(ראה גם: שמחה)
ליהודים היתה אורה, אמר רב אורה זו תורה... שמחה זה יום טוב, וכן הוא אומר ושמחת בחגך, ששון זה מילה, וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך. (אסתר פרק ח, תתרנט)
וששון - בדיחת לבא. (אסתר ח יז)
אבל צריך שתדע כי כל ששון מן היסוד הוא, והנה כתוב (דברים כ"ח) "כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם" וגו', והוא סוד גדול כי כל התוכחות והיסורים שבאו על ישראל בגלות לא היו מצד הקליפה שיהיו מסורים בידם לכלה חס ושלום, אלא מן הקב"ה יצאו... ועל כן כמו שיצאו הטובות מן היסוד אל המלכות לתת אל ישראל, כך יצאו היסורים... (מאמר הגאולה)
שש אנכי על אמרתך, יש לומר דלשון ששון בלשון הקודש מונח על דבר שמגודל השמחה נולד לו תוגה, ובדרך דמיון שני צדדים היו מתלחמים איש נגד אחיו וינצח אחד המתלחמים את המחנה שכנגדו מצד שקלע אל המטרה... אך בנשאו את עיניו כל מה שהיה רואה שהמחנה גדולה מאד וכסף וזהב מונח להפקר עלי ארץ, מגודל שמחתו נולד לו תוגה בידיעתו שאין לו רק שעות אחדות לזה, והוא חושב מי יתן על עת הזה שהיה לי כח של עשרה אנשים לאסוף כל השלל תחת רשותי בזמן מועט... כן הוא ממש בלימוד התורה בכל רגע ורגע שהוא לומד ואומר איזה תיבה הוא מקיים מצות עשה דאורייתא ועבור כל פרט ופרט יש למעלה עונג בפני עצמו, אך מגודל השמחה נולד לו תוגה באשר שידע שימי האדם הם קצרים, והוא חושב מי יתן שאוכל ללמוד ולחטוף בזו העת אלפים פעמים כזה... (דברי אליהו תהלים קיט)
וששון - משוש האברים, חדוה - לשון שמחה, עלז - כשהשמחה רבה כל כך שלא יכילנה הלב. (אסתר ח טז)
וכן הבדל בין ששון - פעולות חיצוניות, להראות השמחה כתוף ומחול, שמחה - נפשית רצופה ותמידית, וגיל - על דבר שנתחדש עתה כבשורה. (ישעיה לה א)
שישו - מעשים בפועל לגילוי השמחה. גילה - בלב על שמחה פתאומית, ואינה נמשכת, וכן השמחה שמתרגלים לה... (שם סה יח)
שם ששון מציין שמחה גלויה על ידי סמנים ופעולות להראות השמחה, אבל לפעמים יש ששון בלא שמחה, כמו הלובש בגדי יום טוב ולפניו תוף וכנור ונפשו עליו תאבל בפנימיותה, ויש שמחה בלא ששון, כמו הלובש בגדי אבל ויגיל וישמח בלבבו... והסדר הוא שמחה וששון, כי מן השמחה הפנימית הקודמת יסובב אחר כך הששון בגלוי בהתפרץ שמחתו לחוץ, ולפעמים יקדים ששון לשמחה, כי השמחה תסובב לפעמים מן הששון שהמתכוין אל השמחה להשיגה יכין תחלה סימנים החיצונים המרחיבים את הנפש ומעוררים השמחה... (הכרמל)
שושנת יעקב... כי ידוע ההפרש בין ששון לשמחה, שמחה היא הבאה לאדם בהדרגה ובישוב הדעת, וששון הוא הבא פתאום כמו המוצא מציאה שלא עלה על דעתו מקודם. (פורים תרע"ט)
...ועל זה הוא הששון דרוצה לומר הוראת המלה בלשון הקדש התגלות השמחה שבלב לפועל במעשה, וזהו על ידי המשתה... (חלק ה רסיסי לילה עמוד כו, וראה עוד ערך שמחה)