(ראה גם: אדם-חייו, למוד, תורה-כללי)
ר' יוסי בן חלפתא היה יושב לפני ר' יצחק, אמר לו השמע אדוני משהו, על מה נארך יום המשיח מן גלות הזו, א"ל לא נארך אלא משום ביטול תורה, כי כך שמעתי מרב המנונא סבא, ג' גליות גלו ישראל, וחזרו בזכות שלשה אבות, ומהגלות הרביעית יחזרו בזכות משה, (דהיינו בזכות שיעסקו בתורתו).
בוא ואראה לך, לא גלו ישראל אלא על ביטול תורה. שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי. אמר הקב"ה בגלויות הראשונות חזרו בזכות אברהם יצחק ויעקב, עתה, הם חטאו בתורה שנתתי למשה, (שלא עסקו בתורה) שנקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי, כשישובו ויעסקו בתורתו בזכות משה אני גואלם.
על כן נאמר בתורה תורה צוה לנו משה, שצוה לנו לשמרה ולעסוק בה. ואם לא מורשה קהלת יעקב, מורשה זו היא עניות, כמו שאמר ה' מוריש ומעשיר. מלמד שהעניות אינה באה לבת יעקב אלא משום שלא עסקו במצוות התורה. (בראשית שנג)
כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה אתה יורש אותם. אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, שמא תאמר להם יש במה לשאול ולי אין לי, תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, לך נתנה ואתה מניח דברי תורה ומתעסק בבטולה. (שופטים קעד)
אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם... פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא, חד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תורה, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו, וחד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תפלה... (ברכות ה א)
תנו רבנן בעון נדרים בנים מתים, דברי ר"א בר"ש, רבי יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה... מאי קראה, דכתיב לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו... (שבת לב ב)
בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל, דכתיב והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו' ואין ברית אלא תורה, שנאמר אם לא בריתי יום ולילה. (שם לג א)
אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה, שנאמר בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני, שנאמר ואם מך הוא מערכך, ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו. רב יוסף אמר מהכא, ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם, ואין אור אלא תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור... (תענית ז ב)
...אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה, אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן, ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה... אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה', כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה. תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום, על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור. (חגיגה ה ב)
א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. (שם יב ב)
תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זה הוא דבר ה' בזה... ר' נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק. (סנהדרין צט א)
תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברים בוקיון ומוקיון מוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו, הא למדת שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה... (ע"ז יח ב)
ר"ש אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. (אבות ג ז)
ר' יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני.
ר"מ אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך. (שם ד ט וי)
ראה עוד תורה-כללי מנחות צט ב.
תני ר"ש בן יוחי אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים, מה טעמא על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי... רבי חונה ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק מצאנו שוויתר הקב"ה לישראל על עכו"ם ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים על מאסם בתורה לא וויתר, מה טעמא ויאמר ה' על אשר עשו עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים אין כתוב כאן אלא ויאמר ה' על עזבם את תורתי. א"ר חייה בר בא אותי עזבו אוותרה, שמא את תורתי שמרו, שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו השאור (המאור) שבה היה מקרבן אצלי... (חגיגה ו א)
א"ר יהושע בן לוי כל יסורים שהם באים על האדם ומבטלין אותו מדברי תורה יסורים של תוכחת הם, אבל יסורים שהן באים על האדם ואין מבטלין אותו מדברי תורה יסורים של אהבה הן, כדכתיב (משלי ג') כי את אשר יאהב ה' יוכיח. (בראשית צב א)
ראה אנכי, זה שאמר הכתוב ולעם הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (ירמיה כ"א)... וללמדך שכל מי שמתבטל מן התורה כאלו כופר בהקב"ה, שלא נתן תורה לישראל אלא כדי שיעסקו בה יומם ולילה, שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, וכתיב (תהלים א') כי אם בתורת ה' חפצו וגו'... (ראה א)
רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית ויין של צהרים וכו', שינה של שחרית כיצד, מלמד שלא יתכוון אדם לישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע, שאם ישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע נמצא בטל מן התורה, שנאמר (משלי כ"ו) הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו, אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות. יין של צהרים כיצד, מלמד שלא יתכוון אדם לשתות יין בצהרים שכל זמן שאדם שותה יין בצהרים נמצא בטל מכל התורה כולה... שיחת ילדים כיצד, מלמד שלא יתכוון אדם בשעה שהוא שונה בביתו לשוח עם אשתו עם בניו ועם בנותיו, שכל זמן שאדם יושב בתוך ביתו ושונה ומשיח עם בניו ובני ביתו נמצא בטל מן התורה, שנאמר (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. וישיבת עמי הארץ כיצד, מלמד שלא ישב אדם עם יושבי קרנות בשוק ונמצא בטל מן התורה, שנאמר (תהלים א') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כי אם בתורת ה' חפצו... (פרק כא)
הוא (ר"ע) היה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים, לא מפני שהן מנאפים ולא מפני שהן גוזלין אלא שפוסקין מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה, ועוד שאין מתחילין במקום שפוסקים. (כו ג)
הוא היה אומר (רשב"א משום ר"מ) כל השוקד עצמו על דברי תורה מוסרין לו שקדנין כנגדו, וכל הבוטל מדברי תורה מוסרין לו בטלנין כנגדו, כגון ארי וזאב ונמר וברדלס ונחש והגייסות והליסטין באין ומקיפין אותו ונפרעין ממנו, שנאמר (תהלים נ"ח) אך יש אלקים שופטים בארץ. (כט ב)
רבי שמעון אומר... הוי עוסק בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטלה. מעשה בר"ש בין יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב"ה, אמר לו ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אמר גידופין, א"ל הקב"ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך, אמר יפה עשה לי הקב"ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים. (מא א)
אמרו חכמים כל זמן שבני אדם מבטלין מן התורה מבקש הקב"ה להחריב את העולם, שנאמר הבו לה' בני אלים, ואין אלים אלא מלאכי השרת, אמר הקב"ה על שהרביתי בני האדם כעופות השמים וכדגי הים אינם עושים לי רצוני לכן הסתרתי פני מהם. הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו, ואין כבוד אלא תורה, שנאמר (ישעיה מ"ב) ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו... (פרק ב)
ויש אנשים רבים בהמון העם חושבים, כי אין עקר האבדון והפסד הנפש זולתי בעברות שיש בהן מעשה, וכי אין אבדן נפש אל האיש אשר הוא טהור מחטא במעשה ובדרך העברות לא הלך וחדל מעשות מצות ומעשים טובים. על כן אנו חייבים להודיע תועי רוח בינה, כי אמרו ז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון בטול תורה. ואמרו (ספרי עקב) כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצות, כן עונש המבטלה גדול מכל העברות. ואמר (סנהדרין צ"ט) כי דבר ה' בזה ואת מצתו הפר, נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. (שערי תשובה ג יד)
השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (דברים ד') ואמרו רז"ל (מנחות צ"ט) כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בשני לאוין, יכול אפילו תקפה עליו משנתו, תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך, לא דבר הכתוב אלא במי שיסירם מלבו על ידי שהוא בטל מן התורה ואינו הוגה בה תמיד. (שם שם כח)
החלק הרביעי, הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, ושתים רעות יש בדבר הרע הזה. האחת, כי כל המרבה דברים מביא חטא. והשנית, כי הוא בטל מדברי תורה. ויש בדבר הזה דרכי מות, כי איך לא זכר ולא שם על לבו, כי בעתים ההן אשר הוא משחיתן, יכול להשיג הנעימות ולקנות חיי עולם אם יקבע העתים המזומנות ההן לתורה אשר הוא פנוי בהן ממלאכתו ועסקיו. אין זה כי אם בזות לבו את המצות ואת שכר העולם הבא. ומלבד אשר אבד טובה הרבה ישא את עונו, כי אשמת הבטול מן התורה בעת היכולת לעסוק בה, אש היא עד אבדון תאכל... (שם שם קעז)
וכשבני אדם פוסקים ממלאכתם ומעסקיהם והולכים לבתיהם או יושבים בקרנות כשהם בטלים, או משיחים בדברים בטלים, רעתם רבה וחטאתם כבדה מאד, לפי שהם מבזים את התורה. שאילו היו מאמינים שאין תכלית למתן שכרה, למה לא ישיבו רגליהם לבית המדרש ללמוד הלכות או קראו מקרא או סידור תפילות, הלא האדם זריז ואץ ברגליו למאלכתו ולעסקיו ויודע כי הכל הבל, ואיך ישכח חיי העולם הבא ולא יתן להם חלק ביום מן הימים או שעה מן השעות ללמוד, אף כי בעת ההיא בטל ממלאכתו, ובל יאמר בלבו עת לעשות לה', לקרא בתורה ולתנות צדקות ה' אשם הוא, אשום אשם לה'... על כן חייב כל אדם לתקן מקום בביתו וישום לו שם הלכות או מקרא או תהלים או סדר תפילות, וכאשר יפנה מעסקיו ומדי עברו ממלאכתו יסור שמה לשנות או לקרות. וגם בתקנה הזאת יפליא עצה לנפשו לחשוך נפשו מני שחת... (אגרת התשובה יג)
ראה תורה-כללי כד הקמח תורה א.
לצים - והם יושבי קרנות, ואף על פי שאינם עושים עבירות הנה הם פושעים ומורדים בשי"ת, כי אלו היו מאמינים בו באמת לא היו מתבטלין מן התורה הנקראת עץ חיים, כי אין אדם שלא ישתדל להחיות אם לא נשתטה, ומי הוא אשר יאמרו לו אסוף נא כסף וזהב בכליך ללחמך ולחם ביתך ולא קם ולא זע, לא ימנע מאחד משנים או שהוא שוטה מוחלט כי השהו אלקים חכמה ולא חלק לו בבינה, או הוא מתלוצץ... וכן אמרו קדושי ה' ע"ה באבות שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים, ושם פירשתי... (תהלים א א)
המהלך בדרך - רבינו עובדיה ז"ל נתן טענה על זאת דמאי דנקט מה נאה אילן זה וכו', הוא הדין לכל שיחה בטלה, אלא שדבר בהווה שדרך הולכי דרכים לדבר במה שרואים בעיניהם... והרב ר' מנחם לבית מאיר כתב... לא מבעיא העושה משנתו קבע שאין לו להפסיק בשיחה בטלה, אלא אפילו המהלך בדרך לעסקיו ושונה בדרך הלוכו דרך עראי אין לו להפסיק... ואפשר לי לומר בהיות כי סתם דרכים בחזקת סכנה, וזה ששונה בתורה היא משמרתו, וזה שהפסיק אף שהוא משבח אליו יתברך ברוך שככה לו בעולמו, אף על פי כן מתחייב בנפשו, שהשטן מקטרג בשעת הסכנה... והרב רבי מתתיה היצהרי ז"ל כתב, המהלך בדרך וכו' הזהיר באיכות העיון, שאם ישתדל להשתמש בחושיו בענינים החומרים בעוד שהוא מעיין דברים שאינם מענין עיונו יתבלבלו כחותיו הפנימיים ויתבלבל שכלו ולא ירד לאמתת הדברים ולעמקן... והרב ר' משה אלשקאר פירש ומפסיק ממשנתו וכו', זה שהשמיענו שאפילו שיתעסק בדבר שיש בו קצת מצוה, שכך אמרו ז"ל היוצא ביומי ניסן ורואה אילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו, עם כל זה אם הפסיק ממשנתו הוא כאלו מתחייב בנפשו שלימוד תורה כנגד כולם, ועל כן לא אמר מאמר גוזר הרי זה מתחייב בנפשו, כי אם מעלה עליו כאלו. אמנם המפסיק שלא לצורך מתחייב בנפשו ממש הוי. (אבות ג ט)
אם אין תורה אין דרך ארץ... ואפשר עוד שכוון להשמיענו גודל עון ביטול תורה, כי על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, וזה שאמר אם אין תורה, כלומר אם ראית בימים שאין מי שיעסוק בתורה, דע לך בודאי שיתבטל מן העולם אפילו מה שהוא דרך ארץ להיות, כי דרך ארץ הוא שהשמים יתנו טלם והארץ תוציא צמחה וגנה זרועיה תצמיח, ובעון ביטול תורה הקב"ה מבטל הטבע והדרך ארץ... וכן טבע ודרך ארץ הוא שהאוכל כדי שביעה הוא שבע, וכשמתבטלת התורה אומר ואכלתם ולא תשבעו, וזה מפני כי לימוד תורה כנגד כולם... (שם ג כג)
לפי שטורח השגת הממון הוא רב, לפי שצריך להרבות בעסק וביגיעת הקנינים והסחורות ולהיות סובב מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר לחורב ביום ולקרח בלילה, אבל העוסק בתורה הוא יושב תמיד בנחת בצל קורתו בלא שום יגיעה, לכן אמר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, כלומר תהיה ממעט היגיעה והטורח מעליך אם תעסוק בתורה, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה, כלומר מלאכי חבלה שהם בטלים ומקוים בכל יום תמיד מתי תמות ויצא לקראתך לנגדך.
ואפשר עוד לפרש... אם בטלת מן התורה בחשבך להרבות במלאכה לא מפני זה תתרבה המלאכה, כי הקב"ה מזמין לך דברים בטלים כדי שתתעסק בהם באופן שתתעסק באותן הדברים בטלים והמלאכה לא תתרבה. וכנגד מה שאמר ועסוק בתורה, אמר אם עמלת בתורה מלבד שלא תתמעט מלאכתו מפני עסק התורה, גם בעולם הבא יש שכר הרבה ליתן לך... (שם ד יב)
ושמרתם את כל המצוה - למען תחזקו וגו', הכונה בזה לשלול דעת אומרים לחדול מעסק התורה משום מלחמת הארץ, שצריך חוזק והתורה נקראת תושיה, לזה אמר ושמרתם את כל המצוה, וכבר כתבתי למעלה שמאמר כל המצוה ירצה אל עסק התורה, ויחד לה אמירה ליתן לאו על ביטולה וגמר אומר למען תחזקו, פירוש שאדרבא נותנת לו כח וגבורה להתחזק במלחמת ה'... (דברים יא ח)
והיה אם לא תשמע - התנה הכתוב על ג' דברים, תלמוד תורה, ושמירת מצות לא תעשה וקיום מצות עשה, שצריך שיהיו שלשתם יחד, שהגם שלמד תורה אם לא ישמרו או אם ישמור ולא יעשה או אם יעשה שניהם ויבטל מתלמוד תורה יבואו עליו הקללות רחמנא ליצלן, כאשר יבאר מה שנוגע לכל אחת מהנה עונש כל אחד בפני עצמו. והתחיל בעונש ביטול תלמוד תורה, ואמר ארור הוא בעיר וגו' עד מאמר עד אבדך מהר, וגמר אומר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני, הרי שהקללות האמורות עד עתה הם כנגד עזיבת התורה, כי העוזב תורה כעוזב ה'... (שם כח טו)
ראה תורה-כללי שער ד פרק כט.
לשמור לעשות - כבר ביארנו שזה הברית נכרת על קיום התורה ועיונה והגיונה, שביטולה גורם לבא לכל הרעה באשר אין דבר המשמרו מכל רע, שהאדם עלול לבא מצד הטבע והרגל רע. (דברים כח טו)
במדרש תנחומא ראה זה שאמר הכתוב ולעם הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (ירמיה כ"א)... ללמדך שכל מי שמתבטל מן התורה (שלא לצורך) כאלו כופר בהקב"ה...
דברי המדרש נפלאים הם, ודאי שמצות למוד התורה גדולה מאד, אבל בכל זאת תמוה הוא שבשביל כך יהא המבטל איזו שעה מן התורה דומה לעובד ע"ז. ועוד יותר יש מקום להשתומם, כי התורה דורשת זאת לא רק מיחידי סגולה, אלא מכל אחד מישראל, כי הלא אמרו "כל מי שמתבטל", משמע שכל אחד, באיזו מדרגה שיהיה, אם הוא מבטל מן התורה שלא בהכרח, הרי הוא ככופר חס ושלום, וזה מבהיל הוא, כי הלא לא מצאנו ולא ראינו אף אחד שלא יתבטל מן התורה לפעמים שלא לצורך, ואיך אפשר לדרוש שכל בני ישראל יגיעו למדרגה זו...
אמנם לכאורה נפלא מאתנו מפני מה חמור כל כך עון המבטל מן התורה, שיחשב ככופר בהקב"ה וכעובד ע"ז. אבל כשנתבונן בינה נוכל להבין, כי לפי האמת נכון הדבר, כי לפי יסוד אמונתנו מחויבים אנחנו לדעת כי אין מציאות אמתית בלעדו יתברך... וצריכים אנו לקבע בלבנו אמונת אומן שמלא כל הארץ כבודו, ושהוא ממלא כל עלמין וסובב על עלמין ולית אתר פנוי מיניה... כי עבודת האדם בעולם הזה היא לשום אל לבו אמונה זו, ולאמתה במעשהו, דבורו ומחשבתו...
הלא רואים אנו כי כל ענין הבריאה ויצירת העולמות מתבטא במלת "אחורי" (וראית את אחורי, שמות ל"ד), כי תכלית ציורינו בהם היא רק לפי המושג האפשרי היותר עליון שהשיג אדון הנביאים, ושגם הוא היה רק בבחינת "אחורי ה". והנה עבודת האדם בעולם הזה היא להגביר את אורו ית' בכל העולמות בכל חלל הבריאה, וזה על ידי ידיעתו והרגשו, כי גם אחרי הבריאה הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין... ולכן כשהאדם מחזיק באמונתו ומכיר ומרגיש, כי כל המציאות היא רק מאורו ית', נקרא זאת בשם "ממלא אחרי ה'"...
והנה לפי זה יש לנו להבין כי מי שמתבטל מן התורה שלא לצורך היינו כשהתכלית אינה לשם שמים, הרי הוא מחשיב מציאות אחרת וכאילו נותן מקום לענינים בלתי תלוים במציאותו ית', ובזה הרי הוא כאלו כופר באחדותו האמיתית מכחיש אורו ית' בבריאה וכאילו דוחק רגלי השכינה והוא כאילו עובד ע"ז, בזה שהוא מוסר עצמו לענינים נבדלים ממציאותו ית', מכיר ומודה בהם... ולכן אצל המאמין האמיתי כל עניניו סובבים רק לתכלית אחת, הוא רצונו ית' ושרק הוא ורצונו נמצא באמת, והוא ורצונו אחד.
הרי נתבאר לנו אמתיות דברי המדרש, כי המתבטל מן התורה שלא לצורך, הרי הוא כאלו כופר בהקב"ה, ולפי זה נמצא שהעוסק בדברי הרשות ומתבטל מן התורה יותר מכפי הדרוש לצרכו ההכרחי, הרי הוא ככופר חס ושלום. והלא הדבר נורא ואיום, כי מי הוא אשר יכול להזהר במדה כזו שלא להתבטל מן התורה אלא רק בשביל הדברים הנצרכים לו לקיום חייו?...
אבל באמת צריך לדעת, כי ענין "לצורך" יש בו מדרגות מדרגות, ואין זאת אומרת שאסור לו לאדם לקחת מעולם הזה רק כדי קיום נפשו, ויותר מזה "שלא לצורך" נקרא, אלא ענין לצורך מתאים לכל אדם לפי מדרגתו ותכונתו, כי כל מה שנצרך לו לאדם למען יעמוד על מתכונת נפשו, כדי שיהיה במצב של רצון ושמחה, שרק אז ערים כשרונותיו וחיים בו כל כחותיו, כל הנצרך כדי שתהיה לו שלמות ותפארת אדם, בכלל "לצורך" הוא, ומובן כי לרוב בני אדם דרוש לזה לקחת מן העולם יותר מכדי הספוק, דרוש הוא לתענוגים גשמיים, לטיול ולחברת בני אדם ולהתענג מנועם הטבע וכדומה, ואחרי שנחוץ לו כל זה, אם יגמר בנפשו לפרש מהנאות אלו הרי זה בכלל "אל תהיה צדיק הרבה למה תשומם". וכבר דברנו כמה פעמים כי אינו כדאי לאדם לפסע בפעם אחת על מעלה עליונה, הרחוקה ממדרגתו הוא, כי זה לא יתכן, ומלבד יחידי סגולה שזכו להרגיש במלא המדה בנועם התורה, החיים ומתענגים רק בה לבד, כמו הגאון מוילנה ז"ל או אף הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל, שאמרו הרופאים עליו כי לפי רפיון גופו אינם יודעים מהיכן הוא חי, אם לא כי העונג הרב שיש לו מלמוד התורה מכלכל את גופו ומחייהו, קדושים כאלו אינם צריכים להנאות גשמיות... אבל מי שלא הגיע למדרגה רמה כזו, לו יש צורך אף לתענוגים גשמיים, המעוררים בו את כחותיו וכשרונותיו, המרחיבים את דעתו ומשביעים אותו רצון, ואם יחסר את נפשו מהם יחסרו לו חיים ולא תהיה לו שלמות האדם כפי שנצרך לעבודת הבורא החפץ באדם שלם... (חלק ב עמוד קד והלאה, וראה שם עוד)
במסכת יומא (ל"ה ב') תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין, עני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה. אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל... רשע אם אומר נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי, אומרים לו כלום נאה היית יותר מיוסף וכו'.
יש להבין תשובה הרשע, ומה התנצלות היא זאת במה שהיה טרוד ביצרו, אדרבה הלא בזה יגדל עונו יותר. ואמר הרי"ב זצ"ל משל לאחד שהיה משגיח על בנו שלא ילך בטל רק יעסוק בתורה, ואם לא היה עוסק בתורה היה מענישו קשה. פעם אחת הוגד לאביו שבנו לא בא ללמוד כל היום... ויען הבן כי רוח קנאה אחזתהו בראותו איש אחד גונז מעותיו בתיבה וסוגרה, וישת עצות בנפשו איך לגנוב הכסף עד שהשיגם, ומפני זה לא היה לו פנאי לבא וללמוד. והנה השומע דברים כאלה יחליט כי הבן לא בדעת ידבר, שהרי הוא מבעיר אש חמתו של אביו על ידי ספור מעוון מחשבת גניבתו, אבל באמת כי בראות הנער כי במה שמבטל זמנו הוא החטא היותר גדול בעיני אביו, החליט הבן לומר האמת כי בזה יוקטן עונו...
וכן הדבר כאן כי בראות הרשע שם שעוון ביטול תורה נורא מאד, וכמו שאמרו חז"ל כשם ששכר תלמוד תורה גדול יותר מכל המצות כן עונש בטול תורה גדול יותר מכל עבירות, לכן אומר טרוד ביצרי הייתי, להקל עונשו בזה, שהיה טרוד ביצרו ולא היה בכלל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק... ויש להביא ראיה מהגמרא שזאת היא באמת התנצלות אמיתית, מדחשיב לה בהדי עני ועשיר שיש אתם התנצלות... (חלק א עמוד עא)
חז"ל הודיעונו, כי בכל רפיון מלימוד תורת ה', אם גם בטול הכי קצר, כבר הוא בגדר זלזול, ויש בה בחינת כרת - כריתת ההשפעה הרוחנית, כאמרם ז"ל בסנהדרין, כל שאפשר לו (אפילו באפשרות רחוקה וכבדה) לעסוק בתורה (אפילו זמן הכי קצר, ואם גם אי אפשר לעיין כדבעי), ואינו עוסק, הרי זה בוזה דבר ה', שנאמר כי דבר ה' בזה (אפילו לא היינו מצווים על לימוד התורה) ומצותו הפר, (גם זולת החילול שיש מצד אי התענינו בתורת ה'), הכרת תכרת וגו' (כפול, בעולם הזה ובעולם הבא, נכרתין צנורות השפעת הקדושה ממנו).
האם שמים את זה אל הלב ממש? האם ההרגל ממעט את החילול, או אדרבא כופלו פי כמה? (חלק א עמוד שא)
ראה עוד תורה-כללי חלק ד עמוד מב.