד. (מנחות קט ב)

תלמוד ירושלמי:

אף על פי שנכנס לגדולה (שמינוהו נשיא) האריך ימים, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. (ברכות יא א)

רבי חונה אמר תמחוי בשלשה שהוא על אתר, רבי חלבו בשם רבי בא בר זבדי אין מעמידין פרנסין פחות מג', אנא חמי דיני ממונות בג' דיני נפשות לא כל שכן, ויהיו עשרים ושלשה, עד שהוא מצמית להון הוא מדכן. רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין מעמידין שני אחין פרנסים, רבי יוסי עבד חד מן תרין אחין, עאל ואמר קומיהון לא נמצא לאיש פלוני דבר עבירה, אלא שאין מעמידין שני אחין פרנסין. רבי יוסי עאל לכפרה (שם מקום) בעי מוקמה לון פרנסין ולא קבלון עליהון, (לא היה שם מי שיקבל עליו), עאל ואמר קומיהון בן בבי על הפקיע, ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להימנות עם גדולי הדור, אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות לא כל שכן. רבי חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון (מטעים ומלמד אותם) אורייתא לומר שכל שררה שניתנה בתורה ניתנה, בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו.

רבי חייא בר בא מקיים ארכוניי, רבי אלעזר הוה פרנס, חד זמן נחית לבייתיה א"ל מאי עבדיתון, א"ל אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלו עלך, אמר לון ליכא אגר טב. נחת זמן תנינן אמר לון מאי עבדיתון, א"ל אתא חד סיעא חורי ואכלון ושתון ואקלונך, אמר לון כדון איכא אגר טב. (ללמד שלא יקפיד הפרנס והגבאי אם יתבזה על ידי כך, כי אדרבה זהו לו לנחת ויקבל שכר הטוב בשביל כך).

ר"ע בעין ממניתיה פרנס, א"ל נמלך גו בייתא, הלכון בתריה שמעון קליה דימור, על מנת מתקל, על מנת מבזייא. (פאה לו ב)

...מהו דחמת מקיל בשלי תלוי (א"ל ר' ינאי מה אית להיות מיקל כל כך בשלי לעבור על שבות בשבת), א"ל עתיד את להנהיג שררה על ישראל (מפני שאתה מחמיר על עצמך אף בדבר שאין בו איסור כל כך). (דמאי כט ב)

כשהנשיא נכנס כל העם עומדים מפניו ואין רשות לאחד מהן לישב עד שיאמר להן שבו, אב בית דין שנכנס עושין לו שורות, רצה נכנס בזו רצה נכנס בזו. חכם שנכנס אחד עומד ואחד יושב ואחד עומד ואחד יושב עד שמגיע וישב לו במקומו... תני חכם חתן נשיא גדולה מכפרת, קביל עליה ממניתיה... נשיא, בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה אלא שנמחלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה. ר' מנא מיקל לאילין דמתמניי בכסף, רבי אימי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. א"ר יאשיה וטלית שעליו כמרדעת של חמור, א"ר שיין זה שהוא מתמני בכסף אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי... ר' אמי שאל לר' סימון שמעת שממנין זקינים בחוצה לארץ, א"ל שמעתי שאין ממנין זקינים בחוצה לארץ, א"ר לוי ולא מקרא מלא הוא בן אדם בית ישראל יושבין על אדמתם, הא כל ישיבה שלך לא יהא אלא על אדמתך. רבנן דקיסרין אמרין ממנין זקינים בחוצה לארץ על מנת לחזור... (בכורים יא ב)

א"ר מנא אנא שמעית מר' יודן ומן כל רבנין מפני מה נוהגין בית דין שלמטן בכבוד, (הגדולים נוהגין כבוד בבית דין שלמטן מהן), שלא ירבו המחלקות בישראל. שלשה הניחו כתרן בעולם הזה וירשו חיי העולם הבא, ואילו הן, יונתן בן שאול ואלעזר בן עזריה וזקני בתירה... לית לך כהדא דזקני בתירה דשרין גרמון מן נשיאות ומניני נשיא (חידוש הוא). רבנן דקיסרין אמרין אף רבי חנינה דציפורין לרבי מנא. אמר רבי יושוע בן קבסיו כל ימי הייתי בורח מן השררה עכשיו שנכנסתי כל מי שהוא בא ומוציאני בקומקום הזה אני יורד לו, מה הקומקום הזה כווה ומפציעו מפחם בו כך אני יורד לו. (פסחים לט ב)

ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון... רבנן דקסרין אומרין ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו. (יומא כז א)

...אמר משה אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול... (תענית כב ב)

אין בודקין (ליחוס) לא מן המזבח ולמעלה ולא מן הדוכן ולמעלה וכל מי שהחזיקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי הצדקה משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן... כתיב שום תשים עליך מלך, אין לי אלא מלך, מניין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה מניין, תלמוד לומר מקרב אחיך תשים עליך מלך, כל שתמניהו עליך לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כתיב והתייחשם בצבא במלחמה, זכות יחסיהם עומדת להם במלחמה. עד כדון מן הקבלה, מדברי תורה לא יבא ממזר בקהל ה', לא יבא פצוע דכא וגו', מה כתיב בתריה, כי תצא מחנה על אויבך וגו'. (קידושין מה א)

חברייא אמרין טעמא דר"ש (אם נודע להם אחר שנתמנו פטורין) משם שהגדולה מכפרת... כשם שהיא מכפרת על הודאי כך היא מכפרת על הספק... (הוריות יב א)

משה הקדים ראשים לזקינים, יהושע הקדים זקינים לראשים, משה על ידי שהיו הכל תלמידיו הקדים ראשים לזקינים, יהושע על ידי שלא היו הכל תלמידיו הקדים זקינים לראשים. משה עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ הקדים ראשים לזקנים, יהושע על ידי שצרך להם בכיבוש הארץ הקדים זקינים לראשים. משה על ידי שלא נתייגע בתלמוד תורה הקדים ראשים לזקנים, יהושע על ידי שנתייגע בתלמוד תורה הקדים זקנים לראשים. ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי משה על ידי שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתכר במלכיות וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשים לזקינים. (שם יט א)

מדרש רבה:

ויצב שם מזבח ויקרא לו א-ל, אמר ר"ל ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, אמר אתה א-לוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. ר' הונא בשם ר"ל אמר, אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך, מחר בתך יוצאה ומתענה... (בראשית עט י)

דבר אחר ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב (משלי ל') כל אמרת א-לוה צרופה, אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה. הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקב"ה בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה, בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל... א"ל הקב"ה נמצא אתה נאמן בצאן בא ורעה צאני... וכן במשה הוא אומר וינהג את הצאן אחר המדבר להוציאן מן הגזל, ולקחו הקב"ה לרעות ישראל... (שמות ב ג)

רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי פתר קרא, כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב וגו', ר"ע מתני לה בשם ר"ש בן עזאי רחק ממקומך ב' ג' מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שיאמרו לך רד, מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד, וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי, הגבהתי היא השפלתי, מה טעם, המגביהי לשבת המשפילי לראות. (ויקרא א ה)

...כדבר ירבעם ריתותו של שלמה, א"ל הקב"ה למה אתה מוכיחו, נשיא הוא בישראל, חייך שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמוד, כיון שנכנס למלכות מיד ויאשם בבעל וימות... א"ר יוחנן אין נותנים מלכות למי שמפליג על דברים של א-ל, ומי שעושה דברים של א-ל הוא נתון מלך. (שם יב ד)

כתיב שום תשים עליך מלך וגו', אין לי אלא מלך, מנין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה, תלמוד לומר מקרב אחיך תשים עליך מלך, כל שתשמישו עליך לא יהא אלא מקרב אחיך ומן הברורים שבאחיך... (במדבר ט ד)

מהו יאכל פריה, פרי של תורה מלכות ושרות, שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו, וכן אירע ליהושע שלא ירשו בניו של משה מקומו אלא יהושע ירש מקומו... (שם יב יא)

דבר אחר גאות אדם תשפילנו זה יוסף, שהנהיג שררה, שהיו אומרים לו אחיו לפניו עבדך אבינו והיה שותק, לפיכך נקרא עצמות בחייו, שנאמר (בראשית נ') והעליתם את עצמותי מזה. (שם יג ה)

קח את הלוים, זה שאמר הכתוב (תהלים י"א) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. ה' צדיק יבחן, אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה, וכן את מוצא באבינו אברהם נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן, ואחר כך ברכו, שנאמר (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל... (טו ט, וראה שם עוד)

...למה שמעלתן של צדיקים מעלה שאין לה ירידה, אבל מעלתו של עשו מעלה שכולה ירידה היא, היום הוא אפרכוס, למחר סגן, למחר קומוס למחר סרדיוט, וכן כל גדוליהם, וכן הנביא אומר (עובדיה א') אם תגביה כנשר וגו', אבל מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה ואין קדושתם נופלת לעולם... (שם טו יג)

ורבנן אמרין לפי שכל השבטים לא נהגו שררה במצרים על ישראל, ושבטים הללו נהגו שררה במצרים. כיצד, מת ראובן נתנה שררה לשמעון, מת שמעון נתנה שררה ללוי, מת לוי בא ליתן שררה ליהודה, יצתה בת קול ואמרה הניחו אותה עד שיגיע זמנה, ואימתי הגיע זמנה אחרי מיתת יהושע, הדא הוא דכתיב (שופטים א') ויהי אחרי מות יהושע וגו' ויאמר ה' יהודה יעלה. (שיר ד טו)

דתנינן ר' שמעון אומר אף בחלקי אגוזים, וכל מי שעולה לראשו ואינו נותן דעתו האיך יעלה הוא נופל ומת ונוטל שלו מן האגוז, כך כל מי שהוא מנהיג שררה על הציבור בישראל ואינו נותן דעתו היאך הוא מנהיג את ישראל, סוף שהוא נופל ונוטל שלו מתחת ידיהם, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב') קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אכליו יאשמו וגו'. (שם ו יז)

מדרש תנחומא:

אלה פקודי המשכן, זה שאמר הכתוב איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כ"ח), איש אמונות רב ברכות זה משה, שנעשה גזבר על המשכן וכל הדברים היו מתברכים על ידו, לפי שהיה נאמן, ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח שהיה לוי ובקש ליטול כהונה ולויה, לא ינקה. דבר אחר איש אמונות רב ברכות זה משה שנתמנה גזבר על המשכן, שנו רבותינו אין עושין שררה על הצבור פחות משנים, ומשה היאך נעשה יחידי גזבר, אלא אף על פי שהיה משה הצדיק נאמן על פי הגבורה, דכתיב (במדבר י"ב) בכל ביתי נאמן הוא, קורא לאחרים ומחשב על ידיהם... (פקודי ה)

ויקרא אל משה, זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ"ט), כל מי שרודף אחר שררה שררה בורחת ממנו, וכל מי שבורח משררה שררה רודפת אחריו. שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך, שנאמר (שמואל א' י') וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, מהו אל הכלים, כשאמרו לו דבר המלוכה אמר להם איני ראוי למלכות אלא שאלו באורים ותומים אם אני ראוי ואם לאו הניחו אותי, מיד וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, מהו אל הכלים, כשאמרו לו דבר המלוכה אמר להם איני ראוי למלכות אלא שאלו באורים ותומים אם אני ראוי ואם לאו הניחו אותי. מיד וישאלו עוד בה'. מיד החביא את עצמו עד שישאלו באורים ותומים, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים. והבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, שנאמר הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם הזה. 

ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה והשררה ברחה ממנו, (שופטים ט') וילך אבימלך בן ירובעל שכמה אל אחי אמו וגו', והרגם כלם על אבן אחת ומלך על בעלי שכם, ולבסוף וישלח אלקים רוח רעה בין בעלי שכם ובין אבימלך והרגה אותו אשה. 

ומשה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות ג') ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ויאמר בי אד-ני שלח נא ביד תשלח, אמר רבי לוי שבעה ימים היה הקב"ה מפתה למשה בסנה לשלחו, והוא משיבו שלח נא ביד תשלח... א"ל הקב"ה חייך שסופך לילך, כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלקי העברים וגו', אמר אותו רשע מי ה', התחיל משה אומר אני כבר עשיתי שליחותי, הלך וישב לו. אמר ליה הקב"ה ישבת לך, בא דבר אל פרעה, וכן על כל דבור ודבור, ללמדך שהיה בורח מן השררה, לסוף הוציאם ממצרים וקרע להם את הים והביאם אל המדבר והוריד להם את המן... (ויקרא ג, וראה שם עוד)

ובנים לא היו להם, רבי יעקב בר אבין בשם רבי אחא אומר אילו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר, שכל הקודם לנחלה קודם לכבוד, ובלבד שיהא נוהג כמנהג אבותיו. (אחרי ז)

אמרו להם עכו"ם שובי שובי השולמית, מהו שובי שובי, הדבקי לנו ובאי לך אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים ודוכסין והגמונים, שובי שובי ונחזה בך, אין ונחזה אלא שררה, שכן יתרו אמר למשה ואתה תחזה מכל העם (שמות י"ח), וישראל אומרים להם מה תחזו בשולמית, ומה גדולה אתם נותנין לנו, שמא כמחולת המחנים, שמא אתם יכולין ליתן לנו כגדולה שנתן לנו אלקינו במדבר בדגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן... (במדבר יא)

מדרש תנחומא הקדום:

יש לך אדם עד שלא נכנס לשררה הוא שואל בשלום בני אדם, אבל משנכנס לשררה רוחו גסה עליו ואינו משגיח לשאול לשלום בני העיר, אבל יוסף לא היה כן, אף על פי שנכנס לשררה הוא היה מנהגו לשאול בשלום אחיו, שנאמר (בראשית מ"ג) וישאל להם לשלום. (וישב ז)

אבות דר' נתן:

ושנא את הרבנות, כיצד מלמד שלא יניח אדם עטרה מעצמו בראשו אבל אחרים יניחו לו, שנאמר (משלי כ"ז) יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך. (יא ב)

דבר אחר אל יכוין אדם ליטול את הרשות, אף על פי שבראשונה פותחין לו פתח הנאה באחרונה פותחין לו פתח הקשה לו. (שם ד)

פסיקתא:

...מה תלמוד לומר לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לשררה. רבי מנחמן אמר רבי יעקב משום ר' מני מייתי לה מן הדא, אל תצא לריב מהר (משלי כ"ה), לרב כתיב, לעולם אל תהי רץ אחר שררה, למה כן, ומה תעשה באחריתך בהכלים אותך ריעך, למחר הם באים ושואלים לך שאילות מה אתה משיבם. רבי מנחמא בשם רבי תנחום בי רבי חייא רבי מני בשם רבי יוסי בר זבידא מייתי לה הכי, נואף אשה חסר לב (משלי ו') הוא כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה. משחית נפשו הוא יעשנה, כמשה, שאמר ועתה אם תשא חטאתם (שמות ל"ב), כיהושע שאמר (יהושע ז') בי ה', בי ולא בהן... הוא יעשנה. אמר רבי אבהו אני נקראתי קדוש ואת נקראת קדוש, הא אם אין בך כל המדות שיש בי לא תקבל שררה. (פרשה כב י' הדברות תנינותא)

מדרש תדשא:

פרים י"ב, כבשים י"ב, שעירים י"ב, פרים כנגד מלכים, אילים כנגד נשיאים שעירי עזים כנגד רוזנים וסגנים ופחות, וכבשים כנגד פקידים ושלישים והכרתי והפלתי. (פרק י)

תנא דבי אליהו רבא:

ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי א-דני ה' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום וגו'... מה הלום שנאמר להלן לשון מלכות ושררה, אף הלום שנאמר כאן לשון מלכות ושררה, תדע לך שכן הוא שהרי במעשים הטובים שמצא הקב"ה בדוד עתיד להושיב אותו לימין השכינה, (תהלים ק"י) נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו'. (פרק יח)

תנא דבי אליהו זוטא:

הגרע והבלן והבורסקי אין מעמידין מהם לא מלך ולא נשיא ולא כהן גדול, ואין מוסרין להם דבר שיש בו שררה לרבים ואין מעמידין מהם אפוטרופסין ליתומים... והנושא אשה לשם גדולה לסוף מעמידין עליו מאותה המשפחה למעט זרעו אחריו. (פרק טז)

ילקוט שמעוני:

מבניו יעשה אותה, מלמד שהבן קודם לכל אדם שבעולם, יכול אף על פי שאין ממלא מקום אביו, תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו, בזמן שימלא את מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקום אביו יבא אחר וישמש תחתיו. (ויקרא פרק ו, תפח)

זקני העם, מלמד שאין אדם יושב בישיבה למטה אלא אם כן יושב בישיבה למעלה, עד שהבריות מרננים אחריו ואומרים איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם... בתחלה אמור להם דברי שבח, אשריכם שנתמניתם, וחזור ואמור להם דברי פגם, הוו יודעין שסרבנים וטרחנים הם על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהו מקללין אתכם וסוקלין אתכם באבנים, מה שהתניתי עמך התנה עמהן... (במדבר פרק יא, תשלו)

...אמרה לצפורה מה עסק של נרות הללו דולקין, אמרה הענין, אמרה מרים אשריהן נשים של אלו מה הן רואות היאך עלו בעליהן לשררה, אמרה לה צפורה אוי להן שמעכשיו אינם נזקקין להן לתשמיש אלא הן נעקרות מעכשיו... (שם פרק יב, תשלח)

אמר ר' יודן ואתה מרום, רוממות שאתה נותן בעולמך לעולם, נתת כהונה לאהרן ברית מלח עולם היא, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. נתת מלכות לדוד לעולם, הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח. (תהלים צב, תתמג)

אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה על שבטו של לוי הכתוב מדבר, אמר הקב"ה די לכל אחד ואחד השררה שנתתי לו, אם רוצה הוא בחיים ומה שכרו די לו שאתה נצול משאול, למען סור משאול מטה, זה קרח ועדתו שנתתי להם שררה ובקשו לחמוד מה שלא היה שלהם, מה היה סופן, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה מהלך במדבר הוא ואסטרטליטין שלו, מצאו שניהם שני אוצרות של זהב, אמר לו המלך כל אחד ואחד יהא מכיר חלקו, לא אני נוגע באוצרך ולא אתה תגע באוצרי... (משלי פרק טו, תתקנג)

ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים, על כמה היה ממונה, א"ר אלעזר בן מריון על מ"ב, שכן מצינו בשלמה דעביד כן יכיל קאים, פחות מכאן לא ידע מהו דעביד, יתיר מכאן לא יכיל קאים. (רות פרק ב, תרא)

מדרש הגדול:

אוי לרבנות שהיא פורקת מבעליה יראת שמים, בתחלה כתיב ביה וימצא אותו אחיה והוא מתכסה שלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה (מ"א י"א), אמר רב נחמן מאי שלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה דופי כך לא היה בו בירבעם דופי באותה שעה... וכיון שמלך ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים... (בראשית כז א)

...וכשם שהמלכות ירושה לבנים, כך כהונה גדולה ירושה לבנים, שנאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו (ויקרא ו') והוא הדין לכל השררות וכל המנויין שבישראל שהן ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, או בנו יכול אפילו בזמן שאינו ממלא מקומו שלאביו, תלמוד לומר תחתיו מבניו, בזמן שהוא ממלא מקומו שלאביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקומו שלאביו יבוא אחר וישמש תחתיו. היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו, לא היה ממלא ביראה אף על פי שהוא ממלא בחכמה אין ממנין אותו למנוי שבישראל. (דברים יז כ)

אמונות ודעות:

והפרק התשיעי בשררה. ואחרים נראה להם כי החשוב ביותר שיעסוק בו האדם בעולם הזה הוא הגבהות וההתגדלות וההשתררות, ואמרו כי הנפש נוטה לצד הכבוד, ותראה יקשה עליה הכניעה ולהיות מסור בידי אדם אחר ונשמע לו, ותמצא שהשררה משמחתה ומרוממתה ומוסיפה לה חריצות ונחת רוח, וכן לצוות ולהזהיר מענגים אותה, ולולי השררה לא היה סדר בעולם ולא יתוקנו תועליותיו, שהמלכים מארגנים את המלחמות והמשמרות, והשופטים דנים בין ההגונים בבני אדם, והשוטרים מדכאים את הפושעים על ידי השררה. ומעניניה שהצדיקים מברכים בה זה את זה, כאמרו, "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך".

אבל מה שאמרו מתקון העולם על ידי המשמרות והשופטים והשוטרים אינו דחוי, אלא הוא דברינו ומטרתינו, אלא שהם שאלוהו דרך עראי ונעזרו בו לשטתם, כי השליטה בעולם אינה מתקיימת אלא בחכמה, והם השמיטו מעלת החכמה ועשאוה לשררה כשלעצמה.

וראוי שאקבע את הדבר שנתעלמו ממנו מנזקי הגבהות והשררה, מהם כי האדם כאשר מגביה עצמו ורמה רוחו בעיני עצמו יצא ממחיצתו ויפסע מעל הקרובים והרחוקים ויראה עצמו יחיד בדור, ויזלזל בדעת כל אדם ולועג ודוחה דברי כל אדם, וכאמרו "לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע" (משלי י"ח). ומוחה בידי הזקנים במה שכבר נסוהו באורך חייהם, ודוחה נסיונם ואינו מקבל עצתן ומצותם, וכאמרו "דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם" (שם י"ב). ובכך מתקלקלים עניני עולמו. ואם הצליח מהם דבר מיחסו אל ערמתו וכחו והנהגתו והבנתו, וכאמרו "אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו, כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי ואסיר גבולות עמים" (ישעיה י'). ויבא בכך להתנגד לבעלי אומניות באומנותם, ויהיה סכל בעיניהם ויזלזלו בו, ועד כדי להתנגד לחכמים בפעולותיהם המדעיות ומדמה לסתור אותן... והפליג בדבר עד שמקשה על חכמת הבורא וידיעתו ויתנגד להרבה ממנה ולא תישר בעיניו, כאמרו "ואמרו איכה ידע ויש דעה בעליון" (תהלים כ"ג). וישאהו לבו להכנס בכל דבר מסוכן, מתוך בטחונו כי תבונתו תמלטהו, וזהו אשר הכשילו, וכאמרו "מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה, לכד חכמים בערמם" וגו' (איוב ה').

ומי שהושגה לו השררה והשלטון, באותו הזמן יתגלו מקנאיו וירבו אויביו ואף על פי שלא הרע להם, אלא בלי סבה, כאמרו "בלי עון ירצון ויכוננו עורה לקראתי וראה" (תהלים נ"ט). ואף מתחלה כאשר ירגישו שהוא ישתרר עליהם יזממו להרגו, והרי הוא תמיד לא יאכל אלא דבר סגור, ולא ישתה אלא שמור, וכאלו הוא יושב תחת חוד הסייף, וכאלו חייו תלוים בשערה, כאמרו, "כי כפשע ביני ובין המות" (ש"א כ'). ויחוצו משרתיו בינו לבין השפיטה בצדק ויביאוהו לידי טעויות וספקות, ותתחזק נגדו התנגדות בני אדם, ותחזק דרישת ה' ממנו, וכאמרו "ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור" (הושע ה').

אבל נטע הבורא בנפש אהבת הכבוד והגדולה כדי שתשתוקק בהם לגמול העולם הבא, כאמרו (איוב ל"ו) "לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו". (מאמר י פרק יב)

חובת הלבבות:

וממה שראוי לתת אל לבך ולבחון בו הסכמת בני אדם והתחברות לבותם עם רוב התחלקות מדותם למנות עליהם איש מהם ומקבלים עבודתו ושומעים בקולו במה שהוא מצוה ומזהיר אותם ויראים אותו והוא שומר אותם וחומל עליהם ודן בצדק ביניהם ומנהיגם על מה שיש בו תקנת כלם כדי שלא יתקלקלו עניניהם, ולא יוכל האויב להם. ואלו היה כל אחד מבני אדם חושש לעצמו ולדחות מעליו לא היו מסכימים על בנין מגדל ולא חומה והיו עניניהם מופקרים, ועם כל זה שהמושל בהם שומר חקי התורות ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים והוא משרת לתורה ושומר מנהג הצדק ובהם תכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו... (שער ה הבחינה פרק ה)

רש"י:

לא יסור שבט מיהודה - מדוד ואילך, אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממונים על פי המלכות. (בראשית מט י)

כי אתה תבוא את העם - משה א"ל ליהושע זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל, תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן, דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור. (דברים לא ז)

בימי עוזיה - ד' מלכים קיפח בימיו, מכאן אמרו אוי לרבנות שמקברת בעליה. (הושע א א)

הנמשל בפסוקים אלו, המתמנה על הצבור ינהלם לאט ויקבל שכר, בזאת פרות והקרן קיימת. (משלי כז כז)

אבן עזרא:

כשגגה - המושל תצריכנו ממשלתו שיעשה דברים היפך האמת ויראה כשגגה. (קהלת יג ה)

רשב"ם:

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח - וכן היה דרכם לקרא לאדם בשעה שממנים אותו על ביתם שם הראוי, וכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע כשנעשה משרתו. (בראשית מא מה)

משנה תורה:

הקופה אינה נגבית אלא בשנים, שאין עושים שררה על הצבור בממון פחות משנים, ומותר להאמין לאחד המעות של קופה. ואינה נחלקת אלא בשלשה מפני שהוא כדיני ממונות, שנותנים לכל אחד די מחסורו לשבת. והתמחוי נגבה בשלשה שאינו דבר קצוב, ומתחלק בשלשה. (מתנות עניים ט ה)

כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת, והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה, אף על פי שאינו כמותו בחכמה, שנאמר במלך "הוא ובניו בקרב ישראל", מלמד שהמלכות ירושה, והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו. משיח מלחמה אין בנו מתמנה תחתיו לעולם, אלא הרי הוא כשאר הכהנים... מעלין משררה לשררה גדולה ממנה ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה, שמעלין בקדש ולא מורידין, ואין מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל אלא אם סרח. (כלי המקדש ד כ)

אסור לאדם לנהוג בשררה על הצבור ובגסות הרוח אלא בענוה ויראה, וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים נענש, ואינו רואה לו בן תלמיד חכם שנאמר "לכן יראוהו אנשים, לא יראה כל חכמי לב".

וכן אסור לו לנהוג בהן קלות ראש אף על פי שהן עמי הארץ ולא יפסיע על ראשי עם הקדש, אף על פי שהן הדיוטות ושפלים בני אברהם יצחק ויעקב הם, וצבאות השם שהוציא מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה. וסובל טורח הצבור ומשאן כמשה רבינו, שנאמר בו "כאשר ישא האומן את היונק", והרי הוא אומר ואצוה את שופטיכם זו אזהרה לדיין שיסבול את הצבור כאשר ישא האומן את היונק. צא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים כיון ששלחו הקב"ה במצרים ונאמר "ויצום אל בני ישראל", אמרו מפי הקבלה שאמר להם למשה ולאהרן על מנת שיהיו מקללים אתכם וסוקלין אתכם באבנים...

כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה כדי שלא יתבזה בפניהם. אם המלאכה ברבים אסורה עליו, קל וחומר לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים ובכניסת עמי הארץ ובסעודת מרעות. אוי להם לאותן הדיינים שנהגו בכך מעלבון תורת משה שבזו דיניה והשפילוה עד ארץ והגיעוה עד עפר, וגרמו רעה להן ולבני בניהם בעולם הזה ולעולם הבא. (סנהדרין כה א והלאה)

...ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר "מקרב אחיך תשים עליך מלך", כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך.

אין מעמידין אשה במלכות, שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש. (מלכים א ד)

ספר חסידים:

וכל מי שמשפיל עצמו בעולם הזה ויכול להשתרר עצמו ולקחת גדולה ופרנסות על הצבור והוא לא חפץ להתגאות, כאשר עשו בני בתירא שירדו מנשיאותן לכבוד הלל שהיה גדול מהן, וכל כיוצא בזה יהיה לראש לעולם הבא. (טז)

אל יהי אדם רודף אחר הכבוד כי קוברת את בעליה. כמה צדיקים מתים כשהם ראשים מפני שאותו שבא אחריו להיות ראש הגיע זמנו ונדחה הראשון מפני האחרון. (תקנח)

רבינו יונה:

ואל תתודע לרשות - כי עבודת הרשות היא קשה עד מאד, ועל כל פנים כיון שמקבל עליו עול מלך בשר ודם סופו לפרוק עול מלכות שמים ולבטל המצות, כי הוא מתפחד מן הרשות ומלאכתו מרובה, ויעשה מלאכת ה' רמיה מפני המלאכה ההיא, ועוד, שסוף יורידנו מנכסיו אם ימצאנו בלי תועלת, שאין מקרבין לאדם אלא לצורך עצמן, ועל כל פנים פעם אחת לא יוכל לעשות אשר האדון מבקש. (אבות א י)

וכל העוסקין עם הצבור יהיו עוסקין עמהם לשום שמים - לא להכבד ולא להנות מהן ולא להשתרר עליהם אך להנהיגם בדרך ישרה, והכל לשום שמים. שזכות אבותם מסייעתם - שאף על פי שאתם עוסקים עמהם וצרכיהם נעשין על ידיכם, לא אתם הגומרין להם אלא זכות אבותיהם של צבור הוא מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד, לאלף דור. ואתם מעלה אני עליכם שכר כאלו עשיתם - רוצה לומר שאף על פי שזכות אבותם מסייעתן וצרכיהם נעשין בזכות אבותיהם ולא על ידיכם, אתם העוסקים מעלה אני עליכם שכר כאילו נעשו כל צרכיהם על ידיכם ובזכותכם, ויש לפרש עוד לבל תאמר מה לי ולצרה הזאת לטרוח בצרכי צבור, ואף כי יעשו צדקה על ידי להם לבדם מתן השכר כי ממונם הוא, שאין לך לחשוב בדבר זה, כי כפליים תטיב בעבורם מפני שזכות אבותם מסייעתם ותצליחו במעשיהם מאשר תוכל להצליח במעשיך, שזכות האבות מרובה... (אבות ב ג)

ועונש הנותנים חתיתם בארץ חיים מחמשה פנים, השנים מצד עצמו, והשלשה מצד העם. השנים שהם מצד עצמו, האחד, כי האנוש רמה ותולעה וכן נקרא גם עוד בחיים חיתו, ולא דיו שלא ישח ולא ישפל, כי ישתרר גם השתרר שלא לשם שמים. וגם במחשבת הגאוה מבלי השתרר נפסד האדם, שנאמר (משלי ט"ז) "תועבת ה' כל גבה לב".

והשני, כי האדם חייב להכין מערכי לבו בכל עת, להשכין בלבו אימה ויראה מעל פני השי"ת... והאיש הנותן חתיתו בארץ חיים שלא לשם שמים אין בלבו אימה מלפני השם ורוצה להטיל אימתו על בריותיו, ותחת שיש לו לערוך מחשבות להשכין אימת השם בלבו, הוא עורך אותן להטיל אימת עצמו על עם השי"ת. ונאמר (ש"ב כ"ג) "מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים", פירוש ראוי להיות מושל באדם צדיק שהוא מושל יראת אלקים, כי אחר שהוא ירא את השי"ת ראוי לעמו שייראו מלפניו.

והשלשה פנים שהם מצד העם, האחד, כי הוא מצער את הצבור בהטלת אימתו, ונאמר (ויקרא כ"ה) "ולא תונו איש את עמיתו", והוא על ענין הצער.

והשני, כי כמה מכשולים באים בסבת הטלת אימה, כמו שאמרו רז"ל (גיטין ז') לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתרה והפילה כמה רבבות מישראל.

והשלישי, כי עם הקדוש, שהם עובדי השי"ת, אין להם להכנע לבשר ודם, ואינו מן הראוי להיות מורא בשר ודם עליהם, אלא לשם שמים, שנאמר (ויקרא כ"ה) "כי לי בני ישראל עבדים", עבדים ולא עבדים לעבדים, ונאמר (שמות י"ט) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", לשון כהנים אדונים ושרים... פירוש אתם תהיו לי ממלכה שכלה שרים, שלא יהיה עליכם עול בשר ודם... (שערי תשובה ג קסג)

ספר החינוך:

...ומכלל מצוה זו גם כן לפי הדומה, שכל מי שבררו אותו בני הקהל למנות עליהם ממונים לשום ענין שישים כל השגחתו וכל דעתו למנות מהם הראויים והטובים על אותו מינוי שהקהל צריכין אותו, ולא יגור מפני איש, למנות מי שאינו ראוי... (דברים מצוה תיד)

...וכל חכם לב יקח מוסר שלא למנות שני אנשים לעולם בדבר מכל הדברים שיהיו רחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם, כמו צדיק ורשע והנקלה בנכבד, שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי חיים שאינם בני שכל, כל שכן בבני אדם אשר להם נפש משכלת לדעת יוצרם. (כי תצא מצוה תקנ)

הרקאנטי:

וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד, כבר ידעת מה שאמרו ז"ל שבת של דיוזגי היתה וכו', וזהו שאמר רב לך כי כבר הגיע עתו של יהושע. ודע כי לעולם נדחה הראשון מפני האחרון שכבר הגיע עתו להיות ראש, ועל כן לא יהא אדם רודף אחר הכבוד שקוברת בעליה. ועל כן תקנו בקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעבור כי אין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא, וכשאנו מתפללין על ביאת הגואל ראויין אנו להתפלל על חיי כל ישראל ובכלל חכמיהם ופרנסיהם שיזכו עמנו יחד בביאת הגואל, שכשיגיע זמן פרנס אחר לפרנס דורו הראשון נדחה מפניו... (וילך)

בעל הטורים:

הפקד - ב' במסורה, דין ואידך (תהלים ק"ט) הפקד עליו רשע, וזו היא שאמרו אין אדם נעשה שוטר מלמטה אלא אם כן נעשה רשע מלמעלה, וזהו הפקד את הלוים שנעשו שוטרים... (במדבר א נ)

דרשות הר"ן:

כי לא יבטיחו הכתוב ליהודה רק כל ימי היות הממשלה לישראל מצד עצמם לא תכרת משבט יהודה, והממשלה לעולם תהיה בשבטו כל זמן שתהיה בישראל. אבל לא הבטיח שלא יתמנה אדם בשררה מן השררות אם אינו משבט יהודה... (דרוש ז)

מנורת המאור:

הגדולה לאדם בעולם הזה מסבבת שמקנאים בו בני אדם ומוציאתו מן העולם בלא זמנו ומטרידתו מן העולם הבא, כי בקנאתם יחלקו עליו והוא משתרר עליהם ומפסיד אמונתו, כמו שאמרו ז"ל, כיון שנתמנה אדם פרנס מלמטה נעשה רשע מלמעלה. ובעון הגדולה שהוא נוהג על בני עמו מתקצרין שניו, כי לא מצינו גדול מיוסף הצדיק, ואף על פי ששלם לאחיו טובה תחת רעה מת קודם כלן, למען השררה והרבנות שהנהיג עליהם...

ואל יחשוב שום פרנס שבאה לו הגדולה בחכמתו, אלא הקב"ה ממנה אותו מלמעלה, כדגרסינן עלה, אמר רבי יוחנן שלשה הקב"ה מכריז עליהם בעצמו, ואלו הן רעב, ושובע ופרנס... ויש לו ללמד כדי שישפיל דעתו, ממשה ואהרן, שהיו מנהיגי כל ישראל ואמרו ונחנו מה (שמות ט"ז) וגם כן מדוד מלך ישראל, שאמר "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כ"ב). על כן אם ישפיל דעתו בגדולה ישבר גאון לבו ויתמיד בגדולתו... על כן כל ירא שמים ירחיק עצמו מכל שררה על הצבור זולתי אם יהיה לשם שמים ולתועלתם. ואף על פי כן אל יטיל אימה יתירה עליהם להשתרר... אבל יש לו להנהיג עם ישראל בחבה ואהבה כשינהגו כראוי ולא יצערם, כי ישראל נקראו גוי קדוש, ואין ראוי להכניעם שלא כראוי. ואם יראה בהם שיוצאים מקו היושר וצריכין הכנעה, יוכיחם ויכניעם כדין וכשורה עד שיבחרו הדרך הישרה, וילמוד מאדון העולם שהנהיג את ישראל והוליכם במדבר שממה כאשר ישא האומן את היונק, על אחת כמה וכמה מה יש לעשות לפרנס הבא במצותו. (נר א כלל ג חלק א פרק א)

הקב"ה למען חסדו הגדול שעושה תמיד עם בני ישראל, ממנה מהם בכל דור ודור מנהיגים שיהיו עומדים בשער המלך לדבר טוב על עמו שאין עוזבים לכלותם בלי עצור ועזוב. על כן כל העוסקים עמהם אם יהא כונתם להליץ טוב על ישראל, יתמידו בגדולתם ויתעשרו, כדגרסינן במסכת יומא (כ"ב ב') אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מתעשר... ואם מרחם על הצבור זוכה לגדולה לעולם הבא, כדגרסינן סנהדרין צ"ב, אמר רבי אלעזר כל פרנס שמרחם על הצבור זוכה ומנהיגם לעולם הבא... וגם נותן להם כח לעמוד בהיכל המלך, וצדקתם עומדת לעד...

אבל המתקרב לשלטונות כדי להתגדל את עצמו ולהשתרר על עם הקדש ואינו משגיח להגן בעדם אלא לכבודו ולכבוד בית אביו, יפסיד אמונתו ויהיה מוכרח לבקש ולדרוש הנאת השלטונות, שאין מקרבין לו לאדם אלא להנאתם... ועל כן הוכיח בפרק קמא דאבות שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות, שאולי בקרבתו לרשות לא ינהוג בכל דבר לשם שמים, על כן טוב לו שיתרחק מנסיון זה... (שם שם חלק שני)

מהר"י יעבץ:

הוו זהירין ברשות, לפי שרוב העוסקים בצרכי צבור צריכין להכנס בהיכל מלך ושרים סמך זו האזהרה של מעלה, ולפי שאמר למעלה שזכות אבותם מסייעתן רמז להם בכאן שלא יתלו ההצלחה בקרבתם למלכים, כי אהבתם גם שנאתם לא לבדם היא אלא (משלי כ"א) "פלגי מים לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו", ולכן תבטחו בו ותצליחו. דבר אחר אל יחשבו העוסקים עם הצבור אשר יש להם יד ושם בבית המלכים כי הם הגורמים. דבר אחר לפי שהעוסקים עם הצבור צריכים להכנס בהיכל מלך, הזהירם שלא יבטחו באהבת המלכים לעשות שלא כשורה. (אבות ב ג)

מדרש שמואל:

והרב עובדיה ז"ל פירש ושנא את הרבנות, והתרחק מלנהוג שררה על הצבור, שהרבנות מקברת את בעליה. רשות המלכות קרויה רשות, מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה, ואל תתודע לרשות כדי ליטול רבנות על ידה. אי נמי אל תתודע לרשות שלא יעבירוך על דעת קונך כמו שאירע לדואג האדומי. (אבות א י)

והרב ר' משה אלשקאר ז"ל כתב, וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקין עמהם להורות שאין ראוי למנות על הצבור רק תלמיד חכם, לפי שכבר הנהיגו עצמם במעלת המדות ובמעלות השכליות ועל כן ראוים להנהיג זולתם, שבודאי ינהיגו ויהיו עוסקים עמהם לשם שמים. אמנם העם הארץ שלא הנהיג את עצמו איך ינהיג את זולתו, על כן אוי לו לצבור שהמנהיג שלו עם הארץ, שמסתמא יהיה שונא תלמידי חכמים ויכבה אור התורה...

ואתם מעלה אני עליכם שכר, כמדבר לנוכח עם הפרנסים על פי השי"ת, שלא תאמרו כיון שישראל אינם עומדים אלא על דרך נס שהקב"ה מצילנו מיד הרשעים אם כן בעסקנו ופעולתנו לריק יגענו ולא תרצו לעסוק בצרכי צבור, לכן אמר ואתם מעלה אני עליכם כאילו עשיתם הדבר וזכות הרבים תלוי בכם. וגם כן גלה בכאן שאין ראוי להם ליטול שכר מהקהל שאני נותן שכרם. (שם ב ב)

אפשר שבא להיישיר את האדם איך יתנהג בענין המדיניות עם בני האדם, ואמר למי שהוא ראש וגדול ממך הוי קל אליו לשמוע למצותיו וכל אשר יאמר אליך עשה, ואם הוא קטן ממך בשנים ועם כל זה רוצה להתגאות עליך עם כל זה תהיה נוח לילדותו ולנערותו, והיה תשחורת מלשון "כי הילדות והשחרות" שנאמר על הנערות... (שם ג טז)

ספורנו:

אשר שלט האדם באדם - השלטון בעצמו דבר טוב, ובכל זאת גרם רעה גדולה, כמו שקרה למצרים בשלטם בישראל. (קהלת ח ט)

אלשיך:

וישימני לאב לפרעה - אף שבדרך כלל אין גדולת השרים על הקרובים למלך כי אם על העם, והוא סימן שגדולתו מה' ולא בדרך הטבע. (בראשית מה ח)

אם רוח המושל - אל תקח ממשלה, שבקל יבא לידי חטא גם שלא במתכוון. (קהלת י ד)

שערי קדושה:

השררה והכבוד היא קשה מאד, כי היא מביאה לאדם לידי הגאוה, שהיא הקשה מכולן, ועל ידי כן יטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, אשר סופו נעקר מן העולם, וזרעו לא יצליח אחריו כלל, כמו שאמרו ז"ל, וכמו שמצינו בירבעם החכם הגדול כנ"ל, שעל ידי בקשת השררה נטרד הוא וזרעו מן העולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא. ושאול בחיר ה', כבן שנה במלכו שלא טעם טעם חטא, והיה נחבא אל הכלים, בורח מן השררה, וסופו נלכד ברשתה, ואמר "כבדני נא נגד זקני עמי", ורדף אחריה, ואבד המלוכה, ונהרג הוא ושלשת בניו וכו'. כנ"ל במדת הקנאה, ואמרו רז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ואמרו רז"ל הרבנות מקפחת וקוברת בעליה, כי מביאתו לרום לבבו על קונו... אמר הקב"ה אני קדוש, אני חסיד וכו', אם יש בך כל המדות האלו קבל עליך שררה ואם לאו אל תקבל. ודוד המלך ע"ה אמר "ה' לא גבה לבי וגו' נפשי כגמול עלי אמו" ((תהלים קל"א).

לכן הוי בורח מן השררה עד קצה האחרון, וכמו שהארכנו במדת הגאוה, וכמו שאמרו בספר הזוהר זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא וכו'. מי לנו גדול ממשה רבן של כל ישראל, שסירב עם הקב"ה שבעה ימים ולא רצה, ואמר "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד'), עד שנאמר "ויחר אף ה' במשה" (שם)... ולבסוף נענש בעבורם במי מריבה, ולא הועילו לו כל זכיותיו, כי כל המשתרר על הצבור אפילו לשם שמים כמשה, סופו ליענש, כי הוא ערב על כל מעשיהן, כמו שאמרו ז"ל על "ואשימם בראשיכם" (דברים א') קל וחומר ליתוש כמונו שחס ושלום לא תהיה לנו תקומה. (חלק ב שער ד)

מהר"ל:

ומשה היה רועה, במדרש אין הקב"ה מעלה את האדם לגדולה אלא אם כן בחנו תחלה, שנאמר "ה' צדיק יבחן", ובמה בחנו במרעה צאן וכו'. וביאור זה, לא היה לו לכתוב ומשה היה רועה את צאן יתרו, והוי למכתב ויהי משה רועה את צאן יתרו, אבל כתב ומשה היה רועה בלשון עבר, לומר לך כי בשביל שהיה רועה כבר והיה נאמן וירא מלאך ה' וגו', ונתן אליו את ישראל לרעות. ואף כי הוא ית' יודע הכל ואין נסתר ונעלם מעיניו, מכל מקום כאשר צדקתו בפועל שנראה בצאן דבר זה בפועל, הוא סבה להיות עולה אל גדולה בפועל... (גבורות ה' פרק כב)

...וישנא את הרבנות המרחיקה המלאכה בשביל השררה, כי כמה חטאים ומכשולות יש בשררה, ועוד כי כל חטא וכל פשע בצבור תלוי בבעלי שררה שיש בידם למחות. ואמר ואל תתודע לרשות כלל, רוצה לומר שאל יהא נודע לשררה לגמרי, כל כך יהיה אדם מרחיק עצמו מן הרשות, שדבר זה יותר גרוע מהכל, שאין מגיע לו בזה טובה רק רע, וזה מפני כי אין הרשות דורש רק דבר שהוא טובת עצמו... (דרך חיים א י)

...ואלו בשררה הפך זה, שאמרו אוי לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך נביא שלא קפח ארבעה מלכים בימיו. יותר מזה אמרו בפרק קמא דסוטה א"ר יוחנן למה מת יוסף קודם אחיו, מפני שהנהיג עצמו ברבנות, והרי לך כי השררה הפך זה שהוא מקצר מציאותו בעולם הזה. ומה שבעל השררה הוא מקצר ימיו ביארנו זה במקומו, כי בעל השררה הוא מיוחד לעצמו כאשר מנהיג עצמו ברבנות ובשררה, ובזה נבדל מן הכלל, עד שהוא נחשב יחידי ופרטי בעצמו, וכמו שהתבאר כי בעל השררה מיוחד לעצמו, שמפני זה אמרו אל תתודע לרשות, שאין מקרבין את האדם רק בשביל הנאתן, ודבר זה ידוע, כי היחידי והפרטי אין כחו כמו מי שהוא הכלל, שאין ספק כי המים אשר הם תוך הנהר יש להם קיום יותר מן המים המיוחדים, ובעל השררה הוא מיוחד בעצמו שאינו תוך הכלל של שאר הבריות, ולפיכך אמרו אוי לרבנות שקוברת את בעליה, והוא דבר מבואר כי כח הכללי בודאי יותר מקוים כמו שתראה שהכללים הם מקוימים, וכל אשר הוא יש לו כח הכללי יש לו קיום...

ומכל שכן שישנא את הרבנות, כי כאשר ישנא הרבנות אינו אלא שהוא אוהב עבודת השי"ת, ואינו מבקש רק עבדות לא שררה, כי בעל השררה ובעל הרשות מבקש כבודו וגדולתו ואינו מבקש כבודו וגדולתו של מקום, כמו שנמצא בכמה מלכים, ואי אפשר שיהיה בעל השררה נצול מזה כלל, ולכך אי אפשר שיהיה שלם באהבת השי"ת רק על ידי אלו הדברים שיאהב את המלאכה וישנא את הרבנות ואל יתודע לרשות, שכל אלו מביאים אל ההכנעה להכניע עצמו תחת השי"ת... (שם)

ואמר הוו זהירין ברשות, לפי שאמר שיהיו עוסקים עם הצבור, אמר אחר זה הוו זהירין ברשות, כי הרשות הוא הפך הצבור, כי בעל שררה מפני חשיבותו וגדולתו הוא מוציא עצמו מן הצבור רק נבדל מהם כמו שהיא דרך כל בעל שררה אף שהוא רוצה להנהיג את הצבור כאלו היה עוסק בצרכי הצבור, אבל אין הדבר כך, וזה שאמר הוו זהירין ברשות שהרשות הוא נבדל מן הכלל ואין להם חבור עם הכלל, ואם אתה רואה שהם מקרבין את האדם ונראין כאוהבין את האדם אל תאמר הרי הוא מקרב את האדם בשביל שהוא אוהבו, ואם כן יש לו חבור אל אחרים, אין דבר זה כלום, שאין עושים זה בשביל שהם מחזיקים את האדם קרוב אליהם, רק עושים בשביל הנאת עצמן... וכל זה מפני שבעל השררה נבדל מן הצבור, ולכך אין מקרבין את האדם להיות להם חבור וקרוב אליהם, ונראין כאוהבים בשעת הנאתן ואינם אוהבים אותם... (שם ב ג)

...ובשביל זה ראוי היה שלא לסמוך לקרא בשם רב רק מי שיהיה שם שמים מתאהב על ידו, לא מי שיתחלל שם כבודו על ידו יותר על זה שנותן כבוד התורה למי שאין ראוי לה... וכל שררה בעולם יש בה צד קדושה גם כן במה שהוא נבדל מן שאר העם, ולפיכך אמר כי הנהנה מן השררה הוא דומה כמו הנואף שנהנה מגופה של אשה, כלומר שהאשה הזונה היא בלא קדושין רק בזנות, ודבר זה ענין גופני כאשר משמש עם הזונות בלא קדושין לגמרי שהקדושין נקראו קדושין בשביל שהם קדושה, והבא על הזונה בלא קדושין דבר זה הוא תאוה גופנית בלבד, וכך הוא מי שהשררה היא להנאתו אין זה נקרא שררה, מאחר שהשררה היא קדושה כמו שאמרנו. ואמר כי משה לא היה נהנה מן השררה רק היה מוסר נפשו למות על העם אשר היה בעל שררה עליהם, ודבר זה היה שררה של קדושה לגמרי, כאשר היה מבטל גופו לגמרי למסור גופו על ישראל. 

ור' תנחומא דריש מן "אל תצא לריב מהר", ונראה כי כתב מה שלא יקבל עליו שררה בלשון "ריב" מפני שדבר זה שהוא קבלת השררה ואין ראוי לה מביא ריב כי רוצה שיכבדוהו בני אדם בשביל שררותו, ואין העולם נוהגים בו כבוד, כי יאמרו כי אין ראוי לו השררה, ובשביל כך מתחדש הריב, ודבר זה עינינו רואות כי כך הוא. ורבי זירא מביא מן לא תשא את שם ה' אלקיך וגו', כי פירושו שלא יקבל שם ה' לשוא, וכל שררה היא מן השי"ת, ומן גדולתו הוא נותן לאדם, וכמו שאמרו ז"ל בפרק הרואה, הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, ואלו אצל מלכי אומות העולם אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם, וההפרש הזה, כי לישראל חלק מכבוד עצמו עד שנתן להם חלק מכבודו, ואלו לאומות לא אמר שחלק רק שנתן להם, כמו הנותן מתנה לאחר, אבל לא חלק משלו... ולפיכך המקבל שררה ואינו ראוי לה הרי מתלבש בשמו ית' לשוא... (שם ד ד)

בפרק טבול יום אמר ר"א אמר ר' חנינא בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו... ומה שהקב"ה פוסק לו ולזרעו אחריו לדורות, כי הגדולה לאדם ענין עצמי כאלו היה איש אחד כאשר מקבל הגדולה, ואין הגדולה דבר מקרה לאדם, ולכך ראוי שיהיה בנו גם כן כמותו, כמו השור יוליד שור, אף על גב שאין שור שחור יוליד שור שחור מפני כי השחרות דבר במקרה ואינו נמשך המקרה אל התולדה, אבל שור יוליד שור, שהדבר שבעצם מוליד את דומה לו. ולפיכך הגדולה שהיא גם כן דבר עצמי לאדם, שהרי אצל שאול נאמר "ונהפכת לאיש אחר", ואינו דומה אל הנביא שלא נקרא הנבואה דבר עצמי כלל מה שהנבואה באה אל הנביא, אבל השררה אל אחד דבר עצמי, ולפיכך פוסקין לו ולזרעו לדורותיו. וכן החכמה אף על גב שהאב תלמיד חכם, אין צריך שיהיה הבן תלמיד חכם, מפני כי אין החכמה באדם דבר עצמי רק שגיאות הוא דבר עצמי. וכבר בארנו דבר זה על פי המדרש שאמרו שלשה מוחלין להן עונותיהן, הנושא אשה ונשיא וגר שנתגייר, וכל אלו מפני שנהפכו לאיש אחר ואינם הראשונים... כי הנשיא נעשה לאיש אחר לגמרי כאשר נעשה נשיא. ותדע לך שכך הוא, כי המלך נחשב ככל העם, ומתחלה היה אדם פרטי, ועכשיו נחשב כמו הכל... ומזה הטעם הגדולה והשררה לאדם דבר עצמי לאדם כאשר נחשב ככל העם ומתחלה נחשב אדם פרטי בלבד... ואם הגיס דעתו כאלו לא היה עלול וכאלו אין עלה חס ושלום, ולכך הקב"ה משפילו, כי כל הנבראים עלולים אצלו, ולהודיעו שהוא עלול הקב"ה משפילו... (נתיב הענוה פרק ו)

...ואל יקשה לך שאם כן (שמוחלין לו כל עונותיו) לא יהיה חטא בנשיא, דבר זה כי כל אדם הוא בעל גוף ויש בו חטא, רק כאשר עולה לגדולה מצד שהוא עולה לגדולה מתעלה מן החטא, כי בזה שעולה לגדולה מתעלה מפחיתות החומר, ובזה מסולק החטא ממנו... (חידושי אגדות סנהדרין יא א)

כל האומר לירד לה וכו', פירוש כי זה שעולה לשררה הוא דומה כמו נמר לפני הארי, כי בודאי הארי יאכל ויטרוף אותו, כך מי שבעל שררה קרוב הוא לחטא בכמה וכמה דברים, ולכך אמר כמי שנותן אותו לפני הארי בזה, במה שהוא אומר עלה אל הגדולה שהשררה שהוא ארי יאכל אותו, ומכל מקום אין כאן ודאי גמור, שאפשר שלא יאכל אותו. אבל כאשר כבר עלה ואחד אומר רד ממנו הייתי מטיל קומקום של חמים על ראשו, כלומר כי דבר זה הוא מרגיש בצער גדול מאד, כמו מי שמטילין עליו קומקום של חמין שמרגיש בצער גדול מאד מאד, וכך מרגיש בצער כאשר נעשה לו פחיתות. ואפשר שהוא מפני חלול השם, שיאמרו אם לא נמצא בו עולה לא העבירו אותו... (שם סנהדרין קט א)

הרחק מעליה דרכך וכו', מה שאלו שניהם פורקים עול שמים, כי המינות פורק עול לגמרי, כמו שכתוב (תהלים י"ד) אמר נבל בלבו אין אלקים וגו'. והרשות מה שהוא רוצה למשול ולהשתרר ולהיות כל אדם תחת רשותו, בזה ממעט עול שמים כאלו יש בו אלקות, וזהו והרשות שנוטל שררה בכח לעצמה... (שם ע"ז יז א)

של"ה:

בפרק הרואה אמר רבי יוחנן ג' הקב"ה מכריז עליהם בעצמו... וצריך לטעם למה בשלשה אלו מכריז בעצמו, הגם כי נוכל למצא טעם בשובע כי מפתח מטר אינו ביד שליח, כי קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, וים סוף אי אפשר על ידי שליח, אבל אינך תרתי האיך מתורצים. נראה לעניות דעתי שלפעמים שהם תמוהים בעיני הנבראים, על כן הקב"ה מכריז בעצמו, כענין עידי פסולי דרבנן שהם כשרים מדאורייתא צריכין הכרזה... פרנס לפעמים אין נראה בעיני אדם שזה יעלה לגדולה יותר מזה, על כן הקב"ה מכריז בכבודו ובעצמו על שלשה אלה להודיע ממנו ומאתו ית' יצאו והוא יודע טעמם. יפקוד וגו' ויאמר משה אל ה' לאמר, קשה מאי לאמר, האר"י כתב אפילו ריש גרגותא משמיא, והקב"ה מכריז בכל הרקיעים, וזהו לאמר, רוצה לומר בכל הרקיעים יהיה האמירה היינו ההכרזה. (תורה שבכתב כי תשא)

במדרש משלי פסוק נואף אשה חסר לב, כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה... תנא קמא מדבר מענין (הלומד) על מנת שיקרא חכם, כי אסור ליהנות בלב ולשמוח ולהחזיק טובה לעצמו על שלמד הרבה תורה, כי אסור ליהנות מדברי תורה... כי האדם טפה סרוחה, ובהתורה מתקן הטפה סרוחה ונעשה בור סיד שאינה מאבד טיפה, ואז דברי תורה פרים ורבים... אבל כשמתגאה בה אזי היא אשה זרה... והטפה היא טיפה סרוחה. ר' מנחם בר יעקב מדבר מענין (הלומד) על מנת שיקראוני רבי, היינו כדי להתעשר, ואיש כזה שדעתו להתעשר מבטל מלימודו, וזה הוא שאמר למחר באים ושואלים לך שאילות מה אתה משיבם. רבי זעירא מדבר מענין על מנת שיקרא זקן, שיהיה לו כח וגבורה על דורו, זה הוא שאמר אין אתה ראוי לשררה כי המשפט לאלקים הוא, אין אלהים בכל מקום אלא מומחין שהן סמוכין. כי אין דיין אמת בהחלט אלא השי"ת שהוא עד והוא הדיין והוא יתברך היודע אמת, רק השי"ת נותן רשות למשה רע"ה לדון, ואחר כך סמך משה ידו על יהושע וכן מדור לדור, ונתנה לבני האדם בני עלייה דרך אסמכתא אבל לא להם בעצם השררה כי אם לו ית' המשפט לאורה, ולו הכח והגבורה, ועל זה מביא הקב"ה נקרא קדוש, פירושו נבדל, מכל מקום מלא כל הארץ כבודו שחולק מכבודו ליריאיו ומסמיכם... (שם קרח)

פרשה הראשונה ואתחנן... ומעלת המנהיג את ישראל לארץ הקדושה גדול מאד, וזהו ענין שררת ישראל ומנהיגיהם לא כהאומות ששררותם מצד גופם וכוחם, אבל שררת ישראל של מנהיגים היא מעין מלכותא דרקיעא, רצוני לומר, מי שיש לו תוספת השגה הוא נעשה ראש ומקור להשתרר על ישראל להנהיגם על פי התורה. והנה שאול כשעלה למלוכה זכה לרוח הקדש, כי גם שאול בנביאים, והמלוכה נתנה לדוד שלא היה כמוהו עוסק בתורה ובשירות ותשבחות, וה' אתו הלכה כמותו בכל מקום, וזה היה ענין תאות משה רבינו ע"ה להיות מנהיג לארץ ישראל, כי אז יוסף עוד רוח ה' עליו ורצה להשלים את עצמו ביותר הן במעשיות הן במושכלות... (שם ואתחנן)

מצות מינוי המלך על דרך הפשט הוא שיהיה מוראה של מלכות על עם ה' בקיום התורה והמצוה, על כן מוזהר המלך ביתר שאת שישמור הוא בעצמו התורה והמצוה... והנה דרשו רבותינו שום תשים, כל משימות שאתה משים וכו' אני אומר גם כן לתוכחת מוסר, כל מי שיש לו איזה התמנות על ישראל צריך ליזהר בתוספות קדושה וטהרה. (שם שופטים)

רמח"ל:

שנאת הרבנות ובריחת הכבוד משנה ערוכה היא, אהב את המלאכה ושנא את הרבנות (אבות פ"א)... כללו של דבר אין הרבנות אלא משא גדול אשר על שכם הנושא אותו, כי עד שהאדם יחיד ויושב בתוך עמו מובלע בין האנשים אינו נתפס אלא על עצמו, כיון שנתעלה לרבנות ושררה כבר הוא נתפס על כל מי שתחת ידו וממשלתו, כי עליו להשקיף על כלם ולרעות אותם דעה והשכל ולהישיר מעשיהם, ואם לאו "ואשמם בראשיכם" כתיב, אמרו חכמים. והכבוד אינו אלא הבל הבלים המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו ומשכחו כל חובתו, ומי שמכירו ודאי שימאס בו וישנאו, והתהלות אשר יהללוהו בני האדם יהיו עליו לטורח... (מסילת ישרים פרק כב)

מלבי"ם:

החדלתי דשני - המאושר לא יאבה בשררה המבטלת אותו משלמותו הנפשית, השגת החכמה והנבואה, כדי לפקח על עניניהם. (שופטים ט ט)

עבד משכיל - אל תחשוב שהון ומשרה נחלת אבות, כי הכל תלוי בהשתדלות וזריזות, ובנמשל, הגר המשכיל נעלה על ישראל המביש, ובני בניו של סיסרא למדו תורה ברבים. (משלי יז א)

רש"ר הירש:

יש בעברית שלושה שרשים המורים על מושג השלטון, שור, ומכאן שר, השם הרגיל של השליט. שרה, ומכאן המשרה, שרית. שרר - ומכאן "תשתרר עלינו". שרר קרוב לזרר, צרר, המורים שניהם על לחיצה וכריכה כאחד, זרר בהוראה חלשה, צרר בהוראה מוגברת, שרר ממוצע ביניהם, והוא מתאר את כח השלטון כלחץ ואלימות משום כך הוא נזכר רק בלשון גערה (במדבר ט"ז י"ג ואסתר א' כ"ב)... (בראשית יז טו)

לעבד את עבודת המשכן ולעמוד לפני העדה לשרתם... על פי המחשבה היהודית הרי משרה ציבורית מכבדת את בעליה מפני שיש בה משום עבודת הכלל. נושא המשרה איננו שולט באחרים אלא הוא משועבד להם, אין הוא נוטל שררה אלא עבדות (הוריות י' א'), הכבוד של עבודה ציבורית תלוי בכך, שהיחיד חדור ברעיון הכלל ומטרותיו והוא מפרנס את מטרות הציבור ברוח הכלל ומנקודת מבטו. לכן כאשר הטחת בפני "ומדוע תתנשאו על קהל ה'" ייחסת לי ולאהרן את החטא הגדול ביותר כלפי ה', את הניצול לרעה של שמו וסמכותו לצורך מטרות אנוכיות של רדיפת כבוד... (במדבר טז ט)

אל ארץ אחוזתו - הוא חוזר לרכושו, אך אין הוא חוזר לעמדה החברתית ולמעלת השררה שהיה מחזיק בה בתחילה. אף אין הוא חוזר למשרה ולמעלה שעברה אליו בירושה מאבותיו ולא כתוצאה מהשגיו האישיים (מכות י"ג א'). ריטב"א מעיר שם, רק רוצח בשגגה שחזר לביתו מאבד את משרתו ואת מעלתו, ואילו שאר כל עוברי עבירה שבאו על ענשם ותיקנו את מעשיהם חוזרים למעלתם ולמשרתם והם רשאים גם למלא את מקום אבותיהם במשרה ובמעלה, ולא עוד אלא אפשר לבחור בהם לכל מעלה ולכל משרה חדשה שהם ראויים לה. (שם לה כח)

משך חכמה:

כי תשתרר עלינו גם השתרר, שררות הרבה, או אתה ואהרן, ר"א אבן עזרא. יתכן על פי מה דאמרו ביומא ס"ט חזן הכנסת נוטל ספר תורה, שמע מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, אמר אביי כולה משום כבודו דכהן גדול, מראין אותו שיש שררות הרבה למטה ממנו (רש"י). וזה שאמרו כי לכן הרבה משה שררות הרבה, אהרן כהן גדול ובניו סגני כהונה ונשיאים ומטה לוי שיהיו שררות שלו יותר, שיש כמה שררות הרבה למטה ממנו והוא עליון על כולם, וזה כי תשתרר עלינו גם מן השתררות שמן שררות שיש לאחרים עלינו תשתרר אתה. (במדבר טז יג)

תורה תמימה:

כמשפטו - וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון, ירושלמי שבת י"ב ג', מדלא כתב כמשפט. ויליף מזה שלא ישלול אדם מחברו זכות כבוד וגדולה שזכה לרכוש לו. (שמות כו ל)

ר' צדוק:

כפי זיכוך מעלת האדם ומדריגתו זוכה להתמנות וראשות, והם ד' מדריגות שרים שחשב יתרו נגד ד' מעלות שזכה, אנשי חיל היינו מצד הנפש שהוא כח הגוף וגבורים לכבוש יצרם במחשבה דבור ומעשה להיות לה', ויראת אלקים בלב... ואנשי אמת אין אמת אלא תורה... ושונאי בצע פירוש נקיים ממחשבות זרות שכל דמיונות עולם הזה מה שחוץ לתורה נקרא בצע... ומשה זכר אחר כך רק אנשים חכמים... והחכמה שאינה מוסיפה חיות חדש ללב בכל עת הוא רק מצות תלמוד תורה כמו עשיית כל המצות מעשיות שהוא בנפש לבד מצד האמונה התקועה שצריך לשמוע בקול ה' ולעסוק במצותיו ובתורתו, וזהו אנשי חיל לבד, לכבוש יצרם, ועשה מהם כל השרים, כי באמת גם מדריגת המלך שהוא למעלה מכל השרים והוא נגד מדרגת יחידה, הרי דוד המע"ה היה דרגא דנפש לבד כנודע בזוה"ק כמה פעמים רק שהיה מדריגת יחידה שבנפש... (חלק ב צדקת הצדיק רל, עמוד קז, וראה עוד אדם-מדרגה)

כל התנשאות ושררה הוא על ידי דברי תורה, כמ"ש "בי מלכים ימלוכו", ולכן סמוך למתן תורה ובאותה פרשה נאמר התמנות הראשים. והיה זה על ידי יתרו דבאמת נפש הישראלית אין יכולה לסבול התנשאות כלל אפילו מן הגדול בחכמה לפי שכל ישראל יש להם חלק בתורה, כמ"ש "מורשה קהלת יעקב"... (שם שם רלא עמוד קח)

חכמה ומוסר:

והנה יש ב' מיני קנאה, א', כגון שאול על דוד שידע שהמלוכה ינטל ממנו וינתן אל דוד, וגם קנאה זו רעה היא. אבל יש קנאה כגון מי שהוא בעצמו אינו לא מלך ולא יקוה למלוך אלא כי עינו רעה בשל אחרים. והנה ענין שנטל הקב"ה המלוכה משאול הוא מפני שראה השי"ת ששאול ע"ה מרוב טובו אינו ראוי למלוך על ישראל... ודוד המלך ע"ה היה מוכשר יותר לנהל את הרבים. והיה מן הראוי שישמחו דואג ואחיתופל במלכותו של דוד, על כי השי"ת בחר בו ויודע כי הוא יהיה הטוב להנהגת כלל ישראל. ומזה מופת כי לא היה להם הרגש להיטיב עם הכלל... כי מי שהוא רוצה לקבל רבנות בשביל הממון או כבוד ויש אחר שיודע לנהל העיר יותר ממנו, גם כן כדי בזיון וקצף אם הוא בעצמו לא ייעץ את העיר לקחת את הטוב ממנו להנהגת העיר. אבל מה גדול העון מנשוא באיש אשר הוא בעצמו אינו מוכשר כלל לרבנות, ואנשי העיר בודאי לא יקחו אותו לרב, והוא בשביל קנאה משתדל למנות לרב את השני שאינו יודע הנהגת העיר, הלא זה לאות על רוע לבבו, וכי שונא השי"ת הוא. והנה מאין נובעת הקנאה הרעה הזאת, הלא זה מגאוה, והנה אמרו ז"ל (סוטה ד') כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו כופר בעיקר... (חלק ב שכז)

מכתב מאליהו:

בודאי שדברי רז"ל על ענין מחילת העונות לדר בארץ ישראל מכוונים למי שעלה למדרגה שבה יוכל לבא להתעוררות על ידי ישיבתו בארץ הקדושה, ועל ידי זה שב בתשובה. וכבר אמרו חז"ל חכם שנתמנה חתן ונשיא עוונותיהם נמחלים (ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג). ברור שכוונתם שבאותם המצבים האדם מסוגל להתעורר לתשובה, להתחיל בחיים חדשים ממש, ולהתרומם למדרגה כזו אשר בה בטלים חסרונות העבר שלו. אך מי שלא ילמד לשוב על ידי שינוי במצב חייו, אדרבה, הרי גדול חטאו שמחזק לבבו שלא לשוב, אפילו אחרי שזימנו לו מן השמים הזדמנות מעוררת... (חלק ג עמוד קצד)