תורה

(ראה גם: אבות-תורה, ישראל-תורה, למוד, משה-תורה, מתן תורה)

עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. (בראשית כו ה)

ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. (שמות ג יב)

ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. (שם טו כה)

והזהרת אתהם את החקים ואת התורות, והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. (שם יח כ)

ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. (שם לד כז)

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים. (דברים ד מד)

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, ואמר כל העם אמן. (דברים כז כו)

תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב. (שם לג ד)

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. (ישעיה מב כא)

הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע. (שם נא ד)

כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם... (ירמיה לא לב)

אכתב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו. (הושע ח יב)

מי חכם ויבן אלה נבון וידעם, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. (שם יד י)

והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. (מיכה ד ב)

תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים. יראת ה' טהורה עומדת לעד, משפטי ה' אמת צדקו יחדו. הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים... (תהלים יט ח)

משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי... (שם עח א)

אתה צוית פיקודיך לשמר מאד. אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך. אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך... (שם קיט ד, וראה שם עוד)

אשרי אדם מצא חכמה, ואדם יפיק תבונה, כי טוב סחרה מסחר כסף, ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה. אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד. דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר. (משלי ג יג)

שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה. כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו. (שם ד א)

ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז. מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ. באין תהומות חוללתי, באין מעינות נכבדי מים... ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת. משחקת בתבל ארצו, ושעשועי את בני אדם... אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי. כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'... (שם ח כב)

זהר:

תא חזי, בתורה ברא הקב"ה את העולם, והעמידוהו, שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, (שסובב על התורה שהיה הקב"ה משתעשע בה אלפים שנה מטרם שנברא העולם), והוא הסתכל בה פעם ושתים ושלש וארבע פעמים ואחר כך אמר להם, ולבסוף עשה בה מעשה, ללמד בני אדם שלא יבואו לטעות בה, כמו שאתה אומר, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם.

ונגד ארבע פעמים אלו שכתוב, אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה, ברא הקב"ה מה שברא, ועד שלא עשה מעשהו הביא בתחילה ארבע מלים, שכתוב, בראשית, ברא, אלקים, את, הרי ארבע, ואחר כך כתוב השמים, שהם כנגד ארבע פעמים שנסתכל הקב"ה בתורה מטרם שהוציא מעשהו למלאכתו. (הקדמה עב)

אלא כך הוא סוד הדבר, הקב"ה ברא את העולם וברא אותו בתורה, כמו שפרשוה, אשר בראשית הוא התורה, שעליה נאמר ה' קנני ראשית דרכו, הרי שהתורה מכנה את עצמה בשם ראשית, ועם בראשית הזה, דהיינו התורה ברא את השמים ואת הארץ, (והיינו שמים וארץ עליונים שהם ו"ק עליונים שבבינה, שהם מרומזים בבראשית בסוד ברא שית).

והוא השעין אותם בהתורה, שהרי בבראשית כתיב ברית, כי בראשית נוטריקון ברית אש, ועליה נאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי, הרי ששמים וארץ נשענים על התורה כי שמים וארץ תלוים בקיום הברית שבבראשית, שהוא התורה. ואלו השמים שנבראו ועומדים על התורה, נאמר בהם השמים שמים לה', והארץ שנבראה ועומדת על התורה היא נקראת ארץ החיים, וכלללה משבע ארצות, שעליהם אמר דוד המלך, אתהלך לפני ה' בארצות החיים... (בראשית רטז)

וזה הוא שכתוב יקוו המים מתחת השמים וגו', יקוו המים היינו התורה המכונה מים, אל מקום אחד, אלו ישראל, משום שנשמותיהם של ישראל נמשכות מאותו מקום שנאמר עליו ברוך כבוד ה' ממקומו, כבוד ה' פירושו שכינה התחתונה, מלכות, ממקומו, פירושו שכינה העליונה, בינה, וכיון שנשמותיהם הם משם, דהיינו מבינה הנקראת במקום, שורה עליהם ודאי השם הוי"ה, ונאמר בהם כי חלק ה' עמו, וזהו שכתוב יקוו המים אל מקום אחד, אשר מים פירושו תורה, ומקום אחד, פירושו ישראל מקבלי התורה כנ"ל, לאפוקי אומות העולם שלא רצו לקבל התורה, ועל כן נשארה הארץ חרבה ויבשה.

והתורה היא ישוב העולם, (כי בה נברא ובה מתקיים) ואומות העולם שלא קבלו אותה נשארו חרבות ויבשות, וזהו שהקב"ה ברא עולמות והחריבם, דהיינו לאלו שלא שמרו מצות התורה ולא העלו המלכות להמתיקה במדת הרחמים דבינה, שהיה העולם חרב בשבילם, ולא שהקב"ה יכלה וישחית את מעשי ידיו, דהיינו שמים וארץ וכל אשר בהם, כמו שחושבים בני אדם בביאור המאמר שהקב"ה ברא עלמין והחריבן... (שם ריח)

ובמה יזכה האדם באותו האור הגנוז, כי כל מי שעוסק בתורה בכל יום, יזכה שיהיה לו חלק לעולם הבא, ויהיה נחשב לו כאלו בנה עולמות. כי עם התורה נבנה העולם ונשתכלל, וזה שכתוב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, והיינו בחכמה ותבונה של התורה, וכן כתוב, ואהיה אצלו אמון וגו', דהיינו שהתורה היתה אומנותו לברא את העולם... ותא חזי ברוח עשה הקב"ה את העולם, וברוח העולם מתקיים, והיינו ברוח פיהם של אותם לומדי התורה, ומכל שכן הרוח מהבל פיהם של תינוקות בית רבם שעליו עומד ומתקיים העולם.

מה רב טובך, יורה על הטוב שנגנז, (דהיינו על האור הגנוז), ליראיך, (היינו שנגנז) בשביל יראי חטא, (העוסקים בתורה כנ"ל), פעלת לחוסים בך, מאי פעלת, יורה על פעולות מעשה בראשית, כלומר שכל מעשה בראשית לא נעשה ואינה מתקיימת אלא בשביל לומדי התורה, הממשיכים בזכות תורתם את אור הגנוז...

ר' שמעון אומר (שהכתוב ויכולו השמים) יורה שנגמרו הפעולות והאומנות שבתורה שבכתב, דהיינו של בנין ז"א המכונה תורה שבכתב), וארץ יורה, שנגמרו הפעולות והאומנות שבתורה שבעל פה, (דהיינו של בנין הנוקבא המכונה תורה שבעל פה)... וכל צבאם פירושו פרטי התורה, הפנים שבתורה, דהיינו השבעים פנים שבתורה, שהם פרטי הבנין שלז"א המכונה תורה), ויכלו השמים וארץ יורה ששניהם, ז"א ונוקביה המכונים שמים וארץ, נתקיימו ונשתכללו זה מזה... וכל צבאם היינו סודות התורה והטהרות שבתורה והטומאות שבתורה, כלומר דיני טהרה וטומאה הכתובים בהתורה, (כי צבא נוטריקון צא בא, אשר צא רומז על הטומאות, ובא על הטהרות, וביאור ענין פרט וכלל הוא להלן). (בראשית ב' קעז, ועיין שם עוד)

וכך הם, שכל התורה מתבאר בע' פנים, כנגד ע' קצוות, וע' פנים (שיש בז"א. ע' קצוות הן בז"ת שלו, שכל קצה כולל ע"ס, וז' פעמים עשר הן ע', וע' פנים הם בג"ר שלו, שהם גם כן ז"פ ע"ס שבראש שלו, אלא שבחינת ג"ר מכונים פנים). וכן הוא בכל דבר ודבר שבתורה ובכל מה שיוצא מכל דבר ודבר, אשר כמה פנים מתבארים ממנו לכל הצדדים. (שם שכה)

לך לך מארצך, רבי אבא פתח ואמר שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, שמעו אלי אבירי לב, כמה קשים הם הלבבות של הרשעים, שרואים השבילים והאורחות של התורה, (היינו פנימיות וחיצוניות של התורה) ואינם מסתכלים בהם ולבבם קשה, שאינם חוזרים בתשובה אל רבונם, ועל כן נקראים אבירי לב, הרחוקים מצדקה, (פירושו) שמתרחקים מהתורה. (לך לך א)

אולי יש חמשים צדיקים וגו', הנשמה פותחת ואומרת, רבונו של עולם, שמא נתעסקו בנ' פרשיות של תורה, ואף על פי שלא נתעסקו לשמה, שכר יש להם לעולם הבא, ולא יכנסו לגיהנם. מה כתיב בתריה, ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים וגו'.

והרי יש יותר מחמשים פרשיות בתורה, כי הם נ"ג פרשיות, ומשיב כר' אבהו, שכל אחד מה' ספרים שבתורה כלול מי' דברות, (שה"ס עשרה מאמרות שבהם נברא העולם), והם חמשים...

עוד פותחת ואומרת אולי ימצאון שם עשרים, שמא יגדלו בנים לתלמוד תורה, ויש להם שכר, לעשרת הדברות שתי פעמים בכל יום, ואמר ר' יצחק כל המגדל בנו לתלמוד תורה ומוליכו לבית רבו בבקר ובערב מעלה עליו הכתוב כאלו קיים התורה, ב' פעמים בכל יום, מה כתיב, ויאמר לא אשחית בעבור העשרים. (שם קצג)

תא חזי, כמה סודות עליונים סתומים יש בהתורה, משום זה כתוב יקרה היא מפנינים, כמה אוצרות נסתרים יש בה, ועל כן כשנסתכל דוד בהתורה ברוח החכמה, וידע כמה פליאות יוצאות מהתורה, פתח ואמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. (חיי שרה רכג)

ואלה תולדות יצחק, פתח ר' חייא ואמר, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, תא חזי, כשבקש הקב"ה ועלה ברצון לפניו לברא העולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו, ובכל פעולה ופעולה שברא הקב"ה בעולם היה מסתכל בתורה ובראה, וזה שאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, אל תקרי אמון אלא אומן, דהיינו שהיתה כלי אומנותו.

כשרצה לברא את האדם, אמרה התורה לפניו, אם יהיה נברא האדם ואחר כך יחטא, ואתה תדון אותו, למה יהיו מעשי ידיך לשוא, הרי לא יוכל לסבול את דינך, אמר לה הקב"ה, הרי בראתי תשובה מטרם שבראתי העולם, ואם יחטא יוכל לעשות תשובה ואמחול לו. (תולדות א, ועיין עוד שם קפג)

תא חזי, כי רבי יוחנן בן זכאי היה אומר שלש מאות הלכות פסוקות בסוד חכמה העליונה בפסוק ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, ולא גילה אותם אלא לרבי אליעזר שהיה עמו כדי לדעת שכמה סודות התורה נמצאים בכל פעולה ופעולה שכתוב בתורה, ובכל מלה ומלה יש בה חכמה ותורת אמת, ועל כן מלות התורה מלות קדושות הן להראות מהן נפלאות כמו שאתה אומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. (שם קצ)

ויצג את המקלות אשר פצל בהרטים וגו', פתח ר' אלעזר ואמר, אם חכמת חכמת לך ולצת וגו', אם חכמת חכמת לך, תא חזי, ווי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה, וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה דברי תורה דומים בעיניהם כאלו הכל היה דברים ריקנים ואין בהם תועלת, והכל הוא משום שהם ריקנים מדעת ותבונה, כי כל הדברים שבתורה כולם הם דברים עליונים ויקרים, ובכל מלה ומלה כתוב בה, יקרה היא מפנינים, וכל חפצים לא ישוו בה.

וכל הטפשים אטומי הלב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד, שהם אומרים שהם דברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת, ווי להם כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה של התורה, ויענשו בעונש הראוי למורד ברבונו.

מה כתוב בתורה, כי לא דבר רק וגו', ואם הוא רק אך מכם הוא רק, כי התורה כולה מלאה מכל אבנים טובות ומרגליות היקרות, מכל טוב שבעולם, כמש"א וכל חפצים לא ישוו בה, ואיך יאמרו, שהתורה היא ריקנה.

ושלמה המלך אמר אם חכמת חכמת לך, כי כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו היא, (ולא של התורה), כי בתורה, אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת, ולצת לבדך תשא, כי לא יגרע כלום משום זה משבחה של תורה, והלצנות שלו לבדו הוא, ונשאר בה, להאבידו מעולם הזה ומעולם הבא.... (ויצא שמא, ועיין שם עוד)

רבי יהודה פתח ואמר, אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה, אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, כדי לזכות בה לחיי עולם, כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה מושך עליו חיים עליונים, ומביאו לחיי העולם הבא, שכתוב, כי הוא חייך ואורך ימיך, וכתוב ובדבר הזה תאריכו ימים, כי היא חיים בעולם הזה חיים בעולם הבא.

רבי אליעזר אומר כל מי שעוסק בתורה לשמה, אין מיתתו על יד יצר הרע, (שהוא מלאך המות כנ"ל), משום שנאחז בעץ החיים ולא הרפה ממנו. ומשום זה צדיקים העוסקים בתורה אין גופם טמא, (לאחר מיתתם), כי אין רוח הטומאה שורה עליהם... (וישלח מו)

ומי שלומד בתורה ואין מי שיתמוך בו, ולא נמצא מי שיטיל (כסף) לסחורה לתוך כיסו לחזקו, על זה נשתכחה התורה בכל דור ודור, ונחלש כחה של התורה בכל יום יום, כי אין להם לעוסקים בתורה על מה שיסמכו, (שז"ס והוא צולע על ירכו, שאינם נותנים תמיכה וחיזוק לתלמידי חכמים שיוכלו לעסוק בתורה, ועל כן) והמלכות הרשעה מתגברת בכל יום ויום. תא חזי כמה גרם החטא הזה, ומשום שאין מי שיסמוך את התורה, (שהוא ז"א), כראוי, (נעשו) הסומכים (דז"א) חלשים, וגורמים שיתגבר אותו שאין לו שוקים ורגלים לעמוד עליהם, (שהוא הנחש הקדמוני...

ובזה נתחכם כנגד יעקב, כי כדי לשבור כח התורה (שלו) הלך ונתחזק עשו, וכשראה שלא יכול לפגוע בתורתו, אז החליש כחם של אלו התומכים (בלומדי) תורה, אז לא יהיה הקול קול יעקב, ויהיו הידים ידי עשו... (שם קח)

ותא חזי כמה הוא העונש של ביטול תורה, כי לא גלו ישראל מארץ הקדושה אלא משום שנסתלקו מתורה ונעזבו ממנה, וזה שאמר מי האיש וגו' על עזבם את תורתי, רבי יוסי אומר מכאן, לכן גלה עמי מבלי דעת, (דהיינו בלי תורה).

ומשום זה הכל עומד על קיום התורה, והעולם אינו עומד על קיומו, אלא בתורה, שהיא קיום העולמות למעלה ולמטה, שכתוב, אם לא בריתי. (וישב קכט)

...כתיב שוא לכם משכימי קום אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינה, תא חזי כמה חביבים הם דברי תורה, שכל מלה ומלה שבתורה יש בה סודות עליונים הקדושים, ולמדנו כאשר נתן הקב"ה את התורה לישראל, כל סודות עליונים הקדושים כולם נתן להם בתורה, וכולם ניתנו לישראל בשעה שקבלו התורה בסיני... (שם קסד)

אלא דרכיה דרכי נועם הוא כמו שכתוב, הנותן בים דרך, כי בכל מקום שכתוב בתורה דרך, הוא דרך פתוח לכל, כדרך הזה (הגשמי) שהוא פתוח לכל אדם, כך דרכיה דרכי נועם, הם דרכים שהם פתוחים מן האבות, (דהיינו הג"ת המכונים אברהם יצחק יעקב), אשר כרו בים הגדול ובאו בתוכו, ומאלו הדרכים נפתחים (האורות להאיר) לכל צד ולכל רוחות העולם... (מקץ צח, ועיין שם עוד)

ויגש אליו יהודה... כשברא הקב"ה את העולם, כל יום ויום עשה את מלאכתו כראוי... כיון שבא יום הששי והוצרך לברא את האדם, באה לפניו התורה, אמרה, אדם זה שאתה רוצה לברוא עתיד הוא להכעיס אותך, אם לא תאריך אפך, מוטב לו שלא יברא, אמר לה הקב"ה, וכי בחנם אני נקרא ארך אפים.

אלא הכל נברא בתורה, והכל נשתכלל בתורה, (וכמו שהתורה מתחלת בב', כן נברא העולם בב')... (ויגש א)

פתח ואמר, ה' בחכמה יסד ארץ וגו' תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם ראה שאינו יכול להתקיים, (כי העולם נברא בשליטת קו שמאל, שה"ס חכמה בלי חסדים, ואין החכמה מאירה בלי חסדים, ועל כן לא יכול להתקיים) עד שברא את התורה, (שהיא קו האמצעי, שנקרא ז"א ויקרא תורה, שהכליל ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, ונכללה החכמה בחסדים, ואז האירה החכמה) אשר ממנה דהיינו מקו אמצעי יוצאים כל הנהגות העליונים ותחתונים ובה מתקיימים העליונים והתחתונים... (ויגש מא)

רב נחמן אמר מכאן (נשמע ההפרש בין זה אל זאת, שכתוב) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי בזאת אני בוטח, זאת היא התורה הזו שתהיה לכשיבא המשיח, (דהיינו בעת שתתגלה התורה כנ"ל בדבור הסמוך, שאז נקראת זאת), ועל כן כתוב, וקול התור נשמע בארצנו, שכתוב, תור, (שהוא לשון זכר, ולא כתוב תורה, כרגיל, ותור הוא שם היונה), על מה נמשלה התורה ליונה, הוא כי מה יונה קולה ערב כך דברי תורה קולה ערב, וקול הזה יהיה לכשיבא המשיח ביום הדין, (דהיינו מטרם הגאולה, שאז המשיח עושה דינים ומלחמות בעמים המשעבדים את ישראל כנ"ל, ועוד לא הגיע הזמן לגילוי התורה, על כן נקראת תור לשון זכר, וכן נקראת זה). (ויחי צב)

אמר ר' חייא מהו שכתוב בלע המות לנצח, אמר לו (ר' יוסי), כשהקב"ה יעורר את הימין שלו, יבולע המות מן העולם, וימין הזה, לא יתעורר, אלא כשישראל יתעוררו להדבק בימינו של הקב"ה, ומה הוא (ימין של הקב"ה), הוא תורה, שכתוב מימינו אש דת למו, בזמן ההוא ימין ה' עשה חיל וגו', וכתוב (אחריו) לא אמות כי אחיה וגו', (הרי שהימין מבטל את המיתה). (שם קפח)

תאנא, מה יתרון לאדם בכל עמלו, אפשר לומר שגם עמלה של תורה כן, תלמוד לומר, שיעמול תחת השמש, ושמונה עמלה של תורה שהוא למעלה מן השמש, (שהיא מעליונים). רבי חייא אמר אף עמלה של תורה כן, (שנאמר עליה מה יתרון וגו'), באם הוא עומל בתורה בשביל בני אדם, או בשביל כבוד עצמו, כי על זה כתוב תחת השמש, כי תורה זו אינה עולה למעלה. (שם רצג, ועיין עוד שם תרלב)

...עוד יש לפרש אף על פי שכל (הספירות הן) אחד, (עם כל זה) לולא תוקף הדין הקשה, (שבשמאל דז"א), לא היה יוצא דבש, (שהוא שפע הארת השמאל שבנוקבא המקובל משמאל דז"א). ומהו דבש זה, הוא תורה שבעל פה, (שהוא הנוקבא), שכתוב עליה ומתוקים מדבש ונופת צופים. (ולפי זה), מעז זהו תורה שבכתב, (שנקראת כן), שכתוב ה' עוז לעומו יתן (שהיא ז"א), יצא מתוק, זהו תורה שבעל פה, (דהיינו הנוקבא שבה סוד הדבש כנ"ל).

...ברכו אותו והלכו וספרו הדברים לפני ר' שמעון, אמר ודאי ירושת התורה ירש, ולולא זכות אבות (דרב המנונא סבא) היה נענש מלמעלה אבל הקב"ה עם ההולכים אחר התורה, יורשים אותה הם ובניהם לעולם, זהו שכתוב ואני זאת בריתי וגו'... (שם תרמא)

דודי צפנתי לך, מכאן למדנו, שכל מי שעוסק בתורה כראוי, ויודע לשמח הדברים ולחדש הדברים כראוי, אלו הדברים עולים עד הכסא של המלך, (שהוא הנוקבא שהיא כסא לז"א), וכנסת ישראל (דהיינו הנוקבא), פותח להם שערים וגונזת אותם, ובשעה שהקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, (דהיינו בחצות הלילה), מוציאה אותם החידושי תורה לפניו, והקב"ה מסתכל בהם ושמח. אז הקב"ה מתעטר בעטרות העליונות, ושמח במטרוניתא...

אשרי חלקו של העוסק בתורה כראוי, אשרי הוא בעולם הזה ואשרי הוא בעולם הבא, עד כאן ממשלת יהודה, (שהוא) זרוע שנכלל בכל, (ג' הקוין), בכח של כל הצדדים... (שם תרצג)

פתח ואמר, דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, דרכיה דרכי נועם הם אורחות התורה כי מי שהולך בדרכי התורה הקב"ה משרה עליו נעימות השכינה שלא תעבור ממנו לעולם, וכל נתיבותיה שלום, (הם השבילים של התורה), כי כל השבילים של התורה כולם שלום, שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעולם הזה, שלום לו בעולם הבא. (וארא קפג)

וה' הולך לפניהם יומם, ר' יוסי פתח למנצח על אילת השחר מזמור לדוד, כמה אהובה התורה לפני הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה אהוב למעלה, אהוב הוא למטה, והקב"ה מקשיב לדבוריו, ואינו עוזב אותו בעולם הזה ואינו עוזב אותו לעולם הבא.

והתורה צריכים לעסוק בה ביום ובלילה, שכתוב, והגית בו יומם ולילה, וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה. יצדק ביום, (שהוא זמן עבודה לכל), אבל בלילה, (שהוא זמן מנוחה) למה (צריכים לעסוק בתורה). כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם, כי כמו שאין יום בלי לילה, ואינו שלם אלא זה עם זה, כך צריכה התורה להמצא עם האדם יום ולילה, ויהיה השלמות אצל האדם יום ולילה. (פירוש, יום הוא ז"א ולילה הוא הנוקבא, וכשעוסק בתורה יום ולילה נמצא מיחד ז"א ונוקבא שזהו של השלמות, בסוד הכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד).

והרי למדנו שעיקר הלילה הוא מחצות ואילך, ואף על פי שחצי לילה הראשונה הוא בכלל הלילה, אבל בחצות לילה הקב"ה בא בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, ואז צריך האדם לקום ולעסוק בתורה.

והרי למדנו, שהקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מקשיבים לקולו, זה שאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני... אשרי חלקו של מי שמשתתף עמה לשבח אל הקב"ה בשבח התורה... (בשלח מג, ועיין שם עוד)

ה' איש מלחמה ה' שמו, ר' אבא פתח, על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון, כמה יש לנו להסתכל בדברי תורה, כמה יש לנו לעיין בכל דבר, שאין לך דבר בתורה, שאינו נרמז בשם הקדוש העליון, ואין לך דבר בתורה שאין בו כמה סודות, כמה טעמים כמה שרשים כמה ענפים.

כאן יש להסתכל, שכתוב, על כן יאמר בספר מלחמות ה', וכי ספר מלחמות ה' איפא הוא, אלא כן העירו החברים, כל מי שעורך מלחמה בתורה זוכה להרבות שלום בסוף דבריו, כל המלחמות שבעולם הם מריבות וחורבן, וכל המלחמות של תורה הם שלום ואהבה, זה שאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה', (דהיינו מלחמות של תורה), את והב בסופה, כלומר, אהבה בסופה שאין לך אהבה ושלום חוץ מזה... (שם רנא)

אמר לו מהו שכתוב דרכיה דרכי נועם, א"ל כמה טפשים הם בני העולם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה, שהרי דברי תורה הם הדרך לזכות בנועם ה' ההוא, שכתוב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, דרכי נעם ודאי, מהו נעם, הוא כמ"ש לחזות בנעם ה', (שהיא בינה), והעמדנוהו משום שהתורה ודרכיה באים מנעם ההוא, והדרכים האלו מתפרשים בו, ועל זה דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. (שם רצה)

מה כתוב, ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, ואין עץ אלא תורה, שכתוב, עץ חיים היא למחזיקים בה, ואין תורה אלא הקב"ה... (שם שמח)

וידבר אלקים את כל וגו', ר' יהודה פתח, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, בכמה דרכים מעידה התורה באדם, שלא יחטא לפני אדונו, בכמה דרכים נותנת לו עצה שלא יסור מדרכיו לימין ולשמאל, בכמה דרכים נותנת לו עצה איך לשוב לפני אדונו וימחול לו.

דתנן, שש מאות ושלש עשרה מיני עצות נותנת התורה לאדם להיות שלם עם אדונו, משום שאדונו רצה להיטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא, ביותר בעולם הבא... משום שעולם הבא הוא של הקב"ה... (יתרו שלא)

ר' יהודה אמר, מוסר אביך זה הוא חכמה, (שנקראת אבא), ואל תטוש תורת אמך, זו היא בינה. ר' יצחק אמר זה וזה (מוסר אביך ותורת אמך) בדבר אחד מתבארים שלמדנו, התורה יצאה מחכמה של מעלה, (והחכמה עצמה מתחלקת לימין שנקרא אבא, ולשמאל שנקרא אמא), ר' יוסי אמר מבינה יצאת התורה, שכתוב להבין אמרי בינה, וכתוב אל תטוש תורת אמך, (והבינה נקראת אמא).

אמר ר' יהודה התורה מחכמה ובינה נכללה, שכתוב, שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ר' אבא אמר בכל (הספירות) נכללה, כיון שנכללה באלו השנים (חכמה ובינה) היא נכללה בכולם, (כי חכמה ובינה) כוללים בעצמם כל הספירות), בחסד, בדין ברחמים, (שהם חג"ת), בכל השלמות שהדבר צריך... (שם שפו)

באלו עשרת הדברות נחקקו כל מצות התורה הגזירות והעונשים, טהרה וטומאה, ענפים ושרשים, אילנות ונטיעות, שמים וארץ ימים ותהומות, כי התורה היא שמו של הקב"ה, מה שמו של הקב"ה נחקק בעשרת הדברות, אף התורה נחקקה בעשרת הדברות. אלו עשרת הדברות הם שמו של הקב"ה, והתורה כולה היא שם אחד שם הקדוש של הקב"ה ממש.

אשרי חלקו של מי שזכה בה, שמי שזכה בתורה זכה בשמו הקדוש, ר' יוסי אמר, בהקב"ה ממש זכה, כי הוא ושמו אחד הוא... (שם תצו)

פתח זקן ההוא ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, ה' לי בעוזרי וגו' טוב לחסות בה' וגו', כמה טובים ונעימים ויקרים ועליונים דברי תורה, ואני איך אומר לפני רבנן שלא שמעתי מפיהם עד עתה אפילו מלה אחת, אבל יש לי לומר, כי אין בושה כלל לומר דברי תורה לפני הכל.

נתעטף אותו הזקן, פתח ואמר, ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, מקרא זה נסמך על מקרא אחר... מקראות אלה הם כפשוטם, אבל דברי תורה דברים סתומים המה, (שיש סודות לכל דבר ודבר).

וכמה הם דברי החכמה הסתומים ככל מלה ומלה שבתורה, והם נודעים לחכמים היודעים דרכי התורה, כי התורה אינם דברי חלומות, שנמסרו למי שפותר אותם והולכים אחר הפה של הפותר אותם, ועם כל זה צריכים לפתור אותם לפי דרכיהם... שהם שעשועים של המלך הקדוש, על אחת כמה וכמה שצריכים ללכת בהם בדרך אמת, שכתוב, כי ישרים דרכי ה' וגו'... (משפטים כ)

הקב"ה כל דברים הסתומים שעושה הכניסם בתורה הקדושה, והכל נמצא בתורה, ודבר סתום ההוא מגלה אותו התורה, ומיד מתלבשת בלבוש אחר ומסתתרת שם, ואינה מתגלית, והחכמים שהם מלאים עינים אף על פי שהדבר ההוא נסתתר בלבוש שלו, הם רואים אותו מתוך הלבוש, ובשעה שנתגלה דבר ההוא מטרם שנכנס בחזרה ללבושו מטילים בו פקיחת עינים ואף על פי שנעלם מיד, אינו נאבד עוד מעיניהם. (שם צג)

...כמה הם בני העולם בבלבול הדעת, ואינם רואים בתורה בדרך אמת, והתורה קוראה אותם בכל יום באהבה אליהם, ואינם רוצים להחזיר ראשם (להקשיב אליה).

ואף על פי שאמרתי כי בתורה יוצא דבר מנרתקו, ונראה מעט מעט ומיד מסתתר, כך הוא ודאי, ובזמן שנתגלה מתוך הנרתק ומסתתר מיד, אין (התורה) עושה זה, אלא לאלו שיודעים בה ונודעים בה...

תא חזי דרך התורה כך היא, בתחילה כשמתחילה להתגלות לאדם, רומזת אליו ברמז אם יודע, טוב, ואם אינו יודע, שולחת אצלו וקוראת לו פתי, והתורה אמרה לאותו ששלחה אליו, אמרו לפתי ההוא שיקרב כאן ואדבר עמו, זה שאמר מי פתי יסור הנה וחסר לב וגו', (האדם) קרב אצלה מתחילה לדבר עמו מאחורי הפרכת, שפורשת אליו דברים לפי דרכיו, עד שיסתכל מעט מעט וזהו דרוש.

אחר כך היא מדברת עמו מאחורי סדין דק דברי חידה, וזהו הגדה, ואחר שנעשה רגיל אצלה, היא מתגלית אליו פנים בפנים ומדברת עמו כל סודות הסתומים, וכל דרכים הסתומים שהיו חבוים בלבה מימים ראשונים, אז הוא אדם מושל בעל תורה, ודאי שהוא אדון הבית, שהרי גילתה לו כל הסודות שלה, ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום.

אמרה לו (התורה), ראית דבר רמז שרמזתי לך בתחילה, כך וכך סודות היו בו, כך וכך הוא, אז רואה שעל אלו מלים שבתורה אין להוסיף ואין לגרוע מהם, ואז פשט המקרא הוא כמות שהוא, שלא להוסיף ולא לגרוע אפילו אות אחת, ועל כן בני אדם צריכים להזהר ולרדוף אחר התורה להיות מן האוהבים שלה, כמו שלמדנו. (שם צז והלאה)

...שלא לחנם נגלה לך (משה) התורה יותר מכל ישראל, ועלתה אליך כהמים של הבאר שעלו אליך ולא אל האבות, ולא לשום אדם, כי הבאר, (שהיא המלכות) מכרת אדוניה, ותורה זו, נאמר עליה ומשם בארה היא הבאר וגו', הבאר היא מלאה ומימיה אינם יוצאים לחוץ, והיא באר מים של התורה, (שהתורה נקראת מים), שהוציאה כל המים, (דהיינו כל התורה), וכל המים שבעולם נכנסים בה ומימיה אינם יוצאים לחוץ, (אלא מכונסים בתוכה).

והיא באר, שאפילו כל בני העולם ישאבו ממנה מים, ואפילו כל ענני העולם לא יחסרו ממנה אפילו כחוט השערה, משום שבאר הזו אין לה סוף והיא יותר עמוקה מן התורה שכתוב בה, ורחבה מני ים, ומי ששואב במים בכד שלה, (של הבאר, דהיינו כ"ד ספרי הקדש), הוא בולע כל החכמות שבעולם כל שכן הבאר עצמו... (שם שעד)

דתנינן, התורה כולה היא השם של הקב"ה ומי שעוסק בה כאלו עוסק בשם הקדוש, משום שהתורה כולה שם אחד קדוש הוא, שם עליון, שם הכולל (שאר השמות), ומי שגורע אות אחת ממנה, כאלו עשה פגם בשם הקדוש. למדנו, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, (פרושו) אל תוסיף על התורה ואל תגרע ממנה... ר' חייא אמר ושם אלהים אחרים זה מי שעוסק בספרים אחרים, שאינם מצד התורה, לא ישמע על פיך, שאסור אפילו להכירם וללמוד מהם טעם, וכל שכן (טעם) על התורה. (שם תקמג)

אז יוצא הכרוז ואומר, עליונים ותחתונים הקשיבו, מי הוא גס רוח בדברי תורה, מי הוא שכל דבריו אינם רק להתגאות בדברי תורה, משום שלמדנו, שהאדם צריך להיות שפל בעולם הזה בדברי תורה, כי אין גאות בתורה אלא לעולם הבא... (תרומה נג)

שלשה הם שנסתלקו מן העולם בזמן ההוא, וכולם כלולים במשה, אחד משה הנביא הנאמן, ואחד יוסף הצדיק, ואחד דוד המלך... אז נאסף הכל בזמן ההוא, תורה שבכתב (שהוא משה), ותורה שבעל פה, (שהיא דוד), ועל כן בזמן ההוא ננעלו שערי תורה, וננעלו שערי כל העולם בזמן ההוא, בשעה שמת יוסף הצדיק יבשו המקורות והמבועים, וכל השבטים נפלו בגלות...

ומעת ההוא נגנזו אורות התורה, ונתרבה המחלוקת במשנה, והחכמים במחלוקת, וכל אמיצי הלב הם בבלבול (הדעת), ועל כן אין שמחת התורה בזמן ההוא, בכל דורות העולם. ומה אלו חומר התעניות שגזרו רבנן כשמת פלוני גזרו תענית, כשהיה כך גזרו כך, וכשהיה נאסף ביותר שמחת התורה שבכתב ותורה שבעל פה בזמן ההוא, על אחת כמה וכמה שצריכים לנעול בזמן ההוא שערי תורה. ומשם זה אנו אומרים אלו צדוקי הדין כמו שאמרנו... (שם תקנ)

אשרי הם כל אלו העוסקים בתורה, כי כשהקב"ה ברא את העולם הסתכל בתורה וברא את העולם ובתורה נברא העולם, כמו שהעמדנו, שכתוב ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן, (שהתורה היא אומנות העולם).

וכי התורה היא אומן, כן, (בדומה) למלך שרצה לעשות היכל אם אינו לוקח לו אומן אינו יכול לעשות היכל, כיון שנעשה ההיכל אינו עולה (בשם האומן) אלא בשם המלך, שאומרים, אלו היכלות שעשה המלך, שהמלך נתן המחשבה באלו היכלות.

כך הקב"ה רצה לברא העולם הסתכל באומן, (שהוא התורה), ואף על פי שהאומן עשה ההיכל אינו עולה אלא בשם המלך, שאומרים אלו היכלות עשה המלך. התורה צועקת ואהיה אצלו אמון, בי ברא הקב"ה את העולם, כי מטרם שנברא העולם הקדימה התורה לעולם ב' אלפים שנה, וכשרצה הקב"ה לברא העולם היה מסתכל בתורה בכל מלה ומלה ועשה כנגדה אומנות בעולם, משום שכל הדברים והמעשים של העולמות כולם הם בתורה, ועל כן הקב"ה הסתכל בה וברא העולם.

ולא שהתורה בראה את העולם, אלא הקב"ה בהסתכלותו בתורה ברא העולם, נמצא שהקב"ה הוא אומן, והתורה כנגדו ואצלו היא אומן...

כיון שנברא העולם כל דבר ודבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצון לברא האדם שיהיה עוסק בתורה, ובשבילה נתקיים העולם, עתה, כל מי שמסתכל בתורה ועוסק בה כביכול, הוא מקיים כל העולם. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, אדם מסתכל בתורה ומקיים העולם, נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם הוא התורה, משום זה אשרי האדם העוסק בתורה כי הוא מקיים את העולם... (שם תרלה)

(מה שאומר שה' הוא האלקים) הוא הכלל של כל התורה, כך הוא ודאי, כי התורה היא, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, זה הוא שכתוב, האלקים, (דהיינו המלכות, שנקראת תורה שבעל פה, ונקראת אלקים). ומשום שהתורה היא סוד השם הקדוש (הוי"ה הוא האלקים), נקרא כך, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, זה (תורה שבכתב) כלל, וזה (תורה שבעל פה) פרט, (כי ז"א כלל, והמלכות פרט, שהמלכות היא ספירה אחת פרטית מע"ס דז"א), הכלל צריך לפרט והפרט צריך לכלל, ונתיחדו זה בזה להיות הכל אחד.

ועל כן כלל של התורה, הוא כלל שלמעלה (ז"א), ושלמטה, (המלכות), משם שהשם הזה (הוי"ה), הוא למעלה (בז"א), ושם הזה אלקים הוא למטה (במלכות). זה סוד עולם העליון, וזה סוד עולם התחתון, ועל כן כתוב, אתה הראת לדעת כי הוי"ה הוא האלקים, זה הוא כלל הכל, וזה צריך האדם לדעת בעולם הזה.

ואם תאמר מצות התורה איפה הם בכלל הזה (של הויה הוא האלקים, ומשיב) אלא זה (הוי"ה) הוא זכור, וזה, (אלקים), הוא שמור, וכל מצות התורה כלולים באלו... (שם תרמח)

כעין זה ותורה אור, התורה ניתנה מצד אור הראשון ההוא, וכך היא נזרעת תמיד בעולם ועושה תולדות ופירות, ואינה שוקטת לעולם, ומפרי ההוא שלה ניזון העולם. (שם תשמג)

אמר ר' יוסי הכל הוא יפה, אבל התורה שנתן לפני ישראל ולימד אותם (זה חשוב) יותר מהכל, תא חזי, אין שבח לאדם בעולם הזה ובעולם הבא, כשבח של תורה, שכתוב בה, בי מלכים ימלוכו... (שם תתצה)

תא חזי מה כתוב, וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ, (שנת החמשים היא בינה), שמכאן יוצאת חירות לכל, ומשום שיוצאת ממנו חרות, התורה היוצאת (מבינה) נקרא חירות, ועל כן כתוב, חרות על הלחות, אל תקרי חרות אלא חירות, שזה הוא התורה הנקראת חרות. כי מה שיום זה העליון, (דהיינו בינה) מוציא, נקרא חירות, והוא חירות לכל... (תצוה עא)

הנביאים, שהם צדדים העליונים, שני ירכים, (שהם נצח והוד), הסומכים לתורה הקדושה, (שהיא תפארת), הם לוקחים ההיכלות ששני רוחות בהם, שהם נוגה וזוהר, (שהוא היכל הג' היכל נוגה והיכל הב' עצם השמים), והם ב' ירכים למטה, (בבריאה), לסמוך אלו היכלות שלמעלה שנקראים תורה שבעל פה, (דהיינו מלכות דאצילות), כמו שיש סומכים לתורה שהיא תורה שבכתב, כך יש עמודים סומכים לתורה שהיא תורה שבעל פה, (שהיא מלכות), ונכללים זה בזה, אז אלו ב' סומכים שלמטה (שהם נגה וזוהר), כשמתחברים באלו (היכלות) עליונים (שבמלכות דאצילות), נתרשם בהם בחינת נבואה, ומה היא, היא מראה, שהיא כעין נבואה... (פקודי תשכט, ועיין שם עוד)

ועל כן, (כיון שהתורה יצאה מבינה), לוחות הראשונים היו רשומים ממקום הזה, (מבינה), וזה הוא סוד הדבר, שכתוב חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות, היא חירות ממש, (להיותה) המקום שכל החירות תלויה בה, (כי אין חרות מכל הקליפות אלא על ידי האורות של הבינה), ותא חזי, אין לך דבר בתורה (שיש בו מחלוקת) שאומרים החברים זה כך וזה כך, שלא ילך הכל למקום אחד, (שהוא מלכות), ומתקבץ למבוע אחד (שהוא יסוד)... (ויקרא פז, ועיין שם עוד)

ואם זבח שלמים קרבנו, ר"ש אמר, כתוב, עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה למה הם באים, אלא עשרה שבמעשה בראשית, ועשרה דמתן תורה, (כי יש) עשרה מאמרות במעשה בראשית, ועשרה מאמרות במתן תורה, מה מלמדנו בזה, משום שהעולם לא נברא אלא בשביל התורה, וכל זמן שישראל עוסקים בתורה העולם מתקיים, וכל זמן שישראל מתבטלים מתורה מה כתוב, אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי... (שם קעח)

...ר' חייא אמר, תורה שבכתב, (שהיא ז"א), ותורה שבעל פה, (שהיא המלכות), העמידו את האדם בעולם, זהו שכתוב, נעשה אדם בצלמנו כדמותינו (שכתוב לשון רבים). רבי יוסי אמר (זה נשמע) מכאן, את אשר כבר עשוהו, עשוהו ודאי, (דהיינו לשון רבים), וזה הוא צלם ודמות (שעשו שניהם את האדם), צלם בדכר, (שהוא ז"א הנקרא צלם), דמות בנוקבא (שהיא המלכות הנקראת דמות)... (שמיני ג)

ר' יהודה ור' יצחק היו הולכים בדרך, ישבו בשדה והתפללו, אחר שגמרו תפלתם קמו והלכו, פתח ר' יהודה בדברי תורה, ואמר, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, עץ חיים זו היא התורה שהיא אילן עליון גדול וחזק, תורה למה נקראת תורה, משום שהיא מורה ומגלה מה שהיה סתום ולא נודע. חיים (היא נקראת), משום שכל חיים העליונים נכללים בה, וממנה יוצאים. למחזיקים בה, לאלו שהם אוחזים בה, שמי שאחוז בתורה אחוז בכל, אחוז למעלה ולמטה, ותומכיה מאושר, מי הם תומכיה, הם אלו המטילים מלאי, (דהיינו שנותנים כסף לסחורה) לכיסם של תלמידי חכמים, (שיסחרו עם הכסף ויהיו שותפים בריוח, כמו שהעמידוהו... (מצורע כ)

פתח ואמר, מים קרים על נפש עיפה, זו היא התורה, שכל מי שזכה לעסוק בתורה ומרוה נפשו ממנה, מה כתוב, ושמועה טובה מארץ מרחק, הקב"ה מכריז עליו כמה טובות להטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא. זה שאמר ושמועה טובה, מאיזה מקום (היא טובה), מארץ מרחק, ממקום שהקב"ה היה רחוק ממנו מתחילה... (אחרי קמד)

א"ר אבא, פרשה זו בסוד חכמת התורה נקשרה, והכל סתום וגלוי, (דהיינו שיש בה סוד ויש בה פשט), וכל התורה נמצאת כעין זה, (בסוד ובפשט), ואין לך דבר בתורה שלא רשום בו השם הקדוש העליון שהוא סתום ומגולה, משום שהנסתרות שבתורה יורשים אותם קדושים העליונים, (והנגלות שבה) מתגלים לשאר בני העולם, כעין זה כתוב, לספר בציון שם הוי"ה ותהלתו בירושלים, בציון בבית המקדש, מותר להזכיר את השם הקדוש כראוי, ולחוץ רק בכינוי שלו... למדנו כל מי שגורע אות אחת מן התורה או מוסיף אות אחת בתורה הוא כמו שמשקר בשם הקדוש העליון של המלך. (שם רפח)

וידבר ה' אל משה לאמר וגו' קדושים תהיו וגו', ר' אלעזר פתח, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וגו', בכמה פעמים העידה התורה בבני אדם, כמה פעמים הרימה קולה לכל הצדדים לעורר אותם וכולם ישנים בשנתם בעונותיהם, אינם מסתכלים ואינם משגיחים באיזה פנים יקומו ליום הדין העליון כשמלך העליון יתבע מהם עלבון התורה הצועקת כנגדם, ואינם מחזירים פניהם אליה, כי כולם פגומים בכל, שאינם יודעים האמונה של המלך העליון, אוי להם ואוי לנפשיהם.

כי התורה מעידה בו ואומרת, מי פתי יסור הנה חסר לב אמר לו, מהו חסר לב, שאין לו אמונה, כי מי שאינו עוסק בתורה אין בו אמונה, והוא פגום בכל...

כי כך למדנו, כל מי שאינו עוסק בתורה אסור לקרב אצלו להשתתף עמו, ולעשות עמו מסחר, וכל שכן ללכת עמו בדרך, כי אין בו אמונה. ולמדנו, כל אדם שהולך בדרך ואין עמו דברי תורה, הוא מתחייב בנפשו, כל שכן מי שמתחבר בדרך עם מי שאין בו אמונה, שאינו מחשיב כבוד אדונו ושלו, שאינו חס על נפשו... אשרי הם הצדיקים העוסקים בתורה ויודעים דרכי הקב"ה ומקדשים עצמם בקדושת המלך, ונמצאים קדושים בכל, ומשום זה מושכים רוח דקדושה מלמעלה, ובניהם כולם צדיקי אמת, ונקראים בני המלך בנים קדושים... (קדושים א)

מצוה מן התורה היא, שהיא תלמוד תורה, וכאן אין שם פרוד (בין תורה ומצוה, כי התורה היא כלל, והמצות שבה הן פרטיה, והם אחד). הקב"ה אמת, תורתו תורת אמת, הוא תורתו ומצותו, (להיותם אחד), כמו הבינה, שהיא תורתו ומצותו של החכמה. (כי תורה ומצוה העליונות ה"ס חו"ב שהם אחד ואינם נפרדים לעולם). ויש תורה דבריאה, (דהיינו ז"א דעולם הבריאה), וחכמה דבריאה ובינה דבריאה. וכך בכל המדות. (יש חכמה ובינה ותורה ומצוה). בזה (בעולם הבריאה), יכול הבן להיות בתורה זו בלי מצוה ומצוה בלי תורה, בפרוד, ומכאן (מבחינת עולם הבריאה) נמשך בן סורר ומורה, (כי בעולם הבריאה כבר נמצא קליפות, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים), אבל מעולם אצילות אין שם פרוד, וכן (נשמה הנמשכת) משם אין חטא בא על ידו, ואין בה משם לא עונש ולא שכר ולא מיתה... (שם נב, ועיין שם עוד)

ר' אבא פתח ואמר, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים. אשרי הם ישראל שהקב"ה בחר בהם מכל העמים עכו"ם, ומתוך האהבה שלהם נתן להם תורת אמת לדעת הדרך של מלך הקדוש. וכל מי שעוסק בתורה הוא כמו שמשתדל בהקב"ה כי כל התורה כולה הוא שמו של הקב"ה, ומשום זה, מי שעוסק בתורה עוסק בשמי, ומי שמתרחק מתורה מתרחק מן הקב"ה. (אמור כו)

פתח ואמר לתורה ולתעודה, אם לא יאמרו כדבר הזה. מה הוא תורה ומה הוא תעודה, אלא תורה זו היא תורה שבכתב, (שהוא ז"א), תעודה זו היא תורה שבעל פה, (שהיא המלכות), תורה שבעל פה אינה שורה במקום פגום, כי היא נבנית מתורה שבכתב, (כי המלכות נבנית מז"א שהוא שלם), כתוב צור תעודה חתום תורה בלמודי, צור תעודה זה הוא תורה שבעל פה, משום ששם, (במלכות), נצרר צרור החיים, ובתעודה נקשר קשר החיים שלמעלה מז"א שיהיה הכל אחד.

ומשם ולמטה, (דהיינו למטה ממלכות), מתפרדים הרוחות והשבילים, ומשם נפרדים דרכים בעולמות כולם, זה שאמר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.

חתום תורה, חתימה של התורה שהיא תורה שבכתב, (שהיא ז"א), באיזה מקום היא, בלמודי, אלו הם נביאים, (הנקראים למודי ה', דהיינו נצח והוד), כמו שאמר ויקם את העמוד הימיני ויקרא שמו יכין, (שהוא נצח), ויקם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בועז, (שהוא הוד), ומשם נמשכים דרכים לנביאים הנאמנים, (שהם המקבלים מנצח והוד)... (שם מג, ועיין שם עוד)

תא חזי, אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול, כיון שנמול נתעורר עליו התעוררות הרוח, (דהיינו אור הנפש) שלמעלה, זכה לעסוק בתורה נתעורר עליו התעוררות יתרה, (דהיינו אור הרוח), זכה ועשה מצות התורה, נתעורר עליו התעוררות יתרה, (שהוא אור הנשמה), זכה ונשא אשה וזכה להוליד בנים ולמד אותם דרכיו של המלך הקדוש הנה אז, הוא אדם שלם שלם בכל. (שם נח)

וכך הוא בתורה, (שיש כמה מדרגות), פשטים, (שה"ס עשיה), ראיות, (שהוא סוד יצירה), דרשות, (שה"ס בריאה), סודות דסתרי תורה, (שה"ס אצילות), ולמעלה (מאצילות) סתרי סתרים לה'... (בהר מג)

איש על דגלו באותות וגו', רבי אלעזר פתח, שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וגו' כמה חביבה התורה לפני הקב"ה כי בכל מקום שדברי תורה נשמעים, הקב"ה וכל צבאותיו כולם מקשיבים לדבריו, והקב"ה בא לדור עמו, זה שאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו', ולא עוד אלא ששונאיו נופלים לפניו וכבר העמידוהו. (במדבר כא)

וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל לכנוס לטוב ההוא... ומשום זה מי שהוא רשע, ויכנוס לדעת סודות התורה, כמה מלאכי חבלה הנקראים חשך ואפלה נחשים ועקרבים שנקראים חיות השדה מבלבלים מחשבתו שלא יכנוס למקום שאינו שלו.

אבל מי שהוא טוב, כל אלו השומרים הם לפקודתו (לעזרו), וקטגור נעשה סנגור, ומביאים אותו לטוב הגנוז, ויאמרו אדוננו, הרי איש טוב וצדיק ירא שמים רוצה לכנוס לפניך, ואמר לנו, פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה. אז אותו הטוב הגנוז, יאמר להם, פתחו לו באותו שער שנקרא אהבה, או באותו שער שנקרא תשובה, וכל צדיק יכנוס כפי המדרגה שלו. וסוד הדבר פתחו שערים ויבא גוי צדיק וגו'. (שם רע"מ מד)

בהעלותך את הנרות וגו', ר' יהודה פתח, והוא כחתן יוצא מחופתו וגו', אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, עץ החיים, שבו יורש האדם חיים לעולם הזה וחיים לעולם הבא, שכל מי שמשתדל בתורה ואחז בה יש לו חיים, וכל מי שעוזב דברי תורה ונפרד מן התורה הוא כאלו נפרד מן החיים, משום שהיא חיים וכל דבריה חיים. זה שאמר כי חיים הם וגו', וכתוב רפאות תהי לשריך וגו'. (בהעלותך א)

פתח ר' אלעזר ואמר, כתוב, ותנח התבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו', כמה חביבים הם דברי תורה, שבכל מלה ומלה יש סודות עליונים, והתורה כולה נקראת עליונה, ולמדנו (בברייתא) די"ג מדות שבתורה, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כי התורה שהיא כלל עליון, אף על פי שיוצא ממנה ספור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות על ספור ההוא אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא... להראות על כלל העליון של התורה כולה יצא.

כגון זה שכתוב, ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט, מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, (כי הוא רומז על זמן הדין כמ"ש לפנינו). ואשרי הם ישראל שניתנה להם תורת אמת, ומי שאומר, שספור ההוא של התורה הוא להראות על אותו ספור בלבד בא, תיפח רוחו... (שם יג, ועיין שם עוד)

ר"ש אומר, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות, ודברי הדיוט (של עשו ולבן וכדומה), כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם (התורה באה) להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר, אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים.

תא חזי, עולם העליון ועולם התחתון, במשקל אחד נשקלו, ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים כתוב בהם עושה מלאכיו רוחות, ובשעה שיורדים למטה מתלבשים בלבוש של עולם הזה, ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה. ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה כיון שירדה לעולם הזה, אם לא היתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, (שהם הספורים ודברי הדיוט), לא היה יכול העולם לסבול.

ועל כן ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורה, מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר,תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא, משום זה אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, (דהיינו להביט) מה שמתחת לבושה של התורה...

כעין זה התורה יש לה גוף, והוא מצות התורה, הנקראות גופי תורה, גוף הזה מתלבש בלבושים שהם ספורים של עולם הזה, הטפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא ספור התורה ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא, אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא... (בהעלותך נח)

ובימין, ששם התורה שבכתב, שהיא נקראת מים, (נאמר) וטהרה ממקור דמיה, ונטהר בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ, זה שאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'. (שם עז)

בזמן ההוא שם שם לו חק ומשפט, שהם בעלי המשנה, אף הם כך, ויבואו מרתה, שתורה שבעל פה תחזור להיות להם מרה, בדוחק רב ובעניות, שיתקיים בהם וימררו את חייהם בעבודה קשה, זו קושיא, בחמר, זה הוא קל וחומר, ובלבנים, זה הוא לבון הלכה, ובכל עבודה בשדה, זה הוא ברייתא, (כי ברייתא פירושו שדה), את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך זהו תיקו.

ורועה הנאמן שם יתקיים בך שם שם לו חק ושמפט ושם נסהו. כי בעץ הדעת טוב ורע הזה שהוא איסור והיתר, ובאלו הסודות שיתגלו על ידך, וימתקו המים כמו מלח הממתק את הבשר, כך יתמתקו הסודות שיתגלו על ידך, כל אלו הקושיות והמחלוקות של מים המרים שבתורה שבעל פה, יחזרו להיות מי התורה מתוקים, והיסורין שלך, על ידי סודות אלו שיתגלו על ידך יהיו לך מתוקים, וכל הצרות שלך יחזרו עליך כמו חלומות העוברים... (שם רע"מ פה)

למדנו, התורה (העליונה) במה היא נמצאת, היא אש לבנה (כתובה) באש שחורה על אש לבנה, ובשתי אשים נמצאת התורה. תא חזי, אש אחת הוא (דהיינו קו שמאל שנקרא אש), וזו מתחלקת לארבע (אשים, להיותו כלול מד' סטרין כנ"ל. וכן) מים אחד הוא, (שהוא קו ימין הנקרא מים), והוא מתחלק לארבעה, (שכלול בו ד' סטרין, וכן) הרוח אחד הוא, (שהוא קו אמצעי) ומתחלק לארבעה, (דהיינו שכלול מכל ד' סטרין שהם ג' קוין ומלכות המקבלתם). (שם קכב)

ויבואו עד נחל אשכול, ר' יהודה פתח, כה אמר הא-ל ה' בורא השמים ונוטיהם וגו', כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, כמה יש להם להסתכל בדברי תורה, שכל מי שעוסק בתורה, כאלו מקריב כל הקרבנות שבעולם לפני הקב"ה. ולא עוד, אלא שהקב"ה מכפר לו על כל עונותיו, ומתקנים לו כמה כסאות לעולם הבא. (שלח לך מא)

מה כתוב, (שהקב"ה אומר להם) עלו זה בנגב, היינו השתדלו בתורה, ותראו שהיא עומדת לפניכם, וממנה תדעו אותו (העולם). וראיתם את הארץ מה היא וגו', היינו שתראו ממנה אותו העולם, שהוא ירושה ונחלה שאני מביאכם בו. ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן, העומדים שורות שורות ביקר העליון במדרגות העליונות.

החזק הוא הרפה וגו', היינו בה תראו אם זכו לכל זה משום שהתגברו על היצר שלהם ושברו אותו או (ברפיון בלי יגיעה), או אם נתחזקו בתורה לעסוק בה וזכו לכל זה או לא.

ומה הארץ השמנה היא וגו', בתורה תדעו מה הארץ, היינו מה הוא עולם ההוא, אם מרובה בה טוב העליון ליושביה, או אם יחסר בה כלום... ויעלו בנגב (פירושו) שבני אדם עולים בתוכה (בתורה) בנגב, היינו בלב עצל, כמי שמשתדל בחנם ביבשות, שחושב שאין בה שכר, הוא רואה, שעושר העולם הזה אבד בשבילה, וחושב שהכל הוא אבוד.

אחר כך ויבא עד חברון, היינו שבא להתחבר עם התורה והוא קורא ושונה בה, ושם אחימן ששי ותלמי, היינו הוא רואה שם הרבה חלוקים טמא וטהור, אסור ומותר, עונש ושכר, אלו הם דרכי התורה, דקדוקי התורה, ילידי הענק, היינו שנולדו מצד הגבורה... וחברון שבע שנים נבנתה, אלו הם ע' פנים לתורה, שבעים פנים יש לה לתורה, (שה"ס ז"א שיש לו ששה קצוות חג"ת נה"י ומלכות שהם ז"ס), וכל צד עשרה, (היינו שכל אחת כלולה מע"ס הם שבעים). וחברון, זו התורה, משום שמי שמשתדל בה נקרא חבר. לפני צוען מצרים, למדנו יש תורה כנגד תורה, והיינו תורה שבכתב (שהוא ז"א) ותורה שבעל פה (שהיא מלכות), וחברון זו, (שהוא תורה שבעל פה, דהיינו מלכות), יצאה מתורה שבכתב, (מז"א), כש"א אמור לחכמה אחותי את, וזו נבנתה שבע שנים, (דהיינו ז' ספירות חג"ת נהי"מ), שמשום זה נקרא בת שבע, לפני צוען מצרים, כמש"א ותרב חכמת שלמה, (שהיא מלכות), מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים... (שם נו, ועיין שם עוד)

ר' יוסי אמר, כתוב שלום רב לאוהבי תורתך וגו' התורה היא שלום, שכתוב, וכל נתיבותיה שלום, וקרח בא לפגום השלום של מעלה, (שהוא התורה, דהיינו קו האמצעי שנקרא תורה, העושה שלום בין ימין לשמאל), ושל מטה, (של משה), ומשום זה הוא נענש מעליונים ותחתונים, (מאש ומפי הארץ). (קרח ח)

עוד פתח ואמר, כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה וגו', כמה טובים הם אורחות ושבילים של התורה, כי בכל דבר ודבר יש כמה עצות, וכמה טובות לבני אדם, כמה מרגליות המאירות לכל צד. ואין לך דבר בתורה, שאין בה כמה נרות המאירים לכל צד, מקרא זה הוא לפי פשוטו, ויש בו לפי הדרוש, ויש בו חכמה עליונה להזהיר למי שצריך. אשרי חלקו מי שמשתדל בתורה תמיד.

מי שמשתדל בתורה מה כתוב בו, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ. למה נמשך (יהיה כעץ) לזה. אלא מי שמשתדל בתורה יומם ולילה לא יהיה כעץ יבש, אלא כעץ שתול על פלגי מים. מה אילן יש בו שרשים ויש בו קליפות ויש בו מוח ויש בו ענפים ויש בו עלים ויש בו פרחים ויש בו פירות, ז' מינים אלו עולים לז' פעמים עשר, שהם שבעים, (כי ה"ס ז"ס חג"ת נהי"מ שכל אחת כלולה מעשר), אף דברי תורה יש בהם פשט הכתוב, דרוש, רמז הרומז על חכמה, גימטריאות, סודות נסתרים סודות סתומים אלו על אלו, פסול וכשר, טמא וטהור, איסור והיתר, מכאן ולהלאה מתפשטים ענפים לכל צד. והיה כעץ ודאי, ואם לא, (אם אין לו כל אלו הענפים) אינו חכם בחכמה.

תא חזי כמה חביבים הם אותם העוסקים בתורה לפני הקב"ה, שאפילו בזמן שהדין תולה בעולם וניתן רשות למשחית להשחית, הקב"ה מצוה אותו על אלו העוסקים בתורה, וכך אמר לו הקב"ה כי תצור אל עיר, משום עונותיהם הרבים שחטאו לפני ונתחייבו בדין... בא ואצוה לך על בני ביתי, לא תשחית את עצה, זהו תלמיד חכם שהוא בעיר, שהוא עץ החיים עץ הנותן פירות... (בלק שיג, ועיין שם עוד)

אמר רעיא מהימנא, מאור קדוש, כמה הם מתוקים דבריך, ודאי נאמר כאן בלולה בשמן כתית, ונאמר שם בתורה שבעל פה, שהיא בלולה במקרא במשנה ובתלמוד. ועוד יש סוד שני, בלולה בשמן כתית, ודאי שאין התורה בלולה (במקרא במשנה ובתלמוד), אלא למי שסובל כמה יסורים בשבילה, כמו שהעמידו בעלי המשנה, שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ועוד אמרו בזמן שאתה מכתת רגליך ממדינה למדינה (ללמוד תורה) תזכה לראות פני השכינה. (פנחס רע"מ תרסג)

ובלחמה של תורה יש סלת (נקיה) שנותן אותו המלך לאלו שנאמר עליהם כל ישראל בני מלכים, (דהיינו לאותם שנקראים בנים), שהוא מאכל צדיקים, ויש לחמה של תורה שהוא פסולת, שנותנים לעבדים ושפחות של בית המלך, (שמשמשים לסוסים ופרשים של בית המלך), ומשום זה נאמר בהמלכה, ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, שהם בעלי משנה, ומשום זה נאמר במאכל המלך ועשירית האיפה סלת... (שם תשנט)

מכאן מי שלומד תורה הנקראת כבוד, הוא נקרא מלך, (כי כתוב ויבא מלך הכבוד). ואל תאמר שהוא בעולם הבא ההוא ולא יותר, אלא הוא מלך בב' עולמות בצורת אדונו ומשום זה נכפל הפסוק ב' פעמים (שיורה על שני עולמות)... (שם תשעד)

אבל חכמים, אוי לאלו שאוכלים תבן ושבלים של התורה, (כלומר שתורתם מעורבת מטוב ורע כמו תבן ושבלים המעורבים מאוכל וקליפות), ואינו יודע בסתרי תורה, אלא קלים וחמורים של תורה, קלים הם תבן דאורייתא, (דהיינו פסולת), וחומר של תורה הוא חטה, (שיש בה מאכל ופסולת, כי חטה היא אותיות ח"ט ה'. אשר חט הוא פסולת, ה' היא הטוב. שה"ס עץ הדעת טוב ורע. (דהיינו כמו שאמרו ז"ל עץ הדעת חטה היתה, תבל פירושו שבלים, כי על שבלים תרגם יונתן תובלי)...

אין דרך המלך והמטרוניתא לרכוב על חמור, (דהיינו חמר של תורה שה"ס חטה, ועץ הדעת טוב ורע כנ"ל), אלא על סוסים, (זה"ס סתרי תורה), זה שאמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, כי אין מקילים במלכות שתרכב המלכה על חמור, וכל שכן המלך שאין זה מקום הדיוט ועבד (שהוא מטטרון שנקרא הדיוט ועבד), שדרכו לרכוב על חמור, ומשום זה כתוב במשיח, (בשעה שלא יזכו ישראל), עני ורוכב על החמור. עני הם שם, שהם סימן עירובין נדה יבמות, (שהם ראשי תיבות ענ"י), ושאר המשנות הם בכלל אלו, (שזה רומז שכל זמן שאינו יודע סתרי תורה אלא בתורה הנגלית, הוא עני בדעת, ורוכב על חמור, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע)... (תצא ג, ועיין שם עוד)

בראשית, כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, הפסוק הזה חוזר על כל התורה, שהיא היתה ראשית דרכי א-ל, שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם... (זהר חדש בראשית רפט)

ר' יצחק אמר התורה נקראת תושיה בתחלה, ואחר כך גבורה, שנאמר לי עצה ותושיה וגו', תדע לך כי בתחלה נקראת תושיה, שמתשת כחו של אדם, מפני שיש לו להלחם עם יצר הרע ולכתת כל גופו בבית המדרש, עד שירגיל אותו בתורה. כיון שהוא רגיל לעסוק בתורה, אז יש לו שמחה וגבורה, שנאמר אני בינה לי גבורה, רוצה לומר כשאדם רגיל בתורה ובחכמה אז יש לו תפארת, ואיזו היא גבורה, להלחם מלחמות ה', שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה', שם תהא המלחמה והגבורה.

ובתורה ברא הקב"ה את העולם, שנאמר ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן, וזהו בראשית ברא אלקים, עם ראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וזו היא התורה. (שם שם רצד)

רבי אומר כדי להראות לאדם, שאינו בעל חכמה, ואינו ראוי לגלות לו סתרי תורה. דא"ר יצחק, אין מגלין סתרי תורה אלא לאדם חכם, וקורא ושונה, ותלמודו מתקיים בידו, והוא ירא שמים ובקי בכל דבר. ואדם שאינו בענין זה וישאל על הסתרים והנעלמים שלמעלה, אמור לו מה אתה שואל שא נא עיניך וראה, כי בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, תדע לך שלא גילתה התורה יותר.

ואם תאמר שאין סתרים בתורה, תדע לך כי על כל דבר ודבר יש תלי תלים של סודות והלכות ופירושים, שנאמר קווצותיו תלתלים, על כל קוץ וקוץ תלי תלים. כי הא דרבן יוחנן בן זכאי הוה אמר על האי פסוקא ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, שלש מאות הלכות פסוקות, ולא רצה לגלות אותם אלא לר' אלעזר בן ערך, ולר' אליעזר בן הורקנוס תלמידיו דהווי עסקי במעשה מרכבה עמו... (שם שיט, ועיין שם עוד)

דבר אחר, כרם היה לשלמה, זו היא התורה, בבעל המון, (היינו שהוא) מן השמים, נתן את הכרם לנוטרים, אלו הם ישראל, שהם שומרי משמרתה, איש יביא בפריו אלף כסף, היינו של שכרה. (שם נח סח)

ויחלום והנה סולם וגו', רבי פתח במקרא הזה, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים, אמר רבי , כל הדברים יכלו והתורה לא תכלה, ואין דבר חביב לפני הקב"ה כמו התורה ולומדיה, שלמדנו, כל העוסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סודות שלמעלה, והתורה אומרת לו, אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני. זהו יינה של תורה, וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא.

קם רבי בו על רגליו ואמר, אם כך הוא (שיין המשומר פירושו סודות התורה), היה לו לומר יין המשומר בענביו מהר סיני, מהו מששת ימי בראשית, אמר לו, אלו הם הסודות העמוקים של סדרי בראשית, שלא נגלו לאדם, ועתידים צדיקים לדעת אותם, כעין זה ידעו אלו העוסקים תמיד בתורה.

ותאנא א"ר יהודה, סודות התורה נתנו לחכמים, לאותם שעוסקים תמיד בתורה, ושנה ר' יהודה, כל מי שעוסק בתורה כל צרכו מעלים את נשמתו למעלה בעת שישן בשנתו, ומלמדים אותו מעומקי התורה, וממנה דובבים ורוחשים שפתים ביום, זה שאמר דובב שפתי ישנים.

א"ר יצחק כל העוסק בתורה לשמה, בלילה כשהוא ישן, נשמתו עולה למעלה, ומראים לה אותם הדברים העתידים להיות בעולם... (שם ויצא מ, וראה שם עוד)

ר' עזריה ורבי חזקיה היו עולים לרגל, והיה עמהם מוליך החמורים שהיה מוליך אחריהם (החמורים). א"ר עזריה לר' חזקיה, שמעת משהו באותו הכתוב, שכתוב, אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, (שפירושו) שדבר תורה נמשלים לאגוז, איך הוא זה.

א"ל מה אגוז יש לו קליפה מבחוץ ומוח בפנים, אף דברי תורה יש בהם מעשה, מדרש, הגדה וסוד, הכל זה תוך זה. (שם רות שעו)

מכילתא:

עזי וזמרת י-ה אין עזי אלא תורה, שנאמר ה' עז לעמו יתן. (בשלח-שירה פרשה ג)

נהלת בעזך, בזכות התורה שהם עתידין לקבל, ואין עוזך אלא תורה... (שם פרשה ט)

תשמע, זה הכלל שהתורה כלולה בו... והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן, מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו, ומעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה... כי אני ה' רופאך, אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם, חיים הם לכם, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם... (בשלח-ויסע פרשה א)

...מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, הא כיצד, היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומכסה, לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושנים להם אוכלי תרומה. (שם פרשה ב)

ויבא עמלק, ר' יהושע ור' אלעזר בן חסמא אומרים המקרא הזה רשום ומפורש על ידי איוב, שנאמר היגאה גומא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים, וכי אפשר לגומא להתגדל בלא ביצה... כך אי אפשר לישראל בלא תורה, ולפי שפרשו מדברי תורה לכך בא עליהם השונא.

רבי אליעזר אומר מה תלמוד לומר וגבר ישראל או וגבר עמלק, אלא כל זמן שהיה משה מגביה ידיו כלפי מעלה עתידין ישראל להגביר בדברי תורה שהם עתידין להנתן על ידיו... (שם ויבא עמלק פרשה א)

והתורות אלו הוראות, דברי רבי יהושע. (יתרו פרשה ב)

שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד, חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא נתנו על תנאי... שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה. (שם)

נתנה תורה דימוס פרהסיא במקום הפקר, שאלו נתנה בארץ ישראל היו אומרים לאומות העולם אין להם חלק בה, לפיכך נתנה דימוס פרהסיא במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבא ויקבל... (יתרו- בחודש פרשה א)

מפני אשר ירד עליו ה' באש, מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה, ומה דרכה של אש שאם קרב אדם אצלה נכוה, רחק ממנה צנן, אין לו לאדם להתחמם אלא כנגד אורה. (שם פרשה ד)

רבי שמעון בן יוחאי אומר חביבים יסורים ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין להם ולא נתנו להם אלא ביסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה דכתיב לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה. (שם פרשה י)

ספרא:

אם בחקותי תלכו, מלמד שהמקום מתאוה שיהו ישראל עמילים בתורה... (בחקותי הקדמה)

ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו... וכי הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אין דומה המרובים העושים את התורה למועטים העושים את התורה. (שם פרק ב)

והתורות מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל אחד בכתב ואחד בעל פה. א"ר עקיבא וכי שתי תורות היו להם לישראל והלא תורות הרבה ניתנו להם לישראל, זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה... בהר סיני ביד משה, מלמד שניתנה התורה הלכות ודקדוקיהם ופירושים על ידי משה מסיני. (שם פרק ח)

ספרי:

אמר רבי שמעון בן יוחי ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם הקב"ה לישראל אם תעשו את התורה הרי ככר לאכול, ואם לאו הרי מקל ללקות בו... רבי אליעזר אומר ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם אם עשיתם את התורה הכתובה בזה אתם ניצולים מזה, ואם לאו הרי אתם לוקים בו... (עקב מ)

לאהבה את ה' אלקיכם, שמא תאמר הרי למדתי תורה בשביל שאהיה עשיר, ובשביל שאקרא רבי ובשביל שאקבל שכר, תלמוד לומר לאהבה את ה' אלקיכם, כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה. (שם מא)

ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם זו תורה. (שם מד)

והרי דברים קל וחומר ומה אם התורה שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, קל וחומר לצדיקים שבשבילם נברא העולם. (שם מז)

כי אם שמור תשמרון... מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד, כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד, וכן הוא אומר אם תבקשנה ככסף, מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם, אי מה כסף קשה לאבד אף דברי תורה קשים לאבדם, תלמוד לומר לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית... נמשלו דברי תורה למים, מה מים חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ומה מים מעלים את הטמא מטומאתו, כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש, ומה מים חנם לעולם אף דברי תורה חנם לעולם, שנאמר הוי כל צמא לכו למים. ומה מים אין להם דמים אף דברי תורה אין להם דמים, שנאמר יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה. אי מה מים אין משמחים לבו שלמד אף דברי תורה אין משמחים, תלמוד לומר כי טובים דודיך מיין, מה יין משמח אף דברי תורה משמחים את הלב. ומה יין אתה טועם טעם יין מתחילתו כל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח, אף דברי תורה כל זמן שהם מתיישנים בגוף סופם להשביח, שנאמר בישישים חכמה ואחרית ימים תבונה. ומה יין אי אפשר לו להתקיים לא בכלי זהב ולא בכלי כסף אלא במי שהוא גרוע שבכלים, בכלי חרש, כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא מימיך את עצמו. או מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף אף דברי תורה כן, תלמוד לומר לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, מה שמן יפה לראש ויפה לגוף אף דברי תורה יפים לראש ויפים לגוף, שנאמר רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך...

דבר אחר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, מניין אתה אומר שאם שמע אדם בדברי תורה ראשון ומקיימו שכשם שראשון מתקיים בידו כך אחרונים מתקיימים בידו, תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. או אינו אלא לפי ששונה ראשונים ומשכחם כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו, תלמוד לומר והיה אם שכח תשכח, אין אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. וכתוב במגילת חסידים אם תעזבני יום יומים אעזבך.

דבר אחר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, שמא תאמר ישנן בני הזקנים, ישנן בני הגדולים, ישנן בני הנביאים, תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, מגיד הכתוב שהכל שוים בתורה, וכן הוא אומר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן, אלא קהלת יעקב...

ומה אילו לא עמד שפן בשעתו ועזרא בשעתו ורבי עקיבא בשעתו לא היתה תורה משתכחת מישראל, ואומר דבר בעתו מה טוב, דבר שאמר זה שקול כנגד הכל... ר' שמעון בן יוחי אומר עתידה תורה שתשתכח מישראל, והלא כבר נאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר, ולא ימצאו דבר ברור. (שם מח, וראה שם עוד וערך למוד)

אשר אנכי נותן לפניכם היום, יהיו חביבים עליך היום כאילו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאלו היום שמעתם אותם. (ראה נח)

יערף כמטר לקחי, אין לקחי אלא דברי תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, ואומר קחו מוסרי ואל כסף, ואין מוסר אלא דברי תורה, שנאמר שמע בני מוסר אביך, ואומר שמע מוסר וחכמה ואומר החזק במוסר ואל תרף, ואומר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואין דברים אלא דברי תורה, שנאמר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. כמטר, מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם... מה טל כל העולם כולו שמחים בו אף דברי תורה כל העולם כולו שמחים בו. כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם, כך דברי תורה מעלים לומדיהם ומגדלים אותם...

דבר אחר היה ר' יהודה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם כללים, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני, משל אין אדם אומר לחברו פרוט לי סלע זו אלא ערוף לי סלע זו, כך הוי כונס דברי תורה כללים ופוטר ומוציאם כטיפים הללו של טל ולא כטיפים הללו של מטר גדולות אלא כטיפים הללו של טל שהם קטנים. כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעום, כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם... (האזינו שו)

דבר אחר יערף כמטר, חכמים אומרים, אמר להם משה לישראל שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה ומה יגיעה יגעתי בה, כענין שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, ונכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות ונכנסתי לבין השרפים, שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו... נתתי נפשי עליה דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו אתם למדים אותה בצער. או כדרך שאתם למדים אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער, תלמוד לומר תזל כטל אמרתי, תהיו רואים אותה בזול אחד משלש וארבע בסלע.

דבר אחר יערוף כמטר לקחי, היה ר' בנאה אומר אם עשית דברי תורה לשמם דברי תורה חיים הם לך, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואם לא עשית דברי תורה לשמן דברי תורה ממיתים אותך...

דבר אחר יערף כמטר לקחי, ר' יהודה אומר לעולם הוי אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסן פרטים מייגעים אותו ואין יודע מה לעשות...

כשעירים עלי דשא וכרביבים, כאדם שהולך ללמוד תורה בתחילה אינו יודע מה לעשות עד ששונה שני סדרים או שני ספרים ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים... (שם, וראה שם עוד)

דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ זו תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ויאכל תנובות שדי זו מקרא, ויניקהו דבש מסלע זו משנה, ושמן מחלמיש צור זה תלמוד, חמאת בקר וחלב צאן אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ותשובות, עם חלב כליות חטה אלו הלכות שהן גופה של תורה, ודם ענב תשתה חמר אלו הגדות שמושכות לב אדם כיין. (שם שיז)

ויאמר אליהם שימו לבבכם, צריך אדם שיהיה עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה... שהם כהררים התלוים בשערה. אשר תצום, אמר להם צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחריכם, אף אתם צריכים להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם. (שם שלה)

כי לא דבר רק הוא מכם, אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... (שם שלו)

אש דת למו, מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו באש, מה אש נתנה מן השמים כך דברי תורה נתנו מן השמים... מה אש חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם, מה אש קרוב לה נכוה רחוק ממנה צונן, כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, ליפרש מהם ממיתים אותו. מה אש משתמשין בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשין בהם בעולם הזה ובעולם הבא. ומה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם, אף בני אדם שעמלים בה נכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים נכרים בהלוכם ובדבורם ובעטיפתם בשוק. אש דת למו, אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמול בה. (ברכה שמג, וראה עוד מתן תורה)

תורה צוה לנו משה, ציווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בשבילנו... דבר אחר תורה צוה לנו משה, וכי ממשה אנו אוחזים את התורה, והלא אבותינו זכו בה, שנאמר מורשה קהלת יעקב, שומע אני ירושה לבני מלכים ירושה לבני קטנים מניין, תלמוד לומר אתם נצבים היום כולכם. אל תיקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה מאורסה היא לישראל וכאשת איש לאומות העולם. (שם שמה)

תלמוד בבלי:

א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, שנאמר אמרו בלבבכם... וא"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורות, לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני... אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, שנאמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, ואין טוב אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצוב ולוקח שמח, אבל הקב"ה אינו כן, נתן להם תורה לישראל ושמח, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו...

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא, תורה מנין, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. (ברכות ה א)

...חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א"ל אמאי קא בכית, אי משום תורה דלא אפשת, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. (שם שם ב)

ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו'... ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך... (שם ו א)

וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק, מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה. (שם ז ב)

א"ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה. אמר רב הונא למקרא צריך לברך ולמדרש אין צריך לברך, ור' אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה אין צריך לברך, ור' יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך, אבל לתלמוד אין צריך לברך, ורבא אמר אף לתלמוד צריך לברך... מאי מברך, א"ר יהודה אמר שמואל אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה, ור' יוחנן מסיים בה הכי, הערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא אמר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה. (שם יא ב)

ר' חייא בתר דמצלי אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא תורתך אומנותנו... רב בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו... חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים. (שם טז ב)

ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי... אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו... (שם יז א)

רב פעלים מקבצאל, שריבה וקבץ פועלים לתורה... (שם יח ב)

מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו, אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר, ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, ומה מזון שאין טעון לפניו וטעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר... איכא למפרך מה למזון שכן נהנה, ומה לתורה שכן חיי עולם... (שם כא א)

והאמר ריב"ל מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו', מה להלן בעלי קריין אסורין אף כאן בעלי קריין אסורין... דאמר ריב"ל כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. (שם כא ב)

תניא ר' יהודה בן בתירא היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה, מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא, אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה... (שם כב א, וראה שם עוד)

...מאי תקנתיה, יעסוק בתורה, שנאמר ועץ חיים תאוה באה, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה... תנו רבנן ארבעה צריכין חזוק, ואלו הן תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין, שנאמר רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה, חזק בתורה ואמץ במעשים טובים... (שם לב ב)

ברכת התורה מנין, אמר ר' ישמעאל קל וחומר, על חיי שעה מברך על חיי עולם הבא לא כל שכן... טובה זו תורה, וכן הוא אומר כי לקח טוב נתתי לכם... (שם מח ב)

...הכתיב הרחב פיך ואמלאהו, ההוא בדברי תורה כתיב. (שם נ א)

הבא על נערה מאורסה (בחלום) יצפה לתורה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורשה... הרואה רמונים בחלום... פלגי אם תלמיד חכם הוא יצפה לתורה, שנאמר אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני... (שם נז א)

...אמר ליה והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד, אמר ליה הוא בדברי תורה כתיב. (שם ס א)

תנו רבנן, פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה, אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני המלכות, אמר לו אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם מפני מה אתם בורחים, אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם, אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה... (שם סא ב)

תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים... אמר ליה בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך, א"ל תורה היא וללמוד אני צריך... (שם סב א)

תניא הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר, בשעת המפזרים כנס, ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס, שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. (שם סג א)

פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה, ודרש ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, והלא דברים קל וחומר ומה ארון שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד, תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה... ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש, הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם, וכי אותו היום נתנה תורה לישראל, והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה, אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני... הסכת, עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה... דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל... דאמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה, אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב, במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה... דתנן ר' ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק ביני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע. אמר ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה, כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא, ואם זמם יד לפה... (שם סג ב, וראה שם עוד)

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד... (שבת י א)

דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה, א"ר יוחנן לא שנו אלא כגון ר"ש בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה. (שם יא א)

אמר ר"ל מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו' אמונת זה סדר זרעים, עתיך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין, חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות, ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו. אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה... אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו, בהי עייל... (שם לא א)

...ואין ברית אלא תורה, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. (שם לב א)

...מאי טעמא דר"א דאמר תכשיטין הן לו, דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב... א"ר ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם, שנאמר והדרך צלח, אל תקרי והדרך אלא וחדדך, ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר צלח רכב, יכול אפילו שלא לשמה, תלמוד לומר על דבר אמת, יכול אם הגיס דעתו, תלמוד לומר וענוה צדק, ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין, שנאמר ותורך נוראות ימינך. רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה, דאמר רבא בר רב שילא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא א"ר ששת מאי דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, אלא למיימינין בה אורך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא... (שם סג א, וראה שם עוד)

אמר רב הונא מאי דכתיב שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט... ריש לקיש אמר עד כאן לדברי תורה מכאן ואילך למעשים טובים. (שם שם ב)

דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי... (שם פח א, וראה עוד מתן תורה)

ואמר ר' יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא, אמר לו נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא, אמרה לו אלקים הבין דרכה וגו'. הלך אצל ים ואמר לו אין עמדי... אמר לו לך אצל בן עמרם, הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא, אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה, א"ל הקב"ה למשה משה בדאי אתה, אמר לפניו, רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי, אמר לו הקב"ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי... (שם פט א)

בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי עשירים... שבבבל במה הן זוכין, א"ל בשביל שמכבדין את את התורה. (שם קיט א)

דאמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר והפלא ה' את מכותך, הפלאה זו איני יודע מהו, כשהוא אומר לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, הוי אומר הפלאה זו תורה. תנו רבנן, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'... תניא רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. (שם קלח ב)

אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל, רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם, אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה... והיינו דתנן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען. (שם קמז ב)

...נמצא כל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה... דרש רבא מאי דכתיב ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה וגו', בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה, שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה... לכה דודי נצא השדה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה... בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק... נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי גמרא, שם אתן את דודי לך, אראך כבודי וגודלי שבח בני ובנותי. אמר רב המנונא מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל, על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים. דרש רבא מאי דכתיב ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את האדם ואיזן וחקר תיקן משלים הרבה, לימד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמים ואסברה במאי דדמי ליה, ואיזן וחקר תיקן משלים הרבה, אמר עולא אמר רבי אליעזר בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. קווצותיו תלתלים, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. שחורות כעורב, במי אתה מוצאן, במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש, רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב, רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. (עירובין כא א וב)

אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם... אלא בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא נתקיימא תורתן בידם... בני יהודה גמרו מחד רבה נתקייימה תורתן בידם... רבינא אמר בני יהודה דגלו מסכתא נתקיימה תורתן בידם... (שם נג א)

א"ר יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין עמו לוייה יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם. חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך, חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרותיך, חש במעיו יעסוק בתורה, שנאמר רפאות תהי לשרך, חש בעצמותיו יעסוק בתורה, שנאמר ושקוי לעצמותיך, חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר וכל בשרו מרפא...

א"ר אליעזר מאי דכתיב וענקים לגרגרותיך, אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצואר ונראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואמר ר"א מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם, אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם זה שהכל מתבשמין בה תלמודו מתקיים, ואם לאו אין תלמודו מתקיים. וא"ר אליעזר מאי דכתיב לוחות אבן, אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. וא"ר אליעזר מאי דכתיב חרות על הלוחות, אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל... אמר רב מתנה מאי דכתיב וממדבר מתנה, אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. (שם נד א)

...א"ל לא תתיב אכרעיך עד דמפרשת לי הני קראי, מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא. א"ל אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו א-ל, שנאמר וממתנה נחליאל, וכיון שנחלו א-ל עולה לגדולה, שנאמר ומנחליאל במות, ואם מגיס לבו הקב"ה משפילו, שנאמר ומבמות הגיא, ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו, שנאמר כל גיא ינשא.

אמר רב הונא מאי דכתיב חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלקים, אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואיכא דאמרי שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו... א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב נוצר תאנה יאכל פריה, למה נמשלו דברי תורה כתאנה, מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם.

א"ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן וגו', למה נמשלו דברי תורה לאילת, לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה. ויעלת חן, שמעלת חן על לומדיה. דדיה ירווך בכל עת, למה נמשלו דברי תורה כדד, מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם... (שם שם א וב, וראה עוד ערך למוד)

אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנים, שנאמר שימה בפיהם, אל תקרי שימה אלא סימנה. שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דר' אבהו, אמר אתון מהתם מתניתו לה אנא מהכא מתנינן לה, הציבי לך ציונים שימי לך וכו', עשו ציונים לתורה... והיינו דאמר רב אבדימי בר חמא בר דוסא מאי דכתיב לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה. רבא אמר לא בשמים היא, לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי במרחיב דעתו עליה כים. רבי יוחנן אמר לא בשמים היא לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים. (שם נז ב)

א"ר שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא, אמרי ליה לר' זירא מחדדן שמעתך, אמר להו דיממי נינהו. (שם סה א)

אמר רבי יוחנן אלמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה... (שם ק ב)

אמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה. אמר רב פפא לא אמרן אלא בתרי עניני, אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר... (פסחים ו ב)

תניא ר' אומר עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף, כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף... תנא רבי חייא כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. (שם מט ב)

דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. (שם נ ב)

והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן תורה... דכתיב ה' קנני ראשית דרכו... (שם נד א)

איני והאמר ר' אלעזר אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. (שם סח ב)

אחות לנו קטנה ושדים אין לה, א"ר יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא ללמד. אני חומה ושדי כמגדלות, אמר רבי יוחנן אני חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים. (שם פז א)

...אחד מארבעה קנינים שקניתי בעולמי, תורה קנין אחד, דכתיב ה' קנני ראשית דרכו... ואמר ר' אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא... רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה... עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה. (שם שם ב)

א"ר יהושע בן לוי הני עשרים וששה הודו כנגד מי, כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו. (שם קיח א)

מאי כי ליושבים לפני ה', אר"א זה המכיר מקום חבירו בישיבה... מאי למכסה עתיק זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין, ומאי נינהו, סתרי תורה, ואיכא דאמרי זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין מאי נינהו, טעמי תורה. (שם קיט א)

...הכי קאמר, בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים זכיתם לכתם אופיר. (ראש השנה ד א)

ראש חדש דאורייתא, ודאורייתא לא בעי חיזוק... א"ר אשי גדליה בן אחיקם דברי קבלה הוא, ודברי קבלה כדברי תורה דמו. (שם יט א)

אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'... (יומא כח ב)

תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל... אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר... רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף... (שם לה ב)

ואמר רבי ברכיה אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם, שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע. (שם עא א)

דאמר ריש לקיש הריני כפרת רבי חייא ובניו, שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה, עליו רבי חייא ובניו ויסדוה. (סוכה כ א)

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא קדמו אדם בבית המדרש... ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה... אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף. (שם כח א, וראה שם עוד)

תנו רבנן קטן... יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע, תורה מאי היא, א"ר המנונא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. (שם מב א)

תנא דבי רב ענן מאי דכתיב חמוקי ירכיך, למה נמשלו דברי תורה כירך, לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר... וא"ר אלעזר מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד, אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד. (שם מט ב)

תנא משמיה דר"מ מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין, תנא דבי ר' ישמעאל מימינו אש דת למו, אמר הקב"ה ראויין הללו שתנתן להם דת אש. איכא דאמרי דתיהם של אלו אש, שאלמלא נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם... (ביצה כה ב)

...טפחיים לשילוט מקום שספר תורה מונח... חנניה בן אחי ר' יהושע אומר בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה דכתיב ממולאים בתרשיש כימא רבא... על דעתיה דר' יהודה דו אמר היכן היה ספר תורה נתן, כמין גלוסקייה עשוי לו מבחוץ והיה ספר תורה נתון בתוכו... רבי פנחס בשם רשב"ל התורה שנתן לו הקב"ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת באש, חצובה מאש ונתונה מאש, דכתיב מימינו אש דת למו. (שקלים טז ב)

אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו... תניא ר' בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר רפאות תהי לשרך, ואומר כי מוצאי מצא חיים, וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל... אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי, והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים ונואלו, חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין, שנאמר ונואלו, ולא עוד אלא שחוטאין... ואמר רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו, במים וביין ובחלב, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתוב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה... דבר אחר מה שלשה משקין הללו אין נפסלין אלא בהיסח הדעת אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח הדעת. (תענית ז א וב, וראה עוד למוד)

יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא... (שם ט א)

והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, ויקראו בספר תורת האלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הפסוקין, ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורת. (מגילה ג א)

ואמר רב שמואל בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין... לא קשיא הא דרבים והא דיחיד... מדתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת מת ולהכנסת כלה. (שם ג ב)

...והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי, אלא תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים. (שם ו א)

אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות... (שם יב ב)

לדעת מה זה ועל מה זה, אמר רבי יצחק שלחה לו שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב בהן מזה ומזה הם כתובים. (שם טו א)

אמר רב יהודה אורה זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור... (שם טז ב)

אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה מדפתי מאי ועפעפיך יישירו נגדך, אמר לו אלו דברי תורה דכתיב בהו התעיף עיניך בו ואיננו, ואפילו הכי מיושרין הן אצל ר' מאיר. רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתב ספרים שלא מן הכתב, אמר לי ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך, אלא כך אמרו חכמים אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב... (שם יח ב, וראה שם עוד)

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה, בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן... (שם כא א, וראה עוד קריאת התורה)

ואת כל בית גדול שרף באש, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר מקום שמגדלין בו תורה, וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה, מאן דאמר תורה, דכתיב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר... תא שמע מניחין ספר תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשין על גבי תורה... דאמר רבי יוחנן משום ר"מ אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה... דלמא שאני למוד שהלמוד מביא לידי מעשה... (שם כז א)

אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן הגולל ספר תורה צריך שיעמידנו על התפר. ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ. ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה, הגוללו נוטל שכר כולן... אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן. (שם לב א)

...דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ, והא כתיב לא מראש בסתר דברתי, ההוא ביומי דכלה... הוא עדינו עצני, כשהיה יושב ועסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ. (מועד קטן טז ב)

ואף הוא (ר' יהושע) פתח ודרש, דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, למה נמשלו דברי תורה לדרבן, לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונים את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין, תלמוד לומר מסמרות, אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין, תלמוד לומר נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה, תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד, א-ל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה, אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין... (חגיגה ג ב)

תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום, על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק... נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש, ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון, וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אתו, אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה. (שם ה ב)

ר"ש בן יוחי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות, ואי זה, זה תלמיד חכם הפורש מן התורה. (שם ט א)

א"ל בר הי הי להלל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלקים... א"ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד, א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו, א"ל אין, צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא, חד עשר פרסי בתרי זוזי. (שם ט ב)

אמר רבי אמי אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים, שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. ואמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. (שם יג א)

ורב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו לברכה הוא דכתיב, אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא, שנאמר נהר יוצק יסודם... כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרe0 הזה ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. שמונה עשרה קללות מאי נינהו, דכתיב כי הנה האדון ה' צב-אות מסיר מירושלים ומיהודה... משען, אלו בעלי מקרא, משענה, אלו בעלי משנה, כגון ר"י בן תימא וחביריו, פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה, כל משען לחם אלו בעלי תלמוד, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, וכל משען מים, אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה, גבור, זה בעל שמועות, ואיש מלחמה, זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה... יועץ שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים, וחכם, זה תלמיד המחכים את רבותיו, חרשים, בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין, ונבון זה המבין דבר מתוך דבר, לחש, זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש... (שם יד א, וראה שם עוד)

שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך, אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אף על פי שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה. (שם טו א)

...אמרה לו זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו, מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי, בכה ואמר רבי, ומה למתגנין בה כך למשתבחין בה על אחת כמה וכמה. ור"מ היכי גמר תורה מפומיה דאחר, והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש, הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי... לא קשיא הא בגדול הא בקטן...

אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי, א"ל שיננא מאי קא בכית, א"ל מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן איה סופר איה שוקל... ואמר רבי אמי תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ותנן ג' מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, אנן מה תהוי עלן. א"ל שיננא טינא היתה בלבם, אחר מאי, זמר יווני לא פסק מפומיה, אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו... (שם טו ב)

היכי נעביד, ליחלצו, מימאסי אגברייהו, וכי תימא לימאסן, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. (יבמות טו א)

אמר רבא אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי... (שם כד א)

...וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה... (שם לו ב)

ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו'... אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה... במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה, בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני. (שם סב ב)

ואמר רבא בא וראה כמה טובה אשה טובה... דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגוה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה. (שם סג ב)

(וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה)... תא שמע אליו תשמעון, אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו, שאני התם דכתיב אליו תשמעון, וליגמר מיניה, מיגדר מילתא שאני... (שם צ ב)

דתניא ר' יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה, פשיטא, אלא כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה, הא נמי פשיטא, אלא דאפילו תורה אין לו, מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדתם ועשיתם, כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה... (שם קט ב)

כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ורבי יהודה, ההיא בדברי תורה כתיב (לפי פנים ולב שאתה ניתן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא, אם יגעת בה תמצא). (שם קיז א)

והא אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקביל, בר שית קביל וספי ליה כתורא... ואי בעית אימא לא קשיא הא למקרא הא למשנה, דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא, בר עשר למשנה... אמר רב קטינא כל המכניס את בנו פחות מבן שש רץ אחריו ואינו מגיעו, איכא דאמרי חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו, ותרוויהו איתנהו, חליש וגמיר, איבעית אימא הא דכחיש הא דבריא... הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, רב הונא ורב חסדא, חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה, וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים. (כתובות נ א)

...וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל... (שם פד א)

והתניא כשחלה רבי נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה, אמר לו רבי מפני מה אתה בוכה... א"ל אנא אתורה ומצות קא בכינא...

והיינו דכי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא א"ל ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי מינצת, דאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל מהדרנא ליה מפלפולי. א"ל ר' חייא אנא עבדי דלא משתכחת תורה מישראל, דאייתינא כיתנא ושדיינא ומגדלנא נישבי וציידנא טביא ומאכילנא בישרא ליתמי, ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי וכתיבנא חמשא חומשי לחמשא ינוקי ומתנינא שיתא סידרי לשיתא ינוקי, לכל חד וחד אמרי ליה אתני סידרך לחברך, והיינו דאמר רבי כמה גדולים מעשה חייא. (שם קג ב)

תניא נמי הכי מתים בל יחיו, יכול לכל, תלמוד לומר רפאים בל יקומו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר, א"ל ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי... א"ל מקרא אחר אני דורש, דכתיב כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקמצטער, א"ל רבי מצאתי להן תקנה מן התורה, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לדבוק בשכינה, והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה... (שם קיא ב)

אמר רבה בר רב הונא כל הכועס... ר' ירמיה מדיפתי אמר משכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת.

אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא, מאי טעמא, כי ברוב חכמה רב כעס. (נדרים כב ב)

אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך. משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, ואותי צוה ואני לכם, ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי, אותי צוה ואני לכם... אלא פילפולא בעלמא, (להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה ונוהג בה טובת עין ונתנה לישראל)... וא"ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה, שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו. (שם לח א)

אמר רבי אבהו משום ר' חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה, ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, קל וחומר, ומה בלשצאר שנשתמש בכלי קדש שנעשו כלי חול, שנאמר ובאו בה פריצים וחיללוה כיון שפרצום נעשו חול, נעקר מן העולם... המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם על אחת כמה וכמה. (שם סב א)

שלחו מתם הזהרו... בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה, ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן, אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר כדי שלא יתגדרו על הצבור... רב אשי אומר משום דקרו לאינשי חמרי, רבינא אומר שאין מברכין בתורה תחלה.

דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה. (שם פא א)

אמר ר' יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק, תורה מה תהא עליה. (נזיר נ א)

דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסו­פה גמילות חסדים, דכתיב ויקבר אותו בגיא. (סוטה יד א)

מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. ר"א אומר כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות. (שם כ א)

דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד עיסקא, לסוף א"ל תא נערוב וליפלוג, יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'. (שם כא א, וראה עוד תורה-פעולה)

דא"ר יוסי בר' חנינא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן, שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה. א"ר יוחנן אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר והחכמה מאין תמצא. (שם שם ב)

לימא קסבר רבי כל התורה בכל לשון נאמרה... לימא קסברי רבנן כל התורה כולה בלשון קודש נאמרה, דאי סלקא דעתך בכל לשון, שמע דכתב רחמנא למה לי... (שם לג א)

דרש רבא מפני מה נענש דוד, מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות, הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו... (שם לה א)

תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה, שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד, אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה... (שם לה ב, וראה שם עוד)

...והמונו צחה צמא, שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה... (שם מח א)

ואמר ר' אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף באש, שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו', וטעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף. וא"ר אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה, שנאמר לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת. ואין דעת אלא תורה, שנאמר נדמו עמי מבלי הדעת. אמר ר' יהודה בריה דר' חייא כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת, שנאמר כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה, חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך, וכתיב בתריה ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ. ר' אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה, שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך. ר' אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו, שנאמר ולא יכנף עוד מוריך... משמת ר"ע בטל כבוד התורה... משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות... (שם מט א)

והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא. (שם שם ב)

הדר אוקים רבה בר בר הונא אמורא עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידיך, אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן. (גיטין מג א)

ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד... אמר רב אחא בריה דרבא אף אני אומר מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד... (שם נט א)

...כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום... (שם שם ב)

א"ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה, שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. ר"ש בן לקיש אומר תורה חתומה ניתנה, שנאמר לקוח את ספר התורה הזאת, ואידך נמי הכתיב לקוח, ההוא לבתר דאידבק, ואידך נמי הכתיב במגילת ספר כתוב עלי, ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה... (שם ס א)

א"ר אלעזר תורה רוב בכתב ומיעוט על פה, שנאמר אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, ור' יוחנן אמר רוב על פה ומיעוט בכתב, שנאמר כי על פי הדברים האלה... דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב כתב לך את הדברים האלה, וכתיב כי על פי הדברים האלה, הא כיצד, דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. דבי רבי ישמעאל תנא אלה, אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות. א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. (שם שם ב)

ללמדו תורה (האב חייב את בנו), מנלן, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם, והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למיגמר נפשיה, דכתיב ולמדתם, איהי מנלן דלא מיחייבא, דכתיב ולימדתם ולמדתם, כל שמצוה ללמוד מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצוה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה, דכתיב ולימדתם ולמדתם, כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו, ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה, דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם, ולא בנותיכם. (קידושין כט ב, וראה עוד ערך למוד)

תנו רבנן ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה, ואם אי אפשר לו בלא אשה ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה, ר' יוחנן אמר ריחים בצוארו ויעסוק בתורה. ולא פליגי הא לן והא להו. (שם)

עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן, שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות... ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך, לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות. הוא דאמר כי האי תנא, דתניא ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך, אם כן מה תלמוד לומר בניכם, בניכם ולא בנותיכם. אמר ריב"ל כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב... 

אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם לבניך, אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, מי יודע כמה חיי, לא צריכא ליומי (ימי השבוע).

תנו רבנן ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר אמור לחכמה אחותי את וגו'... ואומר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, מאי את אויבים בשער, אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעסוקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר את והב בסופה, אל תקרי בסופה אלא בסופה. (קדושין ל א וב)

א"ל שמואל לרב יהודה, שיננא לא תימא ליה לאבוך הכי, דתניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא, כך כתוב בתורה, צעורי קא מצער ליה, אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך. (שם לב א)

אמר רב חסדא... הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא התם הקב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה היא מחיל ליה ליקריה, הכא תורה דיליה היא. הדר אמר רבא אין, תורה דיליה היא, דכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה. (שם)

רב נחמן משדר גוזאי (סריסים להחזיק ידי זקנים), אמר אי לאו תורה כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא. (שם לג א)

איבעיא להו מהו לעמוד מפני ספר תורה, ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי קל וחומר מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן... סבר לה כר' אלעזר דאמר ר' אלעזר אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה, לייט עלה אביי... (שם לג ב)

...וכשם שהלימוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה, כדרב המנונא, דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה. שנאמר פוטר מים ראשית מדון, כשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה, שנאמר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. (שם מ ב)

דתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהם, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי על הפרישה, עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים. (שם נז א)

רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבתורה ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ושאר כל אומנות אינן כן, כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו... מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. (שם פב א)

והתניא ר"מ אומר מנין שאפילו נכרי ועסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, אמרי אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה.

תנו רבנן וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו, בשעת פטירתן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא חוץ מדבר זה שאתם אומרים שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם. (בבא קמא לח א)

אמר (דוד) כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו. (שם סא א)

ושיהו קורין בשני ובחמישי עזרא תיקן, והא מעיקרא הוה מיתקנא, דתניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה... (שם פב א)

דאמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה, אלא דיני דמגיזתא לדיינו, אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין. (בבא מציעא ל ב)

דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, ואמרי לה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו, שנאמר ואם תוציא יקר מזולל כפי תהי. אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. מאי אמר ה', אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה. מאי מעתה ועד עולם, אמר ר' ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה...

ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה, יתיב מאה אחריניתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עלויה מילי דצבורא... (שם פה א)

רב נחמן בר חסדא רמא כרגא ארבנן, א"ל רב נחמן בר יצחק עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי. אדאורייתא דכתיב אף חובב עמים כל קדושיו בידך, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אפילו בשעה שאתה מחבב עמים כל קדושיו יהיו בידך. והם תכו לרגלך, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה,ישא מדברותיך, לישא וליתן בדברותיו של מקום...

רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו, דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו רבי פרנסני, אמר לו בני קרית, אמר לו לאו, שנית, א"ל לאו, אם כן במה אפרנסך, א"ל פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה. בתר דנפק יתיב רבי וקא מצטער ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, אמר לפני ר' שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו, בדקו ואשכח, אמר רבי יכנסו הכל. (בבא בתרא ח א)

...ומאי אהדרו לי חבריה דאיוב, אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני א-ל, ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין. (שם טז א)

דאמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל, שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה, מאי דרוש ולמדתם אותם, ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש כי מציון תצא תורה. ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע... (שם כא א, וראה עוד ערך חנוך ולמוד)

אמר רב יהודה אמר רב כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו, שנאמר ונתתי את פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם. כי אתא רב דימי א"ר יונתן כל הפורש עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם, שנאמר אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח, ואין רפאים אלא גיהנם... (שם עט א)

תנו רבנן אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה, שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה, ובלבד שלא ידמה, מאי ובלבד שלא ידמה, והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה, אמר רב אשי הכי קאמר ובלבד שלא ידמה בטרפות... (שם קל ב)

אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו. (סנהדרין יט ב)

...יראת ה' היא תתהלל, זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה. (שם כ א)

וכותב לו (המלך) ספר תורה לשמו, יוצא למלחמה מוציאה עמו, נכנס הוא מכניסה עמו, מיסב היא כנגדו, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו... תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו. אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת... וכדתניא וכתב לו את משנה וגו', כותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו, אותה שיוצאת ונכנסת עמו (עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט)...

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה ונתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי... תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא קדמו משה, במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלקים, בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל, מה עלייה האמור כאן תורה, אף עלייה האמור להלן תורה... (שם כא ב, וראה עוד תורה-כתיבה)

...הפליא עצה הגדיל תושיה, א"ר חנן למה נקרא שמה תושיה, מפני שהיא מתשת כחו של אדם. דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן, דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם. אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. אמר רבה אם עסוקין לשמה אינה מועלת, שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם. (שם כו ב)

אמר אביי דאמר קרא אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים, מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות. דבי ר' ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים... (שם לד א, וראה שם עוד)

תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, אמר ר' יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס עובדי כוכבים, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי... דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי... (שם לח ב)

כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, א"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה. (שם מב א)

דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה, דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא, מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו, משום דיואב על הצבא... (שם מט א)

ואמר ר' יוחנן עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם... מיתיבי היה ר"מ אומר מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם... התם בשבע מצות דידהו. (שם נט א)

...נטל (ר' אליעזר) שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר אוי לכם שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין, הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי, הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות, ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין, ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף. פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי רבי למדני בנטיעת קשואין, אמרתי דבר אחד נתמלא כל השדה קישואין, אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן, אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד... (שם סח א)

...משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות. משם כותבין ושולחין בכל מקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו, משם מעלין אותו להר הבית, משם לעזרה משם ללשכת הגזית. שלחו מתם איזהו בן העולם הבא, ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה.... (שם פח ב)

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים... (שם צ א)

אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר ומרוה גם הוא יורה. (שם צב א)

...בא נביא ואמר לו כי לא מועף לאשר מוצק לה, א"ר אלעזר בר ברכיה אין נמסר עם עייף בתורה ביד מי המציק לו. מאי כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים, לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה, אבל אחרונים שהכבידו עליהן עול תורה וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן...

והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן, א"ר יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה, נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה... (שם צד ב)

תנו רבנן שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה... שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה, ברביעית שובע ואינו שובע, בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה... (שם צז א)

והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים... (שם צח ב)

תנו רבנן כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת, זה האומר אין תורה מן השמים... מכאן אמר רבי אליעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות... והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. תניא אידך כי דבר ה' בזה, זה האומר אין תורה מן השמים, ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה. ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל חומר זה, מגזרה שוה זו, זה הוא כי דבר ה' בזה. תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זה הוא דבר ה' בזה. רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה. ר' נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק... רבי יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. ר' עקיבא אומר זמר בכל יום זמר בכל יום (היה מסדר למודך אף על פי שמסודר בפיך כזמר והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים). אמר רב יצחק בר אבודימי מאי קרא, שנאמר נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר. אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו, הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא, והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו (טרחנין לשון אחר כיס ארוך שמשימין בו מעות, כל הגופין נרתקי הם לקבל דברים), טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא.

ונואף אשה חסר לב, אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים (ואינו לומד תדיר, כמי שאין לו אשה ובועל פעמים זו פעמים זו), שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך...

א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה, שנאמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד ארץ. רבי יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר ובצל ידי כסיתיך. ולוי אמר אף מקרב את הגאולה, שנאמר ולאמר לציון עמי אתה. אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן, ר' (אליעזר) אומר כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. רבא אמר כאילו עשאו לעצמו, שנאמר ועשיתם אותם, אל תקרי אותם אלא אתם...

מגלה פנים בתורה כגון מאי, כגון מנשה בן חזקיה, ואיכא דמתני לה אסיפא, מגלה פנים בתורה, רב ור' חנינא אמרי זה המבזה תלמיד חכם, רבי יוחנן וריב"ל אמרי זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם... (שם צט א וב, וראה שם עוד)

דרש ר' יהודה ברבי סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא, שנאמר מראהו כלבנון כחור כארזים. אמר ר' תנחום בר' חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה משביעו לעולם הבא, שנאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. (שם ק א)

תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים. אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו, אמרה לפניו, רבונו של עולם אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הן יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות, ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג. העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר ודבר בעתו מה טוב. (שם קא א)

א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה, מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות, שנאמר וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם, כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו, ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות, מאי מחמד עיניך, לאו ספר תורה... (שם קב ב)

מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח, אמון שרף את התורה והעלה שממית על גבי המזבח. (שם קג ב)

מאי לשון רפידים... רבי יהושע אומר שריפו עצמן מדברי תורה, שנאמר לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים. (שם קו א)

...א"ל קרא קאמינא לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה. (שם קיא א)

דרש רבי סימאי... ומי אוהב בהמון לא תבואה, למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו... ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמר, מי אוהב בהמון לו תבואה, כל האוהב (ללמד) בהמון לו תבואה, יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה. רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה, והיינו דא"ר יוסי בר' חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים ונואלו, חרב על צוארי שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד, ולא עוד אלא שמטפשין, כתיב הכא ונואלו, וכתיב התם אשר נואלנו, ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר ואשר חטאנו... רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לו תבואה, והיינו דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן. א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה. (מכות י א)

ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. (שם כג ב)

ותו גבי תורה דכתיב ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה, מכלל דאיכא דהוה ידע ביה, והכתיב לא ידע אנוש ערכה... (שבועות ה א)

דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים מכפר... (שם יג א)

דרש ר' חנינא בר פפא, ואיתימא ר' שמלאי, לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא... א"ל הקב"ה במה עסקתם, אומרים לפניו רבונו של עולם הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם... כלום יש בכם מגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. מיד יצאו בפחי נפש. יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה...

אומרים לפניו רבונו של עולם כלום נתת לנו ולא קיבלנוה. ומי מצי למימר הכי, והכתיב ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, וכתיב א-לוה מתימן יבוא וגו', מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה... אלא כך אומרים לפניו רבונו של עולם כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל... אמר להם הקב"ה מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל... (ע"ז ב א והלאה)

אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה... ברביעיות מאי עביד, יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, ומעיקרא מאן הוה מיגמר להו, איבעית אימא מיטטרון, ואיבעית אימא הא והא עביד...

א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין לו גחלי רתמים, שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם. אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי, מה טעם יומם יצוה ה' חסדו, משום דבלילה שירו עמי. איכא דאמרי אמר ר"ל כל העוסק בתורה בעולם הזה הדומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד בעולם הבא הדומה ליום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו וגו'. (שם ג ב)

אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר, אם מקבלין ישראל את התורה מוטב, ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. מיתיבי מי יתן והיה לבבם זה להם, לבטל מהם מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר למען ייטב להם ולבניהם עד עולם. הוא דאמר כי האי תנא, דתניא רבי יוסי אומר לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן... (שם ה א)

תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח... שני אלפים תורה מאימת, אי נימא ממתן תורה עד השתא ליכא כולי האי... אלא מאת הנפש אשר עשו בחרן... (שם ט א)

א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון אשריך שנתפסת על דבר אחד אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים, א"ל רבי חנינא אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול, שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד, וכדרב הונא דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו א-לוה... (שם יז ב)

כי אם בתורת ה' חפצו, א"ר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ... אמר ר' אבדימי בר חמא כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו... ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. ואמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה, שנאמר בתורת ה' והדר ובתורתו יהגה. ואמר רבא לעולם ליגריס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר גרסה נפשי לתאבה, גרסה כתיב ולא כתיב טחנה...

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב הון מחבל ימעט וקובץ על יד ירבה, אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם קובץ על יד ירבה... אמרי דבי ר' ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם... אמר להו (רב חסדא) הני מילי סברא, אבל גמרא מרב אחד עדיף כי היכי דלא ליפלוג לישני... (שם יט א)

משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. (אבות א א)

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. (שם שם ב)

הוא היה אומר (הלל), נגד שמא אבד שמיה, ודלא מוסיף יסיף, ודלא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף. (שם שם יג)

שמאי אומר עשה תורתך קבע... (שם שם טו)

מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה... (שם ב ז)

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי, הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. (שם שם ח)

ר' יוסי אומר... והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך... (שם שם יב)

ר' אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ודע לפני מי אתה עמל, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. (שם שם יד)

ר' טרפון אומר... אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. (שם שם טז)

ר' חנניה בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים, שנאמר ובמושב לצים לא ישב, אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. אין לי אלא שנים, מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו. (שם ג ב)

ר' שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום ב"ה, שנאמר ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. (שם שם ג)

ר"ע אומר... מסורת סייג לתורה. (שם שם יג)

ר' אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה... אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח... (שם שם יז)

ר' ישמעאל אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד, והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם, וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף, הוא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם.

ר' יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. (שם ד ה וו)

ר' יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני.

ר' מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה... ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך. (שם שם ט וי)

ר' יהודה אומר הוי זהיר בלמוד ששגגת למוד עולה זדון. רש"א שלשה כתרים הם, כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן.

ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען. (שם שם יג ויד)

הוא (יהודה בן תימא) היה אומר בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד...

בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ובה תחזי וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. (שם ה כא וכב)

כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. (שם ו ד)

גדולה תורה יותר מן הכהונה, שהכהונה נקנית בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה ביראה בענוה בשמחה בטהרה... (שם ו ו, וראה שם עוד)

אמר רבי יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי רבי מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם אין אני דר אלא במקום תורה, וכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ולא עוד אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך... (שם שם ט)

...יבא טוב זה משה, דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, ויקבל טוב זו תורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם, מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל, לטובים אלו ישראל, דכתיב הטיבה ה' לטובים... (מנחות נג ב, וראה שם עוד)

אמר ריש לקיש פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב אשר שברת, אמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת... ואמר ריש לקיש כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים... רב נחמן בר יצחק אמר בשלשה לאוין, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים. יכול אפילו מחמת אונסו, תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך במסירם מלבו הכתוב מדבר. רבי דוסתאי בר' ינאי אמר יכול אפילו תקפה עליו משנתו, תלמוד לומר רק.

ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו תורה ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה בארבעים, כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת. (שם צט ב)

א"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ, ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ.

שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית, קרא עליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית... תנא דבי ר' ישמעאל דברי תורה לא יהו עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן. (שם)

בכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, אמר ר' יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי. ומנחה וטהורה, זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העוסקים בבית ה' בלילות, מאי בלילות, א"ר יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. לעולם זאת על ישראל... ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם... אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם. (שם קי א)

אמר ר"ש בן לקיש הרבה מקראות שראויין לשרוף והן הן גופי תורה, והעוים היושבים בחצרים עד עזה, מאי נפקא לן מינה... אמר הקב"ה ליתו כפתורים ליפקו מעוים דהיינו פלשתים, וליתו ישראל ליפקו מכפתורים... (חולין ס ב)

...אמר לו ר' יהושע... אלא גפן זה תורה, שלשה שריגים אלו משה ואהרן ומרים, והיא כפורחת עלתה נצה אלו סנהדרין... דאמר ר' יהושע בן לוי גפן זו תורה, שלשה שריגים זה באר עמוד ענן ומן... (שם צב א)

גופא אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע שאל, א"ל לא בשמים היא, אמרו לו לשמואל שאל, אמר להם אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה... אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך, אמר לו רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר... מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו, אמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה... במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו...

ויבא אלקים את אשר שאל, אם ברך תברכני, בתורה, והרבית את גבולי בתלמידים, והיתה ידך עמדי, שלא ישתכח תלמודי מלבי, ועשה מרעתי שיזדמנו לי ריעים כמותי, לבלתי עצבי, שלא ישגבני יצר הרע מלשנות... (תמורה טז א)

תנא רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'... (תמיד לב ב)

...א"ל דנין דברי תורה מדברי תורה ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה. (נדה כג א)

דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו... ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד א-לוה עלי אהלי... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ... (שם ל ב)

תלמוד ירושלמי:

רב ירמיה אמר לא יעמוד אדם ויתפלל אלא מתוך דין של הלכה, רבי ירמיה אמר העוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה. (ברכות לז א)

נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין אכין ורקין מיעוטין, אמר ליה מהו הוא ההן דכתיב את ה' אלקיך תירא, אמר ליה אותו ואת תורתו. (שם סז ב)

אל תבוז כי זקנה אמך, אמר ר' יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוז עליהן, מה טעמא אל תבוז כי זקנה אמך... רבי חלקיה בשם רבי סימון העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית, מאי טעמא הפרו תורתך עת לעשות לה'. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם, מאי טעמא הפרו תורתך עת לעשות לה'... אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין, כל כדבייא בישין, וכדבייא דאורייתא טבין, (שבתורה יכול לכזב ולומר לא שניתי מסכת זו או פרק זה). אמר רבי שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתיב יום תעזביני יומים אעזבך, לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מציפוירין ופגעו זה בזה חדא משכנא, לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל ולזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין. ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להנשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונישאת לאחר. (שם סח א)

אלו דברים שאין להם שיעור... ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, כבוד אב ואם... ותלמוד תורה כנגד כולם. (פאה א א)

...ואתיא כי דאמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם הוא רק מכם הוא, למה שאין אתם יגיעין בתורה, כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם כשאתם יגעים בו... (שם ג א)

רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה, וחד אמר אפילו כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה. רבי תנחומא ורבי יוסי בן זימרא חד אמר כהדא וחד אמר כהדא, רבי אבא אבוי דרבי אבא בר מרי בשם ר' אחא כתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה, כתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה, חפצים אלו אבנים טובות ומרגליות, חפציך אלו דברי תורה, דכתיב כי באלה חפצתי נאם ה'.. (שם ד א)

הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואיני סופנה... המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא נתנה תורה מן השמים, ולא כבר תניתה... תני רב חנניה סנתוניא קומי ר' מנא זה שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא... (שם ה א)

עאל רבי יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה, אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, סברין מימר לפדות ולכסות ולהחיות, הא לישיבה לא, א"ר אף לישיבה, מה טעמא יקרה היא מפנינים, אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים. (שבת סט ב)

רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה על ידי שהפה זה מסריח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה, רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה... (שם עח א)

דתני ר"ש בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה, העוסק במשנה מידה שנוטלין ממנה שכר, העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו, לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד, א"ר יוסי בי ר' בון הדא דאת אמר עד שלא שיקע בי ר' רוב משניות, אבל מששיקע בי ר' רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה... (שם עט ב)

תני בשם ר' נחמיה היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר. (ראש השנה יז א)

שמואל אמר וצבא תנתן על התמיד בפשע, בפשעה של תורה, ותשלך אמת ארצה, אימתי שישראל משליכין דברי תורה לארץ המלכות העכו"ם הזאת גוזרת ומצלחת, מאי טעמא ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה, ואין אמת אלא תורה, היך מה דאת אמר אמת קנה ואל תמכר חכמה ומוסר ובינה. א"ר יודה בר פזי זנח ישראל טוב אויב ירדפו ואין טוב אלא תורה היך מה דאת אמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. (שם יח א)

ר' משרשיא בשם ר' אידי בכל הקרבנות כתיב חטא ובעצרת אין כתיב חטא, אמר להן הקב"ה מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם. (שם כא א)

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית, בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להתרגם כל צרכה אלא יונית. (מגילה י ב)

אריב"ל עליהם ועליהם, דברים הדברים, כל בכל מקרא ומשנה ותלמוד ואגדה ואפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה מסיני, הדא הוא דכתיב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, וחבירו משיבו כבר היה לעולמים אשר היה לפנינו. (שם כח א)

רבי חונה ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק מצאנו שויתר הקב"ה לישראל על עכו"ם ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים על מאסם בתורה לא וויתר, מה טעמא ויאמר ה' על אשר עשו עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים אין כתוב כאן, אלא ויאמר ה' על עזבם את תורתי. א"ר חייה בר בא אותי עזבו אוותרה, שמא את תורתי שמרו, שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו השאור שבה היה מקרבן אצלי. (חגיגה ו ב)

והוא התקין שמעון בן שטח שלשה דברים, שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו, ושיהו התינוקות הולכין לבית הספר... רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים, ללמדך כל דבר שבית דין נותנין את נפשם עליו סוף שהוא מתקיים בידם כמה שנאמר למשה מסיני, ואתייא כמאן דמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם, ואם רק הוא מכם, למה שאין אתם יגיעין בו, כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו. (כתובות נ ב)

אמר רבי אבון בשעה שאת יכול לקיים לדבריהן ולקיים דברי תורה את מקיים דבריהן ודברי תורה, בשעה שאת אין יכול לקיים דבריהן ולקיים דברי תורה את מבטל דבריהן ומקיים דברי תורה. (שם נח ב)

...אמר לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה, אמר ליה ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים. (סוטה טז א)

וכן היה ר' שמעון אומר אין כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליו חמש מאות ושבעים ושש בריתות... (שם לא א, וראה שם עוד)

אמר רב חסדא צער גדול היה להן, בכל אתר את אמר הולכין אצל התורה, והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן, אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן, והא תמן מויבלין אוריתא גבי ריש גלותא, אמר רבי יוסי בי ר' בון על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתהון... (שם לג א)

תני ר' שמעון בן יוחי עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבון העולם כתבת בתורתיך כל דייתיקי שבטלה מקצת בטלה כולה, והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד ממני, אמר ליה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו בטלין ודבר ממך אינו בטל... והרי דברים קל וחומר מה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו, ההדיוט על אחת כמה וכמה. כיוצא בו נאמר ביהושע והגית בו יומם ולילה, והלא דברים קל וחומר ומה אם יהושע שעוסק בצורכי ישראל נאמר בו והגית בו יומם ולילה, הדיוט לא כל שכן. (סנהדרין יג א)

תוספתא:

אבל המתגנב מאחר חבירו הולך ושונה פירקו אף על פי שנקרא גנב זוכה לעצמו, שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב סוף שמתמנה פרנס על הציבור ומזכה את הרבים ומשלם כל מה שבידו, שנאמר ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן, אין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. (בבא קמא פרק ז)

מכילתא דרשב"י:

ואת התורות אלו הוראות, כך דברי ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי אומר... ואת התורות אלו גזירות. (שמות יח כ)

מדרש רבה:

דבר אחר אמון (משלי ח', ואהיה אצלו אמון), אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופנקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו. (בראשית א ב)

ששה דברים קדמו לבריית העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות, התורה והכסא כבוד נבראו, תורה מנין, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו... א"ר אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר (שם) ה' קנני ראשית דרכו וגו' קודם לאותו שכתוב בו (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז... אילולא שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל. (שם שם ה)

א"ר אלעזר בר חנינא בשם רבי אחא עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו רבונו של עולם אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי, אמר לו הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ וגו', למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך, שנאמר (שמות כ') אנכי ה' אלקיך... (שם שם יד)

אמר רבי סימון חמשה פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חומשי תורה, ויאמר אלקים יהי אור כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. ויהי אור כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. וירא אלקים את האור כי טוב, כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. ויבדל אלקים בין האור ובין החשך כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. ויקרא אלקים לאור יום כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות... (שם ג ה)

א"ר יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן התורה והמאורות והגשמים, התורה מנין, שנאמר (שמות ל"א) ויתן אל משה וגו'. (שם ו ז)

וירא אלקים את כל אשר עשה וגו', רבי לוי פתח (משלי כ"ה) כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר, ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלקים הוא הסתר דבר, מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר, כבוד דברי תורה שנמשלו במלכים, שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלכו, לחקור דבר. (שם ט א)

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, כתיב (תהלים קי"ט) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, לכל יש סיקוסים (גבול, קץ), שמים וארץ יש להן סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים, ואיזו, זו התורה, שנאמר (איוב י"א) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. (שם י א)

אשר שם הזהב, אלו דברי תורה שהן נחמדים מזהב ומפז רב. וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל. שם הבדלח ואבן השהם, מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה. (שם טז ז)

לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, מכאן שניתנה תורה בלשון הקדש... (שם יח ו)

פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד, כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה נוטלן ונתנן בחבית... כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את רבן גמליאל אמר לו לכמה הנחש מוליד, ולא יכול להשיבן ונתכרכמו פניו, פגע בו ר' יהושע ופניו חולנית... א"ל לשבעה שנים, א"ל מנא לך, א"ל הכלב חיה טמאה ומוליד לנ' יום, ובהמה טמאה יולדת לי"ב חודש, וכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מן הבהמה שבעה. כמפני רמשא סלק ואמר ליה, התחיל (הפילסופוס) מטיח ראשו לכותל, אמר כל מה שעמלתי שבע שנים בא זה והושיטה לי בקנה אחד. (שם כ ז)

ר' חנינא בר פפא אמר אם בא יצרך להשחיקך דחהו בדברי תורה, שנאמר יצר סמוך תצור שלום (ישעיה כ"ו), ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום. ואם תאמר שאינו ברשותך, תלמוד לומר כי בך בטוח, וכבר הכתבתי לך בתורה ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. ר' סימון אמר אם בא יצרך להשחיקך שמחהו בדברי תורה, שנאמר יצר סמוך תצור שלום, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את ב' העולמות, תצור שלום אין כתיב כאן אלא שלום שלום... (שם כב טו)

א"ר יהודה ב"ר סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו, מאי טעמא זה ספר תולדות אדם, אמר הקב"ה יציר כפי ואיני נותנה לו, חזר הקב"ה ואמר ומה עכשיו שש מצות נתתי לו ולא היה יכול לעמוד בהן והיאך אני נותן לו תרי"ג מצות... לא לאדם אני נותנן כי אם לבניו. (שם כד ה)

ויזכור אלקים את נח וגו', כתיב (תהלים ל"ו) צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה', ר' ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקיבלו את התורה שניתנה מהררי א-ל את עושה עמהם צדקה עד כהררי א-ל... (שם לג א)

א"ר יוסי ב"ר אבין כל אותן ל' יום שהיה רבי חייא רבה נזוף מרבינו אליף לרב בר אחתיה כל כללי דאורייתא, ואלין אינון כלליא דאורייתא הלכתא דבבלאי. (שם שם ג)

יפת אלקים ליפת... בר קפרא אמר יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת בתוך אהלי שם, רבי יודן אמר מכאן לתרגום מן התורה, ההא הוא דכתיב (נחמיה ח') ויקראו בספר תורת האלקים, זה המקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הטעמים, ויבינו במקרא אלו ראשי הפסוקים, ר' הונא בן לוליאני אומר אלו ההכרעות והראיות, רבנן דקסרי אמרי מיכן למסורת. (שם לו יב)

...א"ל (רבן יוחנן בן זכאי לר' אליעזר) כשם שהבאשת ריח פיך על התורה כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו... (שם מב א)

ויכו את כל שדה העמלקי, עדיין לא נולד עמלק ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי, אלא מגיד מראשית אחרית... (שם שם יא)

הוציא לחם ויין... ורבנן אמרי תורה גילה לו, שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. (שם מג ז)

ויהי השמש לבא, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תחלת מפלה שינה, דמיך ליה ולא לעי באורייתא... ר' אבין מוסיף תרתין, נובלת אורה של מעלה גלגל חמה, נובלת חכמה של מעלה תורה. (שם מד יט)

וישב אברהם אל נעריו, ויצחק היכן הוא, ר"ב בשם רבנן דתמן שלחו אצל שם ללמוד תורה... כך אמר אברהם כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצות, לפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם. (שם נו כ)

א"ר יודן חמשה פעמים כתיב בני ברזילי, כנגד חמשה ספרי תורה, ללמדך שכל מי שהוא מאכיל פרוסה לצדיק כאילו הוא מקיים חמשה ספרי תורה. (שם נח יב)

א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא... א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב... (שם ס יא)

ויספר העבד ליצחק, א"ר אלעזר כלליה של תורה מרובין מפרטיה, שאילו בא לכתוב שנים וג' דפין היה כותב. (שם שם יד)

ובתורתו יהגה, אר"ש אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הדא הוא דכתיב (תהלים ט"ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. (שם סא א)

בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת י"א)... ר' ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למוד תורה בזקנותך שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, ר"ע אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך זה או זה ואם שניהם כאחד טובים... (שם שם ג)

וישב יצחק ויחפור וגו', כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע... ורבנן אמרי חמש כנגד חמשה ספרי תורה, ויקרא שם הבאר עשק כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את העולם. ויקרא שמה שטנה כנגד ספר ואלה שמות, על שם וימררו את חייהם בעבודה קשה, וימצא שם באר מים חיים כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. ויקרא אותה שבעה כנגד ספר וידבר שהוא משלים שבעה ספרי תורה... ויקרא שמה רחובות כנגד משנה תורה, על שם כי ירחיב כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. (שם סד ז)

...א"ר יוסי בר חלפתא אם ראית אחיך פורק עולה שלתורה מעליו גזור עליו שמדים ואתה שולט בו... (שם סז ו)

...יששכר יושב ועוסק בתורה וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר והתורה רבה בישראל... (שם עב ד)

ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה, מפני שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (דהי"א י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים... מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם, וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני. וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר, משל זבולן שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) זבולן לחוף ימים ישכון, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר... (שם שם ה)

...א"ל (יעקב) אם אתם יודעים באיזה פרק פירש הימני אני מאמין לכם, אף יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו, מה עשה יוסף נתן להם עגלות... ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה תורה, וכתיב באברהם (בראשית כ"ו) וישמור משמרתי, ומהיכן למד אברהם את התורה, רבי שמעון אומר נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה... ר' לוי אמר מעצמו למד תורה, שנאמר (משלי י"ד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב... והיה משמר דקדוקי תורה והיה מלמד את בניו, שנאמר (שם י"ח) כי ידעתיו וגו', א"ל הקב"ה את למדת בניך תורה בעולם הזה, אבל בעולם הבא אני בכבודי מלמד לכם את התורה, שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה'. (שם צה ב)

...מה דגים הללו גדלין במים כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהן, כך הן ישראל גדלין במים בתורה, כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהן. (שם צז ה)

כבס ביין לבושו שהוא מחוור להם דברי תורה, ובדם ענבים סותה, שהוא מחוור להם טעותיהן. א"ר חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה י"א) אליו גוים ידרושו לא ישראל... (שם צח יד)

יששכר חמור גרם, מה חמור זה גרמיו ברורין כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו... וירא מנוחה כי טוב זה התורה, שנאמר (משלי ג') כי לקח טוב נתתי לכם. ואת הארץ כי נעמה, זו התורה, (איוב י"א) ארוכה מארץ וגו'. ויט שכמו לסבול עול של תורה... (שם צח יז)

...א"ל אומר לכם הברכות הללו אימתי הם מגיעות לכם, משעה שתקבלו את התורה, שנאמר (דברים ד') וזאת התורה, הוי וזאת אשר דבר להם אביהם... (שם ק יג)

דבר אחר וייטב אלקים, א"ר ברכיה בש"ר חייא ב"ר אבא הדא הוא דכתיב (איוב כ"ח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, מהו שכר היראה, תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה העמיד ממנה משה שכתוב בו (שמות ב') כי טוב הוא, ונתנה התורה על ידו שנקראת לקח טוב, ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי. (שמות א כ)

דבר אחר וידבר אלקים וגו', הדא הוא דכתיב (קהלת ז') כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה, כשחכם מתעסק בדברים הרבה מערבבים אותו מן החכמה, ויאבד את לב מתנה מן התורה שניתנה מתנה בלבו של אדם. דבר אחר כי העושק יהולל חכם המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו. אריב"ל ס' הלכות למדני ר' יהודה בן פדייה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור. (שם ו ב)

אמר הקב"ה (ירמיה כ"ג) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', א"ר בנימין בן לוי אם ישב אדם בזוית ועוסק בתורה אני מראהו לבריות, אם יטמין אדם עצמו לע"ז אני מראהו לבריות... (שם ח ג)

דבר אחר החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים, עמד דוד ופרשם. (שם טו כב)

...כך הקב"ה חכו ממתקים וכולו מחמדים ונראה לאומות העולם ולא רצו לקבל התורה, והיתה התורה בעיניהם כדבר שאין בו ממש, ויש בו טעם וריח, טעם מנין שנאמר (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', ויש בה מאכל דכתיב (משלי ח') טוב פריי מחרוץ ומפז, ויש בה ריח שנאמר (שיר ד') וריח שלמותיך כריח לבנון. אמרו ישראל אנו יודעין כחה של תורה לפיכך אין אנו זזין מן הקב"ה ותורתו, שנאמר (שם ב') בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי... (שם יז ב)

דבר אחר יתרו שיתר פרשה אחת בתורה, שנאמר ואתה תחזה מכל העם, חובב שחיבב את התורה, כמו שכתוב בפרשה (במדבר י') ויאמר משה לחובב. (שם כז ז)

דבר אחר למה לנשים תחלה... כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה. אמר ר' תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה, ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה... (שם כח ב)

כי ימכור איש את בתו לאמה, בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם, שאין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון, לא תצא כצאת העבדים, נהגו בה כבוד ששביתם אותה מאצלי, שנאמר (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי. (שם ל ה)

...כך אמר האלקים לישראל עד שלא בראתי את העולם הזה התקנתי את התורה, שנאמר (משלי ח') ואהיה אצלו אמון, מהו אמון אומן, לא נתתיה לא' מן האומות אלא לישראל, שכיון שעמדו ישראל ואמרו (שמות כ"ג) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע מיד נתנה להם... ולא נתן להם אלא מקצת, נתן לאדם שש מצות, הוסיף לנח אחת, לאברהם ח', ליעקב ט', אבל לישראל נתן להם הכל... באו ישראל ופירש להם המצות כל אחת ואחת עונשה ומתן שכרה, שנאמר (שיר א') ישקני מנשיקות פיהו, לכך נאמר חקיו ומשפטיו לישראל. (שם שם ו, וראה שם עוד)

...מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר, א"ל הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם, מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום ב' וכמה יש משנברא העולם, ועל מה העולם עומד, ותורתן אמת. א"ל לך ולמד תורתן ואל תמול, א"ל עקילס אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל, שכן כתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי, ולמי לבני ישראל. (שם שם ט)

דבר אחר ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ט) ועוז מלך משפט אהב, א"ל משה לישראל הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו, אם אין אתם עושין את הדינין נוטל תורתו מכם, למה שלא נתן לכם הקב"ה את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין... (שם שם יט)

ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי ג') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אל תעזובו את המקח שנתתי לכם יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף יש בו כסף ואין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף, שנאמר (תהלים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף, יש בו זהב, שנאמר (שם י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב. יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים שנאמר (שיר ד') שלחיך פרדס רמונים, יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינן יודעין מהו, אבל משכר הסרסור נתוודע מה לקח, כך התורה אין אדם יודע מה היא אלא משכר שלקח משה, שנאמר (שמות ל"ד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהיתה לו בת יחידה בא א' מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, א"ל בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר ועשו לי מקדש וגו'. (שם לג א)

דבר אחר ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי ג') כי לקח טוב נתתי לכם. א"ר ברכיה הכהן ברבי בנוהג שבעולם אדם מוכר חפץ מתוך ביתו הוא עצב עליו, והקב"ה נתן תורה לישראל ושמח, הוי כי לקח טוב וגו'. בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מצר לשמרה, אבל התורה משמרת בעליה, שנאמר (שם ו') בהתהלכך תנחה אותך. בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי ויקחו לי תרומה. (שם שם ז)

דבר אחר ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה. דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נתנו לישראל על ידי משה, שכן מנין תורה, ואם תאמר אינן אלא תרי"א ושנים היכן הם, אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום ותרי"א א"ל משה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה וגו', אל תקרי מורשה אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם. משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים, אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש מפני שהוא אומר לירושת אבותי אני חוזר, כך תלמיד חכם שהוא פורש מן התורה והולך והתעסק בדברי אחרים, אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור אינו בוש...

דבר אחר אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה, מלמד שהתורה ארוסה היא לישראל, שנאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם, ומנין שהיא כאשת איש לעכו"ם, שנאמר (משלי ו') היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה... (שם שם ח)

דבר אחר ועשו ארון, מפני מה בכל הכלים האלה כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ארון, א"ר יהודה ב"ר שלום א"ל הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה. ארשב"י ג' כתרים הם, כתר מלכות, וכתר כהונה וכתר תורה... וכתר תורה זה הארון, דכתיב בו זר זהב, למה נכתבים זר ונקראים זר, אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זר ואם לאו זר. ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשית עליו, ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן, זכה אדם לתורה כאילו זכה לכולן. (שם לד ג)

דבר אחר זית רענן, ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן, וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל. משל למי שעומד באפלה... כך ההדיוט שאין בידו דברי תורה מצא עבירה ונכשל בה ומת, שכן רוח הקדש צווחת (משלי ה') והוא ימות באין מוסר, ואין מוסר אלא דברי תורה, שנאמר (שם ד') החזק במוסר אל תרף, למה הוא מת, לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא... אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום, משל למי שעומד באפלה ונר בידו... אמר הקב"ה יהי נרי בידך ונרך בידי, ואי זו נרו של הקב"ה זו תורה, שנאמר (שם ו') כי נר מצוה ותורה אור, מהו כי נר מצוה, אלא כל מי שעושה מצוה הוא כאילו מדליק נר לפני הקב"ה ומחיה נפשו שנקראת נר.

ומהו ותורה אור, אלא הרבה פעמים שאדם מחבב בלבו לעשות מצוה ויצר הרע שבתוכו אומר מה לך לעשות מצוה ומחסר את נכסיך... ויצר טוב אומר לו תן למצוה, ראה מה כתיב כי נר מצוה מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפים קרוינין וסבקין מדליקין הימנו אורו במקומו, כך כל מי שיתן למצוה אינו מחסר את נכסיו, לכך נאמר כי נר מצוה ותורה אור. (שם לו ג)

...כי מלאך ה' צב-אות הוא, א"ר יהודה מכאן אמרו כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעתיד לבא, אלא נמאס מג' דברים, שנאמר (הושע ד') כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי... אבל אם היה בן תורה הוא כמלאך, שנאמר (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא. ואם לאו ראה מה כתיב (איוב י') ארץ עיפתה כמו אופל, זה גיהנם שהרשעים פורחים כעוף... ומי ירד לשם, א"ר חמא מי שאינו רגיל לעשות תלמודו סדרים סדרים ובועט, שנאמר (שם) צלמות ולא סדרים. ותורה יבקשו מפיהו, אם יגע בה אלו לא דיו אלא שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה, שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה'... (שם לח ג)

דבר אחר זה הדבר, הדא הוא דכתיב (משלי ג') כבוד חכמים ינחלו, אין כבוד אלא תורה, תדע לך מה אמר בראש דברי הימים אדם שת אנוש וכן כולן, ואין אתה מוצא באחד מהם כבוד עד שמגיע ליעבץ, שנאמר (דהי"א ד') ויהי יעבץ נכבד מאחיו, למה כתוב בו כבוד, על שיגע בתורה, הוי כבוד חכמים ינחלו. וכן אתה מוצא באהרן, מה כתיב (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו, מה אמר הקב"ה למשה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, וכל אלו בזכות התורה שהיה יגע בה. (שם שם ו)

ראה קראתי בשם בצלאל, כך פתח ר' תנחומא בר אבא, (איוב כ"ח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, צפה הקב"ה וראה שישראל מקבלין את התורה, שאילולא כן לא ברא העולם, שנאמר אז ראה ויספרה, ומה כתיב אחריו, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, ואין אדם אלא ישראל... הכינה באהל מועד, וגם חקרה בערבות מואב באלה הדברים...

א"ר הושעיא כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום, כל נגר שאין בידו ארגליא שלו אינו נגר, למה שקפליות של תורה ביראת חטא, שנאמר (ישעיה ל"ג) יראת ה' היא אוצרו. א"ר יוחנן כל מי שהוא יודע תורה ואינו עושה מוטב לו שלא יצא לעולם אלא נהפכה השליא על פניו, לכך נאמר (איוב כ"ח) ויאמר לאדם הן יראת ה' וגו'. א"ר חייא בר אבא מהו הן יראת ה' וגו', אמר האלקים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר, ומה שכר תורה, שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה. ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים... (שם מ א, וראה שם עוד)

...מהו ככלותו, ארשב"ל כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא ערבה לבעלה נוח לו שלא אמרן, למה שבשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה שהיא חביבה על בן זוגה, מנין שנאמר ויתן אל משה ככלותו. א"ר לוי ארשב"ל מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים...

וכי כל התורה למד משה, כתוב בתורה (איוב י"א) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, לארבעים יום למדה משה, אלא כללים למדהו הקב"ה למשה, הוי ככלותו לדבר אתו. (שם מא ו)

דבר אחר לוחות אבן, כל מי שאינו משים לחייו כאבן הזה אינו זוכה לתורה. (שם שם ח)

כתב לך את הדברים האלה, הדא הוא דכתיב (הושע ח') אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. בשעה שנגלה הקב"ה בסיני ליתן תורה לישראל אמרה למשה על הסדר מקרא ומשנה תלמוד ואגדה, שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה, אפילו מה שהתלמיד שואל לרב אמר הקב"ה למשה באותה שעה... (שם מז א)

כי על פי הדברים האלה, שאילולא תורתי שקבלתם לא הייתי מכיר אתכם ולא הייתי מביט בכם משאר אומות לפיכך כרתי אתך ברית ואת ישראל. ר' יהודה ב"ר סימון אמר בשם ריב"ל אמר להם הקב"ה לשעבר הייתם נקראים כשאר אומות... ומשקבלתם תורתי כרתי ברית עמכם ועליתי אתכם, ולא ישראל בלבד אלא אף אתה מלכם לא גדלתיך בעולם אלא בזכות התורה. ומה גדלו הקב"ה, א"ר ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק כל הכבוד שראה משה בעולם הזה אינו אלא מן הפירות אבל הקרן קיימת לו לעולם הבא. (שם שם ד)

מעשה בר' יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי והיה ר' חייא תלמידו אצלו והיה ר' יוחנן רואה כרם ואמר לר' חייא אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי ומכרתי אותו בכך וכך, אותה שעה בכה רבי חייא בר אבא, וא"ל לא הנחת לעת זקנותיך כלום, א"ל וכי קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנברא בו' ימים וקניתי דבר שנתן למ' יום, עולם כולו ומלואו נברא בו' ימים אבל התורה נתנה למ' יום. (שם שם)

לחם לא אכל, אבל מלחמה של תורה אכל, ומים לא שתה, אבל ממים של תורה שתה, והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה, ולמה היה עושה כך, אלא ללמד את ישראל שיהו יגיעים בתורה ביום ובלילה. רשב"ל היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה שחירין וקרין (מלשון קרן) בלילה. ור' יוחנן היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דאימטין (בכל עת שיגיע לידכם), אלא אף על פי כן מודה היה ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב') קומי רוני בלילה... רבנין אמרין ביום ובלילה, שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לכך התקינו חכמים שיהו המשנין יושבין בבקר ובערב לקיים מה שנאמר (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה וגו'. (שם שם ח)

מה העדות, זו תורה שהם יגיעים בה. אמר האלקים בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם. וכן לאברהם אבינו הראה הקב"ה התורה והגיהנם והקרבנות וגליות, שנאמר (בראשית ט"ו) והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, זו תורה והגיהנם... (שם נא ה)

מאהל מועד, א"ר אלעזר אף על פי שנתנה תורתי סייג לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנית באהל מועד... (ויקרא א י)

עשרה נקראו יקרים, אלו הן התורה... שנאמר יקרה היא מפנינים... (שם ב א)

נח קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר ויבן מזבח לה', אברהם קיים את התורה כולה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם וגו', יצחק קיים מה שכתוב בתורה... יוסף קיים מה שכתוב בתורה... עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותן מאליהן, לפיכך אהבם הקב"ה אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול, עליהם הוא אומר אשרי תמימי דרך וגו'... (שם ב ט, וראה שם עוד)

...אמר לו הקב"ה מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה, שאין שמן אלא תורה, ואין שמן אלא מעשים טובים, וכן הוא אומר לריח שמניך טובים שמן וגו', שכרנו שבאנו ללמוד תורה שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי ואין קולו נשמע, ואפילו אומות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדיעה ובהשכל מגיעים לגופה של תורתך היו אוהבים אותך אהבה גמורה בין כשהוא טוב בין כשהוא רע להם, לכך נאמר עלמות אהבוך. קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ עומד, שנה ולא קרא עדיין בחוץ עומד, קרא ושנה ולא שימש תלמיד חכם דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה, שנאמר כי אחרי שובי נחמתי. אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים אפילו מת עליו או נהרג עליו הרי הוא בשמחה לעולם, לכך נאמר על כן עלמות אהבוך. (שם ג ז)

אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה, עליו הכתוב אומר מים עמוקים עצה בלב איש... (שם)

בר קפרא פתר קריא בתורה, חכמות בנתה ביתה זו תורה, הדא הוא דכתיב כי ה' יתן חכמה, ה' קנני ראשית דרכו. חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ספרי תורה, ולא חמשה הן, בר קפרא עביד מרישיה דוידבר עד ויהי בנסוע הארון חד, ומן ויהי עד ובנחה חד, ועד סיפיה חד הרי ז'. טבחה טבחה אלו העונשים, מסכה יינה אלו קלין וחמורין וגזירות שוות, אף ערכה שולחנה אלו הערכין... (שם יא ג)

הדא הוא דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, תני חזקיה נעשו דברי תורה עטרה לראש, מונייק לצואר, מוליגיה ללב, קילורית לעינים, כוס עיקרין לבני מעים. עטרה לראש מנין, שנאמר כי לוית חן הם לראשיך, מונייק לצואר שנאמר וענקים לגרגרותיך... (שם יב ג)

ר"ש בן יוחאי פתח עמד וימודד ארץ, מדד הקב"ה כל האומות ולא מצא אומה שהיא ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר, מדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר שתנתן בו את התורה אלא סיני. (שם יג ב)

...א"ר יודן ב"ר שמואל אפילו דברי תורה שנתנה מלמעלה לא נתנו אלא במדה ואלו הן, מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדה, יש זוכה למקרא, ויש למשנה, ויש לתלמוד ויש לאגדה ויש זוכה לכולן. (שם טו ב)

בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, אמרו ליה שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק, אמר להן לאו אלא מחריז דברי תורה לנביאים ונביאים לכתובים, ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני, עיקר נתינן באש ניתנו, הדא הוא דכתיב וההר בוער באש. (שם טז ד)

ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו' זה שאמר הכתוב ראשו כתם פז וגו' ראשו זו תורה, דכתיב ה' קנני ראשית דרכו, דא"ר הונא בשם ריש לקיש ב' אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם, שנאמר ואהיה אצלו אמון וגו' ויומו של הקב"ה אלף שנים, שנאמר כי אלף שנים בעיניך וגו'. כתם פז אלו דברי תורה, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב, דברים שנבראו מבראשית חרותים מכתם פז, קוצותיו תלתלים זה הסירגול, שחורות כעורב אלו קוצי האותיות דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר תלתלים, במי הן מתקיימות, במי שמשחיר ומעריב בהן. א"ר שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה והערבה שנאמר מי כיון לעורב צידו, למוד מאליהו על ידי שהשחיר והעריב בתורה לא כבר זימנתי לו עורבים, שנאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו'... א"ר שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה וערבה, בפרנסה מנין, מי יכין לעורב צידו, כך אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל ביתו כעורב הזה אינו זוכה לדברי תורה...

ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר קומי רוני בלילה, ריש לקיש אמר ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. ריש לקיש הוה פשיט קראי וכד הוה מטא באילין קראי ותקם בעוד לילה קומי רוני בלילה היה אומר יפה למדני ר"י, חזר ואמר לית אתון חמין אולפני מה נהיר באפי ולמה דהוה דלילי ודיממא. (שם יט א)

רבי חנין דציפורין פתר קרא בתלויות זו של עפר, מי שטיפש מהו אומר מי יכול לקצות את זו, מי שפיקח מהו אומר, הריני קוצץ שתי משפלות היום, שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה, כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה, נזיקין ל' פרקים, כלים ל' פרקים מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום, ב' הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה...

אמר רבי לוי משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאותו, מי שטיפש מהו אומר מה אני מטעין מכניס בזו ומוציא בזו, מי שפיקח מהו אומר, ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל, כך מי שהוא טפש מהו אומר מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה, ומי שהוא פיקח מהו אומר ולא שכר יגיעה הקב"ה נותן. א"ר זעירא אפילו דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה תלתלי תלתלים הן יכולין להחריב את העולם כולו ולעשות אותו תל, כענין שנאמר והיתה תל עולם לא תבנה עוד.

א"ר אלכסנדרי בר חגאי ר' אלכסנדרי קרובה אם מתכנסים כל אומות העולם להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין, כך אם מתכנסים כל אומות העולם לעקור דבר אחד מהתורה אינן יכולין, ממי אתה למד משלמה, על ידי שבקש לעקור אות אחת מן התורה עלה קטיגוריא, ומי קטרגו, ר' יהושע אמר י' של ירבה קטרג... (שם שם ב)

ר' שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיותיה של תורה (שחורות כעורב), אף על פי שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים, כגון הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת, אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי, שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים וגו'... (שם שם ג)

מלך לשדה נעבד, ר' יהודה אומר מלך זה בעל תלמוד, לשדה נעבד זה בעל משנה, שהוא סודר הלכה לפניו. ר' נחמיה אומר מלך זה בעל משנה, לשדה נעבד זה בעל תלמוד שהוא מקבל הלכה לפניו, לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף, אוהב תורה לא ישבע תורה, ואוהב בהמון וגו' ככל מי שהומה ומהמה אחרי תורה ותלמיד אין לו מה הנאה יש לו. ר"א ב"ר אבא בשם רבי אחא אמר למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה. (שם כב א)

דבר אחר ישלח מקדש, א"ר לוי כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינו אלא מציון... תורה מציון שנאמר כי מציון תצא תורה. (שם כב ד)

תני ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה, ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה... ר' יודן בשם ר' שמעון בן יוחאי אמר ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בה מששים ששים מצות, ואלו הן פרשת פסחים ופרשת נזיקין ופרשת קדושים. ר' לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא אמר משבעים שבעים... (שם כד ה)

א"ר תנחום ב"ר חנילאי ב' פרשיות הכתיב לנו משה בתורה והן טהורות, ועל ידי מי נתנו על ידי שבטו של לוי שכתוב בו כסף צרוף בעליל לארץ, וכתיב וישב מצרף ומטהר את בני לוי וזקק אותם, ואיזו זו פרה אדומה ופרשת המת. (שם כו ג)

א"ר שמואל בר נחמני בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות, אמרו כך היה שלמה צריך לומר מה יתרון לאדם, יכול אף בעמלה של תורה במשמע, חזרו ואמרו אלו אמר בכל עמל ושתק היינו אומרים אף בעמלה של תורה במשמע, הא אינו אומר אלא בכל עמלו, בעמלו הוא שאינו מועיל אבל בעמלה של תורה מועיל. (שם כח א)

דבר אחר פרי עץ הדר אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים... כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקב"ה עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כלם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשית כך אותה שעה אני מתעלה... (שם ל יא)

...ר' יהודה אומר עוז זו תורה, מבטחה שבטחונן של מלאכים שהיו סבורין שלהם נתנה התורה עד שאמר להם הקב"ה ולא תמצא בארץ החיים. ורבי נחמיה אומר עוז זו תורה, מבטחה שבטחונה בה ומתן ששכרה בצדה. ורבנן אמרי עוז זו תורה, מבטחה שכל מי שיגע בה בטוח שגוזר ואחרים מקיימין, כך אמר הקב"ה למשה הרבה יגעת בתורה אלא תהא גוזר וישראל מקיימין... (שם לא ה)

עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', רש זהו רש בתורה, ואיש תככים זה ששונה סדר או שני סדרים, עמד רש עם איש תככים א"ל השניני פרק אחד והשנהו, מאיר עיני שניהם ה', קנו העולם הזה והעולם הבא... אמר לו מה אנא לעי מיתב ומתניתך במשקין או במאימתי, קרי ותני עם דכוותך, עושה כולם ה', מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טפש, ומי שעשה לזה טפש יכול לעשותו חכם... (שם לד ד)

וידבר ה' אל משה במדבר סיני, למה במדבר סיני, מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה, באש ובמים ובמדבר... ולמה נתנה בג' דברים הללו, אלא מה אלו חנם לכל באי העולם, כך דברי תורה חנם הם, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים. דבר אחר וידבר ה' אל משה במדבר סיני, אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר במדבר סיני. (במדבר א ו)

ראשונה יסעו, שכן התורה נקראת ראש, (משלי ח') מעולם נסכתי מראש, ואומר (קהלת ז') כי בצל החכמה בצל הכסף.. (שם ב ט)

...וסופו מדבר באהבתו של תורה, שאם מתכנסין כל העכו"ם ואומרים אנו מוכרים כל ממונינו ועושים את התורה והמצות א"ל הקב"ה אפילו אתם מוכרים את ממונכם לקנות את התורה בזיון הוא עליכם, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, באי זו אהבה, באהבתו של תורה, שנאמר (תהלים קי"ט) מה אהבתי תורתך וגו', א"ל למה אין את מקבלנו, א"ל שאתם חטאים... (שם ב טז)

...מעשה הארון כנגד בעלי תורה שהם ספונים שכל כך כתב מלמעלה שכל הזוכה לתורה כאילו זוכה למלכות וכהונה, וכן הוא אומר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו וגו'... (שם ד יד)

...לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחלה אמר נשא את ראש בני קהת, ואחר כך אומר נשא את ראש בני גרשון, הוי יקרה היא מפנינים מבכור שיצא ראשון, ואין פנינים אלא תחלה, כמד"א (רות ד') וזאת לפנים בישראל. (שם ו א)

דבר אחר שוקיו עמודי שש וגו', שוקיו זו תורה, שנאמר (משלי ג') ושקוי לעצמותיך, עמודי שש, למה נמשלו דברי תורה לעמודים, לפי שהם עמודי העולם, שנאמר (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ר' הונא בשם בר קפרא אמר מה העמודים הללו יש להם קופליות מלמעלן ובסיסיות מלמטן, כך הן פרשיותיה של תורה נדרשות לפניהם ולאחריהם... (שם י ד)

תמן כתיב (קהלת י') אשריך ארץ שמלכך בן חורים, אימתי הארץ באשרי בזמן שמלכה עוסק בתורה, שנאמר (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלקים המה וגו', אל תקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שהוא עוסק בתלמוד תורה. (שם י כא)

מהו צנה וסוחרה אמתו, ארשב"ל אמר הקב"ה זיין אני עושה לכל מי שהוא סוחר באמתה של תורה. ארשב"י אמתה של תורה זיין הוא לבעליה. ארשב"י זיין נתן הקב"ה לישראל בסיני ושם המפורש כתוב עליו... (שם יב ג)

...מעצי הלבנון, שבעצת התורה המלובנת בדבריה ברא הקב"ה עולמים, וכן הוא אומר לי עצה ותושיה. ומנין שהתורה מלובנת בדבריה, שכן כתיב, (איוב כ"ח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם וגו'. (שם שם ד)

למה נמשלה תורה בתאנה, שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט, וכך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים, ועליו נאמר נוצר תאנה. מהו יאכל פריה, פרי של תורה מלכות ושרות, שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו, וכן אירע ליהושע שלא ירשו בניו של משה מקומו אלא יהושע ירש מקומו...

וכן את מוצא במשה שנתן נפשו על ג' דברים ונקראו על שמו, ואלו הן דינים תורה ומשכן... תורה מנין, שנאמר (שמות כ"ד) ויהי משה בהר ארבעים יום וגו', ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי. (שם שם יא)

תמן תנינן על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ושלשתן זכרן משה בפסוק אחד, נחית בחסדך עם זו גאלת זה החסד, נהלת בעזך זו תורה... (שם שם יד)

בא יששכר והקריב על שם התורה, לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים, שנאמר (דה"א י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו'... ואומר (בראשית מ"ט) ויט שכמו לסבול, שהיו סובלים עול תורה, ויהי למס עובד, שכל מי שהיה טועה בהלכה היו שואלים אותה לשבט יששכר והם מבארים אותה להם. קערת כסף כנגד התורה שהיא קרואה לחם, שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי... שלשים ומאה משקלה, צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב ושמונים מן המשנה שמתחלת במ"ם מאימתי קורין את שמע וכו', ומסיימת במ"ם ה' יברך את עמו בשלום, הרי ק"ד שעולים מנינים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה... מזרק אחד כנגד התורה המשולה ביין, שנאמר (משלי ט') ושתו ביין מסכתי, ולפי שדרך היין לשתות במזרק הביא מזרק. שבעים שקל בשקל הקדש למה, כשם שיין חשבונו ע' כך יש ע' פנים בתורה. למה נאמר בקערה 'האחת' כנגד התורה הצריכה להיות אחת, כמד"ת (במדבר ט"ו) תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם. למה נאמר במזרק אחד, שדברי תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה כולם נתנו מרועה אחד, כולם א-ל אחד אמרן למשה מסיני. למה היו של כסף, כנגד התורה שנאמר בה (תהלים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל וגו'. שניהם מלאים סולת, המקרא והמשנה מלאים הם שאין אחד סותר על חבירו... בלולה בשמן זו התורה שצריכה לבלול במעשים טובים, כההיא דתנינן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון... שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד הגרים שעתידים להתגיר ושהיו שם (במתן תורה), שכולם ראויים, שנאמר (ויקרא י"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו גוי המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול... (שם יג טו, וראה שם עוד)

...ויותר מהמה בני הזהר, יותר מדברי תורה הוי זהיר בדברי סופרים, וכן הוא אומר (שיר א') כי טובים דודיך מיין, טובים דברי דודים מיינה של תורה, למה שאין אדם מורה כראוי מדברי תורה מפני שהיא סתומה וכולן סימנין, שנאמר (דברים ל"א) ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, סימנין בפיהם, אבל מתוך דברי חכמים אדם מורה כראוי מפני שהם פרושים את התורה... (שם יד יב)

למה הקריב נפתלי אחר אשר, לפי שאשר נקרא שמו על אישורן של ישראל, ונפתלי נקרא שמו על התורה שקבלו ישראל, מהו נפתלי, נפת לי, זו התורה שכתוב בה (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים, ונתנה למ' יום מנין ל"י. ולפי שאישורן של ישראל היה תלוי על התורה לפיכך הקריב נפתלי אחר אשר. וכשם שמחשבת ישראל עלתה תחלה לפני המקום ואחר כך תקן להם תורה לכך הקדים אשר לנפתלי. (שם שם כג)

ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו וגו', יראת בגימטריא תרי"א, ותורה תרי"א ויראה ותורה עמם הרי תרי"ג... (שם יח יז)

דבר אחר למה ניתנה תורה במדבר, שאילו ניתנה להם בארץ היה השבט שנתנה בתחומו אומר אני קודם בה, לכך ניתנה במדבר שיהיו הכל שוין בה. ועוד למה ניתנה במדבר, כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד כך המקבל עול תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, כשם שמדבר אין מעלה ארנון, כך בני תורה בני חורין בעולם הזה. דבר אחר במדבר, מי מקיים את התורה, מי שמשים עצמו כמדבר ומפליג עצמו מן הכל. וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, ג' מקומות כנגד ג' בתי דינין שבירושלים שהיו מפרשין תורה לכל ישראל... (שם יט טו)

אז יבדיל משה, זה שאמר הכתוב (משלי ה') אוהב כסף לא ישבע כסף, אין אנו יודעים שאין אדם ממלא את נפשו, מהו בכסף, רבנין אמרו אלו תלמידי חכמים שאוהבין דברי תורה שנמשלו בכסף, שנאמר (משלי ט"ז) וקנות בינה נבחר מכסף. א"ר נחמן מי שאוהב תורה אינו שבע תורה, ומהו (קהלת ה') מי אוהב בהמון לא תבואה, מי שהומה ומהמה אחר תורה לא תבואה, ואינו מעמיד תלמידים, גם זה הבל. א"ר אחא מי שהוא לומד תורה ואינו מלמד אין לו הבל גדול מזה. (דברים ב יח)

זה שאמר הכתוב (ירמיה י"ד) שמעו והאזינו אל תגבהו וגו', מהו שמעו והאזינו וגו', א"ר תנחומא אמר הקב"ה שמעו לדברי תורה ואל תדברו גבוהות, כי ה' דבר, והיכן דבר, (משלי ט"ז) תועבת ה' כל גבה לב. דבר אחר שמעו לדברי תורה ואל תגביה את אזנך משמוע דברי תורה, כי ה' דבר, והיכן דבר, (שם כ"ח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. דבר אחר שמעו לדברי תורה והאזינו לדברי תורה, מהו ואל תגבהו, אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם... (שם ד ב)

זה שאמר הכתוב (משלי א') כי לוית חן הם לראשך, רבנן אמרי נעשה דברי תורה לרשיותך, כיצד אדם בן תורה בשעה שהוא מזקין הכל באין ומסבבין אותו ושואלין אותו דברי תורה. (שם ו ג)

זה שאמר הכתוב לריח שמניך טובים, רבנן אמרי בה' דברים נמשלה התורה, במים וביין ובדבש ובחלב ובשמן, במים מנין, (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו ל1937ים. ביין מנין, שנאמר (משלי ט') ושתו ביין מסכתי. בדבש ובחלב מניין, שנאמר (שה"ש ד') דבש וחלב תחת לשונך. שמן מנין, שנאמר (שם א') שמן תורק שמך, מה השמן הזה תחלתו מר וסופו מתוק, כך הן דברי תורה, אדם מצטער בהן בתחלה ועושה בהן אחרית טובה, שנאמר (איוב ח') והיה ראשיתך מצער וגו'. דבר אחר מה השמן הזה חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם. מה השמן הזה אורה לעולם אף דברי תורה אורה לעולם. (שם ז ג)

א"ר יהושע א"ר נחמן כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תורה זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבא, שנאמר (משלי ט"ו) אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. לשמור ולעשות את כל מצותי, א"ר שמעון בן חלפתא כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר... (שם שם ד)

זה שאמר הכתוב (משלי ב') בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, מהו אם תקח אמרי, א"ר הונא בש"ר אחא אמר הקב"ה לישראל, בני לא תהא תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא מבקש לכנוס אותה אצל מי שמוצא. מהו אם תקח אמרי, אם יש לכם זכות אתם מקבלים את תורתי שמלאכי השרת נתאוו לה ולא נתתי אותה להם... אוי אם תקח אמרי אם יש לך זכות, ומהו מצותי תצפון אתך, א"ר אבא בר כהנא אמר הקב"ה אתם צופנים לי תורה ומצות בעולם הזה, ואני צופן לכם שכר טוב לעולם הבא, שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. דבר אחר אם תקח אמרי, א"ר יהודה בר שלום אמר הקב"ה לישראל אימתי אתם נקראים בני כשתקחו אמרי, למה הדבר דומה למלך שאמר לו בנו סיימני בתוך המדינה שאני בנך, א"ל אביו מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני, לבוש פורפירא שלי ותן עטרה שלי בראשך, וידעו הכל שאתה בני, כך אמר הקב"ה לישראל מבקשים אתם שתהיו מסוימין שאתם בני, עסקו בתורה ובמצות והכל רואים שאתם בני, הדא אימתי אתם בני משתקחו אמרי (שם שם י)

כי המצוה הזאת, הלכה אדם מישראל שעומד לקרות בתורה כיצד מברך, כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה, ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה, שכתוב (תהלים קי"ט) ברוך אתה ה' ואחר כך למדני חקיך, הרי ברכה לפניה, ומנין שטעונה ברכה לאחריה, א"ר שמואל בר נחמן בש"ר יונתן שכתוב אחר השירה וזאת הברכה, מששנה להן את התורה אחר כך בירך, הרי ברכה לאחריה. דבר אחר אמר הקב"ה אם נזקקת לברכתה של תורה אף אני מברך אותך, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'. דבר אחר רבנן אמרי אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך, מנין, שנאמר (משלי ט') כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה, לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם, שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן, שנאמר (איוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי, אלו החיות, מעוף השמים נסתרה אלו המלאכים, מנין שנאמר (ישעיה ו') ויעף אלי אחד מן השרפים, אמר להן בני ממלאכי השרת היא נפלאת אבל מכם אינה נפלאת, מנין ממה שקרינו בענין, כי המצוה אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך. (שם ח ב)

דבר אחר רבנן אמרי הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן עוסקים בתורה, והוא אומר להן היאך אדם לומד תורה תחלה, אומרים לו תחלה קורא במגלה ואחר כך בספר ואחר כך בנביאים ואחר כך בכתובים, משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד, ואחר כך בהלכות ואחר כך באגדות, כיון ששומע כך אומר בלבו אימתי אני לומד כל זאת, וחוזר מן השער, הוי בשער לא יפתח פיהו... ומי שהוא פיקח מהו עושה, שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה, אמר הקב"ה לא נפלאת היא, ואם נפלאת היא ממך שאין אתה עסוק בה, הוי כי המצוה הזאת וגו'. (שם שם ג)

דבר אחר אמר הקב"ה אם קריתם את התורה מצוה אתם עושים על עולמי, שאילמלא התורה כבר היה העולם חוזר לתוהו ובוהו... כך אמר משה לישראל אם שמרתם את התורה לא על עצמכם אתם עושין צדקה בלבד אלא עלי ועל עצמכם, מנין שנאמר (דברים ו') וצדקה תהיה לנו, לי ולכם.

דבר אחר כי המצוה וגו' לא בשמים היא, אמר להן משה שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים, כבר אני מודיע אתכם לא בשמים היא, שלא נשתייר הימנה בשמים. דבר אחר אמר ר' חנינא היא וכל כלי אומנותה ניתנה, ענותנותה צידקה וישרותה ומתן שכרה. (שם שם ו)

דבר אחר לא בשמים היא, אמרו לו רבינו משה הרי אתה אומר לנו לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, והיכן היא, אמר להן במקום קרוב היא בפיך ובלבבך לעשותו, אינה רחוקה מכם, קרובה היא לכם...

דבר אחר כי קרוב אליך, א"ר שמואל בר רב נחמן למה הדבר דומה, לבת מלך שלא היה אדם מכירה, והיה למלך אהוב אחד והיה נכנס למלך בכל שעה, והיתה בתו של מלך עומדת לפניו, א"ל המלך ראה היאך אני מחבב אותך, שאין בריה מכיר את בתי ועומדת לפניך. כך אמר הקב"ה לישראל ראו מה אתם חביבים עלי, שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה ולכם נתתיה, שנאמר (איוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי, אבל אתם לא נפלאת היא ממך אלא קרוב אליך הדבר מאד, אמר להן הקב"ה, בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים, שכן כתיב (תהלים קמ"ח) לבני ישראל עם קרובו. (שם שם ז)

דבר אחר וזאת הברכה, א"ר שמואל בר נחמן כיון שבא משה לברך את ישראל באו התורה והקב"ה לברך את ישראל, וזאת הברכה זו התורה, שנאמר בה (דברים ד') וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. (שם יא ד)

וזאת הברכה, הלכה אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שלא יברך, תחלה מברך ואחר כך קורא. ומשה בשעה שזכה לקבל התורה תחלה בירך ואחר כך קרא. א"ר אלעזר אי זו היא הברכה שבירך משה בתורה תחלה, בא"י אמ"ה אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה, ולא אמר בעמליה, ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה, שאלו שהן עושין את דברי תורה. אדם אומר למדתי חכמה ולא למדתי תורה מה אעשה אני שם, אמר הקב"ה לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה כל החכמה וכל התורה בלבו, מנין, שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם... (שם שם ה)

ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר ותקן משלים הרבה, ואזן דברי תורה וחקר דברי תורה, עשה אזנים לתורה, ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה לא היתה דוגמא... כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה. רב נחמן אמר לישנא חורי, לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס בה, ובא פקח אחד ונטל את המגל וכסח, התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין, כך שלמה... משל למלך שאבד זהוב מביתו או מרגלית טובה, לא על ידי פתילה באיסר הוא מוצא אותה, כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה. א"ר יודן ללמדך שכל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים זוכה שתשרה רוח הקדש עליו, וממי אתה למד משלמה, שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים זכה ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים, משלי קהלת ושיר השירים. (שיר השירים א ח)

ר' פנחס בן יאיר פתח, (משלי ב') אם תבקשנה ככסף וגו', אם אתה מחפש אחר דברי תורה כמטמונים הללו אין הקב"ה מקפח שכרך. משל לאדם אם מאבד סלע או בילרין (תכשיט) בתוך ביתו הוא מדליק כמה נרות כמה פתילות עד שיעמוד עליהם, והרי דברים קל וחומר, מה אלו שהם חיי שעה של עולם הזה אדם מדליק כמה נרות וכמה פתילות עד שיעמוד עליהם וימצאם, דברי תורה שהם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אין אתה צריך לחפש אחריהם כמטמונים הללו, הוי אם תבקשנה ככסף.... (שם שם ט)

א"ר שמעון בן נחמן משלו דברי תורה בזיין, מה הזיין הזה מתקיים לבעליו בשעת מלחמה, כך דברי תורה מתקיימת עם מי שעמל בהן כל צרכן. ר' חנא בר אחא מייתי לה מהכא, (תהלים קמ"ט) רוממות א-ל וגו', מה החרב שהיא אוכלת משני צדדיה כך תורה נותנת חיים בעולם הזה וחיים לעולם הבא... ורבנן אמרין שהן גוזרין על העליונים ועושים על התחתונים ועושים... (שם שם טז)

ר' שמעון בן חלפתא ור' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן כתיב (משלי כ"ז) כבשים ללבושך כבשים כתיב, בשעה שתלמידיך קטנים תהיה מכבש לפניהם דברי תורה, הגדילו ונעשו תלמידי חכמים תהיה מגלה להם סתרי תורה. תני ר' שמעון בן יוחאי (שמות כ"א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מה שימה זו אינה נגלית לכל אדם, כך הן דברי תורה... א"ר אילא יש דברים שמשיקין אותן על פה, כיצד כתוב אחד אומר (תהלים קי"ט) בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, וכתוב אחד אומר (שם) בשפתי ספרתי כל משפטי פיך, באיז צד יתקיימו ב' כתובים הללו, אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד קיים בלבי צפנתי אמרתך, כיון שנסתלק בשפתי ספרתי. (שם שם יז)

דבר אחר כי טובים דודיך מיין, דברי תורה דומין זה לזה דודין קרובין זה לזה... שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן חביבין דברי סופרין כדברי תורה, מה טעם וחכך ביין הטוב. חבריא בשם ר' יוחנן חביבין דברי סופרין מדברי תורה, שנאמר כי טובים דודיך מיין... (שם שם יח)

דבר אחר כי טובים דודיך מיין, נמשלו דברי תורה במים ביין בשמן בדבש וחלב, במים שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים, מה מים מסוף העולם ועד סופו, דכתיב לרוקע הארץ על המים, כך תורה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (איוב י"א) ארוכה מארץ מדה. מה מים חיים לעולם, שנאמר (שה"ש ד') מעין גנים באר מים חיים, כך תורה חיים לעולם, שנאמר (משלי ד') כי חיים הם למוצאיהם... מה המים משיבין הנפש, שנאמר (שופטים ט"ו) ויבקע אלקים את המכתש אשר בלחי גו', כך התורה שנאמר (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה משיבת נפש... מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו, כך התורה אם אין אדם עיף בה אינה ערבה בגופו. מה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו. ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס... ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע. א"ר חנינא דקסרין מה המים נמשכין לגנות ופרדסים ולבתי כסאות ומרחצאות, יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר (הושע י"ד) כי ישרים דרכי ה'... או מה המים מבאישים ומחמיצים בקנקן אף דברי תורה כן, תלמוד לומר יין, מה יין כל זמן שהוא מתיישן בקנקן משתבח, כך דברי תורה כל זמן שהן מתישנין בגופו של אדם הן משתבחין בגדולה... אי מה השמן מר מתחילתו ומתוק בסופו יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר (שה"ש ד') דבש וחלב, מה הם מתוקין אף דברי תורה מתוקין, שנאמר (תהלים י"ט) ומתוקים מדבש. אי מה דבש יש בו קצרים (פסולת) יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר חלב, מה חלב נקי אף דברי תורה נקיים, דכתיב (איוב כ"ח) לא יערכנה זהב וזכוכית. אי מה חלב טפל יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר דבש וחלב, מה דבש וחלב כשמעורבים זה בזה אין מזיקין הגוף כך דברי תורה, שנאמר (משלי ג') רפאות תהי לשרך. (שם שם יט, וראה עוד תורה-פעולה)

...מה השמן הזה כוס מלא אינו מזרזיף (ניתז כששופכין לתוכו) כשאר המשקין, אף דברי תורה אין מזרזפים בדברי ליצנות, מה השמן הזה כוס מלא שמן בידך ונפל לתוכו טיפה של מים יוצאת כנגדה טיפה של שמן, כך אם נכנס דבר של תורה ללב יוצא כנגדו דבר של ליצנות. נכנס ללב דבר של ליצנות יוצא כנגדו דבר של תורה. (שם שם כא)

מה יונה זו מחדש בכל חדש וחדש גורן, כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים. (שם שם סג)

ר' אבא בשם ר יצחק אמר אמרה כנסת ישראל הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני, ונתן לי משם התורה שנדרשת מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא, מנין ודגל"ו, ומאהבה גדולה קבלתיה, שנאמר ודגלו עלי אהבה. ר' יונה אמר שני חבירים שעוסקין בדברי הלכה, זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה (עיקרה), אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה... (שם ב יג)

א"ר יצחק לשעבר היתה התורה כלל, והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין התורה כלל היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה. א"ר לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולין מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות. (שם שם יד)

ר' עזריה אמר חורי, כל תורה שישראל עושין בעולם הזה בזכות יעקב אבינו. (שם ג ה)

מעין גנים באר מים חיים, א"ר יוחנן מ"ח פעמים כתוב בתורה באר באר כנגד מ"ח דברים שנתנה בם התורה... א"ר עזריה זה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לבנון... (שם ד ל)

ראשו כתם פז, ראשו זו התורה, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו. ר' חוניא בשם ר"ל שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם, מה טעם (שם) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, ויומו של הקב"ה אלף שנים... (שם ה ז)

...על אפיקי מים, שהם אפיקים על מימיהם של תורה, דא"ר חמא בר עוקבא דברי תורה מגבירין הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צרכן, רוחצות בחלב, אלו ההלכות שהן רוחצין אותן בשנים עד שעושים אותה נקיים כחלב... דא"ר תנחומא זה מלחים מקצת דבר וזה מלחים מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים. (שם שם י)

בן בית אחד היה לו לרבן גמליאל והיה למוד להיות נוטל קופה של מ' סאה ומוליכה אצל הנחתום, אמר לו כל הדין חילא טבא אית בך ולית את עסוק באורייתא, כיון שנתעסק בתורה התחיל להיות נוטל של שלשים של עשרים של שנים עשר של שמנה סאים, כיון דגמר ספרא אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול... אלא אחרנין מעברין ליה מעילווי דהוא לא הוה יכיל, לקיים מה שנאמר מעולפת ספירים. (שם שם יב)

ר' יצחק פתר קרייה בפרשיותיה של תורה, ששים המה מלכות אלו ששים מסכתיות של הלכות, ושמונים פילגשים אלו פ' פרשיות שבתורת כהנים, ועלמות אין מספר אין קץ לתוספתות, אחת היא, הן חולקים אלו עם אלו וכולהון דורשין מטעם אחד מהלכה אחת מגזרה שוה מקל וחומר. (שם ו יד)

אל גנת אגוז ירדתי, אריב"ל נמשלו ישראל באגוזה, מה האגוזה נגזזת ונחלפת ולטובתה היא נגזזת למה שהיא מחלפת כשער הזה שנגזז ונחלף... כך כל מה שישראל נגזזין מעמל ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם ומרבין להם עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא... ר' עזריה אמר תרתי, מה אגוז זה עצו משמר פריו, כך עמי הארץ שבישראל מחזקין בדברי תורה, הה"ד (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה. (שם שם יז)

דבר אחר היושבת בגנים חברים, רבי ירמיה בשם רבי חייא רבה שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה ונכבשין זה לזה בהלכה, עליהם הכתוב אומר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע... ולא עוד אלא שאם טעו הקב"ה מחזיר להם טעותן, מאי טעמא ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו... א"ר יודן בשעה שישראל קורין בתורה בחבורות קולך השמיעני ואם לאו ברח דודי... (שם ח טז)

ר' הוה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל, והווין עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא, והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא... אמרו להון אילין נטורי קרתא אילין חרובי קרתא, אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא, א"ל אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה, על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה... שמואל תנא לה בש"ר שמואל בר אמי אימתי העכו"ם גוזרים גזירה וגזירתם מצלחת, בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח') וצבא תנתן על התמיד בפשע, אין צבא אלא העכו"ם... בפשע, בפשעה של תורה, כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ העכו"ם גוזרים ומצליחים, שנאמר ותשלך אמת ארצה וגו', ואין אמת אלא תורה, שנאמר אמת קנה ואל תמכור...

א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין לעכו"ם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, אמרו להם יכולין אנו להזדווג לאומה זו, אמרו להם לכו וחזרו על בתי כנסיות שלהם אם התינוקות מצפצפין בקולן אי אתם יכולין להם ואם לא אתם יכולין להם, שכן הבטיחם אביהם ואמר להם (בראשית כ"ז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו, כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו... (איכה פתיחתא א)

...ובטלו הטוחנות אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר"ע ומשנתו של ר' אושעיא ומשנתו של ב"ק, כי מעטו זו התלמוד שהוא כלול בהם, וחשכו הרואות את מוצא כשגלו ישראל לבין עכו"ם לא היה אחד מהם יכול לזכור את תלמודו... בשפל קול הטחנה על ידי שלא נתעסקו בדברי תורה, א"ר שמואל בר נחמן נמשלו ישראל כטוחנות, מה הטוחנות אינן בטלות לעולם אף ישראל אינן בטלין מן התורה לא ביום ולא בלילה, שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה... (שם שם כג)

מלכה ושריה בגוים אין תורה, אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הדא הוא דכתיב (עובדיה א') והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה. (שם ב יז)

ארשב"י כתיב (ישעיה ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי, ואין עץ אלא תורה, שנאמר (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, ומי נברא בשביל מי, לא תורה בשביל ישראל, אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותם על אחת כמה וכמה. (קהלת א ט)

דבר אחר כל הנחלים, כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב, והים איננו מלא, והלב איננו מלא, לא הנפש שבעה לעולם, שנאמר (קהלת ו') וגם הנפש לא תמלא. תאמר שמשעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר שוב אינה חוזרת עליו, תלמוד לומר שם הם שבים ללכת... (שם שם יז)

דבר אחר כל הדברים יגיעים, אפילו דברי תורה מיגעין את האדם, בתחלה אדם נכנס ללמוד תורה והן מטהרין לו את הטמא ומטמאין את הטהור, והוא אינו יודע שכל מה שהן מתישין בהן כחו סוף שהוא מוציא קלות וחמורות וגזרות שוות וטומאה וטהרה ואיסר והיתר. (שם שם כו)

ר' חוניא פתר קרייא בנביאים ובכתובים, שאילו זכו ישראל לא היו קורין אלא חמשה חומשי תורה ה' ספרים בלבד, וכלום ניתנו להם נביאים וכתובים אלא שיהיו יגעים בהן ובתורה ועושין מצות וצדקות כדי לקבל עליהם שכר טוב. רבנן אמרין אף על פי כן לענות בו, מקבלים עליהם שכר כה' ספרי תורה. ר' אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם לומד תורה ושכחה. רבנן דתמן בש"ר יצחק דהכא ור' טוביה בש"ר יצחק לטובתו אדם לומד תורה ושוכח, שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה היה מתעסק בתורה ב' וג' שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם לומד תורה ושוכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה. (שם שם לד)

ר' חזקיה בש"ר סימון בר זבדי אמר כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם לומד תורה ושוכח, אבל לעתיד לבא מה כתיב תמן, (ירמיה ל"א) נתתי את תורתי בקרבם. (שם ב א)

אף חכמתי עמדה לי, א"ר אחא אמר שלמה כל תורה שלמדתי בזקנתי פסטורין באף נתקיימה בי. (שם שם יב)

ר' נחמיה אומר ויתרון ארץ בכל הוא, דברים שתראה הן מיותרין בתורה, כגון תוספות של בית רבי ותוספות של ר' נתן, הלכות גרים ועבדים אף הם נתנו למשה מסיני, וכגון הלכות ציצית תפילין ומזוזות בכלל התורה הם, כדכתיב (דברים ט') ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים... (שם ה ז)

...כך למד ר' בון בר' חייא תורה לכ"ח שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד לק' שנה. א"ר יוחנן כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה לעולם הבא אין מניחין אותו לישון אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר, ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן, עד היכן, עד (ש"ב ז') ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. (שם ה יח)

ר' אחא בש"ר תנחום למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקא בידו להחזיק ולא החזיק, הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקא בידו להחזיק והחזיק הרי הוא בכלל ברוך אשר יקים. ר' הונא אמר עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה, מאי טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף. (שם ז כג)

דבר אחר מי כהחכם זה תלמיד חכם, מי יודע פשר דבר שהוא יודע לפרש משנתו. חכמת אדם בשעה שהוא נשאל ומשיב, ועז פניו ישונא בשעה שהוא נשאל ואינו יודע להשיב... גוי אחד ראה את ר' יהודה בר' אלעאי חמתיה אפוי נהירין, אמר הדין גברא חדא מן תלת מילין אית ביה, או שתוי חמר, או מוזיף ברביתא, או מרבי חזירי. שמע ר' יהודה בר אלעאי אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דחדא מן תלתיהון לית בי... אורייתי היא דמנהרא אפוי, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו וגו'. ר' אבהו אזל לקיסרין ואתא מן תמן ואפוי נהירין, חמוניה תלמידייא סלקין ואמרין לר' יוחנן הדין ר' אבהו אשכח סימא, אמר לון למה, אמרין ליה דאנפוי נהירין, אמר לון דילמה אורייתא חדתא שמע, סלקון לגביה אמרו ליה ומה ארייתא חדתא שמע מר, אמר לון תוספתא עתיקא, אמרון קרא עליו חכמת אדם וגו'. (שם ח ד)

שלח לחמך על פני המים, א"ר ביבי אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה, שאין מים האמור כאן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים... (שם יא א)

...א"ל (ר"ע) הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומלא כל ארץ ישראל תורה. (שם יא י)

דבר אחר שמח בחור בילדותך, ר' יודן אמר בילדותך בתורתך שלמדת בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, זו המשנה, והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך זה התלמוד, ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט אלו מצות ומעשים טובים. ר' פנחס אומר שמח בחור בילדותך, מי גרם לך להבחר בזקנותך, תורה שלמדת בילדותך, ואם נבחרת בזקנותך אל תפליג עצמך בדברי תורה אלא והלך בדרכי לבך, זה התלמוד שלמדת מרבך, ודע כי על כל אלה וגו', עליו לשלם לך שכר מצות ומעשים טובים. (שם שם יד)

בעלי אסופות, אימתי דברי תורה נאמרין כתקנן, בשעה שבעליהן שומעין אותן באסופות. מנין אתה אומר שאם שמע מפי אדם קטן שבישראל שיהא עליו כשומע מפי חכם, תלמוד לומר אשר אנכי מצוך היום, ולא כשמעו מפי חכם אלא כמפי חכמים, שנאמר דברי חכמים כדרבונות, ולא כשמעו מפי חכמים אלא כמפי סנהדרין, שנאמר (במדבר י"א) אספה לי שבעים איש... (שם שם יב)

מדרש תנחומא:

בראשית ברא אלקים, זה שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג') וכשברא הקב"ה את עולמו נתיעץ בתורה וברא את העולם, שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (שם ח'), והתורה במה היתה כתובה, על גבי אש לבנה באש שחורה, שנאמר קוצותיו תלתלים שחורות כעורב... והיא היתה אומנת לכל מעשה בראשית, שנאמר ואהיה אצלו אמון (משלי ח') אל תקרי אמון אלא אומן. ובה נטה שמים ויסד ארץ, שנאמר (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. ובה חתם ים אוקיינוס שלא יצא וישטף את העולם, שנאמר (שם ה') האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תוחילו וגו'. ובה חתם את התהום שלא יציף את העולם, שנאמר בחקו חוג על פני תהום (משלי ח'), ובה ברא חמה לבנה, שנאמר (ירמיה ל"א) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צב-אות שמו. הא למדת שהעולם לא נתיסד אלא על התורה, והקב"ה נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצותיה יומם ולילה... שבשביל שומר התורה העולם עומד, שכן אמרה חנה (ש"א ב') כי לה' מצוקי ארץ, ומי הם מצוקי ארץ, אלו שומרי התורה שבזכותם תושתת התורה, שנאמר וישת עליהם תבל. ותניא אר"ש בן לקיש למה נאמר במעשה בראשית יום אחד... יום הששי ה"א יתירה, למה שהרי בכולם לא נאמר אלא יום אחד יום שני, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה שיש בה ה' ספרים מוטב, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו...

ולפי שהתורה סוליתה ענוה וכתרה יראה, שנאמר עקב ענוה יראת ה' (משלי כ"ב), וכתרה יראה שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה', ושניהם במשה רבינו... ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא, שנאמר (דברים ז') אשר אנכי מצוך היום לעשותם, ולא לעולם הבא, היום לעשותם ולא היום לטול שכרם... כל השומע אל התורה אינו ניזוק, שנאמר ושומע לי ישכון בטח ושאנן וגו'... (בראשית א)

...ומאי לא תמצא בארץ החיים, וכי בארץ המתים תמצא, אלא שלא תמצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל... לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד)... וזו היא תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול, שהיא משולה לחשך, שנאמר (ישעיה ט') העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עינים באיסור והתר בטמא ובטהור...

ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט, אלא אמר להן על התורה שבעל פה, שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות, והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו... ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד, ראה מה כתיב אחריו, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב, הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון... ובפרשה שניה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם, ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמד תורה שבעל פה לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן שכרה לעולם הבא, שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד, שנאמר (ירמיה נ"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה, זו תלמוד...

ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבעל פה מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות, שנאמר (ישעיה נ"ט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו'... ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות נושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה ומביאין ראיה ומן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד, כדי שלא יכשלו ישראל בדברי תורה... (נח ג, וראה שם עוד)

אחר הדברים האלה היה דבר ה', זה שאמר הכתוב יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תם (משלי ב') מהו יצפון לישרים תושיה, עד שלא נברא העולם צפן הקב"ה התורה עד שבא אברהם וקיימה... אמר ליה הקב"ה אתה עסקת בתורתי חייך שאני מגן לך, כשם שהמגן אוחז החרב אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם, כך אני מגן לך, ולא לך בלבד, אלא אף לבניך אם יהיו עוסקין בתורתי כשם שעסקת אתה... (לך לך יא)

...ובדם ענבים סותה, אין סותו אלא טעות, שנאמר כי יסיתך אחיך (דברים י"ג), אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו, אין יין אלא תורה, שנאמר (שיר א') כי טובים דודיך מיין, חכלילי עינים מיין, מכאן את למד שהתורה רבה אצלו, חיך לי לי מיינה של תורה, ולבן שנים בזכות התורה, (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. (ויחי י)

...חובב שחבב את התורה, כשבא לארץ נתנו לו דושנה של יריחו, ואמר כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה, ועכשיו אני זורע וקוצר אימתי אני לומד תורה, אמרו לו יש אדם לומד תורה בעיר וזה המקום ציה הוא מדבר הוא ואין שם חטים, כיון ששמעו כך הלכו להן... הלכו ומצאו שם את יעבץ יושב בבית המדרש והכהנים ולוים והמלכים יושבים עמו וכל ישראל יושבין שם, אמרו לו אנו גרים היאך נשב שם עם אלו, ישבו להן על שערי בית המדרש ושומעין ולומדים... (יתרו ד, וראה שם עוד)

מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין הרבה, היו אומרים לאותו חבר היכן פרקמטיא שלך, היה אומר להם פרקמטיא שלי גדולה משלכם, בדקו בספינה לא מצאו לו כלום, התחילו שוחקים עליו. נפלו עליהם לסטים שללו ונטלו כל מה שנמצא בספינה, יצאו ליבשה ונכנסו למדינה לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש. מה עשה אותו חבר נכנס לבית המדרש ישב ודרש, עמדו בני המדינה כשראו שהוא בן תורה מרובה נהגו בו כבוד גדול ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה ובכבוד, התחילו גדולי הקהל לילך מיימינו ומשמאלו וללות אותו, כשראו הפרקמטוטין כך באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו טוב ולמד עלינו זכות לפני בני העיר שאתה יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה... אמר להם הלא אמרתי אליכם שפרקמטיא שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיימת, הוי כי לקח טוב נתתי לכם. (תרומה ב)

לפיכך צריך אדם לשמור את התורה שנפשו הוא משמר, א"ר תנחום בר חנילאי אמר הקב"ה לישראל בתי בידך בתך בידי, בתי בידך זו התורה, בתך בידי זו הנפש, וכתיב (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי, אם אתה משמר את שלי אני משמר את שלך, וכן הוא אומר רק השמר לך ושמור נפשך, וכל העוסק בתורה נעשה ראש ומלך, שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך... (תשא כח)

ראה כמה חביב הארון, כשם שכסא הכבוד חביב כך הוא חביב שהתורה נתונה בתוכו, ובשביל שהתורה נתונה מימינו של הקב"ה, שנאמר (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו, לפיכך הארון חביב בשביל שהתורה נתונה בתוכו... ולמה עצי שטים נתונה בתוכה בשביל שהתורה נקראת עץ חיים... ויצף אותו זהב טהור, לפי שהתורה ודבריה נחמדים מזהב ומפז, שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב וגו', ועשית לו טבעות ובדים לשאת אותו, הם נושאים אותו והוא נושא עונותיהם של ישראל, שהתורה שבו נושאת עונותיהם של ישראל... (ויקהל ז)

...והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך בעולם הזה ובעולם הבא שכלו ארוך... (שמיני יא)

ויתן להם ארצות גוים, כל מה שנטל הקב"ה מהעכו"ם נתן לישראל אוצרות כסף וזהב שדות וכרמים וערים ולא נתן להם כל אלו אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה... (קדושים יא)

ונטעתם וערלתם, הכתוב מדבר בתינוק, שלש שנים יהיו לכם ערלים שאינו יכול להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש, שאביו מקדישו לתורה... (שם יד)

דבר אחר איש כי יפליא נדר זה שאמר הכתוב פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם (משלי י"א) אם יהיה אדם צדיק ואף על פי שהוא צדיק ואינו עוסק בתורה אין בידו כלום, אלא פרי צדיק עץ חיים זו תורה, שמתוך שהוא בן תורה הוא למד האיך לוקח נפשות, שנאמר ולוקח נפשות חכם, שאם ידור לערוך נפשות הוא למד מן התורה היאך עושה, ואם אין בידו תורה אין בידו כלום. כן את מוצא ביפתח הגלעדי מפני שלא היה בן תורה אבד את בתו... (בחקתי ה)

זה שאמר הכתוב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים נ"ז), ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מ"ב), זרע להם הקב"ה את התורה ואת המצות לישראל כדי להנחילם חיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרוש, שנאמר (דברים כ"ג) לא תחרוש בשור ובחמור... (שלח לך טו, וראה שם עוד)

ועוד למה נתנה במדבר, כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד כך המקבל עליו דברי תורה פורקין ממנו עול גלות ועול דרך ארץ... דבר אחר במדבר מי מקיים את התורה מי שמשים עצמו כמדבר, מפנה עצמו מן הכל. (חקת כא)

זה שאמר הכתוב קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי (ישעיה נ') נתן הקב"ה את התורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות. (דברים ג)

כל המצוה וגו' זה שאמר הכתוב (משלי ד') כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, כל מי שמוצא דברי תורה חיים הוא מוצא, לכך כתיב כי חיים הם למוצאיהם. דבר אחר כי חיים הם למוצאיהם לאחרים, ואין אדם צריך ללמד דברי תורה אלא אם כן מוצא אותה כראי סוף דבר וטעמו, שכך אמר להם משה כשתהיו למדין התורה היו ממצין אותה כולה, לכך נאמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון. זה שאמר הכתוב בני אם תקח אמרי (משלי ב') אמר רב אבא בר כהנא אימתי אתה נקרא בני, כשתקח אמרי... (עקב ה)

ראה אנכי, זה שאמר הכתוב ולעם הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (ירמיה כ"א), וכתיב... ללמדך שכל מי שמתבטל מן התורה כאלו כופר בהקב"ה, שלא נתן תורה לישראל אלא כדי שיעסקו בה יומם ולילה, שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה וגו', וכתיב (תהלים א') כי אם בתורת ה' חפצו וגו'. וכל העוסק בתורה ומקיימה כאלו קבלה מהר סיני, לפיכך כתיב והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו'...

דבר אחר האזינה עמי תורתי, זה שאמר הכתוב לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו וגו' (משלי ט"ז), כשישראל חוטאין נמנעין מכל טוב, וכשזוכין מן טוב מוסיפין תורה... וכשבקש משה רחמים עליה אמר ליה הקב"ה, משה לא בראתי את העולם אלא בשביל תורה, שנאמר (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו', והם המירו כבודי בתבנית שור ואתה שברת את הלוחות והיאך העולם עומד בלא תורה, אמר לו ומה אעשה, א"ל פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים... (ראה א)

...ומה תלמוד לומר היום הזה, אלא כך אמר משה לישראל בכל יום יהא התורה חביבה עליכם כאלו היום הזה קבלתם אותה מהר סיני... ושמרת ועשית אותם, א"ר יוחנן כל העושה מצוה לאמתו מעלה עליו הכתוב כאילו היא נתונה מהר סיני, שנאמר ושמרת ועשית, ומה תלמוד לומר ועשיתם אותם... ועוד אמר רבי יוחנן כל העושה תורה לאמתה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא עשה את עצמו, שנאמר (דברים ד') ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד וגו', לעשות אותם לא נאמר אלא לעשותכם אותם, מכאן שמעלין עליו כאלו הוא עשה וברא את עצמו. (כי תבא א)

נמשלה התורה לשמן ונמשלה לבמים, למים דכתיב (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים, מה המים אין העולם יכול לעמוד בלא הם ואדם מטהר עצמו בהם, כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה, והתורה מלמדת את האדם היאך יטהר. ומה המים אין אדם נוטע אילן ולא בונה בית אם אין לו מים, כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה. ומה המים חיים לעולם כך התורה חיים לעולם. מה המים כל מי שאינו יודע לשוט בהם אובד עצמו מן העולם, כך כל מי שאינו יודע למצא דברי תורה אובד מן העולם. מה המים נמשכין לכל מקום שירצה, כך התורה משוכה בכל העולם. ומה המים אין מתקיימים לא בגרגיות של כסף ולא בגרגיות של זהב אלא בשל חרס, כך אין התורה מתקיימת בגסי הרוח אלא במי שדעתו נמוכה עליו...

ומתוקים מדבש (תהלים י"ט), מה הדבש אינו מזוהם כך התורה אינה מזוהמת, שנאמר (משלי ה') בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש, ונמשלה התורה לשמן, מה השמן מביא אורה לכל העולם כך התורה אורה לעולם. ומה השמן הזה נכתש וכל מה שנכתש הוא משובח, כך התורה כל מי שהוא נוגע בה הוא משובח לבעליה. את מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה, כך ישראל אפילו כשהן נתונים בתחתונה הרי הם כשמן הזה שהיא נתונה למעלה... (שם ג)

אמר רבי יונה אביו של רבי מנא בשם רבי לוי שאמר בשם רבי אבא, לא היתה התורה צריכה להנתן לישראל בעולם הזה, למה שהכל עתידין להיות למדין תורה מפי הקב"ה לעולם הבא, למה נתנה להם בעולם הזה, שכשיבא הקב"ה ללמדם בעולם הבא יהיו הכל יודעין באיזה פרשה הוא עסוק, לפיכך אם שמוע בעולם הזה, תשמע לעולם הבא מפי הקב"ה. דבר אחר אם זכית לשמוע דברי תורה שנתנה בקולי קולות תזכה לשמוע אותו הקול שכתוב בו קול ששון וקול שמחה (ירמיה ג'). דבר אחר אם שמוע תשמע, אם שמעת לקול רבך סופך שאחרים שומעים לך... ואם זכית לשמור ולעשות ונתנך ה' אלקיך עליון... (שם ד)

ולמה נמשלה תורה למטר, לומר מה מטר משחקת אבנים, שנאמר (איוב י') אבנים שחקו מים, אף התורה משחקת לב האבן, וזהו שאמרו רז"ל אם אבן הוא נמוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ. לכך אין טוב לאדם כי אם להמית עצמו על דברי תורה ולעסוק בה תמיד יומם ולילה... וזהו שאמרו אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין. ולכך נמשלה למטר, מה מטר אין העולם בלא הם, לפי שצריכין להצמיח כל טוב, כך אין העולם מתקיים בלא תורה, שנאמר (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ומה המטר יורד מעט מעט כך התורה, תחלה קורא אבג"ד במנין קטן, ולבסוף עולה למנין גדול קרש"ת, כך מתחילין ואחר כך עומד על התורה ודקדוקיה. (האזינו ג)

מימינו אש דת למו, מלמד שהתורה נתונה בימין. אמר רבי יוחנן כל מי שרוצה לעסוק בתורה יראה עצמו כאלו עומד באש, לכך נאמר אש דת למו. אף חובב עמים, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם שני עולין אתה מטיל על בניך עול תורה ועול שעבוד גליות, א"ל הקב"ה כל קדושיו בידך, כל העוסק בתורה נצול משעבוד גליות... מהו מורשה קהלת יעקב, ירושה היא לקהלת יעקב, שכל העוסק בה לשמה זוכה לנחלת יעקב, שנאמר (ישעיה נ"א) אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך. (ברכה ה)

פרקי דר' אליעזר:

אמרה תורה בי נתיעץ הקב"ה לברא את העולם, שנאמר (משלי ח') לי עצה ותושיה וגו', מכאן אמרו חכמים כל מלכות שאין לה יועצים אין מלכותה מלכות, ומנין אנו למדים ממלכות בית דוד שהיו לה יועצים... (פרק ג)

...ומשם שלח לשאר האומות ואמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו אין אנו יכולין להניח דת אבותינו, אין אנו חפצים בתורה אלא תן תורתך לעמך... שנאמר מימינו אש דת למו, מכאן אתה למד שדברי תורה כגחלי אש. ונתן להם בלשון חבה, שנאמר (שיר ב') שמאלו תחת לראשי, בלשון שבועה, שנאמר (ישעיה ס"ב) נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו, ואין ימינו אלא שבועה, שנאמר (שם) נשבע ה' בימינו... (פרק מא, וראה עוד מתן תורה)

אבות דר' נתן:

שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, על התורה כיצד, הרי הוא אומר (הושע י') חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות... לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום, שנאמר (משלי ב') אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח... (פרק ד א)

אמר רבי עקיבא כל המגביה עצמו על דברי תורה למה הוא דומה, לנבלה מושלכת בדרך כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו ומתרחק ממנו והלך, שנאמר אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. א"ל בן עזאי דשהוי מענינו, אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה ואוכל תמרים חרובים ולובש בגדים צואים ויושב ומשמר על פתח של חכמים כל עובר ושב אומר שמא שוטה הוא זה, לסוף אתה מוצא כל התורה כולה עמו. רבי יוסי אומר רד מטה למעלה ומעלה למטה, כל המגביה עצמו על דברי תורה סוף שמשפילין אותו, וכל המשפיל עצמו על דברי תורה סוף שמגביהין אותו. (פרק יא ב)

רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה, ואין לך חכמה כחכמה של דרך ארץ... (פרק כח א)

הוא היה אומר, כל השוקד עצמו על דברי תורה מוסרין לו שקדנין כנגדו, וכל הבוטל מדברי תורה מוסרין לו בטלנין כנגדו, כגון ארי זאב ונמר וברדלס ונחש והגייסות והליסטין באין ומקיפין אותו ונפרעין ממנו, שנאמר (תהלים נ"ח) אך יש אלקים שופטים בארץ. (פרק כט ב)

רבי חנניא בן יעקב אומר הניעור בלילה מתוך דברי תורה סימן יפה לו, מתוך דברי שיחה סימן רע לו. ר' יעקב בן חנניה אומר הניעור בלילה ואינו פותח פיו בדברי תורה ראוי לו ומוטב לו שנתהפכה לו שלייתו של אמו על פניו ולא יצא לאויר העולם ולא ראה את העולם. (שם ג, וראה עוד ערך למוד)

ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו של הקב"ה ואומרת שירה עם מלאכי השרת, שנאמר (משלי ח') ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת בתבל ארצו. (פרק לא ג)

...אבל כתר תורה אינו כן, עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים, הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטלה. מעשה בר"ש בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב"ה, א"ל ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין, א"ל הקב"ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך, אמר יפה עשה לי הקב"ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים... (פרק מא א)

מסכת סופרים:

אבל אמרו נמשלת המקרא כמים והמשנה כיין והש"ס כקונדיטון, אי אפשר לעולם בלא מים ואי אפשר לעולם בלא יין, ואי אפשר לעולם בלא קונדיטון, ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן, כך אי אפשר לעולם בלא מקרא ובלא משנה ואי אפשר בלא הש"ס לעולם. ועוד נמשלה התורה כמלח והמשנה כפילפלין והש"ס כבשמים, ואי אפשר לעולם בלא מלח, ואי אפשר לעולם בלא פילפלין, ואי אפשר לעולם בלא בשמים, ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן, כך אי אפשר לעולם בלא מקרא ואי אפשר לעולם בלא משנה ואי אפשר לעולם בלא הש"ס.

אבל אשרי אדם שיש עמלו בהש"ס ולא שיהא דולג במקרא ומשנה ויבא להש"ס על מנת שילמד מקרא ומשנה ויבא להש"ס, על זה נאמר (משלי י"ח) הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגה במשכיתו. (פרק טו ז)

א"ר תנחום בר חנילאי אילו נתנה התורה חתוכה לא היתה עומדת רגלים למורה שיורה שאם טמא יש מטמאין כיוצא בו ואם טהר יש מטהרין ביוצא בו. א"ר ינאי תורה שנתן הקב"ה למשה נתנה לו בארבעים ותשע פנים טמא ומ"ט פנים טהור, שנאמר ודגל"ו בגימטריא מ"ט הוא. (פרק טז ה)

מסכת כלה רבתי:

אהוב התורה מנא לך, דכתיב את לרבות התורה... מאי אהבה ומאי כבוד, אהבה לבב וכבוד במעשים, ובדברים לא והתניא המדבר בתורה ובתלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא, אימא אף בדברים. (פרק ג)

עשה דבריך לשם פעלם, אל תעשם עטרה להתעטר בהם שמא תטול חלקך בעולם, כל המתכבד בכתרה של תורה אין לו חלק לעולם הבא, ולא כקרדום לחתוך בו שלא להיות מונע בר... למוד להיות מקבל עליך כל דברי תורה בצער, תנינא כל מחיה עצמו בדברי תורה אין התורה מתחברת עמו... (פרק ד)

פסיקתא:

חצות לילה אקום להודות לך (תהלים קי"ט), רבי פנחס בשם רבי אליעזר בר' מנחם מה היה דוד עושה, היה נוטל כנור ונבל ונותנם מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, והיו חבירי ישראל שומעים את קולו ואומרים, ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה, ונמצא כל ישראל עוסקים בתורה... (פרשה יז ויהי בחצי הלילה)

שוחר טוב:

כי אם בתורת ה' חפצו, זה שאמר הכתוב (תהלים מ"ה) והדרך צלח רכב, הדור הוא המלמד בשעה שמקבץ את החכמים ולא להחניפם אלא על דבר אמת. הדורות הן ומשובחות שמועתן של רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שהן יושבין ומפלפלין בהן. ותורך נוראות ימינך, רבי חייא אמר אם חפצת בתורה שנכתבה בנוראות ושנתנה בימין, שנאמר (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו, את עתיד שתהא יושב ודורש ומורה הוראות. ר' אבא אמר אם חפצת בתורה סופה נקראת על שמך, כגון משנתו של רבי הושעיא ובר קפרא וכיוצא בהן. ולמה נקראת על שניהם לפי שיגעו בה. תדע לך שכן התורה של הקב"ה היא, שנאמר (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה, ומשה עלה למרום ועשה שם מ' יום ונתן נפשו עליה לפיכך נקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי. דבר אחר כי אם בתורת ה' חפצו, שכל מי שעוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו. ר' אליעזר אומר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם רוצין אנו ליגע בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה... אמר לו ר' אליעזר ומה את מקיימת ובתורתו יהגה יומם ולילה, אמר רבי יהושע זו קרית שמע, שאם אדם קורא אותה שחרית וערבית מעלה עליו הקב"ה כאלו יגע בתורה יומם ולילה. בר קפרא אמר כל מי שהוא קורא שני פרקים שחרית וערבית קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה... (מזמור א, וראה שם עוד)

והיה כעץ שתול, זה שאמר הכתוב (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה. א"ר יצחק בר' חייא למה נקרא תורה עץ חיים, שחביבה על כל החיים. א"ר יודן למה נמשלה בעץ החיים, מה עץ החיים פרוש לכל באי עולם בגן עדן, כך התורה פרושה לכל החיים ומביאתן לחיי העולם הבא. (שם)

דבר אחר אל הנחילות זה שאמר הכתוב (משלי ח') להנחיל אוהבי יש, אמר ר' חנן התורה אמרה בשמאלה עושר וכבוד ובני עניים, ורוח הקדש משיב ואומר להנחיל אוהבי יש, ולמה הם עניים בעולם הזה, כדי שלא יתעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה... (מזמור ה)

א"ר שמואל בר אבא מכיר אני חוצות הרקיע כשם שאני מכיר חוצות נהרדעא, וכי שמואל עלה לרקיע, אלא על ידי שיגע בחכמתה של תורה למד מתוכה מה שיש בשחקים...

אבל לעתיד לבא מי נסתר מחמתו, מי שהוא עוסק בתורה, מה כתיב אחריו תורת ה' תמימה משיבת נפש... ומי נסתר מי שהוא עוסק בתורה, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי, וכתיב תורת ה' תמימה. אחרינא אמר ולמה היא משיבת נפש, שהיא תמימה. עדות ה' נאמנה, ולמה שהיא מחכימת פתי שהיא נאמנה. דבר אחר תורת ה' תמימה, אימתי היא תמימה בשעה שהיא יוצאת מפי תמים, ואימתי היא נאמנה בשעה שהיא יוצאה מפי נאמן.

רבי תנחומא פתר לה בשיתא סדרי משנה, תורת ה' תמימה זה סדר נשים, עדות ה' נאמנה זה סדר זרעים שהוא מאמין בחיי העולם וזורע, יראת ה' טהורה זה סדר טהרות שמפריש בין טומאה לטהרה, פקודי ה' ישרים משמחי לב זה סדר מועד שיש בו סוכה ולולב ומועדות, שנאמר בהן ושמחת בחגך. מצות ה' ברה זה סדר קדשים שמאיר את העינים לקדושים. משפטי ה' אמת צדקו יחדו זה סדר נזיקים שיש בו כל הדינין.

דבר אחר פקודי ה' ישרים תני חזקיה בר חייא אלו דברי תורה שהן עטרה לראש, שנאמר (משלי א') כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, מלוגמא ללב משמחי לב, קילורית לעינים מצות ה' ברה מאירת עינים... ומנין שנבלעת במאתים וארבעים ושמונה איברים, (שם ד') ולכל בשרו מרפא..

בשמרם עקב רב, כל המשמר את התורה נעשה רב, דבר אחר כל המשמר את התורה עד עקב הוא רב ופותחין לו פתח. (מזמור יט)

א"ר יהושע בן לוי יבא עלי אם נסתכלתי בספר אגדה מימי, פעם אחת מצאתי ספר אגדה ראיתי בו מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה אמירה וצווי כנגד מאה ושבעים וחמש שנותיו של אברהם אבינו, שנאמר (תהלים ס"ח) לקחת מתנות באדם זה אברהם, שנאמר (יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים הוא. ומאה וארבעים ושבע מזמורים שבספר תהלים כנגד שנותיו של יעקב אבינו, מה טעם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל... (מזמור כב)

אשמרה לפי מחסום, וכי יש מחסום לפה, אמרו הן, (משלי ט"ו) מרפא לשון עץ חיים זו התורה, שנאמר (שם ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, מכאן את למד שלא נתן הקב"ה תורה לישראל אלא כדי שלא יהו עסוקין בלשון הרע ולא בדברי הבטלה... (מזמור לט)

רבי אבא אמר מה מתוקין דברי תורה שנמשלו כאור, שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור, אשרי אדם שרואה את התורה מלובנה כשלג, שאין סוף למתן שכרה כשיבא הקב"ה לפרע לישראל מתן שכרן על עמלן בתורה וישפיע להן בזכותה לעתיד לבא, אותה שעה הן אומרים לאומות העכו"ם זכינו על שעסקנו בתורה, ומה הייתם אתם אומרים לנו לריק יגיעתם, ראו מתן שכרה... (מזמור מט)

משכיל לאסף האזינה עמי תורתי, זה שאמר הכתוב (דברים ד') השמר לך ושמור נפשך וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב, לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשכח מפיהם, וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, תורה שנתן להם הקב"ה סם של חיים הוא לישראל, וכן הוא אומר (דברים ל"א) כי לא תשכח מפי זרעו, שלא יאמר אדם שאין המזמורות תורה, אלא תורה הם ואף הנביאים תורה, וכן אסף אמר הואיל והמזמורות תורה האזינה עמי תורתי, ולא המזמורות בלבד אלא אף החידות והמשלות שהן מושלין תורה הן, וכן הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות... (מזמור עח)

אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. (מזמור קה)

...וכן אתה מוצא שנתן להם משה את התורה שנקראת חסד, שנאמר (משלי ל"א) ותורת חסד על לשונה, ולא לקחה מהם לעולם אלא נתנה להם למורשה... (מזמור קיח)

א"ל דוד רבונו של עולם רצונך שאשמור דבריך, גל ע                                      יני ואביטה נפלאות מתורתך, ואם אין אתה גולה את עיני מנין אני יודע, לכך נאמר גל עיני ואביטה וגו'. ואף על פי שעיני פתוחות איני יודע כלום... ולמה (תהלים קי"ט) פליאה דעת ממני, פליאה זו התורה, וכן הכתוב אומר (משלי כ"א) אוצר נחמד וגו'... אמר משה אינה נפלאות, שנאמר (דברים ל') לא נפלאת היא ממך וגו', לא נפלאת אלא ממך שלא עמלת בה, לכך נאמר נפלאות מתורתך... ומה אם דוד שאמר כל השירות וכל המזמורים הללו אמר גר אנכי בארץ ואיני יודע כלום, אנו על אחת כמה וכמה שאין אנו יודעים כלום בתורה...

לכך נאמר הורני ה' דרך חקיך, מהו הורני, אמר דוד אל תאמר לי הרי הם לפניך למוד מעצמך, אלא אתה הורני, שנאמר הבינני ואצרה תורתך. מה דרך, עשה אותה לפני דרך. ואצרנה עקב, מהו עקב, שתהיה בידי התורה עקב כאדם שהוא עוסק בתורה כל ימיו ומניחה מה בידו כאלו לא עסק בה, וכן לכל דבר...

מה אהבתי תורתך וגו', אמר שלמה (משלי ה') אילת אהבים וגו', היא התורה הכל אוהבים אותה. אמר הקב"ה לישראל ולמה תשגה בני בזרה וגו'... כל מי שאוהב את התורה אינו אוהב אלא חיים, וכן הוא אומר (קהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגו'... לכך נאמר מה אהבתי תורתך וגו'. אני הולך למרחץ והיא עמי, אני ישן והיא עמי, כשם שציויתני (דברים י"ז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. כתיב (משלי ו') בהתהלכך תנחה, לא הנחתי אותה כל עיקר לפי שלא הנחתיה לא היתה עלי משוי אלא זמירות... ולכן היתה עומדת לי על שונאי, שנאמר מאויבי תחכמני מצותיך. היא עמדה ליוסף בבית פרעה...

התורה משולה לחבית מלאה דבש, אם נתנה לחבית רביעית מים יצאה כנגדה רביעית דבש מתוכה, כך הם אם נכנסת דברים אחרים בתוך לבך יצאו דברי תורה, לכך נאמר כי לעולם היא לי. מכל מלמדי השכלתי, מהו מכל מלמדי, צריך אדם שיהיו לו חברים ותלמידים בתורה, שאם שכח דבר אחד שואל לחבירו ומזכירה אותו...

סעדני ואיושעה וגו', כך אמר דוד יסעדני שיהא בי כח לעמוד ביסורין שאתה מביא עלי בשביל שתושיעני. הלכתי לשנות פרק א' ולא היה בי כח סעדני... מכאן אתה למד שאין הקב"ה מושיע לישראל אלא על שעסוקים בתורה, לכך נאמר סעדני ואיושעה. סלית כל שוגים מחקיך וגו' מהו סלית כל שוגים, החוטאים, בא דואג ולמד את התורה ולא עשה אותה וחלפת אותו... כך היו גם אלו באו ולמדו כל דקדוקי תורה ולבבם מלא הוללות, לכך נאמר סלית כל שוגים מחקיך...

מהו צרופה אמרתך, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו קערה של כסף, נתן הכסף לצורף א"ל צרפהו לי הכניסו לכור, צירפו והוציאו א"ל שוב צרפהו פעם שנית... כך הקב"ה צורף את התורה מ"ט פעמים... (מזמור קיט)

ומנין לספר תורה שלא ניתן על תנאי, שנאמר (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה מורשה. (מזמור קלב)

מדרש שמואל:

התורה לא ניתנה אלא בזכות השתחויה, דכתיב (שמות כ"ד) והשתחויתם מרחוק... (פרשה ג)

מדרש משלי:

דבר אחר חכמה ומוסר אוילים בזו, אם מוסר למה חכמה ואם חכמה למה מוסר, אלא אם למד אדם תורה ויושב ומתעסק בהן כדי צורכו הרי בידו חכמה ומוסר, ואם לאו הרי הן מתבוזזין ממנו ונקרא אויל. תמן תנינן מתוך שאינו עמל בהן סופו להיות מבקש ראש הפרק ראש המסכת ראש הפרשה ואינו יודע אפילו פסוק אחד... (פרשה א)

יצפון לישרים תושיה, רבי אליעזר שאל את ר' יהושע פסוק זה מהו, אמר לו משעה שאדם ניצר במעי אמו אותה תורה שעתיד ללמוד צפונה לו... מגן להולכי תום, מה המגן הזה מגין על אדם כך תורה מגינה על מי שעוסק בה... (פרשה ב)

דבר אחר לא ירעיב ה' נפש צדיק זה תלמיד חכם שכל זמן שהוא מתעסק בתורה בחגים אם נתעלם ממנו פרק אחד או דבר מתלמודו אינו נפטר מן העולם עד שבאין מלאכי השרת וסודרין לפניו בשביל שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא... אמר רבי אלכסנדרי כל תלמיד חכם שהוא עוזב דברי תורה מעלין עליו כאלו מתעתע במי שאמר והיה העולם, ולא עוד אלא כיון שעזב דברי תורה בעולם הזה הקב"ה עוזבו לעולם הבא, לכך נאמר ועוזב תוכחת מתעה...

אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה, אמר הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית ומה ששנית, מכאן אמרו כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו ומה ששנה תהא תפוס בידו שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין... בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה הקב"ה אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם, אם אומר להם הניחוהו מוטב, ואם לאו עושין לו כמדרשו ראשון ראשון. בא מי שיש בידו הלכות אומר לו בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו טומאת שרצים טומאה וטהרה... (פרשה י, וראה שם עוד)

ופורע מוסר מואס נפשו ושומע תוכחת קונה לב, אם השחית נפשו בדברי תורה קונה לב זו חכמה שנתונה בלב, שמתוך שעוסק בה זוכה לשנים, לכבוד ולענוה, שנאמר יראת ה' מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה... (פרשה טו)

אשת חיל מי ימצא זו היא התורה, ורחוק מפנינים מכרה, שהיתה לפני ולפנים, זכה משה והורידה לישראל... היתה כאניות סוחר, אם אין אדם גולה עצמו על דברי תורה אינו למד תורה לעולם, ואין לחם אלא דברי תורה, שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי... (פרשה לא, וראה שם עוד)

תנא דבי אליהו רבא:

אמר להם הקב"ה לישראל לא כתבתי לכם בתורתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א'), אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששת ימים שבת יעשה כולו תורה... לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד, לפי שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיה ס"ו), מכאן אמרו שיקרא אדם שיהא תפוס בידו כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית. (פרק א)

...אשרי אדם השם עצמו כשור לעול וכחמור למשא וישב ויהגה בכל יום בתורה תמיד, מיד רוח הקודש שורה עליו ותורתו בתוך מעיו... וירבה בישיבה וימעט בסחורה מיד רוח הקודש בתוך מעיו ומלתו על לשונו, שנאמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני (ש"ב כ"ג). אשרי אדם שמשחק עצמו בדברי תורה ויושב וחורש בהם כבהמה שחורשת בשדה. (פרק ב)

...שכרן של צדיקים שמשחקים עצמם בדברי תורה מעלה הכתוב עליהם כאלו הם מביאים נוגה ואור וגשמים ודשאים לעולם, לכך נאמר אחריו וכאור בוקר יזרח שמש בקר לא עבות מנוגה ממטר דשא מארץ. (שם)

...קול ה' שובר ארזים, אלו בני אדם שהן פקחין בדברי העולם הזה במשא ומתן ובכל מלאכות ואין בהם דברי תורה אינם משולים אלא כארז, מה ארז זה אינו מוציא פירות כך כל מי שאין בו דברי תורה נמשל הוא כארז... (שם)

...ואין ברית אלא תורה, שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב'), ערוכה בכל, במקרא במשנה בהלכות באגדות, ושמורה, שיהיו דברי תורה שמורה בי לעולם ולעולמי עולמים, כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח, מכאן אמרו כל תלמיד חכם שמרבה בעסק התורה ואינו מתפרנס הרבה סימן יפה לו. ואם תאמר אם הקב"ה אוהב תורתו למה אינו מעשרו, הוי אומר שאם יעשיר יפשע מדברי תורה. לכן כל תלמיד חכם שמרבה במלאכתה של תורה ואינו מכניס פירות הרבה סימן יפה לו שהקב"ה אוהב את תורתו, שאם יעשיר יפשע מדברי תורה... (פרק ג)

...א"ל דוד בני לא כן כתבתי בתורתי ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כ"ו) אף על פי שאין בכם דברי תורה אלא דרך ארץ ומקרא בלבד, אבל אם תעשו דברי תורה איש אחד מכם ירדוף אלף, שנאמר (דברים ל"ב) איכה ירדוף אחד אלף... (שם)

וכן כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש... מיד שורה רוח הקודש בקרבו, שנאמר איה השם בקרבו את רוח קדשו (ישעיה ס"ג). מכאן אמרו כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו ומלאכי השרת עומדין סביב לו וחרב ביד כולם ומשמרין אותו... (פרק ד)

...שכוני עפר לא נאמר אלא שוכני עפר, אלו בני אדם שמשכינים עצמם על העפר ללמוד תורה, הקב"ה מביא עליהם טל אורות של תורה ומושיבן בין ברכיו ומגפפן ומנשקן ומביאן לחיי עולם הבא, שנאמר כי טל אורות טלך... (פרק ה)

מכאן אמרו לא יתגאה אדם מדברי תורה ולא יתגרה עליהם שמא עוקרין אותו מן העולם, שכן מצינו בחזקיהו המלך שהתגאה בדברי תורה והתגרה עליהן ובקשו לעוקרו מן העולם... נתן לו מנשה... (פרק ח)

דבר אחר שם יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל, עיר קטנה שבישראל עמדו ובנו בית הכנסת ובית המדרש ושכרו להם חזנים ושכרו להם מלמדי תינוקות, נמצא בתי מדרשות מרובים בישראל, שנאמר אחר כך, אז ירדו לשערים עם ה', מתוך שבתי כנסיות ובתי מדרשות מרובים בישראל, אשרי מי שמתחדש דברי תורה על פיו, וכל מי שמתחדש דברי תורה על פיו דומה כמי שמשמיעין אותו מהן השמים, ואומר לו כך אמר הקב"ה בני בנה לי בית המדרש, שכר הגדול שיש לי באוצרי שלך היא ובשבילך אני מציל את ישראל... (פרק י)

...אמר הקב"ה לא נתתי לאלו את ארץ ישראל אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו וילמדו דרך ארץ... (פרק יא)

...לכך אמר הקב"ה לישראל, בני אני הוא שישבתי תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, ומיום שנברא העולם עד אותה השעה עד שדרשתי וחקרתי וצרפתי ובחנתי את כל דברי התורה כולה... (פרק יג)

...כך הן ישראל דומין בעולם הזה ובעולם הבא בדברי תורה, כיון שבא אדם לידי מקרא ומשנה ומלמד מהן יראת שמים ומעשים טובים הן זנין ומפרנסין ומכלכלין אותן עד שיכנסו לבית עולמם, שנאמר והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו. ואמר לי רבי, מפני מה חביבין דברי תורה על הקב"ה יותר מכל באי עולם, אמרתי לו בני מפני שדברי תורה מכריעין את ישראל לכף זכות ומחנכין אותן למצות ומביאין אותן לחיי עולם הבא...

שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודם, אמרתי לו בני דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו וגו', אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר (ירמיה ב') קודש ישראל לה' ראשית תבואתה... (פרק יד)

אבל אם עוסק במקרא ומשנה ואינו פורש הכל אוהבין אותו ומרחמין עליו, שנאמר (קהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך וגו', כי היא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש. ומנין לתורה שהיא משולה לאשה, שנאמר (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', וכיון שלומד את התורה הרי זה מביא טובה לעולם ויכול הוא לבקש רחמים ולהתפלל לפני הקב"ה ויפקפק את הרקיע ויביא מטר לעולם...

ובזמן שישראל עוסקין בתורה ועושה צדקה ומשפט הקב"ה שמח בהן ומגיד להן ששמחתן יהא עד סוף כל הדורות... וכך אמר להם הקב"ה לישראל, בני, וכי מה שמחה יש לו לאדם אלא בדברי תורה בלבד, הא כל המשמח בכסף וזהב באבנים טובות ומרגליות מה שמחתו בהן לאחר מיתה... אבל אתם בני בואו ושמחו עם התורה שמחה שלמה כדרך שאני משמח בכם לעד ולעולמי עולמים, שנאמר (ישעיה ס"ה) כי אם שישו וגילו עדי עד וגו'. 

מהו לחדשיו יבכר, למחדשי תורה שמחדשין את התורה בכל יום תמיד, לבן שהוא בכור לאביו ולאמו שמחדש דברי תורה שהכל שמחין בו... דבר אחר לחדשיו יבכר למכבדי תורה שמכבדין את התורה בכל יום תמיד, כיצד עיר שיש בה עכו"ם ויש בה עשרה בתים של ישראל שמשכימין ומעריבין בבית הכנסת ובבית המדרש אף על פי שהעכו"ם חונים נגד סביבותיהם אפילו הכי הם מכבדים אותם ויראין מהם, שנאמר (ישעיה כ"ה) על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עריצים ייראוך וגו'...

אל גנת אגוז ירדתי וגו', מה אגוז זה יש בו ארבעה בתים כך כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו יש בו ארבעה דברים, חכמה ובינה דיעה והשכל... ולא הניח הקב"ה דבר שלא גילה לישראל, שנאמר (תהלים כ"ה) סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם... (פרק יח, וראה עוד ערך למוד)

רבונו של עולם ראה נא בענינו וריבה ריבנו ויעלה עלבוננו לפניך מה שנעשה לנו בכל שעה ושעה, וזכור כמה בעלי בתים יש בהם בישראל שאין להם פרנסה ועוסקים בתורה בכל יום תמיד. וזכור כמה עניים יש בהם בישראל שהעכו"ם מושכין את בשרם מעליהם ועוסקין בתורה בכל יום תמיד, זכור כמה סומים יש בהם בישראל שאין להם מזונות ונותנים ולומדים את בניהם תורה. זכור כמה נערים וקטנים שיש בהם בישראל שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם ועוסקים בתורה בכל יום תמיד... (פרק יט)

דבר אחר למה נאמר שומר מה מלילה, אלא לפי שהקב"ה יושב ומשמר מי שיש בו דברי תורה לאמיתו, כגון חנניה מישאל ועזריה, לכך נאמר שומר מה מלילה. מכאן אמרו אם עושה אדם שתים או שלש טובות מוסרין מלאך אחד לשומרו... אבל אם קרא אדם תורה ונביאים וכתובים ושנה משנה ולמד הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים אז הקב"ה משמרו בעצמו... ומאי אם תבעיון בעיו שובו אתיו, אלא לפי שאין הקב"ה נותן את התורה אלא למי שמצטער עליה... (פרק ל)

תנא דבי אליהו זוטא:

משום דבי אליהו אמרו, לעולם יהא אדם כשור לעול וכחמור למשא וכבהמה שחורשת בבקעה ובשדה כך יהא אדם עוסק וחורש בדברי תורה בכל יום תמיד... אשריהן ישראל בזמן שהן עוסקים בתורה ובגמילות חסדים אז יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם... וכיון שקרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושנה הגמרא ושנה הפלפול לשמה מיד רוח הקודש שורה עליו, שנאמר (ש"ב כ"ג) רוח ה' דבר בי ומלתי על לשוני. (פרק א)

...ואומר (ישעיה נ') ה' אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר, הא למדת שאין דברי תורה נבלעים בלב האדם אלא במי שהוא עיף להם, וכך היתה רוח הקודש מבשרת את התלמידי חכמים ואומרת להם בני, אף על פי שנתתי לכם הרבה טובה בעולם הזה ואין צריך לומר לימות בן דוד, ולעולם הבא שיהיה לכם שכר גדול וכפול ומכופל אל תזלזלו בדברי תורה ואל תרבו באכילה ובשתיה ובשינה... (פרק יד)

וכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך דברי תורה אף על פי שלא הגיעו עדיין לארבעים יום של קבלת התורה, ולא באו עדיין לידי אותה השעה אלא עשו תורה כל ימיהם, לכך נאמר בהם (שמות ו') וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי וגו'. (שם)

מדרש תדשא:

...אלפים בת יכיל, שמי שהוא מקיים את התורה שנבראה מקודם שני אלפים שנה העולם מקבלו וסובל אותו... ומי שמקיימה אני שומרו לאלף דור, שנאמר (דברים ז') שומר הברית והחסד לאלף דור... (פרק ב)

אותיות דר' עקיבא:

דבר אחר אל"ף, אם אין אל"ף אין בי"ת, אם אין בי"ת אין אל"ף אם אין תורה תמימה אין כל העולם כלו מתקיים. אם אין כל העולם כולו מתקיים אין תורה תמימה מתקיימת...

דבר אחר אל"ף, אמר הקב"ה א'מונתי ל'ישראל פ'קדתי, ופ'קדתי ל'ישראל א'מונתי, אין אמונתי אלא תורה, שנאמר ואהיה אצלו אמון (משלי ח'). ומנין שהפקיד הקב"ה אמונתו לישראל, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל...

דבר אחר אל"ף אמר הקב"ה א'מרתי ל'עמי פ'ארתי, ופ'ארתי ל'עמי א'מרתי, ואין אמרתי אלא תורה, שנאמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, ואין לקחי אלא תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, ומה אל תעזובו, מלמד שבשעת מתן תורה קרא הקב"ה לישראל ואמר להם, בני מקח טוב יש לי בעולם ואני נותן אותה לכם לעד לעולם אם תקבלו את תורתי ותשמרו את מצותי. משיבין ואומרים לפניו רבונו של עולם איזהו מקח טוב שאתה נותן לנו אם נשמור את תורתך, משיב הקב"ה ואמר להם זה העולם הבא...

דבר אחר אל"ף, מלמד שחמשת אלפים שערי חכמה נפתחו לו למשה בסיני כנגד חמשה חומשי תורה, ושמונת אלפים שערי בינה כנגד ח' נביאים, ואחד עשר אלפים שערי בינה כנגד אחד עשר כתובים, שנאמר (משלי כ"א) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו, אוצר זו תורה, שנאמר יראת ה' היא אוצרו (ישעיה ל"ג), ותורה זו יראה, שנאמר (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. נחמד אלו נביאים שמתנבאים בדברי נחמדים, שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב, ושמן אלו כתובים שהם מתשמנין גופו של אדם בדברי נחומים כשמן...

דבר אחר סמ"ך זו התורה שסביב סמוך לה נביאים וכתובים, משנה מדרש והלכות והגדות שמועות ותוספות, שנאמר באר חפרוה שרים, אין באר אלא תורה, שנמשלה בבאר, שנאמר באר מים חיים, ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים...

עי"ן לא נאמר ען אלא עין, ואין עין אלא תורה שהיא עין לכל עין, והיא אורה לכל אורה, והיא חכמה לכל חכמה, והיא בינה לכל נבונים, והיא מדע לכל יודעים, והיא חיים למחזיקים בה. ומנין שהיא עין לכל עין, שנאמר מצות ה' ברה מאירת עינים, (תהלים י"ט) ומנין שהיא אורה לכל אורה, שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור... (ראה שם עוד)

מדרשים:

...ברא את התורה שהיא נחמדת מזהב ומפז ומתוקים מדבש ונופת צופים, וכשחפץ הקב"ה לבראות את העולם יעץ בה ואמר אברא את העולם כדי שיודע מה היא גבורתי, כששמעה התורה כך ענתה ואמרה לפניו, רבונו של עולם אתה מגיד מראשית אחרית וכל הנסתרות גלויות לך, עשה כאשר אתה חפץ. כששמע הקב"ה דברי התורה כשרו לפניו דבריה, לקחה והניחה לפניו... במה נכתבה בזרוע של הקב"ה באש שחור על גבי אש לבן... (מדרש עשרת הדברות)

בא וראה שאין לך שום דבר של תורה שאין בו תילי תילים של מדרש, והזהיר הקב"ה את ישראל עליהם ואמר להם ראו קוצים אלו אם תחליפו אותם תחריבו את העולם, כגון נפשנו חכתה לה', וכגון כל הנשמה תהלל י-ה.. אם תעשו ד' ר' או מן ר' ד' תחריבו את העולם... מכאן היו למידין שאין לכם שום קוץ בתורה שלא יהיה בו תילי תילים של הלכות, כל שכן באות עצמה ובתיבה עצמה. והביט הקב"ה בכל בני אדם שברא ולא מצא אדם שהוא ראוי שתתן התורה על ידו כמשה, ומפני מה זכה משה להיות חתן תורה, עקב ענוה ויראה שהיתה בו, ומנין דכתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים... (שם)

אמרו חכמים שנבראה התורה קודם שנברא העולם אלפים שנה, שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו וגו', שכבר מצינו שיומו של הקב"ה אלף שנה, שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, והיתה התורה מתרעמת לפני הקב"ה ואומרת למה נבראתי אלפים שנה קודם שנברא העולם אם לא תתנני לבני אדם, אמרו לה מלאכי השרת אנו מעכבים על ידך, כי בני אדם עתידים לחטא בך, ועל כן מוטב שתהא עמנו. באותה שעה היתה התורה משחקת עליהם, שנאמר משחקת לפניו, והיה הקב"ה אומר למלאכים התורה משחקת עליכם לומר תורה למה לכם, וכי ממצרים יצאתם, משועבדים הייתם לפרעה, אכילה ושתיה יש לכם, דבר טמא יש ביניכם, ולמה אתם מבקשים את התורה, אין לכם צורך לקבל את התורה אלא לאדם שמקבל טומאה בעון לכפר עליו ולטהר אותו ולטהר את נפשו, מיד שתקו כולם, עד שבא משה ונלחם בתשובה ונתן את התורה לישראל בשמחה... (שם)

...וכן בכל הספרים הקדושים יש בהן חכמה ובינה ודיעה למה נכתבו ונקרא שמו ועל מה הנייה נכתב. כיצד הראשון של תורה נקרא שמו ספר בראשית, ולמה נקרא שמו בראשית, אלא שידעו כל הדורות הללו קודם לעולם ובעצתו הטובה ברא את העולם וכל בריותיו בלא עצות אחרות, והוא בכבודו מושל בעולמו, וטעמים הרבה למה נכתב... (שם וראה שם עוד על מגילת איכה)

ילקוט שמעוני:

...כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין חרשין וחגרין, אמר הקב"ה תורה כלה תמימה שלמה היא, שנאמר תורת ה' תמימה, אמר הקב"ה אתן אותה לדור זה יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהן אני מאחר בשמחה של תורה, מה עשה הקב"ה רפא אותם ונתן להם את התורה...

בחדש השלישי, למה בחדש תאומים שלא יהא פתחון פה לאומות העולם אלו נתן לנו את התורה היינו מקיימים אותה, א"ל הקב"ה ראו באיזה חדש נתתי את התורה, במזל תאומים, שאם יבא עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה יבא ללמוד תורה. (שמות פרק יט, רעא)

והייתם לי סגולה מכל העמים שתהיו פנויין לי ועוסקין בדברי תורתי ולא תהיו עוסקין בדברים אחרים. (שם רעו)

אתה כוננת מישרים, אמר רבי אלכסנדרי שני חמרים היו מהלכין בדרך והיו שונאין זה לזה, רבץ לו חמורו של אחד מהן, ראה אותו חברו ועבר, משעבר אמר כתיב בתורה כי תראה חמור שונאך, מיד חזר וטען עמו, התחיל לשיח בלבו אמר כך היה פלוני אוהבי ולא הייתי יודע, נכנסו לפנדק ואכלו ושתו, מי גרם להם שעשו שלום ביניהם, על ידי שהבינו זה בתורה, הוי אתה כוננת מישרים.

ואלה המשפטים הדא הוא דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ, זה הקב"ה כשבא ליתן תורה לישראל פתח במשפט, מה כתיב, שם שם לו חק ומשפט, וכאן למד משה את המשפטים לישראל. (שם פרק כא, שו)

כשבא הקב"ה ליתן את התורה אמר למשה על סדר המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה, אפילו מה שישאל תלמיד ותיק לרבו. אמר ליה הקב"ה לך ולמדה את בני ישראל, א"ל משה, רבונו של עולם כתוב אתה לבניך, אמר ליה מבקש אני ליתן אותה לכם בכתב, אלא שגלוי לפני שעתידים אומות העולם לשלוט בהם וליטול אותה מהם ויהיו בני כאומות העולם, אלא המקרא תתן להם בכתב והאגדה והמשנה והתלמוד על פה. ויאמר אל משה כתב לך זה מקרא, כי על פי המשנה והתלמוד שהן מבדילים בין ישראל ובין אומות העולם... (שם פרק לד, תה)

...אפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא יושב וקורא כל היום כולו ואחות לוטן תמנע שכר תורה בידו. (ויקרא פרק ב, תנה)

את משפטי תעשו... ללכת בהם, עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים, שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת העולם, תלמוד לומר ללכת בהם, שלא תפטר מתוכן... (שם פרק יח, תקצא)

דבר אחר מה דבורה זו דובשה מתוק ועוקצה מר, כך דברי תורה העובר עליהן נוטל אפופסין, שנאמר מות יומת הנואף והנואפת, מחלליה מות יומת, וכל מי שמקיים אותן זוכה לחיים, למען ירבו ימיכם וימי בניכם. דבר אחר מה דבורה זו דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים, כך דברי תורה חיים לישראל וסם המות לעובדי אלילים... (דברים פרק א, תשצה)

פנו לכם צפונה, אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם לא תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם מלפניו, ולהיכן נברח, ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה, שנאמר יצפון לישרים תושיה. (שם פרק ב, תתו)

...א"ל אם יחרבו הערים האלה להיכן בורחין, א"ל יברחו לתורה, מה כתיב בענין הזה, וזאת התורה, יברח לתורה, שכל מי שחושש באחד מאבריו התורה מרפאתו, שנאמר רפאות תהא לשריך אלו הצדיקים... (שם פרק ד, תתכט)

כי אם שמור תשמרון למה נאמר, מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא יאבד כך אדם צריך להזהר בתלמודו שלא יאבד, וכן הוא אומר אם תבקשנה ככסף, מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן... כך תלמיד חכם למד שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה דברים בלילה, שנים שלשה פרקים בשבת, שתים שלש פרשיות בחדש נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר וקבץ על יד ירבה... דבר אחר נפש שבעה תבוס נופת, מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו, סובין בפני עצמו קיבר בפני עצמו, כך תלמיד חכם יושב ומדקדק בדברי תורה ומשקלן, איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטהר איש פלוני מטמא... ומה יין אתה טועם טעמו מתחלתו וכל זמן שמתיישן בקנקן סופו להשביח, שנאמר בישישים חכמה... אי מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר לריח שמניך טובים... (שם פרק יא תתעג, וראה עוד ערך למוד)

מה עשה משה באתו היום כתב י"ג תורות לי"ב שבטים ואחת שתהא בארון, שאם יבקשו לזייף דבר שיהו מוציאין אותה שבארון... (שם פרק לא, תתקמא)

דבר אחר יערוף כמטר לקחי, חכמים אומרים א"ל משה לישראל אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה, כענין שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום, ונכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות... נתתי נפשי עליה דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו למדין אותה בצער. או כדרך שאתם למדין אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער, תלמוד לומר תזל כטל אמרתי, תהיו רואין אותו כאילו בזול משלשה וארבעה בסלע. כשעירים עלי דשא, כאדם שהולך ללמוד תורה תחלה בתחלה נופלת עליו כשעיר, ואין שעיר אלא שד, שנאמר ושעירים ירקדו שם... (שם פרק לב, תתקמב)

מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו כאש, מה אש ניתנה מן השמים כך דברי תורה ניתנו מן השמים, מה אש חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, מה אש קרוב נכוה רחקו ממנה צונן, כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הן לו, פירש מהן ממיתין אותו. מה אש משתמשין בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשין בין בעולם הזה ובעולם הבא. מה אש כל המשתמש בה עושה בגופו רושם, כך דברי תורה כל המשתמש בה עושה בו רושם. מה האש בני אדם שעמלין בהן ניכרין הן בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בדבורן ובהלוכן ובעטיפתן בשוק. אש דת, אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה. (שם פרק לג, תתקנא)

בשלשה דברים נמשלה תורה, בחרב באש במים. בחרב מנין, ויגרש את האדם וגו', משל לאדם שיש בידו מאכלת והוא מבקש לדקר בה, אם היה יודע לשחק אינה מזקת אותו ואם לאו מיד הורגתו, כך כל מי שהוא דורש דברי תורה אם הוא יודע היאך הוא דורשן אינן מזיקין אותו, ואם לאו מיד הוא נענש, שנאמר ונשאו עונם כעון החורש. במים מנין, הוי כל צמא לכו למים, משל לאחד שהיה שט בנהר, אם יודע לשוט הוא עולה בשלום ואם לאו הרי הוא נחנק, כך כל מי שהוא למד התורה ומשמרה קונה חיים לעצמו... (שם)

לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה מה לעשות ומה לא לעשות, ללב ולא תתורו אחרי לבבכם, לעינים, ואחרי עיניכם, לאזנים, לא תשא שמע שוא... (שופטים פרק ג, מב, וראה שם עוד)

רוכבי אתונות צחורות, תני דבי רב ענן אלו תלמידי חכמים שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ועוסקים בתורה ועושין אותם כצהרים. יושבי על מדין שיושבין ודנין דין אמת לאמתו. והולכי אלו בעלי מקרא, על דרך אלו בעלי משנה, שיחו אלו בעלי גמרא שכל שיחתן דברי תורה. (שם פרק ה, מט)

ומה יתהלל אדם בעולם הזה בכתרה של תורה שהיא מעשרת אותו ונותנת לו חיים בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ונותנת בו כח שלא יבטל לעולם, שנאמר וקוי ה' יחליפו כח. (ירמיה פרק ט. רפד)

דבר אחר עמד וימודד ארץ, א"ר שמעון בן יוחאי מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא ישראל, ומדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שהיה ראוי לקבל את התורה אלא דור המדבר... (חבקוק פרק ג, תקסג)

דבר אחר מזמור לדוד, זה שאמר הכתוב לא ידע אנוש, א"ר אלעזר לא נתנו פרשיות התורה על הסדר, שאלמלי נתנו על הסדר כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים, לפיכך נתעלם סדורה של תורה והוא גלוי לפני הקב"ה, שנאמר ומי כמוני יקרא. (תהלים ג, תרכה)

א"ר לוי בשם ר' חייא בר חנינא י"א מזמורים שאמר משה בתכסיס של נבואה אמרן, ולמה לא אמרן בתורה, אלא אלו דברי תורה ואלו דברי נבואה. (שם צ, תתמא)

...כך הקב"ה כשברא העולם אמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם,וכשנתן תורה לישראל מיד בטלה גזרה ראשונה והתחתונים עלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, שנאמר וירד ה' על הר סיני ומשה עלה אל האלקים. (שם קטו, תתעג)

ה' מתיר אסורים, מה שאסרתי לכם התרתי לכם, אסרתי לכם חלב בהמה, התרתי לכם בחיה, אסרתי לכם גיד הנשה בחיה התרתי לכם בעוף, אסרתי לכם שחיטה בעופות, התרתי לכם שחיטה בדגים. רב אחא ורב ביזנא בש"ר מאיר יותר ממה שאסרתי לכם התרתי לכם, אסרתי לכם נדה, התרתי לכם דם בתולים, אסרתי לכם אשת איש התרתי לכם את השבויה, אסרתי לכם אשה ואחותה התרתי לכם לאחר מיתה... (שם קמו, תתפח, וראה שם עוד)

ישמע חכם ויוסף לקח, א"ר ירמיה אם ראית חכם שמתחכם בתורה מוסיפים לו תורה על תורתו וחכמה על חכמתו. ונבון תחבולות יקנה, אם הבין אדם מעצמו וילך ללמוד תורה יקנה לו העולם הזה והעולם הבא. להבין משל אלו משלים שבתורה, ומליצה זה התורה עצמה שנקראת מליצה, ולמה נקראת מליצה, שהיא מצלת עוסקיה מדינה של גיהנם, דבר אחר למה נקראת שמה מליצה שכל מי שמתלוצץ בדברי תורה מוסיפים לו ליצנות... דברי חכמים צריך לקשרם על לבו, דכתיב קשרם על לבך תמיד. וחידותם, א"ר מאיר אפילו שיחת חולין שלהן שקולה כנגד כל התורה. (משלי פרק א, תתקכט)

אם תבקשנה ככסף וגו' אמר ריש לקיש אם אין אדם הולך אחר דבר תורה הם אינם באים אחריו, וכן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, ואם אדם מחפש אחריהן מתוך כך זוכה לחכמה ולבינה, לכך נאמר ודעת אלקים תמצא. (שם פרק ב, תתקלב)

שמעו כי נגידים אדבר, א"ר חנינא בר פפא למה נמשלה דברי תורה לנגיד, לומר לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות, אף דברי תורה יש בהם להמית ולהחיות. דבר אחר נגידים כל דבור שיצא מפי הקב"ה קשרו לו שני כתרים... (שם פרק ח, תתקמ)

דבר אחר אמר הקב"ה אם זכה ולמד חשוב לפני כאלו העמיד כל העולם כלו. חצבה עמודיה שבעה אלו שבע ארצות, אם זכה נוטל אותו, ואם לאו הוא מתחלק לשבע ארצות... א"ר ירמיה בא וראה כמה גדול כבוד התורה, שלא דיין לחכמים שהיא עורכת שלחן לפניהם אלא שהיא מוספת להם חכמה על חכמתה, הדא הוא דכתיב תן לחכם ויחכם עוד, שמתוך שעוסק בדברי תורה היא מוספת לו יראת ה', שנאמר תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה, אלו בעלי גמרא שבשעה שיושבים ומבינים כל דבר ודבר הם דומים למלאכים שנקראו קדושים, שנאמר ולקדושים אשר בארץ המה. 

אם חכמת חכמת לך, ר' אליעזר היה דורש אם חכמת בתורה כאלו אתה משמחו להקב"ה שנתן לך התורה... (שם פרק ט, תתקמד)

אמרה תורה לפני הקב"ה, רבונו של עולם תן חלקי שבט של עוני שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים, אבל כשהם עניים הם מתעסקים בי והם יודעים שהם רעבים ושפלים, שנאמר נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו. (רות פרק א, תקצז)

וריח שמניך, אמר ר"ל מה השמן הזה כל מה שאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות, כך הם דברי תורה כל זמן שאתה דורשם את מוצא בהם כמה מיני טעמים. נופת תטופנה, כל מי שאומר דברי תורה ברבים צריך שיהא צנוע ככלה שלא יהא בו שום דופי... (שם פרק ד, תתקפח)

מדרש הגדול:

ומים תכן במדה (איוב כ"ח) זו תורה שנמשלה במים, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים, ללמדך שכל הלמד ממנה יותר מדאי סוף שהוא יוצא למינות (?) . (בראשית מב א)

שבעים שמות לתורה, ראשית, קנין, חכמה, מוסר, ובינה, ערמה, דעת, מזמה, משל, מליצה, חידה, צדק, ומשפט, ומישרים, לקח, תחבולות, ספר הברית, ספר מלחמות ה', יראת ה' טהורה עומדת לעד, תמימה, משיבת נפש, נאמנה, מחכימת פתי, נוצרת ישרים, משמחי לב, מאירת עינים, זהב, וזכוכית, כלילת יופי, כסף, טובה, פנינים, לוית חן, ענקים, אש דת, דבש, חלב, נופת צופים, שמן תורק, ומגדנים, שעשועים, שלישים, מועצות, מתוקים, תורי זהב, אמת, נעימים, נחלה, עצה, עמוקה, ארוכה, רחבה, עטרה, בתולה, כלה, אשת נעורים, ששון, ושמחה, תאינה, חסד, תושיה, אילת אהבים, ויעלת חן, דדים, לחם, מים, יין, עץ חיים, יקרה, חרוץ, תבואה. (שם מו ח)

...ואף ירושלים לא חרבה אלא מפני פשעה שלתורה, שנאמר בפשע יעקב כל זאת (מיכה א'). אמר לי ברוך המקום שנתן לכם דברי תורה, שתהיו עסוקין בה ובטוחים ועוזבים כל הבלי עולם... דבר אחר אימתי היא טהורה, כשאדם מטהר עצמו מן העבירות, הא לפי שדברי תורה צריכין טהרה וקדושה, לכך נאמר ויקדש את העם. (שמות יט יד)

זה הוא שאמר הכתוב כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו') אמר ר' יהושע נמשלה המצוה בנר והתורה באור, עשה אדם מצוה אחת דומה למי שמדליק נר בתוך ביתו שאין משתמש לאורו אלא הוא וביתו, מה נר זה רוח מנשבת ומכבתו, כך עושה מצוה אם השלה אותו יצר רע וחוטא נכבית אותה מצוה... ונמשלה התורה באור, מה האור מאיר לפני הבריות שלא יכשלו, כך התורה מאירה לעוסקין בה שלא יכשלו בחטא, שנאמר מצות ה' ברה מאירת עינים (תהלים י"ט), וכל מי שאינו עוסק בה נכשל כהולך באפלה... דבר אחר כל מי שהוא עושה מצוה כאלו הדליק נר לפני הקב"ה, וכל מי שהוא עמל בתורה מביא אור לעולם, שנאמר תורה אור. הנר הזה עשירין רואים בו, ומי שהנר לפניו רואה, אבל האור רואין בו עניים ועשירים, קרובים ורחוקים, כך תורה מאירה לכל... (שם כז כ)

מה היין הזה משמח את הלב כך דברי תורה משמחין את הלב, מה היין הזה השותה ממנו יתר מצרכו בסוף מקיא הכל, כך דברי תורה העוסק בהן ומחשב בהן יותר מדאי סוף שהוא יוצא למינות, מה היין הזה מנחמים בו לאבלים, דכתיב (משלי ל"א) תנו שכר לאובד, כך דברי תורה מנחמין לבו שלאדם. (ויקרא י ט)

אם בחקתי תלכו, שלא יהא הלוכך ומשאך ומתנך אלא בהם. (שם כו ג)

דבר אחר הנחמדים מזהב, אפילו דבר אחד מן התורה שוה כמה אלפים דנרי זהב. מעשה באדם אחד שהיה לו בן ונצטער בו עם רבו עד שלימדו ספר בראשית בלבד. לאחר ימים נשבה אותו תינוק ונחבש בבית האסורים. הרגיש הקב"ה עולמו על קיסר עד שהלך לאותו מקום והוציא דיאתיקי שלספרים, ומצא ביניהן ספר אחד ולא היה אדם יודע לקרותו, אמר קיסר אין זה אלא כתבן שליהודים, כלום יש כאן מי שיודע לקרותו... והיה התינוק קורא בו מבראשית עד אלה תולדות השמים. באותה שעה אמר קיסר, כמדומה שלא הרגיש הקב"ה את עולמו אלא בשביל תינוק זה כדי להחזירו למקומו. מיד נתן לו שתי ככרי כסף ושתי ככרי זהב וצוה עליו מי שיחזירו אצל אבותיו. והלא דברים קל וחומר, ומה בשביל שנתן אביו שלזה עליו שכר ספר אחד שילם לו הקב"ה כל אותו השכר, מי שהוא מצטער על בנו ולמדו מקרא ומשנה הלכות והגדות על אחת כמה וכמה, לכך נאמר הנחמדים מזהב. (דברים ז יב)

לקח טוב:

...ובמה הם מתכפרין ובמה מתרצין לפני אביהן שבשמים, אין לנו אלא דברי תורה, לכך נאמר טוב פריי מחרוץ ומפז... ומה תאמר מה חרוץ ופז אינן עושין פירות אף כך דברי תורה, תלמוד לומר ותבואתי, אמר פרי ואמר תבואה, שהפירות אינן מוציאין פירות כגון תפוחים ושאר פירות, לכך נאמר ותבואתי, שכשם שהתבואה פרה ורבה ובה ניזונין כל באי העולם כך התורה פרה ורבה ובה מתפרנסין וניזונין בעליה בעולם הזה ובעולם הבא... (ויקרא א א)

ילקוט ראובני:

ישראל נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה. ובראשית בששים רבוא אותיות שישראל יקבלו תורה, כדי שכל אחד מישראל אוחז באות אחד מן התורה, ולכן ספר תורה שחסרה אות אחד פסולה, כי אין אוכלוסא פחות מס' רבוא, ואם היו ישראל חסרים אחד לא קבלו התורה. וזה שאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש, רוצה לומר ס' רבוא אותיות משיבת נפש אחד מישראל. (בראשית)

ה' בחכמה יסד ארץ... מה עשה נטל שם מן התורה והטיף ממנו ג' טיפות מן הים ונתמלא כולו מים, ורוח הקדש ושכינת קדשו הבורא מרחפת ושוכנת עליו, שנאמר ורוח אלקים מרחפת על פני המים וגו'. פתח התורה ונטל ממנו שם שני והוציא ממנו ג' טיפות אורה, א' לאור עולם הזה וא' לאור עולם הבא וא' לאור תורה. פתח התורה והוציא שם ג' והוציא ממנו ג' טיפות והורק ממנו כל העולם... (שם)

...אבל כאשר גורש מגן עדן ספר רפואתו גרשו עמו, וכמו שהנשמה מתלבשת לבוש גופא, כן התורה מתלבשת לבוש גופני, ובחזירתו אל פנימותיו גם התורה תפשוט בגדיה ויבנו כלליה ופרטיה, וזו העסק של צדיקים בגן עדן, וענין לא תעשה להצילו שלא ימשוך אחר הקליפה הסובבת את הגן... (שם)

אלו כ"ד דורות שהיו מאדם עד משה, אף על פי שהיו ביניהם צדיקים כגון חנוך נח אברהם יצחק יעקב, ואפילו הכי הואיל ולא היה בידם זכות התורה שהיא התורה שבכתב, לא עמד העולם בזכותם אלא בחסד השי"ת, ואפילו שבאו להם מלאכים ולמדום לא הגיעו לתורה שבכתב, כי אין קיום בעולם אלא משניהם, התורה שבכתב ותורה שבעל פה, והם תורה שבעל פה למרום, כי כל הנמצאים ההם מתורה שבעל פה נאצלו, ומשם קבלו גם הם, עד שבא משה רבינו ע"ה והוריד בעולם כח שנים, שבכתב ושבעל פה, וכנגדם אמר דוד כ"ו פעמים כי לעולם חסדו. (יתרו)

עיני דנהירין באורייתא עלייהו אתמר עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. וצריך בר נש לאעסקא בהן תדיר ערב ובקר וצהרים בגין לאסתכלא ביה קב"ה, דכתיב עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ואוליפנא תמיד מתמיד, תמיד ערב ובקר ותמיד עיני ה' אלקיך בה, דהוא תמיד דערב ובקר דקריאת שמע איהו, מכאן אוליפנא דמאן דקרי קריאת שמע ערב ובקר בכל יום תמיד כאלו קיים והגית בו יומם ולילה. (עקב)

אמונות ודעות:

ואחר שהקדמתי הקדמה זו אפתח ואומר, הודיענו אלקינו יתרומם ויתהדר על ידי נביאיו שהוא נתן לנו דת ללכת בו, ובו מצות שהטיל עלינו שחובה עלינו לשמרם ולעשות על פיהם בכל לבבינו, והוא אמרו "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך", והעמידו לנו שלוחיו על אותן המצות המופתים והאותות המופלאים, וקבלנום ועשינו על פיהם מיד. ואחר כך מצאנו כי העיון מחייב שתנתן לנו תורה ולא יתכן להזניחנו. ולכן ראוי שאבאר ממה שמחייב העיון לענין זה כמה דברים וחלוקים... (מאמר ג פרק א, וראה עוד ערך מצוה)

הואיל וכבר הקדמתי ענינים אלו ראיתי להסמיך לדברים הללו דברים בענין בטול התורה כי זה מקומו. ואומר, קבלו בני ישראל קבלה מוסכמת שמצוות התורה אמרו להם הנביאים עליהם שאינם בטלים, ואמרו כי שמענו את זה בדברים מפורשים שמסתלק בהם כל טעות וכל הסבר. וכאשר בדקתי בספרים מצאתי מה שמוכיח על כך, ראשונה שהרבה מן המצות כתוב בהן ברית עולם, וכתוב בהן לדורותיכם, וכן לפי שאמרה התורה "תורה צוה לנו משה מורשה" (דברים ל"ג), ועוד לפי שאומתינו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה, וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כימי השמים והארץ הרי בהכרח שתורותיה עומדות כימי השמים והארץ... (שם שם פרק ז, וראה עוד תורה-שינוי)

ומן המבארים, מבארים את הפסוקים על ארבעה אופנים, יש מבאר המתאם את הפסוק למה שיש בחוש, או למה שבשכל, או למה שיש בפסוק אחר, או למה שבמסורת, והצליח בכך, הרי יש לו שכר על כך, ועליו נאמר "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה וגו' אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא" (משלי ב'), ומי שלא הצליח בכך אין לו שכר וגם אין עליו עונש. והמבאר במצות (שלא כמשמען) הרי הוא נספח לנביאי השקר, שבהם נאמר "אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו" (יחזקאל י"ג), והמבאר בעניני הבורא וחדש הרי הוא נספח לכופרים, כאותם שבארו פרשת "נעשה אדם בצלמנו" (בראשית א') ובאו לכלל דעה כי מלאך ברא אדם וכך שאר העולם, ובהם נאמר (תהלים קל"ט) "אשר ימרוך למזמה נשוא לשוא עריך"... (מאמר ה פרק ח)

חובת הלבבות:

והחלק השלישי, והיא חכמת האלקות והוא דעת הא-ל יתברך ודעת תורתו ושאר המושכלות, כנפש וכשכל וכאישים הרוחניים, וכל חלקי החכמה לפי מחלוקת ענינה המה שערים פתחם הבורא ית' למדברים להשיג בהם התורה והעולם, אלא שמקצת החכמות הצורך אליהם יותר לענין התורה, ומקצתם הצורך אליהם יותר לתועלת העולם... אך החכמה שהצורך אליה יותר אל התורה היא החכמה העליונה, והיא החכמה האלקית ואנחנו חייבין ללמוד אותה כדי להבין ולהגיע אל תורתנו. אך ללמוד אותה כדי להגיע אל הנאות העולם אסור לנו. ואמרו רבותינו, תניא (דברים ל') "לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו", שלא אמר אדם אקרא כדי שיקראוני חכם, אשנה כדי שיקראוני רבי... אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא...

והשערים שפתחם הבורא לדעת תורתו ודתו הם שלשה, האחד מהם השכל הניצל מכל פגע, והב' ספר תורתו הנתונה למשה נביאו, והג' הקבלות שקבלנו מקדמונינו שקבלו מן הנביאים עליהם השלום. וכבר הקדים לבארם הרב הגדול רבינו סעדיה ז"ל במה שיש בו די.

אך חכמת התורה מתחלקת לב' חלקים, האחד מהם לדעת חובות האברים והיא החכמה הנראית, והשני לדעת חובות הלבבות והם המצפונים והיא החכמה הצפונה. חובות האברים יחלקו לב' חלקים, האחד מהם מצות שמחייב בהם השכל אפילו אם לא חייבה בהן התורה, והחלק השני מצות השמע שאין השכל מחייב בהם ולא דוחה אותם, כאיסור בשר בחלב ושעטנז והדומה להם, ממה שנעלמה ממנו עילת איסורם ועילת חיוב ממה שנתחייבנו מהם. אך חובות הלבבות כל שרשיהן הן מן השכל כאשר אבאר בעזרת השם... (הקדמה)

והגדולה בטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם והראיה החזקה עליו התורה הנתונה למשה נביאו ע"ה והראות האותות על ידו ושנות המנהגים והטבעים והראות המופתים הנוראים כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא, כמו שכתוב (שמות י"ד) "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו"... ואני עתיד להרחיב בשער קבלת עבודת האלקים בזכרון רב טוב האלקים עלינו בתורתו אשר נתן לנו מה שיש בו די בעז"ה. (שער ב הבחינה פרק ה)

...והשכל מפני שהוא נכרי אין לו מחזק ולא חבר והכל כנגדו, ומן הדין היה שיחלש, ונצטרך לדבר שידחה בו מעליו גבור התאוה ושיחזקהו עליה, והיתה התורה רפואה לחולה כזה מחליי הנפשות ומדוי המדות, ועל כן תמצא התורה מזהרת מהרבה מאכלים ולבושים ובעילות וקנינים ומעשים שהם מחזקים כח התאוה. וכן הוא מצוה במה שהוא עומד כנגדה מהדברים שהם הפכה והם התפלה והצום והצדקות וגמילות חסדים ולהחיות בהם סימני השכל ולהועיל האדם בם בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שאמר דוד (תהלים קי"ט) "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי"... (שער ג עבודת האלקים פרק ב)

ואומר כי הענינים המצריכים להערת התורה גם כן הם שבעה. אחד מהם, כי האדם מחובר מנפש וגוף ובמדותיו מה שיביאהו להתמכר להנאות ולשקוע בתאות הבהמיות ולנתק קשר השכל מעליו. ויש בו מדות שיביאוהו למאוס בעולם ולהניח ישובו מפני התהפכות עניניו בו והתמדת הפגעים והיגונות עליו ולנטות אל עולם השכל העליון. ושתי העצות אינם משובחות... ומחמלת הבורא יתעלה ועוצם טובתו על האדם שחננו מה שיתקן בו עניניו ויכונו בו דרכיו בשני העולמים בסדר אמצעי בין השכל והתאוה, והיא התורה הנאמנה השומרת הצדק בגלוי ובנסתר ומרחקת האדם מתאותיו בעולם הזה, ושומרת לו גמולו באחריתו...

והשני, כי הערת השכל איננה גוררת חיובי מעשה עבודת האלקים מתפלה וצום וצדקה ומעשר וגמילות חסדים, ואין אדם מגיע בה לידיעת גבולי העונשין אשר יתחייב בהן המקצר בעבודה והוצרך למעמד, וגבול בכל זה בדרך התורה והוראת הנבואה כדי שיסודר לנו הענין המכוון ממנו בהתקבצם, והיא עבודת ה' יתעלה.

והשלישי, כי ההערה השכלית איננה כוללת כל המצווים מפני קוצר מחשבת קצתם ויתרון הכרת קצתם על קצתם, והערה התוריה כוללת כל מי שהגיע לתנאי הצווי על דרך שוה, ואם הם חלוקים בהבנתם אותה...

והרביעי, כי מן הידוע כי עבודות בני אדם חייבין בהן כפי מעלות הטובות עליהם, ובכל דור ודור מתחדשות סיבות לעם זולתי עם אחר מביאות ליחדם בטובה מאת ה' יתעלה, וצריך בעבורם שיתיחדו גם הם בתוספת עבודת הבורא מבלעדי שאר העמים, ואין דרך לדעת זה מצד השכל לבדו...

והחמישי, כי ההערה התוריה היא הקדמה ומבא אל הערת השכל וראיה עליו בעבור צורך האדם בנערותו אל חנוך והנהגה ולמנוע תאותיו עד שיחזק ויכון שכלו. וכן הנשים וקלי הדעת מן האנשים אינם נמשכים אחר הנהגת השכל מפני חלישת איסורו בהם וקשורו אותם... ועל כן נוסדו התורות על קטבי היחול והרהות (שכר ועונש), ומי שאינו מקצר בחיובי העבודה יהיה במדרגת החסידים הזכים ויהיה ראוי לגמול העולם הזה והבא...

והששי, כי התורה כללה ענינים לא יוכל השכל לבאר אופני חיובם, והם המצות השמעיות וכללים משרשי השכליות... והשביעי, כי התורה נגיע אליה במציעות אדם שיראו על ידו אותות ומופתים כל בני אדם שוים בהם מצד הרגשותם לא יוכלו לדחותם, ויתברר להם מה שהוא בא בו משם הבורא במופתים מורגשים ושכליים... (שם פרק ג, וראה עוד ערך מצוה)

והרביעי, חשבונו עם נפשו בגודל טובות האלקים עליו בהערתו אל מה שיש בו חיותו בשני העולמים בתורה נכבדת נאמנה להסיר עורונו ולבער סכלותו ולהאיר עיניו ולהקריבו אל רצון אלקיו, ותודיענו אמתת בוראו ומה שהוא חייב לו אשר בו תשלם הצלחתו בשני העולמים, כמו שכתוב (תהלים י"ט) "תורת ה' תמימה משיבת נפש" וגו', ויחשוב בנפשו אלו היתה נעדרת ממנו אחר שהכיר מעלתה, ואחר כך נזדמן לו אדם שהועילו בה ההיתה ראויה השתדלותו ויכלתו מספקת להשלים הודאתו ושבחו על זה, וכל שכן הבורא המעיר בה והמפיק להבנתה והעוזר לו עליה. והמעט ממה שאנו חייבים לו מן ההודאה עליה הוא שנרוץ להדבק בתורתו ונמהר לקבל מצותו ותורתו... (שער ח חשבון הנפש פרק ג)

תרגום יונתן:

אלה החקים והמשפטים והתורות - וגזירת אורייתא... (ויקרא כו מו)

כי לא דבר רק - ארום לית פתגם ריקם באורייתא אלהן לדעברין עלה, ארום הוא חייכון... (דברים לב מז)

ואל פועל ה' - אורייתא דה'. (ישעיה ה יא)

את מי יורה - למן אתיהיבת אורייתא ומן אתפקד למסבר חוכמא הלא לבית ישראל דרחימין מכל עממיא. (שם כח ט)

אחת דבר - אורייתא חדא, שתים זו שמעתי - תרתין זמנין שמעית מן פום משה ספרא רבא. (תהלים סב יב)

ראשו - אורייתיה די היא רגינה מדהב טב ופירוש מליא דבהון דגורין דגורין טעמין ופקודין למן דנטרין להון חורין כתלגא ודלא נטרין יתהון אוכמין כאגפי עורבא. (שיר השירים ה יא)

טובה חכמה - טבתא חוכמתא דאורייתא עם אחסנת ממונא... (קהלת ז יא)

רש"י:

כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל - עונשין ודקדוקים פרט לזכרים דברים הקשין כגידין. (שמות יט ג)

את לחות האבן והתורה והמצוה - כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו. (שם כד יב)

ושננתם - לשון חדוד הוא, שיהיו מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו אלא אמור לו מיד. ודברת בם - שלא יהא עיקר דבורך אלא בם, עשם עיקר ואל תעשם טפל. (דברים ו ז)

וסרתם - לפרוש מן התורה ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרים, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודת אלילים... (שם יא טז)

כי לא תשכח מפי זרעו - הרי זו הבטחה לישראל שאין התורה משתכחת מזרעם לגמרי. (שם לא כא)

יערף כמטר לקחי - זו היא העדות שתעידו שאני אומר בפניכם, תורה שנתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר הזה שהוא חיים לעולם... כשעירים - מה הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם, אף דברי תורה מגדלין את לומדיהן. (שם לב ב)

שימו לבבכם - צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה, וכן הוא אומר (יחזקאל מ') "בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך" וגו', והרי דברים קל וחומר ומה תבנית הבית שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים להבין, דברי תורה שהן כהררין תלויין בשערה על אחת כמה וכמה. (שם שם מו)

כי לא דבר רק הוא מכם - לא לחנם אתם יגיעים בה כי הרבה שכר תלוי בה, כי היא חייכם. דבר אחר אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בה מתן שכר... (שם שם מז)

זאת בריתי - שכרתי אתם שאף בגולה לא ישכחו התורה. (ישעיה נט כא)

סמוכים - פקודיו מחוזקין בעונשין ואזהרות והפרשיות קבועות כסדר לדרש. (תהלים קיא ח)

נר מצוה ותורה אור - כאור מאיר לעולם זכות התורה עומד לעולם, וזכות מצוה לשעה כאור הנר. המקיים מצות אביו כנוטל נר בידו ומוצא אבדתו, והמקיים הוראת אמו אורה היא לו. (משלי ו כג)

בז לדבר - הבוזה אחד מדברי תורה סוף מתמשכן עליו. (משלי יג יג)

מה שהיה - ...אבל ההוגה בתורה ימצא תמיד חידושי טעמים. (קהלת א ט)

אבן עזרא:

תורות - שקול הדעת שכל בני אדם שוים בו. (ישעיה כד ה)

תורת ה' - ויש עד יותר נאמן להעיד על האלקות והיא התורה, שתורה הדרך הישרה... (תהלים יט ח)

ראשית דרכו - ראשית כונתו בבריאה, והיא קדימת חיוב ולא זמן, כי הזמן מכלל הנבראים. (משלי ח כב)

אמרת ה' צרופה - ובה חכמת יראת ה', ואין ראוי להתעסק בזולתה. (שם ל ה)

רמב"ן:

ויקרא את שמם אדם - ...וכתב רבינו שרירא הגאון שמסרו חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתן אמורין בסדר פסוק זה ספר תולדות אדם ומקצתן בסדר פסוק של אחריו זכר ונקבה בראם, ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך, אלו דברי הגאון ולא זכינו בהם. (בראשית ה ב)

ותורותי - להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני, ואם כן יהיה כל זה כגון על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה... ויש לשאול אם כן איך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות... והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כלה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ בלבד נשא שתי אחיות... (שם כו ה, וראה עוד אבות-תורה)

...אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה כי הנסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחלה או מלאך נגלה במלאכות השם יזכירם הכתוב, ונעשים מאליהן לעזור לצדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים. וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותינו בענין פנחס וזולתו במקומות הרבה... שהרי יעודי התורה כלם אותות ומופתים, כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות או האוכל חלב, ולא יהיו השמים כברזל בטבעם מפני זרעו בשנה השביעית. וכן כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחות הצדיקים בצדקתם וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפלותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שנוי מפורסם בטבעו של עולם... (שם מו טו)

...וטעם ויאכלו וישתו שעשו שמחה ויום טוב כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה, כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך"... (שמות כד יא)

...והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו ליסר הנשים שלא תעשינה כזאת כיתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם... (במדבר ה כ)

...ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו. והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה, והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים, אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצוינו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו... (דברים ד ט)

ועוד אמר דוד המלך ע"ה "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", וכתיב "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד" (תהלים קי"ט), ועוד פסוקים הרבה מזה הענין בנביאים וכתובים, שהם מוכיחים שהתורה היא יקרה ונכבדת מכל מה שיש בעולם, ונעלמה מכל החכמים ומכל הנביאים. וצריכים אנו לשאול ולפרש מהו היקר והכבוד הזה, ומה היא החכמה הגדולה הזאת שבתורה, והלא נראית פשוטה, ואפילו התלמידים קוראין אותה ויודעין אותה, ואפילו האומות העתיקו אותה ולמדוה, ועוד שמעצמם יש להם חוקים ונימוסים נראים קרובים לחק התורה ולמשפטיה.

התשובה: תחלת כל דבר יש לך לדעת, שכל מה שהנבראים יודעים ומבינים כלם פירות התורה או פירי פירות שלה, ואלמלא כך אין בין אדם לחמור שהוא רוכב עליו כלום. וכן תראה היום באומות הרחוקות מארץ התורה והנבואה... שאינם מכירים את הבורא וסבורים שהעולם קדמון, וגם אינם מחשבין כלל לא בקדמותו ולא בחדושו, ואם הגלגל מניע עצמו או זולתו מניע, כי האדם בתולדתו בלא מלמד כבהמה...

וכן אמרו במדרש תילים (כ"ז ב') זה שאמר הכתוב "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי", אמר דוד באתי לחלל שבת, האירה לי תורה, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, באתי לנאף האירה לי תורה... ואל תשתבשו באומות שאף הם נוחלי התורה, הם הקרובים לאמצע הישוב כגון הנוצרים והישמעאלים... והם נושאין ונותנין בדברים אלו ובמצות התורה, אלו אמרו המצות כבר היו וכבר בטלו, ואלו אמרו דברים נסתרים יש בהם ואינם כפשוטם... וכשיעמד המלך המשיח יצליח מיד הם כלם חוזרין ויודעין ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

ועוד התורה מאירת עינים אפילו בספורים ומעשים שבה, שכלם חכמה גדולה ושורש אמונה... ועוד שהיה שם נח שראה את אדם הראשון (שראה את מתושלח ששמש את אדם הראשון), היודע שהוא בעצמו היה יחיד בעולם בלא אב ואם... והיחוסים נכתבו להודיע אמתות החדוש לדורות, כמו שאני עתיד להזכיר לפנים... (תורת ה' תמימה)

ועוד התורה מאירת עינים, שגלתה לנו סוד היצירה והוא ענין מעשה בראשית, כמו שאמרו בואלה שמות רבה... אמר ליה קטן שבהם יודע מה שאין הגוים יודעים, שיודע מה נברא ביום א' ומה נברא ביום ב' וג'... וזה אמת הוא לפי יש בתורה סודות מעשה בראשית והזכיר אונקלוס וסוד מעשה מרכבה, וסודות אחרים רבים שנאמרו מפה אל פה ואינם נמסרים אלא לחסיד שבישראל, ועוד שאין אחר זוכה בהן מכל. הנה אמר בפירוש שאין חכמי הגוים, והם הפילוסופים, שהוא בימי הפילוסופים היה מיד אחרי אריסט"ו, שכלם אינם יודעים ביצירה מה שיודע קטן שבישראל. ודבר ברור הוא שרוב תועלת שאר החכמות אינה אלא להיות סולם לזו ולחכמה שקורין הם ידיעת הבורא... כי יש להם מעלות במציאות עד הגיעם לעלת העלות ית' ויתעלה מלכותו, ויחקרו איך נמצאו הברואים ממנו, ושאר הדברים הם מבארים או סבורים לבאר, ויולדו להם ספקות ומחלוקות אפילו לפי דעתם, עד כי ראשם הידוע לא יכול להביא ראיה אם העולם קדמון או מחודש... והנה קטן שבישראל קרא ביצירה יותר... וידע היסודות כמה הם, וידע כח היסודות, והדבר שקראו אותו היונים במלה שלא יכלו חכמי שאר האומות לתרגמה בלשון אחר, והזכירוה חכמי הנוצרים במלי אילי, והישמעאלים במלת היולי... (שם)

...וצריך שיזכיר בה תורה, לפי שלא היתה התורה שלמה אלא בארץ ישראל, שהרי הרבה מצות תלויות בארץ. ובבראשית רבה וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, נמצאת ארץ ישראל ראויה לתורה, ואין התורה שלמה אלא בארץ ישראל... (האמונה והבטחון פרק ח)

...ולכן ראוי לנו להודיעך היסוד שהתורה בנויה עליו, וכפי היסוד שתראה שהיא עליו כך תבנה אמונתך ותשען עליה. ונתחיל ונאמר כי יסוד היסודות כולם לדעת כי כאשר השי"ת אין לו ראש וסוף וגבול כלל, כן תורתו התמימה המוסרה לנו אין לה אצלינו סוף וקץ. וכן אמר דוד "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד". ומה שתצטרך שאין הסכמית בלשונותיה כאשר חשבו קצת גאוני הדורות העוברים, שאילו תאמר כי לשון התורה מוסכם כשאר הלשונות נמצינו כופרים במתן תורה, שהרי כולה נתנה מפי הגבורה, וכבר ידעת "כי דבר ה' בזה", זה האומר אין תורה מן השמים...

והנה כלל אני מוסר לך כי זהו היסוד לאמונה ולחכמה. דע כי אילו תאמין על מרגלית אחת שיש לה סגולה לפעול פעולה נפלאה בטבעה ובכחה ואינך יודע מהות אותה הפעולה, לעולם תהיה דורש עד שתשיג מהות אותה הפעולה. ואם אינך מאמין שיש באותה המרגלית כח וסגולה לפעול פעולה גדולה או קטנה, לא תהיה חושש לה ולא תחפש אחריה ולא תשיג לבך אליה. וכן הדבר ממש בתורה, אם תאמין שאינה כפשטה לבד, אבל יש לה מלבד הפשטים דרכים נוראים ומעלות נפלאות תהיה תמיד רודף אחריה ודואג כל מה שלא תשיג, ושמח במה שתשיג. וכן אמר ית' "כי לא דבר רק הוא מכם", כלומר אין תורת ריקנית כפשטה לבד, אבל יש לה נשמה שנפחתי אני בתורה והוא העיקר. ואם תמצאוה ריקנית אין הדבר רק ממום שבכם... וכן שלמה אומר "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'", וסמך לו "ודעת אלקים תמצא". הלא תראה איך גלה סוד גדול במקום זה באומרו בתחלה שתבין דרך היראה שהוא בדרך האצילות ובסוד יראת ה' במקום זה רמז ליודעים. ואחר כך תבין בסוד דרך מעלותיה שהם הם סוד הסתרים והתעלומות הנודעים לכל מי שראוי להקרא אלקים. וכבר ידעת כי כל מי שזכה לעלות בסולם מלאכי אלקים נקרא אלהים, וכן במשה הוא אומר "ואתה תהיה לו לאלהים"...

ועתה בני שמע הנה מסרתי בידך תחלה הקדמה זו לפי שזהו השרש והעיקר לאמונה, כי מי שאינו יודע ומכיר מהותו של דבר לעולם לא יהיה חושש לו, ומי שלא ידע מעלת התורה ומעמקיה לא יהיה חושש לבקש לה טעם. כי איננו שוה מי שחופר מקום למצא בו מטמון לפי אומדן הדעת למי שחופר ויודע בודאי שיש מטמון באותו המקום. והנה תורתנו התמימה ידענו כי כולה מלאה מטמונים, ואין לך מקום בכל התורה שאין לו מטמון כעין אותה הפרשה ואפילו במקום שנראה מפשטו שאין דבר, כענין עטרות ודיבון, לפי הנראה מן פשט שאין בו דבר פנימי ולא סוד ולא תעלומה, שאינו מורה דבר כי אם כנוי שמות של מקומות ידועים... וכלל אומר לך כל המקרא הזה שהוא עטרות ודיבון וכו' כולל סוד מערכת המרכבה העליונה...

ואחר שהודענוך זה נתחיל ונאמר כי כשתהיה נפשך בטוחה כי תורתנו התמימה היא במעלה הזאת אז תמשך אחריה תמיד ותתענג בה ולא תפרד דעתך ממנה, כענין נפש החושק הנדבק בחשוקתו... (מאמר על פנימיות התורה, וראה שם עוד)

...במעמד ההוא השיגו משה ואהרן ונדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל וכל ישראל מידיעת אמיתתו ועצם כבודו, וכל אחד ואחד לפי שלימותו וכחו עוצם ידו. ומתוך הידיעה ההיא האמתית נתנה התורה הקדושה ויצא מן קול הפנימי ונחלק הקול ההוא לשבעים ענפין וכנגדן שבעים פנים לתורה, והפנים משתנים ומתהפכים מכל צד לטמא ולטהור לאסור ולמותר לפסול ולכשר את זה לעומת זה, ובו היה מובן טומאת השרץ וטהרתו. ובעת ההיא קבלו הנביאים העומדים בכל דור ודור נבואתם וחכמים העתידים לעמוד בגודלם עקרי תורתם במשפטיהם ובמחלקותם... ומן העת ההיא עד עתה לא חדל בישראל דור אחר דור שלא נמסרו להם מסורת החכמה, היא ידיעת השם, על סדר הקבלה תורה שבעל פה... ומן אז שחרב בית אלקינו והחכמים נדלדלו והאשכולות בטלו והחסידים ואנשי מעשה חדלו והגלות הולך וחזק, והצרות מתמידות ומתחדשות ובאות ומתרגשות, ואין מורה דיעה ואין מבין שמועה, פסקה החכמה הזאת מישראל, אבדה החכמה, אבדה התורה עמה ואין יודע פירושה ודקדוקיה ומדרשיה וטעמי מצותיה, אשר בין טעמי המצות ופירוש התורה ודברי קבלה לבין החכמה הזאת קשר אמיץ וחזק ודבק, ורבות מפרשיות כתבי הקודש מיוסדים על החכמה הזאת, ובאו המפרשים אשר לא יבינו ולא ישכילו כי יימינו וכי ישמאילו, הפכו דברי קודש לדרך חול, וחסרו המקרא והוסיפו וגרעו והעדיפו... ועל ההפסק והביטול שתים אלה מישראל אמר הנביא מרעיד ומשומם ונאנח "וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת ולא תורה" (ישעיה ל')... כי אירע בדברי חז"ל שדברו בחכמה הזאת במדרשים ובהגדות דרך משלים וחידות, להסתיר הדברים האלה ולהעלימם, ופזרו אחת הנה ואחת הנה כדי להסתיר מקומן, ועובר בהם לא ירגיש בהם ויקחם כפשוטו לא יתבונן פנימות פרטן... (שיר השירים הקדמה)

כוזרי:

אמר הכוזרי, אם כן אני רואה, שתורתכם אינה נתונה כי אם לכם, ואין חייב בה זולתכם.

אמר החבר, כן הוא, וכל הנלוה אלינו מן האומות בפרט יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו, אך לא יהיה שוה עמנו. ואילו היה חיוב התורה מפני שבראנו, היה שוה בה כל אדם, הלבן והשחור, כי הכל בריאותיו, אך אנו חייבים בתורה מפני שהוציאנו ממצרים, והתחברות כבודו אלינו מפני שאנחנו נקראים הסגולה מבני אדם. (מאמר א כו)

אמר החבר, לא יקומו ויגדלו על הדרך הזה אלא הנימוסים השכליים אשר התחלתם מן האדם, וכאשר יגמר ויעזר יאמר כי הוא נעזר מן הבורא ומלומד והדומה לזה, אבל הנימוס אשר התחלתו מהבורא הוא קם פתאום, ואמר בו היה ויהי! כבריאת העולם.

אמר הכוזרי, הבהלת אותנו בדריך, החבר.

אמר החבר, אבל הענין מבהיל יותר, כי היו בני ישראל משועבדים במצרים... בתכלית הדלות והענוי ביד פרעה, ושלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים ובשנוי המנהגים... ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם, וצוה אותם להתקדש הקדושה הצפונה והגלויה... והתקדש היום ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמוע דברי האלקים פנים בפנים... ושמע העם דבור צח בעשרת דברים, הם אמות התורות ושרשיהן. ואלה עשרת הדברים לא קבלם ההמון מאנשים יחידים ולא מנביא, כי אם מאת האלקים נתנו, אבל לא היה בהם כח כמשה לראת הדבר הגדול ההוא, והאמינו העם מן היום ההוא, כי משה מדובר בו בדבור התחלתו מאת הבורא... (שם פא והלאה)

...כי המבוקש ממנו איננו, אלא שתשוב נפש האדם אלקית, תפרד מחושיו ותראה העולם ההוא העליון, ותהנה בראית האור המלאכותי ושמיעת הדבור האלקי, כי הנפש ההיא תהיה בטוחה מן המות כשיכלו כליה הגופיים. וכאשר תמצא תורה שמגיעים בחכמותיה ומעשיה אל המדרגה הזאת במקום אשר צותה ועם הענינים אשר צותה בהם, היא מבלי ספק התורה שמובטח בה להשאיר הנפשות אחר כלות הגופות. (שם קג)

אמר החבר, אמת הוא, ששורש החכמה מופקד בארון אשר הוא במדרגת הלב, והם עשרת הדברים ותולדותיהם, והיא התורה מצדו, כמה שנאמר (דברים ל"א) "ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'", ומשם תצאנה שתי החכמות, חכמת התורה ונשואיה הכהנים, וחכמת הנבואה ונשואיה הנביאים, והם היו כמו היועצים המכירים המזהירים האומה והמזכירים והכותבים והם ראש האומה. (מאמר ב כח)

אמר החבר, ואל תחשוב כי מה שסיעתיך בדבריך הודאה ממנו שאנחנו כמו הדבר המת, אבל יש לנו התחברות בענין ההוא האלקי בתורות אשר שמן ברית בינינו ובינו, כמילה שנאמר בה (בראשית י"ז) "והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם", והשבת, שנאמר בה (שמות ל"א) "כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם", מלבד ברית אבות וברית התורה אשר כרת אתנו פעם אחת בחורב ושניה בערבות מואב... אך אנחנו במעלת החולה הנשחף שנתיאשו מרפואתו כל הרופאים והוא מקוה לרפואה מצד המופת ושנוי המנהג... (שם לד)

אמר החבר, אלה והדומה להם הם החקים השכליים, והם הקדמות והצעות לתורה האלקית, קודמות לה בטבע ובזמן, אי אפשר בלעדיהן בהנהגת איזו קהלה שתהיה מבני אדם... כי התורות האלקיות לא תשלמנה אלא אחר השלמת התורות המנהגיות והשכליות, ובתורות השכליות קבלת הצדק וההודאה בטוב הבורא, ומי שלא החזיק באלה איך מחזיק בקרבנות ובשבת והמילה וזולתם ממה שאין השכל מחייבו ולא מרחיקו? והן התורות אשר בהן התיחדו בני ישראל תוספת על השכליות, ובהן היה להם יתרון הענין האלקי. ולא ידעו איך יתחייבו אלו התורות, כאשר לא ידעו איך ירד כבוד ה' ביניהם ואש ה' על קרבנותם... ממה שאין הדעות מקבלות אותו לולא המעמדות וראות העין אשר אין בה מדחה...

אמר החבר, ותורת משה לא העבידה אותנו בפרישות, אך בדרך השוה, ולתת לכל כח מכחות הנפש והגוף חלקו בצדק מבלי רבוי, כי הרבוי בכח אחד - קצור בכח אחר, ומי שנטה עם כח התאוה קצר בכח המחשבה... וכללו של דבר, כי תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה, תתקרב אל אלקיך בכל אחת מהנה, ואין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל האלקים משמחתך בימי השבתות והמועדים, כשתהיה שמחתך בכונה ולב שלם... ואלה הדברים לא הניחה אותם התורה מופקרים, אבל כלם תחת מסורת, מפני שאין ביכולת בני אדם לחלק תקנות כחות הנפש והגוף, ושיעור מה שראוי להם מהמנוחה והתנועה, ושיעור מה שתוציא הארץ עד שתשבות בשמטה ויובל וינתנו ממנה המעשרות וזולתי זה... (שם מח והלאה)

אמר החבר, הלא תראה איך הציע דוד בשבח התורה כשהקדים ספור השמש במזמור (תהלים י"ט), "השמים מספרים כבוד א-ל"... וסמך לזה "תורת ה' תמימה משיבת נפש" והתלוי בו, כאילו אמר, אל תתמהו מן הפסוקים האלה, כי התורה יותר בהירה וגלויה ומפורסמת ומועילה ומעולה, ולולא בני ישראל לא היתה התורה. ועוד כי לא היתה מעלתם בעבור משה אבל מעלת משה היתה בעבורם, כי האהבה לא היתה כי אם בהמון זרע אברהם יצחק ויעקב, ובחר במשה להגיע הטוב אליהם על ידו... ואין ראיות החוקים האלקיים בדקות המלות, ונשיאות גביני העינים והעלם הבבות, והרבות בתחנה ובתפלה ובתנועות ובמאמרים שאין אחריהם מעשים, כי אם המחשבות הזכות אשר ראיתם מעשים... כל זה במצוה מאת האלקים, לא משכל בני אדם והתחכמותו. ואין ביכולת הבשר לשער את זה על סדרו ומנהגו וערכו, לא יירא לכנס בו מכשול, כאילו שיער ישראל ושיער תבואת ארץ כנען צמחיה ובהמתה, ושיער שבט לוי, וצוה במדבר בערכים האלה, מפני שידע כי כשיסתדר בערך הזה ישארו ישראל עשירים ולא יחסר ללוים דבר... (שם נו)

אמר הכוזרי, אני רואה תורתכם נכלל בה כל דק ועמוק מהחכמות מה שאין כן בזולתה.

אמר החבר, והסנהדרים היו מצווים שלא תעלם מהם חכמה מהחכמות האמיתיות והדמיוניות וההסכמיות... וכלם צריכים אליהן בתורה, הטבעיות, מהן צריכים אליהן בעבודת הארץ לדעת הכלאים ולהזהר מהשביעית והערלה, והכרת הצמח ומיניו כדי שישארו על מה שנבראו עליו... וידיעת כחות שרשיהם ושיעור הפשטם בארץ, ומה שישאר לשנה אחרת ומה שאינו נשאר... וידיעת הטרפות אשר היא יותר דקה מכל מה שזכר אותו אריסטו מידיעת ממיתי החיים להרחיק מאכילת המתה, ובמעט אשר נשאר בידינו מן החכמה הזאת מה שהדעות תמהות עליו... וגדולת מעלת תכון העבור ידועה, ומה שנקבע בה לאומה זאת הדלת החומר החזקת הצורה, ואיך איננה כן, והיא איננה מורגשת בין האומות ממיעוטה ודלותה וגלותה, ומחברת אותה שארית התורה האלקית חבור שהם בו כאחד. ומן המופלא שבה, העבור על העיקר המקובל מבית דוד מתקופות לבנה שלא נשתנה מכמה אלפים ומאות שנים... אבל חכמת המוסיקא חשובה באומה, שהיא מכבדת הנגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם, והם בני לוי... (שם סג)

אמר החבר, ואיך תחשוב שהניח משה ספר תורתו אל בני ישראל?

אמר הכוזרי, מבלי ספק שהיה ספר פשוט, מאין נקוד וטעמים, כאשר אנחנו רואים ספרי התורה היום, שאי אפשר שיסכימו עליהם בהמון, כמו שאי אפשר שיסכימו על המצה בפסח ושאר תורותיו שהם זכר ליציאת מצרים, שמתישבת בנפשות ישראל אמתת יציאת מצרים במעשים ההם המתמידים, שאי אפשר להסכים עליהם (כולם) בשנה מהשנים מבלתי שלא יהיה עליהם מוחה... 

אמר החבר, אם כן הקבלה אנחנו והקראים חייבים בה, וכל מי שיודע כי התורה הזאת הנמצאת הנקראת על התכונה הזאת היא תורת משה... והנה זה ספר משה הפשוט הצרכנו במלותיו ובדבור בו אל כמה כתות מן הקבלה, מן הנקוד, ומטעם, ומפסוק, וממסורת, על אחת כמה וכמה אנו צריכים בעניניו ובפירושיו, כי הענין רחב מן המלות... (שם ל, וראה שם עוד)

אמר הכוזרי, לא ראיתי אנשי בית שני אלא שכבר שכחו התורה ולא ידעו מצות הסוכה עד שמצאוה כתובה בתורה, וכן מצות "לא יבא עמוני ומואבי", ונאמר בהם "וימצא כתוב בתורה" (נחמיה ח') וזה ראיה על אבדן התורה.

אמר החבר, אם כן אנחנו היום חכמים ויודעים יותר מהם, שאנחנו יודעים התורה כלה כפי מחשבתנו... אם היינו היום מצווים להקריב קרבנות ההיינו יודעים איך נשחטם, ולאיזה צד, וקבול דמו והפשטו ונתוחו... הלא ראית אנשי בית שני איך בנו המזבח עד שעזרם האלקים על בנין הבית, ואחר כן על בנין החומה, התחשוב שהיו מקריבים מבלי סדר כפי שיזדמן... ומי שיודע אלה הדקדוקים בתורה, היעלם ממנו עשות הסוכה ומצות לא יבא עמוני ומואבי?... (שם נד, וראה שם עוד)

אמר החבר, אבל נאמר אחד משני דברים, יכול שהיו להם סודות נעלמים ממנו בדרך פירוש התורה, היו אצלם בקבלה בהנהגת שלש עשרה מדות, או שתהיה הבאתם לפסוקים על דרך אסמכתא, שהם שמים אותה כסימן לקבלתם... ושמא שני הפנים יחדו יש להם בפירוש הפסוקים, או שיש שם פנים אחרים נעלמו ממנו, ומן הדין שנסמוך עליהם, מאחר שנתבררה חכמתם וחסידותם והשתדלותם והמונם הגדול אשר לא תתכן בו שום הסכמה, ואין לחשוד לדבריהם אבל נחשוד הבנתנו, כאשר נעשה בתורה ומה שנכלל בה ממה שלא יתישב בנפשותינו... (שם עג, וראה שם עוד)

...וכן הפחות שבבני תורת האלקים יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבאומות שאין להן תורת האלקים, כי התורה שהיא מאת האלקים מקנה הנפשות מנהג המלאכים ותכונתם, וזה מה שאין משיגים אותו בלמוד. והראיה על זה, כי ההתמדה על מעשה התורה ההיא מביאה אל מדרגת הנבואה אשר היא הקרובה שבמדרגות האנושיות אל האלקים. אם כן בעל התורה הממרה טוב מאשר אין לו תורה... (מאמר ה כ הקדמה ד)

משנה תורה:

בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות... כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", כל מי שירצה יבא ויטול. שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה, הרי הוא אומר "בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק בי שרים ישורו", הא למדת שכתר תורה גדול משניהם...

אין לך מצוה בכל המצות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה אלא תלמוד תורה כנגד כל המצות כולן, שהתלמוד מביא לידי מעשה, לפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום...

מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת...

דברי תורה נמשלו כמים, שנאמר "הוי כל צמא לכו למים", לומר לך מה מים אינם מתכנסין במקום מדרון אלא נזחלין מעליון ומתקבצים במקום אשבורן, כך דברי תורה אינם נמצאים בגסי הרוח ולא בלב כל גבה לב אלא בדכא ושפל רוח שמתאבק בעפר רגלי החכמים ומסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו, ועושה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו אם לא היה לו מה יאכל ושאר יומו ולילו עוסק בתורה...

אין דברי התורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה. אמרו חכמים דרך רמז, "זאת התורה אדם כי ימות באהל", אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמים... אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח, וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים, שנאמר "ואת צנועים חכמה", וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו תלמודו מתקיים בידו, אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח... (תלמוד תורה פרק ג, וראה שם עוד וערך למוד)

...הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם... (שבת ב ג)

סוטה שיש עליה זכות תלמוד תורה, אף על פי שאינה מצווה על תלמוד תורה הרי זה תולה לה ואינה מתה לשעתה אלא נימוקת והולכת... (סוטה ג כ)

...גדולה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר "אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד". (איסור ביאה כב כא)

...אבל הנשבע בתורה, אם נשבע במה שכתוב בה דעתו על ההזכרות, ואם נשבע בה סתם דעתו על הגויל, ואין כאן שבועה. נטלה בידו ונשבע בה הרי זה כמי שנשבע במה שכתוב בה ואסור... (שבועות יב ד)

כל אלו הדברים לפי מה שיראה הדיין שזה ראוי לכך ושהשעה צריכה, ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו, שהרי הוא דוחה את לא תעשה של דבריהם, וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקין בתורת האמת שיהיה זהיר שלא יהרס כבודם אלא להוסיף בכבוד המקום בלבד, שכל המבזה את התורה גופו מחולל על הבריות, והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, ואין כבוד התורה אלא לעשות על פי חוקיה ומשפטיה. (סנהדרין כד י)

משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל, שנאמר "מורשה קהלת יעקב", ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר "ככם כגר", אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות... (מלכים ח י)

עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד... ואם עסק בתורה או שבת או חדש דבר מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג... (שם י ט)

פירוש המשניות לרמב"ם:

היסוד השמיני, היות התורה מן השמים, והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה על ידי משה רבינו ע"ה שהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת השי"ת בענין שנקרא על דרך השאלה דבור, ואין ידוע היאך הגיע אלא הוא משה ע"ה שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר שקוראין לו והוא כותב כל מאורעות הימים הספורים והמצות, ולפיכך נקרא מחוקק. ואין הפרש בין "ובני חם כוש ומצרים", "ושם אשתו מהטבאל"... ובין "אנכי ה' אלקיך" ו"שמע ישראל", כי הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת. וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והספורים משה ספרם מדעתו הנה הוא אצל חכמינו ונביאינו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים, לפי שחשב שיש בתורה לב וקליפה... וזה ענין אין תורה מן השמים שאמרו חז"ל הוא המאמין שכל התורה מפי הגבורה חוץ מן הפסוק זה שלא אמר הקב"ה אמר משה מפי עצמו, וזה כי דבר ה' בזה ויותר ממאמר הכופרים, אלא כל דבור ודבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם, ולא הושג תכלית חכמתם ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים... והמאמר המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר (במדבר ט"ז) "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי".

היסוד התשיעי, ההעתק, והוא כי התורה הזאת מועתקת מאת הבורא השי"ת לא מזולתו, ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, שנאמר "לא תוסף אליו ולא תגרע ממנו". (הקדמת פרק חלק)

מורה נבוכים:

...ולא תגיע החכמה האלקית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלקות, וקודמת לה בזמן הלמוד כמו שהתבאר למי שיעיין בזה. ולזה שם פתיחת ספרו יתברך במעשה בראשית אשר הוא חכמת הטבע כמו שבארנו. ולעוצם הענין ויקרתו והיות יכולתנו קצרה מהשיג עוצם הענינים כפי מה שהם, הגיד לנו הענינים העמוקים ההם אשר הביא הכרח החכמה האלקית להקדים לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו רז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלקים וגו'... (פתיחה)

דע כי ההתחלה בזאת החכמה מזקת מאד, רצוני לומר החכמה האלקית, וכן ביאור עניני משלי הנבואה וההערה על השאלות הנעשות בספור אשר ספרי הנביאים מלאים מהם, אבל צריך לחנוך הקטנים ולישב קצרי התבונה כפי שיעור השגתם, ומי שיראה שלם בשכל, מזומן לזאת המדרגה העליונה, רצוני לומר מדרגת העיון המופתי וההוראות השכליות האמיתיות יעלוהו מעט מעט עד שיגיע אל שלמותו... אבל העלימום לקצור השכל בתחלה לקבלם וגלו בהם מעט שילמדם השלם, ולזה נקראו סודות וסתרי תורה כמו שנבאר. וזאת היא הסבה בדברה התורה בלשון בני אדם כמו שביארנו, להיותה מוכנת להתחיל בה וללמוד אותה הנערים והנשים וכל העם, ואין ביכלתם להבין הדברים כפי אמתתם, ולזה הספיקה עמהם הקבלה בכל ענין אמתי שהאמנתו נבחרת, ובכל ציור מה שיישיר השכל אל מציאותו, לא על אמתת מהותו, וכשיהיה האיש שלם ונמסרו לו סתרי תורה, אם מזולתו או מעצמו, כשיעוררוהו קצתם אל קצתם יגיע למדרגה שיאמין בדעות האמתיות ההם בדרכי האמונה האמיתית... (חלק א פרק לג, וראה עוד ערך למוד)

...ונאמר כי התורה הגידתנו ענין לא יגיע כחנו להשגתו, והאות מעיד על אמתת טענותינו. ודע כי עם האמנת חדוש העולם יהיו האותות כלם אפשריות ותהיה התורה אפשרית, ותפול כל שאלה שתשאל בזה הענין, עד אם יאמר למה שם השם נבואתו בזה ולא נתנה לזולתו, ולמה נתן השם תורתו לאומה מיוחדת ולא נתנה לאומה אחרת... ולמה צוה באלו המצות והזהיר באלו האזהרות... ומה כונת השם באלו התורות, ולמה לא שם אלו הענינים המצוה בהם והמוזהר מהם בטענו אם היתה זה כוונתו, יהיה מענה אלו השאלות כולם שיאמר כן רצה או כן גזרה חכמתו, כמו שהמציא העולם כשרצה על זאת הצורה, ולא נדע רצונו בזה או אופני החכמה ביחד צורתו וזמנו, כן לא נדע רצונו או חיוב חכמתו ביחד כל מה שקדמה השאלה עליו... (חלק ב פרק כה)

ואחר שדברנו במהות הנבואה והודענו אמתתה, ובארנו שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלת מנבואת זולתו, נאמר שעל ההשגה ההיא לבדה נתחייב הקריאה אל התורה, וזה שזאת הקריאה שקרא משה רבינו ע"ה לנו לא קדמה כמותה לאחר ממי שקדם מאדם אליו, ולא התאחרה אחריו קריאה כמותה לאחד מנביאנו, וכן יסוד תורתנו שלא יהיה בלתה לעולם, ולזה לפי דעתנו לא היתה שם תורה ולא תהיה בלתי תורה אחת, והיא תורת משה רע"ה. וביאור זה לפי מה שכתוב בספרי הנביאים ובא בקבלה הוא, שכל מי שקדם למשה רע"ה, כאבות, ושם ועבר, ונח, מתושלח וחנוך, לא אמר אחד מהם כלל לכת מבני אדם שהשם שלחני אליכם וצוני שאומר לכם כך וכך... אבל היתה באה אליהם הנבואה מהשם כמו שבארנו, ומי שהרבה עליו השפע ההוא כאברהם ע"ה קבץ האנשים וקראם על צד הלמוד וההישרה אל האמת שכבר השיגו... לא שאמר אליהם כלל שהשם שלחני אליכם וצוני והזהירני, עד שהוא כאשר צווה למול הוא ובניו ועבדיו מל אותם, ולא קרא בני אדם אל זה על דרך קריאת הנבואה...

אבל משה רע"ה כבר ידעת מה שנאמר לו ומה שאמר ומאמר כל העם לו, "היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי". אמנם כל נביא ממנו שהיה אחר משה רבינו כבר ידעת דברי עניניהם כלם, והיותם המזהירים לבני אדם, קוראים אותם לשמור תורת משה... כי כל מזג יוצא מן השווי ההוא יהיה בו חסרון או תוספת, כן הענין בזאת התורה כמו שנתבאר משוויה, ואמר "חקים ומשפטים צדיקים", וכבר ידעת שענין צדיקים שווים, וזה שהם עבודות אין טורח בהם ולא תוספת כעבודת המתבודד בהרים הפורש עצמו מן הבשר והיין ודברים רבים מצרכי הגוף ובטלטול לעבודה וכיוצא בהם, ולא חסרון שיביא אל זוללות ולא שטיפה בזמה עד שיחסר שלמות האדם במדותיו ועיונו, כשאר נימוסי האומות הסכליות וכשנדבר בזה המאמר בתת עלת טעמי המצות יתבאר לך משוויה וחכמתה מה שצריך שיתבאר, ולזה נאמר בה "תורת ה' תמימה משיבת נפש", אבל מי שיחשוב שטרחה גדול וקשה ושבה צער גדול, כל זה טעות בהתבוננות. והנה אבאר אחר זה קלותה באמת אצל השלמים, ולזה אמר מה ה' אלקיך שואל מעמך וגו', ואמר המדבר הייתי לישראל, אלא זה כולו בערך לחשובים... ואין להקיש קלות התורה וקושיה לפי תאות כל רע פחות בעל מדות מגונות, ואמנם תבחן לפי השלם מבני אדם אשר כוונת זאת התורה שיהיו בני אדם כלם כמו האיש ההוא. זאת התורה לבד היא אשר נקראת תורה אלקית, ואמנם זולתה מן ההנהגות המדיניות כנמוסי היונים והזיות הצאב"א וזולתם כל זה מפעולות אנשים מנהיגים לא נביאים כמו שבארתי פעמים. (חלק ב פרק מ)

כבר התבאר תכלית הביאור כי האדם מדיני בטבע, ושטבעו שיהיה מתקבץ... ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החלוף ובטבעו, צריך אל הקיבוץ צורך הכרחי, אי אפשר בשום פנים שישלם קבוצו אלא במנהיג בהכרח, ישער פעולותיהם וימלא המחסר וימעיט מן המרבה ויחזק פעולות ומדות יעשום כלם על חק אחד תמיד... ולזה אומר שהתורה אף על פי שאינה טבעית יש לה מבוא בענין הטבעי, והיה מחכמת אלקים בהעמיד זה המין למה שרצה מציאותו, ששם בטבעו שיהיה לאישיו כח הנהגה, ומהם מי שיהיה הוא עצמו אשר ניבא בהנהגה ההיא, והוא הנביא או מניח הנימוס, ומהם מי שיהיה להם כח לחייב לעשות מה שצוה הנביא ההוא ולהמשך אחריו ולהוציאו לפועל, והם המלך הלוקח הנימוס ההוא...

ואני אבאר לך זה עד שלא יסופק עליך הענין ויהיה אצלך הבדל תכיר בו בין הנהגות הנימוסים המונחים ובין הנהגות התורה האלקית ובין הנהגות מי שיקח דבר ממאמרי הנביאים ויתפאר בו ויאמר שהוא אמרו. אמנם הנימוסים אשר גלו מניחים שהם נימוסים הניחום ממחשבותם לא יצטרך על זה ראיה, עם הודאת בעל הריב לא יצטרך לעדים. ואמנם ארצה להודיעך ההנהגות אשר יאמר בהם שהם נבואיות, כי יש מהם נבואיות אמתיות רצוני לומר אלקיות, ויש מהם נימוסיות, ומהם שיאמר אומרם שהוא אמרם מלבו ולקחם מזולתו. כי כשתמצא תורה שכל כונתה וכל כונת נותנה אשר שער פעולותיה אמנם הוא סדר המדינה וענינה ולהסיר העול והחמס ממנה ולא יהיה בה הבטה בשום פנים לענינים עיוניים, ולא השגה להשלים הכח הדברי, ולא ירגיש בה על היות הדעות בריאות או עלולות, אבל הכונה כלה סדר עניני בני אדם קצתם עם קצתם באי זה פנים שיהיה, ושיגיע להם קצת הצלחה כפי דעת ראה אותו הראש ההוא, דע כי התורה ההיא נימוסית מניחה כמו שזכרנו מאנשי הכת הג' רצוני לומר השלישית בכח המדמה לבד.

וכשתמצא תורה שכל הנהגותיה מעוינים במה שקדם מתקון הענינים הגופיים ובתקון האמונה גם כן, ותשים כונתה לתת דעות אמתיות בשם ית' תחלה ובמלאכים, והשתדל לחכם בני אדם ולהבינם ולהעירם עד שידעו המציאות כולו על תכונת האמת, תדע שזאת ההנהגה מאתו ית' ושהתורה ההיא אלקית... (שם פרק מ)

כונת כלל שני דברים, והם תקון הנפש ותקון הגוף, אמנם תקון הנפש הוא שינתנו להמון דעות אמתיות כפי יכלתם, ומפני זה יהיה קצתם בפירוש וקצתם במשל, שאין בטבע ההמון לסבול השגת הענין ההוא כפי מה שהוא, ואמנם תקון הגוף יהיה כתקון עניני מחיתם קצתם עם קצתם, וזה הענין ישלם בשני דברים, האחד מהם להסיר החמס מביניהם והוא שלא יעשה כל איש מבני אדם הישר בעיניו וברצונו וביכלתו, אבל יעשה כל אחד מהם מה שבו תועלת הכל, והשני ללמד כל איש מבני אדם מדות מועילות בהכרח עד שיסודר ענין המדינה. ודע ששתי הכוונות האלה האחת מהן בלא ספק קודמת במעלה, והוא תקון הנפש, רצוני לומר נתינת הדעות האמתיות, והשנית קודמת בטבע ובזמן, רצוני לומר תקון הגוף והוא הנהגת המדינה ותקון עניני אנשיה כפי היכולת, וזאת השנית היא הצריכה יותר תחלה והיא אשר הפליג לדקדק בה ולדקדק בחלקיה כלם, מפני שאין יכולת להגיע אל הכוונה הראשונה אלא אחר יגיעו אל השנית הזאת...

וכבר כתבה התורה שני השלמויות והגידה אלינו שתכלית אלו התורות כולם היא להגיע אליהם, אמר ית' "ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה", והקים הנה השלמות האחרון לפי מעלתו כמו שבארנו שהוא התכלית האחרון, והוא אמרו לטוב לנו כל הימים, הנה ידעת אמרם ז"ל בפירושם והוא שאמרו ית' למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכלו ארוך... ואמרו לחיותנו כהיום הזה זאת העמידה הגשמית הראשונה הנמשכת קצת זמן, אשר לא תשלם מסודרת אלא בקבוץ המדיני כמו שבארנו. (חלק ג פרק כז)

מכלל כונת התורה השלמה גם כן להרחיק התאות ולבוז בהם ולמעטם בכל יכולת, שלא יכוין מהם אלא ההכרחי, וכבר ידעת שרוב תאות ההמון ושלותם אמנם הוא בהרבות במאכל ובמשתה ובמשגל, וזהו המבטל לשלמות האדם האחרון... וירבו האנחות והדאגות ותתרבה הקנאה והשנאה והמלחמות לקחת מה שביד זולתו... ולזה עשה השם יתעלה תחבולה בתתו לנו מצות שיבטלו זה התכלית וירחיקו מחשוב בה בכל צד, ומנע מכל מה שמביא לרוב תאוה ולהנאה לבד, וזה כונה גדולה מכוונות זאת התורה. הלא תשתכל דברי התורה איך שצותה להרוג מי שנראה מענינו שהוא מרבה בבקשת הנאת המאכל והמשתה, והוא בן סורר ומורה... (שם פרק לג)

מה שצריך שתדעהו גם כן, שהתורה לא תביט לדבר הזר, ולא תהיה התורה כפי הענין המועט, אבל כל מה שירצה ללמדו מדעת או מדה או מעשה מועיל, אמנם יכוון בו הענינים שהם על הרוב ולא יביט לענין הנמצא מעט ולא להזק שיבא לאחד מבני אדם מפני השעור ההוא וההנהגה ההיא התורייה, כי התורה היא ענין אלקי. ועליך לבחון הענינים הטבעיים אשר התועלות ההם הכוללות הנמצאות בהם יש בכללם, ויתחייב מהם נזקים פרטים כמו שהתבאר מדברינו ודברי זולתנו. ולפי זאת הבחינה גם כן אין לתמוה מהיות כונת התורה לא תשלם בכל איש ואיש, אבל יתחייב בהכרח מציאות אנשים לא תשלימם ההנהגה ההיא התורייה... ולפי זאת הבחינה גם כן אי אפשר שיהיו התורות נתונות לפי עניני האנשים והזמנים המתחלפים, כדמות הרפואה אשר רפואת כל איש מיוחדת לפי מזגו הנמצא בשעתו, אבל צריך שתהיה ההנהגה התורייה מוחלטת כוללת לכל... ומפני זה אין ראוי שיקשרו הענינים המכוונים כונה ראשונה מן התורה לא בזמן ולא במקום, אבל יהיו החקים והמשפטים מוחלטים סתם וכוללים, כמו שאמר יתעלה "הקהל חקה אחת לכם". ואמנם יכוון בהם התקנות הכוללות על הרוב. (שם פרק לד)

יש כאן דברים שהם סתרי תורה גם כן, כבר נכשלו בהם רבים וצריך לבארם, והם אלו הספורים אשר ספר בתורה, אשר יחשבו רבים שאין תועלת בזכרם, בספרו הסתעף המשפחות מן נח ושמותם ומקומותם, וכן בני שעיר החורי וספר המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכיוצא בהם. וכבר ידעת אמרם שמנשה הרשע לא היה מרבה מושבותיו הפחותים רק בדקדוקי אלו המקומות... ואני אודיעך כלל אחד, ואשוב אחר כן אל הפרטים כאשר עשיתי בטעמי המצות.

דע כי כל ספור שתמצאהו כתוב בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורה, אם לאמת דעת שהוא פנה מפנות התורה, או לתקון מעשה מן המעשים עד שלא יהיה בין בני אדם עול וחמס. ואני אסיר לך הספק כאשר היתה פנת התורה שהעולם מחודש ואשר נברא תחלה היה איש אחד ממין האדם והוא אדם הראשון, ולא היה באורך הזמן אשר מאדם עד משה רבינו רק אלפים וחמש מאות שנה בקרוב, ואילו בא להם זה הספור לבד היה האדם מסופק בדבר, כי נמצאו אז בני האדם מפוזרים בקצוות הארץ כלה ומשפחות חלוקות ולשונות חלוקים רחוקים מאד, והוסר הספק הזה ביחסם כלם וזכרון הסתעפם... והטעם המביא להחלק לשונותם... סוף דבר כמו שאמרתי לך מרוחק דעות הצאב"ה ממנו היום כן דברי הימים ההם נעלמו ממנו היום, ואילו ידענום וידענו המקרים אשר קרו בימים ההם היה מתבאר לנו בפרט טעם רוב מה שנזכר בתורה. וממה שצריך שתדעהו כי אין בחינת הספורים הנכתבים כבחינת הענינים הנראים, כי בענינים הנראים פרטים מביאים לדברים צריכים מאד אי אפשר לזכרם מפני האריכות, וכשיתבונן האדם בספורים ההם יחשוב שיש בהם אריכות או כפל דברים, ואילו היה רואה מה שסופר היה ידוע צורך מה שנאמר... (שם פרק נ, וראה שם עוד)

...ולפי זה הביאור יהיה החכם בכל התורה על אמתתה נקרא חכם משני פנים, מצד מה שכללה התורה ממעלות השכליות ומצד מה שכללה ממעלות המדות, אלא שמפני היות השכליות אשר בתורה מקובלות בלתי מבוארות בדרכי העיון, נמצא בספרי הנביאים ודברי חכמים שמשימים ידיעת התורה מין אחד והחכמה הגמורה מין אחר, החכמה ההיא הגמורה היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדנוהו מן התורה על דרך הקבלה מן השכליות ההם, וכל מה שתמצא בספרים מהגדלת החכמה וחשיבותה ומיעוט קוניה לא רבים יחכמו, "והחכמה מאין תמצא", וכיוצא באלו הפסוקים הרבה, כלם יורו על החכמה ההיא אשר תלמדו המופת על דעות התורה. ואמנם בדברי החכמים ז"ל הוא גם כן הרבה מאד, רצוני לומר שגם הם משימים ידיעת התורה מין אחד וישימו החכמה מין אחר, אמרו ז"ל על משה רע"ה אב בתורה, אב בחכמה... (שם פרק נד)

ספר חסידים:

שורש התורה צריך האדם להעמיק וללמוד ולדעת מעשה בכל דבר, שנאמר (תהלים קי"א י') שכל טוב לכל עושיהם, ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם... וכל אדם שעוסק בתורה ויודע בה המצות ואין מקיימן אוי לו ולמזלו שהוא טורח בעולם כדי לקנות גיהנם, וגדול דינו מאשר לא למד ולא ידע להזהר, כי הוא מבין ומתכוון למרוד. כשאדם מבין צריך הוא להאיר דבריו שלא בלחש ולהיות אזניו ועיניו פנויים מכל דבר, להיות פקוח פקוחים על התורה... וצריך לקבוע עתים לתורה בכל יום ובכל לילה, לקיים מה שנאמר (יהושע א') "והגית בו יומם ולילה", אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים. טוב מעט ביראת ה' מהמון רשעים הלומדים כל היום ואינם מקיימים. (יז)

"זמירות היו לי חוקיך" (תהלים קי"ט) דוד מניח כל זמירות ושירות שבעולם לעסוק בתורה, היה קורא את הטעמים בנעימותיו ובטעמותיו ובזמירותיו, אבל אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים והם בפיהם כשיר של עגבים עתידה תורה שתצעק עליהם... ועוד עושים בי אף מה שאין לעשות בשיחת חולין, אדם מדבר חולין אינו פוסק מדבר לדבר אחר, והם מפסיקים דברי לעסוק בדברים בטלים. (קמז)

מה שאמרו תורה מכבה עבירה כשעשה תשובה ולאחר שנפרעו ממנו, והתורה שלמדה ללמוד ולעשות וללמד שאחרים יעשו שאר כל המצות אותה תורה מכבה עבירה... שלא יבא לדין על אותה עבירה. (תקפט)

...ולמה דבר תורה בקצור ובסתם, כגון גזירות שוות וכגון בכאן, מפני שמקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואלו נאמר בפירוש לא היינו יודעים טעם אחר, כגון "ואתה פה עמוד עמדי", למדים אנו שהקורא בתורה בעמידה, שנאמר עמוד... ואלו היה מפרש כל דיבור ודיבור היה צריך להרבות קלפים, וכתיב (דברים ט"ו) "כי לא יחדל אביון", והתורה חסה על ממונן של ישראל, וגם אין כלם יודעים לכתוב, ועוד לא היה כותב בכמה ימים, ועוד אדם עוסק במלאכתו נמצא תורה בטילה. (תתקפה)

אין דבר שכתוב בתורה שאין יוצא משם צורך לדורות, שהרי אנו מברכים על קריאת התורה לפניה ואחריה ברוך נותן התורה, ואחר כך קורא אפילו פרשה שאין בה שום מצוה, כגון "וישלח יעקב מלאכים לפניו" (בראשית ל"ב), שבה פרשת אלופי אדום, וכתיב (דברים ל"ב) "כי לא דבר רק הוא מכם", מפרשת אליעזר שמעינן הלכות קבלת האורחים בסבר פנים יפות, והאורח שלא יטריח את בעל הבית... (תתרטו, וראה שם עוד)

לאחר שמתו נביאים האחרונים מכאן ואילך לא נתנה לעליונים רשות ולא לתחתונים להרבות פסוק אחד... לכך עשו מסורת מכ"ד ספרים כך פעמים אותה תיבה בקריאה כי ידעו שאין להוסיף אות אחת... (תתרטז)

רשב"ם:

חקתי ותורתי - לפי עיקר פשוטו הניכרות כגון גזל ועריות וחימוד ודינין והכנסת אורחים כלם היו נוהגין קודם מתן תורה, אלא שנתחדש ונתפרש לישראל וכרתו ברית לקיימו. (בראשית כו ה)

ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו בראיות הפשט וההגדות וההלכות והדינין ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מפני חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקראות, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון... (שם לז ב, וראה שם עוד)

רבינו יונה:

חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, זאת התורה שכל העולם נברא בה, שכל הנבראים לא נבראו אלא כדי לקיימה. וכל הדברים אשר תחת השמים שכלם סבה לסבה לצרכי משמשי התורה, ומשל ליוצר שיש לו כלי לאומנותו ובו עושה כל מלאכתו, כך התורה כליו של הקב"ה ובה נברא כל העולם כלו. (אבות ג יו)

רבינו בחיי:

דע כי תורתנו הקדושה נקשרת עם החכמה העליונה, וכל החכמות כלן נכללות בה, ומפני זה נקראת תמימה, והיא משיבת נפש לשרשה, והמצות שנתנו לנו בהר סיני הם תרי"ג... ודבר ידוע כי כל המצות כלן אלקיות ושקולות במאזני החכמה, בנויות על אדני הדעת... ואין לך כל מצוה שלא יהיה נכלל בה מין אחד ממיני החכמה. ותרי"ג מצות הללו תרי"ג כללים הם, כי פרטי המצות אין להם סוף ותכלית. והדעת נותנת כן, כי כיון שהמצות אלקיות, וכלן מורות על חיוב מציאות אלקותו ועל ידיעתו מצד דרכיו ופעולותיו, כשם שאין תכלית מושג לנו מצד ידיעת פעולותיו כך אין תכלית לפרטי המצוות...

ואם תשאל ותאמר מאין לנו מן הכתוב שכל החכמות נכללות בתורה ונמשכות ויוצאות ממנה, הנה שלמה ע"ה באר זה בתוך רמזי דבריו, והוא אומרו (שיר ד') נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון, המשיל התורה לכלה... ולמדך שלמה המלך ע"ה בכתוב הזה שכל החכמות הנמשלות לנפת כלן נוטפות משפתי הכלה. ומשהמשילן לנפת לפי שכל החכמות חוץ מחכמת תורתנו כלן יש בהם תערובת וסיג כנופת הזה שכולל הדבש ושעוה, אבל חכמת תורתנו הקדושה היא הדבש הגמור הנקי מן השעוה ומכל פסולת...

ולפי שיש בחכמת תורתנו הנקיה והזכה דברים נקיים ראויים להסתירם, מפני זה אמר תחת לשונך, כלומר חייב אתה להעלימם שלא תוציאם מפיך... ולקח לדוגמא אחת ממצות של תורה שהיא מן הדברים הראוים להסתירם והיא מצות ציצית, זהו (שיר ד') "וריח שלמותיך כריח לבנון", וכבר ידעת כי ריח הוא זכרון הדבר... ואמר כי זכרון אותם המצות כזכרון לבנון, והלבנון היא החכמה אשר מצות ציצית רומזת אליה...

וממעלות התורה מה שנבראת קודם שנברא העולם, וכן דרשו רז"ל היתה התורה כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה, וזו אחת מן הכוונות שבבראשית שהתחילה תורה באות בי"ת, כלומר שני אלפים שהוא ראשית, ולולא שהדבר כן והיה משה רבינו ע"ה כותב כמעתיק מספר קדמון, היה ראוי שיאמר בתחלת התורה וידבר אלקים את הדברים האלה אל משה, ועל כן התחיל במה שהתחיל... (בראשית א הקדמה)

ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח') שלמה המלך ע"ה ידבר בפסוק הזה בשם החכמה, היא החכמה הנעלמת אף ממלאכי השרת, כענין שכתוב, (איוב כ"ח) "והחכמה מאין תמצא"... והיא החכמה שקדמה למעשה בראשית, כענין שכתוב (משלי ג') "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה"... כל הנמצאים כולם מעלה ומטה כולם נבראו מכח החכמה... והחכמה הזאת קראה שלמה ראשית לפי שקדמה למעשה בראשית, ומזה היה הענין מוכרח והוצרך להתחיל מעשה בראשית במלת בראשית... ואם כן אין החכמה נבראת מאין ואפס כמו שסוברים קצת מן החכמים, אבל היא נמצאת ונמשכת מאין שהוא המקור העליון הנסתר, והוא דבר איוב שכתב לנו הענין הזה שאמר, (איוב כ"ח) "והחכמה מאין תמצא", והוא דרך הודעה לא דרך שאלה. והנה תורתנו הקדושה נאצלת ונמשכת מן החכמה הזאת, ומפני שהיא לקוחה ממנה נקראת לקח טוב, ועליה נתקנאו מלאכי השרת... אבל ענין הקנאה במלאכים משל, והכונה כי היה רחוק ונמנע אצל שכלם של מלאכי השרת כי החכמה שהיא נעלמת מהם שהם שכל פשוט ואין יצר הרע להם, שיתן השי"ת תורה לקוח ממנו לבעלי היצר הרע... וטעם הקנאה הוא ענין המניע אצלם שתהיה עלוי מדרגה למורכבים בעלי חומר יותר מן השכלים הנפרדים מן החומר גם עילוי מדרגה אשר למשה רע"ה שישיג הוא החכמה שהיא נעלמת מהם, המעלה הזאת הנקראת ראשית לא השיגה שום נברא כמו משה רבינו, ולזה העיד בו הכתוב (דברים ל"ג) "וירא ראשית לו"... (שמות ו ב הקדמה)

קח צנצנת אחת - ...ויתכן שנאמר כי מה שצוה בזה לאהרן שבא לרמוז כי הכהנים הלוים מורי התורה שעתידין לצאת מאהרן יהיו מזונותם בהרוחה ולא בעמל, כאוכלי המן, וכענין שכתוב (דה"ב ל"א) "ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה'", והזכיר תחלה "והנח אותו לפני ה'", לבאר כי מזון תלמידי חכמים שבכל דור ודור הוא מסור לשי"ת והוא מונח לפני ה'... והוצרך לרמוז זה לפי שהתורה היא ממקור החכמה העליונה והחכמה תחיה בעליה והיא היא מקור הברכה והחיים האמתיים, וכענין שכתוב (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קודש וברכו את ה', ועל כן ראוי להיות הפרנסה והמזון שהם חיי הגוף דבקים בתורה שהיא חיי הנפש... (שם טז לג)

ויש לפרש עוד ועשו ארון עצי שטים, אלו המסייעין לעוסקי תורה, וצפית אותו זהב טהור על שם שהקב"ה עתיד לעשות צל לשניהם יחד לעוסקי תורה ולמסייעי אותם... "והבאת את הבדים בטבעות" אלו ההמון שחייבין להעמיד ולהחזיק לומדי התורה, כשם שהיו הבדים מעמידין את הארון, זהו "לשאת את הארון בהם", כי מאחר שהוא עוסק בתורה הוא מתנשא בשבילם, כמו שדרשו רז"ל גדלוהו משל אחיו... (שם כה י, וראה שם עוד)

"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג') שלמה המלך ע"ה הודיענו בפסוק זה כי יסוד התורה ועקרה שלום, וכן מצינו עיקר בריאתו של אותם שהוא השלום, ולכך דרשו רז"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו, שנאמר (בראשית ב') וכל צבאם... ונתן להם התורה שכלה שלום, שנאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, כל מצותיה של תורה הן שלום לגוף ולנפש, שלום לגוף הוא שכתוב (שמות ט"ו) "ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו" וגו'. שלום חנפש, כי מצד קיום המצות תשוב הנפש טהורה לשרשה, כענין שכתוב (תהלים י"ט) "תורת ה' תמימה משיבת נפש", ותהיה מדת השלום שואבת אותה... (דברים טז יח הקדמה)

"לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" (משלי ט') שלמה המלך ע"ה המשיל התורה בפסוק זה ללחם ויין, לפי שהלחם והיין עיקר המזון אשר לגוף, כן התורה והחכמה עיקר מזון הנפש, והזכיר לשון לכו ולא אמר בואו להורות שיצטרך האדם שילך אחרי החכמה ואחרי לומדיה... או יהיה ענין לכו שיצטרך ללכת אפילו לארץ מרחקים ללמוד תורה... וידוע כי היין המזוג הוא מועיל וטוב לגוף האדם והוא מעורר גם כן כחות הנפש, כי כשהוא בלתי מזוג הלא הוא מזיק לגוף ולנפש, ולכך הזכיר לשון מסכתי, ובא המשל על התורה והמצות שכלן תועלת הגוף והנפש... (שם לא א הקדמה)

כי לא תשכח מפי זרעו - ...ונראה לומר מתוך לשון הכתוב שהוא רומז שיבוא זמן שתשתכח התורה, והוא בזמן בטול יצר הרע שהוא זמן התחיה, שעתידה תורה שתתבטל באותו זמן חוץ מפורים, וזהו שאמר "כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו", כלומר כל זמן שידעתי את יצרו, והוא כשיתבטל יצרו תשכח, וכן אמרו רז"ל עתידה תורה שתשתכח מישראל, וזה יהיה בזמן התחיה ולא בימות המשיח וחס ושלום, שהרי אמרו רז"ל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גליות לבד, אבל קיום התורה לנו ולבנינו עד עולם כל זמן שהעולם הזה הגופני נוהג בנוהג זה, אבל לתחית המתים עתיד שישתנה לטוב וינהוג נוהג אחר... (שם שם כא)

וידוע שאין אומה בעולם ראויה להמשך אחר האמת כמו ישראל, לפי שהתורה שהיא תורת אמת לא נתנה אלא לישראל, שכן כתוב, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי. וכן אמרו במדרש בראשית רבה (שמות ל' ד'), "וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים", את בתו לאמה זו התורה שמכרה לישראל... לעם נכרי לא ימשול למכרה, לא מסרה הקב"ה לשום אומה ולשון אלא לישראל, וישראל בוגדים בה. וידוע כי התורה נקראת אמת, שנאמר (משלי כ"ג) "אמת קנה ואל תמכור"... ותמצא בפסוק ראשון של התורה כל ההברות חוץ משר"ק, לפי שאותיותיו שקר, ושקר הפך האמת, ולכן לא נזכר שם הברת השר"ק לפי שהתורה אמת ואין לשקר עמידה עם האמת, וכן אותיות האלפ"א בית"א הראש והאמצע והסוף רשומים באותיות אמת, ואם כן יסוד התורה הוא אמת, כי האותיות לתורה כמו היסוד לבנין... (כד הקמח אמונה)

מעלת האור הזה גדולה... ובמדרש אור זרוע לצדק, זה משה, כשנולד נתמלא כל הבית אורה... כונת המדרש בכתוב הזה הוא שמשה רבינו מתחלת תולדתו היה ראוי להאיר את כל העולם על ידי התורה שקבל בהר סיני, תחלה האיר את כל העולם במעשה המשכן... אחרי כן האיר את העולם במעשה הארון שבו היו לוחות הברית, התורה והמצוה שהם אורו של עולם, שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור", מצוה, זו תורה שבעל פה, כאדם המצוה לשלוחו שיאמר דברים שבעל פה למי שמשתלח, וכן לשון אמירה... וכשם שאור הנר נאצל מאור השמש, כך תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב. המשיל התורה לאור השמש, לפי שהוא מן הנבראים הנכבדים העליונים שאנו רואים לעין, שכן אמר דוד ע"ה במזמור (תהלים י"ט), "השמים מספרים כבוד א-ל"... והזכיר אחריו "תורת ה' תמימה", להודיענו שעדיין יש אור גדול למעלה מן השמש, הוא התורה, ומזה אמר "מאירת עינים", כלומר יותר מן השמש, כי אור השמש ממשלתו ביום ולא בלילה, ואור התורה בין ביום ובין בלילה, ועוד שאור השמש פעמים שיקדר וילקה האור, מה שאין כן אור התורה שהיא מאירה לעד... המשילה לאור השמש שהוא גדול מכל המאורות המושגים לעין, והמשילה לאור הנר, לפי שפעמים שתועלת הנר קרובה יותר מאור השמש, שהרי יכול להכניסו בחורין ובסדקין, מה שאין יכול להשתמש כן באור השמש. ואמר "לרגלי", לפי שהרגל מצוי להכשל והתורה מסלקתו מן המכשול, כאדם ההולך בלילה ובידו נרו והוא בטוח שלא יכשל... (שם נר חנוכה)

...וכן אמר שלמה ע"ה (משלי כ"ה) "תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו", הודיענו שהתורה הדבר דבור, כלומר ענין כפול, יש בו פנימי וחיצון, והמשיל הפנימי לזהב, והחיצון המשילו לכסף, זה שאמר "תפוחי זהב במשכיות כסף" משכיות כסף הוא כלי כסף מנוקב נקבים דקים אין אדם יכול לראות מה בתוכו מרוב דקותם, והוא לשון הבטה, כי ראוי להביט אליו מרוב חשיבותו, ואמנם בעיון דק והסתכלות יפה יראה בתוכו דבר נכבד יותר מן הכסף, והוא "תפוחי זהב", ואמר דבר, כי התורה נקראת דבר, כאמרו "כי קרוב אליך הדבר" יאמר כי אותו הדבר הוא דבור, כלומר ענינים כפולים, הם זה בתוך זה בדרך נגלה ונסתר כתפוחי זהב שהוא הנסתר במשכיות כסף, כי הוא הנגלה. ועל כן המשיל הנגלה בכסף שהוא נכבד ומעולה, והנסתר בזהב שהוא מעולה ממנו, כי יש יתרון לנסתר על הנגלה כיתרון הזהב על הכסף, ומזה אמר דוד ע"ה (תהלים קי"ט) "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". ומה שאמר דבר דבור בלשון יחיד, והיה לו לומר דברים דבורים על אפניהם, בא לרמוז כי כל התורה כלה קישור אחד וענין אחד. ומפאת זה היה ענין מוכרח לספור אותיות התורה ולדקדק במלא וחסר, שהוא דבר שכל העולם כלו תלוי עליו. ואמר תפוחי ולא פעמוני, לרמוז כי התורה כלולה ממדת הדין וממדת הרחמים, זהו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב, וזהו אש ממים, וזהו תפוחי זהב, היוצאים מתוך הכסף, ומפני זה הזכיר תפוחי שהוא פרי כולל המראות... (שם סכה, וראה שם עוד)

...גם לא נתפרש הטעם למה צוה בתקיעה, גם בכתוב לא נתפרש שהוא יום הדין, ואם תסתכל בשאר הפרשיות של שאר ימים טובים תמצא שמאריך בהן הכתוב, והנה הוא מקצר בפרשה זו וסותם הענין, וברור הוא שהענין גדול אף על פי שהמקרא קצר, כי כן דרך הכתוב בדברים שהם יותר נעלמים בהן מקצר יותר וסותם הענין, כמו שבא במעשה בראשית קיצר בבריאת האור העליון וכללו במאמר יהי אור ויהי אור, גם בבריאת הרקיע ביום ב', והאריך בג' בבריאת הארץ, בדשאים ובפירות... והטעם בזה שלא ישתבשו הפתאים ותשאר הידיעה ליחידים. ולפי שהמצוה הזו לא נתפרשה בתורה באה הקבלה שהיא נר דלוק להאיר עיני הלב לפרש שהתרועה הזו היא בשופר... (שם ראש השנה ב')

"תורת ה' תמימה משיבת נפש" וגו' (תהלים י"ט), שלשה פסוקים אלו אמרם דוד בשבח התורה, והזכיר למעלה מזה המאורות הגדולים שהם קיום העולם ומנהיגיו בכח עליון עליהם, ואחר שהזכיר ופירש ענין השמש וסיפר קצת פעולותיו ותועלותיו הרבות, בא לומר כי עוד יש אור גדול יותר מהשמש, והוא התורה, כי אם השמש מעיד ומפרסם על אלקותו של הקב"ה ועל יכלתו ורוממותו, הלא התורה היא מעידה על זה יותר ויותר, ותועלתה ומעלתה רבה מאד יותר מתועלת ומעלת השמש, כי השמש מי שמתמיד ומרבה לשבת בחומו ישוב לו הדבר לנזק גדול עד שיתעלף, אבל המתמיד בעסק התורה אינו כן, אבל היא משיבת נפש... הא למדנו מכל זה התועליות הגדולות הנמצאות בתורה יותר מן השמש... ואין לאדם תחבולה שינצל ממחשכי הדברים הטבעיים שהם תחת השמש זולתי בקיום התורה והמצות שהם על השמש. והנה דוד ע"ה הזכיר בכאן בענין התורה ו' לשונות, והם תורה, עדות, פקודים, מצוה, יראה, משפט, ועם כל אחד ואחד מן הלשונות הזכיר ה' המיוחד, והיה הענין כנגד ו' קצוות, כי ישראל במתן תורה הראו לדעת כי ה' הוא האלקים שליט בשש קצוות ואין עוד מלבדו...

לא נברא העולם אלא לתורה, שכן דרשו בפרק חלק (סנהדרין צ"ט) אדם לעמל נברא, שנאמר "כי אדם לעמל יולד", ואיני יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה... כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, הוי אומר לעמל תורה נברא... וכיון שהתורה עיקר יצירת האדם יש לו לדאוג במה שרוב העולם נכשלים בעון ביטול תורה, והם שמין כל זמנם בהבל, ואינם קובעים עתים לתורה בשבת ובמועדים, ולפעמים בימות החול גם בלילות, וכל אחד מהם ימצא עילות... וראוי לאדם לשית אל לבו, אלו הגיע לאדם ספר ממלך בשר ודם והיה מסופק בהבנתו מפני דמות הכתיב ודקותה, או עומק הלשון, אז יצטער צער גדול עד שיבינהו וישים כל לבו ושכלו להבין זה, ואם ככה הוא עושה על ספר בשר ודם על אחת כמה וכמה על ספרו של מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר הוא חייו והצלתו...

אין עניני העולם עיקר אלא התורה, שכן אמר דוד ע"ה "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" (תהלים קי"ט), יאמר כשאני מחשב בכל עניני העולם ומתבונן בתכליתם איני מוצא בהן עיקר אלא בתורה, לכך ואשיבה רגלי...

גדולה תורה יותר מכל הקרבנות, שכן דרשו רז"ל אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בדברי תורה... גדולה תורה יותר מהצלת נפשות, שכן דרשו רז"ל במסכת מגילה (ט"ז) גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה, ולבסוף חשיב ליה בתר חמשה... פירוש רש"י ז"ל כשהיתה לו גדולה בבית המלך ופירש מן החכמים לא הזכירו אלא אחר חמשה לפי שירד ממעלתו אצל החכמים, ואף על פי שהציל נפשות בהיותו בבית המלכות.

שכר תורה אף על פי שאין עיקר השכר אלא לעולם הבא, מכל מקום אוכל הוא פירות בעולם הזה והפירות הם הכנעת אויבים שנופלים תחתיו... וכבר ידוע כי קריאת התורה מצוה גדולה היא אף על פי שלא יבין מה שקורא, כי פעמים שיקרא אדם פרשה אחת מן התורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים, ולכך קריאת התורה כשיודע מה שהוא קורא מצוה גדולה היא ושכר גדול יש לו בזה... (שם תורה א, וראה עוד ערך למוד)

...ומדרשו "בזאת אני בוטח", בתורה, והוא שדרשו אין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה, ולמדנו דוד בשני כתובים הללו מעלת התורה שהמתעסק בה ומהפך בה זוכה לשתי תועליות גדולות, האחד נגלה והוא תועלת הגוף בעולם הזה, והשני נסתר, והוא תועלת הנפש לעולם הבא. האחד והוא הנגלה, הוא שביאר דוד בכתוב הזה הראשון, שבזכות שהוא מתעסק בתורה ובוטח בה יפלו אויביו תחתיו ולא יירא מהם, ועל זה אמר "אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי"... וכל זמן שהיו ישראל עוסקין בתורה לא היו נזוקין אלא היו מתגברין על שונאיהן, וכשהיו מבטלין אותה ומתרשלין בה היתה מדת הדין מתוחה כנגדם... 

התועלת השניה שיש בתורה בנסתר בתועלת הנפש לעולם הבא, הוא מה שאמר בכתוב השני "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", הכונה שעם התורה יזכה אדם לחיי העולם הבא, ולא יזכה להם אלא בשלשה דברים, בעבודה, בידיעה, בלימוד התורה, כי העבד איך יפיק רצון מאדוניו אם לא יעבדנו, ואיך יוכל לעבדו עבודה שלימה אם לא ידענו, ואיך ידענו כי אם מתוך לימוד התורה, וכמו שאמר דוד (תהלים קי"ט) "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"... (שם תורה ב)

ודלא מוסיף יסיף, וכן תלמיד שאינו מוסיף מן הלילות על הימים ללמוד בזמן שהימים מתקצרין והלילות מתארכין יסיף, כלומר יאסף בלא זמנו בעונש זה, והענין לפי שעיקר התורה בלילות, וכתיב (תהלים קל"ד) "העומדים בבית ה' בלילות", ואמרו רז"ל אין רינה של תורה אלא בלילה. ודלא יליף קטלא חייב, כלומר אבל תלמיד חכם המתבטל ואינו רוצה ללמוד תורה כלל חייב מיתה הוא מיד, לפי שהתורה חייו של אדם, שנאמר "נצרה כי היא חייך", ודברי תורה כך הן, מכלל הן אתה שומע לאו ומכלל לאו את שומע הן. ודישתמש בתגא חלף, וכן תלמיד חכם שהוא משתמש בכתרה של תורה ורוצה ליהנות בכבוד תורתו ימיו מתקצרין, שהרי הוא מעיד בעצמו שאין לו יראה, לא יראת התורה ולא יראת השי"ת... (אבות א יג)

אם אין תורה אין דרך ארץ, כלומר אם לא היתה תורה לא היה לו לאדם שלימות דרך ארץ, ודרך ארץ שבכאן הוא המוסר בהנהגותיו של אדם, איך יתנהג עם הבריות ועם עצמו גם כן במדותיו, ומצות התורה מלמדת את האדם מוסר ודרך ארץ, שיבקר את חבירו חולה, ושינחמהו באבלו ושיקבור את המת, לפי שהכל בתורה, ובתורה ימצא אדם איך ראוי לו שיתנהג. ובא המוסר הזה לר' אלעזר כדי לעורר את האדם, שאף על פי שיש לו מוסר ודרך ארץ וכל מדותיו חשובות בהנהגותיו, שלא יספיק לו זה בלבד בלא תורה, שאם אין לו תורה אין לדרך ארץ שלו שלימות, לפי שהתורה עיקר. (שם ג יז)

ר' יוסי אומר כל המכבד את התורה וכו', יש בכלל כבוד התורה מי שמלמדה לתלמיד הגדול, וכן מי שמכבד את החכמים היודעים אותה ונוהג בהם יראה, וכן עוד מי שנזהר להניחה על גבי כסא וספסל שהוא יושב בו. וכן עוד בכלל הכבוד שהוא נזהר להניח חומש על גבי ספר תורה ולא נביאים על גבי חומש... שכל אלו מעלות חלוקות של נבואה ורוח הקודש, וכולן מדרגות זו למעלה מזו. (שם ד ח)

ספר החנוך:

להקהיל כל ישראל בחג הסכות... משרשי המצוה לפי שכל עקרן של עם ישראל היא התורה ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד, תענוג נצחי שאין למעלה הימנה בנבראים, על כן בהיות כל עקרן בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים ונשים וטף, לאמר מה הקבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו, ותהיה התשובה לשמע דברי התורה שהיא כל עקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה, וישמח השם במעשיו, וכענין שכתוב בפרוש בזאת המצוה, "ולמען ילמדו ויראו את ה'"... (מצוה תריב)

בעל הטורים:

מורשה - ב' במסורה, ונתתי אותה לכם מורשה, ואידך משה מורשה קהלת יעקב (דברים ל"ג), שבזכות התורה ירשו הארץ, כדכתיב (תהלים ק"ה) "ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו". (שמות ו ח)

תורת ה' בפיך - בגימטריא זו קריאת שמע. (שם יג ט)

תרומה - אותיות מ' תורה, שהתורה ניתנה למ' יום היא לאוכלי תרומה, כההוא דאמרינן לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, שנית לה לאוכלי תרומה. וזהו ויקחו לי - לשמי, שכל מי שעוסק בתורה כאילו לוקח לי, שאין לו להקב"ה בעולם אלא ד' אמות של הלכה בלבד, ועל כן סמך פרשת ויקחו לי תרומה לפרשה של תורה. (שם כה ב)

אמתים וחצי ארכו - כל מידותיו היו שבורות בחצאי אמות, ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהשפיל עצמו. (שם שם י)

סמך ושמרת את חוקיו ואת מצותיו לאז יבדיל, לומר שתורה ומצות קולטות. (דברים ד מא)

את ה' אלקיך תירא, תירא בגימטריא תורה. (שם י כ)

לקחי - ב' במסורה, יערף כמטר לקחי, לקחי נא לי פת לחם (מ"א י"ז), הכא משתעי בתורה, שאין לקח אלא תורה, וזו שאמרו אם אין קמח אין תורה, יערף כמטר לקחי, מתי לקחי קמח אם יש קמח יש תורה, לקחי בגימטריא קמח. (שם לב ב)

יבוננהו - מלא וי"ו, שבו' בסיון ניתן להם ו' דברים, תורה, עדות, פקודי, מצות, יראה, משפט. (שם שם י)

רק - ב' במסורה, כי לא דבר רק הוא, והבור רק (בראשית ל"ז), לומר כמו שהבור אינו מתמלא מחוליתו כן התורה לא יכול אדם להתמלאות ממנה. (שם שם מז)

וזאת הברכה - בגימטריא היא התורה, כי בזכות התורה ברכם. (שםלג א)

מורשה - ב' במסורה, מורשה קהלת יעקב, ונתתי אותה לכם מורשה (שמות ו')... זהו שאמרו חז"ל התורה אינה ירושה לך, כמו התם ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', מורשה ולא יורשים, הכא נמי. (שם שם ד)

מאירי:

במזמור סובבות י"ב מלות הרומזות על התורה, דרך ואורח נאמר על מצות המדריכות האדם במדות ומעלות, משפט וצדק על מצות שבדינין ויושר בין אדם לחברו, עדות ונפלאות כוללות הפנות התורתיות כחדוש העולם, השגחה, גמול ועונש, פקודים על המצות המושכלות במציאותו ואחדותו, חקים שאין השכל מורה עליהם, ומצות שהשכל מורה עליהן. וענין המזמור תפלה לעזר לנפשו להבין אותה בהשגחת ידיעת דרכיו, ומודיע בזה חשקו בזה ודאגתו על המטרידים אותו. ומה שכתוב ח' פעמים אל"ף בי"ת נראה שכונתו לשלול עצמו מכל דבר גופני שהם ה' החושים והנפש הצומחת והמתאוה והמשכלת כולם מכניע לעבודת ה'. (תהלים קיט א)

עמודיה שבעה - הרבה, או ד' חלקי התורה וג' העולמות, ד' חלקי התורה, אמונת הפנות המקובלות הבלתי מושגות במופת, כגון חדוש העולם נרמזו בעדות, ב', המושג במופת לחכמים כגון מציאותו ית', ולהאמין בהם דרך קבלה אם לא ישיגם מצד העיון, ונרמזו בפקודי ה', ג', המצות השכליות להשלים סדר והנהגה בין בני אדם כגון כבוד אב ואם. ד', המצות השמעיות שטעמן נכר ליחידים כגון מאכלות אסורות, ואחר שד' אלו בידו ישתדל במחקר עד שישיג ג' העולמות, עולם היסודות, הגלגלים והמלאכים. (משלי ט א)

תורת חכם - אמר כאן תורה על המצות הנותנות סדר והנהגה בישוב. (שם יג יד)

שמועה טובה - התורה ופנותיה העיוניים, מארץ מרחק - שהשגתה אחר הקדמות ארוכות ולמוד כמה חכמות. (שם כה כה)

רלב"ג:

חזק ואמץ - הזהיר שלא יוסיף או יגרע ולא יתרשל מעיון, כי התלמוד מביא לידי מעשה, ועל ידי הלמוד מתיישר המעשה, והעיון בחלק העיוני שבתורה מעלה לשלמות האנושי כדפירשנו, כי הוא מושגח בכל עת. (יהושע א ז)

אל תלשן עבד - התורה המשרתת לה' להגיע האדם לשלמותו, והזהיר שלא יתלה בה דעותיו המשובשות, וידמה למקלל הוריו שהביאוהו למציאות וגדלוהו, שאילו היה מעמיק בהבנתם ישמח בה, כך אם הוא מקל בתורה עם כל הטבתה במוסר ובדעות. (משלי ל י)

דרשות הר"ן:

וזה הענין צריך עיון, איך נאמר ששתי כתות המחלוקת נאמרו למשה מפי הגבורה, הנה שמאי והלל חלקו, שמאי אומר מקב לחלה הלל אומר מקביים, באמת שא' משני הדעות הוא דעת אמיתי והשני דעת הפכו, אם כן אין לדרוש שיצא מפי הגבורה דבר בלתי אמיתי.

אבל הענין כך הוא, שכל התורה שבכתב ושבעל פה נמסרה למשה סיני, כמו שאמר במגלה (י"ט)... דקדוקי סופרים הם המחלקות וחלוקי סברות שבין חכמי ישראל, וכלן למדן משה רע"ה מפי הגבורה, ושתהיה ההכרעה כפי הסכמת חכמי הדור. וזהו ענין ר' אליעזר הגדול ומחלקותו, ואומרו שם בבא מציעא (נ"ט) עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא, כבר נתנה למשה על הר סיני וכתב בה אחרי רבים להטות, הנה ראו כלם שר' אליעזר היה מסכים אל האמת יותר מהם, וכי אותותיו אמיתיים צודקים, והכריזו מן השמים כדבריו, ואף על פי כן עשו מעשה כהסכמתם, אחר ששכלם היו נוטה לטמא, אף על פי שהיו יודעים שהיו מסכימים הפך האמת לא רצו לטהר, והיו עוברים על דתם אם היו מטהרים כיון ששכלם נוטה לטמא, שההכרעה נמסרה לחכמי הדורות...

כי מצינו בתורתנו הקדושה שלשה התחלות, האחת המצוה הזאת, ובזאת ההתחלה הראם עין בעין כי ענין המצוה משנה טבע המציאות, כי מצד הדם הזה אשר היה על המשקוף ועל שתי המזוזות אינו ראוי להנצל מן הדבר ההוא אשר במצרים כי אם מצד המצוה בו. ההתחלה הב' היא במרה, ושם נאמר "ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ" וגו', כלומר שנה ה' טבע חקו, שנסו אם הוא מספיק בהסרת המחלה, וראו כלם כי כן הוא... ההתחלה הג' היה מעמד הר סיני, אשר אין ספק שכל הענין ההוא למעלה מן הטבע, וזכו כל ישראל למדרגת הנבואה, ואין ספק שהצופה בנבואה משקיף האמתות ורואה אותם יודע שהתורה ומצותיה הם למעלה מטבע המציאות. ואלו הענינים כלם מורים הוראה חזקה על קיום הגמול והעונש, ועל השארות הנפש אחרי הפרדה מהגוף על דרך שאבאר... (דרוש ג)

והתירוץ בזה, כי מי שראינו עוסק בתורה אינו בוזה דבר ה', אבל מי שעוסק בתורה ואינו משגיח על משנתו הוא בוזה את דברו וחייב מיתה, הנה הוכחנו שכל העובר על דברי תורה מצד בזותו המצות יתחייב מיתה, וזה שאמר כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, אלא שדברי חכמים יסוד למדרגת היראה, העובר על דבריהם מורה בעצמו שפורק יראת שמים. שכבר ידוע שכונת כל התורה להשיג יראת שמים, ואין התכלית היותנו משיגי החכמה, כי השגת האדם בחכמה מעוטה, כבר ראינו כי מי שנאמר בו "ויחכם מכל האדם", וכשהגיע לפרה אדומה אמר אמרתי אחכמה וגו', וכבר ביאר זה איוב באור רחב. ומה שחייבנו בלמוד, ראשיתו אינו רק להגיע אל המעשה, כי אי אפשר לעשות המצוה במתכונתה מי שלא ידענה, כאשר יעשה מי שידענה... (דרוש ז)

ואני מבאר עוד זהו ואומר, שכמו שנתיחדה תורתנו מבין נמוסי אומות הקדמונים במצות וחקים אין ענינם תקון מדיני כלל אבל הנמשך מהם היה חול השפע האלקי באומתנו והדבקו עמנו, בין שיראה הענין ההוא לעינינו כעניני הקרבנות וכל הנעשה במקדש, בין שלא יראה כיתר החוקים שלא נתגלה טעמם, מכל מקום אין ספק שהשפע האלקי היה נדבק בנו, וחל בפעלים ההם עם היותם רחוקים מן הקש השכל. ואין בזה פלא, כי כמו שנסכל הרבה מסבות ההויות הטבעיות ועם כל זה יתאמת מציאותם, כל שכן שראוי שנסכל סבות חול השפע האלקי והדבקו בנו. וזה שנתיחדה בו תורתנו הקדושה מנמוסי האומות הנ"ל שאין להם עסק בזה כלל, כי אם בתקון ענין קבוצם.

ולפיכך אני סובר וראוי שיאמן כמו שהחוקים שאין להם מבוא כלל בתקון הסדור המדיני הם סבה עצמית קרובה לחול השפע האלקי, כן משפטי התורה יש להם מבוא גדול, וכאלו הם משותפים בין ענין חול הענין האלקי באומתנו ותקון ענין קבוצנו. ואפשר שהם היו פונים יותר על הענין אשר הוא יותר נשגב במעלה ממה שהם היו פונים לתקון קבוצנו, כי התקון ההוא המלך אשר נעמיד עלינו ישלים ענינו, אבל השופטים והסנהדרין היה תכליתם לשפוט העם במשפט אמתי צודק בעצמו, שימשך ממנו הדבק ענין האלקי בנו ישלם ממנו לגמרי סדור עניני ההמוני או לא ישלם. ומפני זה אפשר שימצא בקצת משפטי ודיני האומות הנ"ל מה שהוא יותר קרוב לתקון הסדור המדיני ממה שימצא בקצת משפטי התורה, ואין אנו חסרים בזה דבר, כי כל מה שיחסר מהתקון הנזכר היה משלימו המלך. אבל היתה לנו מעלה גדולה עליהם כי מצד שהם צודקים בעצמם, רצוני לומר משפט התורה, ימשך שידבק השפע האלקי בנו... (דרוש יא)

...אבל הענין כך כמו שכתבנו, שהשי"ת מסר הכרעת אלה כלם לחכמי הדור וצונו שנמשך אחריהם, ונמצא שמה שיסכימו הם בדבר מהמדברים הוא מה שנצטוה משה מפי הגבורה, וגם כן נאמין שאם הסכימו הפך האמת ונדע זה על ידי בת קול או נביא אין ראוי שנסור מהסכמת החכמים... לפי שלא מסר השי"ת הכרעת ספקות התורה לנביא ולא לבת קול אלא לחכמי הדור, וזה שעמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא... (שם וראה שם עוד וערך מחלוקת ומצוה)

ספר העקרים:

...וכאלו באר הרב ז"ל בזה שמה שהוא נגד הפסוקים אין ראוי להאמינו כלל, ובלבד שמה שיבא בפסוקים לא יהיה דעת כוזב שלא יצוייר מציאותו אצל השכל, כי מה שהוא דעת כוזב לא תכריח התורה להאמינו, כי לא תכריח התורה להאמין דבר שהוא כנגד המושכלות הראשונות, ולא דעת בדויי שלא יצוייר מציאותו אצל השכל, אבל כל דבר שיצוייר מציאותו אצל השכל, אף על פי שלא יצוייר מציאותו אצל הטבע, כתחיית המתים, וכל הנסים שבאו בתורה ראוי ומחוייב להאמין בהם. אבל דעת כוזב שלא יצוייר מציאותו אצל השכל אף על פי שבא בתורה בפירוש, כמו "ומלתם את ערלת לבבכם", ין ראוי להאמינו כפשוטו, ויפורשו הפסוקים באופן מסכים אל האמת... (מאמר א פרק ב)

הדת הנימוסית תקצר מן האלקית בפנים רבים. הא' הוא מה שאמרנו, כי הנימוסית תתקן פעולות האנשים באופן שיתוקן הקבוץ המדיני, אבל לא תספיק לתת שלמות בדעות כדי שתשאר הנפש אחר המות, לפי שהיא לא תקיף אלא בנאה ומגונה בלבד, והדת האלקית תספיק לזה לפי שהיא תכלול השני חלקים שהשלמות האנושי תלוי בהן, והן המדות והדעות, כי היא תקיף בנאה ובמגונה שהם המדות, ותבחין בין האמת והשקר שהן הדעות...

עוד הדת הנימוסית תקצר מן האלקית בשהיא לא תוכל להפריד הנאה מן המגונה בכל הדברים, כי כבר יהיה הדבר נאה או מגונה אצלינו לא יהיה נאה או מגונה בעצמו, כי כמו שאי אפשר שיולד בתחלת ענינו שלם בכל המלאכות המעשיות, כן אי אפשר שיולד האדם שלם בכל המעלות והשלמיות ולא חסר בכל הפחיתיות והחסרונות... וזו ראיה שאין שכל שום אדם מספיק להפריד הנאה באמונות מן המגונה, וכל שכן בדעות שאי אפשר להיות עדותו בדרושים העמוקים כמו אם העולם מחודש או קדמון נאמנה, כי אין השכל האנושי מספיק לדעת זה באמתות, אבל עדות השם נאמנה מחכימת פתי...

עוד הדת הנמוסית תקצר מן האלקית, כי היא לא תוכל לשמח לב המתנהגים על פיה, לפי שכל מי שהוא מסופק בדבר שהוא פועל אם הוא מספיק להגיע אל התכלית המכוון איננו שמח בפעולתו, והמתנהג על פי הנימוס להיותו מסופק אם היושר המוגבל בו הוא יושר באמת או אינו יושר אלא כפי הנראה איננו שמח בפעולתו. אבל המתנהג על פי הדת האלקית להיותו יודע שהיושר ההוא המגובל בה הוא יושר באמת, הוא שמח בפעולתו...

עוד הדת הנמוסית תקצר מן האלקית כי היא לא תוכל להגביל פרטי הפעולות שראוי שיופעלו בכל מעלה ומעלה, לפי שהיא לא תודיע אלא הכוללים... והדת האלקית תפרש שהבעילה כפי מה שראוי הוא להקים זרע לקיום המין, ועם מי שראוי היא האשה המיוחדת, ותאסור קצת הנשים שאינם ראויות שייחדם אליו, ושבעת הראויה הוא שתהיה האשה טהורה. וכן הדת האלקית תאסור קצת המאכלים ותתיר קצתם, ותבאר שהפרישות יותר מדאי איננו ראוי...

עוד הדת הנמוסית תקצר מן האלקית להיות מסדרה בן אדם אי אפשר לו שישער הנאה והמגונה בכל הזמנים, כי אפשר שישתנה המפורסם בעת מה וישוב הנאה מגונה והמגונה נאה... אבל הדת האלקית להיות משוערת מן החכמה האלקית תבאר הנאה והמגונה בכל הזמנים, ולזה תהיה היראה הנקנית מן המגונה אשר בא בה לא יכנס בה שינוי והפסד, כי היא נקיה מכל סיג וחלאה, ומזה הצד אפשר שתתקיים לעד ככסף הנקי מכל סיג... (שם פרק ח, וראה שם עוד)

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל אחר שהכל מסכימים עליה היותה אלקית, ראוי שנשים אותה שורש ומבחן לדתות האלקיות, וראוי שילקח ממנה ראיה עליהן... ואחר שאנחנו נמצא שיסדה תורת משה בתחלתה שלשה ההתחלות שזכרנו, שהם מציאות השם, ותורה מן השמים, ושכר ועונש יראה שהן התחלות הכרחיות לתורה האלקית... (שם פרק יא)

האמונות שראוי להאמינן כל בעל תורת משה שהן נמשכות לשלשה עקרים שהנחנו, אף על פי שאינן שרשים אליהם הן שש... והאמונה השנית היא מדרגת נבואת משה רבינו שהוא למעלה ממדרגת כל הנביאים שהיו ושיהיו. וזה כי אף אם אינה הכרחית לתורה אלקית בכלל ולא לתורת משה בפרט, מכל מקום אחר שנזכר בתורה בפירוש "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", פירוש שלא קם ולא יקום להורות על מעלת התורה שנתנה על ידו, הנה ראוי שיאמינה כל בעל תורת משה, ולא תשתנה ולא תומר בזולתה על ידי שום נביא. וזאת האמונה אף על פי שאינה הכרחית לתורה אלקית בכלל ולא לתורת משה בפרט, הנה הוא ענף מסתעף משליחות השליח... (שם פרק כג)

נקראת התורה עדות, כמו שאמר הכתוב (שמות כ"ה) "ואל הארון תתן את העדות"... לומר כי כמו שהעדות אי אפשר שלא יובן בפשוטו ולא נאמר נחלף הזמן או נעשה לו פירוש או צורה באופן שלא יוזמו או יוכחשו העדים, ואם העידו שראובן הרג את שמעון באחד בשבת והוזמו לא נאמר נפרש העדות באופן שלא יהיו זוממין... כן תורת השם נקראת עדות בעבור שראוי שיובנו המצות כפשטן ולא נעשה להם צורות ופירושים לומר שיש בהם תנאי או זמן מוגבל שלא נזכר בהם, ועל זה אמר דוד (תהלים י"ט) "עדות ה' נאמנה", כלומר שהיא אמתית כפשוטה. (מאמר ג פרק כא)

התורה שהיא בידינו היום לפי משך הקבלה מאבות לבנים היא שנתנה למשה בסיני בלי שינוי כלל, וזה כי בזמן בית ראשון שהיו הכהנים ומורי התורה בבית המקדש והתורה מפורסמת בפי הכל אי אפשר לה שתקבל שנוי... ומה שמצינו ביאשיהו שחרד חרדה גדולה על ספר התורה שמצא חלקיהו הכהן בית ה', לא שלא היה נמצא בידם ספר תורה או פתשגן כתב הדת, שהרי ירמיה הנביא היה קיים, אלא לפי שאמון ומנשה היו עובדי עבודת אלילים ומכעיסין את השם... לפיכך חשש אחד מן הכהנים שאם יבא ליד המלך ספר התורה שכתב משה שיקדור את האזכרות שבו, ובעבור זה גנזו בין שורות הבנין, ואחר כך בימי יאשיהו אשר שב אל השם בכל לבבו מצאהו חלקיה בין שורות הבנין והיה בעיניו כמוצא שלל רב... וכל ישראל שהיו מפוזרין בכל ארץ אשור היה נמצא בידם פתשגן כתב הדת, שהרי אפילו אצל הכותים היתה התורה נמצאת, וכשחרב הבית כבר היתה התורה מתפשטת בבבל ואי אפשר לה שתקבל שנוי מפני חרבן הבית. וכשעלה עזרא מבבל לא עלו עמו אלא מתי מספר, והגדולים שבישראל והחכמים והמיוחסים שבהם כלם נשארו בבבל... תדע שהרי לא עלו עמו משבט לוי כלל. ואחר שנשארו שם כל הגדולים ויודעי התורה לא היה רשאי לשנות דבר בתורה כי לא תהיה תורתו מסכמת עם תורת כל הנשארים בבבל והנמצאים בארץ שומרון ובארץ אשור ובמקומות אחרים שלא הסכימו לעלות עמו. ואף על פי ששינה הכתב כמו שאמרנו למעלה זכר לגאולה שנית, מכל מקום לא היה רשאי לשנות דבר בתורה...

וכן בזולת זה ממה שאמרו רז"ל שהוא תקון סופרים, אין הכונה לומר ששנה שום אדם דבר ממה שבתורה חלילה שאין אדם בעולם שיזייף ספר שיאמר אני זייפתי או תקנתי כך וכך, אבל הכונה לומר כי לפי ענין משך הפרשה היה ראוי שיאמר "ואל אראה ברעתך", ומה ששנה הכתוב ואמר "ואל אראה ברעתי" לא היה אלא כסופר המתקן דבריו דרך כבוד כלפי מעלה... (שם פרק כב)

הדבר השלם הוא אשר לא ידומה עליו תוספת ולא חסרון. ואחר שנמצא דוד יתאר תורת השם בשהיא תמימה היה אי אפשר שיהיה בה שום חסרון להגעת שלמותה ותכליתה. ומאשר כל דבר הנכתב מאיזה מין שיהיה כבר אפשר שיובן בשתי הבנות מתחלפות... היה מחוייב כדי שתהיה תורת השי"ת תמימה ותובן על הכונה הראויה שבתת השם יתברך אותה אל משה בכתב יפרש אותה לו על הכונה הראויה, וכן משה ליהושע וכן יהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכן דור אחר דור, כדי שלא יפול שום ספק בהבנת הכתב כפי מה שראוי. והפירוש הזה מהתורה שבכתב שמסר משה ליהושע ויהושע לבאים אחריו הוא שקראו תורה שבעל פה, לפי שאי אפשר שיבא הפירוש הזה בכתב, כי בכתב ההוא יפול גם כן הספק שאמרנו שיפול במכתב הראשון, ויצטרך פירוש לפירוש וכן לבלתי תכלית... (שם פרק כג)

תורת משה האלקית הזאת תקיף בכלל על שלשה חלקים יורו על ג' ענינים חלוקים, שהם החכמה והרצון והיכולת. החלק האחד הוא החלק המקיף בדעות אמתיות, ויקרא זה החלק דברים, כמו שאמר הכתוב "ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים"... בעבור החלק המדעי אשר בהם ממציאות השי"ת, ותורה מן השמים, וההשגחה, ושאינו גוף וחדוש העולם וזולת זה, וזה החלק הוא המושפע מחכמתו ית' רצוני לומר מצד היותו חכם. והשני הוא החלק המקיף על הדברים הנרצים אצל השי"ת, והם המושפעים מרצונו המורים על היותו רוצה, ויקרא זה החלק חקים, והוא כלל המצות אשר אין טעמם נודע, כאכילת חזיר, ולבישת שעטנז... והג' הוא החלק המקיף על עשית היושר והרחקת העול בין האנשים, ויקרא משפטים, והם מושפעים מיכלתו, והוא מבואר כי הדת הנימוסית לא תוכל להקיף על החלק הראשון שהם הדעות האמתיות, כי כמו שכתבנו במאמר הזה עדיין המחלוקת במקומה עומדת על הדרושים הנכבדים שהדעות תלויים בהם, ועל החלק השני גם כן שהוא ידיעת החקים והדברים הנרצים אצל השי"ת לא תוכל להקיף בשום צד, כי אין לשכל האנושי מבוא לדעת פרטי הדברים הנרצים אצל השי"ת אם לא מצד הנבואה. ועקר הקפתה הוא על החלק הג' שהם המשפטים, כי תשתדל להרחיק העול מבין האנשים ולעמיד היושר, והיא קובעת דין ומשפט בין האנשים כדי שישלם הקבוץ המדיני. וכשיעוין בה היטב תמצא שאפילו בחלק השלישי אי אפשר לה לשפוט על נכון, כי לא תספיק לשער היושר בכל הדברים על דרך האמת, כי איזה דעת אנושי יספיק לשער כמה ישלם הגנב אם שני כפלים או שלשה... (שם פרק כד)

הקשה אלי חכם מחכמיהם ואמר, כי הדבר יבחן מצד סבותיו, אם מצד החומר, ואם מצד הצורה, ואם מצד הפועל ואם מצד התכלית, ואמר כשתבחן תורת משה תמצא חסרה בכולן, וזה כי היא חסרה מצד החומר, שיש בה ספורים וענינים אחרים שאינם תורה, כלומר הנהגה והישרה. ומצד הפועל כי היא תניח הסודות האלקיות הרומזות על אמונת אלקית נעלמת מצד שאי אפשר שיובן מתוכה שלמות הפועל ותאריו כלל. ומצד התכלית, כי היא לא תניח ההצלחה הנפשית שהוא התכלית האנושי, אבל תניח הצלחות גשמיות בלבד. ומצד הצורה, כי התורה ראוי שתהיה מקפת על ג' דברים, על מה שבין אדם למקום, והם מצות עבודיות, והם המצות שאדם עושה מצד עבודת הא-ל, ועל מצות שבין אדם לחברו והם המשפטים, והם המצות המתחדשות על האדם מצד משאו ומתנו עם זולתו והם המתחייבות מצד הקבוץ המדיני, ועל המצות שבינו לבין עצמו, והם המצות שאדם עושה אותם לקנות תכונה טובה בנפשו כיראת חטא וענוה וכיוצא בהן, שהן מקנות בנפש תכונה טובה. 

אמר כי כשתבחן תורת משה בג' מיני המצות תמצא חסרה בכלן, כי במה שבין אדם למקום שהן מצוות עבודיות, רוצה לומר בהוראת דרכי הענוה היא חסרה, כי היא תצוה בהריגת בעלי חיים ושרפת הבשר והחלב והזאת הדמים וזריקתן, שהן עבודות מזוהמות, מה שאין כן בדתם, כי עבודתם נקיה בלחם וביין. ואם במה שבין אדם לחברו, שהם המשפטים, לפי שהתירה הרבית שאמר "לנכרי תשיך", וזה דבר משחית הקבוץ המדיני. וצותה גם כן שרוצח בשגגה יגלה עד מות הכהן הגדול, וזה עונש בלתי שוה, כי פעמים יחיה הרבה ופעמים יחיה מעט... מה שאין כן בדת שלהם הכל תלוי בדעת השופטים. ואם במה שבין אדם לעצמו, כי לא תצוה תורת משה רק בכשרון המעשה לא בטהרת הלב, מה שאין כן בדתם.

וזאת היתה תשובתי אליו, כי כל הדברים הללו הם בהפך האמת, מבלי הבנה ועיון וידיעה בדרכי התורה. וקודם אציע הצעה אחת שאין ספק בה אצל כל בעלי שכל. והוא שהדבר שתבא האמונה בו ראוי שיהיה אפשר לשכל לצייר מציאותו אף אם יהיה נמנע מצד הטבע. כי הנמנעות מצד הטבע כקריעת ים סוף, והתהפך המטה לנחש ושאר האותות והמופתים שבאו בתורה או נזכרו בדברי הנביאים, אחר שאפשר לשכל לצייר מציאותם כבר תבא האמונה בהם בשיש יכולת ביד הא-ל להמציאם ולחדשם. אבל מה שאי אפשר לשכל לצייר מציאותם בהיות הדבר נמצא ובלתי נמצא יחד בבת אחת, או היות הגשם האחד בשני מקומות מתחלפים בעת אחד, והיות המספר האחד בעצמו זוג ונפרד יחד, כל זה וכיוצא בו ממה שאי אפשר לשכל לצייר מציאותו אי אפשר שתבא האמונה בו ולא יתואר הא-ל ביכולת עליו...

ואחר הצעה זו אומר כי מה שאמר שתורת משה היא חסרה מצד החומר זה אינו, כי אין דבר בתורת משה ולא שום ספור שאינו הכרחי לתורה, אם ללמוד איזה דעת או מוסר, או לבאר איזו מצוה ממצות התורה. כי אף "ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו" (בראשית ל"ו) היה צריך לכתבו, כדי להבדיל בין עמלק שצותה התורה להחרימו ובין שאר בני עשו שנאמר עליהם "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (דברים כ"ג). וכן כל שאר הספורים הם ליודעים חן...

וכן מה שאמר שהיא חסרה מצד הפועל שלא כתבה תארי האלקות, הנה הדבר בהפך, כי היא כתבה בפירוש שורש האחדות והרחקת הגשמות, ובארה שהשי"ת נמנע ההשגה, אמר הכתוב "כי לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג), וכתבה שמה שיושג ממנו ית' הוא מצד המדות שהוא מנהיג בהן בריותיו...

ואולם מה שאמר שהיא חסרה מצד התכלית שלא הזכירה ההצלחה הנפשית, זה אינו, כי כבר הזכירה לחכמים ברמז כמו שנזכר במאמר הרביעי בעזרת השם. ומה שלא בארה זה באור רחב, לפי שהתורה לא נתנה לחכמים ולמשכילים בלבד, אבל לכל העם מקצה גדולים וקטנים, חכמים וטפשים, וראוי שיבואו בה דברים מובנים לכל וראויים שתבא האמונה בהם. והדברים המושגים בהרגש לכל יותן בהם האמנה גדולה, והדברים המושכלים הבלתי מושגים בהרגש ובלתי מובנים אלא לחכמים לא יותן בהם האמנה כלל, אבל יאמרו ההמון כי מה שהוא בלתי מושג לחוש הוא דבר רחוק ושקר, ולזה יעדה תורת משה דברים גשמיים בפירוש נראים לעין ומושגים לחוש לכל העם מקצה, ודברים שכליים בלתי מושגים אלא למשכילים ברמז...

ואולם מה שאמר שהיא חסרה מצד הצורה הנה זה שקר גמור, הפך האמת, כי בכל הג' חלקים שזכר שתקיף התורה בהן היא שלמה בתכלית השלמות, אם בחלק המצות שבין אדם למקום הנה היא שלמה מאד, כי היא תצוה בתפלה, כמו שאמרו "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך" (שמות כ"ג), שהעבודה הזאת היא התפלה בהכרח כמו שבארו חז"ל (ב"ק כ"ב), ותזהיר על אהבת השם ויראתו... ומה שאמר שהעבודות הם מזוהמות משרפת הבשר והחלב והדם, הנה אם נאמר שלא נצטוו ישראל בקרבנות אלא על הכונה השניה, כדי להרחיקם מתקרובת ע"ז כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אין זו קושיא כלל... אבל אף אם נאמר שהיה בקרבנות חלק מהם שהיו נעשים על הכונה הראשונה, אם כדי להעיר לב החוטא או האדם כי הכבש או הבעל חיים ההוא שיעשה ממנו קרבן כבר היה חי ונזון כמותו, והוא נשרף וכלה ולא נותר ממנו דבר אם לא מה שהיה בו נחת רוח לפני השם, כן האדם יכלה על זה הדרך ולא ישאר ממנו דבר אם לא מצד הפועל שיעשה במה שיהיה בו נחת רוח לפני השם... ובזה יתן אל לבו לעשות הטוב והישר בעיני השם כדי שיהיה סבה אל קיום הנפש שהיא עיקר שלמות האדם. ואם שיהיה קרבן כדי לקרב ולקשר הכחות העליונים עם התחתונים, שהוא דעת חכמי הקבלה, מכל מקום אי אפשר לומר שלא תהיינה העבודות הגונות אחר שהחוש היה מעיד שהדברים ההם היו נרצים אצל השם, שהרי היתה האש יורדת מן השמים ואוכלת על המזבח את העולה ואת החלבים... מה שאינו כן בכל קרבנותיהם, כי לא נראה בהם מעולם אות מתמיד וניכר ומפורסם לכל כמו שהיה בקרבנות...

ואולם בחלק מהמצות שבין אדם לחבירו, הנה תורת משה שלמה מזולתה מן הדתות, כי היא תזהיר אהבת האנשים. אמר (ויקרא י"ט) "ואהבת לרעך כמוך", ותרחיק השנאה, "לא תשנא את אחיך בלבבך" (שם), ועל הגר אמר "ואהבתם את הגר" (דברים י')... ובשאר המשפטים היא שלמה יותר משאר התורות, כי היא תשער העונשין הראוין כפי המרי, כמו שכתבנו בפרק הקודם... ומה שתלה הכתוב חזרתו של הרוצח במיתת הכהן הגדול כבר פירשו רז"ל (מכות י"א) טעם הדבר, כי לכך נתלה דבר זה בחייו של כהן גדול, כדי שיהא זהיר לבקש רחמים על בני דורו שלא יארע תקלה בהם. ועוד שדרך חכמים לסבול עונש ויסורין בעבור ההמון החטאים בנפשותם, ועל כן אין להפלא אם יהיה הכהן נענש בעון העם...

ואולם בחלק השלישי והוא חלק המצות המדותיות, שאמר שהיא חסרה מצד שתורת משה לא הזהירה אלא על כשרון המעשה ולא על טהרת הלב, זה הפך האמת, שהרי אמרה "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י'), ואמרה "ויראת מאלקיך" וגו' (ויקרא י"ט)... והעקר כונת הלב, אמר דוד "לב טהור ברא לי אלקים" (תהלים כ"א), וכיוצא בזה הרבה משיסופר. נמצא שתורת משה שלמה בכל מיני השלמות הפך מה שחשב החכם ההוא... (שם פרק כה)

עקדה:

גם לתורה המישירה האדם לתכליתו והצלחתו ב' מציאויות, המושכל הרוחני שבו כתובה לפניו אש שחורה על גבי אש לבנה, והוא עיקר עצמותה, ובו מעולה על כל הנמצאות. וב', מציאות מוחשת ומורגשת מצד שהיא כתובה בספר ובדיו וניתנת לפנינו. וקרה לה מה שקרה לאדוניה, סבת הסבות, שנסה לקחת גוי מקרב גוי ונגלה בסיני וכו' בשביל העם, ולפי שהתורה מתנשאת ומושלת על הטבע המפורסם וכן אוהביה ויודעיה, חויב לה שתעמיד בראשונה ענין הטבע בהנהגה הכוללת כשריר וקים. ומה שתורה לא דברה בענינים אלו בשלמות וברור כספרי הפילוסופים הוא לגודל מדרגתה, וספורים אלו קטנים מערכה ורק רומזת עליהם. והתורה מגמתה להשלים האנשים בדעות אמיתיות באלקות, בעניני הנבואה וההתבוננות בהנהגת המציאות, מה שלא תשיג יד הפילוסופיה על כל פנים. ורק באלו יגיע האדם להצלחתו. והיוצא ללמד חכמת הטבע הוא ככהן העוזב עבודתו ללמד מלאכת חרש, כדי שיבין מלאכת בנין בית המקדש, וזה שאמרו שלא היתה התורה צריכה להתחיל כי אם "מהחודש הזה לכם".

ועוד טעם, הצלחת האדם תלויה בדעתו את ה' ויראתו, ואם העולם קדמון לא נירא כי כל הדברים מחויבים, ולא נתעצב ולא נצטער (כי אי אפשר למנעם). ואחר שנודע כי העולם יצא למציאותו ברצון אלקי, נדע שהוא וכל עניניו תמיד על זה האופן, ולכן בראשית ברא בתחילת התורה, כמו שאמר "יראת ה' ראשית דעת" וגו'. ומעתה הישרת התורה לפי מה שיאות לאדם על פי יראה זו.

ואחר שהיא המישירה את בני האדם נבנה כל העולם על פיה, וזה שאמר בבראשית רבה, בראשית ברא אלקים, בשביל ישראל שנקראו ראשית, ועוד בי נסתכל הקב"ה וברא העולם... (בראשית א א הקדמה)

ויטע ה' - אנשי לבב בראותם או שמעם איזה פירוש על דרך החיקוי והצורה בו יוציא המפרש תועלת מושכל, לא יפקפקו בשום דבר ממה שיעידו פשוטי הכתובים חלילה, כמו שהמכיר בנפש לא יכחיש הגוף. והנה כל ספר בראשית כבב"ר מ' הוא ספור מקרים שקרו לאבותינו, והיו סימן לבנים לעתיד, וכמו שכתב הרמב"ן, וכן כתבו שו' ימי בראשית והשבת רמז לעולם הזה ועולם הבא, ועם זאת לא יוכחש דבר ממה שאירע לאבות ומהבריאה. וכן אמר משה, "שימו לבבכם לכל הדברים" וגו', הן לפנימי הן לחיצוני. וזו מעלת התורה האלקית על שאר החבורים, כי שיהיה החיצונים ספורים אמיתיים ממה שהיה או מצות, והפנימי סודות המציאות והצלחת האדם דבר זה יוכל רק הבורא... (שם ב ח שער ז)

...ולפי שהשכל ההיולאני הוא גם כן בדמיון זה, בתחלה משולל מהמושכלות ואחר כך ישכילם וישיגם, הנה היה לו אור החכמה כאור החמה להוציא כחו לפועל, כמו האור המוציא אל המובט. ולהיות התורה האלקית מסוגלת לכך מכל החכמות אמר, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו'), שיחס כל מצוה לשכל, כיחס האור אל העין להישירו להוציא פעולותיו בעיונים ודרושים. והתורה בכללה אור להשלים אותו בכללות כבשער ס"ח... (שם מא א שער כט)

...ולבטול כל הדעות הנפסדות האלו ולפרסם אמתת הטבע התורני המעולה היתה כל השתדלות התורה והנבואה ושירות ותשבחות ליחס לו הפעולים (המעשים) מהמופתים... (שמות טו א שער מ)

מעלת העסקים והחקירות היא לפי מדרגת הנושא, וכמו שאמרו בקדושין פ"ג אשרי מי שאומנותו בשם, ואוי למי שאומנותו בורסקי. וכן בחכמות, הפילוסופיה האלקית ראשונה במעלה, כי נושאה הוא הא-ל ית' ומלאכיו שהם צורות נכבדות, ואחריה ההרגלות הלמודית החוקרת בגרמי השמים שהם עצמים יקרים וקימים באישיהם, ואחריהם הטבעית המעיינת בנמצאים החמריים.

וההבדל במעלות העיון מפורסם, כי בתורה האלקית לא יחסר כל, תודיע אמיתות מציאות הא-ל אחדותו וכו' ולעזר לחסידיו, ותכלול הישרת האדם לשלמות המעשית, ונוסף לזה המצות האלקיות שיעשה אותם האדם וחי בהם לחיי עולם. ובכל זה הגדילה מהפילוסופיה המדינית. ובספור מעשה בראשית הגדילה מהחכמה הטבעית שלא ידעה אם הטבע מחודש או לא. אם כן עניניה בתכלית האמות והמוסר והענוה וכו' והגעת התכליות העליונות הרוחניות. ושלמה המלך ע"ה התחיל להזהיר בני אדם מהנפילה ברעות שלחקירה העיונית באלקיות והמשילה לאשה הזונה היא לילית הראשונה הכרוכה בטבע כל נוצר... ועל התורה אמר "אני חכמה שכנתי ערמה" וגו', כי תכלול כל שאר החכמות... (שמות כא א שער מו, וראה שם עוד)

...א"ל ר' יהודה דייך ר"מ אין דורשין שיר השירים לגנאי, אלא הביאני אל בית היין למרתף גדול של יין, זה סיני וכו', כי המזוג והמשוער מהיין מועיל לחזק ההזנה והעכול ולשמח הלב לפקחו ולחדד השכל, ובסיני נתקן טבעם על ידי המצות להעתיקם מפחיתות החומר ורוע הטבע להיות כאחד מבני האלקים, וכמו שאמרו ביבמות ק"ג, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, רוצה לומר שאינו נקרא בשם ישראל באמת כי אם מי שהוא צדיק, כי כל ישראל חויב להתנהג על פי התורה, ואם כן כל ישראל הוא בן עולם הבא, ומי שאינו הולך בדרך התורה אינו ישראל כי אם במאמר בלבד. ומה שאמר תורה ציוה לנו, רוצה לומר השרידים יאמרו תורה ציוה, כי שם תורה מורה על החלק העיוני שבה, אמנם לקהלת יעקב היא מורשה, כי היורש ושואלין אותו מהיכן זכה בנכסים יאמר לא ידעתי סבותיו וגלגוליו, וכן ראוי לעדת ישראל הבלתי מעמיקים כי אם עושים... (ויקרא יא א שער ס)

וכן מה שאמר ר' מאיר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים האלה, כי התורה האלקית עומדת בינותינו למלא מקום נותנה ית' להנהיג ולפרנס אותנו מצדו משפטים ותורות ישרים, וראוי שתתואר כמוהו, ויהיו המעשים נעשים לשמה בלא זיוף, והיה העסק בה עצמי אצלו ולא לתכלית חיצונית כגון להעשיר ולהקרא רבי. ונקרא ריע אהוב כי הוא משתתף בתכלית זו לכל ירא שמים, ועל כן נקראו חבר, ומלבשתו ענוה וכו' שבעסק התורה לשמה ימשכו לו כל השלמויות הדבקות אליה, כי לא יטרידוהו כונות נכריות. נקרא נאמן, שהנאמנות כוללת שאר המדות, והיוצא ובא בתורה צריך נאמנות גדולה מהבא לאוצרות כסף בשמירת סודותיה, ולהתנהג בפרטי דיניה, ושלא לדבר בפני עם הארץ שילגלגו עליו ויכשלו... הנה הכונה אל התורה תיישר כל המעשים, והתורה מלאה מקום אלקיה בשכונה בקרבם, וזהו בכלל כונת הפרשה שהגבילה מקום הקדושה כדי שיעמדו על איכות המקום הנכבד אשר בו ארון הברית.

ואמרו שהתורה נתנה בג', באש, רוצה לומר להבעיר התשוקה בלבות האדם ולהוציאם מהעצלה והרפיון. ובמים, שהיא מכבה שלהבת הכח המתאוה שבאדם המתאוה לתענוגותיו, ובמדבר, כמו שאמרו לא כל המרבה בסחורה מחכים, ואומר עוד שדברים אלו בחנם וכן התורה, שאין נמנע על האדם השגתם אם ירצה... (במדבר א א שער עב)

...והתורה הקדושה מגבילה את האדם בחומה אלקית נפלאה, כמו שכתוב "והגבלת את העם", והיא הסולם לשתף ולחבר עליונים ותחתונים, וכן גימטריא סיני סולם, אמנם הגבלת התורה המעשים אינו קנין עומד באמצע (מדה ממוצעת בין הקצוות), אלא קנין מעולה, וכן נתבאר בפרשת ציצית בצד ספור זה (ראה ערך ציצית)... ומכל זה נלמד שההשערה האלקית היא האמיתית ולא האנושית, ועל כן יחיה האדם על השערת התורה לא בזולתה, והוא שהכחיש קרח בטליתות שכולן תכלת, ובהיותו כלל גדול במצות, אמר שכל המקיים מצות ציצית כאילו קיים כל המצות... שם יג א שער עז)

...אין ספק שהתורה מיעדת במצותיה נחלת ב' העולמים, ולא ימלט שתהיינה קצת המצות מיוחדות להצלחת העולם הזה, וקצתם להצלחת העולם הבא, או שיהיה בכל מצוה ב' התכליות, ומשאמר במצות הקלות יעוד ההצלחה הנצחית, כגון בשלוח הקן, וכן במצות כבוד אב ואם שהיא שכלית אמרו חז"ל הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו', כי ימצאו ב' התכליות בכל אחת ואחת, וכדפירשנו שעל זה אמרו "נעשה ונשמע". ואם כן בכל מצוה ב' טעמים מתחלפים, א' שמתכוין להיישיר אל החיים האנושיים, וא' שמתכוין להשאיר אותנו בהן אחרינו בדברי רוחניות נצחית. והנה לבחינה הא' ראוי ואפשר לבקש ולהשיג הטעם אך לא בטעם השני, כמו שאמר הנביא "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיה ס"ד), ואחר שהדרכים המוליכות אל התכלית העליון נמנעים בחוקנו, העצה היעוצה היא לא לדרוש אחריהם, ועל כן נקראו חוקים. והזהיר במשלי שלא יחשוב שהמצות על כונות אנושיות, כי יכשל בהריסות גדולות, כמו שקרה לשלמה במצות המלך... (שם יט א שער עט, וראה עוד מצוה-טעם)

וסמך הברכה לוזאת התורה ששם לפניהם, כי הם מיוחדים בטבעם לקבל את התורה, וזה שאמרו בשבת פ"ח בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה וכו', חז"ל רצו להודיענו מעלת התורה, עד שיותר נאותה למלאכים המשרתים פני ה', ואמרו מה לילוד אשה בינינו, כלומר לאדם התלוי בחומר שיקח התורה שקדמה תתקע"ד דורות, רוצה לומר כל מיני קדימות לעולם. ואמר משה ירא אני שמא ישרפוני, כי הטענה החזקה שורפת המתנגד, ואמר הקב"ה שיאחז בכסא כבודו, רוצה לומר בענינים שלמעלה מהמלאכים הנמצאים בתורה כדי לישר השכלים המחוברים לחומר, וזה שאמר ר' תנחום שפירש עליו רחום ש-די מזיו שכינתו ועננו, רמז אליו מב' הענינים, מצד הזיו האלוקי, ומצד הענין הקשור על ראשי השפלים. והשיב להם, א', שהתורה תכוון להודיע מציאות הא-ל לאנשי העולם השפל, ואין הכל מקרה, וזה שאמר להם מה כתוב בה, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו'. ב', להודיע אחדותו, וזה שאמר כתוב בה לא יהיה לך וגו', ג', לפרסם אמיתות השגחתו לשלם לאיש, על זה אמר משא ומתן יש ביניכם, ד'. להודיע השכר הרוחני המיוחד לנפשות, על זה אמר זכור את יום השבת, לרמוז לעונג הרוחני שלנפשות, ולהזכירם יום השבת הגדול והנורא. ה', לתקן המעשים האנושיים בכללם, וזה שאמר להם קנאה ויצר הרע יש ביניכם וכו'.

אם כן יתבאר שאין טעם התורה והמצוות כי אם אצל בני חורין ולא למשולחים ביד המדות הרעות והתאוות שהמוסר והלמוד בהם לבטלה גמורה, וזה שאמר בספרי, בתחלה הלך אצל בני עשו וכו', אמרו לו רבונו של עולם כל עצמן של אותן אנשים אביהם רוצח הוא וכו', הלך אצל בני עמון ומואב וכו' אמרו לו רבונו של עולם כל עצמה של ערוה שלהן היא, וכן בכל האומות שהיו מוטבעים בעברות ולא יועיל להם הלמוד כלל, שאפילו ז' מצות בני נח לא יכלו לעמד בהם עד שפירקום ונתנום לישראל... (דברים לג א שער קד)

אור ה':

ואולם שהתורה תיישר אותנו באלה הד' שלמיות זה יתבאר ממה שאומר, אם הראשון והוא שלמות המדות, למה ששלמות המדות וחסרונם נאמר בבחינת הנהגתו בעצמו והנהגתו עם אנשי ביתו ועם אנשי מדינתו. וכשנתבונן בדרכי התורה נמצא כל אחד מאלו בתכלית השלמות, אם הנהגתו בעצמו זה יראה מהזהירות והפרישות מהביאות והמאכלות אסורות המקנים תכונות רעות בנפש האדם בטבע ובסגלה, מהם כמו שהתפרסם בקצתם, והמכבים אור השכל אשר בשלמותו תשלם הנפש. והקדושה במניעת הטומאות אשר תרשום בנפש אדם נקיות וזכוך כמו שיתבאר עוד במאמר הזה בגזרת הא-ל. ואם בהנהגתו עם אנשי ביתו אשר יכלול הנהגתו עם האשה והבנים והעבדים, זה יראה גם כן עם האשה במה שדקדקה התורה כפי מה שבא בקבלה בהשלים חוקה בכל מה שתצטרך משאר כסות ועונה, ומה שתקנו בהיות הבעל חייב במזונותיה וקשוטיה ורפואתה ופדיונה וקבורתה ובמזונותיה ובמזונות ביתה לכשתתאלמן, והיא גם היא עליה לשמש בעלה להיות מעשה ידיה ומציאתה ומפירות נכסיה שלו, ואם מתה בעלה יורשה עד שכבר יראה שמפאת החיוב מזה משירות בעלה המוטל עליה נפטרו מהמצות הזמניות אלא שהבלתי זמניות לא היה בדין שתפטרנה... וכל שכן מהאזהרות שהן מחויביות שהקיום בהם בשב ואל תעשה. והכונה כלה שלום הבית אשר דקדקו בו ז"ל מיתרו בעבורו הרבה במקומות מתחלפים באמרם נר חנכה ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, וכיוצא הרבה עד שחייבו לכבדם יותר מגופו. ואם הבנים במה שהפליגה התורה לדקדק בזווג שיהיה באופן מהקדושה במניעת ההפקר ושלוח התאוה בכונה ממנה שלמות יצירת הבנים לדמותם לצור ממנו חוצבו... ובמה שחייבו הבנים במורא ובכבוד הורים שהוא יסוד ועמוד גדול לקבלה...

ואולם בהנהגתו עם אנשי עירו הנה מלבד מה שהישירה אותנו במצות פרטיות ובספורי האבות במדות כמו היושר והשווי, אמרה מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג, אשר בו דרשו רז"ל להרחיק הרבה ממיני ערמות שהם הפך השיווי... וכמו הנדיבות בחיוב צדקות ומתנות עניים והתנהג עם החברים לפנים משורת הדין, כמו שבאה הקבלה וכמו שהתנהג הנביא עליו השלום עם המלאכים... וכמו הענוה אשר מתואר בה אדון הנביאים ע"ה והישרתנו התורה בזה הישרה נפלאה במניעת הגאוה מהמלכים, עד שהביאה הצואה בפירוש עם ההפרש הגדול בינו ובין עמו מהשלטונות והמעלה "לבלתי רום לבבו מאחיו" מסכים אל מה שאמרו רז"ל מאד מאד הוי שפל רוח. וכמו מניעת החנופה, כמו שמצינו בתוכחת באמרו "הוכח תוכיח את עמיתך"... ומלבד זה הישירה אותנו במצוה כוללת כל עניני בני אדם שבין אדם לחבירו, והיא האהבה באמרו "ואהבת לרעך כמוך"... הנה הישירה אותנו התורה הישרה נפלאה.

ואמנם בשלמות הדעות זה מבואר מאד למה שהישירתנו אם במציאות השם יתברך, שהוא שרש עמוד התורה ופרי החכמות כלן, ואחדותו, והיותו בלתי גוף ולא כח בגוף, וידיעתו והשגחתו ועוצם יכלתו הן בחדשו המציאות בכלל ובנסים ובנפלאות שבאו בה אשר הוקבעו המועדות זכר להם, ושרש הנבואה, הפנות והדעות התוריות אשר יכללם הספר הזה ויותר מהמה כמו שיתבאר עוד בגזרת הא-ל.

ואמנם בהצלחות גופיות הנה בייעודי האבות ובייעודי המצות מה שבו די. ואולם בהצלחות הנפשיות הנה באו מפורשות גם כן בייעודים הכללים, אמר בהצעת המעמד הנכבד, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' והייתם לי סגולה וגו', ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה וגו'... ואם היה שאפשר שיפורשו בהצלחות מדומות, כאילו תאמר נצוח האויבים והכבוד המדומה, הנה הקבלה האמתית הישרתינו בזה בהצלחות הנצחיות המדומה להם בעולם הבא, והיא השארות הנפשות אחר המות הנהנות מזיו השכינה. והנה כשידוקדק היטב נמצא שגם בתורה שבכתב רמזים והערות מזה כמו שיבא עוד בגזרת הא-ל... (מאמר ב כלל ו פרק א וראה שם עוד)

ואומר, לפי שהוא מבואר שהתכלית האחרון אשר בבחינת המצוה יחייבהו התכלית האחרון אשר בבחינת המצווה שהיא העבודה והאהבה האמתית, הנה כשיתבאר איך תתחייב זאת האהבה מזאת התורה יתבאר איך יתחייב התכלית האחרון אשר בבחינת המצווה והמצוה. ולפי שהאהבה מתחייב לרצון וחפץ מוחלט, צריך שנבאר בזאת התורה איך תעיר ותעורר אל האהבה הזאת באמצעות החפץ והרצון המוחלט מבלי הכרח מצוה. וכבר יתבאר זה בקלות ממה שנאמר. וזה שכבר התבאר בפרק הקודם שהשלם לעצמותו אוהב הטוב והשלמות... והתבאר שם גם כן שהתורה תשלים אותנו בשני השלמיות במדות ובדעות שהם יסוד ההצלחה האנושית... ואמנם לפי שהאהבה הזאת יתחייב לבד לשלם, אומר עוד שהתורה בלי ספק תקנה אהבה בלב השלמים והבלתי שלמים הנמשכים אחריה, וזה שכבר נתאמת בזולת זה המקום שהכל יכספו הטוב, ולזה אין ספק שהטוב המוחלט יתברך אצל כל בעל דת יחשקו אותו ויכספוהו הכל. ולא הורד מהם כל מעיק כאלו תאמר שיותר להם שלוח התאוות ובקשת הכבודות בנצוח האויבים, ואסיפת הממונות, ושיעבדו הא-ל בקריאת פסוק ראשון של שמע פעם אחת בשבוע, אין ספק שלא ישאר גם אחד שלא יהיה עובד מאהבה. ואם נתאמת לו היותו גמול חסדיו כל שכן שיוסיף בו אהבה. ולזה היה עומס המצות והאזהרות עם לחיצת התאוות ואסור הקנאה והגאוה הם המונעים רוב בני אדם מהיותם עובדים האהבה הנכספה להם. וזה אמנם להיות האדם, עם היותו משכיל בכח בעל חומר וגויה תמיד אליו בהיותו פועל ומתפעל בפעל תמיד. ואולם להיות טבע העבודה תחייב התמדה בדקות ושלא יותר הקשר בעבור זה התחכמה התורה התחכמות פלא ברבוי מצותיה ושרשי האמונה בז' ענינים אשר הם עקריה וענפיה שריגיה ופארותיה.

הנה ראשונה בהראותה עוצם רוממותו יתברך ויכלתו, שנית רב חסדיו עמנו, ג' בהנחיל אותנו דעות אמתיות והשגת מה שאפשר השגתו יתברך בו ובנבראיו. ד', דקדוק השגחתו והנהגתו עלינו. ח', שני מיני הייעודים, ו', בתת לנו זכירות הערות נפלאות להקיץ לב נרדמים משנת אולתם תמיד. והז' באהבה והדבקות שהוא התכלית לאלו המינום ספורי התורה מצותיה ואזהרותיה, ואי אפשר מבלתי שנעיר עליהם במקום הזה בקצרה ושנימנם ז' חלקים כמספר הענינים.

אם האחד בהראותה עוצם רוממותו ויכלתו, הנה די בזה ממה שבא ממנו בספורי התורה במעשה בראשית וביציאת מצרים ובמעמד הנכבד המיוחד ויתר הנסים ונפלאות המפורשים והמקובלים אשר בם נתיחדנו בפרסום נפלא כפי בעלי הדין והמנגדים עם היותם מפורסמים בחכמה ובהמשך זמן גדול אשר ב' אלו הענינים דוחים מהם כל מין ממיני החשד... (שם פרק ב, וראה שם עוד)

מנורת המאור:

כל התורה מראש הספר עד סופו, ניתנה מפי הקב"ה למשה רבינו ע"ה, וכל הנאמר בה ממעשה מרכבה וממעשה בראשית ותולדות הארבעה יסודות וכח המחצבים וצמח האדמה ונפש החיונית ונפש המשכלת, הכל נאמר מפי הגבורה למשה רבינו ע"ה, באיכותם ומהותם וכחם ופעולתם ואפיסת הנפסדים מהם, הכל נכתב בתורה, בפירוש או ברמיזה, בתיבות או בגימטריאות, או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורה, לפופות או עקומות, או בקוצי האותיות ובכתריהן...

וזהו מה שאמרו במסכת עירובין (כ"א) "קווצותיו תלתלים" (שה"ש ה' י"א), אמר רב חסדא מלמד שהיה דורש על כל קוץ וקוץ של תורה תלי תלים של הלכות, ועל זה אמרו המקובלים כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לשמות כפי פעולותיו במציאות. וזה ביאור ענין אחד מהשבעים פנים שיש לתורה, כמו שכתוב בהקדמת הספר. ולפיכך ספר תורה שנמצא מוטעה ואפילו באות אחת או במלא או חסר פסול, אף על פי שנחשוב כפי הפשט שאינו מעלה ולא מוריד, פוגם אותו ופוסלו בענין אחד מהפנים האחרים, שכלם הם דברי אלקים חיים וחכמות עליונות. והקריאה שאנו קוראים בו, הוא הפשט שיכולים בני אדם להבין, אשר היא תועלת גדולה לדעת פשטי המצות והמוסרים והדינים והפנים האחרים אין להם חקר. ואף על פי שיראה לאדם כפי הפשט, שהפרשה נכתבה לספור דברים, אל יחשוב בן דעת שאין בה תועלת, אחר כי אפילו כפי הפשט יש בדבר תועלת גדולה, וכל שכן למשיג אחד מן הפירושים והכונות הנסתרים הנרמזים בהם, שהם סתרי תורה... (כלל א חלק ב פרק א)

...ועם כל זה אין לנו לחשוב שהדברים כפשטן, שכבר מצינו לר' אליעזר בפרק זה עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו לבדו, נראה לכאורה שהוא סותר דבריו, ואינו כן, כי רבי תנחום התיר לנו זה הספק בבראשית באומרו שבעה דברים קדמו לבריאתו של עולם, יש מהם שנבראו ויש מהם שעלו במחשבה להבראות, וביאר שהתורה וכסא הכבוד נבראו, והשאר עלו במחשבה. ואמר גם כן ר' אבא התורה קדמה לכסא הכבוד, נמצא שהתורה ראשונה לכל הנבראים. וזה אמת, שהתורה היא חכמה עליונה הקודמת במעלה לכל הנמצאות, ונמצאת הויה ראשונה ועולם העליון וגלגל השכל...

ולא שקדם זה לזה בקדימה זמנית, שכבר מצינו שאמרו בחגיגה (י"ב א') בית שמאי אומרין שמים נבראו תחלה ואחר כך ארץ... ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים... וחכמים אומרים זה וזה כאחד נבראו... הא למדנו שזאת הקדימה הנאמרת בבראשית רבה לא היתה קדימה זמנית אלא קדימה במעלה, והכל בא מסבה ראשונה אלא שהוא בהשתלשלות מזה לזה. ולזה רמזו באומרם אין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא של מעלה... נמצא שהתורה בפמליא של מעלה ובית דינו של מעלה מורים על דבר אחד, שהוא עולם העליון, שכלו תורה, שהיא חכמה ובינה ודעת, והוית העולם האמצעי הוא שעובדים את בוראם ועושין באימה רצון קוניהם, וישוב עולם השפל תלוי בגמול חסד בני אדם אלו עם אלו... (נר ד הקדמה)

התורה היא אורה של עולם, והעוסקין בה מאירין לעולם, כדגרסינן במסכת סוטה (כ"א א') מאי דכתיב כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו')... מה אור מאיר לעולם אף תורה מאירה לעולם... (שם כלל א חלק ב פרק א)

אברבנאל:

אלה תולדות - הקדמה: יש מפרשים הפרשה בפשט, כרש"י רמב"ן ואבן עזרא המעיר אחר כך ברמיזותיו, או מפרשים הכל כצורה ומשל, כרמב"ם ורלב"ג. ומי התיר להרב לעשות צורה בקצת מעשה בראשית ובקצתם לא? ואם נתיר הרצועה לעשות צורה בפסוקים תתפשט הצרעת הזאת בכל וגם במצות, ועל כן נמנע הר"ן מלפרש הפרשה וכן עשה הרמב"ן רבו. וראשונה אלמד זכות על הרב שבכל דבר שיש בו מעשה לא מלאו לבו להוציא הפסוקים מפשטם חלילה, וכן במעשה בראשית, ואמונת החדוש מקובלת באומה, וביאר בחלק ב' פרק כ"ט ול' שכל מעשה בראשית אינו בפשט כולו, אך השתדל להביאו כפשוטו ולקיים אמונת החדוש. אך העצים בגן והנחש וכו' חשב מפני קושי הדברים שאינו כפשוטו, ונסתייע בדברי חז"ל, "עד ויכולו כבוד אלקים הסתר דבר, מכאן ואילך חקור דבר", ואפשר לחקור בדברים. וגם הוקשה לו שאי אפשר שהיה הכל עד לידת קין והבל והגירוש ביום אחד...

ונראה לי שפרשה זו ראוי לפרשה גם כפי פשוטה וגם על דרך הנסתר, כי היא ספור פשוט ולא חלום כהסולם וכדומה, וזהו היתרון לתורת אלקים שהחיצון הוא האמיתי כמו שהיה, והפנימי הנרמז חכמה עליונה. ובעלי הקבלה פירשו כל הדברים התחתונים דוגמא לעליונים, כבזהר בהעלותך, רשב"י אומר ווי לההוא בר נש דאמר דהאי אורייתא אתייא לאחזאה סיפורים בעלמא... אמר אם כן שבתורה המלות ופירושן שהם הלבוש, כונת הסיפורים שהם הגוף, והרמז הנסתר במדרגת נשמה... (בראשית ב ד)

בחדש השלישי - מג' סבות נתנה תורה רק לישראל, א', מפאת המקבל, שהיו עם רב, ולחז"ל אין שכינה שורה פחות מב' רבבות ואלפים, ומה שנתנו מצות לאדם הראשון נח וכו', יש אומרים שהיו טבעיות לפי טבעם, או נמוסיות בהסכמה וכו', וחלילה כן אלא שנצטוו, כאמרו וישמור משמרתי וגו', אלא שכל אלו לא קראו לאחרים דרך נבואה, כי אם נאמר להם לבד ולביתם.

ב', מצד השליח שלא היה מוכתר במעלות ושלמיות במין האנושי כמשה רבינו ע"ה... ג', מצד הנפלאות שבנתינתה, שהדריכום באמונת אמתיות התורה, ועל כן יקראו נמוסי שאר העמים דת, שהיא הנהגת המעשים הגשמיים, ותורה היא מה שראוי שיאמין האדם בשלמותו. (שמות יט א, וראה עוד מתן תורה)

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים - להעיר על שאלת המדיני אם הכניעה לתורה ולנימוס חירות או הכנעה, והשיב שבהיותם מביאים לשלמות הדעות והמדות הם חפשיות... (שם שם ה)

...והנה בי' הדברות ג' מעלות על שאר דברי תורה, א', לא שמעום מפי נביא כי אם מפי ה'. ב', נתנו לעם רב ולא למשה בלבד, ג', נכתבו על ידי ה' על הלוחות, על כן אמרתי שהם מאמרים כוללים כל תרי"ג המצוות ויסודי התורה. ולהמקובלים באו בהן תר"ך אותיות כמנין תרי"ג מצות וז' קולות בהם ניתנה תורה... וכמו שבבריאה נבראו במאמר אחד דברים רבים, ומתחלפים, כן יכלול כל דבור מי' הדברות תעלומות חכמה ומצות הרבה. (שם כ א, וראה עוד עשרת הדברות)

לכו למים - ...ואני אוסיף, שהתורה משקיטה התלהבות החקירות השכליות והספקות הבאות מהם באמונותיה ודעותיה כמים, וכן תרכך ותעזר לעכל הדעות האלוקיות הקשות, וכיין משמחת, ואם יעבר אדם הגבול ישתכר, וכן בדעות במופלא ממך. ונדמתה לחלב שהיא באה מן המזין המגדל ושומר עמו, והיא פשוטה ונקיה בתכלית הלובן... וכן אין בכל החכמות והחקירות הזנה אמיתית לנפש כי תמיד ישארו בה ספקות, וכל פילוסוף סותר דברי קודמו. (ישעיה נה א)

ספורנו:

התורה - החלק העיוני ממנה, והמצוה - הוא חלק המעשי ממנה, אשר כתבתי - כי לולא חטאו בעגל היתה כל התורה נתונה חתומה מיד הבורא ית' כמו הלוחות, ומאז שחטאו בעגל לא זכו לכך, אבל כתבה משה במצותו, כאמרו "כתב לך את הדברים האלה"... להורותם - אתנם לך כדי שתורה אותם כי אף על פי שהכל בכתב, כאמרם מי איכא מידי בנביאי וכתובי דלא רמזה משה באורייתא, וכמאמר קצתם רב בכתב ומיעוט בעל פה, הנה הרמזים אשר בה בעיון ובמעשה לא יובנו אצל רוב ישראל זולתי על ידי מורה צדק... (שמות כד יב)

ושכנתי בתוכם - ...וכן ראוי שיהיו בישראל כל קדושיו מחוברים אל ההמון להבין ולהורות ובקדש הקדשים נתן התורה תוך גוף מצופה זהב מבית ומחוץ, כאמרם ז"ל בזה כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם, ועל אותו הגוף שהוא הארון נתן כפרת כלו זהב מורה על צלם אלקים בלתי מחובר עמו כלל, וכן כרובים פניהם איש אל אחיו מורים על מעלת המצאת המושכל וקבלתו, וזה בהביטו אל התורה, כאמרו אל הכפרת יהיו פני הכרובים, ובזה הם פורשים כנפים למעלה, כאמרו ארח חיים למעלה למשכיל ובזה יתעשת האלקים לנו, כאמרו "ואל זה אביט". (שם כה ט)

מהר"י יעבץ:

ר' שמעון אומר ג' כתרים הם, כיון שכתר תורה היא העולה על כלם ראוי ליזהר בו יפה... בעלי שני הכתרים עומדין מחוץ לפרוכת העדות, וזר התורה לפני לפנים, ובכלם נאמר ועשית לו ובשל ארון נאמר ועשית עליו, להורות כי כתר תורה גדול משניהם. והטעם כי שני הכתרים אינם אלא לפי מה שיכבדום האנשים, ולכך צוה ועשית לו כי הכבוד הוא הכתר, אבל כתר התורה לא יחסר מאומה אף אם לא יכבדוהו, כמו שכתבתי במשנת כל המכבד את התורה גופו מכובד, ולזה אמר "עליו", כי אין מעלתה תלוי בכבוד, אלא הוא דבר חוץ ממנה. זאת ועוד אחרת, כי כל הכתרים צריכין לכתר התורה והוא אינו צריך אליהם. דוד מצד התורה זכה למלכות, דכתיב (תהלים קי"ט) "זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי", ואהרן גם כן מצד התורה זכה לכהונה, שנאמר (מלאכי ב') "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו... וכיון שמעלת כתר תורה כל כך גדולה צריך לטרוח אחריה... (אבות ד יז)

כבר כתבתי במה שעבר כי תורתנו הקדושה נשמה לזה העולם, כמו שנפשו של אדם נותנת לו קיום והעמדה לעולם, וזה אמרם ז"ל (ב"ר א') שהיה מסתכל בתורה והיה בורא העולם, ולכן היו עשרה מאמרות שבהם נברא העולם כנגד עשר הדברות. והפסוק הראשון בראשית יש בו ז' תיבות וכ"ח אותיות, וכל זה לראיה כי קשר גדול לעולם עם התורה. ובפסוק לעיל (ט"ו) "הולך תמים" כתבתי בסייעתא דשמיא כי בעולם ג' חלקים וכן בתורה וכן באדם, וכלם זה כנגד זה. ואולי כי מכאן נתעוררו רבותינו הסוברים כי מעלת האדם קרובה למעלת המלאכים, כי הוא עשוי בצורה נוראה תבנית המרכבות כלול מהכל... והכלל כי העולם כגוף והתורה כצורתו, ורוצה לומר בעולם, השמים והארץ, ואבות הקדושים השיגו סודות המציאות בקבלה פה אל פה משם בן נח אשר קבל גם הוא מאביו ואביו מאדם הראשון, ולעוצם ידיעתם וחריצות עיונם השיגו לעשות רצון קונם כאלו נתנה להם התורה כביכול, והיא אומרו (בראשית כ"ו) וישמר משמרתי מצותי חקתי ותורתי... והנה זכו לכך ממה שהשיגו סודות המציאות בכללו, נמצא כי התורה והעולם אחוזים זה בזה, ויעמוד אדם על סודות התורה מסודות המציאות האמתיים, וכן מסודות המציאות סודות התורה. אמר במדרש השמים מספרים וגו', א"ר שמואל בר אבא מכיר אני חוצות הרקיע כשם שאני מכיר חוצות נהרדעא, וכי שמואל עלה לרקיע, אלא על ידי שיגע בחכמתה של תורה למד מתוכה כל מה שיש בשחקים... ואחר שידעת כל זה לא יקשה לך לומר כי הגלגלים נבראו בעבור התורה... (תהלים יט א)

...וכבר כתבתי במזמור ה' מי יגור באהליך (ט"ו) כי חוייב כן (לקבל התורה בתמימות) מעוצם סודות התורה, שהיא כלה שמותיו של הקב"ה, וכתיב (שמות ל"ג) "כי לא יראני האדם וחי", ולא יתכן להשיג אמתתה בזה העולם, אבל נקבלנה בתמימות בלב שלם כאלו ידענו טעמי מצותיה, ובשכר זאת יתן לנו מהלכים בין העומדים... וזאת שנית כי לרוב סודותיה אם היינו חוקרים בשכלנו לא יכול להשיג באלף שנים אחד מני אלף, ולזה אמר דוד ע"ה "אני בתמי הלכתי" וגו', ואמר אני, להוציא עצמו מכלל הסומכים על עיונם, אשר עליהם אמר (תהלים קי"ט) "כרו לי זדים שוחות"... (שם כו א)

...ואם תרצה לפרשם בזה הדרך עצמו על הרשעים המתפלספים מבני עמנו, מלעיגים על התורה והמצות ועל הקבלה הנאמנה, ומתעסקים בחכמות נכריות וילבשו התורה בגדי יונית, ויכסוה קדורנית, ויקומו לחקור על מצותיה במאזני שכלם הנקל, להתפאר בשווקים וברחובות, כי השיגו כוונת התורה, הרשות בידך, ויהיה התוכחה כך, אם שמרת כל התורה בדקדוקיה לא היה כל כך אשם עליך, אם תרצה לחקור מצד שכלך על החקים, אשר נמנע לדעת טעמם, אם לא מי שחרש בעגלי קבלת רז"ל הנאמנה, אבל עתה שלא שמרת אפילו המסור, למה שלחת יד לשונך לדרוש במופלא ממך. (שם נ טז)

מדרש שמואל:

והרב מתתיה היצהרי ז"ל כתב, על התורה - על קבלת התורה שיקבלו אותם עליהם, כענין שאמר רשב"ל תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב, ואם לאו יחזירה לתהו ובהו. אי נמי הכל מדבר בתורה, אלא שעל התורה אמר על החלק שיש בתורה שיורה אל האדם האמונות ולהבין סודות התורה ופינותיה במציאותו יתברך וחידושיו הנמצאות מאין ליש... ועל העבודה הוא חלק שני שבתורה שהם המצות המעשיות, כגון הקרבנות ושביתת הימים ומאכלות אסורות וביאות אסורות. ועל גמילות חסדים הוא חלק שלישי שבתורה, והם ההנהגות שצריך לכל אדם להתנהג בו עם זולתו. (אבות א ב)

ואפשר לי עוד לפרש עם מה ששמעתי בפסוק "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", שהוא כפול ויש בו שינויים, בתחלה אמר תורת ה' ואחר כך תורתו, ובתחלה אמר חפצו ואחר כך אמר יהגה יומם ולילה. אלא לפי שיש בתורה שני מינים, הא' חלק סודות התורה שהוא מה שנגלה לרבי שמעון בן יוחאי וחביריו, וחלק זה נקרא תורת ה', ובחלק זה אין יכולת ביד האדם להשיגה, ואין האדם יכול לעשות עוד בזה החלק רק להיות חושק ומשתוקק אליה בתשוקה רבה, ולכן אמר "חפצו", שזהו מה שבידו לעשות בזה החלק. ויש חלק אחר בתורה שהוא פשטי הכתובים, והדינים שבין אדם לחברו, והאיסור והמותר וחלק זה ביד האדם הוא להשיגה אם ישים אליה לבו רוחו ונשמתו, ועל חלק זה אמר "ובתורתו", כי היא צריכה אליו לידע האסור והמותר לעבוד את בוראו, וגם שבידו להשיגה, ובזה החלק צריך שיהגה בה יומם ולילה כדי שידע וישיג אותה למען ישמור לעשות ככל הכתוב בה, ועל החלק השני הזה דבר בכאן שמאי במשנה זו, ועל כן אמר עשה תורתך קבע... (שם א טו)

ואמר התנא אם אין תורה אין קמח, ואי אפשר שיהיה כפשוטו, שהרי כמה סאין קמח בהרבה בתים ואין שם ריח תורה, אבל רצה שכיון שאין התכלית המכוון נמשך ממנו נתבטל מציאות הקמח ההוא, והוי בטיל וחשוב כעפרא דארעא... (שם ג ד)

אפשר שנקראת התורה כלי חמדה לפי שכל מה שמשיג האדם בה הוא סיבה לחמוד אותה יותר ויותר, ובאהבתו ישגה תמיד ויחמוד להשיגה. ועוד שאפילו חי האדם אלף שנים פעמים לא יוכל להשיג את כולה כי אין לה קץ ותכלית, וכמאמר דוד המלך ע"ה "לכל תכלה ראיתי קץ", אמנם התורה רחבה מצותך מאד. ואפשר דנקט מצותך ולא תורתך, להשמיענו שאפילו מצוה אחת לבד אין לה קץ ותכלית וכל שכן כל התורה כולה, כי ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ובהיות שאי אפשר להשיג את כולה ולעולם האדם הוא עומד בחמדה להשיג זה ולידע מה שעדיין לא ידע, על כן נקראת כלי חמדה.

ואפשר לפרש שכפל פעמים ואמר חביבין ישראל וכו', ועוד אמר פעם שנית חבה יתירה נודעת להם וכו', לפי שהתורה יש לה שתי בחינות, אחת נגלית בחינת לבוש ואחת נסתרת בחינת פנימיות התורה, זהו הסוד, כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה בצירופים וחשבונות, ועל זה נאמר "ליראי ה' ולחושבי שמו", שיודעים לחשוב ולצרף צירופים של שמות הקדש. ועל הבחינה הנגלית אמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, ועל הבחינה הנסתרת אשר היא בודאי היותר חשובה, והיא פנימיות התורה, על זה אמר חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, והוא הדרך הנסתר, והוא ידיעת צירוף אותיות התורה לצרף מהם שמות הקדש ובו נברא העולם...

ואפשר גם כן שכוון במה שאמר שכוון במה שאמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כלומר שכלי חמדה זה לא כל החומד אותו ורצונו ליטלו נוטלו, רק לא ניתן אלא לישראל לבד ולא לאחרים, אפילו שיקיימו התורה. ועוד חבה יתירה נודעת להם יותר מזהו שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, והכוונה שנתן להם לחכמים ולישראל לדורשה ולפרשה... (שם שם כ, וראה שם עוד)

ואפשר שאמר אל תעשם עטרה וכו', כלומר אל תעשם לדברי התורה עטרה לשבחה בעיני הבריות, לומר שהיא עטרה וכתר כי תלמוד תורה כנגד כולם, ותהיה כונתך בזה השבח להתגדל עצמך בהם כי זכית לכתר גדול כזה, כי הכל צפוי לפניו ית', והוא יודע מחשבות לבך, וכן לא תעשם קורדום לחתוך בהם, כלומר שאם חרף או גדף אותך שום אדם אל תקלל אותו ולומר כי בזכות תורתך יכרת מן העולם בקללתך, כי בודאי זה האיש יענש על ידך והרי אתה משתמש בתורתך ועשית אותה קורדום לחתוך בה...

ואפשר עוד לפרש שכוון אל מאמר אנטיגנוס שיהיה כעבד העובד שלא על מנת לקבל פרס לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, וכנגד העולם הבא אמר אל תעשם עטרה להתגדל בהם, וזה כי ידוע הוא מה שאמרו ז"ל, כי לעתיד לבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ועל זה אמר אל תעשם עטרה, והוא משל על השכר העתיד לו בעולם הבא, שנמשל לעטרה, שלא תהיה כוונתו בעשיית המצות להשתכר באותה העטרה ולהתגדל בה שם בעולם הבא. וכנגד העולם הזה אמר ולא קורדום לחתוך בה, ליהנות מתורתו ולהתפרנס בהם, שכן אמר ודאשתמש בתגא חלף, וכל הנאה ושימוש בכלל גופי או רוחני... (שם ד ז)

ואפשר לומר שלא אמר לתורה כתובה על נייר וכו' או לכתיבה כתובה על נייר וכו', להודיע כי כביכול אינה קרויה תורה ולא כתיבה עד שילמוד אותה האדם, כי התורה קונה שלימות כשהאדם לומד אותה, וכבר מצינו לרז"ל שאמרו שהלומד תורה הוא בונה עולמות בעולם העליון בהבל פיו, ולכן המשיל התורה לדיו, וכשלומדה האדם הוה ליה כאלו כתבה על נייר חדש, וכמו שהדיו מעיקרא היה גולם בלי צורה וכשאדם כותבו על הנייר מאותו הגולם נעשה צורה, הלא היא צורת האותיות, וקנתה שלימות ממה שהיה לו קודם, כן הלומד התורה כביכול הוא קונה שלימות יותר ממה שהיה לה על ידי זה שלמדה. (שם שם כד)

וביאור דברי בן בג בג לפי שלמעלה סידר ימי שני חיי האדם כולם מסודרים בענין הלימוד, וכמו שאמר בן חמש שנים למקרא וכו', אמר עתה שאם קרא מקרא משנה וגמרא לא יחשוב כי כבר השיג את התורה ובא עד תכליתה, כי התורה אין לה קץ ותכלית, והטעם כי כל הדברים שבעולם הם חלק מאתו ית' ובו הם חיים וקיימים, והוא ית' פעל הכל, ועל כן כל ברואי מעלה ומטה הם מוגבלים בגבול, לא כן תורתנו הקדושה שאין לה קץ ותכלית, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה לכל תכלה ראיתי קץ אבל מצותך היא רחבה מאד, ועל כן אמר הפוך בה והפוך בה, כלומר לא תחשוב שהגעת עד תכליתה...

ואפשר עוד שאמר הפוך בה והפוך בה לפי שמצינו באותו השלם שהיה דורש מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, ואפילו שהיו אלו הפך אלו, ולכאורה היה נראה כי הפירוש הראשון הוא הצודק, לכן אמר השלם הזה אל תשגה בני בסברא זרה כזאת, רק הפוך בה והפוך בה ודרוש דברים הפכיים זה מזה פנים לטהר ופנים לטמא דכולא בה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים כמאמרם ז"ל. ואפשר עוד לומר הכפל אשר שני פעמים הפוך בה והפוך בה הכונה כי דברי תורה לא יובנו אמיתתן ותוכיותן עד שבתחלה יעורר המעיין בה הקושיות שבענין ההוא שיורה בקושיותיו כי כל דברים הפוכים מן האמת... ותרץ כל הדברים על מתכונתם וישארו הדברים אמתיים כאשר הם. ואמר דכולא בה, כלומר אף אם לפעמים יש קושיות עצומות יתבהל האדם ולא ימצא ידיו ורגליו לתרצם, הענין הוא מצד קוצר המשיג, אמנם אם ישתדל לעיין ולבא עד תכליתה ימצא תירוצים נפלאים דכולא בה... (שם ה כד)

שערי קדושה:

והנה כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים, ואמנם מזון הרוחני של נפש הקדושה נמשך אליה על ידי קיום התורה, הכלולה מתרי"ג מצוות, כדמיון תרי"ג איברי הנפש גם הם, ונקרא לחם, כמו שכתוב "לכו לחמו בלחמי", וכל אבר מן רמ"ח אברים ניזון מן המצוה פרטית, מתייחסת לאותו אבר. וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה, גם האבר הפרטי המתייחס למצות יחסר ממנו מזונו הנמשך לו מן ארבע אותיות ההוי"ה... ונמצא האבר ההוא מת לגמרי. ובהסתלק הקדושה ממנו, אז יתלבש בו רוח הטומאה מן הארבעה יסודות נפשו הטמאה... ולכן צריך האדם לחפש בכל כחו לקיים כל תרי"ג מצות, וכאשר יקיים איזו מצות עשה יכוין להסיר מהאבר הפרטי של נפשו, המתייחס אל המצוה ההיא, זוהמת הקליפה ההיא, ואזי תחול על האבר המצוה הקדושה ההיא... (חלק א שער א)

אלשיך:

בראשית - היה צריך לומר בראשית ברוא, ומזה אמרו חז"ל במה שהוא בראשית ברא, בתורה שהיא ראשית לכל, שעל ידי צירוף אותיותיה ברא שמים וארץ. ובבראשית רבה: והאומן אינו בונה את הפלטין מדעת עצמו, אלא דפתריות ופנקסיות יש לו לדעת האיך, רוצה לומר כל סדר ותקון מעשה בראשית בכל פרטיו ונקודת זמן עשיית כל דבר ואופן עשייתו לפי פשטו הוא מכוון לכונת הכתוב, ולפי הסוד והדברים הנאצלים עליונים הרמוזים בו, ועל ידי הבטתו ית' אל סודות התורה בנין אצילות העליון היה בורא פרטי הבריאה למטה להקבילם לעליונים. ומה שאמר שהתורה אומן אינו כלי אומנות אלא הן שמותיו וחכמתו ית' שאינם נפרדים מאיכותו, והוא לבדו הפועל בהם. (בראשית א א)

והנה ברא האדם כלול מד' העולמות, הגוף מהשפל, הנפש המתנועעת מעולם הגלגלים, הרוח מעולם המלאכים, והנשמה מעולם העליון, ועל ידי עשיית רצונו יתקדשו ד' חלקיו ויתעורר עולם העליון להריק שפע דרך העולמות שנתקדשו ונתקשרו על ידו, וכל זה על ידי קיום התורה שגם בה ד' בחינות אלו, פשט נגד עולם השפל, רמז דרש וסוד נגד השאר... (שם שם כו)

...והנה אין ספק שתרי"ג מצוות הם תרי"ג שרשי אורות נשאות, ושורש התורה שממנו יסתעפו העקר וממנה יתפשטו אורות דקים ועבים, ולא ידמה אור מהדקים אל המאור הגדול, וכן העוסק במצוה יאיר לנפשו באחד המאורות לא יערוך עם העוסק בתורה ממש, שמתדבק באור הגדול המאיר לכולם, ועל כן אמר ותלמוד תורה כנגד כולם... (שם ב ט)

ואכל וחי לעולם - שעל ידי עסק בסודות התורה אין למלאך המות שליטה בו, כהמעשה בדוד המלך בשבת ל'. (שם ג כב)

קחה לי עגלה - ...אמנם שם לפני אברהם ששעבוד זה אינו מוכרח ויוכלו להנצל ממנו על ידי טוב בחירתם, כדכתבנו, שהקב"ה רצה לזכות את ישראל לתת להם התורה שעל ידה ינצלו מגלויות, והיה אפשר לתתה להם רק אחר הפסק זוהמת נחש, שעל ידי כן זכו להנבא פנים בפנים בהקיץ מה שאי אפשר בזוהמתם, וניקה אותם על ידי גרות יצחק ויעקב וכור הברזל במצרים... (שם טו ט)

הילך בתורתי - או יעזבנה למען קנות ממון. ועוד שלא יחשבו שאין התורה הרוחנית עבור הגוף הגשמי הראה להם שלחם רוחני יאכל איש גשמי. והיה משנה - וכפי שעל ידי הכנת שבת יעדיף המן לזון החומר לחם משנה, כן באלף הששי יהיה לאיכות התורה המתפשט בגוף פי שנים מאשר הוא עתה, ומה גם באלף השביעי... (שמות טז ה)

ומה ששם במשכן השולחן והמנורה, ואמרו בבבא בתרא כ"ה הרוצה להחכים ידרים, להעשיר יצפין, והלא התורה היתה בארון? אך הנה יריק ה' ב' מיני שפע על הארץ, רוח ממרום חכמה ויראת ה' אל הנפש, והון ועושר ושררה אל החומר, ועד שלא נעשה המשכן היה השפע המעמיד העולם הזה מאתו, ולכל אחד מהשנים מקור מיוחד למעלה, וכאשר גזרה חכמתו ונתאוה להיות לו דירה בתחתונים במשכן, קבע בו ב' מוצאות השפע... ומדוע אין המנורה בפנים? כי המנורה נוכח השולחן, שאם יחזיק העשיר את החכם שיעסוק בתורה נכחו יהיה, אך אין מדרגתם שוה, כי המנורה תימנה, בצד ימין. (שמות כז כ)

ושמרת לעשות - גם אם לא יישר בעיניך. או לומר אלו ואלו דברי אלקים חיים ללמדם, וגם באלו שנדחו בהלכה מתעוררים אורות עליונים ונעשים יחודים עליונים, וגם בהם היינו משיגים חיי עולם הבא, אלא שא-ל דעות בחר בדרך האחרת להתנהג בה, ולעשיה תשמור דרך זו והאחרת ללמדה ואין לבטלה מהלמוד. (דברים יז י)

כי יקח איש - רומז כאן למי שבא אל התורה שהיא כבת זוגו משורש נשמתו ושם לה עלילות דברים שלא מצא בה ערבות וחדוד כי אם בפילוסופיה. ולקח אבי הנערה - הקב"ה ושכינתיה והוציאו את עריבותה אל זקני ירושלים העליונה. ופרשו השמלה - פירושים על חדודיה או שמלת צורבא דרבנן יפשיטו מן האיש וייסרוהו עד שישוב. (דברים כב יג)

ביום אשר תעברו את הירדן - רצה שידעו על ידי נסים אלו כי הכל תלוי בשמירת התורה, א', על ידי מעבר הירדן על ידי הארון, ב', שהאבנים יכילו כל התורה ובע' לשון, ומתנת הארץ תלויה בשמירת התורה ואינה כדי למלאות בטנם... (שם כז ב)

מעין גנים - התורה מים של חיות ונצחיות, נוזלים מן לבנון - מקור העליון מאד. (שיר השירים ד יב)

בתורת ה' חפצו - מהרהר בה, וגם יהגה - בדבור ובמעשה. או גם שיש בתורה חלק הסוד שהוא תורת ה' ואינו לאדם, בכל זאת חפץ בה. (תהלים א ב)

יתן אומר המבשרות - שהשי"ת נתן התורה וכל נשמה קבלה חלקה אז, וכל אחד מחדש בעולם מה שקבלה נפשו אז, ועל כן צריך לומר בשם אומרו, וזה בקשו המלאכים שתנתן תורה להם שיוכלו לחדש בה, ודחם. (שם סח יב)

ארוכה - וכל חלק מהתורה אין סוף למדתו על ידי פלפול וכו', ולמה לא עסקת בזה. (איוב יא ט)

ויש עוד אפשרות תקון שתקרבנו לתורתך, ואם אינו ראוי בעצמו שיחזיק ידי תלמיד שהוא ריח תורה, שזה דומה לסעיף מהאדם, וגבר ימות - ותיקון זה טוב מהגלגול, כי על ידי הגלגול קרוב שיתקלקל יותר אחר שכבר נטמא בראשונה. (שם יד ט)

ברוח פיו - אם יעסק בתורה, שאז אין אש גיהנם שולטת בו. אל יאמן - וזה בתנאי שאל יאמין העוסק בתורה בהיקש מוטעה מהחכמות הזרות, כי אז ימות בעון אביו. (שם טו ל)

לא ידע אנוש - על כן אין עכו"ם יכולים להשיגה, ואל תעלבו כי גם לא תמצא בארץ החיים - במלאכי השרת. תהום - ועל שלא היתה בדור המבול ודור אנוש עלו תהום וים והציפום. (שם כח יג)

לא תסולה - על דרך הסוד אמר שהתורה בערך לשאר החכמות ככתם אופיר זך ובהיר. (שם שם טז)

לא יערכנה זהב וזכוכית - על הדרש נגד הסוד אמר שהוא כרואה זהב מאחורי זכוכית. ראמות וגביש - אמר על הרמז שהוא למטה מהדרש. (שם שם יז)

כתם טהור - הפשט מלבד שהוא משולל סיגים שלא כיתר החכמות יש בו גם איכות קדוש. או כתם אופיר - על ידי התורה יהיה לו עושר, וגם ספיר - בריאות, שעל ידה יזדכך הגוף כזכוכית, כמו שאמרו משמתו חגי זכריה ומלאכי בטלה זכוכית לבנה, שלא נשאר גוף נקי לנבואה, וכל זה רק על הפשט בתורה ואפילו לא על הסוד... (שם שם יט)

אמרו רז"ל ויכל אלקים ביום השביעי, מה היה העולם חסר, מנוחה, בא שבת באה מנוחה, רוצה לומר שהד' יסודות יפרדו וישתברו, ולכן הריק עליהם בשבת קדש רוח שפע ממרום כנפש בגוף, שיתקיימו, ועל ידי התורה יתקיים השפע, וזה שאמרו חז"ל שו' או ז' דברים קדמו לבריאה, תורה וכסא הכבוד וכו', שעל ידם יורדים אורות שפע העליון לתקן עולם, ורוח ויצר לב האדם רע וימנע השפע, לכן ברא תשובה וזכות אבות ומקדש לכפר, וגן עדן וגיהנם לשכר ועונש למען יבואו לתשובה... אם כן אמר הכל הבל גם מנוחת השבת בלי הז' דברים שקדמו לבריאה. (קהלת א ב)

רמ"ע מפאנו:

ומן המאורות נלמד לכל דבר, כי מה שאירע אליהן הוא סימן לחלקי הנפש אשר מספר חמשתן יחד נפ"ש רו"ח נש"מה חי"ה יחי"דה הוא כמנין שמ"ים קד"רות בתוספות הקדרות עצמו שהוא לבוש שק עליהן עד ירחמנו עושנו. והנה הן וכוללן שהוא האדם השלם הנה הנם בגמטריא תל"מוד תו"רה עם האותיות, שאין לנשמת האדם תקון יותר מבלעדי התורה ואותיותיה, שכולן מתאימות בכל מקום ובכל זמן החפץ ימלא את ידו... (מאמר העתים סימן כו)

ראה עוד משה-תורה ממאמר חקור דין חלק ב פרק יג.

מהר"ל:

התלונה השנית מה שאמרו שבמקומות קרבו מעשים אשר אין רואים לקרב... כי חז"ל היה בידם מקובל דברי חכמה חכמת אלקות, ועל פי החכמה הזאת מיוסדים דרכיהם, ולפיכך האדם שאין בידו דרכים אלו רק דברים טבעיים ושכל אנושי רחוק מהם דבריהם, ולכך נמצא החילוף בין דעתם ובין דעת שאר בני אדם, כמו החילוף בתורה עצמה, כי כמה דברים אשר הם בתורה הם רחוקים מהשגת האדם בשביל שדברי תורה אלקיים נבדלים ביותר מהשגת האדם... (באר הגולה באר ב בהתחלה)

...הרי שהחמירו מאד, וכל זה כי דברי חכמים על פי התורה שכל דברי תורה משוערים בשכל, וכאשר ראוי לפי השכל כך ראוי לעשות, וכמו שאמרה תורה ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו', ואינו דת נמוסית מניח הדברים לפי הסברא ולפי המחשבה, והתורה שכלית לגמרי, ואין התורה פונה אל הסברא... (שם)

והנה דברי חכמים הם לפי הדקדוק, והם דברים נגלים שהעמיקו מאד לדקדק ולירד עד עומק הכתוב, ודבר זה נקרא מדרש חכמים, הם הדברים היוצאים מן עומק הכתוב, אבל פשוטו קיים עומד, שכן אמרו בפרק ב' דיבמות, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הרי שהם גילו לנו שאין לעקור הפשט כלל, אבל הוא נשאר והדרש שדרשו בו הוא עומק הכתוב. למה הדבר דומה, לאילן אשר שרשו עומד בארץ מוציא ענפים ומוציא עוד פירות ועלין והכל יוצא משורש אחד. וכן הפשט הוא שורש הכתוב ומתפשט אחר כך לכמה דברים שמסתעפים ומשתרגים ממנו כמה ענפים לכל צד, וכך אמרו בפרק קמא דסנהדרין, מקרא אחד מתחלק לכמה טעמים, ולפיכך אין קשיא כאשר תמצא כתוב אחד דרשו אותו לכמה פנים, כי אף הדברים הטבעיים דבר אחד מתפשט ממנו כמה דברים, שאין ספק כי הדבור הקדוש הוא מתחלק לכמה פנים ולכמה דברים, כי הדבור הקדוש הוא מן השי"ת לפי השכל, ואין הדבור של השי"ת שרוצה וחפץ בו מבלי טעם ושכל... רק מצות התורה הם מתחייבים לפי החכמה, ומהדברים המתחייבים לפי החכמה נמשכים עוד דברים ומתחייבים מהם עוד דבר חכמה, ודבר זה ידוע לכל משכיל, לכך התורה אשר דבריה מושכלים נמשכים ומתחייבים מזה דברים הרבה מושכלים, וזה ענין התורה התמימה, אשר כתוב אחד מתחלק ומתפשט לכמה טעמים, יש רחוק מפשוטו, ויש קרוב מפשוטו... אבל השורש אחד. (שם באר ג בסוף)

ודבר זה צריכים להעיד עליו הן חכמי ישראל הן חכמי האומות, שהם (חז"ל) היו לנו לעינים בתורת משה, וזולתם היינו כעורים מגששים באפילה, והיינו נלאים למצא פתח מצוה על בוריה ועל אמתתה. ואם כן איך נחשוב עליהם שדברו בקצת מאמרים שנראים רחוקים מן הדעת שלא היתה כוונתם רק לשקר לספר דברים אשר לא היו, ומכל שכן שיהיה בדעתם חס ושלום לדבר דבר שאינו באמונתו ית'. הלא הם שהזהירו והחמירו על מי שמדבר דבר שקר... (שם באר ד)

...וכן הדבר כי לפי ענין הראוי אצל העולם שיהיה נמשך אחר היחיד שהוא עיקר, כמו שאמרה הבת קול שהלכה כר' אליעזר בכל מקום לפי גודל חכמתו, אבל לפי מדריגת התורה שהיא שכל עליון ראוי שיהא עיקר הרוב שהוא הכלל, שהוא קרוב אל השכל, והפרטי קרוב אל הגשמי, ודבר זה ידוע. ועוד הכלל הוא עצם ועיקר הדבר, ולפיכך בסיני נתן להם "אחרי רבים", כאשר הכלל שהם הרבים הם עצם ועיקר. ומפני שאמר שיש לפסוק הלכה כר"א מצד גודל חכמתו, אבל הדבר שהוא קיים עומד בלי שנוי הוא הכלל שאין לו השתנות, ולפיכך בסיני שנתנה תורה נצחית קיימת בלא שינוי נתן לישראל "אחרי רבים להטות", ובזאת המעלה העליונה רצו ולא במדרגת בת קול... (שם באר ד, וראה שם עוד)

וזה שאמר ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה, כי התורה הוא סדר הנמצאים איך יתנהגו הנמצאים, וכל סדר המציאות בכלל נכלל בתורה, ודבר זה ידוע מאד מדברי חכמים במדרש, אמרו, הקב"ה היה מביט בתורה וברא את העולם, והתורה אומרת בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא תורה... הרי כי התורה היא סדר ונמוס הנמצאים, ואין בזה ספק כי התורה בה מבואר איך יתנהג האדם במעשיו בכל הנהגתו, וכך בתורה סדר כל הנבראים, ועל זה אמרו הפוך בה דכולה בה. אך שדבר זה שהוא סדר הנבראים רחוק מהשגת האדם איך נרמז בתורה, ואין מפורש בתורה דבר זה בפירוש רק בהעלם ובהסתר, כי התורה שמה הדברים כפי מה שהם הנעלמות נסתרות והגלויות מפורשות, כלל הדבר כי התורה שהשי"ת עוסק בה הוא סדר הנמצאים, והוא ית' יודע סדר הנמצאים ואינו עוזב סדר שלהם עד שיהיו מסולקים ממנו לגמרי, וזהו שעסק בתורה, כי אין התורה רק נמוס וסדר הנמצאים אשר הוא ית' יודע... (שם)

פרק ר"ע, כשעלה משה למרום מצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות... אמנם כאשר תבין הדברים אשר התבארו אין לך תמיה בכל זה, כי התורה שנתן השי"ת לישראל הוא הסדר האלקי אשר סדר השי"ת מאתו באיזה ענין יתנהגו, וסדר הזה אין ספק שהוא על כל סדר והנהגה אשר אפשר שיהיה עד שאין אחריו עוד, שאין לומר כי יש סדר יותר עליון ויותר נכבד... ומפני שהתורה היא יותר עליון ולכך יש על האותיות שבה תגין, לומר לך שאין מעלה אחריה עוד... ואין צריך תגין בגט ושאר כתיבה כי אם בתורה לפי מעלת התורה צריכין האותיות תגין, הרי התגין בתורה לומר שהתורה היא סדר אלקי שאין אחריו עוד... (שם)

...אבל במה שהתורה היא דבר אלקים חיים ביד הנביא, לכך הדברים שבתורה כפי השגת הנביא, והדברים האלו (עולם הבא והשארת הנפש וכו') הם נבדלים מן האדם הגשמי ואינם עמו במציאות, וכמו שנבדלים בעצמם ואינם עמו, כך ידיעתם רחוק מאד מן האדם ונבדלת ממנו, ולא יכנסו בגדר השגת הנביא דבר שהוא נבדל מן האדם... כי החכם ישיג מצד שכלו, ומכיון שהוא ישיג מצד שכלו יוכל להשיג הדברים הנעלמים והנסתרים ביותר, אבל הנביא יקרא חוזה או רואה, ששיך רואה במה שהוא רואה הדבר מבחוץ... ואף כי אין הנבואה על ידי השגת החוש הגשמי, מכל מקום כמו שהחוש דבק במוחש כך יש התדבקות כח הנבואה של הנביא, שהוא כח המדמה או מה שהוא הכח המקבל הנבואה שהוא מתדבק בדבר שהוא מתנבא עליו... (גבורות ה' הקדמה א)

ועוד טעות גמור טעה, שסובר כי כל הדברים אשר נכתבו בתורה לא נכתבו רק בשביל דבר חדוש, ואין הדבר כך, כי הרבה פלאות היו ולא נכתבו בתורה כי אין התורה ספור חדושים רק היא תורה נתנה מפי הקב"ה, וכאשר היה ראוי מצד עצמו להיות נזכר הנס בתורה נכתב בתורה, כמו הנסים שנעשו לאבות בפרט הכתוב מאריך... וזה שנעלם מן הראב"ע (אבן עזרא), וזהו ענין נפלא, כי התורה היא סדר העולם בה ברא הקב"ה את העולם, ולפיכך הדברים שהם עיקר יסוד העולם התורה מספרת בהן באריכות, כמו אבות העולם שהם אבות ושורש אל אומה הישראלית, שהם עיקר העולם, נמצא כי האבות הם יסוד העולם וראוי לבאר היסוד על מה הוטבע העולם. ולפיכך לא יקשה לך למה מאריך לספר בענין שרה בת כמה היתה כשנולד יצחק... (שם פרק טז)

...ופירוש זה, כי האדם מתחברת בו הנשמה אל החומר, ובעבור שאין הנשמה השכלית מחוברת בו בחומר, דהיינו בעוד שלא יצא לאויר העולם אז נשמתו נבדלת, ואז היא שכלית לגמרי וידע כל התורה, ובעת יציאתו נגמר בריאתו והנשמה תתחבר לחומר, וכאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי מדבר גשמי, וזה שמשכח כל התורה שאינו שכלי לגמרי... (שם פרק כח)

...וכמו שנקרא מקום בעבור שהוא כולל הכל, כך נתן הקב"ה תורה לישראל שכולל הכל ולא ימצא דבר שלא יהיה נמצא בתורה, ולפיכך נתן השבח על התורה במקום הזה, כי זה נראה מעלת התורה הכוללת הכל... (שם פרק נג)

כי ארבעה ספרים הם כנגד ארבעה דברים אשר זכרם התורה תמיד, והם ארבע פרשיות תפילין כמו שהתבאר למעלה. ספר הראשון כנגד הא-ל הגדול, שהוא ית' ברא הכל, וזה נזכר בספר בראשית גדולתו של הקב"ה איך ברא הוא ית' העולם, וכן בו בריאת האבות שמהם הושתת העולם, וכן תמיד היה העולם יוצא לפועל להיות נבראים האומות... ולפיכך עד סוף פרשת ויחי מדבר מן בריאת עולם. וספר שמות מדבר נגד הגבור, כמו שהשי"ת ברא העולם כך הוא מפסיד ברצונו הנבראים ועושה גבורות כמו שעשה במצרים, מה שפועל השי"ת בעולם ויציאת מצרים נזכר מתחלת פרשת שמות עד שגאלם השי"ת, וכדי לומר לך התכלית מה שגאל הקב"ה כי התכלית הוא מעיקר הדבר והתכלית הוא כמו שאמרנו לשכון ביניהם, ולפיכך מספר עשיית המשכן.

והספר השלישי נגד והנורא, שהוא יתברך אחד בעולמו לכך ממנו היראה, כי הוא אחד ומי מוחה בידו אשר הוא עושה והכל אפס זולתו, ולפיכך מקריבין אליו הקרבנות, שהוא הוראה שהוא ית' אחד. ספר הרביעי שהשי"ת מנהיג את הנמצאים בחכמתו ובהנהגה ראויה כמו שהיה מנהיג את ישראל במדבר, וזה נגד עושה משפט וגו', שכל זה הנהגת השי"ת הנמצאים בהנהגה ראויה, ולפיכך מתחיל ספר במדבר בסדר הדגלים ואיך היו נוסעים ומנהיג אותם על פי הענן עד סוף הספר... (שם פרק סט)

...ואי אפשר שיהיה מעלה יותר עליונה כמו זאת, כי על ידי התורה שיהיה השי"ת נותן לישראל וישראל הם המקבלים, לכך התורה היא אמצעי לעשות חבור ודביקות גמור... (נצח ישראל פרק ב)

וביאור הענין הזה, כי הלמודים שהעולם נברא בשביל שיש כאן התחלה וכל התחלה היא יחידית, ולכן ראוי להיות נברא העולם מן השי"ת שמן האחד יושפע אחד, ובשביל אותה התחלה נברא הכל... וכאשר נמצא התחלה יחידית מן היחוד מעתה היה כאן מקבל מה שלא היה קודם, ועתה יחשב שאר הבריאה תוספת והשלמה על המקבל... ודבר זה רמזה התורה במלת בראשית ברא אלקים, כי הב' של בראשית פירושה בשביל ראשית נברא הכל, כלומר כאשר יש כאן ראשית שהוא אחת בשביל אותה התחלה שהיא אחת נברא הכל, מפני שהכל השלמה אל הדבר שהוא התחלה. ופליגי מהו הראשית הזה שבשבילו הכל נברא, וקאמר בזכות התורה כי התורה שהיא שכלית היא במעלה קודם הכל, והיא נבראת קודם לכל, ולכך כתיב "ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז", כי כל פועל דבר מה תחלה נמצא ממנו סדר הדבר אשר הוא רוצה לפעול, לכך השי"ת אשר רצה לפעול העולם בתחלה היה נמצא סדר העולם כמו שבארנו במקום אחר, כי התורה היא סדר הנמצא והנהגתו, ודבר זה ראשון ותחלה, וכאשר יש התחלה אז נברא תוספת על הדבר שהוא התחלה... (שם פרק ג)

אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, דבר זה ענין מופלא, כי התורה והגוף שהם שני הפכים, ואם כן איך תתקיים התורה שהיא שכלית בגוף הגשמי שהגשמי הפך הנבדל, ולפיכך אין קיום התורה באדם הגשמי, שהם כמו שני דברים שאינם מתדמים ומתיחסים ביחד, שאין להם עמידה ביחד, ולפיכך אין התורה מתקיימת רק במי שממית עצמו על התורה. ואדם כמו זה גופו אינו נחשב כלל וכאלו אינו גופני כלל, שהרי הוא ממית ומסלק עצמו על התורה, ובזה התורה מתקיימת שהרי אינו בעל גוף... (שם פרק ז)

המאמר הזה מופלא, כי למה היו עקרבים סביב להר סיני, ומה הוא ענין הטעייא שידע זה. אבל יש לך לדעת כי החכמות הם שתים בעולם, החכמה האמת היא חכמת התורה, והם דרכי השם, אשר חכמה זאת לא הוריש לשום אדם, כי היא שכל האלקי כמו שהוא ידוע כי התורה בפרט הוא שכל אלקי, ולא נתן זה כי אם לישראל אשר צוה להם חקים ומשפטים, והחכמה הזאת היא מן השי"ת אשר נתן תורה לישראל. החכמה השניה היא חכמה האנושית, וזאת החכמה היא גם כן בעו"ג, אמרו במדרש אם יאמר לך אדם יש תורה בעו"ג אל תאמין, שנאמר והאבדתי חכמה מאדום וגו', אם כן אית בהו, והאדם קונה החכמה שלו ממה שהוא רואה ומשיג לא כמו התורה אשר נתנה לאדם מן השי"ת, אבל האדם צריך למושכלות שלו להשיג בנמצאים, ולפיכך קרא שכל האדם טייעא אשר הוא סוחר ישמעאל, אשר כל סוחר סובב כל הארץ, וכך שכל האנושי צריך לסבב ולעיין בנמצאים ומהם יקנה החכמה... והיה מקבל רבה בר בר חנא מן שכל האנושי מעלת הר סיני, וחזאי דהדרן ליה עקרבי... שרוצה לומר כי מעלת הר סיני נבדל מן האדם לגמרי... (שם פרק לא, וראה שם עוד)

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, הכתוב הזה רוצה לומר כי התורה חפץ מונח כל הרוצה לזכות בה יזכה בה, ולכך לא אמר אשר שם לבני ישראל, רק לפני בני ישראל, כמו דבר המונח לפני כל הרוצה לזכות בה. ולא יאמר האדם כי התורה לא נתנה רק לגדולי החכמים שהם רחוקים מן הטעות, אבל התורה נתנה לכל. ולא יאמר גם כן אולי אשגה בתורה... ומפני זה נראה כי הברכה על למוד התורה לעסוק בדברי תורה, ואין מברכין ללמוד תורה... וזה כאשר הוא מוציא הדבור זה נקרא עסק בתורה, שהדבור נחשב מעשה, אבל למוד נקרא הבנת הדבר מה שלמד, ואין הברכה רק על מעשה המצוה, ואם למד בעיון לבד אין לו לברך לעסוק בדברי תורה, שזה נאמר על המעשה. אמנם נראה לומר כמו שאמרנו, כי לכך מברכין לעסוק בדברי תורה, כי ללמוד תורה לא שייך רק על מי שלמד תורה ומכוין ההלכה לאמתתה, בזה שייך למוד תורה, אבל מי שאינו מכוין ההלכה על אמיתתה אין זה למוד, לכך מברכין לעסוק בדברי תורה, בין שהוא מכוין ההלכה או שאינו מכוין ההלכה רק שיכוין ללמוד האמת אף על גב ששגג. הרי כי למוד התורה לעצמו נקל מאד ואין צריך לחוש לשום דבר... (תפארת ישראל הקדמה, וראה עוד ערך למוד, מתן תורה ותורה-פעולה)

...והאומה היחידה היתה על הטבע והיא כנגד השמיני, כי השמיני הוא על הטבע, ולכך ראויה לישראל התורה שהיא על עולם הטבע, והתורה נבראת קודם שנברא העולם הטבעי, וישראל נבראו גם כן קודם שנברא העולם הטבעי, לכך כל ענין התורה שהיא בשמיני... ועכו"ם לפי מעלתם נתן להם ז' מצות, שהם שבעה מצות בני נח. ובפרק קמא דע"ז ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו', מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, מלמד שהחזיר הקב"ה התורה על כל העולם ולא רצו לקבלה עד שבאו ישראל וקבלוה... בארו בזה הדברים אשר אמרנו, כי התורה שהם הפעולות האלקיות מתיחסות אל ישראל, שלפי מעלת נפשם הם מוכנים אל הפעולות האלקיות, והם ביחוד להם, אבל עכו"ם מצד חסרונם ופחיתותם אינם ראוים לפעולות האלקיות שהם המצות, וזהו שהיה מחזיר התורה על כל אומה ולשון ועצם נפשם ממאן לקבל הפעולות האלקיות, כי אם ישראל היו מוכנים לתורה מצד מעלת נפשם. אמנם במדרש ביאר כי לא בלבד שהם אינם מוכנים לתורה שהם פעולות אלקיות, אבל יש בהם הכנה אל הפך זה, וזהו מצד ההכנה שבהם כי אין ספק שברכתם לפי מה שהם היו מוכנים אליה בעצמם... וזהו ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, כי השי"ת ראה כי פעולות התורה הם הם הדרכים הישרים הם דרכי ה' ראוים לאשר להם הכנה ממוצעת והיא התכונה הישרה, לא אל אשר תכונת נפשו נוטה אל הקצה ופעולות שלהם אינם ישרים... והנה אותם אשר יש להם נפש אלקית הם מוכנים לדברים אלקיים כמו הנבואה ורוח הקדש, ודבר זה לא תמצא רק בעם אשר בחר בו השי"ת, לכך הם קרויין אדם בפרט בשלימות... ואל יקשה אם כן הגר איך אפשר שיהיה מקבל התורה כאשר יש לו תכונה נפשית שאינה טובה, אין זה קשיא כלל, כי מאחר שבא להתגייר הנה יש לו תכונה ישראלית, וכאשר נתגייר נעשה טפל לאומה הישראלית והרי הוא כמוה, ועם כל זה אמרו קשים גרים לישראל כמו ספחת, כי הספחת מזגו אינו טוב ומקלקל הבשר שיש לו מזג טוב... (שם פרק א)

כמה שהיו שואלים בני אדם באיזה צד יזכה האדם להצלחה הרוחנית על ידי מצות הגשמיות, כך הם שואלים על למוד התורה במצותיה ודקדוקיה ובנזק השור והבור וכיוצא בזה, שהיה נראה בדעתם כי יותר יצליח כאשר ישיג בענין היסודות ובמהות הגלגלים ובשכלים הנפרדים... ואתה דע כי נוסף על דבר שהוא כפירה גמורה כמו שיתבאר, הוא דבר שלא יסבול הדעת כלל, והוא כנגד שכל האדם, וזה כי הם אומרים כי המקבל המושכלות הוא הכנה בנפש המדמה והוא מקבל המושכלות, ומאחר שאין כאן רק הכנה בלבד, אם כן אם נאמר כי ההשארות הוא מצד השכל שקנה לא יהיה השארות לאדם עצמו, שאין ספק כי כאשר ימצא באדם המושכלות ובמציאות המושכלות לא תמצא ההכנה, ואם כן לא תמצא ההשארות לאדם עצמו... ולדבריהם אם היה קונה המושכלות ואף אם יעשה מעשים הבלתי רצוים אל ה' היה קונה השארות, ובזה פרקו עול יראת שמים... (שם פרק י)

לא בשמים ולא רחוקה מאתנו תשובת שאלה זאת, אחר שהתבאר לך בפרק הקודם כי לא יקנה האדם ההצלחה האחרונה על ידי החכמה רק עם הדבוק בו יתברך, ולפיכך השאלה למה לא יקנה האדם ההצלחה הנצחית על ידי ידיעת החכמה שעומד על ענין הטבע ומהות הגלגלים והמלאכים שיקראו צורות הנפרדות ויהיה קונה ההצלחה בידיעת משפט היזק ארבעה אבות נזיקים ובחלקו חנור וכיריים ושאר משפטי התורה, שזה היה שאלה אם היה קונה ההצלחה על ידי חכמה היה ראוי לומר שכל אשר הוא יותר חכמה ראוי שתהיה על ידו ההצלחה הנצחית, אבל אין הדבר כך רק ההצלחה מה שעל ידי החכמה יקנה הדבקות בו יתברך. ומעתה נבקש איזה מן הדברים הם יותר ראוים אל הדבוק האלקי... והרי הגלגלים בעצמם אין להם דבקות בו יתברך, ואם כן איך יקנה בזה ההצלחה האחרונה. והנה מן הדברים אשר הם ידועים כי אין דבר שהוא יותר ראוי להתדבק בו יתברך כמו היושר... והיושר הוא בתורה, ולפיכך על ידי התורה הוא שקונה הקירוב והחבור בו יתברך, כי אין ליושר יציאה כלל, וכן על ידי עשיית המצות מפני שהתורה היא היושר בעצמו... ואלו שאר החכמות אין בהם היושר, שאף שמים לא זכו בעיניו ואף במלאכיו ישים תהלה, שכלם מחוסרי היושר... כי אף אם תאמר שהתורה תעיין בדברים הגשמיים, הלא בארנו פעמים הרבה, כי אין דבר זה דומה, כי אין התורה מעיינת במהות הגשמיים עצמם, רק המעשים שיעשה האדם מה שגזר השם יתברך וגזרות שלו יש בהם מן היושר. אבל העיון במהות הדברים יש בהם מן החסרון בודאי, שכל הנמצאים יש בהם מן החסרון. ודבר זה ענין מופלג להבין איך על ידי התורה היא היושר, והוא הדרך אל הדבוק בו ית'... ואין חילוק בין שהעיון הוא בדבר גדול או בדבר קטון, רק דבר זה הוא חשיבות ומעלת השגה כאשר עוסק בגזירת השי"ת על ברואיו שיש בהם היושר, וזהו התכלית המעלה העליונה... (שם פרק יא)

...ומה שהאדם חושב כי כאשר עומד על מהות היסודות והצמחים ובעלי חיים שקנה מדרגה גדולה, זה הוא בשביל שהדבר הזה נעלם מבני אדם, וחושב כאשר השיג ההשגה שאינה קלה השיג לדבר גדול מאד להעלם ההשגה. ואין הדבר כך, שאם כן מי שהשיג השגה עמוקה בנגרות שלא היו יכולים לעשות שאר בני אדם יאמר גם כן בזה שהגיע לדבר גדול, וזה אינו. ומעתה מה דמיון יש לדברי תורה אל הידיעה בנבראים כלם, וכי מתדמה הפעול אל אשר פעלו? כי הידיעה בכל הנבראים היא ידיעת הנברא ההוא ומהותו, שאין בזה מדרגה של כלום, רק אם קנה הידיעה בהן לעמוד על הפועל שברא הכל... אבל ידיעת התורה היא הידיעה בגזרת המלך ה' צב-אות עצמו, ועם כי היא תורת האדם זה הוא מצד המקבל הגזרה, אבל הגזרה עצמה גזרת השי"ת ויתעלה שמו תקרא...

ולפיכך אף ההשגה במלאכים אינו שכל גמור פשוט שלא יהיה צירוף אל החומר, כי אף אם אינם בגוף יש להם בחינה מה מצורפת אל הגוף, ואם היו המלאכים נבדלים לגמרי מן הגוף חס ושלום לומר כך, שאם כן מה היה הבדל ביניהם ובין העלה ית'? אבל התורה במה שהיא גזרת השי"ת אינה נסמכת אל שום דבר, והיא חכמה בלבד והיא תורה קדושה. ואף כי התורה נסמכת אל הדברים הגשמיים זה אינו כלום, כי אלו היה המצות התורה בענין זה שהיה משפט השור מתחייב מן השור כמו שיתחייב מושכל השור מן השור בעצמו, היה אפשר לומר כך, אבל משפטי התורה מתחייבים מן השי"ת הגוזר גזירת התורה על האדם שינהג כך וינהג כך, דבר זה אינו נסמך על דבר גשמי, רק שהם גזירות על האדם מן השי"ת... (שם)

מופת שני (לתורה מן השמים), כי כל הדברים אשר בראם השי"ת הכל הוא בשלמות ולא נמצא דבר חסר בעולם, ודבר זה מעיד עליו החוש כאשר אנו חוקרין על כל הנמצאים שהם שלמים לפי מה שהם... והאדם הזה הוא חסר, כי מעלת האדם מצד השכל, ומצד זה האדם חסר שהוא חסר השכל... כי האדם נברא בכח על השכל, ואף אם הוציא שכלו אל הפועל עדיין אין כאן שלמות, כי תמיד הוא בכח יותר לצאת אל הפעל, ואין כאן השלמה כלל, כי השלמה הוא כאשר אין כאן תוספת, ודבר זה אינו באדם, כי תמיד אפשר לו להוסיף על השכל. אמנם כאשר נתן השי"ת לעולם התורה דבר זה השלמת השכל לגמרי. ואף כי האדם אין משיג כל התורה, מכל מקום יש לאדם השלמה בצד הזה שנתן לו התורה שבה הכל, ויש לו השלמה, כמו שאמרו הפוך בה דכולה בה... ודבר זה מחייב התורה מן השמים עד שיהא השלמה אחת שכלית אל המין בכלל, ואם לא היה תורה מן השמים היה השלמה מיוחדת לכל פרטי ופרטי והכל לפי השכל שלו, ודבר זה אי אפשר. ועל חלוק זה תקנו הברכה על התורה, כי ברכה ראשונה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בתורה... ומפני כי אין די בברכה זו, כי השי"ת הוא שמוציא שכל האדם אל הפועל, ואין דומה זה לשאר מצוה שהאדם עושה מעצמו, אבל התורה השי"ת הוא המוציא אל הפועל ואין זה לאדם מעצמו, לכך יש לו לברך ברוך המלמד תורה לעמו ישראל, וזה כנגד שהשי"ת מוציא שכל האדם אל הפועל ומלמד תורה לעמו ישראל... (שם פרק טז, וראה שם עוד)

ועוד יש לך להבין בחכמה כי מדת אברהם היא מדת התורה, כי התורה תקרא תורת חסד, דכתיב "ותורת חסד על לשונה", וזה מצד כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ואף כאשר תמצא בתורה מיתות וכריתות אין תכלית התורה רק להעמיד הטוב בעולם שלא יהיה נמצא שום רע, ודבר זה רמזו חכמי האמת בפרק קמא דסוטה (י"ד), תניא ר' שמלאי אומר התורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים... בארו בזה דבר גדול, כי כל ענין התורה כדי להעמיד הטוב שיהיה בעולם, ולפיכך התחלתה גמילות חסדים שהוא עשיית הטוב לבני אדם ותכלית התורה הטוב הגמור... ולכן שתי שמות יש לתורה תורת חסד מפני שכל ענין התורה לעשות הטוב האלקי, וכנגד זה אש לבנה, ונקראת תורת אמת מפני אמתת הדברים שהם ברורים בתורה, ולכן היא חרותה באש שחורה שהוא נכר לגמרי... (שם פרק כ, וראה עוד אבות-תורה)

יש לשאול, התורה שהיא שכל הפשוט העליון, איך יהיה דבר זה שיהיה לאדם שהוא בעל הגשם וחומר מה שאינו נמצא למלאכי מרום. ותשובה על זה אמרו בפרק ר"ע... אמר לפניו, רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להם למצרים ירדתם, לפרעה נשתעבדתם, תורה למה לכם?... במאמר זה בא לבאר תשובה לשאלה הראשונה, כי אי אפשר שלא היה למשה הכנה ובחינה שהיה מתעלה בין העליונים, ועל ידי זה היה מקבל התורה, ודבר זה נתבאר כבר, כי היה משה כמו אמצעי בין העליונים והתחתונים, והיה משה מתעלה על העליונים עד שהיה ראוי לקבל התורה שהיא מתיחסת אל העליונים...

ולפיכך משה אמר מה כתיב בתורה וכו', כלומר כי הסדר של התורה עם מדרגתה שהיא קודם העולם אי אפשר רק על ידי האדם, שהתורה סדרה לפי אנושיות שלו, וזה כי כמו האדם אשר יש לו המעלה העליונה שהוא נברא בצלם אלקים, והצלם הזה מקבל אותו גוף הגשמי, וכך התורה בעצמה עם מעלתה העליונה על כל הרי היא נתלית ועומדת בדברים הגשמיים הם המצות המעשיות. וכמו שאין למלאכים הצלם האלקי שיש לאדם, כי הצלם הזה לפי מעלתו העליונה צריך אליו נושא והוא גוף האדם שהוא נושא לצלם הזה, והמלאכים שאין להם נושא מקבל רק האדם שיש לו גוף יש לו נושא מקבל, לכך הוא מקבל הצלם הזה, וכן התורה לפי מעלת השכל הזה צריך לזה נושא גשמי הוא האדם... (שם פרק כד)

...וזה כי ג' בחינות יש לתורה שמצד אלו שלשה בחינות אין התורה מתיחסת לאדם, הבחינה האחת השכר והטוב שיש בתורה, כי הטוב שהשי"ת נותן על ידי שמירת התורה הוא טוב אלקי ואינו טוב טבעי שהוא ראוי לאדם רק טוב אלקי, אשר הטוב האלקי הוא נבדל מן האדם לגמרי. וכמו שתמצא בתורה כי השכר שנותן השי"ת הוא שלא בטבע ושלא בכמנהגו של עולם כלל, ולפיכך נתנה התורה במים, שהמים הם טוב בכל מקום...

והפך זה גם העונש על התורה אינו טבעי רק עונש אלקי, שכל עונש שבא בתורה הוא שלא בטבע ושלא כמנהגו של עולם, ולכך נתנה התורה באש, כי הוא נאמר על העונש, "כי ה' אלקיך אש אוכלה" כאשר בא להפרע מאויביו. ומה שנתנה תורה במדבר מורה על עצם התורה, כי המצות שבה הם דברים שאינם טבעיים, כי יש היו אומרים כי התורה לפי הטבע ומה שאסרה החלב והדם הוא בטבע, ודבר זה אינו, כי לכך נתנה התורה במדבר כי המדבר אינם גדלים בו הדברים הטבעיים.

ויש לפרש גם כן כי יש לתורה ג' בחינות מחולקות שאין בחינה זאת כמו האחרת. וזה כי התורה כל דבר שבה הוא טוב בעצמו, כי נאמר כבד את אביך ואת אמך, ודבר זה בודאי טוב מאד, ומכל מקום אל תחשוב כי דבר זה מה שנאמר בתורה הוא טוב ואינו מחוייב בעצמו, דבר זה אינו, אבל מצות התורה אינם כך, שהטוב שהוא בתורה כל דבר מחויב לגמרי. ועוד דבר שלישי, שכל מצות התורה הם אלקיים ואין התורה דת טבעית או נימוסית או דרך ארץ לקיום הישוב כמו שאמרו קצת אנשים, אבל התורה היא אלקית שכל דבריה אלקיים. ומפני כך על ידי זה זוכה לעולם הבא. ולפיכך באלו ג' דברים נתנה התורה, במים וזהו הטוב, כי הם גשמי ברכה לעולם, וניתנה באש שכל דברי תורה הם מחויבים מוכרחים בחוזק ותוקף, לכך נמשך אחר זה האש שיש בו כח חזק. ומפני שהתורה היא אלקית שכלית ואינה נימוסית לכך נתנה במדבר, שהמדבר הוא מיוחד לדברים אלקיים השכליים כמו שהתבאר למעלה... (שם פרק כו)

ביאור זה, כאשר נתן השי"ת להם התורה השכלית, אשר השכל נבדל מן החומר אשר דבק בחומר ההעדר, ואין התורה השכלית כמו שכל האדם שהוא מצורף אל החומר, ובשביל שהשכל מצורף אל החומר לכך מצורף שכל האדם גם כן אל ההעדר ואינו נמלט מן המות, ולפיכך אלמלי לא חטא האדם והיה נוטה אחר החמדה והתאוה החמרית לעשות החומר עיקר והיה שכל האדם נבדל מן החומר לא נגזרה על האדם מיתה כלל, רק היה חי לעולם... וכאשר נתנה תורה לישראל, אשר התורה אין לה צירוף וחבור כלל אל החומר, ולכך נקראה בשם אור, כי האור מתיחס בכל מקום אל המציאות והחושך אל ההעדר, וכאשר ראוי אל התורה המציאות אין שולט עליו ההעדר לפי חוזק המציאות אשר יש אל התורה שהיא שכל נבדל מן החמרי לגמרי... (שם פרק מז)

...והנה נצחיות התורה מבואר במופת ברור אצלנו, כי התורה היא מן השי"ת ומצד המקבל אינה ראויה, כי האדם הוא בעל גוף וגשם, אם לא שהיא מתנה לאדם כמו שנתבאר לפני זה, כי התורה היא מן השי"ת, ואיך יהיה לדבר זה שנוי וחלוף, ואם התורה מצד המקבל אפשר כי המקבל הוא משתנה, אבל הדבר שהוא מצד העלה כמו שהיא התורה שהיא מצד העלה אם כן איך אפשר שיהיה לדבר זה שנוי... ולכך אמרו במדרש כאשר בא השי"ת לתת התורה כפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו את התורה, שיהיו ישראל נחשבים אנוסתו, ובאנוסה נאמר "לא יוכל שלחה כל ימיו", והדבר הזה כי רצה שיהיה הכל מצד העלה, כי הדבר שהוא מצד העלה אין השתנות לו, ואינו כמו כאשר הדבר מצד המקבל, כי המקבל יש לו שינוי... (שם פרק נא)

ואמר, כשנכנסו לכרם שביבנה אמרו עתידה שתשתכח תורה מישראל לגמרי, פירוש בסוף הקץ והגלות יהיה ארוך והשי"ת נתרחק מישראל לגמרי בגלות הארוך ומאחר שנתרחק מישראל לגמרי דבר זה שכחת התורה. כי כאשר היה התורה עם ישראל מיד היה השי"ת עמהם ולפיכך מיד אחר נתינת התורה אמר הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ולכך גם כן כאשר נתרחק הקב"ה מישראל לגמרי, כמו שיהיה בסוף הגלות שיקח הקב"ה עמו התורה ותשתכח תורה מישראל, וזה שאמרו עתידה שתשתכח התורה מישראל. ויש לך לדעת כי שכחת התורה על ידי ד' סבות, האחד קוצר המשיג, והב', עומק המושג, הג' קושי המזונות והפרנסה שהאדם צריך שיהיה טורח בפרנסתו ואין לו פנאי לעסוק בתורה. הד' כובד הגלות והעול מן האומות, וכנגד ד' אלו סבות אמר לעתיד כאשר יהיה הגלות ארוך וקושי הגלות מוסיף תמיד ולכך תשתכח תורה מישראל...

ומה שאמר ר' שמעון חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, רוצה לומר כי אי אפשר שתשתכח תורה מישראל, כי התורה היא כמו הצורה לישראל, ואי אפשר שתתבטל צורתן, ולכך מספר "בני ישראל" כמו מספר המצות שהם תר"ג מצות ועוד עשרה שהם עשרת הדברות הם כמו אחד במספר קטן, עד שהתורה שהיא אחד לגמרי, כמו שהתחלת עשרת הדברות באל"ף לומר שהתורה היא אחת. כי התורה היא הברית בין השי"ת שהוא צוה עליהם ובין ישראל שקבלו המצות, ועשרת הדברות שכוללים כל התורה יש להם יחוס אל השי"ת שהוא אחד, כמו שנאמרו כל עשרת הדברות בדבור אחד... ותר"ג מצות קרובים אל מקבל הברית, ומפני שקרובים אליהם הם צורתם, לכך עולים אלו מצות שהם תר"ג כמספר בני ישראל... (שם פרק נו, וראה שם עוד וערך למוד)

...לא נעלים להשיב תשובה נצחת לשאלה זאת, מה שלא נזכר בתורה עולם הבא בפירוש. וזה כי אין ספק שהתורה שנתן השי"ת הוא תיקון עולם הזה, ובשביל תקון עולם הזה להישיר בני אדם אל תכלית הטוב שיהיו טובים בעולם הזה, ויהיה מציאות עולם הזה כמו שראוי להיות לכך נתן לנו התורה. וזה כי השי"ת ברא את העולם הזה והעולם הזה הוא בעל חסרון בודאי, ובו ברא יצר הרע, ונראה כי אלו היה הבריאה חסרה וצריך להשלמה ואין השלמת העולם רק בתורה שהיא מסלקת היצר הרע, עד שאמרו כי התורה היא רטייה ואספלנית ליצר הרע, ולכך נתן התורה לסלק הרע מן העולם כדי שיהיה הבריאה בשלמות... אבל עולם הבא הוא בשלמות מצד עצמו ואין בו חסרון, ואין התורה תועלת אל עולם הבא לתקן אותו, ולכך לא נזכר עולם הבא בתורה... (שם פרק נח)

התבאר לך טעם זה שאין ראוי שיהיה שכר מצוה בעולם הזה, מכל מקום אל תטעה לומר שכשם ששכר מצות בהאי עלמא ליכא כמו כן שכר למוד התורה בהאי עלמא ליכא, כי דבר זה אינו, שכן אמרו אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא... ותלמוד תורה כנגד כלם, הרי כי שכר התורה הוא שאוכל פירות בעולם הזה... וזה כי גוף המצוה הוא מה שעושה רצון השי"ת אשר צוה אותו לעשותה, והפירות מה שהוא טוב לבריות... הוא נמשך מן הגוף מצוה, ומפני שהפירות הם מה שהוא טוב לבריות בעולם הזה, לכך אוכל פרותיהם בעולם הזה.

והתורה גם כן יש לה פירות, כי התורה בפרט עושה פירות, כי גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה, ולכך אין דבר שיש לו פירות כמו התורה, ויותר מזה כי בתורה נברא העולם וכל העולם פירות התורה כמו שיתבאר. אמנם מה שאמר ותלמוד תורה כנגד כלם, כי אלו ג' דברים שהם גמילות חסדים כבוד אב ואם והבאת שלום הם ג' דברים מחולקים, שאין זה כזה... ואמר שבתלמוד תורה נוטל שכר כנגד כולם, ובאור זה כי התורה יש בה כל ג' דברים, כי התורה תקרא משפט מצד שכל דבריה הם במשפט, ונקראת גם כן חסד גמור, כדכתיב "ותורת חסד על לשונה", והיא גם כן שלום, וכדכתיב "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

ובירושלמי דברכות על הך משנה אמרו רבי ברכיה ורבי חייא דכפר תחומין חד אמר העולם הזה אינו שוה לדבר אחד מדברי תורה, וחד אמר אפילו כל המצות אינם שוים לדבר אחד מדברי תורה. וביאור זה, כי במה שהתורה היא השכל הגמור, והשכל מתעלה על הגשמי, ולפיכך כל העולם אינו שוה לדבר אחד מן התורה שהיא שכלית, ואין שייך בשכל חלק כלל, ולכך אמר כי דבר אחד מדברי תורה יותר מכל העולם, שאין לומר שהעולם בכללו יותר נחשב במה שהוא כל העולם מן דבר אחד בתורה, כי אין ערך לדבר שהוא גשמי אל השכלי, כי הם דברים שאינם מתיחסים, ואף אם הוא דבר אחד, סוף סוף הוא שכלי. שאין ערך לגשמי אל השכלי. וחד אמר אפילו כל המצות שבתורה אינם שוים לדבר אחד מן התורה במה שהמצות הם נעשים על ידי כלים גשמיים, ולפיכך כל המצות אינם שוים לדבר אחד מן התורה במה שפעל המצות על ידי פועל גשמי, שאין ערך לגשמי אל השכל, ולכך תלמוד תורה נגד הכל.

אמנם בגמרא שלנו בפרק קמא דמועד קטן אמרו, כתיב "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", ומשמע אבל חפצי שמים ישוו בה, וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה ואפילו חפצי שמים נמי? ומתרץ כאן במצוה שאפשר שתעשה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר שתעשה על ידי אחרים. ובאור זה כי אף שהתורה יותר במעלה, כמו שהתבאר במה שהתורה היא שכלית, מכל מקום המצוה המעשית יותר ראוי שתעשה, כי המצוה היא מעשה אנושי ויותר קרובה אל האדם שמחוייב לעשותה מן התורה השכלית. ולפיכך אם אי אפשר שתעשה על ידי אחרים המצוה קודמת, שהיא קרובה אל האדם. אך אם יש כאן מי שמכניס את הכלה לחופה יותר טוב שילמוד תורה שהיא יותר במעלה... ומכל מקום התבאר כי מה שנאמר על המצות שכר מצות בהאי עלמא ליכא בזה הכלל לא תכנס התורה... (שם פרק סב, וראה שם עוד)

...וכל מה שהתורה נקראת טוב מפני שהיא שכלית לגמרי, לא שכל האנושי כמו שאר חכמות, וכמו שבארנו זה במקום אחר, כי הדבר שהוא שכלי נבדל מן החומר לגמרי הוא טוב גמור, ולכך התורה היא טוב הגמור בפרט, והפך זה הדבר שהוא חמרי הוא רע גמור, כי החומר דבק בו הרע... (דרך חיים א ג)

...כי שנים כאשר הם מדברים דברי תורה היא תורה גמורה, שהתורה היא כאשר מוציא התורה בפה, וזה נקרא תורה גמורה, וזה שייך בשנים שצריך להוציא הדבור בפה. אבל אחד אפילו אם מוציא מן הפה, הרי אפשר שיהיה בלא דבור, לכך אפילו אם מוציא הדבור בפה לא נקרא זה דבור של תורה כלל, ופעמים הרבה אינו מוציא מן הפה רק בעיון בלבד, ולפיכך אין הדבור עיקר רק המחשבה, רק כאשר הם שנים שאי אפשר בלא דבור כלל זה נקרא דברי תורה, ולפיכך נקרא זה עוסק בדברי תורה, ולא נקרא כאשר הוא ביחיד... ומפני זה הטעם תקנו בברכה לעסוק בדברי תורה ולא ללמוד בתורה, וזה מפני כי הברכה נתקנה על יחיד, ולא נקרא זה למוד בדברי תורה, רק עסק בדברי תורה...

אבל התורה היא המושכל שמתחייב מאמתת השי"ת, ולכך התורה מביאה האדם אל השי"ת והשי"ת עם האדם כאשר עוסק בתורה, ולפיכך נקראת התורה בת להקב"ה, כי החכמה תקרא תולדה... ואמר שהיא יחידה כי מאחר שהתורה מושכל שבה מחויב כי כל מה שבתורה אי אפשר רק כך ואי אפשר שיהיה בענין אחר, ומפני כך דברי תורה מיוחדים וזה הטעם שהתורה היא אחת... וזה מעלת התורה על העולם כי העולם יש כאן עולם שני, עולם הבא, ולכך העולם נברא בבי"ת, אבל התורה היא אחת, כי אי אפשר שיהיה דבר אחד אף נקודה אחת בתורה שאפשר שיהיה בענין אחר רק כך. ואין לומר בתורה שראוי שיהיה כך אבל אינו מחויב שיהיה כך ואפשר שיהיה בענין אחר, ואז לא היתה התורה אחת, דבר זה אינו בתורה... ומפני כך אי אפשר להפרד מן התורה, מאחר שיש אל השי"ת צירוף מיוחד כמו זה אל התורה אין לזה הסרה כלל, שהרי הדבר שהוא מיוחד אין נטיה ממנו לצד אחר... ודבר זה מורה לך כי השי"ת עם התורה לגמרי, וזה שאמרו שנים שיש ביניהם דברי תורה השכינה ביניהם, כי השי"ת עם התורה לא יפרד מן התורה במה שהתורה מסודרת מן השי"ת סדר מחויב, ודבר זה אין הפרד והפרש מאתו יתברך... (שם ג ב, וראה עוד ערך למוד)

...ויותר מהכל נקרא קנין לאדם התורה האלקית כי לגודל מעלתה ורוממותה מן האדם עד שהיא תורת ה' אינה קרובה אל האדם ואינה דומה אל השלשה אשר זכרנו לפני זה (השכל וחכמה, עושר וממון, ומעשים טובים), כי מצד היותם קרובים אל האדם ומתיחסים אל האדם, אף שהם קנינים גם כן מכל מקום נמצא קנין שהוא מתחבר עם בעל קנין עד שנעשה עם בעל הקנין כאלו הם דבר אחד ולא יוסר ממנו רק בקושי, רק אלו הדברים אשר הם אינם קרובים כל כך אל האדם ולפיכך יש בהם הסרה, ומכל שכן התורה האלקית שהיא רחוקה מן האדם שהתורה היא אלקית לגמרי, והאדם הוא גשמי, ולפיכך התורה יותר נקל להסרה מן האדם... (שם ג יג)

אחר כך אמר חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, כי התורה היא סדר מסודר מן השי"ת אשר גזר השי"ת הסדר כפי חכמתו כמו שבארנו, והסדר הזה היה מחייב את העולם, הנה התורה היא כלי שבו נברא העולם, כי הסדר המושכל שהוא התורה הוא היה כלי שבו היה פועל העולם. ודבר זה מבואר כי השכל פועל בגשם, והביאו ראיה לזה איך השכל פועל בגשם, כי כאשר יניח האדם לוח שאינו רחב על נהר אחד, כאשר היה אדם עובר עליו שמחשבת הנפילה גורמת כי תצא הנפילה אל הפועל, וכמה דברים שהמחשבה פועלת, ומכל שכן הסדר המושכל העליון היא התורה אשר מתחייב מן השי"ת שהיה פועל כפי הסדר המושכל הזה... (שם ג יד)

קינין ופתחי נדה, זכר אלו דברים בפרט... אף על גב ששני הלכות אלו אינם מדברים רק מספק שאירע, ויש לעלות על הדעת כיון שאין הלכות אלו רק בשביל ספק, ועוד לא היה לו לכנוס בספק להניח לפרוח ואבד כזה אין נקרא שכל וחכמה, שלא נאמר רק לספק, וראוי כל חכמה שתהיה ודאית, ולכך יש לעלות על הדעת שאין זה עיקר התורה. ועל זה אמר כי דבר זה גוף הלכה, והתקופות הוא הלוך המזלות וגמטריאות הוא חכמת המדידה והתשבורת ואלו שני דברים הם הפך קינין ופתחי נדה, כי קינין ופתחי נדה אין עיקר הלכה הזאת רק בשביל ספק ועירוב, ואלו שתי חכמות תקופות וגמטריאות הם מחויבים ומוכרחים ולא שייך בהם ספיקא כלל, ועם כל זה אינם חכמה גמורה אבל הם כמו פרפראות לחכמה, שאין הפרפראות רק הכשר אכילה ואין הפרפראות מפרנסין את האדם, וכן אלו שתי חכמות אינם פרנסת הנפש, כי עיקר החכמה היא בתורה ובהלכות המצות, ודבר זה הצלחת האדם, ודבר זה ביארנו בספר התפארת... והטעם כי התורה היא המביאה את האדם לחיי עולם הבא, וכאשר ההלכה היא הלכה פסוקה אינה נוטה מנקודת האמת לא לימין ולא לשמאל, ולכך נקרא הלכה, כי ההולך הוא הולך בדרך הישר אינו נוטה לימין ולשמאל... ולפיכך הן גופי הלכות, שההלכה מברר ההילוך מבין שאר דרכים, ועליהם וכיוצא בהן נאמר הליכות עולם לו שמוליכין אותו בדרך המפולש לחיי עולם הבא. אבל תקופות וגמטריאות אינם דרך והלכה כלל שמביא לחיי עולם הבא. ואפשר כי לכך נקט קינין ופתחי נדה כי אלו שניהם גם כן אינם רק חשבון... (שם ג יח)

הוי גולה למקום תורה וכו'... שבא לומר שאין מענין התורה שתבא אחר האדם, מה שאינו כן בעושר ושאר מעלות שהמזל גורם שמעשיר אף שלא טרח בעושר, כי אפשר שימצא מציאה וכיוצא בזה אף בלא טרח בעושר מגיע אל זה, אבל אינו כך בתורה כי לא יגיע אל זה האדם רק על ידי מעשה האדם. ובפרק קמא דמגילה א"ר יצחק אם יאמר לך אדם מצאתי ולא יגעתי אל תאמין, והני מילי בדברי תורה. כי התורה היא למעלה מן המזל לגמרי שיהיה המזל גורם זה. ומה שאמרו בפרק בתרא דשבת מזל מחכים, היינו שהמזל מכריע את האדם שיהיה יגע ומחזיר אחר התורה, והנה הוא מועיל לחכמה, לא שיגרום לו לגמרי החכמה רק שהוא מסייע לו, אבל התורה היא יותר מן החכמה, כי כל דבר שהוא שכלי נקרא חכמה, אבל תורת משה היא אלקית והיא בודאי למעלה מן החכמה, שאף האומות נקראים חכמים, אבל בני תורה לא נקראו... ותורת משה לא שייך בזה מזל וסייעתא דשמיא רק שהאדם צריך לטרוח אחר התורה, וזה שאמר כאן שיהיה גולה למקום תורה... (שם ד יד, וראה שם עוד)

אלו החכמים כולם באו לבאר מעלת התורה לשמה, ואמר כי אם לא היתה התורה לשמה היו העליונים והתחתונים מחולקים, כי העליונים אין ספק שהם מחולקים מן התחתונים במה שאלו הם עליונים ואלו הם תחתונים, אבל מצד כי הנמצאים העליונים והתחתונים כולם הם מתחברים לתורה במה שהתורה היא מן עליונים לתחתונים, ולפיכך בתורה הוא משים שלום בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה עד שהם אחד כל הנמצאים כולם. ולפיכך הלומד התורה לשמה משים שלום בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה, וזה הריע שאמרו שהוא ריע לעליונים ולתחתונים... (שם ו א וראה שם עוד)

כך היא דרכה של תורה וכו', רש"י ז"ל פירש לא על העשיר הוא אומר שיעמוד בצער כדי ללמוד תורה, אלא הכי קאמר אפילו אין לאדם אלא פת במלח וכו'... אבל יראה שרוצה לומר כך דרכה של תורה, והוא מה שאמרו בפרק רבי עקיבא אמר ריש לקיש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות. ופירוש דבר זה, כי התורה היא שכלית והאדם בעל גוף חמרי, ואין ספק כי השכל והגוף הפכים מתנגדים זה אל זה, ולפיכך אין אל התורה קיום בגוף החמרי שאיך יהיה אל התורה שהיא שכל קיום בגוף החמרי כיון שהם הפכים, ואין עמידה אל אשר הם הפכים יחד, ולכך אמר שאין התורה מתקיימת רק אם ממית עצמו על התורה, שכאשר ממית עצמו על התורה עד שמסלק הגוף לגמרי בשביל התורה, ונמצא כי עיקר שלו הוא השכל לא הגוף, ואז יש קיום אל התורה שאין הגוף החמרי מונע אל התורה כלל כאשר האדם מסלק את הגוף החמרי כאלו אינו... (שם שם ד)

"ויורני ויאמר יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", שלמה המלך ע"ה רצה להזהיר את האדם על התורה, ואמר כאשר נתן התורה אל האדם אמר השי"ת אל האדם יתמך דברי לבך, כלומר התורה שהיא דברי השם יתמוך לבך, כי לב האדם שם החיים והתורה תחזיק לבך ותתן לך חיים ותשמור מצותי וחיה, כי דברי תורה תומכים ומאשרים כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו שהוא עוסק בתורה והיא עם האדם...

ואמר ויורני שהוא לשון הוראה, כמו שנקראת התורה בלשון זה ולא נקראת בשם חכמה כמו שנקראת שאר חכמה או תבונה, מפני כי הפרש יש, כי התורה מורה לאדם את הדרך אשר בדרך ההוא יגיע אל תכליתו האחרון מה שאפשר לאדם להגיעו הוא אל עולם הבא, וזה אין בכח שום חכמה, ולכך ראוי לה דוקא לתורה שם תורה שהוא לשון הוראה שמורה לאדם תכליתו האחרון אשר ראוי לאדם להגיע אליו... כי כשם שהתורה היא סדר עולם הזה כך התורה היא סדר עולם הבא, כי הכל נברא בתורה, הן עולם הזה והן עולם הבא...

וכן האדם שהוא בעולם הגשמי החשוך ואינו שכלי לכך האדם מצד עצמו הולך אל הרע שאינו יודע לשמור עצמו, וכאשר אוחז במצות התורה, שמצות התורה נקראו נר ונותנות מציאות לאדם ושומרות אותו מן הרע אשר הוא מפאת האדם עצמו, כמו זה שיש בידו אבוקה שהוא נשמר מן הפחתים והברקנים שלא ילך לשם מצד עצמו, אבל האבוקה אינה מצלת אותו מן פגעים הרודפים אחריו. אבל כאשר עוסק בתורה דבר זה נקרא אור, והאור הוא יום כמו שנאמר ויקרא אלקים לאור יום, וכמו שביום לא נמצאו המזיקים שאינם שולטים רק בלילה, כך כאשר עוסק בתורה יש לו אור שאין נמצא בו המזיקים הרודפים אחר האדם להפסיד אותו...

ופירשנו זה במקומו שאין לתורה התלות בזמן כלל, ולכך קדימת התורה תורה שהיא על כל המצות, שכל המצות תלוים במעשה והמעשה על ידי גוף האדם שהוא גשם, ולכך המצות נתנו בזמן, אבל התורה אין לה זמן. ואמר שכשם שתלמוד גדול כך תחלת דינו אינו אלא על דברי תורה, פירוש זה כי החטא בדבר שהוא יותר קרוב אל השי"ת אין ספק שקודם דבר זה לדין, כי הדין הוא מן השי"ת, ואשר הוא קרוב אל השי"ת קודם להיות הדין עליו. ואין הפירוש שהדין על התורה הוא יותר גדול מן הדין על המצות, שזה אינו רק כי קרוב יותר לבא הדין על האדם בשביל התורה מן הדין על המצות, וכן השכר הוא יותר קודם ויתר תחלה... (נתיב התורה פרק א)

ובמדרש אמר ר"א איזה היא הברכה שברך משה בתורה תחלה... אומר הקב"ה לישראל, חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה כל החכמה וכל התורה בלבו, שנאמר "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם", "יראת ה' טהורה עומדת לעד", "יראת ה' היא חכמה". ביארו בזה, כי כאשר האדם נמצא אצלו יראת שמים בזה עצמו קונה התורה גם כן, ולפיכך אם יאמר האדם אל השי"ת למדתי חכמה ותורה לא למדתי, אם כן מה אעשה אני שם בעולם הבא, ומשיב לו השי"ת הלא התורה דבר קל הוא, שאם יש לו בעולם הזה יראת שמים בזה יש לו גם כן החכמה... ולכך אמר בני חייכם כי כל החכמה וכל התורה דבר קל, שאם הוא ירא שמים יש לו בכלל הזה לעולם הבא החכמה והתורה, אף כי בעולם הזה יש לאדם מנוע מן החכמה שלא יכול האדם להשיג, אבל לעולם הבא אין מונע לו, וכאשר קנה בעולם הזה מדריגת היראה יש לו החכמה גם כן עם זה לעולם הבא. (נתיב יראת השם פרק ג)

...אלא מאי תקנתיה שלא יבא לידי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו. פירוש כי התורה מדריגתה ומעלתה עוד יותר על הלשון, כי התורה היא שכלית לגמרי, ועל ידי השכל של תורה שהיא למעלה מן הלשון, שהוא שכל הדברי בלבד חוזר אל מקומו כאשר הגיע אל לשון הרע להיות נכרת מן העיקר, ולפיכך התורה היא תקנתן של מספרי לשון הרע ולא שום דבר אחר לגודל המדריגה שנכרת משם... (נתיב הלשון פרק ו)

שאין שמחה שורה וכו' וכן לדבר הלכה, שאין לתורה שהיא אלקית חבור רק אל השלם ולא אל החסר, כי התורה למעלתה ושלימותה לא תתחבר אל המקבל רק כאשר המקבל בשלימות. (חידושי אגדות שבת ל ב)

שעושין ציצין ופרחין לתורה, פירוש שדורשין מן המקרא ובזה עושים ציצין ופרחין לתורה, והיה דבר זה בתלמידי חכמים שבבבל ולא שבארץ ישראל, מפני שתלמידי חכמים של בבל לא היו בבבל ובאו ונשרשו לשם, ורוצה לומר אחר שגלו לשם ונשרשו היו מולידים ופורחים וכמו כן תורתם גם כן היו עושים ציצים ופרחים... (שם קמו א)

אי בגוה וכו', כבר ידוע כי התורה נקראת אשתו של אדם, מפני שהאשה משלמת האדם עד שהוא שלם, וכן התורה משלמת אותו עד שהוא שלם, וכמו שהאשה היא מתחברת לאדם והיא אחד עם האדם, וכן התורה היא מתחברת לאדם והיא אחד עם האדם, וזהו הפרש בין שניהם, כי האיש והאשה גוף אחד, והתורה מתחברת אל הנשמה ואין דבר זה גוף... (שם יבמות סג ב)

כל שאינו בעשיה וכו', מדברי רש"י ז"ל נראה שאינו מקיים ועובר עבירה חס ושלום, וכי דבר זה צריך לומר? רק פירושו שהוא מרחיק עצמו מן עשיות המצוה, ואם יש לו לעשות סוכה אומר לאחר שיעשה אותה, אף על גב שאין מבטל מלמודו אינו מדקדק על זה רק כי כל כונתו על התורה, וזה אין לו לעשות שאין נחשב התורה אצלו בפועל, כי על ידי השכל שהוא לומד תורה אין התורה בפועל, ולכך כתיב ולמדתם ועשיתם, כל שישנו בעשיה ישנו בלמוד, ואם אינו בעשיה אינו בלימוד, וכל זה מן הטעם אשר אמרנו, כי על ידי עשיות המצוה אז התורה אצלו בפועל לא כאשר למד בשכלו בלבד, ואפילו אם מלמד אחרים והאחרים עושים עם כל זה לא נחשב כי התורה הוא אצלו רק כאשר במעשה הוא אצלו ולא על ידי אחרים... (שם קט ב)

ואמר ר' יוחנן מתחלה היה משה לומד תורה ומשכחה וכו', בארו בזה מדריגת התורה שאין לה צרוף וחבור אל האדם לפי מעלתה העליונה, לכך היה משה משכח התורה כשלמדה, כי התורה היא נבדלת אלקית ואינה שייכת התורה לאדם מצד שהאדם הוא בעל גוף, לכך לא היה חבור אל משה אל התורה רק מצד מה שנותן השי"ת ומשפיע לאדם, ובצד הזה היה החבור... וכאשר נתן השי"ת הלוחות אל משה, ועל ידי הלוחות היה אל התורה יותר חבור אל משה כאשר היו אצלו הלוחות, ובזה היתה התורה מתנה אל משה, והמתנה היא באה מן השי"ת לגמרי אל האדם, אף על גב כי מצד האדם עצמו אין ראוי זה, רק כי השי"ת משפיע אל האדם והוא מקבל... (שם נדרים לח א)

...והיינו כי כנגד האמצעי שיש בעולם המורכב שהוא האמצעי הפשוט לגמרי והוא התורה שהוא דרך האמצעי והיושר שאין התורה נוטה מן הנקודה האמצעית הוא היושר. ועוד כי כבר אמרנו לך למעלה, כי האמצעי מתיחס לדבר בלתי הגשמי יותר בעבור שהוא אמצעי ואינו נוטה לשום צד, ואין לך דבר בלתי גשמי רק התורה שהיא שכלית, אף על גב שכל הדברים האלו הם בלתי גשמיים אין דבר שכלי נבדל לגמרי רק התורה. ואם תאמר מה שייך בריאה בתורה והיא דבר שאין בו ממש כלל, ואין זה קשיא למבין זה, כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, כי הגזירה על דבר מה שהוא גוזר הוא נקרא בריאה, וגזר הוא יתברך קודם על התורה, לפי שגזירת היושר והאמת שהיה העולם נוהג בו הוא קודם לכל. ואם תאמר אם כן יהיו יותר מששת ימי המעשה, אין זה קשיא, כי אלו אין נופלים תחת המשך זמן כי כל אלו דברים הם דברים בלתי גשמיים ואינם נופלים תחת הזמן... ומעתה התבאר לך מה שאמרו כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, מאחר שהפשוט קודם למורכב והעולם הגשמי יש בו אמצעי, והתורה השכלית היא קודם למורכב. (שם)

כיון שעושה עצמו כמדבר שהוא הפקר נתנה לו תורה במתנה, פירוש דבר זה כי אין התורה שייכת אל מי שנפשו גשמית, כי איך יהיה עומדת התורה השכלית בגשמי שאינם מתחברים, ומי שעושה עצמו הפקר לכל שאין לו גאוה רק הכל שוה אצלו, ובזה הוא הפקר לכל ראוי לו התורה, שהוא מדת משה רבינו ע"ה. ומדת הענוה הוא מדת הפשיטות כמו שביארנו במקומו, ומי שעושה עצמו הפקר דבר זה בפרט הוא מדת הפשיטות, ולכך נתנה התורה במדבר שהוא מקום הפקר, כי התורה יש בה הפשיטות שהיא שכל פשוט, ולכך אמר כאן כי מי שעושה עצמו הפקר ויש לו הפשיטות הגמור אליו נתנה התורה שהיא שכל פשוט, כמו שנתנה התורה במדבר בשביל פשיטות התורה. ואמר כאשר מקבל התורה הוא חלק השי"ת, כי יוצא מן הגשמי להיות לו מדריגה השכלית, ולפיכך נחלו א-ל, ואז הוא מתעלה... (שם נה א)

תחלתה גמילות חסדים וכו', פירוש ראוי שתהיה התחלת התורה וסופה גמילות חסדים, כי החסד הוא טוב בעצמו, ומה שהתורה תחלתה חסד וסופה חסד הוא מפני שעיקר התורה הטוב, רק מצד האדם צריך דין ומשפט, ויותר טוב היה שלא היה מחלוקת ביניהם ולא היה צריך לדין ומשפט, ולא היה אדם חוטא ולא היה צריך לארבע מיתות בית דין וכן כל הקרבנות... והרי כל כונת התורה אינו רק הטוב והחסד, לכך התחלת התורה בחסד ומפני שזהו עיקר כונת התורה והסוף גם כן גמילות חסדים...

ועוד יש לך לדעת כי התורה יש לה חבור עם השי"ת, וכל חבור הוא מצד ההתחלה ומצד הסוף, כי הקצה מתחבר אל אחר, ולפיכך התחלת התורה וסופה גמילות חסדים, כי דרכי השי"ת הוא החסד שזהו מדותיו של השי"ת... (שם סוטה יד א)

ועוד יש לך לדעת אלו ג' דברים, מקרא משנה תלמוד, לפי שהמקרא הוא הנבואה הרחוקה ממדריגת האדם לכך בודאי העוסק במקרא אינו מדה, שהמקרא הוא מצד הנבואה ואינו גדר האדם במה שהוא אדם שכלי, והעוסק במשנה מדה ואינו מדה, כי המשנה הוא ציור בלבד אשר בו ידוע הדבר בלבד כאשר הוא, אבל התלמוד הוא התאמתות הדבר למה הוא כך, ולא בענין אחר, וזהו בירור השכל לגמרי... (שם קידושין ל א)

כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם וכו', ודבר זה רוצה לומר כי התורה היא שייכת אל האדם כי יש לתורה צירוף אל האדם, שהרי נקרא תורתו, והוא השכל אשר שייך לאדם, רק אין לתורה צירוף לגמרי אל האדם במה שהתורה היא שכלית והאדם הוא גשמי. ומפני כך יש לתורה ב' בחינות מחולקות, כי מצד אחד יש לתורה חבור וקישור אל האדם ומצד אחד אין לתורה קישור אל האדם. ולפיכך אף אם האדם בעל תורה אפשר כי אצל תולדותיו התורה מסתלקת ממנו, שאין התורה קנין גמור אליו, אבל כאשר הוא ובנו ובן בנו, דבר זה החוט המשולש, ומורה על כי יש לתורה חבור וצירוף גמור אליו, ושוב אין כאן סלוק כלל... כמו שהתורה בעצמה בשביל שהיא מעולם העליון אשר הוא נצחי ואינו תחת הזמן, לכך אין בזה שנוי ותמורה... (שם בבא מציעא פה א)

ואמר "נפל פתקא" וכו'... וראו שני עופות דהוי מטללי וכו', ומה שאמר שהיו שני עופות מטללי וקיימי וזה מפני כי בעל התורה הוא תחת צל הקב"ה, וזה ידוע כי היו שני כרובים פורשי כנפים סוככים בכנפיהם על הכפורת, והלוחות והתורה היו מונחים בארון, ושני כרובים פורשים כנפים עליהם, וזה להודיע כי התורה היא תחת צל השי"ת, ואין דבר שהוא תחת כנפי השי"ת כמו התורה. לכך אמרו בפרק חלק (סנהדרין כ"ט) הלומד תורה לשמה מגין על כל העולם... (שם פו א)

ועוד יש לך לדעת כי התורה ראוי שתהיה בלילה, וכבר בארו דבר זה בסוף מנחות ק"י א', הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, לפי שהיום הוא מיוחד להנהגת הטבע כמו שהוא ענין היום, והלילה הוא העדר הטבע, והוא הנהגה למה שהוא על הטבע, ולפיכך אמרו (שמ"ר מ"ז) אין רינה של תורה אלא בלילה... (שם סנהדרין צא א)

...אבל הפירוש הברור כי התורה היא לאדם מצד המעלה העליונה שיש לאדם על הכל במה שנברא האדם בצלם אלקים, שלא תמצא דבר זה במלאכים... כי דבר זה שנתן התורה לאדם הוא בשביל שנברא בצלם אלקים וצלמו רמ"ח אברים, אף כי הם גשמיים הוא נבדל בלתי גשמי לגמרי, ולכך נקרא צלם אלקים, כי שם צלם נאמר על הזיו של בעל הצלם... ולכן מצות עשה הם רמ"ח כמספר אבריו של אדם שהם צלמו, כי בשביל מעלת צלמו ראוי הוא אל התורה השכלית ואל מצות עשה. (שם מכות כג ב)

של"ה:

התורה תורת ה' תמימה, רוצה לומר התורה תמימה בשלימות נארגת על ידו"ד כי התורה כולה שמותיו ונתנה בשם ידו"ד סוף תפארת, כמו שכתוב "מן השמים השמיעך את קולו ועל הארץ הראך את אשו הגדולה", ומפורסם כי שמים וארץ סוד ד"ו פרצופים והם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה הוא סוד תפארת שם ידו"ד ותורה שבעל פה ביאורה, וכמו ששם ידו"ד תפארת כולל עשר ספירות נבללים בתפארת הנגלה עם נעלמו סוד הדעת, כן התורה נכלל בסוד עשרת הדברות המכוונות לי' ספירות. ואמרו חכמי אמת ברמזם שהתורה נתנה בשם ידו"ד רמז כי יהו"ה העולה עשרים וששה ומנין עשרי"ם וש"ש כמו עשרת הדברות, וכמו כת"ר תור"ה. ומשה קבל תורה מסיני ומסרה נודע שנבואתו היתה מצד תפארת הנקרא אספקלריא המאירה, וזהו שתקנו בנוסח התפילה "כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני"... (בית חכמה ועיין שם עוד)

נחזור לענין, הרי מבואר כמו שהתורה בשרשה כולה שמותיו ית' בסוד לשון הקודש שפירשנו למעלה, ונשתלשלה זה לעמת זה ונתגשמה, כן מעשי המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי הנשמות ס' רבוא נשמות ישראל מס"ר אותיות התורה, כי משפט אחד להתורה ולהאדם המקיימה, כי התורה נתגשמה ובעילוי מעלות יותר ויותר היו התיבות מאירות, כן האדם אם לא חטא לא היה חומרו רק שכלי ומלאה הארץ דעה את ה'... ומזה יובן הנה ותורה אור כתיב, כי היא מאירה מכבודו, ובמדרש רבה פרשת בראשית א"ר סימון ה' פעמים אור כתיב כנגד ה' חומשי תורה. ובמסכת סנהדרין פרק זה בורר, במחשכים הושיבני כמתי עולם א"ר ירמיה זה תלמודא של בבלי. ולפום ריהטא מאוד תמוה, כי הוא אור ומאיר עינינו וגם התורה היא חיינו ואורך ימינו קורא אותה מתי עולם... הכל אחד מבואר מהנזכר למעלה שתורה בעצמה לשון קדש סוד כולה שמותיו, ומעשה התורה לעבדה ולשמרה היא הכל מעשה מרכבה, ואז התורה כולה אור בהיר, רק כשנתגשם האדם וסילק האור סוד כתנות אור באל"ף רק כתנות עור בעי"ן שהוא עיור, ונסתלק עץ חיים וגרם מיתה, כן נתגשמה התורה לעבדה ולשמרה מעשה מצוות הגשמיים. ומכל מקום תפוחי זהב וכו', לכך תמצא בתורה סוד ורמז כמו שנתנו דורשי רשומות סימן פרד"ס, וסוד הוא האור הגנוז הנסתר עתה ממנו לסבת הסתלקות אור כתנות אור הוא עצם הלשון קודש, ורמז הוא מעשה מצות הגשמיים מאחר שמכל מקום היא היא כדפירשנו רמז תורה שבעל פה בתורה שבכתב, וליכא מידי דלא יהיה רמוז בתורה באר היטב, רק שנתחשך השכל מה שהיה ראוי להיות, ומלאה הארץ דעה אינו רק הלב לדעה ואינה מובנת תורה שבכתב רק אחר היגיעה הגדולה, וכמו שאמרו רז"ל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה... ולזה צריכה תורה שבכתב ביאור ופירוש, דהיינו התלמוד, שאלולי כן היתה מבוארת בעצמה... (שם וראה שם עוד)

...כלל העולה, כל התורה היא שם יהו"ה ותרי"ג מצוותיה הם יהו"ה וסוד זה שמי וזה זכרי כדלעיל, והמקיים התורה בלימוד ובמעשה דבק בשם יהו"ה, וזה אי אפשר בלי זיכוך החומר שיפסוק זוהמת הנחש, וזה היה בכור הברזל במצרים, על כן תלה התורה ביציאת מצרים, ואלו לא היה זיכוך מצרים היה בהכרח זיכוך אחר, כי בלא זה אי אפשר. ויובן אם לא חטא האדם לא היה צריך לזיכוך, כי לא היה בו זוהמת הנחש... (מסכת פסחים לפני מצה עשירה)

...בזה מתורץ החקירה גדולה שחקרנו והיא כתובה למעלה בפנים כמו שמצינו יסודי התורה כולה יציאת מצרים, ותלה כמה מצות ביציאת מצרים, דיש לתמוה, הלא התורה קדומה לעולם והיא נצחית מצד עצמה אינה תלויה בזולתה, ואיך נאמר אם לא גלו ישראל למצרים לא היה מציאות לתורה חלילה. גם תלה קבלת אלקותו יתברך ביציאת מצרים כמו שכתוב "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"... והתשובה בזה כי הכל תלוי בשם ההוי"ה שהוא שם העצם היה הוה ויהיה, הוא היוה הכל, והקב"ה והתורה וישראל המוזכרים במאמר הזוהר הזה אשר אנחנו בביאורו הקישור בשם הוי"ה קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד, והוא היוה הכל בשביל התורה וישראל, כי התורה היא כולה שמותיו, והשמות יוצאים ומתפשטים משם הוי"ה שהוא שם העצם, נמצא תורת ידו"ד תמימה שהיא תמימה כולה שם ידו"ד, ויש ס' רבוא אותיות בתורה שמשם ס' רבוא נשמות ישראל הדבקים בידו"ד, כי נשמות הם מפנימיות הקדושה, כמו שכתוב ואתם הדבקים בידו"ד אלקיכם, ושם יהו"ה לא נתגלה אף לאבות רק למשה רע"ה... הוא למעלה מהטבע לשדד לכל האותות והמופתים, וכן התורה למעלה מהטבע... והנה שם ידו"ד נודע במצרים, כמו שאמר יתרו "עתה ידעתי כי גדול ידו"ד מכל האלהים"... והנה אם לא חטא אדם היה נודע שם ידו"ד מצד הדביקות, אם היה כתנות או"ר באל"ף, ועתה עונות הבדילו ונתקלקל ואחר כך הדורות אחריו נתקלקל דור המבול... עד שהוכרחו לבא בכור הברזל... ונזדכך במצרים זוהמתם שהיתה דבוקה בישראל עד שנעשו זכים וטהורים ס' רבוא נגד ס' רבוא האותיות התורה, ונודע כי שם ידו"ד למעלה מן הטבע, וכן התורה תמימה ידו"ד למעלה מהטבע. ובזה נתבאר מה שאומר שתלה הכתוב ביציאת מצרים, לא חס ושלום במצרים רק התורה תלויה במה שנודע ונתגלה במצרים, דהיינו שם ידו"ד שהוא נצחי ובו תלויה נצחיות התורה... (שם מצה עשירה ועיין שם עוד)

עוד יש חקירה לדעת על מה זה רוב נתינת התורה היה על ידי אחיזה בגרים. משה רע"ה היה מתדבק ליתרו שהוא גר, אונקלוס הגר תירגם, בתורה שבעל פה אמרו רז"ל סתם משנה ר' מאיר סתם ספרי וכו' וכולה סתימאה על ידי רבי עקיבא, ור' עקיבא היה מגרים מסיסרא, וכן ר' מאיר מנירון קיסר. על זה אקדים ג' הקדמות, א' נשמות ישראל הם למעלה ממדריגת המלאכים כי נשמות ישראל חצובות מכסא כבוד ויש להם שורש מכסא הכבוד ולמעלה בסוד האצילות והם חלק יהו"ה עמו, אבל מדריגות מלאכים היא יצירה ואין להם יניקה רק מהכסא ולמטה. ב', נשמות ישראל הוא רוחניות התורה, ורמזו זה רז"ל, כשם שיצירתו של אדם כך תורתו, ובמסכת מנחות אמרו, תורה שנתנה במ' ונשמה נוצרה במ', כל השומר תורתו נשמתו משומרת... וזהו ענין כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו, חייב אדם בכבוד רבו יותר מכבוד אביו, כי זה נתן לו גוף וזה שמלמדו תורה נותן בו נשמה... הקדמה ג', הקב"ה הוא אחד והתורה היא אחדותו, כמ"ש לעיל התורה רושם אלקות והעולם רושם התורה, ורצה השי"ת על ידי התורה לייחד הכל מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כדי לגלות היחוד, וזהו צריך להיות על ידי האדם, כי נשמתו משמים ממעל וגופו מארץ מתחת, ובקיום המצות במעשה ודבריו ומחשבה אז מייחד תחתון עם עליון, כי נזדכך גופו עם נשמתו ואז נתבאר נוסח אתה אחד ושמך אחד היא התורה שיסודה כולה שמותיו וישראל גוי אחד, על כן הוצרכה התורה להיותה נתונה בנגלה ובנסתר, דהיינו הנגלה בבחינת הגוף והנסתר נמסר פה אל פה, והוא בחינת הנשמה...

הכלל העולה מעלת ישראל ונתינת התורה על ידם כי הם כוללים רום עליון ותחת מצד נשמתם וגופם ורוחניות התורה היא נשמותיהן, על כן נבואות הנביאים וחידושי החכמים הכל קבלו מסיני ובשעתו יצא מהכמוס לאור... (מסכת שבועות, ועיין שם עוד)

רמח"ל:

ואמנם אמצעי אחד נתן לנו הא-ל ית"ש, שמדרגתו למעלה מכל שאר האמצעיים המקרבים האדם אליו, והוא תלמוד התורה. והוא בשתי בחינות, האחת בבחינת ההגיון והלמוד, והשניה בבחינת ההשכל. כי הנה רצה בחסדו וחבר לנו חבריו דברים כמו שגזרה חכמתו, ומסרם לנו, והיינו כלל ספר התורה, ואחריו ספרי הנביאים, שבסגולת הדברים ההם יהיה, שמי שיהגה בהם בקדושה ובטהרה על הכונה הנכונה שהיא עשית חפצו יתברך שמו, יתעצם בו על ידם מעלה עליונה ושלמות גדול עד מאד. וכן מי שישתדל בהבנתו ובידיעת מה שמסר לנו מפירושיהם יקנה, כפי השתדלותו, שלמות על שלמות. כל שכן אם יגיע אל השכלת סתריהם ורזיהם, שכל ענין מהם שישכיל יוקבע ויתעצם בנשמתו מדרגה מן המדרגות היותר רמות שבמעלה והשלמות האמיתי. (דרך ה' חלק א פרק ד ט)

ובכל אלה הענינים, לא די מה שקונה האדם בעצמו מעלה ושלמות, אלא שמציאות הבריאה כולה, בכללה ובפרטה, מתעלה ומשתלם ובפרט על ידי התורה. (שם חלק א פרק ד ט)

ועתה אפרש לך כל זה היטב, והוא ענין "ולא אתנו יודע עד מה", כי יש הרבה פירושים לזה הלשון, ובאמת התורה מתפרשת בדרכים רבים, ויש פירושים לפי פשט הנראה ויש פירושים הרחוקים מן הפשט לגמרי, עד שיראו זרים לפי הנראה מהפשט יען המה ממשיכין כוונת המלות לדרך אחר שונים מדרך הפשט הרבה, עד שלפעמים מה שהוא לשבח יתפרש לגנאי ומה שהוא לגנאי יתפרש לשבח, וכל הפירושים יהיו אמת. וזה נמשך מחמת צירוף התורה בסוד אז ראה ויספרה וכו', כי הכל נברא בתורה ואותיותיה מצטרפים לצירופים רבים להוציא הדברים הצריכים להוליד, וצירוף זה אשר לעינינו הוא היה השורש לכל הדברים ההם אשר ספוריהם בה, ובהיות דבר אחד הרבה תכליות או הרבה דרכים, הנה אף על פי כן יש שיצאו כולם משורש אחד לבד, וכן יצטרפו האורות בצירוף אחד שבבחינה א' יעשה תולדה א' והיא נראית בפירוש הפסוק בדרך א', ובבחינה אחרת יעשה תולדה אחרת נראית בדרך אחר, והבן היטב. (אדיר במרום דף ו)

ואמר כתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך, וזה הפסוק באמת מודיע דרך נכון ומרוצה בעניני העבודה המוטלת על האדם, ובפרט בזמן הקלקולים, והוא מה שחז"ל אמרו גם כן במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, וזה כי מי שרוצה להראות חיבתו לפני המקום ב"ה ולמצא חן לפניו, הוא כאשר חסרים עובדים ומתקנין בעולם ליטול הוא על שכמו העבודה והתיקון גם לכל האחרים, שאז הוא נחשב ומצויין לפני הקב"ה לטובה... בזמן שהאחרים הפרו תורתך, והפרו רוצה לומר שמפסיקין התפשטות התורה המתפשטת בקדושתה על ישראל ועל כל העולם והיינו שמפריעין ומבטלין אותה ממעשה קדושתה.

והנה בהיות המדרגות עומדין בתיקוניהון ובסדריהון כראוי למעלה ולמטה הנה אז נודעים כל העובדים ונמצא לכל אחד חלקו ונמשך עליו שפע כפי בחינתו לצורך כל העולם כולו, ואז אין לשום אחד לעבור את תחומו כי כל אחד מכיר את מקומו ועושה את שלו. וזהו באמת ענין מגיע לתורה בפרט, פירוש כי השורש היה התורה לכל ישראל, ומתפשטים הפרטים בה להמצא בהם חלק לכל אחד בפני עצמו. אך כל זה הסדר יש לשמור אותו בשעה שמקיימין התורה, אך אם מבטלין אותה הנה אי אפשר לילך בזה הדרך לעשות חלקו בלבד, כי לא ימצא תיקון מספיק לעולם אלא צריך לקחת דרך אחר. והוא כי התורה היא שמו של הקב"ה, אך בהתפשטו בצירופיו לפי התחלקות הפרטי הזה שזכרנו אשר אי אפשר לתקן בדרך פרטיו, צריך לתקן בדרך הכללי, שהוא דרך השם עצמו בכלל, כי בו כל מיני תיקונים מגיעים לכל מי שיהיה מישראל, ולכן עת לעשות לה' צריך לעשות מה שצריך לה' בסוד השורש עצמו בזמן הפרו תורתך... (אדיר במרום דף י)

ואודיעך בכאן סוד גדול, כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו, ואם כן מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו איך התורה נשלמת. אך האמת הוא שעל זה אמרו שמשה הוא כבד פה וכבד לשון בגלות, והענין כי סיני הוא הפה כנ"ל, והיה ראוי שיהיה פתוח ברווחה להוציא התורה בכל חלקיה, ומפני שבאו הערב רב וגרמו סיתום לתורה גורמים במאסם אותה למשה שלא יוכל להוציא כל מה שהיה ראוי ובאמת אינו מוציא אלא מעט, והוא סוד עתידה תורה שתשתכח מישראל... (שם דף כ, ועיין שם עוד)

...וכל זה נכלל בפרשה הזאת כי היא ממש ענין זה כולו, וכמו שנכתוב עוד בסייעתא דשמיא. ותדע שודאי ישראל מקבלין פנימיות הסודות שלא נמסר אפילו למלאכים, ולכן אמר (זכאין אתון צדיקיא וכו'), ותראה היאך הקב"ה סידר דברי תורתנו הקדושה, כי דבר כזה שהוא שורש כל העיקרים וכלל אותם בפרשה אחת קטנה ששום אחד לא ישגיח עליה, והוא באמת מה שדוד אומר "מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך" וגו'. ונבחין בזה שני דברים, א', מה שהקב"ה הסתיר כך סודותיו בדרך שלא יראה אותם אלא מי שזוכה, וב', גדולת התורה שאפילו פרשה שנראה שאינה אלא סיפור קטן ובלתי עיקרי הוא כולל כל כך עיקרים גדולים... (שם דף כה, ועיין שם עוד)

וצריך שתדע כי סוד כל ענין הספירות הוא התורה, וזהו ענין קדימת התורה לכל המציאות, כי מה שהוקבע בנטיית הרצון היה דוקא ענין התורה ובסודה היה המציאות הולך ונעשה, והיא עצמה ענין האומה הקדושה, שנאמר בה ישראל עלה במחשבה, כי בסוד המחשבה הזאת הם נמצאו ליסוד ושורש אל המציאות. וזהו ענין אלפים שנה שקדמה התורה לעולם, כי העולם הוא סוד הו"ה דהיינו הצמצום והקו, וסוד אלפים שנה הוא סוד ב' אותיות י"ה שהם המחשבה הנ"ל והוא סוד המוחין, וענין הדביקות למעלה מבואר במ"א. ותבין פה סוד גדול איך רק מציאות הספירות לפי הענין וההנהגה שהם עתה בסוד התורה כנ"ל הוא מה שמניח מציאות לקליפה, ולכן עד שלא היתה נמצאת התורה לא היה נמצא שום אחד מאלו הענינים הנמצאים עתה... (שם דף צה)

אך הדרך אשר בו תוכל הנשמה לזכך את גופה הלא הוא במעשה המצות וקיום התורה, כי נר מצוה ותורה אור, וכל מה שהיא מרבה לקנות תורה ומצוות מרבה זיכוך לגוף ההוא וזכות לעצמה שהיא מקימה רצון קונה. (דעת תבונות ע)

כלי יקר:

ולא מצאו מים - מדה כנגד מדה, לפי שעסקו בביזת הים יותר מהראוי, ומאז היו בלתי ראוים לקבל התורה שנמשלה למים, על כן נענשו במה שלא מצאו מים, וזה דעת רז"ל במסכת ב"ק דורשי רשומות אמרו שהלכו ג' ימים במדבר בלא תורה שנמשלה למים... כי כבר אמר להם הקב"ה "תעבדון את האלקים על ההר הזה", דהיינו קבלת התורה, והם היו עסוקים בביזת הים ולא אמרו נכלה ונרוצה לקבל התורה, על כן נענשו בחסרון המים... (שמות טו כב)

ואהבת לרעך כמוך - אמרו רז"ל זה כלל גדול בתורה. ובמסכת שבת מעשה בההוא גר שאמר למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד, ולמדו הלל פסוק ואהבת לרעך כמוך... ודאי בקש שיעמיד לו כל מצות התורה על יסוד אחד, דהיינו רגל אחד אשר עליו יעמיד לו כל המצות, כדי שלא יבא לידי שכחה המצויה בגר אשר לא למד מנעוריו, ולמדו פסוק ואהבת לרעך כמוך, כי כבר אמרו רז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה, וזה אינו סותר דברי הלל, כי כל מצות התורה הם על שני סוגים, האחד הוא המצות שבין אדם למקום ב"ה ויסוד לכולם האמונה בה', השני הוא המצות שבין אדם לחבירו, ויסוד לכלם פסוק ואהבת לרעך כמוך... וכשאמר כאן על רגל אחד היינו יסוד אחד לכל סוג, ועל כן אמר לו פסוק ואהבת לרעך כמוך, ועל רגל זה העמיד לו כל המצות שבין אדם לחבירו, ואמר לו גם סוף הפסוק אני ה', דהיינו היסוד שעליו העמיד חבקוק כל מצות התורה, והיינו האמונה בה'... (ויקרא יט יח)

...וטעמו של דבר שקיום שמים וארץ תלוי בתורה, לפי שהעליונים ותחתונים הם שני הפכים וצריכים לאמצעי המצרפם, והוא האדם המורכב מן חומר וצורה, והרכבה זו היא על ידי התורה, כי זולת התורה היה האדם נמשל לבהמה ולא היה בו חלק מן העליונים, לפיכך העוסק בתורה משים שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה, שלא יהיו מתנגדים זה לזה, כי האמצעי מצרפם. (דברים לב א)

אור החיים:

ויסעו מרפידים - אכן כונת הכתוב היא להקדים ג' ענינים הם עקרי ההכנה לקבלת התורה, שבאמצעותם נתרצה ה' להנחילם נחלת ש-די היא תורתינו הנעימה. הא', היא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה, ולזה תמצא כי כל מקום שיזכרנה ה' לתורה ידקדק לומר לשון חוזק ואומץ עד גדר שימית עצמו עליה... ותראה כי לא תושג ההשגה אלא בהתעצמות גדולה, וכנגד זה אמר הכתוב "ויסעו מרפידים", נתכון לומר שנסעו מבחינת רפיון ידים כמו שמצינו שדרשו כן רז"ל...

ב', הוא השפלות והענוה, כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר "ויחנו במדבר". וענין ג', בחינת ייעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים, וכנגד זה אמר "ויחן שם ישראל", לשון יחיד שנעשו כולם יחד כאיש אחד, והן עתה הם ראוים לקבלת התורה. (שמות יט ב)

וידבר אלקים - טעם זכרון שם אלקים בנתינת תורה לומר כי התורה נתנה ממדת הדין וממדת הרחמים, מדת הדין וידבר אלקים, מדת רחמים אנכי ה'... עוד ירצה באומרו את כל הדברים לומר כי אין חפץ במקבל תורה אלא אם יקבל כל התורה, וכל המקבל עליו תורה חוץ ממצוה אחת אין לו תורה... (שם כ א)

ועשו ארון - טעם שבארון שינה ה' את דברו הטוב מכל הכלים, שבכולם אמר ועשית, אולי שרמז שאין גופה של תורה יכול להתקיים אלא בכללות כל ישראל, ואין מציאות בעולם יכול עשות כל עקרי התורה, וזה לך האות אם הוא כהן הרי זה אינו מקיים נתינת כ"ד מתנות כהונה ופדיון בכור וכו', ואם הוא ישראל הרי אינו יכול לקיים מצות עשה שבהקרבת הקרבנות... ובשאר תיקוני הארון אמר לשון יחיד, כי לתקן כלי התורה שהם לומדיה ועמליה והכנותיה יכולין להתקיים מאדם אחד. (שם כה י)

...כי תורתינו שתתעלה דבריה מזוקקים ואותיותיה ספורות וכל אות ואות מגדת הלכות ונפלאות כאשר יסד בה האדון בחכמה רבה בשבעים פנים וד' אופנים ול"ב נתיבות, וכל נתיב בכמה שבילין, והכל במקרא מועט, אלא שיש לך לדעת שיש דרשות ודקדוקים בתורה שהם חובת כל אדם נברא להכירם, והם דברים שיש בהם הלכות, ויש שאין בהם חובת כל אדם, ואל יקחך לבך לדבר לפני האלקים למה יעשה כה לעבדיו להעלים מהם תעלומות חכמה ולא הודיע כל דבר בכתב מפרש, הנה תשובתך לנוכח עיניך, כי הם דברים שלא יכילם ספר... והכל נמסר למשה בסיני... (שם לא יג, וראה שם עוד)

אם בחקותי תלכו - ...וטעם שקרא הכתוב עמל התורה חוקה לצד שיש בה מצוה אפילו ללמוד דברים שלמדם פעמים וג' והם ידועים אצלו, כי חפץ ה' בעסק התורה חוקה חקק, ותמצא שאמרו ז"ל כי לטעם שילמוד האדם התורה בחשק תמיד גזרה חכמתו שיהיה האדם לומד ושוכח. וטעם אומרו חקותי לשון רבים ירמוז לב' תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומסורת התיבה לשון יחיד שאין וא"ו בין קו"ף לתי"ו, לומר כי תורה שבעל פה היא כלולה בתורה שבכתב ושם בנינה... עוד ירצה על פי מאמרם ז"ל כי התורה יש בה ד' דרכים, והם פשט רמז דרוש סוד, ומאלו נפרדו ע' פנים לכל אופן לכמה אורחין ושבילין ונתיבות, והוא מה שאומר חקותי לשון רבים, תלכו, פירוש בכל אורחין ושבילין ילך בהם בפירוש הכתובים, ולא יאמר שאין בתורה אלא פשט המובן לכל...

עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל שהרשות נתונה ללומדי תורה לפרש בה ולדרוש בכמה אורחין ושבילין, ותלמיד ותיק יחדש בדרשת הכתובים כאשר יוכל הכתוב שאת... ואת מצותי וגו' פירוש שלא יהיה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה...

או ירצה על דרך אומרם ז"ל במשנת חסידים התורה נקנית במ"ח דברים, כי לא כל הרוצה לקנות תורה ישיג קנינה אלא באמצעות המ"ח דברים, והוא מה שאמר כאן אם בחקתי תלכו, אם אתם חפצים להשיג התורה תנאי הוא הדבר ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, שהם אותם המ"ח דברים... עוד ירצה להודיע מעלת עסק התורה, כי עסק המצות יכול להיות שיהיה אדם פועל ועושה ויגרום החטא וימיר כבודו לבסוף, אבל מצות עסק התורה מבטיחו כי כל העוסק בתורה צדקתו עומדת לעד וילך עמו צדקו, על דרך אומרם כי עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה לבטל זכותה של תורה, ויזכה ללכת בה בלכתו לעולם העליון...

עוד יתבאר על דרך אומרם בפסוק הבט נא השמימה שהעלה ה' לאברהם ודרך על המזלות, והוא אומרו אם בחקתי תלכו, פירוש חקותי על דרך אומרו חקות שמים וגו', אם בהם תלכו ואת מצותי תשמרו, כי באמצעות קיום המצות הוא שולט ודורך על המזלות... (ויקרא כו ג)

זאת חוקת התורה - ...פירוש חקה זו של הטומאה ותנאי טהרתה תסובב מהתורה, כי על ידי שקבלו התורה נעשו עם בני ישראל דבר שהרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם להיות חטיבה של קדושה עליונה בחייהם גם במותם... ולא תחפוץ להפרד אם לא בכח גדול אשר חקק ה' במצוה האמורה בענין של פרה אדומה... (במדבר יט ב)

אז ישיר ישראל - ...ואפשר כי שירה זו על התורה אמורה שנקראת באר מים חיים... לפי שהתורה נמשלה למים... ואומרו חפרוה שרים וגו' יתבאר על פי דבריהם שאמרו כי באמצעות עסק התורה מתקנים מקור עליון שנקרא באר, והתיקון הוא כפי בחינת מעלת העוסקים בתורה הצדיקים הראשונים שהיו במדרגה גדולה הם שחפרו את הבאר ועשאוה לשתות ממנה, והם האבות בסוד והאבן גדולה על פי הבאר ויגל את האבן וישק את הצאן. ומאז היתה ראויה התורה לינתן לישראל, ועדנה לא היתה בבחינת ההשגה לשתות ממנה עד שכרוה נדיבי העם, הם משה הורידה לנו ועמדו אחריו מקבלים ממנו זקנים ונביאים ואנשי כנסת הגדולה ופירשוה. והוא אומרו כרוה נדיבי העם כי תורה שבכתב בלא תורה שבעל פה אין אדם יכול לשתות ממימיה... (שם כא יז)

יזל מים - הכוונה על פי דבריהם כי כל איש ישראל קבל מסיני חלק בתורה, ולזה רמז מורשה, ודרשו אל תקרי מורשה אלא מאורשה, ואמר כאן כי כל מה שמחדשים בתורה הוא מדליו, ממה שדלה דלה משה, שהכל רמוז בתורה שבכתב. ואמר לשון דלי, כי בערך פינה הגדולה אשר עתיד ה' לגלות לישראל בסוף הדורות בימי מלך המשיח שהוא שער החמשים של בינה, כל המ"ט הם בגד דלי כערכו, ואמר כי הגם שעתה הוא דלי, זרע ישראל יזכה לקחת מים רבים שהוא שער הנ', והוא אומרו וזרעו במים רבים... (שם כד ז)

כי יקח איש אשה - דברה תורה כנגד בני אדם גם בני איש אשר חוזרים פניהם מן התורה באומרם כי היום קצר למה שצריך להשתדל על המחיה, ועליה אמר הכתוב כי יקח איש אשה, זאת התורה המאורסה, ובא אליה שכבר זרחה עליהם אורה של תורה בהר סיני וקבלו הלוחות, ושנאה, פירוש שאין לבם חפץ לתת לה עונתה כמשפט, וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאס אשת נעורים משיב כי אין התורה זנה ומפרנסת והוא צריך למחיה, גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה הגם כי יעסוק בה אין נפתחין לו שערי פרנסה טובה, ואדרבא רואה כי כל האנשים שרחקוה בתיהם מלאים כל טוב, והוא אומרו ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע... מודיע הכתוב כי הקב"ה שהוא הנקרא אבי הנערה וכנסת ישראל יתבעו עלבונה של תורה לפני בית דין הגדול... דקדק לומר והנה הוא (שם עלילות דברים) להעיר כי אין זה אמת, שלא גרם לו אלא השונא השוכן בקרבו, ואלה בתולי בתי וגו'... ואמר הכתוב כי זה יהיה משפט האיש ההוא על פי בית דין, ראשונה ויסרו אותו על דרך אומרם ז"ל אם רואה אדם שיסורין באים עליו וכו' יתלה בביטול תורה, פירוש על מה שבטל התורה, ונדחקו האחרונים בפירוש דבר זה בטענת הלא ביטול עון גדול הוא ולמה לא תלה בו עד שלא מצא, וישוב הדבר הוא לפי שאין שיעור למה שצריך בעסק התורה, והגם שיראה בעיני אדם שעסק, כשיראה יסורין באין עליו ידע כי כמו שראוי לו לעשות לא עשה... (דברים כב יג, וראה שם עוד)

...עוד ירצה ענינו - זה העניות הנסבך עם לומדי תורה, כאומרם ז"ל שאמרה תורה מפני מה בני עניים, והגם שימצא בן תורה שאין שבט עוני עליו אף על פי כן יתנהג במדת עוני, כאומרם כך היא דרכה של תורה. ואת עמלינו - על דרך אומרם אשרי מי שעמלו בתורה וכו', ומה גם בדורות האחרונים שרב עמלם להוציא לאור משפט א' והלכה אחת. ואת לחצנו - כי כל הנסמך לתורה רבו לוחציו ועיני כל אליו ישברו. (שם כו ה)

לא נפלאת היא - ואולי שיכוין הכתוב לב' פרטי המניעה, א', מצד השגת ידיעת התורה עצמה, ושנית מצד קיום מצותיה. כנגד מניעת ידיעת התורה אמר לא נפלאת היא וגו', וחזר ופירש מה היא ההפלאה, ואמר לא בשמים וגו' כנגד העדר השגתה אמר לא בשמים כאשר היתה בתחלה שהרי משה עלה שמים ולקחה לנו, והנה היא לפנינו... (שם ל יא)

כי שם ה' אקרא - הכונה כי הדבר אשר אליו יכון במאמרו הוא שם ה', על דרך אומרם ז"ל כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, ועליה הוא אומר יערוף כמטר לקחי, שהיא התורה שהיא שמו ית'. עוד רמז שהגם שתלה להם עסק התורה בטל ומטר לא תהיה הכונה בלימוד על זה אלא לקרות בספר תורת ה', והוא אומרו כי, פירוש יהיה הטעם שם ה' אקרא, פירוש לקרות בתורתו שהיא שמו ית' כדי שיתן גודל לאלקינו, וזו תקרא תורה לשמה לגדל ולפאר שם כבודו. ואומרו אקרא הוא מה שיעשה כל אחד מהם. או על דרך אומרם ז"ל שנפשות כל עוסקי תורה הם ניצוצי משה, ולא דור המדבר לבד אלא עד סוף כל הדורות... (שם לב ב)

הגר"א:

להבין משל - עכשיו מפרש מה "להבין", משל הוא נגד התורה שבכתב, ומכנהו בשם משל, כי המשל תמיד מובן אך הוא מלבוש לדוגמתו וענין פלא, וכן דברי תורה שבכתב הם מובנים אך נתלבשו בה ענינים פלאים... (משלי א ו)

אמריה תאמר - והיינו שהתורה גם כן נחלקת לשנים שהם ארבע, והם פשט וסוד, ובכל אחד שנים, בסוד, סודות עצמן ורמז, והוא פתח השער לסודות. ובפשט, דרש ופשט. חכמות בחוץ - לאותם העומדים בחוץ עדיין, אינו מראה להם רק הפשט, וזהו תרונה שזהו רנה דאורייתא... ברחובות שהוא הדרש, שמרחיב ההלכה, שם תתן קולה. בראש הומיות תקרא בפתחי שערים הוא רמז, שהוא פתח השער. בעיר שהוא בפנימיות התורה אמריה תאמר, תאמר להם כל אמריה וסודותיה. (שם שם כא)

עד מתי פתאים - בני אדם מרחיקים עצמם מן התורה מחמת שלשה ענינים, הראשון, מחמת שנתפתו ביצרם לילך אחר תאוות עולם הזה וסוברים שזהו בעצם טוב ויהי כן לעולם. השני, מחמת שחפצים לדבר דברים בטלים, והשלישי מחמת שתלמודם קשה עליהם ורוצים שהתורה תבא להם מעצמה בלי טורח, וכשרואים שאין התורה באה לידם עוזבים אותה, כי אינם רואים מתיקותה... (שם שם כב)

אז יקראונני - כי לתורה צריך שני דברים, כמו שנאמר "דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד", היינו לדרוש ולחקור אותה ביגיעה וטורח, ולבקש מהקב"ה שיעזור לו... (שם שם כח)

יתמוך דברי לבך - אל יאמר האדם הואיל והמצות טובים מאד, כמו שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", אעסוק בהן לבד, ולא אלמד תורה, כי הלומד הוא לידע המצות ואני יודע בהם, אין הדבר כן, כי כמו שהאדם האוכל כל מיני מטעמים ומרקחות שהם טובים מאד, מכל מקום אין לבו נסעד עד שיאכל לחם, כמו שנאמר "ולחם לבב אנוש יסעד", כך היא התורה הנקראת לחם, כמו שנאמר "לכו לחמו בלחמי", והוא נצרך תמיד כמו הלחם, לכן נאמר "והגית בו יומם ולילה", אבל המצות הן כמו מרקחת שהיא טובה בזמנה... (שם ד ד)

בני הקשיבה לדברי - דבור הוא דבור התורה עצמה ותיבותיה כמו שהיא, ואמירה היא הפנימיות של התורה, כונותיה, טעמיה ותכלית של כל דבר, וזהו "וידבר ה' אל משה לאמר", כי למשה לא היה צריך לאמר, רק לדבר התורה ככתבה, והוא הבין מעצמו כוונותיה ודקדוקיה, אבל לישראל היה צריך לאמר עם כל כונותיה... (שם שם כ)

אל יליזו מעיניך - כי בתורה יש תורה שבכתב ושבעל פה, ובשניהם סודות התורה. ותורה שבכתב תלויה בעין לראות, ותורה שבעל פה תלויה באוזן לשמוע מרבו, וסודות התורה בלב להבין, כי אין מוסרים רק לחכם שהוא מבין מדעתו. והדרך היא ללמוד תחילה תורה שבכתב, ואחר כך שבעל פה ואחר כך סודות התורה. אך שוכחים התורה להיפך, תחילה שוכח סודות התורה, ואחר כך מה שבעל פה ואחר כך מה שבכתב... (שם שם כא)

שמעו - פירוש שמעו כל דברי, אפילו פשטי תורה, ואמר כאן ששה פסוקים נגד מקרא ומשנה וגמרא ומדרשות ואגדות. והאגדות נחלקות לב', מוסר וסודות. ואמר כאן נגד מקרא כי נגידים אדבר - כלומר כי דברי היו עם השרים... (שם ח ו)

אשת כסילות הומיה פתיות - כלומר, כי היא גם כן אומרת כמו התורה, אך החילוק שהיא הומיה תמיד, אבל תורה דברה פעם אחת ברמז לא מזכירה עוד. ועוד פתיות - שהתורה קשה לקנותה, כמו שכתוב בזוהר שצריך טהרה וקדושה ופרישות, אבל היא מפתה תמיד ואיך אפשר שיהיה זה דבר טוב, כי לדבר טוב אין צריך פיתוי... (שם ט יג, וראה שם עוד)

נפש עמל עמלה לו - אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, והיינו שמלמדים לאדם בבטן אמו כל התורה, שיהיה ביכולת האדם להשיג כל ימי עמדו בזה העולם, וזהו "כי לכך נוצרת". וזה שאמרו יגעת ומצאת תאמין, כי מה שהיה ואבד כשבא לעולם, יוכל להמצא... ועוד נפש עמל - שיעמול במעשים טובים הרבה, כי צריך לעשות הרבה יותר מלמודו, כמו שאמרו יותר מלמודך עשה, כל הלומד תורה ואינו משמר אותה וכו', "כי אכף עליו פיהו" שפיהו מכריחו לעשות, דהיינו מה שלמד מכריחו לעשות. (שם טז כו)

לתאוה יבקש נפרד - כלומר תיכף כאשר האדם נפרד מן התורה הוא רודף אחר התאוה ומבקש אותה, כי התורה משברת את התאוה, וכשהוא נפרד מן התורה הוא רודף אחר התאוה. (שם יח א)

ישמח אביך ואמך - אחר זה בעת שילך מרבו אל בית אביו ואמו אז אביו ואמו ישמחו בו כאשר יראו וישמעו חידושיו בתורה יום יום. מה שאין כן רבו יגיל - על שמחמתו הוא בא לחידושי התורה, כי הוא למדו חכמה, אבל אינו יודע מחידושיו. ועוד ישמח וגו' כי אביו ואמו ישמחו בו לעולם הבא, כי מעטרים להם עטרות בכל יום מחידושיו, אבל רבו יגיל בו שהוא העמיד אותו. (שם כג כה)

...לכך הוא אומר, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, רוצה לומר שאמר משה כל תיבה כאשר היא כתובה בידינו בגילוי המצות, אבל מכאן ואילך לא היה יכול לכתוב בגילוי "וימת שם משה", דמיחזי כשיקרא, וגם לא היה יכול לגמור על ידי יהושע, כי אפשר ספר תורה חסר אות אחת, לכך הוא אומר שהיה כותב בדמע, והפירוש מלשון "מלאתך ודמעך", רוצה לומר ערבוב אותיות, שהיה כותב מכאן ואילך על פי צירופי תיבות והם שמותיו של הקב"ה, ולא היה נקרא כלל וימת שם משה רק תיבות אחרות על פי סודות התורה, ולאחר מיתתו כתבם יהושע כפי שניתן לו רשות לגלות את התורה... (קול אליהו וזאת הברכה)

מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, יש לומר דהכונה להאמין בתורה שהיא מן השמים וכל פרטיה ודקדוקיה והיא למעלה משכלנו, וצריכים לעשות כל החקים גם שלא נבין טעמים... וכל יום צריך האדם שיהיו בעיניו חדשים כמו שכתוב "היום על לבבך", ולכן אמר נפלאת בעינינו, כי פלא יקרא דבר חדש שלא היה עוד בעולם... (שם תהלים קע)

מצודת דוד:

תמימה - מועילה בפעולותיה יותר מהשמש, עדות ה' - מעידה באדם שמאמין בה'. מחכימת פתי - ולא כשמש שלפעמים ישגע האדם. (תהלים יט ח)

לולי תורתך שעשועי - אף על פי שמתשת כחו, אך דבר מלך שלטון על הטבע הוא שתשמח. (שם קיט צב)

תניא:

ועוד יש לכל נפש אלקית שלשה לבושים, שהם מחשבה דבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה, שכשהאדם מקיים במעשה כל מצות מעשיות, ובדבור הוא עוסק בפירוש כל תרי"ג מצות והלכותיהן, ובמחשבה הוא משיג כל מה שאפשר לו להשיג בפרד"ס התורה הרי כללות תרי"ג אברי נפשו מלובשים בתרי"ג מצות התורה, ובפרטות בחינת חב"ד שבנפשו מלובשות בהשגת התורה שהוא משיג בפרד"ס כפי יכולת השגתו ושרש נפשו למעלה. והמדות שהן יראה ואהבה וענפיהן ותולדותיהן מלובשות בקיום המצות במעשה ובדבור שהוא תלמוד תורה שכנגד כולן, כי האהבה היא שרש כל רמ"ח מצות עשה וממנה הן נמשכות ובלעדה אין להן קיום אמיתי...

והנה שלשה לבושים אלו מהתורה ומצותיה אף שנקראים לבושים לנפש רוח ונשמה עם כל זה גבהה וגדלה מעלתם לאין קץ וסוף על מעלת נפש רוח ונשמה עצמן, כמו שכתוב בזהר דאורייתא וקב"ה כולא חד, פירוש דאורייתא היא חכמתו ורצונו של הקב"ה והקב"ה בכבודו ובעצמו כולא חד כי הוא היודע והוא המדע וכו'... וצמצם הקב"ה רצונו וחכמתו בתרי"ג מצות התורה ובהלכותיהן ובצרופי אותיות תנ"ך ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חז"ל בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה ולקיימן כל מה שאפשר לקיים מהן במעשה דבור ומחשבה, ועל ידי זה תתלבש בכל עשר בחינותיה בשלשה לבושים אלו. ולכן נמשלה התורה למים, מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך התורה ירדה ממקום כבודה שהיא רצונו וחכמתו יתברך, ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עולם הזה, שהן רוב מצות התורה ככולם והלכותיהן ובצרופי אותיות גשמיות בדיו על הספר כדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן. ואפילו בחינת דבור ומעשה שלמטה ממדרגת מחשבה תפיסא בהן ומתלבשת בהן. ומאחר שהתורה ומצותיה מלבישים כל עשר בחינות הנפש וכל תרי"ג אבריה מראשה ועד רגלה, הרי כולה צרורה בצרור החיים את ה' ממש... ואף שהתורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיים הרי זה כמחבק את המלך דרך משל, שאין הפרש במעלת התקרבותו ודביקותו במלך בין מחבקו כשהוא לבוש לבוש אחד בין שהוא לבוש כמה לבושים מאחר שגוף המלך בתוכם... (לקוטי אמרים פרק ד)

ולתוספת ביאור לשון תפיסא שאמר אליהו לית מחשבה תפיסה בך וכו'. הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו, והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו, וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו. 

דרך משל, כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה, הרי שכלו תופס ומקיף אותה וגם שכלו מלובש בה באותה שעה. והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל, ושמעון כך וכך, יהיה הפסק ביניהם כך וכך... הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו, כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו, וגם שכלו מלובש בהם והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה ושהשגתה על כל המצות מעשיות, ואפילו על מצות התלויות בדבור, ואפילו על מצות תלמוד תורה שבדבור, כי על ידי כל המצות שבדבור ומעשה הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה, ובידיעת התורה מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה' הנה גם חכמת ה' בקרבו מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה איש כפי שכלו וכח ידיעתו והשגתו בפרד"ס.

ולפי שבידיעת התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש, כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ואזי יהיה ויתקיים, כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה... ולכן אמרו רז"ל שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצות, לפי שהמצות הן לבושים לבד, והתורה היא מזון וגם לבוש לנפש המשכלת שמתלבש בה בעיונה ולימודה וכל שכן כשמוציא בפיו בדבור שהבל הדבור נעשה בחינת אור מקיף. (שם פרק ה)

...וזהו שאמרו רז"ל האבות הן הן המרכבה, שכל אבריהם וכלם היו קדושים ומובדלים מעניני העולם הזה ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם. אך המחשבה וההרהור בדברי תורה שבמוח וכח הדבור בדברי תורה שבפה שהם לבושים הפנימים של נפש האלקית וכל שכן נפש האלקית עצמה המלובשת בהם כולם מיוחדים ממש ביחוד גמור ברצון העליון, ולא מרכבה לבד כי רצון העליון הוא הוא הדבר הלכה עצמה שמהרהר ומדבר בה, שכל ההלכות הן פרטי המשכות פנימיות רצון העליון עצמו, שכך עלה ברצונו ית' שדבר זה מותר או כשר או פטור או זכאי או להיפך. וכן כל צרופי אותיות תנ"ך הן המשכת רצונו וחכמתו המיוחדות באין סוף ב"ה בתכלית היחוד שהוא היודע והוא המדע וכו'. וזה שאמרו דאורייתא וקב"ה כולא חד ולא אברין דמלכא לחד כפיקודין.

ומאחר שרצון העליון המיוחד באין סוף ב"ה בתכלית היחוד הוא בגילוי לגמרי ולא בהסתר פנים כלל וכלל בנפש האלקית ולבושיה הפנימיים שהם מחשבתה ודבורה באותה שעה שהאדם עוסק בדברי תורה, הרי גם הנפש ולבושיה אלו מיוחדים ממש באין סוף ב"ה באותה שעה בתכלית היחוד כיחוד דבורו ומחשבתו של הקב"ה במהותו ועצמותו כנ"ל, כי אין שום דבר נפרד כי אם בהסתר פנים כנ"ל. ולא עוד אלא שיחודם הוא ביתר שאת ויתר עז מיחוד אור אין סוף ב"ה בעולמות עליונים מאחר שרצון העליון הוא בגילוי ממש בנפש ולבושיה העוסקים בתורה, שהרי הוא הוא התורה עצמה, וכל העולמות העליונים מקבלים חיותם מאור וחיות הנמשך מהתורה שהיא רצונו וחכמתו ית', כדכתיב "כולם בחכמה עשית", ואם כן החכמה שהיא התורה למעלה מכולם, והיא היא רצונו ית' הנקרא סובב כל עלמין, שהיא בחינת מה שאינו יכול להתלבש בתוך עלמין רק מחיה ומאיר למעלה בבחינת מקיף, והיא היא המתלבשת בנפש ולבושיה בבחינת גילוי ממש כשעוסקים בדברי תורה.

ובזה יובן למה גדלה מאד מעלת העסק בתורה יותר מכל המצות, ואפילו מתפלה שהיא יחוד עולמות עליונים (והא דמי שאין תורתו אומנותו צריך להפסיק, היינו מאחר דמפסיק ומבטל בלאו הכי). ומזה יוכל המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בעסקו בתורה כשיתבונן איך שנפשו ולבושיה שבמוחו ובפיו הם מיוחדים ממש בתכלית היחוד ברצון העליון, ואור אין סוף ב"ה ממש המתגלה בהם, מה שכל העולמות עליונים ותחתונים כלא חשיבי קמיה וכאין ואפס ממש...

וזה שאמר ויצונו ה' את כל החוקים האלה ליראה את ה' וגו', (ועל יראה גדולה זו אמרו אם אין חכמה אין יראה, ותורה נקראת אצלה תרעא לדרתא), אלא דלאו כל מוחא סביל דא יראה כזו. אך גם מאן דלא סביל מוחו כלל יראה זו לא מינה ולא מקצתה מפני פחיתות ערך נפשו בשרשה ומקורה במדרגות תחתונים דעשר ספירות דעשיה אין יראה זו מעכבת בו למעשה. (שם פרק כג)

וכמו שבנשמת האדם עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין וכל האברים מקבלים אור וכח לבד המאיר להם ממקור גילוי החיות שבמוחין, ככה ממש על דרך משל עיקר גילוי כללות המשכת החיות להחיות העולמות והברואים בשבהם הוא מלובש ונכלל ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו ית' הנקרא בשם מוחין, והן הן המלובשים בתורה ומצותיה וגילוי כללות המשכה זו הוא מקור החיות אשר העולמות מקבלים כל אחד בפרטות רק הארה מתפשטת ומאירה ממקור זה כדמיון אור המתפשט מהשמש על דרך משל וכחות אברי הגוף מהמוח הנ"ל, ומקור זה הוא הנקרא עלמא דאתגליא ומטרוניתא ואימא תתאה ושכינה מלשון ושכנתי בתוכם... (שם פרק נב)

...כי הנה כל הנשמות שבעולם היו כלולות באדם הראשון ודרך כלל היתה נשמתו נחלקת למספר תרי"ג רמ"ח אברים ושס"ה גידים, אך דרך פרט נחלקת לניצוצות אין מספר, שהן נשמות כל ישראל מימות האבות והשבטים עד ביאת המשיח ועד בכלל, שיקוים אז מה שכתוב "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב". והנה שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון, שתיקן חטא אדם הראשון והיתה נשמתו גם כן כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם, והיה מרכבה לתורה שלמעלה שנקרא בשם אדם, כמו שכתוב "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם" וכו', וכמו שכתוב וזאת לפנים בישראל וגו', אין זאת אלא תורה וכו', שהיתה כלולה ומלובשת בנשמת ישראל סבא הכלולה מכל הנשמות, וזהו "ויקרא לו א-ל אלקי ישראל", א-ל לשון המשכת ההארה מאור אין סוף ב"ה מההעלם אל הגילוי להאיר בבחינת גילוי בנשמתו, וכמו שכתוב "א-ל ה' ויאר לנו", ואחריו כל ישרי לב העוסקים בתורה ובמצות מאיר אור ה' אין סוף ב"ה בבחינת גילוי בנשמתם, וזמן גילוי זה ביתר שאת ויתר עז ההארה במוחם ולבם הוא בשעת התפלה כמו שכתבנו במקום אחר. והנה אף שגילוי זה על ידי עסק התורה והמצות הוא שוה לכל נפש מישראל בדרך כלל, כי תורה אחת ומשפט אחד לכולנו, אף על פי כן בדרך פרט אין כל הנפשות או הרוחות והנשמות שוות בענין זה, לפי עת וזמן גלגולם ובואם בעולם הזה... וכן אין כל הדרוות שוין... (אגרת הקדש ז)

והנה המובן מהשקפה ראשונה לכאורה מלשון זה המאמר לחסירי מדע שלימוד איסור והיתר וסדר טהרות הוא מאילנא דטוב ורע, מלבד שהוא פלא גדול מחמת עצמו, וסותר פשטי הכתובים ומדרשי רז"ל שכל התורה הנגלית לנו ולבנינו נקרא עץ חיים למחזיקים בה, ולא ספר הזהר לבד, ובפרט שהיה גנוז בימיהם וגם כל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים כי אם ליחידי סגולה, ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים כדאיתא בגמרא וכמו שכתב האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה ולא בדורות הראשונים, וגם רשב"י אמר בזוהר הקדש שלא ניתן רשות לגלות רק לו ולחבריו לבדם, ואף גם זאת פליאה נשגבה דלפי זה לא היה לימוד איסור והיתר וכל שכן דיני ממונות דוחין מצות תפלה שנתקנה על פי סודות הזהר ויחודי עליונים לידועים כרשב"י וחבריו, וזה אינו, כדאיתא בגמרא דר"ש בן יוחאי וחביריו וכל מי שתורתו אומנותו אין מפסיקין לתפלה, ואפילו כשעוסק בדיני ממונות כרב יהודה דכולהו תנויי בנזיקין הוי... וגם פלפול הקושיות ותירוצים דמסטרא דרע ורוח הטומאה אשכחן ברשב"י דעסק ביה טובא גם בהיותו במערה, ואדרבה בזכות צער המערה זכה לזה כדאיתא בגמרא...

אך באמת כשתדקדק בלשון רעיא מהימנא דלעיל, ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר וכו', ולא אמר תורת איסור והיתר או הלכות איסור והיתר, אלא רוצה לומר דגוף דבר האסור ודבר המותר הוא מאילנא דטוב ורע שהוא קליפת נוגה כמו שכתוב בעץ חיים. וזהו לשון אסור שהקליפה שורה עליו ואינו יכול לעלות למעלה כדבר המותר, דהיינו שאינו קשור ואסור בקליפה ויוכל לעלות על ידי האדם האוכלו בכונה לה', וגם בסתר כל אדם העובד ה', שבכח האכילה ההיא לומד ומתפלל לה', ונמצא שנעשה אותיות התורה והתפלה העולה הל' מכח הנברר מהמאכל ההוא. וזהו בחול, אבל בשבת שיש עליה לקליפת נוגה בעצמה עם החיצוניות שבכל העולמות לכן מצוה לאכול כל תענוגים בשבת ולהרבות בבשר ויין, אף שבחול נקרא זולל וסובא. מה שאינו כן בדבר איסור שאינו יכול לעלות לא בשבת ולא בחול גם כשמתפלל ולומד בכח ההוא, אם לא שאכל לפיקוח נפש שהתירו רז"ל ונעשה היתר. אבל הלימוד בתורה אף הלכות איסור והיתר טומאה וטהרה שהם המשניות וברייתות שבגמרא ופוסקים המבארים ומבררים דבריהם להלכה למעלה הן הן גופי תורה שבעל פה, שהיא ספירת מלכות דאצילות, כדאיתא בזהר הקדש במקומות אין מספר... דהיינו שאור אין סוף ב"ה מתייחד באצילות בתכלית היחוד שהוא ורצונו וחכמתו המלובשים בדבורו שנקרא מלכות הכל אחד... (שם כו, ועיין שם עוד וערך למוד)

דוד זמירות קרית להו וכו'. הנה בזהר שבחא דאורייתא ורננה וכו', ולהבין מהו השבח להקב"ה כשזה אסור או מותר, הנה הוא על דרך מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, כי הנה נודע שכל העולמות עליונים ותחתונים תלוים בדקדוק מצוה אחת, דרך משל אם הקרבן כשר נעשה יחוד עליון ועולים כל העולמות לקבל חיותם ושפעם, ואם שינה שקיבל הדם בשמאלו דרך משל, או שלא בכלי שרת כשר או שהיתה חציצה אזי נתבטלה עליות העולמות וחיותם ושפעם מחיי החיים אין סוף ב"ה. וכן בתפילין כשרות מתגלים מוחין עליונים דזו"נ שהם מקור החיים לכל העולמות, ובדקדוק אחד נפסלים ומסתלקין המוחין, וכי האי גונא בדקדוקי מצות לא תעשה. והלכך המתבונן מה גדלו מעשי ה' שבריבוי העולמות וכל צבאם ואיך כולם בטלים במציאות לגבי דקדוק אחד מדקדוקי התורה שהוא עומק מחשבה עליונה וחכמתו ית' אשר בדקדוק קל עולים כל העולמות ומקבלים חיותם ושפעם או להיפך חס ושלום. ומזה נתבונן גדולת עומק מחשבתו ית' שהוא בבחינת בלי גבול ותכלית ומעלתה לאין קץ ותכלית על מעלות חיות כל העולמות שכל חיותם שופע מדקדוק אחד ממה שהוא נמשך ממקורו הוא עומק מחשבתו ית'...

וזאת היתה שמחת דוד המלך ע"ה שהיה מזמר ומרנן לשמח לבו בעסק התורה בעת צרתו, אך מה שהיה משתבח בתהלת התורה במעלתה זו ואמר זמירות היו לי וכו', נענש על זה ואמר לו הקב"ה זמירות קרית להו, משום שבאמת מעלתה זו שכל העולמות בטלים לגבי דקדוק אחד ממנה היא מבחינת אחוריים של עומק המחשבה, כמו שכתבנו במקום אחר בשם האריז"ל על מאמר רז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה. אבל פנימיות שבעומק שהוא פנימיות התורה היא מיוחדת לגמרי באור אין סוף ב"ה המלובש בה בתכלית היחוד, ולגבי אין סוף ב"ה כל העולמות כלא ממש ואין ואפס ממש, כי אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו', והלכך גם לפנימיות התורה אין לשבח כלל בתהלת חיות כל העולמות, מאחר דלא ממש חשיבי, ובבחינת פנימיותה אינה שמחת לבב אנוש ושעשועיו אלא כביכול שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה, כי אלקים הבין דרכה וידע מקומה ומעלתה בידיעת עצמו כביכול, אבל נעלמה מעיני כל חי... (קונטרס אחרון)

נפש החיים:

...דהא דישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקב"ה, ובזוהר פרשת שמיני ל"ה ב' ר' חייא אמר תורה שבכתב ותורה שבעל פה אוקמוה ליה לבר נש בעלמא, הדא הוא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. הרי שהתורה נקראת צלם ודמות, לפי שבארנו ענין צלם עלמין סתימין ודמות עלמין דאתגליין, כך התורה כלולה מראש עד סוף, והוא מה שנאמר בזהר פרשת אמור צ"ח ע"ב, אורייתא כלה סתים וגליא, כמה דשמא קדישא סתים וגליא בגין דאורייתא כלא שמא קדישא היא, ועל דא איהי סתים גליא. פירוש כמו שהוא ית"ש נקרא א-ל מסתתר, שאף שנבראו העולמות במדריגות רבות לגביה אין שום שנוי... וזהו סתים ועל ידי זה הוא גליא, כן תורה הקדושה עם שגנוז בה כל הצחצחות עליונות שבעליונים נמצאו בה מדריגות שהמה שרשים לכלי המעשה דבור מחשבה נגד נר"ן של אדם ומוסתרים בתוכה סתרי סתרין ונגלין לנו על ידי הנגלות תלמוד שמביא לידי מעשה המצות, כדי שעל ידי התורה והמצות תורה שבכתב ושבעל פה נוכל להמשיך עלינו ובתוכנו צלם מעלמין סתימין, ודמות פעולות גופינו מעלמין דאתגליין, לכך אמר גם היא סתים ועל ידי היא גליא כרצונו ית"ש שנשיג הסתום על ידי הגלוי. וזה רק מצדינו כדי לאכפייא ס"א במעשי המצות, וממילא המאור שבה מאיר לנו השרשין עלאין... (שער א פרק ו)

ועל פי זה ישכיל המעיין להבין על פי פשוט ענין הנזכר בזהר פרשת אחרי ע"ג א', שקוב"ה ואורייתא וישראל מתקשרין דא בדא. ודאי עומק כוונתו לסודות עמוקים, עם כל זה יש להסביר הענין גם בפשטות על פי זה. והענין כי קוב"ה סתים וגליא, כי עצמות אדון כל אין סוף ב"ה אינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, ומה שמושג לנו מעט מן המעט הוא רק מצד התחברותו להעולמות מעת שבראם וחידשם להחיותם ולקיימם כל רגע ולהנהיגם, כמו שכתוב "ואתה מחיה את כולם"... וזהו שורש ענין העבודה והמצות כולם, וזה לבד כל השגתינו... וכל חיותם וקיומם של העולמות כולם הוא רק על ידי התורה הקדושה כשישראל עסוקים בה, שהיא נהירו דכל עלמין ונשמתא וחיותא דכלהון, ואלו היה העולם מקצהו ועד קצהו פנוי אף רגע אחד מעסק והתבוננות בתורה הקדושה היו חוזרים כל העולמות לתהו ובהו, כמו שאמרו רז"ל בשביל התורה וכו', כמו שכתוב וחיי עולם נטע בתוכנו, כי מקור שורשה העליון היא למעלה מכל העולמות, לכן בה תלוי החיות של כולם. ואמרו גם כן בשביל ישראל וכו', כמו שנתבאר שעל ידי עסק האדם והגיגו בתורה הקדושה הוא משיג להתנוצצות אור בחינת הנשמה בו להשכילו בעמקי רזין קדישין דילה, שאז מכונה בשם ישראל כידוע בזוהר... (שם פרק טז)

וזאת תורת האדם, שבעת עסקו בתורה לשמה לשמור ולקיים ככל הכתוב בה מטהר את גופו מראשו ועד רגליו, כמדרשם ז"ל (ברכות ט"ז) למה נסמכו אהלים לנחלים, מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים מעלין את האדם מכ"ח לכ"ז. וכענין שדרשו ז"ל גבי טהרת הטמאים במקוה, כל בשרו במים, מים שכל גופו עולה בם, כך בדברי תורה כל גופו של אדם עולה בהם... וכשם שכל גופו של אדם עולה ומזדכך על ידי עסק התורה והמצות, כך העולמות כולם אשר הן המה שיעור קומת אדם הם מזדככים ומתטהרים ומתעלים... וזו היתה גם כל ענין עבודתם של האבות וכל הצדיקים הראשונים שקיימו את התורה קודם נתינתה... לא שהיו מצווים ועושים כך מצד הדין, דאם כן לא היו מעמידים חס ושלום על דעתם והשגתם אף שהשיגו שלפי ענין שרש נשמתם ההכרח להם לעבור ולשנות אף מקצת מאחד מכל מצות ה', ולא היה יעקב אבינו ע"ה נושא ב' אחיות, רק מצד השגתם בטוהר שכלם התקונים הנוראים הנעשים בכל מצוה בהעולמות וכחות העליונים ותחתונים, והפגמים הגדולים והחורבן והריסה חס ושלום שיגרמו בהם אם לא יקיימום...

לכן כשהשיג יעקב אבינו ע"ה שלפי שורש נשמתו יגרום תקונים גדולים בכחות ועולמות העליונים אם ישא שתי אחיות אלו רחל ולאה והמה יבנו שתיהן את בית ישראל, יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו, וכן הענין בעמרם שנשא יוכבד דודתו שיצא ממנה משה אהרן ומרים. וזה גם כן אחד מהטעמים שלא ניתנה התורה לנח והאבות הקדושים, שאם היתה ניתנת להם לא היה יעקב רשאי לישא ב' אחיות... ובאמת זה היה כל בניית בית ישראל עם סגולה ותיקון כל העולמות... (שם פרק כא)

וכמו שענין חבור וקיום נשמת האדם בגופו הוא על ידי אכילה ושתיה, ובלתם תפרד ותסתלק מהגוף, כל חיבור עצמותו ית' אל העולמות שהן סוד האדם הגדול, כדי להעמידם ולקיימם ולא תגעל נפשו אותם, גזרה רצונו ית' שיהא תלוי בעסק התורה ומעשי המצות ועבודת התפלה של עם סגולה, ובלתם היה הוא יתברך מסלק עצמותו ית' מהם, וכרגע היו חוזרין כולם לאפס ואין... כי ודאי שלעצמות אדון יחיד אין סוף ב"ה איננו נוגע חס ושלום שום מעשה המצות ותורה ועבודה כלל ולא אכפת ליה כלל כמו שכתבנו... אמנם כל עיקר ענין התחברותו ית' אל העולמות שמסודרים כאחד כתבנית אדם בכל הפרטים ואברי האכילה כולם, גזרה רצונו ית' שיהא תלוי במעשיהם הטובים של עם קדושו שהן המה ענין אכילה ושתיה אל העולמות להעמידם ולקיימם ולהוסיף כח קדושתם ואורם על ידי התחברותו ית' אליהם כראוי כפי הרצון העליון יתברך שמו, הכל לפי רוב המעשה של עם סגולה שהמה מתקני ומאחדי העולמות שהיו ראוים לקבל שפעת האור ותוספת קדושתו ית', כענין המזון שהוא מוסיף כח בגוף ומעדן אותו... (שער ב פרק ו)

ובשעת העסק והעיון בתורה ודאי שאין צריך אז לענין הדביקות כלל, כנ"ל שבהעסק ועיון לבד הוא דבוק ברצונו ודבורו ית' והוא ית' ורצונו ודבורו חד. והוא ענין מאמרם ז"ל בשמות רבה פל"ג, אדם לוקח חפץ שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים וכו'... וגם כי שרשה העליון של התורה הקדושה הוא בעליון שבהעולמות הנקראים עולמות אין סוף, סוד המלבוש הנעלם הנזכר בסתרי פליאות חכמה מתורת רבינו האריז"ל, שהוא ראשית סוד אותיות התורה הקדושה... והאמת שקדמה כביכול גם לעולם האצילות יתברך כנ"ל, אלא שהאצילות נקרא אין ומסוד הכסא מתחיל סוד השיעור קומה כביכול, לכן אמרו שקדמה לכסא הכבוד, ולכן בה נאצלו ונבראו כל העולמות עליונים ותחתונים...

והענין, כי התורה הקדושה היא דבורו ית' ובמאמר פיו ית' במעשה בראשית נבראו העולמות כולם... (שער ד פרק י, ועיין שם עוד)

ולזאת עיקר חיותם ואורם וקיומם של העולמות כולם על נכון הוא רק כשאנחנו עוסקים בה כראוי, כי קב"ה ואורייתא וישראל כולה חד, שכל אחד מישראל שרש נשמתו העליונה מדובק ונאחז באות א' מהתורה והיו לאחדים ממש, ולכן אמרו בב"ר פ"א שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ולא בא לחלוק על מה שאמרו שהתורה קדמה לכל דבר, כי הכל אחד בשרשן, והיא היא... ולכן מעת הבריאה שהיתה התורה גנוזה עדיין במקור שרשה הנעלם מכל העולמות עליונים, ומרחוק לבד האירה לכל העולמות להחיותם ולקיימם, ולא נשתלשלה עצמותה ממש למטה לזה העולם שיעסקו בה קבוצי מטה, עדיין היו העולמות רופפים ורותתים ולא היו על מכונם האמיתי, וקראום רז"ל שני אלפים תוהו, והיו תלוים ועומדים עד עת מתן תורה... ומאז שנשתלשלה וירדה כביכול ממקור שרשה הנעלם לזה העולם, כמאמרם ז"ל בא משה והורידה לארץ, כל חיותם וקיומם של כל העולמות הוא רק על ידי הבל פינו והגיגינו בה. והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי חס ושלום אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותהו חס ושלום. וכן שפעת אורם או מיעוטו חס ושלום הכל רק כפי ענין ורוב עסקנו בה, לכן אנו מברכים עליה "וחיי עולם נטע בתוכנו", כענין הנטיעה שנטיעתה כדי לעשות פרי להרבות טובה, כן אנו מחזיקים בתורה הקדושה בכל כחנו כראוי, אנו מנחילין חיי עד וממשיכים משרשה הנעלם למעלה מכל העולמות תוספות קדושה וברכה ואור גדול בכל העולמות... וגם לבנות הנהרסות בתיקונים גדולים, לקשר ולייחד ולהשלים העליונים עם התחתונים, וכל העלמין שקולין ונהירין כחדא... ולכן אמרו בפרק מעלות התורה שכל העוסק בתורה לשמה נקרא ריע, כי כביכול נעשה שותף ליוצר בראשית ית"ש כיון שהוא המקיים עתה את כל העולמות בעסק תורתו, ובלתי זה היו חוזרים כולם לתוהו ובוהו... (שער ד פרק יא)

וכל שכן חידושין אמיתיים דאורייתא המתחדשין על ידי האדם אין ערוך לגודל נוראות נפלאות ענינם ופעולתם למעלה, שכל מלה ומלה פרטית המתחדשת מפי האדם קב"ה נשיק לה ומעטר לה, ונבנה ממנה עולם חדש בפני עצמו, והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב... (שם פרק יב)

ועל ידי עסק התורה נשלם כונתו ית' בבריאה שהיה רק בשביל התורה שיעסקו בה ישראל, כמאמרם ז"ל בראשית בשביל התורה וכו' ובשביל ישראל וכו', ובשביל משה וכו', וכביכול הוא ית' שמח במעשיו בעולמו ובריותיו שמעלים חן לפניו ית' כשעה ראשונה בעת הבריאה, כמו שקיוה הוא ית' בעצמו כביכול... וגם העולמות והבריות כולם הם אז בחדוותא יתירתא ונהירין מזיו האור העליון השופע עליהם ממקום שורש עליון של התורה, כמו שכתוב בפרק מעלות התורה "משמח את המקום משמח את הבריות", וכן אמרה התורה ואהיה שעשועים יום יום... והטעם שכמו שבעת המעמד המקודש נתדבקו כביכול בדבורו ית', כן גם עתה בכל עת ממש שהאדם עוסק והוגה בה הוא דבוק על ידה בדבורו ית' ממש, מחמת שהכל מאמר פיו ית' למשה בסיני, ואפילו מה שתלמיד קטן שואל מרבו, וגם עתה בעת שהאדם עוסק בה בכל תיבה אותה התיבה ממש נחצבת אז להבת אש מפיו ית' כביכול, ונחשב כאלו עתה מקבלה בסיני מפיו ית"ש, לכן אמרז"ל כמה פעמים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, ואז משתלשל ונמשך שפעת אור וברכה ממקור שרשה העליון על כל העולמות וגם הארץ האירה מכבודה ומתברכת ומביא הרבה טובה ושפעת ברכה לעולם... (שם פרק יג ויד, וראה עוד למוד ותורה-פעולה)

וטעמו של דבר, כמו שאמרו לעיל שמקור שורשה העליון הנעלם של התורה הקדושה מאד נעלה מעל כל העולמות ראשית ושרש אצילות קדוש יתברך, סוד המלבוש העליון כמו שכתב רבינו איש האלקים נורא האריז"ל, רק שנשתלשלה וירדה כביכול עד לארץ אשר האירה מכבודה, ומסרה ונטעה הוא יתברך בתוכנו, שנהיה אנחנו עוסקים בה ומחזיקים ותומכים אותה כראוי בלי רפיון כלל, אנו מעוררים מקור שרשה העליון מקור הקדושות הרבות, להמשיך ולהריק תוספת ברכה וחיי עולם וקדושה נאורה על כל העולמות כל עולם לפי ערך קדושתו שיוכל לקבל ולסבול, ואם חס ושלום עסקנו בה ברפיון מתקמט ומתמעט הקדושה ואור העליון של התורה מכל העולמות, כל אחד לפי ערכו הולך וחסר רותתים ורפויים חס ושלום, ואם חס ושלום היינו כולנו מניחים ומזניחים אותה מלהתעסק בה מכל וכל, גם העולמות כולם כרגע היו מתבטלים מכל וכל חס ושלום, מה שאינו כן בכל המצות ואפילו מצות התפלה... ולא עוד אלא שגם כל עיקר ענין התפלה אינה תלויה רק בעסק התורה הקדושה ובלתה אינה נשמעת חס ושלום, כמו שאמר הכתוב (משלי כ"ה) "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה", ואמרו (סוף סוטה) כל העוסק בתורה מתוך דוחק תפלתו נשמעת ואין הפרגוד ננעל בפניו. (שם פרק כו)

ועוד זאת יתירה ערך ויתרון קדושתה הנוראה מהעולמות, כי העליונים אף שקדושתם רבה מאד, אמנם כאשר נשתלשלו וירדו דרך השתלשלות והדרגות עצומות, הגם שבכל עולם נצטייר ונחתם בו כל סדרי העולם שמעליו בדמותו כצלמו ממש כידוע... אמנם התורה הקדושה אף שגם היא נשתלשלה וירדה ממקור שורשה העליון בקדש מדרגות אין שיעור מעולם לעולם וממדרגה למדרגה, עם כל זה קדושתה הראשונה כמו שהוא במקור שרשה ראשית דרכה בקדש כדקאי קאי גם בזה העולם, שכולה קודש ואסור לנהוג בה מנהג חול חס ושלום, שגם ההרהור בדברי תורה אסור במקומות המטנפים...

והוא גם כן ענין מאמרם ז"ל בזוהר דקב"ה ואורייתא חד, והוא שאף על פי שהעולמות הולכים כולם דרך הדרגה והשתלשלות ושינויים רבים בערך קדושתם, כל זה הוא רק מצדינו, אבל מצדו ית' אין שום חילוק ושינוי מקומות כלל חס ושלום, וכמו שכתוב אני ה' לא שניתי ולא נשתנה הקדושה, כן התורה הקדושה אף כי ירדה ונשתלשלה דרך הדרגות רבות עצומות, עם כל זה היא לא נשתנתה מקדושתה כלל, ובקדושתה הראשונה עומדת גם בזה העולם התחתון כאשר היתה באמנה אתו ית' במקור שרשה בלא שום חילוק ושינוי מקום כלל. אמנם אף על פי שמצדו ית' כל המקומות שוים בלי שום שינוי כלל, שאין מקומות המטונפים חוצצים לאחדותו ועצם קדושתו ית', עם כל זה אנחנו נאסרנו לדבר גם להרהר בה במבואות המטונפות, כי מצדינו ודאי יש חילוק ושינוי מקומות. אבל התורה הקדושה בעצמותה לא נשתנתה בסבת ירידתה מקדושתה ואורה העליון רק שטח עינינו מראות בעוצם קדושתו ואורה הפנימי, לכך אמר דוד המלך ע"ה "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", כי באמת קדושת ואור התורה הקדושה הם פנימיות סתריה המה מפורשים ונגלים ומאירים בקדושת אורם העליון כאשר הוא, רק שעינינו אין יכולות לסבול עוצם קדושתה ואורה כאשר הוא. (שם פרק כז)

ולזאת אף היא דרך ירידתה והשתלשלותה ממדרגה למדרגה ומעולם לעולם, צמצמה עצמה להתלבש בכל עולם לדבר מעניני אותו העולם, כפי ענין וערך אותו העולם כדי שיוכל לסבול קדושתה ואורה, עד שברדתה לבא לזה העולם נתלבשה גם כן לדבר בערכי ועניני זה העולם וספורין דהאי עלמא, כדי שיוכל זה העולם לסבול קדושת אורה. אמנם אם שהיא מדברת בתחתונים רומזת היא בהם גופי תורה וענינים פנימים ופנימים לפנימים, גבוה מעל גבוה עד אין תכלית...

וכל אחד מסתכל בסתרי עומק פנימיותה כפי רוב חכמתו וזך שכלו וקדושת טהרת לבבו, ורוב עסקו והגיונו בה. אמנם עיקר הטעמי תורה סוד נשמתא לנשמתא דילה סתרי סתריה המה דברים שכיסה עתיק יומין והעתיקן מבריותיו ואיש לא ידעם עדיין, רק אבינו הראשון הוא אשר השיג בחינת נשמתא לנשמתא דיליה, שבה היה מסתכל בזיהרא עלאה נשמתא לנשמתא של התורה הקדושה והחכמות העליונות היו גלויות לפניו בשורש שרשם העליון, ומעת אשר חטא ואסתלק מניה הזיהורא עלאה ונתבלבלו ונתערבבו הסדרים העליונים נסתמו גם הנתיבות ושבילין עליונים דחכמתא דאורייתא סוד הנשמתא לנשמתא דילה, וגם במעמד הקדוש בעת קבלת התורה הקדושה אף בדאתבסם עלמא, עד שאמרו ז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עם כל זה לא זכו להשיג רק עומק פנימיות הנשמתא דאורייתא אבל לא בחינת הנשמתא לנשמתא עד אשר יערה רוח ממרום וישפוך הוא ית' את רוחו על כל בשר, אז יתגלו מבועין דחכמתא נתיבות פליאות החכמה העליונה נשמתא לנשמתא דילה... ונשוב לבאר קצת ענין ההפרש ויתרון אור קדושת התורה הקדושה על המצות. (שם פרק כח)

הנה רז"ל אמרו (סוטה כ"א) דרש ר' מנחם בר יוס1945 כי נר מצוה ותורה אור... ומסיק דתורה בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלה, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני אצלוי לא מצלי, מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני אצולי לא מצלה. וכן אמרו שם עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. וכן ידוע בזהר הקדש שהתרי"ג מצות הם מכוונים נגד התרי"ג אברים וגידים שבאדם, ובעשות האדם אחת ממצות ה' כראוי מתקדש על ידה אותו האבר המכוון נגדה ומחיה אותו... אמנם כשהאדם עוסק בתורה כתיב בה "ולכל בשרו מרפא", וכמו שאמרו (עירובין נ"ד) חש בראשו יעסק בתורה... חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא, שעל ידי עסק התורה מתקדשים ומזדככים כל אבריו וגידיו וכחותיו כולם, ולכן אמרו ותלמוד תורה כנגד כולם, וכן להיפוך חס ושלום עון ביטול תורה הוא גם כן כנגד כולם... בעון ביטול תורה חס ושלום הוא פוגם את כל אבריו וגידיו וכל כחותיו כולם, וחיות הקדושה של כל גופו מסתלקת והוא נעשה תיכף כמת ממש שאין לו שום חיות חס ושלום...

וטעמו של דבר הוא כמו שאמרנו לעיל שמקור שרשם העליון של המצות תלויות וקשורות בסוד השיעור קומה ופרקי המרכבה סוד האדם העליון כביכול, שכל מצוה פרטית שורשה העליון קשור ונאחז בעולם וכח אחד מהשיעור קומה, וכן זה כל האדם שהוא גם כן מתוקן ומסודר בכל אבריו וגידיו ופרקיו וכל פרטי כחתיו בתבנית דמות המרכבה ושיעור קומה, ולזאת כל מצוה מכוונת נגד אבר או גיד אחד פרטי שבאדם, אמנם התורה הקדושה היא כוללת העולמות כולן כנ"ל, לכן היא שקולה נגד כל המצות, ולכן היא גם כן ולכל בשרו מרפא. (שם פרק כט וראה ההמשך בערך למוד)

ומעת חורבן בית קדשנו וגלו הבנים מעל שלחן אביהם, שכינת כבודו ית' אזלא ומתרכא כביכול לא תרגיע, ואין שיור רק התורה הזאת כשישראל עם הקדש מצפצפים ומהגים בה כראוי, הן המה לה למקדש מעט להכין אותה ולסעדה, ושורה עמהם ופורשת כנפיה עליהם כביכול, ובין כך אית נייחא מעט... (שם פרק לד)

רוח חיים:

הם אמרו שלשה דברים... הנה עולה מזה אף כי יראה אינה אלא מצוה אחת, ואמרינן בירושלמי (פאה פ"א) שכל המצות אינן שוות לדבר אחד מן התורה, מכל מקום יראה אינו כן, וצריך בה לערב דוגמת קב חומטין בכור תבואה, כי בלא זה אינה מתקיימת, כי יראת ה' היא אוצרו, והתורה משתמרת בתוך היראה כתבואה בתוך האוצר, וזולת היראה היא כתבואה שאינה בתוך האוצר רק על פני השדה למרמס רגל חלילה ואינו מתקיים, אך אין ראוי לעסוק כל הזמן בבנין אוצר ויהיה האוצר ריק מבלי תורה, כי עיקר היראה הוא להיותו אוצר למשמרת התורה, ואם אין בו שום דבר מן התורה לשוא יראתו, ולכך הביא באמצע הגדה דין מדיני אונאה מערב קב חומטין, לאשמועינן דהאי קב חומטין דאמר תחלה במשל התורה הוא דוקא, לפי ערך יערוב יראה בתורה כערך קב בכור, וכי גם בעסקו בגמרא פירש"י ותוספות ועיונו בהם ובכל הפילפולים הכל הוא נדבק בהקב"ה כי הכל מסיני...

וסופר מאדונינו דוד הגאון בעל הט"ז שאשה אחת צעקה אליו אהה אדוני והנה בני נחלש למות, ויאמר לה התחת אלקים אני, ותאמר אל התורה שבאדוני אני צועקת כי קב"ה ואוריתא חד הוא. ויאמר לה הלא זאת אעשה לך הדברי תורה שאני עוסק כעת עם תלמידי אני נותן מתנה להילד אולי בזכותו יחיה, ובאותה שעה חלצתו חמה, הרי שבכל עסק מהתורה בכח דבקותו זכותו להחיות מתים.

על כל פנים התורה היא העיקר, ובכור תורה די קב יראה, והוא ערך חלק ק"פ ולערך בט"ו שעות תורה די בה' מינוטין יראה רק שתקדם היראה לתורה יהרהר ביראת ה' כדי שתהא יראת חטאו קודמת לחכמתו ותתקיים חכמתו... (אבות א א)

על התורה ועל העבודה, שנאמר אם לא בריתי וגו' חוקות שמים וארץ לא שמתי, ורוצה לומר שמים וארץ ביחד לא היו מתחברים אילולי התורה, כי השפעה יורדת הכל על ידי התקשרות ואד יעלה מן הארץ וגו', ולמטר השמים תשתה מים... כי הגשמיות בעצמו אין לו כח ומציאות כלל לולי כח העליון השוכן עליו ומקיימו, וכח הרוחני היורד מלמעלה מקבל שפעו מגבוה ממנו וגבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם עד התורה הקדושה, כי ממנה תוצאות החיים וממנה יוצאים כל ההשפעות כי היא קדמה לעולם, ועל ידה נבראו ונתקיימו כל העולמות והיא למעלה מכולם. ומעת הוריד משה עוז מבטחה לארץ וישראל זכו אותה ודבקים בה, הנה עמם מקור חיים מקור הברכות והשפע בידם והרי קשור עולם עליון בתחתון על ידי התורה הגבוה מכולן, וכנגד קשר זה שנקשרו דהיינו שהורידו הקדושה לארץ, צריך להעלות מדברים שלמטה למעלה והוא על ידי הקרבן שמקריבין... (שם שם ב)

ומגלין לו רזי תורה, כי באמת כל הרזין וסודות התורה המה מפורשין ונגלין ממש אבל טח מראות עינינו, וגם בנגלות התורה לפעמים אדם יגע על דבר קטן וקל מה שלאחר שהוא מבין הוא עומד ומשתאה ומתמה על עצמו על מה זה טרח הרבה בזה, והלא דבר פשוט הוא, אך האדם לפעמים מוכה בסנורים, ואם יעסוק בה לשמה יגל ה' עיניו ויסיר ממנו מסך העיורון. (שם ו א, וראה עוד ערך למוד)

הכתב והקבלה:

בפיך ובלבבך - כלומר שמתי בפיך את תוכן מובנה אשר על ידה נתברר לכם אמתות כוונת התורה ובלבבך תוכל להבין פירוש דברי התורה והמצות וכל תעלומות חכמה הנמצא בכונת התורה, עד שאין לכם להסתפק עוד בביאור דברים... באופן שתוכלו לקיימם ולעשותם כפי אמתות כוונת נותן התורה ית'. (דברים ל יד)

...ויש לומר עוד בהתדמות התורה לאש, כי כמו שהשלהבת תתקטן ותתגדל כפי מעוט ורבוי חלקי אשיים שבדבר שהשלהבת נתלה בו, כך השגת התורה האלקית תתרבה ותתמעט כפי הכנת נפש האדם אל קבלת השגתה, וכמו שלמדונו רבותינו מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, מהם המדות המשובחות והמעלות הנפלאות שצריך להתנהג בהם הישראלי הרוצה להיות מוכתר בכתר התורה... (שם לג ב)

מלבי"ם:

מצותי חקותי ותורותי - מצות הם אלה שנוכל לתת להם טעם שכלי, וחקים הם שלא נדע להם טעם שכלי, ותורות הם האמונות, כגון אמונת ההשגחה והשכר והעונש וכדומה... (בראשית כו ה)

יאר ה' - ברכה שניה היא בענינים הנפשיים, וזה מציין בהארת פנים, כמו שאיתא בספרי זה מאור השכינה, דבר אחר זה מאור תורה, שהנשמה העליונה שהיא מעולם הארה הנשמה פה בבית אפל ואין נוגה לו, שהוא חשכת החומר ומבקשים שיגול החושך ויאר לה באור הרוחני, וזה מצד החנינה ומציאת חן, שעל זה אמר ויחונך... (במדבר ו כד)

לקוח את ספר התורה - אדון הנביאים ידע כי יקומו בדורות הבאים הרבה כתות ממינים ואפיקורסים אשר ירצו להפיל יסודי התורה ומשם יפרדו לכמה ראשים... לכן אמר תקחו את ספר התורה ותניחו אותו אצל הארון בבית קדשי הקדשים, ששם אין אדם נכנס אלא כהן גדול ביום הכפורים, ואם כן אין נכנס שם אדם שיאמרו שהוא זייף דבר, וגם לא יוכלו לאמר שנתנה לפי העם והמקום כי הניחה חתומה ושלמה אצל הארון בל יוסיפו ובל יגרעו ממנה, והיה שם בך לעד לדורות הבאים. (דברים לא כו)

ועתה נבאר מה שהיה בענין פרסום האלקות ולקרב אנשים לעבודת ה' לוי וליהודה, כי התורה נתנה על ידי משה ואהרן משבט לוי, וכל שבט לוי נתיחדו לענין קיום התורה, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, וכתיב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, ועזרא הכהן העלה אותם מבבל והביאם לקיים התורה, ואמרו חז"ל ראוי היה עזרא שתנתן התורה על ידו, וכן מיהודה היה חור וכלב ועתניאל בן קנז ואבצן זה בועז עד שבחר ה' בדוד, ומעת הקים ה' אותם היו שוקדים על ישראל שיקיימו התורה... וכשחרב הבית בראשונה גלו לשם החרש והמסגר וכל בית דוד, ונתמנו מבית דוד נשיאים על ענין קיום התורה ונמשכה הנשיאות כל ימי בית שני ואחריו... (שם לג יג)

תורות - התורה האלקית המיישרת האדם אל אושר הנפש... (ישעיה כד ה)

כאשר ירד הגשם - נותן בזה משל שגם התורה והמצוה ניתנו רק לתועלת האדם ושהשפע האלקי יורד בלי הפסק, אך מי שלא הכין עצמו לקבל הטובה לא יועיל לו. (שם נה י)

תורתי - אספר הטובות שעשה לישראל ומהם תלמוד ליראה אותו, תורתי - קורות האבות וישראל שהם תורה כי היו בהשגחה פרטית. (תהלים עח א)

תורת אמך - למדום שילמדנו, ואם יצור המצות ממילא לא יטוש התורה שלבו נמשך אחריה ויכחישה רק כדי שיוכל לפרק המצות. (משלי ו כ)

בראש - מצייר שהחכמה יורדת ממרום וקוראת לכל, והם פשטות דברי התורה וספוריה, ואחר כך בית נתיבות - שהולכים שם רק פרטים והם דברי תורה שאינם נמסרים להמון, דרכי החסידות וטעמי המצות, ואחר כך ליד שערים בם ישבו הסנהדרין ואחר כך במבוא פתחים ליחידים סתר, והם סודות התורה. (שם ח ב)

באין חזון - שתמה הנבואה אז התורה עומדת במקומה, כמו שחתם מלאכי, זכרו תורת משה עבדי. (שם כט יז)

רש"ר הירש:

...אמת האדם נועד לעבוד את האדמה, ולא לרעות את הצאן, וזה גם ייעוד ישראל על פי התורה ובזכות התורה, אך התורה הקדימה רפואה לסכנות הכרוכות בחקלאות והתקינה תקנות נגד האלהת הרכוש - השבת והשמיטה מעידות לעד, כי לה' הארץ והאדם הוא עבדו... ולקט שכחה ופאה מאידך מזכירים לאדם את מציאות ה' ומזהירים על אחוה וריעות, כך פותרת התורה את הבעיה הרוחנית של החקלאות, כך היא מקימה מדינה של חקלאים עובדי ה' שכולם חברים באחוה ושויון, אך מחוץ לתחום התורה נשקפת סכנה לאמונה בה' ולחירות ולשויון של כל בני האדם. (בראשית ד ב)

הילך בתורתי - ההליכה בתורתי מותנית בכך שאמצא אנשים, המסתפקים בפרנסתם ובפרנסת נשיהם ובניהם דבר יום ביומו, העושים את חובתם היום ואוכלים היום בשמחה ובטוב לבב, ומשליכים על ה' את דאגת המחר. רק הבוטח ב' ללא תנאי מובטח שלא יעבור על תורתו מחמת דאגות פרנסה אמיתיות או מדומות... (שמות טז ד)

לבעבור נסות - ...למען תנסו את עצמכם אם יש בכחכם לקבל את תורת ה' באורח בלתי אמצעי, וכאשר תחושו בעצמכם בצורך של יד מתווכת, כל שכן שתאמינו באיש הביניים שה' שלחו. וכן למען ישאר בלבכם לנצח נצחים הרושם של קבלה בלתי אמצעית זו, כרת ה' את ברית תורתו עמכם באורח בלתי אמצעי, ואל כל אחד ואחד מכם דבר לאמר "אנכי ה' אלקיך", וכל אחד ואחד מכם נכנע לפניו ולפני תורתו באורח בלתי אמצעי. לא לשום אדם נשבעתם שבועת אמונים, אלא לה' אלקיכם באורח בלתי אמצעי, והיחס האישי והבלתי אמצעי הזה יקיים אתכם למען תעודתכם - לבלתי תחטאו. (שמות כ יז)

...אכן לא הספר הוא מקור המשפט היהודי, אלא דברי התורה חיים במסורת שבעל פה, וה"ספר" הזה אינו אלא סיוע לזכרון ואסמכתא במקרה שיתעורר ספק... אם כן הדבר, מסתבר שמקרים יוצאים מן הכלל נרשמים תחילה, על מנת להציג לפנינו את עקרונות חיי החוק הסדירים באופן הברור ביותר. ובכלל, לא עקרונות החוק וכלליו נרשמו בתורה אלא על פי רוב מקרים ממשיים בודדים, והם נרשמו בצורה כה מאלפת שבקלות ניתן להסיר מהם את הכללים שנמסרו לתודעה החיה של המסורת שבעל פה... הן לא מתוך הספר הזה עלינו לשאוב את החוק, הן לא ניתן הספר הזה בידינו אלא על מנת לשמש תזכורת ליודעי התורה, כדי שישמרו וירעננו בזכרונם חדשים לבקרים, את ידיעת המצות. וכך ניתן הספר בידי מורי התורה כמכשיר הוראה, על מנת לכרוך במקראותיו את מסורת התורה שבעל פה...

רצתה התורה להחדיר בנו את עקרונות הצדק והאנושיות שעל פיהם היא מצוה עלינו לשמור על זכויות האדם, והיא פותחת בפשיעה תחילה, דהיינו באדם הפושע בשליחת יד אל קניני חברו, שהוא פשע הנענש בכל שאר המדינות בעונשי גוף ומאסר חמורים, והתורה מכתיבה לנו את זכויות הפושע הזה...

אם נעיין בחוק זה העומד בראש המשפטים נקבל מושג מה מהמהות הפנימית של משפטי התורה, זוהי הפעם היחידה בו מופיע עונש "מאסר", הפושע צריך להמסר למשפחה יהודית, והחוקים דואגים לכך שהכרתו העצמית לא תפגם, שייחשב כאח, ושידאגו גם למשפחתו... ההשפלה היחידה של הנמכר בגנבתו היא שרבו מוסר לו שפחה כנענית האסורה לבן חורין, כדי להמחיש לו את ירידתו המוסרית לדרגת קיום פיסי בלבד... (שם כא א, וראה שם עוד ועבד עבדי)

ואל משה אמר - ...כבר ביארנו לעיל (י"ט י') שהגבלת העם מן ההר, שעה שהתאסף לקבלת התורה, ממחישה אמת כפולה המבדילה תורה זאת מכל שאר חוקי העמים, דהיינו מוצאה העל אנושי והעל ארצי של התורה הזאת, וכן המרחק הרוחני והמוסרי שבו עמד העם שקבל את התורה בשעת נתינתה, מן המדרגה הרמה שאליה יתעלה רק על ידי התורה הזאת במרוצת הזמן. דור מתן תורה קבל את התורה מיד ה' למען ישראל שבעתיד... (שם כד א)

...בדי הארון מסמלים את הייעוד ואת התפקיד, לשאת את הארון ואת תוכנו, בשעת הצורך, גם מעבר לגבולות מקום עמידתם הנוכחית, והמצוה שלעולם לא יסורו הבדים מן הארון קבעה מראש לכל הדורות את דבר האמת, שהתורה הזאת ותעודתה אינן תקועות באדמה, שעליה עמדו בשעתם הקודש והמקדש. נוכחותם התמידית של הבדים מעידה על כך, שתורת ה' אינה קשורה וזקוקה לשום מקום מיוחד, ודבר זה בולט בחריפות יתירה בניגוד שבין הארון לבין שאר כלי המקדש שאין להם בדים קבועים. מאליו עולה כאן הרעיון, שולחן ישראל ומנורת ישראל, מלוא חייו הגשמיים ופריחת חייו הרוחניים קשורים באדמת הקודש, אך לא כן תורת ישראל... (שם כה יב)

מחוץ לפרוכת - לעולם יש להעיר את לבו של אדם המכוון את רוחו אל התורה והשואב את הארתו ממנה, שהוא עומד מחוץ לתורה ושהתורה נתונה לו. יש להחדיר אל לבו, שהתורה אינה פרי רוח האדם, ושעליו לשאוב ולפתח את הכרתו והארתו מתוך התורה ועל ידי התורה, אך לעולם לא יכניס את אורו הוא לתוך תחום התורה כדי לשנותה ולתקנה וכו'. ישווה האדם לנגדו תמיד את הכרובים הפורסים את כנפיהם על התורה כדי להבדילה ולשומרה וכדי להגין על התורה, בשעת הצורך, נגד מגמה המבקשת בשגיונה לשים פניה נגד חסינות התורה ממגע יד אדם... (שם כז כא)

בו בזמן מוכיח מעשה העגל את החלטיותה של התורה הזאת, הן מצד מוצאה האלוקי, הן מצד תעודתה הקבועה והנצחית, להגיע לידי הגשמתה ולכבוש מרחב קיום ותוקף עלי אדמות. ברגע הראשון של ירידת התורה אל העם ובראשית דרכה עלי אדמות נמצא, שהעם שהוכן ראשונה לקראת קבלתה שוב אינו ראוי לכך. אז היה צריך לבחור בין שתי אפשרויות, להפקיר את התורה, או להפקיר את כל אותו הדור, וההכרעה אינה בוששת לבא, מוטב להפקיר את כל אותו הדור וליצור דור חדש בשביל קבלת התורה הזאת - ולחכות... לעולם לא יעלה על הדעת להתאים את התורה הזאת לנסיבות של זמן כלשהו, נהפוך הוא, כל דור ודור יהיה זכאי להווה ולעתיד - רק במידה שיעצב את נסיבות הזמן בהתאם לתורה הזאת... (שם לב א)

...המקריב בחוץ מתנגד למקדש, וחושב שיוכל לבא לקרבת ה' בלי אמצעות התורה, ועל ידי זה נכרת הוא ועתידו מקרב העם, כי אין דרך כזו... (ויקרא יז ח)

כי יהיה בהם אוב - החזרה על דינים אלו מראה עד כמה יש לנו לחשש מהחלפת דיני התורה, התבונה הברורה, במדעים מדומים החושבים להוודע מהמת על החי, מהעולם המת והנרקב על האדם החפשי הקרוב לה'. וכן מזהיר גם ישעיה ח' "צור תעודה חתום תורה בלמודי". (שם כ כז)

קומה ה' - ...ומשה ידע שאויבים ומשנאים מוכנים לתורה מיד עם תחילת בואה לעולם. דרישותיה למשפט ולחסד עומדות בניגוד חריף לתכתיבי הכח והאנוכיות, והחלשים והנצרכים חשים בקללת התכתיבים האלה כל עוד חולשתם בם, אך ברית כרותה בין בעלי הכח להיות ערבים זה לזה על השלטת תכתיביהם. אלה הם אויבי התורה הקשורים ביניהם באין אומר ודברים, הם המציבים את מחסום הכלל בפני התורה המבקשת לשכון בארץ.

ודרישות התורה לכיבוש היצר ולקדושה מוסרית עומדים בניגוד חריף לגירויי החושניות הגסה, ולפיכך היחידים שבהמוני כל השכבות אינם רק שונאים לתורה אלא הם משנאים לה. אין התורה רק שנואה בעיניהם אלא היא נרדפת על ידם, ואף על פי כן ידע משה שהנצחון האחרון הוא לתורה. דוקא מפני שמסעות התורה הם מסעות ה' בחברה ובלבבות, והאויבים והמשנאים של התורה הם אויבים ומשנאים של מלכות ה', דוקא משום כך אמר את דבריו. כשארון התורה החל במסעו, היה ליבו סמוך ובטוח שהתורה תשלים את מסעה בארץ, וכשתבא ותתערב בעולם, תתפורר ברית האויבים ורדיפת המשנאים תהפוך למנוסה מבוהלת... (במדבר י לה, וראה שם עוד)

...כל התורה כולה עומדת על שלשה יסודות, על המשפט, על החסד בחיי החברה ועל הקדושה המוסרית בחיי הפרט, והואיל וכך הרי כל התורה כולה תלויה בכך אם מכירים או שוללים במעלת האדם שנברא בצלם... (שם לה לד)

ושמרתם ועשיתם - התנאי הראשון של חובת שמירת התורה הוא לימוד, הואיל ותורה זו היא יסוד כל חייכם והיא השורש של כל ייעודכם ועתידכם, הרי אין לכם אלא ללמוד ולקיים, כי היא חכמתכם - כל חכמתכם, קליטת המשפטים הנתונים של האמת, בינתכם - אמנות המחשבה הדרושה להגשמתם, כשרון החשיבה של השכל המסיק מהם מסקנות נכונות. רבים המדעים והאמנויות שהם נחלת שאר עמי התרבות, ואילו המדע והאמנות של ישראל הוא המדע והאמנות של בנין חיי אדם וחיי עם על יסוד דעת ה' וחובת האדם, החכמה והאמנות של ידיעת התורה והגשמתה, החכמה והאמנות של האמת וההרמוניה בחיים...

אשר ישמעון את כל החקים האלה - מכלול כל מצות התורה קרוי כאן חקים, שהרי כולם כאחד מהוות מידה נתונה, בלתי משתנה לכל נסיבות החיים. שאר העמים מבקשים תמיד את מידת חכמת המדינה המתאימה למצבים המשתנים ללא הרף, אולם המשפטים הנוצרים על ידם הם פרי מחשבת האדם התופסת רק את המוגבל בזה ואת השטח העליון של הדברים, משום כך חוקיהם מתחלפים בכל עת... רק עם ישראל יש לו מידת חובה נצחית לכל ההוויה והרצון של חיי אדם ועם... (דברים ד ו)

ויכתב משה - ...הוא הראה לו שלימוד התורה, טיפוח ידיעתה והבנתה בעם הוא האמצעי החשוב ביותר, ולאמיתו של דבר האמצעי היחיד לשמור על נאמנות ישראל לתורה ולהחזיר אותו מכל תעייה אל הנאמנות, ואין די בטיפוח ידיעת המצות והבנתן, אלא יש ללמד גם את ה"שירה", יש לטפח את רוח המצות האלה, לטפח את התודעה החיה על מעמדו המיוחד של ישראל ועל שליחותו הנשגבה בקרב האנושות שתצא לפועל במצוות אלה... (שם לא כב)

כי ידעתי - אין לך דבר המעיד על מקורה האלוקי של שליחות משה כאותה הודאה ותודעה הסוקרת את העבר וחוזה את העתיד והבא לידי ביטוי בפסוקים אלה. אילו כתב משה את התורה מלבו חס ושלום, לא היה קם כסיל בעולם כדוגמא זו. מבחינה אנושית אין טעם לתת תורה שאלה מצותיה, שהרי היא עומדת בנגוד גמור להשקפות ולנטיות של העם שהיא נועדה לו. הניגוד הוא גדול כל כך, עד שהמחוקק יודע יפה שעוד כעבור מאות שנים עדיין לא התאים העם את עצמו לתורה ועדיין התורה איננה מתאימה לעם... ואם נסקור עתה את אלפי השנים שעברו על העם הזה ועל תורת משה, הרי בעינינו אנחנו רואים שהכל התגשם במרוצת הדורות. בסופו של דבר, ודוקא בעתות יסורים קשים, התאחד העם הזה עם התורה הזאת, ולמען התורה הזאת הוא עמד בעינויים שאין להם דוגמה בהיסטוריה. והתורה הזאת היתה לו לכנפי נשרים שהנהגת ה' נשאה אותו על גביהן... ויחד עם זה היתה התורה מקור של אורה ואמת לכל העולם... (שם לא כט, וראה שם עוד)

תורה צוה לנו משה - זו היא ההודאה הלאומית שתעבור בירושה בישראל מדור לדור, תורה זו היא מורשה, היא הנכס העיקרי העובר בירושה, לא הארץ וטובה אלא התורה היא המורשה הלאומית של ישראל, ואילו הארץ והעוצמה הן רק התוצאות המותנות של הנכס הזה. מורשה קהלת יעקב - לא ליחידים אלא לכלל מסר ה' את תורתו למורשה, שכן רק הכלל הוא נצחי, ורק לכלל יש אמצעים לכל משימה, והתורה לא נמסרה רק לצורך עתות הפריחה, והיא לא ניתנה רק לכלל הגדול בכללותו, אלא יש לשאת אותה ולהגשים אותה גם כאשר העם הוא בבחינת "יעקב", וכל ציבור קטן המסתעף מהכלל מצווה על כך, כל קהילה חייבת לדאוג להנחלת התורה ולהגשמתה בתוך חוגה. (שם לג ד)

ויהי בישורון מלך - התורה היתה בישורון למלך, היא לבדה שלטת, מצוה ומושלת בישראל, שהרי אפילו המלך של התקופה המאוחרת היה משועבד לה, והוא נועד רק להיות נתינה הראשון המקיים את דבריה למופת. בהתאסף ראשי עם - כאשר התאספו ראשי העם אל התורה, כבר התאחדו על ידי כך שבטי ישראל, התורה מהווה את הקשר היחיד המאחד את שבטי ישראל. כאשר כל מנהיגי העם מצטרפים לתורה ומשתעבדים לה, הרי איחוד העם עם התורה הוא גם הקשר המאחד את בני העם, וכשכולם נוטלים חלק בנכס הלאומי העליון, כל אחד מהם זוכה גם למעמד שוה באומה. (שם שם ה)

תורת ה' - תורה מלשון הורה, הזרע להתפתחות תמידית של החיים. תמימה - מקיפה את כל צדדי האדם. משיבת נפש - גואלת נפשו מספקותיה. עדות ה' - נותנת לנו מלוים מעשיים לחיים כדי לשמרנו מטעויות או להחזירנו לדרך, נאמנים - בנגוד למלה הפורחת מהר, המעשים הסמליים הם מלוים נאמנים. (תהלים יט ח)

כיוצא בזה גם התורה שהיא יחידה כמו בוראה, אין לה כל צד שוה ומשותף עם כל חוקים ותורות אחרים. אין היא מהווה חלק ממושג כללי רחב, אשר כל פרטיו נבדלים זה מזה רק בתכונותיהם האופייניים, על כן אי אפשר להציג איזה שהוא סמל להוסיף עליו את הצד האופייני שבתורה ולקבוע, הנה תורת ישראל.

לא! אי אפשר לסווג את התורה או להשוותה למשהו דומה, יחידה היא כהקב"ה, ודומה היא רק לעצמה. אין מלה אשר תוכל להביע את מהותה, כל נסיון לסמלה או לסווגה אינו אלא כפירה באמיתותה.

על כן חג השבועות, חג מתן תורה, הוא ללא כל סמל, הרעיון הראשוני אשר החג הזה מכיל בקרבו הוא: יחידות התורה...

...לא יתכן איפוא, כי דת המתהווה זה מקרוב תעלה ברמתה על רמת תרבותו של העם בו היא מתפתחת, כמו כן אי אפשר שמתחילתה תהיה הדת מנוגדת להשקפות החיים, למושגים ולתכונות האופייניות של העם. גם אין בכוחה של דת כזאת להשפיע על שכלו ורגשותיו של העם ולהעלותו אליה, שכן כל צמיחתה היא דוקא מתוך שכלו ורגשותיו של העם...

מה שאין כן התורה הקדושה, שהיא אינה פרי רוחו ולבו של האדם. התורה היא דברו של הבורא אל האדם. כבר מראשיתה עלתה על רמת תרבותו של העם, ובמשך שלושת אלפי שנה ומעלה לא היתה מעולם תקופה, בה השיג העם את רמתה בשלימות הראויה, תוך הגשמתה בחיי יום יום. על כן התורה מהווה את המטרה והתכלית הנשגבה אשר לקראתה היא מחנכת את העם במשך כל תולדותיו ומהלכי גורלו בקרב העולם.

הפער התרבותי שבין התורה והעם והצורך לחנכו לקראת יעודו הנשגב, כבר היה ידוע מראש וכבר נאמר בתורה עצמה, אין לך איפוא עדות יותר נאמנה לכך, שהתורה היא יחידה וניתנה מן השמים, מאשר עצם ההתכחשות לה החוזרת ונשנית מפעם לפעם, תוך מאבק בלתי פוסק... על כן אין לה לתורה כל צד שוה עם מה שהבריות מכנים בשם דת...

כל הדתות מתחדשות מדי פעם ומתקדמות בד בבד עם התקדמות העם, ואילו "דת" ישראל שואפת להיות "קפואה", להשאר תמיד בקדמוניותה, מבלי לנהות אחר ההשקפות ה"נאורות" של תקופות חדשות. מדוע? כך היו בני אדם שואלים ומוסיפים על כך עוד כהנה וכהנה שאלות...

לאמיתו של דבר, כל השאלות הללו רק מוכיחות על חוסר הבנה ועל כן הן בטלות מעיקרן, שכן התורה היא דברו היחיד והנצחי של ה' אחד, חי עולמים, אלקי השמים והארץ. אין בתורה כל תיאור של יחסים בין ה' לבני ישראל, אלא מכלול היחסים והחובות אשר לפי רצון ה' מוטלים הם על בני ישראל לקיימם בכל הדורות והתקופות...

אין זו אמת, שהתורה פונה בראש וראשונה אל רעיונו ורגשותיו של האדם, וכי אלה מהווים את הגרעין העיקרי והחשוב ביותר שבתורה, בעוד שכל היתר אינו אלא מסגרת חיצונית. התורה מקיפה וחובקת את האדם בכללותו, על רעיונותיו, רגשותיו ודעותיו. ובה במדה גם את יצריו, תאוותיו ותענוגותיו החושניים, ואת כל חייו האישיים, לרבות יחסיו עם אשתו ובני ביתו ועם החברה, הקהלה והמדינה. התורה היא דבר ה' האחד והיחיד אל כל האדם ועבור כל האדם...

אך אין לך דעה מוטעית יותר מאשר לכנות את התורה בשם "תיאולוגיה" (תורת האמונה), שכן היא מכילה את מחשבות האדם על ה' ועניני האלוקות, ומאידך היא מכילה גם את מחשבות ה' על האדם ועניניו הארציים. אמנם התורה ממעטת לדבר על ה', על מהותו ועניניו השמימיים, היא מדברת בעיקר על מה שה' פועל למען האדם והתבל בכללה, ועל היחסים והחובות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו בכל תחומי החיים. התורה מלמדת אותנו כיצד לנהל את חיינו, שכל קיומנו עלי אדמות יהא בבחינת מקדש לה', למען נזכה שהשכינה תשרה בתוכנו והאושר האמיתי לא יצפה לנו רק בעולם העליון אלא נזכה לחדוה ושמחת חיים כבר עלי אדמות. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה ח'), זוהי מצות התורה לגבי האדם ועניניו עלי אדמות, על כן התורה פתוחה לפני כל אחד ואחד והיא פונה ומדברת אל כל אחד על חייו ועניניו האישיים ביותר.

"לא בשמים היא", אין התורה באה לגלות לנו את המתרחש בשמים, אלא היא מצוה עלינו כיצד לכונן את ביתנו ומהו שצריך להיות קרוב ללבנו. לכן כל אחד ואחד חשוב לה, וכל אחד חייב להגות בה יומם ולילה. התורה אינה מבדילה כלל בין כהנים ואנשים פשוטים, היא יודעת רק על "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט) והיא פונה איפוא אל כל אחד ואומרת, "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא" וגו'... (במעגלי שנה חלק ג עמוד ריב והלאה, וראה עוד ערך דת)

נמצינו למדים, כי התורה אינה לא דת ולא תיאולוגיה ולא פולחן, אם כן מהי? תורת ה' היא תורה (מלשון הרה). היא מהווה את הזרע אשר זרע ה' בקרב עם אחד, על מנת להצמיח ממנו את כל חייו של אותו עם לכל צורותיו ופרטיו. התורה היא זרע ה' והפרי הוא ישראל, אשר בתור עם ובתור יחידים, על כל מעשיו ופעולותיו, עומד הוא תחת שלטון ה', והוא מהווה תופעה היסטורית חד פעמית, ואשר גורלו מבטא את רצון ה' ופעולתו. יחיד הוא העם, כשם שהתורה היא יחידה, היא מחיה אותו והיא המקור היחידי של הופעתו בתולדות העמים. יחיד הוא העם, כשם שה' הוא אחד ויחיד והוא הועיד את העם ואת התורה כגילוי רצונו אל העמים. ה' אחד, תורה אחת, ישראל גוי אחד בארץ.

התורה במהותה אינה ניתנת לשום השואה ודימוי. לא יתכן להגדיר את התורה באיזו מלה אופיינית, באיזה ביטוי או סמל. יחידה היא הן מלגו והן מלבר. כלפי חוץ אין בנמצא בכל תרבויות העמים דבר שיש בו צד שוה כלשהו לתורה. וכלפי פנים התורה היא נשמת חייו של עם ישראל בכל שטחי החיים והיא ממלאת את כל ישותו ומהותו. אין לישראל תורה ועוד משהו, כך שאפשר לקבוע תחומים ולומר, עד כאן התורה, מכאן ואילך משהו אחר. על כן ישראל עשיר בביטויים של ישע וברכה שמקורם בתורה והם פעולות התורה.

התורה היא "מים חיים", "אש דת", "חלב צאן", "יין ישמח לבב אנוש", "פטיש יפוצץ סלע"... התורה היא מקל תומך לאדם ונר לרגליו, כחברתו בעת שמחה ובעת צרה, שירו בלילה, תמרור על פרשת דרכיו, היא שומרת אותו בשנתו והיא ברכתו בראשונה בקומו בבקר. היא כל אוצרו ועושרו של אדם, מקור שכלו ובינתו, חייו ושלומו, ישעו ומזורו, חוסנו וכחו, היא עץ החיים, אשר אם נוטעים אותו בכונה טהורה, הריהו מביא לאדם גן עדן עלי אדמות... (שם עמוד רכז, וראה שם עוד)

"לא ברכו בתורה תחלה", חז"ל שמו את הדגש על "תחילה", ומשפט קצר זה אומר לנו הרבה. אמנם עסקו ישראל בתורה, השתדלו להבינה, וידעו להעריך את הטובה שבה וגם ברכו את ה' על כך, אבל לא ברכו בתורה תחילה, התורה היתה להם אוצר בין כל שאר האוצרות, ענין בין שאר ענינים שעוסקים בהם. התורה היתה להם גם היא תפקיד שיש למלאו, גם בתורה ראו אוצר מנחיל אושר שיש לברך עליו לה'. אבל הם לא ראו בתורה את האוצר הנעלה והנשגב ביותר, הטובה אשר היא מקור כל הטובות, התפקיד אשר הוא שורש כל התפקידים. הם לא ברכו על התורה תחילה, התורה לא היתה בראש כל דרכם והם לא ראו בה את תפקידם העליון. הם לא הקפידו על כך, שכל נתיב וכל פנייה בחיים יובילו אותם לתורה תחילה, שבכל צעד ושעל יפגשו את התורה תחילה, וכל דרך לכל מטרה שהיא בחיים תיבחן תחילה לאור ידיעת התורה. וכך צעדו את הצעד המכריע לקראת הקץ המר...

ברגע שאנו מתחילים להעריך ולהעריץ ערכים אחרים ונכסים אחרים, זולת התורה, ומייחסים להם חשיבות משלהם, הרי כבר עשינו הכל כדי להגיע לכלל עזיבת התורה חלילה. התוצאה הראשונה תהיה, שהתורה תחדל להיות לנו קנה מדה לכל פעולות רוחניות אחרות, וכך יתווספו לקנינינו הרוחניים והרגשיים גם ערכים שאינם עולים בקנה אחד עם רוח התורה והאמת האלוקית. כך אנו נותנים דריסת רגל בקרבנו לכל מיני תעתועים ולא נהיה עוד מסורים לה' לבדו בכל לבנו ובכל נפשנו... (חלק ד עמוד נט)

תוכנה של התורה כמוהו כבריאה חדשה, השקולה כמעט כנגד בריאת העולם הטבעי. תוכן זה אין לו קץ וגבולות. כל השוקדים עליו והוגים בו מוצאים תמיד אמת חדשה, ענינים גדולים ועמוקים, אשר לא נודעו עוד לפני כן, ושאלות חדשות. תורה זו שהיתה מקור הרוח לכל הדורות במשך שלושת אלפי שנה, עודנה גם היום מקור לימודם, הגיונם וחשיבתם, של בנינו ובני בנינו, ותהיה כך עד סוף כל הדורות. תמיד ידלו מתוך עמקי התורה אוצרות רוחניים חדשים, שכן היא מקיפה את כל הבריאה כולה, "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב י"א). במיוחד מקיפה התורה את כל חיי האדם המגוונים, לכל פרטיהם והתפתחויותיהם, הן מבחינה פרטית והן מבחינה חברתית. הטבע ותולדות האנושות אינם אלא פירוש לתורה, וכל תופעה בטבע, עד לתנודה האחרונה של מחוג העתים, יש בה כדי לגלות אור חדש ולעורר התלהבות חדשה בלב לומדי התורה. כך משפיעה התורה על כל הנסיבות וההתפתחויות בעולם, ורק לאורה עלינו לבחון ולהעריך אותן.

דעה כוזבת היא, כי התורה דורשת מלומדיה להתנזר מן החיים, להתרחק מן המציאות החיה והתוססת ולרחף בעולם מופשט של רעיונות מעורפלים. האמת היא, כי נושא לימוד התורה הוא מציאות חיה, רעננה ותוססת, ורק ההתעמקות בתורה מבטיחה להגיע לדרגה גבוהה ביותר של הכרה אמיתית, שאין לה ביטוי קולע יותר מאשר המלים שנאמרו על אבותינו בשעה שקבלו את התורה בהר סיני, "וכל העם רואים את הקולות", רואין ושומעין הנראה והנשמע, דהיינו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה. אבותינו ראו את אשר הבינו והבינו את אשר ראו. תוכן זה, אפילו בתור מחקר טהור ולימוד מופשט, כבר יש בו משום ערובה לעירנות רוחנית מתמדת ורעננות נצחית... (שם עמוד קלו, וראה שם עוד)

העמק דבר:

אשת אברם - ...אכן אומר לך כלל תבין אותו בכל פרשיות הבאות בספר הישר של אברהם יצחק ויעקב, שבא ללמדנו כח שלשה עמודי ההשגחה הפרטית, תורה, ועבודה וגמילות חסדים. וכל אחד מהם הוא סגולה להשגחה בפרט אחד, היינו תורה נקראת חרב, וכמו שכתיב חגור חרבך על ירך וגו', והוא בא להיות כלי מלחמה לנושאיו נגד כל מיני מלחמה, הן מלחמת תנופה או מלחמת יצר הרע או מלחמת חולאים ומוסרים כאשר יבואר עוד להלן, שעל כן נקראת התורה משמרת, שהיא השמירה מכל רע... (בראשית יב יז)

וישמר משמרתי - היינו עסק התורה שנקראת משמרת, כדתנן בשלהי מסכת קידושין שהתורה משמרתו מכל רע, ופירוש וישמור משמרתי ששנה הרבה והעלה הלכות בעיונו... ותורותי - המה תורה שבכתב ושבעל פה, הכלל שלמד סדר המצות שבכתב ובעל פה, והגה בכללי התורה, והנה בזה נתן הקב"ה טעם ליצחק על שפע העושר וברכה לו ולזרעו למי שיזכה לה, דיש לדעת דזכות שקבע הקב"ה בעולמו לישראל להשיג פרנסה עיקרו אינו אלא בזכות עבודה, ולא בזכות התורה, מכל מקום העוסק בתורה גם כן ניזון בזה הכח... (שם כו ה)

וישם את אפרים לפני מנשה - ...והיה אפשר לחשב שדרך ארץ קדמה לתורה, וכמו זבולן נזכר קודם ליששכר, הכי נמי ראוי להקדים זכרון מנשה קודם לאפרים, על זה בא הכתוב להגיד שיעקב שם את זכר אפרים לפני זכרון מנשה, ללמדנו שראוי להקדים כבוד התורה לפני גדולת הנהגה, והוא בכלל כבוד התורה ומעלת נפש ישראל ביחוד. ואינו דומה לזבולן ויששכר, שזבולן היה הגורם לתורה של יששכר, מה שאינו כן מנשה ואפרים שלא היה כן, וכן הדין בדור דור. (שם מח מח כ)

ושם שתים עשרה - ...ובלי ספק שבא לכונה דוקא בזה המקום אחר עסק שהיה במרה, ללמדנו ענין שנוגע לדבר שניתן לדעת במרה, והיינו דכמו שהודיע משה אשר זהו דרכה של תורה להסתפק בצמצום, אבל זה אינו אלא בתחלת בואו לכח התורה, המכונה "דרכה של תורה", אבל אחר שזכה והשיג מעלת התורה זוכה להתפרנס בריוח ובדברים המרחיבים דעת להוסיף לקח בתורה, וכדאיתא במסכת ע"ז סוף פרק קמא, העוסק בתורה נכסיו מצליחים... (שמות טו כז)

ואת תורותיו - הלכות השייכים לכל מצוה וחוק. וקרא משה כאן כלל מצות ה' חקים, להסביר בזה ליתרו כי אין דעת אנושי אפילו חכם גדול יכול לעמוד עליהם, זולת משה בדבר ה', דאפילו המצות שהדעת נותנת, מכל מקום יש בהם פרטים שאינן אלא גזרות וחקים, וכמו שיבואר בעשרת הדברות, דמצות כבוד אב ואם שהיא מצוה שדעת האדם נותנת, מכל מקום הודיע הכתוב בפירוש שאינו אלא חק וגזירה, ומשום הכי מוכרח משה בעצמו ללמדם כל חקי האלקים, ואינו יכול לסמוך על דעת אנושי... (שם יח טז)

והבאת את הבדים - ...ולהלן יבואר עוד שבשלחן ובמזבח הפנימי לא היה אפשר להביא הבדים אלא בשעת משא. אמנם בטעם הדבר נראה דבא להגיד לנו דכח הארון שהוא התורה, וכח מזבח החיצון שהוא עבודה נישאין בכל דור ודור ממקום למקום היכן שישראל גולים, ומה שאינו כן השלחן שבו כח מלכות ישראל ומזבח הפנימי שבו כח כהונה כידוע... שני כחות אלו אינם אלא כשישראל על מקום בארץ ישראל והכלים משמשים בקדושה... (שם כה יד)

ואתה תצוה - ...אבל הענין בכל זה דיש לדעת דאור התורה שהוא תכלית המשכן ועיקר המשרה שכינה בישראל בא בשפע על ידי אמצעות שני כלי קודש, היינו הארון והמנורה. ונשתנו פעולותיהם, הארון בא ליעוד הדברות שבכתב וגם לצווי בקבלה בעל פה, ועדיין אין בזה כח הפלפול והחידוש שיהא אדם יכול לחדש מעצמו דבר הלכה שאינו מקובל, ולזה הכח הנפלא שנקרא תלמוד ניתן כח המנורה אשר נכלל בו שבע חכמות וכל כחות הנדרש לפלפולה של תורה, וכל זה נכלל בכפתורים ופרחים... ועל כן בבית שני שרבו ישיבות והעמידו תלמידים הרבה להויות דאביי ורבא שהוא התלמוד משום הכי נתחזק כח המנורה על ידי נס דחנוכה... (שם כז כ, וראה שם עוד)

כי על פי הדברים האלה כרתי אתך - והביאור דכשם שעיקר כתיבת התורה על הלוחות הראשונות לא באו גם כן כדי ללמוד מהם אלא כדי שיהיו חקוקים על לב ישראל עיקרי הדת ואמונת ה' שבא על זה הברית בראשונה, ומשום הכי נקרא התורה עץ חיים, דכמו מטע שורש העץ הוא עיקר גידולו לדור דור, ככה חקיקה על הלוחות ונתינתן לישראל היא השרשה בלבם, עד שנעשה טבע ישראל לכך, והבא להפר אמונת ה' הוא כמו מעשה עקירה מן הלב ושורש עץ החיים שמכבר. אמנם בלוחות הראשונות לא היה הברית כי אם על האמונה ודתי התורה בלי חקירה ועיון בדקדוקיה אלא לשמוע המקובלות מפי משה ולמדות מסברא, אבל הברית שנכרת בשניה בא על עיון ועמל תורה לדקדק על כל קוץ וקוץ, על כן צוה הקב"ה למשה שיכתוב הוא כל התורה כפי שנמסרה על הלוחות... (שם לד כז)

אלה החקים - ...אבל באמת גם בהר סיני נודע אשר בבא פרשת התוכחה וישראל בגולה עיקר קיום ישראל תלוי בלמוד התורה שבעל פה ולחדש בכל דור, וזהו "אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני", אז בהיות הברית בהר סיני נתן ה' החקים והמשפטים שיהיו בינו ובין בני ישראל השגחתו וההתקרבות יהיה על פי אשר יעלו גם המה חדשות כמו שהיה אז ביד משה... (ויקרא כו מו)

תורה אחת ומשפט אחד - ההוראות שמוסיפים חכמי כל דור נקרא תורה, וד"מ שאינו מפורש בתורה הוא משפט צדק מצד השכל... והנה קרא הכתוב מצות המפורשות בתורה חקה, והיינו כמו שכתבנו דכל המצות המפורשות בתורה אף על גב שיש להם טעם מכל מקום אפילו במקום שסר הטעם המצוה במקומה עומדת, וגם פרטי המצוה המה בלי טעם ואינן אלא חקה, שאחר שמפורש בתורה הן חקים ששמים וארץ עומדים עליהם. אבל הוראת חכמי הדור אזיל בתר טעמא, ובשעה שנשתנה הטעם נשתנה הדין, משום הכי קראן הכתוב תורה ומשפט. (במדבר טו טז)

לפני העדות אשר איועד - שהיו שני אופני יעוד, א' יעוד דברו שהוא לדורות וזה הדבור יצא מעל העדות, ב', דבור שהיה לשעה והיה יוצא מכלל הארון... (שם יז יט)

ולראובני ולגדי - דבשביל שראה משה רבינו דבעבר הירדן כח התורה מעט על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי הארץ באור כח תורה שלהם... (דברים ג טז)

...מעתה מבואר הפרשה ושאלת החכם על שני דברים מה העדות - רבוי תורה שבכתב במקום שאין צורך, כמו כפילות המצות והכנות. והחקים והמשפטים - היינו י"ג מדות שהתורה נדרשת והחקירות ועסק התורה שלכאורה אין הצורך אלא לפי צורך ההוראה למעשה, אבל הקב"ה צוה לעסוק אפילו בלעדי צורך הוראה... ליראה את ה' אלקינו - אמר שלשה תכליות שעסק התורה פועל בכלל ישראל לשלשה אופני הליכות בני אדם, היינו א' בני אדם שעוסקים בעיונה ובעמלה ולא הגיעו עדיין למעלה למשכיל על דביקות אלקי. ב', בני אדם שלא זכו כלל לתורה ומכל מקום זוכים במה שמחזיקים עוסקי התורה, וכידוע מאמרם בחולין אלמלא עליה לא אתקיימי אתכליא. ג', בני אדם שעומדים במעלה עליונה להיות מרכבה לשכינה. ופירש לכת הראשונה ליראה את ה' אלקינו - עסק התורה מועיל להשתיל בלבבם יראת ה' שהמאור שבה מחזיר למוטב, ולכת השניה לטוב לנו כל הימים - לתת שכר למחזיקי תורה בעולם הזה ובעולם הבא, ולכת השלישית לחיותנו כהיום הזה - שהתורה נותנת חיות ודביקות... (שם ח כ והלאה)

על פי התורה - וזו לשון הרמב"ם הלכות ממרים, אלו התקנות וגזרות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם. ועל המשפט אשר יאמרו - אלו דברים שלמדו מן הדין באחד מן המדות שהתורה נדרשת בהם. מן הדבר אשר יגידו לך, - זהו הקבלה איש מפי איש... (שם יז יא)

כי המצוה הזאת - ...ואמר הכתוב שהיה עולה על הדעת דמן הנמנע לעמוד על דקדוקי התורה כאשר היא באמת עמוקה מני ים, ומשום הכי כתיב בחכמי אומות העולם "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", שהכוונה לעמוד על דקדוקי דבר ה' דאפילו יהיה בר שכל עמוק מאד מן הנמנע לעמוד על דקדוק דבר אחד, ואם כן איך ימצא אדם מישראל רצון וחשק לעמוד על עיונה של תורה, משום הכי אמר הכתוב שלא נפלאת היא ממך, מישראל אינה נפלאת ולא רחוקה. שיש דבר שקשה לעמוד עליו מחמת עומק המושג, למעלה משכל האדם, ועל זה אמר לא בשמים היא, ועל זה אמר כאן "לא נפלאת היא ממך", ויש דבר שקשה לעמוד משום העדר ידיעה וקבלה מרב, וצריך לכתת רגלים לילך לרב לדעת, על זה אמר "ולא מעבר לים היא"... שאומות העולם אינם בר מזליה דתורה, וישראל המה בני מזלא, וכדאיתא בזוהר הקדש דישראל ואורייתא חד רוצה לומר דשורש נשמת ישראל אחוזה בשורש נשמת התורה, והיא הסיבה שנמשלה לאשה לישראל בכל מקום, והיא נמצאת אך לאישה בכל שעה... (שם ל יא)

מחץ מתנים קמיו - עבור יורו משפטיך ליעקב, וכבר נתבאר כמה פעמים דזכות התורה הוא חרב של ישראל להיות נלחמים עם אומות העולם... ואמר שתי ברכות, מחץ מתנים קמיו נגד יורו משפטיך ליעקב, שהוא הוראה במה שהוא מקובל והמורה מדמה מילתא למילתא, ועל ותורתך לישראל שהוא המלמד דרך פלפולה של תורה לתלמידיו אמר ומשנאיו מן יקומון - שהוא יותר מהראשונה שאינו אלא מחץ והכאה בשעת מלחמה... (שם לג יא)

משך חכמה:

לא תסור - והעיקר הוא זה, כי התורה רצתה אשר מלבד ענינים הנצחיים והקיימים לעד יתחדש ענינים סייגים ואזהרות וחומרות אשר יהיו זמניים, היינו שיהיה ביד החכמים להוסיף על פי גדרים הנמסר להם, ואם יעמוד בית דין אחר גדול בחכמה ובמנין ובהסכם כלל ישראל כפי הגדרים שיש בזה, הרשות בידם לבטל. ולמען שלא ימצא איש אחד לאמר אני הרואה ואינני כפוף לחכמי ישראל, נתנה התורה גדר לא תסור, שאם לא כן יהיה תורה מסורה ביד כל אחד ויעשו אגודות אגודות... אבל הענין בעצמו שאמרו וחדשו אפשר דאינו מתקבל אל רצון הבורא, ואם יעמוד בית דין אחר הגדול ויבררו טעותן, או שהוא דבר שאין הצבור יכול לעמוד, ויעשו היפך מזה, מותר... (דברים יז יא)

ומפני זה היתה התורה כתובה בכתב עברי למען לא ילמד מי שאינו ראוי ויהיה כזורק אבן למרקוליס, ולא ירהב הנער בזקן לאמר גם אנכי הרואה ויודע סתרי החכמה כמוך. אמנם עזרא ראה בזמנו לפי פזור ישראל בעמים והשכח מהם עקרי התורה ונסתם החזון, יותר נאות לכותבה בלשון מובן לכל הרוצה לדעת וחכמות בחוץ תרונה, ומוטב להגיע אל המטרה הנאותה להרחיב הדעת בארץ, ולסבול ההיזק המגיע אשר כבר הגיע מזה בבית שני כידוע מתלמידים שלא שמשו כל צרכן, וזה שפט ברוח הקודש רוח אלקי אשר הופיע עליו ממרום... (שם לא ט)

...וזה לנו מורשה ולא לבני נח, כי אצלנו הוא אימות המוחש, ואף נפש הבנים הוא חלק מנפש האב, וכמו שרמז על זה הסוד הראב"ע, ונפש הישראלי מעיד על מעמד הר סיני, כי חקוק בצורת נפש הישראלי כל ההתפעלות אשר נרגש ונפעל הישראלי בעמוד על הר סיני, וזה ענין השבועה, ששבועה הוא קשר נצחי, ולזה כונו ז"ל שכל הנשמות עמדו בהר סיני, אבל לבני נח אינה מורשה...

ולפי דברינו יתכן מה שסיבבה ההשגחה העליונה להביא את עמלק כדי שירצו לקבל את התורה, שיראו כי אין להם תקוה טבעית לבא לרשת גוי לא בחרב וחנית, כי כאשר יניח משה ידו וגבר עמלק, ויוכרחו לכוף יצרם וחמרותם הטבעי הרוצה בפריקת עול לאחוז בעבותות אשר תשים התורה עליהם בפקודיה וחקיה... שראו שאין בכחן לחיות חיי טבעי ופראי ככל העמים, רק באופן השגחה פרטיית ובשמירת התורה... (שם לג ב, וראה שם עוד)

מוהר"ן:

אך לדיבור שיאיר לו, אי אפשר לזכות כי אם על ידי כבוד, היינו שיראה שיהיה כבוד השי"ת בשלימות, שיהיה כבודו לאין נגד כבוד השי"ת, היינו על ידי ענוה וקטנות, כי עיקר בחינת הדיבור הוא מכבוד... כי כשהתורה באה לתוך דיבורים פגומים לפה פגום, לא די שאין דיבורי התורה מאירים לו, כי אם גם התורה עצמה נתגשם ונתחשך שם מפיו, כמ"ש (יהושע א') "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", בחינת וימש חשך, היינו שלא יתגשמו ויתחשכו מפיך... (יא ב)

...ויש ארבע חיות בתורה, אריה שבתורה, כי התורה נקראת עוז, ומה עז מארי (שופטים י"ד). ושור שבתורה זה בחינת (משלי ח') בי שרים ישורו. ונשר שבתורה זה בחינת חידושין דאורייתא בבחינת תתחדש כנשר. ואדם שבתורה זה בחינת (במדבר י"ט) זאת התורה אדם. ויש בה קלות וחמורות שהם בחינת מסכני ועתירי. וכסא שבבחינת תורה הם דברים שכסה עתיק יומין (פסחים קי"ט), והם מכסים את עצמן בסיפורי התורה. ויושב על הכסא הוא עתיק יומין, בבחינת (דניאל ז') ועתיק יומין יתיב. ואופנים שבתורה, הן הן גופי הלכות. (יג ה)

וזה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) מפני מה תלמידי חכמים אין בניהם תלמידי חכמים, מפני שלא ברכו בתורה תחלה. שצריך כל אדם ובפרט תלמיד חכם לברך ולהאיר בלימוד תורתו בשרש הנשמות, היינו במחשבה תחלה, כי שם שרשינו, נמצא כשמביא הארה וברכה לתוך תחלת המחשבה, ועל ידו מתנוצצין ומתברכין הנשמות. נמצא כשממשיך נשמה לבנו בודאי הוא ממשיך נשמה בהירה וזכה, ועל ידי זה גם בנו יהיה תלמיד חכם... (יד ד)

ואין אדם זוכה לתורה אלא על ידי שפלות, כמו שאמרו חז"ל (עירובין נ"ד) וממדבר מתנה, שישבר גאוותו מד' בחינות שפלות, כי צריך אדם להקטין את עצמו לפני גדולים ממנו, ולפני בני אדם כערכו, ולפני קטנים ממנו... וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו בבחינת (שמות ט"ז) שבו איש תחתיו. (יד ה)

ותורה היא בחינת ההסתפקות הנ"ל, כי התורה היא כבחינת עץ החיים דמזון לכולא ביה, היינו שיש לכל אחד די סיפוקו ממנה, נמצא שהיא בחינת הסתפקות, וגם בלימוד התורה בעצמה יש בחינת הסתפקות, כשרז"ל (אבות ב') לא עליך המלאכה לגמור, ועל כן לימוד התורה הוא בחינת ההסתפקות הנ"ל, ואפילו ההמון שאינם יכולים ללמוד הם מקיימין עסק התורה במה שקורין קריאת שמע, כשרז"ל (מנחות צ"ט ב'). (נד ג)

ודע שהתורה המלובש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה היא תורה גבוהה דייקא, היינו סתרי תורה, כי מחמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו, היינו אצל אלו שעברו הרבה עד שנסתר מהם בהסתרה שבתוך הסתרה, על כן חשב השי"ת מחשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה, לבל יוכלו הקליפות לינק משם הרבה, ויהיה הפגם גדול מאד, על כן הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוה גבוה דייקא סתרי תורה, שהיא תורת ה' בעצמה, כדי שלא יוכלו הקליפות לינק משם הרבה... (נו ד)

...כמו כן התורה שהיא רפואה לכל דבר, כמו שכתוב ולכל בשרו מרפא, אין מי שיודע אותה כי אם חכמי הדור, כי נמסרה להם לדורשה בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, אבל מהתורה בעצמה אי אפשר לידע דבר, כי אם על פי חכמי הדור שהם מפרשים אותה, כי התורה עניה במקומה ועשירה במקום אחר, והחכמים מלקטין ומערבין ומרכיבין את התורה ודורשין אותה ממקום למקום בי"ג מדות, והם גורעין ומוסיפין ודורשין (ב"ב קי"א ב'), ואף שכתוב בהתורה כך הם גורעים ממנה אות או תיבה ובמקום אחר מוסיפין ובזה דורשין אותה כפי מה שיודעין, כמו שנמסרה להם ועל כן כשפוגם בכבוד תלמיד חכם אין רפואה למכתו, כי עיקר כח הרפואה שמקבלין מהתורה אי אפשר לקבל כי אם על ידי חכמי הדור, כי להם נמסרה לדרוש, והם יודעים להרכיב אותיות התורה כנ"ל, שזה עיקר כח הרפואה כנ"ל, כי כל העשבים מקבלים כח מהתורה כמבואר לעיל, ועיקר כחם לרפאות הוא על ידי ההרכבה הנ"ל... (נז ח)

...אך מחמת שהמטבע עומדת נגד עיניו, על כן חוצצת בפני ראיית העינים, עד שאינו רואה הדבר הגדול ממנו כמה פעמים. כן כשמגיע ובא אל העולם הזה, נשאר שקוע שם בהבלי עולם ונדמה לו שאין טוב מזה, והעולם הזה הקטן והמועט מונע אותו מלראות אור גדול ומופלג של התורה שהוא גדול כמה אלפים פעמים נגדו כנ"ל... (קלג)

כשם שמי שהוא עזות פנים אין לו חלק בתורה, כ"ש רז"ל (חגיגה י"ד) "דבר צוה לאלף דור", שבקש הקב"ה ליתן התורה לאלף דורות, ראה שאין העולם מתקיים ונתנה לכ"ו דורות, ועמד ושתלן וכו', והן הן עזי פנים שבדור, נמצא שהעזי פנים אינם בכלל קבלת התורה, כי הם מהתתקע"ד דורות שלא היו ראוים לקבל התורה... כמו כן מי שהוא איש שפל ונבזה ואין בו שום עזות דקדושה אין לו גם כן חלק בתורה, כשרז"ל (ביצה כ"ח ב') מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין, כי צריך שיהיה בו עזות דקדושה, כשרז"ל (אבות ה') הוי עז כנמר... כי כשאין לו עזות דקדושה בודאי יבטלו אותו המונעים מתורתו ועבודתו, כי אין לאדם חלק בתורה כשאין לו עזות דקדושה כנ"ל, וצריך לפלס דרכיו איך להתנהג עם העזות לבלי להיות חס ושלום עזות פנים... (קמז)

שפת אמת:

ברש"י א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה... אך פירוש הדבר כי אף שעיקר התורה למצותיה נאמרה, וזה תורה שבכתב, אבל השי"ת רצה לברר כי גם עולם הזה וכל הבריאה גם כן על ידי כח התורה, כמ"ש בראשית הביט בתורה וברא העולם, והו ענין תורה שבעל פה שתלוי במעשה האדם, וזה כל הפרשיות ממעשי אבות להראות כי נעשה ממעשיהם תורה, וזה נקרא כח מעשיו, הכח שנתן השי"ת בתוך המעשה, ועל שם זה נקרא מעשה בראשית, להגיד כי בעשרה מאמרות נברא העולם, שגם חיות העולם על ידי התורה ועבודת האדם לברר זה שכל מעשה על ידי חיות השי"ת. וכשהאדם עושה מעשיו על פי כח התורה להשלים רצון הבורא, אז מחדש האור שנגנז בהטבע... (בראשית תרל"א)

במדרש ואהיה אמון וכו' הביט בתורה וברא העולם. ודאי היה יכול הקב"ה לברא העולם בלי התורה, אך כי כל הבריאה לטובת הנבראים, ולזאת היה הבריאה באופן שיוכל האדם ללמוד עבודת ה' מכל דבר, וזה שאמר הביט בתורה וברא, פירוש שבכל דבר מהבריאה יש בו ענין התורה ללמוד איזה הנהגה או סוד, וזה שהתורה מתגאה עצמה שידע האדם שעיקר הכל התורה, שהרי כל הבריאה היה על פי התורה, מכלל שהיא עיקר טובת האדם כנ"ל. (שם תרל"ד)

במדרש ואהיה אצלו אמון... פירוש בתורה שנמצא בכל דור ובכל שנה, לכן כתיב ואהיה לשון עתיד, כי התורה חיות פנימי של כל הברואים שנמצא באורייתא בכל עת ובכל מקום, ושזה ענין אומרם באוריתא ברא עלמא, אם כן הוצרך להיות הבריאה להשלמת התפשטות דרכי התורה ומשפטיה, וכדי להוציא לאור משפטי התורה נברא העולם, שהלא כך עלתה לפניו ית' שמשפט ענין זה צריך להיות כך על פי התורה, וזה קיום של כל הענין. ואיתא התורה קדמה לעולם ב' אלפים, וכי היה זמן קודם הבריאה? אך אלף הוא לשון לימוד, והנה יש ב' מיני למודים שהיה בתורה שלא הוצרך לזה הבריאה כמו חכמה ובינה שייך בלי הבריאה, אבל לעשות חסד ודין ומשפט ושאר ענינים לזה הוצרך להיות נברא העולם כנ"ל, וזה בכלל. אבל בפרט בצדיקים יש תקונים בכל עובדא לקשר בזה חיות התורה ממש... (שם תרמ"ד)

במדרש ואהיה אצלו אמון... דבאמת התורה שמיוחדת לבני ישראל היא למעלה מהטבע, אבל כח התורה הוא להאיר גם בעולם הזה לקשר כל הדברים בשורשן ולכן נקראת ראשית דרכו. וזה הענין נקרא אמונה, הגם כי עצם התורה הוא למעלה מזה שנקרא תורת אמת, אבל היא מורה דרך לכל הנבראים, שיש מוצנע ומכוסה תוך הטבע נצוצים והארות מעולם העליון ועל ידי התורה יכולין להוציאן מכח אל הפועל, וזה הכח ניתן לבני ישראל על ידי התורה, וזה נקרא אמונה... (שם תרמ"ה)

ויקח ה' אלקים את האדם, פרש"י לקחו בדברים, פירוש בדברי תורה... שהתורה יש בה למשוך האדם מהבלי העולם ולהעלותו אל השורש, והם ב' הכחות של התורה מצות עשה ומצות לא תעשה... שהתורה נתלבשה בצירופים אלו שלפנינו כדי ליקח את האדם להעלותו מגשמיות הגוף להתדבק באלקות, כמו האומן שמקטין עצמו לחנך את הילד... וזה אות כי בני ישראל המה בני תורה ממש ולכן היא אמון פדגוג. (שם תרנ"ח)

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרבנים כי תיבת נח הוא תיבות ואותיות התורה וכו', ויוכל כל אדם להכניס עצמו בכל תיבה מתורה ותפלה, ועל ידי זה יוכל להנצל מכל הסתר, ואיתא כל שהתיבה קולטתו, כי בודאי צריך האדם להיות ראוי לכנוס תוך דברי תורה, אבל על ידי הביטול בכלל ישראל יכול כל אדם להתדבק בדברי תורה. (נח תרל"ד)

במדרש שמעי בת וגו'... והענין הוא מה שאמר מקודם שמעי ואחר כך פעם ב' הטי אזנך, דהתורה נעלמה מעיני כל חי ואינה יכולה להתגלות בעולם הזה בשלימות, רק לפעמים מתגלה ניצוץ מן התורה לעורר האדם, וכשזוכה לשים כל לבו ומאודו להמשך אחר זה ההתגלות אז נתפחין לו שערי בינה בכל עת... דבאמת מי שהוא משכיל יכול להבין מעצמו השגחת הבורא ית' בשים לב לכל הדברים המתהוים בעולם, ואיך הקב"ה עושה חסד עם כל בריה, וזאת היתה כל עבודת האדם קודם קבלת התורה, והוא בחינת דרך ארץ שקדמה לתורה, ובזה היה אברהם אע"ה מהלך בעצמו שהיה כחו גדול והבין חכמת מעשה בראשית. אבל יש השגה פנימיות והוא דרך התורה מן השמים, והוא למעלה מן השגת האדם בדרך הטבעי, לכן כתיב מקודם שמעי בת, והוא דמה כל אחד כפי שכלו, אבל והטי אזנך הוא לבטל כל הדעת וההשגה להיות נמשך אחר דעת התורה. וצריך אדם לשקוד בכל יום על ב' דלתות הנ"ל, והם ב' הברכות שתקנו חכמים קודם קריאת שמע על יצירת אור וחושך מעשה בראשית, ואחר כך על התורה שהנחילנו הקב"ה. ולזו השגה פנימיות אין זוכין רק המכוונים לשמו ית' בלבד, וזה בחינת חסיד לפנים משורת הדין... (לך לך תרנ"ד)

במדרש והנה סולם זה סיני, כי התורה היא משיבת נפש ומלמדת איך להעלות כל הדברים אל השורש, כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא, ויש בתורה הרבה פירושים פרד"ס, והם כמו סולם מדריגה אחר מדריגה עד השורש העליון... (ויצא תרנ"ו)

בפסוק אלה תולדות יעקב יוסף... הענין הוא, כי ברית הלשון וברית המעור תלוין זה בזה, וכפי מה שזוכין לתורת אמת כך יכולין לשמור בקדושת הברית, וכמו כן כפי שמירת הברית זוכין לתורה, ויעקב הוא בחינת התורה, כמו שכתוב תתן אמת ליעקב, אין אמת אלא תורה, ובזה תלוי הכל, כי הוא עץ החיים, ומזה בא תיקון כל המדות. והנה בעצם ברית המילה שייך להתורה וקבלת כל התורה על ידי המילה בגר שנתגייר, כי ציור המילה שייך רק למקבלי התורה... (וישב תרנ"ד)

ענין הלל והודאה שיש לתת שבח על איבוד הרשעים מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל, וכל מגמתם היתה לבטל תורה ומצות שבישראל, והיה להם כח להרע בזה יותר משאר אומות על ידי שנתפרש להם התורה יונית... ולכך נקם השי"ת נקמתינו ונעשה עדות ובירור כי אין שום אומה יכולה לקבל הארת התורה רק בני ישראל חלק ה' עמו. ולכך עשה השי"ת הנס דמנורה להודיע כי אין עיקר התורה כמו שנראית לפנינו שנתפרשה יונית, והיו הרשעים מדמים בנפשם כי גם הם יודעים התורה, אבל באמת התורה נקראת אש דת והיא למעלה מכל הטבע, וזה העדות שבני ישראל יש להם חלק בפנימיות התורה ויהיה כל זה לטובה שיתבטל שייכות שהיה לבני יפת כנ"ל... (חנוכה תרמ"ב)

בענין מה שכתוב להשכיחם תורתך, יובן על פי מה שאמרו בזהר הקדש סוף פרשת וישב "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו", דמיותר, ופירש על ידי שאמר יוסף זכרתני עשה פגם גם בזכירת יוסף ונפל למדרגת השכחה. וכמו כן נאמר, על ידי שהתערבו בלשונם לפרש להם התורה יונית כאלו היה להם שייכות אל התורה, ומצד זה היו מבטלין הזכירה מבני ישראל, כי זכירה היא דביקות בנפש, ובאמת התורה אינה חכמה בעלמא כשאר החכמות רק היא אלקיות ממש, והיונים ימ"ש רצו לעשות ממנה חכמה בעלמא, וזהו נקרא להשכיחם תורתך דייקא, ולהעבירם מעל חוקי רצונך, שהוא עסק התורה לשמה, כמו שהוא רצונו ית', ולא לשם חכמה בעלמא. (שם תרמ"ז)

בפסוק אל תירא מרדה מצרימה וגו'... וכבר כתבנו במקום אחר כי אנכי הוא התורה, שהתורה מתפרשת תמיד לפי עמידת בני ישראל, שנקראת תורה להורות לישראל דרך ה', וכל יראתו של יעקב אע"ה כי בניו לא יוכלו להתקיים בקדושה במצרים, והקב"ה הבטיחו כי אדרבה עוד יעלו ויתקנו כל הנצוצי קדושה שנמצאו במצרים ובכל מקום שגלו לשם. וזה שאמר עמו אנכי בצרה, כי כשבני ישראל במקומם בארץ ישראל ובמקדש אז מתגלית התורה באר היטב, וכשהם בגלות מתלבשת גם התורה בלבושים וצרופים כפי עמידת בני ישראל, זה שאמר "אנכי ארד עמך מצרימה", ולכן פתח הקב"ה "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כי הכל היה בכח התורה. (ויגש תרנ"ו)

במדרש פרשה זו סתומה וכו', הענין להודיע כי גלות בני ישראל אינו במקרה, וכל תהלוכת בני ישראל עושה רושם בתורה, הרי אמרו חז"ל באורייתא ברא קוב"ה עלמא, הביט בתורה וברא את העולם, ועיקר הבריאה היה עבור בני ישראל, אם כן הביט הקב"ה בתורה, ובפרשיותיה מתנהג כל תהלוכת בני ישראל. ויש פרשה המיוחדת לגלות לכן היא סתומה, והקב"ה הכין התורה קודם שנברא העולם להיות הרפואה קודם למכה, ובודאי יש גם כן פרשיות המיוחדים לגלותינו עתה... (ויחי תר"נ)

במדרש ומשה היה רועה וכו' מוכן לגאולה... וכל החירות תלוי בתורה, כמו שאמרו חז"ל אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה, ומאחר שהעוסק בתורה הוא בן חורין, ממילא משה רע"ה שהוריד התורה מן השמים הוא בעל החירות, ובאמת עיקר החירות שבא בכח התורה להיות הנפש בן חורין ממאסר הגוף, ובאמת כל זה נעשה בכח התורה, כדאיתא בראשית ברא בשביל התורה שנקראת ראשית... שזאת היה דרך התורה לברא העולם ולהעלים בו כח מעשיו, ושעל ידי התורה יוציאו בני ישראל מכח אל הפועל האור הגנוז במעשה בראשית. ולכן כתב "ואלה שמות" מוסף על הראשונות, על ספר בראשית, שכמו שנברא העולם בתורה, כמו כן כל גלות וגאולת מצרים היה בכח התורה, וזה גמר הבריאה... (שמות תרנ"ה)

בא אל פרעה... וכמו כן הוא תמיד בזמן אחר סיפור יציאת מצרים בפסח וימי הספירה זוכין לקבל התורה והדעת בחג השבועות, ובלי ספק בני ישראל באותו הזמן עבדו עבודה רבה עד שבכח מעשיהם נתברר מלכות שמים וזכו לעשות להם נסים ביציאת מצרים וקריעת ים סוף לברר מלכותו ית' על ידיהם, לכן זכו אחר כך להתורה, ודבר זה נוהג תמיד בבני ישראל, כפי מה שמבררין ומספרים בנסים ונפלאות של הבורא ית', כן זוכין לתורה, ותלה הכתוב זה בזה, למען תספר וגו' וידעתם... (בא תרמ"א)

בפסוק והיה לאות וגו', תורת ה' בפיך, כי הקב"ה תלה התורה ומצות ביציאת מצרים כמו שכתוב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך, והיינו שאין יכולים לזכות לתורה עד שיוצאין משעבוד הטבע והסט"א, והוצרך הקב"ה לעשות לנו נסים ונפלאות לצאת מן הטבע, והשי"ת זכר עשה לנפלאותיו, ונתן לנו מצות שעל ידיהם מתעורר ונזכר יציאת מצרים, כמו במצות תפילין... הם פועלים ומסייעים לכל אדם, וכמו שאדם מניח תפילין למטה ורוצה לצאת משיעבוד הגוף ולכנוס לקבלת מלכות שמים, כמו כן השורש בשמים מוציא נשמתו ונפשו מסט"א ומתקשר אל הקדושה... (שם תר"נ)

במדרש ה' עוזי... והענין על פי רז"ל על פסוק אנכי ה' אלקיך, קבלו מלכותי אחר כך גזירותי וכו', פירוש שאין זוכין לתורה רק על ידי הקדמת עול מלכותו ית', ואמת כי זה הכח ניתן לבני ישראל שיוכלו לצאת מן הבחירה להכניס עצמם תחת עול מלכותו ית"ש, וזה ה' עוז לעמו יתן, וכשנתגלה על ידי בני ישראל ביציאת מצרים כבוד מלכותו ית' כי גאה גאה, על ידי זה זכו לקבלת התורה, זה שאמר על ישראל גאותו, שבני ישראל משכו עליהם גיאותו של הקב"ה ובאו לבחינת ועוזו בשחקים... (יתרו תרל"ו)

במדרש עלית למרום... ואא"ז מו"ר ז"ל עמד על זה הלשון, כי לא שייך מציאה רק בדבר הבא בהסח הדעת, ובמה שבא על ידי יגיעה איך יתכן לומר לשון מציאה. והשיב כי אין בכח היגיעה לבא למעלת התורה, רק על ידי היגיעה זוכין למצוא התורה בבחינת מתנה ומציאה, וזהו לקחת מתנות. ונראה לומר עוד, כי הוא לרמוז שהגם שאין אדם מרגיש התועלת בכמה יגיעות, אבל האמת כי בכל יגיעה זוכין לתורה בזמנים אחרים. וכל הכחות שמניחין בלמוד התורה הסוף ברוב הימים תמצאנו, כי התורה למעלה מן הטבע, אכן הקב"ה נתן זמנים ושעות שנפתחים שערי התורה, וכפי היגיעה בכל עת בתורה זוכין לזו השעה שנפתח שער התורה, וכמו כן בשבתות וימים טובים... (שם תרמ"ח)

ובמדרש ומשה עלה וכו' עלית למרום שבית שבי וכו'... וביציאת מצרים ביררו בני ישראל הניצוצות הקדושה שנתפזרו למטה, ולכן זכו אחר זה להחזיר להם כח הנשמה מלמעלה בכח התורה, ולכן כתוב משיבת נפש, כי התורה מחזרת הארת הנפש והנשמה אל האדם ומעולם התורה מיוחדת לבני ישראל, אך שנשבה למעלה על ידי החטא, לכן כתוב שבית שבי, ולכן היה צריך להיות בחנם, אבל על ידי החטא צריכין מקודם יגיעה, כמו שכתוב התקן עצמך ללמוד תורה, ובחינה זו שנקראת שבית שבי היא בחינת יעקב, שצורתו חקוקה תחת כסא הכבוד, והוא עצם התורה... (שם תרנ"ג)

ובמדרש משל למטרונה זיין לפניה וזיין לאחריה, כך התורה דינין לפניה ודינין לאחריה. פירוש שקודם שזוכין לתורה צריכין לתקן עצמו על פי מדת הדין לתקן כל פרטי המעשים אחר כך זוכין לתורה שהיא מדת הדין. אמנם כן גם אחר שזוכין לתורה צריכין לדקדק ביותר שלא לבא חס ושלום לידי גבהות על ידי התורה, וצריכין לבא בתשובה על ידי התורה, שידע האדם ויבוש בעצמו איך הקב"ה היטיב עמו וזכהו לתורה... וישוב בתשובה ועל ידי זה התורה מתקיימת אצלו, וזו היראה והמשפט שאחר השגת התורה היא יראה אמיתית, שיראה הקודמת היא על ידי חסרון דעת, ויראה זו באה על ידי הדעת... (משפטים תרל"ז)

ואלה המשפטים... התורה נקראת עוז, וכפי מה שמקבלין בני ישראל כח התורה מתיישרין לבבם לבא לדעת אמת... ואלה מוסיף על ענין ראשון, שעל ידי שזכו לתורה ניתן המשפט לפניהם, וכן כתוב מגיד דבריו וכו' על ידי זה חקיו ומשפטיו וכו', וכבר כתבנו מזה, שכפי מה שאדם מבטל דעתו ושכלו למצות הבורא וחקיו, כפי זה הביטול זוכה ליישר דעתו ושכלו להשוותו לדעת התורה ולאמת... ובמדרש המשל על מה שתורה דינין לפניה ולאחריה וכו', והענין שצריך האדם לשפוט מעשיו כדי לזכות לדברי תורה, וכמו כן צריך לשפוט ולשמור מעשיו אחר שזוכה קצת לדברי תורה לשמור עצמו מגשמיות כדי לשמור הארת התורה שזכה לקבלו, וב' השמירות הם מקיימין הקבלה להיות דבר קיימא. (שם תרל"ח)

ואלה מוסיף על ענין ראשון, מה הראשונים מסיני וכו', הענין דיש מצות שבין אדם למקום ב"ה והוא עשרת הדברים, ויש בין אדם לחבירו והוא המשפטים, והם בחינת דרך ארץ ושלימות האדם בעצמו, והוא בחינת תורה שבעל פה, ושניהם מהשי"ת, כמו שכתוב ה' עוז לעמו יתן הוא התורה, יברך את עמו בשלום הם המשפטים... ויש בחינת דרך ארץ שקדמה לתורה, כי כפי טהרת הגוף ושלימות המדות זוכין לתורה, אחר כך התורה נותנת שלימות אמיתית, וזוכין אחר כך למעלה יתרה בתורה, ואחר כך לשלימות ביותר, ולזה אין הפסק... לכן הקדים מצות עבד עברי שביותר יש ליזהר שלא לעשות עול לחבירו בשיעבוד גופו מהפסד ממונו. (שם תרמ"ב)

במדרש לקח טוב וכו'... פירוש המדרש כי העיקר הלקיחה תמיד מחדש להשיג בתורה תמיד עד אין שיעור וסוף, כי הכל יש בתורה, כמו שכתוב תורת ה' תמימה וגו', ועד שזוכה לראות כי אין להשיג עמקי התורה, ואז כשיראה ויבין עומק התורה כמו שכתוב נעלמה מעיני כל חי וכו', אז יזכה יותר עד שהקב"ה יהיה עמו, כמו שאמר שהמוכר נמכר עמו... (תרומה תרל"ב)

במדרש לקח טוב וכו' דכתיב מה רב טובך וכו', דאיתא אור שנברא בששת ימי בראשית היה מסוף העולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים, והיכן גנזו, בתורה... ונמצא כי על ידי התורה ומצות זוכה האדם לזה האור, ובאמת נמצא אור הזה בכל מקום, כי הוא חיות כל העולמות רק שהוא נסתר... וכפי מה שאדם עושה כל המעשים על פי התורה ומצות י' מתגלה אליו האור שיש בכל מעשה בראשית... ולכן נקראה התורה לקח טוב, שבאמצעות התורה זוכה האדם לטוב שיש בכל מקום, שעל ידה נתגלה החיות הפנימיות שבכל דבר שנקרא טוב כנ"ל. (שם תרל"ה)

במדרש לקח טוב נתתי וכו'... וכי המוכר נמכר עמו. שזה תכלית המקח של התורה לדבוק בו ית' ולכן תורתי אל תעזובו, שאין סוף למדריגות הנמצאים בהתורה, ואחר שנמצא הכל בתורה זהב וכסף הוא בירור המדות וכל השלימות, אחר כך יבא למדרגה עליונה שידע ויבין כי אינו יודע מה לקח, כי תכלית הידיעה שנדע שאי אפשר לידע, ואחר כך יבא למדרגה עליונה שהמוכר נמכר עמו והוא תכלית התורה... כי בעל תורה כל התשוקה להתבטל למה שלמעלה ממנו. (שם תרנ"ב)

במדרש תנחומא לקח טוב, משל שני סוחרים וכו', החליפו מה שביד זה אינו ביד זה, ובתלמידי חכמים זה שונה סדר זרעים וזה סדר מועד, השנו זה לזה ביד כל אחד ב' סדרים. הענין הוא כי יש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה והתורה מחברת נפשות בני ישראל, ונעשין אחדות אחת בכח התורה, כמו שכתוב "מורשה קהלת יעקב", ומקבלין זה מזה הדעת המיוחד לכל אחד... וכמו כן התורה שמותיו של הקב"ה ולכן על ידי התורה זוכין לשלום... (שם תר"ס)

ואתה תצוה ויקחו אליך, דכתיב נר מצוה ותורה אור, דאיתא אור שברא הקב"ה היה מאיר מסוף העולם וכו' וגנזו לצדיקים. ואיתא בזהר הקדש תרומה כי בכל יום יש נקודה מאור הנ"ל בעולם, ועל זה כתיב בטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית, כי זה האור שנאמר עליו כי טוב והוא התורה שנקראת לקח טוב. ובשעת קבלת התורה היה נגלה אור הזה, ואחר החטא חזר ונגנז ונשאר אצל משה רע"ה, לכן העצה על ידי המצות הם כלים שיוכל להתגלות ניצוצות מאור הנ"ל בעולם... (תצוה תרמ"ב)

מה שקבעו יום המנוחה ליום טוב... ולכן אחר מחיית עמלק קיבלו תורה ומצות מחדש, כמו שכתוב הדר קבלוה וכו', ובכל עת שיש מחיית עמלק מתעוררת אחר כך אהבת התורה בישראל, לכן אחר יום המלחמה באו בני ישראל אל המנוחה, ונעשו שונאים ביותר הרבה למפרע על המן, שראו והבינו מה איבד מהן כל הימים אותו הרשע ימ"ש... (פורים תרמ"א)

עיקר התנגדות עמלק הוא להתורה, כמו שאמר "ודתיהם שונות", דתיהם כיון גם על התורה שבעל פה שיכולין בני ישראל בכחם לחדש טעמי תורה, כמו שכתוב וחיי עולם נטע בתוכינו. לכן אחר מחיית עמלק יש קבלת התורה, וזה נוהג בכל שנה כמו שכתוב "מלחמה לה' בעמלק מדור דור"... לכן אחר מפלת המן זכו לתורה, לכן אחר סיון שהרגישו ביום מתן תורה התגדלות שמו ית' על ידי מפלת המן הרשע היה להם אחר כך השמחה בשלמות, כמו שכתוב "ליהודים היתה אורה" וגו', הכל רק אחר זמן מתן תורה, דלכאורה היה צריך להיות בעת תליית המן, רק שעיקר השמחה שלהם היה מה שזכו על ידי זה להתורה ולהתגדלות שמו ית' וכן נבנה אחר כך בית שני שהוא שלימות הכסא... (שם תרמ"ב)

בפסוק אך את שבתותי תשמורו וכו'... והרמז הוא על התגלות התורה, שבעולם הזה מתלבשת בצירופין שלפנינו ובמצות גשמיות, אבל לעתיד יתגלה עצם התורה שהיא שמותיו של הקב"ה, ובשבת יש מעין זה, וזה רמז קריאת התורה בשבת... ואיתא במדרש כי אחר כל היגיעה מ' יום לא היה יכול לקבל התורה עד שניתנה לו במתנה, וכמו שאמרנו במקום אחר בשם מו"ז ז"ל פירוש יגעתי ומצאתי תאמין, שעל ידי היגיעה זוכין למציאה ומתנה שאינו בשכל אנושי, רק שהקב"ה נותן התורה במתנה כפי יגיעת האדם... כי בודאי המקח והתורה שנתן לנו הקב"ה בודאי יתגלה לנו המקח, אבל בעולם הזה גשמיות הגוף והרגשת הגוף מעכב, שאין יכולין לידע ולהשיג עצם התורה, אבל לכן נקראת לקח טוב, כי התורה עצמה מלמדת לנו איך להתקרב ולידע להפרד מן הגשמיות ולהתקרב אל השגתה... (תשא תרנ"ד)

עוד לסמיכות שבת וינפש ויתן אל משה ככלותו וגו'... ובאמת איתא תלמידי חכמים נקראו שבת, בשבת ניתנה תורה, אם כן כפי התורה שנמצא באדם הוא אצל השבת, וגם כפי שמירת שבת כך זוכין אל התורה... וכמו כן שבת כלל ימי המעשה והוא יומא דנשמתא, יומא דזכירה, דלית ביה שכחה דכל השכחה מצד הגוף, ובשבת נתגלה זה שורש התורה ומשה רבינו ע"ה, כמו שאמרו מזמור שיר ליום השבת ראשי תיבות למשה, והתורה שלומדין בשבת אין בה שכחה. (שם תרס"ב)

בפסוק זאת חקת התורה, שהקדים הכתוב זה למצות פרה, לרמוז כי כל התורה תלוי בטהרה, כדכתיב "אמרות ה' אמרות טהורות". ובמדרש מזוקק שבעתים וכו' ז' כיבודים, ז' כהנים, ז' פעמים ז'. והענין הוא דכמו שיש מ"ט פנים אל התורה כן יש בנפש האדם מ"ט שערים, וכפי מה שמטהרין הלב כל שער ושער כמו כן נפתח לאדם שער בתורה, לכן שקולה טהרה ככל התורה וכפי מה שזוכין לטהרה זוכין לתורה, לכן נקראה חקת התורה, שהוא הדרך והרשימה לקבל דברי תורה. וצריך להיות כל הרצון להתטהר כדי להיות כלי מוכן לקבל דברי תורה לבטל הטהרה אל התורה, ואז התורה מסייעת להטהרה... (פרה תרמ"א)

בפסוק אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו', דגם הלוחות נקראו העדות, כי הנה כל הבריאה היה להעיד על הבורא ית', כמו שכתוב "כל פועל ה' למענהו", ודרשו חז"ל לשון עדות כדכתיב "לא תענה" וכו', והנה מקודם נתן להם השי"ת תורה מן השמים, והוא עדות שכשמתנהגין על פי דרך התורה ודאי רואין ומבינים חסדי השי"ת ומעידין עליו... ועל ידי התורה שבכתב שנתן לנו השי"ת שהוא בחינת אספקלריא המאירה וכמו שרואין כתוב בלוחות, כמו כן באותו כח חיי עולם נטע בתוכנו, שהוא בחינת תורה שבעל פה והוא דעת, שהגם שאין רואין בכח בני ישראל בנדבת לבם לכוון אל רצון אביהם שבשמים... (פקודי תרמ"ג)

איתא בגמרא אלו שמרו ישראל שבת אחת מיד נגאלין, דכתיב בעתה אחישנה, לא זכו בעתה. והטעם דכתיב לכל זמן ועת וכו' תחת השמים, התורה למעלה מתחת השמים, והכל נברא בתורה, והזמנים והעתים הם כלים איך לקבל התפשטות התורה בכל עת וזמן, אבל התורה בעצמה למעלה מהזמן והכלים, והוא בחינת תורה אור ונר מצוה, מצות הם כלים שיתפשט בהם אור התורה, אבל אור בעצמו הוא למעלה מהכלים, והוא אור תורה, כאשר בני ישראל דבקים בתורה הגאולה קרובה אפילו בלא עת המיוחד לה, וזה שכתוב עת לעשות לה' הפרו תורתך, כי אם מקיימים התורה אין צריך לתקן העת... (שבת הגדול תרנ"ז)

במדרש אמרות ה' אמרות טהורות וגו', תינוקות שיודעין לדרוש התורה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא וכו' אתה ה' תשמרם, נטר אורייתא בלבהון וכו', כי הכל במאמר עשה ודברי תורה מעלין הכל מטומאה לטהרה, והאדם נברא להמשיך על ידי תורה ומצות הטהרה לכל הנבראים, ופירוש אמרות טהורות שמביאין טהרה להעוסק בהם. אתה ה' תשמרם קאי על המאמרות שהשי"ת שומר אמרותיו שלא יגע טומאה בהם, וממילא כפי מה שמכניס אדם דברי תורה תוך לבו מטהרים הלב ושומרים אותו, ואך שאין יכולים להתדבק בדברי תורה כראוי עד שיהיה טהור מקודם... וזה על ידי שדוחה האדם מ"ט פנים טמא, שכולם רק הסתרות ומחיצות להסתיר המ"ט פנים טהור. ומקודם צריך האדם להאמין שהנראה מבחוץ הוא רק קליפה ותוכו טהור, ועל ידי זה מתדבקות בהפנימיות כנ"ל, וכשמתדבק בפנימיות ממילא יוכל להמשיך כל הדברים להפנימיות, כי ודאי האדם נברא בעולם הזה שעל ידי חשקו והתדבקותו בתורה ימשכו כל הדברים שהדביקו בו גם כן להקדושה... (אמור תרל"ג)

במדרש חשבתי רגלי... כי לכל דבר יש שורש בשמים, בפרט לנפש האדם, ובני ישראל על ידי התורה הם מתדבקין בהקב"ה שיש לכל איש ישראל חלק בתורה ועל זה מבקשין ותן חלקנו בתורתך, ועל ידי היגיעה בתורה יכול להתברר לאדם חלקו, כי כל הדברים חקוקים בתורה, וכן נפשות בני ישראל יש לכל אחד חקיקה בתורה, וזה שאמר "בחקותי תלכו", ודרשו חז"ל להיות עמלים בתורה, ועל ידי זה יכולין להתדבק בשורש הנשמה למעלה מהטבע... (בחקותי תרל"ז)

במדרש הנ"ל בכל יום הייתי מחשב לאיזה מקום אני הולך וכו', שבכל יום מתחדשין הלכות למעלה, כמו שאמרו חז"ל על פסוק "והגה מפיו יצא", וזה ענין מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, והאדם המחשב דרכיו בכל יום זוכה למצא הדרכים הטובים המתחדשים בעולם בכל יום... (שם תרמ"ב)

במדרש צדקתך וכו', כי מה שניתן התורה במדבר דוקא היה כדי להמשיך אור התורה אף למקום תהו, כי התורה היא חיות הכל, והקב"ה מאיר על ידי התורה לכל מקומות האפלים... וכמו שכתוב ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה, כי על ידי התורה שהוא חיות פנימיות שכל ישראל מתחברין להיות אחד ממש, כי הפירוד רק הלבוש שיש לכל אחד, כי זה היה כונת בריאת האדם להאיר על ידי אור נשמתו גם בהגשמיות, ונמצא יש לכל פרט הסתר מיוחד, וזה המנין כנ"ל... (במדבר תרל"ג)

במדרש בג' דברים ניתנה תורה, באש במים במדבר. אש הוא התלהבות האדם לעלות ולהתדבק בו ית' והוא בחינת נר מצוה, כי הנר שלהבת עולה, וכן על ידי המצות מתדבק ומתחבר בשורשו למעלה. ומים הוא הארת הקדושה הבאה מלמעלה והוא בחינת תורה אור, כי האור מאיר מלמעלה למטה. ומדבר הוא להיות נמשך אחר השי"ת בכולו והוא בחינת דרך חיים תוכחת מוסר להיות בטל אל הנהגת השי"ת ותורתו, וזהו עיקר הכנה אל התורה. והוא בחינת השבת שניתן קודם מתן תורה, וכשחטאו ויצאו ללקט נאמר מאנתם לשמור וגו' ותורותי, כי השבת היה הכנה להיות מוכנים על ידו לקבל התורה... (שם תרנ"ח)

בנוסח הבקשה הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו, על פי הגמרא וי מאן דלית לית דרתא ותרעא לדרתא עביד, כי כל החכמה והתורה רק פתח לכנוס ליראת ה' היא אוצרו, ועל ידי שנפתח לבות בני ישראל מכח התורה יכולין אחר כך לקבל היראה והאהבה... (שבועות תרל"ט)

ויסעו מרפידים, דרשו חז"ל שרפו ידיהם מן התורה, ויש להבין כי עדיין לא קיבלו התורה, אכן הענין הוא שמיציאת מצרים עד קבלת התורה היה הכנה לקבלת התורה, והוא ענין ספירת החמשים יום, כי האדם צריך להכין מקום בלב לקבל התורה, וזה נקרא יד, כמו שכתוב בפרשת שמיני "שבעת ימים ימלא את ידכם", היינו שמקודם צריך האדם לתקן עצמו, ואחר כך יורד הסיוע מן השמים למעלה מהטבע בחינת שמיני... וכשנסעו מרפידים והכינו לבם בבחינת מילוי ידים ניתן להם בשבועות התורה מן השמים... (שם תרמ"ז)

בענין מגילת רות בשבועות, שהיא מצות גמילות חסדים, יש לומר על פי מה שכתוב בסוכה (מ"ט) "ותורת חסד על לשונה", וכי יש תורה שאינה של חסד, אלא הלומד תורה לשמה זו תורה של חסד. והענין הוא כי באמת התורה נקראת אש דת, אך בפיהן של ישראל היא מתמתקת... והיינו מטעם שכתב שם במדרש שתפוח אין לו צל וכולם ברחו רק בני ישראל נמשכו לקבל התורה לשמה, הגם שלא הרגישו שיהיה להם טובה, לכן זכו למתיקות של התורה, וזהו השבח של בני ישראל שתורת חסד על לשונה שבפיהן של ישראל שלומדין לשמה זוכין להפיק רצון ולמתק הדברים להיות תורת חסד. (וזהו טעם מנהג ישראל לאכול חלב בשבועות). (שם)

הלימוד בליל שבועות להראות חביבות התורה, כי כל חמדת עולם הזה בא מתוך הרעבון, ולפי רוב הרגילות מתמעטת האהבה והמרעיב עצמו אוכל לתאבון, והתורה כל מה שעוסקים בה ביותר מתרבה אהבה וחמדת התורה ועל ידי עסק התורה בליל שבועות נתרבה הצמאון אל התורה... (שם תר"ס)

במדרש ה' חפץ למען צדקו וכו' דכתיב נר מצוה ותורה אור, כי התורה היא עץ חיים והמצות הם הענפים שמתפשטין ממנו, והתפשטות הארת התורה עד אין תכלית עד שגם עלהו לא יבול דרשו חז"ל שיחת חולין של תלמיד חכם צריכין למוד. פירוש שהתורה יש לה כח להמשיך הקדושה בכל המקומות, שכן עשה השי"ת להיות משתלשל הכל בכח התורה, ולא עוד אלא כלפי רוב ההתפשטות כך מתחזק ומתעלה שורש התורה אף שהוא מאד נעלה, עם כל זה לפי רוב התרחבו למטה כך מתחזק השורש... (בהעלותך תרל"ט)

במדרש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וכו', דכתיב נר מצוה ותורה אור. הענין הוא כי התורה היא נעלמה מעיני כל חי, וכמו שאין להשיג מהות האור רק על הנר והשמן שנאחז האור בפתילה ועץ, ובלא זאת אין לנו אחיזה בהאור, כן אין יכולים להשיג אור התורה רק על ידי המצות במעשים יכולין להתדבק באור התורה, והוא מצד חסרון שלנו שמתלבשים בגשמיות, לכן אין יכולין להשיג דבר רוחני... ואור זה של תורה מחיה הכל, שעל זה נאמר מחדש בכל יום מעשה בראשית, והוא בחינת השבת אור שבעת הימים, ואין יכולין להשיגה רק בהקדמת ימי המעשה... ומזה הטעם נאסר בשבת המלאכות, להראות כי המעשים הם הכנה לקבל האור, וכשבא האור באמת המעשה בטל... (שם תרמ"א)

בפסוק אז ישיר ישראל, אמרו רז"ל פי הבאר נברא בערב שבת בין השמשות... והכל רמז אל התורה שהכל נברא בתורה והכל תורה רק שהטבע מכסה, והנה האבות מצאו שורש התורה ונקראו הרים, וכמו כן י"ב שבטים הם הנחלים בין ההרים, ויש מקומות שבנקל למצא שם תורה ואיש ישראל צריך ליגע עצמו למצא התורה בכל מקום, וכל המקומות שכתוב בתורה שלא מצאו מים שהיה המקום קשה להתגלות התורה, והקב"ה הנהיג אותו הדור במדברים ובמקומות החריבות מקום הסט"א ונחשים ואף על פי כן זכו לפתוח להם מעינות התורה... ולכן כשנפתח להם הבאר אמרו שירה... (חקת תרס"ג)

במדרש מרפא לשון עץ חיים, משזכה לתורה אלה הדברים וכו'. קשה, מאי צריך ראיה שאחר שזוכין לתורה יכולין לדבר דברי תורה? אכן ביאור הענין כי רצה לבאר כי על ידי השגה ביותר בעומק סודות התורה יכולין יותר להרחיב ולהתפשט דברי התורה לכל מקומות השפלים, כי מקודם אמר לא אוכל אנכי לבדי וכו', וקודם הסתלקותו מן העולם אשר בודאי נתעלה ביותר מאד כתיב אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל... (דברים תרל"ט)

וכתיב אחרי הכותו, פירש מו"ז ז"ל כי קודם הכאת אותן הקליפות לא היו יכולין בני ישראל לקבל אלה הדבורים של משה רע"ה. ויתכן עוד להוסיף על דבריו, כי באמת עתה נתגלו אלה הדברים ופירש התורה בע' לשון, כי ודאי סיחון ועוג היו השורש מע' אומות ונקראו עם הארץ שכל מלכי כנען סמכו עליהם, והע' אומות מתנגדים לקדושת התורה, וכפי הכאת אותה הקליפה והאומה כך נגלה באותו הלשון שמיוחד לאותה אומה קדושת התורה... (שם תרמ"ד)

בפסוק אחרי הכותו... כנ"ל ויתכן לפרש על פי דבריו ענין מה שאמרו חז"ל אבן שבקש עוג לזרוק על בני ישראל... והיינו דכתיב והאבן גדולה על פי הבאר, ולכן אחרי הכותו הואיל באר את התורה. ובאמת כל כניסת בני ישראל לארץ ישראל ובנין המקדש הכל הוא פתיחת פי הבאר ומעיינות התורה שהיה נגלה בארץ ישראל ובמקדש... וזה הרמז שכתבו מג' פרסאות (גודל האבן) שהרי צריכין כח ג' אבות להסיר זה האבן, כי זה לעומת זה עשה... (שם תרמ"ה)

בפסוק הואיל וכו' באר, בשבעים לשון פירשה להם, וזה היה הכנה לכבוש הע' אומות, כי בודאי יש שורש לכל אומה על ידי השר שלו... והענין שכמו שיש תורה שבכתב ושבעל פה, והיינו החלק שהקב"ה נותן לנו התורה, וחלק הקבלה שבני ישראל מוכנין לקבל, ובאמת ספר משנה תורה הוא על הכנה של קבלת התורה כנ"ל, ובב' אלו לקחו בני ישראל הכח משאר האומות שכביכול החזיר הקב"ה ליתן להם התורה, והיה נמצא להם חלק משהו בצד הנתינה, ולא זכו לזה וניתן לנו... (שם תרמ"ז)

והיה עקב תשמעון... הענין הוא דכתיב אם שמוע תשמעו, פרש"י שמוע בישן תשמע בחדש, והענין הוא דכתיב קול גדול ולא יסף לא פסק, כי הדברים חיים וקיימים והקב"ה נותן התורה תמיד. אכן כפי קיום התורה והמצות כן יכולין לשמע חדשות בכל עת, כמו שכתוב דדיך ירווך, מה שדים כשהתינוק ממשמש בו מוציא חלב, כך דברי תורה ומצות כפי עסק האדם בהם כך מתחדש לו לשמע בכל עת חדשות... ובכח זה הוציאו חכמים מכח אל הפועל התורה שבעל פה... וכמו כן בכל אדם בפרט כל ימי חייו צריך לעסוק בתורה ומצוות ויתרחבו הדברים ויכול למצא בכל דבר קיום מצוה... (עקב תרנ"ו)

אמו"ר זקני ז"ל פירש כי תצא, כשיש קצת חירות מיצר הרע אז יהיה למלחמה... ואמר שהמלחמה בכח התורה וכן אמר בראתי יצר הרע בראתי תבלין, וברש"י לא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע, פירוש כי התורה נעלמה מעיני כל חי, רק נתלבשה התורה בדיבורים הללו לתת כח לאדם כנגד היצר הרע, כי היצרים שבאדם אין להם יסוד קבוע, והיצר הרע בדמיונות שוא מבלבל האדם, ויצר מלשון ציור ודמיון... (תצא תרל"ד)

בפסוק הסכת ושמע וגו'... איתא בגמרא זאת התורה אדם כי ימות, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. והנה הפסוק אומר זאת התורה, היינו מי שבאמת מוסר נפשו על התורה נעשה כולו תורה ממש, כמו שאמר על ר"ע ממתים ידך ה' וכו' חלקם בחיים, ובמדרש תנחומא פרשה זו, פירש שנעשה כולו תורה שכל תורה שבעל פה הוא בחכמי ישראל וחלקם בחיים ממש, ועל זה כתב "וה' האמירך" כמו שכתבנו במקום אחר שנעשו מבני ישראל תורה ממש, וזה הוא באנשים גדולים, ומעין זה בכל איש ישראל כפי מה שמבטל ומכתת גופו כך זוכה לתורה... (תבא תרנ"א)

כי המצוה הזאת וגו', ובמדרש הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה וכו'. פירוש כי יש ב' דרכים להשגת התורה, או על ידי התקדשות וטהרה רבה לעלות מעלות רבות לבחינת משה רע"ה איש האלקים, או על ידי התגברות על היצר הרע, ומצד זכות זה יכולין גם כן להשיג התורה, וזה נקרא מעבר לים, והנה ב' בחינות אלו כבר תיקנו כלל בני ישראל בנסיון במצרים, ואחר כך נתקרבו ממש לשמים בקבלת התורה, ולכן אמר משה רע"ה עתה לא בשמים היא ולא מעבר לים, אולם ודאי עדן צריכין להקדמת ב' הבחינות הנ"ל... וזה ענין הפותח והחותם בתורה, כי התורה היא באמת המשך אור עולם העליון לעוצם התחתון, והם ב' הברכות, ברכה ראשונה להתישב קודם העסק בתורה מקור קדושת התורה לדבק בתורה בשורש העליון בשמים, והוא בפיך על ידי עסק העבודה שכחן של ישראל בפה, על ידי זה יכולין לפתוח מקור התורה, ואחר העסק להמשיך הארת התורה להשאר רושם ממנו בלב כדי לתקן על ידי הארת התורה שבלב האדם כל המעשים, שזה עיקר מכוון התורה להשאיר קדושה באדם כדי לתקן כל דברי עולם הזה גם כן, והיא ברכה אחרונה בלבבך, שנשאר ההארה קבועה בלב. (נצבים תרל"ו)

במדרש הפותח והחותם וכו'... ולא עוד אלא שגם בבני ישראל מיוחד חלק בתורה לכל איש ישראל שאין אחר יכול לפתח רק הוא, וראשונים מצינו כן במדרשים ובזהר הקדש שפתח כל אחד מהם דרך באותו פסוק ואותו תיבה בתורה. אכן יש להאמין שגם לפשוטי בני ישראל יש לכל אחד חלק, וגם זה נכלל ברמז הפסוק "לא בשמים היא", שלא ניתנה תורה רק לאישי אלקים רק גם לפשוטי אנשים, ועל זה צריכין לברך מקודם עסק התורה לזכור כי מתנה גדולה ניתן לנו מהשי"ת שיהיה לנו יכולת לפתח בתורה. והחותם הוא שכיון שיש כח לאיש ישראל לפתוח אור התורה על כן צריך לשמור עצמו מאד שלא יתפשט על ידו הארת התורה למקום שאינו צריך... (שם תרמ"א)

בפסוק שימו לבבכם וגו' ודרשו חז"ל אם רק הוא מכם, הענין כי התורה מתפרשת לפי הכנת לבן של ישראל, דכתיב מגיד דבריו ליעקב ולא כתיב הגיד, רק בכל עת כפי יגיעת בני ישראל בדברי תורה מתרחבין ומתגלין הדברים, וזה שאמר לא דבר רק הוא מכם, פירוש שאין דבר בתורה שיהיה רק מכם, כלומר שיש לבני ישראל חלק בכל הדברים כמו שכתוב אורייתא וקוב"ה וישראל כולהו חד, וזהו ספר וסופר וסיפור, כי כפי מה שלומדין בהספר כך משפיע הקב"ה אורות וטעמים בהתורה, אך צריכין באמת לזה לב טהור, ולכן צריכין לטהר הלב להיות כלי מוכן לדברי תורה, ושימו הוא סידור והערכת הלב... (האזינו תרמ"ד)

שמחת תורה הוא לשמוח במה שמקבלין דברי הקב"ה, כי עיקר פירוש תורה הוא הלימוד מה שלא ידע עד עתה, ואף כי פשוט הידיעה נותן שמחה, אבל בני ישראל שמחין בביטול ידיעתם רק לדבר ה' אף שאין מובן להם, וכתוב תורה צוה לנו להיות דבקין ובטלין לחיות התורה... אבל אין האדם יכול לבא אל בחינה זו רק כשמתקין עצמו להיות בטל לכנסת ישראל, כמו שכתוב "קהלת יעקב", וכפי היגיעה זוכה גם כן בדרך ירושה ומתנה. (סוכות תרל"ב)

ה' מסיני בא, אמרו חז"ל שהחזיר התורה לאומות, ובזהר הקדש פירוש שמזה עצמו האיר לנו ממה שלא רצו הם לקבל... אך כי התורה יש לה כמה פירושים ודרכים, למלאכים היה הסוד, אם כן ודאי כשהחזיר להאומות לקבלה היה גם כן הפירוש בגשמיות יותר מלבני ישראל, כי לבני ישראל ניתן התורה בדרך שלמעלה מהטבע, ועל ידי שלא רצו לקבלה ניתן גם דרך הנ"ל לישראל. וזה שאמרו רז"ל למה פתח בבראשית, כי מיוחד לישראל מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה לישראל, רק כח מעשיו הגיד, פירוש החיות התורה שיש תוך מעשה בראשית והטבע הגיד גם כן להם, לתת נחלת גוים כנ"ל... (שם)

ענין שמחת תורה לאשר המה ימי שמחה צריכין לקבל עתה עול תורה, כי כל מצות שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה. וכן שמעתי מהרב הק' ז"ל מקאצק הטעם שכיון שיש לבני ישראל שמחה בימים אלו מניחין השמחה בתורה... ובתחילת השנה צריכין לקבל עול תורה, ועל ידי זה יטול הקב"ה מאתנו עול מלכות ועול דרך ארץ, הגם שאין המכוון בקבלת עול תורה כדי ליטול מאתנו עול מלכות... (שם תרל"ז)

בסוכות זמן שמחתנו, והם ימי בחירה ורצון שעל ידי השמחה מקבלים בלב שלם... ולכן נקבע בימים הללו לההביל ולגנות כל מעשי עולם הזה להבין להניח הרצון רק בתורה ומצות וכפי הבחירה והתשוקה בימים הללו כך מקבלין על כל ימי השנה, לכן עושין שמחת תורה לקבל עול תורה בשמחה להיות נשאר הקבלה על כל ימי השנה, כי באמת עיקר חיות הכל על ידי התורה... וכתיב "ואהיה" שכן מתחדש בכל שנה ושנה הנהגה חדשה בכח התורה, ועל זה כתיב "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה", על ידי התורה שנקראת ראשית, שהשגחת הבורא ית' כפי התורה שנמצא בבני ישראל, וכפי ערך כח התורה שנמצא בבני ישראל כך מתחדשת השנה... (שם תרמ"א)

במשנה ובחג נדונין על המים, לכן מתפללין על הגשם. ומסתמא עיקר הכונה על התורה, שנאמר "כל צמא לכו למים"... וזה טעם הפשוט של מצות סוכה לצאת החוצה מן הבית ולידע כי הארץ צריכה מטר מן השמים, וכמו כן בפנימיות לשפוך שיח לפני השי"ת להריק דעת ללב האדם, שגם השפעת דעת התורה תלוי כפי השתוקקות ורצון האדם... וכמו שהיה במדבר שלא זכו לתורה עד שנמשכו אחר השי"ת למדבר ציה, ומזה הטעם על ידי הסוכה זוכין לתורה אחר כך... (שם תרמ"ג)

בענין שמחת תורה בשמיני עצרת, כי בכל שנה מתחדש סדר הבריאה... ובאמת בכל דור מתגלה דרך חדש על פי התורה, וזה שאמר מורשה קהלת יעקב, שהוא ירושה המתגלה בכל דור ודור ובכל שנה ושנה, וחז"ל דרשו אל תקרי מורשה אלא מאורסה, פירוש שיש דרכים חדשים בתורה שעדיין לא יצאו מכח אל הפועל, עד שיבא הזמן הדור אשר ביגיעתם בתורה יתגלו הדרכים הנ"ל, וזהו בחינת ארוסה ולא נשואה. (שם תרמ"ח)

שם משמואל:

והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה... ונראה דהנה תפלה נקראת חיי שעה ותורה נקראת חיי עולם, ואין הפירוש מפני שמתפללים על חיי עולם הזה, שהרי בה כמה בקשות על ענינים גבוהים.. אלא הפירוש הוא שתכלית הכל הוא לימוד התורה. ובשלהי ברכות תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא... ולא מצינו לעולם הבא שיהיה בו ענין תפלה, הרי שתכלית הכל הוא תורה, וכן בעולם הזה אשר התורה היא בלבוש עניני עולם הזה, נמי לימוד התורה הוא תכלית הכל... אך לא כל לימוד תורה שוה ומעלתו רק לפי ערך הזדככות הלומד, וגם לפי הכשר ותיקון כל העולמות שבתפלה ובמעשים טובים ובמצותיה של תורה מתקנים את כל העולמות, ועל כן לעולם הבא שיהיו כל העולמות מתוקנים ושמים וארץ על מכונם לא יהיה עסק אחר לא תפלה ולא מצות מעשיות רק לימוד התורה והשגת התורה בלבוש הענין השייך לאותו עולם, ובהשגה שיכול להשיג ולסבול עד רום כל העולמות. ובעולם הזה כל התפלות והמצוות והמעשים טובים הכל הם רק תיקון העולמות בכדי להגיע אל התכלית. נמצא שהתורה צריכה לתפלה ומצות ומעשים טובים כדי שיהיו העולמות מתוקנים ושיהיה האדם עצמו מנוקה ומתוקן מכל שמץ פגם ודבוק בהשי"ת, ואז לימודו בתורה רם ונשא וגבוה מאד...

וחד אמר (סולם) זה סיני, היינו תורה, שאף שהתורה היא התכלית מכל מקום הרי יש בה גם זה שהיא מכשרתו ומרוממתו על המעשים, ועם כל מעלתה הרי היא מנקה גם כן את הפסולת מן האדם... ועל כן חברים העסוקים בתורה פטורים מן התפלה, כי כל התיקונים שעושה התפלה נעשים גם על ידי התורה, אם על כל פנים הלימוד הוא כראוי... ומכל מקום איש המקבל עליו עול תורה כדת, ופורש עצמו מן הכיעור ומן הדומה לו, התורה עצמה מנקה אותו מכל פסולת ומכשרתו ומרוממתו על כל המעשים. (ויצא תער"ב)

ואפשר לומר עוד שזהו ענין שם יעקב וישראל, שהענין להציל העשוק מיד עושקו צריכין לעשות בתחבולות ובעקבה, ואין לך עקש יותר מזה שבא לעשוק מגבול הקדושה. אבל שם ישראל הוא על התרחבות והתפשטות גבול הקדושה... והנה שתי המדות האלו כמו בכלל כן הוא בכל פרט, ולעומת שם יעקב וישראל יש בכל פרט ופרט שני הענינים תפלה ותורה, שצריך כל אדם להיות נשמר מעושק הסט"א שרודפין אחר האדם לתפשו במזימות זו חשבו, והוא ענין תפלה להיות נושע מכל הקמים על האדם. אך תורה היא התפשטות גבול הקדושה... (שם תרע"ז)

בש"ס ר"ה (י"ח) אפילו למאן דאמר בטלה מגילת תענית, אמר ר' יוסף שאני חנוכה דאיכא מצוה... אלא אמר רב יוסף שאני חנוכה דמיפרסם ניסא. ונראה לפרש דהנה תורה היא נצחית ואין בה ביטול לעולם, כי הביטול הוא מצד הטבע שאין בו קיום ותמיד הוא פושט צורה ולובש צורה, אבל תורה שכל עצמו של הטבע ומציאותו הוא מן התורה, כאמרם ז"ל (ב"ר א') הביט בתורה וברא את העולם, על כן אי אפשר שיהיה הטבע מתנגד לה ומבטל אותה, וכמו בכלל כן בפרט האדם שהוא עולם קטן שגשמיות האברים אינם יכולים לבטל את מצות התורה ולשכחה, כמו שכתוב (דברים ל"א) "כי לא תשכח מפי זרעו". אבל תקנות ומנהגים אינם במדרגה זו ויכול להיות להם ביטול והסרה באחד הזמנים... (חנוכה תרע"ז)

 והנה לעומת שלשה נסיונות הללו שנמשכו אחר מאמר השי"ת זכו לתורה שבכתב ועשרת הדברות, אבל עדיין היה חסר להם הנסיון הרביעי לעומת תורה שבעל פה, כדבעינן למימר קמן, ומכל מקום מאחר שעמדו בג' נסיונות וזכו להארה של ג' האותיות הראשונות של שם הוי"ה ב"ה וב"ש ניתנה להם תורה שבכתב. ונראה שענין הנסיון של העגל היה נסיון לעומת תורה שבעל פה, והיינו דהנה השטן הראה להם כמין חושך ואפילה בעולם, והיו חושבים עצמם כאבודים חס ושלום, והיה להם בזה נסיון מסירות נפש ממש. וידוע מה שאמרו הראשונים ז"ל שהם לא נתכוונו חס ושלום לע"ז ולצאת מתחת רשות השי"ת... ומכל מקום האיסור היה מקרא ד"לא תעשון אתי אלהי כסף"... ובודאי אהרן וחור והזקנים הזהירו אותם והודיעום שכך באה בקבלה בעל פה. ומעתה מובן שאם היו עומדים בנסיון העגל היה נשלם המירוק הרביעי לעומת תורה שבעל פה והיו זוכים להארה של ה"א האחרונה שבשם הוי"ה ב"ה וב"ש, ולתורה שבעל פה בשלימות ובהלוחות הראשונות והיה גמר התיקון, אך לא היה אפשר להמתין עם נתינת התורה שבכתב עד גמר המירוק...

ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש (קה"ר י"א) שהתורה שאדם לומד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח. דהנה תורתו של מלך המשיח, היינו סוד טעמי המצות שאתנו היום, שהרי לא יחליף ה' ולא ימיר דתו... שישראל מובטחים מאתו ית"ש להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה, וזה בכלל תורה שבעל פה, ולולא שלא נגמר המירוק לעומת תורה שבעל פה היו ישראל זוכין גם לזה מסיני. ואפשר עוד לומר שכל מה שנצמחה האפיקורסות בימי בית שני שכפרו בתורה שבעל פה ועדיין הוא מרקד בין פריצי עמנו הכל נמשך מחמת שלא נגמר המירוק כנ"ל... (בשלח תרע"ט)

ונראה דהנה המשכן נקרא משכן העדות שהוא משכן לתורה שנקראת עדות, שהיא שטר עדות בין ישראל לאביהן, ומובן שיש בהם התדמות בצד מה, ועל כן כשבא המדרש לפתוח בענין המשכן דיבר מקודם בענין התורה ומהותה... הכלל כי בעניני העולם הם ענינים מתחלפים, אבל בתורה שיש בה כסף וזהב שדות וכרמים מורה שהיא למעלה מכל הפרטים, וכן הפרטים מסתעפים ממנה, כי (ב"ר א') הביט בתורה וברא את העולם, ועל כרחך שהיא למעלה וכוללת כל ההפכים וכל בני חילוף. והוסיף עוד המדרש יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינם יודעין מה הוא, אבל משכר הסרסור נתודע מה לקח, כי הנה התורה הנגלית יש בה פנימיות, אך מהי הפנימיות שבה אי אפשר לדעת, כי אורייתא וקב"ה כולא חד, וכשם דלית מחשבה תפיסה ביה כלל, כך אי אפשר לידע מהי פנימיות התורה, כי יש פנימיות לפנימיות ונשמה לנשמה עד השי"ת בעצמו... אך משכר הסרסור שקרן אור פניו מהוד אור אלקי עד שיראו מגשת אליו מזה נודע שפנימיות התורה הוא השי"ת בעצמו אשר מזיו הוד כבודו האיר כל הארץ. 

והוסיף עוד המדרש יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, היינו שהאלקות שבתורה נצמדת עם נפש הישראלי המתעצם בתורה, ועל כן מרוב שקידתו ועיונו בתורה נעתקו ממנו התכונות והמדות הרעות שבנפש מצד התולדה, ונהפכו למדות טובות חמודות חיים הם למוצאיהם, באשר האור האלקי משפיע בו תמיד חיים חדשים עד שנעשה בריה חדשה, וכאילו הוא אינו אותו האיש שהיה בו התכונות הקודמות. וזהו לפרוש ממנה איני יכול, כי התורה בלתי האלקות שבה היא רק כשאר חכמות שאין בהן חיות שתתלהב בהן הנפש ושתהפך תכונתו לטוב בשביל הידיעה, ורק האלקות שבה היא מחיה החיים, ואם היתה האלקות פורשת ממנה היא נשארה בלתי חיות ולא היתה עוד תורת ה' אלא כשאר חכמות בעלמא, ועל כן מברכין "נותן התורה", שהוא לשון הוה שתמיד שופע חיים חדשים... היינו שהיא משלימה את האדם שבלתי התורה לא יקרא אדם שלם, כי המדות בטבע פונות לרע, ורק התורה מתקנת את הדעות ומיישרת את כל המעשים... (תרומה תרע"א)

ונראה דלעיל במדרש (כ"ח) בפסוק עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם... והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצלה"ה שהלקיחה היא למסור כל ההנאות והכיסופין דהאי עלמא עבור אהבת התורה, והיינו שבערך מציאות התורה לא תהיה נחשבת מציאותם מציאות כלל ומאפס ותוהו נחשבו לו. ולדידי יש להוסיף על דבריו, דהנה לגודל רוממות התורה עד דאורייתא וקוב"ה כולא חד, אי אפשר לאדם שבזכות מעשיו הטובים יזכה בתורה, ואף דיגעתי ומצאתי תאמין, זהו רק לבוש התורה וחכמתה, אבל האלקות שבה רחוקה מן האדם מאד מאד, אלא על פי מה דאיתא בזוהר הקדש, דלעומת שאדם בורח מן החיצוניות בא לעומתו בקדושה, והיינו שהקדושה לעולם חלה על מקום שראוי לחול, כמו שכתב הכוזרי, אלא שצריך שיהיה כלי ראוי לקבל. ומחמת הבריחה מדבר ההיפוך נעשה כלי לקבל האלקות שבתורה. על כן לעומת שאדם בורח מאהבות ותשוקות חיצוניות בא לעומתו לזכות בתורה, ואם בורח מחיצוניות ביותר הוא זוכה ביותר לאלקות שבה. ואם כן הוא דוגמת הלוקח חפץ בדמים שאינו קונה אלא לעומת הדמים וחילופם, כן התורה שאינו זוכה אלא לעומת בריחתו מדבר שהוא היפוך לה... (שם תרע"ח)

ולפי מה שכתבנו יובן אשר תמיד אחר מחיית עמלק נתעלו ישראל במדרגת שלימות מוח ולב, כי לעומת שעל ידי עמלק נפגמו בבחינת מוח ולב, על כן במחייתו נתעלו בשני אלה, והיינו בראשונה זכו למתן תורה שהיא שלימות השכל, והמשכן שהיא שלימות הלב... וכן במחיה שבימי שאול ודוד זכו לתורה דהיינו חכמת שלמה, שעשה אזנים לתורה, ובנין בית ראשון, וכן בימי מרדכי ואסתר זכו לתורה היא עליית עזרא, וכמו שאמרו ראוי היה עזרא שתינתן התורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה, וגם היתה קבלה מחדש כמו שאמרו במגילה קיימו וקבלו, ובנין בית שני, וכן לעתיד לבא אחר מחיית עמלק במהרה בימינו... (תצוה תרע"ד)

במד"ר (ל"ה) שלשה דברים נתנו מתנה לעולם, התורה והמאורות והגשמים... והנה תורה אף שעיקר מציאות העולם היא התורה, ובלעדיה היה חוזר העולם לתוהו ובוהו, מכל מקום מציאות בני נח היתה בשבע מצות לבד, כי עולם הטבע מתקיים בשבע מצות כמספר שבעת ימי בראשית, ושני אלפים שנה היה העולם מתגלגל בלי תורה אלא בשבע מצות לבד, אלא שהכוונה בבריאה היתה שיהיה בעולם דבר שלמעלה מהטבע, והיא התורה, על כן נקראת מתנה שהיא תוספת על עולם הטבע... (בחקותי תרע"ג)

ולפי האמור יובן חילוק התנופות שכל משפחה ומשפחה שהיתה בה מדה מיוחדת היתה צריכה תנופה מיוחדת, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שקליפת התורה היא גיאות, ונראה שגם כעס מסתעף מקליפת התורה, וכאמרם ז"ל (תענית ד') האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, וקליפת היחוס הוא העדר הסבלנות... (בהעלותך תרע"ו)

והנה אמרו ז"ל (במדבר פי"ט) אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים... ונראה דלפי מה שאמרנו לעיל, דשלשה חלקי תורה הם, הלכות ואגדות ורזי התורה ודברי מוסר, ויש להוסיף דברים ששלשה חלקי תורה אלה הם לעומת גוף ונפש ושכל שבאדם, הלכות להורות האדם את המעשה אשר יעשה בכל פרטי מצות התורה, הן לעומת גוף האדם, והיינו שעל ידי הלכות מצות התורה בפועל מקדש את כל בחינות האדם, ואפילו גופו הקרוץ מחומר נמי נעשה קודש, וזה רבותא יותר מלקדש את המדרגות הגבוהות שבאדם שהם הנפש והשכל, ומכל מקום הלכות מתיחסות לעומת גוף האדם. ודברי מוסר מתיחסים לנפש שמתפעלת ומתרגשת מדברי מוסר, והאגדה ורזי התורה מתיחסים לשכל האדם לבד... (דברים תרע"ה, וראה שם עוד)

וכן יש לומר נמי הא דנמשלה התורה לנר, כי אורייתא וקב"ה כולא חד, ואין לה מקום להנתן לתחתונים, אבל יש אמצעים רבים לבושים מלבושים שונים לפי ערך השתלשלות העולמות והמלאכים עד העולם הזה שמתלבשת התורה בענינים דעולם הזה. ועל כן המלאכים שנתאוו לה אי אפשר שתנתן להם בלבושא דהאי עלמא, דאין ענינים אלו שייכים אצלם כלל. ובהכרח שנתאוו לה בלבוש של העולם ההוא, אבל לא ניתנה למלאכים, שכל עצמו של סדר ההתלבשות הוא רק צורך הלבוש האחרון בעולם הזה, והוא כמו נר, שכל האמצעים הם לתכלית הכונה שיאחז בו האור ומבלעדי האור אינה כלום, כן ההרכבה וההתלבשות של כל אמצעים הוא למען תנתן למטה, וישראל יהיו שומרי התורה, ובזה מוסיפין אור בתורה כידוע מענין תורה לשמה שכתב הרב ז"ל שהיא לתועלת התורה, ואם יצויר שתשאר בעולם המלאכים בלבוש של אותו העולם אינה כלום, וכמו נר ושמן ופתילה מבלעדי האור... (ראה תרע"ז)

ונראה על פי מה שאמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שלגודל מעלת תורה ומצות אין ביכולת אדם לבא לזה רק מצד שהוא מתרחק מדבר שהוא היפוך לו, כמו שכתב הזהר הקדש במשה רע"ה ויברח משה מפני פרעה, שהוא הסט"א, על כן בא אל הבאר שרומזת לקדושה כנודע, ולעומת שאדם מתרחק מן הגשמיות וחלקי הרע בא לעומתם בקדושה. ובזה פירשנו דברי הש"ס (שבת פ"ט) מה שהשיב משה רבינו ע"ה למלאכים על טענתם ליתן להם התורה, משא ומתן יש ביניכם וכו', אף שבודאי גם המלאכים לא בקשו התורה כמו שהיא בלבוש העולם הזה ועניני עולם הזה רק ברוחניות, אך להנ"ל יובן, שבאשר אין להם גשמיות וחלק הרע ממה להתרחק שוב אין ביכולתם לבא לתורה... (תבא תרע"א)

ונראה לפרש, דהנה בש"ס שבת (פ"ח) ויתיצבו בתחתית ההר וכו' מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ועוד שם מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. ודקדק כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה למה אמר לתוהו ובוהו ולא אמר לאפס ואין, שתוהו ובוהו נמי בריאה היא, והגיד כי ענין תוהו ובוהו הוא שעדיין כל הבריאה היתה מעורבת, ועל כן אם ישראל מקבלים התורה שהיא המבררת בין טוב לרע כשר ופסול, טהור וטמא, היתר ואיסור, פטור וחייב מוטב, היינו שיתקיים העולם שיהיה נמי מבורר, ואם לאו, העונש מדה במדה שגם כלל העולם יחזור לתוהו ובוהו בלתי מבורר... (ראש השנה תרע"ח)

ר' צדוק:

ואלה שמות בני ישראל וגו' ספר שמות מדבר מתורה והכנת מקום לעבודה, וספר זה הוא עמוד התורה וסיומו הוא הכנת מקום לעבודה על דרך שאיתא במגילה, לא גריסנא אלא בבי כנישתא. וספר ויקרא הוא עמוד העבודה, וספר בראשית הוא כמו דרך ארץ שקדמה לתורה שזהו מכלל הבריאה וישוב העולם... שבאמת השי"ת מעיד כי גם שלימות דרך ארץ לא נמצא אלא בישראל, ולכך ספר זה הוא זכרון האבות שהם שלימות הדרך ארץ. וסיום ספר זה ממיתת יוסף "ויושם בארון במצרים", כי יוסף הוא ירא אלקים... והוא שלימות הדרך ארץ... (חלק א אור זרוע לצדיק ב, עמוד ז)

ותורה שבכתב שהיא התורה מן השמים בהשגת נבואה זכו כל ישראל במעמד הר סיני להשגת הנבואה אז, ושמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה, ועל כן היא מורשה לכל קהלות יעקב, וכולם עתידים לזכות לזה לעתיד דישפוך רוחו על כל בשר, והשגת התורה שבעל פה בעולם הזה גם כן מסור לכל אחד, וכל הנפשות מישראל יש להם אחיזה בתורה ואפילו העם הארץ שזהו ביצירה חכם או טפש, מכל מקום יש בו אחיזה באיזה דבר מדברי תורה, כי הם חיינו, וכל שורש החיות דנפשות מישראל הוא רק מדברי תורה, שזהו שורש חיותם ואין לך ריק בישראל שלא יהיה לו איזה ידיעת בית רבו באיזה דבר מדברי תורה וממצותיה והלכותיה, ואותו דבר הוא חיותו. וגם יש שייכות לעם הארץ בדברי תורה על ידי מה שהם תמכי אורייתא ועץ חיים היא למחזיקים בה... (שם פוקד עקרים עמוד ט, וראה עוד תורה שבעל פה)

והנה כל פעולת הישועות שישתנה וימולא החסרון על ידי תפלה הוא הכל על ידי התורה שהיא הנהגת העולם, וכמ"ש "קרוב וגו' אשר יקראוהו באמת", ואין אמת אלא תורה, ועל כן התחלת פעולת הישועות שמצינו בתורה היה על ידי אברהם אע"ה, שממנו התחלת ב' אלפים תורה, ומקודם לא מצינו בתורה שום נס לשום אדם, דהצלת נח בתיבה הוא בטבע, שהתיבה שטה על פני המים אלא שהשי"ת הודיעו מקודם והאמין בה'... ומכל מקום לא היתה עדיין בהתגלות בפעל לחוץ רק בלב אברהם אע"ה, (ועל כן לא היה יכול להציל הרן בזכותו אף שאמר דאברהם אנא)... ואלו היה אחר התחלת ב' אלפים תורה ודאי היה יכול להצילו, ומלתא זוטרתי היא לגבי אברהם אע"ה שינצל אחיו בזכותו, ואפילו לוט בן אחיו ניצול אחר כך בזכותו... (שם שם עמוד יג)

והנה תבלין של התורה ליצר הרע מבואר בדברי הרמב"ם (סוף פרק כ"ב מהלכות אסורי ביאה) שהיא מסיעה את הלב מהרהורי עולם הזה ותענוגיו וחמדותיו, עיין שם, וכך שנינו באבות "שיגיעת שניהם משכחת עון" וכן הכהנים תורה עם מלאכת העבודה יגיעת שניהם משכחת לגמרי מהם כל טינופות הלבוש והוא זך ונקי כשל מלאכי השרת אשר אין אצלם כלל אותם טינופות... (שם שיחת מלאכי השרת עמוד ז, וראה עוד ערך למוד)

...ומדרגת הנבואה היו מגיעים על ידי התפלה, כד"ש במגילה (כ"ז) אלישע דעביד ברחמי, והיינו על ידי הדביקות בהשי"ת והכרת הנוכח, ודבר זה כבר ניטלה, ומכל מקום אמרו בב"ב (י"ב) מן החכמים לא ניטלה, כי על ידי תורה גם כן נאמר "באהבתה תשגה" וכמשאז"ל (עירובין נ"ד) על ר"א ששוכח עניני הגוף והוא בהתפשטות הגשמיות על ידי דביקותו בתורה, זה אפשר גם בזמן הזה, ובאמת זהו עיקר הדביקות בהשי"ת כמ"ש (כתובות קי"א) וכי אפשר לידבק בהשי"ת, אלא המשיא וכו', וזהו בעם הארץ כשנדבק לתלמיד חכם, והתלמיד חכם כשדבוק בתורה הוא דבוק בהשי"ת, כי אורייתא וקוב"ה חד, כי השי"ת הוא וחכמתו ורצונו א', כמ"ש הרמב"ם בהלכות יסה"ת (פרק ב' ה"י), והתורה היא חכמתו ורצונו והדבוק בה דבוק בהשי"ת, ובאותו עת הוא במדרגת נבואה רק חכם עדיף... (חלק ב צדקת הצדיק רי, עמוד פו, וראה עוד ערך תפלה)

...ור' יהושע בן לוי מיכרך (בחולים) וכו' אפילו בתוך אויר הרע ממש ומוכרך בו התורה המצלת ושורפת ומכלה כל אוירים רעים שסביבותיה, וכמו ששמעתי דד' אמות של הלכה קדוש בקדושת ארץ ישראל, שאויר ארץ העמים נפלט מתוכו לגמרי מכל צד על ידי החרב דב' פיות, ונכנס אויר קדוש דדברי תורה שהוא אויר ארץ ישראל דלכן מחכים כמדת התורה מחכימת פתי. אבל בית הכנסת ותפלה אין מועיל כלום כשכבר פגע ומוכרך בהרהורים ומחשבות זרות, כי גם כל תפלתו תהיה כן מליאה מחשבות זרות... (שם שם רכג, עמוד צט)

...ועל כן דרשוהו אהשראת שכינה ברוח הקדש ונבואה, ושם כתיב סתם בית ישראל ואכל ישראל שנשתנו מגרים. ומכל מקום גם ההיא בהשראת רוח הקדש כה"ג הבאה באתערותא דלעילא בלא אתערותא דלתתא. וכך התחלת הדרגין דר' פנחס בן יאיר שם, בתורה לא אמר לימוד או עסק בתורה ופעולת האדם כמו זהירות וזריזות והשאר, רק עצם התורה עצמה מביאה לזהירות, והוא מצד השי"ת שנתן התורה לתחתונים לעורר לבבם, וכידוע עמ"ש בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה, שהם ההרהורים הנופלים במחשבות אדם בכל יום לעוררו לדברי תורה, והוא מה שהשי"ת מעוררו בלא אתערותא דיליה הקודמת וכבקשתינו השיבנו אליך ונשובה, ומשכני אחריך נרוצה, ולעתיד יהיה כן... אבל עתה אין לנו אלא התחלת האתערותא על ידי התורה שזכינו לה כבר בשעת מתן תורה שהיה בכפיות, וכן הוא תמיד בכל נפש בפרט, וזהו רק בזרע ישראל לבד. (שם ישראל קדושים עמוד נד)

ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם... וקבלתי שכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכרת פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין, וכן שורש הקודש שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא... (שם עמוד סו)

...וכך סדר העולם היש אומן גדול מבוראו מסתמא סדר חלקי כחות החיים שבו הם על סדר המכוון ביותר וכולו היקף סדר אחד אשר על שמו נקראת התורה שירה כנ"ל, שהיא כטבעת או אצעדה המקיף סדר שלם כהעולם שהוא סדר שלם זה רצוף אחר זה חלק אחר חלק, ואם יחסר קצת ממנו הרי נחרב הסדר כולו, שאינו מעתה סדר שלם. וזה מצות בל תוסיף ובל תגרע שהצדיק יסוד ועמוד שכל העולם נשען עליו שהוא המברר ומגלה כל סדר חלקי החיים שברא השי"ת, וזהו כתיבת ספר התורה בלי חסרון ובלי יתרון רק כפי סדר החיות שיסד השי"ת. (חלק ג דובר צדק ה, עמוד ז)

ששה סדרי משנה חמשה חומשי תורה, יראה כי המקור הוא א' אלקינו וכו', וכל שמתרחקים מן המקור כך הם מתרבים כענין מים מפכים עד שנעשים למעין גדול. והראשון הוא ב' לוחות שהוא אורייתא וקב"ה כולו חד, רק מכל מקום היא מדרגה למטה לכך הם ב'. ובמקום אחר ביארתי בזה התחלת התורה בבי"ת מצד בריאת העולם, ועצם התחלתה בא' אנכי שהוא מצד מה שכולה חד חד התחלתה באל"ף. והאבות לאומה ישראל שגם כן כולא חד עם אורייתא וקוב"ה אבל כבר הם מדרגה למטה, וכבר כלולים מג', תחלה קוב"ה א' ואחר כך עם אורייתא כולה חד מכל מקום כבר הם ב' ואחר כך עם ישראל כולה חד מכל מקום הם ג'... והאמהות במדרגה למטה מאב הם ד', והיינו כי האם המוציאה לפועל את הולד מה שאינו כן האב הוא בכח, וכבר נתבאר לעיל ענין אחר בענין ד' עולמות וד' כחות שבאדם, הג' הם בכח והד' הוא היציאה לפועל, ולכך האבות ב' והאמהות ד'. והנה אלה הם מולידי ומוציאי לפועל האומה, והתורה היא הנהגת האומה לאחר שיצאתה לפועל, ומצד הזה מה שהתורה היא הנהגת האומה היא מחולקת לחמשה חומשי תורה, שזה מדרגה למטה מאבות ואמהות, וכל הנהגה כלול מה' כמש"ל סוף ע"א על בה' נברא העולם הזה שהם ה' מעלות... והמשנה שהיא תורה שבעל פה שהיא במדרגה למטה הם ששה כמדת כל גשם בעל ששה קצוות... (שם שם עמוד יח, וראה שם עוד)

...וזהו פתיחה לתורה, כי על זה נוסד כל ענין התורה ללמד לנבראים שנראים נבדלים מהשי"ת שיכירו שאינם נבדלים, ועל זה הוא כל התרי"ג עיטין להגיע להכרה וכל חכמת התורה, ומעשה מרכבה הוא מצד השי"ת איך הוא רוכב על כל הבריאה כולה ומתאחד בהם, והם העשרה מאמרות דמעשה בראשית... (שם שם עמוד קיז)

...והוי"ו לעולם מחוברת למעלה כענין כל המקבל עליו עול תורה מעבירין וכו' (אבות ג'), וכענין בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין, ועל ידי התורה יש הצלה וחירות משאור שבעיסה ושעבוד גלות, רק הה' בגלות כמ"ש (מגילה כ"ט) גלתה שכינה עמהם, וכמ"ש אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה דייקא במעשה. ופירושו כי ענין התורה רוצה לומר שהשי"ת מורה דרך לבני ישראל איך יתנהגו, והמצות הוא הקבלה שבני ישראל מקבלים ושומעים לדברי תורה, ולכך בתורה שהיא מן השמים ולימוד השי"ת לא שייך גלות, וכמו דרך משל שאנו לומדים עכשיו גם כן סדר קדשים וכל העוסק בתורת וכו' כאלו וכו' (מנחות ק"י), כי לא שייך בענין התורה שהיא מלמעלה שליטה לבני אדם או ליצר הרע, רק השליטה היא על בני אדם ומעשיהם, שזה נקרא מצוה, כי גם לימוד התורה הוא אחד מתרי"ג מצות, רק עצם התורה והמאור שבה הוא למעלה מן המצות רק שמשפיע בהם, רוצה לומר מלמד ומורה איך לעשות ומביא לידי מעשה, ולכך במאור תורה לא שייך ענין גלות ויצר רע כלל, רק בנר המצוה שהוא השתדלות מעשה דבני אדם בזה שייך הגלות שמונע הרבה מעשה מצות... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רט, ועיין שם עוד)

...ולפיכך אין תורה באומות העולם, שההתגלות דתורה בלבבות דבני ישראל מה שמשיגים דברי תורה שהיא חכמה שלמעלה מהנהגת אדם זהו נעלם בעולם הזה שהוא דברי תורה מן השמים באמת דרך נבואה ורוח הקדש, כי בעולם הזה אין ניכר רק שהוא דברי חכמה שחכמי ישראל מחדשים בחכמתם ושכלם, וזה יש גם באומות העולם חכמה ושכל, אלא שאצלם הוא חכמה בעלמא ואינו תורה דהיינו המשכת רוח הקדש מחכמה עליונה... וזה היה כל השגת בלעם הרשע בנבואתו להשיג תוקף מעלת ישראל מה שאין מושג להשגת אדם כלל, וזה נקבע בדברי תורה. וכך לעתיד שישפוך רוחו על כל בשר השגת אומות העולם יהיה שישיגו מעלת ישראל... (שם מחשבות חרוץ עמוד קמא)

בכל חדושין דאורייתא אי אפשר להיות דבר מבורר שלא יהיה נטייה לכאן ולכאן, כמ"ש (חגיגה ג') הללו מטמאין וכו' ואלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין י"ג), פירוש אלקים בעל הכחות כולם הנפרדים שבעולם וזהו לשון רבים... דדברי תורה הוא חיות הבריאה כולה, ויש חלוקות של חיים, ועל זה נאמר פלגי מים לב מלך ביד וגו', מאן מלכי רבנן, ואין מים אלא תורה (ב"ק י"ז) והם נפלגים למעיינות שונים לאסור ולהתיר, וכסבורים אנו דהוא בדעתו של חכם ואינו כן, אלא גם זה ביד ה' שמאיר עיניו ומטה לבבו כפי החפץ ורצון אלקי לבד, ולכך נקרא דברי אלקים חיים... (חלק ה רסיסי לילה טו, עמוד יח)

...ואמר שאני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא זה מורה על ג' חלקי דברי תורה, תורה שבכתב שניתנה במדבר, ותורה שבעל פה ששורשה ארץ ישראל... ולעתיד לבא מורה על התורה שיתגלה לעתיד על ידי משיח, שאמרו על זה כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא... (פרי צדיק וירא ח)

...אך הענין דדברי תורה נקרא לקח טוב שקונים הדברי תורה בקנין שנחקק בלב, כמו שכתוב "הוא יפתח לבנו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו", ותכלית הדברי תורה אינו רק ליד המעשה לעשות רק הדברי תורה בעצמותו לקח טוב שנחקק בלב, מה שאינו כן בשאר החכמות שהלימוד והידיעה אינו פועל כלל בנפש האדם, והתועלת הוא רק כשיצא לפעולת אדם, ואז המעשה שיעשה זה לא יעשה רעהו, אבל תועלת הדברי תורה לחקוק ולהאיר הלב זה פועל כל אחד לעצמו ולחבירו, ואדרבה לימוד השנים מועיל יותר ממה שילמדו כל אחד לבדו. ואיתא מנין לב' שיושבים ועוסקים בתורה ששכינה עמהם, שנאמר אז נדברו ולא כתוב דברו, דהעיקר להיות דברי אלקים חיים דברי אשר שמתי בפיך, ואז השכינה מדברת מתוך גרונם ויתכן לשון נדברו, וכתוב יראי ה', שכל שהם יראי ה' דבריהם נשמעין, ואז פועל כל אחד בחבירו שיוחקקו הדברי תורה בלב... וכלשון התורת כהנים אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה, והעמל הוא שיוחקקו הדברי תורה בלב, שעל זה נקרא חקותי, אבל לאו כל אדם זוכה לזה, כמו שאמרו טוביה לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא, שאחר הקלקול שנתקלל האדם בזעת אפך וגו' יש שמוטרד כל ימי המעשה, מכל מקום בשבת כל אחד פנוי רק לעמל תורה, וכל אחד נקרא יראי שמי, שומרי שבתות, ואז פועל שיוחקקו בלב הדברי תורה. (שם תרומה ה)

...ועל כן הפירוש דנשמתא לנשמתא היינו סודות אחרים והוא רק לעלמא דאתי, ונשמתא היינו סודות התורה שנגלה לחכמי הקבלה בעולם הזה, ומזה הוציאו המשמעות שמי שאינו משיג סודות חס ושלום לא עמד על הר סיני, וקשה כנ"ל, אבל הענין הוא שיש גופי תורה, והיינו ההלכות איך להתנהג וזהו גופא, ועל זה אמר האי גופא מתלבשי בלבושין דאינון ספורין וכו', שאף בהספורים יש גופי תורה לימודים הליכות עולם, וכמו שאמרו (סנהדרין צ"ט) ואחות לוטן תמנע, מאי הוא תמנע בת מלכים היתה וכו', ויוצא מזה לימוד שלא הוצרכו האבות לרחקה, ומשום הכי יצא ממנה עמלק, גם נלמד שמהסתם לא היה כונתה לשם שמים, שאם היתה כוונתה לשם שמים לא היה יוצא ממנה עמלק, וזאת היא לימוד אף מהסיפורים, וזה נקרא גופי תורה, ומזה לא נשללו אפילו האומות, דגם חסידי אומות העולם כשמקיימין ז' מצות בני נח הם בכלל חסידי אומות העולם אם הם מקיימים מטעם ציווי השי"ת. אך נשמתא דאמר בזהר הקדש הנ"ל היינו מה שנאמר נר ה' נשמת אדם, שהוא האור מהתורה שמאיר בלב ישראל התגלות אלקות זה האור תורה הוא רק לאינן דקיימא בטורא דסיני שהוא כולל כל ישראל, שכל הנשמות עמדו על הר סיני ואף הגרים... וזה שאמר חכימין עבדי דמלכא לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכולא אורייתא ממש, היינו האור הפנימי שיש בגופי התורה שיכנס ויאיר בלב כל אחד מישראל כשפונה עצמו לזה, וזהו בחינת אור תורה שבעל פה שיכנסו הדברי תורה ויפעלו בלב... וזה נקרא מסטורין של הקב"ה, וכמו שנאמר סוד ה' ליראיו... ואיזה זה המשנה שנתנה על פה וכו', וזהו התורה שבעל פה שהוא האור כשנכנס הדברי תורה ללב ומאיר לו, ולזה יכולין רק ישראל לזכות ונשללו מזה אומות העולם... (שם בהעלותך י, וראה שם עוד)

...כידוע שכל מצות התורה כולה נקראת תרי"ג עיטין בזוהר הקדש, והיינו שנותנת עצות להאדם איך שיהיה נקבע בלבו אנכי ה' אלקיך, וזה כונת הת"כ שנקראת תורה להורות וללמד לאדם ידיעת דבר זה, היינו השגחתו ית' בכל דבר, וזה עיקר גמרה של תורה שהיה בחג השבועות, כאמרם ז"ל בשעה שאמר הקב"ה אנכי וגו' נקבע דברי תורה בלבם... וגם בשמיני עצרת הוא זמן שמחת תורה בחינת גמרה של תורה כמו שדברנו למעלה מזה שהוא זמן נביעא דאורייתא, היינו המקור והמעין של כל התורה להיות נקלט ונעצר בפנימיות נקודת הלב אמיתות השגחתו ית', והיינו שנקבעו הדברי תורה בלב כנ"ל, ועל זה נוהגין לשתות משקה בשמחת תורה, כמו שנאמר בשלמה המלך ע"ה בלשון ויעש משתה... (שם שמחת תורה מד)

חכמה ומוסר:

והנה כבר הקדמנו כי התדבקות האדם בתורה הרוחנית אי אפשר רק לאדם רוחני, וזאת היא השארת הנפש באמת, על כן יפה אנו מבינים דברי חז"ל "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", כי האדם הרוחני, בעל נפש היפה, נפשו מתדבקת בתורה לאהבה ולשמרה במחשבה ובמעשה... (חלק א א)

ואמרנו כי זה לשון שומא הצריכה בית דין של ג', השכל, והלב והגוף, פירוש, כי כמה פעמים ביארנו, כי שמירת התורה יפה גם כן לגוף, ולכן מה שהגוף אינו יכול לסבול, התירה התורה, ולכן גם הוא צריך להיות מבית דין של ג', והבהילות והטרדות מרחיקות אותו מישוב הדעת, וכיון שהוא בלי ישוב הדעת, הרי הוא מרוחק מכל התורה, חס ושלום, והרי הוא מרוחק חס ושלום מקב"ה, לא לבד מהקב"ה, אבל מרוחק חס ושלום מכל דבר שבקדושה... וכן מדת הגאוה אשר היא תועבת ה', וכן הקנאה והתאוה והכבוד, וכן מדת השקר רחמנא ליצלן...

אמר, אחרי כי ידוע שהתורה אינה פסוקה מן השמים, ורק נמסרה לחכמי הדור קביעת מועדים בכריתות ומיתת בית דין, הכל כאשר נראה לבית דין של מטה, ועל ידם נפסק הדין בשמים להלכה למעשה, ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואם כן הלא צריך הדיין להשלים עצמו במדות תחלה, ואז לא יהיה משוחד, ואז אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, כי יש לו עינים לראות, מה שאינו כן אם לא השלים עצמו במדות, אז אינו ראוי להיות דיין, אף אם פעם אחת מכוון אל האמת, אין תורתו תורה כלל, כי התורה אינה פסוקה מן השמים... וזהו אמרם ז"ל (חגיגה ט"ו) אם הרב דומה למלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו... (שם יא)

...ואמרו ז"ל תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים (סוטה י"ד). פירוש כי עיקר מתן תורה היא גמילות חסדים לאדם ללמדו אומנות אשר יחיה בה חיי עד לנצח לנצחים בעונג ועדן אשר עין לא ראתה אלקים זולתך וגו', היש גמילות חסדים גדול יותר מזה? ולכן נכתב בתורה בראשונה ואחרונה טובות גשמיות, מזה נבין כי כל התורה היא גמילות חסדים עם האדם אשר אהב בלי תכלית, ליתן לו אומנות אשר מלאכים עוסקים בה, ולא עוד אלא שהקב"ה בכבודו ובעצמו עוסק בתורה הלזו שנתנה לנו. וכן מצאתי להגאון מהר"ל מפראג, כי כל התורה היא סדור הטבה לאדם.

והנה פעם דברנו על פסוק "בפקודיך אשיחה ואביטה ארחותיך", פירוש כי דוד המלך ע"ה הבין דרכי הנהגת השי"ת את עולמו מן הלכות התורה, פירוש כאשר למד כדומה "איזהו נשך", הבין מזה דרך בדרכי השי"ת, בהנהגתו... היוצא מזה כי כל עסק התורה הוא עסק הטבה לאדם, ושפיר מה שכתבנו תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים לאדם, ואם כן אחרי שבוראנו רצונו ית' כל כך הטבה לאדם, מחמת אהבתו אליו, איך לא נחפש בכל כוחנו להזדיין במדת הטבה ואהבת הבריות אשר אנו מתפרנסים משתי מדות האלו בכל רגע ורגע בגופנו בגשמיות, ובנפשנו במזון הרוחני, היא התורה המסודרת לטובתנו לעד ולנצח נצחים.

היוצא מכל הנ"ל, כי יסוד כל התורה כולה על חכמה, היא חכמת התורה, ועל הטבה השלמה, מה הוא רחום וכו', וזהו כלל כל המדות הנכלל ב"ואהבת לרעך כמוך", ולכן גם כן הוא כלל גדול בתורה... והמצוה הכללית הנ"ל על כל איש ואיש מישראל, בכל רגע ורגע, כמה רבבות מצות כלליות יחד... (שם יג)

ואגב אכתוב מה שמבואר שם להדיא, פעם אחת אמרנו חיזוק אמונה, מפרה אדומה, ששתי שערות שחורות פסולות בה, והיאך יתכן שהיו מצווים על דבר שאינו מצוי כלל, ואם יזדמן לפעמים פן בעת שיצטרכו לה לא יקרא כלל, אלא ודאי שמשה רבינו ע"ה ידע שבאם יצטרכו יזמין הקב"ה שיולד פרה אדומה לגמרי כדין... הרי שהנחת הדת מיעד, כי מי שאמר והיה העולם על כרחך נתן הדת, וזה אות על תורה מן השמים, גם אם לא ידענו מעמד הר סיני, התורה עצמה מכרזת ואומרת כי מן השמים היא, כי כל דבריה אותות חושיים גם כן...

ואמרו ז"ל חולין קכ"ז כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה. והנה ידוע כי היבשה רק חלק פחות מרביע מן הימים שיש בעולם, ומנין הולכים החכמים בכל פנות חלקי הימים לחפש אם יש חולדה שם אם לאו, ובפרט שיש מקומות שאין יכולת ללכת שמה, ומנין להם דבר זה, וגם איך לא חששו פן יבוא זמן ויתברר שיש חולדה בים, אלא ודאי שהם ידעו לדרוש מן הכתובים, והיו בטוחים שלא יכחישם שום איש, כי תורה מן השמים. וכן הוא, כי כבר עבר עידן עדנים ולא הכחישם איש... וכן הרבה יש בש"ס ובעולם מופתים על אמונה הרבה, ואתם במדינתכם היה לכם הרבה לראות אם הייתם צופים... (שם כא)

והנה מצינו דבר נפלא, עד כמה הניבער מתורה חשוב כמת. איתא במכות י' א' תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר וחי, עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. ונפסק כן ברמב"ם הלכות רוצח, וזה לשון שם (רוצח ז' א') "וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין", הרי שגם בעולם הזה דנין אותו כמת אם יהיה בלא רבו, ואף שיכול ללמוד לעצמו מה שיכול בלא רב, מכל מקום כיון שלא יהיה לו רב להתלמד ממנו חשוב כמת... הרי לנו להבין עד כמה צריך האדם להגדיל תשוקתו להתחכם... (שם לז)

והנה להקים האדם על בוריה בא לנו מתן תורתנו בראותו דרכיה צוויה אזהרותיה וגם בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, היא תגלה עיני האדם לראות כבוד המטביע וכי מלכותו בכל משלה. ויבין היטב בעינים פתוחות, כי הטבע באמת נס הוא, וכל זה כל זמן שעוסק בתורה לבד אז החומר מתאים עם הצורה כנ"ל נקל להשריש זאת בלבו. מה שאינו כן כשמתחיל לעסוק במשא ומתן ונדמה בעיניו כי כחו עשה הכל, אז קשה להתאים החומר עם הצורה הפנימית כנ"ל, וצריך לזה יגיעה רבה ומחשבה תמידית כמבואר למעלה. וזהו יפה תלמוד תורה שמלמדת האדם דרכי הנסי, ואחר כך כשמיגע עצמו לצרפה עם דרך ארץ, פירוש להתאים החומר עם הצורה הפנימית שנראה לכאורה ההיפוך, זה מדרגה גדולה, ויגיעת שניהם, לצרפם יחד, משכחת עון. (שם מז)

הנה מצינו שהתורה יעדה תמיד על יעודי עולם הזה, וכבר דברו הראשונים ז"ל בזה, ושבעים פנים לתורה. הנראה עוד, כי השכל צופה מרחוק, ונפש הבהמי אך מקרוב, השכל צופה מרחוק, יצוה לאדם לכבוש תאותו עתה בשביל תמורתו הנפלאה לעולם הבא, אבל נפש הבהמי לא תתרצה בכך, כי היא צופה מקרוב, והתורה צותה שיגיע האדם גם למעלת שבירת הרצון, לזאת יעדה ביעודי עולם הזה גם כן, למען לא תפריע נפש הבהמי לאדם לבא למדרגת שבירת הרצון...

קצורו של דבר, כל הדברים בכמה שנים שהיו, אלו לא נתגלה אחר כך סוף המעשים שהכל היה בשביל ישראל והוא ית' הקדים רפואה למכה, היינו אומרים כנהוג שבעולם, עולם כמנהגו נוהג ולא בשביל ישראל, אחר כך נתודע הדבר שהכל בשביל ישראל, וראו כי הנהגה טבעית היא גם כן נס נסתר לשכר ועונש, אז נשקטה נפשה הבהמי לקבל התורה בשבירת הרצון, ונמצא כי במעמד הנבחר בסיני ראו אז בחוש הנהגה גלויה, כלומר הנהגה נסית על פי התורה, והכל בדרך נס, ולא ראו עדיין בחוש כי הנהגה טבעית היינו שנוהג שבעולם כך הוא, הכל הם על פי התורה לשכר ועונש. זאת לא ראו. ואם כן הנפש הבהמית, שמטרתה רק להשיג הנאות בקרוב, לא נתרצתה עדיין לשבירת רצונה, אבל בימי אסתר ראו, כי הנהגה טבעית גם כן לשכר ועונש, ואם כן הרי קיום התורה עסק הוא כשאר עסקים, ורק בדרך נסתר הוא, וקבלו אז התורה ברצון, היינו בשבירת הרצון כנ"ל. וזה יסוד מוסד לאמונה בהנהגה נסתרת גם בעולם הזה... (שם נו)

ויצא לנו מזה, כמה החוב מוטל עלינו שיהיה מאתנו כבוד התורה, כי לא לחנם נקראת התורה אמון פדגוג, כי מי שיודע להבין טעמי התורה אין לך דבר שלא ישכיל מהתורה. יעקב אע"ה היה יושב באוהל של תורה, מנין היה יודע להיות חרוץ בערמימות? הכל מהתורה ידע... כי הרוצה לקיים התורה ולהטות לבבו הערל לדרכי החכמה אי אפשר זאת בלי ערמה, כי השכל אינו מושל על הלב, רק יועץ הלב כשמשתמש בשכלו. והנה מי לא יבין כי להטות לבב פרא אשר האדם יולד בו אי אפשר בלי ערמה לפי דרכו של פרא... ועוד יש הרבה בזה לבאר איך התורה והמוסר גם יחד אמון פדגוג הוא לאדם אשר אין כמוה גם לפי הבנתנו הרזה... (שם קמז)

ויכול להיות כי זהו הענין דאיתא בזוהר מאן דרחיק מאורייתא רחיק מקוב"ה, היינו בכח הציור, דכח הציור אינו נשלם רק על חכמת התורה ועיון בהם, ולכן אמרו הדבק במדותיו, מה הוא רחום וכו', ולכאורה הלא עיקר הדביקות בהתבוננות גדולתו ית' וזהו דוקא על ידי התורה? אבל הענין הוא כך, כי ההתבוננות ברוב רחמיו וחסדיו אי אפשר בלא כח הציור, והציור אינו נקנה אלא רק על ידי התורה, ואם כן כשמבין היטב מה הוא נושא בעול עם חברו, פירוש בעול דייקא כאשר דברנו פעם, ואז יבין היטב כמה כביכול הוא נושא בעול עם ישראל... ולכן משה רע"ה זכה למדת ענוה מכל אדם, כי זכה לקבלת התורה, ולכן בלעם הרשע לא הגיע לענוה, ואדרבה הוא (בעל רוח) גבוהה, כי רחוק מאורייתא הוא, ואין לו כח הציור כדבעי, וזה נפלא... (שם קסג)

היוצא מהמאמר יהיב חכמתא לחכימין, כי כל עיקר התורה, תלוי במדות, כי כל היראה תלויה בענוה, כי כפי מה שהוא מחזיק את עצמו בעל על גופו ככה תחסר לו הידיעה כי "אין עוד מלבדו" כתיב, ממש הכל כאפס ואין... ומעתה נקל להבין כי יסוד התורה מדות, כי אז יבין "אין עוד מלבדו" כתיב ויראתו שלמה, ויראה היא תכלית הכל... (שם קסז)

והנראה לי דבר נפלא כי התורה לא באה רק למעלה מהשכל, וכל המכין עצמו במה שיכול, ובמה שיוכל להבין ולהשכיל בשכלו, אז בא לכלל התורה שהיא למעלה מהשכל, ולכן כל הדברים והגבורות שפעל אברהם אע"ה קודם שנגלה אליו מלך מלכי המלכים הקב"ה הכל היה בשכלו, ולא בצווי, אף על גב שאם לא היה בא לכלל השכלה גדולה כזו, לא היה ראוי לקבלת התורה בצווי, ולא היה ראוי לגילוי ה', מכל מקום כיון שלא היה רק בשכלו, לא באה בתורה רק ברמז, מה שאינו כן עקידה היה בצווי השי"ת על כן נאמרה פרשה שלמה... (שם רמה)

"תורת ה' תמימה משיבת נפש" וגו', הענין, כי יש ב' בחינות בתורה, הא', בבחינת משפטים איך לקיים קיבוץ המדיני, היינו כמו עורך דין. ונכלל בזה חוקים למעלה מהשכל. ובחינת משפטים מורה על החוקים כי הם גם כן לקיום העולם, מה שאין דעתנו משגת איך ומה תלוי קיום העולם בהם, אך ממשפטים נוכל להבין סגולות החוקים. והנה לכל דבר משוכל צריך ג' בחינות, שכל, משכיל ומשוכל. על ידי כח השכל משיג המשוכל. ולכן ברא השי"ת הנפש כח עליוני, על ידה נשיג המשוכל. כי יש בה ידיעה טמונה, כנאמר "ונפשי יודעת מאד". והנה התורה מסוגלת להשיב הנפש מכח לפועל, כאשר היתה קודם שבאת לעולם בפועל. ועל ידי כך משיג בחינת הפילוסופיה שיש בתורה. פירוש ידיעת אלקית, לא כהפילוסופיא האנושית, רק למעלה למעלה הרבה באין ערך מפילוסופיא האנושית, אלא כענין ידיעת המקובלים האר"י וכדומה לו. וה בחינת העדות שיש בתורה, כשבת, ויציאת מצרים, וכדומה, וזהו "תורת ה'", היינו חוקים ומשפטים, מסוגלים להשיב נפש לפועל, היינו "משיבת נפש", ונמצאת כמו כח השכל, להבין בה בחינת העדות, היינו ידיעתו ית', היינו מחכימת פתי, להבין הפלוסופיא הקבלית. ובאמת אחר כך ידע כי יש בתורה בכל קוץ וקוץ כל הבחינות, חוקים ומשפטים ועדות, כמו שכתב הגר"א זצ"ל כי יש ב"בית" של "בראשית" מה שיקרה בכל ימות העולם לכל אחד ואחד. וזהו כאמרם ז"ל אי חס ושלום משתכח תורה מישראל מהדרנא לה בפילפולי, פירוש מפרט אחד אוכל להבין כל התורה, כי נכללים זה בזה, כמו שכתבנו "מן העולם ועד העולם אתה א-ל". (חלק ב יח)

ונראה להוכיח מזה כי תורת החכם כל עוד שאינה מבוררת לחכמי הישיבה דלמטה, לא תקובל בעולם העליון, וכל זמן שחכמי הישיבה בעולם הזה מקשים על דבריו ועוד לא נתבררו להם, אף על פי שיקובלו לאחר שיבורר להם כיון שהאמת והצדק כן, עם כל זה כיון שהתורה נמסרה לחכמים המבינים שבדור, אם המה מקשים על דברי אחד, אף שיש ליישבם, אבל כל עוד שחכמי מטה לא עמדו על הישוב לא יקובלו הדברים למעלה. ולכן בקש ר"י את ר"א שיתרץ דבריו לחכמי הישיבה דלמטה שפיר כדי שיקובלו אחר כך למעלה... (שם קי)

ובזה דברנו אשר באמת קשה הלא התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, (סוטה י"ד), כי כן יסודה ללמד לאדם הצלחתו, ואין לך גמילות חסדים גדולה מזה, וקשה למה לא תלמד לכל, והלא ראינו כי לא לכולם בשוה תתן חכמה, ולמה תקמץ, הכי אין מדרכה להיטיב? אבל הענין, כי הרצון תלוי באדם, ומי שיש לו רצון יש לו רב, ואליו תתגלה החכמה, אחרי שיש לו רב ומורה. מה שאינו כן מי שאין לו רצון אין לו רב ומורה, ולמה תתגלה לו בחנם, אחרי שעיקר המורה הוא הרצון לטוב חסר לו ולא ישכיל להיטיב.

והנה רואים אנחנו כי המקרב את עצמו התורה גם כן מקרבת אותו, ומי שמרחק עצמו גם התורה מרחקת אותו, וכן אנחנו בדרכיו נלך. מי שמקרב עצמו ורוצה לילך בדרך הטוב, גם אנחנו מקרבים אותו... ועל כן על האדם לקרב עצמו, היינו להגדיל הרצון להשכיל להיטיב, ועל ידי זה התורה תתגלה לו ותלמדהו להועיל. (שם קסח)

מצינו כי התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים (סוטה י"ד), כוונתם ז"ל בזה, כי התורה מורה לאדם דרך ישרה לבא לתכלית ההצלחה וחיי שמחה ואושר, גם בזה העולם עצמו מלספר גודל ההצלחה אשר דרך התורה מביאה לאדם, ומה גם לעולם הבא לא ידע אנוש דרכו המובילה לו לחיי שמחה ואושר נפלא. והנה העולם מוטעים בסברם כי הרוצה לבא בסוד ה', ללכת בדרכי התורה, הנה ישליך מעליו הוויות עולם הזה, ויהי מוזר מדרכי בני אדם, ויחיה חיי צער ודוחק ונכנע לפני כל - לא זו דרך התורה הנקראת עץ חיים, ומקרא מלא דבר הכתוב, "דרכיה דרכי נועם" (משלי ג')... אבל זאת תדע, כי תכלית דרך התורה לתת לאדם על פי השכלה אמיתית דרך שמח, "וטוב לב משתה תמיד" (שם ט"ו), אשר כן גוזר השכל הישר, לבד עמקי סודותיה הטמונים בה.

והנה כבר ידוע מלפנים כי גמילות חסדים הוא מהעקרים הנדרשים מן האדם... ועל כן התורה המלמדת את האדם חומר ההיולי הנ"ל בכח השכל הוא איש אשר הכל צריכים לו, והוא אינו צריך להם, רק הבלתי אפשרי. והנה איש כזה הוא תכלית הבריאה, כי הוא חומר מוכן לחבר הגשמיות והרוחניות יחד, וזהו "תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים", כי היא כולה רוחנית, סוד ה' ונותנת דרך ונתיב גם לגשם החומר, כי היא גם כן מחברת גשמיות ורוחניות כפי טבע האדם... (שם ריא)

ובזה נבא לבאור אשר התחלנו. "בשעה שהקדימו" וכו' פירוש כי כל תוקף גבורתם היה גודל אמיתתם שלא להיות משוחד בשום דבר אפילו ברוחניות, היינו בקשת השלמות האנושית, אשר הם (האומות) היו משוחדים בזה הרבה, מה שאינו כן ישראל שנתנה להם תורה, והיא אינה מושכת את האדם מן גשמיות לגמרי, כי כל העסק של מצות הוא דוקא בגשמיות, ועם כל זה הוא למעלה א'. ובזה שב לאמת הגמור ולא משותף ברצון, ובפרט כי לפעמים מצוה היא להשתמש ברע, אם כן על ידה בא האמת האמתי, וזהו "אנן דסגינן בשלימותא", פירוש שאנו מבקשים האמת לאמתו, בלי שום שתוף רצון כלל, כתיב בן "תומת ישרים תנחם". אבל אתון דסגיתון בעקום, שבקשת אמתתכם הוא משותף ברצון, כתיב בכם וכו'... (שם רמז)

ענין חלק התורה של אדם הוא מה שהאדם מתבונן בשכלו, ונעשה דבק בשכלו ומתפעל מזה, ולכן תראה כי האדם החושב איזה רעיון יתפעל ויתוסף בו יראת שמים, והנה אחר כך בפעם ב' כשנתישן הרעיון אינו מתפעל כבר, ואינו מוסיף בו יראת שמים. ומזה תבין כי בפעם השניה אינו נקרא לו חלק התורה, אבל אם יחשוב בו היטב עד שיתפעל ויתוסף בו יראת שמים, נקרא עוד לפניו חידוש תורה שלו. וכבר כתבו הספרים שמי שאינו יכול לחדש חדושי תורה בשבת, יראה להבין היטב הישנות, פירוש יתפעל ויתדבק להם ונקראו חדושי תורה שלו, אף שהוא לא חדש אותם. וזהו הענין שנכפלו בתורה קרבנות הנשיאים, להורות, שכיון שהשיג כל אחד הקרבנות בשכלו הוא, זהו חלק התורה שלו. (שם רעד)

ועוד יש ענין נפלא, והוא אמרם ז"ל (יומא פ"ו) כי תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות. הענין כי עיקר תכלית התורה הוא רצון השי"ת, ורצון השי"ת אינו תלוי במעשה, כי הוא גבוה ממעשה, וכשאמרו ז"ל (הוריות י') עבירה לשמה וכו', וזהו ענין שאמרו ז"ל (תנחומא שמיני ז') מאי איכפת ליה להקב"ה אם שוחט מצואר או מן העורף. הכונה על רצון השי"ת, וכמו שבהנהגת העולם הנה איש הצדיק הוא גבוה מדרכי הטבע, כמו שאמרו (תענית כ"ה) "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק", כן הוא בענין המצות. כי הוא מסודר בחכמת הטבע הרוחני, שכל מי שיסגל תורה ומצוות הן לו שלמות הנפשי, ובלעדיהן אין מי שישלים נפשו בתפארת ההגונה לה, כי אין מי שיכיר בטביעה כמו השי"ת. אכן מי שמפקיר גם נפשו בשביל רצון השי"ת, אם כן הרי הוא למעלה מן הטבע גם בענינים הרוחניים, וממילא אין צריך גם לטבע המסודר לתפארת הנפש בתורה ומצוות, אלא גם בלא עמל הוא משיג זאת המדרגה שהיה יכול להשיגה... ומעתה יפה אמרו ז"ל שמאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, שכיון שהוא למעלה מהטבע אשר נוח לו להפקיר גם נפשו, מה שנראה לו על פי התורה, בשביל כבוד השי"ת, אם כן אין צריך לטבע המסודר בתורה ובמצוות לפי הדרגה, אלא משיג למעלה מהדרגה בעזר השי"ת... ומשיג תפארת נפשו על צד המעלה היותר גבוה בדרך הרוחני היותר גבוה מתורה ומצות. ואין זה נראה חסרון בתורה, כי גם רצון התורה כן הוא לעשות רצון השי"ת, והיא פותחת שערי הרוחנים שלה... (שם שכו, וראה שם עוד)

שעורי דעת:

והנה לפי דברי ר' ברכיה נראה לבאר הדבר באופן זה, התורה יש בה שלשה חלקים, אחד בידו של משה, הוא חלק הנגלה לנו, שאפשר לאדם להשיגו ולתפסו בשכלו וכאילו ניתן ברשותו ובידו של משה, אחד בידו של הקב"ה, הוא שער בינה היותר עליון שאי אפשר לאדם, ולא גם היותר נעלה וקדוש כמשה רבינו, להשיג אותו, כי הוא שורש התורה הקשור בידיעת הבורא ב"ה. עוד יש חלק אמצעי, ממוצע בין שני חלקי התורה וזהו חלק התורה שלא נמסר לאדם בידו, אינו יכול להשיגו על בוריו ולשאת ולתת בו כמו בדבר הנמצא אצלו, אי אפשר לתופסו בשכלו, אבל עם כל זה נתנה האפשרות להציץ בו ולראותו מזהיר לפניו ולהרגישו בנפשו כמרחוק, וזוהי המליצה "והיה משה אוחז בטפחים, והשכינה בטפחים, ושני טפחים באמצע, ומשם נטל משה קרני ההוד", כלומר מאלו ה' טפחים שבאמצע נטל משה קרני ההוד. כי משה מסר לישראל רק את חלק התורה שאחזו בידו, זה החלק שאפשר למוסרו באותיות התורה בכתב ודבור, אבל משה לעצמו נטל גם מהטפחים האמצעיים שבינו לבין הקב"ה, ואור התורה שהאיר בו מחלק התורה הזה, שאין לו שום מלים ואותיות ואינו נתפס בדבור ומחשבה, רק שהבריקה בלבו ונשמתו של משה אור חכמה עילאה זו היא שהאירה בנפשו והזהירה על פניו בקרני הוד.

אבל ר"י בר' נחמן בשם ר"ל אומר, כי קרני ההוד לא נעשו על ידי חלק התורה שהוא בינו לבין הקב"ה, אלא מאותו חלק התורה עצמו שמסרו לישראל נשאר בקולמוסו קימעא, כי אחרי כל כחו הרב של משה רבינו ללמד את ישראל בינה, ואחרי כל יגיעתו הרבה להסביר את דברי התורה ולפרשם באר היטב, עדיין נשארה צורת החכמה בלבו, שלזה כל בטוי ולשון לא יספיקו, והעבירו על ראשו, כלומר, הרגישה רק הוא במחשבתו, והיא שהתפרצה דרך פניו כזוהר קרני הוד... (חלק א עמוד לו)

אם אמנם אין אנו זקוקים לראיות לקדושת התורה, כי מאמינים בני מאמינים אנחנו, שהתורה מן השמים היא ונמסרה לפני ששים רבוא לעיני כל ישראל... בכל זאת כל מה שאפשר לנו לבא יותר לידי בהירות הדעת, שיתברר הדבר ויתאמת בשכלנו מחויבים אנו בזה, בכדי שתחדור ההכרה עמוק בנפשנו ונרגישנה בנשמתנו, כי "דע את אלקי אביך ועבדהו".

והנה מי שזוכה להרגיש את עומק שכלי התורה הקדושה, עד כמה חדרה לתוך פנימיות נפש האדם וקבעה הלכותיה לפי כחותיו הדקים מן הדקים, יכיר מדיני התורה עצמה וידע, כי תורה שמימית היא, ולא חקים ונמוסים מדיניים שאפשר שיקבעו על ידי בני אדם. באמת בהרבה מקומות בתורה אפשר לנו להכיר את זאת. 

אזכיר דברים אחדים שעלו ברעיוני עתה והוארו עיני מהם...

בראותנו עד כמה התחשבה התורה הקדושה בקביעות הלכותיה עם כחות ורגשות האדם הכי דקים וירדה לסוף דעתו לקבוע על ידי זה את חקי התורה ומשפטיה, נכיר שהתורה שמימית היא ולא חקים שקבעו בני אדם לחיי החברה. כי בשביל חקים מדיניים אין מן הצורך לרדת כל כך עמוק לתוך רגשותיו של האדם, וגם אי אפשר בעת קביעת החקים להרגיש את אלו החלוקים ולהתחשב עמהם... (שם עמוד לט, וראה שם עוד הראיות)

וכן בעניני חכמות התורה וטעמי המצוות. הטעמים הנגלים והנסתרים אינם טעמים נבדלים שאין להם שייכות זה לזה, אלא באמת טעם אחד הוא. הטעם הנסתר הוא שורש הטעם הנגלה ונשמתו, המבין את טעם התורה בפשוטו יודע רק את הלבוש, אבל התורה יש לה לבושא, גופא נשמתא ונשמתא דנשמתא, וכן למעלה לאין שיעור. טעם זה שאנו מרגישים בלבוש, אם נחדור אל פנימיותו נמצא בו טעם יותר עמוק, ואם נחדור אל נשמת הטעם הזה נמצא בו את הטעם הנסתר, וכן אפשר להתעלות עוד יותר לנשמתא דנשמתא וכן למעלה מזה. וכל אלו הטעמים הנסתרים שישנם במצוות התורה הם אותם הטעמים הנגלים רק שהתעלות יותר אל נשמת אותו הטעם שיש לו שייכות לגוף הטעם כאותה שייכות שיש לגדלות הגוף עם גדלות הנשמה.

אפשר להרגיש זאת במדה זעירה כשאנו לומדים את ההלכה ועסוקים בהבנת סברותיה. כי הנה יש שאחד שומע איזו סברה בהלכה ומבין אותה, והיה כשיחדור יותר אל נשמת הסברה להבין את יסודה וטעמה העיקרי ירגיש את אותה הסברה עצמה באופן אחר לגמרי ותלבש לפניו צורה אחרת וחדשה, ואם יחדור עוד יותר לסבת הטעם הזה ושרשו יגיע לסברה יותר עליונה וכן למעלה למעלה.

וזוהי כל התעודה של לומדי התורה לחדור יותר אל נשמתה, כל אחד לפי כחו בכל מקצוע שעוסק בו, בין באגדה ובין בהלכה. שרק אז אפשר להתעלות ולהבין את אמתתה ובזה נמצא את נעימות התורה וערבותה. כי מי שלא ישתדל להתעלות אל נשמת התורה אי אפשר לו למצא את העדן והנועם הקדוש שיש בה.

ראיתי ברש"י ז"ל דברים אחדים אשר נפלאתי מהם מאד, ממש רוח הקדש הופיע בבית מדרשו. בגמרא שבת (פ"ח) אמר רבא למיימינין בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא. ופירש"י ז"ל: למיימינין בה - עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש בימין שהוא עיקר. הראיתם מה ענין משמאילים בה? אין אדם משתדל בכל כחו להבין בתורה ולדעת סודה - הרי סם מות היא לו. לימוד התורה הרי הוא סם חיים רק אם עסוקים בה בכל כח וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש בימין. הלומד תורה כך, הוא מבין אותה מתעלה בה, מרגיש את נעימותה וחי בה. אבל אם לא ישתדל האדם לדעת את פנימיות התורה ולהגיע אל סודה הרי סם מות היא לו. ובאמת אי אפשר אחרת, כי הלא תמיד נתקלים בהסתירות ובנגודים שהתורה מלאה מהם בכל מקום לפי פשטות לימודה, ואי אפשר שלא ינגף האדם במכשולים הרבים ההם אם לא ישתדל לחדור אל נשמת התורה וליהנות מאורה... (שם עמוד ס)

כעין זה מוצאים אנו בכמה מקומות שהתורה מונעת מלפרש הדברים וישארו סתומים לפנינו. בצאת משה ממדין כתוב, "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" וגו', והנה גם כאן לא אתפריש כלל על מה ולמה רצה המלאך להמיתו ובמה חטא משה שנתחייב על כך עונש מיתה... וזה פלא מדוע תסתום התורה מלפרש לנו אלו הענינים באר היטב ואך ברמזים יאמרון? ואין לאמר שהתורה נכתבה וניתנה באופן כזה, שהרי רואים אנו בכמה ספורי התורה וענינים שונים שנכתבו בה, מפורשים ומבוררים די צרכם באריכות בכל הפרטים.

אבל באמת הקושיא אינה חמורה כל כך, שהרי כל התורה כלה עם הספורים והענינים המובאים בה אך לבוש הוא מענינים יותר נעלים ויותר נשאים. נמצא בספרים הקדושים, שהתורה המסורה לנו בעולמנו פה כהבל נחשבה לגבי התורה שעתידה להיות בימות המשיח. ויש אומרים שהיא כקליפה, כקליפה שיש בה טעם ושהיא אך כלבוש. ועוד נמצא בספרים הקדושים כי התורה הקדושה בעצמה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הענין בזה הוא, כי התורה נתחברה מהאורות העליונים האלקיים, גם נמצא שכל אותיות התורה הן שמותיו של הקב"ה, והיינו כי באמת כל שרשי הבריאה והכחות הנמצאים בה נמצאים הם בתורה בשרשה, ואלה הכחות אלה האורות משתלשלים בהשתלשלות מדרגה אחר מדרגה עד שמגיעים לעולמנו אנו בדמות אלה הענינים ואלה הכחות שהננו רואים ומוצאים לפנינו, ומצטיירים הם בכתב באלה הספורים שבתורה, בצורת אותיות אלה. ואם כן לא יפלא לנו כל כך כשרואים אנו בתורה ספורים מקוצרים ונכתבים רק ברמז, יען כי אף שפה בלבוש התורה היה ראוי ואפשר שהדבר יפורש ויבואר ביותר ביאור, אבל בשרשי העולמות והאורות העליונים שמהן משתלשלות אותיות התורה לא נמצא עוד אורות כדי שיוכל הדבר לבא אלינו בכתב ביתר אריכות. אולם בכל זאת עדיין לא ניחא לן ועדיין לא יתישב על הלב, מדוע יחסרו האותיות דוקא באלה הספורים ובאלה הענינים?

אבל באמת אי אפשר שענינים כאלה יפורשו ויבוארו בתורה מפורש. התורה בפשטותה היא, כמו שאמרנו, אך כלבוש לגבי הענינים הגבוהים שגופי התורה תלויים בה, אך גופי התורה בעצמם לא נתגלו בלבוש וענינים כאלה, כמו ענין החטא של משה ואהרן במי מריבה אין להם מקום בלבוש התורה, כי בין לפי דעת הראשונים ז"ל ובין על פי הסוד הגדול של הרמב"ן לא היה חטאם ממש מעשה ההכאה או ההכאה פעמים, אלא עיקר ענין החטא הוא על פי סתרי עמקי נפש האדם, וענינים אלה הם מגופי תורה שאינם נכנסים בלבוש. אמנם כן יש הרבה ספורים בתורה המבוארים ומפורטים כמו מעשה מכירת יוסף, שמעשה החטא בעצמו שמכרו את אחיהם לישמעאלים הוא דבר שניתן להכתב ולהמסר, אף שלפי האמת לא היה החטא פשוט אלא חשבונות גדולים לזה, סוף סוף מפני טעמים נשגבים אלה יצא חטא של המכירה, שאפשר למסרו בלבוש. אבל כאן החטא במי מריבה אין לו כל לבוש, שאף אם היה כתוב בתורה, למה לא דברתם אל הסלע, או למה הכיתם, לא היה מתברר לנו על ידי זה יותר החטא בעצמו, שהחטא לא היה בזה שהיה להם לדבר אל הסלע כמו שצוה ה' והם הכוהו, או שהיה להם להכות פעם אחת והם הכו פעמים, כי אם עצם החטא היה זה אשר היסב והגיע להם על ככה.

וכן בענין המילה בצאת משה ממדין שנתעסק במלון תחלה, גם שם לא היה החטא גלוי. אי אפשר לאמר שנתעסק במלון תחלה פשוטו כמשמעו, דהיינו שדחה את מצות המילה לזמן מה, כי אז היה קשה שוב, האפשר הדבר שנתרשל משה חס ושלום? אלא ודאי שלא נתרשל משה, ורק שחסרה כאן מדת הזריזות שהיתה צריכה ודרושה להיות במשה לפי שעור קומתו ושיא גדלו, כי בהכנסו אל המלון היתה צריכה להיות מחשבתו וכל ישותו תפוסה תחלה אך במצות ה' למול את בנו באשר עד כה נתעכב מפני הסכנה... והנה גם אותו החטא לא ניתן לפרש שאין זה חטא הנראה לעינים, כי אך יסודו הוא על פי עמקי וסתרי כחות נפש האדם, שלא היה כאן חטא פשוט שנתאחרה המילה, חסרה היתה רק מדת הזריזות הפנימית והחריצות לדבר מצוה שהיה נדרש אך ממשה רבינו על פי מדרגתו ומעלת נפשו...

אין זאת כי אם מפני שהתורה בנויה ומיוסדה על סודות נסתרים על פי שרשם למעלה בקודש, וכן יש לראות ולהוכח על האמיתיות הגדולה של התורה שבעל פה, כי בהתבוננו בתורה שבכתב ובראותנו דברים מפליאים כאלה, הלא מוכרחים אנו להכיר ברור כי יחד עם התורה שבכתב נמסרה לנו תורה שבעל פה, כי אם לא כן איך אפשר להבין דברים כאלה שמכוסים ומופלאים הם בתורה, הרי שרק מסורה שנמסרה מאיש לאיש ומדור לדור אפשר להגיע לידי בירור ובאור הדברים הנפלאים שבתורה. כשמגיע אנכי לענינים כאלה נבהל ונרגש אני מקדושת התורה... (שם עמוד סו)

הנה לזאת יתפלא כל אשר לב רגש לו, מה עשיר ורב התוכן הוא כל מבטא של חז"ל, רעיון שלם ועמוק מאד בהבנת מדת החכמה כפי מה שהיא באמת, מסרו לנו החכמים במבטא אחד של שמוש תלמידי חכמים, שכדי להשיג ידיעת התורה וחכמתה לא יספיק הלמוד לבד, לקלוט את ההלכות ולדעת אותן כפי אשר ילמדו חכמות אחרות, באשר בתורה אצורים וספורים אוצרות חכמה נפלאה, כל היקום, מרחב הבריאה כולה עם כל העולמות על פי הסוד האלקי כלול בקרבה, אשר על כן אין התורה נקנית אלא בשמוש תלמידי חכמים.

ולכן אי אפשר שתהיה לנו תכנית קבועה בלמוד התורה הקדושה, כמו שאנו מוצאים בכל החכמות, להן יש חקים קבועים וגדרים מסוימים, שעל פיהם לומדים אותן, אבל התורה האלקית שמקורה הוא ממעל, מנויה ושקולה היא על פי סודות נפלאים היאך אפשר כי נעשה ונחוקק אנחנו חקים וגדרים על פי מושגנו להגיע לחכמת התורה?

ואך בשמוש תלמידי חכמים בהתאבק בעפר רגליהם, בהתבונן בכל פרט ופרט מהליכות חייהם ובהתחקות על מעשיהם ללמוד אותם, אך אז אפשר להגיע אל חכמת התורה... כי עיקר הבנת התורה באובנתא דלבא תלויה וקשורה בנפש האדם ונשמתו, אשר זה קשה להגיע בכלי המבטא ולהשמיע לתלמידים, ורק כשרגילים ונמצאים בקרבתם של תלמידי חכמים ילמדו מהם ויקבלו את אשר בלבם להרגיש ולהבין את טעמי התורה וסברותיה. ובאמת עיקר התורה הוא מה שנשא בנפש האדם ולא ניתן להוציא במלים, רק מי שזכה ללמוד את התורה בטעם וסברא יוכל להרגיש זאת... (שם עמוד עו)

תורת ישראל היא הברית והקשר שבין האדם לבוראו, לא רק על ידי קיום מצותיה מתדבק האדם לאלקיו, אלא בעיקר על ידי למודה. בחקירתו ובהגיונו מתקשר שכל האדם לשכל התורה, ועל ידי זה מתקרב למקור החכמה. בהגותו בתורה על פי שקול הדעת נכון וסבה נוצר קשר בין דעתו של אדם למחשבה האלקית כביכול, החולק מחכמתו ליראיו.

אולם גדולה הסכנה הנשקפת לנו בגשתנו לחקור את דרכי התורה בהגיוננו אנו, הרי עלול שנורידם לדון בהם על פי ההגיון האנושי כדרך משפט המדינה והנימוסים, אבל באמת עבודתנו בתורה צריכה להיות במגמה הפוכה, לרומם את שכלנו אנו, כי נכיר את דעת התורה, להכין את נפשנו להרגיש את שכליותה, כמאמר החכם, "הכסיל ממשיך את המציאות אליו, והחכם ממשיך עצמו אל המציאות"... כשמנסים להמשיך את המציאות, לצמצם את חוקי התורה במושגי האדם הרגילים והצרים, המשך ימשיך את שכליות התורה לשכל אנוש, ולא ההפך מזה, להכין את לבו הוא לקבלת דעות התורה, ליישר את מוחו ולהתקרב לאור האמת המוחלטת, מובן, כי ברצותו להטעים את חקי התורה על פי משפטי בני אדם, אי אפשר לו להכיר יקר ערכם ועומק דקותם, אשר נתנו מאת ה', אבל החכם הממשיך את עצמו אל המציאות, היגע ועמל לקבל ידיעה נאמנה ומדויקת יותר ויותר ממציאות התורה, האר יאיר את נשמתו באור תורה, ואור תורה מחייהו להבין ולהרגיש עומק משפטה כפי שנתנו מאת ה'. כמאמר חז"ל "נרי בידך ונרך בידי", וזו האדם רואה בתורה דרך אספקלריא של אור נשמתו, ואור של תורה חוזר בנשמתו, ועל ידי זה מתעורר אור הגנוז בה, חלק א-לוה ממעל. בשעה שאדם מתעמק במעמקי התורה, אור נשמתו מתגבר ומצפונו מתרומם ומתנשא להרגיש את עומק החכמה האלקית ומתדבק למקור התורה.

אפשר להבין זאת על פי הנמצא בספרים הקדושים. כי חלק הנשמה שבתוך הגוף הוא מן הנמוכים שבה, ולכן מכנים את הגוף בשם נעל, שהוא מלביש רק את המדרגות התחתונות של נשמתו, אשר התחלתה ומקורה בעולמות העליונים. עבודת האדם בתורה ומצוות היא, להמשיך חלקי נשמה עליונים ולקרבן יותר לאדם, כי יהיו לא רק בבחינת "סובב", אורות מקיפין, אלא גם בבחינת "ממלא", דוגמת בחינות אלו שישנם למעלה... בלמוד התורה האדם מתעלה וממשיך את אורות נשמתו הפקודות למעלה ומתקרב לעולמות רמים יותר וחי בהם.

והנה בכל דור ודור מבהיק אור ספירה מיוחדת בהנהגת העולם, וחכמי התורה שבכל דור ודור מגלים אור מאורות התורה שנתנו להגלות באותו הדור. לכן נמצא בזהר הקדש כי כל חדוש דאורייתא הקב"ה נשיק ליה ומעטר לה, ונבנה ממנו עולם חדש. נמצא על ידי אור התורה מתמשך שפע אור לנשמות הדור, ועל ידי אור הנשמה מתגלה אור התורה...

כללו של דבר, על ידי תלמוד תורה בעומק הגיונה, מתקשרת נשמת האדם עם נשמת התורה, ובזה גם עם נותן התורה - נשמת הכל. אף דרך הגיונה שייך לכח מיוחד הטבוע בנפש בן ישראל, המתגלה להתקרב אל הגיונה של תורה ועל ידי אור תורה להתקרב לאור העליון, החולק מחכמתו ליראיו.

מובן כי יש בזה מדרגות, וכל בן ישראל המיגע ועמל בה, אור תורה מחייהו לפי מדרגתו הוא, ורק בהתקשרות תמימה יזכה להרגיש את נועם התורה וערבותה. (שם עמוד רח)

והנה מה שרגילים לבאר פסוקים כמו אלו בתור מליצה לתת לנו מושג ביקר ערכה הגדול של התורה, אין דברי המדרש מובנים כלל, ונפלא משל זה כי מה יתוסף לנו אם נדמה את התורה לעוד דבר אחד ונמשילה לחפצים שונים, הלא יכולים אנו להוציא את כל זה בכלל אחד, דהיינו שכל החפצים לא ישוו בה. אבל רואים אנו מזה מפורש שאין בזה שום משל ומליצה, אלא ממש דברים ככתבן, שבתורה נמצא באמת ענין כסף וזהב, שדות וכרמים, לפי ענינם למטה. כי התורה כוללת כל הענינים לפי משמעותן הרוחנית, שהיא השורש של ענינם הגשמי ונמצא בה על עניני ההנאה והעונג הנמצאים בכסף וזהב, שדות וכרמים, שכל דבר בפני עצמו יש לו הנאתו המיוחדת, אלא שבענינם הרוחני עונג זה הוא נעלה לאין שיעור ורחוק מרחק רב מההנאה הגשמית, שיש לו לאדם מכסף וזהב שדות וכרמים... (חלק ב עמוד נא)

רבינו ירוחם:

לא כן המתגדלים על יצועי התורה. עם לימוד התורה משיג האדם בהירות וברירות, רואה הוא כי אמנם יש סדר ומשטר נכון לבריאה, הכל במהלך ובכיוון, וגם את ישותו הוא, רואה הוא בתוך הפלפול, יצירתו, הולדתו וכל הויתו לא מדולדלות הן, כי אם כטבעת בתוך השרשרת, רואה הוא וחש את ההתחלה וגם את הסוף, מחבק הוא בזרועותיו את הראשית יחד עם האחרית...

כשמתחיל האדם את התורה, עם הפסוק הראשון של בראשית ברא, הנה תיכף הוא חש כי הבריאה אינה הפקר, הרגש ראשון זה כבר עושה מהפכה גמורה באדם לכל ימי חייו, רואה הוא מיד לפניו אדון מושל ומנהיג, הכל בסדר, הכל במשטר, הכל בחוק ומשפט, אין דבר יתר ונותר, אין דלדול ואין פזור... (דעת תורה בראשית עמוד א)

וכמו כל הבריאה כן כל התורה כולה רק כלי היא, מכשיר לתכלית אחת, והוא אומרו (דברים י') "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", הרי כי תכלית כל התורה לבא ליראה... גדול תלמוד שמביא לידי מעשה (קדושין מ') כל התלמוד כולו, כל גדלותו הוא בזה שהוא כלי מכשיר, שהוא מביא לידי מעשה, ותכלית החכמה היא תשובה ומעשים טובים... (שם עמוד יד)

הנפילים היו בארץ - וברש"י על שם שנפלו והפילו את העולם. כהקדמה ללימוד החומש צריכים לידע ידיעה זו. הנה אנשי העולם חושבים באופן אחר לגמרי מהתורה, ואם ילמדו תורה על פי יסודות המדע שלהם, לא ידעו פשט אף בפסוק אחד של תורה. כבר דיברנו מזה כמה פעמים בארוכה לידע כי התורה היא עולם אחר לגמרי, ולהבין תורה צריכים קודם כל ללמוד להתאים עצמינו אליה, ולהשתנות וליהפך לגמרי, וכמו אחד שראה בפעם הראשונה בחייו את האוטו איך שהוא מתנועע בעצמו בלי שום מושך אותו, הנה אינו יכול להשיג זה בשום אופן איך הוא זה, והוא מפני שאינו מתאים עם הנחותיו הקודמות. וכן הוא מצבנו, אנחנו כשאנו רואים בתורה "נפילים", "ענקים", "גבורים" מיד עומדת לנו השאלה איך זה? את זה צריכים לזכור תמיד, כי התורה היא עולם אחר לגמרי, וצריכים להתאים כל המחשבות לעולם התורה, ואז נדע ונבין פשוטו של מקרא, מיד כשלומדים תורה צריכים לידע כי נכנסים לעולם אחר. (שם עמוד לז)

...חז"ל גילו לנו בזה סוד גדול ונורא, כי אמנם בתורה ישנם כמה מיני מדורים, משפט, אמת, יושר ענוה, וכדומה, כל אחד הוא אמנם מדור גדול ורב, עולם מלא וחשוב לעצמו, אבל החוט השדרה של התורה שהכל מכוון אליו, שהכל סובב הולך סביבו הנה זה חסד. ענין החסד "רצה להיטיב", זהו חוט השדרה של תורה הקדושה, הוא האמצע של הכל, אבל משפט הוא רק לשמירת החסד, וכן אמת הוא רק לשמירת החסד, זה ענין שמצינו "חסד ואמת", כי יש חסד שאינו של אמת, ומובן שחסד כזה אינו חסד. המכוון אמנם הוא החסד, וממילא ישנו אמת בכדי לשמור על החסד. וכשהחסד הוא של אמת אז יש כאן חסד... חוט השדרה של התורה הוא חסד, וכל יתר הענינים אינם אלא משרתים שומרים לחסד - "הזיין מלפניה והזיין מלאחריה והיא באמצע"... (שם עמוד פז, וראה עוד אדם)

וכמה נעימים אחרי כל הצעת דברינו דברי חז"ל (במ"ר י"ד י"א) "למה נמשלו דברי תורה כדרבן, לומר לך מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונים לב לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים". צריכים להבין זה פשוט, אם יאחוז אדם בדרכי חכמים ויהלך אחריהם, אף על פי שאינו יודע כלום, סוף סוף יגיע לדרכי חיים. אירע לי פעם באישון לילה לרדת במדריגות מהקומה הרביעית של בית מסוים, ואיך מוצאים את הדרך, הרי סולמי המדריגות מתעקמים והולכים? אך הדבר פשוט כאשר לסולמות יש מעקה, הרי אוחזים בהם ומכוונים את הדרך היטב. כך הוא הסוד של דברי חכמים, כשאוחזים בהם מכוונים את הדרך ומגיעים לדרכי חיים... 

לכך נאמר וכמסמרות נטועים, נתן לדברי תורה כח של ברזל וכמטעי שרשיו של אילן. והוא הוא כל דברינו, שהסוד של תורה ודברי תורה הוא שעושים את האדם לנטיעה, למחובר ובלתי נייד, ובצד ההיפך, שם הסוד שמכל מעשה ומעשה נעשה האדם למתנדנד, ונעקר ממקום חיבורו, "וילכו אחרי ההבל ויהבלו"... (שם עמוד קמח)

המשנה דקנין תורה מונה מ"ח דברים גדולים שהתורה נקנית בהם, וכולן מדות טובות, והוא כי היסוד הוא שצריך לקנות תורה ולשלם עבורה, והתשלום הוא הסימן עד כמה מעריכים את התורה וכמה מעריכים מעלתה, ואז "יהב חכמתא לחכימין". בעת קבלת התורה אמרו חז"ל (תנחומא ויגש ב') שאמר הקב"ה לישראל תנו לי ערב שתקיימו אותה וכו', אמרו לו בנינו יהיו ערבים שלנו, מיד קבלן הקב"ה ונתן את התורה לישראל. מזה שמוכנים למסור עבורה את הילדים זהו סימן שמחשיבים את התורה, ואז ודאי יכולים לתת להם את התורה... (שם שמות עמוד קכד, וראה שם עוד)

ואלה המשפטים - משפטי האומות יסודותם הסכמת בני אדם לפי הזמן והמקום בתנאי החיים של הצבור שלהם, אינם מחויבים ומוכרחים בעצם, היום הם מקובלים ומחר יהיו דחוים... משתנות הן לפי רצונותיהם ומצב רוחם שבכל רגע ורגע... כי על כן כל דברי משפטיהם וחוקותיהם אין להם כל המשך, אלא סתירות בכל חלקיהם... ואין שום צורך בתרוץ של "הכא במאי עסקינן" וכדומה, כי אין להם כל סדר כלל וכלל.

לא כן היא התורה, כי מעשה אלקים היא. ולא רק שאינה מיוסדת מהסכמי בני אדם, אלא בהפך, התורה היא שיסדה את האדם, הקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא, רוצה לומר בורא האדם ויוצרו עשהו ותקנו על פי התורה ומצוותיה. האדם הותכן בכל מתכנותיו בהתאם לאזהרות התורה ומצוותיה... משום שרצתה התורה להזהיר על מצות כיבוד ניתנו לאדם אב ואם בכדי שתוכל להתקיים מצוה זו, ונמצא לפי זה שלא האב והאם סיבת מצות כיבוד, אלא להפך, מצות כיבוד סיבבה לאב ואם. דברי התורה חיים וקיימים לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת, התורה והאדם אחד הם, וכמו שהאדם הנהו על מתכונתו לעולם, כל אבריו של האדם לא נשתנו ולא ישתנו בכל הזמנים, מאז היו לו שתי עינים ושתי אזנים... כן בדקדוק לא תשתנה התורה הקדושה...

כי על כן גם תמצא בתורתנו הקדושה ענין של כלל, נקודה הכוללת כל התורה כולה, כמו ואהבת לרעך כמוך וכדומה, כי כנפש כן תורתה, נפשו של אדם אחת היא ושלמה, כי על כן התורה אחת היא, שלמה ותמימה. כל התורה נקודה אחת לה. וכבר אמרו כי כל התרי"ג מצוות כלולים בעשרת הדברות, ועשרת הדברות כלולים באנכי, ואנכי כלול באות האלף, ואות האלף כלול בהקוצו שלו... כמו שבמחשבה אחת כלולים בה כמה דיבורים ואמנם כי רק המשכיל והוא יכירם טרם יציאתם מכח אל הפועל... ככה בהתאמה מדויקת היא תורת האדם, התורה הקדושה אחת היא בנקודה שבה הכל נכלל, בכל מכל כל... (שם עמוד רכא)

חמשה בקר ישלם תחת השור -...שור שהולך ברגליו לא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו משלם ה', שה שנושאו על כתפו ד' הואיל ונתבזה בו. נורא ומבהיל מאד להמתבונן בדברים. הלא בשאלת משפט אנו עומדים עסוקים כאן להעניש גנב בעד גנבתו, ומי הוא זה שהיה אומר להביא כאן בחשבון ענין של כבוד הבריות, ומה גם חשבונות דקים כאלו אשר הגנב בעצמו אף לא שם לב עליהן ולא הרגיש בהן כלל... הלא זה רום מדרגת חסד ורחמים, תכלית חמלה וחנינה. והנה משפט התורה מביא את אלה כולם בחשבון, וגם עוד מנכה בהם חמשית מן העונש. הא לנו משפט ה', בהנימה הראשונה של משפט כבר ארוגה בה צדקה וחסד למעלה מהשגתינו, עצומו של משפט חדור הוא כולו בצדקה... (שם עמוד רכח)

אמרו ז"ל (אבות ג' י"ז) אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה. מלת יראה לקוחה ממלת ראה, כל ענין היראה בא מצד הראיה, שכשרואים את הבורא ית' ממילא הוא שמתייראים מלפניו... והנה סוד כל ענין התורה הוא שבה מתראים תיכף עם הקב"ה פנים אל פנים, תורה נקראת לבושו של הקב"ה בכל אות ובכל תג שבתורה הקדושה נארגת מציאותו ית' כל דרכיו וכל מדותיו בתורה מאוצלות, וכשלומדים תורה הקדושה בעל כרחך מתראים תיכף עם הבורא ית'... והרי באמת אין שום דרך אחרת לידע אותו ולהתראות עמו ית' בלתי תורתו ית', כן אמר הכתוב (ירמיה כ"ב) "דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאם ה'", דן דין עני ואביון הוא סוד התורה, וידיעת ה' באה דוקא מתורה.

ואדם הלומד תורה ואת ה' לא ידע, אכן זה באמת מהפלאים היותר גדולים, אשר כבר הנביא מתמיה על זה, "ותופשי התורה" - לומדים כל התורה וגם מקיימים אותה - "לא ידעוני" (ירמיה ב'), היאך זה יתכן ללמוד אותו ית' ובה בעת "לא לדעת" ממנו ית', האיך זה אפשר להפריד אורייתא מקוב"ה אשר חד הוא, זוהי אמנם פליאה גדולה ונשגבה. מה המה הקלקולים המהוים פירוד בין הדבקים, עד שהנביא אמר (ישעיה כ"ט) "ויאמר ה' יען וגו' ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". מלומדה הוא כנראה הקלקול הרב והעצום שבכחו להפריד תורה מהבורא ית'. אבל מצד מציאות עצמה של תורה אמנם כי זה לא יצויר בשום אופן...

זהו ביאור אמרם ז"ל "אם אין חכמה אין יראה", כי בלא תורה אי אפשר בשום אופן לראות אותו ית', ואיך איפוא ייראנו? ואם אין יראה, אם אין לומדים בתורה ישר אותו ית' אין תורה - נשאר בלי תורה, הוא יהיה בתורה עם הארץ ובור גמור. הש"ס הגדול הוא ידיעתו ית' ותורה בלי ידיעת ה', בלי יראה, הנה זה כלומד "חיי אדם" מבלי שילמדו ש"ס תחילה, היש טעם ללימוד זה? תורה ויראה הנן ממש באות כאחת, תורה מביאה לידי ידיעה אותו ית' לידי ראיה אותו, לידי יראה אותו, ויראה, אם רואה ויודע אותו ית' - כי אז הוא מבין תורה...

ועתה אגלה לכם סוד גדול שיוצאת מזה תורה חדשה למעשה. שכשם שבתורת בין אדם למקום, הנה לימוד התורה הוא לימוד ישר את הבורא ית', והתורה וידיעתו ית' הנן בלתי מתפרדים, ואם אין יראה אין תורה, כן ממש הוא בתורת בין אדם לחברו, בלימוד דיני בין אדם לחברו, הוא לימוד תורת חברו, ולימוד תורת חברו בלי חבור חברו, אין תורה כלל - ישאר ריק בלי תורה, ישאר בה עם הארץ ובור גמור... (שם עמוד רלא, וראה עוד אדם-וחברו)

עוד גרגיר אחד אני רוצה להוסיף לכם, לפי היסודות הנ"ל, שתורה ומצות עיקרן הן דרכים, דברים כפשטן, דרכים ממש, אשר בחמלתו הגדולה והיתרה ית"ש סלל לפני האדם דרכים להובילו אל המלך והיכלו, ושבלתי דרך סלולה אין עצה לכל עליה, יוצא לנו מזה, שגדרה של התורה הוא שהיא דרך לכל אחד ואחד ממש, וזהו יתרון תורתנו הקדושה שהיא תורה כללית, רוצה לומר כוללת כל הנבראים כולם, בגדר לפלוני ולפלוני, בשמו ובמקומו, ממש תורה לכל אחד ואחד במיוחד, ותורה שאינה לכל אחד ואחד לא תוכל להתכלל בתורתנו הקדושה. ואפשר שזהו ענין שמצינו בחז"ל למשל (מגילה ז') שלא רצו לכלול מגילת אסתר בכלל התורה עד שמצאו רמז לזה בתורה, ואף שכבר אמרו שם אסתר ברוח הקודש נאמרה, אבל בעייתם היתה בעיקר אם היא בגדר התורה שתהיה דרך לכל אחד ואחד, ואם אינה דרך לכל לא תוכל להכנס בכלל התורה...

ויוצא לנו מכל דברינו הערה נוראה, מאחר שענין התורה והמצוות המה הדרכים המיוחדים אל המלך והיכלו, והדרכים המה לכל אחד ואחד בפרט, לפלוני ולפלוני בשמו ובמקומו המיוחד, נמצא כי אין לעבור בשום אופן אף לא על תחנה אחת, שהדרך וכל התחנות, הכל הן המוכנות לכל אחד ואחד לתכלית נסיעתו. וכל דבר ודבר מהתורה במדויק שייך לכל אחד ואחד דוקא ודוקא, כי על כן בנטיה קלה מני הדרך, אף פסיעה כל דהו, מעמדת את האדם בסכנה גדולה, כי אובד הוא את הדרך, ואיך בלי דרך יובל ההרה. ידע זה האדם כי אז יצליח! (שם עמוד רצג)

ומזה יצא לנו הערה גדולה, כשנתבונן בכל דיני התורה נראה וניכר שהיסוד הוא עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט), ומיסוד החסד נובעים כל דיני התורה, האדם והתורה המה רק חסד, תחילת היצירה היא חסד, מפני שרצה הקב"ה להיטיב עם ברואיו ולא אחרת. וממילא סוף מעשה מחשבה תחילה, כל דמות האדם ותבניתו וכל הנהגתו ודיניו נובעים מהשרש של חסד, כל דיני בין אדם לחברו המה מהיסוד של קיום העולם, כמו גזל, וכל כיוצא בזה. וכל קיום העולם בנוי על חסד. נשמת התורה היסוד היא חסד, תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים (סוטה י"ד), ואם כן סוף כל סוף הושרש והונח אצלנו ענין החסד כל כך עד שהמה אצלנו כמו דינים. ענין איסור רבית הלא פשוט שרק חסד הוא, ואין כל אומה מבינים איסור זה, ואצלינו הוטבע בינינו מדת החסד בזה עד שנחשב אצלנו כמו דין גמור וחמור... (שם עמוד שה, וראה שם עוד)

...והנה זה הוכחנו והראנו בצד החכמה. אבל בצד המעשה לא ראינו מעולם איש אשר יעשה מעשים טובים ויתקלקל מהם, אדם הגדול במעשים טובים לא אמרו כי יצרו גדול, כי סוד הדברים הוא, כי מעשה הוא סוד השלמה, וזהו סוד התורה כמתכונתה, כי תורה היא לכודה ומהודקת במעשה, תורה הולכת שלובי יד במעשה, וחכמה לבד בלי מעשה היא העדר המציאות כאמור, והמשלים הוא דוקא מעשה.

זהו ענין אמרם ז"ל (יומא ע"ב) זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המות. זכה - אם האיש מזוכך הוא, אם תורתו הולכת יחד עם סוד ההשלמה, כי אז התורה ודאי סם חיים היא, לא זכה - אם תורתו אינה הולכת יחד עם סוד ההשלמה, אלא חכמה לבד, כי אז כבר בהכח נעשית לו סם המות, החכמה בעצמה היא סם המות, כי חכמה לבדה בלי מעשה היא הסם המות היותר גדול כמבואר. (שם ויקרא עמוד לה)

...למדנו מזה כי התורה היא כלי אומנתו של הקב"ה, אסתכל באורייתא וברא עלמא. רוצה לומר התורה היא הדפוס אשר אומנין עושין מתחילה טרם שיתחילו לעשות במלאכתם עושים מתחילה דפוס לפי כל תמונת המלאכה והמלבוש אשר הם חפצים לעשות, ואחר כך ילבישו המלבוש על הדפוס, ורואים אם הוא מכוון בכוון גדול להדפוס... למדין אנו מזה עיקרים גדולים, שכל העולם נברא רק בתמונת לבוש להדפוס, כל חומר ודפוס העולם, סדריו וכל ניהוגיו עם כל הכיוונים אשר בהן הנן משוכללין לפי הדפוס של התורה, ואם כן כל מכוון האדם צריך להמדד ולהתאמת אל רצון התורה בדקדוק גדול... ולכן יצא לנו מזה יסוד גדול, כי הנהגת השי"ת בעולמו להשלים המכוון איך להלביש העולם למכוון התורה שהיא הדפוס...

הנה עיקר מכוון התורה היא אמונת ה', ולכן נברא העולם בתמונה זאת ובאמצעים רבים והנהגות רבות לפי ההכנה הנדרשת על פי הנהגת אמונה, ומזה יסתעפו אופני כמה הנהגות, דהיינו דרך הסבות... ומזה יצא כל ענין הזורעים בדמעה ברנה יקצורו (תהלים קכ"ז) וכן כל ענין משא ומתן ונשאת ונתת באמונה (שבת ל"א) לנסות את האדם אם הוא מותאם לצורת האמונה.

וכן הנה התורה היא דפוס של קדושה, ולכן נבראו על דרך זה כל הנהגות העולם השייכים לזה, דהיינו כי נבראו טהורים וטמאים וכל דרכי הקדושה והטומאה הכל כדי לנסות את האדם אם הוא מותאם לצורה של קדושה... (דעת חכמה ומוסר חלק ג ב)

נתבונן נא בדברים ונראה נוראות רוממות מדת התשובה. התורה הקדושה, שהיא מדת התקרבות לה' היותר גדולה, שזהו כל סודה וענינה להתקרב לשמו ית' שזהו תכלית כל - "ואני קרבת אלקים לי טוב" (תהלים ע"ג כ"ח), היא רק עד חטא, "מצוה מגנא ומצלא בעידנא דעסיק בה, תורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה" (סוטה כ"א), כל זה אינו רק קודם החטא, לאחר החטא תורה שוב אינה מועילה כלום, חטא הוא חוצץ ומפסיק אפילו במצב של התקרבות כל כך גדולה כמו בתורה הקדושה... (דעת תורה דברים ב עמוד קסט, וראה עוד ערך תשובה)

האומר יברכוך טובים הרי זה דרך מינות ודאי, ובגמרא (כריתות ו') אמרינן דאדרבא דוקא כשכולם באגודה אחת, טובים ורעים יחד, אז מתקבלת ורצויה התפלה ביותר. אמת לאמיתו הוא כי תורה היא ספר בריאות לאדם, אבל אם יאמר לך אדם שזהו מהותה של תורה הרי זה דרך מינות, הן אמת הוא שרופאים מצווים גם כן שלא לאכול בלא נטילה, אבל נטילת ידים של תורה הלא היא תורה שלימה בהלכות רבות, דוקא בכלי ודוקא רביעית, ומסכת שלימה שנינו בנטילת ידים ואם לאו אין זו נטילה, נטילת ידים של תורה היא חוקים וגזירות... (שם שם עמוד רה)

הייתי חפץ שיפרסמו את כל זה, ספרו לי על הרבה שלומדים עם ה"אשכנזים" שיש להם טורח רב להסביר להם ענין שור רעהו ולא שור של עכו"ם. אין אני יודע שום טעמים, ואין לי כל צורך בשום טעמים, כך כתוב בתורה ולא יותר, יהודי שלנו מבין זה היטב, לא חסר לנו שום ביאורים, כך לומדים תורה, ועל דרך זה הוא תורה, תאמרו להם ששור רעהו קאי גם על געטע (סופר ומשורר). מעט הם הרחמים הנמצא בתורה על גוים? הלואי והיו הגוים מרחמים אחד על רעהו כמו שהתורה מרחמת עליהם, והיה כבר טוב להם.

שור רעהו אמר הכתוב ויותר אין אנו צריכים לדעת, האמת לאמיתו הוא שמי שאומר שמדותיו של הקב"ה רחמים הרי זה דרך המינות, כל הדורות מתענים עשרה בטבת מפני שהיו צריכים להעתיק את התורה ולא כל צרכה... 

רואים אנו מזה יסוד גדול והערה נוראה, כי תורה לא תמימה כמציאותה הקדושה, איזה הקטנה כל דהו ממדתה שארוכה מארץ ורחבה מני ים, איזה חסרון כל דהו, אפילו חסרון מן איזה דרש המלמד את האדם דרך ארץ וכדומה... לא רק שאינה תורה, אלא "דת יוונית" כבר כאן, דת אחרת כל כולה... (שם שם עמוד רה)

מכתב מאליהו:

במה גדול כחם של חכמים ראשונים ואחרונים להגיע לטהרת הלב כזו? על ידי שספגו את התורה לתוך לבם והתדבקו בה בכל עצמותם.

כי התורה הקדושה תורת אמת היא, מן השמים היא, זאת אומרת, מורם לאין ערך מצמצום האדם ונגיעותיו. דעתה והשקפתה טהורות לגמרי מכל ערפלי החומר המאפילים בעד ראייתנו. מה גדלו חסדי ה' אשר הוריד אל תוך חשכנו חמדה גנוזה זו, כי בזה איפשר לנו, גם במצבנו הדל, לראות דרכנו לאור השקפתה הבהירה, במדה שנתאמץ לרכוש השקפה זו על ידי שנבטל דעת יצרנו מפני דעתה, בלימודה, בהשב אותה אל לבנו, ובכפיית היצר במעשה מצוותיה, בה במדה נזכה להשתחרר מן הנגיעות ולראות עולמנו ברור לפנינו... (חלק א עמוד ס)

ובתורתו - אם כי בתחילה אהב כל כך את התורה מפני שהיא תורת ה', אך כאשר יעסוק בה, יאהב אותה עוד יותר, כי ירגיש שהתורה היא שלו, היא כל הונו, היא כל עושרו ואושרו, כי כל עסקו אשר עסק בה, וכל המצוות אשר קיים שלו המה, חייו ממש המה, ועל כן יאהב את התורה באהבת החיים... 

יומם ולילה - ירגיש כל כך כי התורה היא כל חייו ממש, עד כי לא יוכל לחשוב בשום דבר אחר, לא ביום ולא בלילה, אלא רק בעסק התורה והמצוות לבד. (שם עמוד פג)

...צפה הקב"ה שסוף זה (בן סורר ומורה) ליגמר נכסי אביו ונכסי אמו ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות וסופו לשכח את תלמודו... פירוש כי כל זמן שעדיין דבוק בתלמוד תורה עוד תקוה לפניו שישוב, אבל אבד את תלמודו אבד הכל.

ועוד הראה מה שכתב רבינו יונה בפירוש לאבות, שינה של שחרית וכו' מוציאין את האדם מן העולם, כי על מה נברא האדם? אך לעסוק בתורה, והיא אורך ימים ושנות חיים, ואם לוקח הוא דברים כאלה (לישון וכו') למה לו חיים? וראוי לטורדו מן העולם כי הבל הוא והבל ימיו... וצריך עיון אם כל כך חיוני הוא ענין תלמוד תורה, אם כן באמת איך אפשר שיחיו הבטלים מתלמודם?

אמנם אלה חיים בזכותו של שטן. המה כלי השטן, אשר יסית את האחרים לבטלם מדברי תורה, באמרו, ראה פלוני בטל מתלמודו וחי. ולא טוב היה לו לזה למות ברעב, מאשר ימכור את עצמו לע"ז? (שם עמוד קו)

...אמר ר"א עמי הארץ אינם חיים... כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו. פירוש דרק אור תורה בלבד, היינו מי שהתורה מאירה ללבו באופן שמשתמש לאורה ועושה כל מעשיו על פיה, זוהי בחינת חיי העולם הבא, אבל מצוות בלי תורה פירוש שאינן באות מתוך שאיפה רוחנית אלא מקיימן רק מתוך הרגל וחינות, עדיין אין בהן גדר חיי עולם הבא...

בראותי זאת התענינתי לדעת אם כן מה היא המדה אשר תוכל לשאר בנו מהקליפה ואף על פי כן יהיה שייך בנו גם חיי העולם הבא? הסתכלתי במה דמסיק, אלא זה שמשיא בתו לתלמיד חכם ועושה פרקמטיא לתלמיד חכם... משיא בתו לתלמיד חכם הוא המצטיין ביותר בדביקותו בתורה והתבטלותו אליה, והוא בכל נפשו שואף להתחבר בה, והוא יתן למען התורה ולומדיה את כל היקר בעיניו ביותר וכל אשר לו ממש, וזהו שמשיא בתו לתלמיד חכם לא לטובת עצמו אלא למען התלמיד חכם שתהיה לו אשה. ואם מבין שזהו גם טובת עצמו וטובת בתו, אף שרוב תלמידי חכמים עניים וכך דרכה של תורה, ומכל מקום מתוך אהבת תורה מבזה הוא את טובות העולם הזה ודבק בתורה, הלא זהו ביטול היש שקונין בו העולם הבא...

מהנה ממעותיו לתלמיד חכם, פירוש אחר שגמר כל חיוביו, כבר נתן צדקה מעשר וגם חומש... וראה זם מצאתי מציאה גדולה ממש כגדר דברינו אלה ברש"י ז"ל מהדורא קמא שמביא בשיטה מקובצת בכתובות שם, שפירש הא דעושה פרקמטיא, שמוליך סחורתו של התלמיד חכם ממקום למקום ומרויחו... תגדל שאיפתו הרוחנית כל כך, תהמה אהבת התורה כל כך בלבבו עד כי יפנה מכל עניניו ויקבל על עצמו את הגרועה והכבדה שבמלאכות אך למען שהתלמיד חכם יוכל ללמוד תורה ולעסוק בעבודת ה' מתוך המנוחה.

כללו של דבר, אין עולם הבא אלא בבחינת התורה (אם בבחינת יששכר או בבחינת זבולון), וגם המצוות אינן שייכות לעולם הבא אלא אם כן נובעות ממקור תורה, פירוש משאיפה תורתית, שאיפה רוחנית ממש... (שם עמוד קז)

והנה הערכתה של התורה הקדושה היא בודאי המעולה שבהערכות, כבר ביארנו במאמר "תורת אמת" שמגדרי תורה מן השמים הוא שהתורה הקדושה מורמת מעל כל הנגיעות האנושיות ומשפטה הוא משפט האמת המוחלטת... על כן מובן שהבחנת התורה בחטאים היא דקה עד אין שיעור. למשל הנה התורה מודיעה לנו שמשה רבנו ע"ה חטא ב"לא האמנתם בי", ואף על פי כן מפרשי התורה נלאו לדעת מהות חטאו... (שם עמוד קסא, וראה שם עוד)

וכן להיפך, מי שלא דבק בתורה בחייו, ומחשבותיו היא בפירוד ממנה, לא יוכל לחשוב בדברי תורה לאחר מותו כלל. וכבר ביאר מו"ר רבינו צבי ברודא זצ"ל דברים נפלאים ונוראים במשלי א', אנו מוצאים את עצמנו חושבים בדברי תורה ואין אנו מתפעלים ותמהים על זה כלל, כי דבר פשוט הוא בעינינו כי אנו מסתכלים באיזה ענין וחושבים ומעיינים בו, אבל שלמה המלך ע"ה ראה נפלאות בזה, הלא אמר "חכמות בחוץ תרונה ברחבות תתן קולה" וגו', מי שמע קולות החכמה ואיפה היא צווחת? אבל היודע את הנפלאות שבאפשרות המחשבה בתורה, וכי אפשרות זו פתוחה לכל אדם, הרי זהו היא הקריאה היותר חזק... מי שלא דבק בתורה בחייו, מי שהתורה לא נעשית מהותו בחייו, הוא לא יוכל להבחין במחשבתו מחשבה בתורה לאחר מותו אם גם ירצה לשנן כל היום דברי תורה, הנה מחשבתו לא תתפוס אותם כלל. זהו חסד מיוחד אשר תתפוס מחשבת האדם בחייו את עניני התורה גם אם אין מהותו תורה, אבל לאחר מיתה ענין המחשבה חוזרת למתכונתה, וכל שאינה מציאות בו אינה נתפסת במחשבתו כלל... (שם ריז)

גדר המקוה הוא, שיוצאים לגמרי מעולם השקר, יוצאים מעולם הזה לגמרי, דאפילו השערות יהיו בתוך המים, והמים בחינת תורה כידוע, וכניסה למקוה היינו כניסה לגמרי אל התורה. ולא זה בלבד, אלא בהיותו בתוך התורה צריך להיות בדבקות גמורה, שלא תהיה אפילו חציצה קלה בינו ובין התורה. והתורה שנכנס לתוכה צריכה להיות רוחנית לגמרי בלי שום מחשבת עולם הזה. הן, מים שאובין פוסלין את המקוה, כי כבר נכנסו המים אל כלי שענינה לתשמישי עולם הזה, על כן פוסלת הכלי את המים, ואפילו אם הכונה היתה למען המקוה שהיא רק לטהר... וכן נפסלת המקוה בזוחלין, שהמים מתמעטים, ואף שהם עדיין כשיעור, ורק במי מעין אשר תמיד מתחדשים ובאים לא שייך פסול של זוחלין. וכן יש פסול בדברים הראויים לקבל טומאה, כי השייכות אל אפשרות הטומאה כבר מעכבת בפני הטהרה. כאלה הם גדרי הטבילה, שהיא בחינת הדבקות הגמורה בתורה.... (שם עמוד רסא)

אבל עלינו להכיר שאפשרות קבלת התורה פה למטה היא אך מתנה ממנו יתברך - נס ממש, כמעלי פילא בקופא דמחטא. וזהו אמרם ז"ל בנדרים (נ"ה) וממדבר מתנה - העושה את עצמו כמדבר התורה ניתנת לו במתנה... זהו גדר הקדמת "נעשה ונשמע" לקבלת התורה - נעשה קודם שנשיג וקודם שנבין, שהיא ביטויה של ההתבטלות הגמורה אליו יתברך, רק הכנה זו מאפשרת "נשמע", רק היא התנאי למתן התורה, משום זה כה גדולה היא מעלת לומד תורה לשמה, כי לשמה פירושה בהסתלקות כל נגיעות המדות והרצונות שהן ההגבלות הגשמיות, ובזה התורה ניתנת במתנה... לפי זה כך היא דרכה של קבלת התורה, מראש יתקן האדם את מדותיו וישים עצמו - אנוכיותו - כמדבר וכאין, ואחר כך זוכה למתנת התורה שנותן לו השי"ת ממרומיו. אבל קודם שיתקן את מדותיו הרעות לכאורה אי אפשר שישיג את התורה.

אכן מצינו בדבריהם ז"ל מאמרים המראים לכאורה את ההיפך מזה, אמרו ז"ל (קידושין ל') בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, הרי שנאמר על עצם התורה שהיא בתוך הבריאה, ואם כן לכאורה היא מצומצמת כבריאה עצמה שהיא בתוך ההסתר וההגבלה... אם כן כנראה, מתן תורה קודם לתקון המדות, ואדרבה היא ניתנה כדי לתקן את המדות...

אולם ידוע שהתורה ניתנה פעמיים לישראל, פעם ראשונה קודם חטא העגל, ופעם שניה אחר החטא, בי' בתשרי. גדר מתן תורה וקבלתה שונה לגמרי בשני המצבים, ושינוי זה משתקף בהבדלים שבין הלוחות הראשונים ללוחות האחרונים. הלוחות הראשונים היו כולם מן השמים, הן הכתב והן האבנים, אבל בלוחות השניים כתיב פסל לך, שהיו האבנים מלמטה, ורק הכתב מן השמים. וכבר העיר הרדב"ז ז"ל בספר טעמי המצות שהאבנים מסמלות לבם של ישראל אשר עליו חרותים דברי התורה, גדר קבלת התורה שבבחינת הלוחות הראשונים הוא זה של הלב הטהור שכבר הגיע להתבטלות גמורה אל האמת, ואין מתעוררות בו מדות רעות כלל. זהו גדר מדרגת גן עדן, יצר הרע מבחוץ. במדרגה זו קונה האדם את התורה במתנה ממנו יתברך בבחינה שהיא למעלה מכל הגבלה, ובהתרוממות על כל המעשים כנ"ל... 

אבל לאחר חטאם של ישראל היו הלוחות השניים מאבנים שלמטה, והענין ללמד לנו שצריך לחרות את התורה על הלב שעדיין אינו מזוכך, דרגה זו מקבילה אל מדרגת "דעת טוב ורע", שהיצר הרע בפנים והמדות הרעות פועלות בתוך הלב, קבלת התורה בבחינה זו ודאי שיש בה מן הצמצום. זו בחינה חיצונית יותר, ואף שיש בה מעין חילול, הסכימו לזה בשמים כדי לצרף ולתקן את המדות הרעות, זו בחינת התורה שבבריאה המצומצמת, בחינת בראתי לו תורה תבלין.

עיקר קבלת התורה הוא בלב ולא בשכל לבד, כמו שכתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך", וקבלה שבלב בלתי אפשרית אלא בהסתלקות כל הנגיעות, שהיא בחינת לשמה... (חלק ב עמוד כו)

קודם מתן תורה היתה התורה למעלה, בשמים, שלא היה אפשר להשיגה אלא במדרגות העליונות שבסולם העליה, ומי שהגיע לשם, גילה את התורה בתוך נשמתו המזוככת, לפי דרגת עצמו שהגיע אליה... בבחינה זו מי שעלה מעצמו וזיכך את נשמתו הוא מצא את התורה בנשמתו, והשגתו היתה על פי מדרגתו שקנה. אולם לא היתה האפשרות ההפוכה, שעל ידי התורה יזכך את נפשו, כי הזיכוך היה צריך להיות קודם לתורה.

גדר אמרם ז"ל שקיימו האבות את התורה קודם שניתנה הוא, שזכו בעוצם קדושתם להשיג את שורש המצוה, ועל פי זה עשו את המעשה, בבחינת זכרון למה שקנו כבר בנפשם, ולא בבחינת קיום ציווי...

כתב רש"י ז"ל על הפסוק ככלותו לדבר אתו (שמות ל"א) מלמד שהיה משה שומע מפי הגבורה וחוזרין ושונין ההלכה יחד. וכתב הרדב"ז שומע מפי הגבורה פירושו שהשיג את שורש התורה, שאין בזה אלא בחינת שמיעה לבד. אבל בחינת הלכה למעשה, בחינת התורה שנשתלשלה אל תוך עולם המעשה, אינה מתגלית אלא בצירוף אל המקבל מעולם התחתון, את התורה בבחינת הסתר לא שייך ללמד אלא על ידי סיוע ההסתר גופו, על ידי הכנסת האור אל תוך החושך, וזוהי בחינת "שונין הלכה יחד", בצירוף של הנותן והמקבל.

זהו ענין מתן תורה על הר סיני, שהתורה הורדה אלינו בבחינת מצוה, וזהו ענין הקדמת נעשה לנשמע, מאז אפשר לאדם להדבק בתורה גם בהיותו בדרגה נמוכה, ולעלות על ידה בשמרו את מצותיה, בדרך "מצווה ועושה", ועל ידי זה יכול לבא אל הנשמע, שהיא מדרגת השמיעה הפנימית, אלא שתנאי אחד לזה, והוא שיעשנה כמצות ה', כדי לקיים רצון בוראו, ולא מתוך הרגל גרידא...

עתה כיון שירדה התורה למטה, אי אפשר להשיג השגה אמיתית בכל מדרגה שהיא אלא על ידי התורה. גם דרגות של רוח הקודש ונבואה מתגלות רק בכח התורה, וזה שאמר הכתוב "לא בשמים היא"... (חלק ג עמוד נא)

כל אופני דרכי הלמוד שבכל הדורות הם בבחינת פלפולא דמהדר את התורה לכל דור. בדורנו, דור עקבתא דמשיחא, נתגלה לנו על ידי גדולי הדור, דרך ההבנה בהלכה ובאגדה, שמאירה אפילו לפחותי מדרגה ולקטני ערך. וזוהי בחינת קבלת התורה שבדורנו. הרי אמרו רז"ל שכל הנשמות עמדו במעמד הר סיני, וזה היה כדי לתת לכל דור כח מיוחד לקבל את התורה. המגלה את התורה לאמיתה בדור ההוא, דוקא במצב של הסתר, כשנתמעטו הלבבות, מתגלה דרך הלמוד שעל ידו אפשר לחדש חידושי תורה. והעמל בתורה ומחדש חדושים מרגיש שהתורה נעשית שלו ודבק בה, כמאמר רבה, ­לבסוף נקראת על שמו, שנאמר "ובתורתו יהגה יומם ולילה".

זה הוא גדר "קודשא בריך הוא חדי בפלפולי דאורייתא", כי שמחת הקב"ה כביכול, היא במה שרואה בנו שמחת החידוש וההשתלמות, על ידי עמל ויגיעה רבה משיגים אנו חידושים נפלאים, ועל ידי שמחתנו בהם הם מתרבים, כמו שכתוב (תהלים קי"ט) "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב". קבלת התורה מתוך אהבת העמל, והגילוי מתוך ההסתר בדורות הבאים, הם ההשלמה לעיקר מתן תורה בשעתו... כי הגילויים הנשגבים בשעת מתן תורה שכבשו את בני ישראל, הם בחינת "כפה עליהם הר כגיגית", ועדיין אינם בגדר מתן תורה בשלמות, ואימתי הקבלה היא בשלמות - כשמתגלה דבקותנו לתורה דוקא מתוך ההסתר הגדול.

כשאנו עמלים בתורה, מעמיקים בהבנתה ומחדשים חידושים בהלכה ואגדה, הרי שעוסקים אנו ממש בגילוי כבודו יתברך, זו היא הדבקות בה' ובתורתו במדרגתנו. (שם עמוד נה)

יש תורה שהיא מצוה, ויש מצוה שהיא תורה, כיצד? בתחלה, קודם שעמל ויגע בה, ועדיין לא נעשה קנינו "תורתו", נמצא שהאדם לומד תורה אבל עוד לא דבק באור התורה, על כן למודו הוא בגדר של מצוה. וכיון שלומד על מנת לעשות, יכול הוא להגיע על ידי למודו לידי מעשה בדרך של מצוה גוררת מצוה, ובבחינה זו נאמר "תלמוד גדול שמביא לידי מעשה", שהתלמוד נתלה במעשה. אולם גם בבחינה זו יש בו עדיפות על שאר מצוות, כי הרי זולת ענין המצוה שבלמוד מגלה הוא גם בנוגע לשאר מצוות את חיובן ואת אופני וגדרי קיומן.

במדרגה גבוהה מזו האדם דבק בלמוד, עד שהתורה נעשית חייו ממש... אז בהתדבקו לתורה, הריהו דבק באור התורה ממש, ובזה הוא דבק בהקב"ה, ובודאי זוהי תכלית כל המצוות, לכן בבחינה זו התלמוד גדול מכל המצות...

אחר כך כשהאדם דבק בתורה זוכה הוא עוד שאור התורה נכנס ומתפשט בכל מעשיו - כל מעשה שעושה יהיה חדור מאור תורתו, ושוב על ידי עשיית כל מצוה מתחזק בו האור, ובכל מעשה ומעשה הריהו קובע בעומק לבבו את אשר למד בתורה, ובזה הריהו זוכה לקיום המצוות בכוונה ובדבקות. נמצא שהמצוה הופכת לתורה, כי עשייתה יוצרת דבקות ואור. לדרגה זו רמזו ז"ל באמרם (ב"ר) "יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים", כלומר שמעשיהם הם בבחינת אור, היינו שעולים מבחינת כי נר מצוה לבחינת ותורה אור... (שם עמוד נט, וראה שם עוד וערך למוד)

בספר תניא (פ"ה) ביאר שכל המצות המעשיות הינן לבושים לנפש האדם וכן הוא במצות תלמוד תורה, שהדיבור הקדוש הוא הלבוש. אך יש מעלה יתירה לידיעת התורה, היינו העסק והעיון בה, שנוסף לזה שהשכל מתלבש בה, באה על ידי זה חכמת ה' בקרבו ומתאחדת עם נפשו, ועל כן נקראת לחם ומזון רוחני, כי כשם שהמזון הגשמי מתאחד עם הגוף ונכנס לתוכו, כך גם התורה חודרת לקרב נפש העוסק בה עד שנעשית חלק ממציאותו ומהותו. ביאור דבריו, נוסף למעשה המצוה שבלמוד התורה, יש בה העיון ורכישת השכלתה. יש שקובע עתים לתלמוד תורה כדי לקיים המצוה, כמו שמקיים מצות לולב ותפילין, אבל העסק האמתי בתורה גבוה מזה לאין ערוך, הוא נובע מעצם שאיפת האדם לידבק בתורה, המביאה את הלומד להקדשת כל זמנו הפנוי לעיון ולימוד בה. והנה גדר לבוש הוא כמו בגשמיות, כשמביטים באדם רואים בעיקר את מלבושיו, כן ברוחניות, מעשי המצות הם הצד החיצוני שבעבודת ה'. אמנם ערכם הוא רב מאד והם כולם לבושים הכרחיים לנפש האדם בהיותם כלים וצינורות להשראה האלקית, ובלעדם נשארת הנפש ערטילאית, ולא יכנס בה מן הקדושה כלום. מעשי המצוות הם כלים עבור הקדושה הפנימית שממלאה את נפשו של האדם, ופנימיות זו היא תורה - הכוונה הפנימית שבמצוות.

גם בתלמוד תורה מלכתחילה מהוה העסק בתורה אך כלי להתעלות השכל, אך על ידי ההתמדה בלמוד, חודרת התורה בהדרגה לתוך לב הלומד בה ונעשית חלק מפנימיותו. במקום היות התורה כלי לו הוא הופך כלי לה, עד שבכל מעשיו ותנועותיו נכרת השפעת התורה המוטבעת בו, והוא נעשה כלי בטויה.... (שם עמוד קפט)

כתבו הספרים הקדושים שלכל אחד ואחד מששים רבוא נשמות ישראל השרשיות (הנשמות הבאות הן ענפים להן), יש אות אחת בתורה. התורה היא כלל גילויי רצון השי"ת בעולם. אות בתורה היא בחינה מסוימת בגילויים אלו. כאשר מצטרפות כמה וכמה אותיות נעשים מזה תיבות ופסוקים המגלים ענינים שלמים בתורה. הגילוי שיוצא מצירופי האותיות לתיבות ומשפטים אינו מבטא את סכום מספר האותיות בלבד, אלא הוא בחינת גילוי חדש של איכות הרבה יותר גבוהה. כן הוא בהתאחד גילויי היחידים. לכל אחד תפקידו המיוחד בגילוי כבוד שמים, לשם מילוי תפקיד זה קבל את מזג כחותיו ומדותיו וכל כליו. ובהצטרף כל הגלויים של כל היחידים מבני ישראל, הרי זה גילוי חדש מיוחד ונפלא של קידוש שמו יתברך. (שם עמוד ריא)

תמיד היו בעולם שטות שהתנגדו לתורה הקדושה, כגון עובדי ע"ז בזמנם והפילוסופים היונים וההולכים בעקבותיהם. הם התנגדו לתורה באופן עקרוני, אבל לא השתמשו בתורה לשם טעיותיהם. בזמננו אנו עדים לתופעה מוזרה שלא היתה מעולם, שכופרים משתמשים בקדושה עצמה כדי לבסס את כפירתם, אותם הפוקרים מתוך המקרא עצמו כביכול, ואתם המתאחזים במושגים קדושים כגון ארץ ישראל ולשון הקודש וכדומה. מאין באה זאת לנו בדורנו?

יש בדבר זה סוד היוצא מתוך דברי רמח"ל ז"ל בספר אדיר במרום. וזה לשונו שם: ואודיעך בזה סוד גדול. עיקר התלמוד הוא המעשה, כי רז"ל אמרו אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, והוא סוד מה שאמרו גם כן שהבטלה מביאה לידי שיעמום... כי בטלות האורות הוא ממש הנותנת מקום שליטה לס"א שהיא השעמום ועל כן התורה צריך שתהיה על מנת לעשות שאז התיקון נמצא כראוי.

וכתב שם עוד (קצת קודם) שהלומד שלא על מנת לעשות אלא לשם גאוה וכדומה עליו נאמר "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו' ושם בסתר", כי אז נקרא הדבר ההוא (התורה אשר למד!) פסל ומסכה, והוא (הס"מ) רוצה חס ושלום להתאחז ביסוד... וזה קלקול גדול רחמנא ליצלן...

וענין זה אנו רואים בחוש ממש. כי הרי כתבנו בראש דברינו שגם לפני דורות הרבה היתה אפיקורסות בעולם בניגוד לתורה הקדושה, אבל לא השתמשו בתורה עצמה בעקמומיות שכלם לשם הכפירה. אבל בדורות האחרונים פתאום עמדו זייפנים גסים וחצופים עד מאד לבקר, כביכול, את המקרא וכל התורה כולה ובשכלם המתעקם ממש על ידי מדותיהם ותאוותיהם הם יורדים אל חיצון חיצוניותה של התורה על מנת להתפקר בה כרצון תאותם הנשחתה. איך נהיה הדבר הזה? מה להם ולתורה? הרי בלאו הכי הם אומרים שאין מאמינים בה?

אלא שהרפיון בלמוד תורה למעשה בדורות האחרונים גרם שהס"א השיגה אחיזה באור התורה עצמה ובאופן זה זורעת כפירה והשחתה, ועל ידי הבטלה, כנ"ל בדברי הרמח"ל ז"ל גרמנו שתזון הכפירה מהתורה עצמה. אוי לאותה בושה!

אבל כשהיתה הקדושה בתוקפה ולמדו תורה הרבה לשם שמים לא היתה הרשות לס"א לשלוט בניצוצות הקדושה של התורה עצמה.

במשך הדורות הרבים שלמדו הרבה תורה לשמה גם כן היה רפיון לפי ערכם, ובימי יוסי בן יועזר היתה המחלוקת הראשונה בישראל (חגיגה ט"ז), וזה גרם להתפתחות אמונות כוזבות כתוספת לתורה הקדושה, אבל רשות לס"א לסלף את התורה עצמה לא היה עד תלמידו של ר' יהושע בן פרחיה שיצא לתרבות רעה ימ"ש (סוטה מ"ז), כי עד הדור ההוא לא השתמשו עובדי ע"ז בתורה כלל... (חלק ד עמוד מב, וראה שם עוד וארץ ישראל)

כבר הזכרנו לעיל שהבסיס ללימוד התורה הוא, שלומדה מפני שהיא תורת ה', והוא דבק אליו ית' דבקות נפשית. אי אפשר לברר שום אמת נפשית על ידי השכל, כל בירור בענין המדות ניתן לדחות, למי שרוצה להתעקש לא תוכל לברר בשכל אף איסור רציחה, כי אין לדברים אלו הוכחות מוכרחות כבמתמטיקה. השי"ת נתן לנו תורה שהבסיס שלה הוא שכך צוה ה'. אחר כך יעיין בשכלו איך ומה צוה ה', אבל לא למה צוה ה', כאילו התורה הקדושה כפופה לביקורת שכלו. העכו"ם לא חפצו לקבל התורה, כי לא היתה לפי רוחם, ועל כן חסר להם הבסיס לתורה. ובכן, הן כבר ראינו מה עלתה להם, ומה הועילה הציוויליזציה. הרי נתגלה קלונם לעין כל, שנשארו חיות טרף, וגרועים הרבה מחיות טרף, תחת מסוה של "תרבות" חיצונית.... (שם עמוד מו)