תפלה

(ראה גם: אלקים-ואדם, אברהם-תפלה, משה-תפלה, עבודת ה')

 

ויגש אברהם ויאמר, האף תספה צדיק עם רשע. אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר, האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה. חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט... (בראשית יח כג)

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך... ויתפלל אברהם אל האלקים, וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו... (שם כ ז)

ויצא משה מעם פרעה ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. (שמות ח ח)

ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל ה' ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה. (שם ט לג)

ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. (שם יד י)

ויחל משה את פני ה' אלקיו, ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה. למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם. (שם לב יא)

ויצעק משה אל ה' לאמר, א-ל נא רפא נא לה. (במדבר יב יג)

ויאמר משה אל ה', ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו. ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה, אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עלהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה... ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר. ה' ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע, ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה. (במדבר יד יג)

ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו... ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא. (דברים ט יח)

וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו, ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה. (שם לג ז)

והיא מרת נפש, ותתפלל על ה' ובכה תבכה... וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לשכרה... ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי, ואשפוך את נפשי לפני ה'. (שמואל א א יא)

ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה', רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך... (שם ב א)

ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלקיך ואל נמות, כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאל לנו מלך. (שם יב יט)

ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. ויאמר מי אנכי א-דני אלקים ומי ביתי כי הבאתני עד הלום... כי אתה ה' צב-אות אלקי ישראל גלית את אוזן עבדך לאמר בית אבנה לך, על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את התפלה הזאת... (שמואל ב ז יח)

בצר לי אקרא ה' ואל אלקי אקרא, וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו... (שם כב ז)

...ויעמד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל, ויפרוש כפיו השמים.... ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו ה' אלקי, לשמע אל הרנה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך היום. להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם, לשמע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה. ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת וסלחת... בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך, ושבו אליך והודו את שמך והתפללו והתחננו אליך בבית הזה. ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשבותם אל האדמה אשר נתת לאבותם. בהעצר שמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך, והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תענם... רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו אויבו בארץ שעריו כל נגע כל מחלה. כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה. ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם... והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שוביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו. ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם בארץ אויביהם אשר שבו אותם והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בניתי לשמך... (מלכים א ח כב)

ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלקים בישראל ואני עבדך, ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים, ואתה הסבות את לבם אחורנית, (שם יח לו)

ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר ה' אלקי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלקים לבדך לכל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ. הטה ה' אזנך ושמע פקח ה' עיניך וראה, ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלקים חי... ועתה ה' אלקינו הושיענו נא מידו, וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' אלקים לבדך. (מלכים ב יט טו)

ויסב את פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה' לאמר. אנה ה' זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי, ויבך חזקיהו בכי גדול. (שם כא ב)

בזעקך יצילוך קבוציך ואת כלם ישא רוח יקח הבל, והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי. (ישעיה נז יג)

אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני, אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און. ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע, וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים. (שם נח ט)

על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו, המזכירים את ה' אל דמי לכם. ואל תתנו דמי לו, עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ. (שם סב ו)

ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה, ואל תפגע בי, כי אינני שומע אותך... (ירמיה ז טז)

ויאמר ה' אלי אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו... (שם טו א)

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', בשלוח אליו המלך צדקיהו את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן לאמר. דרש נא בעדנו את ה' כי נבוכדראצר מלך בבל נלחם עלינו, אולי יעשה ה' אותנו ככל נפלאותיו ויעלה מעלינו. (שם כא א)

וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי, ושמעתי אלכם. ובקשתם אתי ומצאתם, כי תדרשוני בכל לבבכם... (שם כט יב)

ואתפלל אל ה' אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה לאמר. אהה א-דני אלקים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרועך הנטויה לא יפלא ממך דבר... (שם לב טז, וראה שם עוד)

ויתפלל יונה אל ה' אלקיו, ממעי הדגה. ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני, מבטן שאול שועתי שמעת קולי... בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי, ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך... (יונה ב ב)

ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלקים בחזקה, וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם... (שם ג ח)

תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות... (חבקוק ג א)

אמרי האזינה ה' בינה הגיגי. הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי, כי אליך אתפלל. ה' בקר תשמע קולי, בוקר אערך לך ואצפה... (תהלים ה ב)

יענך ה' ביום צרה, ישגבך שם אלקי יעקב... אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד... (שם כ ב)

זבח לאלקים תודה ושלם לעליון נדריך. וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני. (שם נ יד)

ה' אלקי ישועתי. יום צעקתי בלילה נגדך, תבוא לפניך תפלתי, הטה אזנך לרנתי... (שם פח ב)

תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפך שיחו. ה' שמעה תפלתי, ושועתי אליך תבוא... פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם... כי השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט. לשמע אנקת אסיר, לפתח בני תמותה... (שם קב א)

ויצעקו אל ה' בצר להם, ממצוקותיהם יצילם. וידריכם בדרך ישרה, ללכת אל עיר מושב. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם... (שם קז ו)

תכון תפלתי קטרת לפניך, משאת כפי מנחת ערב. שיתה ה' שמרה לפי נצרה על דל שפתי... (שם קמא ב)

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה. קולי אל ה' אזעק, קולי אל ה' אתחנן. אשפך לפניו שיחי, צרתי לפניו אגיד... הקשיבה אל רינתי כי דלותי מאד, הצילני מרודפי כי אמצו ממני... (שם קמב א)

זבח רשעים תועבת ה', ותפלת ישרים רצונו. (משלי טו ח)

רחוק ה' מרשעים, ותפלת צדיקים ישמע. (שם שם כט)

מסיר אזנו משמע תורה, גם תפלתו תועבה. (שם כח ט)

...ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל עליכם, כי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב. (איוב מב ח)

ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכיון פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם, וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם א-להה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה... (דניאל ו יא)

ואתפללה לה' אלקי ואתודה ואמרה אנא א-דני הא-ל הגדול והנורא שומר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו. חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו, וסור ממצותיך וממשפטיך... לך א-דני הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה ולישבי ירושלים ולכל ישראל הקרובים והרחוקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך... (שם ט ד)

ואומר אנא ה' אלקי השמים הא-ל הגדול והנורא, שומר הברית וחסד לאהביו ולשמרי מצותיו. תהי נא אזנך קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום יומם ולילה על בני ישראל עבדיך ומתודה על חטאת בני ישראל אשר חטאנו לך ואני ובית אבי חטאנו... (נחמיה א ה)

וירא ה' אל שלמה בלילה ויאמר לו שמעתי את תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח. הן אעצור השמים ולא יהיה מטר והן אצוה על חגב לאכול הארץ, ואם אשלח דבר בעמי. ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים, ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. עתה עיני יהיו פתוחות ואזני קשובות לתפלת המקום הזה... (דברי הימים ב ז יב)

ויקרא אסא אל ה' אלקיו ויאמר ה' אין עמך לעזר בין רב לאין כח עזרני ה' אלקיך כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה, ה' אלקינו אתה אל יעצר עמך אנוש. (שם יד י)

ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים בבית ה' לפני החצר החדשה. ויאמר ה' אלקי אבותינו הלא אתה הוא אלקים בשמים ואתה מושל בכל ממלכות הגוים, ובידך כח וגבורה ואין עמך להתיצב... (שם כ ה)

זהר:

ובבקר כשהוא קם ממטתו, הוא צריך לברך לאדונו ולהכנס לביתו, ולהשתחוות לפני היכלו ביראה גדולה, ואחר כך יתפלל תפלתו ויקח עצה מן האבות הקדושים שכתוב ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך.

(כי התפלה שאנו מתפללין היא תיקון השכינה הקדושה, להמשיך לה שפע למלאותה מכל חסרונותיה, כי על כן כל הבקשות הן בלשון רבים, כמו וחננו דעה וגו' השיבנו אבינו וכו', כי התפילה היא בעד כלל ישראל, שכל שיש בשכינה הקדושה יש בכלל ישראל והחסר בה חסר בכלל ישראל, ונמצא כשאנו מתפללין בעד כלל ישראל, אנו מתפללין לצורך השכינה הקדושה כי היינו הך. ונמצא שקודם התפילה אנו צריכים להסתכל בחסרונות שבה, כדי שנדע מה שצריך לתקן בה ולמלאותה. אמנם כל הדורות של כלל ישראל כלולין בשכינה הקדושה, ואלו התיקונים שקבלה מהדורות שקדמו לנו אין אנו צריכים עוד לתקן בה, אלא שאנו צריכים להשלים עליהם, דהיינו לתקן מה שנשאר חסר בה אחר תיקונם)... (הקדמה קפג, ועיין שם עוד)

אם התפלה אינה שלמה כמה מלאכי חבלה רודפים אחריה כמו שכתוב כל רודפיה וגו', ומשום זה מתפללים והוא רחום וכו' שהוא כנגד ד' קליפות, יכפר עון הוא כנגד ס"מ, שהוא הנחש, ולא ישחית הוא כנגד הקליפה הנקראת משחית, והרבה להשיב אפו הוא נגד הקליפה הנקראת אף, ולא יעיר כל חמתו הוא נגד הקליפה הנקרא חמה, ואנו מפללים שד' הקליפות הנ"ל לא ירדפו אחרי התפלה...

ואם התפלה עולה בשלמות, שהיא בטלית של מצוה ותפילין על ראש וזרוע, אז נאמר בהם וראו כל עמי הארץ וגו', שם ה' בארוהו שהוא תפילין של ראש, וכל הרואה את שם הוי"ה על הראש בהתפלה שהיא שם אדנ"י תכף בורח, וזה שאמר יפול מצדך אלף... (בראשית קפד)

ותפלת שבת היא צדקה לעני, כמו שבארוה בעלי המשנה, שמש בשבת צדקה לעניים... ועל כן צריך האדם לעשות עצמו כעני בשער המלך, בתפלה דעמידה, של כל ששת ימות החול בשביל השכינה. ומתעטף בעטיפת מצוה, (דהיינו בטלית מצויצת) כמו עני, ויהיה בתפילין כאביון בשער המלך, שהיא אדנ"י שכן עולה בחשבון היכל, וזהו אדנ"י שפתי תפתח...

וכשאדם פותח פיו בימות החול בתפלת ערבית, יורד הנשר לקבל בכנפיו את תפלת הלילה, ונשר הזה נקרא נוריאל, כי אוריאל הוא נקרא מצד החסד, ונוריאל הוא נקרא מצד הגבורה, להיותו אש דולק, שנאמר בו נהר דינור נפיק מן קדמוהי.

ובתפלת שחרית יורד האריה לקבל התפלה בזרועיו וכנפיו, כי ד' כנפים יש לכל חיה, וזהו מלאך מיכאל. ובתפלת המנחה יורד השור לקבל התפלה בקרניו וכנפיו, וזהו המלאך גבריאל...

ובשבת יורד הקב"ה בסוד ג' אבות חג"ת לקבל בהם הבת יחידה, (דהיינו התפלה, שהיא הנוקבא דהיינו כנ"ל). וזהו סוד השבת, (שהיא נוטריקון ש' ב"ת, שג' קוין שבש' רומזים על אבות חג"ת), כי בג' אבות מקבל הקב"ה את התפלה שהיא שבת, בת יחידה שלו... (בראשית קפט, ועיין שם עוד)

וכמה שומרי שערים נמצאים אל ההיכלות, שהם מקבלים התפלה, וכל תפלה אינה נכנסת אלא במדה ובמשקל, (מדה ה"ס ו"ק, דהיינו אור חסדים בשלמות, משקל ה"ס ג"ר להיותם נמשכים בסוד שקל הקודש, ואומר שאין התפלה מתקבלת אלא על ידי המשכת מוחין בו"ק וג"ר ואם אין המדה והמשקל בכל השלימות אין התפלה מקובלת).

ואין מי שיעמוד לפני שער התפלה (למנוע אותה מלהתקבל), ועליו נאמר לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, פירושו בשער המלך, דהיינו שער ההיכל... משום שהתפלה היא מצוה, והיא השכינה (דהיינו הנוקבא דז"א), ותורה שהיא הקב"ה, דהיינו ז"א אסור שתהיה הפסקה ביניהם, (דהיינו שצריכים להבריח הקליפות המפסיקים בין קב"ה ושכינתיה, וזה נעשה על ידי המשכת המוחין במדה ובמשקל כנ"ל... (שם קצד, ועיין שם עוד)

בהיכל זה נמצאים כל אלו שסבלו יסורים ומחלות בעולם הזה, בכדי להתתקן בתשובה שלימה, והיו מודים ומשבחים בכל יום לרבונם, ולא היו מבטלים תפלתם לעולם... (בראשית ב יד)

והושיעה לבן אמתך, וכי לא היה בנו של ישי, עד שהיה צריך לומר בשמו של אמו, ולא בשמו של אביו, ומשיב, אלא בארנוהו כאשר יבא האדם להזכיר עצמו לקבל דבר עליון הוא צריך לבא בדבר שהוא ברור, ועל כן הזכיר את אמו, שאמר לבן אמתך ולא לאביו, ועוד הרי למדנו שזהו מלך סתם כמו שאמרנו, (כלומר שלא התפלל בשביל עצמו אלא בשביל הנוקבא הנקראת מלך סתם, ועל כן הזכיר לאמו, שהיא סוד הנוקבא ולא הזכיר לאביו). (לך קעג)

ולמדנו שתחלה יבקש אדם רחמים על עצמו, ואחר כך על חבירו, שכתוב, וכפר בעדו מתחילה, ואחר כך ובעד כל קהל ישראל, אנו לקחנו דרך הזה וכן טוב ויפה לנו, לכן צריך תחילה בעל הברית עצמו לומר פסוקי דרחמי ואחר כך יאמרו העומדים עליו. (שם תכז)

אמר רבי, מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם, דכתיב ואני בחלותם לבושי שק וגו'. ואמר רבי, אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאלמלא סלקו הקב"ה לתרח מן העולם, כשהיה עובד ע"ז לא בא אברהם אבינו לעולם, ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד, ומלך המשיח, והתורה לא נתנה... (וירא ר)

רבנן פתחו במקרא הזה, לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים, תנו רבנן היוצא לדרך יתפלל שלש תפלות, תפלה שהיא חובה של יום, ותפלת הדרך על הדרך שהוא עושה, ותפלה שיחזור לביתו לשלום, ולימא להו להני שלשה אפילו באחד, יכול לעשותו, כי למדנו כל שאלותיו של אדם יכול לכלול אותם בברכת שומע תפלה. 

אמר ר' יהודה כל מעשיו של אדם כתובים בספר (בעולם העליון) הן טוב והן רע, ועל כולם הוא עתיד ליתן את הדין, כי למדנו אמר רב יהודה אמר רב מה שכתוב גלמי ראו עיניך וגו', פירושו אותם הדברים שעשה הגולם שאינו משגיח (מה שיהיה בעולם הבא), כולם ראו עיניך, ועל ספרך כולם יכתבו (ליתן עליהם דין וחשבון לעולם הבא), לפיכך יקדים אדם תפלתו תמיד (קודם למעשיו), ויועיל לו. (חיי שרה לז)

אמרו לו, הרי אמרו, כשמתפלל לא יהיה דבר מבדיל בינו לבין הקיר, כמו שכתוב, ויסב חזקיה פניו אל הקיר, ומי שמתפלל, אסור לאדם שיעבור ארבע אמות סמוך לו ואמרו שאלו ארבע אמות הן לכל צד חוץ מלפניו, (שהרי אסור להבדיל בינו לבין הקיר), ואמרו שלא יתפלל אדם אחורי רבו, ונמנו בכל דברים אלו (דהיינו שהסכימו) לשלוח אותי לשמוע דבריך בזה.

פתח ואמר שמעה ה' תפלתי וגו', מה הטעם שכתוב שמעה, ולא שמע, ולמה במקום אחד כתוב שמע ה' וחנני וגו', ובמקום אחר שמעה. אלא בכל מקום (שכתוב) פעם שמע הוא לזכר, (דהיינו לז"א, וכשכתוב) פעם שמעה הוא לנקבה, (דהיינו לנוקבא דז"א). שמעה הוא כמו שאתה אומר שמעה ה' צדק וגו', (וצדק ה"ס הנוקבא דז"א), שמע הוא כמו שאתה אומר שמע הוי"ה וחנני, (שהוי"ה הוא שם ז"א)...

וכאן אומר שמעה תפלתי ה', (שהוא נאמר על הנוקבא), משום שהיא מדרגה המקבלת כל התפלות שבעולם, ולמדנו שהנוקבא עושה עטרה מן התפלות ומשימה אותה בראש הצדיק חי העולמים, (שהוא יסוד), וזהו שכתוב ברכות לראש צדיק, ועל זה (אומר הכתוב) שמעה תפלתי ה'.

שמעה תפלתי ה' זה הוא תפלה בלחש, (דהיינו תפלה שמונה עשרה שאנו מתפללים בלחש), ושועתי האזינה זהו תפלה (בהרמת קול), שאדם מרים קולו (וצועק אל ה') בצרתו, כמו שאמר ותעל שועתם אל האלקים. ומהו שועתם היינו שמרים קולו בתפלתו ונושא עיניו למעלה, כמש"א ושוע אל ההר. ותפלה זו שוברת שערים, שדופק עליהם להכניס תפלתו לפני ה'. אל דמעתי אל תחרש, זו היא הנכנסת לפני המלך ואין שער עומד לפניה (שלא יפתח), ולעולם אין תפלה בדמעות חוזרת ריקם.

עוד כי כתוב כאן ג' מדרגות, שהם תפלה, שועה דמעה, (שהיינו שכתוב שמעה תפלתי ה', ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש), וכנגד אלו (מסיים הכתוב) ג' מדרגות אחרות, כי גר אנכי עמך, ואחר כך אומר תושב, ואחר כך אומר ככל אבותי, שהם עיקר העולם. וגר הוא כנגד תפלה, ותושב הוא כנגד שועה, וככל אבותי הוא כנגד דמעה. (פירוש כי תפלה באה על דינים דמין הא' הנ"ל, שה"ס חכמה בלי חסדים, וכיון שהתחתונים עיקר בנינם הוא מחסדים, לפיכך בעת שמאירה החכמה בלי חסדים הם נמצאים כמו גר בארץ נכריה, כי להיות עיקר בנינם מחסדים, מרגישים את חסרון החסדים כמו שהיו אז בארץ נכריה, ועל כן נאמר כי גר אנכי עמך, כנגד מדרגת התפלה.

ושועה באה על דינים דמין הב', שעל ידם מתתקן המסך בחירק ונמשכת קומת חסדים כנ"ל, ואז נפסק הגרות, ומרגישים עצמם כמו תושב בארצו מחמת שהשיגו החסדים, ועל כן תושב הוא כנגד שועה. ודמעה באה על דינים דמין הג', שעל ידה מתתקן על בחינת מלכות ממותקת ברחמים ונעשית המלכות מוכשרה לקבל ולהשפיע המוחין דחב"ד אל התחתונים, בסוד החג"ת שנעשו לחב"ד, הנקרא אבות העולם, ועל כן ככל אבותי הוא כנגד דמעה)

תא חזי, תפלתו של האדם הוא מעומד, כי שני תפלות הן, אחת היא מיושב ואחת היא מעומד, והם אחד, להיותם כנגד שתי מדרגות שהן תפלה של יד ותפלה של ראש, או יום ולילה והם אחד, (היינו כנגד מדרגת ז"א המכונה תפלה של ראש או יום, וכנגד מדרגת הנוקבא המכונה תפלה של יד או לילה, והם אחד בזווג), אף כאן תפלה מיושב, (דהיינו התפלה דיוצר שלפני השמונה עשרה), הוא אל התפלה של יד, (דהיינו אל הנוקבא), לתקן אותה, כמו שמתקנים את הכלה ומקשטים אותה להכניסה לחופה, כן מקשטים את הנוקבא בסוד המרכבות והמחנות (המרומזים בהמלות) יוצר משרתים ואשר משרתיו עומדים וכו', והאופנים וחיות הקדש וכו' ששבחים אלו הם לקשט את הנוקבא דהיינו להמשיך לה ג"ר משמאל ולהביאה לזווג בשמנה עשרה.

ועל כן תפלה דמיושב, (שהיא הנוקבא בקישוטיה כנ"ל), כיון שנכנסה אל מלך העליון, (שהוא ז"א, דהיינו בתפלת שמנה עשרה), והוא בא לקבל אותה, אז אנחנו עומדים לפני מלך העליון, (כי אז ז"א מתחבר בהנוקבא), ומשום זה לא יפסיק בין גאולה לתפלה (כי תפלה דמיושב ותפלה דמעומד צריכים להיות מחוברות כמבואר)...

ומשום שהאדם עומד לפני מלך העליון הוא לוקח ארבע אמות לתפלתו ובארוהו, שהוא בשיעור חבל של יוצר כל... וכל מה שהוא מצד הזכר, צריך האדם לעמוד על עמדו בקומה זקופה, כעין זה אמרו, כל הכורע כורע בברוך, (שה"ס הנוקבא), וכל הזוקף זוקף בשם (שה"ס דכר), כדי להראות שבחו של הדכר על הנוקבא...

ותא חזי כי ביארו שלא יתפלל אדם אחורי רבו, ואמרו שכתוב את ה' אלקיך תירא, את הוא לרבות ולכלול שצריך לירא מרבו כמורא השכינה ויראת התלמיד הוא רבו, ולפיכך בעת התפלה לא ישום לפניו אותה המורא אלא מורא מהקב"ה בלבדו, ולא מורא מדבר אחר...

ותא חזי, תפלת המנחה תקן יצחק, כמו שתקן אברהם תפלת שחרית כלפי אותה המדרגה שהיה דבוק בא, (דהיינו מדרגת החסד וקו ימין), כך יצחק תקן תפלת המנחה כלפי אותה המדרגה שנתדבק בה, שהיא מדרגת הגבורה וקו שמאל, ועל כן תפלת המנחה (זמנה הוא) כשנוטה השמש לירד במדרגותיה לצד מערב, דהיינו תכף אחר חצות היום.

כי כל עוד שהשמש אינה נוטה לצד מערב, הוא יום, דהיינו מבקר עד הצהרים, שכתוב עליו חסד א-ל כל היום. ואם תאמר שעד חשכה נקרא יום, תא חזי כי כתוב, אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. כי פנה היום הוא כנגד תפלת שחרית, שכתוב עליו חסד א-ל כל היום, כי אז השמש היא לצד מזרח, כיון שהשמש נוטה ויורדת לצד מערב, הרי אז זמן תפלת המנחה, כי כבר פנה היום וינטו צללי ערב, ונתעורר דין קשה בעולם.

ויעקב תיקן תפלת ערבית, כי הוא מתקן אותה (דהיינו הנוקבא), וזן אותה בכל מה שהיא צריכה, (כי הו' דהוי"ה שהוא ת"ת והוא יעקב) מתקן את הה' דהויה, (שהיא הנוקבא... ואחר דין הקשה שבא בהארת שמאל דיצחק, בא יעקב ומתקן את המסך דחירק, שתיקון זה הוא סוד תפלת ערבית)...

ומשום זה תפלת ערבית רשות, כי היא נכללת בתפלת היום, כדי שתהיה מאירה, (כלומר שאז נעשה זווג על מסך הזה המוציא קומת החסדים שה"ס יום). ועתה בלילה אין הזמן לזה, וביארנו זה, אשר אין אור היום, (שה"ס חסדים), נגלה עתה להאיר אל הנוקבא, והיא שולטת בחשכה עד הזמן דחצות הלילה, שאז הקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן, ואז הוא הזמן שאדם ישתעשע בתורה כמו שאמרו.

תא חזי, דוד בא ואמר אלו ג' זמני תפלה, כתוב ערב ובקר וצהרים (אשיחה ואהמה וישמע קולי), הרי שלשה, והוא לא התפלל אלא שנים מהם, שכתוב אשיחה ואהמה ולא יותר. זה לתפלת הבוקר וזה לתפלת המנחה. ועל כן אמר אשיחה ואהמה, כי דוקא בבוקר שהוא זמן החסד מספיק אשיחה, שהוא חסד, ובמנחה שהוא זמן של דין קשה צריכים המיה, ומשום זה אמר ואהמה, אבל תפלת ערבית לא התפלל.

ואחרי כן כשנחלק הלילה, היה קם ואמר שירות ותשבחות, שכתוב ובלילה שירה עמי, והוא נתבאר... (חיי שרה רכט, ועיין שם עוד)

קם ר' שמעון והלכו, ואותו האדם הלך עמו עד טבריאה, בעוד שהיו הולכים אמר ר"ש, תא חזי, תפלות כנגד תמידים תקנו רבנן מאנשי כנסת הגדולה, ומשום שמצאו שני תמידים שכתוב, את הכבש אחד וגו' והם מתקרבים באותם ב' הזמנים שביום שהם זמני התפלה, על כן תקנו בעיקר ב' תפילות שהם שחרית ומנחה, אבל תפלת ערבית היא רשות.

אמר אותו האדם, הרי האבות תקנו אלו התפלות מקודם (שתקנו אנשי כנסת הגדולה, ולא תקנו אותם כנגד התמידים), ולמה מה שתקנו אברהם ויצחק הוא עיקר, ומה שתיקן יעקב, שהוא בחיר האבות הוא רשות לא עיקר כמו אלו.

אמר ר' שמעון, הוא נתבאר, אבל תא חזי, אלו שני זמנים של שני התפלות שחרית וערבית אינן אלא לחבר את יעקב, (שהוא זעיר אנפין) בגורלו, (שהיא הנוקבא). כיון שנתחברו זה בזה אין אנו צריכים יותר, כי כיון שניתנה הנוקבא בין שני זרועות, (שהם אברהם ויצחק, דהיינו קו ימין וקו שמאל), כבר נתחברה בגוף, (כי הגוף אינו אלא כלל של ב' הזרועות), ואין צריך לתקן יותר, ועל כן אנו צריכים לעורר את תקון שתי הזרועות על ידי (ב' התפלות שחרית וערבית), משום שהנוקבא ניתנה ביניהם, (כלומר שצריכים להמשיך הארתם לתוך הנוקבא). ואחר שכבר ניתנה ביניהם הנה הגוף שהוא קו אמצעי הנקרא יעקב, והנוקבא, דבריהם בלחש, שלא להזכיר (מדה"ד שבה). (שם רמד, ועיין שם עוד)

כי בכל מקום שאדם מתפלל תפלתו יכלול את עצמו בין הרבים, בתוך כלל הרבים. ותא חזי, שונמית, כשאמר לה אלישע היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא, (כי אותו יום היה יום טוב של ראש השנה ואותו יום שמלכות הרקיע שולט לדון את העולם)... מה כתוב, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת, איני רוצה להיות מצוינת למעלה אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל, וכן צריך האדם להכלל בכלל הרבים ולא להתיחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים להזכיר את חטאיו. (ויצא רפד)

ולמה אמרו לו זאת (שעשו הרשע בא עם ארבע מאות איש), משום שהקב"ה רוצה תמיד בתפלת הצדיקים ומתעטר בתפלתם. וכמו שאמרנו שאותו המלאך הממונה על תפלת ישראל סנדלפון שמו, הוא לוקח כל התפלות ועושה מהן עטרה לחי העולמים. ובארוה, ומכל שכן תפלותיהם של צדיקים שהקב"ה רוצה בהן ונעשית עטרה, שיתעטר הקב"ה באלו התפלות...

ותא חזי שאמר ר"ש תפלה של רבים עולה לפני הקב"ה והקב"ה מתעטר באותה התפלה משום שהיא עולה בכמה אופנים, (כי אחד שואל חסדים והשני גבורות, והשלישי רחמים), ונכללת מכמה צדדים (דהיינו מצד ימין ומצד שמאל ומאמצע, כי חסדים נמשכים מצד ימין וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי). ומשום שנכללת מכמה אופנים (וצדדים), נעשית עטרה ומונחת אל ראש צדיק חי העולמים, (דהיינו יסוד המשפיע כל הישועות אל הנוקבא וממנה לכל הצבור), אבל תפלת יחיד אינה כלולה (מכל הצדדים), והיא אינה אלא באופן אחד, (או שמבקש חסדים או גבורות או רחמים), ועל כן תפלת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפלת הרבים... (וישלח מד)

תא חזי, יעקב תפלתו הגינה עליו מפני עשו, (ולא זכותו), משום שרצה להניח את זכותו לבניו אחריו ולא להוציאו לצורך עצמו עתה מפני עשו, ועל כן התפלל תפלתו אל הקב"ה ולא סמך עצמו על זכותו שינצל בשבילה. (שם נח)

ר' אלעזר ור' יצחק היו הולכים בדרך והגיע זמן קריאת שמע, וקם ר"א וקרא קריאת שמע והתפלל תפלתו. אחר כך אמר לו ר"י והרי למדנו שמטרם שהאדם יוצא לדרך צריך לקבל רשות מרבונו ולהתפלל תפלתו.

א"ל משום כשיצאתי לא הגיע עדיין זמן התפלה ולא הגיע זמן קריאת שמע. עתה שהאיר השמש התפללתי, אבל עוד מטרם שיצאתי לדרך בקשתי תחינה ממנו ונעצתי בו, אלא תפלה זו (של שחרית) לא התפללתי...

ועתה שהאיר השמש הגיע זמן תפלה להתפלל, כמו שבארוה ייראוך עם שמש, מהו עם שמש, לשמור עמנו אור השמש להאיר אליה (לנוקבא הנקראת יראה), כי היראה, (שהיא הנוקבא), צריכה להיות (בחיבור) עם השמש (שהוא ז"א) ולא להפריד אותם, וכל עוד שלא האיר היום אין היראה עם השמש, (ועל כן כשמאיר השמש) צריכים לחבר אותם יחד... (שם רנה)

אלא כאן הוא סוד, שהרי כל מעשיו של הקב"ה הם באמת וצדק, כי פועל אדם ישלם לו... וכל מי שמקבל אותה (נשמה) בזמן ההוא יהיה תמיד ברצון ועניות נמשכת לו, ונשבר תמיד בדין, (וכן הוא) בכל ימיו של האדם (ההוא) בין צדיק ובין רשע, מלבד התפלה המבטלת לכל גזרות ודינים, ויכול האדם להעבירם (בתפלה). (וישב לב)

וישא עיניו וירא את בנימין, רבי חייא פתח ואמר, תוחלת ממושכה מחלת לב ועץ חיים תאוה באה, זה הוא שלמדנו, שאין לאדם להסתכל בתפלתו להקב"ה, אם ישועתו באה או לא באה, מה הטעם, הוא כי כאשר מסתכל בה כמה בעלי הדין באים להסתכל במעשיו.

והוא סוד, כי אותו הסתכלות שהוא מסתכל בתפילה גורם לו מחלת לב, מהו מחלת לב, זה הוא מי שעומד תמיד על האדם להשטין עליו למעלה ולמטה.

ועץ חיים תאוה באה, תנינן, מי שרוצה שהקב"ה יקבל תפלתו יעסוק בתורה, שהיא עץ חיים, ואז תאוה באה, מהו תאוה, זו היא מדרגה שכל תפלות העולם הן בידיה, (דהיינו הנוקבא), והיא מביאה אותן לפני מלך העליון, (שהוא ז"א)...

דבר אחר תוחלת ממושכה מחלת לב, זה הוא מקום שניתן אותה התפלה, במקום אחר שאינו צריך, (שאותו מקום נקרא מחלת לב), ונמשכת מלבא, עד שניתנה מיד ליד, ולפעמים לא תבא (הישועה לגמרי), מה הטעם, משום שמתפשטת ונמשכת (מיד ליד) בכל אלו הממונים, שיורידו אותה אל העולם... (מקץ רט)

והקול נשמע בית פרעה, ר' אבא פתח ואמר, נכספה וגם כלתה נפשי וגו', תא חזי, כל אדם המתפלל תפלתו לפני אדונו צריך להקדים לו ברכות בכל יום ויום, ולהתפלל תפלתו בזמן שצריך.

בבקר יתאחד בימינו של הקב"ה, שהוא חסד, במנחה יתאחד בשמאלו של הקב"ה, ונצרך לאדם תפלה ובקשה בכל יום ויום, כדי שיתאחד בו בהקב"ה, ובארוהו.

מי שמתפלל תפלתו לפני אדונו צריך שלא ישמיע קולו בתפלתו, ומי שמשמיע קולו בתפלתו תפלתו אינה מתקבלת. מה הטעם, הוא משם שהתפלה אינה אותו קול הנשמע, כי קול הנשמע אינו תפלה, ומה היא תפלה, היא קול אחר התלוי בקול הנשמע, ומה הוא קול הנשמע, זה הוא אותו הקול שהוא עם ו' וקול התלוי בו (בקול הנשמע) הוא קל בלא ו'. (פירוש, קול שאינו נשמע ה"ס חסדים מכוסים מהארת חכמה, וה"ס קול בינה. וקול הנשמע, ה"ס חסדים מגולים בהארת חכמה וה"ס ז"א, שמחזה ולמטה מתגלה בו החכמה)...

ומשום זה אין אדם צריך להשמיע קולו בתפלתו, אלא להתפלל בלחש, בקול שאינו נשמע, (בבחינת הנוקבא, שה"ס תפלה, ועל ידי תפלתינו מיחדים הקול שאינו נשמע עם ז"א שהוא קול הנשמע). וזו היא תפלה המתקבלת תדיר, (להיותה משתוקקת אז ביותר להזדווג עם ז"א), וסימנך והקל נשמע, קל בלא ו' נשמע, (כלומר שמתקבלת), זו היא תפלה שהיא בלחש, שכתוב בחנה וקולה לא ישמע, זו היא תפלה שהקב"ה מקבל, כשנעשית ברצון וכונה ובתקון כראוי, וכשמיחד יחוד רבונו בכל יום כראוי להיות. (ויגש צז, ועיין שם עוד)

רבי יהודה פתח ואמר, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. הנה בארוהו, שלא יתפלל אדם אלא סמוך לקיר, ולא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שכתוב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. מה השינוי, שבכולם שהתפללו תפלה לא כתוב בהם ויסב פניו אל הקיר, שהיה די לו שיאמר ויתפלל אל ה', ומי שמתפלל תפלה מכוון דעתו כראוי (אפילו כשאינו מסב פניו אל הקיר), כי כתוב במשה ויתפלל אל ה', ויצעק משה אל ה', ולא כתב ויסב פניו, וכאן בחזקיהו מהו הטעם ויסב פניו אל הקיר ואחר כך ויתפלל אל ה'.

אלא סוד הדבר הוא, שלמדנו, שחזקיהו באותו זמן לא היה נשוי, ולא היה לו אשה ולא הוליד בנים... ולא עוד אלא השכינה אינה שורה עליו כלל, אז כתוב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, למדנו ששם מחשבותיו וכוון פניו לקחת אשה, כדי שתשרה עליו השכינה שהיא סוד קיר, (כי השכינה מכונה קיר).

ומשום זה כתוב אחר כך ויתפלל אל ה', מכאן למדנו, שמי שיש בידו עבירה ורוצה לבקש רחמים על עצמו, יכוון פניו ומחשבותיו לתקן את עצמו מאותה עבירה, ואחר כך יבקש תפלתו, כמש"א נחפשה דרכינו ונחקורה מתחילה, ואחר כך ונשובה, אף כאן כיון שידע חזקיהו את עונו מה כתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, שם פניו לתקן אצל השכינה (שנקראת קיר), כי אצל המקום הזה חטא...

תא חזי בתפלה מה כתוב, אנא ה' זכר נא אשר התהלכתי לפניך, רמז כאן ששמר ברית קדש ולא טמא אותו אלא שמר אותו כראוי... באמת ובלב שלם, היינו כנתכוון בכל סודות האמונה הכלולים באמת.

והטוב בעיניך עשיתי, היינו שסמך גאולה לתפלה, (היסוד נקרא גאולה והנוקבא נקראת תפלה), וכבר בארנו והחברים בארו, שנתכוון ליחד היחוד כראוי, ומשום זה ויבך חזקיהו בכי גדול, שאין שער שיעמוד לפני דמעות (ולא יפתח), גאולה (כשנסמכת לתפילה נקראת הנוקבא) המלאך הגואל, כי זהו שנמצא בכל גאולות העולם, וכבר בארנוהו. (ויחי שפו, ועיין שם עוד)

ר' יהודה פתח ואמר אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, תפלתו של אדם המתכוון בה היא למעלה בעומק העליון (שהוא בינה), שמשם נמשכות כל הברכות (מקו ימינה) וכל חירות (מקו שמאלה) ומשם הם יוצאות לקיים הכל (מקו אמצעי שלה)... (שם תו)

בבקר כשעולה האור והתעוררות צד הימין נתעוררה בעולם, (שהוא חסד), אז צריך האדם להתקשר בימינו של הקב"ה ולעבוד לפניו בעבודת תפלה, משם שהתפלה מביאה כח ועצמה למעלה, וממשיכה ברכות מעומק העליון (שהוא בינה), לכל העולמות (העליונים), ומשם ממשיך ברכות לתחתונים, ונמצאים העליונים ותחתונים מתברכים בעבודת התפלה.

עבודת התפלה היא שצריך האדם לעבוד לפני הקב"ה בשמחה וברננה, (שהם חסד וגבורה), כדי לכלול לכנסת ישראל, (שהיא הנוקבא) ביניהם, ואחר כך ליחד היחוד כראוי, (בז"א), שכתוב, דעו כי ה' הוא אלקים, זהו סוד היחוד בסוד העבודה.

ועם כל זה צריך האדם לעבוד לפני הקב"ה בשמחה, ולהראות שמחה בעבודתו, ואלו השתים שמחה ורננה כנגד שתים אלו שהם שמחה ורננה, שמחה בבקר ורננה בערב, ועל זה את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.

ועל כן תפלת ערבית היא רשות, כי בשעה ההיא מחלקת טרף לכל הצבאות, ואין השעה אז להתברך, אלא לתת מזונות ביום היא מתברכת משני צדדים, אלו (מחסד וגבורה) בבוקר ובערב מתוך שמחה ורננה, ובלילה היא מחלקת הברכות לכל כראוי, זה שאמר ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה.

פתח ר' חזקיה ואמר, תכון קטורת וגו' מנחת ערב, למה מנחת ערב, ולא תפלת הבקר, שלא כתוב תכון תפלתי בבקר, אלא כך למדנו, תכון תפלתי קטרת לפניך, קטרת לא בא אלא על שמחה, זה שאמר שמן וקטרת ישמח לב, ועל כן הכהן כשהדליק הנרות היה מקטיר קטרת, כמש"א בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות וגו' בין הערבים יקטירנה, בבקר (מקטיר קטרת) על שמחה, כי השעה גרמה, (כי בבקר זמן שמחה), בערב (מקטיר קטורת) לשמח צד השמאל, וכן ראוי (לעשות), ולעולם לא בא הקטורת אלא על שמחה...

ובשעת המנחה שהדין שורה בעולם נתכוון דוד בתפלה ההיא (של קטרת), שכתוב תכון תפלתי קטורת לפניך וגו', ותפלה זו שהעלה יעביר הרוגז של דין הקשה השולט עתה בזמן ההוא (של ערב), בכח הקטרת הדוחה ומעביר כל רוגז וכל קטרוג שבעולם, היינו שכתוב, מנחת ערב, (שהוא מנחה בעת) שהדין שולט בעולם. (שם תטו)

ולאחר כך, (דהיינו במשמרה הג'), צד הדרום (שהוא חסד), נתעורר (להתחבר עם הצפון בכח קו האמצעי), עד שבא הבוקר, וכשבא הבוקר כבר דרום וצפון אחוזים בנוקבא, ואז באים ישראל למטה בתפלתם ובקשתם, ומעלים אותה למעלה (לז"א), עד שעולה ונגנזת ביניהם (באורות דז"א, כלומר שממעטת עצמה ומתבטלת למדרגת ז"א כנ"ל), ולוקחת ברכות מראש המלך, (דהיינו שמקבלת ג"ר דפנים מז"א שה"ס ראש שלה)... (שם תסד)

אלא כל תפלות העולם (היינו תפלות רבים) הן תפלות, אבל תפלת יחיד אינה נכנסת לפני המלך הקדוש אלא בכח חזק, כי מטרם שהתפלה נכנסת להתעטר במקומה משגיח בה הקב"ה ומסתכל בה, ומסתכל בעונותיו ובזכותו של אותו אדם, מה שאינו עושה כן בתפלת רבים שכמה הן התפלות שאינם מן צדיקים, ונכנסות כולן לפני הקב"ה, ואינו משגיח בעונותיהם.

בגין כן פנה אל תפלת הערער, פירושו שמהפך התפלה ומסתכל בה מכל צד, ומסתכל באיזה רצון נעשה התפלה, ומי הוא האדם שהתפלל תפלה הזו, ומה הם מעשיו, לפיכך צריך האדם שיתפלל תפלתו בצבור. מהו הטעם, משום שלא בזה את תפלתם, אף על פי שאינם כולם בכונה ורצון הלב. (ושיעור הכתוב, פנה אל תפלת הערער, שרק לתפלת יחיד פונה להסתכל בה, אבל תפלת רבים לא בזה את תפלתם אף על פי שאינם רצוים)... (שם תקיד)

ר' יוסי ור' חזקיה היו הולכים לראות את ר"ש בקפוטקיא. אמר ר' חזקיה, זה שאנו אומרים לעולם יסדר אדם שבחו של אדונו ואחר כך יתפלל תפלתו, מי שלבו טרוד ורוצה להתפלל תפלתו, או שהוא בצרה, ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו, מה הוא.

אמר לו ר' יוסי אף על פי שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, למה יגרע סדר שבחו של רבונו, אלא יסדר שבחו של רבונו, אף על פי שאינו יכול לכוין, ואחר כך יתפלל תפלתו, זה שאמר תפלה לדוד שמעה וגו', שמעה ה' צדק מתחילה, משום שהוא סדר שבח של רבונו, ואחר כך הקשיבה רנתי האזינה תפלתי, מי שיכול לסדר שבח של אדונו ואינו עושה, עליו כתוב גם כי תרבו תפלה וגו'... (שם תשיג)

...עתה התפלה היא במקום קרבן, וצריך האדם לסדר תחילה שבחו של הקב"ה כראוי, ואם אינו מסדר שבחו תפלתו אינה תפלה. תא חזי, סדר השלם של שבח הקב"ה הוא, מי שיודע ליחד את השם הקדוש כראוי, (דהיינו להעלות מ"ן ליחוד זו"ן), שבזה מתעוררים העליונים והתחתונים ומושכים ברכות לכל העולמות... (שם תשכ)

תא חזי, עתה בזמן הגלות, תפלתו של אדם מעוררת שלמות למעלה ולמטה, ובברכה שמברך להקב"ה מתברכים עליונים ותחתונים, ועל כן בתפלתם של ישראל מתברכים העולמות, מי שמברך להקב"ה יתברך, מי שאינו מברך להקב"ה אינו מתברך, זהו שכתוב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. (תתמד)

שלשה הם הדוחים את השכינה מן העולם, וגומרים שדירתו של הקב"ה לא יהיה בעולם, ובני אדם זועקים (בתפלה) ולא נשמע קולם, ואלו הם, מי ששוכב עם נדה, שאין טומאה חזקה בעולם זולת טומאת הנדה... מי ששוכב עם בת אל נכר, שמכניס ברית קדש ואות הברית ברשות אחרת... מי שהורג את בניו, דהיינו לאותו עובר שאשתו נתעברה בו, (כי בא עליה ביום צ' לעבורו)... (שמות כד)

אמר ר' יהודה כל הדברים שבעולם תלוים בתשובה ובתפילה שהאדם מתפלל להקב"ה. וכל שכן מי שמוריד דמעות בתפלתו, שאין לך שער שאלו הדמעות לא תבאנה בו, מה כתוב, ותפתח ותראהו את הילד, ותפתח זו היא השכינה, העומדת על ישראל כאם על הבנים והיא פותחת תמיד בזכותם של ישראל.

כיון שפתחה ותראהו את הילד, (דהיינו) ילד שעשועים, שהם ישראל, שמתחטאים לפני מלכם תמיד, ומיד שמתחננים לפני הקב"ה, חוזרים בתשובה ובוכים לפניו כבן הבוכה לפני אביו, מה כתוב, והנה נער בוכה, כיון שבכה הוסרו ממנו כל גזרות קשות שבעולם... (שם רג)

קם רבי עקיבא לפני העם ואמר, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, ר' אליעזר דומה לאוהבו של מלך, שאוהב אותו ביותר, וכשבא לפני המלך הוא רצוי לו, ואינו רוצה לתת לו בקשתו במהרה, כדי שלא יפרד ממנו, כי רצוי לו שידבר עמו. ואני דומה לעבדו של המלך שמבקש לפניו בקשה, והמלך אינו רוצה שיכנס לשערי ההיכל ומכל שכן לדבר עמו, אמר המלך, תנו לו בקשתו מיד ולא יכנס כאן. כך ר' אליעזר הוא אוהבו של המלך ואני עבד, ורוצה המלך לדבר עמו כל יום ולא יפרד ממנו, ואני אין המלך רוצה שאבא לשערי ההיכל (על כן נתן בקשתי מיד). נח דעתו של ר' אליעזר.

א"ל (ר' אליעזר), עקיבא בא ואמור לך דבר שנראה לי בחלום פסוק הזה, שכתוב, ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו', הרי (שמסבת עונם של הדור אין התפלה מתקבלת בעדם, ומכל מקום נאמר ואתה אל תתפלל עליהם שמשמע שאחרים יכולים להתפלל, ועל כן אני לא נעניתי, ואתה נענית, ויותר מזה, יש בחינות שאין צדיק בעולם שיכול להתפלל עליהן). תא חזי, י"ב הרים אפרסמונא, (שהם חגת"ם דבינה הנקראת אפרסמון, הכלולים זה מזה, שכל אחד מהם כלול מן חג"ת והם י"ב, אבל המלכות אינה מאירה אפילו במלכות מטרם גמר התקון), נכנס (העלה מ"ן) אותו הלובש חשן ואפוד, (שהוא ז"א שת"ת שלו נקרא חושן והמלכות נקראת אפוד שי"ב אבנים שבחושן מקבלים מי"ב אותות הנ"ל דבינה, וי"ב של האפוד מקבלים מי"ב של החשן, וגם בהם אין עצם המלכות מאירה כמו בבינה), והתפלל אל הקב"ה, (שהעלה מ"ן לבינה), לרחם על העולם, (דהיינו לגמור התקון גם במלכות עצמה, שתהא מאירה כמו החג"ת), ועד עתה עדיין תפלתו תלויה (שעוד לא) נתקבלה. (הרי שיש בחינות שאין התפלה נשמעת עליהן) אם כן למה חלשה דעתו של ר' אליעזר, (כיון שראה בחלומו ואתה אל תתפלל וגו' שמתוכו נשמע, שאחר יכול להתפלל), שהוא משום האנשים שאינם יודעים מזה, (וחשבו שמעלתו קטנה ממעלת ר"ע)... (שם רנה, ועיין שם עוד)

אמר רבי אבא זה שאמרו שתפלות המתים מגינות על החיים, מאין לנו, כי כתוב, ויעלו בנגב ויבא עד חברון, (דהיינו להתפלל על קברם של האבות שיתפללו בעדם). (שם רעט)

אמר רבי יצחק שלשה ענינים כאן, אנחה, שועה צעקה, וכל אחד מתפרד מחבירו, (שאינם דוחים זה לזה). אנחה, שכתוב ויאנחו בני ישראל, צעקה, שכתוב ויצעקו, שועה, שכתוב ותעל שועתם אל האלקים, וכל אחד מתפרש בפני עצמו, וכולם עשו ישראל. אמר ר' יהודה צעקה ושועה עשו אנחה לא עשו, וזה משמע ממה שכתוב ויאנחו (ולא ויתאנחו), ולמעלה היתה האנחה בשבילם.

צעקה ושועה במה הם נבדלים, א"ר יצחק אין לך שועה אלא בתפלה, שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, (וכן) אליך ה' שועתי, (וכן) שועתי אליך ותרפאני, (הרי ששועה פירושו דיבורי תפלה). צעקה, פירושו שצועק ואינו אומר כלום, (דהיינו בלי דיבורים). אמר ר' יהודה, הלכך גדולה צעקה מכולן, שצעקה הוא בלב, זה שאמר צעק לבם אל ה', וזו קרובה להקב"ה יותר מתפלה ואנחה, שכתוב כי אם צעוק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו.

(פירוש אנחה צעקה ושועה הן בבחינת מחשבה קול דיבור, שהם בינה ז"א מלכות, ועל כן צעקה שאין בו דיבור הוא יותר מקובל לה' מתפלה בדבור, משום שהדבור שהוא בהתגלות יש בו אחיזה למקטרגים, אבל צעקה שאין בו התגלות רק בלב הצועק אין בו אחיזה למקטרגים, וגם הוא מקובל יותר מאנחה, שהוא מגולה רק במחשבת הנאנח, שהיא בחינת בינה ואין התחתון ביכולת להתדבק על ידה כראוי בה', ועל כן צעקה יותר מקובלת)...

תנו רבנן, זה מי שמתפלל ובוכה וצועק עד שאינו יכול עוד לנענע בשפתיו, זו היא תפלה שלמה שהיא בלב, ולעולם אינה חוזרת ריקנית, אלא שמתקבלת. א"ר יהודה גדולה צעקה שקורע גזר דינו של אדם מכל ימיו.

ר' יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדת הדין של מעלה. ר' יוסי אמר גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא, בשביל צעקה נוחל האדם העולם הזה והעולם הבא, שכתוב ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם. (שם שנג)

נמצא שהאדם מקריב בתעניתו החלב והדם, והריח שעולה מפיו הוא מזבח כפרה, ולפיכך תקנו התפלה במקום הקרבן, ובלבד שיתכוין למה שאמרנו... אמר ר' יוסי כשהיה בית המקדש קיים, אדם מקריב קרבנו בענין זה, (בסוד האדום והלבן והריח העולה מהם, וחזרתו כולו לבן על ידי האש) ומתכפר לו, עתה, תפלתו של אדם מכפרת לו במקום הקרבן באותו הדרך (של כוונת הקרבן). (שם שסט)

ותא חזי, בשעה שאדם מרים ידיו בתפלתו, מכוון באצבעותיו למעלה, כמו שכתוב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, כי בימין תלוי הכל, וכתוב, וישא אהרן את ידיו וכתוב ידו חסר י', (שיורה על יד אחת, הימין), ואז נתכוון לברך למעלה... (בשלח רפג)

...ובית המקדש ההוא (צריך) שיהיה בו חלונות, שכתוב וכוון פתיחן, כעין של מעלה,ועל זה משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ואם תאמר אפילו בשדה (יש להתפלל), משום שעולה שם רוח, אינו כן, כי אנו צריכים בית, ואינו. (שצריך) להמצא בית למטה כעין בית העליון, (שהוא המלכות), להוריד דייר העליון, (שהוא השכינה), לדייר התחתון, (לבני אדם).

ועוד, שתפלה ההיא ורוח ההוא צריך לעלות ולצאת מן המצר בדרך ישר כנגד ירושלים, ועל זה כתוב, מן המצר קראתי י-ה, שצריך מקום צר בצרה, לשלוח בתוכו רוח ההוא, שלא יטה לימין ולשמאל. ובשדה אין הקול יכול לשלוח לו כך, כי כעין זה הוא קול שופר שנדחה לחוץ בדרך ישר מתוך מקום צר, והולך ובוקע רקיעים, ועולה בעליה לעורר רוח שלמעלה.

ואם תאמר הרי כתוב ויצא יצחק לשוח בשדה, (הרי שמתפללים בשדה), משונה הוא יצחק, שדבר אחר היה בו מה שלא היה בכל העולם, (שהיה אחד מן האבות). ועוד שמקרא זה אינו בא לכך (להתיר להתפלל בשדה), כי ודאי שבשדה אחר לא היה מתפלל, וכבר בארנו (זה היה השדה אשר קנה אברהם). (שם שלו)

ר' יוסי פתח, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, מה כתיב למעלה, עיני כל אליך ישברו, כל בני העולם מצפים ונושאים עיניהם אל הקב"ה משום זה כל אלו בעלי האמונה צריכים בכל יום ויום לבקש מזונם מהקב"ה ולהתפלל תפלתם אליו.

מהו הטעם, משום שכל מי שמתפלל תפלתו אל הקב"ה על מזונותיו גורם שיתברך על ידיו כל יום, אילן ההוא שמזון הכל בו, ואף על פי שנמצא עמו מזון, צריך לבקש עליו לפני הקב"ה ולהתפלל תפלתו על מזון כל יום, כדי שימצאו על ידו ברכות למעלה בכל יום ויום, וזהו ברוך ה' יום יום... (שם שפד, ועיין שם עוד)

ר' חזקיה פתח, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', שיר המעלות סתם, ואינו מפרש מי אמרו, אלא שיר המעלות (פירושו) שעתידים כל בני העולם לומר זה, כי שיר הזה עתיד לאמרו לדורות עולם.

ומה (פירושו) של ממעמקים קראתיך. כך למדנו, כל מי שמתפלל תפלתו לפני המלך הקדוש צריך לבקש בקשותיו ולהתפלל מעומק הלב, כדי שימצא לבו שלם בהקב"ה ויכוין לבו ורצונו. וזה שאמר ממעמקים קראתיך. וכי אמר דוד כך, והרי כתוב בכל לבי דרשתיך, ומקרא זה די (להתפלל בכל לב), ולמה צריך ממעמקים.

אלא כך למדנו, כל אדם שמבקש בקשתו לפני המלך צריך שיכון דעתו ורצונו לשורש השרשים, להמשיך ברכות מעומק הבור, כדי שיזלו ברכות ממעין של כל. ומה הוא, הוא מקום ההוא שיוצא ממנו ונמצא ממנו אותו הנהר, (שהוא חכמה סתימאה), שכתוב ונהר יוצא מעדן, (שעדן הוא חכמה, ונהר היא בינה, והיינו בינה שיצאה לחוץ מראש א"א, שהוא חכמה סתימאה)... ומי שמתפלל תפלתו, צריך לכוון לבו ורצונו להמשיך ברכות מעומק של הכל הזה, כדי שתתקבל תפלתו ויעשה רצונו. (שם תח, ועיין שם עוד)

והיה כאשר ירים משה וגו', כאשר ירים (פירושו) שהרים ימין על שמאל, והיה מתכוון כשפרש ידיו, ואז וגבר ישראל, ישראל של מעלה, (שהוא ז"א), וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, (היינו) בשעה שישראל שלמטה משתככים מתפלה, לא יכלו ידי משה לקום ולהיות זקופים, וגבר עמלק, מכאן למדנו אף על פי שהכהן פורש ידיו בקרבן לתקן עצמו בכל, צריכים ישראל להמצא עמו בתפלתו. (שם תסז)

מצאנו בספרו של שלמה המלך שכל מי שמרים ידיו למעלה, ואין הם בתפלות ובקשות, זה הוא אדם שנתקלל מעשרה שליטים, והם עשרה שליטים אשר היו בעיר, אלו הם עשרה שממונים על הפורשים ידיהם למעלה, לקבל תפלה ההיא או ברכה ההיא ונותנים בו כח לכבד את השם הקדוש, ומתברך למטה כיון שמתברך למטה מפרישת ידיו למעלה אז מתברך למעלה והתיקר מכל הצדדים.

ואלו עשרה ממונים מזומנים לקבל הברכות שלמעלה ולהוריקם למטה, ולברך לההוא שמברך לו, שכתוב ואני אברכם. (יתרו ב)

...כשהגיעו אצלו מצאוהו שהיה יושב ועוסק בתורה, והיה אומר, תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. כל התפלות של ישראל הם תפלה, ותפלת העני עליונה מכולם. מה הטעם, משום שזו עולה עד כסא הכבוד של המלך ונתעטרה בראשו, והקב"ה משתבח בתפלה ההיא, בודאי, (על כן) תפלה של עני נקרא תפלה.

כי יעטוף, עטוף זה אינו עטוף של כסות, שהרי אין לו (כסות), אלא כתוב כאן כי יעטוף, וכתוב שם העטופים ברעב, (אף כאן כי יעטוף הוא ברעב). ולפני ה' ישפוך שיחו, שיצעק לפני אדונו, וזה נוח לו לפני הקב"ה משום שהעולם מתקיים בו, בשעה שלא נמצא מקיימי עולם אחרים בעולם, אוי למי, שעני ההוא יצעק עליו לאדונו, משום שהעני קרוב אל המלך יותר מכולם, שכתוב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.

ולשאר בני העולם, פעמים ששומע ופעמים שאינו שומע. מה הטעם, הוא משום שמשכנו של הקב"ה הוא באלו כלים השבורים, שכתוב, ואת דכא ושפל רוח, וכתוב, קרוב ה' לנשברי לב, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה...

עוד אמר, תפלה לעני, כל מקום שנקרא תפלה, הוא דבר עליון, שהיא עולה למקום עליון, תפלה של ראש, הם התפלין שהמלך מניח אותם, (דהיינו מוחין דז"א, הנקראים תפלה של ראש). (שם תיד)

...וכאן (בעניננו) בעוד שהעבד הוא עם האשה הזאת, הוא מרבה תפלות ובקשות בכל יום למלך הקדוש, כמו שהיה תחלת לקיחתה על ידי רחמים, כך הוא הסוף ברחמים, וזה הוא אמר יאמר, אמר, בתחילה, כשהקדים ברחמים, יאמר, בסוף שיבקש שלא יהיה נדחה מפני בן זוגה), ויתקבל (תפלתו) ברחמים. ומה יאמר, אהבתי את אדני, שמשום זה מחמת רוב התפלות אוהב את הקב"ה. מתקן את מעשיו, ואמר אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי. והקב"ה מקבלו בתשובה ההיא, וברוב התפלות האלו. (משפטים רפו)

...ומשום שאתה משתדל בכל יום בשתי שפתים שלך בתפלה, לשבח את אדונך באדני שפתי תפתח, בב' שפתים שלך, בנביאים וכתובים ובכל מיני זמר וניגון בתפלה, הקב"ה מוריד אותם בשתי שפתים שלך, שהם נצח והוד, כל שכן מדרגה שלך שהוא עמוד האמצעי, דהיינו תפארת, שבו השתדלת בכל הימים שלך באמת, הקב"ה נתנו לך להעלותך בו בתורת אמת, הכלולה מכל המדות ואותיות (שהם חג"ת נה"י), בשם המפורש בד' אותיות (הוי"ה שהוא ג"ר)... (שם שפב)

...שמי שהפדיון שלו תלוי בקריאת שמע, שהוא סוד החמשים (שהוא בינה), אין לו פדיון בגלגול על ידי אחר, כי נרצע הוא לאדונו, כאן לא נאמר או דודו או בן דודו יגאלנו, כי בתפלה של אדם הוא כעבד, שנאמר בו שש שנים יעבוד, ואין עבודה אלא תפלה, שש שנים יעבד (הוא) ג' ראשונות וג' אחרונות (שבשמונה עשרה), שהשליח צבור מוציא האדם ידי חובתו, למי שאינו יודע להתפלל בהם. (הרי שיש לו פדיון על ידי אחר, שהשליח צבור גואל אותו), שהצדיק חי העולם, (שהוא יסוד, דהיינו השליח צבור), נקרא בהם על שמו (של האינו יודע להתפלל בשם), בעז, צדיק, גואל קרוב, ונאמן, (שמשמעותם של השמות הללו הוא, שעוזרים פודים את מי שאינו יכול לעזור את עצמו שה"ס היבום והגלגול)... (שם שצה)

...האזנים של המלך הם, כאשר הרצון נמצא, ואמא מניקה (אור החסדים לז"א), והארת עתיקא קדישא האירה, מתעוררת הארת ב' מוחות, והארת אבא ואמא, וכל אלו הנקראים מוחות המלך, ומתלהטים יחד, וכשמתלהטים יחד נקראים אזני ה', כי נתקבלה תפלותיהם של ישראל, ואז נמצא התעוררות לטוב ולרע, ובהתעוררות הזו מתעוררים בעלי כנפים שמקבלים קולות העולם, וכלם נקראים אזני ה'. (שם תקכה, ועיין שם עוד)

מכאן והלאה אם תבעיון בעיו, אם תבקשו בקשותיכם בתפלה לפני המלך בקשו, התפללו ובקשו בקשותיכם ושובו אל אדוניכם. אתיו, כמי שמזמין לקבל את בניו ולרחם עליהם, אף כן הקב"ה בקר וגם לילה קרא ואמר אתיו, אשרי הם עם הקדוש שאדונם מבקש אותם וקורא אותם לקרבם אליו.

אז עם הקדוש צריכים להתחבר ולבא לבית הכנסת, וכל מי שמקדים תחילה מתחבר עם השכינה בחבור אחד. תא חזי, הראשון ההוא הנמצא בבית הכנסת אשרי חלקו, שהוא עומד במדרגת צדיק אל השכינה, וזה הוא סוד, ומשחרי ימצאונני, זהו עולה במעלה עליונה. ואם תאמר הרי למדנו בשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה, מיד כועס, ואתה אומר שהאחד ההוא שהקדים נתחבר בשכינה ונמצא במדרגת צדיק.

אלא בדומה למלך ששלח לכל בני העיר שימצאו עמו ביום פלוני ובמקום פלוני. עד שבני העיר הכינו את עצמם, הקדים אחד ובא למקום ההוא. בין כך ובין כך בא המלך, ומצא שם אדם ההוא שהקדים, אמר לו פלוני, בני העיר איפה הם, אמר לו, אדוני, אני הקדמתי את עצמי מהם, והרי הם באים אחרי לפקודת המלך, אז היה טוב בעיני המלך, וישב שם עמו ודבר עמו, ונעשה אהובו של המלך. בין כך ובין כך באו כל העם ונתרצה המלך עמהם, ושלח אותם לשלום. אבל אם אלו בני העיר לא היו באים, ואחד לא הקדים לדבר לפני המלך ולהראות בשבילם, (ולומר) שכולם באים, מיד היה כועס ונרגז המלך...

ולא עוד אלא שעושה הכרות עמו, ושואל עליו אם אינו בא יום אחד, כמו שהעמדנו, שכתוב, מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, והרי הערנו במה שכתוב אלי קורא משעיר, שנמצא מדרגה אחר מדרגה ומדרגה תוך מדרגה, שומר ההוא, (שאף על פי שכתוב, אלי קורא משעיר הוא מטטרון), קורא בכח בכל יום ויום, (אתא בקר וגם לילה, שפירושו לתפלת שחרית, וזה הוא שהקב"ה שואל עליו, מי בכם ירא ה'), שומע בקול עבדו, שהוא מטטרון, (ובא לבית התפלה, הרי שהקב"ה שואל עליו אם אינו בא, ואומר מי בכם ירא ה' וגו'), ומשום זה אשרי הוא מי שמקדים לבית הכנסת, לעלות במדרגה זו שאמרנו, (דהיינו למדרגת צדיק).

כשבא הבקר, והצבור נמצאים בבית הכנסת, הם צריכין להמצא בשירות ותשבחות של דוד, והרי העמדנו, שהסדר הוא לעורר אהבה למעלה ולמטה, לתקן תקונים ולעורר שמחה, כי משום זה הלוים מעוררים שתתעורר אהבה ושמחה למעלה באלו השירות והתשבחות.

ומי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו שמראה פירוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק באלקי ישראל, כי מראה בזה שאין אלקים ואינו נמצא שם, ואינו מפחד ממנו, ונוהג בזיון בתקון העליון של מעלה, (כי בית הכנסת מתוקן כנגד המלכות העליונה).

כי בשעה שישראל מסדרים בבית הכנסת סדר שירות ותשבחות, וסדר התפלה, אז מתאספים ג' מחנות של מלאכים עליונים, מחנה אחד, הם מלאכים הקדושים המשבחים להקב"ה ביום, כי יש אחרים שמשבחים להקב"ה בלילה, ואלו הם המשבחים להקב"ה ואומרים שירות ותשבחות עם ישראל ביום.

מחנה השני הם המלאכים הקדושים הנמצאים בכל קדושה וקדושה שישראל מקדשים למטה, ותחת ממשלתם הם כל אלו המתעוררים בכל הרקיעים בתפלה ההיא של ישראל. מחנה השלישי הן עולמות העליונות, (שהן ז' רוחות של ז' היכלות דבריאה), שמתתקנות עם המלכות, והן מתקנות את המלכות להכניסה לפני המלך, ואלו הן מחנות העליונים על כולם.

וכולם מתתקנים בסדר של ישראל שמתקנים למטה, באלו שירות ותשבחות ובתפלה ההיא שמתפללים ישראל. כיון שאלו ג' מחנות מזדמנים, אז ישראל פותחים בשירה ומזמרים לפני אדונם, ומחנה האחד ההוא הממונים לשבח לאדונם ביום מזדמנים עמהם ומזמרים עמהם יחד באלו השבחים של דוד המלך, והרי העמדנו הדברים.

בזמן ההוא שמסיימים ישראל השבחים של תשבחות דוד, אז אומרים התשבחה של שירת הים, כמו שהעמדנו, ואם תאמר, השבחה זו למה היא בתקון אחרון אחר שבחים של דוד, והרי תורה שבכתב קדמה לתורה שבעל פה, וקדמה לנביאים וקדמה לכתובים, וכמו שהיא קדומה כך צריכים להקדימה.

אלא מתוך שכנסת ישראל (שהיא המלכות) אינה מתתקנת אלא מתורה שבכתב, על כן צריכים לומר השירה בתחילת תקוניה, (דהיינו סמוך לתפלה דמיושב). ותשבחה זו חשובה מכל שאר תשבחות שבעולם. והיא (המלכות) אינה מתתקנת מכולם כמו שמתתקנת מתשבחה זו. ומשם זה היא סמוכה לתפלה דמיושב, (דהיינו לתפלת יוצר), כמו שאמרנו.

בה בשעה שנאמר שירת הים, מתעטרת כנסת ישראל בכתר ההוא, שעתיד הקב"ה לעטר את מלך המשיח, וכתר ההוא מפותח וחקוק בשמות הקדושים, כמו שנתעטר הקב"ה ביום ההוא שעברו ישראל את הים והטביע כל מחנות פרעה ופרשיו. משום זה צריך האדם לשום רצונו בשירה זו, וכל מי שזכה בה בעולם הזה, זוכה לראות את מלך המשיח בתקון כתר ההוא, ובכלי זיין שהוא חגור וזוכה לשבח שירה זו שם, והרי העמדנו הדברים.

כיון שהגיע האדם לישתבח, לוקח הקב"ה כתר ההוא ושמים אותו לפניו, וכנסת ישראל (שהיא המלכות) מתחלת להתתקן לבא לפני מלך העליון (שהוא ז"א), וצריכים לכלול אותה בי"ג מדות הרחמים העליונות, שמהן מתברכת, והם י"ג מיני בשמים עליונים כש"א נרד וכרכום קנה וקנמון וגו'. וכאן הם שיר, ושבחה, הלל, וזמרה, עוז וממשלה, נצח, גדולה, וגבורה, תהלה, ותפארת, קדושה, הרי י"ב, ואחר כך לחבר אותה עמהם ולומר ומלכות, והם י"ג, כי היא מתברכת מהם.

ועל כן צריך בשעה (שהמלכות) נכללת ביניהם, (בין י"ג מדות) לשום לב ורצון בזה, ולא לדבר כלל ולא להפסיק ביניהם, ואם מפסיק ביניהם, יוצאת מתחת כנפי הכרובים שלהבת אחת, וקורא בכח ואומר, פלוני שהפסיק גאות הקב"ה יכלה ויפסוק (חייו), שלא יראה גאות המלך הקדוש, כש"א ובל יראה גאות ה', משום שאלו י"ג הם גאות ה'.

מכאן ולהלאה א-ל ההודאות וכו', זהו מלך עליון מלך שכל השלום שלו, כש"א שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו, (שהוא ז"א), כי כל אלו השבחים (שמקודם) היו לכנסת ישראל, (שהיא המלכות), כשהיא משתבחת במחנות שלמטה, משם ולהלאה יוצר אור ובורא חשך וכו', והרי הערתי בו והעירו בו החברים, שאלו הם תקונים של עולם העליון (שהוא ז"א).

הא"ב שבראשי תיבות) א-ל ברוך גדול דעה וכו', הם תקונים של עולם התחתון, (שהוא מלכות), שהם (בראשי תיבות) כ"ב אותיות קטנות, משום שיש אותיות גדולות ואותיות קטנות, אותיות קטנות הן בעולם התחתון, (שהוא מלכות), אותיות גדולות הן בעולם הבא, (שהוא בינה)... (תרומה פו, ועיין שם עוד)

ומשום שכך הוא, נעשה נא עלית קיר קטנה, זה הוא סדר של תקון השכינה, שהוא (נקרא) עלית קיר, כמש"א ויסב חזקיה פניו אל הקיר, קטנה, משום שהיא קטנה, כמש"א עיר קטנה. ונשים לו שם, על ידי תקון הזה שאנו מתקנים ובסדר שלנו בשירות ובתשבחות ובתפלה אנו מתקנים לו (לז"א) לנחת שלו מטה ושלחן וכסא ומנורה, ארבעה אלו הם כולם בשכינה שהיא מתתקנת בכל תקונים האלו אל עולם העליון, (שהוא ז"א), בסדר שאנו מסדרים.

בסדר תפלת ערבית ובתקונה, היא מטה, ובסדר הקרבנות והעולות שאנו מסדרים בבוקר ואלו השירות ותשבחות הם שלחן, ובסדר ההוא של תפלה דמיושב ובתקון קריאת שמע ביחוד ההוא שאנו מתקנים הם כסא, ובסדר ההוא של תפלה דמעומד ובאלו הקדושות (שביוצר ושבחזרת התפלה) ותוספת קדושה (שבובא לציון) והברכות שאנו מסדרים הם מנורה.

אשרי האדם שמשים זה ברצונו להשלים אל אדונו בכל יום, ולהתקין עלית קיר קטנה הזו, (שהיא השכינה אל אדונו), באלו התיקונים (דמטה שלחן כסא ומנורה), אז ודאי יהיה הקב"ה ארחו בכל יום, אשרי הוא בעולם הזה, ואשרי הוא בעולם הבא, משום שאלו ארבע הם תקוני השכינה להתתקן אל בעלה (ז"א), בארבעה תקונים אלו היא מתתקנת ביופי, בשמחה במראה על ידי עם הקודש בכל יום... (שם קכ, ועיין שם עוד)

ומשום זה צריכים להתאחד בהקב"ה, ולאחוז בו, כמי שמושך ממעלה למטה, שלא יהיה איש נעזב ממנו אפילו שעה אחת. ועל כן כשסומך גאולה לתפלה, (דהיינו ברכת גאל ישראל לתפלת שמונה עשרה), צריך להתאחז בו ולדבר עמו בלחש, בסוד, שלא יתרחק ממנו ולא יעזוב אותנו. ועל כן כתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו. (שם רכה)

וכשנצרך רחמים לבני העולם, כשהם בצער, והולכים (להתפלל) על בית הקברות, נפש הזו מתעוררת והיא הולכת ומשוטטת ומעוררת לרוח, ורוח ההוא מתעורר אל האבות, ועולה ומעורר את הנשמה, ואז הקב"ה מרחם על העולם, וכבר העמדנו. ואף על פי שהעירו דברים אלו של הנשמה באפנים אחרים, (דהיינו שהנפש היא בעשיה, והרוח ביצירה והנשמה בבריאה), כולם עולים במשקל הזה, וזה הוא בירורו של הדבר, והכל אחד. (שם רפז)

פתח מוליך החמורים ההוא ואמר, ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך, למדנו, מתי נקרא עת רצון הוא בשעה שהצבור מתפללים, יפה הוא, וכן הוא ודאי, כי אז הצבור מסדרים ומתקנים התקון של עת ההוא, ואז הוא עת רצון, ויש לבקש בקשות, שכתוב, אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך, כי אז צריכים לבקש בקשות.

ואני תפלתי לך ה', הרי כאן סוד היחוד. ואני זהו דוד המלך, (דהיינו המלכות שנקראת אני), היא מקום שנקרא גאולה, (שהיא המלכות בעת שמחוברת עם היסוד), תפלתי זו תפלה, (דהיינו המלכות סתם), וכאן שאומר ואני תפלתי), התפלה סמוכה לגאולה שהם אחד, (ששניהם בחינת מלכות), וכשהוא הסמיך גאולה לתפלה, אז היא עת רצון, עת רצון הוא גם כן כלל אחד יחד. עת היא אחת, (דהיינו מלכות), רצון הוא אחד, (שה"ס הרצון המתגלה מן הכתר), הם נכללים זה בזה ונעשים אחד, ודוד המלך רצה במקרא הזה ליחד יחוד אחד.

ואם תאמר למה נתמנה מקרא הזה לאומרו בתפלת מנחת שבת, יפה הוא להיות בשבת בתפלת המנחה ולא בתפלת חול, כי ודאי אין תפלת מנחה של שבת כתפלת חול, משום שבחול בשעת המנחה תלוי דין בעולם, ואין הוא עת רצון, אבל בשבת שכל רוגז הוסר והכל נכלל יחד, (שהדין והחסד הם אחד), ואף על פי שהדין נתעורר, הוא להתבשמות (כלומר כדי לגלות המתיקות שבו בלבד). ועל כן נצרך מקרא של יחוד ליחד כל המדרגות כי כשיש יחוד הדין מתחבר ונכלל ברחמים והכל מתבשם, ואז כתוב, עת רצון, עת רצון יורה, שהכל (הדין והחסד) כלול יחד, והדין מתבשם בזמן ההוא ובכל דבר יש שמחה... (שם תקמה)

עוד (יש לפרש הכתוב, כי) בזמן שהקב"ה בא לבית הכנסת וכל העם באים יחד ומתפללים ומודים ומשבחים להקב"ה, אז הדרת מלך הוא, ומלך סתם זהו מלך הקדוש, (שהוא הקב"ה), שמתתקן ביופי ותקון לעלות למעלה (לאו"א).

ובאפס לאם מחתת רזון, היינו כשהקב"ה מקדים לבית הכנסת והעם לא באו להתפלל ולשבח להקב"ה, אז כל הממשלה ההיא שלמעלה וכל אלו הממונים ומחנות העליונים כולם נשברו מן ההתעלות ההוא שלהם שמתקנים בתקוני מלך ההוא (שהוא הקב"ה).

מהו הטעם, (שהם נשברים מהתעלות שלהם הוא), משום שבשעה ההיא שישראל למטה מסדרים תפלותיהם ובקשותיהם ומשבחים למלך העליון, כל אלו מחנות העליונים מסדרים שבחים ומתתקנים בתקון ההוא הקדוש, משום שמחנות העליונים כולם, הם חברים עם ישראל למטה, לשבח את הקב"ה ביחד, כדי שהתעלות הקב"ה תהיה למעלה ולמטה ביחד.

וכשהם (המלאכים) מזדמנים להיות חברים עם ישראל, (לשבח ביחד להקב"ה), וישראל למטה אינם באים לסדר תפילותיהם ובקשותיהם ולשבח לאדונם, כל המחנות הקדושים שבממשלה העליונה נשברים מתקוניהם, כי אינם מתעלים בהתעלות, שאינם יכולים לשבח לאדונם כראוי, משום ששבחים של הקב"ה צריכים להיות ביחד למעלה ולמטה, עליונים ותחתונים בשעה אחת, ועל כן נאמר מחתת רזון, ולא מחתת מלך, (כי הוא נוגע רק למחנות המלאכים ולא למלך עצמו).

ואפילו לא הרבו לבא לבית הכנסת, אלא עשרה, באלו העשרה מזדמנים מחנות העליונים להיות עמהם חברים, לשבח להקב"ה, מה הטעם, הוא משום שכל תקוני מלך ההוא הם בעשרה, ועל כן די בעשרה אם אינם יותר. (שם תרצה)

ואם תאמר אם כן זה, מי שהוא בצער ובדוחק שאינו יכול לשמוח בלבו ומתוך דחקו יש לו לבקש רחמים לפני מלך העליון, ואם כן לא יתפלל תפלתו כלל, ולא יכנס בעצבות משהו, שהרי אינו יכול לשמח את לבו ולכנוס לפניו בשמחה, מהו התקון שיש לאדם הזה.

אלא ודאי הרי למדנו, כל השערים ננעלים ונסגרים, ושערי דמעות אינם נסגרים, ואין דמעה, אלא מתוך צער ועצבות, וכל אלו הממונים על השערים משברים עקולי הדרכים והמנעולים ומכניסים דמעות האלו, והתפלה ההיא נכנסת לפני המלך הקדוש... (שם תשיד)

דבר אחר ישרצו המים, תרגומו ירחשון, כלומר כשמרחשין שפתיו, דהיינו כשמתנועעות שפתיו דברי תפלה בזכות ובנקיות הדעת, ובמים (המנקים ומטהרים) רוחש נפש חיה, כי כשאדם רוצה לסדר תפלתו לאדונו שפתותיו מרחשות באופן הזה ממטה למעלה, להעלות כבוד אדונו למקום השקיו של באר העמוק, (שהיא בינה), ואחר כך יזיל להמשיך ממעלה למטה מאותו שקיו של הנחל, (שהיא בינה), לכל מדרגה ומדרגה עד מדרגה אחרונה, (שהיא מלכות), להמשיך נדבה לכל ממעלה למטה, ואחר כך צריך להקשר קשר בכלא, (דהיינו שייחד כל המדרגות בא"ס ב"ה), קשר דכוונה של האמונה ויעשו כל משאלותיו בין משאלות הצבור בין משאלות יחיד.

והתפלה שיש לאדם לבקש מאדונו היא מסודרת בט' אופנים, א', יש (שהתפלה מסודרת בסדר) אלף בית, ב', ויש בהזכרת מדות הקב"ה רחום וחנון וכו', ג', ויש בשמות היקרים של הקב"ה, דהיינו אה-יה י-ה יה-ו א-ל אלקים, הוי-ה צב-אות ש-די א-דני. ד', ויש בעשר ספירות שהם מלכות יסוד הוד נצח ת"ת גבורה חסד בינה חכמה כתר, ה', ויש בהזכרת הצדיקים דהיינו האבות הנביאים והמלכים. ו', ויש בשירות ותשבחות שיש בהם קבלה אמיתית, ז', ולמעלה מהם מי שיודע לתקן תקונים לאדונו כראוי, ח', ויש בידיעה להעלות ממטה למעלה. ט', ויש מי שיודע להמשיך שפע ממעלה למטה..

ובכל ט' אופני תפלה אלו צריכים כונה גדולה, ואם לא עליו המקרא שכתוב, ובוזי יקלו, ובכוונת אמן (צריך לכוון) שהוא כולל ב' שמות הוי"ה אד-ני, (שהם בגימטריא צ"א וגם אמן בגימטריא צ"א, ושם) האחד (שהוא הוי"ה ז"א גונז טובו וברכותיו באוצר הנקרא היכל, (שהוא אד-ני מלכות) וזה מרומז בפסוק והוי"ה בהיכל קדשו הס מפניו, ולזה רמזו רז"ל כל טוב האדם בביתו, כי אדם בגימטריא מ"ה, שהוא שם הוי"ה דאלפין, וכל טובו בביתו, שהוא אד-ני מלכות), שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, ומתרגם, בכל דעמי, (דהיינו מלכות).

ואם מכוין בכל אחד ואחד מט' אפני (התפלה) כראוי, זה הוא אדם המכבד שם אדונו את שמו הקדוש, ועל זה כתוב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, אכבדו בעולם הזה לקיום ולעשות כל צרכיו, ויראו כל עמי הארץ כי שם הוי"ה נקרא עליו וייראו ממנו, ובעולם הבא יזכה לעמוד במחיצת חסידים, (דהיינו במחלקת החסידים), אף על פי שלא קרא בתורה כל צרכו, כיון שזכה להסתכל בידיעת אדונו וכיוון בו כראוי... (שם ספרא דצניעותא לט)

(מה הפירוש כל נדיב לב) יביאה, אלא מכאן למדנו הסוד לתפלה, כי אדם הירא מרבונו ומכוון לבו ורצונו בתפלה, הוא מתקן תקון העליון, כמו שהעמדנו. בתחלה בשירות ותשבחות שאומרים מלאכים העליונים למעלה, ובסדר ההוא של תשבחות שאומרים ישראל למטה, (המלכות) מקשטת עצמה, ומתתקנת בתקוניה כאשה המתקשטת לבעלה.

ובסדר התפלה, בתקון ההוא של תפלה דמיושב, (דהיינו מברכת יוצר אור ולמעלה, עד תפלת שמונה עשרה, שהיא בעמידה), התקינו כל אלו העלמות, (דהיינו ז' הנערות של המלכות), וכל אלו שלה, וכל אלו מתקשטים עמה, לאחר שנתקן הכל ונסתדר כשמגיעים לאמת ויציב, אז מתתקן הכל, הוא והעלמות שלה, עד שמגיעים לגאל ישראל, ואז צריכים הכל לעמוד על מעמדם.

משום כשאדם מגיע לאמת ויציב, והכל כבר נתתקן, העלמות נושאות (המלכות), והיא נושאת עצמה אל מלך העליון, (שהוא ז"א). כיון שמגיעים לגאל ישראל, אז מלך הקדוש העליון נוסע במדרגותיו, (דהיינו בסדר ג' קוין המאירים, רק בסוד הנסיעה) ויוצא לקבל אותה (את המלכות).

ואנו מפני מלך העליון צריכים לעמוד על מעמדינו באימה וברעדה, כי אז מושיט לה ימינו, (שהוא בברכת מגן אברהם, שה"ס קו ימין), ואחר כך שמאלו שמשים תחת ראשה, (בסו"ה שמאלו תחת לראשי, שהוא בברכת אתה גבור, שהוא קו שמאל). ואחר כך מתחבקים שניהם יחד בנשיקין, שהוא בברכת הא-ל הקדוש, שהוא קו האמצעי, שמשם ומעלה ה"ס נשיקין עד ג' אחרונות), ואלו הם שלש ברכות הראשונות (של תפלת שמונה עשרה), וצריך האדם לשום לבו ורצונו ולכוון בכל אלו התקונים והסדרים של התפלה פיו ולבו ורצונו יחד.

עתה שמלך העליון והמלכות הם בחבור בחדוה באלו הנשיקין, מי שצריך לשאול שאלות (ובקשות) ישאל, כי אז הוא שעת רצון, כיון שבקש האדם בקשותיו מלפני המלך והמלכה, (דהיינו בי"ב ברכות אמצעיות), אז יתקין עצמו ברצונו ולבו לשלש ברכות האחרונות לעורר חדוה שבסתר, כי מאלו שלש ברכות הוא מתברך בדבקות אחרת, (שה"ס הזווג), והאדם יתקן את עצמו לצאת מפניהם ולהניחם בחדוה מסותרת שבאלו שלש (ברכות), ועם כל זה צריך להיות רצונו שהתחתונים יתברכו מאלו הברכות של חדוה המסותרת.

ואז צריך לנפול על פניו, ולמסור את נפשו בשעה (שהמלכות) אוחזת הנפשות והרוחות, אז היא השעה למסור נפשו בתוך אלו הנפשות שאוחזת, כי אז צרור החיים, (שהיא המלכות) היא כראוי. 

דבר זה שמעתי בין הסודות של מאור הקודש, ולא ניתנה לי רשות לגלות, חוץ מכם חסידים העליונים, שאם בשעה ההיא (שהמלכות) אוחזת הנפשות והרוחות (של בני אדם) ברצון אחד של הדביקות, משים האדם לבו ורצונו לזה, ונותן נפשו בדבקות ברצון ההוא, דהיינו לכלול נפשו באותה הדבקות, אם התקבלה (מסירת נפשו) בשעה ההיא ברצון הנפשות והרוחות והנשמות שאוחזת, זה הוא אדם שנצרר בצרור החיים, בעולם הזה ובעולם הבא... (ויקהל קח)

פתח ואמר, ויאמר לי עבדי אתה וגו' (המדובר הוא) כאן בתפלה שהאדם צריך להתפלל לפני הקב"ה, שהיא עבודה אחת גדולה ויקרה מעבודות אדונו. תא חזי, יש עבודת הקב"ה העומדת במעשה, שהיא עבודה העומדת במעשה הגוף, (דהיינו המצות התלויות במעשה), והיא עבודה. ויש עבודת הקב"ה שהיא עבודה פנימית יותר, שהיא עיקר הכל, והיא עומדת בעבודה הפנימית ההיא שהיא עיקר הכל, (דהיינו מצות התלויות בדבור וברצון הלב)...

תפלתו של אדם הוא עבודת הרוח, (שהוא עבודה מבחינה ב' הנ"ל התלויה בדבור), והיא עומדת בסודות העליונים, ובני אדם אינם יודעים שתפלתו של אדם בוקעת אוירים ובוקעת רקיעים, פותחת פתחים ועולה למעלה...

שהאדם צריך, אחר שהתקין עצמו בעבודת המעשה, (דהיינו בחינה א' הנ"ל) בתקוני מצוה וקדושה, שהם ציצית ותפילין, (הוא צריך) ליחד לבו בתקון עבודה הפנימית של רבונו, (דהיינו בחינה ב') ולשום לבו ורצונו בעבודה ההיא של אלו הדבורים (שבתשבחות) כי הדבור עולה (למעלה)... (שם קכא, ועיין שם עוד)

...(ומכאן מתחיל סדר עלית התפלה) והולכת (התפלה) ועולית ובוקעת אוירין, (שהיינו האויר שנפל ממלכות דעשיה לבחינת עולם הזה), עד שעולים עמה לרקיע הראשון, (שהוא רקיע דמלכות דעשיה), עולית התפלה ומגעת לממונה אחד שנתמנה לצד מערב, (שהוא המלכות), ושם נמצאים תשעה פתחים, ובהם עומדים כמה שרים וכמה ממונים ועליהם ממונה אחד ששמו זבוליאל...

וזה רוצה לשמש ברקיע הזה ביום, ולא ניתנה לו רשות עד שעולה האור של הלבנה, (דהיינו בלילה), ואז הוא מוציא כל אלו הצבאות וכל אלו הממונים, וכשהאיר היום עולים כולם בפתח אחד מאלו ט' פתחים, שהוא פתח העליון על כולם, (דהיינו בנקודת כתר שנשארה במדרגה) שמתחתיה עומד הרקיע, וכשהתפלה עולה היא נכנסת בפתח ההוא (העליון על כולם), וכל השרים וכל הממונים יוצאים מפתח ההוא, ועליהם זבוליאל ההוא ממונה העליון, (כלומר שאין שם ממונה אחד אלא אותו זבוליאל הממונה באויר, הוא ממונה גם כן בפתח העליון, שהוא למעלה מרקיע המלכות דעשיה, ויוצאים כולם ונושקים אותה, ומגיעים עמה עד רקיע השני, (שהוא יסוד דעשיה)...

וכשהתפלה עולה אל רקיע ההוא (יסוד), נפתחו י"ב שערים של רקיע ההוא, ובשער הי"ב עומד ממונה אחד ששמו ענאל, והוא ממונה על כמה צבאות ועל כמה מחנות, וכשהתפלה עולה עומד ממונה ההוא ומכריז על כל אלו הפתחים ואומר, פתחו שערים וגו' וכל השערים נפתחים, והתפלה נכנסת בכל אלו השערים...

אז נתעורר ממונה זקן בימים העומד לצד דרום ששמו עזריאל סבא, ולפעמים נקרא מחניאל משום שנתמנה על ששים רבוא מחנות, וכולם בעלי כנפים בעלי מחנות המלאים עינים, ואצלם עומדים אלו המחנות שהם בעלי אזנים ונקראים אזנים, משום שהם מקשיבים לכל אלו שמתפללים תפלתם בחשאי, ברצון הלב, שלא נשמע התפלה לאחר, תפלה זו עולה ומקשיבים לה כל אלו הנקראים בעלי אזנים...

ואם תפלה ההיא נשמעת לאזניו של אדם אין מי שיקבל אותה למעלה, ושוב אין מקבלים אותה אחרים ממי ששמע אותה תחילה, (דהיינו אחרים מאותו האדם). משום זה צריכים להשמר שלא ישמע התפלה לבני אדם. ועוד, כי דבור התפלה מתאחד בעולם העליון (בז"א), ודבור דעולם העליון אינו צריך להשמע...

וממונה ההוא שמו עזריאל סבא, וכשהתפלה עולה בחשאי כל אלו ששים רבוא מחנות וכל אלו בעלי העינים וכל אלו בעלי אזנים כולם יוצאים ונושקים מלה ההיא של התפלה העולה, זה שאמר עיני ה' אל צדיקים אלו הם בעלי העינים שלמטה, (דהיינו המלאכים הנ"ל שברקיע היסוד דעשיה), משם שיש בעלי עינים למעלה (בבחינת ג"ר, כי עינים הוא חכמה, אבל אלו העינים הן עיני היסוד, ועל כן כתוב עיני ה' אל צדיקים, כי היסוד נקרא צדיק), ואזניו אל שועתם אלו הם בעלי האזנים.

רקיע השלישי, (שהוא נצח והוד דעשיה) תפלה ההיא עולה ומגיעה לרקיע ההוא, ושם יש ממונה ההוא שנקרא גדרי"ה, ועמו כמה שרים וכמה ממונים והוא משמש ג' פעמים ביום, (דהיינו בשעת נסיעת ג' קוין למעלה באצילות), כנגד שרביט אחד של אור היוצא עולה ויורד ואינו עומד על מקום אחד...

ז' היכלות אלו הם היכלות של המלך, (דהיינו ז' היכלות דמלכות דאצילות ששם מזדווג המלך שהוא ז"א), ותפלה ההיא כשמתעטרת בכל אלו העטרות, כשעולה שמה מחברת (ז"א ומלכות) ביחד, להתעטר למעלה להיות הכל אחד כראוי. והשם של הקב"ה (שהוא המלכות) יתעטר מכל הצדדים למעלה ולמטה להיות אחד (עם ז"א), ואז ברכות לראש צדיק כתוב, (שהיסוד שנקרא צדיק משפיע ברכות בהמלכות).

אשרי חלקו של אדם שיודע לסדר תפלתו כראוי בתפלה זו (שהיא כראוי) שמתעטר בה הקב"ה, הוא מחכה עד שיגמרו כל תפלות ישראל לעלות, (ונכללות בתפלה השלמה), ואז הכל הוא בשלמות כראוי למעלה ולמטה, עד כאן הם עניני התפלה סודות עליונים (שבה), מכן ולהלאה יש מצות התורה תלויות בדבור, כמו שיש התלויות במעשה. (ויקהל קלו והלא, ועיין שם עוד)

והם שש מצות, ונוהגים גם כאן בתפלה, א', ליראה את השם הנכבד והנורא. ב', לאהבה אותו. ג', לברכו. ד', ליחד. ה', שיברך הכהן את העם. ו', למסור נשמתו לו. ואלו שש מצות הנהוגות בתפלה (הן תלויות) בדבור. חוץ מאלו המצות התלויות במעשה כמו ציצית ותפילין.

ליראה את השם מצוה זו נוהגת באלו התשבחות שאמר דוד המלך ובקרבנות שבתורה ששם צריך האדם לירא מפני אדונו, משום ששירים ההם עומדים במקום ההוא שנקרא יראה, (שהיא המלכות). וכל אלו הללויה הם סוד יראת הקב"ה (שהיא המלכות) וצריך האדם לשום רצונו בשירים אלו ביראה, וכבר העמידו החברים כל אלו הסודות של שירות ותשבחות, וכל אלו הסודות של הללויה.

כיון שהגיע האדם לישתבח, ישים רצונו לברך אל הקב"ה, כמו יוצר אור יוצר המאורות. לאהבה אותו, היינו כשמגיע לאהבת עולם, ואל ואהבת את ה' אלקיך, שזה סוד אהבת הקב"ה. ליחד אותו, היינו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. שכאן נמצא סוד היחוד של הקב"ה ליחד שמו ברצון הלב כראוי, ומשם ולהלאה זכרון של יציאת מצרים, שהיא מצוה להזכיר יציאת מצרים שכתוב, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים.

שיברך הכהן את העם, הוא כדי לכלול ישראל יחד בשעה שלוקחים ברכות שלמעלה, כי באותה שעה מקבלת כנסת ישראל (שהיא המלכות) ברכות. ושעת רצון היא למסור לו נפשו ולתת לו הנשמה ברצון לב, כשנופלים על פניהם ואומרים, אליך ה' נפשי אשא, שיכוין אליו לבו ורצונו למסור לו הנפש ברצון שלם. ואלו הן שש מצות העומדות בתפלה העולות כנגד שש מאות מצות התורה.

ואם תאמר שי"ג אחרות יש בתורה, אלו עומדים להמשיך י"ג מדות הרחמים שהכל כלולים בהם, (כלומר שי"ג מדות הרחמים שאנו אומרים הן כנגדם, ושש מצות אלו הם שהתפלה מתעטרת בהם)...

אשרי חלקו מי שישים לבו ורצונו לזה, ולהשלים אותם בכל יום, ובאלו תלוים דברים אחרים רבים. אבל כשמגיע האדם למקומות אלו הנ"ל, צריך לכוין לבו ורצונו להשלים מצוה ההיא התלויה במלה ההיא, ואז מכריזים עליו ואומרים, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (ויקהל קנא)

אר"ש כשמוציאים התורה בצבור לקרות בו, נפתחים שערי השמים של רחמים, ומעוררים את האהבה למעלה, וצריך האדם לומר כך. בריך שמיה דמארי עלמא, בריך כתרך ואתרך... (שם שם רכד, וראה שם כל הנוסח)

...בסודות אלו יכול האדם להתדבק באדונו לדעת שלמות החכמה בסוד עליון כשעובד לאדונו בתפלה ברצון בכוונת הלב הוא מדבק רצונו כאש בגחלת, ליחד אלו רקיעים התחתונים שמצד הקדושה, (שהם ממלכות), לעטר אותם בשם (הוי"ה) אחד תחתון, ומשום ולהלאה ליחד אלו רקיעים העליונים הפנימים, (שהם רקיעים דז"א), שיהיו כולם אחד ברקיע ההוא העליון (דבינה), העומד עליהם.

ובעוד שפיו ושפתיו נעות, יכוון לבו ורצונו יעלה למעלה למעלה ליחד הכל בסוד הסודות, ששמה נתקעים כל הרצונות והמחשבות, הנמצא בסוד אין סוף, ולכוון בזה בכל תפלה ותפלה בכל יום ויום, לעטר כל ימיו בסוד הימים העליונים (חג"ת נהי"מ) בעבודתו... (ויקהל שסו)

...כיון שנטהר במים ואף על פי שהאדם עסק בתורה נשמה ההיא אינה מתקיימת במקומה ואינה שולטת בו באדם, רק כח הדם בלבד, שנקרא נפש. נפש ההיא המתפשטת תמיד בתוך הדם וכבר העמדנו. וכשמתפלל האדם תפלה לעבודת רבונו, אז מתיישב כח הדם במקומו, ומתגבר כח הנשמה, ומתיישבת במקום ההוא בגוף, ואז נשלם האדם לפני רבונו כמו שצריך הנפש למטה, וסוד דבר הנשמה למעלה.

ועל כן מי שמתפלל תפלה מטרם שיאכל העמיד עצמו כמו שצריך, והנשמה עולה על מקום מושבה כמו שצריך, ואם אוכל מטרם שמתפלל תפלתו שיתיישב הדם על מקומו, הרי הוא כמנחש ומעונן, הוא משום שזה דרכו של מנחש, להעלות הסטרא אחרא ולהשפיל צד הקדושה.... (שם תה, ועיין שם עוד)

התפלה של האדם, היא כמו שאמרתם, אתם קדושים עליונים אשרי חלקכם, (דהיינו מה שאמרו לעיל אות ק"כ והלאה במאמר עלית התפלה), כי בתפלה מתתקן גופו ונפשו של אדם ונעשה שלם, תפלה היא תקונים מתתקנים, שמתתקנים כאחד. והם ארבע (תקונים), תקון א', הוא תקון עצמו להשתלם, תקון השני הוא תקון עולם הזה. תקון השלישי הוא תקון עולם העליון בכל צבאות השמים. תקון רביעי הוא תקון השם הקדוש בסוד המרכבות הקדושות, ובסוד העולמות כולם למעלה ולמטה בתקון כראוי.

תקון הראשון (שאמרתי שהוא) תקון של עצמו, הוא משום שצריך לתקן עצמו במצוה וקדושה, ולהתתקן בקרבנות ועולות להטהר. (שציצית ה"ס מצוה, ותפילין ה"ס קדושה, ובאמירת קרבנות ועולות מתתקן כמו שהקריב קרבנות). תקון השני, שהוא תקון של עולם הזה, (היינו) במעשה בראשית לברך להקב"ה על כל מעשה ומעשה באלו הללויה, הללוהו כל כוכבי אור, הללוהו שמי השמים וגו', (שהוא נאמר) לקיים קיום עולם הזה, ועל זה בברוך שאמר, שברוך (פירושו) ברוך על הכל.

תקון השלישי, שהוא תקון עולם העליון בכל אלו צבאות ומחנות, (היינו השבח), יוצר משרתים ואשר משרתיו וגו', וכן והאופנים וחיות הקדש. תקון הרביעי הוא תקון התפלה של שמונה עשרה, שהוא תקון הסוד של השם הקדוש, כמו שאמרתם אשרי חלקכם. וכאן סוד התקון של שם שלם, אשרי חלקי עמכם בעולם הזה ובעולם הבא. (ויקהל תט)

תא חזי, מה בין תפלה למעשה הקטרת. תפלה, התקינו אותה במקום הקרבנות שהיו ישראל עושים, וכל אלו הקרבנות שהיו עושים ישראל אינם חשובים כקטרת, ועוד, מה בין זה לזה, כי התפלה היא תקון לתקן מה שצריך, קטרת עושה יותר, שמתקן וקושר קשרים, (דהיינו יחודים), ועושה אורה יותר מהכל. ומה הוא, היינו שמעביר הזוהמא ומטהר המשכן והכל מזדהר ומתתקן ומתקשר יחד.

ועל כן צריכים להקדים מעשה הקטרת לתפלה בכל יום ויום, להעביר הזוהמא מן העולם, שהוא תקון הכל בכל יום ויום, כמו קרבן חביב שהקב"ה רוצה בו. (שם תעז)

ועל כן כל מי שמתפלל תפלה וקושר היחוד מסתכלים בו, אם התפלה והקשר הם כראוי, ואם תפלה ההיא וקשר ההוא הם כראוי אז הוא מתברך תחילה ממקום שכל הברכות יוצאות, זה שכתוב והנה עשו אותה וגו' מיד ויברך אותם משה. (פקודי שדמ)

אבל תא חזי, משה, כשסידר תפלתו בשביל ישראל, האריך בתפלה זו, משום שהיא תפלה העומדת למעלה (בז"א), וכשסידר תפלתו בקצרה (דהיינו שהתפלל) על אחותו לא האריך בתפלה זו, משום שעומדת למטה (במלכות), שכתוב א-ל נא רפא נא לה, ולא האריך יותר, משום שהוא אדון הבית, (שהיא המלכות הנקרא בית, ומשה היה מרכבה לז"א שהוא אדונה). ועל כן פקד ביתו כראוי, ומשום זה לא האריך יותר בתפילתו. וכל הסידורים (שאמרנו בהיכלות), הם להשרות השכינה בעולם, כמו שהעמדנו בכל אלו היכלות שאמרנו.

(פירוש: אריכות התפלה, תורה, שהמשיך השפע ממעלה למטה, וזה נהוג רק בבחינת ז"א, וזה שאמר בגין דאיהי צלותא דקיימא לעילא. וקצרות התפלה תורה, שממשיך רק בבחינת ממטה למעלה, שזה נהוג בשפע הארת החכמה מן המלכות, וזה שאמר בגין דקיימא לתתא, דהיינו במלכות. ומשום זה צריכים לכלול היכלות התחתונים בהיכלות עליונים ואין להמשיך השפע ישר מהיכלות העליונים למטה אל התחתונים, ובעיקרם הם ג' מיני התכללות. וזה שאמר וכלהו סדורין לאשראה שכינתא בעלמא, שאי אפשר להמשיכה רק בדרך התכללות התחתונים בעליונים, שה"ס ממטה למעלה). (פקודי תעג)

כעין זה ממונה ההוא הקדוש העומד על פתח ההוא כל אלו התפלות שבוקעות אוירים ורקיעים לבא לפני המלך, אם היא תפלת רבים, הוא פותח הפתח ומכניס תפלה ההיא (ומתעכבת שם) עד שנעשו שם כל תפלות העולם עטרה בראש צדיק חי העולמים, (שהוא יסוד), כמו שהעמדנו.

ואם היא תפלת יחיד, היא עולה עד שמגעת לפתח היכל הזה, שממונה הזה עומד בו, אם יפה היא תפלה ההיא לכנוס לפני המלך הקדוש, מיד הוא פותח פתח ומכניס אותה, ואם אינה יפה, דוחה אותה לחוץ ויורדת ומשוטטת בעולם, ועומדת ברקיע התחתון מאלו הרקיעים שלמטה המנהיגים בעולם. וברקיע ההוא עומד ממונה אחד ששמו סהדיאל, הממונה על הרקיע הזה, ולוקח כל אלו התפלות הנדחות הנקראות תפלות פסולות וגונז אותם עד שאדם ההוא חוזר בתשובה.

אם חוזר בתשובה לפני אדונו כראוי, ומתפלל תפלה אחרת טובה, הנה תפלה ההיא הטובה כשעולה לוקח ממונה ההוא סהדיאל את התפלה הזו (הפסולה), ומעלה אותה למעלה עד שנפגשת בתפלה ההיא הטובה, ועולות ומתערבות יחד ונכנסות לפני המלך הקדוש.

ולפעמים נדחית תפלה ההיא, משום שאותו האדם נמשך אחר סטרא אחרא והוא נטמא בצד ההוא, ולוקח התפלה הממונה ההוא שבסטרא אחרא הטמא, ואז עומד סטרא אחרא ההוא הטמא ומזכיר עונותיו של אדם ההוא לפני הקב"ה, ומשטין עליו למעלה, ועל זה, כל התפלות וכל הנשמות כשעולות כולן עולות ועומדות לפני היכל (הראשון) הזה, וממונה הזה עומד על פתח ההיכל להכניס הנשמות והתפלות או לדחותן לחוץ.

למעלה מפתח הזה של ההיכל יש פתח אחר שהקב"ה חפר אותו (מדינים דמפתחא שה"ס באר חפרוה שרים, ונפתח שלש פעמים ביום, (דהיינו שמאירים בו ג' קוין), ואינו נסגר, ועומד פתוח לאלו בעלי תשובה ששפכו דמעות בתפלתם לפני אדונם, וכל השערים והפתחים נסגרים, עד שנכנסים ברשות, חוץ משערים אלו, הנקראים שערי דמעות, (שפתוחים ואינם צריכים רשות). (פירוש, כי פתח הא' הנ"ל ה"ס לפתח חטאת רובץ, ושם נמצאת המלכות דמנעולא, שהיא בסוד רבבה, ובמחנה זו אינה מועיל תשובה, להיותה מדת הדין הקשה, אבל הקב"ה חפר למעלה ממנו פתח ב', מסוד מפתחא, דהיינו מלכות הממותקת בבינה, ומשם מועילה תשובה).

וכשתפלה זו שבדמעות עולה למעלה באלו השערים, מזדמן אופן ההוא, (דהיינו מלאך מבחינת המלכות הנקרא אופן), העומד על שש מאות חיות גדולות, ושמו ירחמיאל, הוא לוקח תפלה ההיא שבדמעות התפלה נכנסת ומתקשרת למעלה, והדמעות נשארו כאן ורשומים בפתח ההוא... (פקודי תפה, ועיין שם עוד)

כל אלו התפלות המוקדמות מטרם שגמרו ישראל כל התפלות הן מתעכבות ברקיע הזה, ובזק הזה (הממונה) השולט על הרקיע מתקן אותן, עד שבא סנדלפון ממונה הגדול שהוא רוח העליון השולט על הכל. וכשגמרו ישראל כל התפלות לוקח אותן מרקיע הזה ועלה וקושר אותן קשרים לאדונם כמו שהעמדנו... (שם תקא)

פתח הרביעי הוא עומד לרפואה, ויקרא פתח הרפואה, בפתח זה עומד ממונה אחד ושמו פדיאל, מלשון פדיון, והוא נתמנה על כל אלו הרפואות שבעולם ולהכניס התפלות של כל בעלי מכאובים ומחלות וצער, וזה עולה עם כל אלו תפלות ומכניסם לפני הקב"ה... (שם תקנד)

...ואלו עומדים להסתכל על כל אלו שמתפללים תפלתם, ומקדימים לבית הכנסת להספר מאלו עשרה ראשונים. אז עולים (השרפים), וכותבים אותם למעלה, משום שאלו, (שהם מעשרה ראשונים), נקראים חברים אליהם. זה שאמר חברים מקשיבים לקולך השמעיני.

אשרי הם הצדיקים שיודעים לערוך תפלתם כראוי, משום כשתפלה זו מתחלת לעלות אלו (המלאכים) עולים עם תפלה זו, ונכנסים בכל אלו הרקיעים ובכל אלו היכלות עד השער של פתח העליון, ונכנסת תפלה ההיא להתעטר לפני המלך, כמו שלמדנו.

תא חזי, כל אלו המתפללים תפלות ומקדשים לאדונם ברצון שלם, תפלה זו צריכים להוציאה מן המחשבה וברצון הדבור והרוח, אז מתקדש שמו של הקב"ה. וכשהתפלה מגיעה לאלו (מלאכים) שהם חברים כולם לוקחים תפלה ההיא והולכים עמה עד היכל הרביעי בפתח ההוא, (אשר שם), ואלו (המלאכים) משבחים להקב"ה בזמן ההוא שישראל מתפללים תפלות ומקדישים להקב"ה, בזמן ההוא (ביום) אלו הם (הממונים) שביום שנתמנו (לשבח יחד) עם ישראל להיות עמהם חברים, ובלילה (הם חברים) באלו האחרים האומרים שירה בלילה.

ותא חזי, כתוב גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, והרי העמדנו, ההוא משום שמנע ברכות מהקב"ה, שהוא אביו, שמו שכתוב שאל אביך ויגדך, וכתוב ישמח אביך והעמידוהו.

חבר הוא לאיש משחית, מי הוא איש משחית, זה הוא איש שפגם את הלבנה. (שהיא מלכות, דהיינו הסטרא אחרא), שנקרא איש תהפוכות, איש לשון, איש יודע ציד, איש שדה. וזה הוא איש משחית, כי זה מונע ברכות מן העולם, אף כאן מי שמונע ברכות מן העולם חבר הוא לאיש משחית הזה, כמו שאמרנו. וזה הוא סוד, משום שאדם צריך לברך להקב"ה ולהתפלל תפלה כראוי, כדי שיתברך שמו הקדוש ויתחבר באלו חברים הקדושים, (דהיינו המלאכים), ולא יפגום תפלתו, משום (שאם יפגום תפלתו) ימנע ברכות מן העולם, ויתחבר בחבר ההוא שהוא איש משחית שהוא מנע ברכות מן העולם וגרם לכולם מות... (פקודי תקעה)

אלו החלונות ואלו החרכים (שהם השרפים ואראלים) עומדים כולם ליחד כל התפלות העולות ממטה למעלה, ולהשגיח בהן להביאן לפני הקב"ה, ועל כן כל בית הכנסת שאין בו חלונות אינו מקום להתפלל בו כראוי... (שם תקצא, ועיין עוד שם תשצ)

עתה שלא נמצא קרבן, מי שחטא לפני אדונו ושם אליו, ודאי שהוא מר נפש בעצבות, ברוח שבור, ואיך מקיים שמחה ורננה, הרי אינן נמצאות בו, והרי כך למדנו, שהתשבחות שמשבח לאדונו, ושמחת התורה, ורננה של התורה זו שמחה ורננה. וכן למדנו, ולא מתוך עצבו וכו'... ומהו התיקון שלו.

אלא סוד הדבר, הרי למדנו, לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים וכו' ויתפלל תפלתו, זה שאמר לשמור מזוזות פתחי, (דהיינו שיכנוס שני פתחים), היעלה על דעתך שני פתחים ממש, אלא אמרו, שיעור שני פתחים, כאן רמז למה שאמר שאו שערים ראשיכם, שהם מעון ומכון, שהם לפני ולפנים, בתחילת המדרגות, (הנקראים) חסד, ופחד, (דהיינו גבורה), והם פתחי עולם. על כן צריך האדם שיכוון בתפלתו כנגד קדש הקדשים, שהוא השם הקדוש, ויתפלל תפלתו, והם אלו ב' פתחים ב' כתרים, (דהיינו ב' ספירות חסד וגבורה דז"א).... (ויקרא קיב, ועיין שם עוד)

...תאנא מי נח הם נקראים, משום שהוא גרם שיהיה נקראים על שמו, (דהיינו על מה שלא התפלל עליהם כנ"ל)... (וכתוב) זאת אות הברית וגו' את קשתי נתתי בענן, (כדי להגן על העולם, הקשת מורה) שאין מי שישגיח (על העולם ויתפלל עליו), אלא (אני עושה) לכבוד שמי הרמוז בזאת, ומי גרם לי לזה, מי נח, (שלא התפלל ולא הגן על העולם).

מכאן הסימן לחסיד צדיק, שלא נגלה הקשת בימיו, שבימיו לא נצרך העולם לאות הזה, (מפני שהוא מגין על העולם בתפלתו). ומי הוא אותו שמבקש רחמים על העולם וראוי להגן עליו, היינו כמו ר' שמעון, שלא נצרך העולם בימיו לאות הזה... (שם רלח)

פתח ר' יוסי ואמר, לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה', תא חזי, כל הרצון וכל הלב שצריך האדם להמשיך ברכות מלמעלה למטה כדי ליחד השם הקדוש, הוא צריך להמשיך בתפלה להקב"ה ברצון ובכונות הלב, מנחל עמוק ההוא, (שהוא בינה), שכתוב, ממעמקים קראתיך ה', ששם עומק הכל בעמקים העליונים, שהם התחלה עליונה שאבא ואמא מזדווגים, (דהיינו חכמה ובינה שבבינה)... (שם תשח, ועיין שם עוד)

...ומשום זה התקינו התנאים והאמוראים תפלות במקום קרבנות, להעביר חטאות ואשמות (מן המלכות), ומשום זה התקינו תפלת שחרית, כקרבן השחר, ותפלת מנחה, כקרבן בין הערבים, ותפלת ערבית, כאמורים ופדרים שהיו מתאכלים על המזבח כל הלילה. ושלשת האבות שהתקינו ג' תפלות כנגד המרכבה שהם קשורים בו, (שהם חג"ת), כמו שהעמדנו, האבות הן הן המרכבה... (צו מז)

ר' יהודה אמר זאת (שהיא המלכות) תהיה ודאי כנגדו להפרע ממנו, מאותו מוציא שם רע, (כי מצורע הוא אותיות מוציא רע). ביום טהרתו והובא אל הכהן, מה מלמדנו, הוא שמי שיש בו לשון הרע אין תפלתו נכנסת לפני הקב"ה, כי מתעורר עליו רוח הטומאה כיון שחזר בתשובה וקבל עליו תשובה, מה כתוב, ביום טהרתו והובא אל הכהן וגו', וראה הכהן וגו'. (מצורע טז)

מהו בלא שפתי מרמה, אלא כך למדנו, כל דבור ודבור שבתפלה שהאדם מוציא מפיו עולה למעלה ובוקע רקיעים, ונכנס למקום שנכנס ושם נבחן אותו הדבור, אם הוא דבור ישר או לא, אם הוא דבור ישר מכניסים אותו לפני המלך הקדוש לעשות רצונו, ואם לא מסירים אותו לחוץ, ומתעורר בדבור ההוא רוח אחר מס"א)... (שם מד)

ושם (בספרו של שלמה המלך) כתוב, ג' מדורים עשה הקב"ה לצדיקים (לנר"ן שלהם אחר פטירתם), אחד, לנפשות הצדיקים שלא הסתלקו מעולם הזה, ונמצאות בעולם הזה, (כי נפש הנפטר אינה מסתלקת מעולם הזה), וכשהעולם צריך רחמים, ואלו (בני האדם) החיים יושבים בצער, הם מתפללות תפלה עליהם, והולכות ומודיעות הדבר לישני חברון, דהיינו האבות), והן מתעוררות ועולות לגן עדן הארץ, ששם רוחות הצדיקים מתלבשים בעטרות של אור, ומתיעצות בהם, וגוזרות גזרה והקב"ה עושה רצונן ומרחם על העולם... (אחרי רנח)

אף על פי שהתקנו האבות תפלות במקום קרבנות, זה הוא לקרב נפשות ורוחות ונשמות, שהם שכליים להקב"ה ושכינתיה, כאברים אל הגוף, אבל מצד הכסא, (שהוא בריאה), והמלאכים (שהם יצירה), שהם גופים ואברים שמחוץ למלך והמטרוניתא אין שם קרבן, ומשום זה נאמר בהכסא ויאמר כי יד על כס י-ה, (אשר כס הוא חסר א')... (בהר רע"מ לג)

לאחר שקם (משנתו) נכנס לבית הכנסת מעטר עצמו בתפילין, ומתכסה בכסוי של ציצית, נכנס ומטהר עצמו תחילה בקרבנות, ואחר כך מקבל עליו עול מלכות בסדר השבחים של דוד, שהם סדר של עול מלכות, ובסדר שבחים זה הוא משרה עליו עול ההוא, לאחר כך סדר תפלה דמיושב, (היא כנגד המלכות), וסדר תפלה דמעומד (שהוא כנגד ז"א), לקשר אותם (ז"א ומלכות) ביחד.

תא חזי, סוד הדבר אף על פי שהתפלה תלויה בדבור, ובדבור הפה, הכל תלוי בעיקר בתחילה במעשה, ולאחר כך בדבור, ובדבור הפה, מהו המעשה, אלא מעשה ההוא שעושה אדם תחילה הוא כעין התפלה, ולא יתפלל אדם תפלה עד שיראה מעשה תחילה כעין התפלה.

המעשה שבתחילה, הוא בשעה שאדם קם (משנתו), צריך לטהר עצמו תחילה, (דהיינו שיעשה צרכיו), ואחר כך יקבל עליו עול הזה, לפרוש על ראשו פרשות של מצוה, לאחר כך יקשור קשר היחוד, שהם תפילין, תפלה של ראש ותפלה של יד, ולתקן אותם בקשר אחד בשמאל, ועל הלב, כמו שהעמדנו שמאלו תחת לראשי... וזה הוא המעשה (שצריך לעשות) בתחילה.

לאחר כך, בשעה שאדם נכנס לבית הכנסת יטהר עצמו תחילה בקרבנות, בדבור הפה, (דהיינו שיאמר פרשת הקרבנות), ואחר כך יקבל עליו עול מלכות לפרוש על ראשו, בשבחים של דוד המלך כעין המעשה של הפורש על ראשו פרשות של מצוה, (שהוא כנגד המעשה דציצית), ולאחר כך תפלה דמיושב, שהוא כנגד (המעשה של) תפלה של יד, (דהיינו המלכות), ולאחר כך תפלה דמעומד, (שהיא סוד ז"א) שהוא כנגד (המעשה של) תפילין של ראש. וזה כנגד זה, המעשה (צריך להיות) כעין הדבור, כי ודאי במעשה ודבור תלויה התפלה.

ואם פוגם המעשה, אין (הדבור) מוצא מקום לשום עליו, והוא אינה תפלה, ואדם ההוא נפגם למעלה ולמטה, כי צריכים להראות מעשה ולדבר עליו דבור, וזו היא תפלה שלמה, אוי לאדם שפוגם תפלתו עבודת אדונו, עליו כתוב כי תבואו לראות פני וגו', גם כי תרבו תפלה אינני שומע, כי במעשה ובדבור תלוי הדבר.

תא חזי, כיון שהאדם עשה תפלתו באופן הזה במעשה ובדבור, וקשר קשר היחוד נמצא שעליונים ותחתונים מתברכים על ידו, אז, אחר שגמר תפלת העמידה, צריך האדם להראות את עצמו כאלו נפטר מן העולם, שהרי נפרד מן עץ החיים, (שהוא ז"א שה"ס תפלת העמידה), ואסף רגליו אל אותו אילן המות, שהחזיר לו פקדונו, (שהחזיר לו נפשו בבקר), כש"א ויאסוף רגליו אל המטה, כי כבר התודה על חטאיו והתפלל עליהם, עתה צריך להיות נאסף אל אותו אילן המות ולפול (על פניו), ויאמר אליו אליך ה' נפשי אשא...

ויראה אדם את עצמו כאלו נפטר מן העולם, כי מסר נפשו למקום ההוא של מות, משום זה אין ו' (בסדר א"ב של אליך ה' נפשי אשא), כי ו' הוא עץ החיים, (דהיינו ז"א שה"ס ו' דהוי"ה)... 

ותקון זה צריך להיות בכוונת הלב, ואז הקב"ה מרחם עליו ומכפר עונותיו, אשרי האדם היודע לפתות ולעבוד אדונו ברצון וכוונת הלב, אוי לו למי שבא לפתות רבונו בלב רחוק ולא ברצון, כש"א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו... (במדבר עג)

ויאמר באשמורת הבקר כמה סליחות ותחנונים ובקשות, בכל מיני רנה בגרונו, שהוא כנור להוציא בו קול בשש כנפי ריאה... ובשש טבעות הקנה... (נשא יב)

...מי שנכנס בין שני כרובים בפנים, (פירושו) מי שנכנס שיעור שני פתחים בפנים בבית הכנסת הוא מתדבק באדונו, ורצונו נעשה. מי שמעיין בתפלה ומסתכל בה, (כלומר, שאומר בלבו שתעשה בקשתו לפי שמתפלל בכונה) הוא רחוק מקיום רצונו שבקש... (שלח קלא)

אמר רבי שמעון, כאן אני רוצה לגלות דבר, תא חזי כי מי שיודע לסדר מעשה כראוי ולסדר דיבורים כראוי, הרי ודאי שמעוררים את הקב"ה להמשיך דברים עליונים ישרים, ואם לא אינו מתרצה אליהם. ואם כן הרי כל העולם יודעים לסדר המעשה ולתקן דיבורים, מהו החשיבות שלהם של הצדיקים, היודעים שורש הדיבור והמעשה, ויודעין לכוון הלב והרצון יותר מאלו האחרים שאינם יודעים כל כך.

אלא אלו שאינם יודעים שורש המעשה כל כך, אלא רק סדור בלבד ולא יתר, מושכים עליהם משיכה שלאחר כתפיו של הקב"ה, שאין (תפלתם) פורח באויר הנקרא השגחה, (כלומר, שזה הוא השגחה של פנים, והם אינם ראוים אלא לבחינת מאחורי כתפים).

ואלו היודעים ומכוונים הלב והרצון, מוציאים ברכות ממקום המחשבה, (שהיא חכמה), ויוצאים בכל הגזעים והשרשים (של המדרגות) בדרך ישר כראוי, עד שמתברכים העליונים ותחתונים, והשם הקדוש העליון מתברך על ידיהם... (חקת פא)

ועתה לכה נא ארה לי וגו', ר' אבא פתח, תפלה לעני כי יעטוף וגו', ג' הם שכתוב בהם תפלה, והעמידוהו דבר זה, אחד הוא משה, אחד הוא דוד, ואחד הוא עני, שנכלל בהם ונתחבר בהם, ואם תאמר הרי כתוב תפלה לחבקוק הנביא, הרי ארבעה הם, אלא חבקוק לא משום תפלה (הוא אמר), ואף על פי שכתוב בו תפלה. שבח והודאה היא להקב"ה על שהחיה אותו, ועשה עמו נסים וגבורות, כי בנו של שונמית היה (שהחיה אותו אלישע).

אבל ג' הם הנקראים תפלה, תפלה למשה איש האלקים, תפלה זו שאין כמוה באדם אחר. תפלה לדוד, תפלה זו היא תפלה שאין כמוה במלך אחר, תפלה לעני, תפלה היא, מאלו הג' כי חשובה מכולן, הוי אומר תפלה לעני, תפלה זו קודמת לתפלה של משה, וקודמת לתפלה של דוד, וקודמת מכל שאר תפלות העולם.

מהו הטעם, משום שעני הוא שבור הלב, וכתוב קרוב ה' לנשברי לב, והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, כיון (שהעני) התפלל תפלתו, פותח כל חלונות הרקיע, וכל שאר התפלות העולות למעלה דוחה אותם אותו העני, שבור הלב, שכתוב תפלה לעני כי יעטוף, והיה צריך לומר כי יתעטף, מהו כי יעטוף, אלא הוא עושה איחור, שמאחר כל תפלות שבעולם שאינן נכנסות עד שתפלה שלו נכנסת, עטופא פירושו איחור מלשון ועטופים ללבן.

והקב"ה אמר תתאחרנה כל התפלות ותפלה זו תעלה אלי, איני צריך כאן בית דין שידונו בינינו, לפני תהיינה תרעומות שלו, ואני והוא נהיה בלבדנו, והקב"ה נתיחד בלבדו באלו התרעומות בתפלה ההיא שכתוב ולפני ה' ישפוך שיחו, לפני ה' ודאי.

כל צבאות השמים שואלים אלו לאלו במה עוסק הקב"ה במה משתדל, אומרים הוא מתיחד בתשוקה בכלים שלו, (דהיינו בנשברי לב), כולם אינם יודעים מה נעשה מתפלת העני, ומכל אלו התרעומת שלו, כי אין תשוקה לעני אלא כששופך דמעות בתרעומת לפני המלך הקדוש. ואין תשוקה להקב"ה, אלא כשהוא מקבל אותם ונשפכים לפניו, וזו היא תפלה שעושה איחור ועכוב לכל התפלות שבעולם.

משה התפלל תפלתו ונתעכב כמה ימים בתפלה הזו, (מחמת תפלת העני). דוד ראה שכל החלונות וכל שערי שמים כולם מוכנים להתפתח (לתפלת) העני, ואין בכל תפלות שבעולם שהקב"ה מקשיב מיד כתפלת העני. כיון שראה זה, עשה עצמו עני ואביון, פשט לבוש מלכות וישב על הארץ כאביון, ואמר תפלה, שכתוב, תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני...

אמר ליה ר' אלעזר, יפה אמרת, ועל כן צריך האדם המתפלל תפלתו לעשות עצמו עני, כדי שתכנס תפלתו לעשות עצמו עני, כדי שתכנס תפלתו בכלל תפלות כל העניים, כי כל שומרי השערים אינם עוזבים כך להכנס, (את כל התפלות שבעולם), כמו שעוזבים תפילת העני, כי הן נכנסות בלי רשות, ואם אדם עושה עצמו, ומשים רצונו תמיד, כמו עני, תפלתו עולה ופוגשת בתפלות העניים, ומתחברת בהן ועולות עמהן, ונכנסת בכלל שלהן, ומתקבלת ברצון לפני המלך הקדוש. (בלק קפו)

ומשום שהוא עת רצון, מבקש הקב"ה זכות על האדם, ואם נמצא בתפלה או שהוא בעל תשובה, הוא מרחם עליו, ובאותה שעה נשמע קול צפרים המקננים, שכתוב אשר שם צפרים יקננו... (שם שנב)

אמר הקב"ה למחנות שלמעלה, כל מי שיתפלל בין שיהיה גבור, בין שיהיה חכם, בין שיהיה עשיר, גבור הוא בזכיות, (שמתגבר על יצרו), חכם הוא בתורה, ועשיר הוא במצות, לא יכנס תפלתו בהיכל הזה עד שתראו בו סימנים אלו, שנתן בעצמו את התקונים שלי. ומשום זה, העמידו בעלי המשנה, אם הרב דומה למלאך ה' צב-אות תורה יבקשו מפיהו, (שפירושו), מי שיהיה רשום בסימנים אלו בלבושו, תקבלו תפלתו, סימן אחד הוא שיהיה רשום בתפלתו בתכלת (שבד') כנפי הציצית, (שהתכלת) דומה לרקיע שהוא מטטרון, (ונמצא שהוא דומה למלאך ה' צב-אות), שהצורה שלו הוא תכלת שבציצית... (פנחס רע"מ רנ, ועיין שם עוד רמג)

(ועל תפלת י"ח אמרו), אין דורשין במרכבה ביחיד, משום שהדורש ליחיד, (הנה היחיד) עמו, הם שנים בהדרוש, ואינו צריך להשמיע שם קול בתפלתו, אלא רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ובזה, הוא סוד, והזר הקרב יומת, וכך הוא בתפלה, כל אחד מתפלל בחשאי שתפלתו אינה נשמעת לחבירו, כמו הדורש לחבירו, והוא רוצה להשתיק הדבור אליו (שלא ישמע), אינו צריך לעשות אלא דבור בחשאי, ואז לא ישמע חבירו, ומשום זה העמידו חכמים כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. (שם שלח)

ובמה וחמת המלך שככה, משום וישמע את הקול, זה קול תורה, קול דקריאת שמע, (שהוא קו האמצעי, שהוא חסדים, המיחד ימין ושמאל זה בזה, תחת שליטת החסדים, ואז נשקטים הדינים כנ"ל בדבור הסמוך וידבר אליו, שה"ס גילוי חכמה שבמלכות הנקראת דבור), הוא בתפלה שבפה, שהוא א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, (שהיא המלכות).... (פנחס רע"מ תד)

אמר ר' שמעון על סוד הזה אסור לו לאדם לטעום כלום עד שיאכל מלך העליון, ומה היא (אכילתו) היא תפלה, (שהיא במקום קרבן). תפלתו של האדם היא כעין זה (שאמרנו למעלה בקרבן), בתחילה מזמינים לד' צורות החקוקות בכסא, (שהן ישרו) על אלו הבריות על העופות והבהמות שרוחות (של ד' החיות) מתפשטים עליהם שיהיו לקרבן, (שהם) בריות שיסוד הרוח שלהם בעולם הזה הוא מהן (מד' החיות כנ"ל), והיינו מה רבו מעשיך ה', כי הבריות שהרוח שלהם ראוי לקרבן מתפשט עליהם ד' צורות שבכסא, המזומנים על קרבנות אלו, והיינו שאנו אומרים והאופנים וחיות הקודש (שה"ס ד' חיות שבכסא), וכל אלו צבאות אחרים המתפשטים מהן, (שמקשרים בהן הרוח של בהמות ועופות הראוים להקרבה).

ואחר כך הכהן הגדול המיחד שם הקדוש (כנ"ל בקרבן), והיינו אהבת עולם אהבתנו וכו', (שאהבה ה"ס החסד מדתו של הכהן), היחוד (שהכהן מיחד), היינו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ואחר כך הלוים שהם מתעוררים לנגן, והיינו והיה אם שמוע וגו' השמרו לכם פן יפתה וגו', (שפרשה זו היא כנגד השמאל שהוא גבורה), שזה זמר הלוים (כלומר שזמירות הלוים הן משמאל), כדי לעורר צד הזה בקרבן הזה, (כלומר בתפלה שהיא במקום קרבן). ואחר כך ישראל והיינו אמת ויציב ונכון, (הרומז) על ישראל סבא העומד על הקרבן, שהוא עשר מדרגות עליונות פנימיות הכל, (דהיינו ע"ס) הנמצא על השלחן, (שהם אמת ויציב ונכון וקיים).

אבל אין רשות לאחד מהם לאכול ולהושיט יד אל הקרבן, (דהיינו התפלה), עד שמלך העליון (שהוא ז"א) אוכל, והיינו ג' ראשונות וג' אחרונות (שבשמונה עשרה, ששם הוא זווג ז"א ומלכות, שה"ס אכילת המלך). כיון שהוא אכל נותן רשות לד' צורות, (דהיינו ד' חיות שבכסא) ולכל אלו הצדדים המתפשטים מהן, שיאכלו.

אז אדם, שהוא צורה הכוללת כל שאר הצורות, משפיל ונופל על פניו ומוסר עצמו ורוחו אל אדם שלמעלה, העומד על אלו הצורות הכולל כל הצורות שיתעורר אליו כראוי, והיינו (לומר) אליך ה' נפשי אשא, לעורר צורות אחרות וכל המתפשטים מהם, והיינו (שאומרים בתהלה לדוד), יביעו ירננו יאמרו וידברו, (שסובב על הצורות המתפשטות מהן), וכולם אוכלים ונהנים מן התפלה, כל אחד כראוי לו.

מכאן ולהלאה יאמר אדם צרות לבו, זה שאמר יענך ה' ביום צרה, כמו מעוברת היושבת בחבליה, כדי שכולם יתהפכו להיות מליצי יושר על האדם, ועל כן כתוב אשרי העם שככה לו... (שם תקמז)

אמר המאור הקדוש, (שהוא ר' שמעון) רעיא מהימנא, בך נאמר ויקח משה את עצמות יוסף, משום (שמשה הוא ת"ת הנקרא גוף, ויוסף הוא יסוד הנקרא ברית), וגוף וברית אנו חושבים לאחד, ומשום זה נאמר עליך הנה קמה אלומתי וגם נצבה, (דהיינו המלכות הנקראת אל בגלות), כי כך היא התפלה מעומד, (שהתפלה ה"ס מלכות), וכן כל הזוקף זוקף בשם, (שהוא ת"ת, דהיינו משה, ועל כן נאמר בו קמה אלומתי), ובצדיק כל הכורע כורע בברוך, והיינו ותשתחוינה לאלומתי, (שמצד ת"ת, הקימה למלכות, ומצד היסוד, ההשתחואה למלכות), כי אתה אחוז בימין ובשמאל, בגוף וברית, (שהם ת"ת ויסוד והת"ת נוטה לימין, והיסוד נוטה לשמאל), ואחר כך תעלה עליהם אל הבינה לפתוח בה חמשים שערי חרות לישראל, (דהיינו להמשיך מוחין הגדולים דחירות), לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ומשום זה תפלת שחרית היא חובה, ותפלת ערבית היא רשות.

(פירוש, דהיינו כמו שביאר לעיל שתפלת ערבית רשות, פירושו שהתפלה שהיא מלכות בערבית שהיא בחינת גלות, היא ברשות בעלה, אבל אין חוב להמשיך לה חסדים, כי בגלות אי אפשר להמשיך חסדים, כי אין אור החסדים נמשך רק ביום, שהוא בחינת גאולה, אבל תפלת שחרית, שהיא ביום חוב הוא להמשיך לה חסדים על ידי היסוד כי אז הוא זמן החסדים)... (שם תקסו)

משום שבימים טובים (התפלות) נעלות מכל אבקת רוכל, שנאמר בו (באבקת רוכל) ויאבק איש עמו, כי התפלה שהיא פגומה מתאבק עמה סמאל ללחום (ולקטרג), עמה באותו הפגם של עבירה (שבתפלה, דהיינו) באבק ההוא של (התפלה הוא עולה ומקטרג), וזה עולה עד לשמים.

(ויש ב' מיני אבק), כי האבק של יעקב, (דהיינו המלחמה שלו) הוא ללמד זכות על התפלות בכמה מחנות של זכיות, שהם גדולים ומחנות שמתקבצים עמו ללמד זכות (על התפלה), והאבק ממדרגת סמאל, עולה בכמה מחנות של חוב, ללמד חוב על התפלה, ותפלה זו של ערבית שנקראת סולם של יעקב שבה. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו (התפלות) עולות (כשהן) חובות, ויורדות זכיות תחתיהן, (כי מחנות מלמדי זכות של יעקב נתגברו על מחנות מלמדי חוב דסמאל), ואלו עולות כשהן זכיות ויורדות חובות תחתיהן, (כי מחנות מלמדי חוב דסמאל נתגברו עליהן, שמחנות אלו) משפילין אותן בכמה מלחמות... (שם תקעו, ועיין עוד ערך תפלה-ערבית)

ובגלות התקינו תפלה במקום הקרבנות, (וישראל) מצפצפים בקול השירים, בקול קריאת שמע (העולה) אל עמוד האמצעי שהוא למעלה (דהיינו ז"א), כי האם והבת, (שהם בינה ומלכות) הן בגלות, (כי משום שהמלכות כלולה בבינה נמצא בשיעור הזה גם הבינה בגלות), ומיד שיורד (ז"א) מקשרים אותו עם הבת, (שהיא המלכות), שנקראת יד כהה כדי לקשר הו' (שהוא ז"א) עם ה', (שהיא המלכות), בשש ספירות, (כי בקריאת שמע הוא המשכת ו"ק דגדלות לז"א ומלכות), מיד מלחשים אל החכמה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, (שה"ס יחוד המלכות, שנמשך לה אז שפע מן החכמה). (שם תשנג)

אמר המאור הקדוש, (שהוא ר' שמעון), קום רעיא מהימנא משנתך, כי אתה והאבות נקראים ישיני עפר, כי עד עתה היתם עוסקים בתורה באלו ישנים במשנה, שנאמר בהם ועל הארץ תישן, וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה', אתם הם בכורים של השכינה, ובמעשים שלכם השכינה מתחדשת בתפלות האבות בכל יום, שהעמידו בעלי המשנה, תפלות כנגד אבות תקנום, ובקריאת שמע, שאמר רעיא מהימנא (דהיינו משה רבינו), שמע ישראל, והעמידו, כל הקורא קריאת שמע בכל יום כאלו הוא מקים והגית בו יומם ולילה.

ודאי בתפלה שלכם, ובקריאת שמע שלכם, השכינה מתחדשת לפני הקב"ה, ומשם זה נאמר והקרבתם מנחה חדשה לה', דהיינו בתפלות שהן במקום קרבנות, ובאיזה קרבנות שהם תפלות היא מתחדשת. היינו בשבועותיכם, דהיינו שבועות שבו מתן תורה... (שם תתג)

מצוה הי"א (שבמלכות), היא נקראת תפלת שחרית מנחה וערבית, מצד ג' אבות, (שהם חג"ת), והיא תפלת כל פה, (דהיינו המלכות הדבוקה ביסוד, כי תפלת, היא מלכות, כל פה הוא יסוד), כי אין כל אלא צדיק (שהוא יסוד), שכתוב כי כל בשמים ובארץ, ותרגם יונתן בן עוזיאל דאחיד בשמיא ובארעא, (דהיינו יסוד הנאחז בשמים וארץ, שהם ז"א ומלכות), פה היא כחשבון מילה, ומה ברית, בו מתיחדים דכר ונוקבא שלמטה אף ביסוד מתיחד חתן וכלה שלמעלה, (שהם ז"א ומלכות, היסוד), הוא ח"י עולמים, כי כולל ח"י ברכות (שבתפלת העמידה), ז"ש ברכות לראש צדיק.

ומשום זה כל הכורע כורע בברוך, (שה"ס יסוד), וכל הזוקף זוקף בשם, זו היא השכינה בשם הוי"ה שבו צריכים לזקוף השכינה, אותה שנאמר בה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, (מעצמה), אלא על ידי מדרגה אחרת (שהיא הוי"ה, דהיינו ז"א), ומשום זה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אותו שנאמר בו הויה זוקף כפופים, (ועל כן כל הזוקף זוקף בשם). (שם פנחס רע"מ תתנה)

אחר שגומר תפלתו ברצון לפני אדונו הרי העמידו, שצריך למסור נפשו ברצון הלב, לאותו מקום שצריך, (דהיינו למלכות), וכמה עצות יש לאדם בכל דבר, ובשעה שהוא נמצא בתפלה כל אלו המלים שהאדם מוציא מפיו בתפלה ההיא כולם עולים למעלה ובוקעים אוירים ורקיעים עד שמגיעים למקום שמגיעים, ומתעטרות בראש המלך, ועושה מהם עטרה, והרי העמידו החברים התפלה שמבקש האדם להקב"ה צריך לכוון שתהיה תפלת תחנונים, מאין לנו זה, ממשה, שכתוב ואתחנן אל ה', זו היא תפילה טובה. 

תא חזי מי שעומד בתפלה צריך ליישר רגליו, וכבר העמידו, וצריך לכסות ראשו כמי שעומד לפני המלך, וצריך לכסות עיניו שכדי שלא יסתכל בהשכינה. ובספרו של רב המנונא סבא אמר, מי שפותח עיניו בשעת התפלה, או שאינו משפיל עיניו לארץ מקדים עליו מלאך המות, וכשנפשו יוצאת לא יסתכל באור השכינה, ולא ימות בנשיקה, מי שמזלזל בשכינה הוא מזדלזל בשעה שנצרך לה, זה שאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

(אתה אומר) מי שמסתכל בשכינה בשעה שהוא מתפלל, ואיך יכול להסתכל בשכינה, אלא לדעת אשר ודאי השכינה עומדת לפניו (בשעת תפלתו, ועל כן אסור לו לפתוח עיניו), זה שאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, כי שם שרתה השכינה, משום זה צריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר (בשעת תפלתו), והעמידוהו.

מי שעומד בתפלה, צריך תחילה לסדר שבחו של אדונו ואחר כך להתפלל תפלתו, כי משה כך אמר בתחילה אתה החילות וגו', ולבסוף (אמר תפלתו) אעברה נא וגו'. ר' יהודה אמר, מהו השינוי כאן שכתוב תחילה א-דני באלף דלת נון יוד, ולבסוף הוי"ה שאנו קוראים אלקים, (דהיינו א-דני הוי"ה אתה החילות וגו'), אלא הסדר כך הוא ממטה למעלה, (כי א-דני הוא מלכות, הוי"ה הוא ז"א, ואמר כך) כדי לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ולחבר הכל יחד כראוי, מדת יום הוא ז"א, ומדת לילה הוא מלכות). (ואתחנן ט)

אמר ר' יהודה, בכל מעשיו צריך האדם לשום כנגדו את הקב"ה, וכבר העמדנו הדבר. ר' יהודה הולך לטעמו שאמר ר' יהודה כל מי שהולך בדרך (שמתירא מפני לסטים), יכוין לג' דברים, לדורון ולתפלה ולמלחמה, כמו יעקב בשעה שהיה מתירא מפני עשו), והחשוב מהם היא תפלה, ואף על פי שהתפלה חשובה יותר, שני חברים או שלשה שעוסקים בדברי תורה, הוא עוד יותר חשוב מכל, כי אינם מתיראים (מפני לסטים), משום שהשכינה מחוברת עמהם (מחמת שעוסקים בתורה). (שם לב)

...אלא העמדנו, מי שרוצה להתפלל תפלתו לפני המלך הקדוש צריך לבקש מן העמוקה מכל, (דהיינו מבינה), שתשפיע ברכות למטה, כמו שכתוב, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', ואותה י' היתרה (בהיושבי בשמים), היא העמוקה מכל, (בינה), ומזו צריך לבקש בקשתו להריק ברכות למקום ההוא שנקרא שמים, (שהוא ז"א), שיזונו ממנו הכל, ועל כן כתוב היושבי בשמים, בשמים ממש, (דהיינו בז"א שנקרא שמים), כי כשהברכות נוזלות ונמשכות מאותו המקום העמוק מכל, (שהוא בינה), ומתישבות במקום שנקרא שמים, (דהיינו בז"א) נמצאות אז הברכות בעליונים. (שם קיב)

ביומו תתן שכרו וגו', פתח רעיא מהימנא ואמר, המצוה שלאחר זו, היא לתת שכר שכיר בזמנו, זה שאמר ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. ראשי ישיבות העליונים והתחתונים שמעו. מטטרון הוא שכר שכיר, שליח מן ח"י עולמות, (שהוא יסוד דאצילות שנקרא ח"י), לקבל ח"י ברכות התפלה (בשביל המלכות), בכל יום, ג' פעמים. ומשום זה ביומו תתן שכרו, זהו תפלת שחרית. ולא תבא עליו השמש, זהו תפלת המנחה, שאם עבר יומו בטל קרבנו, כי עני הוא, ודאי עני הוא בגלות, שאין לו משלו אלא מה שנותנים לו בתפלה, משום זה התפלה שלו היא תפלה לעני כי יעטוף, דהיינו בעטיפה של ציצית ותפלה של יד היא, (כלומר תפלה לעני היא תפלה של יד, שהיא המלכות).

ואליו הוא נושא את נפשו, זהו תפלת ערבית, שהוא כנגד אמורים ופדרים הנותר מקרבנות היום, והם כמו פרט הכרם, ופאת שדך, שעליהם למדנו, שירי מצוה מעכבים את הפורענות... (תצא מד)

אמר להם, ראשי ישיבות, בשביל שכיר הזה, שהוא עבד (מטטרון) הבא לקבל ג' תפלות התקינו בעלי המשנה שלכם, שהאדם יהיה בג' ברכות הראשונות (של תפלת העמידה), כמו עבד המסדר שבחים לפני אדונו, וברכות אמצעיות כעבד המקבל שכר מאדונו, ובברכות אחרונות, כעבד שלקח שכרו מאדונו והלך לו.

ומשום זה עבד אברהם, ורבקה, נמשלו לזה כאשר הקב"ה ישלח למטטרון שהוא העבד שלו בשביל לקבל התפלה, שה"ס המלכות, הוא יאמר לו, אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, כלומר, אולי התפלה לא תרצה ללכת אחרי, אמר לו הקב"ה ונקית משבועתי זאת, כי חכמה היא אבא, (כלומר אברהם הנקרא אב, שהוא חסד, הוא עולה ונעשה חכמה בגדלות), והוא יורד בצדיק, (שהוא יסוד), לשמור השכינה בגלות, ומשם, מיסוד), שלח העבד, (שהוא מטטרון שבגימטריא ש-די, להיותו כנגד היסוד) אחריה, (אחר התפלה שבה השכינה).

אמר לו אותו השליח, (מטטרון), תן לי סימנים להכיר בתפלה ששם נמצאת הבת, (דהיינו השכינה). אמר הקב"ה והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה, (דהיינו אם התפלה תהיה להשקות אותי, שתהיה לעשות לי נחת רוח, אז תדע שהשכינה שמה), ואם לא, אלא שמוצא כל אברי הגוף מלאים עונות, (שכל כונותיו בתפלה הן רק לעצמו ולא לעשות לי נחת רוח), ולא נמצא בו אבר שלם שישרה שם תורה, (שהיא אור הרוח), שהוא בצורת עמוד האמצעי, ולא מצוה, שהיא אור הנפש, שהיא בצורת רבקה, (דהיינו השכינה), שהיתה שושנה בין החוחים שהם רשעים גמורים, צוה לעבדו למטטרון, השמר לך פן תשיב את בני שמה, שהוא רוח דקדושה, כי מצוה היא נפש, רוח הוא תורה, (כלומר שרוח נמשך מז"א, הנקרא תורה, ואינו זוכה לרוח ונפש דקדושה). (שם מט)

ומשום כך, כל תפלה ובקשה שמבקש האדם לפני הקב"ה צריך להוציא המלים בשפתיו, שאם אינו מוציא אותן אין תפלתו תפלה ואין בקשתו בקשה, וכיון שהמלים יוצאות מתבקעות באויר, ועולות ועפות ונעשו קול ולוקח אותן מי שלוקח, ומאחד אותן למקום קדוש בראש המלך. (האזינו אד"ז קנה, ועיין שם עוד)

אמר, שמעתי שבשעה שישראל מבקשים תפלותיהם ובקשותיהם בבית תפלתם, מטטרון שר הפנים לוקח כל תפלותיהם של ישראל ומעלה אותן לרקיע הזה, וכשרוצה הקב"ה להסתכל בזכותם של ישראל, הוא מתבונן ברקיע ההוא הנקרא שמים, ששם תפלתם של ישראל, ומרחם עליהם, שכתוב, ואתה תשמע השמים, השמים ממש, (ששם נשמעת תפלתם), כן אמר דוד הללו את ה' מן השמים, ששם הוא תשבחות של ישראל, בא ר' יוחנן ונשקו על ראשו וברכו, אמר מרגלית אחת היתה תחת ידך מרגלית תהיה בדור שלך. (זהר חדש בראשית תא)

ועוד מקרא אחר המסייע לזה, שכתוב, ויהי קול מעל הרקיע אשר על ראשם וגו', ויהי קול זה קולו של יעקב, כשמרבים בתפלה אנה היא עולה, הוא מעל לרקיע אשר על ראשם של החיות, ששם מונחת תפלתם של צדיקים.

וכשפוסקים להשמיע קולם ולהתפלל ולקרות בתורה, מה כתוב, בעמדם, כלומר בשתיקתם מן התורה ומן התפלה, תרפינה כנפיהן של החיות... (שם תצח)

תא שמע אמר ר' יהושע אמר רב בבוקר כשהחמה זורחת הוא זמן תפלה ובקשה של ישראל, ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות הוא זמן תפלת המנחה, ומששקעה החמה עד שתחשך, היא תפלה האחרונה, דאריב"ל אמר ר' יוחנן אמר רב מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים הוא זמן תפלה האחרונה, (דהיינו תפלת מעריב)... (שם תשנד)

וכת שלישית של מלאכי השרת, אומרת שירה עד שיבקע השחר, ויש חיוב על ישראל בשעה שעולה עמוד השחר לקום ולהתגבר בשירות ובתשבחות לפני הקב"ה, מהו הטעם, משום שהם לוקחים השירה מיד אחר מלאכי השרת, והקב"ה מצוי עמהם למטה, זה שאמר ומשחרי ימצאונני, (דהיינו האומרים שירות ותשבחות עם עלות השחר). וא"ר יהודה, ובלבד שלא יפסיק משיתחיל, עד שיתפלל כשהחמה זורחת. (שם תס)

ואמר ר' יוסי שכור המתפלל כאלו עובד ע"ז, ומנא לן, מחנה, דכתיב ויחשבה עלי לשכורה, והשיבה ואמרה אל תתן את אמתך לפני בת בליעל, וא"ר יוסי כתיב הכא בת בליעל, וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז. (שם נח צד)

ובתפלה צריך לפנות (את השערות) מאחורי האזנים, שלא תכסינה את שערי השמיעה שתכנס בהן התפלה, ואם לא, מתקיים בו הכתוב, אז יקראונני ואני אענה, ובזמן שהשמיעה היא פנויה מדינים אלו מתקיים בה אז תקרא וה' יענה. (שם יתרו כא)

וג' תפלות הן, אחת (של שחרית), תלויה בראיה, והשניה (של מנחה), היא בריח, והשלישית (של מעריב תלויה) בשמיעה. פה, (דהיינו דבור, שהוא מלכות), הוא שבת, הכלולה מכולם (מראיה ושמיעה וריח), היא (המלכות, נקראת) תפלה לעני, (כי תפלה היא מלכות, ועני) הוא צדיק, (דהיינו יסוד), והוא יום השבת, (כי המלכות היא ליל שבת והיסוד הוא יום שבת).

ותפלת חג הפסח היא כסא הרחמים, (כי הפסח ה"ס קו ימין), ותפלת ראש השנה היא כסא הדין, ושם הקב"ה דיין, וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, כמו השערות התלויות אחר האזנים מימין ומשמאל.

והנה העמדנו לעיל שצריך לפנות (את השערות) אם הן מאחורי האזנים, כדי לגלות האזנים שהם שערי התפלה, כי כמה בעלי הדין סותמים השערים, מחמת עונות ישראל, והתפלות הן בחוץ, שאין נותנים להן להכנס בהיכל שלו, שהוא הש"ם אדנ"י, והיא התפלה קוראת לשערי ההיכל שיפתחו לה, והבנים למטה, (שהם ישראל), קוראים שמע ישראל, דהיינו שמע ז"א שנקרא ישראל, את קול התפלה שלך, שהיא (עומדת) בשער שלך, (שהוא המלכות שהיא שער אל ז"א).

ואם מפנים השערות שמאחורי האזנים, שהם בעלי הדין, מיד הקב"ה שנקרא ישראל שהוא דיין אמת, פותח ההיכל שתכנס תפלתו, וזהו א-דני שפתי תפתח, (שפירושו) פתח את ההיכל שהוא בגימטריא אדנ"י ותכנס התפלה.

ותפלתם של ישראל למעלה, היא מלכות (הנקראת תפלה), והוא (ז"א, הוא) תפארת, (שהוא המקבל את התפלה שה"ס המלכות), וצריכים ישראל שלא להעלות (את התפלה, שהיא המלכות) למעלה, (לז"א), עד שיתבערו הדינים מן השער, ויצעקו בתפלה אליו, בעשרה מלכיות ובעשרה זכרונות, ובעשרה שופרות.

כי תפלת המנחה היא דין של ראש השנה, (דהיינו שהם הדינים של שמאל בלי ימין), ומשום זה תקנו עשרה שופרות, שהם תשר"ת תש"ת תר"ת, להעלות את (המלכות) בעשרה שאין השכינה שורה בחסר מעשרה, ובשבילם נאמר לא אשחית בעבור העשרה... (שם יתרו קמו)

מי מאלו המלאכים הממונים על קבלת התפלה, רוצה לפעול עשיה, (דהיינו לעשות לו כמו שהתפלל, אין לו רשות לעשות מעשה על ידי התפלה (התלויה בדבור), אלא בזכות מעשים טובים שעשה, התלוים במעשה, שבהם יורדת השכינה עליו, שהיא עולם המעשה, שהיא מעשה בראשית, שהיא פועל, (כלומר שהיא מוציאה מהכח אל הפועל). (שם קסז)

א"ר שמעון בן יוחאי, בשעה שהאדם משכים בבוקר ומניח תפילין בראשו ותפילין ברושם קדוש בזרוע, ומתעטף בעטוף של מצוה, ובא לצאת משער ביתו, ד' מלאכים קדושים מתחברים עמו, ויוצאים עמו משער ביתו, ומלוים אותו לבית הכנסת, ומכריזים לפניו, תנו כבוד לצורת המלך הקדוש, תנו כבוד לבן המלך, לפנים היקר של המלך, רוח הקדוש שורה עליו מכריז ואומר ישראל אשר בך אתפאר.

אחר כך יש לו לקרות פרשת בראשית עד יום אחד, שהוא חשוב, ושבח הכל, אחר כך יעסוק בפרשת קרבנות לכפר עליו, (ויאמר) כל הקרבנות האלו, ויאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה, כדי לכפר על כל ההרהורים והמחשבות שבלילה, ואחר כך ישבח בתשבחות של דוד המלך, ובשביל זה נכנס האדם בשערי בית הכלה (שהיא המלכות), והיא מתתקנת, והמדרגות מתתקנות עמה.

כיון שהגיע ליוצר אור, שהיא תחילת תפילת הישיבה, אז כל המדרגות פותחות שערים, ואז כתוב, כתמרות עשן, מה תמרות עשן של הקטורת עולה, והמדרגות מתחברות אלו באלו, אף כאן, התפילה היא כתמרות עשן דקטורת, שעולה, והמדרגות מתחברות ומתקשרות אלו באלו כי הוא מקשר אותן על ידי תפלתו.

ואומר כולם אהובים כולם ברורים כולם גבורים, ואחר כך אומר אהבה רבה, לעלות ולהתקשר בימין (שה"ס אהבה, ואומר) יחוד שמע והפרשיות (של קריאת שמע), ואז נקראת מקטרת מר, ואחר כך אמת ויציב, שהוא ולבונה, ואף על פי שהוא שלה (של תפלה מיושב, כלומר אף על פי שקריאת שמע עם אמת ויציב הם גם כן של תפלת מיושב שנקראת תמרות עשן), היא כלל, (כלומר תפילה מיושבת נקראת תמרות עשן בדרך כלל, ובפרטות נקרא קריאת שמע ופרשיותיה מקטרת מר, ואמת ויציב נקרא ולבונה)... (שם תרומה א, וראה שם עוד ותפלה-שמונה עשרה)

כי היחוד של התפלה והברכה תלויים בדיבור ובאמירת הפה, והכל תלוי בשורש המעשה, ומי שאינו יודע שורש המעשה אין עבודתו עבודה. ואם פוגם המעשה של הדבור, לא נמצא מקום שהברכה תשרה בו, ותפלתו אינה תפלה, והאדם ההוא נפגם למעלה ולמטה, אוי לאותו אדם שפגם תפלתו ועבודת אדונו, עליו כתוב כי תבואו לראות וגו' רמוס חצרי, לא תוסיפו הביא וגו', לא אוכל און ועצרה. (נשא ד)

אין לך בכל העולם שיעמדו לפני (הקב"ה) אלא תשובה והתפלה של האדם וא"ר יהודה ג' מיני תשובה הן בכתוב הזה, תפלה שועה דמעה, וכולם כתובים בכתוב הזה, שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש.

כל השלש חשובות לפני הקב"ה, ומכולן אין חשובה בהן כמו הדמעה, כי בדמעות (מתעוררים) והולכים הלב והרצון וכל הגוף, ובי"ג שערים באים לפני הקב"ה.

תפלה כתוב בה שמיעה, שכתוב שמעה תפלתי ה', שועה כתוב בה ושועתי האזינה, דמעה אינה כאלו אלא יותר מכולן, שכתוב אל דמעתי אל תחרש.

מה בין זה לזה, רבנן דקסרי ור' אלעזר בר יוסי אמר, תפלה, לפעמים שהאדם מתפלל תפלתו והקב"ה שומע, אבל אינו רוצה לעשות בקשתו, והוא שותק אליו ואינו משגיח עליו, שהרי לא כתוב בה אלא שמעה.

שועה היא יתר (חשובה) מתפלה, שצועק ברצון הלב לפני אדונו, ומשום ששם רצונו יותר כתוב בה האזינה, שפירושו כמי שמטה אזנו אל הדבר, ועם כל זה שותק ואינו רוצה לעשות רצונו, אבל דמעה היא בלב וברצון כל הגוף, ומשם זה כתוב בה אל דמעתי אל תחרש... (שם רות רכח)

והחזן אומר ברכו את ה', והוא אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וכיון שמברך לאדוניו מתחיל משם תחילת התפלה להתפלל, ועל כן שורות הקדושות, (דהיינו קדוש קדוש קדוש שאומר בתפלה). אשרי הם המברכים ומקדשים לאדונם בכל יום ברצון הלב.

באותה שעה למדתי, שאין רשות להתפלל התפלה בעשרה, עד שמברכים להקב"ה בתחילת הכל, וכיון שברכו לו מתפללים תפלתם... (שם תשלז)

מכילתא:

וייראו מאד וגו' מיד תפסו אומנות אבותם, אומנות אברהם יצחק ויעקב, באברהם אומר בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה'. ביצחק הוא אומר ויצחק בא מבא באר לחי רואי, וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה, אין שיחה אלא תפלה, שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי... ביעקב מהו אומר, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, אין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי... כך אין להם לישראל אלא תפלה, ואומר ואני נתתי לך שכם עחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, וכי בחרבו ובקשתו לקחה, אלא לומר לך חרבי זו תפלה, בקשתי זו בקשה... ובתפלה מהו אומר, ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, מבטחן של ישראל בשעה שמתפללין והוא קרוב להם, שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו. וכן אמר דוד לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואני בא אליך בשם ה' צב-אות אלקי ישראל.. וכן אומר ויקרא אסא בשם ה' אלקיו ויאמר ה' אין עמך לעזור בין רב למעט, עזרנו אלקי ישענו כי עליך נשעננו... במשה מהו אומר... וירדו אבותינו מצרימה ונצעק אל ה' וישמע קולינו, אמר להם משה אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם יצחק הקול קול יעקב, וישמע ה' את קול ישראל, ואלו מתגאים על מה שהוריש להם אבינו יצחק... (בשלח פרשה ב)

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי... רבי אליעזר אומר אמר הקב"ה למשה, משה בני נתונים בצרה, הים סוגר ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפלה, מה תצעק אלי, שהיה אומר לו הקב"ה למשה, משה יש שעה להאריך ויש שעה לקצר, א-ל נא רפא נא לה הרי זה לקצר, ואתנפל לפני ה' הרי זה להאריך... (שם פרשה ג)

ויהי באשמורת הבקר, אתה מוצא שתפלות הצדיקים נשמעים בבקר, בקרו של אברהם מנין, שנאמר וישכם אברהם בבקר. בקרו של יצחק מנין, שנאמר וילכו שניהם יחדו, ושניהם השכימו בבקר. בקרו של יעקב מנין, שנאמר וישכם יעקב בבקר... (שם פרשה ה, וראה שם עוד)

...והלא דברים קל וחומר, אם כשהיחיד צועק על היחיד שמע אשמע צעקתו, כשהרבים צועקים על אחת כמה וכמה, ומה אם מדת פורענות מעוטה כשיחיד צועק על הרבים כך, מדה טובה ורבים מתפללים על היחיד על אחת כמה וכמה. (משפטים פרשה יח)

ספרי:

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר ויאמר אליו הנה נשאתי פניך, והרי דברים קל וחומר ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך. (נשא מב)

ויצעק משה אל ה', כעניין שנאמר א-ל נא רפא נא לה, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש שאלותיו צריך שיאמר שנים שלשה דברי תחנונים ואחר יבקש שאלותיו, שנאמר א-ל נא רפא נא לה. (בהעלותך קה)

דבר אחר ואתחנן אל ה', עשרה לשונות נקראת תפלה, זעקה שועה נאקה צרה רינה ופגיעה ניפול ופילול עתירה עמידה חילול חינון. זעקה במצרים שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, שועה מנין, שנאמר ותעל שועתם, נאקה מניין וישמע אלקים את נאקתם, צרה מנין, בצר לי אקרא ה', רינה מנין, שנאמר ואתה אל תשא בעדם רינה, פגיעה מניין, אל תפגע בי, ניפול מניין, שנאמר ואתנפל לפני ה', עתירה מנין, שנאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, עמידה מניין, ויעמד פנחס ויפלל, חילול מניין, ויחל משה, חינון מניין ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. (ואתחנן כו)

...ומה חזקיה שנאמר לו צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום שהיה דורש אפילו חרב חדה על צוארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה... אל תוסף, מיכן א"ר אלעזר בן יעקב יפה שעה אחת בתפילה יותר ממעשים טובים, שבשביל כל מעשיו של משה לא נאמר לו עלה, וכאן נאמר לו עלה. מיכן אמרו העומדים בחוצה לארץ הופכים פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללים, שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם. העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל העיר הזאת, העומדים בירושלים הופכים פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים, שנאמר ויתפלל את הבית הזה, העומדים בבית המקדש מכוונים לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללים, שנאמר ויתפלל אל המקום הזה... נמצאו כל ישראל מתפללים אל מקום אחד. (שם כט)

דבר אחר לעבדו זו תפלה, או אינו אלא עבודה, תלמוד לומר בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, וכי יש לך עבודה בלב, הא מה תלמוד לומר ולעבדו בכל לבבכם זו תפילה, וכן בדוד הוא אומר תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב... ואומר ובמיקרביה לגובא לדניאל בקל עצב זעיק ענא מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד א-להא חייא א-להך די אנת פלח ליה בתדירה היכל לשיזבותך מן ארויותא, וכי יש פולחן בבבל, הא מה תלמוד לומר ולעבדו זו תפלה, כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפילה קרויה עבודה. (עקב מא)

דבר אחר וזאת הברכה, זה מוסף על ברכה ראשונה שבירכו יעקב אביו, וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם... הרי זה מוסף על ברכה ראשונה, ואיזו זו תפילה, שנאמר תפלה למשה איש האלקים, ועדיין דבר תלי בדלא תלי, ואין אנו יודעים אם תפלה קודמת הברכה ואם ברכה קודמת לתפלה, כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפלה קודמת את הברכה ואין ברכה קודמת לתפלה. (ברכה שמב)

תלמוד בבלי:

תניא א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי, לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי, ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי, ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו, אמרתי לו להתפלל, ואמר לי היה לך להתפלל בדרך, ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים, ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה, באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים, למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה. (ברכות ג א)

...אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה... ואיבעית אימא לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות... דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית... כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא, הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא.

אמר רבי אלעזר א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מאי טעמא, אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין, אלא משום דאית ביה פותח את ידך, נימא הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר, אלא משום דאית ביה תרתי. (שם ד ב)

...יהב ליה ידיה ואוקמיה, אמאי, לוקים ר' יוחנן לנפשיה, אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים...

תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפלתי שתהא לפני מטתי... והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל, לא תימא לפני מטתי אלא אימא סמוך למטתי.

תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ, ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר ויעתק צור ממקומו, ואין צור אלא הקב"ה, שנאמר צור ילדך תשי. ואם המתין לו מה שכרו, אמר ר' יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו, שנאמר לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים, ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך. (שם ה ב)

תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה. אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל, ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל, ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם, שנאמר בקרב אלקים ישפוט, ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו'. (שם ו א)

א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום, דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל. אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט, שנאמר נרדפה לדעת את ה'.

אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר סביב רשעים יתהלכון. אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא, חלף אליהו חזייה, אידמי ליה כטייעא, א"ל כדו בר קיימת קמי מרך, שלף ספסרא וקטליה. (שם ו ב)

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני... ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית, שנאמר תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית, שנאמר ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה. (שם)

אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי מנין שהקב"ה מתפלל, שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקב"ה מתפלל, מאי מצלי, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין... (שם ז א, וראה שם עוד)

א"ל רבי יצחק לרב נחמן מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי, אמר ליה לא יכילנא, א"ל ליכנפיה למר עשרה וליצלי, אמר ליה טרידא לי מלתא, ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר, א"ל מאי כולי האי, א"ל דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. ר' יוסי ברבי חנינא אמר מהכא כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. ר' אחא ברבי חנינא אמר מהכא, הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם. (שם ז ב)

אמר ר"ל כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל, ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם.

אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב, אבל בחוצה לארץ לא, כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו, דאמר ר' יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי.

אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת, שני פתחים סלקא דעתך, אלא אימא שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל.

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, אמר ר' חנינא לעת מצא זו אשה... ר' נתן אומר לעת מצא זו תורה... רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצא זו מיתה... ר' יוחנן אמר לעת מצא זו קבורה... אמר רבה בר רב שילא היינו דאמרי אינשי ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא. מר זוטרא אמר לעת מצא זה בית הכסא.

...ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא. רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. (שם ח א)

...מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה', מאי קיר, אמר רשב"ל מקירות לבו, שנאמר מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'... זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי, מאי והטוב בעיניך עשיתי, א"ר יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה...

וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל, שנאמר ממעמקים קראתיך ה'... לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר ממעמקים קראתיך ה', וכתיב תפלה לעני כי יעטוף.

וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוין את רגליו, שנאמר ורגליהם רגל ישרה. וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך, אל תקרי גויך אלא גאיך, אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים. (שם י ב)

...אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו, שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, אמר שמואל מאי טעמא דרב, דכתיב ה' זוקף כפופים... רב ששת כי כרע כרע כחיזרא (שבט ביד אדם וחבטו כלפי מטה בבת אחת), כי קא זקיף זקיף כחיויא (הנחש מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט). ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל הא-ל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט... (שם יב א)

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם. אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו, מאי טעמא... אלא מהכא ואני בחלותם לבושי וגו'. (שם יב ב)

אמר רב כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה, שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה, ושמואל אמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה... תרגמה ר' אבא במשכים לפתחו.

א"ר יונה א"ר זירא כל העושה חפציו קודם שיתפלל כאלו בנה במה, א"ל במה אמרת, א"ל לא, אסור קא אמינא, וכדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. (שם יד א)

ואמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'... רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא, והני מילי לקריאת שמע אבל לתפלה מהדר, ועד כמה עד פרסה, והני מילי לקמיה, אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר... (שם יד ב)

א"ר אלעזר מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כן אברכך בחיי זו קריאת שמע, בשמך אשא כפי זו תפלה, ואם עושה כן עליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, שנאמר ושפתי רננות יהלל פי.

ר' אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות ותרבה גבולנו בתלמידים ותצליח סופנו אחרית ותקוה ותשים חלקנו בגן עדן, ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך, ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה.

רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותכסה בעזך ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך, ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך.

ר' זירא בתר דמצלי אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו.

ר' חייא בתר דמצלי אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא תורתך אומנותנו ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו.

רב בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה... חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.

רבי בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומפגע רע מיצר הרע מחבר הרע...

רב ספרא בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקים לשמה בין עוסקין שלא לשמה, וכל העוסקים שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין לשמה...

מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי, אלקי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה. פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי... (שם טז ב, וראה שם עוד)

נשים ועבדים וקטנים... וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון...וחייבין בתפלה דרחמי נינהו, מהו דתימא הואיל וכתוב בה ערב ובקר וצהרים כמצות עשה שהזמן גרמא דמי, קא משמע לן. (שם כ א)

אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים יתפלל, ואם לאו אל יתפלל, ריב"ל אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל, במאי קא מפלגי, מר סבר יחיד אומר קדושה ומר סבר אין יחיד אומר קדושה. וכן אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה... כי אתא רב דימי אמר ר' יהודה ור"ש תלמידי דרבי יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך, שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, ולית הלכתא כותיה. (שם כא א וב)

היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר... תניא אידך היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות, והתניא לצדדין, לא קשיא הא דאפשר הוא דלא אפשר. היה מתפלל ומצא צואה במקומו, אמר רבה אף על פי שחטא תפלתו תפלה... אלא אמר רבא הואיל וחטא אף על פי שהתפלל תפלתו תועבה... (שם כב ב, וראה שם עוד)

ואמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ונתעטש ורק וממשמש בבגדו אבל לא היה מתעטף (אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל), וכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו. מיתיבי המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר, מגהק ומפהק הרי זה מגסי הרוח, והמתעטש בתפלתו סימן רע לו, ויש אומרים ניכר שהוא מכוער... לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה, דאמר רב זירא הא מילתא אבלעא לי בי רב המנונא ותקילא לי כי כולא תלמודאי, המתעטש בתפלתו סימן יפה לו, כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה...

המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש, אבל אין יכול לכוין את לבו בלחש מותר, והני מילי ביחיד אבל בצבור אתי למיטרד צבורא. (שם כד א, וראה שם עוד)

תפלת השחר עד חצות, ר' יהודה אומר עד ד' שעות, תפלת המנחה עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה, תפלת הערב אין לה קבע ושל מוספים כל היום, ר' יהודה אומר עד ז' שעות...

תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים, טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה...

איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום. תניא כוותיה דר' יוסי ברבי חנינא אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמד פינחס ויפלל. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו.יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה, ואל תפגע בי.

תניא כותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות, שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות, ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות, שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות. ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה. ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה. ומפני מה אמרו של מוספין כל היום שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום, רבי יהודה אומר עד שבע שעות... אמר לך ר' יוסי בר' חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות... (שם כו א וב)

רב איקלא לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה, שמע מינה תלת, שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו, ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין... והא אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו... שאני רבי ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה... (שם כז א)

אריב"ל כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו, מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא... א"ר אלעזר כל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו, מאי משמע דהאי נוגי לישנא דצערא הוא... א"ל ולא סבר לה מר להא דא"ר יוחנן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור, א"ל לאו אתמר עלה א"ר אבא בצבור שנו. ולית הלכתא לא כרב הונא ולא כריב"ל... דאריב"ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה. (שם כח א)

ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה, אמרו לו מה מקום לתפלה זו, אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי... (שם כח ב, וראה שם עוד)

רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים, מאי קבע, א"ר יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא כל שתפלתו דומה עליו כמשוי, ורבנן אמרי כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר... אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה, דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה, וא"ר זירא מאי קראה, ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה, מאי טעמא דלמא מיטרפא ליה שעתא (ע"י אונס ועבר הזמן). (שם כט ב)

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו לבם לאביהם שבשמים. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק... אלא א"ר נחמן בר יצחק מהכא עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. (שם ל ב)

תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה... תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה... תנו רבנן המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים, אבא שאול אומר סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזנך. תניא א"ר יהודה כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה, מפני מפני כריעות והשתחויות.

א"ר חייא בר אבא לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות, שנאמר וכוין פתיחן ליה וגו', יכול יתפלל אדם כל היום כלו, כבר מפרש על ידי דניאל וזמנין תלתא וגו', יכול משבא לגולה הוחלה, כבר נאמר די הוא עבד מן קדמת דנא. יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה, תלמוד לומר נגד ירושלים. יכול יהא בוללן בבת אחת, כבר מפורש על ידי דוד דכתיב ערב ובקר וצהרים וגו'. יכול ישמיע קולו בתפלתו, כבר מפורש על ידי חנה שנאמר וקולה לא ישמע. יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל, כבר מפורש על ידי שלמה, שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה, רנה זו תפלה, תפלה זו בקשה... איתמר נמי אמר רב חייא בר אשי אמר רב אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר של יום הכפורים אומר.

אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה. וחנה היא מדברת על לבה, מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו. רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו. וקולה לא ישמע, מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו. ויחשבה עלי לשכורה, מכאן ששכור אסור להתפלל... אני האשה הנצבת עמכה בזה, אמר ריב"ל מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה. (שם לא א וב)

אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, אף על פי כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה עלה ראש הפסגה... וא"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנאמר למה לי רוב זבחיכם וכתיב ובפרשכם כפיכם... וא"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, ואף על פי ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש... וא"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר.

א"ר חנין א"ר חנינא כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם, מנא לן ממשה רבינו, שנאמר ואתפלל אל ה', וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא. איני והא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב, שנאמר תוחלת ממושכה מחלת לב... לא קשיא הא דמאריך ומעיין בה, הא דמאריך ולא מעיין בה.

א"ר חמא בר חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'.

תנו רבנן ארבעה צריכין חזוק, ואלו הן תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ... תפלה מנין, שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'.

תניא נמי הכי המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו, קודם תפלתו מנין, שנאמר אשרי יושבי ביתך, לאחר תפלתו מנין, דכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך...

תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו א"ל ריקא והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך... א"ל המתן לי עד שאפייסך בדברים, א"ל אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו, א"ל לאו, ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך, א"ל היו חותכים את ראשי בסייף, א"ל והלא דברים קל וחומר, ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה, מיד נתפייס אותו השר... (שם לב ב)

תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי, א"ל תלמידיו רבינו כמה ארכן הוא זה, אמר להם כלום מאריך יותר ממשה רבינו, דכתיב ביה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'. שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני ר"א והיה מקצר יותר מדאי, א"ל תלמידיו כמה קצרן הוא זה, א"ל כלום מקצר יותר ממשה רבינו, דכתיב א-ל נא רפא נא לה. א"ר יעקב אמר רב חסדא כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו, שנאמר א-ל נא רפא נא לה, ולא קמדכר שמה דמרים.

תנו רבנן אלו ברכות שאדם שוחה בהן, באבות תחלה וסוף, בהודאה תחלה וסוף, ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה. אר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא הדיוט כמו שאמרנו, כהן גדול בסוף כל ברכה וברכה, והמלך תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה, אמר רבי יצחק בר נחמני לדידי מפרשא לי מיניה דריב"ל... המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף... (שם לד א)

המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת, אמרו לו מנין אתה יודע, אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף..

אהייא (הוי טעות סימן רע), א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות. איכא דמתני לה אברייתא, המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת, א"ר חייא אמר רב ספרא משום דדבי רבי באבות.

תנו רבנן מעשה שחלה בנו של ר"ג שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים, כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים. בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה, אמרו לו וכי נביא אתה, אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף. ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה, וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות.

ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי וחלה בנו של ריב"ז, אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראש בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו, אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך, אמר לה לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך.

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות, שנאמר וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם. אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא. ואמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה, שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. (שם לד ב)

מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה... ואמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר לעולם בהם תעבודו, לדבר מצוה שאני, מצוה הבאה בעבירה היא, מצוה דרבים שאני.

ואמר ריב"ל לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם, שכר כולם סלקא דעתך, אלא אימא נותנין לו שכר כנגד כולם. (שם מז ב)

...והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא, היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא. הנכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו, בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו, נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד... (שם נד א)

ואמר רב יהודה שלשה דברים המאריך בהן מאריכין ימיו ושנותיו של אדם, המאריך בתפלתו... והאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה (אומר בלבו שתעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה) סוף בא לידי כאב לב, שנאמר תוחלת ממושכה מחלת לב, וא"ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים, הא לא קשיא הוא דמעיין בה הא דלא מעיין בה, והיכי עביד, דמפיש ברחמי. (שם נד ב)

הרואה ישמעאל בחלום תפלתו נשמעת, ודוקא ישמעאל בן אברהם אבל טייעא בעלמא לא. (שם נו ב)

המתפלל בחלום סימן יפה לו, והני מילי דלא סיים. (שם נז א)

תנו רבנן בכניסתו מהו אומר, יהיה רצון מלפניך ה' אלקי שתכניסני לכרך זה לשלום, נכנס אומר מודה אני לפניך ה' אלקי שהכנסתני לכרך זה לשלום. בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום, יצא אומר מודה אני לפניך ה' אלקי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך. (שם ס א)

...ועוד ליקו הכי וליצלי, משם שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל, רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר הכון לקראת וגו', רבא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר כעבדא קמיה מריה. אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר כעבדא קמי מריה, כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי, אמר הכון לקראת אלקיך ישראל. רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא והוו עסקי בשמעתא, נגה לצלויי, והוה קא מסרהב ר' ירמיה, קרי עליה ר' זירא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. (שבת י א)

דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. אמר ר' יוחנן לא שנו אלא כגון ר"ש בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו מפסיקים לקריאת שמע ולתפלה... (שם יא א)

תנו רבנן הנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ור"מ אומר יכולה היא שתרחם. רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. רבי יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל, שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום, וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום. כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל, כמאן כר' יוסי... והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, שאני חולה דשכינה עמו. (שם יב א)

...כדתניא וטמא טמא יקרא, צריך להודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים. (שם סז א)

אמר רב יהודה תיתי לי דקיימית עיון תפלה. (שם קיח ב)

אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן... ועיון תפלה והשכמת בית המדרש. (שם קכז א)

אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה, שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה. (עירובין סד א)

מיתיבי שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר... כללו של דבר הרי הוא כפיקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה... אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, משום שנאמר בצר אל יורה. רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי, אמר בצר אל יורה כתיב... אמר ר"א הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים, שנאמר ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם וגו'. אבוה דשמואל כי אתי באורחא לא מצלי תלתא יומי. שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא. רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא. (שם סה א)

צבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה יוצאין ידי חובתן, ציבור בקטנה ושליח ציבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן, תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין, תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין. (שם צב ב)

...אלא מאי אינו כתענית צבור לתפילת נעילה, והאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם והולך כל היום כולו, התם חובה, הכא רשות. (פסחים נד ב)

אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה, (העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה והעומד חוץ לפתח אין מצטרף). ופליגא דריב"ל דא"ר יהושע בן לוי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. (שם פה ב)

אמר רבא קריאת שמע והלל גאל ישראל, דצלותא גואל ישראל, מאי טעמא דרחמי נינהו (שאנו מתפללין על העתיד). אמר רבי זירא דקידושא אשר קדשנו במצותיו וצונו, דצלותא קדשנו במצותיך, מאי טעמא דרחמי נינהו... אמר רבא אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בצלותא בין בקידושא מקדש השבת, ביומא טבא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש ישראל והזמנים, ואמינא להו אנא אדרבה דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל, בקידושא דשבתא מקדש השבת, ביומא טבא מקדש ישראל והזמנים... (שם קיז ב)

א"ר יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, כמאן כר' יוסי, ואיבעית אימא לעולם כרבנן, וכדר' יצחק, דא"ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. (ראש השנה טז א)

וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה... צעקה דכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. (שם שם ב)

ויעבור ה' על פניו ויקרא, א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני הסדר הזה ואני מוחל להם... אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כורת ברית. (שם יז ב)

דתניא היה ר' מאיר אומר שנים שעלו למטה וחוליין שוה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שוה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל, מפני מה זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל, זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה, מפני מה זה נענה וזה לא נענה, זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה. ר' אלעזר אמר כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. רבי יצחק אמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין... (שם יח א, וראה שם עוד)

אמר ר"א לעולם יסדיר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל, אמר רבי אבא מסתברא מילתיה דר' אלעזר בברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים ושל פרקים אבל דכל השנה לא. איני, והא רב יהודה מסדר צלותיה ומצלי, שאני רב יהודה כיון דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי כפרקים דמי... (שם לה א)

תנו רבנן ודברת בם, בם ולא בתפלה (שהתפלה בלחש)... (יומא יט ב)

אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי (חומות הפונות למזרח שהלבינו מהנץ החמה). (שם כח ב)

דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת, לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת. (שם כט א)

אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום, אמר ליה רב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו התם איבעיא ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו. תניא נמי הכי התפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום, ואם לא עשה כן ראוי לו שלא התפלל, ומשום שמעיה אמרו שנותן שלום לימין ואחר כך לשמאל... א"ל מי סברת לימין דידך, לשמאל דידך קא אמינא דהוי ימינו של הקב"ה. אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו שלש פסיעות בכריעה אחת. 

ומתפלל (כהן גדול) תפלה קצרה בבית החיצון, מאי מצלי, רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא תרווייהו משמיה דרב אמרי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה, שחונה מעליותא היא, אלא אימא אם שחונה תהא גשומה. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים.

רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא שדא מטרא עליה, אמר רבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער, פסק מיטרא, כי אתא לביתיה אמר רבונו של עולם כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת, אתא מיטרא.

תנו רבנן מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו, התחילו הם נכנסין והוא יוצא, אמרו לו מפני מה הארכת בתפלתך, אמר להם קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש שלא יחרב. אמרו לו אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו לא היה מאריך בתפלתו כדי שלא להבעית את ישראל. (שם נג ב)

...אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו... (שם סט א)

ויצעקו אל ה' אלקים בקול גדול, מאי אמור, אמר רב ואיתימא ר' יוחנן בייא בייא, היינו האי דאחריב למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל, מארעהון ועדיין מרקד בינן, כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא, לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן... (שם שם ב)

א"ר אליעזר למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר, לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות. (סוכה יד א)

א"ר אבהו מאימתי מברכין על הגשמים, משיצא חתן לקראת כלה, מאי מברך, אמר רב יהודה אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלקינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ור' יוחנן מסיים בה הכי, אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו וכו', עד אל יעזבונו רחמיך ה' אלקינו לא עזבונו ברוך רוב ההודאות, רוב ההודאות ולא כל ההודאות, אמר רבא אימא א-ל ההודאות, אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו א-ל ההודאות ורוב ההודאות. (תענית ו ב)

ואמר ר' אמי מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, אם ראית דור שהשמים משתכין כנחשת מלהוריד טל ומטר בשביל לוחשי לחישות שאין בדור, מאי תקנתן, לכו אצל מי שיודע ללחוש, דכתיב יגיד עליו רעו, ואין יתרון לבעל הלשון, ומי שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו. ואם לחש ולא נענה מאי תקנתיה, ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה, שנאמר ויצו עליה במפגיע, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. ואם לחש ועלתה בידו ומגיס דעתו עליו מביא אף לעולם שנאמר מקנה אף על עולה.

אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבנו אל כפים. איני והא אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון וגו', לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור. (שם ח א)

בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא, אמרי היכי נעביד, ניבעי רחמי אתרתי לא אפשר, אלא ליבעי רחמי אמותנא וכפנא ניסבול. אמר להו ר' שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא, דכי יהיב רחמנא שובעה לחיי הוא דיהיב. ומנלן דלא מצלינן אתרתי, דכתיב ונצומה ונבקשה מאלקינו על זאת, מכלל דאיכא אחריתי... (שם שם ב)

היכי עבדי, אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא, מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא, מכאן ואילך בעינן רחמי, שנאמר ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלקיהם רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לה' אלקיהם... (שם יב ב)

אמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון... (שם יד ב)

...עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה, ואומר לפניהם עשרים וארבעה ברכות, י"ח שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש, ואלו הן... (שם טו א, וראה שם עוד וערך תענית)

למה יוצאין לבית הקברות, פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא, חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים.

תנו רבנן עמדו בתפלה אף על פי שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל, ר' יהודה אומר מטופל ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריק ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב, ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות, ובקי בכל הברכות כולן... (שם טז א, וראה עוד שליח צבור)

תנו רבנן על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים, מאי טעמא, אמר ר' יוחנן לפי שאין מתפללין על רוב הטובה... שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו', מאי עד בלי די, אמר רבי בר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. אמר רמי בר רב יוד ובגולה מתריעין עליה. (שם כב ב)

תנו רבנן פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים, שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים, התפלל ולא ירדו גשמים, עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא, שנאמר על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו', אמר לפניו רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין, אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות, כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות, ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית... אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה, ירדו כתיקונן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים...

שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ונותן לו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. תנו רבנן מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל, ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור, ותגזר אומר, אתה גזרת מלמטה והקב"ה מקיים מאמרך מלמעלה, ועל דרכיך נגה אור, דור שהיה אפל הארת בתפלתך, כי השפילו ותאמר גוה, דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך, ושח עינים יושיע, דור ששח בעונו הושעתו בתפלתך. ימלט אי נקי, דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך... (שם כג א)

רבי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, נחית קמיה אילפא, ואמרי לה רבי אילפי, אמר משיב הרוח ונשא זיקא, מוריד הגשם ואתא מיטרא, אמר ליה מאי עובדך, אמר ליה דיירנא בקוסקטא דחיקא דלית ביה חמרא לקידושא ואבדלתא, טרחנא ואתינא חמרא לקידושא ואבדלתא ומפיקנא להו ידי חובתייהו.

רב איקלא לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, נחית קמיה שליחא דצבורא אמר משיב הרוח ונשב זיקא, אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא, אמר ליה מאי עובדך, אמר ליה מיקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי, ואית לי פירא דכוורי וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי וקרי... (שם כד א, וראה שם עוד)

תנא כולן על שמו נקראו, בן יאיר בן שהאיר עינים של ישראל בתפלתו, בן שמעי בן ששמע א-ל תפלתו, בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו. (מגילה יב ב)

בההיא שעתא נתעטף מרדכי לצלותיה, אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה... (שם טז א)

...דתניא ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת, ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת, ובשבת ממהרין לבוא וממהרין לצאת... (שם כג א)

בשלמא מודים מודים (האומרו משתקין אותו) דמיחזי כשתי רשויות, ועל טוב יזכר שמך נמי דמשמע על טוב אין ועל רע לא, ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, אלא על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא, חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות.

ההוא דנחית קמיה דרבה אמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו... אמר רבה כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה, א"ל אביי והוא משתקין אותו תנן, ורבה, לחדודי לאביי הוא דבעא.

ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר הא-ל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ, אמר ליה סיימתינהו לשבחיה דמרך, השתא הני תלתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו אנן לא אמרינן להו, ואת אמרת כולי האי. משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו באלף דינרי כסף לא גנאי הוא לו. (שם כה א)

ואת כל בית גדול שרף באש, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, חד אמר מקום שמגדלין בו תורה, וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה... ומאן דאמר תפלה דכתיב ספרה נא הגדולות אשר עשה אלישע, ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד. (שם כז א)

תני תנא קמיה דרב נחמן המתפלל מרחיק ד' אמות ומשתין, והמשתין מרחיק ד' אמות ומתפלל... אלא מתפלל ישהה כדי הילוך ד' אמות למה לי, אמר רב אשי שכל ד' אמות תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה.

שאלו תלמידיו את רבי זכאי במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא השתנתי מים בתוך ד' אמות של תפלה... ולא ביטלתי קידוש היום... (שם כז ב)

משה רבך אמר מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת דרשו ה' בהמצאו... הא ביחיד הא בצבור, ויחיד אימת, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. (יבמות מט ב)

אי הכי ויעתר לו ויעתר להם מיבעי ליה, לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים... (שם סד א)

דר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי, פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, וחד אמר עיניו למעלה, שנאמר נשא לבבנו אל כפים. אדהכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו, אמר להו במאי עסקיתו, אמרו ליה בתפלה, אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, כדי שיתקיימו שני מקראות הללו. (שם קה ב)

בשני דרב יוסף הוה ריתחא, אמרי ליה רבנן לרב יוסף ליבעי מר רחמי, אמר להו השתא ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי, אנא איבעי רחמי. (כתובות קו א)

אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר, שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות וגו'. (סוטה ה א)

תנו רבנן בתולה צליינית (בעלת תפלה... שאינן אלא נואפות ומראות עצמן כצדקניות שלא יבדקו אחריהן)... הרי אלו מבלי עולם. איני, והאמר רבי יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה, יראת חטא מבתולה, דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה וקאמרה רבונו של עולם בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים, יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם. (שם כב א)

והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש, כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה, לא תימא גנותו אלא אימא צערו, כדתניא וטמא טמא יקרא, צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים, וכל מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. (שם לב ב)

...באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקב"ה ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני, אמר לפניו רבונו של עולם ומה בידי לעשות, אמר לו דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך וגו'. (שם לז א)

והשאר תפלה, תנו רבנן השאר תפלה תחנה רנה ובקשה שעמך ישראל צריכין ליוושע, וחותם בשומע תפלה מכאן ואילך כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו וקורא בו... (שם מא א)

אמר ר' אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב, שנאמר שיתה ה' מורה להם. וא"ר אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב' תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה, שנאמר ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו, אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים. (שם מט א)

דבר אחר הקול קול יעקב, אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב. (גיטין נז ב)

רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו. (קידושין פב א)

שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים. (בבא קמא טז א)

מיתיבי ושאר פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור כגון חיכוך חגב זבוב צירעה ויתוש ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקים... (שם פ ב)

א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, א"ל דכתיב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו, אמר ליה את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא, ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וגו', וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו', כאשר אמר אברהם אל אבימלך. (שם צב א)

תנו רבנן ההולך למוד את גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך בירך הרי זה תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצוייה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין... (בבא מציעא מב א)

אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא, א"ל מאי טעמא נגה ליה למר, אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה, וכן ליצחק וכן ליעקב. ולוקמינהו בהדי הדי, סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה. א"ל ויש דוגמתן בעולם הזה, אמר ליה איכא ר' חייא ובניו. גזר רבי תעניתא, אחתינהו לר' חייא ובניו, אמר משיב הרוח ונשבה זיקא, אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא, כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא, אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא... אתא אידמי להו כדובא דנורא, על בינייהו וטרדינהו. (שם פה ב)

ועבדתם את ה' אלקיכם זו קריאת שמע ותפלה... (שם קז ב)

רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, אמר דכתיב אני בצדק אחזה פניך. (בבא בתרא י א)

...אלא מאי תדירא, תדירא בשכינה, דאריב"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפלה, דכתיב וצבא השמים לך משתחוים. (שם כה א)

אמר רב חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה חס ושלום שאפילו מצאו סובין לא יצאו, ואלא מפני מה נענשו, שהיה להן לבקש רחמים על דורם ולא בקשו, שנאמר בזעקך יצילוך קבוציך. (שם צא ב)

דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. (שם קטז א)

...אלא חרבי זו תפלה קשתי זו בקשה. (שם קכג א)

אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהור עבירה ועיון תפלה (יש מפרשים שלאחר שהתפלל דן בלבו שישלם הקב"ה שכרו ויעשה צרכיו וישמע תפלתו לפי שהתפלל בכונה)... (שם קסד ב)

דאמר רב חנה בר ביזנא אר"ש חסידא המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. (סנהדרין כב א)

אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. (שם מג ב)

א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט. ריש לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה. ר' יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה. (שם מד ב)

א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך... אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי... א"ל (אבישי) אפיך צלותיך, בר ברך קירא ליזבון ואת לא תצטער, א"ל אי הכי סייע בהדן, היינו דכתיב ויעזור לו אבישי בן צרויה, אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה. (שם צה א)

...כי מטא (יעקב) לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו, בעי למיהדר, כיון דהרהר בדעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא, מיד ויפגע במקום. דבר אחר אין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. (שם שם ב)

א"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר לו מיבעי ליה, מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין. (שם קג א)

עד אברהם לא היה זקנה, כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק, כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם, בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. עד אלישע לא הוה איניש חלי דמיתפח, ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח. (שם קז ב)

...יבא דרויש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה... (ע"ז ג א)

אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד, דלמא כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי. אי הכי דצבור נמי, דצבור נפישא זכותיה. אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא, כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי. (שם ד ב)

דתניא נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אמר בר מינה דההיא דתליא באשלי רברבי, דתניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל, שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו', אין שיחה אלא תפלה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. ר' יהושע אומר יתפלל ואחר כך ישאל צרכיו, שנאמר אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד... במאי קמיפלגי, כדדריש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל, מנלן ממשה רבינו, דכתיב ה' אלקים אתה החלות להראות את עבדך וגו', וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, ר' יהושע סבר ילפינן ממשה, ור"א סבר לא ילפינן ממשה, שאני משה דרב גובריה. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה... אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר. א"ר חייא בר אשי אמר רב אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים. אמר ר' יהושע בן לוי אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יום הכפורים אומר. (שם ז ב)

הלך (ר"א בר דורדיא) וישב בין שני הרים וגבעות, אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים... אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו, יצתה בת קול ואמרה ר"א בר דורדיא מזומן לחיי העולם הבא... (ע"ז יז א)

...א"ל וכי שלמי (דינרי) מאי איעביד, א"ל אימא א-להא דמאיר ענני ומתצלת... (שם יח א)

ר' שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה, וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה, שנאמר כי אתה א-ל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. (אבות ב יג)

רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. (שם ג ב)

רב אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא, וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא, מלמד שיצאו דשאין ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו, ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. (חולין ס ב)

אמר רבי יהושע בן לוי לא יהיה בך עקר מן התלמידים, ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום, אימתי, בזמן שאתה משים עצמך כבהמה. (בכורות מד ב)

אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו (אהבת עולם, ואחר שהאור מתפשט מברכין יוצר אור), קראו עשרת הדברות, שמע והיה אם שמוע ויאמר, ברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב ועבודה (רצה ומודים ושים שלום שכולן תפלה על ישראל) וברכת כהנים, ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא. (תמיד לב ב)

שלשה דברי דרך ארץ, מה יעשה אדם ויחכם... אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה... מה יעשה אדם ויתעשר... אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר לי הכסף ולי הזהב... מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים... אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו, שנאמר הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. (נדה ע ב)

תלמוד ירושלמי:

...אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת, אמר רבי יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה. (ברכות א ב)

דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן... תכף לגאולה תפילה יהיו לרצון אמרי פי, מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה. א"ר יוסי בי ר' בון... וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפלה אין השטן מקטרג באותו היום... א"ר אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה, לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך, יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג. (שם ו א)

...אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא ואנא אמרית טעמא ייראוך עם שמש, אמר מר עוקבא הוותיקין היו משכימים וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. (שם ז ב)

תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה, אמר רבי אחא קרית שמע דבר תורה ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי בא קריאת שמע זמנה קבוע ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי קריאת שמע אינה צריכה כוונה ותפילה צריכה כוונה... רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה אפילו לתפלה אנו מפסיקים, דין כדעתיה ודין כדעתיה, רבי יוחנן כדעתיה דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת... (שם ח א, וראה שם עוד)

רבי אידי בר"ש בשם רבי ייסה לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, מה טעם א"ר אבא בריה דרב פפי ממעמקים קראתיך ה'. א"ר אידי בר"ש בשם ר' יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו, מה טעם הכון לקראת אלקיך ישראל. א"ר אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים שמור עצמך מן הטפים היוצאות מבין רגליך, הדא דתימר בדקים אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול. (שם טו ב)

...אמר לון כן אמר ר' יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען חזקה כוין (ואמר פרשה שניה של שמע), ר' לא ר' יסא בשם ר' אחא רובא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפילה חזקה כיון. ר' ירמיה בשם ר' אלעזר נתפלל ולא כוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל. א"ר חייא רובא אנא מן יומי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא, רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא (שורות הבנין), א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה. (שם יז ב)

כיני מתניתה הפועלים קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך, ותני כן מתפללים בראש הזית ובראש התאנה הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן... (שם יח א)

ר' ירמיה ר' שמואל בר חלפתא בשם ר' אדא בר אחוה המתפלל אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות, א"ר יוסי בי רבי אבון וכן הרוקק אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות, תני המתפלל אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות, וכן המטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות, א"ר יעקב בר אחא לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות... (שם כח א)

כתיב לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, וכי יש עבודה בלב, ואיזו זו תפילה, וכן הוא אומר אלקך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך, וכי יש פולחן בבבל, ואיזו זו תפילה. יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת, פירש בדניאל וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגו', יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה, תלמוד לומר וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם. יכול משבאו לגולה כן, תלמוד לומר כל קבל דהוה עביד מן קמת דנא. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה, כבר פירש דוד ערב ובוקר וצהרים. יכול יהא מגביה קולו ומתפלל, פירש בחנה וחנה היא מדברת על לבה. יכול יהא מהרהר בלב, תלמוד לומר רק שפתיה נעות, הא כיצד מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא מן הפסוק הזה את למד ד' דברים, וחנה היא מדברת על לבה מכאן שהתפילה צריכה כוונה, רק שפתיה נעות מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו, וקולה לא ישמע מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל, ויחשבה עלי לשיכורה מכאן שהשיכור אסור להתפלל. (שם כט א)

ר' אבא בר זבדי מצלי בקלא, רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא הוה מצלי בלחישה וכד הוה מצלי גו בייתיה הוה מצלי בקלא עד דילפון בני בייתיה צלותיה מיניה... ומאיכן למדו ג' תפילות, רבי שמואל בר נחמני אמר כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות, בשחר צריך לאדם לומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה, במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה... (שם שם ב, וראה שם עוד)

מניין לנעילה, אמר ר' לוי גם כי תרבו תפלה, מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי, תמן אמר ר' אבא בריה דרב פפי ר' ישוע דסכנין בשם ר' לוי בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, חנה על ידי שריבתה בתפלה קצרה בימיו של שמואל, שאמרה וישב שם עד עולם, והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה... כן ליחיד הן לציבור. ר' חייא בשם ר' יוחנן ר' שמעון בן חלפתא בשם ר"מ והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה', מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. (שם לא א)

ר"א אומר העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים... ר' אבהו בשם ר"א ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. ר' אחא בשם ר' יוסי צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר ר"ז כל זמן דהוינא עביד כן הוינא טעי (הייתי טועה בתפלה עצמה, הלכך לית לך אלא כהאי דאמר ר' אבהו) אלא כיי דמר רבי אבהו בשם ר"א ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה לכל יום...

רבי פנחס ר' לוי ר' יוחנן בשם מנחם דגלייא זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו בוא והתפלל אלא בוא וקרב עשה קרבנינו עשה צרכינו עשה מלחמותינו פייס בעדינו... (שם לד א וב, וראה שם עוד)

ר' אבא רבי חייא בשם רבי יוחנן צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה ומה טעם בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אשר תזכיר את שמי אין כתב כאן אלא בכל המקום אשר אזכיר. א"ר תנחום בר חנינא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל ומה טעם ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלקים אין כתיב כאן אלא אשר ישתחוה שם לאלקים. ר' יסא ר' חלבו מטי בה בשם ר' אבדומה דמן חיפא צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל, מה טעם ויסב חזקיהו פניו אל הקיר... בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקב"ה מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש... (שם לה א)

אמר ריב"ל הוא ההיכל לפני לפנים, היכל שכל הפנים פונין לו, עד כדון בבניינו בחורבנו מניין, א"ר אבון בנוי לתלפיות, תל שכל הפיות מתפללין עליו בברכה בקרית שמע ובתפלה... כתוב אחד אומר אלך ואשובה אל מקומי, וכתוב אחד אומר והיו עיני ולבי שם כל הימים, הא כיצד פניו למעלה ועיניו ולבו למטה, ואם לאו יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים, לאי זה בית קדש הקדשים, ר' חייא רבא כנגד קדשי הקדשים של מעלן, ר"ש בן חלפתא אמר כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. א"ר פינחס לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן. (שם לה א)

חונה אמר כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא, מה טעם סביב רשעים יתהלכון, א"ר יוחנן המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן תמן א"ר אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, וכה אמר אכן, כאן ביחיד וכאן בציבור. ר' פנחס בשם ר' הושעיא המתפלל בבית הכנסת כאילו מקריב מנחה טהורה, מה טעם כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'. רבי אבהו בשם רבי אבהו דרשו את ה' בהמצאו, ואיכן הוא מצויה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. קראוהו בהיותו קרוב, איכן הוא קרוב, אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר. ולא עוד אלא שאלקיהן עומד על גבן, מאי טעמא אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט... רב חונא אמר זה שהוא הולך לבית הכנסת צריך להקל את רגליו, מה טעם נדעה נרדפה לדעת את ה', וכשהוא יוצא צריך להלך קימעא, מה טעם כי אתה צעדי תספור.

ר' יונה בשם ר' תנחום בי ר' חייא זה שהוא רואה חלום קשה צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שיהו כל חלומותי שחלמתי בין בלילה הזה בין בשאר הלילות בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים אם טובים הם יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים, ואם לדבר אחר כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה כן תהפוך את כל חלומות הקשין ומה שחלמו לי אחרים לטובה לברכה ולרפואה ולחיים ולשמחה ולששון ולשלום, הפכת מספדי למחול לי פיתחת שקי ותאזרני שמחה... (שם לז א וב, וראה שם עוד)

...אמר רבי שמואל בר נחמני אם כוונת את לבך בתפילה תהא מבושר שנשמעה תפילתך, ומה טעם תכין לבם תקשיב אזניך, אמר ריב"ל אם עשו שפתותיו של אדם תנובה יהא מבושר שנשמע תפילתו, מה טעם בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. (שם מא א)

רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מעיבד שלמא באילין קורייתא דדרומה, עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר הא-ל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ ושיתקו אותו, אמרו לו אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. (שם סב ב)

אמר רבי תנחומא מעשה בספינה אחת של עכו"ם שהיתה פורשת מים הגדול והיה בה תינוק אחד יהודי, עמד עליהם סער גדול בים ועמד כל אחד ואחד מהם והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא ולא הועיל כלום, כיון שראו שלא הועילו כלום אמרו לאותו יהודי, בני קום קרא אל אלקיך ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים עליו והוא גבור, מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק וקיבל ממנו הקב"ה תפלתו ושתק הים... הדא הוא דכתיב כה' אלקינו בכל קראינו אליו... (שם סג ב)

אבא בר רב הונא אמר שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תחנונים, שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו גידופין. איזהו שתוי כל ששתה רביעית, שיכור ששתה יותר. (תרומות ו א)

וכשהוא מתפלל (הגר) בינו לבין עצמו אומר אלקי אבות ישראל, וכשהוא בבית הכנסת אומר אלקי אבותיכם, ואם היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו. (בכורים ג א)

ר' כהן אחוי דרבי חייה בר בא הוה פריש, אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתא, אמר לאחוי צלי עלי, א"ל אין דצלייתי עלך אלא אין חמיתינון לצבור מצליין למטרא לא תתרחץ על צלותי (כי תפלת הרבים נשמעת ביותר). (שבת יט ב)

רבי חייא בר בא הוה קאים מצלי עאל ר' כהנא וקם ליה מצלי מן אחוריי, מן דחסל ר' חייה בר בא מן צלותיה יתיב ליה דלא מיעבור קומוי רב כהנא מאריך בצלותיה, מן דחסל רב כהנא א"ל הכין אתן נהיגין גביכון מצערין רברביכון, א"ל אנא מדבית עלי וכתיב על דבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם, בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפילה, וצלי עלוי וזכה למיסב (להזקין) עד דאיתעבדון טפרוי סומוקן כהדא דקקה (כצפרני תינוק). (ראש השנה יג א)

תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה עבד לרבו קטן לאביו, ניחא אשה מברכת לבעלה עבד לרבו, קטן לאביו לא כן א"ר אחא בשם ר' יוסה בר נוהריי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו, תיפתר בעונה אחריהן. כהי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרים אותו ועונה אחריהם מה שהם אומרים ותהא לו מאירה, תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר. (שם יח א)

ריב"ל בשם ר' אלכסנדרי שמע לה מן הדא, שמעה ה' צדק זו קריאת שמע, הקשיבה רנתי זו רינון תורה, האזינה תפלתי זו תפלה, בלא שפתי מרמה זו מוסף, מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא. (שם כ ב)

...שלא יקדמנו אחר בתפילה (דתפילה משנה הגזרה), אפילו כן לא קיימה (אם זכה בה על ידי תפילה אינה מתקיימת לו). (ביצה כ ב)

אלו הם היחידים אלו שהן מתמנין פרנסין על הציבור, מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה, אלא מכיון שהיא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן כדיי הוא מצלייא ומתענייא. (תענית ה א)

א"ר אלעזר שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן בפסוק אחד, ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה, ויבקשו פני זו צדקה, כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך, וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה. (שם ח ב)

ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלקים בחזקה, מהו בחזקה, אר"ש בן חלפותא חציפא נצח לכשירא, כל שכן לטובתו של עולם (כל שכן לטובתו של עולם מי שהוא מבקש טובתו של עולם שיהא מנוצח מן הבריות בתשובתן).. (שם ט א)

אמרו המתפלל ואינו נענה צריך תענית. א"ר מנא רמז לתלמיד חכם הוא שאדם צ"ל לרבו תישמע תפילתך... (שם)

...ונתפלל ולא ירדו גשמים, אמר רבי יוסי בי רבי בון שלא בא בענוה... אמר להם כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם, אלא צאו והביאו לי פר של הודיות, ויצאו והביאו לו פר של הודיות וסמך שתי ידיו ואמר רבונו הבאת רעה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, הבאתה טובה על בניך ולא יכלו לעמוד בה, אלא יהי רצון מלפניך שתביא רווחה, מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ... (שם טז ב)

א"ר פנחס משה התקין מטבע של תפלה הא-ל הגדול הגבור והנורא... (שם כז א)

...וכן יוצא בה (במגילת אסתר) בכל לשון שהוא יודע, ותפילה כדי שיהא יודע למי מברך... (סוטה כט ב)

תני ההספד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לקרית שמע ולא לתפילה, מעשה היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה... א"ר שמואל בר אבדומא זה שנכנס לכנסת ומצאן עומדין לתפילה אם יודע שיכול לגמור עד שלא יתחיל שליח ציבור לענות אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל, באי זה אמן, תרין אמורין, חד אמר של הא-ל הקדוש, וחד אמר של שומע תפילה בחול. (סנהדרין י ב)

...אמרין ליה מה אבא יהודה עביד, אמר להן עשתה תפילתכן פירות ופירי פירות... (הוריות יח א)

תוספתא:

לא יעמוד לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ויתפלל שאין גבהות לפני המקום, שנאמר ממעמקים קראתיך ה', אם היה זקן או חולה הרי זה מותר. היה רוכב על החמור אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל, רבי אומר בין כך ובין כך יתפלל במקומו ובלבד שיהא לבו מכוון... (ברכות פרק ג)

כל העסוקין במצות פיהן פותחין בתפילה לפני המקום, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור... (מעשר שני פרק ה)

מדרש רבה:

...אף בירושלים, דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ר' שמואל ב"ר חנא בשם ר' אחא אמר ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד, כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חבירו... (בראשית ה ו)

...וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ, מרי תעביד ארעא, מרי תצליח ארעא. כל תפלתן של ישראל אינה אלא על בית המקדש, מרי יתבני בית מקדשא, מרי מתי יתבני בית מקדשא. (שם יג ב)

ר"ג אסיב ברתיה, א"ל אבא צלי עלי, א"ל לא יהי ליך מחזוריך להכא. ילדה בן זכר, א"ל אבא צלי עלי, א"ל לא ישלה ווי מפומך, א"ל אבא שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני, א"ל תרויהון צלוון, מן גו דאת הוויא שלם בביתך לא יהי ליך מחזוריך להכא, ומן גו דהוה בריך קיים לא ישלה ווי מפומיך, ווי שלא שתי ברי, ווי דלא אכיל ברי... (שם כו ז)

ר' יונתן סלק למצלי בירושלים, עבר בהדין פלטאניס וחמתיה חד שמריי, א"ל להיכן את אזיל, א"ל למיסק למצלי בירושלים, א"ל לא טב לך למצלי בהדין טורא בריכא... (שם לב טז)

...כיצד אברהם היה מתפלל על עקרות והם נפקדות, ועל החולים והם מרויחים, ר' הונא אמר לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה אלא החולה רואה אותו ומרויח... (שם לט יז)

ולמה נתעקרו האמהות, רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם רבי יוחנן שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר (שיר ב') יונתי בחגוי הסלע, יונתי בחגוי למה עקרתי אתכם בשביל הראיני את מראיך השמיעני את קולך. (שם מה ה)

ויגש אברהם ויאמר... רבנן אמרי הגשה לתפלה, המד"א (מ"א י"ח) ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלקים בישראל וגו'... רבי פנחס ורבי לוי ור' יוחנן זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בא ועשה בא וקרב בא ועשה קרבן של צבור, אלא בא וקרב להתפלל. (שם מט יג)

ויתפלל אברהם אל האלקים, א"ר חמא ב"ר חנינא מתחילת הספר ועד כאן לא נאמר בלשון הזה, כיון שהתפלל אברהם אבינו הותר הקשר הזה... כל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבון העולמים אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמונה, אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה, א"ל הקב"ה כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה. (שם נב יד)

באשר הוא שם, בזכות עצמו, יפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל. (שם נג יט)

ר"ב בשם ר' חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר (תהלים מ"ו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, ומה היה אומר, יהי רצון שאראה בבנין ביתי. (שם נו טז)

והיה הנערה אשר אומר אליה הטי וגו', ד' הן שתבעו שלא כהוגן, לג' ניתן כהוגן ולאחד ניתן שלא כהוגן, ואלו הן אליעזר עבד אברהם, כלב, שאול יפתח. אליעזר אמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, הא אילו יצאה אמה אחת והשקתו היה משיאה לבן אדונו, אתמהא, וזימן לו הקב"ה כהוגן... (שם ס ג)

ויהי הוא טרם כלה לדבר וגו', תני רשב"י ג' הם שנענו במענה פיהם, אליעזר עבדו של אברהם, ומשה ושלמה. אליעזר ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת, משה דכתיב (במדבר י"ז) ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם. שלמה דכתיב ביה (דהי"ב ז') וככלות שלמה להתפלל אל ה' והאש ירדה מן השמים וגו'. (שם שם ד)

אחותנו את היי לאלפי רבבה, ר"ב ור' לוי בשם ר"ח בר חנינא מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה יצחק, שלא יהיו אומות העולם אומרים תפלתנו עשתה פירות, אלא (בראשית כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו... (שם שם יג, וראה שם עוד)

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, אין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים ק"ב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו... ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק, אר"ה צפת שידו שטוחה בתפלה אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו. (שם שם יד)

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, ר' יוחנן אמר ששפך תפלות בעושר, ר"ל אמר שהיפך את הגזירה ולפום כן קריין ליה עתרא דאפיך אידרא. לנוכח אשתו, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן, ואומר רבונו של עולם כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו, אף היא אמרה כן. (שם סג ה)

דבר אחר מהו ויפגע, צלי במקום צלי בבית המקדש. א"ר יהושע בן לוי אבות הראשונים התקינו שלשה תפלות... (שם סח יא, וראה שם עוד)

...והיתה (לאה) בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע. א"ר הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזרה, ולא עוד אלא שקדמה לאחותה. (שם ע טו)

...דא"ר יודן בשם ר' אייבו בהרבה תפלות נפקדה רחל, שנאמר ויזכור אלקים את רחל, רחל בזכותה, את רחל בזכות אחותה, וישמע אליה אלקים בזכות יעקב, ויפתח בזכות האמהות. (שם עג א)

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' אמר תינוק עושין אותו סניף לעשרה... מאימתי עושין אותו סניף, ר' אבונה אמר איתפלגין בהא ר' יודן ור' הונא תרויהון בשם ר' שמואל חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה, ואוחרנא אמר כדי שיהא יודע למי הוא מברך... (שם צא ג)

...אמר להם הרי הכסף והרי הדורון והרי אחיכם, צריכין אתון מלתא אוחרי, אמרין ליה צלותך אנן בעיין, אמר להון אם צלותי אתון בעיין וא-ל ש-די יתן לכם רחמים וגו'. (שם צא יג)

ויצא משה מעם פרעה את העיר, שעדיין היה בתחום העיר, מיד לא שהה להתפלל עליהם אלא ויפרוש כפיו אל ה' וקבל הקב"ה תפלתו. (שמות יב ח)

ודניאל היה שוחר ומתפלל למקום שנאמר (דניאל ו') וכיון פתיחן לה בעליתה נגד ירושלים ערב ובקר וצהרים, ולמה היה שוחר ומתפלל כדי שירחם הקב"ה על ישראל, ועליו אמר שלמה (משלי י"א) שוחר טוב יבקש רצון, ונמצא להם האלקים בעת צרתם... (שם טו ז)

דבר אחר מה תצעק אלי, הה"ד (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה וגו', ב' פעמים הוא אומר בפסוק ואני ואני, ומשה אומר (דברים ל"ב) ראו עתה כי אני אני הוא, אלא כל מי שהוא עושה רצון המקום ומכוון את לבו בתפלה שומע לו בעולם הזה וכן לעולם הבא, שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה בעולם הזה, ולעתיד לבא עוד הם מדברים ואני אשמע... והיה טרם יקראו ואני אענה, אמר ר"א בן פדת בשר ודם אם שומע דברי אדם עושה דינו אם לא שמע אינו יכול לכוון דינו, אבל הקב"ה אינו כן, עד שלא ידבר אדם הוא יודע מה בלבו. וכן בשלמה אומר (דה"א כ"ח) דע את אלקי אביך ועבדהו וגו' וכל יצר מחשבות מבין, עד שלא יצרה מחשבה שבלבו של אדם הוא מבין. (שם כא ג)

דבר אחר מה תצעק אלי, הה"ד (תהלים ס"ה) שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו, מהו שומע תפלה, א"ר פנחס בש"ר מאיר ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא בשעה שישראל מתפללין אין אתה מוצא שכולן מתפללין כא' אלא כל כנסיה וכנסיה מתפללת בפני עצמה, הכנסת הזו תחלה ואחר כך הכנסת האחרת, ומאחר שכל הכנסיות גומרות כל התפלות המלאך הממונה על התפלות נוטל כל התפלות שנתפללו בכל הכנסיות כולן ועושה אותן עטרות ונותן בראשו של הקב"ה, שנאמר עדיך כל בשר יבאו, ואין עדיך אלא עטרה, שנאמר (ישעיה מ"ט) כי כלם כעדי תלבשי, וכן הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר, שהקב"ה מתעטר בתפלתן של ישראל, שנאמר (יחזקאל י"ז) ועטרת תפארת בראשך.

דבר אחר שומע תפלה וגו' אתה מוצא בשר ודם אינו יכול לשמוע שיחת שנים כא', אבל הקב"ה אינו כן אלא הכל מתפללין לפניו והוא שומע ומקבל תפלתן. דבר אחר שומע תפלה א"ר יהודה בר שלום בש"ר אלעזר בשר ודם אם בא עני לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו, אם בא עשיר לומר דבר מיד הוא שומע ומקבלו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הכל שוין לפניו הנשים והעבדים והעניים והעשירים, תדע לך שהרי משה רבן של כל הנביאים כתוב בו מה שכתוב בעני, במשה כתיב (תהלים צ') תפלה למשה איש האלקים, בעני כתיב (שם ק"ב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, זו תפלה וזו תפלה, להודיעך שהכל שוין בתפלה לפני המקום. תדע לך כשיצאו ישראל ממצרים רדף אחריהם פרעה, שנאמר ופרעה הקריב ויצעקו אל ה', התחיל משה אף הוא מתפלל לפני המקום, א"ל הקב"ה למה מה אתה עומד ומתפלל כבר התפללו בני ושמעתי תפלתן, שנאמר מה תצעק אלי. (שם שם ד)

...כיון שראו ישראל שהיו מוקפין מג' רוחות, הים סוגר, ושונא רודף, והחיות מן המדבר, תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו להקב"ה, שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'. ולמה עשה הקב"ה להם כך, אלא שהיה הקב"ה מתאוה לתפלתן. אמר ריב"ל למה הדבר דומה, למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הליסטים, שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך גירה בה הליסטים כדי שתצעק וישמע המלך, כיון שבאו עליה הליסטים התחילה צועקת למלך, א"ל המלך לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך. כך ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב"ה, שנאמר (שמות ב') ויהי בימים הרבים ההם ויצעקו, מיד וירא אלקים את בני ישראל... מה עשה גירה לפרעה לרדוף אחריהם, שנאמר ופרעה הקריב, מיד ויצעקו בני ישראל אל ה', באותה שעה אמר הקב"ה לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם, שנאמר (שיר ב') יונתי בחגוי הסלע השמיעני קול אינו אומר אלא השמיעני את קולך, אותו הקול שכבר שמעתי במצרים... (שם שם ה)

דבר אחר מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ו) היערוך שועך לא בצר, מהו כן, א"ר אלעזר בן פדת המשל אומר ערוך שוע כלפי בוראך כדי שלא יהו לך צרים מלמעלן... ר' אומר א"ל אמש היית אומר ומאז באתי אל פרעה ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה, מה תצעק אלי. אמש היית אומר המבלי אין קברים ועכשיו אתה מרבה בתפלה, דבר אל בני ישראל ויסעו, יסיעו דבר מלבן. (שם שם ז)

...ובזכות האמנה שהאמינו זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו אז ישיר משה, לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפלה כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמנה והקריעה. וכשם שהם טיהרו לבם ואמרו שירה, שכן כתוב וייראו העם את ה' ויאמינו ואחר כך אז ישיר, כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל. וכן איוב אומר על לא חמס בכפי ותפלתי זכה. א"ר יהושע הכהן ב"ר נחמיה וכי יש תפלה עכורה, אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל הוא קורא להקב"ה ואינו עונה אותו, למה שתפלתו בעבירה... א"ר חמא ב"ר חנינא מנין שכל מי שהגזל בידו שתפלתו עכורה, שנאמר (ישעיה א') ובפרשכם כפיכם וגו' אינני שומע מפני מה שידיכם דמים מלאו. ומנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה, שנאמר (תהלים כ"ד) נקי כפים ובר לבב, מה כתיב אחריו (שם) ישא ברכה מאת ה' זה דור דורשיו. (שם כב ד)

א"ר אחא בקש הקב"ה ליתן להם ד' דברים, תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפלה ולא בקשו, שנאמר (איוב כ"א) ויאמרו לא-ל סור ממנו אלו היסורין... ומה נועיל כי נפגע בו זה תפלה... (שם ל י)

דבר אחר אם כסף תלוה את עמי, כיון שבנה שלמה את הבית אמר להקב"ה בתפלתו, רבון העולם אם יש אדם שיתפלל לפניך שתתן לו ממון ואתה יודע שרע לו אל תתן לו... (שם לא ד)

...א"ל עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות, א"ל דברים אני מבקש, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואני מוחל על כל עונותיכם. ואין דברים אלא דברי תורה, שנאמר (דברים א') אלה הדברים אשר דבר משה, א"ל אין אנו יודעין, א"ל בכו והתפללו לפני ואני מקבל, אבותיכם כשנשתעבדו במצרים לא בתפלה פדיתי אותם, שנאמר (שמות ב') ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, בימי יהושע לא בתפלה עשיתי להם נסים, שנאמר (יהושע ז') ויקרע יהושע שמלותיו, ומה אמרתי לו נטה בכידון וגו'. בימי השופטים בבכיה שמעתי צעקתם, שנאמר (שופטים ו') ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה' וגו'. בימי שמואל לא בתפלה שמעתי להם, שנאמר (ש"א ז') ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה', וכן אנשי ירושלים אף על פי שהכעיסוני בשביל שבכו לפני רחמתי עליהם, שנאמר (ירמיה ל"א) כי כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו', הוי איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות אלא דברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', לכך אמר דוד (תהלים כ"ו) ארחץ בנקיון כפי אינו אומר להקריב לך אלא לשמיע בקול תודה, שאני מודה לך על דברי תורה. (שם לח ד)

...מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת, אמור שהיה מתפלל בכל שעה, שנאמר (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאחר שראה עצמו בגדולה לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה אלא וישב מרדכי כשם שהיה מתחלה. ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה לא עליך אלא על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך, ואתה תעמוד לך מן התפלה, לאו, אלא מה כתיב אחריו ואתה תשוב ושמעת בקול ה', כשם שעשה מרדכי, שנאמר (שם) וישב מרדכי אל שער המלך, שחזר לשקו ולתעניתו. לכך נאמר קחו עמכם דברים. אף כאן הוא אומר זה הדבר לפי שלא התרצה הקב"ה לאהרן אלא על ידי התפלה, שנאמר (דברים ט') ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. (שם שם ה)

ויחל משה, כך פתח ר' תנחומא בר אבא (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפני. א"ר חמא בר חנינא הסניגור הטוב מסביר פנים בדין. משה אחד משני סניגורין שעמדו ללמוד סניגוריא על ישראל והעמידו פנים כביכול כנגד הקב"ה, משה ודניאל. משה מנין שנאמר לולי משה בחירו וגו'. דניאל מנין שנאמר (דניאל ט') ואתנה את פני אל ה' האלקים לבקש וגו', אלו שני בני אדם שנתנו פניהם כנגד מדת הדין לבקש רחמים על ישראל... (שם מג א)

...א"ר אלכסנדרי כל הדברים הללו באו עלינו על ידי שלא חלינו מלפני הקב"ה, ואין לשון חלותי אלא תפלה, כד"א (מלאכי א') חלו נא פני א-ל ויחננו... (שם מה ב)

תני ר"ש מה נגרין (אומנין) הם ישראל שהם יודעים לרצות את בוראן. א"ר יודן כאילין כותאי, אילין כותאי חכימין למיחסדא, חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא, א"ל אית לך חד בצל תיתנון לי, מן דיהבה ליה א"ל אית בצל בלא פיתא, מן דיהבא ליה אמר לה אית מיכל בלא מישתי, מתוך כך אכיל ושתי... (ויקרא ה ח, וראה שם עוד)

...ועל כל פשעים תכסה אהבה, תפלה שנתפלל משה עליו, ומה נתפלל משה עליו, ר' מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי מתחילת הספר ועד כאן כתיב וערכו בני אהרן, וזרקו בני אהרן, ונתנו בני אהרן, אמר משה לפני הקב"ה הבור שנואה ומימיה חביבין, חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן, דתנינן תמן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן, ולאהרן אי אתה חולק לו כבוד בשביל בניו... (שם ז ה)

ורבנן אמרי מנין לעובר לפני התיבה שצריך להזכיר עבודה וקרבנות ולשוח מן הדא ברכתה רצה אלקינו שכון בציון מהרה יעבדוך בנים, אית דבעי משמענה מן הדא זבחי אלקים רוח נשברה... (שם שם ב)

רבי פנחס ור' לוי ור' יוחנן בשם ר' מנחם דגליא לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפלות בטילות ההודאה אינה בטילה, הדא דכתיב קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צב-אות וגו' זו הודאה... שם ט ז)

קח את אהרן ואת בניו, ר' יהודה ור' יהושע ב"ל ר' יהודה אמר תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל, ר' יהושע בן לוי אמר תשובה עושה את הכל ותפלה עשתה מחצה... על דעתא דר' יהודה ב"ר דאמר תפלה עשתה את הכל ממי את למד מחזקיה, חזקיה עיקר מלכות לא היתה אלא י"ד שנה, הדא דכתיב ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, וכיון שהתפלל הוסיפו לו ט"ו שנה, שנאמר הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה... על דעתו דר' יהושע בן לוי דאמר תפלה עשתה מחצה ממי אתה למד מאהרן, שבתחלה נגזרה גזירה עליו שנאמר ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אין השמדה אלא כילוי בנים, כמה דאת אמר ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, כיון שהתפלל משה עליו נמנעה ממנו חצי הגזירה מתו שנים ונשתיירו ב'... (שם י ה)

כיצד היתה תפלתו של כהן גדול ביום הכפורים בצאתו מן הקדש, אומר יהי רצון מלפניך שתהא שנה זו גשומה שחונה וטלולה, שנת רצון שנת ברכה שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן, ואל יצטרכו בה עמך ישראל אלו לאלו, ואל יגביהו ישראל שררה אלו על אלו ואל תפנה לתפלת עוברי דרכים. רבנן דקסרין אמרו על אחינו שבקסרין שלא יגביהו שררה, רבנן דרומא אמרו על אחינו שבשרון שלא יעשו בתיהן קבריהן, משם חפר אוכל, משם היה נוטל אוכל של כל ימות השנה. (שם כ ד)

דבר אחר פנה אל תפלת הערער היה לו לומר לא בזה תפלתו ואם לא בזה תפלתם היה לו לומר פנה אל תפלת הערערים, אלא פנה אל תפלת הערער זה תפלתו של מנשה מלך יהודה שהיה ערער ממעשים טובים, ולא בזה את תפלתם זו תפלתו ותפלת אבותיו, דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו, מהו ויעתר לו, א"ר אליעזר בר ר' שמעון בערבייא צווחין לחתירתא עתירתא...

ר' יצחק פתר קרייה בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא לא כהן ולא אורים ותומים ואין להם אלא תפלה זו בלבד, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תבזה את תפלתם. (שם ל ג)

וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו א"ל יהושע עתידים אתם לעשות שם את השבת אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח, למה שתהיו רשאין לבוא להתפלל לפני הארון בשבת. (במדבר ב ח)

דבר אחר ישא ה' בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר (בראשית י"ט) הנה נשאתי פניך, הרי דברים קל וחומר אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך, זהו שנאמר ישא ה' פניו אליך. (שם יא יד)

...עד שלא נחתם גזר דין שומע תפלה, משנחתם גזר דין סכתה בענן לך... (שם שם טו)

דבר אחר מי עלה שמים וירד, מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים והיא מורידה את הגשמים ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים, שנאמר מי אסף רוח זה שמחלק מעשרותיו בחפניו, הוי בחפניו... מי צרר מים בשמלה מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו אין תפלתו עולה לשמים ואינה מורדת את הגשמים אלא צורר המים בעבים ואינם יורדים לארץ. (שם יב יב)

דבר אחר מלאה קטרת שבאותו זמן היה ראובן בעל תשובה לובש שק ומתענה ומתפלל לפני הקב"ה שימחול לו על עון מעשה בלהה, והתפלה משולה לקטרת, כמד"ת (תהלים קמ"א) תכון תפלתי קטרת לפניך וגו', הוי מלאה קטרת. (שם יג יז)

...אבא שאול אומר זה סימן לתפלה אם כיון אדם לבו לתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת, שנאמר (תהלים י') תכין לבם תקשיב אזניך. א"ר יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה, ואלו הן שועה צעקה נאקה רנה פגיעה ביצור קריאה ניפול ופילול ותחנונים. שועה צעקה שנאמר (שמות א') ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'... ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים, א"ר יוחנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו, שהרי משה רבם של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים... (דברים ב א)

דבר אחר בעת ההיא לאמר, מהו לאמר א"ר עזריה לאמר לדורות שיהיו מתפללין בשעת הצרה, שהרי משה אף על פי שנאמר לו לא תעבור את הירדן הזה התחיל מתחנן. (שם שם ד)

הלכה אדם מישראל שהיה קורא את שמע מהו שיהא מותר להמתין אחר קריאת שמע ואחר כך יתפלל, כך שנו חכמים ג' תכיפות הן... תכף לגאולה תפלה, ומי שהוא עושה כן מהו מתן שכרו. אמר רבה בר אבוה... ואם קרא קריאת שמע ומתפלל מיד יהא מבוטח שתפילתו נשמעת.

א"ר יהודה ב"ר סימון את מוצא ע"ז קרובה ורחוקה, והקב"ה רחוק וקרוב... כיצד, א"ר יהודה בר סימון מכאן עד לרקיע מהלך ת"ק שנה, הרי רחוק, וקרוב מנין, שאדם עומד ומתפלל ומהרהר בתוך לבו וקרוב הקב"ה לשמוע את תפלתו, שנאמר (תהלים ס"ב) שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם כשיהיו אומות העולם באים להתפלל לפניך אל תענה אותן שאין באין אצלך בלב שלם, אלא הולכין אצל ע"ז שלהן ואינה עונה אותן והן רואין צרתן צרה ובאין להן אצלך... אבל כשישראל קוראין אצלך מיד שמע תפילתנו, שנאמר (תהלים ד') בקראי ענני אלקי צדקי. א"ל הקב"ה מה אמרת בקראי ענני, חייך עד שלא תקראני אני אענה אתכם, שנאמר (ישעיה ס"ה) טרם יקראו ואני אענה שאין לי אומה אחרת אלא אתם, מנין ממה שקרינו בענין כי מי גוי גדול... אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם מיד ענה אותן, א"ל הקב"ה משה חייך בכל שעה שיקראו אותי אני אענה אותם, דכתיב (דברים כ"ד) כה' אלקינו בכל קראנו אליו. (שם שם ו)

דבר אחר כה' אלקינו זה שאמר הכתוב (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון, א"ל שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי תשובה לעולם פתוחים. א"ל מנין, דכתיב (תהלים ס"ה) נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, אף שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל הים הזה לעולם פתוח כך ידו של הקב"ה לעולם פתוחות לקבל שבים. אמר רב ענן אף שערי תפלה אינן ננעלים לעולם, דכתיב כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואין קריאה אלא תפלה כענין שנאמר (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה. א"ר חייא רבה כתיב (תהלים כ"ז) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה', הוי מתפלל וחוזר ומתפלל, ויש שעה שיתנו לך. דבר אחר ואני תפלתי וגו', דוד בשביל שהיה יחידי אמר עת רצון, אבל תפילתן של צבור אינה חוזרת לעולם ריקם, הוי כה' אלקינו בכל קראנו אליו. (שם שם ז)

מהו בכל קראנו אליו, אמרו רבנן יש תפלה שנענית לארבעים יום, ממי את למד ממשה דכתיב ואתנפל לפני ה' ארבעים יום וגו', ויש תפלה שנענית לעשרים יום, ממי אתה למד מדניאל דכתיב (דניאל י') לחם חמודות לא אכלתי עד מלאת שלשה שבועים ימים, ואחר כך אמר ה' שמעה ה' סלחה וגו', ויש תפלה שנענית לשלשה ימים, ממי את למד מיונה דכתיב (יונה ב') ויהי יונה במעי הדגה וגו', ואחר כך ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה וגו'. ויש תפלה שנענית ליום אחד, ממי את למד מאליהו, דכתיב (מ"א י"ח) ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו'. ויש תפלה שנענית לעונה, ממי את למד מדוד, דכתיב (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון, ויש תפלה שעד שלא יתפלל אותה מפיו הקב"ה יענה, שנאמר (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה. (שם שם י)

מהו לשקוד על דלתותי, אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת, לשקוד על דלתי אין כתיב אלא על דלתותי, ב' דלתות, ולמה כן, שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר. ומהו לשמור מזוזות פתחי, א"ר יהודה בר סימא וכי יש מזוזה בבתי כנסיות, אלא מה המזוזה הזו אינה זזה מהפתח כך לא תהא זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, אמר הקב"ה אם תעשה כן דע שאתה מקבל פני השכינה, מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים, אמר הקב"ה מי הוא זה שבא לבית הכנסת ולא מצא כבודי שם. א"ר איבו ולא עוד אלא שאת עומד בבית הכנסת והקב"ה עומד עליך, מנין שנאמר (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת א-ל. אמר הקב"ה לא דייך שאת מקבל פני השכינה בבית הכנסת, אלא שאתה יוצא משם טעון ברכות, מנין שנאמר (משלי ח') כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה', הוי והיה אם שמוע תשמע וגו'. (שם ז ב)

דבר אחר והיה אם שמוע, א"ר יהושע דסכנין בש"ר לוי אמר הקב"ה אם שמעת למצותי אף אני שומע תפלתך. (שם שם ד)

...וכל מי שמתפלל ומכוין את לבו לתפלה סימן טוב לו שתפלתו נתקבלה, שנאמר (תהלים ט') תאות ענוים שמעת ה' וגו'. גדולה היא התפלה לפני הקב"ה, א"ר אלעזר רצונך לידע כחה של תפלה, אם אינה עושה כולה חציה היא עושה, קין עמד על הבל אחיו והרגו, יצאה גזירה (בראשית ד') נע ונד תהיה בארץ, מיד עמד ונתודה לפני הקב"ה, שנאמר (שם) גדול עוני מנשא... מיד מצא חסד לפני הקב"ה ונמנע ממנו נע חצי הגזירה, שכן כתוב (בראשית ד') וישב בארץ נוד... (שם ח א, וראה שם עוד)

...ודבר זה היה קל בעיניו של משה, שמא ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים וכיון שבקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני... אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן כשאתפלל על עצמי שיקבל ממני. וכיון שראה הקב"ה שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ ישראל, שנאמר (במדבר כ') לכן לא תביאו את הקהל הזה, ואין לכן אלא שבועה. וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית ועגה עוג קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה, באותה שעה מה עשה משה לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקב"ה עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו... מה עשה הקב"ה באותה שעה הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל בית דין ובית דין שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין. אותו מלאך שממונה על הכרזה אכזריאל שמו, באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה ואמר להם למלאכי השרת רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע שגבר קול התפלה כלפי מעלה וביקשו לעלות הרקיע מפני קול תפלתו של משה, שהיתה תפלתו דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב שהיתה תפלתו מעין שם המפורש שלמד מן זגזאל רב וסופר של בני מרום... (שם יא ו, וראה שם עוד)

גם כי אזעק ואשוע וגו', ר' אחא אמר כל המתפלל עם הציבור למה הדבר דומה, לבני אדם שעשו עטרה למלך, בא עני אחד וינתן חלקו בתוכה, מה המלך אומר, בשביל זה עני איני מקבלה, מיד מקבל המלך ונותנה בראשו. כך אם היו עשרה צדיקים עומדים בתפלה ורשע עומד ביניהם, מה הקב"ה אומר, בשביל רשע זה איני מקבל תפלתם. ורבנן אמרין בא אחר הציבור מעשיו נפרטין, למה הדבר דומה למלך שנכנסו אריסיו ובני ביתו לכבדו, בא אחד באחרונה, אמר המלך תסתם חביתו, ומי גרם לו הרי שבא באחרונה, כך כל המתפלל לאחר הציבור מעשיו נפרטין, לכך נאמר גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי, שתם כתיב לפי שתמו הציבור תפלתהון. (איכה ג ח)

...א"ר ענן אף שערי תפלה אינן ננעלים לעולם, שנאמר (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה, אר"י בן חלפתא עתים הן לתפלה, שכך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שאני מתפלל לפניך תהיה תפלתי על שעת רצון, הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון. ר"ע היה עומד ונדון לפני טורנוסרופוס והיה שם יהושע הגרסי עומד בתפלה עמו, ירד ענן והקיפן, אמר דומה אני שלא ירד הענן והקיף אלא כדי שלא תשמע תפלתו של רבי, הדא הוא דכתיב סכותה בענן לך מעבור תפלה. (שם שם לה)

...הגיע שעת התפלה ולא התפלל בה עליו נאמר וחסרון לא יכול להמנות... (קהלת א לז)

ר' אומר לעולם אל יתפלל אדם וצריך לנקביו, שנאמר (עמוס ד') הכון לקראת אלקיך ישראל. א"ר אלכסנדרי כתיב שמור רגלך, ר' קרוצפי בש"ר יוחנן אמר שמור רגלך מן הטפין שבין רגליך כאשר תלך אל בית האלקים תהיה טהור, הד"א בדקין אבל בגסין אם יכול לסבול יסבול. (שם ד יח)

...ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ומבתי מדרשות בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח. (שם ט א)

כי עת ופגע יקרה את כלם, עת היא שפוגעת האדם ומערערת בו כל הדברים האלה, והוא מפגיע, מה יעשה ילך ויעסוק בתפלה ובתחנונים והוא ניצל. רב הונא שאל לשמואל אמר ליה מהו דין דכתיב כי עת ופגע, א"ל פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה, פעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך שסידר תפלות ותחנונים יותר ממשה רבינו ולבסוף נאמר לו (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות. (שם שם יב)

...א"ל (הקב"ה לדוד) חביבה עלי תפלה אחת שאתה עומד ומתפלל לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות לפני, שנאמר (מ"א ג') אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא. (רות ג ב)

...הלכו להם אצל רשב"י ועמד והתפלל עליהם ונפקדו, ללמדך מה הקב"ה פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות... (שיר א לא)

דבר אחר מימינם זו קריאת שמע, ומשמאלם זו תפלה... (שם שם מח)

הנך יפה בתפלה... (שם שם סב)

...בנוהג שבעולם י' בני אדם נכנסין לבית הכנסת ואין אחד מהן יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה, ואחד מהן פורס על שמע ועובר לפני התיבה למה הוא דומה, כשושנה בין החוחים... (שם ב ז, וראה שם עוד)

...אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח, אמר להם כחוט השני שפתותיך, רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית. ר' אבהו אמר עלה (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו, מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח, שפתינו, ומדברך נאוה, מדברך יאי מדברתיך יאי. (שם ד יא)

דבר אחר תלפיות, תל שמתפללים בו כל פיות, מכאן אמרו העומדים בחוצה לארץ ומתפללין הופכין פניהן לארץ ישראל... נמצא כל ישראל מתפללין למקום אחד... (שם)

...ואל מצנין יקחהו, לא בזיין ולא בצנה אלא בתפלה ובתחנונים, כד"א (תהלים צ"א) צנה וסוחרה אמתו, זו היא התפלה המגינה על הצרה כצנה שמגינה על האדם במלחמה, ובזכות התפלה שנתכנה לצנה יקחהו להמן. ומנין שעשו תפלה הדא הוא דכתיב שק ואפר יוצע לרבים, ומה תקנה לשק ואפר בלא תפלה. (אסתר י)

מדרש תנחומא:

דבר אחר צא מן התיבה, אמר דוד הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמ"א), כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד הוציאה ממסגר נפשי, שנאמר (שם ל"ב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, א"ל הקב"ה נח גזרה היה מלפני שלא תצא מן המסגר הזה עד שתשלימו י"ב חדש. (נח יא)

...אמר להן הקב"ה לישראל הוו זהירין בתפלה שאין מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות, שנאמר למה לי רוב זבחיכם וגו' ופרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' (ישעיה א') מכלל שהיא גדולה מן הקרבנות. ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו, כין שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו, שכך כתיב בו כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כ"ה), הקדמתי חסד לאמת וצדק למשפט. (וירא א)

ילמדנו רבינו היה רוכב על החמור והגיע עונת תפלה כיצד יעשה... א"ר יוחנן זאת אומרת המתפלל צריך שתהא דעתו מיושבת עליו ויתפלל לפני הקב"ה. אבא שאול אומר אם כיון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת, שנאמר (תהלים י') תכין לבם תקשיב אזנך. ואין לך אדם שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו שאמר לפני הקב"ה חלילה לך מעשות כדבר הזה, כיון שראה הקב"ה שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם התחיל משבחו, ואמר לו יפיפית מבני אדם. (חיי שרה א)

...ומה ראו לתקן ג' תפלות, כדי שיהא אדם מוסיף בתפלתו, ולא בתפלה בלבד אלא אף בתורה יהא מוסיף והולך, ולא בתורה בלבד אלא אף בבנים... (שם ה)

...אבל הקב"ה אדם מלחש בתוך לבו בתפלה מיד הוא שומע, מנין מחנה, שנאמר וחנה היא מדברת וגו' (ש"א א')... כיון שנשאו שתיהן ליעקב אמר הקב"ה אותה שהיתה בוכה ומתענה ושנאה מעשי עשו ומתפללת לפני בדין שלא תתרחק מן אותו צדיק, הריני נותן לה בנים תחלה... (ויצא ד)

ילמדנו רבינו אם היתה אשתו מעוברת מהו שיתפלל יהי רצון שתלד אשתי זכר, כך שנו רבותינו היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא. ר"ה בשם רבי יוסי אומר אף על פי ששנינו היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא אינו כן, אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר, לפי שאין קשה לפני הקב"ה לעשות את הנקבות זכרים ואת הזכרים נקבות... (ויצא ח)

א"ר פנחס הכהן בר חמא אין הקב"ה חפץ לחייב בריה אלא מבקש שיתפללו בריות לפניו ויקבלם. א"ר יצחק עכשיו אין לנו לא נביא לא כהן לא קרבן לא מקדש לא מזבח מי מכפר עלינו, אף על פי שחרב בית המקדש לא נשתייר בידינו אלא התפלה הזו, לפיכך ה' שמעה ה' סלחה וגו', לא כך אמרת והיו עיני ולבי שם כל הימים (מ"א ט')... אמר הקב"ה תהיו מתפללים לפני כנגד אותה העיר ואני אשמע מן השמים וארפא את ארצכם... (וישלח ט)

...ומה הוא כי ה' אתו וגו', וכי פוטיפר רשע היה רואה שהקב"ה עמו ומה הוא כי ה' אתו, אלא שלא היה שמו של הקב"ה זז מפיו, היה נכנס לשמשו והוא היה מלחש ואומר רבון העולם אתה הוא בטחוני אתה הוא פטרוני תתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני, ופוטיפר אומר לו מה אתה מלחש שמא כשפים אתה עושה לי, והוא משיבו לא אלא אני מתפלל שאמצא חן בעיניך... (וישב ח)

...אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע, למה כדי שיהיו מתפללין עמו, שנאמר ורחמין למבעא מן קדם א-לה שמיא על רזא דנה... (מקץ ב)

שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל כל שעה, אמר ליה אסור. א"ל למה לא, א"ל שלא ינהג קלות ראש במורה. לא קבל ממנו. מה עשה רבינו הקדוש השכים אצלו א"ל קירי ברא, לאחר שעה נכנס אצלו א"ל אמפורטור, ולאחר שעה א"ל שלום עליך המלך, א"ל מה אתה מבזה במלכות, א"ל ישמעו אזניך מה שפיך אומר, ומה אתה שאתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה אתה אומר מבזה, מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה. ר' יוסי בר חלפתא אומר עתים הם לתפלה, שנאמר (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין, לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה, תדע לך שהרי משה נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה, ועל שהרבה בתפלה כתיב בו (דברים ל"ד) ויראהו ה' את כל הארץ. וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה, ואף יעקב כששלח את בניו למצרים נתפלל עליהם שנאמר וא-ל ש-די יתן לכם רחמים. (שם ט)

...אבל ישראל כשהוא מתפלל לפניך בבית הזה ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם, אם הוא תובע בנים ואתה יודע שיהיו מכעיסין לפניך אל תתן לו, וכן אם תבע נכסים ואתה יודע שעתיד לבעט בהן אל תתן לו, אבל נכרי ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון וגו', אבל ישראל מכירין שמך וכבודך ואתה צופה מראש מה יהיה בסוף כי אתה ה' כאשר חפצת עשית... (תרומה ט)

...ולא עוד אלא שני בני אדם יושבין ועוסקין בתורה הקב"ה