(ראה גם: אכילה, סעודה, שכור)
וישת מן היין וישכר, ויתגל בתוך אהלה. (בראשית ט כא)
והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני. (שם כד יד)
וישא משאות מאת פניו אליהם ותרב משאת בנימין מממשאות כולם חמש ידות, וישתו וישכרו עמו. (שם מג לד)
יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו, חקת עולם לדורותיכם. (ויקרא י ט)
ויורד את העם אל המים, ויאמר ה' אל גדעון כל אשר ילוק בלשונו מן המים כאשר ילוק הכלב תציג אותו לבד וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות. (שופטים ז ה)
ויאמר איש האלקים אל המלך אם תתן לי את חצי ביתך לא אבא עמך, ולא אכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה... (מלכים א יג ח)
ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד עת תשתה. (יחזקאל ד יא)
והשתיה כדת אין אונס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. (אסתר א ח)
תא חזי, באלו עליונים (או"א) כתוב בהם אכילה ולא שתיה, מהו הטעם, הוא כי מי שיש לו נאדות יין, לאכול הוא צריך, ומשום ששם (באו"א עלאין), שורה יין המשומר, על כן כתוב בהם אכילה, ובאלו התחתונים (זו"נ) הצריכים שקוי כתוב בהם שתיה, כי כל הנטיעות שהם צריכים להשקותם מנחל העמוק (שהוא בינה), ועל כן באלו כתוב אכילה ובאלו שתיה, אלו (נקראים) רעים, (או"א עלאין), ואלו (זו"נ נקראים) דודים. (ויקרא לח, ועיין שם עוד)
וישמן ישורון ויבעט, לפי שבען רואים, וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה... וכן מצינו באנשי סדום שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה... (האזינו שיח, וראה שם עוד)
ואמר רבא בר שמואל משמיה דר' חייא אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק... תניא אידך אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מן ריח הפה ובלילה ידאג מפני אסכרה. תנו רבנן המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים. וכמה, אמר רב חסדא קיתון לפת. (ברכות מ א)
השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו, ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן. (שם מד א)
תנו רבנן דג קטן מליח פעמים שהוא ממית... לא אמרן אלא דלא שתה בתריה שכרא, אבל שתה בתריה שכרא לית לן בה. והשותה מים לצמאו, לאפוקי מאי, א"ר אידי בר אבין לאפוקי למאן דחנקתיה אומצא. (שם שם ב)
ר' מאיר סבר ואכלת זו אכילה, ושבעת זו שתיה... (שם מט ב)
תני תנא קמיה דרבי יוחנן כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו, יש שותהו וטוב לו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש, ויש שותהו ורע לו שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני תלמיד חכם לעולם טוב לו, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. (שם נז א)
תנו רבנן... אכל ושתה בבית סימן יפה לבית... (שם שם ב)
ואמר רבא האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת. (שם נט ב)
בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי, עד דכפנת אכול, עד דצחית (צמית) שתי... (שם סב ב)
דאמר שמואל הבלא מפיק הבלא, אלא אשתו מיא דבי באני, מאי מעליותא, דתניא אכל ולא שתה אכילתו דם, וזהו תחילת חולי מעים... (שבת מא א)
מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון. (שם סז ב)
אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא (שכר משחיר ומרבה שיער). (שם פ ב)
...וצלוחיות מדיח והולך כל היום כולו (בשבת), לפי שאין קבע לשתיה. (שם קיח א)
דאמר מר ה' דברים קרובין למיתה יותר מן החיים, ואלו הן אכל ועמד שתה ועמד... (שם קיט ב)
ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא עובר משם בל תשחית, ולאו מילתא היא בל תשחית דגופא עדיף... אמר להו רב חסדא לבנתיה תיהוי צניעתן באפי גברייכו... ולא תשתון שיכרא בליליא (שיכרא ותמרי משלשלין ומביאין לידי הפחה)... (שם קמ ב)
א"ל שמואל לרב יהודה שיננא שרי שקיך ועייל לחמך, עד ארבעין שנין מיכלא מעלי, מכאן ואילך משתי מעלי. (שם קנב א)
א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי. (עירובין נד א)
אמר רב יהודה אמר שמואל שתה רביעית יין אל יורה. אמר רב נחמן לא מעליא הא שמעתא, דהא אנא כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילא דעתאי. (שם סד א)
תנו רבנן שלשה דברים ממעטין את הזבל וזוקפין את הקומה ומאירין את העינים... ויין ישן. (פסחים מב א)
אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרבי יין, ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה. (שם נז א)
דתניא השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן, שנים דרך ארץ, שלשה מגסי הרוח. מאי טעמא לא אהדרת אפך, אמר להו כלה הופכת פניה תנן. ר' ישמעאל ברבי יוסי איקלע לבי רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא יהבו ליה כסא קבליה בחד זימנא ושתייה בחד זימנא, אמרי ליה לא סבר לה מר השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן, אמר ליה לא אמרי בכוסך קטן ויינך מתוק וכריסי רחבה. (שם פו ב)
...ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה אבל בשתיה לא, ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה, ופליגא דרב הונא, דרב הונא חזייה לההוא גברא דשתה מיא קודם הבדלה, אמר ליה לא מיסתפי מר מאסכרה... רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא... (שם קה א)
והתניא לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי... רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה... תנו רבנן שתה כפלים דמו בראשו, אמר רב יהודה אימתי בזמן שלא ראה פני השוק... (שם קט ב, וראה שם עוד)
אמר ריש לקיש ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו (כולן משום רוח רעה)... והשותה מים שאולין. (שם קיא א)
תנא אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן. תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, ואם שתה דמו בראשו מפני סכנה, מאי סכנה, רוח רעה, ואם צחי מאי תקנתיה, נימא שבעה קולות שאמר דוד על המים והדר נישתי... ואי לא נימא הכי...
תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה, סכנת שברירי, ואי צחי מאי תקנתיה, אי איכא איניש בהדיה לימא ליה פלניא בר פלנתא צחינא מיא... (שם קיב א)
א"ר יוחנן משמיה דר' יהודה בר' אילעי... פחות ממיכלך וממשתיך ואוסיף על דירתך. (שם קיד א)
שתיה בכלל אכילה היא, דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה, שנאמר ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך, תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת... אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא, ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר, שכר שתיה הוא וקרייה רחמנא ואכלת... (יומא עו א, וראה שם עוד)
א"ר ירמיה משום ר"ש בן יוחי ור' יוחנן משם ר"ש המחוזי משום ר' יוחנן המכותי כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. (סוכה מה ב)
אמר רב פפא שכר לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות. אמר רב פפא שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע. אמר רבא צורבא מרבנן דלא נפישא ליה חמרא ליגמע גמועי. (שם מט ב)
אמר רבא חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מגילה ז ב)
והשתיה כדת, מאי כדת, א"ר חנן משום ר"מ כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה. אין אונס, אמר רבי אלעזר מלמד שכל אחד ואחד השקהו מיין מדינתו. (שם יב א)
...אין שמחה בלא אכילה ושתיה. (מועד קטן ט א)
ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא שיכרא, (מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר), שיכרא ולא חמרא. (שם יא א)
ותני ר' חייא... הרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפרקה. (כתובות נט ב)
...דשתיא שיכרא הוו לה בני אוכמי, דאכלה בישרא ושתיא חמרא הוו לה בני בריי. (שם ס ב)
...וחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו... (שם עה ב)
אמר ר' חנינא מפני מה אין בעלי ראתן בבבל, מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר של היזמי. אמר רבי יוחנן מפני מה אין מצורעין בבבל מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר ורוחצין במי פרת. (שם עז ב)
...מעיין של בני העיר חייהן וחיי אחרים חייהן קודמין לחיי אחרים, בהמתם ובהמת אחרים בהמתם קודמת לבהמת אחרים... (נדרים פ ב)
בעי רבא השקה בסיב מהו, בשופרת מהו, דרך שתיה בכך או אין דרך שתיה בכך, תיקו. (סוטה יח א)
אמר ר' יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם, והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו, מה כתיב אחריו לכן גלה עמי מבלי דעת, שגורמין גלות לעולם... (שם מח א)
אמר ליה אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך. (גיטין ע א)
התם הא קא משמע לן דדרכא דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה ודרכא דמישתיא יתירא לאתויי לידי זיבה. (קידושין ב ב)
...ואמר לו בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי... (שם ל ב)
תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין כדוב... (שם עב א)
א"ר יוחנן כסא דחרשין ולא כסא דפושרין (נוח לשתות כוס של מכשפות מכוס של מים פושרין), ולא אמרן אלא בכלי מתכות אבל בכלי חרש לית לן בה... ולא אמרן אלא דלא שדא ביה ציביא (כל דבר שנותנין לתוך המשקה)... (בבא מציעא כט ב)
...קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה, הדר פרצופיה לאחוריה (שדים הממונים על הזוגות מזיקין את השותה זוגות), אמרו ליה מאי נעביד ליה גברא דמלכא הוא, אמר להו קריבו תכא לקמיה ואשקיוהו חד כסא ודליוהו לתכא מקמיה ולתסי... (שם פו א)
דבר אחר מחלה ששמונים ושלשה חלאים תלוין במרה, וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן. (שם קז ב)
א"ר אבדימי דמן חיפה קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות, לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד... אמר רב הונא בריה דרב יהושע הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר ותירוש ינובב בתולות. (בבא בתרא יב ב)
...אמר להם אם כן לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות, אפשר בפירות... מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים, שתקו... (שם ס ב)
...אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו, אמרה לפניו רבונו של עולם, אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים... (סנהדרין קא א)
א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל, שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתו עולה זדון... (שם קג ב)
שבועה שלא אוכל ושלא אשתה חייב שתים... שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה אינו חייב אלא אחת, שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ושתה חייב על כל אחת ואחת... אמר רבי חייא בר אבין אמר שמואל שבועה שלא אוכל ושתה חייב, איבעית אימא סברא דאמר ליה אינש לחבריה נטעום מידי, ועיילי ואכלי ושתו, ואיבעית אימא קרא שתיה בכלל אכילה דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה, שנאמר ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך... (שבועות כב ב)
אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו, כלום שואלין אותו אשתך זו אחותך זו. (מכות ט ב)
מעין המושך לפני עבודת כוכבים לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה מותר. פרצופות המקלחין מים לכרכין לא יניח פיו על פיה וישתה מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים, כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה מפני הסכנה... אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית אימא לא... תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים לא בפיו ולא בידו אחת, ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה, סכנת עלוקה... תנו רבנן לא ישתה אדם מים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה סכנת שברירי... ואי לא נקרקש בנכתמא אחצבא (יקשקש בכיסוי החצבא על החצב) ונימא איהו לנפשיה פלניא בר פלניתא אמרה לך אימך אזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי בכסי חיורי. (ע"ז יב א, וראה שם עוד)
תנו רבנן חמשה דברים משכחים את הלימוד... והשותה מים של שיורי רחיצה... חמשה דברים משיבים את הלימוד... והשותה מים של שיורי עיסה... והרגיל ביין ובשמים. עשרה דברים קשים ללימוד... והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות. (הוריות יג ב)
ר' יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר הלומד מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו, והלומד מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. (אבות ד כ)
כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה... (שם ו ג)
לאחר שאכלו ושתו א"ל כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל... (חולין פז א)
ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שתי אופיא משום מאיסותא, אמר לי מר משום דקשו לכרסם (רירין הבאים מן החוטם). (שם קה ב)
תנן התם הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב... והא לאו אכילה היא, אמר ר"ל אמר קרא נפש, לרבות את השותה... (שם קכ א, וראה שם עוד)
אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים (דרך תלמיד חכם להיות צנוע). (בכורות מד ב)
...שטוף ושתי שטוף ואחית, (ואף על גב דאין אדם שותה אלא אם כן שוטף את הכוס, אפילו הכי לאחר שתשתה שטוף ואחית דלמא איקרי ושתי בלא שטיפה ונמצא בולע רוקו), וכשאתה שותה מים שפוך מהן ואחר כך תן לתלמידך, כדתניא לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן, ומעשה באחד ששתה מים ולא שפך מהן ונתן לתלמידו, ואותו תלמיד איסטניס היה ולא רצה לשתות ומת בצמא... רב אשי אמר הילכך האי תלמידא דשפיך קמי רביה לית ביה משום אפקירותא. (תמיד כז ב)
אמר ר"ש בן יוחי ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו... והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה... אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שלנו בכלי מתכות, אמר רב פפא וכלי נתר ככלי מתכות דמו. (נדה יז א)
תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי והייתי מסתכל בעצמות של מתים, השותה יין חי עצמותיו שרופין, מזוג עצמותיו סכויין, כראוי עצמותיו משוחין. וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו עצמותיו שרופין, אכילתו מרובה משתיתו עצמותיו סכויין, כראוי עצמותיו משוחין. (שם כד ב)
...שמואל אמר מה יעשה לי רשע זה אין אני שותה אלא חמין, מילתיה אמר צונן שנעשו חמין מותרין, אמר רבי חנינא רשע זה דעתו נקייה ואינו שותה חמין שנעשו צונן... (תרומות מג א, וראה שם עוד)
ר' לעזר בי ר' שמעון אזל לגביה ר' שמעון בי ר' יוסי בן לקוניא חמוי, הוה מזג ליה והוא שתי מזג ליה והוא שתי, אמר ליה לא שמעת מן אבוך כמה אדם צריך לגמות בכוס, אמר ליה כמות שהיא אחת, בצונין שתים, בחמין שלש ולא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה, ולא בכוסך שהוא קטן ולא בכריסי שהיא רחבה. (מעשרות יז א)
שותין על הגת בין על החמין בין על הצונן ופטור דברי רבי מאיר, רבי אלעזר בי רבי צדוק מחייב, וחכמים אומרים על החמין חייב ועל הצונן פטור. (שם יט א)
מעשר שני ניתן לאכילה וכו', ניתן לאכילה שכתוב בו אכילה, ושתיה שהשתיה בכלל אכילה, מניין שהשתיה בכלל אכילה רבי יונה שמע לה מן הדא על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא יאכל דם מה נן קיימין, אם בדם שקרש והתני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה, אלא כי נן קיימין כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה... (מעשר שני ח ב, וראה שם עוד)
תני בשם ר"מ כשם שיש דעות במאכל ובמשתה כך יש דעות באנשים, יש אדם שיורד זבוב בכוסו וזורקו ושותיהו, זה בשאר כל אדם שהוא רואה את אשתו מדברת עם שכניה ועם קרוביה ומניחה. יש לך אדם זבוב פורח על גב כוסו והוא נוטלו ושופכו ולא טועמו, זה חלק רע באנשים שנתן את עיניו בה לגרשה, יש לך אדם זבוב שכן על גב כוסו והוא נוטלו ומניחו כמות שהוא... יש לך אדם זבוב מת נופל לתוך כוסו והוא נוטלו ומוצצו ושותהו זה הרשע... (במדבר ט ח)
אין טוב באדם שיאכל ושתה רבי תנחומא א"ר נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן ור' מנחמא ואמרין לה ר' ירמיה ור' מיישא בש"ר שמואל בר רב יצחק כל אכילה ושתיה שנאמר במגילה הזאת בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר, א"ר יונה בנין אב שבכולם שנאמר והוא ילונו בעמלו בעולמו בעולם הזה ימי חייו לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלווין את האדם לקברו, אלא אלו תורה ומעשים טובים. (קהלת ב כו)
ולא יתן בכוסו אלא כדי דעתו, מאי טעמא משום שיורין דאמר מר כל שיורי כוסות מטפשין חוץ משיורי הבדלה. האי מאן דשתי שיורי ארבעין לא חיי, לא יטול אדם את המקדא לשתות ופיהו מלא, חיישינן לאניני הדעת. לא יטול אדם את הכלי ביד ואצבעותיו מלוכלכות ברוטב, לא ינפח במים וישתה משום שתים... מזגו לו את הכוס ישהה וישתהו, וכמה ישהה, בחמין ג' פעמים ובצונן ארבעה כדי ארבעה כוסות שנתנו לו... (פרק י)
מזגו לו את הכוס שוהה ושותה, וכמה ישהה בחמין שלשה פעמים ובצונן ד', א"ר יהודה במה דברים אמורים בכוס שבגליל אבל בכוס שביהודה שוהה כל צרכו ושותהו... (פרק ח)
שותה משקין מזוגין ומשקין מגולין שלנה עליהן הלילה דמו בראשו מפני הסכנה, והשותה מהנחלים ומהנהרות ומהמדברות בפיו ובידו אחת דמו בראשו. (פרק יא)
א"ר לוי כך היה תכסיס של אנשי פרס היה להם כוס גדול מחזיק ארבעה שמציות והוא נקרא פוסקא והם משקים בו לכל אחד ואחד, אפילו הוא מת אפילו הוא משתגע הוא שותה, ומי שהוא שר המשקים היו גדולי פרס מעשרין אותו, שהגדולים של מסובים רומזים לו ונותנין לו כמה דינרין של זהב שלא להשקותו בו, אבל אחשורוש לא הכניס אותו הכוס בסעודתו, אמר מי שהוא רוצה לשתות ישתה, לכך נאמר והשתיה כדת אין אונס. (אסתר פרק א תתרמח)
במזרקי יין - לרז"ל שזורקין כוסותיהם זה לזה, ויש מפרשים בכלי ארוך בעל ד' פיות, שותים מכאן ומכאן ונזרק מפיו אל פיו. (עמוס ו ו)
נשבע שלא ישתה היום הרי זה מותר לאכול, שאין אכילה בכלל שתיה, וכמה ישתה ויהא חייב נראה לי שאינו חייב עד שישתה רביעית כשאר האיסורין...
שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים שהשתיה בכלל אכילה, והואיל ופרט ואמר ושלא אשתה גלה דעתו שלא כלל השתיה בכלל האכילה ונמצא כנשבע על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ולפיכך חייב שתים. (שבועות ד ד)
התרומה ניתנת לאכילה ולשתייה ולסיכה שהסיכה היא כשתייה, שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו, והשתייה בכלל אכילה, לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות... (תרומות יא א)
...ואמנם היין דינו כדין המזון בכונה, אך הקיבוץ על השתייה המשכרת ראוי שיהיה אצלך יותר חרפה מהתקבץ אנשים ערומים מגולי הערוה נפנים ומתריזים ביום בבית אחד, וביאור זה כי היציאה ענין הכרחי אין לאדם תחבולה לדחותו, והשכרות הוא ממעשה האיש הרע בבחירתו. וגנות גלות הערוה מפורסם לא מושכל, והפסד השכל והגוף מרוחק לשכל, ולזה צריך למי שרוצה להיות אדם שירחיק זה ולא ידבר בו. (חלק ג פרק ח)
הצמא לשתות מים לא יברך ואחר כך ישפוך מהם, אלא שופך מהם ואחר כך מברך ושותה ולא ישתה מהם ויתן לתלמידיו אלא אם כן שפך מהם שמא איסטניס הוא ולא ישתה מהם וימות בצמא. (קיא)
לענין צמאון אדם ובהמה יתנו לאדם תחילה ואחר כך לבהמה, דכתיב (בראשית כ"ד) ותאמר אליו גם אתה שתה ואחר כך וגם לגמליך אשקה, ואשת וגם הגמלים השקתה... אבל באכילה הבהמה קודמת... (תקלא)
כשאדם אוכל וצמא לשתות אם ידיו מלוכלכות יקנחם ואחר כך יברך וישתה דכתיב (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. (תתנג)
ומדרש זה לא ידעתי היכן הוא אבל שמעתי כי נמצא לרז"ל בספר הנקרא מסכת גן עדן או פרקי גן עדן כעין פרקי היכלות ופרקי מרכבות ופרקי דרך ארץ, וכן כתוב שם בנוסח אחר, כל השותה מים בשבת בין מנחה לערבית תוך שנה שמת לו מת הרי זה גוזל את מתו, ומשם מפרש הטעם באותם פרקים לפי שהמתים יוצאים בשבת ושותים מים מן הנהר היוצא מעדן ולכך אין ראוי לו לגזול את מתו, אבל לאחר שנה קבל את דינו כבר. (שמות כ ח)
...ודע כי עיקר שתייתו של אדם אין ראוי לו שיהא אלא לשרות המאכל בלבד דרך רפואה כדי שיתמזג בו המאכל והמשתה בדרך המיצוע ושיתכוין בהנהגתו זאת שינצל מן הרעב והצמא. (שלחן של ארבע שער א)
וכבר הורו לנו רז"ל היאך יתנהג אדם בשתיתו, והוא שיגמע היין וישהה בגרונו ועם זה ישבע, והביאו ראיה מן המזבח שהיו סותמים את השיתין והם הנקבים שתחת חלל המזבח שהנסכים משם יורדין לתהום כדי שישהה היין במזבח... (שם)
ועם כל זה טוב לאדם לשמור עצמו מהנזקים המפורסמים יותר אל העם, ולפי שאחד מאלף אינן בקיאים בשעות המוכנות לנזקים לשמור בהם מן מקרים המזיקים, דברו חכמים ברוב, שהלילות הם מזומנות לתלאות ולפגעים. ובעבור כי לילי רביעיות ולילי שבתות שולטים בתחלתם הכוכבים המזיקין ברוב... ועל כן דברו בהם, באמרם בפרק ערבי פסחים (קי"ב א') תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות ואם שותה דמו בראשו...
וגם אמרו שלא ישתה מים כשהוא נעור משנתו, לפי שמזגו חם מאד וישנהו להפכו ויזיקנו, עד שידבר ויקרר הבל פיו, כדגרסינן התם ובמסכת ע"ז... וגם הזהירו לאדם מן המים המגולין, שמא בא נחש לשתותן והטיל בהם ארס... וגם אמרו שהמים פושרים, חוץ מבית המרחץ שמזיקין לגוף, כדאמרינן במסכת חולין (פ"ד ב')... (נר ו כלל א חלק א פרק ב, וראה שם עוד)
ולפיכך כאשר באה ההוראה באכילת מצה על הגאולה באה הוראת ארבע כוסות להורות על מדריגה יותר עליונה שיש לגאולה, כי ההפרש שיש בין האכילה והשתיה הוא דבר זה, כי האכילה כמו שיתבאר הוא יותר גשמי מן השתיה, כי המשקה הוא דק יותר וכל דבר שהוא דק הוא יותר רחוק מן הגשמי ודבר זה יתבאר בסמוך, ולפיכך באה שתיית ארבע כוסות על מדריגת הגאולה שהיא יותר עליונה... (גבורות ה' פרק ס)
אל תשתו בבית עכו"ם אפילו שכר שקורין בי"ר, וקל וחומר דבש שקורין מי"ד שהוא משכר יותר כי אם שתיית עראי או בדרך במלון תוכלו לשתות כשבעכם, אבל לא לקבוע כמנהג קצת אנשי מדינה, כי הקביעות בבית עכו"ם אסור מדרבנן משום חתנות בכל משקה, אף על פי שמורי מהרמ"א ז"ל כתב על זה בשולחן ערוך שלו שנוהגין להקל במדינות אלו ראוי ונכון שתהיו אתם מהמחמירים. (שער האותיות אות ק)
ואכלת - מה שצריך להאכיל קודם לבהמתו שבאכילה פעמים אדם אוכל אף על פי שאינו רעב, מה שאינו כן בשתיה, אם כן בשתיה צער הגוף ובזה אדם קודם, וצריך עיון אם יש לאדם צער רעבון מי קודם. (דברים יא טו)