(ראה גם: למוד, שכר, תורה-כללי)
ומשום שכל מי שעוסק בתורה בעולם הזה זוכה שיפתחו לו כמה שערים כמה אורות לעולם ההוא, על כן בשעה שנפטר מעולם הזה (התורה) מקדמת לפניו והולכת לכל שומרי השערים מכרזת ואומרת פתחו שערים ויבא גוי צדיק, התקינו כסא לפלוני עבד המלך, כי אין שמחה להקב"ה אלא במי שעוסק בתורה, כל שכן אדם הנעור בלילה לעסוק בתורה, כי כל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו, והקב"ה נמצא ביניהם כמו שהעמידוהו היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני...
אמר ר"ש כביכול כל אלו הזוכים לעסוק בתורה, ובשעה שמתחלק הלילה וכשהאיר היום הם באים עם המלכה לקבל פני המלך הוא מתחזק ונוחל בהשכינה, ולא עוד אלא ששורה עליו חוט של חסד כמו שהעמדנו... (פנחס ב)
ראה עוד תורה-כללי בראשית ב קעז, ויחי קפח, אחרי נח, במדבר כא, בהעלותך א בלק שיג. מכילתא בשלח-ויסע פרשה א.
...שנאמר דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד, מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם מדרכי מיתה לדרכי חיים... (עקב מא)
נמשלו דברי תורה למים, מה מים חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ומה מים מעלים את הטמא מטומאתו כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש... (שם מח)
דבר אחר יערף, ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין יערף אלא לשון הריגה, שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל, מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך דברי תורה מכפרים על שפיכות דמים. כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים, כך דברי תורה מכפרים על עבירות. (האזינו שו)
תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם. (ברכות ח א)
א"ל רב אחא בריה דרבי חייא בר אבא הכי א"ר חייא א"ר יוחנן כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע. (שם יד א)
וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דר' ירמיה בר אבא אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו. (שם לא א)
אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון... אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך. (שם סד א)
אמר רב חננאל בר פפא מאי דכתיב שמעו כי נגידים אדבר, למה נמשלו דברי תורה כנגיד, לומר לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות, אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות, היינו דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא... (שבת פח ב)
וא"ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב, שנאמר ולא אמר איה א-לוה עושי נותן זמירות בלילה. (עירובין יח ב)
...דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לה אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע, שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. (ראש השנה יח א)
א"ר יוחנן שלשה זירים הן, של מזבח ושל ארון ושל שולחן, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח... ר' יוחנן רמי כתיב זר וקרינן זיר, זכה נעשית לו זיר, לא זכה זרה הימנו... אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה, והיינו דאמר רבא דאומן לה סמא דחייא דלא אומן לה סמא דמותא. אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכתיב אמרת ה' צרופה, זכה משמחתו, לא זכה צורפתו. ריש לקיש אמר מגופיה דקרא נפקא, זכה צורפתו לחיים, לא זכה צורפתו למיתה. יראת ה' טהורה עומדת לעד, אמר רבי חנינא זה הלומד תורה בטהרה, מאי היא, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. עדות ה' נאמנה, אמר רבי חייא בר אבא נאמנה היא להעיד בלומדיה. (יומא עב ב)
ואמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה'. (תענית ד א)
אמר ר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו, משום ובלילה שירה עמי. ואיכא דאמרי אמר ר"ל כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. (חגיגה יב ב)
מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן... ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר אילת אהבים ויעלת חן, אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא... (כתובות עז ב, וראה שם עוד)
ויש זכות תולה ג' שנים, זכות דמאי, אילימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה היא, אלא זכות דמצוה, זכות דמצוה מי מגנא כולי האי, והתניא את זו דרש רבי מנחם בר' יוסי, כי נר מצוה ותורה אור, תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, ואת התורה באור, לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם, ואמר בהתהלכך תנחה אותך וגו', בהתהלכך תנחה אותך זה העולם הזה, בשכבך תשמור עליך זו מיתה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא. משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך. נזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך, כיון שעלה עמוד השחר ניצל מחיה רעה ומן הליסטין ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך, הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם. דבר אחר עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.
א"ר יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא, תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא. מתקיף לה רבה אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקי בתורה, אמאי לא הגינה עלייהו. אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא, מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא.
רבינא אמר לעולם זכות תורה, ודקאמרת אינה מצווה ועושה, נהי דפקודי לא מפקדא באגרא דמקריין ומתניין בנייהו ונטרן להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא מי לא פלגאן בהדייהו... (סוטה כא א)
תנו רבנן ושמתם, סם תם, נמשלה תורה בסם חיים, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו, בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי, כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר לפתח חטאת רובץ. ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר ואתה תמשל בו...
תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, אם אבן הוא נימוח, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, ואומר אבנים שחקו מים. (קידושין ל ב)
כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב... וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה... דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר פוטר מים ראשית מדון, וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה, שנאמר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. (שם מ ב)
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, שנאמר אשריכם זורעי, ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, וזוכה לנחלת שני שבטים, זוכה לכילה כיוסף, דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור, וזוכה לנחלת יששכר, דכתיב יששכר חמור גרם. אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף, דכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ, וזוכה לבינה כיששכר, דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. (בבא קמא יז א)
...והא א"ר יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין, שנאמר את בצר במדבר וגו' וכתיב בתריה וזאת התורה, לא קשיא הא בעידנא דעסיק בה הא בעידנא דלא עסיק בה, ואי בעית אימא מאי קולטין ממלאך המות. כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב ולא הוה קא יכול שליחא דמלאכא דמותא למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא, סליק ויתיב אארזא דבי רב, פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה.
א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה. (מכות י א)
אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה, זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה, ועד כמה עד מ' שנין.
א"ר יהושע בן לוי דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו, כתוב בתורה דכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון, שנוי בנביאים דכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. משולש בכתובים דכתיב כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח... (ע"ז יט ב)
א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לדי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחית המתים... (שם כ ב)
רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. (אבות ג ה)
רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, נקרא רע אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות, משמח את המקום משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר (משלי ח') לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. ונותנת לו חיקור דין ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך והוה צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. (שם ו א)
אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף... ואומר והלחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלחות, אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. (שם שם ב)
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (משלי ד') כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואומר (שם ג') רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומר (שם) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. ואומר (שם א') כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ואומר (שם ד') תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, ואומר (שם ט') כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים, ואומר (שם ג') אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד, ואומר (שם) כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, ואומר (שם) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. (שם שם ז)
אמר רבי חמא בר' חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנאמר מרפא לשון עץ חיים, ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר חץ שחוט לשונם, ואין עץ אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה... אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה... (ערכין טו ב)
ראה עוד תורה-כללי ברכות ה א, סא ב, שבת סג א, ערובין נד א, חגיגה ג ב, כתובות קיא ב, סוטה מט א, קדושין פב א, בבא מציעא פה א, בבא בתרא עט א, ע"ז ה א, מנחות צט ב, וקי א.
והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות בהן כפרה בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הכתוב לא תניף עליהם ברזל, בני תורה שהן כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא יגיע בהן אחד מכל המזיקין כולן. הרי הוא אומר אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלקיך, אבנים שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמר המקום יהיו שלימים לפני, בני תורה שהן שלימים לעולם על אחת כמה וכמה שיהיו שלימים לפני המקום. (בבא קמא פרק ז)
...ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים אף ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים... (בראשית מא יב)
...אמר יעקב על ידי שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים זכיתי להתברך בטל, שנאמר ויתן לך האלקים מטל השמים. (שם סו א)
הר בשן, שכל מה שאוכל אדם בשיניו בזכות התורה שניתנה בהר, וכן הוא אומר (ויקרא כ"ו) אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם... (שמות ב ו)
דבר אחר אלה פקודי המשכן, מהו אלה, בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל לא היו ראוים שישלוט מלאך המות בהם, שנאמר (שמות ל"ב) חרות על הלוחות, מהו חרות, ר' יהודה אומר חירות מן הגליות, ור' נחמיה אומר חירות ממלאך המות... שכיון שקבלו התורה הלבישם הקב"ה מזיו הדרו, ומה היה הלבוש ר' יוחנן אומר עטרות הלבישן, ורשב"י אומר כלי זיין נתן להם והשם הגדול חקוק עליו וכל ימים שהיה בידם לא היה מלאך המות יכול לשלוט בהם... (שם נא ו)
רב הונא בשם רבי בנימין בן לוי אמר משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא... ואמר לו יהיה המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה. אף כך אמר הקב"ה למשה אמור לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתייראין משום אומה, אלו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא למחזיקים בה. אלו נאמר אשר לא ילמד לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת, לכך נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה.
רב הונא אמר אם נכשל אדם בעבירה חייב מיתה בידי שמים, מהו יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים, ואם היה למוד לשנות פעם אחת ישנה שנים, ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה ילך ויעשה פרנס על הצבור וגבאי של צדקה והוא חי... (ויקרא כה א)
ולקחתם לכם ביום הראשון, רבי אבא ב"כ פתח קחו מוסרי ואל כסף, קחו מוסרה של תורה ואל כסף, למה תשקלו כסף בלא לחם, למה אתם שוקלים כסף לבני עשו בלא לחם על שלא שבעתם מלחמה של תורה, ויגיעכם בלא לשבעה, למה אתם יגיעים ואומות העולם שבעים, בלא לשבעה, על שלא שבעתם מיינה של תורה, דכתיב ושתו ביין מסכתי... (שם ל א)
ולהציב הדרבן, א"ר נתן... כך הם דברי חכמים דרים בינה בבני אדם ומורים דעה בהם ומלמדים אותם דרכיו של הקב"ה, וכמסמרות נטועים, נטועים הם באדם כשהוא משמרם, ולמה נמשלו כנטיעה, כשם ששרשיו של אילן משתרשים לכל מקום כך הם דברי חכמים נכנסים ומשתרשים בכל הגוף. בעלי אסופות, אימתי הם כמסמרות נטועים באדם בזמן שבעל תורה נכנס לתלמוד והם נאספים לשמוע. (במדבר יד יב)
...אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפאה את הלשון, מנין, שכן כתוב (משלי ט"ו) מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ולשונה של תורה מתיר את הלשון, תדע לך לעתיד לבא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים, ומה הוא שבחן, שהן מרפאין את הלשון... וחד אמר כל שהוא אלם ולועט הימנו לשונו מתרפאה ומצחצחה מיד בדברי תורה... ר' לוי אמר מה לנו ללמוד ממקום אחר נלמוד ממקומו, הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שמות ד') לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים, מניין ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דבר משה. (דברים א א)
זה שאמר הכתוב (משלי ד') כי חיים הם למוצאיהם וגו', א"ר חייא קילורית לעין מלוגמא למכה כוס עיקרין לבני מעים, קילורית לעינים דכתיב (תהלים י"ט) מצות ה' ברה מאירת עינים, מלוגמא למכה דכתיב (משלי ג') רפאות תהי לשרך, וכוס עיקרים לבני מעים דכתיב (שם) ושקוי לעצמותיך. דבר אחר כי חיים הם למוציאיהם למי שמוציאן מפיו... דבר אחר כי חיים הם למוצאיהם למי שמוציאן לאחרים, דבר אחר כי חיים הם למוצאיהם למי שממציא אותן, מנין שנאמר כל המצוה, מהו כל המצוה, עד שתכלה כל המצות, ולכל בשרו מרפא לרמ"ח איברים שיש בו הרי כי המצוה הזאת. (שם ח ד)
...כך האומות מונין את ישראל ואומרין להם אלקיכם הסתיר פניו מכם וסילק שכינתו מכם, עוד אינו חוזר עליכם, והן בוכין ומתאנחין, וכיון שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ומוצאין שכתוב (ויקרא כ"ו) ופניתי אליכם והפריתי אתכם ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם, והן מתנחמין... והן אומרים לפניו, רבונו של עולם אילולא תורתך שנתת לנו כבר אבדונו האומות, לכך נאמר זאת אשיב אל לבי ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה, וכן דוד אמר (תהלים קי"ט) לולי תורתך שעשועי כי אז אבדתי בעניי. (איכה ג יט)
...מה המים משיבין את הנפש, שנאמר (שופטים ט"ו) ויבקע אלקים את המכתש אשר בלחי וגו' כך התורה, שנאמר (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה משיבת נפש, מה מים מטהרים את האדם מטומאה, שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו, שנאמר (תהלים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות, ומה המים מטהרים הגוף, שנאמר (ויקרא ט"ז) ורחץ את בשרו במים, כך תורה מטהרת הגוף, שנאמר (תהלים קי"ט) צרופה אמרתך מאד. ומה מים מכסים ערותו של ים, שאמר (ישעיה י"א) כמים לים מכסים, כך תורה מכסה ערותן של ישראל, שנאמר (משלי י') ועל כל פשעים תכסה אהבה... (שיר א יט, וראה עוד תורה-כללי)
בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות ושבת נפשו עליו בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, אמר הקב"ה בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם. (שם ב ו)
ראה עוד תורה-כללי בראשית כב טו, שמות לו ג, במדבר יב ג, יט טו, דברים ד ב, י א, שיר א טז, וה י.
...ויצף אותו זהב טהור אלו התלמידים בתורה שהיא בתוך לבם, וכמו שיאמרו אנשים זהב טהור, כך מטהר התורה לבן וכליותן של תלמידי חכמים, שכך כתיב הנחמדים מזהב ומפז רב... ארשב"י שלשה כתרים הם, כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות... ולמה כתוב זר וקורין זר ללמדך זכה אדם נעשה לו זר זהב, לא זכה נעשה זר בתוכם מהם, ומפני מה בכלם כתוב ועשית ובארון כתיב ועשית עליו, ללמדך אם זכה לתורה זכה לכולם... (ויקהל ח)
ראה עוד תורה-כללי האזינו ג.
רבי חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם, שכן כתוב בספר תלים על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים... (פרק כ א)
דבר אחר ה' אורי וישעי, כך פתח ר' תנחומא בי ר', נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי (תהלים קי"ט)... אבל הצדיקים דומים לאדם המהלך ונר לפניו, הגיע לגומץ מיסר הימנו שלא יפול בה, הגיע לאבן משמר עצמו שלא יכשול בה, כך אמר דוד באתי לחלל את השבת והאירה התורה ושמרתם את השבת וגו' מחלליה מות יומת. באתי לנאוף האירה לי התורה, ושמרתם וגו' מות יומת הנואף והנואפת, למה שהתורה נר לפני, הדא היא נר לרגלי דבריך ואור וגו'. דבר אחר אם נר למה אור ואם אור למה נר, אמר דוד כשאני מתחיל בדברי תורה כמעט אני מתחיל בהם וכשאני נכנס לתוכה שערים הרבה נפתחים לי, לכך אומר נר תחילה, ואחר כך אור, נר לרגלי ואור לנתיבתי. (פרשה ח והיה בעת ההיא)
וכן דוד אומר (תהלים ס') הבה לנו עזרת מצר, לכך אמר דוד ריבה ה' את יריבי, יכול עבד בשר ודם לומר לבעליו ריבה אדוני אויבי וצא והלחם עלי, והקב"ה אמר לדוד עסוק בתורה ואני לוחם את מלחמתך, וכן משה אומר (במדבר כ"א) על כן יאמר בספר מלחמות ה', אם עסקתם בתורה שנכתבה בספר אני נלחם על ידיכם, לכך אמר דוד ריבה ה' את יריבי... (מזמור לה)
ראה עוד תורה-כללי מזמור א, י"ט ל"ט.
ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה, א"ר ירמיה אם ראית חכם שמתחכם בתורה מוסיפין לו תורה על תורתו וחכמה על חכמתו, ונבון תחבולות יקנה, אם הבין מעצמו והלך ללמוד תורה יקנה העולם הזה והעולם הבא. להבין משל ומליצה אלו משלים של תורה ומליצה זו התורה עצמה שנקראת מליצה, ולמה נקראת שמה מליצה שהיא מצלת עוסקיה מדינה של גיהנם... (פרשה א)
בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, אמר הקב"ה לישראל על הר סיני אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשותה אני מציל אתכם משלש פורעניות, ממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח, מדינה של גיהנם. ומצותי תצפן אתך, אם זכיתם להצפין תורתי אני משביע אתכם מטוב הצפון לעתיד לבא, שנאמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם... מגן להולכי תום, מה המגן הזה מגין על אדם כך תורה מגינה על מי שעוסק בה.
מזמה תשמר עליך, אם נתת צוארך בעולה של תורה היא תנצרך, הדא הוא דכתיב (משלי ו') בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמר עליך לעולם הבא, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא. להצילך מדרך רע, אם נתעסקת בדברי תורה יכולין הן להצילך מדרך רע למה שהן דומין לחרב פיפיות, שנאמר (תהלים קמ"ט) רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם. (פרשה ב)
...ואבות העולם משיבין להם הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין אין לכם אלא לישב ולהתעסק בתורה, שנאמר אל תתן שנה לעיניך מלהתעסק בתורה שהיא מכפרת כל עון. (פרשה ו)
בוא וראה כמה היא גדולה חכמה, שעליה קורא שלמה וצוח ואומר אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם, אם קורא אותם אישים למה קורא אותם בני אדם, א"ר שמעון בן חלפתא אם זכיתם וקיימתם את התורה אתם נקראים כאברהם יצחק ויעקב שנקראו אישים, ואם לאו אתם נקראים כאדם הראשון שלא קיים את התורה ונטרד מגן עדן. דבר אחר אם זכיתם וקיימתם דברי תורה אתם נקראין כמלאכי השרת, ואם לאו בני אדם... (פרשה ח)
...לפי שאין מלוין לו לאדם לבית עולמו אלא דברי תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר (משלי ו') בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך... וכל זמן שישראל עוסקין בתורה ועושין רצון אביהם שבשמים הקב"ה בעצמו נפנה אליהם לברכה, שנאמר (תהלים פ"ה) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, ואין השקפה אלא לברכה, שנאמר (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך וגו' וברך את עמך וגו'... וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה (דניאל ח'), ואין צבא השמים אלא ישראל, בפשע זה פשע של תורה שנאמר ותשלך אמת ארצה, ועשתה והצליחה, הא למדת אם השליכו ישראל חס ושלום את דברי תורה לארץ מיד עשתה והצליחה מלכות העכו"ם... בא וראה כמה גדול כח פשעה של תורה, שלא חרבה ירושלים ולא חרב בית המקדש אלא בפשעה של תורה, שנאמר (מיכה א') בפשע יעקב כל זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר (ירמיה ט') מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' על מה אבדה הארץ וגו', ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו'. (פרק יח)
ראה עוד תורה-כללי שם פרק יד.
בכל יום יוצאים מלאכי חבלה לפני הקב"ה לחבל את כל העולם כולו, ואלמלא בתי כנסיות ובתי מדרשות שהיו תלמידי חכמים יושבין בהם ועוסקין בדברי תורה היו מחבלין את כל העולם כולו, שנאמר (ישעיה נ') מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה... (פרק ה)
...ואם תאמר מי שקרא הרבה ושנה הרבה ומי שקרא ושנה קמעא יהיה מאור פניהם שוין כאחד במאור פנים לעולם הבא, אינו כן, ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, ומנין לך תדע לך שכן הוא, צא ולמד ממשה ואהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל שהיו כולם בפרק אחד ומאור פניהם שוין כאחד, וכיון שעלה משה למרום וקרא ושנה הרבה דברי תורה יותר מכולם זכה שהיה מאור פניו גדול כל כך עד שלא היו בני אדם יכולין להסתכל בו, שכן נאמר במקום אחר (משלי י"ב) יתר מרעהו צדיק... (פרק יב)
ר"ש בן יוחאי אומר, מאי דכתיב (קהלת ז') החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, וכי עשרה שליטים הם בעיר והלא אין בעיר אלא שליט אחד, ומה תלמוד לומר מעשרה שליטים, אלא כל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה ועוסק בתורה לשם שמים ועושה תשובה ומעשים טובים הוא ניצול מן עשרה דברים קשים המחייבים את האדם, ואלו הן, שתי עינים, שתי אזנים, שתי ידים, שתי רגלים ופיו וגופו, עיניו שהוא רואה בהם ממון שאינו שלו...
ועוד דבר אחר אמר ר' שמעון בן יוחאי כל הנותן דברי תורה על לבו מעבירין ממנו עוד עשרה דברים קשים, א' הרהורי עבירה, ב' הרהורי חרב, ג' הרהורי מלכות, ד' הרהורי שמות, ו' הרהורי זנות, ז' הרהורי אשה רעה, ח' הרהורי ע"ז, ט' הרהורי עול בשר ודם, י' הרהורי דברים בטלים... (פרק טז)
כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלין אותן ומגדלין אותן, כך דברי תורה מעלין אותך ומגדלין אותך, שנאמר סלסלה ותרוממך (משלי ד'). וכרביבים עלי עשב, מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומעדנין אותן ומפרנקין אותן, כך דברי תורה מעדנין אותך ומפרנקין אותך, שנאמר תתן לראשך לוית חן (שם ד'), ואומר כי לוית חן הם לראשך (שם א'). (דברים לב ב)
ראה עוד תורה-כללי דברים ז יב.
ראה תורה-כללי שער ג פרק ב וג.
כי מימיני - הוא תמיד לעזרני, דבר אחר ספר תורה שמימינו תמיד תעזרהו בל ימוט. (תהלים טז ח)
ותורך - דבר אמת שתעסוק בו, התורה תורה אותך טכסיסי מלחמה. (שם מה ה)
לשמרך - התורה מע"ז השקולה נגד הכל... (משלי ו כד)
אם רעב שונאך - רז"ל פירשו על יצר הרע, אם א"ל שרעב משוך עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה. כי גחלים אתה חותה - ושואב מהמדורה לתת על ראשו, ישלים - ישלימנו שלא יתגבר עליך. (שם כה כב)
והיתה עמו - התורה הנזכרת... ועל דרך האמת והיתה עמו התורה הנזכרת עצמה תהיה עמו כדרך וה' נתן חכמה לשלמה, ואומר וישב שלמה על כסא ה' למלך. (דברים יז יט)
למען אשר תבא אל הארץ - ...לפי דעתי למען אשר תבא רמז לכל דברי תורה, יאמר שתכתוב על האבנים כל דברי התורה הזאת בעברך בירדן מיד למען אשר באת אל הארץ, כי בעבור התורה באת שמה... (שם כז ח)
ראה תורה-כללי מאמר ה כ.
ראה תורה-כללי, איסורי ביאה כב כא. ומורה נבוכים חלק ג פרק כז.
ראה תורה-כללי תקפט.
באין חזון - תורה המונעת קצת חפצי טבע האדם, כי שלמות היושר אינו בטבע האדם, יפרע - יסוג אחור בשלמות ובהצלחות אמיתיות. (משלי כט יח)
בשכבך תשמור - באמצע דרכך כי יחלשו כוחותיך תשמור התורה עליך שלא תצטרך להתחיל העיון מראשיתו. או תשמור עליך מטעות. (משלי ו כב)
באין חזון - נבואת התורה המיישרת למוסר והנהגה. (שם כט יח)
שנצטוינו לאהב את המקום ברוך הוא... ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת, איני יודע כיצד אוהב אדם את המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, כלומר שעם התבוננות בתורה תתישב האהבה בלב בהכרח... (ואתחנן מצוה תיח)
והתקדשתם והייתם קדושים - והתקדשתם בגוף, והייתם קדושים בנפש לעולם הבא, כי קדוש אני. הקדושה הזאת לישראל יותר משאר העו"ג אינה אלא במעשה התורה והמצות, כי עם התורה והמצות יתחזק כח השכל ויחלוש כח התאוות. וידוע כי התאוה חזקה בטבעה והנה היא באדם קודמת לשכלו, כי התאוה מוטבעת בו מתחלת נעוריו... ויש לה מחזיקים ועוזרים הרבה, והם המאכלים ושאר התאוות הגשמיות, והשכל שהוא עצם רוחני והוא נגזר מן העולם העליון הוא נכרי בעולם הגופות העבים והגסים... ומפני זה נצטוינו במצות המאכלים האסורים ובמצות העריות ובמצות התפלה והתענית והצדקה וגמילות חסדים שכולן להחליש כח התאוה, וזהו שאמרו רז"ל בספרי והתקדשתם - זו קדושת מצוה, ואחר כך והייתם קדושים. והכוונה במאמר הזה כי על ידי המצות יחליש כח התאוות ויתגבר כח השכל שבשבילו נברא האדם... (ויקרא יא מג)
ראה עוד תורה-כללי דברים טז יח, לא א, וכד הקמח תורה א וב.
וזה מה שאמרו בפרק קמא דחגיגה (ג') ועוד פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות וגו' מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם אף דברי תורה מכונים לב לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים. רצה בזה שכמו שהדרבן הוא מכוין את הפרה לעשות חרישתה ביושר ושלא תלך אנה ואנה, ומן היושר ההוא בא חיים לעולם והם התבואות והפירות, אף דברי תורה מכוונים לב האדם ומפקחים אותם, ולא פקחות שיגיע ממנו נזק או דעת נפסד אלא השגת דעת אמתי ישיג האדם בו למה שהוא תכליתו, שיש חכמות מפקחות לב האדם אבל יטוהו מדרך חיים לדרך מיתה שיקנה מהם דעות נפסדות שבהם יהיה נטרד, אבל התורה לא תשאיר ללומדיה דעת נפסד או מדה מגונה, כמו שאמר שלמה ע"ה (משלי ב') "כי תבוא חכמה בלבך וגו' מזמה תשמור עליך וגו', להצילך מדרך רע" וגו'. אמר שאם יקנה חכמה ותבא בלבו ותנעם לנפשו ככלי יקר יגיע אליו מזה תועלת עצמי, שהמזמה תשמור עליו והתבונה תצרנהו ותצילהו מדרך רע ומאיש מדבר תהפוכות לבל ילכדהו ברשתו. ונתבאר בדברי רז"ל שזאת היא כונת התורה... (דרוש ג)
ראה עוד תורה-כללי דרוש יא.
...וכן אמר שלמה המלך ע"ה במשלי ל' שלשה נפלאו ממני וגו' דרך הנשר וגו' דרך נחש וגו' דרך אניה וגו' ודרך גבר בעלמה, שכן דרך או זמן אלו אי אפשר לאדם לדעת מראש, וכן פעולת החושים, הכח המדמה, כח הדמיון וכח השכל שאין להם גבול. ולכן באה התורה והמצוה להישרתם. ולכן כשאמרו נעשה ונשמע בטל מעליהם כח הנחש הקדמוני לגרש אבינו הראשון מגן עדן בביטול סדרו והגבלתו במעשים, שעל זה נקנסה עליו מיתה... (בראשית ג א שער ט)
כתנות עור - ותיקון האדם על ידי התורה והישרותיה שבה יושלמו חיי הנפש להשיב שבותם הראשונה, ועל זה אמר רבי מאיר כתנות אור, ואמרו בגדיו של אדם הראשון כפנס רוצה לומר מאירים דרכו... (שם שם כב)
...ומכת החושך ראויה לבא באחרונה, לומר שהרשעים בחושך ילכו ובעוורון בענינים האלוקיים, ולבני ישראל אור התורה נוצץ תמיד להוציא כח הראות השכלי אל הפועל, כמו שעל ידי אור השמש יוצא לפועל הראות האנושי. (שמות י כג שער לג)
...אמנם החלק הב' ממנו המשפט השלם של מדת שלי שלך ושלך שלך בחלקו או בקצתו קשה מאד לקבלו לרוע המזג והפסד הבחירה, על כן אמר שלום שלא יברא האדם כי מביא קטטה לעולם, ואמר שהשליך אמת ארצה, רוצה לומר התורה שבהערותיה והישרותיה ישיגו בני אדם שלמותם, השלימות השכלית והמעשית, ולכן דברה תורה בלשון בני אדם כדי שישיגו זאת. ועל זה אמרו המקטרגים רבונו של עולם מה אתה מבזה טכסיס שלך, רוצה לומר אף על פי שהיא אמת ברור וענין השגחי וידיעתו לא יתכן שיכתב כל כך בהרחבה, כדי שלא יקלו בני אדם בכבודו, ולכן ראוי שתעלה אמת מארץ, רוצה לומר שצריך האדם להזהר שלא לטעות באלו כלל... (שמות יח א שער מג)
והתורה האלקית מתכוונת בכל דבריה והישרותיה שיהיו הנמשכים אחריה כמלאכי השרת לשמע בקול דברו, ולכוין בהם ענינים שכליים רוחניים בסודות האלקות, ולפי שבענין זה יתחלפו מעלות בני אדם זה על זה אמר שבשני דברים אלו יהיו ישראל סגולה, שהוא קבול החכמה והשלמות, שהכח האלקי הזה ימצא רק בהם בהיותם לו יתברך על ידי למוד התורה וקיום מצותיה, ובזה נפרדו מכללות מין האדם... (שם יט א שער מד)
עיון זה יועיל לנו להבין קושי מספור התורה במלאכת המשכן הקמתו ופריקתו מה שהיה רק לשעה, ומצות רבות המיוחדות רק לאנשים מעטים כדיני הכהנים, ומה גם עתה שגלינו ימים רבים מאדמתנו ונשארו רק מצות מעטות שהן חובת הגוף, ומשה אמר להם "שימו לבבכם לכל הדברים וגו' כי לא דבר רק הוא מכם" וגו', כי אלו המעשים עם שכונתם להועיל במעשה רק לאנשים מיוחדים ובזמן מיוחד, עיקר הכוונה בהם להיות בספר חכמה ולמוד אלקי שיעיינו בו וישכילו בעניניהם, כמו שכתוב "למען תשכילו את כל אשר תעשון" (דברים כ"ט). והנה בזאת המדרגה מהמעשה שיש בו למוד וחכמה התיחדו היחידים והחכמים, והבוערים בעם עושים המצוה בלי כונה, מצות אנשים מלומדה (ישעיה כ"ט) ודומים למה שאמר בהמורה המחפשים בית המלך ולא הכירוהו. אמנם יודה, כי אף על פי שלא ידע האדם טעם המצוה ועקרה וכיוון להשלים רצון המצוה (צד"י פתוחה) הוא יהיה כבר ודאי בית המלך ומרגיש ומכיר פני המצוה רק שלא ראה אותו בלי מסך.
והנה למשכילים יועילו כל המצות תמיד, כי הנה למשל כאשר ישכיל האדם שמצות הטעינה בשונא מועילה להרחיק השנאה יטע בלבו מדה זו לקנין גמור, ויתנהג באלו המדות תמיד, גם אם לא יזדמן לו חמור שונאו. ועל זה האופן לא בטלה העבודה מעולם, כי אם מעשה הקרבנות בטלו, השכלתם לא בטלה, ויקנה האדם בזכרונם ההכנעה לפניו ית', וכן בכל מעשים התוריים כגון שמטה ויובל, כי התורה בידינו ככלי אומנות לכוון אל הדרך הנכון להיות כאלקים להנהיג העולם לתועלתנו... (שם כח א שער נא)
ראה עוד תורה-כללי במדבר א א.
...ואמר הן האדם היה כאחד ממנו - בתחלתו היה משכיל תמיד, אבל בטבעו לדעת טוב ורע, ואחר שהתחיל בעץ הדעת אולי ישכיל גם כן אחריו מעץ החיים, וסדר שיעסוק קודם לצרכי גופו ושנית לצרכי נפשו לקנין המושכלות, והתורה תעזור לאדם במצות המעשיות והשמעיות שלא ישתקע במפורסמות יותר מהראוי ויחסר מידיעת האמיתיות, וזה שאמר בבראשית רבה כתנות עור - כתנות אור, רמז לתורה האלקית ללבשם רוח, וגם אמרו שהיו חלקים כצפורן, רוצה לומר החלק הנראה כאילו אין בו תועלת, כאשר יובן על אמיתותו נאה כמרגליות... (בראשית ג כב)
...ומה שברא בי' מאמרות הוא כי רצה הקב"ה להשפיע לעולם השפל שפע מכל בחינות כחות העליונים שהם י', ועל ידי עסק התורה הכלולה מכולם יאירו כולם יחד, ישופע שפע מכולם... (בראשית א א)
כי המצוה הזאת - התורה שעליה דבר, על ידה יכנע יצרו ויוכל לבא למצות התשובה. (דברים ל יא)
מחכימת פתי - העסק בתורה נאמן להחכים אפילו אדם פתי במילי דעלמא כי היא תדבק בנפש. (תהלים יט ח)
...וזהו הפירוש האמיתי מה שלא נזכרו דברים אלו בתורה ובנביאים, ואם שאנו נוכל לומר דרך אחרת והיא אמיתית גם כן מדרכה של תורה לבאר המסובב בעצם שזהו מדרך החכמה לא דבר שהוא מסובב במקרה, ומה שהתורה מביאה לחיי עולם הבא אין זה סבה בעצם רק במקרה, לפי שעולם הבא נברא מאתו ית' כמו שנברא עולם הזה, ואם כן לא יתכן לומר רק שבשמירת תורה ומצותיה זוכה לאורך ימים שלא יהיה נפסד, כי החטא מביא לאדם הפסד ובקיום המצוה זוכה לאורך ימים, שזה נזכר בתורה תמיד "והארכת ימים", "למען תחיון", וכאשר יהיה לו חיים אז מעצמו בא לעולם הבא שהוא יהיה בסוף, ואם לא ישמור התורה לא יהיה לו אריכות ימים ויגיע לו המיתה, ואיך יבא לעולם הבא, נמצא כי אין התורה סבה בעצם לעולם הבא רק לאריכות ימים. משל זה שהתורה נותנת לאדם חיים בעולם הזה ואין התורה סבה לעולם הזה, אבל כאשר התורה נותנת חיים לאדם בעולם הזה אז בעצמו הוא בעולם הזה, וכך התורה סבה בעצם לאריכת ימים ואינה סבה לעולם הבא, לכך לא נזכר בתורה רק המסובב בעצם שזהו אריכות ימים ואל זה התורה היא סבה בעצם... (גבורות ה' הקדמה א)
...וזכר ששה דברים ובכל אחד זכר השם, לומר כי התורה מצורפת אל השי"ת שנקראת תורת ה', עדות ה' וכן כולם, לומר כי על ידי התורה קונה האדם דבקות בו יתברך, ומפני שבא לומר שהדבקות הזה הוא דבקות גמור לא דבקות בצד מה כמו מי שהוא בעל מדות על ידי המדות קונה דבקות בו יתברך, ואינו קונה רק הדבקות בצד מה כפי המדה אשר דבק בה, אבל על ידי התורה דבק בו יתברך לגמרי בכל צד, ומפני שהצדדין המחולקים הם ששה, והם ימין ושמאל פנים ואחור מעלה ומטה, וכנגד זה זכר ששה שמות שהוא דבק בו יתברך בכל צד ואינו נוטה מן השי"ת לא לימין ולא לשמאל ולא לשום צד.
והתחיל לומר "תורת ה' תמימה משיבת נפש", כי כאשר התורה תמימה על ידי זה האדם גם כן תמים וכאשר הוא תמים האדם הוא עם השי"ת לגמרי, וכדכתיב תמים תהיה עם ה' אלקיך, ופירשו ז"ל במסכת נדרים (ל"ב) כל המתמים עצמו הוא עם השי"ת... ולכך אמר משיבת נפש, כלומר שהיא משיבת נפש להחיותו, כי התמים הוא עם השי"ת כמו שאמרנו. וכתיב "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום", כי מצד הדבקות בו יתברך אתם חיים, ולכך כתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש.
ואחר כך אמר "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי", פירוש כי מה נחשב האדם שאין בו רק שכל האנושי, אבל עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, שעל ידי התורה נעשה חכם כי התורה מעידה על הנמצאים לברר כל דבר, והיא נאמנה מחכימת הפתי עד שנחשב שכלי ביותר. ואחר כך אמר שעוד מביאה התורה את האדם אל המדרגה שהיא משמחת לב, פירוש שנחשב האדם שהוא מציאות שלם על ידי התורה, ולכך היא משמחת לב האדם, שכאשר האדם הוא בשלימות הוא בשמחה, והפך זה כאשר הוא בחסרון הוא באבילות.
ועוד אמר מצות ה' ברה מאירת עינים, רוצה לומר כי התורה מלמדת לאדם את המעשה אשר יעשה ולא נחשב שהולך בחושך, ולפני זה אמר מחכימת פתי על החכמה המחכמת אותו, וכאן אמר "מצות ה' ברה מאירת עינים", שלא ילך במעשיו בחושך רק יעשה המצוה עד שהאדם הוא שלם לגמרי בין בשכלו ובין במעשיו. ואחר כך "יראת ה' טהורה עומדת לעד", פירוש שעל ידי התורה יקנה הנצחיות, ודבר זה רמזו בפרק במה מדליקין על פסוק "יראת ה' היא אוצרו", כי על ידי היראה יקנה הקיום הנצחי, ויתבאר זה בפרקים הבאים בעזה"י.
ואמר משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, דבר זה עוד יותר על הכל, שעל ידי התורה מתדמה אל השי"ת במה שאפשר להתדמות אל בוראו, כי חותמו של הקב"ה אמת ומשפטי התורה ודרכיה אמת, ואמר צדקו יחדיו כי כל הדברים יש בהם אמת בצד מה ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו, כלומר שכולם שוים באמיתות, וזה מורה שהם אמת לגמרי, לכך כולם שוים באמיתות שאם לא כן לא היו כולם שוים באמיתות רק זה יותר מזה... ואמר "הנחמדים מזהב ומפז רב", פירוש כי המצוה יש בו שני דברים, האדם שהמצוה טוב לאדם הגופני שדבר זה מבואר לכל שכל המצות שהם בתורה הם להשלים תקון האדם עד שהאדם הוא בטוב, והשני שהשכל גם כן מחייב המצוות מצד סוד שכלי ועל זה אמר כי מה שהמצוה יש בה סוד שכלי אלקי הם נחמדים מזהב ומפז רב, שהם נחמדים לראיית העין לבד ומצות התורה הם יותר נחמדים לראיית השכל שכמו שיפול לשון ראייה על העין כך יפול ראייה על השכל, לפיכך אמר כי השכל האלקי בתורה יותר נחמד לראיית השכל מזהב ומפז שהוא נחמד לראית העין. ועל טוב הגופני שהתורה מעמיד הכל בטוב כי התורה תקרא טוב, על זה אמר "ומתוקים מדבש ונופת צופים", שזה עריבות גופני... (תפארת ישראל הקדמה)
פרק היה נוטל תנן אם יש לה זכות תולה לה וכו'. פירוש אם יש זכות לסוטה, ובגמרא זכות דמאי, אילימא זכות התורה, הא אינה מצווה ועושה... ולכך אמר שהמצוה לפי שעה, דהוא הזמן שהאור אלקי שהוא במצוה הוא נתלה בגוף, כמו האור שהוא בנר הנתלה בגוף שהוא השמן והפתילה והוא לזמן, אבל התורה היא מיוחדת לאור שאין אור גשמי שאין בו דבר ממש, וכך התורה היא שכל נבדל, ולפיכך התורה מגינה לעולם שהרי הדבר הנבדל מן הגשמי אינו נתלה בזמן. ואמר בהתהלכך תנחה אותך, פירוש כי יש דבר בא על האדם בעולם מן הפורענות ואין צריך אל זה הצלה גמורה רק להזהיר אותו שלא ילך לשם ולהראות לו הדרך אשר ילך בו שלא יהיה נזוק, ומדבר זה מצלת אותו המצוה שנקראת אבוקה מטעם אשר התבאר למעלה... ויש דבר שבא על האדם בכח ורודף אחריו ביותר כמו הלסטים וחיה רעה שרודפים אחרי האדם ומדבר זה אין המצוה מגינה עליו, אבל התורה שנקראת אור מגינה עליו, וזה שאמר עלה עמוד השחר נצול מן הלסטים ומן חיה רעה, כי העמוד השחר הוא אור גמור, והתורה שהיא אור גמור נקרא עמוד השחר...
ויראה עוד כי ההפסד שיגיע לאדם יש במקרה ויש שאינו במקרה, היזק שהוא במקרה כמו האדם שעובר בגשר ונפחת הגשר, וכיוצא בזה דבר זה הוא במקרה, שאלו לא הלך לשם לא נעשה זה, והמצוה מצלת אותו שלא יבא לשם, ומדמה זה לקוצים וברקנים שאלמלא לא הלך לא קרה לו, ואשר הוא במקרה המצוה מגינה. והיזק שאינו במקרה, כמו שיבאו חלאים על האדם לפי טבעו שדבר זה אינו תולה במקרה, ודבר זה נקרא לסטים וחיה רעה, כי דבר שאינו במקרה רודף אחר האדם יותר כמו חיה ולסטים, ודבר זה בודאי הוא יותר היזק, לכך אין המצוה מגינה רק התורה מגינה על זה, וזה שאמר עלה עמוד השחר נצול מלסטים וחיה רעה...
ומתרץ רב יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא, פירוש במקום שאין צריך רק הגנה כי בעידנא דעסיק במצוה שהיה פועל פעל אלקי ראוי להגנה והצלה... כי המצוה שהיא בגוף היא לזמן, והא דאמר שהמצוה היא לפי שעה לענין הצלה, והתורה כיון שאינה גשמית היא מצלת לעולם. ורבא מוקי לה דתורה בעידנא דעסיק בה מצילה ומגינה ובעידנא דלא עסיק בה כיון שפנה דעתו מן התורה השכלית אגוני מגנא אבל לא אצולי, ומצוה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגוני היא דמגינה אבל אינה מצלת... (שם פרק יד, וראה עוד מצוה-פעולה)
ובפרק ד' דנדרים אמר ר' אלעזר גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. וביאור ענין זה, כי התורה היא שכלית ומדרגתה על עולם הגשמי כמו שהתבאר, ואם אין התורה שהיא מתעלה על עולם הגשמי אין קיום אל העולם שהוא למטה ממנו במדרגה, ועוד כי כל סדר עולם נמשך אחר התורה כמו שאמרו במדרש שהיה מביט בתורה וברא העולם, הרי לך כי סדר העולם נמשך אחר התורה ומתחייב סדר העולם מן התורה, ולכך אם לא בריתי שהיא התורה חקות שמים וארץ לא שמתי... ביארו בזה אם הולך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה, שהתורה במה שהיא סדר המציאות וכאשר יעסוק בתורה יש לו חבור ודבוק אל סדר המציאות והוא השומר אותו מכל רע, שלא יבא עליו דבר חוץ מן הסדר, וזה שאמר המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שיתחבר אל סדר המציאות ויהיה נשמר מן הרע שהוא חוץ לסדר המציאות, כי ההולך בדרך צריך לויה מפני כי הוא פורש מן הישוב שהוא המציאות, כי לא לתוהו בראה רק לשבת יצרה, וההולך בדרך הרי פורש מן הישוב אשר הוא בלתי מיושב, ומפני כי אין המציאות שם כלל יש לו לחוש שיבא אל העדר מציאות, ולכך אמרו כל הדרכים בחזקת סכנה... ולפיכך אמר שאם אין לו לויה יעסוק בתורה, שאז בודאי לא יהיה בסכנה.
ואמר אחר כך חש בראשו יעסק בתורה, כאשר הגיע אליו דבר יוצא חוץ מן הסדר הראוי והוא חש בראשו שזה הוא יציאה מן הסדר, וכאשר יעסוק בתורה שהוא סדר המציאות דבר זה יחזיר אותו לסדר הראוי. ומפני כי הראש הוא האבר החשוב שבו השכל ומפני זה הוא ראש וראשון אל התורה, וכאשר בו יציאה מן הראוי כאשר מתחבר אל התורה שהוא סדר המציאות חוזר אל הסדר הראוי... ואמר חש במעיו יעסוק בתורה, ורצה בזה לא בגרון בלבד שיש בו מעלה שהרי הוא כלי להוצאת הקול שממנו הדבור לאדם שהוא שכלי, ויש בקול קירוב מה אל השכלי, אלא אף אם חש במעיו, שהם עוד יותר רחוק מן הגרון, ואף אם שנוי בבני מעיו שהם יוצאים מן הסדר כאשר יתחבר אל התורה שהיא סדר המציאות חוזר האדם אל הסדר הראוי...
הנה ביארנו לך כי התורה בפרט מיוחדת במה שהתורה היא קיום וסדר כמו שבארנו. ולא באנו לבאר שכר התורה בעולם הזה ובעולם הבא כי לדבר זה אין קץ וסוף, רק בשביל שהתבאר כי שכר מצות אינו בעולם הזה בארנו שאין משתתף בזה תלמוד תורה. (שם פרק סב)
וראה עוד תורה-כללי תפארת ישראל פרק יא.
...וזהו שאמר אין בור ירא חטא, כי יראת שמים שהוא מקבל היראה מן השי"ת, ומי שחסר התורה שהיא החכמה האמיתית אין מקבל היראה מהשי"ת. וכבר אמרו גם כן אם אין יראה כמו שיתבאר, ודבר זה ברור כי כאשר האדם קרוב אל המלך הוא ירא ממנו ולא ירא ממנו כאשר האדם הוא רחוק ממנו, שאז אינו מתפעל ואינו ירא כלל. והאיש אשר הוא חסר התורה השכלית נקרא רחוק מן השי"ת, כי הקירוב אל השי"ת הוא על ידי התורה עד שעל ידי התורה בני אדם דבוקים בו ית', וכאשר בארנו למעלה והוא מבואר בעצמו, כי הדביקות של האדם בו ית' על ידי שיש בו תורה, כי זולת זה האדם הוא בעל גוף אין לבעל הגוף הגשמי התקרבות אל השי"ת אשר הוא נבדל מן הגוף רק על ידי התורה שהיא שכלית... (דרך חיים ב ה)
...ועיקר שדבר זה גורם סלוק המעשים ויראת שמים מן הדור הזה, עד שלא נמצא יראת שמים, כי המעשים כבר אמרו גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה, ואין הפירוש כמו שמבינים כי כאשר לומד תורה ידע אחר כך לקיים התורה על ידי שלמד התורה, וזה אינו, כי בשביל כך אין גודל התורה, אבל הפירוש הוא כי התורה היא פועלת שיצאו המעשים לפועל, כי כל שכל הוא שפועל בגשמי, ולכך התורה שהיא שכלית פועלת באדם הגשמי שיצאו המצות שבתורה לפועל, ומפני שהתורה היא עלה ופועל למעשה המצות כמו שאמרנו, בשביל כך אמר גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה, כי התורה היא עלה פועלת, וידוע כי העלה גדולה מן אשר הוא עלול... כי כאשר התורה קרובה אליך שהיא בפיך שאתה חוזר עליה תמיד, ולכך היא תמיד גם כן בלבבך, דבר זה גורם שתהיה התורה נעשית בפועל כמו שפירשנו למעלה דברי חכמים, וכאשר נתרחקו מן התורה שאין התורה עם האדם אין כאן מעשה המצות כמו שהוא נראה בדורנו, וכמו כן לא נמצא יראת שמים כאשר אין עמו התורה, כמו שאמרו אם אין חכמה אין יראה... (נתיב התורה ה)
ואין אתה מתירא וכו', רוצה לומר כי התורה היא גוברת על היצר, מצד אשר לא שייך בתורה ההעדר, כי השכל הוא שלם בפועל, ובפרט התורה היא על הכל ואין במדריגת התורה שולט ההעדר, ולכך התורה אינה מניחה להתגבר היצר הרע שהוא ההעדר אשר הוא דבק בחומר, כי מאחר שנמשך האדם אחר שכל התורה אין היצר הרע שהוא ההעדר הדבק בחומר גובר עליו ולכך התורה היא תבלין אל היצר. (חידושי אגדות קידושין ל א)
לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון וכו', דע כי האדם אשר הוא בעל תורה כמו שהוא דוד, התורה מבדלת בינו ובין החטא, ולפיכך אמר דהוי חייפה רישה תותי חלתא, שהתורה היא חוצצת בין האדם ובין היופי של אשה המביא יצר הרע עד שאינו מרגיש ביופי הזה... וזהו הדבש שיש בתורה... שכך אמרו (ברכות כ"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. (שם סנהדרין פב)
...והכוונה בכל זה להשרישנו במה שכבר כפלנוהו הרבה פעמים, והוא כי עסק התורה וקיום מצותיה ימשיכו האור ושפע הברכה ממקור ההויה אל עליונים ותחתונים, וזה סבת כל הטובות באלה החיים, כי טבעם יחייב זה, כי התורה היא השם הגדול ממש. ובמדרשו של רשב"י ע"ה אוליפנא דהקב"ה תורה אקרי, ואין מים אלא תורה, ואין תורה אלא קב"ה. והשם הגדול מקור כל הטובות וההצלחות כי הוא הטוב הגמור בעצמו, וראוי אם כן שהתורה שנחקקה ממנו שימשך אליה כל הטוב ההוא, כי בזה תעיד על מקורה, והוא שרמז דוד המלך ע"ה באמרו עדות ה' נאמנה, והזוכה בה זוכה בכל עושרה ואושרה בשם הגדול ממש, וכמו שכתבנו בפרק כ"ג מהחלק הראשון בזה הספר ולפי שזה כן היו כל הטובות וההצלחות נמשכות אליה ומחויבות ממנה, כי כן יסד המלך בטבעה, כי כן חויב לה כפי המקור אשר חוצבה ממנו, כי טבע המקור ראוי שימצא במה שנחצב ממנו. ובזה נעמוד בנקל על הברכות הבאות בתורה להולכים בתורת ה', והסוד הנעלם בזה, כי כל הטובות ההם אינם בדרך ייעוד המלך המייעד לעבדיו לשלם להם שכר פעולתם ולתת להם כך וכך חלף עבודתם, לפי שהטוב הבא על דרך יעוד יורה שאינו נמשך אל העבודה ואינו מחויב בטבעה, וזה פגם וחסרון גדול בחק העבודה, מה שאינו כן כשהטוב נמשך אל העבודה ומתחייב בטבעה, כי זה יורה על שבח וכבוד במעלת עבודה ההיא והנעבד בה. ולפי שתורתנו נבדלת במעלה עליונה לאין שיעור מכל תורה ודת, כי לזה נקראת תורת ה', ועבודתינו לאלקינו עבודה אמיתית נבחרת מכל עבודה, לזה ראתה החכמה העליונה להטביעה ולחקקה באופן ימשכו אליה כל הטובות וההצלחות ויתחייבו ממנה חיוב גמור... (בית אחרון ד"ה ואתם בני יצ"ו)
בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית' לצורך בריותיו, יש השפעה אחת, עליונה מכל ההשפעות, שענינה הוא היותר יקר ומעולה מכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית' ויקר ומעלה מעין אמיתת מעלתו ית', והוא הוא מה שמחלק האדון ית"ש מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם, קשר הבורא ית"ש את השפעתו זאת בענין נברא ממנו ית' לתכלית זה, והוא התורה. וענין זה משתלם בשתי בחינות, בהגיון ובהשכלה. וזה, מה שביארנו שם, כי הנה חיבר האדון בה כלל מלות ומאמרים, שהם כלל חמשה חומשי תורה, ואחריהם במדרגה, נביאים וכתובים, וקשר בהם ההשפעה הזאת, באופן, שכשידוברו הדבורים ההם תמשך ההשפעה הזאת למדבר אותם, ובתנאי שיהיה ההגיון הזה בגבולים שהוגבלו לו. וכמו שכתבנו לפנים בסייעתא דשמייא, וכן בהשכלת מה שנכלל בדבורים ההם לפי דרכיהם האמיתיים תמשך ההשפעה הזאת למשכיל אותם.
ואמנם מדרגות מדרגות יש בהשפעה הזאת, ככל שאר ההשפעות והענינים שבמציאות, ונתחלקו המדרגות האלה בחלקי ההגיון וההשכלה, כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות, שבחלק אחד מן ההגיון תמשך מדרגה אחת מן ההשפעה, ובחלק אחר מדרגה אחרת, וכן בהשכלה, אך אין לך חלק מתלמוד התורה שלא תמשך בו מדרגה אחת ממדרגות ההשפעה הרמה הזאת, אם ישמרו בו התנאים המצטרכים. (דרך ה' חלק ד פרק ב ב)
והנה זה פשוט, שכל מה שתתעלה ההשכלה תגדל יותר מדרגת ההשפעה שתמשך על ידה, ולא ישוה מי שישכיל לשון המקראות לבד, עם מי שישכיל כונתם, ולא מי שישכיל הכונה השטחיית שבהם עם מי שיעמיק בהם יותר, ולא מי שיעמיק בהם קצת עם מי שיעמיק בהם הרבה. אמנם היה מחסדו ית' שבכל חלק מן ההשכלה תמשך מדרגה מן ההשפעה, עד שכל מי שהשכיל בה ירויח מן ההשפעה הגדולה הזאת מה שנקשר בהשכלה ההיא, ומי שלא הגיע לשום השכלה אלא להגיון לבד, כבר יהיה אמצעי לו לשיחולק גם לו קצת מן ההשפעה הזאת, ונמצא רובם של ישראל זוכים לה, מי מעט ומי יותר. (שם שם ג)
ואמנם זולת זאת ההדרגה הנמצאת לגמול השתדלות בני האדם בה, כשיעורו האמיתי, עוד נמצא בה הדרגה וחלוק לפי מה שצריך לתקן בה כלל הבריאה, עד שאין חלק ממנה שלא יתוקן על ידו ויושלם חלק מחלקי כלל הבריאה. ונמצא שהרוצה לעבוד לפני בוראו עבודה שלמה, צריך שיעסוק בכל חלקיה כפי יכלתו, כדי שיגיע ממנו התקון אל חלקי הבריאה כולה. ועל הדרך הזה אמרו חז"ל "לעולם ישלש אדם ימיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בגמרא" (קדושין ל'). ובכלל זה, כל חלקי התורה, שיחלק בהם זמנו, עד שיאחז בכלם ולא יניח ידו מאחד מהם. אך שיעור העסק שיעסוק בכל אחד מהם, ראוי שיומדד לפי מה שהוא האדם ולפי כל המקרים הקורים אותו. (שם שם ד)
אך התנאים הצריכים להתלוות לתלמוד הנה הם: היראה בתלמוד עצמו, ותקון המעשה בכל עת. וזה, כי הנה כל כחה של התורה אינו אלא במה שקשר ותלה ית' את השפעתו היקרה בה, עד שעל ידי הדבור בה וההשכלה תמשך ההשפעה הגדולה ההיא. אך זולת זה לא היה הדבור בה אלא כדבור בשאר העסקים, או ספרי חכמות והשכלה בכל שאר מושכלות המציאות הטבעי למיניהם, שאין בם אלא ידיעת הענין ההוא, ואין מגיע ממנו התעצמות יקר ומעלה כלל בנפש הקורא, המדבר והמשכיל, ולא תקון לכלל הבריאה. ואמנם ההשפעה הזאת הנה ענינה אלקי כמו שכתבנו, ולא עוד אלא שהוא היותר עליון ונשגב שבענינים הנמשכים ומגיעים ממנו ית' אל הברואים, וכיון שכן, ודאי שיש לו לאדם לירא ולרעוד בעסקו בענין כזה, שנמצא הוא נגש לפני אלקיו ומתעסק בהמשכת האור הגדול ממנו אליו. והנה צריך שיבוש משפלותו האנושי, וירעש מרוממותו ית' והנה יגל מאד מחלקו הטוב שזכה לזה. אך ברעדה כמו כן, ונכלל בזה שלא ישב בקלות ראש, ולא ינהג שום מנהג בזיון לא בדבריה ולא בספריה, וידע לפני מי עומד ומתעסק... אבל אם תנאי זה יחסר ממנו לא תמשך ההארה על ידו, ולא יהיו דבריו אלא כשאר כל הדבורים האנושיים, הגיונו כקורא אגרת, ומחשבותיו כחושב בדברי העולם... (שם שם ה)
והתנאי השני הוא תקון המעשה, כי הנה מי שירצה להמשיך השפעה ראוי שיהיה הוא הגון ומוכן להמשיכה. אכן אם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים, ומרחיק עצמו מבוראו, וזונה מאחריו אחרי כחות הטומאה והרע, ודאי שיאמר בו, "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי" וכו', וכן אמרו חז"ל "כל המלמד לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס" (חולין קל"ג). והנה איש כזה, ודאי שתורתו לא תמשיך מן ההשפעה שזכרנו שום מדרגה כלל.
ואף על פי כן, רז גדול גלו לנו חז"ל, שאילו לא היו הרשעים עוזבים את תלמוד התורה, סוף שהיו חוזרים למוטב, כי אף על פי שאין בכחם להמשיך שום המשך מלפניו ית' כמו שכתבנו, כבר דברי התורה בעצמם מקודשים ועומדים, מצד עצמם, עד שבהתמיד העסק בהם, יגיע מהם פעם אחר פעם קצת התעוררות וכמו דמות הארה - קטנה שבקטנות, אל העוסק בם, שסוף סוף תגבר עליו, ותחזירהו למוטב... ואמנם פשוט הוא, שאין הדברים אמורים במי שיתעסק בה דרך שחוק והתול, או לגלות בה פנים שלא כהלכה, אלא שיתעסק בה לפחות כמו שמתעסק בשאר החכמות. (שם שם ו)
ואולם מי שמטהר ומקדש עצמו במעשיו, הוא ימשיך בתלמודו השפעה כשיעור ההכנה שהכין את עצמו, וכשיעור שירבה בהכנה כן ירבה יקר התלמוד וכחו, והוא, מה שמצינו בחכמים הקדמונים, שתורתם היתה מעטרתם כח גדול, ונותנת להם מעלה ויקר מה שלא נמצא בדורות האחרונים, מפני יתרון הכנתם על הכנות האחרונים. וכבר אמרו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו היה נשרף (סוכה כ"ח) מפני עוצם השראת השכינה שהיתה שורה עליו על ידי למודו. (שם שם ז)
ראה עוד תורה-כללי דרך ה' חלק א פרק ד ט.
יום הששי - הוסיף ה"א בששי לומר שתנאי התנה הקב"ה עמהם על מנת שיקבלו ישראל ה' חומשי תורה... וטעם של דבר כי העליונים והתחתונים הם שני הפכים, ולא יתקיימו כי אם על ידי איזה אמצעי המצרף ומחבר שני חלקים הפכיים אלו, וזהו האדם שיש בו חלק גשמי וחלק רוחני חלק א-לוה ממעל, והשארות החלק הרוחני תלויה בקבלת התורה, אם כן אילו לא קבלו ישראל התורה לא היה כאן שום אמצעי לחבר שני הקצוות ההפכים, והיה ההכרח נותן להחזיר העולם לתוהו ובוהו. ואל תשיבני מן הזמן שקודם מתן תורה כי לעולם היו בעולם צדיקים עוסקים בתורה כנח שם ועבר והאבות ודוגמתם והיה עמהם השם הגדול העולה למספר כ"ו, על כן עמד העולם כ"ו דורות בלא תורה בכלל ההמון, אבל לאחר כ"ו דורות שנשלם מספר השם לא היה כח ביחיד הדור להעמיד העולמות כי אם על ידי קבלת התורה... (בראשית א לא)
היא העולה - ...ויש אומרים שנחשב לו עסק התורה שנקראת תושיה שמתשת כחו של אדם כאילו הקריב הוא את עצמו לעולה... כי אש התורה אשר בקרבו דומה לאש המזבח, והודיע לנו הכתוב שזמן העולה כל הלילה עד הבקר, ללמדו על צד הרמז, כמו שזמן העולה כל הלילה עד הבקר כך הזמן המוכן לזה, שהעוסק בתורת עולה דומה כאלו הקריב עולה הוא בזמן הגלות שנמשל ללילה... כי על ידי העסק בתורת הקרבנות יבא האדם גם כן לידי רוח נשברה, זה שאמר הכתוב (תהלים י"ט) "זבחי אלקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", ומדקאמר לא תבזה, שמע מינה שעסק הקרבן עצמו נבחר לה' יותר מן העסק בתורת עולה... (ויקרא ו ב)
כבס ביין - יתבאר על דרך אומרם ז"ל כי גלות ד' שבו יגלה הגואל העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מבא, ולזה רמז באומרו כבס וגו', פירוש כי כחו של המלך המצופה שילה שמו הוא בחינת עסק התורה שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, ואמר כי באמצעותה יהיה לבושו שהוא כינוי למלכות נכון אליו ללובשו. ואומרו ודם ענבים וגו', נתכוון לומר כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל... כי הפרש גדול היה בין אם תהיה הגאולה באמצעות התורה והמצות, אז יגלה בגילוי מלכות עליון, לאם תהיה באמצעות הנקמה אשר תהיה בישראל יהיה בבחינת עני ורוכב וגו'. (בראשית מט יא)
ואיבתי - אולי שירמוז כי באמצעות עסק התורה והמצות הנה האדון יעקר שורש הקליפה וענפיה שהם המסיתים והמדיחים והמבקשים להשפיל דגל התורה... (שמות כג כב)
...ואומר זה יתנו, כאן פירש הכתוב מה הוא כופר נפש שצוה לתת, ואמר זה יתנו לכוין אל ספר התורה דכתיב "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", גם אמרו ז"ל כי הקב"ה לפניו כל היום מונח ספר תורה כמשפטו אשר צוה למלך ישראל... ובאמצעות מה שילמדו בתורה היא מגינה ומכפרת עון ומרבה זכיות, כאומרו ותלמוד תורה כנגד כלם, ואפילו היו ביד האדם עבירות רבות זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם, כאלו הקריב כל הקרבנות המכפרים. והוא אומרו "כל העובר על הפקודים", שהם המצות, זה יהיה לו לתיקון כל דבר. ונמשך גם כן אומרו כל העובר עם שלמטה, לומר תיקון למי שאינו בן תורה במה יתן כופר נפשו, יתן מחצית השקל, כיששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה ורבים כהם אשר יחצון כספם לעמלי תורה... (שם ל יג)
והפקדתי עליכם - בחר ה' במין קללות אלו כנגד מידתם של הרשעים, ולצד שעיקר עונם היה מניעת עסק התורה מדד להם במדה עצמה. והנה התורה נמשלה לאש, דכתיב הלא כה דברי כאש, ודע כי התורה תסגל ג' מעלות טובות בנפש אדם, האחד מאמצעות עסקה להיותה אש מצרפת הנפש ומטהרת אותה לבל תצטרך לרדת שאול לצרפה, ולזה אין אור של גיהנם שולט בהם, כי אשה גדול מכח אש גיהנם, ואין תחלואי הנפש שבהם שולט אור של גיהנם, ולזה גיהנם צועק בהרע אין לי חפץ בצדיקים וכו' שהם מתישים כחה ומכבים אשה. והמעלה הב' שמאירה העינים, כי יש לך לדעת כי צריך אור גדול לעיני כל ישראל כדי שיוכל ליהנות מזיו השכינה למעלה, והאדון באהבתו אותנו נתן לנו התורה שנקראת אור, דכתיב ותורה אור, כדי שבאמצעותה יגדל כח אור עינינו כי כפי גודל אור שבעינים כפי המושג בהביט אל האלקים, ולכל שלא האירו בתורה יקרא להם נביא ה' "העורים הביטו לראות". והמעלה הג' כי דברי תורה משמחי לב, דכתיב "פקודי ה' ישרים משמחי לב", וכתיב "ולישרי לב שמחה". וכנגד ג' מעלות אלו אמר ה' עונש מכוון לעוזבי ה', כנגד מה שמאנו לעסוק בתורה שהיא אש הקדושה יפקוד ה' עליהם שחפת וקדחת... (ויקרא כו טז)
וילכו ויבואו - ...ומה שדחה הש"ס בסוטה סברת רב יוסף ממה שלא הגינה תורה לדואג ואחיתופל אינה דחיה, לפי מה שאמרו בחגיגה במתניתא תנא דואג ואחיתופל טינא היתה בלבם, פירוש שתורתם היתה שלא לשמה, ומעתה אין הוכחה ממה שלא הצילתם תורתם, שהרי לא היתה תורה לשמה, או למה שפירש שם התוספות שהיו בעלי עבירות קודם שעסקו בתורה וקדמו תורתם ליראת חטאם, שבכגון זה אין תורה מצילתם מיצר הרע. ועוד אפילו לסברת הדוחה סברת רב יוסף במסכת סוטה מדואג ואחיתופל לא דחה אלא חלוקת תועלת התורה דאינה מצלת אפילו בזמן שאינו עוסק בה, אבל מה שאמר מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא לא דחה הש"ס... (במדבר יג כו, וראה עוד מצוה-פעולה)
אז ישיר ישראל -...כי ודאי היא זאת שירת התורה שנקראת באר מים, נקראת באר על שם המקור שהיא שכינה עליונה שנקראת באר גם מים, לפי שהתורה נמשלה למים... ואומרו חפרוה שרים וגו' יתבאר על פי דבריהם שאמרו כי באמצעות עסק התורה מתקנים מקור עליון שנקרא באר, והתיקון הוא כפי בחינת מעלת העוסקים בתורה הצדיקים הראשונים שהיו במדרגה גדולה הם שחפרו את הבאר ועשאוה לשתות ממנה, והם האבות בסוד והאבן גדולה על פי הבאר ויגל את האבן וישק את הצאן, ומאז היתה ראויה התורה לינתן לישראל, ועודנה לא היתה בבחינת ההגה לשתות ממנה עד שכרוה נדיבי העם הם משה אשר הורידה לנו... ואמרו ז"ל עוד שכשנתן ה' תורה לישראל בהר סיני נעשו ישראל בני חורין מהמיתה... וכיון שכן בעת הגיע תכלית שלימותם היו עולים גוף ונפש ופושטים גופם בגלגל חמה כאליהו, והוא מאמר הכתוב כאן "ומבמות הגיא"... (שם כא יז, וראה שם עוד)
והיה אם שמוע תשמע - ...ואולי שגזירת הכתוב היא שתשמע בקול ה', והכונה בזה כי על ידי עסק התורה יעלה במעלות לזכות שה' ידבר בו. עוד ימשך לך מהשמיעה לשמור ולעשות, שהתורה מצלת מן החטא הרמוז בשמירה, גם תלמוד תורה גדול כחו שמביא לידי מעשה, והוא אומרו ולעשות... (דברים כח א)
אשת חן תתמוך כבוד -... בישראל יש תורה ומצות, ואף שאדם עוסק במצות כשאין בו מדות טובות הוא חסר כבוד, ועל ידי תורה אדם זוכה לשני דברים, עושר וכבוד, כמו שנאמר עושר וכבוד, והם נגד דרש וסוד, והכבוד אינו רק אם יש בו מדות טובות... ועריצים יתמכו עושר - הם נגד דרושי התורה, שמי שיש לו תלמידים חריפים על ידם עושה עושר בתורה, שממילא רווחא שמעתתא, וכמו שאמרו "ומתלמידי יותר מכולם". (משלי יא טז)
ולשון חכמים מרפא - שהתורה היא רפואה ללשון הרע, כמו שאמרו מאי תקנתיה, יעסוק בתורה... (שם יב יח)
הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכיתו - כי שני יצר הרע יש לאדם, אחד מבחוץ ואחד מבפנים... ולכן נקבעה מזוזה על פתח ביתו להגן עליו כשיצא. ובפנים הוא היצר הרע הפנימי שלו, וזהו הון עשיר, מי שיש לו הון, אותו ההון שהוא התורה הוא לו קרית עוזו מבחוץ, שהוא שוחק עליהם ואינו מתירא מהם אף שיוצא לחוץ... (שם יח יא)
עד שקרים לא ינקה - כמו שנאמר "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם"... כי התורה היא מן השמים ומעשה המצות מן הארץ, וזה שנאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פ"ה), כלומר כי הארץ מדתה אמת, שנותנת באמת כל מה שזורעים בה... ומן השמים יבא הגשם שהוא צדק... והגשם בא לכל הארץ בשוה וגם כן עושה פעולתו בשוה, אך פעולתו היא לפי המקבל, מקום שזרוע חטים אז מחמתו יצמחו שם החטים, ומקום הזרוע סם המות יצמיח סם המות. אך הגשמים עצמם נקראים לעולם טוב, וכן היא התורה, הבאה מן השמים עושה פעולתה שתצמיח מה שבלבו, אם לבו טוב, תגדיל יראתו, ואם חס ושלום בלבו פורה שורש ראש ולענה יכשל עוד בהגותו בה ויגדיל הטינא אשר בלבו עד אשר מעלה שרטון... וזהו שאמרו "למיימינים סמא דחיים ולמשמאילים" וכו'... (שם יט ט)
...והיצר הרע מזיק לאדם בשלשה דברים הנזכרים לעיל, פעמים בגוף, שמטיל יסורים על הגוף בכדי שיבטל מתורה ומצות, ופעמים בנפש, שמחטיאה, ובנשמה שמשתוקקת לידע הדרך לילך בה לאור באור החיים ואינו מניחה. ועל זה אמרו (סוטה כ"א) משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה, שהוא נעדר אור שהוא היום, והיא התורה שנקראת אור, והיינו שאין לו תורה, "ואפילה", שאין לו אפילו נר, שאין בידו לא תורה ולא מצות, ולכך הוא מתיירא, וענין היראה הוא כי היסודות שבאדם הכלולים בשלשה הנזכרים לעיל, כל אחד מוליד פחיתות באדם ומחמתם קרוב לבא לידי חטא, ולכן נתן לנו ה' נגדם אלו השלשה, תורה ומצות ומדות, והם שומרים ומגינים על האדם כאשר ידבק בהם. והגנתן בדרך זו, כי המצות הן מן הארץ כמו לולב סוכה ושאר דברים... והן מגינות על פחיתות הבאה מחלקי הדומם והצומח. והתורה שהיא מן השמים מגינה על פחיתות הבאה מאש ואויר, והמדות שהן דרך החיים הן מורות לאדם את הדרך אשר ילך בה, והן נגד השכל. וזה שאמרו (שם) "והיה מתיירא מן הקוצים והברקנים" הוא הצומח, "ומן הפחתים", הוא הדומם, "ומחיה רעה", הוא החי, "ומן הליסטין" הוא המדבר. "נזדמן לו אבוקה של אור", שהיא מצוה שנקראת נר, ניצול מן הפחתים... כיון שהאיר היום, שהוא אור תורה ניצול מן החיה רעה שהוא החי, ומן הלסטים שהוא המדבר, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך, כיון שלא הגיע עדיין ליראת ה', וכמו שאמרו אם אין יראה אין חכמה... "כיון שהגיע לפרשת דרכים", והן המדות, שהן דרך חיים "ניצול מכולם"... (שם כב ה)
...מפני שהיצר הרע מתגרה מאד בתלמידי חכמים הלומדים תורת ה', ובתורה יש שני חלקים, חוץ והוא פשט, ודרש הנקרא רחובות כמו שפרשנו למעלה. והתורה מצלת האדם מחיה רעה ולסטים כמו שפרשנו למעלה, שהנם נגד נפש הבהמיות ורוח הבהמיות, ואם כן ה"חוץ" והוא הפשט, מצילו מחיה רעה, ורחובות מצילו מליסטים, וכאשר יגדלו התלמידי חכמים בתורה יהיו בטלין מהם, לכך יתגרו בהם מאד לבל יבוא כלל לתורה... (שם שם יג)
והנה המברך מתברך, ומברכתם של העולמות יבורך גם האדם העוסק בה כראוי לאמיתה הגורם לכל זה. וכבוד ה' חופף עליו כל היום ומשיג לנשמה אצולה ממקום קודש, לפי ערך גודל עסקו ודיבוקו בה, כמו שאמרו, אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה... והוא הרודה ומושל בכל, וכל הדינין בישין מסתלקין מעליו ואין להם עליו שום שליטה חס ושלום, בין בעודו בזה העולם, כמו שאמרו (ברכות ה' א') ארשב"ל כל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו... ובזהר ויחי רמ"ב סוף ע"א יששכר חמור גרם וכו', פתח ואמר לדוד ה' אורי וכו', כמה חביבין אינון מלין דאורייתא, כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קב"ה, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מפגעי עלמא, נטיר הוא לעילא נטיר הוא לתתא, ולא עוד אלא דכפיית לכל פגיעי דעלמא ואחית לון לעומקא דתהום רבה... (שער ד פרק טו)
וגם מעבירין ומסלקין מעליו כל הטרדות והענינים מעול דרך ארץ וכו' וכל שאר עניני זה העולם המונעות תמידות העסק בתורה הקדושה, כמו שאמרו כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ... ובתנא דבי אליהו סא"ר פ"ד כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו וכו'... ובמשלי רבתא ספ"ח ויפק רצון מה', כל מי שהוא מפיק בדברי תורה ומלמדו ברבים אף אני בעת רצון מפיק לו רצון וכו', ומזונותיו מוכנים לו תמיד בלא שום עמל ויגיעה מועטת עליהם... ויתר על כן, אלא הגם שהוא עצמו ודאי בורח מהכבוד וגדולה, כי בלא זה בלתי אפשר בעולם כלל להיות עוסק בתורה לשמה ולא תתקיים אצלו כלל... אמנם גדול העצה ית"ש נותן לו שמחה וגדולה בעל כרחו... וכמאמר הכתוב "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", רוצה לומר הגם שאני בורח מהם המה רודפים אחרי בעל כרחי. (שם פרק טז)
בין אחר פטירתו מזה העולם, ארז"ל (חגיגה כ"ז ב') תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולט בהם וכו'... (שם פרק יז, וראה שם עוד)
ולזאת האדם המקבל על עצמו עול התורה הקדושה לשמה לאמיתה כמו שהתבאר לעיל פירוש לשמה, הוא נעלה מעל כל עניני זה העולם ומושגח מאתו יתב' השגחה פרטית למעלה מהוראת כחות הטבעים והמזלות כולם, כיון שהוא דבוק בתורה ובהקב"ה ממש כביכול, ומתקדש בקדושה העליונה של התורה הקדושה שהיא למעלה לאין ערוך מכל העולמות, והיא הנותנת החיות והקיום לכולם ולכל הכחות הטבעיים, הרי האדם העוסק בה מחיה ומקיים את כולם ולמעלה מכולם, ואיך אפשר שתהא הנהגתו מאתו ית' על ידי הכחות הטבעיים... אם כוונתו לשם איזה פניה שתהיה, רק אם אינו לקנטור חס ושלום, וכל שכן אם אינו מכוין לשום פניה רק לפי שהורגל בכך, כי מתוכה יבא למדרגת לשמה, עם כל זה עדן לא נתקדש ונתעלה שיהיה הנהגתו ית' אתו בכל עניניו למעלה מכחות הטבעיים, לכן כתיב ביה רק עד שמים, היינו עד הכחות הטבעיים הקבועים בשמים ולא למעלה מהם. אבל על העוסק בה לשמה אמר מעל שמים, רוצה לומר שכל הנהגותיו ית' עמו רק למעלה מהוראת הכחות הטבעיים... ואדרבא, הכחות הטבעיים מסורים אליו כאשר יגזור אומר עליהם ולכל אשר יחפוץ יטם, ואימתו מוטלת על כולם, כמו שאמר בפרק התורה, "ונותנת לו מלכות וממשלה", כי נזר אלקיו אור התורה מאירה ומבהקת על ראשו, וחוסה כביכול בצל כנפי השכינה... (שם פרק יח)
ושם ה' נקרא עליו, כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה, כמאמר ז"ל (ברכות כ"א א') מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר "כי שם ה' אקרא" וגו', וכן למדו שהעוסק בתורה שכינה שרויה עמו, דכתיב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" וגו'... (שם פרק יט)
והוא הבן יקיר מבני פלטרין דמלכא מבני היכלא דמלכא אשר לו לבדו הרשות נתונה בכל עת לחפש בגנזי דמלכא קדישא, וכל השערים עליונים פתוחים לפניו, כמאמרם ז"ל (סוטה מ"ט) כל העוסק בתורה מתוך דוחק וכו', ר' אחא ב"ח אומר אף אין הפרגוד ננעל פבניו, שנאמר "ולא יכנף עוד מוריך", נכנס בשערי התורה הקדושה להשיג ולהסתכל באור הפנימי בעמקי רזין עלאין דילה, כמו שאמרו בפרק התורה "ומגלין לו רזי תורה", וכן אמרו (ע"ז ל"ה ב') ולא עוד אלא שדברים המכוסין מבני אדם מתגלין לו. ובמדרש תהלים י"ט אמרו על שמואל שאמר מכיר אני חוצות הרקיע, אלא על ידי שיגע בחכמתה של תורה למד מתוכה מה שיש בשחקים... עד שאמרו ז"ל שמדרגתם למעלה ממדרגת הנביאים, כמו שאמרו חכם עדיף מנביא. ויותר מבואר הענין בפרשת צו ל"ה א' תא חזי מה בין אינון דמשתדלי באורייתא לנבייא מהימני, דאינון דמשתדלי באורייתא עדיפי מנביאי בכל זימנא, מאי טעמא דאינון קיימי בדרגא עלאה יתיר מנביאי... (שם פרק כ)
ואם חס ושלום אנחנו עוסקים בה ברפיון כביכול מתמעט שפע האור עליון בכל העולמות כל אחד לפי ערכו, ובמסתרים תבכה נפשו יתברך כביכול... וענין זאת הבכיה הוא התגברות הדין בהתמעטות האור עליון שהם הרחמים הגדולים בעולמות הנסתרים, והאדם אשר עדן לא ראה אור התורה מימיו ולא עסק בה מעולם אינו זוכה כלל שתשרה עליו קדושה העליונה ואינו זוכה לנפש טהורה... וגם הוא משולח ונעזב חס ושלום לכחות הדין של הס"א שיהיו יכולין לשלוט עליו, כמו שאמרו רז"ל בפרק קמא דברכות (ה' א') שכל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, ומאבד טובה הרבה ממנו ומכל העולם, כי הכריע חס ושלום את עצמו ואת כל העולם לכף חוב... (שם פרק כב, וראה עוד ערך למוד)
ומזה הטעם גם כן עסק התורה היא מכפרת על כל העונות של הנפש החוטאת, כמאמרם ז"ל (סוף מנחות), מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וכו' ומסיק שכל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם...
וזה שאמר בפרק התורה "ונעשה כמעין המתגבר והולך", ויש מקום לפרשו גם על זה הענין, שכמו המעין הנובע אף שלפעמים נרפש ונשחת בהרבה רפש וטיט, עם כל זה הוא נובע ובוקע ומתגבר והולך מעט מעט, עד שברבות הימים יתגבר ויתגלה לגמרי ויתפשט כמאז, כן העוסק בתורה לשמה אף אם נתלכלך תחלה בעוונות וחטאים עצומים ונטבע מאד ברפש וטיט מצולות הרע חס ושלום, עם כל זה על ידי עסק התורה יהא נכון לבו בטוח שודאי המאור שבה יחזירו למוטב, והטוב מתגבר והולך על הרע שבו מעט מעט, עד שלבסוף בהכרח יתגבר הטוב ויתפשט בכולו לגמרי... (שם פרק לא, וראה שם עוד)
למען ילמד ליראה את ה' - מבואר שיראת ה' נסבת מלמוד התורה, שעל ידה יודע לו גדולתו של יוצר בראשית וטובו וחסדו והשגחתו עליו, וישוה ה' לנגדו תמיד ועל ידי כן יירא מהמלך הגדול הצופה עליו תמיד ורואה במעשיו... ויראה זו מביאה לידי שמירה, שישמר מעבור על מצות לא תעשה מיראת ה', ומן השמירה בא לידי עשיה של מצות עשה... (דברים יז יט)
יערוף כמטר - היורד בשפע ויבער מן הארץ כל מין אבק רע ותולעים, ככה לקחי שהם דברי המוסר תבער מלבבכם כל דעות כוזבות ותשריש בכם דעות נאמנות וקימות. תזל כטל - כשם שהטל היורד על כל הנשרש בארץ יגדיל ויפריח, ככה אמרתי יפעל בלבכם כשיהיה נשרש דעות נאמנות להפריח שתעשו מצות ומעשים טובים... (שם לב ב)
...אולם האידיאל של הבית היהודי הינו רק תוצאה לחינוך התורה האלקית והגורל היהודי, העם אשר בתכונתו הוא עז שבאומות, ואיננו עם נכנע כל עיקר, אשר גם בתכונותיו יש מידת הנקימה והנטירה, ובראשית ימיו הנה הוא מבצע גם פשע מתוך קנאה ושנאה, הנה עם זה כה התרומם והתעלה על ידי חינוך תורתו וגורלו עד כי פשעים גסים כשפיכות דמים וגילוי עריות לא נודעו בחוגו מאות בשנים, אם הוא הפך לרחמן שבאומות, שאהבה ואחוה במשכנותיו, אם יכלה ההשגחה להעיז - כפי שראו זאת הזמנים שעברו אך זה עתה - להפקיר אותו לגזירות מלכיות, אשר במשך מאות בשנים היו עלולות לזרוע פירוד לבבות, קנאה ושנאה ממארת, אל חיק המשפחה היהודית, כאשר בנים נאלצו להמתין למות אביהם ואחים צעירים למות הגדולים, כאשר בנים לא יכלו לבסס את מעמדם כל עוד חיו אבותיהם, ובנים צעירים כל עוד חיו הגדולים, וכך הפכו קשרי המשפחה הטבעיים למכשלה וקללה - אם למרות כל זה יצאה המשפחה היהודית מלהט נסיונותיה באהבת הורים, בנים ואחים, מזהירה כיהלום וטהורה כפנינה, והעזות היהודית התעלתה לעמידת גבורה ואמונת אומן לעומת כל נסיונות ופתיות, הנה אין כל זה אלא נצחון התורה האלקית... (בראשית לז ב)
בכל מעשה ומעשה של שמירת תורת ה' וקיומה מרבה ישראל את קיומם וקידומם של שלומו וטובתו ועושה עצמו מרכבה לשכינת ה' עלי אדמות. כוחות הרוח והמעשה הנאמן של ישראל, הנתונים לשמירת התורה ולקיומה, נעשים לכרובים המקיימים את ישראל ושומרים עליו ומשכינים בו את שכינת ה', זאת מראה ארון הזהב, המקיף את תורת ה' בזהב ובעץ, והמגן על תורת ה' בכפורת אשר משלימה את עצמה בכרובים של זהב, כרובי ההגנה והנשיאה מדברים אל כולנו את הדברים שה' דיבר אל יהושע מנהיגם של ישראל, (יהושע א') "רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה וגו' למען תשכיל בכל אשר תלך" וגו'... (שמות כה יט)
כי ידעתי - ...ואם נסקור עתה את אלפי השנים שעברו על העם הזה ועל תורת משה, הרי בעינינו אנחנו רואים שהכל התגשם במרוצת הדורות, בסופו של דבר, ודוקא בעתות ייסורים קשים התאחד העם הזה עם התורה הזאת, ולמען התורה הזאת הוא עמד בעינויים שאין להם דוגמא בהיסטוריה, והתורה הזאת היתה לו לכנפי נשרים שהנהגת ה' נשאה אותו על גביהן, מעל כל המבחנים ובעיצומו של עולם המושיט לו רק איבה ונאצה, התנכרות ותנאי ניוון - למען יגיע לעוז רוח, לכח חיים ולחידוש נעורים מתמיד. ויחד עם זה היתה התורה מקור של אורה ואמת לכל העולם, ממנו שתו, ושותים כל העמים שה' הפיץ את העם הזה ביניהם על בגידתו, ועודנה גם היום עץ החיים שבניו הפזורים שותלים את יונקותיו בשדה העתיד של מדינות ועמים, ממנו זרע השלום והאמת המצמיח ישועה לכלל האנושות, וכל העולם כולו מדעת ושלא מדעת קוצר את פריו, כדי לחיות את נפשו, ונמצא ש"ישראל" של הפריחה נעשה "יזרעאל" של הגלות (הושע א' ד'), ואמרת הכנף של ההיסטוריה היהודית - "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" (תהלים ק"ו) התגשמה בשתי משמעויותיה במובן זה שסקירת העבר מביאה לידי המחשבה שה' בחר בעם הזה דוקא בשל כפל תכונותיו, "ממרים הייתם עם ה'" מזה, "לא תשכח מפי זרעו" מזה... (דברים לא כט)
יערוף כמטר - פרק העורף הוא המתנועע ביותר מכל הפרקים, רוצה לומר שהתורה תרופף את העם בהפך המושג של "קשה עורף", הוא מצפה ששמים וארץ לא ישקטו עד ששתי שליחויותיו, תורה והבטחה, יתקבלו על ידי המקבלים אותם כ"לקח", וירופפו את רוחם ולבם הנוקשים, כך שהבטחותיו יעודדו תמיד שוב מחדש את העם בדרכו הקשה. (שם לב ב)
תורה זו היא חלב-ינקותנו. כשם שחלב האם הוא חיוני להתפתחותו הגשמית של האדם, כך התורה חיונית להתפתחות חייו הרוחניים. היא מציתה בלב הילד את הניצוץ של הכרת הבורא. היא מסגלת את מחשבת הילד להבחין במושג "יצור", הכולל את כל מה שנכנס בתחום אפקו, בשמים ובארץ. היא מלמדת לכבד ולהיות ירא את הבורא, את האדון, האב, קונה השמים והארץ, לאהוב אותו להעריצו בלב ונפש. התורה מלמדת אותנו לראות את עצמנו כיצירי כפיו של הבורא, כבניו ועבדיו. היא מלמדת אותנו לראות את היקום כולו, ובפרט את עולמנו הקטן, מנקודת ראות התורה ומצותיה.
התורה הופכת את עולמנו הקטן לגן עדן, בו מתהלך קול ה' ועל פיו יודעים אנו מה מותר ומה אסור לנו. כך מבינים אנו, כי העולם מיוסד על משטר וחוק, אשר יש לציית להם ברצון וביראת הכבוד, בכובד ראש ובשמחה. התורה מעוררת אותנו לשמוע בקול ה' ומחנכת אותנו למשמעת זו, הצופנת בחובה את כל הטוב והיקר בעתידנו.
התורה היתה חלב-ינקותו של עמנו. ישראל נקראו "בני בכורי" (שמות ד' כ"ב). ברוב אהבתו לישראל הוציאם ה' ממצרים אל המדבר, אל מקום ציה וצלמות, ארץ צחיחה ללא חתימת ירק, אשר השממה מהלכת אימים שם על האדם, ושם נתן להם את התורה ואמר לכל אחד מהם, אם תורה תהיה לך, מאום לא יחסר לך. אם אותה תשמור, הכל תשמור. אם אותה תקיים תתקיים למעלה מהכל. ציית לתורה, וכל העולם יציית לך.
כך לימד ה' את עמו להכיר ולדעת את כוחה של התורה, אשר כל השומרה והולך בדרכיה בשמחה ובהתמסרות, יוכל ללכת במדבר שממה ללא מורא ופחד, כי ה' שומרו ברוב חסדיו ואורו ינחהו בדרכו. התורה הולכת וסוללת את הדרך לפניו, תיישר גבעות וערוצים, תעקור את כל הקוצים והברקנים, תגן מפני הנחשים, תנביע מים מצור החלמיש ותמטיר לחם מן השמים. כל נפש מישראל באשר היא שם חוסה בצל אביה שבשמים, הזן אותה ומפרנסה, ואשר ינחה את כל הנוהים אחריו מן המדבר אל ארץ זבת חלב ודבש...
התורה מה טיבה?
היא אש דת של נעורינו. היא מעוררת בלב הנוער את תחושת הגדולה והרוממות האנושית. היא מלהיבה אותו למילוי תפקידו בחיים. היא מזרימה רוח חיים, כח ועוז בכל נימי גופנו ונשמתנו. היא מחדירה בנו את הכרת הטוב והישר ומעוררת אותנו לאהוב אותם. היא נוטעת בנו את הידיעה על כבודנו וחשיבותנו. היא מנחה אותנו, מכוונת את צעדינו, ומגבשת את כל ישותנו בהחלטה נחושה, לעבוד את ה' בכל עוז רוחנו, בכל פעימת לב, לחיות ולמות בעבודתו, לקדש את שמו ולקיים את רצונו עלי אדמות, הן בחיי הכלל והן בחיי הפרט, לפי החוקה והמצוה אשר נתן ה' לנו.
התורה היא גם בבחינת כור היתוך של נעורינו. היא מצרפת את הנוער מכל סיגיו. אין היא סובלת שקר ומרמה ברוחנו, והיא מרחיקה מקרבנו את כל המדות המגונות, את הגאוה והאנוכיות, השנאה והנקמה, הכעס והחימה, הקנאה והחמדה. היא שוללת לחלוטין כל התפרעות יצרים, ללא רסן וללא שיקול ואבחנה. כך היא מטהרת אותנו מכל התכונות הרעות והגסות, ומכשירה אותנו לקלוט את האמת והישר, את האהבה והענוה, הסלחנות והפייסנות, הצדקה והחסד, ההסתפקות במועט, טהרת המוסר ואצילות הנפש. התורה מצרפת אותנו מכל דופי, או שהיא שולחת אותנו אל המדבר, אל ארץ גזירה, אשר שם נאבד לנצח - אם לא ניתן לה לטהרנו. אם התורה אינה אש צורפת ומזככת, אזי היא אש אוכלת, לוחכת ומכלה.
התורה היתה אבוקת האש אשר האירה את שנות נעורי עמנו. היא חינכה את יהושע, את גדעון, את דבורה, את יעל, את שאול ודוד, אשר כולם עמדו לו לעם בעת צרה והצילוהו. התורה חינכה את רות ובועז, את חנה ואלקנה, למען יהיו מופת לטוהר חיי משפחה בישראל. היא חינכה את שמואל, את אליהו, את אלישע, את חולדה, את חזקיהו ואת יאשיהו - להיות לוחמיו ונציגיו של העם. היא הציתה את השלהבת בלב דבורה וחנה, בלב דוד, אסף והימן, ופרטה על מיתרי כנורותיהם ברוח השירה והתפילה לאדון כל. היא עוררה את רוחם של ישעיהו וירמיהו, של הושע ומיכה, של עמוס ומלאכי, ואת כל נביאי ה' ומבשרי דברו ורצונו - "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיהו כ"ג).
כך היתה התורה גם אש צורפת וגם אש אוכלת. מדור לדור היא שוקדת על עמנו לטהרו ולזככו. היא יצרה לעצמה גרעין, את "שארית ישראל" (שם ל"א) בתוך תוכה של סביבת עובדי אלילים, אשר לכדו ברשתם גם את ראשי השלטון בישראל - כדי לשמור על חיי משפחה טהורים ומקודשים לפני ה'. מן הגרעין הזה צמחו ויצאו גדולי העם, אשר שמרו וקיימו את התורה בהתלהבות ודביקות, ובדבריהם "כאש" הוכיח בעליל עד כמה העמיקו שרשי הקדושה והטהרה גם בתוככי החיים החילוניים אשר בימי אחז ואחאב. הם שמרו על אש דת התורה שמירה כה מעולה, עד כי במשך כל הדורות לא מש ממנה עמוד האש של דבר ה', להאיר ולהנחות לעם את הדרך הישרה. ואילו כל המתכחשים לגרעין הזה לא זכו להיצרף באש דת התורה, אלא נאכלו בה והיו לאפר. ה' הציל את הגרעין מתוך עיי החרבות, כדי להמשיך את קיומו הצרוף של העם.
התורה מה טיבה?
התורה היא האור הגדול של חיינו בעיצומם. היא מאירה את עינינו, למען נכיר את האמת בשמים ובארץ, במדה שהאדם רק מסוגל להכיר אמת זו ולהשתמש בה. היא אינה באה לעטוף את העולם הזה במסתורין של העולם הבא. דוקא העולם הזה הוא הנושא העיקרי שלה, היא באה להסדיר ולהנחות את חיינו עלי אדמות... היא מדריכה אותנו בכל צעד ושעל של חיינו האישיים, המשפחתיים, האזרחיים, הרוחניים, הרגשיים והגשמיים. היא מחנכת אותנו למשול ברוחנו, לשלוט ביצרינו, הן בדיבור והן במעשה, במסגרת המשפחה ובחוג הקהלה, בקרב העם וביחסים עם יתר אברי האנושות...
התורה מאירה לנו בכל ענין מעניני החיים, ואור זה יהיה עז ובהיר שבעתיים ככל שנשקוד יותר על טהרתו ונתמסר יותר לזיוו, ולא נשתמש בו לדיבורים בעלמא, אלא להגשמתו למעשה בחיי יום יום...
התורה משמשת לנו קנה מדה ואבן בוחן, להבדיל ולהבחין בין אמת ושקר, בין טהור וטמא, בין צדק ועוול, על פיה יודעים אנו לשפוט הכל במישרים, וכך נדע לחיות את חיינו וללכת בדרכנו ללא גאוות סרק, ללא דיכוי בני אדם, וללא האלהת בני אדם. ללא הערכה עצמית מופרזת וללא השפלה עצמית יתר על המדה. ללא פחד ומורך לב, ללא תאוות ויצרים פרועים, אלא בכובד ראש ובישוב הדעת, כשאנו מוכנים לקבל באהבה את כל אשר יבוא עלינו, כי דרכנו סלולה, השקפתנו ברורה ומגובשת, ועמידתנו יציבה ואיתנה...
כמה הזדהרה חכמת התורה מתוך גבורת עמנו! אצל העמים מסביב התחוללה התפתחות מזורזת, והכל התמוטט כאשר העולם העתיק היה בשיא גדולתו ותפארתו. הדורות הבאים השתמוממו תמיד על גדולתן, תרבותן וכח שלטונן של הממלכות העתיקות: פרס, יוון ורומי. הן חגגו את נצחון הכח וגבורת השלטון, העולם כרע לפניהן וקיבל מתוך רגשי קנאה ובהלל ושבח מן השפה ולחוץ את זיו אורן ותרבותן. ובמדינת יהודה הקטנה התרכז גרעין מצומצם של אנשים, אשר חיו חיים אחרים לחלוטין, הכירו גדולת אחרת, מצאו מסילות למילוי יעודם ושאיפתם בתנאים אחרים לגמרי, ובנו בנין אחר של העתיד, אשר יכבוש את העולם. גדולתם היתה התורה, אשר חוקיה ומצוותיה קרנו עליהם בזיו עילאי, ובתורה בנו את עתיד עמם ועתיד האנושות כולה... (במעגלי שנה ג עמוד רפח, וראה שם עוד וערך יהדות)
אנכי מגן לך - ...ונראה דזה הגיע מראש צורים מה שנשתנה זכות של אברהם אבינו מה שהלך לפניו הוא כח התורה, מזכות שהלך לפני יעקב אבינו הוא כח הגמילות חסדים ואהבת השלום. וגודל כח מגן תורה מאד נעלה להציל ממרחק, ועל זה המקרא "אנכי מגן לך"... (בראשית טו א בהרחב דבר, וראה שם עוד)
...אבל משה לא באה גדולתו מחמת שבא משבט לוי אלא משום שהיה מסוגל לתורה, וכח התורה לבדו גדול ונעלה מכל יחס, כדתנן שלהי מסכת הוריות, כמו איש מובדל להיות בראש שרי צבאות המלחמה כבודו ויקרתו עולה על כל יחס קרובי מלכותא דארעא. (שמות ו יד)
כל המחלה - היא הבטחה המיוחדת לתלמידי חכמים על מלוי פרנסה שיהא באופן מסובב, שבאמת יסוד לפרנסה בא אך על ידי עבודה, שהוא קרבנות או תפלה, כמו שכתוב בספר בראשית ובספר דברים, אבל עסק התורה אין עיקרו בא לתועלת לחיי ישראל, אלא להגין מכל רע, שעל כן הוא מכונה משמרת, כמו שכתוב בספר בראשית על הפסוק וישמור משמרתי, אלא באשר שבכלל כל רע הוא חולי, וכדאיתא בעירובין נ"ד חש בעצמותיו יעסוק בתורה... והרי רעב או צמא מביאין מחלה גדולה, על כן מביא עסק התורה לידי פרנסה כדי שלא יחלה, וזהו דבר משה, אחר אשר תהיו עוסקים בתורה, כל המחלה וגו'. כי אני ה' רופאך - דמדה זו נותן זכות עסק התורה... והודיע כאן משה פרנסת בעלי תורה... (שם טו כו)
ויאמר משה - ...הוכיח לישראל מזה שצוה ה' להניח למשמרת מלא העומר להראות לדורות כי הקב"ה מסייע למי שנותן נפשו לשקידת התורה ואף על גב שאינו באופן נעלה כזה, מכל מקום השגחתו הפרטית ישנו בכל דור שלא יהיו מפריעים לשקידה, ומסירים ממנו עול דרך ארץ שהוא עסק פרנסה. (שם טז לב)
אנשי חיל מכל ישראל - באשר ידע משה שיש הרבה תלמידי חכמים בישראל שאפשר לסמוך עליהם בדברי תורה, על כן בחר רק מישראל שהמה תלמידי חכמים, ושוב לא הוצרך לבדוק אחריהם אם הם יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע, שאחר שהוא תלמיד חכם מתלמידיו של משה הרי התורה מדרכתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, אבל מכל מקום נצרך לבדוק שיהיו אנשי חיל, דעתן ויכול להנהיג שררה על הצבור. (שם יח כה)
וחי בהם - ...נגד אופן הא' שכתבנו לעיל שעלולים להגיע לידי פרעות התאוה להפר חוק כמו מצרים וכנענים, על זה הזהירה תורה שיהיו עוסקים בחקות התלמוד ובזה יהיו נשמרים מהרהורי עריות... (ויקרא יח ה)
למען תחיו - ...אבל הכונה כמו שכתבנו בבראשית ב' ז' דמשמעות חי כמה פעמים הוא עליזות הנפש ועונג שמשיג בהגיעו לתכלית שלימותו, והכלל דכל הרגש רוחני מוסיף חיות, וכמו שחיות האדם תלויה במה שמרגיש עונג הדעת והכבוד והוא מרובה יותר מחיות הבהמה שאינה מרגשת עונג אלא באכילה ושתיה וכדומה, ואם יקרה אדם שמאבד ומשחית הרגשותיו הרוחניים וישקיע עצמו והרגשו רק בתאות אכילה וכדומה הרי זה נחשב כבהמה ואינו נקרא אדם חי, שהרי מאבד מה שהיה בכחו לחיות בטוב, כך העובד את ה' באמונה מתענג ומרגיש חיות מזה העבודה, ומי מישראל שמאבד הרגשה נעימה זו נקרא מת, שהרי הוא משחית חיות שהיה בכחו... אמנם מי שזכה לעלות באורח חיים למעלה למשכיל להרגיש עונג מדביקות בה', הוא מוסיף עוד חיות הרבה ממי שלא הגיע לזה ההרגש, וזה חיות שאין למעלה הימנה, כי עזה כמות אהבת ה'. ואמר משה דשמיעת החקים והמשפטים שהוא עסק התלמוד יביא לידי חיות היותר אפשר כמבואר עוד להלן ו'. (דברים ד א)
כי תשמע - שתהיה עוסק בתורה כדי לשמור את כל מצותיו וגם כדי לעשות הישר - היינו בשמירת מדותיו ית', ובזה יהיה עסק התורה מסייעת לתקן את אשר נתעוות על ידי מעשה עיר הנדחת. ומכאן למדנו דמי שהגיעו מעשיו לידי רוגז ואכזריות או לידי שנאת הבריות אזי יעסוק בתורה לשמה, ובזכות זה תמצא ידו להעמיד הליכותיו על דרך הטוב והישר. (שם יג יט)
את ה' האמרת - ...שכמו קרבנות נקראו לחם, את קרבני לחמי, וביארנו במקומו שהוא לשון חבור, שהקב"ה מתחבר כביכול את ישראל, כן הוא כח התלמוד הוא כמו לחם המחבר הנשמה והגוף יחד חבור עצום, כי תלמוד הוא המחבר את ישראל לאביהם שבשמים, ומשום הכי מצלינן אהבה רבה אהבתנו וכו' בברכת התורה שהוא התלמוד... (שם כו יז)
לתהלה - מונה שלשה דברים שעסק התורה מועיל לשלשה מיני אדם... שמועיל לעמלי תורה להשיג יראת ה', ולהמחזיקים אותם לזכות בעולם הזה ובבא, ולגדולי ישראל להשיג אהבת ה', וזהו לתהלה, להמון קהלת יעקב שמצטיינים בזה מכל אומות העולם. ולשם - היינו שם טוב שהוא יראת ה', ולתפארת - לגדולי ישראל שמשיגים אלקות ודבקות למעלה מטבע אנושי. ולהיותך עם קדוש - שיהא כל האומה בכללה פרושה ומובדלת מתאוות אומות העולם, והפרישה הזאת יהיה לה' אלקיך - בשביל שאתה עם ה'. (שם שם יט)
לשמור לעשות - כבר ביארנו שזה הברית נכרת על קיום התורה ועיונה והגיונה, שביטולה גרם לבא לכל הרעה באשר אין דבר המשמרו מכל רע, שהאדם עלול לבא מצד הטבע והרגל רע. (שם כח טו)
אשר יעשה אותם האדם - היה ר' מאיר אומר מנין שאפילו עכו"ם ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, וכו' (ב"ק ל"ח א') ועוד שמשבח התורה יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, משמע דמעלת כהן גדול היא הגדולה בישראל אחר מעלת התורה. ובכתבי הרמב"ן לר' חסדאי הלוי אין ספק שכל מי שהתקין עצמו ונפשו בכשרון המדות והדעות באמונת הבורא ית"ש הוא מבני עולם הבא, ולכן אמרו אפילו נכרי ועוסק בתורה וכו', שכל עצמו של דבר ומגמת תורת משה תקון הגוף והנפש לבורא ית', ולא נשתבח משה רע"ה אלא בזה, דכתיב "והאיש משה ענו מאד". (ויקרא יח ה)
בבלי דעת - ...ואין דעת אלא תורה, סוטה מ"ט א' ובמכות י' א' דלמוד התורה מגן ממיתה וגלות, ופשוט דזה בעוסק בתורה לשמה, ובאופן כזה תלמידי חכמים נוחין זה לזה דאין להם כל פניה זולת האמת, מה שאינו כן בשלא לשמה והם קנטרנים זה לזה ואין הלמוד מגן. (דברים ד מב)
והתיקון הוא שיכול לשמוע נגינה מכל אדם, הוא על ידי שילמוד בלילה תורה שבעל פה, היינו גמרא שהיא בחינת לילה, כדאיתא במדרש כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לא היה יודע מתי יום ומתי לילה, רק על ידי זה כשהיה לומד תורה שבכתב היה יודע שהוא יום... נמצא שהתורה שבעל פה היא בחינת לילה, וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין כ"ד) במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, וכתיב (בראשית א') ולחושך קרא לילה, היינו על ידי שילמוד ש"ס יתקן השית עיזקאין שבקנה שמהם יוצא הקול, וזהו (איכה ב') קומי רוני בלילה, היינו שתהיה תקומה להרנה, היינו על ידי הלילה, שהיא גמרא ש"ס. אך כשלומד שלא לשמה, היינו בשביל שיתקרא רבי, הלימוד אינו בחשיבות כל כך. וכשלומד בלילה חוט של חסד נמשך עליו ומגין עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל. (ג)
ולבא לזה להפריש ולהבדיל ולבטל הרע מהטוב, הוא על ידי תורה ותפלה, ולימוד התורה יהיה ללון לעומקה של הלכה, היינו ללמוד פוסקים, כי יש בהתורה אחיזת הטוב והרע, שנאחזין מבחינת איסור והיתר, טמא וטהור, כשר ופסול שיש בהתורה, וכל זמן שאינו מברר ההלכה הוא מעורב טוב ורע, ועל כן אינו יכול להפריש ולבטל הרע מהטוב... (ח ו)
וכלל הדברים הוא שעל ידי התורה זוכין לתשובה, דהיינו להשיב כל הדברים וכל הצירופים והאותיות שנדחו בעונותיו למקום שנדחו ונתגרשו ממקומם, שעל ידי זה לא היה הדעת מיושב, כי כל זמן שאינם במקומם אין הדעת מיושב וכו' כנ"ל, כי על ידי העונות נתגרשין ממקומם חלקי האותיות והצירופים שבכל העולמות כפי שורש נשמתו, וזה בחינת גלות השכינה... ועיקר התשובה הוא על ידי התורה שהיא עניה במקומה ועשירה במקום אחר, ומקרב ומקשר על ידי זה כל האותיות והצירופים שנתרחקו ממקומם, ומשיב כולם למקומם ואז הדעת מיושב וזוכה לעורר רחמים כי עיקר הרחמים תלוי בדעת... נמצא על ידי תורה זוכין לתשובה ונשלם הדעת, ואז זוכין לעורר רחמים אצלו יתברך... (קה)
במדרש הלומד על מנת לעשות מעלה עליו הכתוב כאילו עשיתם אתם, עצמכם. עוד שם זוכה ומקבל רוח הקודש וכו'. כי התורה ניתנה לבני ישראל להמשיך אור התורה במצות מעשיות, כמו שיש באדם נשמה ונפש וגוף כן בתורה שלפנינו הוא כמו גוף התורה אבל פנימיות התורה גבוה מעל גבוה, והלומד על מנת לעשות פירוש להביא הארת התורה בעשיה, ונמשך הארה מנשמת התורה אל התורה ערוכה שלפנינו, וכמו זה ממש ממשיך הארת הנשמה שבו לגופו, כמו שכתוב בזהר הקדש בפסוק ישרצו המים וכו' נפש, שעל ידי עסק התורה זוכין להארת הנשמה שהיא מרחפת על פני המים זו תורה, וכן כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים וכו' לנפש חיה", לרוח ממללא. נמצא העוסק בתורה לשמה עושה את התורה ואת עצמו ומקבל רוח הקדש המיוחד אליו ולנשמתו, ולכן שכר עמל בתורה "ונתתי גשמיכם בעתם", הגם כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, רק גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, ופירוש לעושיה כנ"ל, שמביא הארת התורה בעשיה. (בחקותי תרנ"ז)
לפרשת קרח, חז"ל דרשו עליו בוטח בעשרו וכו' יפול... אבל באמת החכמה צריכה להביא האדם לידי מעשה, ועל זה כתוב "הטריפני לחם חקי", ואין לחם אלא תורה שיזמין השי"ת לאדם דברי תורה שיעשו בו רושם ויקח חיות ומזון מהדברים שזה תכלית התורה, ומהאי טעמא נקראת התורה לחם, שנותן מזון וקיום אל האדם, וזה רמזו במשנה אם אין קמח אין תורה, פירוש שתכלית התורה להוציא ממנה קמח ומזון... (קרח תרמ"ח)
ראה עוד תורה-כללי משפטים תרל"ה ותרנ"ב, שבת הגדול תרנ"ז.
יערוף כמטר לקחי וגו', ובספרי ר"א בנו של ר' יוסי אומר אין יערוף אלא לשון הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל, מה עגלה מכפרת על שפיכת דמים כך דברי תורה מכפרים על שפיכות דמים. ויש להבין דכיון דאמרת דיערוף הוא לשון הריגה אם כן תצטרך לומר שדברי תורה הם ההורגים ואיך תדרוש מינה שתורה מכפרת על שפיכות דמים...
ונראה לפרש דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד מה שתורה נקראת לקח משום שדברי תורה מועילים לאדם כפי מסת הלקיחה שלוקח את דברי התורה, בכמה חיות והתלהבות ורגש הנפש. ובפשיטות גם תיבת לקחי הכתובה כאן נמי פירושה הכי... וכן כאן יש לפרש לקחי הגבהתי, היינו שדברי תורה מגביהין את האדם ומעלין אותו, ומטעם זה עצמו דברי תורה מכפרין, כי מן העונות נבראו מלאכי משחית והם מטמטמין את לב האדם ומכבידים אותו ומוצצין ממנו את לשד חיותו ומזה כל חיותם, וכאשר דבר תורה מגביהין ומעלין אותו, ומלאכי משחית אלו נשארים למטה וממילא נפסקה חיותם ונעשו כלא היו, וזהו ענין הכפרה שדברי תורה מכפרים. ובודאי שהגבהה זו שדברי תורה מעלין ומגביהין אותו היא לפי מסת רגש וחיות הלימוד כפירושו של כ"ק אבי זצללה"ה בתיבת לקח כנ"ל... וזה עצמו היא הכפרה כי כפרה היא לשון קינוח והסרה שכחות הרעים האלו נעדרים ממנו...
אך לפי דברינו הנ"ל אין כאן קושיא כלל, דהא דדברי תורה מכפרין אין הפירוש שדוחין בעצם את חלק הרע, אלא שמעלין את האדם וממילא נעשה טהור, ופעולת התורה אחת היא בין שיש בו חלק הרע או לא, שאין בה פעולת הדחיה כלל, אלא פעולת הגבהה והעלאה שזה שייך גם במלאכים אף שאין בהם רע כלל... (האזינו תרע"ח)
ראה עוד תורה-כללי תרומה תרע"א.
ונראה בהקדם מה שאמרנו על הפסוק (תהלים ט"ז) "תודיעני אורח חיים", פירוש תודיעני דרכי התורה כדי לקיים כל התורה, וממילא תשאר הנפש זכה בלי סיג ותדע מה שבטבעה לדעת. כי נפש האדם יודעת הרבה כנאמר (שם קל"ט) "ונפשי יודעת מאד", ורק בשביל השתתפה עם החומר הגס תתגשם ידיעתה הרוחנית, ולזה נתנו כל המצות לשמור הנפש מטנוף החומר ומגסותו... דכל התורה והמצות אינם רק לשמור הנפש שתשאר בזכותה וברוחניותה וממילא תמשך אל מקורה ותאהב את בוראה כי ממנו לוקחה, וזהו לה בטבע אחרי שמירת התורה להניחה על טבעה... (חלק ב נא)
"חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי" (תהלים ט"ז), הענין כי התורה מלבד עצם הטובה אשר ישיג ממנה, גם דרכה יפה היא מאד. כדומה, מי שעומד בחנות ומרויח שם ממון הרבה, אף כי הנחלה שפלה מכל מקום כיון שהתכלית ממנה טוב שמחה הוא לאדם בהעושר אשר ישיג ממנה. וגם נחלה יפה לבד משמחת לבו של האדם... והתורה הקדושה תרתי לטיבותא, אף כי תכליתה רב מאד, כנאמר (תהלים י"ט) "בשמרם עקב רב", פירוש גם העקב, היינו הדברים השפלים, כמו אכילה ושתיה ותשמיש ושארי צרכי האדם, אשר הם מכונים בשם עקב, אבל לשומרי התורה גם הם רב, פירוש בחינה רבה, מתעלים הם הדברים השפלים... (שם קנח)
והנה אדמה, ויש ראיה לזה מגמרא שבת כי עצם הנפש יודעת מאד, והתורה והמצוה נתנו רק להסיר זוהמת הנפש ולזככה מסיג החומר המשותפת אתה. ולכן לענין ידיעת הנפש להשי"ת אשר זה עיקר תכלית התורה והמצוות, וכמו שאמרו ז"ל (שבת ל"א) "חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד", הרי דהתכלית היא יראה עילאה היינו ידיעת השי"ת, הנה התורה והמצוה יזככו נפשו ועל ידי זה יבא לידיעה הנפשית... ומעתה כמה יש לנו לאחוז בחבל, היינו שמירת הדינים, כדי שמזה נבוא ליראה ולשמירת התורה. (שם רעט)
הנה רואים מזה יסוד גדול, שבאמת תורה ותפלה הם בגדר אחד, שסוד שתיהם הוא שמקרבים את האדם ומכניסים אותו לפני ולפנים, וכמו תפלה כן תורה שתיהן נקראות עבודה, אלא שתלוי רק במדרגת התורה של העוסק בה, שאצל רשב"י וחבריו שתורתם אומנתם, היינו בתכלית מדרגת התורה לאמיתתה, הנה אצלם קרבה אותם התורה עוד יותר מתפלה, כי על כן אצלם ודאי אין מפסיקין מתורה לתפלה, כי מדרגת התורה עוד יותר גבוהה מאשר דרגת התפלה, אבל לר' יוחנן וחבריו אשר אצלם התורה כבר לא היתה בתכלית המדרגה לפי ערך רשב"י, ואצלם כבר התפלה היתה יותר מקרבת מאשר תורתם, ועל כן כבר מפסיקין מתורה לתפלה, כי היא יותר במדרגה מאשר תורתם, ואמר על כן "דלואי שיתפלל אדם כל היום"... (דעת תורה שמות עמוד רמד, וראה עוד ערך למוד)
...זהו אשר ממשיך שם בספר דרך עץ חיים, הנה ממאמרים אלו תבין ותשכיל כי אין תרופה למכתנו כי אם בעסק התורה, כי אין לך דבר המכחיש כח הס"א כי אם עסק התורה וכו', הרי תבין ותדע כי לימוד תורתנו הק' הוא ליצר הרע ולס"א סם המות ולאחינו בני ישראל סם חיים, מי זה יוכל להתבונן בציור של "גחלים אתה חותה על ראשו", כמו זה מבהיל! ושם עוד "והנה תראה כי חורבן בית קדשנו ותפארתנו וכו', היה בעוון בטול תורה וכו'... ועם זה אמרו לנו כי ויתר הקב"ה על עון ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון ביטול תורה, ובהכרח כי חסרון שלשה עונות אלה עדיין אינם מגיעים לההעדר וחסרון של בטול תורה, כל העוונות אינם אלא תוצאה מביטול תורה, אבי אבות הטומאה הוא בטול תורה, כל הרע בכל הקיפו מביטול תורה הנה נובע, כי סוד השלמות לאמיתה, ה"האכילהו לחם" הוא דווקא תורה, "ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין... ולפי זה הננו מבינים היטב אמרם ז"ל כי כל המרפה עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם, מפני שכל סוד הגיהנום כל סוד החסרון וההעדר הוא דווקא מביטול תורה... (שם עמוד שלא)
זה לשון אדא"ז גאון ישראל מסלנט זצ"ל באגרת המוסר:
"הנשגב והעיקר בשמוש רפואות התורה לתחלואי היצר, הוא ללמוד בעוז ועיון עמוק היטב, דיני העבירה... מה רב כוחה להשריש לאט לאט קנין בנפש... ויש עוד בחינה רוחנית שהשכל וחושי האדם נלאו להכיר סבתה, הוא מאמר רז"ל תורה בעידנא דעסק בה מצלא, ואין חילוק באיזה דברי תורה שיהיה עסקו, תצילהו מן החטא, אם יעסוק בענין שור שנגח את הפרה וכיוצא, תצילנו גם מלשון הרע, דרוחניות התורה תשמרנו".
ויש להתבונן בענין זה. אמרה תורה "וידעת היום והשבותה אל לבבך". חלל גדול פנוי יש בנפש האדם, העומד בין הידיעה ואימותה בלב, רק בהצטרף הידיעה אל הלב לבלי מקום חלל ביניהם, יהיו מעשיו לפי ידיעותיו, אבל כשרב המרחק ביניהם, אזי בחלל הזה בונה לו יצר הרע את משכנו, שמה נכנסות כל שאיפות ודמיונות העולם הזה, שמה הן כל מחשבות המדות, ומשם הן כובשות את הלב. וזו היא בחינת "עין רואה", היינו הכניסה לחלל הפנוי, ומשם תיכף "הלב חומד"...
החלל הזה שבין ידיעה ללב הוא מקום מלחמת היצר, מקום הבחירה. אם כן הרי ברור שעלינו לכבוש את החלל הזה ראשונה, ובזה תקוה טובה תפתח לנו בדבר בחירותינו.
והנה יעץ לנו הרמב"ם ז"ל איך לכבוש את החלל. "מה יעשה אדם ויתרחק מן התאוה, ירחיב דעתו בחכמה", פירוש שאם יאהב האדם את החכמה ומחשבתו תמשכנו אחריה, ואם גם דברי החכמה לא יהיו בנידון התאוות, אבל אם כל רשות הפנויה כל החלל הגדול יתמלא בחכמה, יתענין אך בה וידבק בה, אזי לא יהיה עוד מקום לכניסת מחשבות תאוה. הן עינו לא תראה ואזניו לא ישמעו ולא ישים את מחשבתו כלל לענינים אחרים, זולת אל החכמה אשר יאהב, ובכן ניצל הוא מכניסת התאוה ללבו.
ואם כך הוא בחכמה אשר יתענין בה, כן שכן בתורת ה' שבהתענינו בה יתמלא מקדושתה, ותשמרנו ברוחניותה...
בזה נבין את דברי הזהר (צו ל"ה) "פתח ר"א ואמר, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, קוב"ה חפי עליה ושכינתא פרשה עליה גדפהא"...
וכך פירש הדברים הר"א חבר זצ"ל (בפירושו על ספר מעלות התורה אות ק"א) וזה לשונו:
"התורה מעלה המצוה למקום עליון ביותר (הן מקום עליון ביותר בנו, הוא בפנימיותנו) כי באמת הס"א מקטרג מאד על האדם ואינו מניחו לעשות המצוה כתיקונה... דהיינו במילוי כל תרי"ג בחינות שבכל מצוה, וכל אחיזת הס"א הוא בהיות (המצוה) בסוד נקודה לבד, ולכן על ידי התורה עושה כנפים למצוה לאגנה עלה. והוא מה שכתוב ואשים דברי בפיך, כי אחיזת החיצונים הוא בין אור פנימי (אצלנו הוא, בבחינת האימות בפנים הלב, דהיינו נקודה הפנימית), לאור מקיף (בחינת אור מקיף אצלנו, היינו בחינת הידיעה, שאם גם רבות הידיעות אבל עומדות ומאירות רק מבחוץ) מחיצוניות הכלים (כל עניני העולם הזה כלי העבודה הן, כמו שכתב הרמב"ם בפ"ט מתשובה), אבל אור המקיף דוחה את החיצונים (שאם יאהב האדם ללמוד תורה ולהוסיף להרבות לדעת אותה הרי יגרש היצר הרע מלבו)".
הרי ממש מפורשת עצה גדולה זו.
ומתבאר בזה, למה אמרו "תורה ומצוות", למה לא נכלל למוד התורה בשאר המצות. אבל זהו פשר דבר, התורה מגנת על קיום כל המצוות, וזהו גדר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" - פירוש שאם לא ההתקדשות על ידי הדבקות ללמוד התורה, לא היתה שייכת בריאת כל העולם, דרחוק הוא שיקיימו המצוות, אם לא תשמור הקדושה בחלל הבחירה על ידי הדבקות ללמוד התורה.
ויש בזה עוד דבר נפלא ברדב"ז במצוות תלמוד תורה (מצוה כ"ב) זה לשונו:
"ודע כי כל ישיבה וישיבה יש כנגדה ישיבה למעלה, והם נפשות הצדיקים שעסקו בתורה בעולם הזה, וגם החיים בגוף ונפש כנגדם יש להם כחות וצל למעלה, וכולם בכנסת ישראל, וכאשר יעסקו למטה עוסקים גם למעלה הכחות שכנגדם, ובסבתם הצנורות מתישרים והעולם מתקיים"...
באור הדברים: בכל אחד ואחד מישראל יש נקודה דקה דקדושה, וכיון שהוא נקודה פנימית היא מצטרפת עם כל פנימיות של ישראל שבכל הדורות, דהיינו הגילוי מכל גילויי כלל ישראל, של כל הצדיקים הגדולים והקדושים יחד עם האבות ומשה רע"ה וכו', אבל רק הנקודה הפנימית, שהיא רוחנית מצטרפת, מה שאינו כן מעשה בבחינת מצות אנשים מלומדה. אמנם מיוחדת היא מצות תלמוד תורה, שאפילו חיצוניותה, פנימית היא, כי אם גם לא ילמד מצד הדבקות בו ית', שהוא נותן התורה, ורק מפני דבקותו בתורה באהבתו את התורה, גם זו פנימית היא, כי על כל פנים אוהב הוא את התורה אהבה רוחנית, וגם כזו נקראת בחינה בלשמה, כידוע בשם הגר"א ומהר"ח מואלאזין ז"ל). ומה נפלא הוא כי כל בן ישיבה, אפילו בדורנו היתום, מאוחד הוא עם ישיבות בית שמאי ובית הלל וכל גדולי עולם, על ידי השתתפותו על כל פנים בגילוי אהבת התורה. וזהו שנרמז במה שכתב, שיש לו כחות וצל למעלה, כידוע דבחינת "למעלה" כלפי עצמנו היינו נקודות הפנימיות שבנו.
ומה שכתב "הצנורות מתישרים", פירוש דיש השפעה בצנורות עקומים, היינו כשהשפעת הלמודים לאדם הם דרך יסורים וגלות, מה שאין כן כשהעולם ראוי להשפעת כל טוב למען יהיו כלים לעבודת ה', דהיינו בשעה שפנימיות הרוחניות מתחזקת בעולם, וכמו שכתוב והיה אם שמוע ונתתי מטר ארצכם וכו'. ומלמדנו בזה, כי השפעת טוב העולם הזה לכלל ישראל תלויה ממש ממש בלומדי התורה הדבקים בה.
ומסיק שמה:
"וזה לשון רבינו מנחם (מריקנטי)... ארז"ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נברא בו מלאך כד"א וברוח פיו כל צבאם, ואם הדבור הוא ברחמים נבראים מלאכי רחמים ולהיפך היפך, כך כשאדם (שנברא בצלם אלקים) עסוק בתורה נברא מלאך אחד למליץ בעדו. (ידועה בחינת המלאך דהיינו שליחות ללמד, מלאך מקטרג - היינו שליח להסית, דהסתה וקטרוג היינו הך כמו שכתב הר"ן ז"ל ובעל צדה לדרך, ולפי זה מלאך לס"ד ולשמירה רוחנית - היינו מלאך מליץ, והיינו כנ"ל בזהר ובדבקות ללימוד התורה זוכה לשמירה על ידי הקב"ה), וזהו תלמוד תורה כנגד כולם (דהיינו שההתמסרות ללימוד התורה מעכבת את כל הקטרוגים וההסתות, ובזה גדול הוא מכל המצוות). (חלק א עמוד רבי)
ישנה דרך אחרת להכין את התגלות הלשמה, והיא פשוטה יותר. עיין בספר "רוח חיים" על מסכת אבות להגר"ח מוולוז'ין (ריש פרק ו') שיש בחינת לשמה של תורה, שהיא אהבת למוד התורה ועיון בה כדי להגיע לבירור דבריה, וסגולה יש בזה, כמו שכתב שם:
"...צריך ללמד ביגיעה עצומה להשיג אמיתת כוונות התורה לפי השגתו, וכל אשר יוסיף ללמוד, כן יוסיף לחפוץ ללמוד עוד, ובאהבת התורה ישגה ויחשוב, והלואי שיוכל שלא לישן ולא לאכול, רק כל הימים וכל הלילות לייגע ולעיין ולשתות בצמא את דבריה... כי על ידי אור שמשיג מתחילה רואה כי יש עוד אור גדול מזה, וכן הלאה, ועל ידי זה יתאוה תאוה להבין ולהשיג עוד, עד כי ישיג כל סתרי עולם ומלואו, כר' יוחנן בן זכאי, אשר אמרו עליו (סוכה כ"ח) שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה וקדוקי סופרים... תקופות וגימטריאות ושיחת מלאכי השרת.. דבר גדול ודבר קטן וכו' לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש, (פירוש כל היש, כי זוכה ללמוד מכל הבריאה, סדרה, והנהגתה על כל פרטיה), וזהו זוכה לדברים הרבה שנאמר במשנה".
"זוכה לדברים הרבה" - יש לפרש עוד, שמגיע לכל, אפילו לעושר וכבוד שזוכה להם בדין, כי הלומד תורה לשמה - כל הדברים כלים לו לשם עלייתו. ולא עוד, אלא "אפילו כל העולם כדאי הוא לו", פירוש לו לבדו, אף אם לא היה לכל מה שבעולם צורך גם לאחרים, היה כדאי לברא את הכל רק כדי להיות כלים שלו. גדר ענין זה הוא, על ידי למוד התורה יכול האדם להגביה את עצמו ואת דרגתו להתקרב אל דרגת "לשמה" השלמה. אף אם בתחלת למודו הוא לומד רק לשם מטרות שפלות, כגון עושר וכבוד, להתגאות וכו', כשמתקדם בלמודו ומתחיל להרגיש מתיקת התורה, יכול לבא מזה לידי אהבת התורה, שהיא "לשמה של תורה", כמבואר בדברי הגר"ח זצ"ל. ואף שמבחינת הדבקות הגמורה עדיין אין זה נקרא לשמה גמור, מכל מקום הרי זו דרך העלייה אל הדבקות, וכיון שקשור הוא תמיד אל התורה הקדושה על ידי התעמקות שכלו בלמוד התורה, הרי דרך זו הינה דרך עלייה ברורה, וכמעט מוכרחת אל ה"לשמה" הגמור, אל הדביקות הפנימית הזכה בנותן התורה.
ועיין מה שכתב מהר"ל בספר "דרך החיים", שהתורה מחברת את העולם התחתון עם העולם העליון. וביאורו כנ"ל, שאהבת חכמת התורה מעלה את האדם מעולם השלא לשמה הגשמי אל עולם האהבה הטהורה והדבקות... (חלק ג עמוד קכא)
"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". בחירת ישראל - משום שהם דבוקים במקום ב"ה, ומשום כך ניתנה להם התורה. "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". התבלין הזה הוא רק לישראל, העוסקים בתורה מחמת דבקותם בתורת ה'. ובדרך זו יש בתורה סגולה, שאפילו הוא עוסק בפלפול ובבירור ההלכה בדבר שלכאורה אין לו שום שייכות למדות, מכל מקום פועל בו הלימוד לתיקון מדותיו.
והטעם משום שעל ידי שהוא דבוק לתורה ולחכמתה, מתרחק הוא מן התאוות, כמו שכתב הרמב"ם (סוף הלכות איסורי ביאה) שלהינצל מן התאוה "יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה". ועיין בספר מעלות התורה, מה שכתב בשם הגר"א ז"ל שהדבוק בלימוד התורה אינו צריך לעבוד על תיקון המדות בדרך סיגופים וכדומה, כי התורה היא רפואתו. ובמקום אחר ביארנו שמדבר במי שדבק בתורה כל כך עד שלא תשאר לו התענינות לשום דבר חוץ מהתורה.
ויש עוד טעם עמוק: הרי אמרו ז"ל "בשכבך תשמור עליך - זו מיתה" (סוטה כ"א) היינו שהתורה שלמד בחייו משמרתו גם לאחר מיתתו. ובזהר וישלח (קע"ה) מפרש שהתורה מגינה עליו מדינא דההוא עלמא. וכן הוא בזהר חיי שרה (קל"ב) "וכל מאן דאשתדל באורייתא... דלא יתבעון מיניה דינא בההוא עלמא כלל". ובזה וישב (קפד) דגם מי "דלא ישתדל בה לשמה כדקא יאות... לא דיינינן ליה בההוא עלמא". וצריך עיון מה הטעם לזה?
כבר הזכרנו לעיל שהבסיס ללימוד התורה הוא - שלומדה מפני שהיא תורת ה', והוא דבק אליו ית' דבקות נפשית. אי אפשר לברר שום אמת נפשית על ידי השכל. כל בירור בענין המדות ניתן לדחות, למי שרוצה להתעקש לא תוכל לברר בשכל אף איסור רציחה, כי אין לדברים אלו הוכחות מוכרחות כבמתמטיקה. השי"ת נתן לנו תורה שהבסיס שלה הוא שכך צוה ה'. אחר כך יעיין בשכלו איך ומה צוה ה', אבל לא למה צוה ה', כאילו התורה הקדושה כפופה לבקורת שכלו. העכו"ם לא חפצו לקבל התורה, כי לא היתה לפי רוחם, ועל כן חסר להם הבסיס לתורה. ובכן, הן כבר ראינו מה עלתה להם, ומה הועילה הציויליזציה, הרי נתגלה קלונם לעין כל, שנשארו חיות טרף, וגרועים הרבה מחיות טרף, תחת מסוה של "תרבות" חיצונית.
אבל מה שלמדנו לעיל, "דמאן דאשתדל באורייתא" פוטרים אותו מדינא דההוא עלמא, צריך עיון, שהרי ענין גיהנם ידוע שהוא להכין את נפש החוטא ולתקנה לימות המשיח ולעולם הבא, ואיך יתקון החוטא בלי עונשים? אך הענין הוא, שמי שלמד תורה והוא דבוק בה, כשיבוא זמן הגילוי יכיר את האמת וידענה בלבו, מאחר שכבר למד את הבסיס, דהיינו שאי אפשר לבנות השגותיו על פי נגיעותיו כלל. ומאחר ועיקר מטרת עונשי גיהנום הוא לברר לאדם את האמת הפנימית, זה שדרך התורה כבר חרותה בלבו לא יצטרך להם...
כללו של דבר, את האמת שבלב אי אפשר להשיג כלל בלי קבלת התורה והדבקות בה ובלימודה לב ונפש.
ועוד עיין זה בראשית (י"ב): "דכיון דבר נש אתעסק באורייתא אתתקן בנשמתא אחרא קדישא... כד בר נש לא אתעסק באורייתא לית ליה נפשא קדישא"... וזה כמו שכתבנו. אשרי הזוכה! (חלק ד עמוד מה)
"כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". "בלבבך" ידוע, היא השבת הידיעות אל הלב. אבל מה זה "בפיך"? איך אפשר לעשות בפה? צריך לדעת שכח גדול שמור לפה, ואם האדם מתרגל לדבר דיבורים של תורה ושל קדושה, דבר זה ישפיע על מהלך מחשבותיו וגם על לבו. (עיין מה שכתב מהר"ל בדרך חיים א' י"ז על "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה", שביאר שהדיבור הוא כח גופני ויש לו כח להשפיע על השכל). נצייר לעצמנו: משאית כבדה מתחילה להידרדר אחורה במדרון כי הבלמים הפסיקו לפעול. גם אם עשרה בני אדם ינסו לעכבה בכח גופם לא יועילו מאומה, אבל אם אחד יקפוץ לתוכה ויפעיל את המנוע יוכל להציל את המצב. פיו של אדם הוא המנוע שבכחו להביאו לידי השבה אל הלב, אם ירבה לדבר דברי תורה ודברי חכמה ומוסר, כמו שאמרו ז"ל שהאדם לא נברא אלא לעמל פה, והיינו "בפיך ובלבבך לעשותו". (שם עמוד רנז)
מאידך מצאנו היפך זה, "אם רעב שונאך האכילהו לחם" וגו', ואז"ל דמיירי ביצר הרע (סוכה נ"ב), והאכילהו לחם היינו הטריחהו במלחמתה של תורה (רש"י שם), ואין חוששים לבחינה הנ"ל? אלא המצוות של השטן הן חיצוניות בלי התלהבות וכאן הביאור הוא שיתמסר לתורה בהתלהבות, כמש"כ רש"י, וזהו כחה של תורה "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב" (ירושלמי חגיגה א' ז'). כאן עצה ברורה להינצל, המאור שבתורה. אין שום תירוץ לאף אחד. כל אחד ואחד יכול להתגדל מאד, אם אך באמת ידבק בתורה ויעמול בה... המאור שבתורה מוכן לכל - לכל מי שעמל ודבק בתורה. אין בכל הטענות והתירוצים אלא הרצון לפרוק עול בלבד... (חלק ה עמוד מז)
בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין (קידושין ל'). בריאה משונה הוא יצר הרע, המאפשר לאדם לקבל שקר שמכיר בעצמו שהוא שקר, ולמה יתכסה בשקר הזה? יחטא בגלוי לעצמו? אלא דהיינו גדר האדם, שקשה לו לעבור על נקודת המצפון בלי תירוץ, ובעצמו מדחה מצפונו על ידי שקר ידוע. והוצרכה לזה בריאה מצוינת אחרת, בריאת התורה, הן שום חכמה לא תנקב לתוך הלב זולת התורה. אם הלב פתוח תפעל בו החכמה אבל לנקוב את הטמטום לא תוכל שום חכמה שכלית, ורק התורה נבראה לזה בכח מיוחד לנקוב אל תוך הנקודה הפנימית ולהגיע אל המצפון ביראת שמים, והיינו קדושת התורה שהיא תורת ה'. וכבר אמר אברהם אבינו ע"ה "רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ'), והיינו בראתי לו תורה תבלין. (שם עמוד רכז)
ראה עוד: תורה-כללי חלק א עמוד ס, חלק ב עמוד מד ונד.